רקע
עזריאל נתן פרנק
פִּלְאֵי פְּלָאִים.
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

פְּלָאוֹת מְסַפְּרִים בְּכָל תְּפוּצוֹת הַגוֹלָה. מַעֲשֶׂה, שֶכְּמוֹתוֹ לֹא נִרְאָה וְלֹא נִשְמַע לָעוֹלָמִים הָיָה בְּאַחַת הֶעָרִים הַגְדוֹלוֹת אֲשֶר קְהִלַת הַיְהוּדִים שֶבָּה גַם כֵּן גְדוֹלָה, וְהַסַכָּנָה וְהָרָעָה, שֶבָּהֶן הָיְתָה קְהִלָה זוֹ נְתוּנָה – נורָאוֹת הָיוּ מְאֹד מְאֹד: אַחַד גְדוֹלֵי הַכְּמָרִים, שֶבְּאוֹתָהּ הָעִיר, צוֹרֵר הַיְהוּדִים, הָיָה נוֹהֵג לִדְרשׁ שָם בְּכָל חַג וָחַג מֵחַגֵי הַנוֹצְרִים. יוֹדְעִים הָיוּ כָל הַנוֹצְרִים שֶבָּעִיר וּסְבִיבוֹתֶיהָ, שֶכֹּמֶר גָדוֹל זֶה יִדְרשׁ שָם וְנֶאֶסְפוּ אֵלָיו בִּכְדֵי לִשְמוֹעַ אֶת דְרָשָתוֹ. לֹא יָכוֹל בֵּית הַכְּנִיסָה לְהָכִיל אֶת כָּל הַנֶאֱסָפִים, וּבָנוּ בִימָה גְדוֹלָה וְנֶהְדָרָה עַל הַכִּכָּר הַגְדוֹלָה וְהָרְחָבָה אֲשֶר לִפְנֵי בֵּית־הַכְּנִיסָה. נִצַב הַכֹּמֶר הַגָדוֹל עַל הַבִּימָה וְכָל הֶהָמוֹן הָרַב סְבִיבוֹתָיו, וּמִיַד נִתְמַלְאוּ כֻלָם תַּאֲוַת רֶצַח. גָמַר הַכֹּמֶר לִדְרשׁ וְכֻלָם נָפוֹצוּ בְכָל הָרְחוֹבוֹת וְדָקְרוּ וְרָמְסוּ כָל אִיש יְהוּדִי אֲשֶר מָצָאוּ.

רָאוּ הַיְהוּדִים כַּךְ וּבְכָל חַג וְחַג מֵחַגֵי הַנוֹצְרִים הָיוּ מִסְתַּתְּרִים בְּבָתֵּיהֶם וְסוֹגְרִים אֶת דַלְתוֹתֵיהֶם וְחַלוֹנוֹתֵיהֶם. רָאוּ הַנוֹצְרִים שֶהַיְהוּדִים מִתְחַבְּאִים בִּימֵי חַגֵיהֶם וְהִטִילוּ לִפְנֵי כָל חַג וָחַג גוֹרָל עַל הַיְהוּדִים יוֹשְבֵי הָעִיר, וְהָאִיש, אֲשֶר עָלָה עָלָיו הַגוֹרָל נִדְקַר בְּיוֹם חַגָם.

הִתְאַמְצוּ הַיְהוּדִים לְכַפֵּר פְּנֵי גְדָל הַכְּמָרִים בְּתַחֲנוּנִים, וְלֹא הוֹעִילוּ. הִתְאַמְצוּ לְכַפֵּר פָּנָיו בִּדְרוֹנוֹת1 וְגַם כֵּן לֹא הוֹעִילוּ. יָצָא הַקֶצֶף עַל הַקְהִלָה וְאֵין מִי שֶיֹאמַר לַמַשְחִיתִים: הַרְפּוּ! בְּכָל יוֹם חַג מֵחַגֵי הַנוֹצְרִים נֶהֱרַג אֶחָד מִבְּנֵי הַקְהִלָה וְאֵין מַצִיל.

וַיְהִי הַיוֹם, יוֹם עֶרֶב חַגָם, וְהַגוֹרָל עָלָה עַל בְּנוֹ שֶל רַב הַקְהִלָה, וְהוּא צַדִיק גָדוֹל מְאֹד. עוֹד אַנְשֵי הָעִיר בּוֹכִים וּמִתְיַפְּחִים וּמְיַלְלִים בְּבָתֵּיהֶם עַל צַדִיק זֶה, אֲשֶר עוֹד מְעַט יִדָקֵר לְעֵינֵיהֶם. וְהִנֵה יְהוּדִי זָר אֶחָד וּשְלשָׁה מְשָרְתִים יְהוּדִים אִתּוֹ בָּא אֶל הָעִיר, וְדַוְקָא בְּיוֹם חַג הַנוֹצְרִים בָּא. בְּכִי בְנֵי הַקְהִלָה גָדַל עוֹד יוֹתֵר. בָּרוּר הָיָה הַדָבָר בְּעֵינֵיהֶם, שֶגַם אֵלוּ יִדָקֵרוּ. אֲבָל יְהוּדִי זֶה לֹא הָיָה יָרֵא כְלָל וּכְלָל מִפְּנֵי הַנוֹצְרִים. אַדְרַבָּה: לְהַקְנִיטָם נִתְכַּוֵן. בְּשָעָה שֶגְדָל הַכְּמָרִים עָמַד עַל הַבִּימָה שֶעָשׂוּ לוֹ, שָלַח אֵלָיו אֶחָד מִמְשָרְתָיו. שָלַח פַּעַם, פַּעֲמַיִם, וְהַמְשָרֵת הָלַךְ בְּתוֹךְ הֲמוֹן הַנֹצְרִים, וְהֵם לֹא פָגְעוּ בוֹ לְרָעָה. נִגַש אֶל גְדָל הַכְּמָרִים וְדִבֵּר אִתּוֹ וְשָב בְּשָלוֹם. הָלַךְ שֵנִית וְסָחַב אֶת גְדָל הַכְּמָרִים בִּבְגָדָיו לְהָבִיא אוֹתוֹ אֶל אֲדֹנוֹ בְּשָלוֹם. גְדָל הַכְּמָרִים שָם אֶל בִּימָתוֹ, וְאוֹתוֹ הַיְהוּדִי עִם מְשָרְתָיו נֶעְלָם. יָמִים אֲחָדִים עָבְרוּ וְגַם גְדָל הַכְּמָרִים נֶעְלָם.

מִי הָיָה אוֹתוֹ הַיְהוּדִי? מֵאַיִן בָּא וּלְאָן הָלָךְ? – אֵין אִיש יוֹדֵעַ. לְאָן פָּנָה אוֹתוֹ גְדָל הַכְּמָרִים? – אֵין אִיש יוֹדֵעַ. אֲבָל הָרָעָה כָלָתָה. בְּנוֹ שֶל הָרַב מִתְהַלֵךְ בָּעִיר וְאֵין פּוֹצֶה פֶה. הַיְהוּדִים מִתְהַלְכִים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר בִּימֵי חַגֵי הַנוֹצְרִים וְאֵין פּוֹגֵעַ בָּהֶם לְרָעָה. הַשִׂנְאָה לַיְהוּדִים חָדֵלָה.


_______________


לְעִיר אַחַת שֶבְּאִיטַלִיָה בָּא אִיש יְהוּדִי וּמִמְדִינָה רְחוֹקָה מְאֹד בָּא. וְהָאִיש גָדוֹל מְאֹד, גָדוֹל בַּתּוֹרָה, בְּחָכְמָה, בַּחֲסִידוּת וְיִרְאַת שָמַיִם, וְגַם בְּעשֶׂר. וּבֵית־חֹמָה מֻקָף חָצֵר רַחֲבַת יָדַיִם קָנָה לוֹ הָאִיש וּבְתוֹךְ הֶחָצֵר בָּנָה בֵית־כְּנֶסֶת יָפֶה לְהַלֵל וּבֵית מִדְרָש נָאֶה. וְהֶעֶמִיד לוֹ הָאִיש אֲנָשִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וְנֶאֱמָנִים לַעֲסֹק בַּעֲסָקָיו הָרַבִּים וְהַגְדוֹלִים, וְהוּא הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה וּמִתְפַּלֵל בַּיוֹם וּבַלָיְלָה.

וְהָיָה כָל אִיש עָנִי בָא אֶל בֵּית הָאִיש הַהוּא, וְשָם הֶאֱכִילוּהוּ וְהִשְקוּהוּ, נָתְנוּ לוֹ נְדָבָה הֲגוּנָה וְגַם מָקוֹם לָלוּן. בְּשַבָּת הָיוּ הֲמוֹנֵי עֲנִיִים מְסֻבִּים אֶל שֻלְחָנוֹ וּבִשְעַת “שָלשׁ סְעֻדוֹת” הָיָה הָאִיש שֹאֵל אוֹתָם: מִי מֵהֶם יוֹדֵעַ לְסַפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֶׂה עַל אֹדוֹת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, וְלֶעָנִי, אֲשֶר יָדַע לְסַפֵּר נָתַן בְּמוֹצָאֵי שַבָּת דִינָר שֶל זָהָב בְּעַד כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶסִפֵּר. וְשֵם הָאִיש יָצָא בְּכָל הַמְדִינוֹת שֶבָּעוֹלָם, וְהָיוּ נֹהֲרִים אֵלָיו הֲמוֹנֵי עֲנִיִים, וּמְשָרְתָיו הָיוּ מְחַלְקִים לָהֶם צְדָקָה בְּיָד רְחָבָה. וְהֶעָנִי אֲשֶר יָדַע לְסַפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֶׂה עַל דְבַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, מִפְעָלָיו וְנִפְלְאוֹתָיו הָיָה מְקַבֵּל מֵהֶם דִינָר שֶל זָהָב בְּעַד כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶסִפֵּר.

פַּעַם אַחַת בָּא לְאוֹתָהּ הָעִיר יְהוּדִי אֶחָד וְסָר אֶל בֵּית הָאִיש הַהוּא וְאָמַר לִמְשָרְתֵי הַבַּיִת, שֶהוּא יוֹדֵעַ לְסַפֵּר עַל אֹדוֹת נִפְלְאוֹתָיו שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַה שֶכָּל שְאָר בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִים לְסַפֵּר. אֻמְנוּתוֹ בְכָךְ. אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב הוּא וְיַעֲקֹב שְמוֹ. רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, לִפְנֵי פְטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶה, קָרָא לְכָל תַּלְמִידָיו וְאָמַר לָהֶם אֵיךְ שֶיִתְנַהֲגוּ וּבַמֶה יִתְפַּרְנֵסוּ. לוֹ, לְיַעֲקֹב תַּלְמִידוֹ, אָמַר, שֶיִהְיֶה נֹסֵעַ מִמָקוֹם לְמָקוֹם וִיסַפֵּר דִבְרֵי נִפְלְאוֹתָיו. הוּא, רַבִּי יַעֲקֹב, נִצְטָעֵר:

– “גַם זוֹ אֻמָנוּת! – אָמַר – לִהְיוֹת נָע וָנָד תָּמִיד וּלְסַפֵּר מַעֲשִׂיוֹת”.

– וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם אָמַר לוֹ: "אֻמָנוּת טוֹבָה, עשֶׂר יָבֹא לְךָ מִמֶנָהּ. – כְּשֶנִפְטַר רַבּוֹ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, הָיָה הוּא, רַבִּי יַעֲקֹב, נֹסֵעַ מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר וְסִפֵּר דִבְרֵי נִפְלָאוֹת. שוֹמְעֵי הַנִפְלָאוֹת הָיוּ מִתְעַנְגִים וְנֹתְנִים לוֹ שְׂכָרוֹ. כַּךְ הָיָה נוֹסֵעַ חֳדָשִים וְשָנִים. פִּתְאֹם שָמַע אֶת שֵמַע הָאִיש הֶעָשִיר, יוֹשֵב אֶרֶץ אִיטַלִיָה, הַמְשַלֵם דִינָר שֶל זָהָב בְּעַד כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה וְאָמַר בִּלְבָבוֹ: “לָמָה לִי לִהְיוֹת נָע וָנָד כָּל יָמָי? הֲרֵי מוּטָב לִי לִנְסֹעַ שָמָה, אֶל הֶעָשִיר הַהוּא, לְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל דִבְרֵי הַנִפְלָאוֹת, שֶאֲנִי יוֹדֵעַ, אֲקַבֵּל מִמֶנוּ כַּמָה וְכַמָה דִינָרִים שֶל זָהָב וְעָשִיר גָדוֹל אֶהְיֶה, וְלֹא אֶצְטָרֵךְ עוֹד לִהְיוֹת נוֹסֵעַ מִמָקוֹם לְמָקוֹם”. – אָז קָנָה לוֹ סוּס וַעֲגָלָה וְנָסַע חֳדָשִים רַבִּים, עַד שֶבָּא שָמָה, וַהֲרֵי הוּא מוּכָן וּמְזֻמָן לְסַפֵּר אֶת דִבְרֵי הַנִפְלָאוֹת.

– הַמְשָרְתִים הוֹדִיעוּ אֶת הַדָבָר לַאֲדוֹנֵיהֶם וְהוּא פָקַד לְהָבִיא אֶת הַיְהוּדִי הַזָר אֶל הַבַּיִת, לָתֵת לוֹ דִירָה וְאֹכֶל וּמַשְקֶה וּלְהַגִיד לוֹ, כִּי בְשַבָּת, בְּשָעָה שֶיִהְיֶה מֵסֵב אִתּוֹ אֶל הַשֻלְחָן בֵּין שְאָר הָאֹרְחִים, יְסַפֶּר לוֹ אֶת דִבְרֵי הַנִפְלָאוֹת. שָמְעוּ גְדוֹלֵי הָעִיר וַחֲשוּבֶיהָ, שֶתַּלְמִידוֹ שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב בָּא וּמִתְאַסֵן בְּבֵיתוֹ שֶל אוֹתוֹ הֶעָשִיר וְנִקְבְּצוּ כֻלָם בְּלֵיל שַבָּת אֶל בֵּית הֶעָשִיר, בִּכְדֵי לִשְמֹעַ מִפִּיו סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת. יָשַב הֶעָשִיר בְּרֹאש הַשֻלְחָן וְהוֹשִיב אֶת רַבִּי יַעֲקֹב לִימִינוֹ. יָשְבוּ הֲמוֹנֵי אֹרְחִים, וּגְדוֹלִים וְנִכְבָּדִים בְּתוֹכָם, וְעֵינֵי כֻלָם נָסַבּוּ אֶל רַבִּי יַעֲקֹב. אַחֲרֵי שֶאָכְלוּ וְשָתוּ, הִפְנָה הָאִיש הֶעָשִיר אֶת רֹאשוֹ אֶל רַבִּי יַעֲקֹב וְאָמַר לוֹ:

– הִגִיעָה הַשָעָה. אָנָא סַפֶּר־נָא!

וְרַבִּי יַעֲקֹב מוֹרִיד אֶת רֹאשוֹ עַד חָזֵהוּ וְשוֹתֵק.

– אָנָא, אָנָא סַפֵּר! – אָמַר בַּעַל הַבַּיִת בְּקוֹל תְּחִנָה. וְרַבִּי יַעֲקֹב שוֹתֵק. פָּנָיו אָדְמוּ וְהִלְבִּינוּ חֲלִיפוֹת לִרְגָעִים וְלֹא אָמַר כְּלוּם.

כָּל הֲמוֹנֵי הַמְסֻבִּים תָּמָהוּ: – הַאִם לְהָתֵל בָּאָדָם הַגָדוֹל, בַּעַל הַבַּיִת, בָּא הָאִיש הַזָר הֵנָה? וְרַבִּי יַעֲקֹב יוֹשֵב וְדוֹאֵג וּמִצְטָעֵר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶר הָיָה לוֹ פִתְאֹם: מִכָּל הַדְבָרִים, אֲשֶר רָאָה אֵצֶל רַבּוֹ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, אֵינוֹ זוֹכֵר כְּלוּם. הוּא עָמַל וְיָגַע לְהַזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֵיזוֹ דָבָר וְכָל עֲמָלוֹ וִיגִיעוֹ לַשָוְא. רָאָה בַעַל הַבַּיִת אֶת צָרַת לִבּוֹ וְהִרְגִיעָהוּ בִדְבָרָיו: – מִקְרֶה הוּא. מֵעֲמַל דַרְכְּךָ הָרְחוֹקָה נֶחֱלַשְתָּ וְגַם כֹּחַ זִכְרוֹנְךָ נֶחֱלָש. נַמְתִּין נָא עַד יוֹם מָחָר. וְאוּלָם גַם בַּיוֹם הַמָחֳרָת, גַם בַּסְעֻדָה הַשְנִיָה וְגַם בַּסְעֻדָה הַשְלִישִית לֹא זָכַר ר' יַעֲקֹב דָבָר מִכָּל הַנִפְלָאוֹת, אֲשֶר רָאָה וְאֲשֶר הָיָה רָגִיל לְסַפֵּר בִּימֵי נוּדוֹ בֶעָרִים וּבַכְּפָרִים. אֲפִילוּ אֶת צוּרָתוֹ שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, צוּרַת הָעִיר מֶזִיבּוֹז, שֶבָּהּ יָשַב רַבּוֹ וְצוּרָתָם שֶל חֲבֵרָיו לֹא זָכָר. בְּכָל כֹּחַ זִכְרוֹנוֹ הִתְאַמֵץ לְהַזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֵיזֶה דָבָר, שֶיֵש לוֹ אֵיזוֹ שַיָכוּת אֶל רַבּוֹ וְתַלְמִידָיו, בִּכְדֵי שֶמִתּוֹךְ כַּךְ יִהְיֶה נִזְכָּר גַם כֵּן אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, וְחֶפְצוֹ לֹא הִצְלִיחַ בְּיָדוֹ. כְּאִלוּ לֹא רָאָה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב מִיָמָיו. הֲמוֹנֵי הַמְסֻבִּים הֵצִיקוּ לוֹ בְדִבְרֵיהֶם. הֵיטֵב חָרָה לָהֶם עַל אֲשֶר הֵעֵז לְהַטְעוֹת אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַצַדִיק וְהַיָשָר. אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת לֹא קָצַף עָלָיו, וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶהוֹסִיף לְהַרְגִיעֵהוּ.

– נַמְתִּין עוֹד – אָמַר – אוּלַי תִּזְכֹּר.

