רקע
גרשון שופמן
קוממיות

הבחורים בני הארץ, זקיפוּתם מפליאה; לא תמצא בגבם אף עקמומית כל שהיא… זקופים וגאים הם מפלסים להם את נתיבם. עליהם, הנערות, אַתן יכולות לסמוך!

כובשי תבל הם אם במדיהם הכחולים, מדי העבודה, ואם בתלבושת הספּורט שלהם. הראיתם ברחצה את גוף הברונזה הגברי, בעמדו על קצה־הקרש מוּכן לקפוץ המימה? קוממיות הם עולים אל שיאי ההרים, קוממיות הם רוכבים על אופנוע, קוממיות הם מתקנים במרומים את חוטי הטלגרף. רודים הם בכל, בכל. המשבר הכלכלי מעיק על הארץ. חוסר עבודה, דחקוּת, רעב. רזון בבשר, חיורון בפרצוף, אבל השרירים ברזל והזקיפוּת בעינה. הנה נכנס האחד לחנות מכולת מלאה קונים וקונות ופונה אל החנונית בפני כל:

– הואילי נא לתת לי דבר־מה מן הפסולת – לאכול… ללא שמץ בוּשה, ללא אבק הכנעה. קוממיות גם עתה.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות