רקע
גרשון שופמן

לאחר שנחל תבוסה בהיאבקותו על האשה (לו נדמה בכל זאת שבסתר לבו אהבתהו), שימר את חייו, כביכול, וציפה. כי אמר בלבו: יקרבו ימי אבל בעלה – ואז…

ואין פלא שהזיקנה לא שלטה בו כלל, למרות מה שכבר עמד על סף העשור הששי, כי לא חי האיש, אלא המתין. ואילו הזוג ההוא חי בתוך כך, חי את חייו במלוא הקיטור. העמידו ולדות רבים, בנים ובני בנים ומשכו יחד בעול הכבד. והבעל מכיון שחי גם נזדקן וחלה את חליו אשר מת בו. בא היום!

הרווק לא נחפז, אלא החליט לחכות עוד זמן־מה, עד אשר ישלמו ימי אבלה ודעתה תתישב עליה. אחר־כך יצא מחדרו־מאורתו, בו הסתתר וארב זה כשלושים שנה, ושׂם פעמיו אל בית האלמנה.

באדיבות קיבלה האשה את פניו; הזמינתהו לשבת. ישב ותיכף קם ושינה את מקומו בכיוון מהופך, כי ברומו של הכותל ממולו קבועה היתה תמונה גדולה של המנוח. אבל גם כאן, במקומו החדש, ניבט אליו תצלום אחר של איש־חרמו. וכך ישב בין שתי התמונות, אחת מפנים ואחת מאחרו, קטף ואכל מפרכילי הענבים והסתכל בפני האשה האהובה, שרק בעיניה בלבד עוד הבליח שריד־מה מהיופי הראשון. מצחה ולחייה שוב לא היו חלקים ורעננים כמו אז, אלא חרושי קמטים וחריצים וריצי־חריצים. כתקליטי נגינה נדמו, תקליטים, שסימפוניה של חיים שלמים, על כל סבלותיהם וזעזועיהם, חקוקה בהם.

והיא דיברה עליו, על ירוחם (שם המת), ורק עליו; על מחלתו דיברה, על ימיו ולילותיו האחרונים וגם על טיב המצבה, שהיא אומרת להקם על קברו בקרוב.

הוא ניסה להעביר את השיחה אל פסים אחרים ולא עלה בידו. הזכיר לה אי־אלו מומנטים אינטימיים מהימים הראשונים ההם.

– הזוכרת את?..

– לא. מי זה יכול לזכור דברים מלפני שלושים שה ויותר?!

בינתיים צילצלו בדלת ואשה צעירה נכנסה וכרסה בין שיניה.

– זאת היא כלתי. אשת בני הצעיר…

לא עברה שעה קלה ואשה אחרת באה; ירוקה, רזה וארסית, ונער כבן שש כרוך אחריה, נער חיור ומלא נמשים.

– כלתי השניה היא, אשת בני הבכור. וזה הוא נכדי, ילד שעשועיו של ירוחם. נפשו יצאה אליו ממש. אתה רואה, כמה גם דומה הוא לו בפרצופו. יוסי, בוא נא הנה!

והיא הושיבה את יוסי על ברכיה והעתירה עליו נשיקות עד בלי די. מבט־איבה ירה תוך כך ה“צבר” הקטן כלפי האורח ופיקד:

– שילך מפה!..

– מה אתה, יוסי? אסור!

– מותר!..

והאורח הערירי שוב לא שהה כאן הרבה, נתפכח במשך רגעים אחדים נזדקן אף הוא.

ככה נסתיים ה“רומן” החשאי, העקשני, רב־השנים.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!