בְּמוֹצָאֵי שַבָּת שָלַח אֵלָיו בַּעַל הַבַּיִת עוֹד הַפַּעַם אֶת מְשָרְתוֹ לִשְאָלֵהוּ, אִם כְּבָר נִזְכַּר אֵיזֶה דָבָר עַל אֹדוֹת רַבּוֹ. אֲבָל לַשָוְא. הוּא אֵינוֹ זֹכֵר כְּלוּם. בַּעַל הַבַּיִת צִוָה לְהַגִיד לוֹ, שֶיַמְתִּין לוֹ עוֹד יָמִים אֲחָדִים אוּלַי יִזָכֵר. וְרַבִּי יַעֲקֹב צָם שְלשָׁה יָמִים וְהִתְפַּלֵל לֵאלֹהִים, שֶיָשִיב לוֹ אֶת כֹּחַ זִכְרוֹנוֹ, וְגַם צֹמוֹתָיו וּתְפִלוֹתָיו לֹא הוֹעִילוּ. כְּבָר נוֹאַש רַבִּי יַעֲקֹב מִתִּקְוָתוֹ לִזְכֹּר דְבַר־מָה עַל אֹדוֹת רַבּוֹ, וְהֶחְלִיט לָשוּב לְאַרְצוֹ. – בְּוַדַאי שֶאֵין רְצוֹנוֹ שֶל רַבִּי שֶאֶהְיֶה עַשִיר – אָמַר בִּלְבָבוֹ – וְאֵין לִי עֵצָה אַחֶרֶת, בִּלְתִּי אִם לָשוּב וְלִהְיוֹת נוֹדֵד בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים. וְאוּלָם לִפְנֶי צֵאתוֹ מִן הָעִיר הָלַךְ אֶל בַּעַל הַבַּיִת לְהִצְטַדֵק לְפָנָיו עַל אֲשֶר הִטְעָה אוֹתוֹ.

בַּעַל הַבַּיִת קִבֵּל אוֹתוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, נָתַן לוֹ נְדָבָה הֲגוּנָה וּבֵרְכָהוּ לְדַרְכּוֹ וְהוּא יָשַב לוֹ עַל עֶגְלָתוֹ וְהִתְחִיל נוֹסֵעַ.

פִּתְאֹם וְהִנֵה – מַעֲשֶׂה הוּא זוֹכֵר, וְהַמַעֲשֶׂה נִפְלָא מְאֹד מְאֹד. עַד מְהֵרָה קָפַץ מִן הָעֲגָלָה וְאֶל בֵּיתוֹ שֶל הַגְבִיר רָץ. – נִזְכַּרְתִּי! – קָרָא אֶל הַמְשָרֵת שֹמֵר הַפֶּתַח – לֵךְ וֶאֱמֹר לַאֲדוֹנֶיךָ, שֶמַעֲשֶׂה נִפְלָא נִזְכָּרְתִּי.

שָמַע הָאִיש הֶעָשִיר אֶת הַדָבָר וַיֵצֵא אֵלָיו מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה.

– נִזְכַּרְתָּ! – קָרָא אֵלָיו – יְהִי שֵם ה' מְבֹרָךְ!

ר' יַעֲקֹב הִשְתּוֹמֵם: – שִׂמְחָתוֹ זּוּ שֶל הָאִיש הַזֶה מָה הִיא? עוֹדֶנוּ מִשְתּוֹמֵם וּבַעַל הַבַּיִת מְחַבֵּק אוֹתוֹ וּמַכְנִיסֵהוּ לְחַדְרוֹ.

– סַפֵּר, סַפֶר־נָא! – קָרָא בַעַל־הַבַּיִת אֶל רַבִּי יַעֲקֹב. וְרַבִּי יַעֲקֹב סִפֵּר: בְּבֵית מִדְרָשוֹ שֶל רַבּוֹ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב הָיוּ יוֹשְבִים הוּא וְעוֹד שְנַיִם מֵחֲבֵרָיו בְּלֵיל מוֹצָאֵי שַבָּת. פִּתְאֹם נִכְנַס רַבָּם וְקָרָא אֲלֵיהֶם: – נִסַע נָא, נִסַע חִיש מַהֵר!

