לְבֵית־הַדִּין הֻגְּשָׁה תְּלוּנָה עַל זְאֵב־הַמַּיִם:
בִּדְגֵי־אֲגַם, שְׁכֵנָיו, עוֹשֶׂה הַזֵּד שַׁמּוֹת.
הוּבְאוּ אַלְפֵי הָאֲשָׁמוֹת
הַזּוֹעֲקוֹת עַד הַשָּׁמַיִם.
אֶת הַנִּתְבָּע לַדִּין הֵבִיאוּ בְּאַמְבָּט.
בֵּינְתַיִם הַשּׁוֹפְטִים הִגִּיעוּ לַמִּשְׁפָּט.
רָאוּי פֵּרוּט שְׁמוֹתָם שֶׁיֵּחָרֵת עַל שַׁיִשׁ:
חֲמוֹר, וְסוּס זָקֵן, וְתַיִשׁ.
כְּקַטֵּגוֹר רָאשִׁי פָּעַל
בְּבֵית־הַדִּין הַזֶּה שׁוּעָל.
וְהַבְּרִיּוֹת, אַגַּב, רִנֵּנוּ
כִּי הַנִּתְבָּע סִפֵּק דָּגִים לְשׁוּעָלֵנוּ.
אַךְ אֵין סָפֵק: הַדַּיָּנִים
שָׁפְטוּ לְלֹא מַשּׂוֹא־פָּנִים.
קָשֶׁה הָיָה לִמְחוֹל לַדָּג נְלוֹז־הַדֶּרֶךְ
חֻצְפַּת תַּעֲלוּלָיו – וּכְדֵי לָשִׂים לָהּ קֵץ,
פָּסְקוּ הַדַּיָּנִים לִתְלוֹת אוֹתוֹ עַל עֵץ.
וַיֹּאמֶר הַשּׁוּעָל: "שׁוֹפְטַי רָמֵי־הָעֵרֶךְ!
פּוֹשֵׁעַ שֶׁכָּזֶה – אֵין דַּי לוֹ בִּתְלִיָּה:
רָאוּי הוּא לְמִיתָה יוֹתֵר אַכְזְרִיָּה!
וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי מַצִּיעַ
אֶת הַבְּלִיַּעַל לְהַטְבִּיעַ!"
– “יָפָה עֲצַת הַקַּטֵּגוֹר!” –
קָרְאוּ הַסּוּס וְהַחֲמוֹר:
“בָּזֶה נַחְמִיר עָנְשׁוֹ כִּפְלַיִם!”
וּזְאֵב־הַמַּיִם
הֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר!