רקע
גרשום שופמן
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

לאחר שנחל תבוסה בהיאבקותו על האשה (לו נדמה בכל זאת שבסתר לבו אהבתהו), שימר את חייו, כביכול, וציפה. כי אמר בלבו: יקרבו ימי אבל בעלה – ואז…

ואין פלא שהזיקנה לא שלטה בו כלל, למרות מה שכבר עמד על סף העשור הששי, כי לא חי האיש, אלא המתין. ואילו הזוג ההוא חי בתוך כך, חי את חייו במלוא הקיטור. העמידו ולדות רבים, בנים ובני בנים ומשכו יחד בעול הכבד. והבעל מכיון שחי גם נזדקן וחלה את חליו אשר מת בו. בא היום!

הרווק לא נחפז, אלא החליט לחכות עוד זמן־מה, עד אשר ישלמו ימי אבלה ודעתה תתישב עליה. אחר־כך יצא מחדרו־מאורתו, בו הסתתר וארב זה כשלושים שנה, ושׂם פעמיו אל בית האלמנה.

באדיבות קיבלה האשה את פניו; הזמינתהו לשבת. ישב ותיכף קם ושינה את מקומו בכיוון מהופך, כי ברומו של הכותל ממולו קבועה היתה תמונה גדולה של המנוח. אבל גם כאן, במקומו החדש, ניבט אליו תצלום אחר של איש־חרמו. וכך ישב בין שתי התמונות, אחת מפנים ואחת מאחרו, קטף ואכל מפרכילי הענבים והסתכל בפני האשה האהובה, שרק בעיניה בלבד עוד הבליח שריד־מה מהיופי הראשון. מצחה ולחייה שוב לא היו חלקים ורעננים כמו אז, אלא חרושי קמטים וחריצים וריצי־חריצים. כתקליטי נגינה נדמו, תקליטים, שסימפוניה של חיים שלמים, על כל סבלותיהם וזעזועיהם, חקוקה בהם.

והיא דיברה עליו, על ירוחם (שם המת), ורק עליו; על מחלתו דיברה, על ימיו ולילותיו האחרונים וגם על טיב המצבה, שהיא אומרת להקם על קברו בקרוב.

הוא ניסה להעביר את השיחה אל פסים אחרים ולא עלה בידו. הזכיר לה אי־אלו מומנטים אינטימיים מהימים הראשונים ההם.

– הזוכרת את?..

– לא. מי זה יכול לזכור דברים מלפני שלושים שה ויותר?!

בינתיים צילצלו בדלת ואשה צעירה נכנסה וכרסה בין שיניה.

– זאת היא כלתי. אשת בני הצעיר…

לא עברה שעה קלה ואשה אחרת באה; ירוקה, רזה וארסית, ונער כבן שש כרוך אחריה, נער חיור ומלא נמשים.

– כלתי השניה היא, אשת בני הבכור. וזה הוא נכדי, ילד שעשועיו של ירוחם. נפשו יצאה אליו ממש. אתה רואה, כמה גם דומה הוא לו בפרצופו. יוסי, בוא נא הנה!

והיא הושיבה את יוסי על ברכיה והעתירה עליו נשיקות עד בלי די. מבט־איבה ירה תוך כך ה“צבר” הקטן כלפי האורח ופיקד:

– שילך מפה!..

– מה אתה, יוסי? אסור!

– מותר!..

והאורח הערירי שוב לא שהה כאן הרבה, נתפכח במשך רגעים אחדים נזדקן אף הוא.

ככה נסתיים ה“רומן” החשאי, העקשני, רב־השנים.


המלצות קוראים
תגיות