שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָיָה לְפָנִים בְּעִיר שִׁירָאז מוֹשֵׁל אַדִּיר, סַיְפֻ אלְעַטַ’ם¹ שָׁאהּ שְׁמוֹ. וְּכְבָר זָקֵן וָשָׂב וְלֹא חוֹנַן בֵּן. אָסַף אֵלָיו אֶת הַחֲכָמִים וְאֶת הָרוֹפְאִים וְאָמַר אֲלֵיהֶם: “הִנֵּה זָקַנְתִּי וְשַׂבְתִּי, אַתֶּם יְדַעְתֶּם אוֹתִי וְאֶת הַמְּדִינָה וּמִנְהָגָהּ. וְאוּלָם דּוֹאֵג אָנֹכִי, מַה יִּהְיֶה בְתוֹשָׁבֶיהָ, אַחֲרֵי הִפָּקְדִי מִמֶּנָּה. שֶׁכֵּן לֹא חוֹנַנְתִּי עַד הַיּוֹם בֵּן”. אָמְרוּ לוֹ: “הֲרֵינוּ מְכִינִים לְךָ שִׁקּוּי שֶׁל עִנְבֵי־מַרְפֵּא, שֶׁיְּרַפְּאֶךָ, אִם יִרְצֶה אַללָּה הָרַחוּם”. הֵכִינוּ לוֹ שִׁקּוּי וּנְטָלוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן בָּא אֶל אִשְׁתּוֹ וְהָרְתָה בִרְצוֹן אַללָּה הָרַחוּם הָאוֹמֵר לְדָבָר: הֱוֵה, וְהָיָה. כְּשֶׁמָּלְאוּ יַרְחֵי הֶרְיוֹנָהּ, יָלְדָה נַעַר, יָפֶה כַּיָּרֵחַ, וְקָרָא לוֹ אָבִיו שֵׁם אַרְדַשִׁיר. גָּדַל וְעָלָה וְלָמַד מַדָּע וְחָכְמָה עַד שֶׁהָיָה בֶן חֲמֵש־עֶשְׂרֵה. וְהָיָה בַזְּמַן הַהוּא בְעִרָאק מֶלֶךְ וּשְׁמוֹ עַבְּדֻ אלְקָאדִר, וְהָיְתָה לוֹ בַת יָפָה כַלְּבָנָה בְמִלּוּאָהּ וּשְׁמָהּ חַיָאת אַלנֻּפוּס. וְאוּלָם הִיא שָׂנְאָה אֶת הַגְּבָרִים, עַד שֶׁלֹא הָיוּ מְהִינִים כִּמְעַט לְדַבֵּר עַל אוֹדוֹת גְּבָרִים בְּפָנֶיהָ. וְהָיוּ מְדַבְּרִים בָּהּ אֶל אָבִיהָ לְתִתָּהּ לָהֶם לְאִשָּׁה, אַף מַלְכֵי פָרַס. וְאוּלָם כְּכָל שֶׁשָּׂח לָהּ עַל־כַּךְ, הָיְתָה מְשִׁיבָה: “לְעוֹלָם אֵינִי עוֹשָׂה זֹאת. וְאִם אַתּה מַכְרִיחַ אוֹתִי הֲרֵינִי טוֹרֶפֶת נַפְשִׁי בְכַפִּי”. שָׁמַע גַּם הַנָּסִיךְ אַרְדַשִׁיר תְּהִלָּתָהּ, וְדִבֵּר עַל כָּךְ לְאָבִיו. רָאָה אָבִיו שֶׁהַנָּסִיךְ נִתְמַלֵא אַהֲבָתָהּ, וְהָיָה מִצְטַעֵר בְּצַעֲרוֹ וּמַבְטִיחוֹ יוֹם יוֹם לְהַשִּׂיאָהּ לוֹ. שָׁלַח אֶת מִשְׁנֵהוּ אֶל אָבִיהָ לְדַבֵּר בָּהּ, וְאוּלָם הוּא דָחָה אוֹתוֹ. כְּשֶׁחָזַר הַמִּשְׁנֶה מֵהַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר וְסִפֵּר לַאֲדוֹנָיו, מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ, וְשָׂח לוֹ שֶׁבַּקָּשָׁתוֹ לֹא נִמְלְאָה, נִתְרַגֵּז הַמֶּלֶךְ וְכָעַס מְאֹד וְאָמַר: “כְּלוּם יִתָּכֵן שֶׁכָּמוֹנִי יִפְנֶה בְּבַקָּשָה אֶל מֶלֶךְ וְלֹא תִמָּלֵא?” צִוָּה אֶת מְפַקֵּד צְבָאוֹ לְהוֹדִיעַ לִצְבָאוֹ, שֶׁיּוֹצִיאוּ אָהֳלֵיהֶם אֶל הַשָּׂדֶה וְיִכּוֹנוּ בְכָל עֹז לִקְרָב, אַף גַּם אִם יִהְיוּ זְקוּקִים לִלְווֹת מָמוֹן לְשֵׁם כָּךְ, וְאָמַר: “אֵינִי חוֹזֵר, עַד אִם שַׂמְתִּי אֶת אַרְצוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר שְׁמָמָה וְהִכֵּיתִי אֶת חֵילוֹתָיו, עֲקַרְתִּיו מִשֹּׁרֶשׁ וְלָקַחְתִּי שָׁלָל אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ”. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה אֶל אַרְדַשִׁיר, קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ, נִכְנַס אֶל אָבִיו, נָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר, אַל תִּטְרַח בִּכְגוֹן אֵלֶּה…”

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעָה אוֹתָהּ שְׁמוּעָה אֶל הַנָּסִיךְ, נִכְנַס אֶל אָבִיו, נָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “מֶלֶךְ אַדִיר, אַל תִּטְרַח בִּכְגוֹן אֵלֶּה, אַל תְּבַזְבֵּז מָמוֹנְךָ, הֲרֵי חָזָק אַתָּה מִמֶּנוֹ, וּכְשֶׁאַתָּה שׁוֹלֵחַ אֶת חֵילוֹתֶיךָ עָלָיו, אַתָּה שָׂם אֶת אַרְצוֹ וְעָרָיו שְׁמָמָה, מַשְׁמִיד אֶת אֲנָשָׁיו וְגִבּוֹרֵי־הַחַיִל שֶׁלּוֹ וְלוֹקֵחַ שָׁלָל אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאַף הוּא בְעַצְמוֹ יֵהָרֵג. וּכְשֶׁיִּוָּדַע לְבִתוֹ אֶת אֲשֶׁר הָיָה לְאָבִיהָ וְעַמּוֹ בִגְלָלָהּ, הֲרֵי תִטְרֹף אֶת נַפְשָׁהּ בְכַפָּהּ, וַאֲנִי, אֲנִי אָמוּת בִּגְלָלָהּ, שֶׁכֵּן לֹא אֶחְיֶה אַחֲרֵי מוֹתָהּ”. אָמַר לוֹ הַמֶלֶךְ: " מַה בְּדַעְתְּךָ, בְּנִי, לַעֲשׂוֹת?" אָמַר לוֹ: “אֲנִי אָשִׁים לַדֶּרֶךְ פְּעָמַי בְּעַצְמִי לְעִנְיָנִי, אֶתְחַפֵּשׂ כְּסוֹחֵר וְאֶחְבֹּל תַּחְבּוּלָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ, וְאָז אֶרְאֶה כֵּיצַד לְהַשִּׂיג מְבֻקָּשִׁי”. אָמַר לו הַמֶּלֶךְ: “כְּלוּם הֶחְלַטְתָּ הַדָּבָר בְּדַעְתְּךָ?” אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ::הֵן, אַבָּא". קָרָא הַמֶּלֶךְ לְמִשְׁנֵהוּ וְאָמַר לוֹ: “סַע נָא אַתָּה עִם בְּנִי גִּילַת לִבִּי, וְעָזַרְתָּ לוֹ לְהַשִּׂיג חֶפְצוֹ. שְׁמֹר עָלָיו וּנְחֵהוּ בַעֲצָתְךָ, שֶׁכֵּן אֶת מְקוֹמִי אַתָּה מְמַלֵּא עִמּוֹ”. אָמר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָתְךָ אֲמַלֵּא”. נָתַן הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת דִּינְרֵי־זָהָב. וְנָתַן לוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת, טַבְּעוֹת אַבְנֵי יְקָר, תַּכְשִׁיטִים, וּסְחוֹרוֹת וְאוֹצָרוֹת וְכַדּוֹמֶה. נִכְנַס הַנָּסִיךְ אֶל אִמּוֹ נָשַׁק יָדֶיהָ וּבִקֵּשׁ בִּרְכָתָהּ. אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרְדָה הֵימֶנּוּ הָלְכָה מִיָּד וּפָתְחָה בֵּית אוֹצָרָה, הוֹצִיאָה לוֹ מִשָּׁם כָּל אוֹצְרוֹתֶיהָ, עֲנָקִים לְצַוָּאר, תַּכְשִׁיטִים, סְגֻלּוֹת־יְקָר וְכָל אוֹתָם הַחֲפָצִים שֶׁנֶּאֶצְרוּ שָׁם לְמִימוֹת הַמְּלָכִים שֶׁקָּדְמוּ, יְקָרִים לְאֵין עֲרֹךְ. לָקַח עִמּוֹ מֵעֲבָדָיו וּמִמַּמְלוּכָיו, וּבַהֲמוֹת־מִטְעָנוֹ, כְּכָל הַצָּרִיךְ לוֹ לְמַסָעוֹ, וְעוֹד דְּבָרִים מִדְּבָרִים שׁוֹנִים. הִתְחַפֵּשׂ הוּא וְהַמִּשְׁנֶה וְאַנְשֵי־לִוְיָתָם בְּבִגְדֵי סוֹחֲרִים, נִפְרַד מֵהוֹרָיו וּמִקְּרוֹבָיו וּמִידִידָיו, וְנָסְעוּ בַעֲרָבוֹת וּמִדְבָּרוֹת יָמִים וְלֵילוֹת. כְּשֶׁקָּשְׁתָה עָלָיו הַדֶּרֶךְ אָמַר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

גַּעֲגוּעֵי־אַהֲבָתִי עָלוּ עָל וּמַדְוִי,

וְאֵין בִּמְצוּקַת־הַזְּמַן עוֹזֵר לִי.

אַבִּיט אֶל כִּימָה וְדָגִים בַּעֲלוֹתָם

בִּכְאֵב אוֹהֵב, בִּתְפִלַּת תָּם.

אֲצַפֶּה אֶל אַיֶּלֶת־שַׁחַר, וְעֵת זָהֳרָה,

אַךְ מוֹקְדֵי אַהֲבָה בִלְבָבִי עוֹרְרָה.

חַיַּיִךְ, מֵאַהֲבָתִי לָךְ לֹא אֵשְׁטְ.

אֲנִי חוֹלֶה־אַהַב עֵינוֹ עֵרָה בְּכָל עֵת.

מַטְּרָתִי מִנִּי וָהָלְאָה וְרִפְיוֹנִי יֵלֵךְ וְרָבֹה.

וְרָחוֹק מִמֵּךְ גַּם אֹרֶךְ־רוּחִי לֹא מוֹעִיל בֹּו.

וְעִם זֹאת אֲצַפֶּה עֲדֵי אַללָּה אוֹתָנוּ יְקָרֵב,

יְאַחֵד לִמְגִנַּת לֵב מְקַנֵּא וְאוֹיֵב.

לֹא גָמַר לוֹמַר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה, עַד שֶׁנָּפַל מִתְעַלֵּף. וְאוּלָם אַחֲרֵי רֶגַע קַל, כְּשֶׁהַמִּשְׁנֶה הִזְלִיף עָלָיו מֵי־וְרָדִים הִתְעוֹרֵר. אָמַר לוֹ הַלָּה: “נָסִיךְ, הִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת, שֶׁשְּׂכַר סַבְלָנוּת שִׂמְחָה. הֲרֵי אַתָּה בְדַרְכְּךָ אֶל מַה שָּׁאַתָּה מְבַקֵּש”. שׂוֹחֵחַ אוֹתוֹ טוֹבוֹת בִּתְמִידוּת וְנִחֲמוֹ, עַד שֶׁשָּׁקְטָה רוּחוֹ, וּמִהֲרוּ בְדַרְכָּם חִישׁ הָלְאָה. וְאוּלָם הַנְּסִיעָה אָרְכָה לוֹ לַנָּסִיך שׁוּב וְהִרְהֵר בַּאֲהוּבָתוֹ וְאָמַר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אָרַךְ הַפֵּרוּד וְרָבוּ דְאָגָה וָצַעַר,

וּלְבָבִי בְלַהֲבַת אֵשׁ כָּלָה יִבְעָר.

וְרֹאשִׁי הָפַךְ שֵׂבָה, לָבָן מִיִּסּוּרֵי

אֶשָּׂא, וְדִמְעִי נִגָּר מֵרִיסֵי עֵינַי.

מִשְׁאַלְתִּי, רֹאשׁ תִּקְוָתִי, חֵי בוֹרֵא כָל דָּבָר,

וּבְתוֹכָם גַּם עָנָף גַּם עָלֶה יָצַר,

אֶסְבֹּל, תִּקְוָתִי, עִנּוּיַי מִיָּדֵךְ אֶשָּׂא,

וְאִם בָּאָדָם גַּם אֲשֶׁר יִיעַף מִן הַמַּשָּׂא.

שַׁאֲלוּ לַיְלָה וְלָכֶם יַגִּיד אוֹדוֹתַי,

אִם בְּאֹרֶךְ לַיִל, שֵׁנָה עָצְמָה אַשְׁמוּרוֹתַי.

אַחֲרֵי שֶׁגָּמַר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה, בָּכָה וְהִתְאוֹנֵן מָרָה עַל יִסּוּרֵי אַהֲבָתוֹ הַקָּשִׁים שֶׁהוּא סוֹבֵל. וְאוּלָם הַמִּשְׁנֶה דִבֵּר אֵלָיו טוֹבוֹת וְנִחֲמוֹ וְהִבְטִיחוֹ שֶׁיַּשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ. אַחַר־כָּךְ נָסְעוּ יָמִים מִסְפָּר הָלְאָה, עַד שֶׁנִּרְאֲתָה לָהֶם הָעִיר הַלְּבָנָה מִיַּד אַחֲרֵי זְרוֹחַ הַחַמָּה. אָמַר הַמִּשְׁנֶה לַנָּסִיךְ: “שְׂמַח, בֶּן הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל טוּב. הִנֵּה זֹאת הָעִיר הַלְּבָנָה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ”. נִתְמַלֵּא הַנָּסִיךְ שִׂמְחָה וְאָמַר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

יְדִידִי, לִבִּי כִמְתַעְתֵּעַ מֵאַהֲבָתִי,

וְגַעֲגוּעַי לֹא חָדֵלוּ, לֹא רָפְתָה עֱנוּתִי.

אֲקוֹנֵן כְּיָתוֹם יְגוֹנוֹ כִי רָבָה.

אֵין מְנַחֵם לְאַהֲבָה לַיְלָה כִי בָא.

אַךְ עֵת רוּחַ מֵאַרְצְךָ נָשַׁב,

אָחוּשׁ פּוּג־חֹם אֶל לִבִּי יִקְרַב.

וְשִׁירִי כַעֲנַן גֶּשֶׁם יַעֲרֹף מָטָר.

וְלִבִּי יִשְׂחֶה בְיָם עַל גְּבוּלוֹ עָבָר.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הָעִיר הַלְּבָנָה, נִכְנְסוּ אֵלֶיהָ וְשָׁאֲלוּ לְכָ’אן הַסּוֹחֲרִים, מְקוֹם הַתַּגָרִים. הֶרְאוּ לָהֶם הַדֶּרֶךְ אֵלָיו. יָרְדוּ שָׁם וְשָׂכְרוּ לָהֶם שְׁלֹשָה מַחְסָנִים. אַחֲרֵי שֶׁקִּבְּלוּ לְיָדָם אֶת מַפְתְּחוֹתֵיהֶם, פְּתָחוּם וְהִכְנִיסוּ לְשָׁם סְחוֹרָתָם וְחֶפְצֵיהֶם. שָׁהוּ בַּכָ’אן עַד שֶׁנָּחוּ מִדַּרְכָּם. אַחַר־כָּךְ הִתְחִיל הַמִּשְׁנֶה לְטַכֵּס עֵצָה כֵּיצַד לְהַשִׂיג חֵפֶץ הַנָּסִיךְ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּרְדוּ הַמִּשְׁנֶה וְהַנָּסִיךְ אֶל הַכָ’אן, וְהִכְנִיסוּ סְחוֹרָתָם לְמַחְסָנִים, וְהוֹשִׁיבוּ שָׁם אֶת מְשָׁרְתֵיהֶם, נִשְׁאֲרוּ אַף הֵם שָׁם שָׁעָה קַלָּה לָפוּשׁ, וְהַמִּשְׁנֶה הִתְחִיל לְטַכֵּס עֵצָה כֵּיצַד לְהַשִׂיג חֵפֶץ הַנָּסִיךְ. אָמַר לוֹ: “עָלָה מַשֶּׁהוּ בְדַעְתִּי, וּמַאֲמִין אֲנִי, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כְדֵי לְהַשִּׂיג חֶפְצֶךָ, אִם יִרְצֶה אַללָּה יִתְעַלֶּה”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “הַמִּשְׁנֶה, פְּאֵר הַיּוֹעֲצִים הַחֲכָמִים, עֲשֵׂה כְכָל אֲשֶׁר תּוֹרְךָ בִּינָתְךָ, וְאַלּלָה יַנְחֶךָ מֵישָׁרִים בְּדַרְכֶּךָ”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “שׂוֹכֵר אֲנִי לְךָ חֲנוּת בְּשׁוּק סוֹחֲרֵי הָאַרִיגִים, שֶׁתֵּשֵׁב בּוֹ, שֶׁכֵּן כֻּלָּם, כַּנִּכְבָּד כַּנִקְלֶה, זְקוּקִים לָבוֹא לַשּׁוּק. וְדוֹמֶה אֲנִי, שֶׁכְּשֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב בַּחֲנוּת, וְעֵינֵי בְנֵי־אָדָם רוֹאוֹת אוֹתְךָ, יִהְיֶה לִבָּם נוֹטֶה אֵלֶיךָ, וְיַעֲלֶה בְּיָדְךָ לְבַצֵּעַ חֶפְצֶךָ. הֲרֵי יָפֶה אַתָּה לְמַרְאֶה. מַקְסִים עֵינֵי בְנֵי־אָדָם, וְשׁוֹבֶה נַפְשׁוֹת כֻּלָּם”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “עֲשֵׂה כְחֶפְצְךָ”. לָבַשׁ הַמִּשְׁנֶה מִיָּד אֶת הַמְפֹאָרִים בִּבְגָדָיו, וְאַף גַּם הַנָּסִיךְ כָּךְ, וְאוּלָם הוּא שָׂם גַּם אֶלֶף מַטְבְּעוֹת זָהָב בְּכִיס־חָזֵהוּ.

הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְהִתְהַלְּכוּ בָּעִיר. הִסְתַּכְּלוּ בָהֶם בְּנֵי־אָדָם וְהִתְפַּלְּאוּ לְיָפְיוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ וְאָמְרוּ: “יִשְׁתַּבַּח זֶה שֶׁיָּצַר עֶלֶם זֶה מִמַּיִם נִמְאָסִים². יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהִים וְהוּא הַטּוֹב בַּיּוֹצְרִים”³ הָיוּ מַרְבִּים לָשִׂיחַ בּוֹ. מֵהֶם שֶׁאָמְרוּ: "אֵין זֶה בֶּן־תְּמוּתָה, אֵין הוּא בִּלְתִּי אִם מַלְאָךְ אָצִיל⁴. וַאֲחֵרִים אָמְרוּ: “אֶפְשָׁר שֶׁרִצְ’וָאן שׁוֹמֵר שַׁעַר גַּן־עֵדֶן, לֹא שָׁמַר עַל שַׁעַר הַגָּן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְיָרַד מִשָּׁם עֶלֶם זֶה”. הָיוּ הָאֲנָשִׁים הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם שְׁנֵיהֶם עַד לְשׁוּק הָאֲרִיגִים, עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לְשָׁם וְעָמְדוּ. נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם זָקֵן נַעֲלֶה וְנֶהֱדָר לְמַרְאֶה וְשָׁאַל לִשְׁלוֹמָם. הֵשִׁיבוּ לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לָהֶם: “אֲדוֹנַי, אֶפְשָׁר מְבַקְּשִׁים אַתֶּם מַשֶּׁהוּ, אֲשֶׁר יֵחָשֵׁב לָנוּ לְכָבוֹד לְמַלֵּא אוֹתוֹ?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “מִי אַתָּה, הַשֵּׁיךְ?” אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “אֲנִי רֹאשׁ הַשּׁוּק”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “דַּע, הַשֵּׁיךְ, שֶׁעֶלֶם זֶה בְּנִי הוּא, וּרְצוֹנִי לִשְׂכֹּר לוֹ חֲנוּת בְּשׁוּק זֶה, שֶׁיֵּשֵׁב בְּתוֹכָהּ וְיִשָּׂא וְיִתֵּן בִּסְחוֹרָתוֹ בְמִקָּח וּמֶמְכָּר וְיִרְכֹּש לוֹ דַרְכֵי הַסּוֹחֲרִים”. אָמַר רֹאשׁ הַשּׁוּק: “שָׁמַעְתִּי וּבַקָּשָׁתְךָ אֲמַלֵּא”. צִוָּה לְהָבִיא מַפְתְּחוֹת חֲנוּת אחַתַ מִיָּד, וְצִוָּה עַל הַסַּפְסָרִים לְנַקוֹתָהּ וּלְכַבְּדָהּ. אַחֲרֵי שֶׁנִּקּוּהָ וְכִבְּדוּ אוֹתָהּ, צִוָּה הַמִּשְׁנֶה לְהָבִיא לַחֲנוּת כִּסֵּא מְרֻפָּד גָּבוֹהַּ, שֶׁהָיָה מְמֻלָּא בְנוֹצוֹת בַּת־הַיַּעֲנָה וְעָלָיו שָׁטִיחַ קָטָן לִתְפִלָּה וּמִסָּבִיב לוֹ זֵר רָקוּם זָהָב. צִוָּה לְהָבִיא כַּר וְהַרְבֵּה מִן הָאֲרִיגִים וְהַסְּחוֹרוֹת שֶׁעִמּוֹ, עַד שֶׁנִּמְלְאָה הַחֲנוּת. לְמָחֳרַת הַיּוֹם, הִזְדָּרֵז הַנָּסִיךְ וּפָתַח אֶת הַחֲנוּת, יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא הַמְרֻפָּד, הֶעֱמִיד לְפָנָיו שְׁנֵי מַמְלוּכִּים, לְבוּשִׁים בַּיָּפִים שֶבַּבְּגָדִים, וּלְמַטָּה בַחֲנוּת שְׁנֵי עֲבָדִים כּוּשִׁים מֵהַיָּפִים שֶׁבַּחַבָּשִׁים. שִׁנֵּן לוֹ הַמִּשְׁנֶה לְהִזָּהֵר מִבְּנֵי אָדָם, כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דֶרֶךְ לְהַשִּׂיג מַטָּרָתוֹ. אַחַר־כָּךְ הִנִּיחוֹ וְהָלַךְ אֶל הַמַּחְסָנִים, אַחֲרֵי שֶׁבִּקְּשׁוֹ לִמְסֹר לוֹ יוֹם יוֹם כָּל מַה שֶּׁיֶּאֱרַע בַּחֲנוּת.

יָשַׁב הָעֶלֶם בַּחֲנוּתוֹ, יָפֶה כַלְּבָנָה בְמִלּוּאָהּ. הִגִּיעָה שְׁמוּעָתוֹ לִבְנֵי אָדָם וְהָיוּ מְשִׂיחִים בְּיָפְיוֹ, וּבָאוּ אֵלָיו בַּהֲמוֹנִים, מִבְּלִי שֶׁהָיוּ מְבַקְּשִׁים לִקְנוֹת, אֶלָּא נִדְחָקִים לַשּׁוּק לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ וְחִנּוֹ, וּלְהִתְפַּלֵּא עַל קוֹמָתוֹ הַתְּמִירָה וּלְשַׁבֵּחַ לְאַללָּהּ הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר בְּרָאוֹ וְצָר צוּרָתֹו. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא הָיָה אָדָם יָכֹל לַעֲבֹר בְּאוֹתוֹ שׁוּק, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֶסְפוּ מִסָּבִיב לוֹ הֲמוֹנֵי בְנֵי־אָדָם. הִסְתַּכֵּל הַנָּסִיךְ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, שֶׁכֵּן נָבוֹךְ מֵרֹב בְּנֵי־הָאָדָם, שֶׁהִתְפַּלְּאוּ עָלָיו, וְהָיָה מְצַפֶּה לָבוֹא בְהַכָּרָה עִם מִי־שֶׁהוּא, הַקָּרוֹב לַחֲצַר הַמַּלְכוּת שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ מַשֶׁהוּ עַל הַנְּסִיכָה. אַךְ לֹא מָצָא הִזְדַּמְּנוּת לְכָךְ, וְהָיָה צַר לְחָזֵהוּ. בֵּינְתַיִם הָיָה הַמִּשְׁנֶה מַבְטִיחַ לֹו יוֹם־יוֹם שֶׁהוּא יַשִּׂיג חֶפְצוֹ. עָבַר כָּךְ זְמָן מְסֻיָּם. וְאוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים, בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב בַּחֲנוּתוֹ, עָבְרָה אִשָּׁה כְבוּדָה, מַרְאָהּ מֵפִיק הוֹד וְהָדָר, וְהִיא לְבוּשָׁה בִגְדֵי יִרְאֵי־הָאֱלֹהִים, וֵּמַאֲחֲרֶיהָ מְהַלְּכוֹת שְׁתֵּי מְשָׁרְתוֹת, כַּלְּבָנוֹת לְמַרְאֶה. נִשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַחֲנוּת, הִסְתַּכְּלָה בָעֶלֶם רֶגַע קַל וְאָמְרָה: “יִשְׁתַּבַּח זֶה שֶׁיָּצַר לָזֶה מַרְאֵהוּ, וְנִפְלָא מַעֲשֵׂהוּ”. וְשָׁאֲלָה לוֹ לְשָׁלוֹם. הֶחֱזִיר לָהּ שָׁלוֹם וּבִקְשָׁהּ לָשֶׁבֶת לְיָדוֹ. שָׁאֲלָה אוֹתוֹ: “מֵאֵיזוֹ אֶרֶץ בָּאתָ הָעֶלֶם, בַּעַל הַפָּנִים הַיָּפוֹת?” אָמַר לָהּ: “בָּאתִי לְעִיר זוֹ, כְּדֵי לְהַכִּיר אֶת הָעוֹלָם”. אָמְרָה לוֹ: “בִּקּוּרְךָ לְכָבוֹד הוּא לָנוּ”. הוֹסִיפָה וְאָמְרָה: “מָה אִתְּךָ מִן הַסְּחוֹרוֹת, הַחֲפָצִים וְהָאֲרִיגִים? הַרְאֵה לִי מַשֶּׁהוּ נָאֶה, הַמַּתְאִים לִמְלָכִים”. כְּשֶׁשָּׁמַע מִלִּים אֵלּוּ אָמַר: “רוֹצָה אַתְּ שֶׁאָשִׂים לְפָנַיִךְ אֶת הַדְּבָרִים הַיָּפִים? יֵשׁ אִתִּי דְבָרִים הַמַּתְאִימִים לְכָל מַעֲמָד”. אָמְרָה לוֹ: “בְּנִי, רְצוֹנִי בְמַשֶּׁהוּ הָרָב לִמְחִיר וְיָפֶה לְמַרְאֶה. הַטּוֹב בְּיוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אִתְּךָ”. אָמַר לָהּ: “אִם כָּךְ, עָלַיִךְ לְהַגִּיד לִי בִּשְׁבִיל מִי אַתְּ רוֹצָה הַסְּחוֹרָה, שֶׁאָשִׂים לְפָנַיִךְ מַשֶּׁהוּ הַמַּתְאִים לְמַעֲלַת הַקּוֹנֶה”. אָמְרָה לוֹ: “צָדַקְתָּ, בְּנִי, רְצוֹנִי בְמַשֶּׁהוּ לִגְבִרְתִּי חַיָאת אַלנֻּפוּס, בַּת הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר, אֲדוֹן אֶרֶץ זוֹ וּמֶלֶךְ עִיר זוֹ”. וַעֲדַיִן לֹא שָׁמַע הָעֶלֶם הַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִפִּיהָ, עַד שֶׁכְּאִלּוּ יָצָא מִדַּעְתּוֹ מִשִּׂמְחָה, וְלִבּוֹ הִתְחִיל דּוֹפֵק. הוֹשִׁיט יָדוֹ מֵאַחֲרָיו, מִבְּלִי לִפְקֹד עַל הַמַּמְלוּכִּים שֶׁאִתּוֹ וְעַל הַמְשָׁרְתִים, הוֹצִיא כִיס עִם מֵאָה דִּינָר וְהוֹשִׁיטוֹ לַזְקֵנָה וְאָמַר: “כִּיס זֶה לִכְבִיסַת לְבָנַיִךְ הוּא”. הוֹשִׁיט שׁוּב יָדוֹ אֶל חֲבִילָה קְטַנָּה וְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ לְבוּשׁ, הַשָּׁוֶה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דִּינָר אוֹ גַם יוֹתֵר מִכֵּן, וְאָמַר לַזְּקֵנָה: “זֶהוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁהֵבֵאתִי עִמִּי לְאַרְצְכַם”. כְּשֶׁהִסְתַּכְּלָה בָזֶה מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ וְאָמְרָה: “מַה מְּחִיר לְבוּשׁ זֶה, הָעֶלֶם, תַּכְלִית כָּל שִׁכְלוּל?” אָמַר לָהּ: “אֵינוֹ עוֹלֶה בִכְלוּם”.

הוֹדְתָה לוֹ וְחָזְרָה עַל שְׁאֵלָתָהּ. אָמַר לָהּ: “בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁאֵינִי נוֹטֵל כָּל מְחִיר בְּעַד זֶה. בְּמַתָּנָה אֲנִי נוֹתְנוֹ לָךְ, וְאִם הַנְּסִיכָה לֹא תִרְצֶה בוֹ מַתְּנַת־אוֹרְחִים מֵאִתִּי הוּא לָךְ. יִשְׁתַּבַּח אַללָּה אֲשֶׁר הוֹעִידָנוּ יַחַד כְּדֵי שֶׁאִם אֶהְיֶה זָקוּק בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לְמַשֶּׁהוּ, אֶמְצָא בָךְ עוֹזֶרֶת לְהַשִּׂיג מְבֻקָּשִׁי”. הִתְפַּלְּאָה הַזְּקֵנָה עַל הַדְּבָרִים הַנָּאִים, עַל אֲצִילוּתוֹ הָרָמָה וְנִמוּסוֹ רַב־הַמַּעֲלָה וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: “מַה שִּׁמְךָ, אֲדוֹנִי?” אָמַר לָהּ: “אַרְדַשִׁיר שְׁמִי”. אָמְרָה לוֹ: “חֵי־אַללָּה, שֵׁם בִּלְתִּי־רָגִיל הוּא זֶה. שְׁמָם שֶׁל בְּנֵי־מְלָכִים הוּא, וַהֲרֵי אַתָּה לְבוּשְׁךָ לְבוּשׁ בְּנֵי־סוֹחֲרִים הוּא”. אָמַר לָהּ: “בַּאֲשֶׁר אָהַב אוֹתִי אָבִי עַד מְאֹד, קָרָא אוֹתִי שֵׁם זֶה. וְאוּלָם שֵׁם הֲרֵי אֵינוֹ אוֹמֵר וְלֹא כְלוּם”. הָיְתָה הַזְּקֵנָה מִתְפַּלְּאָה עוֹד הִתְפַּלֵּא, וּבִקְּשָׁה אוֹתוֹ: “בְּנִי, טֹל מְחִיר סְחוֹרָתְךָ”. נִשְבַּע שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָקַחַת. פָּתְחָה וְאָמְרָה לוֹ: “יְדִידִי, דַּע שֶׁהָאֱמֶת הִיא לְמַעְלָה מִכֹּל, נְדִיבוּת זוֹ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי, אֵינָהּ אֶלָּא מִתּוֹךְ נִמּוּק וַדַּאי. אִם כָּךְ הַגִּידָה לִי, מַה אִתְּךָ, וּמַה יֵּשׁ בְּדַעְתְּךָ. אֶפְשָׁר בַּקָּשָׁה לְךָ שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לַעֲזֹר לְךָ לְמַלְּאוֹתָהּ”. הִנִּיחַ יָדֹו בְּתוֹךְ יָדָהּ וְהִשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תְסַפֵּר, וְסִפֵּר לָהּ אֶת כָּל סִפּוּר אַהֲבָתוֹ לַנְּסִיכָה, וְהַסֵּבֶל שֶׁהוּא סוֹבֵל בִּגְלָלָהּ. הֵנִיעָה הַזְקֵנָה רֹאשָׁהּ וְאָמְרָה: “אָמְנָם כֵּן הוּא. וְאוּלָם, בְּנִי, חֲכָמִים אוֹמְרִים בְּפִתְגָּם הַיָּדוּעַ: אִם רוֹצֶה אַתָּה שֶׁיִּשְׁמְעוּ לְךָ, אַל תְּצַו דָּבָר בִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִי. וְאַתָּה, בְּנִי, הֲרֵי סוֹחֵר שְׁמֶךָ, וַאֲפִילוּ הָיוּ בְיָדְךָ מַפְתְּחוֹת כָּל הָאוֹצְרוֹת הַנִּסְתָּרִים כֻּלָּם, אֵין אַתָּה נִקְרָא אֶלָּא סוֹחֵר. אִם רְצוֹנְךָ לְהַגִּיעַ לִידֵי מַעֲלָה רָמָה מִמַּעֲלָתְךָ, שָׂא לְךָ בַּת קָאצִ’י לְאִשָּׁה אוֹ אֲפִלּוּ אֶמִיר. לָמָּה לְךָ לִשְאֹף לָשֵׂאת בִּתּוֹ שֶׁל הַגָּדוֹל בְּמַלְכֵי דוֹרֵנוּ? בְּתוּלָה הִיא עֲדַיִן וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא רָאֲתָה בְכָל יְמֵי חַיֶּיהָ מַשֶּׁהוּ מִחוּץ לָאַרְמוֹן, שֶׁבְּתוֹכוֹ הִיא גָרָה. וְאִם כִּי צְעִירָה לְיָמִים הִיא, הֲרֵי הִיא נְבוֹנָה, חֲכָמָה, מַעֲמִיקָה לִרְאוֹת וַחֲרִיפָה, בַּת־בִּינוֹת נִפְלָאָה, זְרִיזָה לַמַּעֲשֶׂה הַנָּכוֹן וְהוֹלֶכֶת בֶּטַח בְּמוֹעֲצָתָהּ. אָבִיהָ לֹא חוֹנַן בְּוָלָד זוּלָתָה וִיקָרָה הִיא לוֹ מֵחַיָּיו. הוּא בָא אֵלֶיהָ יוֹם יוֹם לְבָרְכָהּ בַּבֹּקֶר, וְכָל הַנִּמְצָאִים בָּאַרְמוֹן יְרֵאִים אוֹתָהּ. אַל תַּאֲמֵן אֵפוֹא, בְּנִי, שֶׁמִּי שֶׁהוּא יוּכַל לְהַגִּיד לְפָנֶיהָ דִּבּוּר מֵעֵין זֶה. אַף אֵין לִי הָאֶפְשָׁרוּת לְכָךְ. חֵי אַללָּה, בְּנִי, כִּי לִבִּי, כָּל קִרְבִּי אוֹהֵב אוֹתְךָ, וְהָיִיתִי רוֹצָה שֶתּוּכַל לִהְיוֹת אֶצְלָהּ. וְאוּלָם הֲרֵינִי מַגִּידָה לְךָ מַשֶּׁהוּ, שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁיָּבִיא מַרְפֵּא לְלִבְּךָ. הֲרֵינִי מוּכָנָה לָתֵת בַּעַדְךָ אֶת חַיַּי וְכָל אֲשֶׁר לִי עַד אֲשֶׁר אֲמַלֵּא חֶפְצְךָ”. אָמַר לָהּ: “וּמַה הוּא, אִמִּי?” אָמְרָה לוֹ: “בַּקֵּשׁ מִמֶּנִּי בַּת מִשְׁנֶה אוֹ בַת אֶמִיר, אִם כָּזֹאת תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִי, אֲמַלֵּא חֶפְצֶךָ. וְאוּלָם אִי־אֶפְשָׁר הוּא שֶׁמִּי שֶׁהוּא יִסַּק מִן הָאָרֶץ לַשָּׁמַיִם בִּקְפִיצָה אַחַת”. אָמַר לָהּ הָעֶלֶם, מְנֻמָּס וָנבוֹן: “אִמִּי, הֲרֵי אִשָּׁה חֲכָמָה אַתְּ וְיוֹדַעַת דֶּרֶךְ הָעוֹלָם אִמְרִי נָא: כְּלוּם יַחֲבשׁ אָדָם אֶת יָדוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁרֹאשׁוֹ יִכְאַב לוֹ?” אָמְרָה לוֹ: “לאֹ, חֵי־אֱלֹהִים, בְּנִי”. אָמַר לָהּ: “כָּךְ אֵין לִבִּי מְבַקֵּשׁ אַחֶרֶת זוּלָתָהּ, וְרַק אַהֲבָתִי אֵלֶיהָ קֵרְבָה אוֹתִי לָמוּת. חֵי אַללָּהּ. אָדָם אוֹבֵד אֲנִי עַד מְהֵרָה, אִם אֵינִי מוֹצֵא עוֹזֵר לַנְחוֹתֵנִי. מְבַקֵּשׁ אֲנִי אוֹתָךְ, בְּשֵׁם אַללָּהּ, אִמִּי, חוּסִי עַל בְּדִידוּת נָכְרִיּוּתִי וְעַל זֶרֶם דִּמְעוֹתַי בִּכְאֵב לִבִּי.”

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַרְדַשִׁיר בֶּן־הַמֶּלֶךְ אָמַר לַזְּקֵנָה: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי אוֹתָךְ בְּשֵׁם אַלְלָּהּ, אִמִּי, חוּסִי עַל בְּדִידוּת נָכְרִיּוּתִי וְעַל זֶרֶם דִּמְעוֹתַי בכִּאֵב לִּבִּי”. אָמְרָה לוֹ הַזְּקֵנָה: “חֵי אַלְלָּהּ, בְּנִי, לִבִּי נִקְרַע לִדְבָרֶיךָ אֵלֶּה, וְעִם זֹאת אֵין כָּל עָרְמָה בְּיָדִי שֶׁאַעֲרִים”, אָמַר לָהּ: “אֲבַקֵּשׁ מִטּוּבֵךְ שֶׁתִּקְחִי מִיָּדִי דַּף זֶה וּמְבִיאָתוֹ אֵלֶיהָ וּמְנַשֶּׁקֶת יָדֶיהָ בִשְׁמִי”. רִחֲמָה עָלָיו וְאָמְרָה לוֹ: “כְּתֹב עָלָיו כְּכָל אֲשֶׁר אַתָּה חָפֵץ וַאֲנִי אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיהָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע כָּךְ, יָצָא כִמְעַט מִדַּעְתּוֹ מִשִּׂמְחָה, בִּקֵּשׁ לְהָבִיא לוֹ דְיוֹתָא וּנְיָר וְכָתַב לַנְּסִיכָה בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

חַיָאת אַלנֻּפוּס, הַאֲצִילִי קִרְבָתֵךְ

לִידִיד כְּאֵב יְכַלֶּנּוּ בִפְרִידָתֵךְ.

חָיִיתִי בְּעֹנֶג וְשִׂמְחָה מְפֹאָרָה,

וְעַתָּה חוֹלֶה, צַר לְלִבִּי. רוּחִי נֶעְכָּרָה.

רַק נְדוּדֵי־שֵׁנָה לְאֵין סוֹף אֵדָעָה,

תּוּגָה לִי רֵעָה בְכָל שָׁעָה

חוּסִי עַל אוֹהֵב חוֹלֶה, נַעֲנֶה בְעִנּוּיָיו,

יֵבְךְּ מִגַּעֲגוּעִים עֲדֵי נִפְצְעוּ רִיסָיו,

וְאַף עֵת שַׁחַר כִּי יָבוֹא בְּסוֹפוֹ,

שִׁכּוֹר הוּא מִיֵּין כִּסּוּפוֹ.

אַחֲרֵי שֶׁגָּמַר מִכְתָּבוֹ, קִפְּלוֹ וּנְשָׁקוֹ וּנְתָנוֹ לַזְּקֵנָה. הוֹשִׁיט יָדוֹ לְאַרְגָּז וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ כִּיס שֵׁנִי, שֶׁהָיוּ גַם בּוֹ מֵאָה מַטְבְּעוֹת זָהָב. נְתָנוֹ לָהּ וְאָמַר: “חַלְּקִי זֶה בֵּין הַשְּׁפָחוֹת”. סֵרְבָה וְאָמְרָה: “חֵי־אַללָּהּ, בְּנִי, אֵין אֲנִי לְשֵׁם דְּבָרִים כְּגוֹן אֵלֶּה אֶצְלֶךָ”. הוֹדָה לָהּ וְאָמַר: “אַף־עַל־פִּי־כֵן קַבְּלִי אוֹתוֹ מִיָדִי”. קִבְּלָה אוֹתוֹ מִיָּדוֹ. נָשְׁקָה שְׁתֵּי יָדָיו וּפָנְתָה לָלֶכֶת.

כְּשֶׁנִּכְנְסָה אֶל הַנְּסִיכָה, אָמְרָה: “הֵבֵאתִי לָךְ מַשֶּׁהוּ, שֶׁאֵין לִמְצוֹא דֻגְמָתוֹ אֵצֶל אַנְשֵׁי עִירֵנוּ. הוּא בָא לְיָדִי מִידֵי עֶלֶם, שֶׁאֵין עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ הָדוּר מִמֶּנּוּ”. אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “אוֹמַנְתִּי הַיְקָרָה, מֵאַיִן הוּא עֶלֶם זֶה?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “מֵאַרְצוֹת הֹדּוּ. הוּא נָתַן לִי לְבוּשׁ־פְּאֵר זֶה הָרָקוּם זָהָב וּמְשֻׁבָּץ אֲבָנִים טוֹבוֹת, שָׁוֶה בְעֶרְכּוֹ לְכָל מֶמְשֶׁלֶת מֶלֶךְ פָּרַס וְקֵיסַר רוֹמִי”. וַעֲדַיִן לֹא פָרְשָׂה אוֹתוֹ לְפָנֶיהָ וּכְבָר הִזְהִיר כָּל הָאַרְמוֹן מֵאוֹר אוֹתוֹ לְבוּשׁ. הָיָה רָקוּם עַד לְהַפְלִיא, וְעָשִׁיר בְּאַבְנֵי־הַיְקָר וְהַחֵן שֶהָיוּ מְשֻׁבָּצוֹת בּוֹ. הִתְפַּלְּאוּ כָל הַנִּמְצָאִים בָּאַרְמוֹן עַל כָּךְ, הִתְבּוֹנְנָה גַם הַנְּסִיכָה אֵלָיו וְהֶעֱרִיכָה אוֹתוֹ בְלֹא פָחוֹת מִן סְכוּם הַמָּלֵא שֶׁל הַכְנָסוֹת מְדִינַת אָבִיהָ. אָמְרָה לַזְּקֵנָה: “אוֹמַנְתִּי הַיְקָרָה. כְּלוּם לְבוּשׁ זֶה מִיָּדוֹ בָא אוֹ מִיַּד אַחֵר?” אָמְרָה לה: “מִמֶּנּוּ עַצְמוֹ”. שָׁאֲלָה שׁוּב הַנְּסִיכָה וְאָמְרָה: “אוֹמַנְתִּי הָאֲהוּבָה, כְּלוּם מֵעִירֵנוּ הוּא סוֹחֵר זֶה אוֹ נָכְרִי?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “נָכְרִי הוּא, גְּבִרְתִּי, וְלֹא הִגִּיעַ אֶלָּא לִפְנֵי זְמַן קָצָר לְעִירֵנוּ. וְחֵי־אַללָּהּ, שֶׁמְּלַוִּים לוֹ וּמְשָׁרְתִים, יָפֶה הוּא לְמַרְאֵה, תָּמִיר לְקוֹמָה, עָדִין בְּרוּחוֹ וִישַׁר־לֵב, וְאַחֲרַיִךְ הֲרֵי הוּא הָאָדָם הַיָּפֶה בְיוֹתֵר שֶׁרָאִיתִי מִיָּמַי”. אָמְרָה הַנְּסִיכָה: “אָכֵן מוּזָר הַדָּבָר, שֶׁלְּבוּשׁ מְפֹאָר כָּזֶה שֶׁאֵין אֶפְשָׁר לְשַׁלֵּם מְחִירוֹ, יִמָּצֵא בִידֵי סוֹחֵר. מָה הַמְּחִיר שֶׁבִּקֵּשׁ בַּעֲדוֹ, אוֹמַנְתִּי הַיְקָרָה?” אָמְרָה הַזְּקֵנָה: "חֵי אַללָּה, גְּבִרְתִּי, לֹא אָמַר לִי כְלָל מְחִיר הַלְּבוּשׁ. לֹא אָמַר לִי אֶלָּה זֶה: ‘אֵינִי נוֹטֵל מָמוֹן תְּמוּרַת זֶה. מַתָּנָה הִיא מֵאִתִּי לַנְּסִיכָה, שֶׁאַךְ וְרַק לָהּ יֵאוֹת’. וְלֹא הִסְכִּים לְקַבֵּל אֶת הַמָמוֹן שֶׁנָּתַתְּ אִתִּי וְנִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל אוֹתוֹ, וְהוֹסִיף וְאָמַר: ‘יְהִי לָךְ אִם אֵין הַנְּסִיכָה מְקַבֶּלֶת אוֹתוֹ’. אָמְרָה הַנְּסִיכָה: “חֵי אַלּלָהּ, אָכֵן נְדִיבוּת כַּבִּירָה לְאֵין קֵץ הִיא זוֹ וְרֹחַב לֵב. וְאוּלָם חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי לְתוֹצְאוֹת הַדָּבָר. אֶפְשָׁר יָבוֹא לִידֵי עֹנִי. מִשּׁוּם מַה לֹא שָׁאַלְתְּ אוֹתוֹ, אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, אִם חֵפֶץ לוֹ בְמַשֶּׁהוּ, שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לְמַלֵּא לוֹ?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: "גְּבִרְתִּי, שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם חֵפֶץ לוֹ בְמַשֶּׁהוּ, וְאָמַר לִי, שֶׁאָכֵן בַּקָּשָה לוֹ, וְאוּלָם לֹא הִגִּיד לִי מְאוּמָה, אֶלָּא נָתַן לִי דַף נְיָר זֶה, אוֹמֵר לִי: ‘מִסְרִי אוֹתוֹ לַנְּסִיכָה’. נָטְלָה חַיָאת אלנֻּפוּס אֶת הַמִּכְתָּב, פָּרְשָׂה אוֹתוֹ לְפָנֶיהָ וְקָרְאָה אוֹתוֹ עַד לְסוֹפוֹ. נִשְׁתַּנּוּ פָנֶיהָ, כְּאִלּוּ יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ, וּמַרְאָהּ הֶחֱוִיר, וְצָעֲקָה עַל הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה: “אוֹי לָךְ אוֹמֶנֶת. מַה שְׁמוֹ שֶׁל כֶּלֶב זֶה, שֶׁהֵעִיז לִשְׁלוֹחַ לִי מִכְתָּבִים? חֵי אַללָּהּ הָאַדִּיר, אֲדוֹן בְּאֵר הַזַמְזַם⁵ וְהַכֹּתֶל הַקָּדוֹשׁ⁶, שֶׁאִלְמָלֵא יָרֵאתִי אֶת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה הָיִיתִי שׁוֹלֵחַ וּמְצַוֶּה לִכְבֹּל אֶת יָדָיו אֶל גַּבּוֹ, לְרַטֵּשׁ אֶת נְחִירָיו וְלַחֲתֹךְ אֶת אַפּוֹ עַל אָזְנָיו, ולִצְלֹב אוֹתוֹ אַחֲרֵי זֶה עַל שַׁעַר הַשּׁוּק שֶׁחֲנוּתוֹ בוֹ, לְאוֹת וּלְמָשָׁל”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַזְּקֵנָה דְבָרִים אֵלֶּה, הֶחֱוִירָה. רָעֲדָה בְכָל גּוּפָהּ, וְנִדְבַּק לְשׁוֹנָהּ לְחִכָּהּ. אַחַר־כָּךְ אָזְרָה עֹז וְאָמְרָה: “לְאַט לָךְ, גְּבִרְתִּי, מַה הוּא שֶׁבְּתוֹךְ מִכְתָּב זֶה שֶׁהִרְגִּיז אוֹתָךְ עַד כְּדֵי כָךְ? כְּלוּם אַחֶרֶת הוּא מִכְתַב בַּקָּשָׁה, שֶׁפָּנָה בוֹ אֵלַיִךְ, שֶׁבּוֹ הָיָה מִתְאוֹנֵן עַל דַּלּוּתוֹ וּמְצוּקָתוֹ, וּמְבַקֵּשׁ מֵחַסְדֵּךְ לְחַלְּצוֹ מִצָּרָתוֹ?” אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “לֹא וָלֹא, חֵי אַללָּהּ, אוֹמַנְתִּי. בָּתֵּי־שִׁיר הֵם וּמִלִּים מְגֻנּוֹת. וְאוּלָם לְגַבֵּי כֶלֶב זֶה יֶשְׁנָן רַק שָׁלֹש אֶפְשָׁרֻיּוֹת. אֶפְשָׁר שֶׁנִּכְנַס בּוֹ רוּחַ־שֵׁד וְאֵין בּוֹ דַעַת, אוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ אֶת מוֹתוֹ בְיָדָיו, אוֹ שֶׁיֵּש לוֹ בְהֶעָזָתוֹ נֶגְדִּי מְסַיֵּעַ לוֹ, בַּעַל כֹּחַ חָזָק וְעֹז אַדִּיר. וְאֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַע שֶׁאֲנִי הִנְנִי אַחַת הַמֻּפְקָרוֹת שֶׁבְּעִיר זוֹ, הַמְבַלָּה לַיְלָה אוֹ שְׁנַיִם עִם זֶה הַמְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ, עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁהֵעִיז לִשְׁלֹחַ לִי בָתֵי־שִׁיר מְגֻנִּים אֵלוּ, לְטַמְטֵם בִּינָתִי בִּכְמוֹ אֵלֶּה”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “חֵי אַללָּהּ, גְּבִרְתִּי, צָדַקְתְּ. וְאוּלָם אַל תָּשִׁיתִי לֵב לְכֶלֶב שׁוֹטֶה זֶה. הֲרֵי אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ אַרְמוֹן נִשָּׂא זֶה שֶאֵין לִקְרַב אֵלָיו, עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁגַּם עוֹף לֹא יָעוּף מֵעָלָיו וְרוּחַ לֹא יַעֲבֹר עָלָיו. וַדַּאי מַר־נֶפֶשׁ הוּא לְאֵין קֵץ. כִּתְבִי לוֹ מִכְתָּב וְחָרְפִיהוּ, אַל תַּחְשְׂכִי מִמֶּנּוֹ שׁוּם תּוֹכֵחָה, אַף אַיְּמִי עָלָיו בַּקָּשֶׁה שֶׁבָּעוֹנְשִׁים, וְשִׁיתִי הַמָּוֶת לְנֶגֶד עֵינָיו. אִמְרִי לוֹ: 'מֵהֵיכָן יָדַעְתָּ אוֹתִי, עַד שֶׁאַתָּה מֵעֵז לִכְתֹב אֵלַי, אַתָּה כֶּלֶב שֶׁבַּסּוֹחֲרִים, שֶׁכָּל יְמֵי חַיֶּיךָ הִנְּךָ מִתְרוֹצֵץ בְּמִדְבָּרוֹת וַעֲרָבוֹת, כְּדֵי לְהַרְוִיחַ אֲדַרְכְּמֹון אוֹ דִינָר. חֵי־אַללָּהּ, שֶׁאִם אֵינְךָ מֵקִיץ מִשְּׁנָתְךָ, וְאֵינְךָ חוֹזֵר מִשִּׁכְרוּתְךָ לְבִינָתְךָ, הֲרֵינִי מְצַוָּה לִתְלוֹתְךָ עַל שַׁעַר הַשׁוּק, שֶׁבּוֹ חֲנוּתְךָ”. אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁאִם אֲנִי כוֹתֶבֶת לוֹ, תִּגְדַּל חֻצְפָּתוֹ עוֹד יוֹתֵר”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “מַה מַּעֲלָתוֹ וּמַה מַּעֲמָדוֹ, כְּדֵי לְהָעֵז נֶגְדֵּנוּ? הֲרֵי אֵין אָנוּ כוֹתְבִים לוֹ אֶלָּא כְדֵי שֶׁיֶּחְדַּל מֵחֻצְפָּתוֹ, וּלְהַרְבּוֹת פַּחְדּוֹ”. וְכָךְ בְּאֹפֶן זֶה הִמְשִׁיכָה לְדַבֵּר בְעָרְמָה אֶל הַנְּסִיכָה, עַד שֶׁצִוְּתָה עָלֶיהָ לְהָבִיא לָהּ דְּיוֹ וּנְיָר, וְכָתְבָה בָתֵי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי הַמְבַקֵּש אַהֲבָה אַחֲרֵי מְצוּקַת שֵׁנָה נָדָדָה,

בְּלֵילוֹת אָרָכוּ, טָרְפוּ לֵב וּבִינָה אָבָדָה.

תָּהִין תָּעֵז אֶל הַלְּבָנָה לְקָרְבָה,

הֲיֵשׁ אִישׁ חֶפְצוֹ לְבָנָה יָהָבָה?

רְאֵה יְעַצְתִּיךָ שְׁמַע־נָא לִדְבָרַי:

הֶרֶף, מָוֶת וְסַכָּנָה סְבִיבְךָ בְּלִי־דַי.

וְאִם בְּבַקָּשָׁתְךָ עוֹד תָּשׁוּב שׁוּב,

יְקַדְּמֶךָ רַק עֹנֶשׁ וְיִסּוּרִים לָרֹב.

נִשְׁבַּעְתִּי בַאֲשֶׁר יָצַר כֹּל מֵאַיִן,

וַיְקַשֵּׁט רָקִיעַ כּוֹכָבִים נֶחְמָדִים לָעַיִן,

אִם שַבְתָּ שֵׁנִית בַּאֲשֶׁר דִבַּרְתָּ, תִּקְרַב,

עַל גִּזְרַת־עֵץ אָכִין לְךָ מוֹת־צְלָב.

הֱיֵה מְנֻמָּס, חָכָם,

נָבוֹן וּנְהַג בְּבִינָה,

הִנֵּה בְבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה לְךָ נִתְּנָה⁷

קִפְּלָה אֶת הַמִכְתָּב וְנָתְנָה אוֹתוֹ לַזְּקֵנָה. נָטְלָה אוֹתוֹ וְהָלְכָה דֶרֶךְ הָעִיר, עַד שֶׁהִגִּיעָה לַחֲנוּתוֹ שֶׁל הָעֶלֶם, וּמָסְרָה לוֹ שָׁם אֶת הַשְּׁלִיחוּת.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָה, אָמְרָה שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַזְּקֵנָה אַחֲרֵי שֶׁנָּטְלָה אֶת מִכְתָּבָהּ שֶׁל חַיָאת אַלנֻּפוּס, וְעָבְרָה בָעִיר, וּמָסְרָה לָעֶלֶם בַּחֲנוּתוֹ אֶת הַשְּׁלִיחוּת, אָמְרָה לוֹ: “הִנֵּה קְרָא הַתְּשׁוּבָה לְךָ, וְאוּלָם דַּע, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁקָּרְאָה מִכְתָּבְךָ כָּעֲסָה מְאֹד; הִרְגַּעְתִּיהָ בִדְבָרִים עַד שֶׁשָּׁלְחָה לְךָ תְשׁוּבָה זוֹ”. לָקַח שָׂמֵחַ אֶת הַמִּכְתָּב, קְרָאוֹ וְהֵבִין עִנְיָנוֹ. וְאוּלָם אַחֲרֵי שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ עַד לְסוֹפוֹ, בָּכָה מָרָה. כָּאַב לוֹ לֵב הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה: “בְּנִי, אַל יִתֵּן אַללָּהּ אֶת עֵינֶיךָ לִבְכּוֹת לְעוֹלָם וְלֹא אֶת לִבְּךָ לְהִתְאַבֵּל. מַה יָּכוֹל לִהְיוֹת יְדִידוּתִי יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁעָנְתָה לְמִכְתָּבְךָ אַחֲרֵי שֶׁהֵעַזְתָּ הֶעָזָה כָזוֹ?” אָמַר לָהּ הָעֶלֶם: “אִמָּא יְקָרָה, מַה תַּחְבּוּלָה נָאָה יוֹתֵר לִרְשׁוּתִי אַחֲרֵי שֶׁאִיְּמָה עָלַי בְּמִכְתָּבָהּ בְּמִיתָה עַל הַצְּלָב וְאוֹסֶרֶת עָלַי לִכְתּוֹב אֵלֶיהָ? מוֹצֵא אֲנִי שֶׁהַמָּוֶת טוֹב לִי מִן הַחַיִּים, וְאוּלָם אֲבַקְּשֵׁךְ, קְחִי נָא בְטוּבֵךְ מִכְתָּב זֶה מֵאִתִּי וְהָבִיאִי אוֹתוֹ אֵלֶיהָ”. אָמְרָה לוֹ: “אַתָּה כְתֹב, וַעֲרֵבָה אֲנִי לְךָ לִתְשּׁוּבָה. חֵי־אַללָּהּ, אֶת חַיַּי אֲנִי מוּכָנָה לְסַכֵּן בִּשְׁבִילְךָ כְּדֵי שֶתַּשִּׂיג מְבֻקָּשְׁךָ, וְאִם גַּם אָמוּת בִּשְׁבִילְךָ”. הוֹדָה לָהּ וְנָשַׁק אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ, וְכָתַב בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

תְּאַיְּמִי עַל כִּי אֲהַבְתִּיךְ בְּמָוֶת עָלַי,

מָוֶת רַק רֶוַח לִי. הֵן מָוֶת נִגְזַר עַל חַי.

לַאֲשֶׁר יֹאהַב, טוֹב מָוֶת מֵאֹרֶךְ־חַיָּיו,

אָפְסָה מֶנּוּ תִקְוָה, לַאֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ אֶת פָּנָיו.

אִם יָדִיד תְּבַקְּרִי עוֹזֵר אֵין לוֹ,

הִנֵּה לְמַעֲשֵׂה־הַטּוֹב צָפוּן שְׂכָרוֹ.

אַךְ אִם בְּמַעֲשֵׂךְ תַּעַמְדִי, הִנֵּה דְעִי,

עֶבֶד כָּבוּל בִּכְבָלַיִךְ, עַבְדֵּךְ אֲנִי.

מַה אֶעֱשֶׂה כִּי פַס אֹרֶךְ־רוּחִי?

בִּכְבּשׁ אַהֲבָה לֵב אֵיךְ אַחֶרֶת יְהִי?

חוּסִי גְבִרְתִּי, עַל זֶה נִשְׂרַף לִבּוֹ.

שֶׁכֵּן כָּל אוֹהֵב אֲצִילִים, נִסְלָח לוֹ.

קִפֵּל אֶת הַמִּכְתָּב וּנְתָנוֹ לַזְּקֵנָה, וְנָתַן לָהּ אִתָּהּ שְׁנֵי כִיסִים וּבְתוֹכָם מָאתַיִם דִּינָר. לֹא רָצְתָה הַזְּקֵנָה לְקַבְּלָם. הִשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ, קִבְּלָה אוֹתָם וְאָמְרָה: “אָכֵן עָזוֹר אֶעֱזֹר לְךָ לְהַגִיעַ לְמַטְּרָתְךָ, עַל אַף אוֹיְבֶיךָ”.

הָלְכָה וְנִכְנְסָה אֶל חַיָאת אַלנֻּפוּס ומָסְרָה לָהּ הַמִכְתָּב. אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “מַה הוּא זֶה, אוֹמַנְתִּי? כְּלוּם הִגַּעְנוּ עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁאָנוּ מַחֲלִיפִים מִכְתָּבִים זֶה עִם זֶה, וְאַתְּ הוֹלֶכֶת וּבָאָה בֵין שְׁנֵינוּ? חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁהַדָּבָר יִתְפַּרְסֵם וְנִהְיֶה לְשִׁמְצָה”. אָמְרָה הַזְּקֵנָה: “כֵּיצַד זֶה, גְּבִרְתִּי, מִי יַעֲלֶה עַל שְׂפָתָיו כָּזֹאת?” לָקְחָה הַנְּסִיכָה אֶת הַמִּכְתָּב מִיָּדָה. אַחֲרֵי שֶׁקָּרְאָה אוֹתוֹ וְהֵבִינָה תָכְנוֹ, סָפְקָה כַפֶּיהָ וְאָמְרָה: “אָכֵן פֶּגַע־רָע הוּא זֶה עָלֵינוּ. וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כֵּיצַד הִגַּעְנוּ לְעֶלֶם זֶה”. אָמְרָה הַזְּקֵנָה: "גְּבִרְתִּי, מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי מִמֵּךְ, בְּשֵׁם אַללָּהּ. כִּתְבִי לוֹ מִכְתָּב, וְאוּלָם דַּבְּרִי אִתּוֹ קָשׁוֹת. אִמְרִי לוֹ: “אִם אַתָּה מוֹסִיף לִכְתֹּב לִי עוֹד מִכְתָּב אֶחָד, הֲרֵינִי מְצַוָּה לְהַתִיז רֹאשְׁךָ”. אָמְרָה הַנְּסִיכָה: "אוֹמַנְתִּי הָאֲהוּבָה, יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁבְּדֶרֶךְ זוֹ לֹא יַגִּיעַ הָעִנְיָן לִידֵי סוֹף. הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא לְהַפְסִיק חִלּוּף־הַמִכְתָּבִים.

אִם כֶּלֶב זֶה לֹא נִתַּן לְגָרֵשׁ עַל־יְדֵי אִיּוּמִי הָרִאשׁוֹן, הֲרֵינִי מְצַוָּה לְהַתִּיז רֹאשׁוֹ". חָזְקוּ עָלֶיהָ דִבְרֵי הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה: “כִּתְבִי לוֹ רַק עוֹד מִכְתָּב אֶחָד וְהוֹדִיעִי אוֹתוֹ הַמַּצָּב לַאֲמִתּוֹ”. צִוְּתָה הַנְּסִיכָה שׁוּב לְהָבִיא דְיוֹתָא וּנְיָר וְכָתְבָה בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה שֶׁל אִיּוּם:

הוֹי זֶה לְפִגְעֵי גוֹרָל לֹא שָׂם לֵבָב,

עִמִּי לְהִתְאַהֵב לִבּוֹ יְקַו.

חָצוּף, הַתְּדַמֶּה כִּי לַשָּׁמַיִם תִּסַּק,

תַּגִּיעַ לַיָּרֵחַ שָׁם יִזְרַח בַּמֶּרְחָק?

בְּקִדְחֵי־אֵשׁ לֹא יִכְבּוּ אֶצְלֶה אוֹתְךָ,

וְשִׁיר־מוֹתְךָ לְךָ אָשִׁיר, פֻּרְעָנוּת עַל רֹאשְׁךָ.

מַטָּרָתְךָ יְדִידִי, בַּמֶּרְחַקִּים, מֶרְחָק רָב

בַּעֲרָפֶל טְמוּנָה, יְשׁוּפֶנָה קָדְקֹד שָׂב.

לְאַזְהָרָתִי שְׁמַע וְאַהֲבָה הַנַּח,

חֲדַל, הֶרֶף מִמַּעֲשֶׂךָ, כִּי לֹא יִצְלַח.

אַחֲרֵי שֶׁקִּפְּלָה אֶת הַמִּכְתָּב, מְסָרַתְהוּ לַזְּקֵנָה, שֶׁנִּכְנְסָה בִמְבוּכָה רַבָּה מִתּוֹךְ כָּל זֶה. וְאוּלָם הִיא נָטְלָה אוֹתוֹ וְיָצְאָה לְדַרְכָּהּ עַד הַגִּיעָהּ אֶל הָעֶלֶם, וּמָסְרָה לוֹ הַכְּתָב. כְּשֶׁנְּטָלוֹ בְיָדוֹ וּקְרָאוֹ, הוֹרִיד רֹאשׁוֹ, וְהָיָה כְמוֹ כוֹתֵב בְּאֶצְבְּעוֹתָיו מִבְּלִי לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיו. אָמְרָה לוֹ הַזְּקֵנָה: “מִשּׁוּם מַה הֻטַּל עָלַי לִרְאוֹתְךָ בְּכָךְ שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לְדַבֵּר, וְאֵינְךָ מֵשִיב תְּשׁוּבָה?” אָמַר לָהּ: “אִמִּי הַיְקָרָה, מַה אֹמַר, מֵאַחֲרֵי שֶׁהִיא מְאַיֶּמֶת עָלַי שׁוּב וּמַרְאָה קְשִׁי־לֵב וּסְטִיָּה מֵעָלַי רַבָּה יוֹתֵר?” אָמְרָה לוֹ הַזְּקֵנָה: “כְּתֹב לָהּ בְּמִכְתָּב מַה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה. אָנֹכִי אֶהְיֶה מָגֵן לְךָ. יְהֵא לִבְּךָ נָכוֹן וּבָטוּחַ. מֻבְטְחַתְנִי שֶׁאֲנִי מְאַחֶדֶת אֶתְכֶם”. הוֹדָה לָהּ עַל טוּבָהּ, נָשַק שְׁתֵּי יָדֶיהָ וְכָתַב בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

בֵּאלֹהִים, כָּאן לֵב לְאַהֲבָה לֹא יַסְכֵּת,

וִידִיד לְקִרְבַת אַהֲבָה יִשְׁאַף כָּל עֵת.

פְּצוּעוֹת מִדִּמְעָה עֵינָיו, עַפְעַפָּיו,

עֵת יֶאֱרֹג אֲפֵל לַיְלָה שְׂעִפָּיו.

הֵיטִיבִי חֶסֶד, נְטִי, חוּסִי, חִמְלִי נָא

עַל זֶה אַהֲבָה בְאֶרֶץ נָכְרִיָּה מְעַנָּה.

בְּלֵילוֹת אֲרֻכִּים תְּנוּמָה לֹא תִפְקָדֶנּוּ,

טוֹבֵעַ בְּיַם דִּמְעָה, עִנּוּי יִשְׂרְפֶנּוּ.

אַל נָא תָּמִית כִּסּוּפַי, עֶרְגַּת לְבָבִי

דּוֹפֵק בְּחֹם אַהַב, מִכְּאֵב כִּמְעַט נִשְׁבַּר בְּקִרְבִּי.

קִפֵּל אֶת הַמִּכְתָּב וּמְסָרוֹ לַזְּקֵנָה, וְנָתַן לָהּ בַּפַּעַם הַזֹּאת שְׁלֹש מֵאוֹת דִּינָר, בְּאָמְרוֹ: “זֶהוּ לִנְטִילַת יָדַיִךְ”. הוֹדְתָה לוֹ, נָשְׁקָה שְׁתֵּי יָדָיו וְחָזְרָה עַד שֶׁנִכְנְסָה אֶל הַנְּסִיכָה וְנָתְנָה אֶת הַכְּתָב לָהּ. כְּשֶׁקָּרְאָה אוֹתוֹ עַד תֻּמּוֹ, זָרְקָה אוֹתוֹ מִיָדָהּ וְקָפְצָה עַל רַגְלֶיהָ. אַחַר־כָּךְ צָעֲדָה עַל קַבְקַבֶּיהָ שֶׁל זָהָב מְשֻׁבָּצִים אֲבָנִים טוֹבוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעָה לְאַרְמוֹן אָבִיהָ. וּכְבָר צָבָה עוֹרֵק הַזַּעַם עַל מִצְחָהּ, וְלֹא הֵהִין אָדָם לְשָׁאֲלָהּ מַה קָּרָה. כְּשֶׁנִכְנְסָה אֶל הָאַרְמוֹן, שָׁאֲלָה לַמֶּלֶךְ אָבִיהָ. אָמְרוּ לָהּ הַמְּשָׁרְתוֹת וְנַעַר הַהַרְמוֹן: “גְּבִרְתֵּנוּ, הוּא יָצָא לִרְדֹּף אַחֲרֵי צַיִד וּלְצוּדוֹ”. חָזְרָה כִּלְבִיאָה טוֹרֶפֶת וְלֹא דִבְּרָה מֶשֶׁךְ שָׁלֹש שָׁעוֹת אַף מִלָּה אַחַת, עַד שֶׁהֵאִירוּ פָנֶיהָ וְשָׁכַךְ זַעֲמָהּ. כְּשֶׁרָאֲתָה הַזְּקֵנָה שֶׁרָגְזָהּ וַחֲרוֹנָה עָבְרוּ, נִגְּשָׁה אֵלֶיהָ וְנָשְׁקָה הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ וְאָמְרָה לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, לְאָן פָּנוּ צְעָדִים עֲדִינִים אֵלֶּה?” אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “לְאַרְמוֹן אָבִי”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “גְּבִרְתִּי, כְּלוּם הָיָה שָׁם מִי שֶׁהוּא שֶׁיְּמַלֵּא רְצוֹנֵךְ?” אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “לֹא הָלַכְתִּי לְשָׁם, אֶלָּא לְהַגִּיד לְאָבִי אֶת אֲשֶׁר הִגִּיעַ לִי מִכֶּלֶב־סוֹחֲרִים זֶה, וּלְעוֹרְרוֹ לְתָפְסוֹ, אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁבַּשּׁוּק שֶׁלּוֹ, וּלְצָלְבָם מֵעַל לַחֲנֻיּוֹתֵיהֶם, וּלְבִלְתִּי הַרְשׁוֹת עוֹד לְשׁוּם סוֹחֵר זָר לַעֲמֹד בְּעִיר זוֹ”.

אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: כְּלוּם לֹא הָלַכְתְּ אֶל אָבִיךְ אֶלָּא לְשֵׁם זֶה, גְּבִרְתִּי?" אָמְרָה לָהּ: “כָּךְ, אֶלָּא שֶׁלֹּא מְצָאתִיו שָׁם. שָׁמַעְתִּי שֶׁיָּצָא לִרְדֹּף אַחֲרֵי צַיִד וּלְצוּדוֹ. אַמְתִּין אֵפוֹא עַד שֶׁיַּחֲזֹר”. אָמְרָה הַזְּקֵנָה: “בֵּאלֹהִים אָשִׂים מַחֲסִי, בָּעֶלְיוֹן יוֹדֵעַ כֹּל. גְּבִרְתִּי, הֲרֵי אַתְּ – תּוֹדָה לָאֵל – הַנְּבוֹנָה בִבְנֵי־אָדָם. כֵּיצַד זֶה יְכוֹלָה אַתְּ לְהוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ פִּטְפּוּטֵי שְׁטוּת אֵלֶּה, שֶׁאִישׁ לֹא יוֹצִיאֵם לָאוֹרָה?” אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “וְלָמָּה לֹא?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: "שַׁעֲרִי בְדַעְתֵּךְ, שֶׁמָּצָאת אֶת הַמֶּלֶךְ בְּאַרְמוֹנוֹ וְסִפַּרְתְּ לוֹ סִפּוּרֵךְ, וְהָיָה מְצַוֶּה וְשׁוֹלֵחַ לִתְלוֹת אֶת הַסּוֹחֲרִים מֵעַל לַחֲנֻיּוֹתֵיהֶם, וְהָיוּ הָאֲנָשִׁים רוֹאִים אוֹתָם וְחוֹקְרִים וְדוֹרְשִים לְסִבַּת הַתְּלִיּוֹת, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם: ‘מְנַסִּים הָיוּ לְפַתּוֹת אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ…’

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַזְּקֵנָה אָמְרָה לַנְּסִיכָה: “שַׁעֲרִי שֶׁהָיִית מְסַפֶּרֶת לַמֶּלֶךְ כָּל זֶה, וְהָיָה מְצַוֶּה לִתְלוֹת אֶת הַסּוֹחֲרִים, כְּלוּם לֹא הָיוּ רוֹאִים אוֹתָם בְּנֵי־אָדָם וְשוֹאֲלִים, מַה הַסִּבָּה לִתְלִיָּתָם? וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם: ‘מְנַסִּים הָיוּ לְפַתּוֹת אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ’ וְיִתְפַּשְּׁטוּ כָל מִינֵי שְׁמוּעוֹת. וְיִהְיוּ הָאוֹמְרִים: ‘הִיא הִתְחַמְּקָה, יָצְאָה מִן הָאַרְמוֹן, וְשָׁהֲתָה אֶצְלָם עֲשָׂרָה יָמִים עַד שֶׁשָׂבְעוּ אוֹתָהּ’ וַאֲחֵרִים יְסַפְּרוּ אַחֶרֶת. הַכָּבוֹד, גְּבִרְתִּי, דּוֹמֶה לְחָלָב הַנֶּעְכָּר עַל־יְדֵי אָבָק קַל שֶׁבְּקַלִּים, אוֹ כְכִיס שֶׁל זְכוּכִית שֶׁנִּתְפַּקְּעָה, שֶׁאֵין לָהּ שׁוּב תַּקָּנָה. הִזָּהֲרִי אֵפוֹא מִסַּפֵּר לְאָבִיךְ אוֹ לְמִי שֶׁהוּא אַחֵר מַשֶּׁהוּ מְעִנְיָן זֶה, שֶלֹּא יְחֻלַּל כְּבוֹדֵךְ, גְּבִרְתִּי. בְּשׁוּם פָּנִים לֹא תִצְמַח לָךְ תּוֹעֶלֶת מִזֶּה, כְּשֶׁיִּוָּדַע הַדָּבָר לִבְנֵי אָדָם. שִׁקְלִי דְבָרַי בְּשִׂכְלֵךְ הַמְצֻיָּן, וְאִם אֵין אַתְּ מוֹצֵאת אוֹתָם כַּהֲלָכָה, עֲשִׂי כְּכָל אֲשֶׁר תַּחְפְּצִי”. כְּשֶׁשָׁמְעָה הַנְּסִיכָה דְבָרִים אֵלֶּה מִפִּי הַזְּקֵנָה, הִרְהֲרָה וּמָצְאָה שֶׁנְּכוֹנִים הֵם לַחֲלוּטִין. אָמְרָה לָהּ: “נָכוֹן הוּא מַה שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת, אוֹמֶנֶת חֲבִיבָה; הַכַּעַס הוּא שֶׁבִּלְבֵּל אֶת שִׁקּוּל־דַּעְתִּי”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “דְּעִי, שֶׁהַחְלָטָה יָפָה לִפְנֵי אַללָּה הָעֶלְיוֹן, הִיא מֵאִתָּךְ, שֶׁלֹּא לְסַפֵּר לְשׁוּם אָדָם מִזֶּה. וְאוּלָם עוֹד זֹאת לְפָנֵינוּ, וְהוּא שֶׁאֵין לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה עַל חֹסֶר־בּוּשָׁה שֶׁל כֶּלֶב זֶה הַשָּׁפֵל שֶׁבַּסּוֹחֲרִים. כִּתְבִי אֵפוֹא מִכְתָּב אֵלָיו, אִמְרִי לוֹ: ‘אַתָּה הַשָּׁפֵל שֶׁבְּסוֹחֲרִים, אִלְמָלֵא הָיָה הַמֶּלֶךְ רָחוֹק מִבֵּיתוֹ, הָיִיתִי מְצַוָּה בְשָׁעָה זוֹ לִתְלוֹת אוֹתְךָ וְאֶת כָּל שְׁכֵנֶיךָ עַל עֵץ. וְאוּלָם אֵין אַתָּה נִפְטָר מִזֶּה. בְּאַללָּה הָעֶלְיוֹן נִשְׁבַּעְתִּי, שֶׁאִם אַתָּה מַתְחִיל שׁוּב פַּעַם בְּפִטְפּוּט מֵעֵין זֶה, אֲנִי מוֹחָה עִקְּבוֹתֶיךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה’. כִּתְבִי לוֹ קָשׁוֹת, לְהָסִיר אוֹתוֹ מִמַּעֲשֵׂהוּ זֶה, עוֹרְרִי אוֹתוֹ מִתְהִיָּתוֹ” אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “כְּלוּם יַעַצְרוּהוּ דְבָרִים אֵלֶּה מִדַּרְכּוֹ?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “וְכֵיצַד זֶה לֹא יַעַצְרוּהוּ, אִם אֲדַבֵּר אִתּוֹ אַף אֲנִי וְאוֹדִיעַ לוֹ מַה שֶּׁקָּרָה?”. צִוְּתָה הַנְּסִיכָה לְהָבִיא לָהּ דְּיוֹתָא וּנְיָר וְכָתְבָה בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

כִּי תִקְרַב עָדַי עוֹד תִּקְוָה תְּשַׁעַשְׁעֶךָ,

כִּי הַשֵּׂג מַטָּרָתְךָ עוֹד יַעֲלֶה בְיָדֶךָ.

עִוָּרוֹן לֹא יַדְרִיךְ אָדָם בִּלְתִּי לָאֲבַדּוֹן,

וַאֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מֵאִתִּי רַק מָוֶת לוֹ נָכוֹן.

אֵין אַתָּה גִבּוֹר אַדִּיר, לֹא נְשִׂיא עָם,

לֹא נָסִיךְ הִנְּךָ, לֹא עַל שִׁלְטוֹן קָם.

וְאָכֵן לוּ גַם מִי מֵאִתָּנוּ כָּזֹאת יָזַם,

מִפַּחַד אָיוֹם יִסּוֹג, מִשֵּׂיבָה זֹרְקָה בוֹ נִדְהָם.

וְאוּלָם רַק עוֹד פַּעַם אֶסְלַח לְאַשְׁמָתְךָ,

הָשֵׁב נָא אֶל לִבְּךָ וַחֲזֹר בְּךָ.

הוֹשִׁיטָה אֶת הַמִּכְתָּב לַזְּקֵנָה וְאָמְרָה לָהּ: “אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, עִצְרִי כֶלֶב זֶה, שֶׁלֹּא אֲרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ, וְלֹא נַעֲמִיס עָלֵינוּ חַטָּאת בִּגְלָלוֹ”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “חֵי־אַללָּה, גְּבִרְתִּי, שֶׁאֲנִי לֹא אַנִּיחַ שׁוּם צַד, שֶׁיּוּכַל לִפְנוֹת בּוֹ”. לָקְחָה אֶת הַמִכְתָּב וְהוֹלִיכָה אוֹתוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעָה שׁוּב אֶל הָעֶלֶם. שָׁאֲלָה לוֹ לְשָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לָהּ שָׁלוֹם. הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת הַמִכְתָּב. נְטָלוֹ מִיָּדָהּ, קָרָא וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ וְאָמַר: “אָכֵן בְּרוּאֵי אַללָּה אֲנַחְנוּ, וְאֵלָיו נָשׁוּב”. הוֹסִיף וְאָמַר: “אִמָּא יְקָרָה, מֵעַתָּה מָה אֶעֱשֶׂה. סַבְלָנוּתִי אָפְסָה וְכֹחִי כָלָה”. אָמְרָה לוֹ הַזְּקֵנָה: “בְּנִי, הַאֲרֵךְ רוּחֲךָ, אֶפְשָׁר אַללָּה עוֹשֶׂה כָעֵת מַשֶּׁהוּ. כְּתֹב, כְּכָל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ, וַאֲנִי מְבִיאָה לְךָ תְּשׁוּבָה בֶּטַח, וְאַל תְּהֵא מֵצַר. מֻבְטְחַתְנִי שֶׁאֲנִי מְאַחֶדֶת אוֹתָהּ אִתְּךָ, אִם יִרְצֶה אַללָּהּ יִתְעַלֶּה”. בֵּרְכָהּ שֶּׁבִּרְכַּת שָׁמַיִם תָּחוּל עַל רֹאשָׁה, וְכָתַב לַנְּסִיכָה מִכְתָּב. מְגַלֶּה לִבּוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אִם בְּאַהֲבָתִי חוֹסֶה לִי לֹא יְהִי,

וַעֲקַת כִּסּוּפַי מָוֶת לִי וָפֶגַע תָּבִיא –

אֶשָּׂא יְקוֹד אִשָּׁהּ עָמוֹק בְּלִבָּתִי,

יוֹמָם וָלַיִל עֵת תִּדַּד שְׁנָתִי.

אֵיכָה לָךְ מְגַמַּת כִּסּוּפִי לֹא אֲקַו,

כְּלוּם רַק הֱיוֹת קָרְבַּן־מְצוּקָתִי לִי רָב?

אֲדוֹן כִּסֵּא־הַכָּבוֹד אֲבַקֵּשׁ, חוֹנֵנִי.

לְאַהֲבַת יָפָה צְנוּעָה דָוֶה הִנֵּנִי.

יוֹאִיל בִּשְׂמָחוֹת אִתָּךְ אַחֲדַנִי,

פֶּן אֶשְׁקַע בֶּעֱנוּת אַהֲבָה תּוֹגֵנִי.

קִפֵּל אֶת הַמִּכְתָּב וּמְסָרוֹ לַזְּקֵנָה, וְהֵבִיא כִיס וּבְתוֹכוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָר. נָטְלָה כָל זֶה מִמֶּנּוּ וְיָצְאָה חֲזָרָה לְדַרְכָּהּ, עַד שֶׁהִגִּיעָה וְנִכְנְסָה שׁוּב אֶל הַנְּסִיכָה. כְּשֶׁבִּקְּשָׁה לִמְסֹר לָהּ הַמִּכְתָּב, לֹא קִבְּלָה אוֹתוֹ וְקָרְאָה: “מֶה עָלֶה הוּא זֶה?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “גְּבִרְתִּי, הַנַּעֲלָה, אֵין זוֹ אֶלָּא תְשׁוּבָה לַמִּכְתָּב שֶׁשָּׁלַחְתְּ לַכֶּלֶב, לַסּוֹחֵר”. שָׁאֲלָה אוֹתָהּ הַנְּסִיכָה: “כְּלוּם לֹא אָסַרְתְּ עָלָיו, כְּפִי שֶׁצִוִּיתִיךְ?” אָמְרָה לָהּ: “אָמְנָם כֵּן, וְאוּלָם זוֹ הִיא תְשׁוּבָתוֹ”. נָטְלָה הַנְּסִיכָה אֶת הַמִּכְתָּב מִיָּדָהּ, קָרְאָה אוֹתוֹ עַד לְסוֹפוֹ וּפָנְתָה לַזְּקֵנָה וְשָׁאֲלָה אוֹתָהּ: “הֵיכָן הַבְטָחָתֵךְ שֶׁהִבְטַחְתְּ לִי לְמַלֵּא אוֹתָהּ?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, כְּלוּם אֵין הוּא אוֹמֵר בִּתְשׁוּבָתוֹ שֶׁיֶּחְדַּל מִמַּעֲשֶׂה וּמִתְחָרֵט עַל מַה שֶׁעָשָׂה וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָתֵךְ עַל מַה שֶּׁקָּרָה?” אָמְרָה לָהּ: “לֹא, חֵי־אַללָּה, הֶעָזָתוֹ הוֹלֶכֶת עוֹד וּגְדֵלָה”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “גְּבִרְתִּי, כִּתְבִי לוֹ עוֹד מִכְתָּב וְתִרְאִי אֶת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בוֹ”. אָמְרָה לָהּ: “מֵעַתָּה אֵינִי כּוֹתֶבֶת וְאֵינִי מְקַבֶּלֶת תְּשׁוּבָה יוֹתֵר”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “הֲרֵי אֲנִי צְרִיכָה לְמִכְתָּב, שֶׁאוּכַל לְחָרְפוֹ, וּלְהָסִיר כָּל תִּקְוָה מִלִּבּוֹ”. אָמְרָה לָהּ: “הָסִירִי תִקְוָתוֹ מִבְּלִי מִכְתָּב בְּיָדֵךְ”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “אִם יֵש לְחָרֵף אוֹתוֹ וּלְהָסִיר כָּל תִּקְוָה מִלִּבּוֹ, אֲנִי זְקוּקָה לְכָךְ בְּהֶחְלֵט לְמִכְתָּב שֶׁאֲבִיאֶנּוּ לוֹ”. צִוְּתָה הַנְּסִיכָה לְהָבִיא דְיוֹתָא וּנְיָר וְכָתְבָה בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

כַּמָּה חֵרַפְתִּיךָ וְלֹא עָצַר בַּעַדְךָ חֵרוּף,

כַּמָּה אָסַרְתִּי עָלֶיךָ בְּשִׁיר בְּיָדִי כָתוּב.

צְפֹן אַהֲבָה בְקִרְבֶּךָ בַּל תַּעֲבֹר עַל שְׂפָתֶיךָ,

וְאִם לִי לֹא תִשְׁמַע, הִנֵּה לֹא אֶשָּא פָנֶיךָ,

וְאִם בַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ אַתָּה חוֹזֵר וָבָא,

מַלְאַךְ הַמָּוֶת צַעֲקָתוֹ עָלֶיךָ יִשָּׂא.

תָּחוּשׁ רוּחַ עֲרָבָה תִּשֹּׁב סְבִיבוֹתֶיךָ,

מַחֲנֵה הָעַיִט יֵרֵד עָלֶיךָ.

שׁוּב לַנְּכוֹחָה בְּרָכָה בָהּ לְךָ,

אַךְ אִם רָעָה תַּחֲרֹש, מָוֶת חֶלְקְךָ.

כְּשֶׁגָּמְרָה מִכְתָּבָה, הִשְׁלִיכָה אֶת הַנְּיָר בְּזַעַם מִיָּדָהּ. נָטְלָה אוֹתוֹ הַזְּקֵנָה וְשָׂמָה דַרְכָּהּ אֶל הָעֶלֶם. תָּפַס חִישׁ־מַהֵר אֶת הַמִכְתָּב. וְאוּלָם כְּשֶׁגָּמַר קְרִיאָתוֹ עַד לְסוֹפוֹ, נִתְבָּרֵר לוֹ, שֶׁלֹּא רַק שֶׁלֹּא נִתְרַכְּכָה יוֹתֵר אֶלָּא שֶׁחֲרוֹן־אַפָּה גָּדַל יוֹתֵר נֶגְדּוֹ וְלֹא יוּכַל לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ. עָלָה בְדַעְתּוֹ לִכְתֹּב לָהּ מִכְתָּב שֶׁיְּחָרֵף אוֹתָהּ בּוֹ, וְכָתַב בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֱלֹהַי, גְאָלֵנִי – בְּשֵם חֲמֵשֶׁת כּוֹכְבֵי שֶׁבֶת –

מִיַּד זֹאת בְּגִינָהּ אוֹתִי אַהֲבָה צוֹרֶבֶת.

הֵן יָדַעְתָּ לֶהָבָה בְּלִבִּי הִשְׁתַּלְהֲבָה,

יְקוֹד בּוֹעֵר לָהּ אֲשֶׁר חֶמְלָה לֹא בָהּ.

נִשְׂרַפְתִּי, בְּסַבְלָנוּת אֶשָּׁאֵר בִּיסּוּרַי

תְּעַנֵּנִי, עָלוּב, בְּאַכְזְרִיּוּת נֶצַח, בְּלִי דָי.

נָבוֹךְ הִנֵּנִי בְּיִסּוּרִים לֹא תִכְלָה בָם,

בְּאֵין יְדִיד לִי, הוֹי עָם, מִי בָכֶם לִי קָם?

כַּמָה עֵת לַיְלָה מַעֲטֵה אֹפֶל עָטָה,

אֶתְאוֹנֵן בַּגָּלוּי וָסֵתֶר עַל בִי תְשׁוּקָתָהּ.

וְלֹא הִרְפֵּיתִי מֵאַהֲבָתִי לָךְ בְּכָל זֹאת,

וְאֵיך אוּכַל עֲשׂוֹת זֹאת, וְגַעְגּוּעַי כִּלּוּ לִי כֹּחוֹת.

הוֹי עוֹף פֵּרוּד⁸ הוֹדִיעֵנִי, אִם לָהּ מָגֵן, הִיא,

בִּפְנֵי כָל צָרָה וְתַהְפּוּכוֹת הַזְּמָן יָבִיא?

קִפֵּל אֶת הַמִּכְתָב וּמְסָרוֹ לַזְּקֵנָה, וְנָתַן לָהּ הַפַּעַם כִּיס וּבְתוֹכוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר. נָטְלָה אֶת הַמִּכְתָּב, וְקָמָה לָלֶכֶת אֶל הַנְּסִיכָה, וּכְשֶׁנִּכְנְסָה אֵלֶיהָ נָתְנָה לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב. וְאוּלָם אַךְ קָרְאָה אוֹתוֹ וְהֵבִינָה תָכְנוֹ, הִשְׁלִיכָה אוֹתוֹ מִיָּדָהּ וְאָמְרָה: “הַגִּידִי לִי, זְקֵנָה עֲלוּבָה, מִשּׁוּם מַה בָּא עָלַי כָּל זֶה עַל יָדֵךְ וְעַל־יְדֵי עָרְמָתֵךְ, וְהַמְלָצָתֵךְ עָלָיו לְטוֹבָה, עַד שֶׁהֵבֵאת אוֹתִי לִידֵי כְתִיבַת מִכְתָּב אַחֲרֵי מִכְתָּב, וּמְמַלְּאָה שְׁלִיחֻיּוֹת בֵּין שְׁנֵינוּ הָלֹוךְ וָשׁוֹב, עַד שֶׁהֵבֵאת לִידֵי חֲלִיפַת מִכְתָּבִים בֵּינִי וּבֵינוֹ, וְעִנְיָנִים? בְּכָל פַּעַם וּפַעַם אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי: ‘רְצוֹנִי לְחַלְּצֵךְ מֵרָעָתוֹ וּלְהַרְחִיק דְּבָרָיו מֵאִתֵּךְ’. וְאוּלָם אַתְּ רַק אוֹמֶרֶת זֹאת כְּדֵי שֶׁאֶכְתֹב לוֹ שׁוּב מִכְתָּב וְשׁוּב, שֶׁתּוּכְלִי לָלֶכֶת בֹּקֶר וָעֶרֶב הָלוֹךְ וְחָזוֹר, עַד שֶׁתִּפְרְעִי אוֹתִי לְשִׁמְצָה. הָבוּ הֲלֹום, סָרִיסִים, תִּפְסוּ אוֹתָהּ”. צִוְּתָה עַל הַסָּרִיסִים לְהַלְקוֹת אֶת הַזְּקֵנָה, וְעָשׂוּ כָךְ עַד שֶׁשָׁתַת כָּל גּוּפָהּ דָּם וְנָפְלָה מִתְעַלֶּפֶת. אַחַר־כָּךְ צִוְּתָה הַנְּסִיכָה אֶת הַמְשָׁרְתוֹת לְגָרֵר אֶת הַזְּקֵנָה הַחוּצָה, וּגְרָרוּהָ בְרַגְלֶיהָ מִחוּץ לָאַרְמוֹן. פָּקְדָה עַל אַחַת הַמְשָׁרְתוֹת לַעֲמֹד מֵרַאֲשׁוֹתֵי הַזְּקֵנָה, וּכְשֶׁתִּתְעוֹרֵר הַזְּקֵנָה מֵהִתְעַלְּפוּתָהּ, תֹּאמַר לָהּ: “שְׁבוּעָה נִשְׁבְּעָה הַנְּסִיכָה, שֶׁאֵין אַתְּ חוֹזֶרֶת לְאַרְמוֹן זֶה, שֶׁרַגְלַיִךְ לֹא תִצְעַדְנָה בוֹ. וְאִם אַתְּ חוֹזֶרֶת, עִם זֹאת, תְּהִי מוּמָתָה בְּלִי רַחֲמִים”. כְּשֶׁחָזְרָה הַזְּקֵנָה לְדַעְתָּהּ, הִגִּידָה לָהּ הַמְשָׁרֶתֶת, אֶת אֲשֶׁר אָמְרָה הַנְּסִיכָה. אָמְרָה הַזְּקֵנָה: “שָׁמַעְתִּי וְאֶת הַפְּקֻדָּה אֲמַלֵּא”. הֵבִיאוּ לָהּ הַמְשָׁרְתוֹת סַל וְצִוּוּ עַל סַבָּל, לְהוֹצִיאָה בּוֹ. הֶעֱמִיסָהּ הָאִישׁ עַל גַּבּוֹ וְנָשָׂא אוֹתָהּ לְבֵיתָהּ. שָׁלְחָה אֵלֶיהָ גַם רוֹפֵא, וּפָקְדָה עָלָיו לְטַפֵּל בָּהּ כַּהֲלָכָה עַד שֶׁתִּתְרַפֵּא. עָשָׂה הָרוֹפֵא כַּמְצֻוֶּה עָלָיו, וְאַךְ שָׁבָה הַזְּקֵנָה וְרָפָא לָהּ, קָמָה וְהָלְכָה אֶל הָעֶלֶם, שֶׁכְּבָר נֶעְכְּרָה רוּחוֹ כְּשֶׁלֹא הוֹפִיעָה עוֹד, שֶׁהָיָה כָּמֵהַּ לִשְׁמוֹעַ אֶת אֲשֶׁר אִתָּהּ. כְּשֶׁבָּאָה, קָפַץ וְקָם, חָשׁ לִקְרָאתָהּ וְשָׁאַל לָהּ לְשָׁלוֹם. כְּשֶׁרָאָה, שֶׁהִיא סוֹבֶלֶת יִסּוּרִים, שָׁאַל לִבְרִיאוּתָהּ וְסִפְּרָה לוֹ, כָּל מַה שֶׁבָּא עָלֶיהָ מִידֵי הַנְּסִיכָה. נָגַע הַדָּבָר בְּלִבּוֹ, וְאָמַר סוֹפֵק כַּפָּיו: “חֵי אַללַּהּ, מֵצַר אֲנִי עַל מַה שֶׁבָּא עָלַיִךְ. וְאוּלָם הַגִּידִי לִי אִמָּא, מִשּׁוּם מַה שׂוֹנֵאת הַנְּסִיכָה אֶת הַגְּבָרִים?” אָמְרָה לוֹ: "בְּנִי, דַּע, גַּן לָהּ. נֶהְדָּר שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ עַל פְּנֵי כָל הָאֲדָמָה. הָיְתָה יְשֵׁנָה בוֹ בְּלַיְלָה מִן הַלֵּילוֹת וְחָלְמָה בְתוֹךְ שְׁנָתָהּ הַמְּתוּקָה שֶׁהִיא הִתְהַלְּכָה בַגָּן. רָאֲתָה שָׁם צַיָּד שֶׁל עוֹפוֹת, שֶׁפָּרַשׂ רִשְתּוֹ, מְצַפֶּה לְשָׁלָל שֶׁיַּעֲלֶה בְּפַחוֹ. לֹא עָבְרָה שָׁעָה קָלָּה, עַד שֶׁנִּתְאַסְּפוּ הָעוֹפוֹת לְנַקֵּר בַּגַּרְגְּרִים. נָפַל עוֹף זָכָר לְתוֹךְ הַפָּח וְהִתְחִיל מְפַרְפֵּר, בְּעוֹד שֶׁהָעוֹפוֹת הָאֲחֵרִים טָסוּ, עָפוּ מִשָּׁם. וְאוּלָם בַּת־זוּגוֹ שֶׁהָיְתָה אִתָּם, שָׁהֲתָה בְתוֹכָם רַק רֶגַע קַל. חָזְרָה אֵלָיו וְעָפָה עַד לָרֶשֶׁת וְחִפְּשָׂה אֶת הָעֲנִיבָה שֶׁבְּתוֹכָהּ נִתְפְּשָׂה רֶגֶל הַזָּכָר. נִקְּרָה בָהּ בְּחַרְטֻמָּהּ עַד שֶׁקָּרְעָה אֶת הַחוּט וְנִשְׁתַּחְרֵר הַגֶּבֶר. אֵרַע כָּל זֶה, בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּיָּד הָיָה יוֹשֵׁב שָׁם נִרְדָם. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר הִתְבּוֹנֵן בַּפַּח, וְרָאָה שֶׁנֶּחְבַּל, תִּקְּנוֹ וּפִזֵּר בּוֹ שׁוּב גַּרְגְּרֵי־חִטָּה וְיָשַב לוֹ לְיַד הַפַּח מִן הַצַּד. אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה חָזְרוּ הָעוֹפוֹת וְאוֹתָהּ בַּת־זוּג שֶׁל אוֹתוֹ גֶבֶר, טָסוּ כָל הָעוֹפוֹת לְנַקֵּר בַּגַּרְגְּרִים. נָפְלָה הָאִשָּׁה לְתוֹךְ הַפַּח וְהִתְחִילָה מְפַרְפֶּרֶת. הִתְעוֹפְפוּ הָעוֹפוֹת כֻּלָּם מִיָּד, וְהָיָה בְתוֹכָם גַּם אוֹתוֹ זָכָר, וְאוּלָם הוּא לֹא חָזַר. וְאֵרַע שֶׁהַשֵּׁנָה תָקְפָה שׁוּב אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד הַפַּח לָעוֹפוֹת, וְלֹא נִתְעוֹרֵר אֶלָּא אַחֲרֵי שָׁעָה אֲרֻכָּה. לֹא עָבְרָה שֵׁנָה מֵעֵינָיו עַד שֶׁרָאָה אֶת הַיּוֹנָה בַפַּח, קָם מִיָּד וּמִהֵר אֵלֶיהָ וְהִתִּיר רַגְלָהּ מִן הָעֲנִיבָה וּשְׁחָטָה. הִתְעוֹרְרָה הַנְּסִיכָה נִבְהָלָה מִשְּנָתָה וְקָרְאָה: “כָּךְ מִנְהָגָם שֶׁל גְּבָרִים בְּנָשִׁים. הָאִשָּׁה מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּצַעַר הָאִישׁ, וּמוֹסֶרֶת נַפְשָׁהּ עָלָיו, כְּשֶׁסַכָּנָה מְרַחֶפֶת עָלָיו. וְאוּלָם אִם אֱלֹהִים הֵבִיא רָעָה עַל אִשָּׁה וְהִיא בְצָרָה, יַעֲזֹב אוֹתָהּ הָאִישׁ בְּצָרָתָהּ וְאֵינוֹ מוֹשִׁיעָהּ, וְנִשְׁכְּחָה הַטּוֹבָה שֶׁהֶרְאֲתָה הִיא לוֹ. יָאֹר אַללָּהּ אֶת הַבּוֹטַחַת בַּגְבָרִים, שֶׁאֵינָם מַכִּירִים לְעוֹלָם בְּטוֹבָה שֶׁעָשׂוּ לָהֶם הַנָּשִׁים”. שָׁאַל הַנָּסִיךְ אֶת הַזְּקֵנָה: “כְּלוּם אֵינָהּ יוֹצֵאת לָרְחוֹב?” אָמְרָה לוֹ: "לֹא וְלֹא, בְּנִי, וְאוּלָם גַּן לָהּ, אֶחָד הַיָּפִים בְּדוֹרֵנוּ, לְטַיֵּל בּוֹ. וּבְכָל שָׁנָה, כְּשֶׁהַפֵּרוֹת מִתְבַּשְּׁלִים, הִיא הוֹלֶכֶת אֵלָיו וּמִתְעַנֶּגֶת בּוֹ יוֹם אֶחָד. וְאוּלָם בַּלַּיְלָה הִיא מַסְתִּירָה עַצְמָהּ בְּאַרְמוֹנָהּ. וְאֵינָה נִכְנֶסֶת לַגָּן אֶלָּא דֶרֶךְ פֶּתַח נִסְתָּר, הַמּוֹבִיל אֵלָיו מִן הָאַרְמוֹן. וַהֲרֵינִי מְלַמֶּדֶת אוֹתְךָ מַשֶּׁהוּ, שֶׁעַל־יָדוֹ תוּכַל לְהַצְלִיחַ, אִם יִרְצֶה אַללָּהּ. דַּע שֶׁלֹּא נִשְׁאַר אֶלָּא חֹדֶשׁ עַד עוֹנַת הַפֵּרוֹת בְּבִשּׁוּלָם, בְּאוֹתוֹ גַן שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת אֵלָיו. עֲצָתִי לְךָ הִיא שֶׁתֵּלֵךְ עוֹד הַיּוֹם אֶל שׁוֹמֵר גַּן פְּלוֹנִי וְכָרַתָּ אִתּוֹ בְרִית־יְדִידוּת. אָמְנָם אֵין הוּא מַנִּיחַ בְּרִיאָה מִבְּרִיאוֹת אַללָּהּ הָרַחְמָן, לִדְרֹךְ בַּגָּן, שֶׁכֵּן סָמוּךְ הוּא לְגַן הַנְּסִיכָה. וּכְשֶׁהַנְּסִיכָה עוֹמדֶתֶ לָרֶדֶת לְשָׁם, הֲרֵינִי מוֹדִיעָה לְךָ זֹאת שְׁנֵי יָמִים קֹדֶם לָכֵן, בְּטֶרֶם תָּבוֹא. הִמָּצֵא אֵפוֹא, כָּרָגִיל, בַּגָּן וּבַקֵּשׁ לְךָ תַחְבּוּלָה, שֶׁתָּלוּן שָׁמָּה. וּכְשֶׁהַנְּסִיכָה נִכְנֶסֶת, הִסְתַּתֵּר בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַזְּקֵנָה יָעֲצָה אֶת הַנָּסִיךְ, אוֹמֶרֶת לוֹ: “כְּשֶׁהַנְּסִיכָה יוֹרֶדֶת לַגָּן, אוֹדִיעַ לְךָ יוֹמַיִם קֹדֶם לָכֵן. וּכְשֶׁהִיא בָאָה לְשָׁם, הִתְחַבֵּא שָׁם בְּמָקוֹם נִסְתָּר אֵיזֶה־שֶׁהוּא. וּכְשָׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ, עֲמֹד מִיָּד לְפָנֶיהָ. וּכְשֶׁהִיא רוֹאָה אוֹתְךָ, תַּעֲבֹר אוֹתָהּ אַהֲבָה אֵלֶיךָ, כִּי עַל כֹּל תְּכַסֶּה אַהֲבָה. דַּע בְּנִי, שֶׁכְּשֶׁרַק תִּרְאֶה אוֹתְךָ תִּבְעַר בְּאַהֲבָה לְךָ, שֶׁכֵן יָפֶה אַתָּה עַד מְאֹד. בְּטַח בְּנִי, וְאַל תְּהֵא עָצוּב, בְּנִי. מְאַחֶדֶת אֲנִי אוֹתְךָ אִתָּהּ”. נָשַׁק יָדָהּ וְהוֹדָה לָהּ וְנָתַן לָהּ שָׁלֹשׁ גְּזָרוֹת שֶׁל מֶשִׁי אַלֶכְּסַנְדְרִינִי, וְשָׁלֹשׁ גְּזָרוֹת שֶׁל אַטְלַס בַּעֲלוֹת צְבָעִים שׁוֹנִים, וְעִם זֶה נָתַן לָהּ לְכָל גִּזְרָה בַּדִים לְכֻתָּנוֹת וַאֲרִיגִים לְמִכְנָסַיִם וְצָעִיף לְקֶשֶר לְרֹאשָׁהּ וְאָרִיג בַּעַלְבֶּכִּי לְבִטְנָהּ, וְקִבְּלָה כָּךְ שָׁלֹש חֲלִיפוֹת־בְּגָדִים שְׁלֵמוֹת, שֶׁכָּל אַחַת נָאָה מֵחַבֶרְתָּהּ. מִלְבַד זֶה נָתַן לָהּ כִּיס עִם שֵׁשׁ מֵאוֹת דִּינָר, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “זֶהוּ לִתְפִירָה”. נָטְלָה הַכֹּל וְשָׁאֲלָה: “בְּנִי, כְּלוּם אִי־אַתָּה מְבַקֵּש לָדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ לְבֵיתִי וּלְהַרְאוֹת לִי גַם אֶת הַדֶּרֶךְ לְדִירָתְךָ?” אָמַר לָהּ: “הֵן”, וְשָׁלַח עִמָּהּ מַמְלוּךּ שֶׁיַּכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ לְדִירָתָהּ וְשֶׁיַּרְאֶה לָהּ אֶת מְקוֹם בֵּיתוֹ. כְּשֶׁהָלְכָה הַזְּקֵנָה, צִוָּה בֶן־הַמֶּלֶךְ עַל מְשָׁרְתָיו לִנְעֹל אֶת הֶחָנוּת וְהָלַךְ אֶל הַמִּשְׁנֶה וְשָׂח לוֹ כָּל מַה שֶׁאֵרַע לוֹ עִם הַזְּקֵנָה מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמִּשְׁנֶה אֶת סִפּוּרוֹ מִפִּיו, אָמַר לוֹ: “בְּנִי, אִם תָּבוֹא חַיָאת־אַלנֻּפוּס וְאַתָּה לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ, מַה תַּעֲשֶׂה אָז?” אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “כִּי אָז לֹא נִשְׁאֲרָה לִי דֶרֶךְ אֶלָּא לַעֲבֹר מִמִּלִּים לְמַעֲשִׂים, וּלְהַפְקִיר נַפְשִׁי עָלֶיהָ, כִּי אָז אֶגְזֹל אוֹתָהּ מִתּוֹךְ סְרִיסֶיהָ וְאוֹשִׁיבָהּ עַל סוּסִי מֵאַחֲרַי, וְאָחוּשׁ אֶל הָעֲרָבָה הָרְחוֹקָה. אִם אֶנָּצֵל, הֲרֵי הִשַּׂגְתִּי מְבֻקָּשִׁי. וְאִם שְׁאוֹלָה אֵרֵד, הֲרֵי אֶמְצָא לִי מְנוּחָה מִן הַחַיִּים הַשְּׂנוּאִים הָאֵלֶּה”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “בְּנִי, כְּלוּם דּוֹמֶה אַתָּה לַעֲבֹר בְּחָכְמָתְךָ זוֹ בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים? כֵּיצַד נוּכַל לִנְסֹעַ הָלְאָה, כְּשֶׁהַמֶּרְחָק רַב עַד מְאֹד מֵאִתָּנוּ עַד לְאַרְצֵנוּ? וְכֵיצַד זֶה תּוּכַל לִנְהֹג כָּךְ כְּלַפֵּי אַחַד הַמְּלָכִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בְּדוֹרֵנוּ, שֶׁמֵּאָה אֶלֶף פָּרָשִׁים בִּרְשׁוּתוֹ? הֲרֵי אֵין אָנוּ בְטוּחִים שֶׁלֹּא יִשְׁלַח אֶת חֵילוֹתָיו, שֶׁיַּחְסְמוּ בְפָנֵינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ. אָכֵן אֵין זוֹ תָכְנִית טוֹבָה, וְשׁוּם בַּר־דַּעַת לֹא יְקַבְּלֶנָּה עָלָיו”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “וּמַה לַעֲשׂוֹת, הַמִּשְׁנֶה, אַתָּה פְּאֵר הַיּוֹעֲצִים הַטּוֹבִים? רְאֵה אֲנִי צָפוּי לָמוּת”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “הַמְתֵּן עַד לְמָחָר, נִסְתַּכֵּל בְּגַן זֶה וְנַחֲקֹר כֵּיצַד הוּא, וּמָה עִם הַגַּנָּן הַנִּמְצָא שָׁם”. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר קָמוּ הַמִּשְׁנֶה וְהַנָּסִיךְ וְלָקְחוּ אִתָּם אֶלֶף דִּינָר בְּכִיסָם. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַגָּן רָאוּ חוֹמוֹת גְּבוֹהוֹת וְעַמוּדִים אֵיתָנִים מַקִּיפִים אוֹתוֹ, וּבְתוֹכוֹ אִילָנוֹת רַבִּים וּפֵרוֹתֵיהֶם יָפִים וּפְלָגִים רַבִּים זוֹרְמִים. הַפְּרָחִים נָתְנוּ שָׁם רֵיחָם וְהַצִּפֳּרִים מְצַפְצְפִים, וְדוֹמֶה הוּא לִנְאוֹת דֶּשֶׁא שֶׁבְּגַן־עֵדֶן. בּתוֹכוֹ יָשַׁב עַל דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר שֵׁיךְ יָשִׁיש עַל גַּבֵּי סַפְסָל. כְּשֶׁרָאָה אֶת שְׁנֵי אֵלֶּה וּמַרְאֵיהֶם הַמְכֻבָּדִים, קָם אַחֲרֵי שֶׁשָּׁאֲלוּ לִשְׁלוֹמוֹ, וְהֶחֱזִיר לָהֶם שָׁלוֹם. אָמַר לָהֶם: “אֲדוֹנִים נְעָלִים, כְּלוּם בַּקָּשָׁה לָכֶם שֶׁלְּכָבוֹד לָנוּ נַחֲשֹׁב לְמַלְּאוֹתָהּ?” אָמַר לוֹ: “דַּע, סָבָא, שֶׁזָּרִים אֲנַחְנוּ, הַחֹם הִכְבִּיד עָלֵינוּ, וּמְעוֹנֵנוּ רָחוֹק מְאֹד מִכָּאן בִּקְצֵה הָעִיר. מְבַקְּשִׁים אֲנַחְנוּ מִמְּךָ, שֶׁתּוֹאִיל בְּטוּבְךָ לִטֹּל מֵאִתָּנוּ שְׁנֵי דִינָרִים אֵלֶּה, וְתִקְנֶה לָנוּ בָהֶם מָזוֹן כָּל־שֶׁהוּא. בֵּינְתַיִם פְּתַח לָנוּ אֶת הַשַּׁעַר לְגַן זֶה, וְתֵן לָנוּ לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹם צֵל, בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְמִים מַיִם קָרִים, שֶׁנָּשִׁיב רוּחֵנוּ עַד שֶׁאַתָּה בָא אֵלֵינוּ עִם הַמָּזוֹן, אָז נֹאכַל שְׁנֵינוּ אִתְּךָ, וְאַחַר, אַחֲרֵי שֶׁנָּפוּשׁ, נֵלֵךְ שְׁנֵינוּ לְדַרְכֵּנוּ”. בְּדַבְּרוֹ דְבָרִים אֵלֶּה הִכְנִיס הַמִּשְׁנֶה אֶת יָדוֹ בַּכִּיס, הוֹצִיא שְׁנֵי דִינָרִים וּנְתָנָם בְּיָדוֹ שֶׁל הַגַּנָּן. וְהָיָה הָאִישׁ בֶּן שִׁבְעִים, וְלֹא הָיָה מֵעוֹלָם בְּיָדוֹ מָמוֹן רָב כָּזֶה. כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל בִּשְׁנֵי דִינָרִים אֵלֶּה, יָצָא מִדַעְתּוֹ, וְרָץ מִיָּד וּפָתַח אֶת דֶּלֶת הַגָּן, וְהוֹבִיל אֶת שְׁנֵיהֶם פְּנִימָה וְהוֹשִׁיב אוֹתָם תַּחַת עֵץ עָמוּס פֵּרוֹת לְמַכְבִּיר, שֶׁצִּלּוֹ מְרֻבֶּה, וְאָמַר: “שְׁבוּ לָכֶם בְּמָקוֹם זֶה, וְאוּלָם אַל תֵּלְכוּ הָלְאָה מִזֶּה בְתוֹךְ הַגָּן, שֶׁכֵּן שָׁם דֶּלֶת סְתָרִים, הַמּוֹבִילָה לְאַרְמוֹנָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה חַיָאת אַלנֻּפוּס”. אָמְרוּ לוֹ שְׁנֵיהֶם: “אָנוּ לֹא נָזוּז מִמְּקוֹמֵנוּ”. הָלַךְ הַגַּנָּן הַזָּקֵן לִקְנוֹת מַה שֶׁבִּקְּשׁוּ מִמֶּנוּ, וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁהָה שָׁעָה קַלָּה, חָזַר אֲלֵיהֶם, כְּשֶׁסַּבָּל בְּלִוְיָתוֹ וְעַל רֹאשׁוֹ טְלֵה צָלוּי וְלֶחֶם. אָכְלוּ וְשָׁתוּ וְשׂוֹחֲחוּ שָׁעָה אַחַת. אַחֲרֵי זֶה הֵרִים הַמִּשְׁנֶה אֶת עֵינָיו וְכִוֵּן מַבָּטוֹ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל בַּגָּן סָבִיב, וְגִלָּה בְאֶמְצָעִיתוֹ בִיתָן בָּנוּי מְרוֹמִים. וְאוּלָם הוּא הָיָה עַתִּיק יוֹמִין וְהַגֶּבֶת שֶׁלּוֹ מִתְפּוֹרֵר מִקִּירוֹתָיו. וִיתֵדוֹתָיו הֲרוּסִים. אָמַר הַמִּשְׁנֶה: “סָבָא, גַּן זֶה רְכוּשְךָ הוּא, אוֹ שֶׁשָּׂכַרְתָּ אוֹתוֹ?” אָמַר לוֹ: “הוֹי אֲדוֹנִי, אֵין הוּא רְכוּשִׁי. אֵינִי כָאן אֶלָּא שׁוֹמֵר”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “מַה מַּשְׂכֻּרְתְּךָ?” אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, דִּינָר לְחֹדֶשׁ”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “עָוֶל נַעֲשָׂה לְךָ בָזֶה, וּמַה גַּם אִם מִשְׁפָּחָה לְךָ”. אָמַר הַשֵׁיךְ: “חֵי אַללָּהּ, מִשְׁפָּחָה שֶׁל שְׁמוֹנָה יְלָדִים לִי, וַאֲנִי נוֹסָף עֲלֵיהֶם”. אָמַר הַמִּשְׁנֶה: “אֵין כֹּח וְאֵין הָדָר בִּלְתִּי לְאַללָּהּ הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר. חֵי אֱלֹהִים, צַר לָנוּ עָלֶיךָ, מִסְכֵּן. וְאוּלָם מַה דַּעְתְּךָ עַל מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה טוֹבָה לְמַעַן בְּנֵי־בֵיתְךָ שֶׁפַּרְנָסָתָם עָלֶיךָ?” אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “אֲדוֹנִי, כָּל מַה שֶׁתַּעֲשֶׂה מִן הַטּוֹב, יִגָּנֵז לִזְכוּתְךָ אוֹצָר עִם אַללָּהּ הָעֶלְיוֹן”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: "סָבָא, רְאֵה, גַּן זֶה מָקוֹם נֶהֱדָר הוּא, וּבִיתָן זֶה בְתוֹכוֹ, וּאוּלָם יָשָׁן הוּא וְשׁוֹמֵם. רְצוֹנִי לַהֲקִימוֹ מֵחָדָשׁ וּלְעַטְּפוֹ וּלְעַטְּרוֹ בְצִיּוּרִים שֶׁיְהֵא מָקוֹם זֶה הֶהָדוּר בְּיוֹתֵר בַּגָּן. וּכְשֶׁיָּבוֹא בַּעַל הַגַּן וְיִרְאֶה שֶׁנִּבְנָה הַבִּיתָן שׁוּב וְנַעֲשָׂה יָפֶה, יִשְׁאַל אוֹתְךָ לַבִּנְיָן הֶחָדָשׁ. וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אוֹתְךָ אֱמֹר לוֹ: “אֲדוֹנִי, אֲנִי הוּא שֶׁהֲקִימוֹתִיו מֵהֲרִיסוֹתָיו, כְּשֶׁרְאִיתִיו הָרוּס וְאֵינוֹ מוֹעִיל לִכְלוּם וְאֵין אָדָם יָכוֹל לָשֶׁבֶת בּוֹ, אָכֵן קָרוֹב הָיָה לְאַחֲרִיתוֹ, וְהַרְבֵּה מָמוֹן הוֹצֵאתִי עָלָיו”. וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אוֹתְךָ מֵאַיִן הָיָה לְךָ הַמָּמוֹן שֶׁהוֹצֵאתָ עָלָיו, אֱמֹר לוֹ: “שִׁלַּמְתִּי מִמָּמוֹנִי אֲנִי, שֶׁאוּכַל לָשֵׂאת פָּנַי אֵלֶיךָ מְקַוֶּה לְחַסְדֶּךָ. וְאָז וַדַּאי יַעֲנִיק לְךָ מַתָּנָה בְּעֶרֶךְ זֶה שֶׁאֶתֵּן לְךָ לְבִנְיָנוֹ. מָחָר אֲנִי שׁוֹלֵחַ לְךְ בַּנָּאִים, טַיָּחִים וְצַיָּרִים שֶׁתָּקִימוּ שׁוּב מָקוֹם זֶה, וְעַכְשָׁו הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַה שֶׁקָּבַעְתִּי לְךָ”. הוֹצִיא כִיס עִם חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִינָר מִתּוֹךְ כִּיסוֹ וְאָמַר לַזָּקֵן: “טֹל מַטְבְּעוֹת זָהָב אֵלֶּה, וְתֵן אוֹתָם לִבְנֵי־בֵיתְךָ, וֶאֱמֹר לָהֶם לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וּבְעַד בְּנִי”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ לַמִּשְׁנֶה: “מַה טַּעַם כָּל זֶה?” אָמַר לוֹ: “תּוֹצְאוֹת הַדָּבָר יִתְבָּרְרוּ לְךָ עַד מְהֵרָה”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמִּשְׁנֶה נָתַן לַשׁוֹמֵר שֶׁהָיָה בַגָּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר, וְאָמַר: “טֹל מַטְבְּעוֹת זָהָב אֵלֶּה וְתֵן אוֹתָם לִבְנֵי בֵיתֶךָ וֶאֱמֹר לָהֶם לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וּבְעַד בְּנִי”. כְּשֶׁרָאָה הַזָּקֵן אֶת הַזָּהָב, דּוֹמֶה הָיָה כְאִלּוּ יָצָא מִדַּעְתּוֹ. נָפַל לְרַגְלֵי הַמִּשְׁנֶה, נָשַׁק אוֹתָן וְקָרָא לְרַחֲמֵי־שָׁמַיִם עָלָיו וְעַל בְּנוֹ. כְּשֶׁפָּנָה לָלֶכֶת אָמַר לָהֶם: “מָחָר אֲנִי מְצַפֶּה לָכֶם. נִשְׁבַּעְתִּי בְאַללָהּ הָרַחֲמָן, שֶׁלֹא נִפָּרֵד יוֹתֵר לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה.” לְמָחֲרַת הַיּוֹם בָּא הַמִּשְׁנֶה לִמְקוֹם הַבַּנָּאִים וְדָרַשׁ לָרֹאשׁ שֶׁלָּהֶם. כְּשֶׁבָּא אֵלָיו זֶה, הוֹבִילוֹ לַגָּן, וְאַךְ רָאָה אוֹתוֹ הַגַּנָּן נִתְמַלֵא שִׂמְחָה. נָתַן לוֹ הַמִּשְׁנֶה הוֹצָאָתוֹ לְהַאֲכִיל אֶת הַבַּנָּאִים וּלְכָל הַצָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ בִּנְיַן הַבִּיתָן. בָּנוּ הָאֲנָשִׁים וְטָחוּ וְצִיְּרוּ. אָמַר הַמִּשְׁנֶה לַצַיָּרִים: “אֳמָנִים, שִׁמְעוּ לִדְבָרַי וְהָבִינוּ רְצוֹנִי וְתָכְנִיתִי. דְּעוּ, שֶׁגַּן לִי דוֹמֶה לְזֶה. יָשַׁנְתִּי שָׁם בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, וְרָאִיתִי בַחֲלוֹמִי, צַיָּד עוֹפוֹת שֶׁטָּמַן פַּח וּפִזֵּר מִסָּבִיב לוֹ גַּרְגְּרֵי דָגָן. נָפַל יוֹן זָכָר בַּפָּח. מִיָּד טָסוּ עָפוּ כָּל שְׁאָר הָעוֹפוֹת נִבְהָלִים. וְהָיְתָה שָׁם גַּם בַּת־זוּגוֹ. נִשְׁאֲרָה בַּת־זוּג זוֹ רַק שָׁעָה קַלָּה עִם שְׁאָר הָעוֹפוֹת. אַחַר חָזְרָה לְבַדָּהּ וְנִקְּרָה בַעֲנִיבָה שֶׁבְּתוֹכָהּ רַגְלוֹ שֶׁל בֶּן־זוּגָהּ תְּפוּסָה, עַד שֶׁהוֹצִיאָה אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי וְעָף לְדַרְכּוֹ. וְאוּלָם הַצַּיָּד הָיָה יָשֵׁן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וּכְשֶׁהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ רָאָה אֶת הַפַּח נָקוּב. תִּקְּנוֹ וּפִזֵּר גַּרְגְּרֵי חִטָּה מֵחָדָשׁ, וְיָשַׁב וְצִפָּה שֶׁיִפֹּל לוֹ שָׁלָל בַּפָּח, שׁוּב עָפוּ בָאוּ הָעוֹפוֹת לְנַקֵּר בַּגַּרְגְּרִים. בָּאוּ אַף הַיּוֹן וּבַת־זוּגוֹ הַיּוֹנָה בְתוֹךְ שְׁאָר הָעוֹפוֹת. נִתְפְּסָה הַיּוֹנָה בַּפָּח. מִיָּד טָסוּ עָפוּ כָל הָעוֹפוֹת מִן הַמָּקוֹם וּבְתוֹכָם גַּם בֶּן־זוּגָהּ הַיּוֹן, וְלֹא חָזַר אֶל בַּת זוּגוֹ. קָם הַצַּיָּד וְתָפַס אֶת הַיּוֹנָה וְשָׁחַט אוֹתָהּ. וְאוּלָם בֶּן־זוּגָהּ הַיּוֹן, נִתְפַּס, בְּשָׁעָה שֶׁעָף בְּתוֹךְ שְׁאָר הָעוֹפוֹת, בְּצִפָּרְנִי עוֹף טוֹרֵף, הֱמִיתוֹ וְשָׁתָה אֶת דָּמוֹ וְאָכַל אֶת בְּשָׂרוֹ. מֵעַתָּה רְצוֹנִי שֶׁתְּצַיֵּר לִי בִּתְמוּנָה כָּל הַחֲלוֹם כֻּלּוֹ, כְּפִי שֶׁסִפַּרְתִּיו לְךְ, בִּצְבָעִים נָאִים, צַיְּרוּ גַם תְּמוּנָה יָפָה שֶׁל הַגָּן עַל חוֹמוֹתָיו וְאִילָנוֹתָיו וְעוֹפוֹתָיו, וְהַעֲמִידוּ בְתוֹכוֹ צַיָּד־עוֹפוֹת וְרֶשֶׁת, וּמַה שֶׁהִגִּיעַ לְבֶן הַזּוּג הַיּוֹן מֵאֵת הָעוֹף הַטּוֹרֵף, כְּשֶׁתְּפָסוֹ. אִם אַתֶּם עוֹשִׂים כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיכֶם וּמָצָא חֵן בְּעֵינַי, כְּשֶׁאֶרְאֶה, אֶתֵּן לָכֶם מַתָּנָה שֶׁתְּשַׂמַּח אֶת לִבְּכֶם, תּוֹסֶפֶת עַל שְׂכַרְכֶם”. כְּשֶׁשָׁמְעוּ הַצַּיָּרִים דְּבָרִים אֵלֶה, נִגְשׁוּ בְמֶרֶץ רַב לַעֲבוֹדָה וְעָשׂוּ אוֹתָהּ עַל צַד אֳמָנוּת שְׁלֵמָה. כְּשֶׁנִּשְׁלְמָה הָעֲבוֹדָה הֶרְאוּהָ לַמִּשְׁנֶה. מָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו, וְרָאָה שֶׁתֵּאוּר הַחֲלוֹם צֻיַּר בְּדִיּוּק נִמְרָץ, כְּפִי שֶׁתֵּאֲרוֹ לַצַּיָּרִים. הוֹדָה לָהֶם וְהֶעֱנִיק לָהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת־הָעֵרֶךְ. בָּא הַנָּסִיךְ מִיָּד אַחֲרֵי כֵן כְּדַרְכּוֹ, נִכְנַס אֶל הַבִּיתָן, מִבְּלִי לָדַעַת מַה שֶׁעָשָׂה הַמִּשְׁנֶה. כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל שָׁם סְבִיבוֹ, רָאָה אֶת תְּמוּנַת הַגָּן, צַיָּד־הָעוֹפוֹת עִם הַפַּח שֶׁלּוֹ וְאֶת הָעוֹפוֹת וְאֶת בֶּן־הַזּוּג בְּצִפָּרְנֵי הָעוֹף־הַטוֹרֵף, כְּשֶׁהוּא מֵמִית אוֹתוֹ, שׁוֹתֶה דָמוֹ וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. עָמַד תּוֹהֶה מֵהִתְפַּעֲלוּתוֹ, חָזַר חִישׁ אֶל הַמִּשְׁנֶה קוֹרֵא וְאוֹמֵר: “הַמִּשְׁנֶה, פְּאֵר הַיּוֹעֲצִים הַמְצֻיָּנִים, רָאִיתִי הַיּוֹם פֶּלֶא שֶׁאִלּוּ נִכְתַּב בִּמְחָטִים בְּזָוִיּוֹת הָעֵינַיִם, הָיָה בוֹ מָשָׁל לְכָל מְבַקֵּשׁ דַּעַת”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “וּמַה זֶּה?” אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “כְּלוּם לֹא סִפַּרְתִּי לְךָ עַל הַחֲלוֹם שֶׁרָאֲתָה הַנְּסִיכָה, וְשֶׁהוּא הַסִּבָּה לְשִׂנְאָתָהּ אֶת הַגְּבָרִים?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “כָּךְ”. אָמַר לוֹ בֶן־הַמֶּלֶךְ: “בֵּאלֹהִים, הַמִּשְׁנֶה, רְאִיתִיו בִּתְמוּנָּה בְתוֹךְ שְׁאָר הַצִּיּוּרִים כָּאן, וְנִדְמֶה הָיָה לִי כְאִלּוּ רְאִיתִיו בְּעֵינַי מַמָּשׁ. וְאוּלָם גִּלִּיתִי עוֹד דָּבָר אַחֵר, מַה שֶׁנִּשְׁאַר כָּמוּס מִן הַנְּסִיכָה, שֶׁלֹא רָאֲתָה זֹאת, וְדַוְקָא זֶה הוּא מַה שֶּׁמְּעוֹרֵר בִּי תִקְוָה, שֶׁמִּשְׁאַלְתִּי תִּמָּלֵּא לְטוֹבָה”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “וּמַה הוּא זֶה?” אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “רָאִיתִי שֶׁבֶּן־הַזּוּג הַיּוֹן שֶׁעָזַב אֶת בַּת־זוּגוֹ כְּשֶׁנָּפְלָה בַּפַּח וְלֹא חָזַר אֵלֶיהָ, נִתְפַּס עַל־יְדֵי עוֹף־טוֹרֵף, שֶׁהֱמִיתוֹ וְשָׁתָה אֶת דָּמוֹ וְאָכַל אֶת בְּשָׂרוֹ. מִי יִתֵּן וְהָיְתָה הַנְּסִיכָה רוֹאָה אֶת כָּל הַחֲלוֹם כֻּלּוֹ. מִי יִתֵּן וְהָיְתָה רוֹאָה וְהָיְתָה לָהּ חֲוָיָה מִכָּל מַה שֶּׁקָּרָה, כֵּיצַד תָּפַס עוֹף־טוֹרֵף אֶת בֶּן־הַזּוּג הַיּוֹן, וְהָיְתָה יוֹדַעַת הַסִּבָּה שֶׁלֹא חָזַר אֶל בַּת־זוּגוֹ וְלֹא הִצִּיל אוֹתָהּ מִן הַפַּח”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “הוֹי מֶלֶךְ מְאֻשָּׁר, חי־אַללָּהּ שֶׁדָּבָר מַפְלִיא הוּא, מִקְרֶה בִלְתִּי־שָׁכִיחַ”. הִתְפָּעֵל הַנָּסִיךְ וְהִתְפַּלֵּא עוֹד עַל הַצִּיּוּר וְנֶעֱצַב עַל שֶׁלֹּא רָאֲתָה הַנְּסִיכָה אֶת הַחֲלוֹם עַד לְסוֹפוֹ. אָמַר לְנַפְשׁוֹ: “מִי יִתֵּן וְהָיְתָה הַנְּסִיכָה רוֹאָה אֶת הַחֲלוֹם עַד לְסוֹפוֹ. וְאֶפְשָׁר תִּרְאֵהוּ בְפַעַם שְׁנִיָּה כֻּלּוֹ, וַאֲפִלּוּ בִתְמוּנוֹת־חֲלוֹם מְעֻרְפָּלִים”.

פָּתַח הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר: “שְׁאַלְתַּנִי מִשׁוּם מַה בִּקַּשְׁתִּי לִבְנוֹת שׁוּב בִּיתָן זֶה, וְאָמַרְתִּי לְךָ שֶׁהַדָּבָר יִתְבָּרֵר לְךָ עַד מְהֵרָה. הִנֵּה עַכְשָׁו נִתְגַּלְּתָה לְךָ הַתּוֹצָאָה מִזֶּה. אֲנִי הוּא שֶׁיָּעַצְתִּי כָּל זֶה, אֲנִי הוּא שֶׁצִּוִּיתִי אֶת הַצַּיָּרִים לָתֵת אֶת הַחֲלוֹם בְּצִיּוּרִים, וּלְהַצִּיג אֶת בֶּן־הַזּוּג כְּשֶׁהָעוֹף־הַטּוֹרֵף מְמִיתוֹ וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמוֹ, וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. מֵעַכְשָׁו כְּשֶׁהַנְּסִיכָה בָאָה לְכָאן וּמַכִּירָה בְצִיּוּר זֶה, תְּמוּנַת חֲלוֹמָהּ, תִרְאֶה כֵיצַד נִטְרַף בֶּן־זוּג זֶה עַל־יְדֵי עוֹף־טוֹרֵף, וְלֹא תָשִׂים אָשָׁם בְּנַפְשׁוֹ, וְתֶחְדַּל מִשִׂנְאָתָהּ אֶת הַגְּבָרִים”. וְעֲדַיִן לֹא שָׁמַע הַנָּסִיךְ אֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנֶה עַד שֶׁנָּשַׁק אֶת יָדָיו שֶׁל הַמִּשְׁנֶה, הוֹדָה לוֹ עַל מַה שֶּׁעָשָׂה וְאָמַר לוֹ: “רָאוּי הוּא שֶׁכְּמוֹתְךָ לִהְיוֹת רַק מִשְׁנֵהוּ שֶׁל הַגָּדוֹל בַּמְּלָכִים. בְּאַללָּהּ אֲנִי נִשְׁבָּע, שֶׁאִם אֲנִי מַשִּׂיג מְבֻקָּשִׁי וְחוֹזֵר שָׂמֵח אֶל הַמֶּלֶךְ, אֲנִי מְסַפֵּר לוֹ הַכֹּל, שֶׁיַּאֲצִיל לְךָ עוֹד כָּבוֹד רַב יֶתֶר, מֵרִים מַעֲלָתְךָ וְנוֹתֵן אֹזֶן קַשָּׁבֶת לִדְבָרֶיךָ”. נָשַׁק הַמִּשְׁנֶה אֶת יָדוֹ, וְהָלְכוּ יַחְדָּו אֶל הַגַּנָּן הַזָּקֵן וְאָמְרוּ לוֹ: “הִסְתַּכֵּל בְּמָקוֹם זֶה וּרְאֵה כַמָּה נָאֶה הוּא”. אָמַר לָהֶם הַזָּקֵן: “כָּל זֶה בִזְכוּת מַעֲלַתְכֶם הוּא”. אָמְרוּ לוֹ: “סָבָא, כְּשֶׁיִּשְׁאַל אוֹתְךָ בְּעָלָיו שֶׁל מָקוֹם זֶה עַל בִּנְיָנוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁל הַבִּיתָן, אֱמֹר לוֹ: 'בְּנִיתִיו מֵחָדָשׁ בְּמָמוֹנִי שֶׁיַּגִּיעוּ לְךָ בָּזֶה מַזָּל וּבְרָכָה”. אָמַר הַזָּקֵן: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדַּתְכֶם אֲמַלֵּא”. וְהָיָה הַנָּסִיךְ מַתְמִיד בְּבִקּוּרָיו אֶת הַזָּקֵן. זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מִמַּצַּב הַמִּשְׁנֶה והַנָּסִיךְ.

