רקע
גרשון שופמן
אסור!..

הנאשמת הצעירה, שרק את גבה אני רואה, מצטדקת בחוסר מוצא, ביאוּשה הגדול, אבל השופט מעל דוכנו באחת:

– להתאבד אסוּר!

המעט מה שעבר ועובר עליהם, על האומללים הללו, העומדים על שפת התהום, עוד נתבעים הם לדין וענוֹש ייענשוּ. איזו ברבריות לכאורה. אבל לא. זה דוקא טוב. אסוּר – וחסל! כל הצרות והאסונות אינם חשובים – החוק ממעל לכל… האם אין כאן משום עידוד ומרפּא לרוח הנכאה? כן, כן, אבל רק כל זמן שבעבירה זו לא ייכשל, חלילה, השופט עצמו.

שופט, חזק ואמץ!


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות