רקע
עזריאל נתן פרנק
פְּטִירָתוֹ שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב.
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

הַיוֹם יוֹם חַג הַשָבוּעוֹת, וּמֵאָז הַבֹּקֶר נִתְמַלֵא כָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ אוֹרָה מֵאוֹתוֹ הַמָאוֹר שֶל הַתּוֹרָה, שֶנִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם זֶה עַל הַר סִינָי.

וּמְנַשְבוֹת הָיוּ רוּחוֹת קַלוֹת, מְנַשְבוֹת וּמְרַקְדוֹת, וְתוֹךְ כְּדֵי רִקוּד הָיוּ מְפַזְרוֹת רֵיחוֹת נְעִימִים, שֶכְּמוֹתָם לֹא הֵרִיחַ עוֹד אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶה. רֵיחוֹת גַן הָעֵדֶן. וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב יוֹשֵב לוֹ בְחַדְרוֹ וְהוֹגֶה בַּאֲשֶר הוּא הוֹגֶה, וְתַלְמִידָיו עוֹמְדִים בַּחֶדֶר הַסָמוּךְ לְחַדְרוֹ, מְדַבְּרִים דִבְרֵי תוֹרָה וּמִתְפַּלְאִים.

– מָה הָרֵיחוֹת הַמְתוּקִים, שֶאֵין כְּמוֹתָם לִמְתִיקוּת, הַחוֹדְרִים בְּעַד חֲרַכֵּי הַחַלוֹנוֹת וְהַפְּתָחִים?

פִּתְאֹם וְהִנֵה קוֹל שְׂחוֹק אַדִיר, פֶּרֶא, פּוֹרֵץ וְיוֹצֵא מִתּוֹךְ חַדְרוֹ שֶל רַבָּם.

נִבְהֲלוּ הַתַּלְמִידִים מְאֹד וְנֶחְפְּזוּ וּבָאוּ אֶל חֲדַר רַבָּם, וְהִנֵה הוּא יוֹשֵב לוֹ בִמְנוּחָה, מִסְתַּכֵּל לְכַאן וּלְכַאן וּמֵנִיעַ אֶת כְּתֵפָיו, כְּאוֹמֵר:

– אֵין עֵצָה!

– מַה קוֹל הַשְׂחוֹק, אֲשֶר שָמַעְנוּ? – אָמַר הַגָדוֹל שֶבְּתַלְמִידָיו.

– הוּא, מַלְאַךְ־הַמָוֶת, שׂוֹחֵק. בּוֹרֵחַ הָיָה תָמִיד מִפָּנָי.

אֵימָתִי הָיְתָה עָלָיו. יוֹדֵעַ הָיָה, שֶאֲנִי יָכוֹל לְגָרֵש אוֹתוֹ אֶל הַמָקוֹם, שֶבּוֹ פִלְפְּלִים שְחוֹרִים גְדֵלִים. עַכְשָו, כֵּיוָן שֶנִגְזְרָה הַגְזֵרָה, הֲרֵיהוּ שָׂמֵחַ וְלִבּוֹ טוֹב עָלָיו.

– נִגְזְרָה גְזֵרָה! – קָרְאוּ הַתַּלְמִידִים בְּבֶהָלָה גְדוֹלָה.

– נִגְזְרָה וְאֵין לְבַטְלָהּ! – אָמָר.

פָּרַש הַגָדוֹל שֶבָּהֶם לְבֵית־הַמִדְרָש וְהִפְצִיר בִּתְפִלָתוֹ.

הִרְגִיש הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בַּדָבָר זֶה וְאָמָר:

– רְקִיעִים הוּא בוֹקֵעַ, עוֹלָמוֹת הוּא מַרְעִיש, וְהַכֹּל לְחִנָם. כָּל הַשְעָרִים נִפְתָּחִים לְפָנָיו, אַךְ אוֹתוֹ הַשַעַר, שֶבּוֹ הָיִיתִי נִכְנָס, סָגוּר לְפָנָיו, וְסָגוּר יִהְיֶה. נִגְזְרָה גְזֵרָה וְאֵין לְהָשִיב.

הִרְגִיש אוֹתוֹ הַתַּלְמִיד שֶאֵין תְּפִלָתוֹ נִשְמַעַת וְשָב אֶל חֲבֵרָיו, וְכֻלָם נִצְבוּ סְבִיבוֹת רַבָּם.

פָּנָה אֲלֵיהֶם הַבַּעַל־שֵם־טוֹב וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם אָמַר אֶת הַמַעֲשֶׂה אֲשֶר יַעֲשֶׂה וְאֶת אֲשֶר יִקְרֶה אוֹתוֹ עַד אַחֲרִית יָמָיו. וְאַחֲרֵי כֵן שָכַב עַל מִטָתוֹ וְהוֹרָה לָהֶם, כֵּיצַד הַנְשָמָה נִפְטֶרֶת מִכָּל אֵבָר וְאֵבָר שֶבַּגוּף.

עָמְדוּ הַתַּלְמִידִים וּבָכוּ.

– מָה אַתֶּם בּוֹכִים? – אָמַר לָהֶם רַבָּם – דֶרֶךְ פֶּתַח אֶחָד אֵצֵא וְתֵכֶּף אֶכָּנֵס דֶרֶךְ פֶּתַח אַחֵר.

וְשוּב נִשְמַע קוֹל שְׂחוֹק אַדִיר, שְׂחוֹק פֶּרֶא נוֹרָא מְאֹד.

– עִם הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא עוֹד אָשִׂיחַ מְעָט – אָמַר הַבַּעַל־שֵם־טוֹב וַיֵשֶב עַל מִטָתוֹ, וּמִפִּיו יָצְאוּ מִלִים, מִלִים שֶל אֵש פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר וְנֶעְלָמוֹת.

רָאוּ תַלְמִידָיו אֶת הַמִלִים: “שְמַע יִשְרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד” – וְנִזְדַעְזְעוּ מְאֹד, נִזְדַעְזְעוּ עַד שֶכִּמְעַט פָּרְחוּ נִשְמוֹתֵיהֶם.

וְהָרוּחוֹת הַקַלוֹת מְנַשְבוֹת, מְנַשְבוֹת וּמְרַקְדוֹת, וְתוֹךְ כְּדֵי רִקוּד הֵן מְפַזְרוֹת רֵיחוֹת, רֵיחוֹת מְתוּקִים, נְעִימִים, שֶכְּמוֹתָם לֹא הֵרִיחַ עוֹד אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶה.

שַעֲרֵי גַן־הָעֵדֶן נִפְתְּחוּ לְקַבֵּל אֶת נִשְמַת רַבִּי יִשְׂרָאֵל־בַּעַל־שֵם־טוֹב וּמַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן יָרְדוּ מִמָרוֹם לְלַוֹת אֶת הַנְשָמָה הַקְדוֹשָה וְהֵם מַשִיקִים בְּכַנְפֵיהֶם, וּמִן הַמַשַק יוֹצְאוֹת הָרוּחוֹת הַמְנַשְבוֹת וְהַמְרַקְדוֹת וְהַמְבִיאוֹת אֶת הָרֵיחוֹת, וְהָרֵיחוֹת בָּאִים וּמְשִיבִים אֶת נִשְמוֹת הַתַּלְמִידִים אֶל גוּפָם, וְהֵם עוֹמְדִים וּמִזְדַעְזְעִים, נִשְמוֹתֵיהֶם פּוֹרְחוֹת וְשָבוֹת, וְהֵם שָבִים וּמִזְדַעְזְעִים.

נִזְדַעְזַע גַם רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, וּמִיַד פָּסְקוּ הָרוּחוֹת לְנַשֵב, רֵיחוֹת גַן הָעֵדֶן חָלְפוּ וְנֶעְלְמוּ, וְהָאוֹרָה, אֲשֶר מִלְאָה אֶת הָעוֹלָם מֵאָז הַבּוֹקֶר נָגוֹזָה. נִסְתַּכְּלוּ הַתַּלְמִידִים בִּפְנֵי רַבָּם – וְהִנֵה הוּא נִפְטָר.


______________


המלצות קוראים
תגיות