רבי ישראל בעל־שם־טוב
מאתעזריאל נתן פרנק
הקדמה.
מאתעזריאל נתן פרנק
בשם “חסידים” נקראו לפנים היהודים, אשר שאפו להתקדש ולהטהר, להתרחק מכל חמודות העולם הזה, להסיר מלבם את כל התאוות הרעות, להתהלך בתום וביושר ולהדבק בכל מיני מדות טובות, לעשות רק מעשים טובים בלי העלות על לבם כלל וכלל, שיקבלו איזה שכר על מעשיהם ולהיות נכונים בכל רגע ורגע למסור את נפשם על קיום מצות הבורא ועל טובתו של עם ישראל, להיות שמחים תמיד בחלקם, אפילו בשעה שאין להם בעולמם כלום, מלבד האמונה באל אחד ובתורתו. היהודי שכבר הצליח להתרומם מעל השפלות של העולם הזה ותאותיו, להתרחק מן המדות הרעות, המצויות בין בני האדם, ולהדבק בטוב, סמן הוא, שנשמתו נעלה מאד על נשמותיהם של שאר בני האדם והיא חביבה על הקדוש־ברוך־הוא ונכבדה לפני מלאכי עליון, עד שהם ממהרים תמיד לעשות רצונה ולהגן עליה מפני השטן והכת שלו, האורבים לה תמיד לתפשה ולהפילה למדחפות, באשר הם יראים פן יצלח בידה חפצה ללמד תועים בינה ולהדריך את כל בני העולם בארחות־יושר, ואז תכלה הרעה מן הארץ ואתה יחדו יכלו גם הם, המזיקים.
האיש, אשר החסידים מאמינים בו, שנשמה כזאת לו, נקרא בפיהם בשם “צדיק” ואותו הם מקדישים ומעריצים.
וה“צדיק”, לפי אמונת החסידים, הוא עליון לא רק על כל בני האדם, אבל גם על המלאכים. לפניו אין רום ואין עומק, אין מרחב ואין מרחק. הוא צופה ורואה כל אשר על האדמה ותחתיה ואשר בכל הרקיעים וממעל להם. כשהוא רוצה, הריהו מהלך ברגע אחד רבבות פרסאות (להליכה כזו קוראים החסידים בשם “קפיצת הדרך”), או גם מעתיק ממרחק של רבבות פרסאות בנינים גדולים ומביא אותם אליו. הוא מביט ללב כל אדם ואדם ואין נסתר מנגד עיניו, וגם את העתידות לבא על עמים ועל אנשים עד סוף כל הדורות הוא חוזה. נשמתו הולכת ומזדככת ועולה למרומי שחקים, משביעה את “השרים” הממונים על כל דבר ודבר: על המים ועל האש, על גדול עשבים ואילנות, דגן ופרות, על הגשמים והשלגים, על החמה והלבנה, על הבהמות, החיות והעופות, על לדת בני האדם, בריאותם, רפואתם ופרנסתם, אשרם ואסונותיהם, ובכח ה“השבעה” הזאת, מוריד הצדיק את “השרים” האלה ממרום ומצוה אותם לעשות רצונו. באופן זה עושה הצדיק נפלאות גדולות, נסים, “מופתים”.
על אדות הנפלאות האלה, אשר עשו “הצדיקים” הקדמונים שגורות בפי החסידים אגדות רבות מאד. בשעה שהם, החסידים, נקבצים ומדברים בשבחה של החסידות, מספרים הגדולים או הזקנים שביניהם את דבר “המופתים” והנסים הגדולים, אשר עשו לפנים הצדיקים הגדולים, שעלו והגיעו למדרגה עליונה, או עליונה שבעליונה, שאין שום “צדיק” בזמן הזה זוכה לה; מספרים כפי ששמעו בעצמם מפי צדיקים, בניהם ובני בניהם של אותם הצדיקים הגדולים עושי הנפלאות, או מקרביהם.
החסידים מספרים ורבים מהם יודעים למשוך בספוריהם לבות זקנים וצעירים, לקשר את שומעי ספוריהם אליהם כבעבותות, להלהיב את רוחם ולהעלות את נשמותיהם לעולמות שאין בהם חקות קבועים של הטבע וסדריו, אלא יש פלאות, פלאי פלאות, טובות לטובים וראוים להן וגם לרעים, השבים בתשובה, או שיש בהם איזה צד זכות, שאז מתקן הצדיק את נשמותיהם. האַגדות שנדפסו זה כבר בספרים שונים, אינן נחשבות בעיני החסידים לכלום. צנומות הן ויש בהן דברים המבישים את אומריהם. ומלבד זאת אין שום גדול וצדיק – אומרים טובי החסידים – חתום עליהן. לא כך האגדות שבעל פה, שהן מסורות מפה לפה, מפי צדיקים וחסידים לבניהם ובני בניהם ולאנשי שלומם הידועים ומפורסמים, ואיש מאלה הגדולים אינו מעלה אותן על ספר. הם הגדולים, כותבים את דברי התורה שלהם או של רבותיהם, אבל אין כותבים “מעשיות”, כי גדלתם של הצדיקים מתגלה בדברי תורה שלהם, ולא ב“מעשיות”, שבכל אופן אינן, אלא דברי אגדה בלבד.
והחסידים היודעים לספר – רובם הם אמנים על פי דרכם. הדברים שהם מספרים נצבים לפני שׁומעיהם כמו חיים. הם אינם מכחישים לגמרי את “המעשיות” הנדפסות, אלא מקצרים ומאריכים בהן. מסירים מהן את הדברים התפלים וחסרי הטעם, מקשטים אותן בכמה וכמה קשוטים ומוסיפים עליהן לוית חן והוד.
והנה מן האגדות האלה, המסופרות בפי החסידים, בחר המאסף את היפות והמשבחות שבהן, כתב אותן על פי הספורים, אשר שמע בימי ילדותו מפי טובי החסידים, האמנים שבין המרבים לספר בשבחם של הצדיקים הקדמונים וגדולתם ו“מופתיהם”, וקבע אותן בספר זה, ספר “מבחר אגדות החסידים”, בלשון קלה ומובנת ככל האפשר לכל מי שלמד עברית, ואפילו לנערים, ובסגנון נוח למקרא. והנני מקוה, שגם בשעה שהן נדפסות תהיינה מושכות את לב קוראיהן ומרוממות את נפשם, כשם שהיו מושכות את הלבבות ומרוממות את הנפשות בשעה שהיו מסופרות בפה.
המאסף והמסדר.
לָמָה נִקְרָא שְמוֹ יִשְׂרָאֵל?
מאתעזריאל נתן פרנק
לֵיל טֵבֵת הָיָה הַלַיְלָה הַהוּא, לֵיל אָרֹךְ מֹאד, לֵיל חֹשֶךְ וַאֲפֵלָה. נִתְּנָה הָרְשוּת לְמַלְאַךְ־הַחֲשֵכָה לִפְרֹשׂ אֶת מֶמְשַלְתּוֹ עַל הָאָרֶץ, וְהוּא בָא וַיְכַס בֶּעָבִים שְחוֹרִים אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ אֶת הַלְבָנָהּ וְאֶת הַכּוֹכָבִים.
הוֹלֵך הַלַילָה וְנִמְשָךְ; הוֹלְכִים הֶעָבִים וּמִתְפַשְטִים לְאֹרֶך וּלְרֹחַב בַּחֲלָלוֹ שֶל הָעוֹלָם, וּפְנֵי הַשָמַיִם הוֹלְכִים וְקוֹדְרִים.
נִתְקַנֵא מַלְאַךְ הָרוּחוֹת בְּמַלְאַךְ הַחֲשֵכָה וְהוֹצִיא מִפְּאַת מִזְרָח רוּחַ חָזָק, סוֹעֵר – וְצוֹרֵח,ַ סוֹעֵר – וּמֵרִיעַ, סוֹעֵר – וְעוֹקֵר גַגוֹת וַאֲרֻבּוֹת־עָשָן, סוֹעֵר – וּמְפָרֵק אִילָנוֹת, סוֹעֵר וּמְטַלְטֵל אֶת שְלָלוֹ לְמַעְרָב.
עַד מְהֵרָה יָצָא כְנֶגְדוֹ רוּחַ מִפְּאַת מַעֲרָב, וְגַם הוּא צוֹרֵחַ וּמֵרִיעַ, עוֹקֵר גַגוֹת וַאֲרֻבּוֹת עָשָן, מְשָרֵש אִילָנוֹת וְדוֹחֲפָם כְּלַפֵּי מִזְרָח.
מִתְפָרֵץ רוּחַ מִצַד דָרוֹם, בְּרַעַם וּבְרַעַש הוּא מִתְפָּרֵץ וְסוֹעֵר, עוֹקֵר, סוֹחֵב וְדוֹחֵף הַכֹּל לְצַד צָפוֹן. נִפְתְּחוּ שַעֲרֵי צָפוֹן, וְגַם מִשָם הִתְפָּרֵץ הָרוּחַ הַזוֹעֵם. הוּא פּוֹרֵשׂ כְּנָפָיו, מַשְלִיךְ קַרְחוֹ, סוֹעֵר וּמְיַלֵל, דוֹחֵף אֶת הַכֹּל כְּלַפֵּי דָרוֹם.
נֶעֶקְרוּ גַגוֹת וַאֲרֻבּוֹת־עָשָן, שֹרְשוּ אִילָנוֹת, וְכָל אֵלֶה עָטְפוּ לְבָנִים וּבַמָחוֹל יָצְאוּ יַחְדָו, בִּמְחוֹל־הָעִגוּל, עִגוּל בְּתוֹךְ עִגוּל, כִּמְחוֹל הַ“חֲסִידִים”. כִּי הָרוּחוֹת יָצְאוּ אֶלה מוּל אֵלֶה, וְהֵם רָקְדוּ זֶה כְּנֶגֶד זֶה, יָצְאוּ בְמָחוֹל לְקוֹל נְגִינַת הַסַעַר הַמִתְחוֹלֵל.
מָחוֹל־שֶל־מֵתִים מַמָש הָיָה אָז בָּעוֹלָם, – וְהַחַיִים נֶחְבָּאוּ. נֶחְבָּא הָאָדָם בְּדִירָתוֹ; נֶחְבְּאָה הַצִפּוֹר בְּקִנָהּ; הִסְתַּתְּרָה הַחַיָה בִמְאוּרָתָה; הִתְכַּוְצָה הַבְּהֵמָה בְרִפְתָּה; נִתְקַע הָעַכְבָּר בְּחוֹרוֹ.
פִּתְאֹם נָס הַחֹשֶךְ, וְאוֹר גָדוֹל זָרַח בָּעוֹלָם. אוֹר בַּחוּץ, אוֹר בַּבַּיִת, בַּקֵן, בַּמְאוּרָה, בַּדִיר וּבַחוֹר – אוֹר בַּכֹּל. כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ נִתְמַלֵא אוֹרָה, אוֹרָה וְשִירָה, שִירָה רוֹמֵמָה, אֲשֶר כָּמוֹהָ לֹא שָמְעָה אֹזֶן מֵעוֹלָם. הֶמְיַת הָרוּחוֹת וְיִלְלָתָם נֶהֶפְכוּ לְקוֹלוֹת שֶל חֲצוֹצְרוֹת. הַתַּרְנְגוֹלִים קָרְאוּ בְקוֹל עוּגָב; הַבְּהֵמוֹת גָעוּ בְּקול כִּנוֹר; הָעוֹרְבִים צָרְחוּ בְקוֹל מְצִילְתָּיִם; הָעַכְבָּרִים צִפְצְפוּ בְקוֹל זִמְרָה; וְהַצִפֳּרִים הָיוּ הַמְנַצְחִים עַל כָּל אֵלֶה. וְכַעֲבֹר רֶגַע שָב הַכֹּל לְקַדְמוּתוֹ. מְצִיצִים הַכּוֹכָבִים וּמַזְהִירִים, וְהַקוֹר גָדוֹל, קוֹר שֶל טֵבֵת. מִלְחָמָה בָאָרֶץ וּמִלְחָמָה בַשָמָיִם.
קוֹל רַעַש גָדוֹל וְנוֹרָא נִשְמַע פִּתְאֹם, וְעַד הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה הִגִיעַ. טס מַלְאַךְ הַמָוֶת וְחַרְבּוֹ שְלוּפָה בְיָדוֹ. רִבּוֹא רִבְבוֹת עֵינָיו לְטוּשוֹת אֶל הַבַּיִת הַקָטָן, הַנָמוּךְ וְהָרָעוּעַ, אֲשֶר בִּקְצֵה עִיר אַחַת בְּוָלוֹחִיָה, אֶל בֵּיתוֹ שֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
חָרְדָה כָל הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה וְהֶחֱרִידָה אֶת רְפָאֵל מִמְקוֹמוֹ. וּבִטיסָה אַחַת הִגִיעַ הַמַלְאָךְ רְפָאֵל עַד מַלְאַךְ הַמָוֶת וְאָחַז בְּחַרְבּוֹ.
נֶאֱבַק מַלְאַךְ הַמָוֶת עִם רְפָאֵל, פָּרַשׂ אֶת מְעִילוֹ וְהִקְדִיר אֶת הַמְאוֹרוֹת – זוֹ הַחֲשֵכָה אֲשֶר הָיְתָה בָעוֹלָם; פִּרְפֵּר בְּכָל אֵבָרָיו – אֵלוּ הָרוּחוֹת אֲשֶר שָלְטוּ בָעוֹלָם.
נִטְפַּל גַבְרִיאֵל לִרְפָאֵל וּשְנֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בְמַלְאַךְ הַמָוֶת וְלֹא הִרְפּוּ מִמֶנוּ.
הַנִיחוּ לִי: – צָרַח מַלְאַךְ הַמָוֶת – הַנִיחוּ! מְצֻוָה וְעוֹמֵד אָנִי! – לֹא אַנִיחֶךָ! – צָעַק רְפָאֵל – לֹא!
נָהַם מַלְאַךְ הַמָוֶת נְהִימָה אֲרֻכָּה, שֶקוֹלָהּ נִשְמַע מִסוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וּמִיַד בָּאוּ מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וְסִפְרָם שֶל הַחַיִים וְהַמֵתִים בְּכַנְפֵיהַם. הֵנִיחוּ אֶת הַסֵפֶר לִפְנֵי מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל, יָשְבוּ בְכַנְפֵיהֶם, וְהַסֵפֶר נִפְתַּח, וּמַלְאַךְ הַמָוֶת שָלַח אֶת יָדוֹ וְנָגַע בַּמְגִלָה.
– ראוּ מַה שֶכָּתוּב בָּזֶה! – צָרַח מַלְאַךְ הַמָוֶת.
“חַנָה בַּת רְאוּבֵן עֲתִידָה לִחְיוֹת שִבְעִים שָנָה, שִבְעִים יָמִים, שִבְעִים שָעוֹת וְשִבְעִים רְגָעִים”. – קָרְאוּ מַלְאֲכֵי־הַחַבָּלָה. – וְעַכְשָו הִגִיעַ הָרֶגַע! – צָרַח מַלְאַךְ־הַמָוֶת – הַנִיחוּנִי לְמַלֵא אֶת פְּקֻדַת יוֹצְרִי!
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִנִיחוּהוּ. – רְפָאֵל הֶחֱזִיק בְּחַרְבּוֹ וְגַבְרִיאֵל תָּקַף בִּכְנָפָיו.
נֶאֶבַק עִמָהֶם מַלְאַךְ הַמָוֶת, פִּרְפֵּר בְּכָל אֵבָרָיו, צָרַח בְּקוֹל נוֹרָא, הִצִיעַ אֶת טַעֲנוֹתָיו, וְכַאֲשֶר רָאוּ שְנֵי הַמַלְאָכִים, כִּי עוֹד מְעַט יְנַצַח אוֹתָם, תָּבְעוּ אוֹתוֹ לָלֶכֶת וְלַעֲמֹד לִפְנֵי בֵּית־דִין שֶל מָעְלָה.
עָמְדוּ רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל וְטָעָנוּ:
– זֶה עַתָּה נוֹלַד הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, זֶה שֶעָתִיד לִהְיוֹת לִמְאוֹר הַגוֹלָה, וְהַלָה בָא וְאוֹמֵר לִגְזֹל אֶת אִמוֹ.
– הִגִיעָה הַשָעָה, הִגִיעַ הָרָגַע! – צָרַח מַלְאַךְ־הַמָוֶת.
– צַדִיק זֶה עָתִיד לְהָבִיא אוֹרָה וְחַיִים לָעוֹלָם – הִמְלִיצוּ שְנֵי הַמַלְאָכִים – וְאֵיךְ תָּמוּת אִמוֹ, בָּשָעה שֶהוּא נוֹלָד?
– גְזֵרָה הִיא וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ! – הוֹסִיף מַלְאַךְ הַמָוֶת לִצְרֹחַ.
טָעֲנוּ שְנֵי הַמַלְאָכִים, טָעֲנוּ וְהוֹכִיחוּ, כִּי עוֹללֵ זָקוּק לְאֵם, אֲשֶר תֵּנִיקֵהוּ וּתְטַפְּחֵהוּ, וְאִם לֹא – חַיָיו אֵינָם חַיִים, וְאֵין מִן הַדִין, כִּי יִתְיַתֵּם אוֹתוֹ תִינוֹק, שֶעָתִיד לָצֵאת מִמֶנוּ אוֹר־עוֹלָם. וּמַלְאֵךְ הַמָוֶת עוֹמֵד עַל דַעְתּוֹ:
– גְזֵרָה הִיא!
כְּרֶגַע בָּא גַם הַשָׂטָן וְקִטְרֵג: – גְזֵרָה הִיא, גְזֵרַת הַבּוֹרֵא וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ. בְּיַד חַנָה בַּת רְאוּבֵן הִפְקִיד הַבּוֹרֵא אֶת הַנְשָמָה הָאֲצוּלָה מִמָרוֹם, וְכֵיוָן שֶהִגִיעַ הַזְמָן, עָלֶיהָ לְהָשִיב אֶת הַפִּקָדוֹן. נָפוֹצוּ מַלְאֲכֵי־יֹשֶר לְעוֹרֵר רַחֲמִים, נִכְנְסוּ לְגַן־הָעֵדֶן וְעוֹרְרוּ אֶת כָּל הַצַדִיקִים, כִּי יְבַקְשוּ תַחְבּוּלוֹת לְהַצִיל מִמָוֶת אֶת אִמוֹ שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב. נִטְפְלוּ לָהֶם הָאָבוֹת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבָאוּ כֻלָם אֶל בֵּית־דִין שֶל מָעְלָה. – כְּדָאי וְרָאוּי הוּא הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, שֶיוֹסִיפוּ יָמִים עַל יָמֶיהָ שַל אִמוֹ! – קָרְאוּ רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל. וְהַשָׂטָן קִטְרֵג: – כְּבָר נַעֲשָׂה לָה נֵס גָדוֹל: יְמֵי חַיֶיהָ שִבְעִים שָנָה, שִבְעִים יָמִים, שִבְעִים שָעוֹת וְשִבְעִים רְגָעִים – וְהִיא יוֹלֶדֶת בֵּן! נֵס זֶה כְּבָר אָכַל אֶת כָּל זְכֻיוֹתֶיהָ.
נִגַש יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶל בֵּית־הַדִין וְאָמָר:
– אָבִי חַי מֵאָה וּשְמוֹנִים שָנָה, וַאֲנִי – יְמֵי חַיַי הָיוּ אַךְ שֶבַע שָנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָנָה.
– כַּךְ נִגְזָר! – צָעַק הַשָׂטָן.
– נִגְזַר עַל יַעֲקֹב וְלֹא עַל יִשְׂרָאֵל! – עָנָה יַעֲקֹב אָבִינו ּ– אָבִי חַי מֵאָה וּשְמוֹנִים שָנָה, וְלָמָה נִכּוּ שְלֹשִים וְשָלֹש שָנָה מִשְנֵי חַיָי? הַשָׂטָן הַמְקַטְרֵג הוֹסִיף וְקִטְרֵג, אַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ עָמַד וְהִכְרִיז:
– שָלֹש שָנִים שֶלִי אֲנִי נוֹתֵן בְּמַתָּנָה גְמוּרָה לְחַנָה בַת רְאוּבֵן, אִמוֹ שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, אֲשֶר יִהְיֶה נִקְרָא עַל שְמִי: יִשְׂרָאֵל.
מִיַד נִסְתַּתְּמוּ כָּל טַעֲנוֹתָיו שֶל הַשָׂטָן וּמַלְאַךְ הַמָוֶת נֶעְלָם. וְכָל הַמַלְאָכִים הַטוֹבִים, מַלִאֲכֵי־יֹשֶר, הִקִיפוּ אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ וּבְקוֹל שִירָה וְזִמְרָה לִווּ אוֹתוֹ אֶל גַן־הָעֵדֶן.
לֵדָתוֹ שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב.
מאתעזריאל נתן פרנק
הֵיכָל אֶחָד יֵש בַּמְרוֹמִים וְ"הֵיכַל־נֹגַה" שְמוֹ. מְקוֹמוֹ – סָמוּךְ לְכִסֵא־הַכָּבוֹד. מִפְּנֵי מָה נִקְרָא שְמוֹ "הֵיכַל־נֹגַה"? מִפְּנֵי שֶנֹגַה וָאוֹר יוֹצְאִים מִמֶנוּ וּמִתְפַּשטִים בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, לְמַעְלָה וּלְמָטָה.
כִּי אוֹצַר הַנְשָמוֹת הוּא הַהֵיכָל הַזֶה, וְהַנְשָמוֹת – כֻּלָן טְהוֹרוֹת, כֻּלָן צַחוֹת, כֻּלָן מַזְהִירוֹת; הַחֵטְא עוֹד לֹא הֵעִיב אֶת בְּרַק זָהֳרָן, כָּל דְבַר הֶבֶל מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶה לֹא פָגַע בָּהֶן, וְאֵיךְ לֹא תַזְהֵרְנָה?
הַנְשָמוֹת – כֻּלָן טְהוֹרוֹת, כֻּלָן צַחוֹת, כֻּלָן מַזְהִירוֹת, וּבְכָל־זֹאת אֵינָן דוֹמוֹת זוּ לָזוּ בְהוֹדָן. יֵש נְשָמוֹת, שֶהֵן רַק נִיצוֹצוֹת קְטַנִים שֶל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, אֲשֶר מִשָם הוּבָאוּ, וְאוֹרָן הוּא כְּאוֹר נֵר דוֹלֵק; וָיֵש שֶאוֹרָן הוּא כְּאוֹר הָאֲבוּקָה; וָיֵש שֶאוֹרָן – כְּאוֹר הַלְבָנָה וְגַם כְּאוֹר הַחַמָה.
בְּשָעָה שָמַגִיעָה שַעְתּוֹ שָל בֶּן־אָדָם לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם, פּוֹשֵט הַמַלְאָך גַבְרִיאֵל יָדוֹ לְתוֹךְ “הֵיַכל הַנֹגַה”, נוֹטֵל נְשָמָה מִכָּל הַבָּא בְיָדוֹ, מַלְבִּישָהּ גִידִים וָעוֹר, בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת מוֹסִיף לָהּ חָכְמָה, בִּינָה וָדַעַת, שֶהוּא שוֹאֵב מִן הָעוֹלָמוֹת, הָעֶלְיוֹנִים שֶׁבָּעֶלְיוֹנִים, וַהֲרֵי אָדָם גָמוּר וְשָלֵם יוֹרֵד לָעוֹלָם.
זָכָה אָדָם – בָּאָה לְיָדוֹ שֶל גַבְרִיאֵל נְשָמָה גְדוֹלָה, לֹא זָכָה – נִיצוֹץ קָטָן בָּא לִשְכּוֹן בַּגוּף. הַכֹּל לְפִי זְכוּתָם שֶל הָאָב וְהָאֵם.
וּבֵין רִבּוֹא רִבְבוֹת הַנְשָמוֹת אֲשֶר בְּ“הֵיכַל־נֹגַה” יֵש נְשָמָה גְנוּזָה אַחַת, הַמַבְהִיקָה בְאוֹרָה מִסוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, אוֹרָהּ – כְּאוֹר שִבְעַת הַיָמִים; זִיוָהּ – כְּזִיו שֶבַע שְמָשוֹת. וּבְכָל פַּעַם שֶגַבְרִיאֵל נוֹטֵל נְשָמָה זוֹ לְהוֹרִיד אוֹתָהּ לָעוֹלָם, בָּא הַשָׂטָן וּמַרְעִיש אֶת הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה1 וּמְקַטְרֵג עַל אֲבִי הַיֶלֶד…
וּמֵאֲשֶר אֵין צַדִיק בָּאָרֶץ אֲשֶר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא, לָכֵן הִצְלִיחַ תָּמִיד הַשָׂטָן לְהַשְתִּיק אֶת קוֹל הַמַלְאָכִים, שֶבָּאוּ לְלַמֵד זְכוּת עַל הָאָדָם, וְהַנְשָמָה נִשְאֲרָה שָנִים רַבּוֹת בְּתוֹךְ “הֵיכַל־נֹגַה”. אִיש יְהוּדִי הָיָה בַּיָמִים הָהֵם בִּמְדִינַת וָלַחִיָה וְרַבִּי אֱלִיֶעֶזר שְמוֹ. אָהוּב הָיָה אָדָם זֶה לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמָטָה. בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד הָיָה עַלִיז תָּמִיד.
זָרְחָה הַחַמָה – נִתְמַלֵא חֶדְוָה:
– “כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ מִתְקַשֵט פְּנִינִים שֶׁל זָהָב!”
הָיוּ הַשָמַיִם מִתְקַדְרִים, קָרָא בְגִיל:
– מִשְתַּעְשְעִים הַשָמַיִם אִתָּנוּ: הֵם מְכַסִים אֶת מַרְאֵיהֶם רֶגַע וְשוּב יְגַלוּ אוֹתָם לְפָנֵינוּ.
שָׂמֵחַ הָיָה עַל הַגֶשֶם, עַל הַבָּרָד וְהַשֶלֶג, עַל הָאִילָנוֹת הַמְלַבְלְבִים בָּאָבִיב, עַל יְרַק הֶעָלִים וְהַדֶשֶא שֶבִּימֵי הַקַיִץ, עַל הַשַלֶכֶת וַאֲפִילוּ עַל הַחֹרֶף וְקַרְחוֹ. וְאוּלָם יֵש שֶגַם הַיֶלֶד הָעַלִיז הַזֶה הָיָה בוֹכֶה. רָאָה וְהִנֵה יֶלֶד מַכֶּה אֶת חַבֵרוֹ, מִיַד נִתְמַלֵא יָגוֹן. וְלֹא עַל הַמֻכֶּה הִצְטָעֵר, אֶלָא עַל הַמַכֶּה:
– הַמֻכֶּה כְאֵבוֹ חוֹלֵף, וְהַמַכֶּה – אוֹי לוֹ! רָשָע הוּא.
בִּימֵי בַחְרוּתוֹ לָמַד תּוֹרָה בְּבֵית־הַמִדְרָש וְלִמַד לַאֲחֵרִים; הִתְפַלֵל עַל עַצְמוֹ, שֶיִהְיֶה אָדָם כָּשֵר וְיָשָר, הִתְפַּלֵל עַל חֲבֵרָיו, שֶיִהְיוּ אֲנָשִים כְּשֵרִים וִישָרִים. הָיוּ חֲבֵרָיו מִתְגָרִים אִיש בְּרֵעֵהוּ, תָּמַה וְאָמָר:
– אֵיךְ אַתֶּם יְכוֹלִים לְצָעֵר אִיש אֶת אָחִיו?
רָאָה אֶחָד עוֹשֶׂה עָוֶל לַחֲבֵרוֹ, נִתְמַלֵא רַחֲמִים עַל הָעַוָל:
– אֶת נַפְשוֹ חוֹבֵל זֶה! – קָרָא בַבֶּכִי.
לְיָמִים הִשִׂיאוֹ אָבִיו אִשָה, וּכְדֵי לְהִתְפַּרְנֵס מִיגִיעוֹ נַעֲשָׂה חֶנְוָנִי.
הָיוּ כָל הַחֶנְוָנִים עוֹמְדִים אִיש לְיַד פִּתְחוֹ לִמְשוֹך אֶת הָעוֹבְרִים וְהַשָבִים לְתוֹך הֶחָנוּת, וְגַם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה עוֹמֵד לְיַד פִּתְחוֹ, וְאוּלָם לֹא לְקוֹנִים אָרַב, כִּי אִם בַּשָמַיִם הָיָה מִסְתַּכֵּל וּמִשְתּוֹמֵם עַל הוֹד יָפְיָם, אֶל הָאָרֶץ הָיָה מַבִּיט וּמִתְפַּלֵא עַל הֲדַר כָּל הַיְקוּם.
יֵש שֶנָתַן עֵינָיו בִּבְנֵי אוּמְנוּתוֹ וְרָאָה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, אֵיךְ הֵם רוֹדְפִים אַחֲרֵי הַבֶּצַע, וְאָז תָּמַה וְאָמָר:
– כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ מָלֵא קִשוּטִים, וּבְנֵי אָדָם הַלָלוּ לְהוּטִים אַחֲרֵי הַכֶּסֶף וְאַחֲרֵי הַזָהָב!… מוֹצִיא הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַחַמָה מִנַרְתִּיקָהּ, וְהִנֵה כָּל חֲלָלוֹ שֶל הָעוֹלָם מָלֵא זָהָב; בַּלַיְלָה הוּא מוֹצִיא מֵאוֹצָרוֹ אֶת הַלְבָנָה וְאֶת הַכּוֹכָבִים – וַחֲלָלוֹ שֶל עוֹלָם מָלֵא כָסֶף!..
רָעֲשוּ כָל הַפַּמַלְיָה־שֶל־מַעְלָה לְקוֹל הַקוֹרֵא:
– פַּנוּ מָקוֹם, פַּנוּ מָקוֹם!
וְהַכְּרוּבִים מַשִיקִים בְּכַנְפֵיהֶם וּמַגִיעִים עַד כִּסֵא־הַכָּבוֹד נֶאֶסְפוּ הַמַלְאָכִים הַטוֹבִים, מְלִיצֵי־הַיֹשֶר, וּמִבֵּין כַּנְפוֹת הַכְּרוּבִים נִשְמַע קוֹל תְּפִלָה:
– רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, בֵּן תֶּן לִי! בֵּן, אֲשֶר יָאִיר בְּחָכְמָתוֹ
אֶת עֵינֵי כָל הָעוֹלָם, לְמַּעַן אֲשֶר יִרְאוּ אֶת הַטוֹב. אֲנִי אֵינִי כְדַאי לַהֲבִינָם בִּינָה, יָבוֹא בְּנִי וְיוֹרֵם מַה טוֹב וּמָה רָע! פָּשַט הַמַלְאָךְ גַבְרִיאֵל אֶת יָדוֹ אֶל “הֵיכַל־הַנֹגַה” לָקַחַת אֶת הַנְשָמָה הַגְנוּזָה, שֶאוֹרָהּ כְּאוֹר שִבְעַת הַיָמִים. כָּל הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה מָחֲאָה כָף מֵרֹב שִׂמְחָה, וּפְנֵי הָרְקִיעִים הָעֶלְיוֹנִים נָהָרוּ. וְאוּלָם פִּתְאֹם קָדְרוּ הַשָמָיִם. בְּטִיסָה אַחַת עָלָה הַשָׂטָן מִשְאוֹל תַּחְתִּית וְצָרָח:
– הֶרֶף!
וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים מַשִיקוֹת, וּמִבֵּינֵיהֶן נִשְמַע קוֹל תְּפִלָה: – חָנֵנִי, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, חָנֵנִי! בְּנֵי־הָאָדָם אֻמְלָלִים הֵם, יְגֵעִים לָרִיק וַעֲמֵלִים לַהָבֶל. יוֹרֶה נָא בְּנִי לָהֶם את הַדָרֶךְ!..
– רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִתְפַּלֵל לִנְשָמָה זוּ! – קָרְאוּ מְלִיצֵי יֹשֶר – כְּדַאי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָהּ! – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר! – צָרַח הַשָׂטָן בְּלַעַג – בַּמֶה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶל בַּר־נַש זֶה? וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים שָבוּ וְהִשִיקוּ, וּמִבֵּינֵיהֶן שוּב נִשְמַע הַקוֹל:
– בְּנֵי־אָדָם רוֹדְפִים אַחֲרֵי הַהֶבֶל, מְצִיקִים אִיש לְרֵעֵהוּ, אֶת נִשְמוֹתֵיהֶם הֵם מְחַבְּלִים, – יָבוֹא בְנִי וְיָאִיר אֶת עֵינֵיהֶם וְיַכִּירוּ את בּוֹרְאָם. – תְּפִלָה טְהוֹרָה הִיא, הַיוֹצֵאת מִלִבּוֹ הַטָהוֹר שֶל אָדָם טָהוֹר! – הִמְלִיצוּ מַלְאֲכֵי יֹשֶר. וְהַשָׂטָן לָעַג לְדִבְרֵיהֶם:
– “לֵב טָהוֹר”, “אָדָם טָהוֹר”!… בַּמֶה טוֹב הוּא מִשְאָר בְּנֵי־אָדָם? הֵם אוֹהֲבִים זָהָב מַמָש וְכֶסֶף מַמָש, וְהוּא אוֹהֵב אֶת הַזָהָב שֶל הַחַמָה וְאֶת הַכֶּסֶף שֶל הַלְבָנָה…
– לִבּוֹ הַטוֹב וְהָרַחֲמָן! – הִמְלִיצוּ הַמַלְאָכִים. וְהַשָׂטָן עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג: – בֵּין יְהוּדִים הוּא יוֹשֵב, וְאוּלָם יָבוֹא לְבֵין הַגוֹיִם, אָז יִתְבּוֹלֵל בָּהֶם; אֵין הוּא חוֹמֵד מָמוֹן, כִּי עָנִי הוּא, אַךְ אִם יִהְיֶה עָשִיר, יַקְשֶה לִבּוֹ…
כָּבְשוּ כָּל הַמַלְאָכִים אֶת פְּנֵיהֶם בְּכַנְפֵיהֶם, טַעֲנוֹתֵיהֶם נִסְתַּתְּמוּ, וְגַבְרִיאֵל אָנוּס הָיָה לְהָשִיב אֶת יָדוֹ. רָאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּי עָברוּ שָנִים רַבּוֹת, וּתְפִלָתוֹ לֹא נִתְקַבְּלָה, וְהוּא וְאִשְתּוֹ כְּבָר זָקְנוּ, בָּאוּ בַיָמִים, וֵאלֹהִים לֹא שָמַע אֶת תְּפִלָתָם לָתֵת לָהֶם בֵּן, אֲשֶר יִהְיֶה לְאוֹר עוֹלָם. נִמְלָא לִבּוֹ צַעַר אֵין־סוֹף עַל צָרַת בְּנֵי־אָדָם הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶךְ וְעוֹשִׂים מַעֲשִׂים רָעִים, כִּי לֹא רָאוּ אֶת אוֹר הַטוֹב…
אָז לָקַח רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶת אִשְתּוֹ, וַיַעֲזוֹב אֶת הָעִיר וְאֶת אֲנָשֶיהָ הָאֻמְלָלִים, וַיֵלְכוּ אֶל הַיָעַר. שָם אֵין קִנְאָה וְאֵין שִׂנְאָה, הַכֹּל נֶהֱנִים מֵעוֹלָמוֹ שֶל הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא וְהַכֹּל מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל. הַצִפֳּרִים אוֹמְרוֹת שִירָה בְּצִפְצוּף, וְהַחַיוֹת עוֹנוֹת אַחֲרֵיהֶן בִּנְהִימָה; מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ בָּא הָרוּחַ וּמַשְמִיעַ קוֹל זִמְרָה; מֵימֵי הַנַחַל מַשִׁיקִים וְאוֹמְרִים: “כַּךְ־כַּךְ!” – כַּךְ נָאֶה, כַּךְ יָאֶה! וְהָאִילָנוֹת מִשְתַּחֲוִים וּמִתְפַּלְלִים בְּלָחַש. אָסַף רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עֲנָפִים וְעָשָׂה לוֹ סֻכָּה לְמַחֲסֶה מִזֶרֶם וּמִמָטָר. מַאֲכָלוֹ – יְרָקוֹת, וּמַשְקֵהוּ – מֵי הַנָחַל. בְּנַחַל זֶה הָיָה טוֹבֵל שֶבַע טְבִילוֹת בְּכָל יוֹם.
יָשַב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּיַעַר וְשָכַח אֶת בְּנֵי־הָאָדָם וְהַבְלֵיהֶם. וַיְהִי הַיוֹם וַיָבוֹאוּ עָלָיו שוֹדִדים וַיִדְרְשוּ מִמֶנוּ מָמוֹן, וְכַאֲשֶר לֹא מָצְאוּ בְסֻכָּתוֹ מְאוּמָה, אָמְרוּ לַהֲרוֹג אוֹתוֹ וְאֶת אִשְתּוֹ. אָז נָתַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶת עֵינָיו בְּרֹאש הַגַזְלָנִים – וּפִתְאֹם הִרְהֵר אָדָם זֶה בִּתְשוּבָה. – אַל תִּשְפְּכוּ דָם! – קָרָא בְּקוֹל מְצַוֶה אֶל אֲנָשָיו. הַגַזְלָנִים הִשְתּוֹמָמוּ:
– לְצַדִיק נֶהְפַּכְתָּ פִּתְאֹם!
יָרֵא רֹאש הַגַזְלָנִים, שֶמָא יַהַרְגוּהוּ חֲבֵרָיו, עַל שֶהוּא פּוֹרֵש מִדַרְכֵיהֶם, וְאָמַר לָהֶם:
– מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרוֹג אֶת הַזְקֵנִים הָאֵלֶה? הִנֵה הַזָקֵן יְפֵה־תֹאַר וִיפֵה־מַרְאֶה הוּא – הָבָה וְנִמְכְּרֵהוּ וְנִקַח מָמוֹן רַב בִּמְחִירוֹ, וְאֶת הַזְקֵנָה נְשַלַח. תֵּלֵךְ לָהּ בַּאֲשֶר תֵּלֵךְ! וַתִּיטַב הָעֵצָה בְּעֵינֵי הַגַזְלָנִים וַיְשַלְחוּ אֶת הָאִשָה לַחָפְשִי, וְאֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָסְרוּ בַעֲבוֹתִים וַיוֹבִילוּהוּ לְאַחַת מִמְדִינוֹת הַיָם.
הֵבִיאוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְשוּק הָעֲבָדִים וְהִכְרִיזוּ עָלָיו: – חָכָם גָדוֹל אָנוּ מוֹכְרִים! חָכָמתוֹ תָאִיר פָּנָיו! עָבַר הַמִשְנֶה־לַמֶלֶךְ וְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהִנֵה עֵינָיו מַזְהִירוֹת כַּכּוֹכָבִים, פָּנָיו מְפִיקִים זִיו וּזְקָנוֹ הַלָבָן מָלֵא הוֹד.
קָנָה אוֹתוֹ הַמִשְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא וֶהֱבִיאָהוּ אֶל אַרְמוֹנוֹ. הַמִשְנֶה פָנָה כֹה וָכֹה וְהִנֵה הָאַרְמוֹן מָלֵא אוֹרָה. הַכְּתָלִים, הַתִּקְרָה, הָרִצְפָּה, הַדְלָתוֹת וְהַחַלוֹנוֹת וְכָל הַכֵּלִים – עַל הַכֹּל שָפוּךְ הוֹד וָזֹהַר.
הָלַךְ הַמִשְנֶה עִם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶל פַּרְדֵסוֹ, וְהִנֵה הָאִילָנוֹת מַשִירִים לְרַגְלָיו פְּרָחִים וּפֵרוֹת, וּמִבֵּין עַנְפֵיהֶם נִשְמַע קוֹל שִירָה נְעִימָה, אֲשֶר שָרוּ הַצִפֳּרִים לִכְבוֹדוֹ שֶל הָאוֹרֵחַ.
רָאָה הַמִשְנֶה כַּךְ, וַיָשֶׂם אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְשַלִיט בְּאַרְמוֹנוֹ, וַיִתְּנֵהוּ לְפָקִיד וּמְצַוֶה עַל כָּל עֲבָדָיו וּמְשָרְתָיו.
בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹצִיא פְּקוּדוֹת אֶל כָּל הָעֲבָדִים וְהַמְשָרִתים, וְכָל הַיוֹם הָיָה מְטַיֵל בַּפַּרְדֵס. שָרוּ הַצִפֳּרִים, שָר גַם הוּא עִמָהֶן; הָיָה הָרוּחַ מְיַלֵל, יִלֵל גַם הוּא: עַל בְּנֵי־אָדָם הָרָעִים וְהַחַטָאִים הָיָה מְיַלֵל. תּוֹרָה לָמַד בְּסֵפֶר הַשָמָיִם. מַאֲכָלוֹ – זֵרְעוֹנִים, וּמַשְקֵהוּ – מֵימֵי הַבְּאֵר. אֶת הַמַאֲכָלִים מֵעַל שֻלְחַן הַמִשְנֶה הִשְלִיךְ בַּסֵתֶר לַכְּלָבִים, וְאֶת הַמַשְקָאוֹת שָפָךְ.
וַיְהִי הַיוֹם, וְהַמִשְנֶה שָב מֵאֵת הַמֶלֶךְ סָר וְזָעֵף מְאֹד. – הַצִילֵנוּ, אִיש אֱלֹהִים! – הִתְחַנֵן אֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַיְחַבְּקֵהוּ לְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו.
אָז סִפֵּר הַמִשְנֶה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּי הַמֶלֶךְ אוֹמֵר לַעֲמֹד בְּראֹש צְבָאוֹ וְלַעֲלוֹת עַל אוֹיְבוֹ. תָּכְנִית הַמִלְחָמָה כְּבָר עֲרוּכָה. הוּא יַעֲלֶה וִינַצֵחַ. אַךְ מְצוּדָה אַחַת חֲזָקָה יֵש, וְאֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה לְכָבְשָהּ. מַיִם מַקִיפִים אוֹתָה מִכָּל עֵבֶר, וְאֵין סְפִינָה יְכוֹלָה לָגֶשֶת אֶל הַמָקוֹם הַהוּא. כָּל הַסְפִינוֹת שֶנִשְלְחוּ נֶהֶפְכוּ עַל פְּנֵיהֶן, כַּאֲשֶר הִגִיעוּ עַל לִפְנֵי הַמְצוּדָה. וְהַמֶלֶךְ דוֹרֵש מֵאֵת הַמִשְנֶה, כִּי הוּא יִמְצָא תַחְבוּלָה.
– הַמֵלֵךְ יֶהְדְפֵנִי מִמִשְמַרְתִּי! – קָרָא הַמִשְנֶה בְּקוֹל בֶּכִי
– וְאוּלַי גַם יָסִיר אֶת ראֹשִי מֵעָלָי…
– הַדָבָר פָּשוּט! – אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – וַדַאי שֶהָאוֹיֵב הִקִיף אֶת כָּל הַמְצוּדָה בְּחוּטֵי בַרְזֶל בְּתוֹךְ הַמָיִם. יְנַתְּקוּ אֶת הַחוּטִים וְיִכְבְּשוּ אֶת הַמְצוּדָה.
הַמִשְנֶה הִשְתּוֹמֵם עַל חָכְמָתוֹ שֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. עַד־מְהֵרָה רָץ אֶל הַמֶלֶךְ לְגַלוֹת לוֹ אֶת הַסוֹד, בְּשֶלְמָה נֶהְפָּכוֹת הַסְפִינוֹת, כְּשֶהֵן קְרֵבוֹת אֶל הַמְצוּדָה. הַמֶלֶךְ הִשְתּוֹמֵם גַם הוּא, בְּשָמְעוֹ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה: מֵאַיִן נוֹדַע לַמִשְנֶה סוֹד טָמִיר זֶה?
– רָז זֶה מִי גִלָה לָךְ? – קָרָא בְתִמָהוֹן – הֵן הַמְרַגְלִים שֶלָנוּ לֹא יָדְעוּ דָבָר זֶה עַד כֹּה, וּמֵאַיִן יָדַעְתָּ אָתָּה?
אָז סִפֵּר הַמִשְנֶה לַמֶלֶךְ אֶת דְבַר הָעֶבֶד אֲשֶר קָנָה, וְכִי אִיש־אֱלֹהִים הנֵהוּ וְהוּא שֶגִלָה אֶת הַסוֹד.
– אִם כֵּן – פַּקד הַמֶלֶךְ – יֵצֵא הָאִיש הַזֶה בְּרֹאש צִבְאוֹתֵינוּ, וְהוּא יוֹרֶה לָנוּ אֶת הַמָקוֹם, שֶבּוֹ הַחוּטִים טְמוּנִים. הַפְּקוּדָה נִתְּנָה, וּפְקִידֵי הַמֶלֶךְ יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים אֶל בֵּית הַמִשְנֶה וַיָבִיאוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶל אַחַת הַסְפִינוֹת.
יָצָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִן הַפַּרְדֵס, וַיֵצְאוּ אַחֲרָיו כָּל הַצִפֳּרִים. מִמַעַל לְרֹאשוֹ עָפוּ וְשָרוּ שִירַת־הַנִצָחוֹן. הַסְפִינָה, שֶבָּה יָשַב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הִפְלִיגָה בַנָהָר בְּרֹאש שְאָר הַסְפִינוֹת, וְהַצִפֳּרִים עָפוּ מִמַעַל לָהּ וְשָרוּ בְּקוֹל נָעִים.
הַסְפִינָה שָטָה וְעָבְרָה, וְהַצִפֳּרִים עָפוּ וְזִמֵרוּ. אַךְ פִּתְאֹם נֶאֶלְמוּ הַצִפֳּרִים, וְכֻלָן צָלְלוּ בְּמֵימֵי הַנָהָר וּמִשָם עָלוּ, וּבְחַרְטוּמֵיהֶן הִכּוּ בּפְנֵי הָמַלָחִים, אֲשֶר הֵרִימוּ אֶת מְשוֹטֵיהֶם לְגָרֵש אוֹתָן.
– עֲמֹדוּ! קָרָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – אַל תָּנִיעוּ מִזֶה אֶת הַסְפִינוֹת, פֶּן תֵּהָפַכְנָה וְנָפַלְנוּ כֻלָנוּ אֶל הַמָיִם!.. הַמַלָחִים עָצְרוּ בַסְפִינוֹת, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּקַד לְהָבִיא מֶלְקָחַיִם גְדוֹלִים וּלְקַצֵץ בָּהֶם אֶת חוּטֵי־הַבַּרְזֶל אֲשֶר בַּמָיִם.
הַמַלָחִים עָשׂוּ כִדְבָרָיו, וּמִיַד שָבוּ הַצִפֳּרִים וְעָפוּ לְמַעְלָה וַיָשִירוּ שִירַת הוֹד, שִירַת־הַנִצָחוֹן. – קָדִימָה! – פָּקַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַל הַמַלָחִים. בְּשָלוֹם בָּאוּ אָז כָּל הַסְפִינוֹת עַד הַמְצוּדָה וַיִלְכְּדוּ אוֹתָה וְאִיש לֹא עָמַד כְּנֶגְדָם.
בִּכְבוֹד מְנַצֵחַ שָב רַבִּי אֳלִיעֶזֶר אֶל הַמֶלֶךְ, אֲשֶר הַתִפַּלֵא מְאֹד עַל הַנֵס הַגָדוֹל שֶנַעֲשָׂה לוֹ. – אָכִן אִיש אֱלֹהִים אָתָּה! – קָרָא הַמֶלֶךְ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיְנַשְקֵהוּ.
אָז הֵסִיר הַמֶלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִתֵּן אוֹתָהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
– עַל פִּיךָ יִשַק כָּל עַמִי מֵהַיוֹם וָהָלְאָה! – אָמַר לוֹ הַמֶלֶךְ – הִנֵה כָּל אוֹצְרוֹתַי פְּתוּחִים לְפָנֶיךָ, וְגַם אֶת בִּתִּי אֶתֵּן לְךָ לְאִשָה! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו בְּשָמְעוֹ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה.
– הוֹד מַלְכִּי: – קָרָא וַיִכְרַע לִפְנֵי הַמֶלֶךְ – מִי אָנֹכִי, כִּי אֶתְחַתֵּן בַּמֶלֶךְ?
– אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ! רַק אַתָּה רָאוּי לִהְיוֹת לְחָתָן לִי.
– שְמַע נָא מַלְכִּי! – הִתְחַנֵן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – בַּמָה אֲאָרֵשׂ לִי אֶת בִּתְּךָ, אִם לֹא בִּמְצוּדָה שֵנִית, אֲשֶר אֶכְבּוֹש אוֹתָה לְבַדִי, בְּאֵין אִיש אִתִּי?
שָמְעוּ יוֹעַצֵי הַמֶלֶךְ אֶת הַדָבָר, וַיִיטַב בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד, וַיְדַבְּרוּ עַל לֵב הַמֶלֶךְ, כִּי יְחַכֶּה עַד אֲשֶר יִכְבּוֹש רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶת הַמְצוּדָה הַשְנִיָה וְאַחֲרֵי כֵן יִתֵּן לוֹ אֶת בִּתּוֹ לְאִשָה.
יָשַב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּסְפִינָה וְהִפְלִיג בַּיָם לְבַדוֹ. מִמַעַל לוֹ עָפוּ הֲמוֹנֵי צִפֳּרִים וְשָרוּ שִירַת דוֹדִים, שִירוֹת־עֲלִיצוּת. שָטָה הַסְפִינָה, שָטָה וְעָבְרָה שִבְעָה יָמִים וְשִבְעָה לֵילוֹת, עַד אֲשֶר בָּאָה אֶל חוֹף אֶחָד.
יָרַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִן הַסְפִינָה, וְהַצִפֳּרִים עָפוֹת מִמַעַל לוֹ וְשָרוֹת אֶת שִירוֹתֵיהֶן הָעַלִיזוֹת. עָפוּ הַצִפֳּרִים לְדַרְכָּן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָלַךְ אַחֲרֵיהֶן, הָלֹךְ וְעָבר שִבְעָה יָמִים וְשִבְעָה לֵילוֹת, עַד אֲשֶר בָּא אֶל אַחַד הַכְּפָרִים.
שָם צָנְחוּ הַצִפֳּרִים לְמַטָה וַיַקִיפוּ אֶת אַחַד הָאֹהָלִים. נִכְנַס רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶל הָאֹהֶל, וְהִנֵה – אִשְתּוֹ הַזְקֵנָה יוֹשֶבֶת וְקוֹרֵאת “תְּחִנוֹת”.
וְשוּב רָעֲשָה הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה. כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים מַשִיקוֹת, וּתְפִלָתוֹ הַיְשָנָה שֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שוּב נִשְמְעָה מִבֵּינֵיהֶן: – חָנֵנִי, אֱלֹהִים, בֵּן!…
הַשָׂטָן בָּא לְקַטְרֵג. אַךְ מִלָה אֵין בְּפִיו, פָּנָיו חָפוּ, וְהוּא נֶעְלַם לִשְאוֹל תַּחְתִּית. וְגַבְרִיאֵל הוֹשִיט אֶת יָדוֹ אֶל “הֵיכַל הַנֹגַה”, וּלְקוֹל זִמְרַת הַמַלְאָכִים הוֹצִיא מִשָם אֶת הַנְשָמָה הַגְדוֹלָה, שֶהָיְתָה גְנוּזָה בוֹ מִשַעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, הִלְבִּיש אוֹתָה גִידִים וּבָשָׂר וַעֲצָמוֹת, וְהוֹרִיד אוֹתָהּ לָעוֹלָם… וּמִקֵץ יָמִים נוֹלַד לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּן וַיִקְרָא אֶת שְמוֹ יִשְׂרָאֵל, הוּא רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, אֲשֶר הָיָה לְאוֹר עַמוֹ.
-
מלאכי עליון. ↩
ר' יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב בְּיַלְדוּתוֹ.
מאתעזריאל נתן פרנק
הַיֶלֶד יִשְׂרָאֵל הָלַךְ הָלֹךְ וְגָדֹל, וְאִתּוֹ גָדְלוּ גַם הַפְּלָאוֹת, אֲשֶר חָזוּ בוֹ כָּל רֹאָיו. שָמַע קוֹל תּוֹרָה וְנֶהֱנָה הֲנָאָה גְדוֹלָה. עַל אֲנָשִים כְּשֵרִים הִתְרַפֵּק וּמִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם שֶאֵינָם מְהֻגָנִים הִסְתִּיר אֶת פָּנָיו. אָסוֹן כִּי קָרָה בָעִיר, בָּכָה תַמְרוּרִים. בְּשָעָה שֶאִמוֹ נָתְנָה פְּרוּסַת לֶחֶם אוֹ פְרוּטָה לֶעָנִי, שָׂמַח, שָׂחַק בְּכָל פֶּה. הִתְחִיל עוֹמֵד עַל רַגְלָיו וּמִתְהַלֵךְ בַּבַּיִת, וְהַכּל רָאוּ שֶמַלְאֲכֵי הַשָרֵת עוֹמְדִים הָכֵן לְשָמְרוֹ מִכָּל פֶּגַע: נִתְקַל בְּעֵץ וּבְאֶבֶן, וְלֹא נָפַל, מִתְמוֹטֵט הָיָה, מִתְנוֹדֵד, אֲבָל לֹא נָפָל.
הִגִיעָה הַשָעָה לְלַמְדוֹ “אָלֶף־בֵּית”, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ כִּמְעַט לְאַחֵר נֶהְפָּךְ. טַבְּלָא שֶל נְיָר לָבָן עָשָׂה לוֹ אָבִיו וְכָתַב עָלֶיהָ אֶת הָאוֹתִיוֹת. שָׂם אֶת הַטַבְּלָא לִפְנֵי הַיֶלֶד, וְהִנֵה שְתֵּי עֵינָיו נַעֲשׂוּ כִשְתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת, וְאוֹרָה גְדוֹלָה יָצְאוּ מֵהֶן. וְהָאוֹרָה הָיְתָה בֹקַעַת וְעֹלָה בְּעַד הַחַלֹנוֹת וְהַסְדָקִים שֶבַּכְּתָלִים, הֹלֶכֶת וּמִתְפַּשֶטֶת בָּעוֹלָם, וְעֵינֵי בְנֵי הָאָדָם אוֹרוּ. רָאוּ אֶת הַתּוֹרָה וְהִנֵה טוֹבָה הִיא מְאֹד, אֶת הַצְדָקָה וְהַמַעֲשִׂים הַטוֹבִים, וְהִנֵה הֵם מַנְחִילִים אֹשֶר לְאֵין קֵץ לִבְעָלֶיהָ, וְאֶת הַבַּטָלָה וְהַמַעֲשִׂים הָרָעִים, וְהִנֵה הֵם מְבִיאִים רָעוֹת נוֹרָאוֹת מְאֹד לְבַעֲלֵיהֶן וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ. אָז זָנְחוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶת הַבַּטָלָה, חָדְלוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים רָעִים, וְאַךְ טוֹב וָחֶסֶד עָשׂוּ כָל הַיָמִים.
וְהִנֵה קָם רַעַש גָדוֹל בַּפַּמַלְיָה שֶל מַעְלָה. הַשָׂטָן שָׂם עַצְמוֹ דֹאֵג לִבְרִיוֹתָיו שֶל הַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא וְהִתְיַצֵב לִפְנֵי כִסֵא־הַכָּבוֹד וְצָעָק: – רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם! רָעָה גְדוֹלָה וְנוֹרָאָה מְאֹד מְבִיאִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבְנוֹ עַל בְּרִיוֹתֶיךָ!
הַמַלְאָכִים שָׂחֲקוּ בְקוֹל אַדִיר:
– רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבְנוֹ מֵבִיא רָעָה! הֲלֹא בִגְלָלָם תַּמָה הָרָעָה מִן הָאָרֶץ, בְּנֵי הָאָדָם חָדְלוּ מֵעֲשׂוֹת רָע, נִדְבְּקוּ בַתּוֹרָה וְעוֹשִׂים רַק מַעֲשִׂים טוֹבִים.!
וְהַשָׂטָן הוֹסִיף לִטְעֹן:
– רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם! בָּרָאתָ אֶת בְּנֵי הָאָדָם וְנָתַתָּ לִפְנֵיהֶם שְתֵּי דְרָכִים: דֶרֶךְ הַטוֹב וְדֶרֶךְ הָרָע, לְמַעַן אֲשֶר הֵם בְּעַצְמָם יִבְחֲרוּ לָהֶם אֶת הַדֶרֶךְ שֶבָּם יֵלְכוּ וְכֶל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם יְקַבֵּל בָּעוֹלָם הַבָּא אֶת חֶלְקוֻ הָרָאוּי לוֹ: הַבּוֹחֵר בַּדֶרֶךְ הַטוֹב יְקַבֵּל שָׂכָר טוֹב כְּפִי מַעֲשָׂיו הַטוֹבִים וְהַבּוֹחֵר בַּדֶרֶךְ הָרָע יֵעָנֵש כְּפִי רָעָתוֹ. עַתָּה, כַּאֲשֶר אוֹרָם שֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבְנוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְפַּשֵט בָּעוֹלָם, הִנֵה בְנֵי הָאָדָם רוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם אֶת הַטוֹב וּשְׂכָרוֹ וְאֶת הָרָע וְעָנְשוֹ, הֲיוּכְלוּ אֵיפוֹא לִבְחוֹר בָּרָע? – אִם אֵינָם יְכֹלִים לִבְחוֹר בָּרָע – הֵשִיבוּ הַמַלְאָכִים – אֵינָם עוֹשִׂים רָע וְהָעוֹלָם יִהְיֶה כֻלוֹ טוֹב, כֻּלוֹ נָעִים! – וּמִי יְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַטוֹב וְהַנֹעַם? – שָאַל הַשָׂטָן וְשָׂם עַצְמוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיוֹת – הֲלֹא רַק מִפְּנֵי הָאוֹרָה הַיוֹצֵאת מֵעֵינָיו שֶל הַיֶלֶד יִשְׂרָאֵל בְּשָעָה שֶאָבִיו מְלַמֵד אוֹתוֹ אַלֶף־בֵּית נִמְנָעוֹת כָּל הַבְּרִיוֹת מֵעֲשׂוֹת רָע, וּבְכֵן כָּל הַשָׂכָר לָהֶם הוּא, לִשְאָר הַבְּרִיוֹת אֵין עוֹד עֹנֶש, אֲבָל אֵין גַם שָׂכָר!
הַמַלְאָכִים נֶאֶלְמוּ, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה לַעֲנוֹת עַל דְבָרָיו. – בְּנֵי מָוֶת הֵם! – צָרַח הַשָׂטָן – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבְנוֹ מוֹת יָמוּתוּ!
אָז קָם רַעַש גָדוֹל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. כָּל מַלְאֲכֵי רַחֲמִים מְלִיצֵי הַיֹשֶר נֶחְפְּזוּ לָבוֹא וּלְהַגִיעַ עַד כִּסֵא הַכָּבוֹד וּלְהַמְלִיץ טוֹב עַל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבְנוֹ.
– הַצַדִיק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבְנוֹ יִשְׂרָאֵל מוֹת יָמוּתוּ וְהַשִׂמְחָה וְהַחֶדְוָה, שֶיִשְׂרָאֵל עָתִיד לְהָבִיא לְכָל הָעוֹלָמוֹת. מה תְּהֵא עֲלֵיהֶן? וְהַשְאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה וְהִרְגִיזָה אֶת כָּל הַשֵדִים וּמַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה, וְכֻלָם פָּעַרוּ פִיהֶם וְצָרָחוּ:
– מוֹת יָמוּתוּ! מוֹת יָמוּתוּ!
– מַה חֲטְאָתָם? מַה פִּשְעָם? – הִתְחַנְנוּ מַלְאֲכֵי רַחֲמִים – מַה הֶעֱווּ?
וְהַשָׂטָן עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג: – שְׂכָרָה שֶל צְדָקָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מָנְעוּ מִן הַבְּרִיוֹת! יָמוּתוּ וְהַבְּרִיוֹת תִּרְאֶינָה שָׂכָר טוֹב עַל מַעֲשֵׂיהֶם הַטוֹבִים!
– אִם יָמוּתוּ – הִמְלִיצוּ מַלְאֲכֵי רַחֲמִים – תָּשוּב הַחֲשֵכָה לָעוֹלָם וְהַשִׂמְחָה וְהַחֶדְוָה לֹא תָּבֹאנָה לִשְכּוֹן בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.
– מוֹת יָמוּתוּ! מוֹת יָמוּתוּ! – צָרְחוּ לְעֻמָתָם הַשֵדִים וּמַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה.
– אִם יָמוּתוּ, יִתְמַלֵא הַגֵיהִנֹם פּוֹשְעִים – קָרְאוּ הַמַלְאָכִים.
– אִם יִחְיוּ אַף אֶחָד לֹא יִהְיֶה נוֹסָף עַל דָרֵי גַן הָעֵדֶן – עָנָה הַשָׂטָן, וְהַשֵדִים וּמַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה קָרְאוּ אַחֲרָיו:
– מוֹת יָמוּתוּ! מוֹת יָמוּתוּ!
וּמְלִיצֵי הַיֹשֶר שָבוּ וְהִצִיעוּ אֶת טַעֲנָתָם:
– מַה פִּשְעָם וּמַה חֲטָאתָם? וְהַיֶלֶד שֶלֹא טָעַם טַעַם חֵטְא, וְגַם הִרְהוּר עֲבֵרָה רָחַק עוֹד מִמֶנוּ, עַל מַה יֵעָנֵש? שָמַע הַשָׂטָן וְרָאָה שֶדִבְרֵיהֶם שֶל מְלִיצֵי הַיֹשֶר נְכוֹניִם לְהִתְקַבֵּל עַל הַלֵב וְאָמָר:
– הַיֶלֶד תָּמִים, אֲבָל יִחְיֶה נָא וְיִגְדַל בְּלִי אָבִיו וְנִרְאֶה אִם צַדִיק יִהְיֶה.
– מַה פִּשְעוֹ וּמַה חֲטָאתוֹ שֶל הַצַדִיק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? – הוֹסִיפוּ מַלְאֲכֵי הָרַחֲמִים לְהִתְחַנֵן.
– זָקֵן הוּא, שְׂבַע־יָמִים, וְעַתָּה הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר הַבְּרִיוֹת וְעוֹד יַרְבֶּה לְקַפֵּחַ כָּל הַיָמִים אֲשֶר יִחְיֶה. וְאִם גַם אֶת שְׂכַר בְּנוֹ יְקַפֵחַ מוֹת יָמוּת, כִּי כְבָר הִגִיעָה הַשָעָה, שֶנֵשְמָתוֹ תִפָּרֵד מִגוּפוֹ וְתַעֲלֶה אֶל גַן־הָעֵדֶן, לְמַעַן תִּתְעַנֵג עַל זִיו הַשְכִינָה.
– מוֹת יָמוּת! – מוֹת יָמוּת – הֵרִיעוּ כָל הַשֵדִים וּמַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה.
הוֹרִידוּ מַלְאֲכֵי־יֹשֶר אֶת רָאשֵיהֶם וְנֵאֱלָמוּ. וּמִיָד יָצְאָה בַת־קוֹל וְקָרְאָה בַמְרוֹמִים:
– פַּנוּ מָקוֹם! פַּנוּ מָקוֹם! נִשְמַת הַצַדִיק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֹלֶכֶת וּבָאָה!
וְהַקוֹל הִגִיעַ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲשֶר יָשַב אָז וְלִמֵד אֶת בְּנוֹ “אָלֶף־בֵּית”. כְּרֶגַע רָאָה הֲמוֹן מַלְאָכִים נֶאֱסָפִים סְבִיבוֹתָיו, לְמַעַן קַבֵּל אֶת נִשְמָתוֹ וּלְהַעֲלוֹתָה אֶל גַן הָעֵדֶן. וַיֵדַע כִּי כְבָר הִגִיעָה עִתּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, וְכָל תְּפִלָה לֹא תוֹעִיל עוֹד לְהַצִילוֹ מִמָוֶת וּלְהַשְאִיר אוֹתוֹ בַחַיִים, עַד אֲשֶר יִזְכֶּה לְגַדֵל אֶת בְּנוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה.
וַיִקַח אֶת בְּנוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו וַיֹאמֶר אֵלָיו:
– יוֹדֵעַ אֲנִי בְךָ, שֶאַתָּה עָתִיד לְהָבִיא אוֹרָה, שִׂמְחָה וְחֶדְוָה לָעוֹלָם, אֲבָל רַבִּים וַעֲצֻמִים יִהְיוּ הַמִכְשוֹלִים, אֲשֶר תִּמְצָא עַל דַרְכֶּךָ. וְאוּלָם זָכֹר תְּזִכֹּר כָּל יָמֶיךָ, כִּי ה' אִתְּךָ וְלֹא תִירָא מִכָּל פֶּגַע. וַכַאֲשֶר כִּלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְדַבֵּר אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה, פָּרְחָה נִשְמָתוֹ לְגִנְזֵי מְרוֹמִים וְהַיֶלֶד יִשְׂרָאֵל נִשְאַר יָתוֹם.
בַּ"חֶדֶר".
מאתעזריאל נתן פרנק
זָכְרוּ אַנְשֵי הָעִיר אֶת צִדְקַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְגָמְלוּ חֶסֶד עִם בְּנוֹ, הַיֶלֶד הַיָתוֹם: לַ“חֶדֶר” מָסְרוּ אוֹתוֹ, לְיַד מְלַמֵד טוֹב וְנוֹדָע לִירֵא אֱלֹהִים. לָמַד הַיֶלֶד בַּ“חֶדֶר”, וְהַכֹּל שָבוּ וְהִתְפַּלְאוּ עָלָיו: לָמַד יָמִים מוּעָטִים, וּכְבָר יָדַע לְצָרֵף אֶת הָאוֹתִיוֹת לְמִלִים וְלִקְרֹא בְּסִדוּר הַתְּפִלָה כְּזָקֵן וְרָגִיל בִּקְרִיאָה. תֵּכֶּף הִתְחִיל הַמְלַמֵד לְלַמְדוֹ חֻמָש. וְגַם בְּלִמוּדוֹ זֶה הִצְלִיחַ מְאֹד. אַף עַל פִי כֵן הִרְבָּה הַמְלַמֵד לְהִתְאוֹנֵן עָלָיו בְּאָזְנֵי בְנֵי עִירוֹ. וְהָיָה לוֹ עַל מַה לְהִתְאוֹנֵן:
תָּפוּשׂ בְּמַחְשְבוֹתָיו הָיָה הַיָתוֹם יוֹשֵב לִפְעָמִים בְּשַעַת לִמוּדוֹ, וְלֹא שָמַע אֶת אֲשֶר הַמְלַמֵד מְדַבֵּר אֵלָיו.
– בַּמֶה הוּא הוֹגֶה? – הִבִּיעַ הַמְלַמֵד אֶת הִשְתּוֹמְמוּתוֹ – בַּמֶה הוּא מַשְקִיעַ אֶת מֹחוֹ בְּשַעַת הַלִמוּד? וְלֹא יָדַע הַמְלַמֵד, כִּי הַיֶלֶד הַיָתוֹם רָאָה בַחֻמָש הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַה שֶהוּא מְלַמֵד אוֹתוֹ, וְעַל כֵּן הוּא מֵסִיחַ אֶת דַעְתּוֹ בַּדְבָרִים אֲשֶר הוּא רֹאֶה.
– וְיֵש אֲשֶר פִּתְאֹם, בְּלִי שוּם סִבָּה, הוּא מְיַלֵל בְּקוֹל גָדוֹל
– הוֹסִיף הַמְלַמֵד לְהִתְרָעֵם – כְּאִלוּ הָיִיתִי מַכֶּה אוֹתוֹ קָשֶה. וַהֲרֵי אֲנִי נִזְהָר מִפְּגֹעַ בּוֹ וּמֵהַכּוֹתוֹ, מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶל אָבִיו הַצַדִיק וּמִשוּם שֶהוּא יָתוֹם.
וְהַמְלַמֵד לֹא יָדַע, כִּי נִשְמָתוֹ שֶל הַיֶלֶד עֹרֶגֶת אֶל הָאוֹרָה הַגְדוֹלָה שֶהָיְתָה מַלְבֶּשֶת אוֹתוֹ בְּשָעָה שֶאָבִיו הַצַדִיק הָיָה מְלַמְדוֹ “אַלֶף־בֵּית”, וְעַל זֹאת הוּא מִצְטָעֵר וּבֹכֶה מָרָה.
– יָתוֹם, יָתוֹם! – הִצְדִיקוּ אַנְשֵי הָעִיר אֶת הַיֶלֶד: עַל דְבַר גוֹרָלוֹ הוּא חֹשֵב וְיֵש לוֹ מַה לַחֲשֹב. עַל אָבִיו שֶמֵת הוּא בֹּכֶה וְיֵש לוֹ מַה לִבְכּוֹת.
אֲבָל לֹא אָרְכוּ הַיָמִים וְהַיָתוֹם יִשְׂרָאֵל עָשָׂה מַעֲשִׂים לֹא נָאִים, וְאַנְשֵי הָעִיר לֹא יָכְלוּ עוֹד לְהַצְדִיקוֹ.
הוּא נֶעְלַם יָמִים אֲחָדִים וְלֹא בָא אֶל הַ“חֶדֶר”. חִפֵּשׂ אוֹתוֹ הַמְלַמֵד וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ. חִפְּשׂוּ אוֹתוֹ חֲבֵרָיו וְגַם הֵם לֹא מְצָאוּהוּ: וּכְשֶשָב אֶל הַ“חֶדֶר” שָאַל אוֹתוֹ הַמְלַמֵד:
– אֵיפֹה הָיִיתָ? –
וְהוּא לֹא עָנָה. כְּאִלֵם עָמַד וְשָתָק. שָאֲלוּ אוֹתוֹ חֲבֵרָיו, וְגַם לָהֶם לֹא עָנָה דָבָר. כְּסָבוּר הָיָה הַמְלַמֵד, שֶמִקְרֶה הוּא, וְעַתָּה, אַחֲרֵי שֶשָב אֶל הַ“חֶדֶר” לֹא יוֹסִיף לְהֵעָלֵם עוֹד.
וְאוּלָם הוּא עָשָׂה כָזֹאת גַם פַּעַם שֵנִית, שְלִישִית, רְבִיעִית. יָמִים אֲחָדִים כְּסִדְרָם הָיָה בָא אֶל הַ“חֶדֶר” וּלְיָמִים אֲחָדִים שֶלאַחֲרֵיהֶם נֶעְלָם.
הוֹכִיחָהוּ הַמְלַמֵד וְכָל דִבְרֵי תוֹכַחְתּוֹ לֹא הוֹעִילוּ. הָלַך הַמְלַמֵד וְסִפֵּר אֶת הַדָבָר לְאַנְשֵי הָעִיר. הוֹכִיחוּ אוֹתוֹ אַנְשֵי הָעִיר וְגַם דִבְרֵי תוֹכַחְתָּם לֹא הוֹעִילוּ: הוּא שָמַע אֶת דִבְרֵיהֶם וְלֹא עָנָה כְלוּם. כְּסָבוּרִים הָיוּ, שֶמִכַּאן וָאֵילֶךְ לֹא יוֹסִיף עוֹד לִבְרֹחַ, וְאוּלָם עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וְשוּב נֶעְלָם.
מִפְּנֵי הַחִבָּה וְהַכָּבוֹד אֲשֶר הָגוּ לַצַדִיק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הֶחְלִיטוּ לְהַחֲזִיר לְמוּטַב אֶת בְּנוֹ הַיָתוֹם. הָלְכוּ וְחִפְּשׂוּ אוֹתוֹ חִפְּשׂוּ וּמָצְאוּ בְּאַחַד הַיְעָרוֹת יוֹשֵב בָּדָד כְּשֶהוּא תָפוּשׂ וּמְשֻקָע כָּל כַּך בְּמַחְשְבוֹתָיו, עַד שֶאֵינוֹ מַרְגִיש בְּבֹאָם.
– מַה לְךָ פֹה? – קָרְאוּ הָאֲנָשִים וְקוֹלָם הִתְהַלֵךְ בַּיַעַר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ וּמִכָּל הָעֲבָרִים קָרָא אֵלָיו הַהֵד:
– מַה לְךָ פֹה?
וְהַיֶלֶד יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ זָע. הוּא אֵינוֹ שֹמֵעַ כְּלָל לֹא אֶת הַקוֹל וְלֹא אֶת הֵדוֹ. הֶחֱזִיקוּ בוֹ הָאֲנָשִים, הִנִיעוּ אֶת כָּל גוּפוֹ וְצָעֲקוּ אֵלָיו: – מַה לְךָ פֹּה? שוּב אֶל הַ“חֶדֶר”!
אָז הִתְעוֹרֵר הַיֶלֶד, כְּמִתְעוֹרֵר מִשֵנָה וַיֵבְךְ בְּקוֹל גָדוֹל. לָקְחוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִים, דִבְּרוּ אֵלָיו רַכּוֹת וְקָשוֹת, הִטִיפוּ לוֹ מוּסָר, הֱשִיבוּהוּ אֶל הַ“חֶדֶר” וְהִזְהִירוּהוּ שֶלֹא יוֹסִיף עוֹד לִבְרוֹחַ.
וְאוּלָם עָבְרוּ כִימֵי חֹדֶש וְהַיָתוֹם יִשְׂרָאֵל שָב וּבָרַח מִן הַ“חֶדֶר”. וְלֹא יָדְעוּ הָאֲנָשִים הַטוֹבִים וְהָרַחֲמָנִים, כִּי שוּם “חֶדֶר” וְשוּם מְלַמֵד שֶבָּעוֹלָם אֵינָם יְכֹלִים לְלַמְדוֹ מַה שֶהוּא לוֹמֵד בַּשָׂדוֹת וּבַיְעָרוֹת.
לְשִׂיחוֹת דְקָלִים הוּא מַקְשִיב, לְפִרְקֵי הַשִירָה שֶהַחַיוֹת וְהָעוֹפוֹת אֹמְרִים, הוּא מִתְבּוֹנֵן אֶל הַמַלְאָכִים הַמְמֻנִים עַל כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב וְשוֹמֵעַ בְּשָעָה שֶהֵם מַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד: – גְדָל! הָאֲנָשִים לֹא יָדְעוּ כָל זֹאת וְנוֹאֲשוּ מִמֶנוּ.
– אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבֻּלָה לְגַדְלוֹ כָּרָאוּי לְבֶן הַצַדִיק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – גָזְרוּ הֵם וּפָסְקוּ לְשַלֵם לַמְלַמֵד שְׂכַר לִמוּדוֹ.
נַעֲשָׂה יִשְׂרָאֵל הַיָתוֹם חָפְשִי מִן הַ“חֶדֶר”, וּמֵאָז הָיָה
מִתְהַלֵךְ בַּשָׂדוֹת וּבַיְעָרוֹת כְּכָל אַוַת נַפְשוֹ בְּאֵין
מַפְרִיעַ, וְרַק לְעִתִּים הָיָה שָב אֶל הָעִיר, סָר אֶל בֵּית־הַמֶדְרָש
וְלוֹמֵד בְּעַצְמוֹ חֻמָש וְשוּב נֶעְלָם.
יִשְׂרָאֵל רֵיש דוּכְנָא מְנַצֵחַ אֶת הַשָׂטָן.
מאתעזריאל נתן פרנק
הַיֶלֶד יִשְׂרָאֵל גָדַל וְהָיָה לְנָעַר.
וְהַנַעַר – אָמְרוּ אַנְשֵי עִירוֹ – מְשֻלָח וְנֶעֱזָב, אֵינוֹ לֹמֵד תּוֹרָה, אַךְ קְרִיאָה עִבְרִית וּמְעַט חֻמָש הוּא יוֹדֵעַ. אֲבָל כֻּלָם הוֹדוּ שֶאֵינֶנוּ שוֹבָב אַךְ מוּזָר בַּהֲלִיכוֹתָיו. וְאוּלָם מֵאֲשֶר הוּא בֶּן צַדִיק לֹא שָמוּ לֵב לַהֲלִיכוֹתָיו אֵלֶה, וְאַחַד הַמְלַמְדִים שָׂכַר אוֹתוֹ לִהְיוֹת לוֹ רֵיש דוּכְנָא1). וְרֵיש דוּכְנָא זֶה שוֹקֵד עַל עֲבוֹדָתוֹ הָיָה. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הָיָה בָא אֶל הַיְלָדִים, רֹחֵץ אֶת יְדֵיהֶם וּפְנֵיהֶם וְאָמַר אִתָּם “מוֹדֶה אֲנִי” וּ“בְרָכוֹת”. אַחֲרֵי כֵן הָיָה מוֹלִיכָם אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, מְבִיאָם אֶל הַחֶדֶר, מְלַמְדָם “אָלֶף־בֵּית”, אֶת צֵרוּפֵי הָאוֹתִיוֹת וְהַנְקוּדוֹת וּמְעַט קְרִיאָה וּמְשִיבָם אֶל בָּתֵּי הוֹרֵיהֶם. וִלֹא כְּהוֹלִיךְ כָּל רֵיש דוּכְנָא אֶת תַּלְמִידָיו הָיָה יִשְׂרָאֵל מוֹלִיךְ אֶת הַיְלָדִים, שֶנִמְסְרוּ לְיָדוֹ: בְּשָעָה שֶהוֹלִיךְ אוֹתָם הָיָה מְזַמֵר אִתָּם בְּקוֹל נָעִים וְנִפְלָא מְאֹד, שֶּכְּמוֹתוֹ לֹא נִשְמַע לְעוֹלָמִים וּבִנְגִינָה עֲרֵבָה וּמְתוּקָה, אֲשֶר חָדְרָה אֶל כָּל הַלְבָבוֹת וְהִרְנִינָה אֶת כָּל הָעֹלָמוֹת. עַיִן בְּעַיִן מַמָש רָאוּ בְנֵי הָאָדָם, שֶהַשָמַיִם וְהָאָרָץ, הָאִילָנוֹת וְהַדְשָאִים, הַצִפֳּרִים, הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיוֹת וְאַף הָאֶבֶן מִן הַקִיר מְזַמְרִים עִם הַיְלָדִים וּמַנְהִיגָם יַחְדָו.
וְגַם בַּמָרוֹם לָבְשוּ מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן גִיל בְּשָעָה שֶיִשְׂרָאֵל הָיָה מְהַלֵךְ עִם הַיְלָדִים וּמְזַמֵר, וְגַם הֵם אָמְרוּ שִירָה לֵאלֹהֵי מָרוֹם. כָּל הָעֹלָמוֹת כֻּלָם מָלְאוּ זִמְרָה וְשִירָה, שִׂמְחָה וְחֶדְוָה. רַק הַשָׂטָן וְשֵדֵי הַשַחַת נֶעֶצְבוּ אֶל לִבָּם מְאֹד: אֵין בְּכֹחָם לְהָרֵעַ וּלְהַשְחִית וּלְהַרְבּוֹת עִצָבוֹן בָּעוֹלָם, וְלָמָה זֶה הֵם חַיִים?
וְקָמָה מְהוּמָה גְדוֹלָה בַשְאֹל. הַשֵדִים צָרְחוּ מָרָה וְכֻלָם יַחְדָו סָבְבוּ עַל הַשָׂטָן וְקָרָאוּ:
– הוֹשִיעָה, אֲדוֹנֵנוּ! הִנֵה קָם עָלֵינוּ נַעַר עִבְרִי לְהַשְמִידֵנוּ; וְאַתָּה, הַשָׂטָן, רֹאש הַשֵדִים וְכָל מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה גַם לְנַעַר לֹא תוּכָל?!
כְּרֶגַע עָלָה הַשָׂטָן מִן הַשְאֹל וּבָא אֶל אוֹתָהּ הָעִיר, שֶבָּהּ הָיָה הַנַעַר יִשְׂרָאֵל רֵיש־דוּכְנָא וְנִתְלַבֵּש בְּגוּפוֹ שֶל אַחַד הַמְכַשְפִים, אֲשֶר הָיָה שָם.
וְרֵיש־הַדוּכְנָא, כְּדַרְכּוֹ, מוֹלִיךְ אֶת הַיְלָדִים מִבָּתֵּי הוֹרֵיהֶם אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת בְּשִירָה וּבְזִמְרָה וְכָל הָעֹלָמוֹת כֻּלָם מְלֵאִים שִירָה וְזִמְרָה.
רָאָה הַמְכַשֵף וְנֶהְפַּךְ לְחַיָה רָעָה, שֶדַרְכָּה לִטְרֹף יְלָדִים, וּבָא אֶל הָרְחוֹב, שֶבּוֹ הָלְכוּ הַיְלָדִים וְזִמֵרוּ. רָאוּ הַיְלָדִים אֶת הַחַיָה הָרָעָה וְכֻלָם נָסוּ בְּבֶהָלָה. וְהַבֶּהָלָה נוֹרָאָה הָיְתָה. יְלָדִים אֲחָדִים חָלוּ מֵרֹב פַּחְדָם. יָרְאוּ הַהוֹרִים לְנֶפֶש יַלְדֵיהֶם, וּמֵאֲנוּ לְהוֹסִיף וְלִמְסוֹר אוֹתָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל רֵיש־הַדוּכְנָא.
חָדְלָה הַזִמְרָה מִן הָעלמוֹת, וְהַתֵּבֵל וּמְלֹאָה נִמְלְאָהּ עִצָבוֹן.
וְאוּלָם יִשְׂרָאֵל רֵיש הַדוּכְנָא זָכַר הֵיטֵב אֶת הַדְבָרִים, אֲשֶר אָמַר לוֹ אָבִיו לִפְנֵי מוֹתוֹ. – זָכֹר תִּזְכֹּר כָּל יָמֶיךָ, כִּי ה' אִתְּךָ וְלֹא תִירָא מִכָּל פָּגַע.
וְחִזֵק יִשְׂרָאֵל אֶת לִבּוֹ בֵּאלֹהֵי הַשָמָיִם, וְחָזַר עַל בָּתֵּיהֶם שֶל הוֹרֵי הַיְלָדִים וְדִבֵּר עַל לִבָּם וְהִתְחַנֵן לָהֶם, שֶיָשוּבוּ וְיִמְסְרוּ בְיָדוֹ אֶת הַיְלָדִים, וְגַם הִבְטִיחָם בְּשֵם אֱלֹהִים, שֶהוּא יָקוּם עַל הַחַיָה הָרָעָה, אִם תִּתְנַפֵּל עַל הַיְלָדִים, וְיַהֲרֹג אוֹתָהּ. זָכְרוּ אַנְשֵי הָעִיר אֶת הַנִסִים שֶנַעֲשׂוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֲבִי יִשְׂרָאֵל וְאֶת הַשִׂמְחָה וְהַחֶדְוָה, שֶהָיְתָה שוֹרָה בָעוֹלָם בְּשָעָה שֶרֵיש־דוּכְנָא זֶה הָיָה מוֹלִיךְ אֶת הַיְלָדִים, וּמָסְרוּ לוֹ מֵחָדָש אֶת יַלְדֵיהֶם. וְשוּב מוֹלִיךְ יִשְׂרָאֵל רֵיש הַדוּכְנָא אֶת הַיְלָדִים בְּקוֹל זִמְרָה, וְשוּב נִתְמַלְאוּ הָעוֹלָמוֹת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, שִירָה וְזִמְרָה, וְשוּב נֶהְפַּךְ הַמְכַשֵף לְחַיָה רָעָה, שֶדַרְכָּהּ לִטְרוֹף יְלָדִים, וּבָא אֶל הָרְחוֹב, שֶבּוֹ הָלְכוּ רֵיש־הַדוּכְנָא עִם הַיְלָדִים.
וּמִיַד הִרְגִיש בּוֹ רֵיש־הַדוּכְנָא. הִרְגִיש בּוֹ עוֹד לִפְנֵי אֲשֶר רָאוּ הַיְלָדִים אֶת תְּמוּנַת הַחַיָה, וְהֵרִים אֶת מַקְלוֹ וְהִכָּה בּוֹ עַל רֹאשָהּ וַהֲרָגָהּ.
הָלֹךְ וְזַמֵר הָלַךְ רֵיש־הַדוּכְנָא בְּרֹאש הַיְלָדִים אֶל עֵבֶר בֵּית־הַכְּנֶסֶת, וּבְאוֹתָהּ שָעָה מָצְאוּ בְנֵי־הָעִיר אֶת הַמְכַשֵף מֵת.
-
עוזר “למלמד”. ↩
בְּלַ"ג־בָּעֹמֶר.
מאתעזריאל נתן פרנק
חֶרֶב הָיְתָה מִתְהַפֶּכֶת בִּקְהִלוֹת יִשְׂרָאֵל: הַקוֹזַקִים הָיוּ פוֹשְטִים עַל הֶעָרִים, חוֹמְסִים אֶת כָּל הָרְכוּש שֶמָצְאוּ בְּבָתֵּי הַיְהוּדִים וְהֹרְגִים אֶת בַּעֲלֵיהֶם, נְשֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם. אָז נָשַמוּ הַבָּתִּים, כִּי הַנִשְאָרִים מִן הַהֲרֵגוֹת נֶחְבְּאוּ בַמְעָרוֹת, בַּבּוֹרוֹת וּבִמְחִלוֹת הֶעָפָר. וְהַ“חֶדֶר” נִשְבַּת, וְזִמְרַת יִשְׂרָאֵל רֵיש הַדוּכְנָא וְהַיְלָדִים נָדַמָה.
מֶה עָשָׂה רֵיש־הַדוּכְנָא בְּאוָתּה שָעָה? – אִיש לֹא יָדַע מֶה עָשָׂה, אִם נֶהֱרַג גַם הוּא, כַּאֲשֶר נֶהֶרְגוּ רַבִּים, אוֹ גַם הוּא בֵּין הַמִתְחַבְּאִים, וַגם אִיש לֹא הָיָה, אֲשֶר יִזְכְּרֵהוּ, כִּי כְלוּם מֹחוֹ וְלִבּוֹ שֶל אָדָם פְּנוּיִם לִזְכֹּר רֵיש־דוּכְנָא בִּשְעַת מְהוּמַת חֶרֶב? פִּתְאֹם – הִנֵה רֵיש־הַדוּכְנָא! אֶל הַמְעָרוֹת, אֶל הַבּוֹרוֹת וְאֶל מְחִילוֹת הֶעָפָר בָּא וְזֵרַז אֶת הַיְלָדִים:
– לַ"ג־בָּעֹמֶר!
הָיוּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בּוֹ וּתְמֵהִים:
– מַה לַ“ג בָּעֹמֶר? הַאִם הוּא אֹמֵר לְהוֹצִיא אֶת הַיְלָדִים לְטִיוּל כְּמוֹ בְּלַ”ג בָּעֹמֶר שֶבִּשְאָר הַשָנִים?
וְהוּא לֹא הָיָה מֵשִיב כְּלוּם, אֶלָא נָטַל קְשָתוֹת קְטַנוֹת וְחִצִים קְטַנִים שֶל עֵץ וְנָתַן בְּיַד כָּל יֶלֶד וָיָלֶד.
– הֱיוּ אַתֶּם חֲיָלוֹת! – אָמַר לָהֶם – וְיַחְדָו נֵצֵא וְנַעֲצוֹר בְּעַד הַהֲרֵגוֹת וְהַגְזֵלוֹת.
כְּסָבוּרִים הָיוּ הַהוֹרִים שֶבִּכְדֵי לְשַעֲשֵעַ אֶת הַיְלָדִים הוּא בָא, מוֹסֵר בְּיָדָם כְּלֵי־שַעֲשוּעִים וּמְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה. וְאוּלָם הוּא אָחַז בִּידֵי הַיְלָדִים וּלְהוֹצִיא אוֹתָם מִמַחְבֹּאֵיהֶם אָמָר.
חָשְבוּ שֶיָצָא מִדַעְתּוֹ וְאָמְרוּ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. אָמְרוּ וְלֹא יָכְלוּ, כִּי הֵם בְּעַצְמָם הָיוּ רוֹצִים פִּתְאֹם לָצֵאת. אֵיזוֹ קַרְנֵי אוֹרָה הָיוּ בוֹקעוֹת וְחוֹדְרוֹת אֶל הַמַחְבֹּאִים וְנַעֲשׂוּ כַחֲבָלִים שֶבְּיַד גִבּוֹר, הַמוֹשֵךְ בָּהֶם כָּל מַה שֶהוּא רוֹצֶה. וְאוֹתָם הַחֲבָלִים מָשְכוּ אֶת כֻּלָם, אֶת הָאֲנָשִים וְהַנָשִים, וְכֻלָם נִמְשְכוּ לְחוּץ.
יָצָא רֵיש־הַדוּכְנָא בָרֹאש וְכָל הַיְלָדִים וְקַשְתוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם יָצְאוּ אַחֲרָיו, יָצְאוּ הַקְטַנִים וְהַגְדוֹלִים יָצְאוּ אַחֲרֵיהֶם. אֵין אֵימָה וְאֵין פָּחַד. יָצְאוּ – וְהִנֵה אֵין אֶרֶץ מִתַּחַת, אֵין רָקִיעַ מִמַעַל. כָּל חֲלָלוֹ שֶל עוֹלָם – שָמָיִם. וְרַק תְּכֵלֶת מִמַעַל, וְרַק תְּכֵלֶת לְמַטָה, הָעֲמָקִים תְּכֵלֶת, הֶהָרִים תְּכֵלֶת, הָעֵצִים תְּכֵלֶת וְכָל אֲשֶר בָּעוֹלָם תְּכֵלֶת.
