רקע
גרשום שופמן
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

לא לחינם היה האושר מרטט לפרקים ומתעגם כל־כך: סודו ארב לו וליגלג עליו. מן התמימות, מן הטעות ניזון האושר – כברק הבריקה האמת ותאֶר את כל עומק־האסון.

והם נפרדוּ.

בפעם הראשונה טעם הוא את הכאב האמיתי, ונבעת ממנוּ, רץ דרך רחובות רועשים ושדות מצרצרים – אל הים. וּבנפלו מהר תלוּל וגבוה, מתהפך באויר פעמים אחדות, כמו שמע ברור את צעקתה שלה:

– אַי!…

בבת־צחוק פנימית חיפּשׂה היא וחזרה אחרי דבר־מה. היא השתמטה מהעינים החולמות, מהעינים המתגעגעות, וביקשה כבר עינים אחרות.

וַתמצא.

ובפעם הראשונה טעמה גם היא את הכאב האמיתי, ותצעק:

– אַי!…

ובצעקה, הרגישה את הנפילה מהר תלוּל וגבוה – אל התהום.

המלצות קוראים
תגיות