לְאָן נִסַע, לֹא שָאָלוּ. רַבָּם אוֹמֵר לָהֶם שֶיִסְעוּ, לָמָה זֶה יִשְאֲלוּ אוֹתוֹ – לְאָן? עָלָה רַבָּם עַל הָעֲגָלָה וְעָלוּ הֵם אַחֲרָיו. רָצוּ הַסוּסִים וּמָשְכוּ אֶת הָעֲגָלָה, רָצוּ מַהֵר וְהֵם לֹא יָדְעוּ לְאָן הַסוּסִים מוֹלִיכִים אוֹתָם. שָׂדוֹת וִיעָרוֹת, כְּפָרִים וְעָרִים חָלְפוּ לִפְנֵיהֶם כִּצְלָלִים, וְהֵם לֹא יָדְעוּ בְאֵיזֶה גָלִיל, אוֹ בְאֵיזוֹ מְדִינָה הֵם. רָצוּ הַסוּסִים כָּל הַלַיְלָה וְכַאֲשֶר הֵאִיר הַשַחַר, וְהִנֵה נִצְבוּ הַסוּסִים בְּעִיר גְדוֹלָה אַחַת לִפְנֵי שַעַר אַחַד הַבָּתִים, אֲשֶר כָּל דַלְתוֹתָיו וְחַלוֹנוֹתָיו סְגוּרִים הָיוּ. צִוָה אוֹתָם רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב לִדְפֹּק עַל הַשַעַר, וְהֵם דָפָקוּ.

יָצְאָה מִן הַבַּיִת אִשָה זְקֵנָה וְצָעֲקָה מָרָה:

– לָמָה בָאתֶם הֵנָה? הַאִם לָשִׂים עַל הֲרוּגֵינוּ נוֹסָפוֹת אַתֶּם רוֹצִים? בִּרְחוּ! בִּרְחוּ מִזֶה!

וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב לֹא הִשְגִיחַ בִּדְבָרֶיהָ. בְּחָזְקָה נִדְחַק וּבָא אֶל הַבַּיִת וְאֶת שְלשֶׁת תַּלְמִידָיו הִכְנִיס עִמוֹ. נִסְתַּכֵּל לְכַאן וּלְכַאן וְרָאָה אַנְשֵי הַבַּיִת שוֹכְבִים טְמוּנִים בַּפִּנוֹת, חֲרֵדִים עַל נַפְשָם, נֶאֱנָחִים מָרָה וּמִסְתַּכְּלִים אֶל הָאֲנָשִים הַבָּאִים בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת חֶמְלָה וָכַעַס גַם יָחַד.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב לֹא הִשְגִיחַ גַם בָּהֶם. רָאָה שֶיֵש שָם עֲלִיָה וְעָלָה אֵלֶיהָ. וְכֵיוָן שֶעָלָה, עָלוּ גַם שְלשֶׁת אֲנָשָיו. עָלְתָה גַם הַזְקֵנָה אַחֲרֵיהֶם וְיִלֵלָה: – כֻּלָנוּ לַהֶרֶג נְתוּנִים. אָנוּ מִתְחַבְּאִים מִפְּנֵי הוֹרְגִים, וְאַתֶּם כִּי בָאתֶם הֵנָה, בְּוַדַאי שֶדְבַר בֹּאֲכֶם יִוָדַע בָּעִיר וְכֻלָנוּ יַחְדָו אָבָדְנוּ!

לֹא שָׂם רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב לֵב גַם לְיִלְלוֹתֶיהָ וְנִכְנַס אֶל הַחֶדֶר שֶבָּעֲלִיָה. רָאָה וִילוֹנוֹת מְכַסִים עַל הַחַלוֹנוֹת שֶבְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר וְהֵסִיר מֵאַחַד הַחַלוֹנוֹת אֶת הַוִילוֹן. הַזְקֵנָה הִתְיַפָּחָה:

– אֶפְשָר שֶהָיִינוּ מֻצָלִים מִן הַהֲרֵגָה, וַהֲרֵי זֶה בָא וּמִתְגָרֶה בָרֶצַח!

לֹא הִשְגִיחַ בָּהּ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב גַם הַפַּעַם וְעָמַד וְנִסְתַּכֵּל בַּכִּכָּר הַגְדוֹלָה שֶלִפְנֵי בֵית הַכְּנִיסָה. נִסְתַּכֵּל וְרָאָה הֲמוֹנֵי נוֹצְרִים נֶאֶסָפִים עַל הַכִּכָּר סְבִיב בִּימָה גְבוֹהָה מְאֹד. וּפַעֲמוֹנֵי בֵית הַכְּנִיסָה מְצַלְצְלִים בְּקוֹל גָדוֹל, מְצַלְצְלִים וְאֵינָם פּוֹסְקִים. פִּתְאֹם – הָס!

עַל הַבִּימָה נִצָב גְדוֹל הַכְּמָרִים.

רָאָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב וּפָנָה אֵלָיו, אֶל יַעֲקֹב תַּלְמִידוֹ, וְאָמַר לוֹ:

– רוּץ מַהֵר וֶאֱמֹר אֶל הַכֹּמֶר הַדֹרֵש, שֶיָבֹא אֵלַי, תֵּכֶּף יָבֹא! שָמְעוּ אַנְשֵי הַבַּיִת וְהִתְחַלְחֲלוּ מְאֹד.

– מְשֻגָע! – קָרְאוּ אֵלָיו – אִיש יְהוּדִי הוּא שוֹלֵחַ עַתָּה אֶל הַכֹּמֶר. הֲרֵי בְשָעָה שֶיִתְרָאֶה בָרְחוֹב יִקְרְעוּ אוֹתוֹ הַהֲמוֹנִים לִקְרָעִים. וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב הֵאִיץ בּוֹ, בְּיַעֲקֹב תַּלְמִידוֹ:

– רוּץ חִיש מַהֵר!

וְהוּא, יַעֲקֹב תַּלְמִידוֹ, בָּטַח בְּרַבּוֹ וְיָצָא. רָץ בְּתוֹךְ הָרְחוֹב, חוֹצֶה לוֹ דֶרֶךְ בֵּין הַהֲמוֹנִים הָרַבִּים וְאֵין אִיש פּוֹגֵעַ בּוֹ לְרָעָה. נִגַש אֶל הַכֹּמֶר, דִבֵּר אֵלָיו אֶת הַדְבָרִים, שֶרַבּוֹ צִוָה עָלָיו לְדַבֵּר, וְהַכֹּמֶר הַגָדוֹל מֵשִיב לוֹ בְנַחַת: – אָבֹא אָבֹא. אַחֲרֵי שֶאֶגְמוֹר אֶת דְרָשָתִי.

אַנְשֵי הַבַיִת נִסְתַּכְּלוּ בְּעַד הַסְדָקִים וְהַחוֹרִים, רָאוּ וְתָמְהוּ, וּפִיְסוּ אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב. אֲבָל הוּא גַם לְדִבְרֵי הַפִּיוּס שֶלָהֶם לֹא שָׂם לֵב. רָאָה אֶת תַּלְמִידוֹ שָב אֵלָיו לְבַדוֹ, בְּאֵין הַכֹּמֶר אִתּוֹ, וְצָעָק: – שוּב וֶאֱמֹר לוֹ: “אַל תִּהְיֶה שוֹטֶה! בֹּא אִתִּי תֵּכֶּף!”.

וְיַעֲקֹב תַּלְמִידוֹ שָב אֶל הַבִּימָה, אֲשֶר עָלֶיהָ עָמַד גְדוֹל הַכְּמָרִים וּכְבָר הִתְחִיל דוֹרֵש.

אָחַז יַעֲקֹב בִּבְגָדָיו, סָחַב אוֹתוֹ, אָמַר אֵלָיו אֶת הַדְבָרִים אֲשֶר צִוָה עָלָיו רַבּוֹ וְהוֹסִיף וְסָחַב אוֹתוֹ, עַד שֶהֱבִיאָהוּ אֶל אוֹתוֹ הַבָּיִת. רָאָהוּ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, וְהִכְנִיס אוֹתוֹ לְחֶדֶר מְיֻחָד, שָׂח אִתּוֹ כִשְתֵּי שָעוֹת וְאַחַר כַּךְ יָצָא הָרַבִּי, יָשַב עִם שְלשֶׁת אֲנָשָיו עַל עֶגְלָתוֹ וְשָב לְעִירוֹ.

_____________


שָמַע הָאִיש בַּעַל הַבַּית אֶת הַמַעֲשֶׂה הַזֶה וְהֵרִים אֶת יָדָיו לְמָרוֹם וְנָתַן שֶבַח וְהוֹדָיָה לֵאלֹהִים. אַחַר כַּךְ פָּנָה אֶל רַבִּי יַעֲקֹב וְאָמַר לוֹ:

– אֲנִי הָאִיש, גְדוֹל הַכְּמָרִים!

וְסִפֵּר הָאִיש לְרַבִּי יַעֲקֹב כַּדְבָרִים הָאֵלֶה: גָדוֹל בֶּן גְדוֹלִים הָיָה, גָדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְחָכְמָה וְגַם אֲבוֹתָיו גְדוֹלִים בַּתּוֹרָה וּבְחָכְמָה הָיוּ. גָבַהּ לִבּוֹ וְהִתְגָאָה וְכֵיוָן שֶהִתְגָאָה, נִתְגַבֵּר עָלָיו יִצְרוֹ הָרָע וְהֵמִיר אֶת דָתוֹ. מִשוּם שֶגָדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְחָכְמָה הָיָה, נַעֲשָׂה כֹמֶר וְעָלָה מַעְלָה מָעְלָה, עַד שֶנַעֲשָׂה לַגָדוֹל שֶבַּכְּמָרִים וַהֲמוֹנִים רַבִּים הָיוּ נֶאֱסָפִים לִשְמֹעַ אֶת דְרָשוֹתָיו. נִתְקַנְאוּ בוֹ שְאָר הַכְּמָרִים וּבִזוּ אוֹתוֹ.