וּבַאֲשֶׁר לְחַיָאת־אַלנֻּפוּס, הִנֵּה אַחֲרֵי שֶׁלָֹּא בָאוּ אֵלֶיהָ עוֹד מִכְתָּבִים וּשְׁלִיחֻיּוֹת וְאַף הַזְּקֵנָה הָיְתָה רְחוֹקָה מִמֶּנָּה, עָבְרָה אוֹתָהּ שִׂמְחָה רַבָּה, שֶׁמַּאֲמִינָה הָיְתָה שֶׁהָעֶלֶם חָזַר לְאַרְצוֹ וּלְמוֹלַדְתּוֹ. וְאוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים הֵבִיאוּ אֵלֶיהָ קְעָרָה מְכֻסָּה מֵאָבִיהָ. גִּלְּתָה אוֹתָהּ וּמָצְאָה עָלֶיהָ פֵרוֹת נָאִים, שָׁאֲלָה: “כְּלוּם כְּבָר הִגִּיעָה עוֹנַת הַפֵּרוֹת?” וּכְשֶׁאָמְרוּ לָהּ: “הֵן”, אָמְרָה: “הֲלֹא נָכִין עַצְמֵנוּ לָצֵאת לַגָּן”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁשָּׁלַח לָהּ לַנְּסִיכָה אָבִיהָ אֶת הַפֵּרוֹת שָׁאֲלָה: “כְּלוּם כְּבָר הִגִּיעָה עוֹנַת הַפֵּרוֹת?” וּכְשֶׁעָנוּ לָהּ: “הֵן”, אָמְרָה: “הֲלֹא נָכִין עַצְמֵנוּ לָצֵאת אֶל הַגָּן”. אָמְרוּ לָהּ מְשָׁרְתוֹתֶיהָ: “גְּבִרְתֵּנוּ הַנַּעֲלָה, נֶהְדָּר הוּא זֶה חֵי־אַללָּה. נִכְסָפִים אָנוּ זֶה מִכְּבָר לַגָּן שָׁם”. אָמְרָה לָהּ ם: “כֵּיצַד זֹאת כָּעֵת? תָּמִיד בְּכָל שָׁנָה הָיְתָה רַק אוֹמַנְתִּי מוֹלִיכָה אוֹתָנוּ בַגָּן וּמַרְאָה לָנוּ אֶת כָּל הָאִילָנוֹת הַשּׁוֹנִים וְאֶת הַצְּמָחִים. וְאוּלָם אָנֹכִי הִכִּיתִיהָ וְגֵרַשְׁתִּי אוֹתָהּ מֵעַל פָּנַי. וְעַכְשָׁו מִתְחָרֶטֶת אֲנִי עַל מַה שֶׁעָשִיתִי לָהּ. שֶׁהֲרֵי סוֹף־כָּל־סוֹף אוֹמַנְתִּי הִיא, וּזְכוּת הַמְטַפֶּלֶת לָהּ עָלַי. וְאוּלָם אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ בִּלְתִּי אִם לְאַללָּהּ הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר”. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַמְשָׁרְתוֹת דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּי הַנְּסִיכָה, מִהֲרוּ כֻּלָּן וְנָשְׁקוּ הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ וְאָמְרוּ: “בְּשֵׁם אַללָּהּ, גְּבִרְתֵּנוּ הַנַּעֲלָה, סִלְחִי לָהּ וְצַוִּי אוֹתָהּ לָבוֹא אֵלַיִךְ”. אָמְרָה לָהּ ן: “חֵי־אַללָּהּ שֶׁכָּךְ גָּמַרְתִּי בְדַעְתִּי. וְאוּלָם מִי מִכֶּן תֵּלֵךְ אֵלֶיהָ? וּכְבָר הֲכִינוֹתִי בִשְׁבִילָהּ גַּם לְבוּשׁ־פְּאֵר”. נִגְשׁוּ שְׁתֵּי מְשָׁרְתוֹת, שֵׁם הָאַחַת בֻּלְבֻּל⁹ וְשֵׁם הַשְּׁנִיָּה סַוָאד־אלְעַיְן¹⁰. וְהָיוּ רִאשׁוֹנוֹת לְנַעֲרוֹת־הַחֶדֶר שֶׁל הַנְּסִיכָה וּבְנוֹת־סוֹדָהּ וְהָיוּ יָפוֹת וּמְלֵאוֹת חֵן. אָמְרוּ שְׁתֵּיהֶן: “אָנוּ נֵלֵךְ אֵלֶיהָ, נְסִיכָה”. אָמְרָה לָהּ ן: “עֲשׂוּ כַאֲשֶׁר תִּמְצְאוּ לְטוֹב”. הָלְכוּ לְבֵיתָהּ שֶׁל הָאוֹמֶנֶת, דָּפְקוּ עַל הַדֶּלֶת וְנִכְנְסוּ אֵלֶיהָ. רַק הִכִּירָה אוֹתָן, מִהֲרָה לִקְרָאתָן בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת, וּבֵרְכָה אוֹתָן לְשָׁלוֹם. אַחֲרֵי שֶׁיָּשְׁבוּ אֶצְלָהּ שָׁעָה קַלָּה, אָמְרוּ לָהּ: “אוֹמֶנֶת חֲבִיבָה, הַנְּסִיכָה סָלְחָה לָךְ, וּפוֹרֶשֶׂת עָלַיִךְ שׁוּב חַסְדָּהּ”. אָמְרָה לָהּ ן הָאוֹמֶנֶת: “אִי־אֶפְשָׁר הַדָּבָר, וְאִם גַּם עָלַי לִשְׁתּוֹת אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה. כְּלוּם אֵין הִיא מְשִׁיבָה בְדַעְתָּהּ, כֵּיצַד הֶעֱלִיבָה אוֹתִי לְעֵינֵי אֵלֶּה הָאוֹהֲבִים אוֹתִי וּלְעֵינֵי הַשּׂוֹנְאִים אוֹתִי, כְּשֶׁהִתְגָּעֲלוּ בְגָדַי בְּדָם וְהֻכֵּיתִי מַכּוֹת נִמְרָצוֹת עַד שֶׁכִּמְעָט מַתִּי? וְכֵיצַד גָּרְרוּ אוֹתִי בְרַגְלַי כְּכֶלֶב מֵת וְהִשְׁלִיכוּנִי לִפְנֵי הַדֶּלֶת? בְּאַללָּהּ אֲנִי נִשְׁבַּעַת, שֶׁלְּעוֹלָם אֵינִי חוֹזֶרֶת אֵלֶיהָ. אַל יָבוֹא מַרְאֶהָ לְנֶגֶד עֵינַי”. אָמְרוּ שְׁתֵּי הַמְשָׁרְתוֹת: “אַל נָא תָשִׁיתִי אֶת עֲמָלֵנוּ לְבוּז. הֵיכָן נִמּוּסֵךְ כְּלַפֵּנוּ? הָשִׁיבִי אֶל לִבֵּךְ, מִי הֵן שֶׁעָשׂוּ דַרְכָּן אֵלַיִךְ וְנִכְנְסוּ. כְּלוּם דוֹרֶשֶׁת אַתְּ מִי שֶׁהִיא נַעֲלָה מֵאִתָּנוּ בְעֵינֵי הַנְּסִיכָה?” אָמְרָה לָהּ ן: “חָלִילָה וְחַס. יָדַעְתִּי שֶׁמַּעֲלָתִי נְמוּכָה מִזּוֹ שֶׁלָּכֶן. רַק הַנְּסִיכָה הִיא שֶׁהֵרִימָה מַעֲלָתִי בִּפְנֵי נַעֲרוֹת־חֲצֵרָהּ, וְאָז הָיְתָה גַם הַכְּבוּדָה שֶׁבָּהֶן נָדַמָּה בְעוֹרָהּ, כְּשֶׁאֲנִי הָיִיתִי כוֹעֶסֶת”. אָמְרוּ לָהּ: “הַכֹּל הוּא כְמוֹת שֶׁהָיָה, כְּלוּם לֹא נִשְתַּנָּה. וְעוֹד טוֹב הוּא מֵאֲשֶׁר מִקֹּדֶם לָכֵן. שֶׁכֵּן הַנְּסִיכָה מִתְרַפֶּסֶת לְפָנַיִךְ בְּעַצְמָהּ וּמְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה מִבְּלִי מְתַוְּכִים”. אָמְרָה לָהּ ן הַזְּקֵנָה: “חֵי־אַללָּהּ, שֶׁאִלְמָלֵא בָאתֶן אֵלַי, לֹא הָיִיתִי חוֹזֶרֶת אֵלֶיהָ, וְאַף גַּם לוּ צִוְּתָה לַהֲמִיתֵנִי”. הוֹדוּ לָהּ שְׁתֵּיהֶן. לָבְשָׁה מִיָּד אֶת בְּגָדֶיהָ וְיָצְאָה עִם הַמְשָׁרְתוֹת, וְהָלְכוּ בַדֶּרֶךְ יַחְדָּו עַד שֶׁנִּכְנְסוּ אֶל בַּת־הַמֶּלֶךְ. וַעֲדַיִן לֹא רָאֲתָה אוֹתָהּ הַנְּסִיכָה, וּכְבָר קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ. אָמְרָה לָהּ הָאוֹמֶנֶת: “אַללָּהּ, אַללָּהּ, בַּת־מְלָכִים, הַאִם הָיְתָה זֹאת אַשְׁמָתִי אוֹ אַשְמָתֵךְ?” אָמְרָה לָהּ: “אַשְׁמָתִי הָיְתָה זֹאת וְאִתָּךְ הַסְּלִיחָה וְהַמְּחִילָה. חֵי־אַללָּהּ, אוֹמֶנֶת אֲהוּבָה, מַעֲלָתֵךְ נַעֲלָה בְעֵינַי, וּזְכוּת הַמְטַפֶּלֶת לָךְ עָלַי, וְאוּלָם הֲרֵי יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁאַללָּהּ הַמְהֻלָּל וְהַנַּעֲלֶה חָלַק לִיצוּרָיו כָּל מִינֵי דְבָרִים: כֹּחַ הַתְּבוּנָה, הַחַיִים, לֶחֶם יוֹם־יוֹם וְאֶת הַמָּוֶת. אֵין בְּיַד אָדָם לִמְנוֹע אֶת־אֲשֶׁר יָעַץ אֱלֹהִים. לֹא הָיָה לִי שִׁלְטוֹן עַל עַצְמִי, וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹר בְּרוּחִי. עַכְשָׁו, אוֹמֶנֶת אֲהוּבָה, מִתְחָרֶטֶת אֲנִי עַל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי”. פָּג חֲרוֹן־אַף הַזְּקֵנָה וְנִגְּשָׁה וְנָשְׁקָה אֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי הַנְּסִיכָה. צִוְּתָה לְהָבִיא לְבוּשׁ־פְּאֵר, יְקַר עֵרֶךְ וְהֵטִילָה עָלֶיהָ. עָבְרָה אוֹתָהּ רוּח שִׂמְחָה, כְּשֶׁכָּל הָעֲבָדִים וְהַמְשָׁרְתוֹת עוֹמְדִים לְפָנֶיהָ. אַחֲרֵי שֶׁהַפְּגִישָׁה הוֹבִילָה לְסוֹף טוֹב, שָׁאֲלָה הַנְּסִיכָה: “אוֹמַנְתִּי הָאֲהוּבָה, מַה מַּצַּב הַפֵּרוֹת וְהָאִילָנוֹת שֶׁבְּגַנֵּנוּ?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “חֵי אַללָּהּ, גְּבִרְתִּי, כְּבָר רָאִיתִי אֶת כָּל הַפֵּרוֹת בָּעִיר, וַהֲרֵינִי לְהִתְבּוֹנֵן עוֹד הַיּוֹם בָּזֶה וּלְהָשִׁיב אוֹתָךְ דָּבָר”. הָלְכָה מִשָּׁם בְּכָבוֹד לְאֵין קֵץ, וּבָאָה אֶל הַנָּסִיךְ. קִבְּלָהּ בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת, שָׂמֵחַ לְבוֹאָהּ, אַחֲרֵי שֶׁהִתְגַּעְגַע זְמַן רָב לִרְאוֹתָהּ. סָחָה לוֹ כָל מַה שֶׁאֵרַע בֵּינָהּ וּבֵין הַנְּסִיכָה, וְשֶׁגְּבִרְתָּהּ בְּדַעְתָּה לָרֶדֶת בְּיוֹם זֶה וָזֶה אֶל הַגָּן.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַזְּקֵנָה אַחֲרֵי שֶׁבָּאָה אֶל הַנָּסִיךְ וְסִפְּרָה לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע בֵּינָהּ וּבֵין הַנְּסִיכָה חַיָאת־אַלְנֻּפוּס, וְשֶׁתֵּרֵד בְּיוֹם זֶה וָזֶה אֶל הַגָּן, הוֹסִיפָה וְאָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם עָשִׂיתָ מַה שֶׁיְּעַצְתִּיךָ בְּעִנְיַן שׁוֹמֵר הַגָּן, וּכְלוּם כְּבָר הִגִּיעַ לוֹ מַשֶּׁהוּ מֵחַסְדֶּךָ?” אָמַר לָהּ: “הֵן, הוּא נַעֲשָׂה יָדִיד לִי, דַּרְכּוֹ דַּרְכִּי, וּבְרָצוֹן הוּא רוֹאֶה כְּשֶׁיֵּשׁ לִי עִנְיָן שֶׁהוּא אֵלָיו”. סִפֵּר לָהּ מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה מִצַּד הַמִּשְׁנֶה, וְכֵיצַד צִוָּה לְצַיֵּר אֶת הַחֲלוֹם שֶׁרָאֲתָה הַנְּסִיכָה, הַיְנוּ הַסִּפּוּר בְּצַיַּד־הָעוֹפוֹת וְהַפָּח וְהָעוֹף־הַטּוֹרֵף. כְּשֶׁשָּׁמְעָה זֹאת הַזְּקֵנָה, עָלְתָה שִׂמְחָתָהּ לְמַעֲלָה רֹאשׁ וְאְָמְרָה לוֹ: “בְּשֵׁם אַללָּהּ, יְהֵא לִבְּךָ דָבֵק וּבוֹטֵחַ בַּמִשְׁנֶה, שֶׁמַּעֲשֵׂהוּ מַרְאֶה עַל חֲרִיפוּת שִׂכְלוֹ, וְהוּא עָזַר לְךָ לְהַגִּיעַ לְמַטָּרַת חֶפְצֶךָ. קוּם מִיָּד בְּנִי וָלֵךְ אֶל הַמֶּרְחָץ וּלְבַשׁ אֶת הַמְפֹאָרִים בִּבְגָדֶיךָ. לֹא יָכֹלְנוּ לְתַכֵּן עֵצָה טוֹבָה מִזּוֹ. אַחַר־כָּךְ תֵּלֵךְ אֶל הַשּׁוֹמֵר, וְתִמְצָּא לְךָ אֲמַתְלָה לַהֲנִיעוֹ לָתֵת לְךָ לְבַלּוֹת בַּלַּיְלָה בַגָּן. מֵעַכְשָׁו הֲרֵי גַם אִם יְקַבֵּל זָהָב מְלֹא כָל הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן לְאָדָם לְהִכָּנֵס לַגָּן. וּכְשֶׁאַתָּה בִּפְנִים הִסְתַּתֵּר עַד שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי קוֹרֵאת: “הוֹי אֲשֶׁר טוּבוֹ בַמִּסְתָּרִים יִתְגַּלֶּה, הַצִּילֵנוּ מִזֶּה אוֹתָנוּ פַחַד יְמַלֵּא”, צֵא מִמַּחְבּוֹאֲךָ וְהַרְאֵה יָפְיְךָ וְחִנְּךָ. וְאוּלָם הִשָּׁאֵר כְּשֶׁהָאִילָנוֹת חֻפָּה מֵעַל לְרֹאשְׁךָ, מֵאַחַר שֶׁהַלְּבָנָה תָּשִׂים לְאַל יָפְיֶךָ – עַד שֶׁתִּרְאֶה אוֹתְךָ הַנְּסִיכָה חַיָאת אַלנֻּפוּס, וְיִמָּלֵא לִבָּהּ וְכָל קְרָבֶיהָ מֵאַהֲבָה אֵלֶיךָ. אָז תַּשִּׂיג חֶפְצֶךָ וְעָצְבְּךָ יָסוּר מֵעָלֶיךָ”. אָמַר הָעֶלֶם: “שָׁמַעְתִּי וַאֲנִי מְצַיֵּת”. הוֹצִיא כִיס וּבוֹ אֶלֶף דִּינָר.

נָטְלָה אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ. קָם הַנָּסִיךְ מִיָּד, וְנִכְנַס אֶל בֵּית־הַמֶּרְחָץ, וְהֶחֱיָה אֶת גּוּפוֹ, לָבַשׁ הַמְפֹאָרִים בַּבְּגָדִים שֶׁל מַלְכֵי פָּרָס וְחָגַר חֲגוֹרָה שֶׁבְּתִשְׁבַּצְתָּהּ הָיוּ כָל מִינֵי אַבְנֵי־הַיְקָר לַאֲחָדִים. צָנַף לְראֹשׁוֹ מִצְּנֶפֶת רְקוּמָה חוּטֵי זָהָב וּמְשֻׁבָּצָה פְנִינִים. הָיוּ לְחָיָיו שׁוֹשַׁנִים, שִׂפְתוֹתָיו זָהָב אֹדֶם עֲדָנִים, עֵינֵי עֳפָרִים עֵינָיו, וּכְאִישׁ עֲבָרוֹ יַיִן תְּנוּעוֹתָיו. הָיָה מָלֵא יֹפִי וָנֹעַם, וְקוֹמָתוֹ הָרַכָּה הַתְּמִירָה הוֹבִישָׁה אֶת הָעֲנָפִים. שָׂם בְּכִיסוֹ כִּיס עִם אֶלֶף דִּינָרִים, וְצָעַד קָדִימָה עַד הַגִּיעוֹ לַגָּן. דָּפַק עַל הַדֶּלֶת. עָנָה לוֹ הַשּׁוֹמֵר וּפָתַח לוֹ אֶת הַשַּׁעַר. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַנָּסִיךְ נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה. אָמַר לוֹ שָׁלוֹם בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד. נִתְגַּלָּה לוֹ שֶׁפְּנֵי הַנָּסִיךְ עֲנָנָה עֲלֵיהֶם, וּשְׁאָלוֹ לִשְׁלוֹמוֹ? אָמַר לוֹ: “דַּע, הַשֵּׁיךְ, שֶׁיָּקָר אֲנִי לְאָבִי, וּמְעוֹלָם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַיּוֹם עָבְרוּ דְבָרִים בֵּינִי וּבֵינוֹ, וְחֵרֵף אוֹתִי וְהִכָּה עַל פָּנַי. אַף הֵרִים מַקְלוֹ עָלַי וְגֵרְשַׁנִי. וְעַכְשָׁו אֵין לִי כָאן שׁוּם יָדִיד וְדוֹאֵג לַחֲלִיפוֹת הַגּוֹרָל. הֵן יָדַעְתָּ שֶׁכַּעַס הוֹרִים לֹא דָבַר קַל הוּא. לָזֹאת בָּאתִי אֵלֶיךָ, דּוֹדִי הָאָהוּב, מֵאַחֲרֵי שֶׁאַתָּה בִידִידוּת עִם אָבִי, וּמְבַקֶּשְׁךָ שֶׁתִּתֵּן לִי בְטוּבְךָ לַעֲמֹד בַּגַּן עַד סוֹפוֹ שֶׁל הַיוֹם, אוֹ גַם לְבַלּוֹת כָּאן הַלַּיְלָה, עַד אֲשֶׁר יְכוֹנֵן אֱלֹהִים שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵין אָבִי”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַזָּקֵן מִפִּיו דְּבָרִים אֵלֶּה נֶעֱצַב עַל מַה שֶּׁעָבַר בֵּין הָאָב וּבְנוֹ ואָמַר: “חֲבִיבִי, כְּלוּם תַּרְשֶׁה לִי שֶׁאֵלֵךְ אֶל אָבִיךָ, וְאֶכָּנֵס אֵלָיו, וְאֶהְיֶה הַגּוֹרֵם לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “דּוֹדִי, דַּע, אָבִי הוּא חֲסַר אֹרֶךְ־רוּחַ מִטֶּבַע־בְּרִיָּתוֹ, וְאִם אַתָּה נִכְנָס אֵלָיו בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ וַחֲרוֹן־אַפּוֹ, בְעִנְיַן הַשָּׁלוֹם, אֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ אֵלֶיךָ”. אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: “שָׁמַעְתִּי וּמְקַבֵּל אֲנִי דְבָרֶיךָ. וְאוּלָם אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, בּוֹא אִתִּי אֶל בֵּיתִי, וַאֲנִי מֵלִין אוֹתְךָ בֵּין יְלָדַי וּבְנֵי־בֵיתִי. שׁוּם אִישׁ לאֹ יִמְצָא אָשָׁם בְּמַעֲשֵׂנוּ זֶה”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “דּוֹדִי הֶחָבִיב, עָלַי לִהְיוֹת בָּדָד לְבַדִּי כְּשֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּכַעַס”. אָמַר לוֹ הַגַּנַּן: “אֵין הַדָּבָר מִתְקַבֵּל עַל דַּעְתִּי, שֶׁתִּישַׁן יְחִידִי בַגָּן בְּעוֹד בַּיִת לִי”. אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “מַטָּרָה לִי בָזֶה, כְּדֵי שֶׁדַּאֲגַת לִבִּי תָפוּג מִמֶּנִּי, וְיוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעַל־יְדֵי זֶה אַשִּׂיג שׁוּב חֶסֶד אָבִי, וְלִבּוֹ יָשׁוּב עָלַי”. אָמַר לוֹ הַשֵּׁיךְ: “אִם אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, הֲרֵינִי מֵבִיא לְךָ שָׁטִיחַ, שֶׁתִּישַׁן עָלָיו, וּמִכְסֶה שֶׁתִתְכַּסֶּה בוֹ”. כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “דוֹדִי, בְרָצוֹן אֲקַבֵּל אֶת זֶה”. פָּתַח לוֹ אֶת דֶּלֶת הַגָּן, וְהֵבִיא לוֹ שָׁטִיחַ וּמִכְסֶה, מִבְּלִי שֶׁיָּדַע שֶׁהַנְּסִיכָה עוֹמֶדֶת לְבַקֵּר בַּגָּן.

וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לָאוֹמֶנֶת, הִנֵּה חָזְרָה בֵינְתַיִם אֶל הַנְּסִיכָה, וּמָסְרָה לָהּ שֶׁהַפֵּרוֹת עַל הָאִילָנוֹת בְּשֵׁלִים. אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “אוֹמַנְתִּי הָאֲהוֹבָה, רְדִי אִתִּי מָחָר אֶל הַגַּן לְטַיֵּל בּוֹ לַהֲנָאָתֵנוּ אִם יִרְצֶה אַללָּהּ הָעֶלְיוֹן. שִׁלְּחִי אֵפוֹא אֶל הַשּׁוֹמֵר לְהַגִּיד לוֹ, שֶׁמָּחָר נִהְיֶה אֶצְלוֹ בַּגָּן”. שָׁלְחָה הָאוֹמֶנֶת וְהוֹדִיעָה לַשּׁוֹמֵר, שֶלְּמָחָר הַנְּסִיכָה בָאָה אֶצְלוֹ אֶל הַגַּן, וְשֶׁלֹּא יָנִיחַ לְהִכָּנֵס לַגָּן לֹא מַשְׁקֵי־מַיִם¹¹ וְלֹא שְׂכִירֵי־יוֹם וְלֹא שׁוּם בְּרִיאָה מִבְּרוּאֵי אַללָּהּ. כְּשֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ דִבְרֵי הַנְּסִיכָה, סִדֵּר אֶת צִנּוֹרוֹת הַמַּים. אַחַר־כָּךְ הָלַךְ אֶל הָעֶלֶם וְאָמַר לוֹ: “הֲרֵי בַת־הַמֶּלֶךְ הִיא בַּעֲלַת הַגָּן, וְעַכְשַׁו, אֲדוֹנִי, עָלַי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָתְךָ. אֵין סָפֵק שֶׁהַמָּקוֹם מְקוֹמְךָ, וַאֲנִי חַי רַק הוֹדוֹת לְחַסְדְּךָ, וְאוּלָם הֲרֵי לְשׁוֹנִי מִתַּחַת לְרַגְלַי¹². מֵעַכְשָׁו עָלַי לְהוֹדִיעֲךָ, שֶמָּחָר עִם שַׁחַר הַנְּסִיכָה חַיָאת אַלנֻּפוּס בָּאָה אֶל הַגָּן, וְהִיא פָקְדָה עָלַי, לְבִלְתִּי עֲזֹב כָּאן שׁוּם אָדָם, שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹתָהּ. אִי־לָזֹאת עָלַי לְבַקֶּשְׁךָ, לַעֲזֹב בְּטוּבְךָ אֶת הַגָּן הַיּוֹם. הַנְּסִיכָה אֵינָהּ שׁוֹהָה כָאן אֶלָּא אוֹתוֹ יוֹם בִּלְבָד, עַד אַחֲרֵי תְפִלַּת בֵּין־הָעַרְבַּיִם. וּמִלְּבַד זֶה הֲרֵי הַגָּן עוֹמֵד לִרְשׁוּתְךָ תָּמִיד, כָּל הַחֳדָשִים וְכָל הַשָּׁנָה”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “סָבָא, אֶפְשָׁר בָּאתָ בִמְבוּכָה עַל יָדֵנוּ”. אָמַר לוֹ: “חָלִילָה מֵאַללָּהּ, אֲדוֹנִי, הֲרֵי רַק לְכָבוֹד אַתָּה לָנוּ”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “אִם כָּךְ יַגִּיעַ לְךָ תָמִיד מֵאִתָּנוּ טוֹב בְּלִי חֲדֹל. רְצוֹנִי לְהִסְתַּתֵּר כָּאן בַּגָּן שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי אָדָם, עַד שֶׁתַּחֲזֹר הַנְּסִיכָה לְאַרְמוֹנָהּ”. וְהַזָּקֵן טוֹעֵן כְּנֶגְדּוֹ: “אֲדוֹנִי רָם־הַמַּעֲלָה, הֲרֵי כְשֶׁהִיא רוֹאָה רַק צֵל שֶׁל מִישֶׁהוּ מִבְּרוּאֵי אַללָּהּ יִתְעַלֶּה הִיא מַתִּיזָה אֶת רֹאשִׁי”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַזָּקֵן טָעַן: “אִם הַנְּסִיכָה רוֹאָה אֲפִלּוּ צֵל שֶׁל בְּרִיָּה, הִיא מַתִּיזָה אֶת רֹאשִׁי.” אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “וַדַּאי הוּא שֶׁלֹּא אֵרָאֶה לְאָדָם. אֲבָל אֵין סָפֵק שֶׁחָסֵר לְךָ הַיּוֹם מָמוֹן לְצָרְכֵי בְּנֵי־בֵיתְךָ”. הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר וְאָמַר: “טֹל מָמוֹן זֶה וְהוֹצֵא אוֹתוֹ לְצָרְכֵי בְנֵי־בֵיתְךָ, שֶׁיֵּרָגַע לִבְּךָ מִדְּאָגָה לָהֶם”. כְּשֶׁרָאָה הַזָּקֵן אֶת הַמָּמוֹן, נֶחְשְׁבוּ לוֹ חַיָּיו כְּדָבָר קַל־עֵרֶךְ, וְאַחֲרֵי שֶׁשִּׁנֵּן לַנָּסִיךְ שֶׁלֹּא לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ בַגָּן, הִנִּיחוֹ יוֹשֵׁב שָׁם. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן הַגַּנָּן וְהַנָּסִיךְ.

וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַנְּסִיכָה, הִנֵּה כְשֶׁהִגִּיעַ הַיוֹם הַשֵּׁנִי, נִכְנְסוּ אֵלֶיהָ הַסָּרִיסִים, וּפָקְדָה עֲלֵיהֶם לִפְתֹּחַ אֶת דֶּלֶת־הַסְּתָרִים, הַמּוֹבִילָה לַגָּן עִם הַבִּיתָן. לָבְשָׁה בִגְדֵי־מַלְכוּת שֶׁלָּהּ, וְהָיוּ מְשֻׁבָּצִים אַבְנֵי־עֵרֶךְ וְאַבְנֵי־יְקָר, וּמִתַּחַת לִבְגָדֶיהָ כֻּתֹּנֶת עֲדִינָה, בָּהּ מַעֲרֶכֶת אַבְנֵי־אֹדֶם. וְאוּלָם מִתַּחַת לְכָל זֶה, הָיָה צָפוּן מַשֶּׁהוּ, שֶׁאֵין הַלָּשׁוֹן יְכוֹלָה לְתָאֵר, הַמְאַבֵּד כָּל עֵצָה מִן הַדַּעַת, שֶׁבְּכֹחַ הָאַהֲבָה, בְיָדוֹ לְעוֹרֵר אֶת הַלֵּב לְמַעֲשִׂים נוֹעָזִים. עַל רֹאשָׁה כֶּתֶר זָהָב אָדֹם, מְשֻׁבָּץ פְּנִינִים וְאַבְנֵי־יְקָר, הִיא צָעֲדָה בְגָאוֹן עַל נַעֲלֵי־בַּיִת מְשֻׁבָּצִים זָהָב אָדֹם, זְרוּעִים פְּנִינִים צַחוֹת וְאַבְנֵי־יְקָר. הִנִּיחָה יָדָהּ עַל כְּתֵפָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה וּפָקְדָה לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ דֶּלֶת־הַסְּתָרִים. וּכְבָר הֵצִיצָה הַזְּקֵנָה לְתוֹךְ הַגָּן, וְגִלְּתָה, שֶׁהוּא מָלֵא סָרִיסִים וּמְשָרְתוֹת אוֹכְלִים מִן הַפֵרוֹת, וְעוֹכְרִים אֶת הַמֵּימוֹת כְּשֶׁהֵם יוֹשְבִים לְיַד הַפְּלָגִים לְהִתְעַנֵּג בְּבִלּוּי־זְמָן וְשַׁעֲשׁוּעִים. אָמְרָה לַנְּסִיכָה: “הֲרֵי רַבְָּה אַתְּ לִתְבוּנָה וּשְׁלֵמָה בְדַעַת, וְיוֹדַעַת אֵפוֹא שֶׁאֵין לָךְ צֹרֶךְ בְּשֵׁרוּת אֵלֶּה בַגַּן. כְּשֶׁיָּצָאת מֵאַרְמוֹן אָבִיךְ לָרְחוֹב, הָיוּ צְרִיכִים לְלַוּוֹת אוֹתָךְ לִכְבוֹדֵךְ. מֵעַכְשָׁו, גְבִרְתּי, נִכְנֶסֶת אַתְּ דֶּרֶך דֶּלֶת־הַסְּתָרִים לְתוֹךְ הַגָּן, בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תִרְאֶה אוֹתָךְ שׁוּם בְּרִיאָה מִבְּרוּאֵי אַללָּהּ יִתְעַלֶה”. אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “צָדַקְתְּ, אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, וְאוּלָם מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “צַוִּי עַל הַסָּרִיסִים לַחֲזֹר מִכָּאן. אֵין אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ זֹאת, מִיִּרְאַת־הַכָּבוֹד בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ”. כְּשֶׁצִּוְּתָה הַנְּסִיכָה עַל הַסָּרִיסִים לַחֲזֹר מִשָּׁם, פָּתְחָה הַזְּקֵנָה שַׁעַר וְאָמְרָה: “עוֹד נִשְׁאֲרוּ סָּרִיסִים אֲחַדִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁהֵם חוֹרְשִׁים רָעָה בָּאָרֶץ. שִׁלְּחִי גַם אוֹתָם מִכָּאן וְהַשְׁאִירִי אִתָּךְ רַק שְׁתֵּי מְשָׁרְתוֹת, שֶׁנִּתְעַנֵּג אִתָּן”. כְּשֶׁרָאֲתָה הָאוֹמֶנֶת שֶׁהַנְּסִיכָה רוּחָהּ נוֹחָה מֵאוֹתָה שָׁעָה, אָמְרָה לָהּ: “כְּבָר רָאִינוּ אֶת הַמַּרְאֶה הַנָּאֶה כָּאן, בּוֹאִי וְנִתְהַלֵּךְ בַּגַּן”. קָמָה הַנְּסִיכָה וְהִנִּיחָה יָדָהּ עַל כְּתֵפָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה וְנִכְנְסָה דֶרֶךְ דֶּלֶת־הַסְּתָרִים. הָלְכוּ שְׁתֵּי הַמְשָׁרְתוֹת לְפָנֶיהָ. הִתְּלָה בָּהֶן וְצָעֲדָּה בְתוֹךְ לְבוּשֶׁיהָ הַיָפִים כְּשֶׁהִיא נָעָה וְנָדָה בְתוֹךְ מַהֲלָכָהּ. צָעֲדָה גַם הָאוֹמֶנֶת לְפָנֶיהָ וְהֶרְאֲתָה לָהּ אֶת הָאִילָנוֹת וְנָתְנָה לָהּ לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹתֵיהֶם, כְּשֶׁדַּרְכָּן מוֹבִילָתָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. הָלְכוּ הָלְאָה עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאוֹתוֹ בִיתָן. כְּשֶׁהִתְבּוֹנְנָה הַנְּסִיכָה אֵלָיו, רָאֲתָה אוֹתוֹ שֶׁנּתְחַדֵּשׁ שׁוּב, וְאָמְרָה לַזְּקֵנָה: “אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, כְּלוּם אֵין אַתְּ רוֹאָה אֶת הַבִּיתָן שָׁם? עַמּוּדָיו נִבְנוּ מֵחָדָשׁ, וְקִירוֹתָיו טֻיְּחוּ”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “חֵי אַללָּהּ, גְּבִרְתִּי, שָׁמַעְתִּי מְדַבְּרִים עַל זֶה, שֶׁהַגַּנָּן קִבֵּל אֲרִיגִים מִסּוֹחֲרִים אֲחָדִים וּמְכָרָם, וְרָכַש בִּמְחִירָם לְבֵנִים וְחֵמָר וָגֶבֶת וְאַבְנֵי־בִנְיָן וּשְׁאָר מִינִים מִסּוּג זֶה. שְׁאִלְתִּיו, מֶה עָשָׂה בָזֶה וְאָמַר לִי, שֶׁבָּנָה בָזֶה אֶת הַבִּיתָן שֶׁנֶּהֱרַס לְמַשּׂוּאוֹת, וְהוֹסִיף וְאָמַר: ‘עַכְשָׁו דּוֹרְשִׁים מִמֶּנִּי הַסּוֹחֲרִים אֶת הַמָּמוֹן שֶׁהָיִיתִי חַיָּב לָהֶם עֲבוּרָם. אָמַרְתִּי לָהֶם לְהַמְתִּין לִי עַד שֶׁתָּבוֹא הַנְּסִיכָה לַגָּן. כְּשֶׁתִּרְאֶה אֶת הַבִּנְיָן יִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ, וּכְשֶׁתֵּלֵךְ אֲקַבֵּל מִמֶּנָּה, מַה שֶּׁתּוֹאִיל לָתֵת לִי, וְאָז אֲשַׁלֵּם לָהֶם כָּל הַמַּגִּיעַ לָהֶם’. וּכְשֶׁשְּׁאִלְתִּיו שׁוּב, מַה הוּא שֶׁעוֹרֵר אוֹתוֹ לְכָךְ עָנָה: ‘רָאִיתִי אֶת הַבִּנְיָן חָרֵב, עַמּוּדָיו הֲרוּסִים וְטִיחוֹ נִקְלָף. וְרָאִיתִי שֶׁאֵין אִישׁ שֶׁיִּתְאַזֵּר עֹז לְחַדֵּשׁ הַבִּנְיָן, וְלָוִיתִי כֶסֶף עַל חֶשְׁבּוֹנִי וְחִדַּשְׁתִּי בִנְיָנוֹ. עַכְשָׁו מְקַוֶּה אֲנִי, שֶׁהַנְּסִיכָה תִנְהַג בִּי כָרָאוּי לְמַעֲלָתָהּ’. אָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁהַנְּסִיכָה הִיא כֻלָּהּ טוֹב וָחֶסֶד. אִם כָּךְ הֲרֵי לֹא עָשָׂה כָל זֶה רַק בְּצַפּוֹתוֹ לְחַסְדֵּךְ וְטוּבֵךְ”. אָמְרָה הַנְּסִיכָה: “חֵי אַללָּהּ, שֶׁמֵּאֲצִילוּת רוּחוֹ שִׁכְלֵל בִּנְיָן זֶה וְעָשָׂה מַעֲשֵׂה אֲנָשִׁים רַחֲבֵי־לֵב, קִרְאִי לִי לַסּוֹכֶנֶת עַל הָאוֹצָר”. קָרְאָה הָאוֹמֶנֶת לַסּוֹכֶנֶת עַל הָאוֹצָר וְעָמְדָה מִיָּד לִפְנֵי בַת־הַמֶּלֶךְ. פָּקְדָה עָלֶיהָ לָתֵת לַגַּנָּן אַלְפַּיִם דִּינָר, וְשָׁלְחָה הַזְּקֵנָה שָׁלִיחַ אֶל הַגַּנָּן. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו הַשָּׁלִיחַ אָמַר לוֹ: “מַלֵּא אֶת פְקֻדַּת הַנְּסִיכָה לַעֲמֹד לְפָנֶיהָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַגַּנָּן דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּי הַשָּׁלִיחַ, הִתְחִיל רוֹעֵד בְּכָל אֲבָרָיו וְכֹחוֹתָיו עֲזָבוּהוּ. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין סָפֵק שֶׁרָאֲתָה הַנְּסִיכָה אֶת הָעֶלֶם. וְזֶה הַיּוֹם יִהְיֶה הָאָרוּר בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילִי”. גָּבַר עַצְמוֹ בְמַחֲשָׁבוֹת אֵלֶּה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ. נִכְנַס אֶל אִשְתּוֹ וְאֶל יְלָדָיו וְסִפֵּר לָהֶם מַה שֶׁאֵרַע. צִוָּה עֲלֵיהֶם צַוָּאָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה וְנִפְרַד מֵהֶם, כְּשֶׁכֻּלָּם גוֹעִים בִּבְכִיָּה סְבִיבוֹ. חָזַר וְעָמַד לִפְנֵי הַנְּסִיכָה, כְּשֶׁפָּנָיו צְהֻבִּים כְּכַרְכֹּם וְכִמְעַט שֶׁנָּפַל לָאָרֶץ. הֵבִינָה הַזְּקֵנָה מַצָּבוֹ, הִקְדִּימָה אוֹתוֹ בִדְבָרֶיהָ, אוֹמֶרֶת: “סָבָא, נְשַׁק אֶת הָאָרֶץ, תּוֹדָה לְאַללָּהּ יִתְעַלֶּה, וְהִתְפַּלֵּל לְבִרְכַּת אֱלֹהִים עַל הַנְּסִיכָה. סִפַּרְתִּי לָהּ, כַּמָּה עָמָל נָתַתָּ לְנַפְשְׁךָ בְּחִדּוּשׁ בִּנְיַן אַרְמוֹן חָרֵב זֶה. שָׂמְחָה מְאֹד עַל כָּךְ וְהִיא מַעֲנִיקָה לְךָ בְּעַד זֶה שָׂכָר שֶׁל אַלְפַּיִם דִּינָר. טֹל אוֹתָם אֵפוֹא מִיַּד סוֹכֶנֶת הָאוֹצָר, הִתְפַּלֵּל בְּעַד גְּבִרְתְּךָ וּנְשַׁק הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ וְלֵךְ לְדַרְכְּךָ”. כְּשֶׁשָׁמַע הַגַּנָּן דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה שֶׁל הָאוֹמֶנֶת, נָטַל אֶת אַלְפַּיִם הַדִּינָר, נָשַׁק הָאָרֶץ לִפְנֵי הַנְּסִיכָה וְהִתְפַּלֵּל לְבִרְכַּת שָׁמַיִם עַל רֹאשָׁהּ. מִיָּד נִזְדָּרֵז לָבוֹא חֲזָרָה לְבֵיתוֹ. שָׂמְחוּ בְנֵי בֵיתוֹ וּבֵרְכוּ אֶת זֶה שֶׁהָיָה הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה לְכָל זֶה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַשּׁוֹמֵר הַזָּקֵן, אַחֲרֵי שֶׁקִּבֵּל אֶת אַלְפַּיִם מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב מֵהַנְּסִיכָה, חָזַר לְבֵיתוֹ, וְשֶׁבְּנֵי־בֵיתוֹ שָׂמְחוּ וּבֵרְכוּ אֶת זֶה שֶׁהָיָה הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה לְכָל זֶה. עַכְשָׁו נַחֲזֹר מִן הַגַּנָּן אֶל הַזְּקֵנָה. אָמְרָה: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, מָקוֹם זֶה נַעֲשָׂה נֶהְדָּר בֶּאֱמֶת. מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי לֹבֶן־שֶׁלֶג כִּכְסוּת־גֶּבֶת זוֹ, וְאַף לֹא צִיּוּרִים יָפִים כְּאֵלֶּה שָׁם. רְצוֹנִי לִרְאוֹת אִם גַּם מִבִּפְנִים תֻּקַּן כְּמוֹ מִבַּחוּץ. אוֹ אִם רַק מִבַּחוּץ טִיחַ לָבָן, וּמִבִּפְנִים הִשְׁאִיר שָׁחוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה. הָבִי, נִכָּנֵס וְנִתְבּוֹנֵן מָה הַמַּרְאֶה מִבִּפְנִים”. נִכְנְסוּ הָאוֹמֶנֶת וְהַנְּסִיכָה אַחֲרֶיהָ פְּנִימָה וְנִתְגַּלָה לָהֶם שֶׁמִּבִּפְנִים צִיְּרוּ צִיּוּרִים בַּצּוּרָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר, וְקִשְּׁטוּ. הִסְתַּכְּלָה הַנְּסִיכָה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל וְצָעֲדָה עַד לַקָצֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאִצְטַבָּה. הִפְנְתָה מַבָּטָהּ אֶל הַקִּיר וְשָׁהֲתָה מִסְתַּכֶּלֶת אֲרֻכּוֹת. הִבְחִינָה הַזְּקֵנָה שֶׁעֵינֵי גְבִרְתָּהּ שְׁקוּעוֹת בְּצִיּוּר הַחֲלוֹם, וְהִרְחִיקָה אֶת שְׁתֵּי הַמְשָׁרְתוֹת שֶׁלֹּא תַפְרַעְנָה אוֹתָהּ בְּהִסְתַּכְּלוּתָהּ. כְשֶׁהִסְתַּכְּלָה הַנְּסִיכָה בְכָל הַצִּיּוּר, הַמַּצִּיג אֶת חֲלוֹמָהּ, פָּנְתָה מְלֵאָה הִשְׁתּוֹמְמוּת אֶל הַזְּקֵנָה, סָפְקָה כַף אֶל כַּף וְאָמְרָה: “אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, בּוֹאִי וּרְאִי דָבָר נִפְלָא שֶאִלּוּ הָיָה נִכְתָּב בִּמְחָטִים בְּזָוִיּוֹת הָעֵינַיִם, הָיָה בוֹ מָשָׁל וּמוּסָר לַכֹּל”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “וּמַה הוּא גְּבִרְתִּי?” אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “לְכִי הִכָּנְסִי עַד לִקְצֵה הָאִצְטַבָּה הָעֶלְיוֹן וְאֶת אֲשֶׁר תִּרְאִי, הַגִּידִי לִי”. נִכְנְסָה הַזְּקֵנָה הִתְבּוֹנְנָה לִתְמוּנַת הַחֲלוֹם. חָזְרָה מִשְׁתּוֹמֶמֶת וְאוֹמֶרֶת: "חֵי אַללָּהּ גְּבִרְתִּי, הֲרֵי זוֹ הִיא תְמוּנַת הַגַּן וְצַיָּד־הָעוֹפוֹת וְהַפְּרִי וְכָל מַה שֶׁרָאִית אַתְּ בַּחֲלֹום. אָכֵן עִכּוּב רַב עִכֵּב אֶת בֶּן־הַזּוּג הַיּוֹן, אַחֲרֵי שֶׁעָף מִן הַמָּקוֹם, לָעוּף אֶל בַּת־זוּגוֹ וּלְשַׁחְרְרָהּ מִפַּחוֹ שֶׁל צַיָּד הָעוֹפוֹת, שֶׁכֵּן רְאִיתִיו בְּצִפָּרְנֵי עוֹף־טוֹרֵף, שֶׁהֱמִיתוֹ וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמוֹ וְקוֹרֵעַ אֶת בְּשָׂרוֹ וְאוֹכְלוֹ. אִם כָּךְ, גְּבִרְתִּי, הָיְתָה זוֹ הַסִּבָּה, שֶׁלֹּא חָזַר אֶל בַּת־זוּגוֹ וְלֹא שִׁחְרְרָהּ מִן הַפַּח. וְאוּלָם, גְּבִרְתִּי, פֶּלֶא רַב הוּא, כֵּיצַד צֻיַּר חֲלוֹם זֶה שָׁם. אִלּוּ בִקַּשְׁתְּ לַעֲשׂוֹת זֹאת, לֹא הָיָה עוֹלֶה בְיָדֵךְ לְתָאֲרוֹ כָךְ. חֵי־אַללָּהּ שֶׁדְּבָר פֶּלֶא הוּא, שֶׁיֵּשׁ לְרָשְׁמוֹ בְסֵפֶר דִּבְרֵי־הַיָּמִים.

וְאוּלָם, גְּבִרְתִּי, הֲרֵי הַמַּלְאָכִים, שֶׁלָּהֶם נִמְסְרָה שְׁמִירַת בְּנֵי־הָאָדָם, אֶפְשָׁר יָדְעוּ הָעָוֶל שֶׁנַּעֲשָׂה לְבֶן־הַזּוּג הַיּוֹן, כְּשֶׁהָיִינוּ אֲנַחְנוּ מְגַנִּים אֶת הַנָּקִי מֵאַשְׁמָה, עַל שֶׁלֹא חָזַר, וְהֵם עָמְדּו לִימִינוֹ וְהוֹצִיאוּ לְאוֹר אֶת צִדְקָתוֹ. הוֹי רַק עַכְשָו אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ מֵת בְּצִפָּרְנֵי הָעוֹף־הַטּוֹרֵף". אָמְרָה הַנְּסִיכָה: “אוֹמַנְתִי הָאֲהוּבָה, זֶהוּ הָעוֹף שֶׁבָּאָה עָלָיו צָרָה אֲיֻמָּה כָזֹאת, וַאֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ לוֹ עָוֶל”. אָמְרָה לָהּ הָאוֹמֶנֶת: "גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, לִפְנֵי אַללָּהּ יִתְעַלֶּה יִפָּגְשׁוּ הָרָבִים. רַק עַתָּה, גְּבִרְתִּי, נִתְגַּלְּתָה לָנוּ הָאֱמֶת, וְצִדְקַת בֶּן־הַזוּג הַיּוֹן נִרְאֲתָה לָנוּ. אִלְמָלֵא תְפָסוּהוּ צִפָּרְנֵי הָעוֹף־הַטּוֹרֵף וֶהֱמִיתוֹ וְשָׁתָה אֶת דָּמוֹ וְאָכַל אֶת בְּשָׂרוֹ, לֹא הָיָה מְאַחֵר לָעוּף חֲזָרָה אֶל בַּת־זוּגוֹ. לֹא כִי הָיָה בָא מִיָּד לְיַד חֲבֵרְתוֹ וּמְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ מִן הַפַּח. וְאוּלָם עִם הַמָּוֶת בָּא הַקֵּץ לַכֹּל. וּצְאִי וּרְאִי כֵיצַד הָאִישׁ רָעֵב אֵצֶל בְּנֵי־הָאָדָם כְּדֵי לְכַלְכֵּל אֶת אִשְׁתּוֹ, כֵּיצַד הוּא מִתְהַלֵךְ בְּלֹא לְבוּשׁ, כְּדֵי לְהַלְבִּישָהּ, אַף גַּם מַכְעִיס הוּא אֶת קְרוֹבָיו, כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיהָ. אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל הוֹרָיו וּמוֹנֵעַ מֵהֶם מַה שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ. הִיא חוֹדֶרֶת לְסוֹדוֹתָיו וּמִסְתְּרֵי מַחְשְׁבוֹתָיו, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לָשֵׂאת הֵעָדְרוֹ מֵאֶצְלָהּ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. וּכְשֶׁאֵינוֹ אֶצְלָהּ אֲפִלּוּ לַיְלָה אֶחָד, אֵין הִיא עוֹצֶמֶת עַיִן. מְאוּמָה לֹא יִיקַר בְּעֵינֶיהָ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, וְהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הוֹרֶיהָ. כְּשֶׁהֵם נָחִים, מְחַבְּקִים הֵם זֶה אֶת זֶה וְהוּא שָׂם אֶת זְרוֹעוֹ מִתַּחַת לְצַוָּארָהּ וְהִיא אֶת שֶׁלָּהּ מִתַּחַת לְצַוָארוֹ, כְּפִי שֶאָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

כָּרָהּ הָיָה זְרוֹעִי, לְצִדָּהּ אֶשְׁכַּב,

וָאֹמַר לְלַיְלָה: “הֱוֵה אָרוֹךְ, בְּזֹהַר יָרֵחַ כִּי רָב”.

הוֹי, לַיְלָה כָזֶה עוֹד אַללָּהּ לֹא יָצָר,

מָתוֹק רֵאשִׁיתוֹ וְאַחֲרִיתוֹ רַק צַר וָמָר.

בֵּינְתַיִם הוֹלִיכָה הַזְּקֵנָה אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ הָלְאָה וְהָלְאָה בְתוֹךְ הַגָּן, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַמָּקוֹם, שֶׁשָּׁם הַנָּסִיךְ, וְקָרְאָה: “הוֹי אַתָּה שֶׁטּוּבְךָ מִתְגַּלֶּה בְמִסְתָּרִים, הַצִּילֵנוּ מִזֶּה הַמְמַלְּאֵנוּ פַּחַד”. כְּשֶׁשָׁמַע הַנָּסִיךְ אֶת דְּבַר־הַסִּימָן שֶׁהָיָה בֵינֵיהֶם, יָצָא מִמַּחְבּוֹאוֹ, וְצָעַד מִתּוֹךְ הַכָּרָה־עַצְמִית וּבְגָאוֹן מְהַלֵּךְ בֵּין הָעֵצִים, וְהוֹבִישָׁה דְמוּתוֹ אֶת הָעֲנָפִים. וְהָיָה עֲטוּר נְטִיפוֹת־פְּנִינִים מִצְחוֹ. וּכְאִלּוּ יִפָּה אֹדֶם־עֲנָבִים לֶחְיוֹ. הוֹי אֱלֹהִים אַדִּירִים, אֲשֶׁר תְּהִלָּתוֹ תִשָּׁמַע מִתּוֹךְ יְצִירָתוֹ. נָפַל מַבָּטָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה עָלָיו, וְהִסְתַּכְּלָה בוֹ. וְאַךְ רָאֲתָה אוֹתוֹ הִשְׁהֲתָה מֶבָּטָהּ עָלָיו. הִתְבּוֹנְנָה לְיָפְיוֹ וְלִנְעִימוּתוֹ וְלִתְמִירוּת קוֹמָתוֹ, וְעֵינָיו עֵינֵי עֳפָרִים אַהֲבָה מְעוֹרְרִים, וְלִדְמוּתוֹ הַשָּׂמָה לְבוּז עֲנַף עֲרָבָה. הֵבִיא אוֹתָה בִּמְבוּכָה, וְלָקַח שְׁבִי נַפְשָׁהּ וְרוּחָהּ. כְּשֶׁחָדְרוּ חִצֵּי אַהֲבָה אֶל תּוֹכָהּ, אָמְרָה לַזְּקֵנָה: “אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, כֵּיצַד מָצְאָה דְמוּת־עֶלֶם נְעִימָה זוֹ דַּרְכָּהּ אֵלֵינוּ?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “הֵיכָן הוּא זֶה גְּבִרְתִּי?” אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “הֲרֵי כָאן הוּא, קָרוֹב מְאֹד, תַּחַת הָעֵצִים”. פָּנְתָה הַזְּקֵנָה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, כְּאִלּוּ לֹא יָדְעָה עַל אוֹדוֹתָיו דָּבָר, וְקָרְאָה: “מִי הוּא שֶׁהֶרְאָה לְבָחוּר צָעִיר זֶה אֶת הַדֶּרֶךְ לְגַן זֶה?” אָמְרָה הַנְּסִיכָה: “מִי יוּכַל לְהַגִּיד לָנוּ בִדְבַר עֶלֶם זֶה דָּבָר. הַתְּהִלָּה לַאֲשֶׁר יָצַר אֶת הַגְּבָרִים. הַגִּידִי נָא, אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, אֶפְשָׁר מַכִּירָה אַתְּ אוֹתוֹ”. אָמְרָה לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, זֶהוּ הָעֶלֶם שֶׁשְּׁלָחַנִי בִשְלִיחוּתוֹ אֵלַיִךְ”. אָמְרָה הַנְּסִיכָה, שְׁקוּעָה כֻלָּהּ בְּתוֹךְ יַם כִּסּוּפֶיהָ וּבְתוֹךְ לַהֲטֵי־אֵשׁ חֵשֶק אַהֲבָתָהּ: “אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה כַּמָּה יָפֶה עֶלֶם זֶה. מַה נָּאֶה לְמַרְאֶה. דּוֹמָה אֲנִי שֶׁאֵין עַל פְנֵי כָל הָאָרֶץ יָפֶה הֵימֶנוּ”. כְּשֶׁהִכִּירָה הַזְּקֵנָה שֶׁאַהֲבָתָהּ אֵלָיו כָּבְשָׁה אוֹתָה, אָמְרָה לָהּ: “כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לָךְ, גְּבִרְתִּי, שֶׁעֶלֶם הוּא, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לְפָנָיו קָלַע יֹפִי אֶת קַרְנֵי זָהֳרוֹ?” אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, אֵין בְּנוֹת הַמְּלָכִים יוֹדְעוֹת מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם, וְאֵינָן יוֹדְעוֹת טִיבָם שֶׁל אֵלֶּה הַחַיִּים בּוֹ, אֵין הֵן בָּאוֹת בְּחֶבְרָתָם, אֵין לָהֶן מַשָׂא וּמַתָּן אִתָּם. אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, כֵּיצַד אוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלָיו, כֵּיצַד אֲנִי יְכוֹלָה לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו, מָה אֹמַר לוֹ אֲנִי וּמַה יֹּאמַר הוּא אֵלַי?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “מַה תַּחְבּוּלָה נִשְׁאֲרָה עַכְשָׁו בְּיָדִי? הֲרֵי אָנוּ כָעֵת אוֹבְדֵי עֵצוֹת רַק בִּגְלָלֵךְ”. אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, אִם מֵת מֵעוֹלָם בֶּן־אָדָם מִתּוֹךְ כִּסּוּפִים, הֲרֵי אֲנִי מֵתָה. בָּרוּר לִי שֶׁאֲנִי מֵתָה מִיָּד; עַד כְּדֵי כָךְ שׂוֹרֶפֶת אוֹתִי אֵשׁ חִשְׁקִי”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַזְּקֵנָה דְבָרִים אֵלֶּה מִפִּיהָ, וְרָאֲתָה שֶׁכִּסּוּפֶיהָ לְאַהֲבָתוֹ עָבְרוּ אוֹתָהּ כֻּלָּהּ, פָּתְחָה וְאָמְרָה: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, שֶׁהוּא יָבוֹא אֵלַיִךְ, אֵין הוּא בְגֶדֶר הָאֶפְשָׁרּות, וְאַף אַתְּ אֵין לָךְ לָלֶכֶת אֵלָיו, מֵאַחַר שֶׁאַתְּ צְעִירָה יוֹתֵר מִדָּי. וְאוּלָם בּוֹאִי אֵלַי וַאֲנִי עוֹבֶרֶת לְפָנַיִךְ עַד שֶׁאַתְּ מַגִּיעָה אֵלָיו. אַחֲרֵי זֶה אֶפְתַּח אִתּוֹ בִדְבָרִים, בְּאֹפֶן שֶׁלֹא תַגִּיעַ לָךְ כָּל בּוּשָׁה, וְלֹא יַעֲבוֹר רֶגַע עַד שֶׁאַתֶּם בָּאִים אִישׁ בְּסוֹד רֵעֵהוּ”. אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “עִבְרִי לְפָנַי, שֶׁהֲרֵי אֵין לַעֲמֹד בִּפְנֵי עֲצַת אַללָּהּ”. קָמוּ הָאוֹמֶנֶת וְהַנְּסִיכָה וּפָנוּ אֶל הַנָּסִיךְ, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם, כְאִלּוּ הָיָה הַיָּרֵחַ בְּמִלּוּאוֹ. כְּשֶׁעָמְדוּ לְפָנָיו, אָמְרָה לוֹ הַזְּקֵנָה: “רְאֵה עֶלֶם, מִי הִיא הָעוֹמֶדֶת לְפָנֶיךְ: זוֹ הִיא בַת הַגָּדוֹל בַּמְּלָכִים בִּזְמַנֵּנוּ. זוֹ הִיא חַיָאת־אַלנֻּפוּס. הָשֵׁב אֶל לִבְּךָ אֶת מַעֲמָדָהּ וּמָה הַכָּבוֹד שֶׁהִגִּיעַ לְךָ בְּבוֹאָהּ. קוּם אֵפוֹא בְיִרְאַת־הַכָּבוֹד לְפָנֶיהָ וּגְשָׁה אֵלֶיהָ”.

בּאוֹתוֹ רֶגַע קָפַץ הָעֶלֶם מִמְּקוֹמוֹ, וְנִפְגְּשׁוּ עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וְנַעֲשׂוּ שְׁנֵיהֶם שִׁכּוֹרִים מִבְּלִי יַיִן. וְאָכֵן כִּסּוּפֶיהָ וְגַעֲגוּעֶיהָ אֵלָיו גָּבְרוּ עוֹד בְּקִרְבָּהּ, וְחִבְּקוּ זֶה אֶת זֶה מִתּוֹךְ כִּסּוּפִים בּוֹעֲרִים. וְאוּלָם אַהֲבָה וָחֵשֶׁק גָּבְרוּ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁנָּפְלוּ מִתְעַלְּפִים לָאָרֶץ וְנִשְׁאֲרוּ שׁוֹכְבִים שָׁם שָׁעָה אֲרֻכָּה. אֲבָל הַזְּקֵנָה, בְּחָשְׁשָׁה מִפְּנֵי צַעַר הַשְּׁנַיִם אִם יְגַלּוּ מִסְתָּרָם, נָשְׂאָה אֶת שְׁנֵיהֶם לְתוֹךְ הַבִּיתָן פְּנִימָה, וְיָשְׁבָה לְיַד הַדֶּלֶת. אַחַר־כָּךְ אָמְרָה לִשְׁתֵּי הַמְשָׁרְתוֹת: “הִשְׁתַּמֵּשְׁנָה בָּהִזְדַּמְּנוּת לָלֶכֶת כְּחֶפְצְכֶן, שֶׁכֵּן הַנְּסִיכָה יְשֵׁנָה”. הָלְכוּ לָכֶן הַשְּׁפָחוֹת, מְטַיְּלוֹת לָהֶן בַּגָּן. וְאוּלָם שְׁנֵי הָאוֹהֲבִים הִתְעוֹרְרוּ מִתּוֹךְ הִתְעַלְפוּתָם, וּכְשֶׁמָּצְאוּ עַצְמָם פְּנִימָה בְתוֹךְ הַבִּיתָן, אָמַר הָעֶלֶם: “בְּשֵׁם אַללָּהּ, הַגְּבֶרֶת לַיָּפוֹת, הַאֵין זֶה רַק חֲלוֹם אוֹ קֶצֶף עַל פְּנֵי תְהוֹם?” וְשׁוּב שָׁקְעוּ זֶה בִזְרוֹעֹות זוֹ וְהָיוּ שִׁכּוֹרִים בְּלִי יַיִן, וְתִנּוּ זֶה לְזוֹ יִסּוּרֵי־אַהֲבָה. וְאָמַר הַנָּסִיךְ בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

שֶׁמֶשׁ מִתּוֹךְ פָּנֶיהָ קוֹרְנוֹת תַּעַל.

מִלֶּחְיָהּ אֹדֶם־עֲרָבִים יִתְגַּל.

וְעֵת כָּזֹאת לְעֵין רוֹאֶיהָ יַזְהִיר,

כּוֹכַב־עֶרֶב רַק בּוֹשׁ נָגְהוֹ יַסְתִּיר.

וְעֵת מִפִּנּוֹת פִּיהָ בָּרָק יָפִיץ אוֹר,

יַעַל שַׁחַר, וְחֶשְׁכַּת לָיְלָה תַעֲבֹר.

וְעֵת יָנוּעַ יָנוּד בְּצָעֲדָהּ גֵּוָהּ תָּמִיר,

קִנְאַת עֲנָפִים בְּתוֹךְ שִׁיחַ עֲרָבָה תָּעִיר.

הַכֹּל אַחַת לִי, אִם רַק אֶרְאֶה אוֹתָהּ.

אֲדוֹן הַשַּׁחַר וְהָאָדָם הֱיֵה מָגֵן לָהּ.

לְבָנָה בְּמִלּוּאָהּ מֵחֲמוּדוֹתֶיהָ רַק מְעַט אֶצְלָהּ.

בִּקְשָׁה שֶׁמֶשׁ לְהִשְׁתַּוּוֹת לָהּ וְלֹא יָכְלָה.

אֵיךְ תּוּכַל שֶׁמֶשׁ לָנוּעַ כָּךְ, בְּלֶכְתָּהּ?

מָתַי לְאוֹר־שַׁחַר נִתַּן דְּמוּת וּתְכוּנָה כְּמוֹתָהּ?

אִם בְּאַהֲבָה אֵלֶיהָ נַפְשִׁי תִכְלֶה, מִי יְחָרְפֵנִי,

אִם רָחוֹק אֱהִי וְאִם קָרוֹב אָנִי?

הִיא אֲשֶׁר תִּכְבּשׁ בְּמֶבָּט מְעוֹרֵר, לְבָבִי.

מַה זֶה לְלֵב מָלֵא אַהֲבָה עֶזְרָה יָבִיא?

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁגָּמַר הַנָּסִיךְ אֶת בָּתֵּי־הַשִּׁיר שֶׁלּוֹ, מָשְכָה אוֹתוֹ הַנְּסִיכָה אֶל חָזָהּ וְנָשְׁקָה פִיו וּמִצְחוֹ. שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ, וְהִתְחִיל מְתַנֶּה אֶת אֲשֶׁר סָבַל מֵעָצְמַת הָאַהֲבָה וְעֹז הַכִּסּוּפִים וְכֹחַ הַגַּעֲגוּעִים הַמְכַלִּים, וּמַה שֶׁעָבַר עָלָיו מִקְּשִׁי־לִבָּהּ. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו, נָשְׁקָה אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו, וְגִלְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ וְהָיָה דוֹמֶה כְאִלּוּ זָרְחָה בַּאֲפֵל לַיְלָה הַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָה. אָמְרָה לוֹ: “אֲהוּבִי, מְגַמַּת חֶפְצִי, מִי יִתֵּן וְלֹא הָיָה הַיּוֹם בּוֹ הֲשִׁיבוֹתִי פָנֶיךָ, וְכֹה יַעַשׂ אַללָּהּ אֲשֶׁר לֹא יָשׁוּב עוֹד”. חִבְּקוּ זֶה אֶת זֶה מֵחָדָשׁ וּבָכוּ יַחְדָּו וְאָמְרָה הַנְּסִיכָה בָתֵי־שִׁיר אֵלֶּה:

אַתָּה הַשָּׂם לְחֶרְפָּה יָרֵחַ וְאַף גַּם שֶׁמֶשׁ יוֹמָם,

הוֹי, הֲמִיתֵנִי תַחְפֹּץ, אוֹתִי מֵאַכְזָרִיּוּת תִּתַּם.

נַפְשִׁי תְּשַׁסֵּעַ בְּחֶרֶב מַבָּט.

הֵיכָן מֵחֶרֶב מַבָּט, אֲבַקֵּשׁ מִפְלָט?

לִקְשָׁתוֹת דָּמוּ גַבּוֹתֶיךָ וְהֵן יוֹרוֹת

חֵץ אַהֲבָה יוֹקֶדֶת לְתוֹךְ לִבִּי, יְשָׁרוֹת.

פְּרִי לְחָיֶיךָ גַּן־עֲדָנִים לִי,

בִּפְנֵי פְרִי כָזֶה אֵיך יִשְׁקֹט לִבִּי?

קוֹמָתְךָ הָרַכָּה הַדַּקָּה כְּעָנָף רַב עָלֵהוּ,

יִגְמֹל פְּאֵר פְּרִי רַק מִנִּצָּנֵי עָנָף כָּמוֹהוּ.

מְשַׁכְתַּנִי בְּרֹב עֹז, גָּזַלְתָּ שֵׁנָה מֵעֵינַי,

אַהֲבָתְךָ הֵסִירָה כָּל בּוּשָׁה, נִמּוּס מֵעָלַי. יַאֲצִיל לְךָ אֱלוֹהַּ בְּרַק כָּל אוֹר זָךְ,

יְקָרֵב רְחוֹקִים, יְאַחֲדֵנִי עִמָּךְ.

יְרַחֵם לֵב בַּגּוּף הִשְׁתַּלְהָב,

לֵב חוֹלֶה לְךָ יִתְמַסֵּר, כֹּחֲךָ כִּי רָב.

כְּשֶׁגָמְרָה חֲרוּזִים אֵלֶּה, תָּקַף אוֹתָהּ עֱזוּז הָאַהֲבָה; נֶעְכְּרָה רוּחָה וְהִזִילָה דְמָעוֹת מִמַּעְיְנוֹת הִתְרַגְשׁוּתָהּ. גַּם לֵב הָעֶלֶם לָהַט, וְהָיָה סָר וְזָעֵף, נִלְכָּד בְּאַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ. נִגַּש אֵלֶיהָ וְנָשַׁק יָדֶיהָ וּבָכָה מָר. וְכָה נִשְׁאֲרוּ יַחַד מְתַנִּים אֶת אַהֲבָתָם, מְפַטְפְּטִים וְאוֹמְרִים שִׁיר, עַד הִשָּׁמַע קוֹל הַכָּרוֹז לִתְפִלַּת בֵּין־עַרְבַּיִם. לֹא הָיָה אַחֶרֶת בֵּינֵיהֶם מֵאֲשֶׁר כָּל זֶה, וְהִנֵּה עָלֶיהָ לַחֲשֹׁב עַל הַפֵּרוּד. אָמְרָה לוֹ הַנְּסִיכָה: “הוֹי בָּבַת־עֵינִי, מַחְמַד־לְבָבִי, כָּעֵת עָלֵינוּ לְהִפָּרֵד זֶה מֵעַל זֶה, מָתַי נִתְרָאֶה שוּב?” מִיָּד עָנָה הָעֶלֶם כְּנִפְגָּע מֵחִצִּים עַל יְדֵי דְבָרֶיהָ: “חֵי אַללָּהּ אֵין לְדַבֵּר כְּלָל עַל פֵּרוּד”. יָצְאוּ מִתּוֹךְ הַבִּיתָן, וּכְשֶׁהִבִּיט אַחֲרֶיהָ, שָׁמַע אַנְחוֹתֶיהָ, שֶׁאֲבָנִים נְמַסּוֹת מֵהֶן, וְרָאָה דִמְעוֹתֶיהָ, נִגָּרוֹת כְּזִרְמֵי מָטָר. שָׁקַע מֵאַהֲבָה בְּתוֹךְ יַם יֵאוּשׁ וְאָמַר לְעַצְמוֹ בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אַתְּ תַּאֲוַת נַפְשִׁי, גָּדְלָה מְצוּקָתִי.

אוֹבֵד עֵצוֹת אֲנִי, בְעֹז אַהֲבָתִי.

פָּנַיִךְ פְּנֵי שַׁחַר עֵת יַעַל,

וּשְׁחוֹר־שַׂעֲרֵךְ כַּלַּיִל יִתְגַּל.

קוֹמָתֵךְ תְּמִירָה כֶעָנָף יָנוּע,

מֵרוּחַ זֶפִיר הֵנָּה וָהֵנָּה יָזוּעַ.

עֵינַיִךְ אַךְ עֵינֵי עֳפָרִים הֵן,

עֵת מַבַּט אֲצִיל אָדָם נָח עֲלֵיהֶן.

דַּק גֵּוֵךְ, עַל מַשָּׂא עַגְבוֹתַיִךְ נָח.

כְּבֵדוֹת אֵלֶּה וְזֶה נָאֶה וָרַךְ.

טַל שִׁפְתוֹתַיִךְ יִמְתַּק כְּיַיִן נִמְסָךְ

בְּמֹשֶק מַיִם, בָּר וָזָךְ.

עָפְרָה בְמוֹלַדְתֵּךְ, שִׂימִי קֵץ לִמְצוּקָתִי,

הַרְאִינִי נָא דְמוּת־חֲלוֹמֵךְ בִּתְנוּמָתִי.

כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַנְּסִיכָה בָתֵּי־הַשִּׁיר שֶׁלּוֹ בְּשִׁבְחָהּ, חָזְרָה אֵלָיו, חִבְּקָה אוֹתוֹ, וּבְלִבָּהּ יְקוֹד אַהֲבָה, שֶׁהִצִּיתָה הַפְּרִידָה, וְשֶׁלְכַבּוֹתָהּ רַק בִּנְשִׁיקָה וְעָצְמַת־חֲבִיקָה, יְחִידָהּ. אָמְרָה: “נְכוֹנִים דִּבְרֵי הַפִּתְגָּם: ‘אֹרֶךְ רוּחַ נָאֶה לְאוֹהֲבִים, וְלֹא קֹצֶר־רוּחַ’. מֵעַתָּה עָלַי לַחֲשֹׁב עַל דְּרָכִים, שֶׁנִּתְרָאֶה שׁוּב”. נִפְרְדָה מֵעָלָיו וְהָלְכָה לָהּ. וְאוּלָם בְּעֹז אַהֲבָתָהּ לֹא יָדְעָה כִמְעַט לְאָן הִיא שָׂמָה רַגְלֶיהָ. הָלְכָה הָלְאָה, עַד שֶׁהִטִּילָה עַצְמָה בְּחַדְרָהּ. בְּאוֹתוֹ זְמָן הָיָה מִתְעַנֶּה הַנָּסִיךְ מִתּוֹךְ גַּעְגֻּעִים וְכִסּוּפִים עַד מְאֹד, וּנְעִימוּת תְּנוּמָה לֹא מָצָא עוֹד. הַנְּסִיכָה לֹא שָׂמָה כָל מַאֲכָל בְּפִיהָ, סַבְלָנוּתָהּ נָשָׁתָה וְיַצִּיבוּתָהּ נִלְאָתָה. רַק הֵאִיר הַשַּׁחַר, קָרְאָה אֶת אוֹמַנְתָּהּ, וּכְשֶׁעָמְדָה לְפָנֶיהָ גִלְּתָה מַה נִּשְׁתַּנָּה מַרְאֵה גְבִרְתָּהּ. אָמְרָה לָהּ בַּת־הַמֶּלֶךְ: “אַל תִּשְׁאֲלִי לְמַה שֶּׁאֲנִי נוֹשֵׂאת מִיִּסּוּרִים, הֲרֵי כָל מַה שֶּׁאֲנִי סוֹבֶלֶת, רַק מִמַּעֲשֵׂה יָדַיִךְ בָּא לִי. הֵיכָן אֲהוּב לִבִּי”? אָמְרָה לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, מָתַי הִפְרַדְתִּי בֵּינֵיכֶם? כְּלוּם רָחוֹק הוּא מִמֵּךְ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַיְלָה יָחִיד זֶה?” אָמְרָה לָהּ: “הוֹי, כְּלוּם אוּכַל שֵׂאת פְּרִידָה מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת? מִצְאִי אֵפוֹא תַחְבּוּלָה, לְאַחֲדֵנוּ מְהֵרָה, שֶׁכֵּן חָשָׁה אֲנִי כְּאִלּוּ נַפְשִׁי יוֹצֵאת מִתּוֹכִי”. אָמְרָה לָהּ: “הַאֲרִיכִי רוּחֵךְ, גְּבִרְתִּי, עַד אֲשֶׁר אֲתַכֵּן דֶּרֶך נְבוֹנָה, שֶׁאִישׁ לֹא יַרְגִּישׁ בַּדָּבָר”. אָמְרָה לָהּ: “חֵי־אַללָּהּ הָאַדִּיר, אִם אֵין אַתְּ מְבִיאָה אוֹתוֹ אֵלַי הַיּוֹם, הֲרֵינִי מְדַבֶּרֶת לַמֶּלֶךְ הַיּוֹם וּמְסַפֶּרֶת לוֹ, שֶׁאַתְּ הִדַּחְתְּ אוֹתִי מִן הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, וְהוּא מַתִּיז אֶת רֹאשֵׁךְ”. אָמְרָה לָהּ: “מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי אוֹתָךְ בְּשֵׁם אַללָּהּ, הַאֲרִיכִי רוּחֵךְ אִתִּי, הֲרֵי הַעְפָּלָה זוֹ סַכָּנָה בָּהּ”. וְהֶעְתִּירָה לְפָנֶיהָ הָאוֹמֶנֶת. נִכְנְעָה לָהּ, לָתֵת לָהּ זְמַן שְׁלֹשָה יָמִים. אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “אוֹמַנְתִּי הַחֲבִיבָה, שְׁלשָׁה יָמִים אֵלֶּה כְּשָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיוּ בְעֵינַי. וְאוּלָם אִם יַגִּיעַ הַיּוֹם הָרְבִיעִי וְאֵין אַתְּ מְבִיאָה אוֹתוֹ אֵלַי, הֲרֵי אֶזֹּם מָוֶת לָךְ”. עָזְבָה אוֹתָהּ הָאוֹמֶנֶת מִיָּד וְהָלְכָה לְבֵיתָה. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר הָרְבִיעִי, הִזְמִינָה אֵלֶיהָ אֶת חַדְרַנִיּוֹת הָעִיר כֻּלָּן, וּבִקְּשָׁה מֵהֶן צְבָעִים נָאִים לִסְרֹק עַלְמָה וּלְפַרְכְּסָהּ.

הֵבִיאוּ לָהּ מִכָּל מַה שֶּׁבִּקְשָׁה אֶת הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר. הִזְמִינָה אֵלֶיהָ אֶת הָעֶלֶם. כְּשֶׁבָּא אֵלֶיהָ פָּתְחָה אֶת אַרְגָּזָהּ, וְהוֹצִיאָה מִשָּׁם חֲבִילָה וּבְתוֹכָה שִׂמְלַת־אִשָּׁה שָׁוָה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר וְצָעִיף מְקֻשָּׁט בְּכָל מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת, וְאָמְרָה: “בְּנִי, חָפֵץ אַתָּה לְהִפָּגֵשׁ עִם חַיָאת־אַלְנֻּפוּס?” אָמַר לָהּ: “הֵן”. לָקְחָה מִלְקְחֵי־שֵׂעָר, וּמָרְטָה אֶת הַשְּׂעָרוֹת מִפָּנָיו וְכִחֲלָה אֶת עֵינָיו. הֵסִירָה מֵעָלָיו בְּגָדָיו, וּמָשְׁחָה בְצֶבַע אֶת יָדָיו וְאֶת זְרוֹעוֹתָיו וְאֶת צִפָּרְנֵי יָדָיו עַד לִכְתֵפָיו, וְרַגְלָיו מִבִּרְכָּיו עַד שׁוֹקָיו, וּמָשְׁחָה כָּל גוּפוֹ בִּצְבָעִים, עַד שֶׁנִּרְאֶה הָיָה כְשׁוֹשַנִּים אֲדֻמּוֹת עַל טַס שֶׁל בַּהַט. אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה רָחֲצָה אוֹתוֹ וְנִקְּתָה, הוֹצִיאָה כֻתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם וְהִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ בְכָל לְבוּשֵׁי מַלְכוּת. לִבְסוֹף שָׂמָה מִטְפַּחַת עַל רֹאשׁוֹ וְצָעִיף, וְהוֹרְתָה אוֹתוֹ כֵּיצַד לִנְהַג, אוֹמֶרֶת לוֹ: “הָזֵז אֶת הַצַּד הַשְׂמָאלִי לְפָנִים וּמְשֹׁךְ הַיְמָנִי לְאָחוֹר”. עָשָׂה כְּפִי שֶׁאָמְרָה לוֹ, וְצָעַד לְפָנֶיהָ, כְאִלּוּ הָיָה חוּרִי¹³, שֶׁעָזְבָה אֶת גַּן־הָעֵדֶן. אָמְרָה לוֹ: “חַזֵּק רוּחֲךָ, שָׁאַתָּה הוֹלֵךְ אֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְשָׁם תָּמִיד שׁוֹמְרִים וּמְשָׁרְתִים עַל הַשַּׁעַר. אִם אַתָּה מְפַחֵד מִפְּנֵיהֶם אוֹ מְעוֹרֵר חֲשָׁד אֵיזֶה שֶׁהוּא, יִתְּנוּ עֵינָם בְּךָ וְיַכִּירוּךָ. וְאָז יִמְצָא אוֹתָנוּ רָע וּנְאַבֵּד חַיֵּינוּ. אִם אֵין אַתָּה מַרְגִּישׁ עַצְמְךָ מֻכְשָׁר לְכָךְ, הַגֵּד לִי”. אָמַר לָהּ: “בֶּאֱמֶת, כָּזֹאת לֹא תְבַעֲתֵנִי. בִּטְחִי אֵפוֹא וְאַל תְּעַנִּי נַפְשֵׁךְ”. יָצְאוּ כְּשֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת לְפָנָיו עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְשַׁעַר הָאַרְמוֹן, בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה מָלֵא סָרִיסִים. הֵסֵבָּה אֵלָיו הַזְּקֵנָה פָנֶיהָ, לִרְאוֹת אִם יֵש בּוֹ מַשֶּׁהוּ הַמְעוֹרֵר חֲשָׁד אוֹ לֹא, וּמָצְאָה שֶׁלֹא נִשְׁתַּנָּה מֵאֲשֶׁר הוּא. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַזְּקֵנָה וְרָאָה אוֹתָהּ רֹאשׁ הַסָּרִיסִים, הִכִּירָהּ; וְאוּלָם כְשֶׁרָאָה מֵאֲחַרֶיהָ נַעֲרָה מְלֵאָה קֶסֶם הַמְבַלְבֵּל אֶת הַדַּעַת, אָמַר לְעַצְמוֹ: "הַזְּקֵנָה הֲרֵי הִיא הָאוֹמֶנֶת. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְזוֹ שֶׁמֵּאַחֲרֶיהָ, אֵין כָּמוֹהָ בְאַרְצֵנוּ שָׁוָה לָהּ בְּמַרְאֶה, קְרוֹבָה לָהּ לְיֹפִי וּלְחֵן, אִם לֹא הַנְּסִיכָה חַיָאת־אַלְנֻּפוּס. וְאוּלָם זוֹ הֲרֵי הִיא חַיָּה נְעוּלָה בִּפְנֵי עַצְמָה, וְאֵינָהּ יוֹצֵאת לְעוֹלָם. מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי, כֵּיצַד הִגִּיעָה לָרְחוֹב. כְּלוּם יָצְאָה בִּרְשוּת הַמֶלֶךְ אוֹ מִבְּלִי רְצוֹנוֹ. קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ לְהִוָּדַע בַּאֲשֶׁר לָהּ, וּבָאוּ אַחֲרָיו שְׁלֹשִׁים סָרִיסִים בְּעֶרֶךְ. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָם הַזְּקֵנָה, נֶעֶשְׂתָה כְאִלּוּ יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ וְאָמְרָה: “בְּרוּאֵי אַללָּהּ הִנְנוּ, וְאֵלָיו אָנוּ שָׁבִים. וַדַּאי הוּא שֶׁחַיֵּינוּ אֲבוּדִים”…

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁלשָׁה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁרָאֲתָה הַזְּקֵנָה אֶת רֹאשׁ הַסָּרִיסִים וַאֲנָשָׁיו מִתְקָרְבִים, אָחַז אוֹתָהּ פַּחַד רָב וְאָמְרָה: “אֵין כֹּחַ וְאֵין חַיִל בִּלְתִּי אִם לְאַללָּהּ, בְּרוּאֵי אַללָּהּ אֲנַחְנוּ וְאֵלָיו אָנוּ שָׁבִים. וַדַּאי הוּא שֶׁחַיֵּינוּ אֲבוּדִים”. כְּשֶׁשָּׁמַע רֹאשׁ־הַסָּרִיסִים אוֹתָהּ מְדַבֶּרֶת כָּךְ, תְּקָפַתְהוּ אֵימָה, שֶׁכֵּן יָדַע אֶת תֹּקֶף עֻזָּהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה וְיָדַע שֶׁאָבִיהָ תַחַת שִלְטוֹנָהּ. אָמַר אֶל לִבּוֹ: “אֶפְשָׁר פָּקַד הַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹמֶנֶת, לְהוֹצִיא אֶת בִּתּוֹ, לְמַלֵּא דְבַר־מָה, וְאֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיֵּדַע אָדָם עַל כָּךְ. אִם אֲנִי עוֹמֵד בְּדַרְכָּה, יַעֲלֶה חֲמָתָהּ עָלַי, וְתֹאמַר לְאָבִיהָ: ‘סָרִיס זֶה עָמַד בְּדַרְכִּי, לְבָדְקֵנִי’. וְתַחֲרֹש מְזִמּוֹת לַהֲמִיתֵנִי. הֲרֵי עִנְיָן זֶה אֵינוֹ נוֹגֵעַ לִי בִּכְלָל”. חָזַר בּוֹ, וְחָזְרוּ עִמּוֹ שְׁלשִׁים הַסָּרִיסִים אֶל שַׁעַר הָאַרְמוֹן. הִרְחִיקוּ אֶת הֲמוֹן הָעָם הַצִּדָּה, וְנִכְנְסָה הָאוֹמֶנֶת, אוֹמֶרֶת לָהֶם שָׁלוֹם בִּתְנוּעַת־רֹאשָׁהּ. עָמְדוּ שְׁלשִׁים הַסַָּרִיסִים בְּיִרְאַת־הַכָּבוֹד וְהֶחֱזִירוּ לָהּ שָׁלוֹם, נִכְנַס הַנָּסִיךְ אֶל הָאַרְמוֹן עִם הַזְּקֵנָה, הוֹלֵךְ בְּעִקְּבוֹתֶיהָ, וְהָלְכוּ הָלְאָה לְדַרְכָּם דֶּרֶךְ הַשְּׁעָרִים, עַד שֶׁעָבְרוּ עַל פְּנֵי כָל הַשּׁוֹמְרִים בְּחָסוּתוֹ שֶׁל חוֹסֶה כֹל וְהִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַשְּׁבִיעִי. הָיָה זֶה הַשַּׁעַר אֶל הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל שֶל הָאַרְמוֹן, שֶׁבּוֹ עָמַד כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וּמִשָּׁם הָיוּ מַגִּיעִים אֶל חַדְרֵי נַעֲרוֹת הַהַרְמוֹן וְאוּלַמּוֹת הַרְמוֹן הַנָּשִׁים וְהֵיכַל הַנְּסִיכָה. עָצְרָה שָׁם הַזְּקֵנָה בְדַרְכָּהּ וְלָחֲשָׁה לוֹ: “בְּנִי, הִנֵּה הִגַּעְנוּ עַד הֵנָּה, וְהַתְּהִלָּה לָזֶה שֶׁהֱבִיאָנוּ עַד כָּאן. וְאוּלָם בְּנִי, רַק לְעֵת־לַיְלָה, יִהְיֶה אֶפְשָׁר לְהִפָּגֵשׁ עִם הַנְּסִיכָה. שֶׁהַלַּיְלָה בִצְעִיפוֹ הוּא לְסִתְרָה לְמִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְמַשֶּׁהוּ”. אָמַר לָהּ: “צָדַקְתְּ. וּמַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת?” אָמְרָה לוֹ: “הִתְחַבֵּא בְמָקוֹם אַפְלוּלִי זֶה, כָּאן”. יָשַב לוֹ בְתוֹךְ הַגֵּב, כְּשֶׁהַזְּקֵנָה מִתְרַחֶקֶת. הִנִּיחָה אוֹתוֹ שָׁם עַד שֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם לְקִצּוֹ, וְאָז בָּאָה אֵלָיו חֲזָרָה וְאָמְרָה לוֹ לָצֵאת מִשָּׁם, וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם דֶּרֶךְ שַׁעַר הַהֵיכָל, וְצָעֲדוּ הָלְאָה עַד חַדְרָם עַד לְחַדְרָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה חַיָאת אַלנֻּפוּס. דָּפְקָה הַזְּקֵנָה עַל הַדֶּלֶת.

בָּאָה שִׁפְחָה קְטַנָּה וְקָרְאָה: “מִי בַדֶּלֶת?” עָנְתָה הַזְּקֵנָה: “אֲנִי הִיא”. חָזְרָה הַשִּׁפְחָה וְנָטְלָה מִגְּבִרְתָּהּ רְשׁוּת שֶׁתִּכָּנֵס הָאוֹמֶנֶת. אָמְרָה הַנְּסִיכָה: “פִּתְחִי לָהּ וּתְנִי לָהּ לְהִכָּנֵס וְלַאֲשֶׁר אִתָּהּ”. נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם, הִתְבּוֹנְנָה הַזְּקֵנָה אֶל חַיָאת אַלנֻּפוּס, וּמָצְאָה, שהַנְּסִיכָה סִדְּרָה הַכֹּל לְקַבָּלַת־פְּנֵיהֶם: עָרְכָה אֶת הַמְּנוֹרוֹת וְכִסְּתָה אֶת הַיְצוּעִים וְהָאִצְטַבּוֹת בִּשְׁטִיחִים, אַף הִנִּיחָה כָּרִים וְהִדְלִיקָה הַנֵּרוֹת בִּמְנוֹרוֹת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף. מִלְּבַד זֶה עָרְכָה שֻׁלְחָן עִם מַטְעַמִּים וּפֵרוֹת וּמִינֵי־מְתִיקָה. וּמֹשֶק וְאָהָל וְעִנְבָּר נָתְנוּ רֵיחָם הַטּוֹב. יָשְבָה הִיא בַתָּוֶךְ בֵּין הַמְּנוֹרוֹת וְהַנֵּרוֹת, וְהִזְהִיר אוֹר פָּנֶיהָ יֶתֶר עַל כָּל אֵלֶּה. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַזְּקֵנָה אָמְרָה אֵלֶיהָ: “אוֹמַנְתִּי הָאֲהוּבָה, הֵיכָן אֲהוּב־לִבִּי?” אָמְרָה לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, לֹא מְצָאתִיו, וְלֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ עֵינִי, וְאוּלָם הֵבֵאתִי לְפָנַיִךְ אֶת אֲחוֹתוֹ הַנֶּחְמָדָה”. אָמְרָה לָהּ הַנְּסִיכָה: “כְּלוּם אָבְדָה בִּינָתֵךְ? אֵין לִי חֵפֶץ בַּאֲחוֹתוֹ. כְּלוּם יַחֲבֹש אָדָם יָדוֹ כְּשֶׁהוּא חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ?” אָמְרָה הַזְּקֵנָה: “לֹא חֵי אַללָּהּ, וְאוּלָם הִתְבּוֹנְנִי נָא בָהּ, וְאִם הִיא מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַיִךְ, שִׁמְרִי נָא אוֹתָהּ אִתָּךְ”. גִּלְּתָה אֶת פְּנֵי הַנָּסִיךְ בְּדַבְּרָהּ כֵּן, כְּשֶׁהִכִּירָה אוֹתוֹ חַיָאת־אַלְנֻּפוּס קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ, מָשְׁכָה אוֹתוֹ אֶל חָזָהּ, כְּשֶׁהוּא מְהַדֵּק אַף הוּא אוֹתָהּ אֵלָיו. צָנְחוּ שְׁנֵיהֶם לָאָרֶץ, וְשָׁכְבוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה מִתְעַלְּפִים. שָׁבָה אֲלֵיהֶם רוּחָם, אַחֲרֵי שֶׁהִזְלִיפָה עֲלֵיהֶם הַזְּקֵנָה מֵי־וְרָדִים. נָשְׁקָה אוֹתוֹ עַל פִּיו אֶלֶף פַּעַם וְיוֹתֵר וְאָמְרָה בָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

אָהוּב מִכֹּל לְלִבִּי עֵת בָּעֶרֶב בָּא,

וָאָקוּם לְכַבְּדוֹ וָאֵשְׁבָה.

אָמַרְתִּי: הוֹי, חִשְׁקִי, כִּסּוּפִי הָיָּחִיד,

בַּלַּיְלָה בָּאתָ, שׁוֹמֵר אוֹתְךָ לֹא יַפְחִיד.

אָמַר לִי: אָכֵן פָּחַדְתִּי, וְאוּלָם אַהֲבָה

רוּח מִבִּינָתִי אָחוֹר הֵשִׁיבָה.

צְמוּדִים עָמַדְנוּ דְבוּקִים רֶגַע קָט

בְּטוּחִים מֵאוֹרֵב לָנוּ, מִבְּלִי חָת.

וְשׁוּב קַמְנוּ, לֹא הִכְתִּימָנוּ חֵטְא,

וַנָּרֶם שׁוּלֵינוּ בְּלִי שְׂאֵת.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁבָּא אֵלֶיהָ אֲהוּבָה אֶל הָאַרְמוֹן, חִבְּקָה אוֹתוֹ חַיָאת־אַלפֻּנוּס וְאָמְרָה בָּתֵּי־שִׁיר מְתָאֲרִים אֶת זַעֲזוּעֵי־נַפְשָׁהּ. כְּשֶׁגָּמְרָה בָתֵּי הַשִּׁיר שֶׁלָּהּ אָמְרָה: ״הַאֻמְנָם אֱמֶת נָכוֹן הוּא, שֶׁאֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ בְּבֵיתִי, וְאַתָּה יוֹשֵב אִתִּי בִסְעֻדָּה, וִידִיד נַפְשִׁי הִנֶּךָ?" וְשׁוּב עָבְרָה אוֹתָהּ אַהֲבָה בְּכָל עֻזָּה וְנִתְלַהֵט לַהַט יוֹקֵד, עַד שֶׁכִּמְעַט יָצְאוּ מִדַּעְתָּם מִגִּיל וְאָמְרוּ בָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

נַפְשִׁי לַאֲשֶׁר אֵלַי בְּחֶשְׁכַת לַיִל סָר,

וְאַחַר צִּפִּיתִי לְסוֹד־וִעוּדֵנוּ זֶה כְבָר.

עוֹרְרַנִי בְרֹךְ קוֹלוֹ, קוֹבֵל עָלַי,

וָאֹמַר: בְּכָל לֵב אֲבָרֵךְ הַגִּיעֲךָ עָדַי.

אֶלֶף נְשִׁיקָה לְלֶחְיוֹ הִדְבַּקְתִּי,

כְּיָדִיד בַּלָּאט אוֹתוֹ חִבַּקְתִּי.

וָאֶקְרָא: הִנֵּה הִשַּׂגְתִּי לוֹ צִפִּיתִי, עַתָּה

הַתּוֹדָה לָאֵל, כִּי לוֹ יָאֲתָה.

לֵיל־הוֹד שֶׁלָּנוּ, לָנוּ מַה יִּיקַר,

עֲדֵי אֲפֵל לַיִל הֵפִיץ אוֹר שַׁחַר.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשַּׁחַר, הוֹבִילָה אוֹתוֹ אֶל אַחַד חֲדָרֶיהָ, שֶׁלֹא יָדַע אָדָם, וְהִסְתִּירָה אוֹתוֹ שָׁם עַד הַגִּיעַ הָעֶרֶב. אַחַר־כָּךְ הוֹצִיאָה אוֹתוֹ חֲזָרָה מִשָּׁם, וְיָשְׁבוּ יַחַד לְמִשְׁתֶּה. פָּתַח וְאָמַר: “רְצוֹנִי לַחֲזֹר לְאַרְצִי וּלְסַפֵּר לְאָבִי עַל אוֹדוֹתַיִךְ, שֶׁיְּסַדֵּר וְיִשְׁלַח אֶת מִשְׁנֵהוּ, לְבַקֵּש מֵאֵת אָבִיךְ לְתִתֵּךְ לִי לְאִשָּׁה”. אָמְרָה לוֹ: “אֲהוּבִי, חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, שֶׁאִם אַתָּה נוֹסֵעַ לְאַרְצְךָ וּמַלְכוּתֶךָ, תָּסוּר מִמֶּנִּי וְתִשְׁכַּח אַהֲבָתְךָ אֵלַי, אוֹ אֶפְשָׁר לֹא יְמַלֵּא אָבִיךָ בַּקָּשָׁתְךָ, וְאָז אָמוּת, וְיִהְיֶה סוֹף לַכֹּל. דַּעְתִּי הִיא, שֶׁנָּכוֹן יוֹתֵר שָׁאַתָּה תִשָּׁאֵר בִּרְשוּתִי, שֶׁתְּהֵא רוֹאֶה פָנַי תָּמִיד וַאֲנִי פָנֶיךָ, עַד שֶׁאֲטַכֵּס עֵצָה. וְאָז נִבְרַח שְׁנֵינוּ אַתָּה וַאֲנִי, בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וְנֵלֵךְ לְאַרְצְךָ. נוֹאַשְׁתִּי מֵאֵלֶּה שֶׁלִּי וְאֵינִי מְצַפָּה מֵהֶם לִכְלוּם”. אָמַר לָהּ: “שָׁמַעְתִּי וַאֲנִי מְצַיֵּת”. נִשְאֲרוּ יַחַד וְשָׁתוּ. בְּאַחַד הַלֵּילוֹת מָתַק יֵין־הַגֶּפֶן לְחִכָּם, עַד שֶׁלֹּא שָׁכְבוּ לִישֹׁן אֶלָּא עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר. וְאֵרַע שֶׁדַּוְקָא אָז שָלַח אַחַד הַמְּלָכִים מַתָּנוֹת לְאָבִיהָ, וּבְתוֹכָם עֲנָק וּבוֹ עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע אַבְנֵי־יְקָר מְיֻחָדוֹת בְּמִינָן, הָעוֹלוֹת עַל כָּל אוֹצְרוֹת אֵיזֶה מֶלֶךְ שֶׁהוּא, בְּעֶרְכָּן. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “עֲנָק זֶה יָאֶה הוּא רַק לְבִתִּי חַיָאת־אַלנֻּפוּס”, פָּנָה אֶל אַחַד הַסָּרִיסִים, שֶׁבְּמִקְרֶה הִקְהֲתָה בַת הַמֶלֶךְ מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁהוּא, אֶת מַלְתְּעוֹת שִׁנָּיו. קָרָא לוֹ וְאָמַר: "קַח עֲנָק זֶה וְהָבֵא אוֹתוֹ אֶל חַיָאת אַלְנֻּפוּס וֶאֱמֹר לָהּ: “אַחַד הַמְּלָכִים שָׁלַח לְאָבִיךְ בְּמַתָּנָה אֶת זֶה, אֲשֶׁר לֹא יַעַרְכֶנּוּ כָּל מְחִיר. שִׂימִי אוֹתוֹ עַל צַוָּארֵךְ”. לָקַח הַנַּעַר אֶת הַתַּכְשִׁיט, אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ: “יִתֵּן אַללָּהּ יִתְעַלֶּה, וְהָיָה זֶה הַתַּכְשִׁיט הָאַחֲרוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁתָּשִׂים עָלֶיהָ, הֲרֵי שִׁבְּרָה אֶת מַלְתְּעוֹתַי. אֵין לָהֶן תְּמוּרָה”. הָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחֲדַר הַנְּסִיכָה. מָצָא אֶת הַדֶּלֶת נְעוּלָה וְהַזְּקֵנָה יְשֵׁנָה עַל הַסַּף. עוֹרֵר אוֹתָהּ. קָמָה נִבְהָלָה וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?” אָמַר לָהּ: “הַמֶּלֶךְ שְׁלָחַנִי בִפְקֻדָּה אֶל בִּתּוֹ”. אָמְרָה לוֹ: “אֵין הַמַּפְתֵּחַ כָּאן, חֲזֹר עַד שֶׁאֲנִי מְבִיאוֹ”. אָמַר לָהּ: “אֵינִי יָכֹל לַחֲזֹר כָּךְ אֶל הַמֶּלֶךְ”. רָצָה לְהָבִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ. וְאוּלָם הַפַּחַד עֲבָרָהּ, וּבִקְּשָׁה לָהּ מִפְלָט בִּבְרִיחָה. כְּשֶׁבּוֹשְׁשָׁה לַחֲזֹר זְמָן רָב, חָשַׁשׁ שֶׁלֹּא תִקְצַר רוּח הַמֶּלֶךְ בְּאֵחֲרוֹ לַחֲזֹר, הִתְחִיל לְנַעֲנֵעַ וּלְנַדְנֵד בַּדֶּלֶת, עַד שֶׁנִשְׁבַּר הַבְּרִיחַ וְנִפְתְּחָה הַדֶּלֶת. נִכְנַס וְצָעַד לְפָנָיו עַד הַגִּיעוֹ לַדֶּלֶת הַשְּׁבִיעִית.

כְּשֶׁנִּכְנַס לַחֶדֶר, מְצָאוֹ מוּצָע שְׁטִיחִים יְקָרִים, וְנִגְלוּ לְעֵינָיו נֵרוֹת וְצִנְצָנוֹת. תָּמַה הַסָּרִיס לְמַרְאֵה אֵלֶּה, וּבְצָעֲדוֹ הָלְאָה הִגִּיעַ לַמִּטָּה שֶׁוִּילוֹן שֶׁל מֶשִׁי וּמָסָךְ רָקוּם בָּאֲבָנִים־יְקָרוֹת פְּרוּשִׂים לְפָנֶיהָ. הֵרִים הַוִּילוֹן וְרָאָה אֶת הַנְּסִיכָה יְשֵׁנָה בִזְרוֹעוֹת עֶלֶם יָפֶה יוֹתֵר אַף מִמֶּנָּה. שִׁבַּח אֶת אַללָּהּ הָאַדִּיר, שֶׁבָּרָא אֶת זֶה מִמַּיִם עֲכוּרִים. אַחַר־כָּךְ אָמַר: “כַּמָּה כָל זֶה נָאֶה, מַתְאִים לְזֹאת הַשּׂוֹנֵאת גְּבָרִים, יָאֶה. כֵּיצַד הִגִּיעָה לָזֶה? דּוֹמֶה אֲנִי, שֶׁרַק בִּגְלָלוֹ הוּא שֶׁהִקְהֲתָה אֶת מַלְתְּעוֹתַי”. הֶחֱזִיר אֶת הַוִּילוֹן לִמְקוֹמוֹ וְהָלַךְ לַדֶּלֶת. הִתְעוֹרְרָה הַנְּסִיכָה מְלֵאָה פַחַד, וְרָאֲתָה אֶת הַסָּרִיס כַּפוּר. קָרְאָה לוֹ, וְלֹא עָנָה לָהּ. קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ וּמִהֲרָה אַחֲרָיו, אַף תָּפְסָה בִקְצֵה בִגְדוֹ וְהֵנִּיחָה אוֹתוֹ עַל רֹאשָׁהּ, נָשְׁקָה רַגְלָיו וְהִתְחַנְּנָה לְפָנָיו: “הַסְתֵּר אֶת אֲשֶׁר הִסְתִּיר אַללָּהּ”. הֵשִׁיב לָהּ: “אַל יַסְתִּיר אוֹתָךְ אַללָּהּ, אַף לֹא אֶת זֶה שֶׁלָּקַח אוֹתָךְ בִּרְשׁוּתוֹ, אַתְּ הִקְהֵית אֶת מַלְתָּעוֹתַי פַּעַם, אוֹמֶרֶת לִי, שֶׁלֹא יָהִין אָדָם לְדַבֵּר אֵלַיִךְ בְּעִנְיַן גְּבָרִים”. נִתַּק מֵעָלֶיהָ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כָּךְ, בָּרַח מַהֵר, נָעַל הַדֶּלֶת, הֶעֱמִיד סָרִיס אַחֵר עַל הַמִשְׁמָר, וְהָלַךְ וְנִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ.

שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ: “כְּלוּם נָתַתָּ לְחַיָאת אַלְנֻּפוּס אֶת הָעֲנָק?” אָמַר לוֹ הַסָּרִיס: “חֵי אַללָּהּ, רָאוּי אַתָּה לְטוֹבָה מִזּוֹ”. אָמַר לוֹ המֶלֶךְ: “מַה קָּרָה. אֱמֹר לִי; וּמַהֵר לְהַגִּיד”. אָמַר לוֹ הַסָּרִיס: “אֵינִי יָכוֹל לְהַגִּיד לְךָ זֹאת, אֶלָּא כְּשֶׁאֲנִי פוֹרֵשׁ אִתְּךָ לְבַדְּךָ”. פָּקַד עָלָיו הַמֶּלֶךְ: “הַגֵּד זֹאת בְּפֻמְבִּי”. בִּקֵּשׁ הַסָּרִיס ואָמַר: “הַבְטַח לִי חָסוּתְךָ”. הִשְׁלִיךְ הַמֶּלֶךְ אֶת מִטְפַּחַת הַבִּטָּחוֹן אֵלָיו. וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ, נִכְנַסְתִּי אֶל הַנְּסִיכָה חַיָאת אַלְנֻּפוּס וּמְצָאתִיהָ בְחֶדֶר מְסֻדָּר וְעָרוּךְ לְתִפְאָרָה, יְשֵׁנָה בִזְרוֹעוֹת עֶלֶם. נָעַלְתִּי הַדֶּלֶת בִּפְנֵי שְׁנֵיהֶם, וַהֲרֵינִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּיו, נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ, נָטַל הַחֶרֶב בְּיָדוֹ, קָרָא לְרֹאשׁ הַסָּרִיסִים וְאָמַר לוֹ: “קַח אֶת נְעָרֶיךָ אִתְּךָ וְהִכָּנֵס אֶל חַיָאת אַלְנֻּפוּס וְהַבֵא אוֹתָהּ אֵלַי יַחַד עִם זֶה שֶׁאֶצְלָהּ, כְּשֶׁהֵם שְׁנֵיהֶם מֻטָּלִים עַל הַמִּטָּה. וְאוּלָם כַּסֵּה אוֹתָם בְּמִכְסֶה”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמֶּלֶךְ פָּקַד עַל רֹאשׁ הַסָּרִיסִים לָלֶכֶת עִם נְעָרָיו אֶל חַיָאת אַלְנֻּפוּס וְלַהֲבִיאָהּ יַחַד עִם זֶה שֶׁאִתָּהּ, לְפָנָיו, וְהָלַךְ זֶה עִם אֲנָשָׁיו וְנִכְנַס לַחֶדֶר. מָצְאוּ שָׁם אֶת חַיָאת אַלְנֻּפוּס נְמוֹגָה בִדְמָעוֹת וִילָלוֹת, וְכָךְ אֶת הַנָּסִיךְ. אָמַר רֹאשׁ הַסָּרִיסִים לָעֶלֶם: “שְׁכַב חֲזָרָה בַמִטָּה, כְּפִי שְׁשָׁכַבְתָּ. וְאַף הַנְּסִיכָה תַעֲשֶׂה כֵן”. נִמְלְאָה הַנְּסִיכָה דְאָגָה לַאֲהוּבָה וְאָמְרָה לוֹ: “אֵין זוֹ שָׁעָה לְהִתְנַגֵּד”. שָׁכְבוּ שְׁנֵיהֶם חֲזָרָה עַל מִשְכָּבָם, וְנָשְׂאוּ אוֹתָם הַסָּרִיסִים אֶל הַמֶּלֶךְ. הֵסִיר הַמִּכְסֶה מֵעֲלֵיהֶם, קָפְצָה הַנְּסִיכָה. הִסְתַּכֵּל בָּהּ אָבִיהָ וּבִקֵּשׁ לְהַתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ. הִקְדִּים אוֹתוֹ הָעֶלֶם, נָפַל עַל חָזֵהוּ וְקָרָא: “הַמֶּלֶךְ הִיא נְקִיָּה מֵאַשְׁמָה. הָאַשְׁמָה רַק בִּי הִיא. הֲרֹג אֵפוֹא, אוֹתִי תְּחִלָּה”. וּכְבָר בִּקֵשׁ הַמֶּלֶךְ לַהֲמִיתוֹ, כְּשֶׁנָּפְלָה חַיָאת אַלְנֻּפוּס לִפְנֵי אָבִיהָ וְקָרְאָה: “הָמֵת רַק אוֹתִי, לֹא אוֹתוֹ, שֶׁכֵּן הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר מִכֹּל, אֲדוֹן כֹּל הָאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּי בִתּוֹ, פָּנָה אֶל הַמִּשְׁנֶה וְהָיָה זֶה יָחִיד בְּמִינוֹ בְּרֹע לִבּוֹ, וְאָמַר לוֹ: “מָה אַתָּה אוֹמֵר לָזֹאת, הַמִּשְׁנֶה?” אָמַר לוֹ: “מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר, הוּא זֶה: כָּל הַנִּמְצָא בְמַצָּב כָּזֶה שֶל אֵלֶּה, נִזְקָק לְשֶׁקֶר; אֵין שְׁנֵיהֶם רְאוּיִים אֶלָּא לְזֶה שֶׁיַתִּיזוּ רָאשֵׁיהֶם, אַחֲרֵי שֶׁיְעַנּוּם כָּל מִינֵי עִנּוּיִים”. קָרָא הַמֶּלֶךְ לְנוֹשֵׂא חֶרֶב נִקְמָתוֹ, וְכְשֶׁהוֹפִיעַ לְפָנָיו יַחַד עִם עֲבָדָיו, אָמַר הַמֶּלֶךְ: “תְּפֹס בַּר־תְּלִיָּה זֶה וְהַתִּיזוּ רֹאשׁוֹ. אַחַר כָּךְ תַּעֲשׂוּ כֵן לְבַת־זְנוּנִים זוֹ, וְשִׂרְפוּ אֶת שְׁנֵיהֶם. וְאַל תִּשְׁאַל אוֹתִי פַּעַם שְׁנִיָּה בְעִנְיָנָם”. וְאַךְ הִנִּיחַ הַתַּלְיָן יָדוֹ עַל גַּבָּם לְתָפְסָם, גָּעַר בּוֹ הַמֶּלֶךְ, וְהִשְׁלִיךְ אַחֲרָיו מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה בְיָדוֹ, עַד שֶׁכִּמְעַט הֱמִיתוֹ, וְקָרָא: “כֶּלֶב, כֵּיצַד זֶה תוּכַל לִנְהַג בְּרַכּוּת בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי כּוֹעֵס, תְּפֹס אוֹתָה בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁה וְגְרֹר אוֹתָה הָלְאָה מִכָּאן, מֻטֶּלֶת פָּנֶיהָ לְמַטָּה”. עָשָׂה הַלָּה כְּפִי שֶׁצִּוָה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, סָחַב אוֹתָה הָלְאָה מִן הַמָּקוֹם בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ, וְעָשָׂה כָךְ בַּנָּסִיךְ. וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לִמְקוֹם הַהֲרֵגָה, קָרַע פַּס מִבְּגָדָיו וְקָשַׁר בּוֹ אֶת עֵינֵי הַנָּסִיךְ, וְהֵרִיק אֶת חַרְבּוֹ מִנְּדָנָהּ. וְעָזַב אֶת הַנְּסִיכָה לָאַחֲרוֹנָה, בְּתִקְוָתוֹ, שֶׁיִּמְצָא מֵלִיץ־יֹשֶר לָהּ. נִתְעַסֵּק בָּעֶלֶם, וְסוֹבֵב אֶת הַחֶרֶב סְבִיבוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כְּשֶׁכָּל אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה בוֹכִים וּמִתְפַּלְּלִים לאַללָּהּ, שֶׁיָּקוּם מֵלִיץ־יֹשֶר לַשְּׁנַיִם. אַחַר זֶה שָׁלַח אֶת זְרוֹעוֹ. וּפִתְאֹם הִתְחוֹלֵל עֲנַן־אָבָק עוֹטֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּמַעֲטֵהוּ.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: אוֹתוֹ מֶלֶךְ, אָבִיו שֶׁל הַנָּסִיךְ, כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁמוּעָתוֹ שֶׁל בְּנוֹ, אֵלָיו. צִיֵּד חַיִל רָב וְיָצָא הוּא אִתָּם לְחַפֵּשׂ עִקְּבוֹת בְּנוֹ. וְכָךְ הִגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם. והַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר קָרָא, כְּשֶׁעָלָה אוֹתוֹ עֲנַן אָבָק: “בְּנֵי־אָדָם, מַה קָּרָה? מַה הוּא הַמַּעֲלֶה אָבָק, הַמְכַסֶּה הַכֹּל מֵעֵינֵינוּ?” קָם הַגָּדוֹל בַּמִּשְׁנִים וּמִהֵר אֶל אוֹתוֹ עֲנַן אָבָק, לְהִוָּדַע עַל נְכוֹנָה מַה בְּעָנָן זֶה, וְגִלָּה שֶׁעָם בְּתוֹכוֹ לְאֵין מִסְפָּר, כְּאַרְבֶּה, רַב עַד אֵין מִסְפָּר, וְאֵין כֹּחַ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם. הֵם מָלְאוּ הַר וָעֵמֶק וְכָל גִבְעָה. חָזַר הַמּשְׁנֶה מִיָּד אֶל הַמֶּלֶךְ וְהוֹדִיעַ לוֹ מַה שֶׁרָאָה, אָמַר לוֹ: “חֲזֹר שׁוּב שָׁמָּה וְהִוָּדַע יוֹתֵר עַל דְּבַר הַחַיִל, וְעַל הַסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ בָּאוּ לְאַרְצֵנוּ. אַף תִּשְׁאַל לִמְפַקֵּד חַיִל זֶה וּמְסֹר לוֹ שָׁלוֹם מֵאִתִּי וּבַקֵּשׁ אוֹתוֹ לְהַגִּיד לְךָ, עַל שוּם מַה בָּא. וְאִם חָפֵץ הוּא מַשֶּׁהוּ שֶׁיְמַלְּאוּהוּ, נַעֲזֹר לוֹ בָזֶה. אִם רְצוֹנוֹ לִנְקֹם נִקְמַת דָּם בְּאַחַד הַמְּלָכִים, הֲרֵי נִסַּע אִתּוֹ יַחַד; אִם מַתָּת חֶפְצוֹ, נִתֵּן לוֹ. הֲרֵי זֶה חֵיל־צָבָא עַד לְאֵין מִסְפָּר; וְחוֹשְׁשִׁים אָנוּ שֶׁמָּא יִתְקְפוּ אֶת אַרְצֵנוּ”. יָרַד הַמִּשְׁנֶה בֵּין הָאֹהָלִים וְהַחַיָּלִים וְשׁוֹמְרֵי־הָרֹאשׁ. הָיָה מְהַלֵּךְ עַד קָרוֹב לִשְׁקִיעַת־הַחַמָּה, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאֲנָשִׁים עִם חַרְבוֹתֵיהֶם הַמְצֻפִּים זָהָב וְאֶל הָאֹהָלִים הַזְּרוּעִים כּוֹכָבִים. אַחַר כָּך הִגִּיעַ אֶל הָאֶמִירִים וְהַמִּשְׁנִים וְאֶל שָׂרֵי הֶחָצֵר וְאֶל הַנְּצִיבִים. וְהָיָה עָלָיו לָלֶכֶת הָלְאָה עַד הַגִּיעוֹ אֶל הַמּוֹשֵל עַצְמוֹ, וְרָאָה וְהִכִּיר שֶהוּא מֶלֶךְ אַדִּיר. וַעֲדַיִן לֹא רָאוּ אוֹתוֹ רָמֵי־הַמַּעְלָה, כְּשֶׁקָּרְאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: ‘שַׁק אֶת הָאָרֶץ’, עָשָׂה כָךְ. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לָקוּם, אָמְרוּ לוֹ כְּמוֹ כֵן פַּעַם שְׁנִיָּה, וּשְׁלִישִית. לִבְסוֹף הֵרִים רֹאשׁוֹ וְקָם. וְאוּלָם מִיָּד חָזַר וְנָפַל מְלֹא קוֹמָתוֹ לָאָרֶץ, נָדַם מִיִּרְאַת־הַכָּבוֹד. סוֹף כָּל סוֹף עָמַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: “יַאֲרִיךְ אַללָּהּ אֶת יָמָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְיֶחֱזַק שִלְטוֹנוֹ, וְיַעֲלֶה עֻזּוֹ. הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָׁר, נָא שְׁמַע. הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר מוֹסֵר לְךָ שָׁלוֹם וּמְנַשֵּׁק הָאָרֶץ לְפַָנֶיךָ, וּמְבַקֵּשׁ לִשְׁאָלְךָ מָה הָעִנְיָן הֶחָשׁוּב שֶׁלִּשְׁמוֹ בָאתָ, אִם נִקְמַת־דָּם אַתָּה מְבַקֵּשׁ מִיַּד מֶלֶךְ אֵיזֶה שֶׁהוּא, הֲרֵינִי יוֹצֵא אִתְּךָ, מוּכָן לְשָׁרְתֶךָ. וְאִם עִנְיָן לְךָ שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַלֵּא אוֹתוֹ, הֲרֵי הוּא נָכוֹן לִפְקֻדָּתְךָ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “הַצִּיר, לֵךְ אֶל אֲדוֹנְךָ וְאֱמֹר לוֹ: 'הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר בֵּן לוֹ, הָרָחוֹק מֵאִתּוֹ זֶה זְמָן רָב. וְלֹא יָכֹל גַּם לִמְצֹא פֵשֶׁר־דָּבָר עַל אוֹדוֹתָיו, וְלֹא מָצָא לוֹ כָל עִקְבוֹת. אִם בְּעִיר זוֹ הוּא, הֲרֵי הוּא נוֹטְלוֹ עִמּוֹ וּמִסְתַּלֵּק מִכֶּם. וְאוּלָם אִם רָעָה נֶעֶשְׂתָה לוֹ, אוֹ אִם הוּא בָא בְסַכָּנָה אֶצְלְכֶם, הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, נוֹטֵל אֶת כָּל אֲשֶׁר לָכֶם כֻּלּוֹ, הוֹרֵג אַנְשֵׁיכֶם, לוֹקֵחַ אֶת נְשֵׁיכֶם לִשְׁפָחוֹת. שׁוּב אֵפוֹא מַהֵר אֶל אֲדוֹנֶךְ וְהוֹדַע אוֹתוֹ, בְּטֶרֶם תִּמְצָאֶנּוּ הָרָעָה”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “שָׁמַעְתִּי וְהִנְנִי לְמַלֵּא פְקֻדָּתְךָ”. אָמַר וּפָנָה לָלֶכֶת. וְאוּלָם רָמֵי הַמַּעְלָה קָרְאוּ לוֹ שוּב: “שַׁק אֶת הָאָרֶץ, שַׁק אֶת הָאָרֶץ”. עָשָׂה עֶשְׂרִים פַּעַם כָּךְ, וְקָם בְּאֵין נְשָׁמָה בְאַפּוֹ, עָזַב אֶת מוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ וּמִהֵר בְּלִי־הַפְסֵק, מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר רוּם עֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ וֶעֱזוּז שִלְטוֹנוֹ, עַד שֶׁעָמַד שׁוּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר, חִוֵּר, מָלֵא פַחַד וְרוֹעֵד בְּכָל גּוּפוֹ, וְהוֹדִיעַ לוֹ מַה שֶּׁמַּצָא אוֹתוֹ…

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁחָזַר הַמִּשְׁנֶה מִן הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר, וְהוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר מַה שֶּׁמָּצָא אוֹתוֹ, כְּשֶׁהוּא חִוֵּר וְרוֹעֵד בְּכָל גּוּפוֹ, תָּקְפָה גַם אֶת הַמֶּלֶךְ אִי־מְנוּחָה וּדְאָגָה לְעַצְמוֹ וּלְעַמּוֹ, וְשָׁאַל מִיָּד: “הַמִּשְׁנֶה, מִי הוּא בֶן־מֶלֶךְ זֶה, אֶתְמְהָה?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “הֲרֵי הוּא זֶה, זֶה שֶׁצִּוִּיתָ לְהוֹצִיאוֹ לָהוֹרֵג, וְהַתּוֹדָה לְאַללָּהּ שֶׁלֹּא מִהֵר בְּמוֹתוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן הָיָה אָבִיו שָׂם אַרְצֵנוּ לְשַׁמָּה וּבוֹזֵז אֶת רְכוּשֵׁנוּ וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “רְאֵה אֵפוֹא, הָעֵצָה הַנִּפְסֶדֶת, שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לְהַשִּׂיא לָנוּ, לַהֲמִיתוֹ. הֵיכָן הוּא אָדוֹן צָעִיר זֶה עַכְשָׁו, בְּנוֹ שֶל מֶלֶךְ זֶה רוּם הַמַּעֲלָה?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “הַמֶּלֶךְ הֲדַר הַגָּאוֹן, הֲרֵי פָקַדְתָּ פְקֻדָּתְךָ לְהָרְגוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה, נָבוֹךְ לַחֲלוּטִין וְקָרָא מֵעִמְקֵי לִבּוֹ וְרוּחוֹ: “אוֹי לָכֶם, חוּשׁוּ אֶל הַתַּלְיָן, שֶׁלֹּא יִשְׁלַח בּוֹ יָדוֹ. אַף הָבִיאוּ לְפָנַי אֶת הַתַּלְיָן מִיָּד” מִיָּד הוּבָא הַתַּלְיָן וְהוֹדִיעַ: “אוֹי גְדוֹל מַלְכֵי הַדּוֹר, עָרַפְתִּי אוֹתוֹ, כַּאֲשֶָר צִוִּיתָ”, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “כֶּלֶב, אִם אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, הֲרֵינִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ לְמִיתָה אַחֲרָיו”. אָמַר לוֹ הַתַּלְיָן: “הַמֶּלֶךְ, הֲרֵי אַתָּה הוּא שֶׁצִוִּיתָ אוֹתִי לַהֲמִיתוֹ מִבְּלִי לִשְאֹל אוֹתְךָ פַּעַם שְׁנִיָּה”. וְאוּלָם כְּשֶׁאָמַר הַמֶּלֶךְ: “בְּכַעַס הָיִיתִי. הַגֵּד דְּבַר אֱמֶת, בְּטֶרֶם יָבוֹא הַקֵּץ לְחַיֶּיךָ”. הוֹדָה הַתַּלְיָן וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ, עֲדַיִן בְּחַבְלֵי־הַחַיִּים הוּא”, שָׂמַח עַבְּדֻ אלְקָאדִר, וְשָׁקְטָה רוּחוֹ.

צִוָּה לְהָבִיא אֶת הַנָּסִיךְ. כְּשֶׁעָמַד לְפָנָיו, קָם לִכְבוֹדוֹ, נְשָׁקוֹ עַל פִּיו וְאָמַר לוֹ: “בְּנִי, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאַללָּהּ הָאַדִּיר שֶׁתִּסְלַח לִי עַל הָעָוֶל שֶׁנַּעֲשָׂה לְךָ מִיָּדִי וְאַל תְּסַפֵּר לְאָבִיךָ הָאַדִּיר מַשֶּׁהוּ שֶׁיָּכוֹל לִגְרֹם שֶׁיָּסִיר חַסְדּוֹ מֵאִתִּי”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “גְּדוֹל מַלְכֵי הַדּוֹר, וְהֵיכָן הוּא אָבִי?” אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אלְקָאדִר: “הוּא בָא בִשְׁבִילְךָ”. אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “נִשְבָּע אֲנִי לְךָ בִּכְבוֹדְךָ, שֶׁאֵינִי עוֹזֵב אוֹתְךָ לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מְטַהֵר כְּבוֹדִי וּכְבוֹד בִּתְּךָ אֲפִלּוּ מִשֶּׁמֶץ זֶה שָׁאַתָּה מְטַפֵּל עָלֵינוּ, שֶׁכֵּן עַלְמָה הֲגוּנָה הִיא. הַזְמֵן אֶת הַנָּשִׁים הַחֲכָמוֹת שֶׁיִּבְדְּקוּ אוֹתָה בְּפָנֶיךָ, וְאִם תִּשְׁמַע שֶׁחֻלְּלוּ בְתוּלֶיהָ, הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לִשְׁפֹּךְ דָּמִי, אַךְ אִם בְּתוּלָה הִיא, כִּי אָז תִּתְבָּרֵר טָהֳרָתִי וְטָהֳרָתָהּ”. פָּקַד הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא אֶת הַנָּשִׁים הַחֲכָמוֹת, וּכְשֶׁבַָּדְקוּ אוֹתָה, מְצָאוּהָ בְתוּלָה. הוֹדִיעוּ לַמֶּלֶךְ וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ חֶסֶד. הֶעֱנִיק לָהֶן מֵחַסְדּוֹ, הֵסִיר מֵעָלָיו בִּגְדֵי מַלְכוּתוֹ וּנְתָנָם לָהֶן, חִלֵּק מַתָּנוֹת לְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּמְצְאוּ בַהַרְמוֹן. הוּבְאוּ מַחְתּוֹת הַקְּטֹרֶת, וּבִשְּׂמוּ בָהֶן אֶת רַבֵּי הַמְּלוּכָה וְשָׂמְחוּ כֻלָּם. חִבֵּק הַמֶּלֶךְ אֶת הַנָּסִיךְ וְחִלֵּק לוֹ כָל כָּבוֹד וְשִׂימַת־הַלֵּב, וְצִוָּה אֶת רָאשֵׁי סָרִיסָיו לְלַוּוֹתוֹ אֶל בֵּית־הַמֶּרְחָץ. כְּשֶׁחָזַר הַנָּסִיךְ הִלְבִּישׁוֹ לְבוּשׁ־כָּבוֹד יְקַר־עֶרֶךְ, עִטֵּר אוֹתוֹ בַּעֲטֶרֶת אַבְנֵי־יְקָר וְאָזַר אוֹתוֹ אֵזוֹר שֶׁל מֶשִׁי רָקוּם זָהָב אָדֹם וּמְשֻׁבָּץ פְּנִינִים וַאֲבָנִים־יְקָרוֹת. נָתַן לוֹ אַחַד סוּסָיו הָאֲצִילִים בְּיוֹתֵר וְאֻכָּף זָהָב עָלָיו. צִוָּה אֶת גְּדוֹלֵי־מַלְכוּתוֹ וְרָאשֵׁי אַרְצוֹ לִרְכֹּב וּלְלַוּוֹת אוֹתוֹ בְּמַסַּע־כָּבוֹד אֶל אָבִיו, וְהוּא בְעַצְמוֹ בִקֵּשׁ מִן הַנָּסִיךְ לְהַגִּיד לְאָבִיו הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר, שֶׁהַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר עוֹמד הָכֵן לְשֵרוּתוֹ, סָר לְמִשְׁמַעְתּוֹ לַאֲשֶׁר יְצַוֶּה וְלַאֲשֶׁר יֶאֱסֹר. הִבְטִיחוֹ הַנָּסִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן, נִפְרַד מִמֶּנּוּ וְיָצָא לְדַרְכּוֹ אֶל אָבִיו. כְּשֶׁרָאָהוּ זֶה, כִּמְעָט יָצָא מִדַּעְתּוֹ מִשִּׂמְחָה, נִתַּר מִמְקוֹמוֹ, צָעַד לִקְרָאתוֹ וְחִבֵּק אוֹתוֹ, וּפָשְׁטָה הַשִּמְחָה בְּכָל חֵיל־צְבָא הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר. נָהֲרוּ אֵלָיו כָל הַמִּשְׁנִים וְשׁוֹמְרֵי־הֶחָצֵר, וְכָךְ כָל הַגְּדוּדִים וְשָׂרֵי־הַצָּבָא, נָשְׁקוּ הָאָרֶץ לְפָנָיו וְשָׂמְחוּ עַל בּוֹאוֹ, וְהָיָה לְכֻלָּם יוֹם שִׂמְחָה רַבָּה. נָתַן הַנָּסִיךְ רְשׁוּת לִמְלַוָּיו וּלְכָל אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ אִתּוֹ מֵעִיר הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר, לְהִתְבּוֹנֵן לִצְבָא־חֵיל הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר וּפָקַד שֶׁלֹּא יָנִיא אוֹתָם אָדָם, עַד שֶׁיַּכִּירוּ גָדְלוֹ וּגְבוּרָתוֹ לְמִלְחָמָה וְעֹז שִׁלְטוֹנוֹ הָאַדִּיר. הִתְחִילוּ מִשְׁתָּאִים, אֵלֶה שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי כֵן לְשׁוּק הָאֲרִיגִים וְרָאוּ שָׁם אֶת הָעֶלֶם יוֹשֵׁב בַּחֲנוּתוֹ, עַל שֶׁהִסְכִּים לְכָךְ עִם רוּם־מַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ. וְלֹא הֱבִיאָתוֹ לִידֵי־כָךְ אֶלָא אַהֲבָתוֹ לְבַת הַמֶּלֶךְ. נָפוֹצָה הַיְדִיעָה עַל דְּבַר עֹז שִׁלְטוֹנוֹ בְּכָל מָקוֹם, וְשָׁמְעָה עַל־כָּךְ גַּם חַיָאת אַלנֻּפוּס. הִבִּיָטה לְמַטָּה מֵעַל גַּג הָאַרְמוֹן וְהִסְתַּכְּלָה בֶהָרִים וְרָאֲתָה אוֹתָם מְכֻסִּים צָבָא וְאַנְשֵׁי־מִלְחָמָה, שֶׁעֲדַיִן הֶחֱזִיקוּהָ בַּמִּשְׁמָר בְּאַרְמוֹן אָבִיהָ, עַד בּוֹא מִשְׁפַּט דְּבַר הַמֶּלֶךְ וּפְקֻדָּתוֹ בַאֲשֶׁר לָהּ, אִם חֶסֶד וּדְרוֹר מִן הַמִּשְׁמָר אוֹ מָוֶת וּמוֹקְדֵי־אֵש. כְּשֶׁרָאֲתָה חַיָאת אַלְנֻפוס חֵיל־צָבָא זֶה, וְשָׁמְעָה שֶׁהוּא שֶׁל אֲבִי הַנָּסִיךְ, פָּחֲדָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח אוֹתָה אֲהוּבָהּ, אוֹ שֶׁמָּא יָסִיר אָבִיו אֶת לִבּוֹ מִמֶּנָּה וְיִסַּע מִבַּלְעָדֶיהָ, וְאָז יְמִיתָהּ אָבִיהָ. שָׁלְחָה אֶת הַשִּפְחָה שֶׁהָיְתָה אֶצְלָהּ בַּחֶדֶר לְשָׁרְתָהּ, אֵלָיו, וּפָקְדָה עָלֶיהָ לֵאמֹר: "לְכִי אֶל אַרְדַשִׁיר בֶּן הַמֶּלֶךְ, וְאַל תַּחְשְׁשִׁי, וּכְשֶׁאַתְּ מַגִּיעָה אֵלָיו, נַשְּׁקִי אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאִמְרִי לוֹ, מִי אַתְּ וְהַגִּידִי לוֹ: 'גְּבִרְתִּי שׁוֹלַחַת לְךָ שָׁלוֹם. וְדַע שֶׁהִיא עַכְשָׁיו בְּאַרְמוֹן אָבִיהָ תַּחַת מִשְמָר, וּמְצַפָּה לִסְלִיחָתוֹ אוֹ שֶׁיָדוּן אוֹתָה לְמִיתָה. מְבַקֶּשֶׁת הִיא אֵפוֹא, אוֹתְךָ, שֶׁלֹּא תִשְׁכַּח אוֹתָה וְשֶׁלֹּא תַעַזְבֶנָּה. מֵעַתָּה הֲרֵי אַתָּה הַכֹּל יָכֹל וְכָל אֲשֶׁר תְצַוֶּה לֹא יוּכַל אָדָם לַמְרוֹת פְקֻדָּתְךָ. אִם טוֹב אֵפוֹא בְעֵינֶיךָ לְשַׁחְרְרָהּ מִיַּד אָבִיהָ וּלְקַחְתָּהּ אִתְּךָ, עֲשֵׂה נָא בְטוּבְךָ. הֲלֹא הִיא נָשְׂאָה וְסָבְלָה כָל סֵבֶל זֶה רַק בִּגְלָלְךָ. וְאוּלָם אִם אֵין הַדָּבָר טוֹב בְעֵינֶיךָ, מֵאַחֲרֵי שֶׁתְּשׁוּקָתְךָ אֵלֶיהָ הִגִּיעָה לְקִצָּה, דַבֵּר נָא אֶל אָבִיךְ, הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר, שֶׁיַּמְלִיץ עָלֶיהָ לִפְנֵי אָבִיהָ וְשֶׁלֹּא יִסַּע מִכָּאן, עַד שֶׁיַּשִּׂיג שִׁחְרוּרָהּ מִמְּנּוּ, וְהַבְטָחָה הַמְחַיֶּבֶת אוֹתוֹ שֶׁלֹא לַעֲשׂוֹת לָהּ שׁוּם רָעָה, וְשֶׁלֹּא יִזֹּם לַהֲמִיתָה. אֵלֶּה הֵם דְּבָרֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים, אַל יִגְזֹל אוֹתָהּ אַללָּהּ מֵאִתְּךָ וְהַכֹּל בְּיַד אֱלֹהִים כָּאן וְשָׁם…

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה, אָמַרה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַשִּפְחָה שֶׁנִּשְׁלְחָה מֵחַיָאת אַלְנֻּפוּס אֶל אַרְדַשִׁיר בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר, הָלְכָה אֵלָיו וּמָסְרָה לוֹ שְׁלִיחוּת גְּבִרְתָּה. כְּשֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּיהָ, בָּכָה מָרָה וְאָמַר לָהּ: “דְּעִי, חַיָאת־אַלנֻּפוּס גְּבִרְתִּי הִיא וְאָנֹכִי עַבְדָּהּ וּשְׁבוּי אַהֲבָתָהּ. לֹא שָׁכַחְתִּי, מַה שֶׁהָיָה בֵינֵינוּ, אַף לֹא מְרִירוּת יוֹם־הַפְּרִידָה. הַגִּידִי לָהּ, אֵפוֹא, אַחֲרֵי שֶׁתְּנַשְּׁקִי אֶת רַגְלֶיהָ, שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עַל אוֹדוֹתֶיהָ עִם אָבִי, שֶׁיִּשְׁלַח שׁוּב אֶת הַמִּשְׁנֶה שֶׁלּוֹ, שֶׁכְּבָר דִּבֵּר לִפְנֵי כֵן בָּהּ עִם אָבִיהָ לְתִתָּהּ לִי, לְבַקְּשׁוֹ לָתֵת אוֹתָה לִי, לְאִשָּׁה. וְאָז לֹא יוּכַל אָבִיהָ לְסָרֵב. וּכְשֶׁיִּשְׁלַח אֵלֶיהָ לִשְׁאֹל לְדַעְתָּה בָּזֶה, אַל נָא תְמָאֵן, אֵין אֲנִי נוֹסֵעַ אֶל אַרְצִי בִּלְעָדֶיהָ”. חָזְרָה הַשִּפְחָה אֶל גְּבִרְתָּהּ, נָשְׁקָה רַגְלֶיהָ וּמָסְרָה לָהּ שְׁלִיחוּתוֹ, כְּשֶׁשָׁמְעָה זֹאת בָּכְתָה מִשִּׂמְחָה וְשִּׁבְּחָה אַללָּהּ יִתְעַלֶּה. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה אִתָּה.

וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַנָּסִיךְ, הִנֵּה נִשְׁאַר בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לְבַדּוֹ עִם אָבִיו. וּכְשֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, עַל מַה שֶּׁהָיָה אִתּוֹ וּמַה שֶּׁאֵרַע לוֹ, סִפַּר לוֹ כָל מְאֹרָעוֹתָיו מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית. אָמַר לו אָבִיו: “בְּנִי, מַה חֶפְצְךָ וְאֶעֱשֶה בְגִינְךָ. אִם מְבַקֵּשׁ אַתָּה לְכַלוֹתוֹ, הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אֶת אַרְצוֹ שְׂמָמָה, בּוֹזֵז אֶת אוֹצְרוֹתָיו וְשָׂם אֶת בֵּיתוֹ לְחֶרְפָּה”. אָמַר לו: “אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ זֹאת, אָבִי אֲהוּבִי, שֶׁכֵּן לֹא עָשָׂה לִי כָל רָע, שֶׁרָאוּי הוּא לְכָךְ. אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְהִתְאַחֵד עִמָּהּ. לְפִיכָךְ מְבַקֵּשׁ אֲנִי, שֶׁתַּעֲרֹך בְּטוּבְךָ מַתָּנָה וְתִשְׁלַח אוֹתָה לְאָבִיהָ; צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה זֹאת מַתָּנָה יְקָרָה, וְתִשְׁלַח אוֹתָה בְּיַד הַמִּשְׁנֶה שֶׁלְּךָ שֶׁהוּא אָדָם הַמֵבִין דָבָר לַאֲשׁוּרוֹ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “שָׁמַעְתִּי וּמְקַבֵּל דְּבַרֵיךָ”. הָלַךְ אֶל אוֹצְרוֹתָיו, שֶׁאֲצָרָם מִזְּמַנִּים שֶׁעָבְרוּ, הוֹצִיא מִתּוֹכָם חֲפָצִים יִקְרֵ עֵרֶךְ וְהֶרְאָם לִבְנוֹ. מָצְאוּ־חֵן בְעֵינָיו. אַחַר־כָּךְ קָרָא לַמִּשְׁנֶה וְשָׁלַח כָל זֶה בְיָדוֹ, וְצִוָּה עָלָיו לִמְסֹר אֶת הָאוֹצְרוֹת לְיַד הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר, וּלְדַבֵּר עִמּוֹ נִכְבָּדוֹת בְּבִתּוֹ לְתִתָּהּ אִשָׁה לִבְנוֹ, וְכֹה יֹאמַר לוֹ: “קַבֵּל נָא מַתָּנוֹת אֵלּוּ, וְהָשֵׁב לוֹ תְשׁוּבָה”. יָצָא הַמִּשְׁנֶה לְדַרְכּוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר, וְהָיָה זֶה סָר וְזוֹעֵף מֵאָז הָלַךְ הַנָּסִיךְ, וְהָיָה מָלֵא דְאָגָה שֶׁמְּפַחֵד הָיָה, שֶׁאַרְצוֹ תִהְיֶה לְשַׁמָּה וּרְכוּשׁוֹ יִהְיֶה לָבַז. וְהִנֵּה בָא הַמִּשְׁנֶה אֵלָיו, נָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְנָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנָיו. קָם הַמֶּלֶךְ מִמְּקוֹמוֹ וְקִבֵּל אֶת הַשָּׁלִיחַ בְּכָל הַכָּבוֹד. וְאוּלָם זֶה נָפַל לְרַגְלָיו נָשַׁק אוֹתָן וְאָמַר: “סְלַח לִי, גְּדוֹל מַלְכֵי דוֹרֵנוּ, חָלִילָה לוֹ לְשֶׁכְּמוֹתְךָ לָקוּם בְּפָנַי. הֲרִי אֵינִי אֶלָּא עֶבֶד קַל שֶׁבְּקַלִּים. דַּע הַמֶּלֶךְ שֶׁהַנָּסִיךְ דִּבֵּר עִם אָבִיו וְסָח לוֹ מִקְצָת מֵחַסְדְּךָ וְטוּבְךָ עִמּוֹ. הַמֶּלֶךְ מוֹדֶה לְךָ אֵפוֹא, וְשָׁלַח בְּיַד עַבְדְּךָ הָעוֹמֵד לְפָנֶיךָ מַתָּנָה. אַף שׁוֹלֵחַ הוּא לְךָ שָׁלוֹם בְּרֹב כָּבוֹד, וּמַנִּיחַ בִּרְכוֹת־מַזָּל־טוֹב לְרַגְלֶיךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע עַבְּדֻ־אלְקָאדִר דְּבָרִים אֵלֶה מִפִּיו, לֹא יָכֹל כִּמְעָט לְהַאֲמִין מֵרֹב הַפַּחַד שֶׁהָיָה בְקִרְבּוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ הַמַּתָּנוֹת. כְּשֶׁעָרְכוּן לְפָנָיו, מָצָא שֶׁמַּתָּנוֹת הֵן אֲשֶׁר לֹא יְסֻלְּאוּ בְכָל מְחִיר, וְשֶׁאֵין יַד שׁוּם מֶלֶךְ בָּעוֹלָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיגָן. נָקֵל בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, קָם וְשִבַּח אֶת אַללָּהּ יִתְעַלֶּה וְהִבִּיעַ תּוֹדָתוֹ לְאוֹתוֹ נָסִיךְ. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “מֶלֶךְ אָצִיל, תֵּן נָא לַאֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֹזֶן קַשָּׁבֶת וּשְׁמַע. הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר לֹא בָא לְכָאן, אֶלָּא מִתּוֹךְ חֶפְצוֹ לָבוֹא אִתְּךָ בִּבְרִית. וּבָאתִי אֵלֶיךָ, שָׁלוּחַ לְדַבֵּר נִכְבָּדוֹת בְּבִתְּךָ גְּבִרְתִּי הַצְּנוּעָה, אֶבֶן־יְקָרָה סְפוּנָה, חַיָאת אַלנֻּפוּס, לְהַשִׂיאָה לִבְנוֹ אַרְדַשִׁיר לְאִשָּׁה. אִם תֵּאוֹת וְנוֹתֵן הַסְכָּמָתְךָ לְכָךְ, הִשְׁתַּוֵּה נָא עִמִּי בִדְבַר הַמֹּהַר”. וַעֲדַיִן לֹא שָׁמע עַבְּדֻ אלְקָאדִר אֶת דְּבָרָיו, כְּשֶׁקָּרָא: “שָׁמַעְתִּי וְאֶת הַפְּקֻדָּה אֲמַלֵּא. אֲנִי מִצִּדִּי אֵינִי מִתְנַגֵד לְכָךְ, וְחָבִיב עָלַי הַדָּבָר מִכָּל מַה שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַבַּת, הֲרֵי הִיא בוֹגֶרֶת וּבַת־בִּינוֹת, וְגוֹרָלָהּ נָתוּן בְיָדָהּ. יְהֵא יָדוּעַ לְךָ, שֶׁעִנְיָן זֶה עִנְיָנָהּ הוּא, וְהִיא הִיא שֶׁתִּבְחַר לְעַצְמָהּ”. פָּנָה אֶל רֹאשׁ הַסָּרִיסִים וְצִוָּה עָלָיו: “לֵךְ אֶל בִּתִּי, וְהוֹדַע אוֹתָה הַצָּעָה זוֹ”. עָנָה לוֹ רֹאשׁ הַסָּרִיסִים: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא” וְהָלַךְ לַעֲלוֹת אֶל חֲדַר הַנָּשִׁים. נִּגַּש אֶל הַנְּסִיכָה, נָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ, וְהוֹדִיעַ אוֹתָהּ מַה שֶּׁאָמַר הַמֶּלֶךְ, וְהוֹסִיף: “מַה הִיא תְשׁוּבָתֵךְ לְהַצָּעָה זוֹ?” אָמְרָה: “שָׁמַעְתִּי וְהִנְנִי מְצַיֶּתֶת”…

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים וּשְמוֹנֶה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶהוֹדִיעַ רֹאשׁ הַסָּרִיסִים לַנְּסִיכָה, שֶׁבְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר מְדַּבֵּר בָּהּ לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה, עָנְתָה: “שָׁמַעְתִּי וְהִנְנִי מְצַיֶּתֶת”. כְּשֶׁשַָּׁמַע רֹאשׁ הַסָּרִיסִים דְּבָרִים אֵלֶּה, חַָזַר אֶל הַמֶּלֶךְ וְהוֹדִיעַ לוֹ אֶת הַתְּשוּבָה. שָׂמַח מְאֹד עַל כָּךְ, וּבִקֵּשׁ מִיָּד לְהָבִיא לוֹ לְבוּשׁ פְּאֵר יָקָר וְהִלְבִּישׁ אוֹתוֹ אֶת הַמִּשְׁנֶה. אַף הֶעֱנִיק לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דִּינָר וְאָמַר לוֹ: “מְסֹר אֶת הַתְּשׁוּבָה לַמֶּלֶךְ, וּבַקְּשֵׁהוּ שֶׁיִּתֵּן לִי רְשׁוּת לָבוֹא לְפָנָיו”. אָמַר הַמִּשְׁנֶה: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא”. יָצָא מֵעַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ־אלְקָאדִר חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ עַד שֶׁבָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר. מָסַר לוֹ אֶת הַתְּשׁוּבָה וְהוֹדִיעַ לוֹ מַה שֶׁהָיָה עָלָיו לְהַגִּיד. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ עַל כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁהַנָּסִיךְ יָצָא מִכֵּלָיו מֵרֹב שִׂמְחָה, וְרָחַב חָזֵהוּ מֵרֹב חִשְׁקוֹ. נָתַן הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר מִיָּד רְשׁוּת לַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר לָבוֹא אֵלָיו לְבַקְּרוֹ. עָלָה עַל סוּסוֹ מִמָּחֳרַת הַיּוֹם וְרָכַב אֶל הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר. יָצָא לִקְרָאתוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ בְמוֹשַׁב כָּבוֹד נַעֲלֶה וְשָׁאַל לוֹ לְשָׁלוֹם, וְאַחֲרֵי שֶׁיָּשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם, עָמַד לִפְנֵי שְׁנֵיהֶם הַנָּסִיךְ. קָם נוֹאֵם מִנֶּאֱמָנֵי הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ־אלְקָאדִר, וְנָאַם נְאוּמוֹ בְּטוּב טַעַם וְאִחֵל לַנָּסִיךְ אשֶׁר, אַחֲרֵי שֶׁחֶפְצוֹ נִמְלָא לָשֵׂאת לוֹ לְאִשָּׁה אֶת הַנְּסִיכָה, שָׂרָתִי בִבְנוֹת־הַמְּלָכִים. כְּשֶׁחָזַר הַנּוֹאֵם וְיָשַׁב בִּמְקוֹמוֹ, צִוָּה הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר לְהָבִיא אַרְגָּז מָלֵא פְנִינִים וְאַבְנֵי־יְקָר וְעִם זֶה חֲמִשִּׁים אֶלֶף דִּינָר, וְאָמַר לַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ־אלְקָאדִר: “דַּע, אֲנִי הִנְנִי בָא־כֹּח בְּנִי בְכֹל הַקָּשׁוּר בְּעִנְיָן זֶה”. אִשֵּׁר הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר קַבָּלַת הַמֹּהַר, וּבְתוֹךְ זֶה חֲמִשִּׁים אֶלֶף הַדִּינָר לְהוֹצָאַת שִׂמְחַת־הַנִּשּׂוּאִין שֶׁל בִּתוֹ, שָׂרָתִי בִבְנוֹת הַמְּלָכִים חַיָאת אַלנֻּפוּס. וְאַחֲרֵי כָל זֶה הֵבִיא אֶת הַקָאצִ’ים וְאֶת הָעֵדִים, וְסִדְּרוּ אֶת כְּתַב־הַנִּשּׂוּאִין בֵּין בַּת־הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר וּבֵין בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר אַרְדַשִׁיר. וְהָיָה זֶה יוֹם חָשׁוּב שֶׁנִּשְׁאַר לְזִכָּרוֹן, עָלְתָה שִׂמְחַת יְדִידִים לְמַעְלָה רֹאשׁ, וְכָל הַשּׂוֹנְאִים וְהַמְקַנְּאִים נָשְׂאוּ חֲרוֹנָם בְּקִרְבָּם. אַחֲרֵי סְעֻדַּת־הַנִּשּׂוּאִין וְהַמִּשְׁתֶּה נִכְנַס הַנָּסִיךְ אֶל רַעְיָתוֹ, וּמָצָא בָהּ בְּתוּלָה רַבַּת הַכָּבוֹד, פְּנִינָה שֶׁלֹּא נֻקְּבָה, וְהוֹד סְיָח שֶׁלֹּא נִפְרַךְ. אוֹצָר יָקָר וְזָךְ, אֶבֶן־יְקָר סְפוּנָה טְמוּנָה, וְהוֹדִיעַ זֹאת לְאָבִיו. שָׁאַל הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר, אִם בַּקָּשָׁה נוֹסֶפֶת לוֹ לִפְנֵי נְסִיעָתָם. אָמַר לו: “כֵּן, הַמֶּלֶךְ, רְצוֹנִי לָקַחַת נָקָם בַּמִּשְנֶה שֶׁנָּהַג בָּנוּ בְרָע, וְבַסָּרִיס שֶׁלְּשִׁמְצָה אוֹתָנוּ פָרַע”. מִיָּד שָׁלַח הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר אֶל הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ אלְקָאדִר, וְדָרַש מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּשְׁנֶה וְאֶת הַסָּרִיס, שָׁלַח אֵלָיו אֶת שְׁנֵיהֶם, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו צִוָּה לִתְלוֹת אוֹתָם מֵעַל לְשַׁעַר הָעִיר. שָׁהוּ שָׁם עוֹד זְמַן מַה. אַחַר כָּךְ בִּקְּשׁוּ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ־אלְקָאדִר, שֶׁיִּתֵּן רְשׁוּת לְבִתּוֹ לְהִצְטַיֵּד לִנְסִיעָה. צִיֵּד אוֹתָה אָבִיהָ בְסִבְלוֹנוֹת, וְנָשְׂאוּ אֶת הַנְּסִיכָה בְּאַפִּרְיוֹן שֶׁל זָהָב מְשֻׁבָּץ פְּנִינִים וְאַבְנֵי־יְקָר, מוּבָל בְּסוּסִים. לָקְחָה עִמָּה אֶת כָל נַעֲרוֹת־הַחֶדֶר שֶׁלָּה וְאֶת הַסָּרִיסִים וְאַף גַּם אֶת הָאוֹמֶנֶת, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁבָּרְחָה חָזְרָה לִמְקוֹמָה וּלְמִשְׂרָתָהּ. רָכְבוּ הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר וּבְנוֹ, וְאַף הַמֶּלֶךְ עַבְּדֻ־אלְקָאדִר וְאַנְשֵׁי מַלְכוּתוֹ. עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם לְלַוּוֹת אֶת חֲתָנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ. וְהָיָה זֶה נִמְנֶה בַיָּמִים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר. אַחֲרֵי שֶׁנָּסְעוּ כִּבְרַת אֶרֶץ הַרְחֵק מִן הָעִיר, הִשְׁבִּיעַ הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר אֶת מְחֻתָּנוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וְחָזַר אַחֲרֵי שֶׁחִבֵּק אוֹתוֹ וְנָשַׁק לוֹ עַל מִצְחוֹ, וְהוֹדָה לוֹ עַל כָּל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ, וּמָסַר לְחָסוּתוֹ אֶת בִּתּוֹ. אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרַד מִן הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר וּבְנוֹ, הָלַךְ גַּם אֶל בִּתּוֹ וְחִבְּקָהּ, וְנָשְׁקָה אֶת יָדָיו, וּבָכוּ שְׁנֵיהֶם בִּמְקוֹם הַפְּרִידָה. שָׁב לְמֶמְשַׁלְתּוֹ, בְּעוֹד שֶׁבֶּן־הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר עִם אִשְתּוֹ וְאָבִיו נָסְעוּ הָלְאָה לְדַרְכָּם, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאַרְצָם. שָׁם עָרְכוּ אֶת שִׂמְחַת הַחֲתֻנָּה מֵחָדָשׁ. חָיוּ חַיִּים בְּהוֹד וְהָדָר, בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן וְאשֶׁר עַד בּוֹא אֲלֵיהֶם הַמְשַׁתֵּק אֶת הַשְּׂמָחוֹת וּמְנַתֵּק קִשְׁרֵי הַיְדִידוּת, הַהוֹרֵס אֶת הָאַרְמוֹנוֹת וּמֵקִים אֶת הַקְּבָרוֹת. וְזֶהוּ סוֹף הַסִפּוּר.