רקע
דוד בן־גוריון
לא נתעלם מעצמנו

לונדון, ארמון סינט ג’יימס 15 בפברואר 1939 (בישיבה הששית עם הממשלה הבריטית)


הפעם אדבר כיהודי ארצישראלי ומובטחני שאביע את דעתם ורגשותיהם של תשעים למאה, לכל־הפחות, מיהודי ארץ־ישראל. שמעתי בסיפוק שהצעות מזכיר־הממלכה אינן עדיין בגדר החלטות ממשלת הוד מלכותו ולא הוצעו אלא כחומר לויכוח. – ברצוני להגיד למשלחת של הממלכה המאוחדת, מה תהיה התגובה של יהודי ארץ־ישראל להצעות אלו.

מזכיר הממלכה הציע:

1. שלאחר תקופת X שנים תופסק העליה היהודית, עד כמה שהדבר נוגע לממשלת הוד מלכותו. אמנם, אם הערבים יסכימו, תתמיד העליה גם לאחר שנים, אבל מי יוכל לומר, מה תהיה אז עמדת הערבים. הצעת מזכיר הממלכה אינה אלא מתן זכות לערבים להפסיק לגמרי את העליה היהודית כעבור זמן מסוים.

2. במידה שהדבר תלוי בממשלת הוד מלכותו, ישָארו היהודים בארץ כמיעוט לצמיתות. אם הצעה זו תתקבל כהחלטה, הרי פירוש הדבר כי הממשלה החליטה, שהיהודים יהיו מיעוט לעולם בתוך מדינה ערבית. ארץ־ישראל לא תוכל להישאר לעולם תחת מנדט בריטי וכתום המנדט תיהפך למעשה למדינה ערבית.

3. שבמשך X שנים יוטל על העליה היהודית מכסימום שרירותי.

יש לציין קודם־כל, ששיבת היהודים לארץ קדמה זמן רב לכיבוש הבריטי של הארץ. כשנכנסה הממשלה הבריטית לארץ התחייבה להקל על העליה היהודית ולסייע להקמתו מחדש של הבית־הלאומי היהודי. ההתחייבות להקים לעם היהודי בית־לאומי בארץ־ישראל, לא יכלה בשום אופן להתכוון לכך, שארץ־ישראל תיהפך למדינה ערבית.

היהודים חזרו לארץ – והייתי אחד מהם – לא כמהגרים המחפשים מקלט באיזה מקום שהוא בחסד זרים. שבנו לארצנו בזכות. הצעת מזכיר־הממלכה פירושה, שהיהודים יסתלקו מלהיות בארץ בזכות. ההצעה פירושה, שלאחר שנים ימָסרו לחסדם של הלא־יהודים; ולא תחת הממשלה שיוטל עליה להקים את הבית־הלאומי העברי, אלא תחת ממשלת אלה, שהתנגדו תמיד לבית־הלאומי במעשי אלמות ורצח. היש להעלות על הדעת, שארבע מאות אלף בני־אדם, שבאו לארץ לא במקרה, אלא מפני שארץ זו חיה בלבם ובנפשם זה אלפי שנה ושבה תלוי כל עתידם הלאומי ומפני שסמכו על ההבטחה של אחת האימפריות העצומות ביותר, שאושרה על־ידי חמישים אומות אחרות – היש להעלות על הדעת, שאנשים אלה יסתלקו מביצוע תקוָתם ויוַתרו על ביתם הלאומי ויסכימו לחיות חיי־שעבוד – כחיים שנגזרו עליהם בכל תפוצות הגולה?

מזכיר־הממלכה תבע מאתנו לסמוך על התמדת הפיקוח של המנדט הבריטי. אולם בעוד מספר שנים יש בידי מנהיגי הערבים להתחיל שוב במערכת־דמים וטרור, לשלוח שוב משלחות לממשלת הוד מלכותו בדרישה, שכעבור חמש שנים או מספר שנים יאבד ליהודים גם מעמדם כמיעוט מוּגן, ואם הצעותיו של מזכיר־הממלכה יתקבלו על ידינו – הרי מצבנו בארץ יהיה כמצבם הנוכחי של היהודים בגרמניה. המצב יהיה עוד יותר גרוע, כי העם הגרמני הוא סוף־סוף עם־תרבותי גדול, הנגוע לפי אמונתנו רק בשגעון זמני חולף.

אני רוצה לבקש ממזכיר־הממלכה, כי יאמין לנו, שהיהודים אינם מתעלמים מדאגותיה של בריטניה הגדולה והם מרגישים את הקשר האמיץ המקשר אותם לדימוקרטיה גדולה זו – אבל אין היהודים רשאים להתעלם מקיומם־הם ומעתידם־הם. גם חייהם וכבודם וחירותם אומרים דבר־מה. כלום זה בגדר האפשרות האנושית, שיהודי ארץ־ישראל יסכימו להצעות אלה? הדבר לא יתכן. שום מנהיג יהודי, ואף לא שום דיקטטור יהודי, אילו היה כזה במציאות, לא יבצע דבר כזה. אפשר שממשלה אדירה תאמר: “הבית הלאומי היהודי היה חלום – ואיננו”. אולי תוכל אנגליה לומר זאת. ולבריטניה הגדולה יש די כוח לבצע את גזירותיה, אולם היהודים בארץ לא יעיינו בהצעות כאלה, ובשום אופן ובשום תנאים לא יקבלו אותן. זה מחוץ לגדר היכולת של איזה יהודי שהוא לוַתר על זכותנו לבית־הלאומי, על זכותנו על “ארץ־ישראל”. שום יהודי לא יכול לעיין בהצעה – ולא רק לקבל אותה – להיות מיעוט בארץ זו כבארץ נכריה, להיות בארץ־ישראל כבגולה ולהתנות את זכות שיבת־ציון בהסכמת הערבים. הכניסה לארץ־ישראל היא זכותנו הטבעית, ההיסטורית, ואינה מותנית בשום אופן בהסכם הערבים, אם־כי מוגדרת עכשיו ברשיון ממשלת הוד מלכותו.

תחת שלטון התורכים היה חוק, שיהודי הבא לארץ רשאי להישאר בה רק שלושה חדשים, והיהודים נאלצו להפר חוק זה מתוך נאמנות לחוק שלמעלה ממנו. אני בעצמי הפרתי את החוק הזה, לפני שלושים ושלוש שנים, אם־כי אני איש אוהב־חוק, ובמקום שלושה חדשים נשארתי בארץ עד היום הזה, והריני בבחינת עולה בלתי־ליגלי. אי־אפשר בשום אופן לצפּות, שיהודים יסכימו לכך, שגורל עמם וארצם יהיה תלוי בהסכמת מישהו, אם גם מזכיר־הממלכה סבור, כי הסכמת הערבים יתכן שתינתן. אנו רוצים בכל לבנו לעזור לבריטניה הגדולה, ובשעת צרה נעמוד באמונה לימינה, אולם היהודים לא יוַתרו על זכותם לביתם הלאומי – ולוּ גם לשם עזרה לאנגליה.

נאמר לנו שהערבים אינם מסתפקים בהצעותיו של מזכיר־הממלכה, והם דורשים הפסקה גמורה של העליה היהודית – ומיד, ושהמשך העליה מחייב עזרת הכידונים הבריטיים. יורשה לי לומר – שהפסקת העליה היהודית לא תיתכן בלי עזרת הכידונים הבריטיים. אי־אפשר למנוע עלית יהודים לארץ, לחיפה, לתל־אביב או למקום אחר על חופי הארץ המיושב על־ידי יהודים אלא בכוח הכידונים הבריטיים, המשטרה הבריטית והצי הבריטי. וכמו־כן אי־אפשר להפוך את ארץ־ישראל למדינה ערבית מתוך התנגדות היהודים – בלי עזרה מתמדת של כידונים בריטיים.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53657 יצירות מאת 3191 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22155 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!