לְבֵית־הַדִּין הֻגְּשָׁה תְּלוּנָה עַל זְאֵב־הַמַּיִם:

בִּדְגֵי־אֲגַם, שְׁכֵנָיו, עוֹשֶׂה הַזֵּד שַׁמּוֹת.

הוּבְאוּ אַלְפֵי הָאֲשָׁמוֹת

הַזּוֹעֲקוֹת עַד הַשָּׁמַיִם.

אֶת הַנִּתְבָּע לַדִּין הֵבִיאוּ בְּאַמְבָּט.

בֵּינְתַיִם הַשּׁוֹפְטִים הִגִּיעוּ לַמִּשְׁפָּט.

רָאוּי פֵּרוּט שְׁמוֹתָם שֶׁיֵּחָרֵת עַל שַׁיִשׁ:

חֲמוֹר, וְסוּס זָקֵן, וְתַיִשׁ.

כְּקַטֵּגוֹר רָאשִׁי פָּעַל

בְּבֵית־הַדִּין הַזֶּה שׁוּעָל.

וְהַבְּרִיּוֹת, אַגַּב, רִנֵּנוּ

כִּי הַנִּתְבָּע סִפֵּק דָּגִים לְשׁוּעָלֵנוּ.

אַךְ אֵין סָפֵק: הַדַּיָּנִים

שָׁפְטוּ לְלֹא מַשּׂוֹא־פָּנִים.

קָשֶׁה הָיָה לִמְחוֹל לַדָּג נְלוֹז־הַדֶּרֶךְ

חֻצְפַּת תַּעֲלוּלָיו – וּכְדֵי לָשִׂים לָהּ קֵץ,

פָּסְקוּ הַדַּיָּנִים לִתְלוֹת אוֹתוֹ עַל עֵץ.

וַיֹּאמֶר הַשּׁוּעָל: "שׁוֹפְטַי רָמֵי־הָעֵרֶךְ!

פּוֹשֵׁעַ שֶׁכָּזֶה – אֵין דַּי לוֹ בִּתְלִיָּה:

רָאוּי הוּא לְמִיתָה יוֹתֵר אַכְזְרִיָּה!

וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי מַצִּיעַ

אֶת הַבְּלִיַּעַל לְהַטְבִּיעַ!"

– “יָפָה עֲצַת הַקַּטֵּגוֹר!” –

קָרְאוּ הַסּוּס וְהַחֲמוֹר:

“בָּזֶה נַחְמִיר עָנְשׁוֹ כִּפְלַיִם!”

וּזְאֵב־הַמַּיִם

הֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר!