לא לחינם היה האושר מרטט לפרקים ומתעגם כל־כך: סודו ארב לו וליגלג עליו. מן
התמימות, מן הטעות ניזון האושר – כברק הבריקה האמת ותאֶר את כל עומק־האסון.
והם נפרדוּ.
בפעם הראשונה טעם הוא את הכאב האמיתי, ונבעת ממנוּ, רץ דרך רחובות
רועשים ושדות מצרצרים – אל הים. וּבנפלו מהר תלוּל וגבוה, מתהפך באויר
פעמים אחדות, כמו שמע ברור את צעקתה שלה:
– אַי!…
בבת־צחוק פנימית חיפּשׂה היא וחזרה אחרי דבר־מה. היא השתמטה מהעינים
החולמות, מהעינים המתגעגעות, וביקשה כבר עינים אחרות.
וַתמצא.
ובפעם הראשונה טעמה גם היא את הכאב האמיתי, ותצעק:
– אַי!…
ובצעקה, הרגישה את הנפילה מהר תלוּל וגבוה – אל התהום.
המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
התוכן נטען...
תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.