בְּשֵם “יְהוּדִי” קָרְאוּ לוֹ, בִּכְדֵי לְגַנוֹת אוֹתוֹ.

רָאָה אֶת הַכְּמָרִים מְבַזִים אוֹתוֹ, וְהִתְחִיל דוֹרֵש בִּגְנוּתָם שֶל הַיְהוּדִים וְלַהֲרוֹג בָּהֶם הֵסִית אֶת הַהֲמוֹנִים, וְהַכֹּל בִּכְדֵי לְהַרְאוֹת שֶהוּא בְעַצְמוֹ שׂנֵא אֶת הַיְהוּדִים. וְאוּלָם זְכוּת אֲבוֹתָיו עָמְדָה לוֹ וּמִן הַשָמַיִם רִחֲמוּ עָלָיו וְעַל נִשְמָתוֹ. רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב הָיָה בָא אֵלָיו וְדִבֵּר עַל לִבּוֹ, שֶיָשוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. בָּא פַעַם, שְתַּיִם, עֶשֶׂר פְּעָמִים, עַד שֶלִבְסוֹף נִתְחָרֵט עַל הָרָעָה הַגְדוֹלָה אֲשֶר עָשָׂה וְהֶחְלִיט לִבְרוֹח מֵעִיר מוֹשָבוֹ וְלָשוּב אֶל עַמוֹ וְדָתוֹ. הֶחְלִיט וְלֹא קִיֵם. יִצְרוֹ נִתְגַבֵּר עָלָיו וְלֹא נָתַן אוֹתוֹ לִבְרוֹחַ.

בַּבֹּקֶר, בְּיוֹם חַג לַנוֹצְרִים, נֶאֶסְפוּ אֵלָיו הַהֲמוֹנִים כְּפַעַם בְּפַעַם לִשְמֹעַ אֶת דְרָשָתוֹ, וְהוּא יָצָא וְנִצָב עַל הַבִּימָה. כַּאֲשֶר שָמַע מִפִּי רַבִּי יַעֲקֹב, שֶרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב בָּא אֶל הָעִיר וּמְצַוֶה עָלָיו לָבֹא אֵלָיו, רָצָה לַעֲשׂוֹת תֵּכֶּף כִּדְבָרָיו, אַךְ יִצְרוֹ הָרָע הֵסִית אוֹתוֹ שֶלֹא יֵלֵךְ עַד שֶיִגְמוֹר אֶת דְרָשָתוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶר קָרָא לוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב שֵנִית, נִתְגַבֵּר עַל יִצְרוֹ וְהָלָךְ. רָאָהוּ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב וְהוֹרָהוּ דֶרֶךְ תְּשוּבָה וְאָמַר לוֹ:

– בְּשָעָה שֶיָבֹא אִיש אֵלֶיךָ וִיסַפֵּר לְךָ אֶת הַקוֹרוֹת אוֹתְךָ בַּמָקוֹם הַזֶה, תֵּדַע שֶכְּבָר נַעֲשֵׂיתָ בַּעַל־ תְּשוּבָה גָמוּר. וּבַעַל הַתְּשוּבָה חָלַק מַחֲצִית הוֹנוֹ לָעֲנִייִם וּמַחֲצִית הוֹנוֹ לָקַח לוֹ וּבָרַח לְאֶרֶץ אִיטַלִיָה וְשָם עָסַק בְּתוֹרָה, תְּפִלָה, צְדָקָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

– אֲנִי הָאִיש! – סִיֵם בַּעַל הַבַּיִת אֶת סִפּוּרוֹ – כְּשֶבָּאתָ אֵלַי וְשָכַחְתָּ אֶת כָּל אֲשֶר יָדַעְתָּ עַל אֹדוֹת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, בְּוַדַאי שֶלֹא הָיִיתִי עוֹד כְּדַאי לְכָךְ. הוֹסַפְתִּי לַעֲשׂוֹת תְּשוּבָה, וְהִנֵה זָכִיתִי לִרְאוֹת, כִּי כָל עֲוֹנוֹתַי כְּבָר נִתְכַּפָּרוּ! –

וּבְדַבֵּר הָאִיש אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה נָתַן לְרַבִּי יַעֲקֹב אַלְפֵי אֲלָפִים דִינְרֵי זָהָב וְנִתְקַיֵם בּוֹ מַה שֶאָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ: “אֻמָנוּת זוּ עשֶׁר יָבֹא לְךָ מִמֶנָה”.


______________



  1. דרוֹנות – מתנות.  ↩

המלצות קוראים
תגיות