הִתְחִיל רֵיש־הַדוּכְנָא לְזַמֵר, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלו זִמֵר אַחֲרָיו. מִמַעְלָה וּמִמַטָה, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, מִן הֶהָרִים וְהַגְבָעוֹת, מִן הָעֲמָקִים וְהַגֵאָיוֹת בָּאָה הַזִמְרָה. שָרוּ הַצִפֳּרִים מִבֵּין עַנְפֵי הָאִילָנוֹת, מִבֵּין הַשִׂיחִים וְהַדְשָאִים, שָרוּ הָאֲדָמָה מִתַּחַת וְהַשָמַיִם מִמַעַל, שָרוּ הַיְלָדִים וְאַחֲרֵיהֶם שָרוּ הָאָבוֹת וְהָאִמוֹת. וְהַכֹּל נַעֲשָׂה יָפֶה זֶה לָזֶה. הַשָמַיִם וְהָאָרֶץ נָשְקוּ אֵלוּ לְזוּ וְזוּ לְאֵלוּ, הָאִילָנוֹת כָּפְפוּ אֶת עַנְפֵיהֶם וְגַם הֵם נָשְקוּ אֵלוּ לָאֵלוּ, הַצִפֳּרִים הִגִישוּ תּוֹךְ כְּדֵי זִמְרָה אֶת חַרְטֻמֵיהֶן זוֹ לְזוֹ וְנָשְקוּ זוֹ אֶת זוֹ.
אָחַז רֵיש הַדוּכְנָא בַּיְלָדִים וּנְשָקָם, נָשְקוּ הַיְלָדִים אִיש אֶת אָחִיו וְנָשְקוּ הַגְדוֹלִים וְהַגְדוֻלוֻת אִיש רֵעֵהוּ וְאִשָה רֵעוּתָהּ. זִמְרָה וּנְשִיקָה נִמְלָא כָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ. אָז פָּסְקוּ הַהֲרֵגוֹת וְהֶחָמָס חָדָל.
רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם וְר' יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב.
מאתעזריאל נתן פרנק
אִיש צַדִיק הָיָה בָאָרֶץ, רַבִּי אָדָם שְמוֹ. וְגָדוֹל וְנִכְבָּד מְאֹד הָיָה הָאִיש הַזֶה בְּעֵינֵי כָל הַשָׂרִים הַגְדוֹלִים וּבְעֵינֵי הַמֶלֶךְ, וְכֻלָם הוֹקִירוּהוּ וְאֲהֵבוּהוּ מְאֹד.
וְדַרְכּוֹ שֶל צַדִיק זֶה כַּךְ הָיָה: בְּבֵיתוֹ הַקָטָן אֲשֶר מִקְצֵה הָעִיר הָיָה יוֹשֵב וְלוֹמֵד תּוֹרָה יוֹם וָלָיְלָה. וְאוּלָם דִבְרֵי תוֹרָה, כְּיָדוּעַ, לֹא כֻלָם מוּבָנִים וּבְרוּרִים עַל נְקָלה אַף לִגְדוֹלֵי הַצַדִיקִים, שֶהֲרֵי הַתּוֹרָה נְתוּנָה מֵאֵת הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וּבְנֵי הָאָדָם, גַם הַצַדִיקִים הַגְדוֹלִים שֶבָּהֶם, אַךְ בָּשָׂר וָדָם הֵם, וְכֵיצַד יוּכְלוּ לְהָבִין הֵיטֵב אֶת דִבְרֵי הָאֱלֹהִים, כָּל זְמַן שֶנִשְמָתָם, אַף אִם נַעֲלָה וּקְדוֹשָה הִיא, מְלֻבֶּשֶת בְּגוּף, שֶכֻּלוֹ מֵהָעוֹלָם הַשָפָל?
וּבְכֵן גַם רַבִּי אָדָם יֵש אֲשֶר אֲחָדִים מִדִבְרֵי הַתּוֹרָה הָיוּ נִפְלָאִים מִמֶנוּ וְלֹא יֹכל לְבָרֵר אוֹתָם לְעַצְמוֹ. מֶה עָשָׂה? אֶת עִירוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ עִם בְּנֵי מִשְפַּחְתּוֹ עָזַב וִהְתְבֹּדֵד1 בִּמְקוֹמוֹת נֶעֱזָבִים מֵאָדָם, בִּיעָרוֹת וּבִמְעָרוֹת. שָם הֵסִיר מִלִבּוֹ אֶת כָּל דַאֲגוֹתָיו וְאֶת כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶה וְאַךְ בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה הַקָשִים לְהָבִין הָגָה, וְגַם הִתְפַּלֵל לֵאלֹהִים, כִּי יָאִיר עֵינָיו לְמַעַן אֲשֶר יִרְאֶה אֶת אוֹר הַתּוֹרָה. פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶר יָצָא רַבִּי אָדָם לְהִתְבּוֹדֵד כְּדַרְכּוֹ וְנִכְנַס לִמְעָרָה אַחַת, מָצָא שָם כְּתָבִים רַבִּים. לָקַח רַבִּי אָדָם אֶת הַכְּתָבִים וְהִתְחִיל לִקְרֹא בָהֶם, וּמִיַד אוֹרוּ עֵינָיו. רָאָה אוֹר גָדוֹל, אוֹר שֶל רָזֵי תוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ, אֲשֶר אוֹתָם הַכְּתָבִים הָיוּ מְלֵאִים מֵהֶם. נִסְתַּכֵּל אָדָם בַּכְּתָבִים וְהֵבִין אֶת כָּל הַדְבָרִים הַסְתוּמִים שֶבַּתּוָרה וְיָדַע לַעֲשׂוֹת נִסִים וְנִפְלָאוֹת גְדוֹלִים מְאֹד, וְגַם רָאָה כָּל הַנַעֲשֶׂה בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ, מִקָרוֹב וּמֵרָחוֹק.
כַּאֲשֶר יָצָא מִן הַמְעָרָה רָאָה, וְהִנֵה בְּאֶרֶץ אַחַת בַּמֶרְחַקִים, מֵכִין הַמֶלֶךְ סְעוּדָה גְדוֹלָה לְמֶלֶךְ אֶחָר, רֵעוֹ וַאֲהוּבוֹ.
וְהַהֲכָנוֹת גְדוֹלוֹת הָיוּ מְאֹד. שְתֵּי שָנִים שְלֵמוֹת נִמְשָכוּ. בִּכְדֵי לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי אוֹרְחוֹ הַנַעֲלֶה כָּרָאוּי בָּנָה פְּלָטָרִים2 גְדוֹלִים, שְאֵין כְּמֹהֶם לְיֹפִי, עַל הַפְּלָטָרִים בָּנָה עֲלִיוֹת שֶל גָבִיש3, וּבְתוֹךְ הָעֲלִיוֻת נִמְשְכוּ נַחֲלֵי מַיִם, וּבְתוֹך הַנְחָלִים דָגִים מְשוֹטְטִים לְכַאן וּלְכַאן. וַאֲרוֹנוֹת עָשָׂה לִכְלֵי הַשֻלְחָן, וְהָאֲרוֹנוֹת וְהַכֵּלִים הִנָם כֻּלָם שֶל כֶּסֶף וְזָהָב מְשֻבָּצִים אַבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיוֹת. וּמִבְחַר מַאֲכָלִים וּמַשְקָאוֹת הֵכִינוּ הֲמוֹנֵי רֹקְחִים כְּיַד הַמֶלֶךְ. וּבְתוֹךְ הַהֵיכָלוֹת הָהֵם הֶעֱמִיד הַמֶלֶךְ מְשָרְתִים לָרֹב, לְמַעַן אֲשֶר יַעַמְדוּ הָכֵן לְמַלֵא רְצוֻן אִיש וָאִיש מִן הַקְרוּאִים. רָאָה רַבִּי אָדָם כָּל זֹאת, וְהָלַךְ אֶל הַמֶלֶךְ שֶבִּמְדִינָתוֹ וְהִזְמִין אוֹתוֹ לִסְעוּדָה בְּאוֹתוֹ הַיוֹם, שֶבּוֹ קָבַע אוֹתוֹ הַמֶלֶךְ שֶבַּמֶרְחַקִים לִסְעוּדָה שֶהֵכִין לְמֶלֶךְ אַחֵר, יְדִידוֹ וְרֵעוֹ. וְהַמֶלֶךְ לֹא סַרב לַחֲבִיבוֹ וּבְיוֹם אֲשֶר יָעַד לוֹ נָסַע אֵלָיו עִם כָּל שָׂרֵי מַמְלַכְתּוֹ יַחְדָו.
וְאוּלָם אֶחָד מִשָׂרֵי הַמַמְלָכָה, וְהוּא שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל, הָיָה מִתְקַנֵא בְרַבִּי אָדָם בִּגְלַל הַכָּבוֹד הַגָדוֹל, אֲשֶר הַמֶלֶךְ עוֹשֶׂה לוֹ, וּפִתָּה אֶת הַמֶלֶךְ, שֶלֹא יַשְפִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ וְלֹא יִסַע אֶל הַסְעוּדָה הַדַלָה, שֶהֵכִין לוֹ יְהוּדִי עָנִי בְּאֵיזֶה בֵּית־חֹמֶר שָפָל. וְגַם כַּאֲשֶר מֵאֵן הַמֶלֶךְ לִשְמוֹעַ לוֹ וּכְבָר נָסַע אֶל ר' אָדָם, לֹא חָדַל אוֹתוֹ הַשַׂר לְפַתּוֹתוֹ שֶיָשוּב מִדַרְכּוֹ לְבַל יֵבוֹש וְיִכָּלֵם בְּעֵינֵי שָׂרָיו וּבְעֵינֵי כָל הָעוֹלָם. הַמֶלֶךְ לֹא שָמַע לִדְבָרָיו שֶל שַׂר זֶה גַם הַפָּעַם, וּבְכָל זֹאת שָלַח אַחַד הַשָׂרִים שֶלוֹ לִרְאוֹת, אִם יֵש בְּבֵית רַבִּי אָדָם מָקוֹם לוֹ וּלְשָׂרָיו וְאִם הֵכִין דְבַר־מָה לַסְעוּדָה. שָב הַשָלִיחַ וְאָמָר: בַּיִת קָטָן מְאֹד יֵש שָם וּסְעוּדָה מוּכָנָה לֹא רָאִיתִי.
אַף עַל פִּי כֵן לֹא שָב הַמֶלֶךְ מִדַרְכּוֹ וְהוֹסִיף לִנְסוֹעַ. וְכַאֲשֶר הִקְרִיב לָבֹא אֶל הָעִיר שָלַח שוּב שַׂר אַחֵר, וְגַם שָלִיחַ זֶה שָב וְאָמַר כַּאֲשֶר אָמַר הַשָלִיחַ הָרִאשוֹן. הַמֶלֶךְ הִשְתּוֹמֵם מְאֹד עַל רַבִּי אָדָם שֶהֵעֵז לְהַזְמִין אוֹתוֹ לִסְעוּדָה אֶל בֵּית חוֹמֶר, וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶגַם סְעוּדָה דַלָה לֹא הֵכִין. וְאוּלָם מֵאֲשֶר אָהַב אֶת רִּבי אָדָם מְאֹד וְיָדַע שֶלֹא יְהָתֵל בּוֹ, הוֹסִיף וְנָסַע שָמָה.
פִּתְאֹם – הַס!
הַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו עוֹמְדִים וּמִשְתּוֹמְמִים. אִיש־אִיש מֵהֶם מִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי רֵעֵהוּ וּמִשְתָּאֶה לַמַרְאֶה אֲשֶר לִפְנֵיהֶם. וְהִנֵה לִפְנֵיהֶם פְּלָטָרִים גְדוֹלִים וְנָאִים, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַפְּלָטָרִים אֲשֶר לַמֶלֶךְ בְּעִיר הַבִּיָרה שֶלוֹ, וְחָצֵר גְדוֹלָה וּמְרֻוָחָה וַהֲמוֹנֵי מְשָרְתִים נִצָבִים לְיַד הַשְעָרִים שוּרוֹת שוּרוֹת.
– לְמִי כָל אֵלֶה בְּּאֶרֶץ מַמְלַכְתִּי? – שָאַל הַמֶלֶךְ. וְאוֹתָם הַשְלִיחִים, אֲשֶר שָלַח הַמֶלֶךְ לִרְאוֹת אֶת בֵּית ר' אָדָם הֵשִיבוּ לוֹ:
בַּמָקוֹם הַזֶה הָיִינוּ וּפֹה לֹא רָאִינוּ שוּם בִּנְיָן, מִלְבַד בֵּית־חוֹמֶר קָטָן, אֲשֶר עָלָיו אָמְרוּ, כִּי לְרַבִּי אָדָם הוּא. הַמֶלֶךְ וּשְאָר שָׂרָיו הִשְתּוֹמְמוּ עוֹד יוֹתֵר, וְהָיוּ נְבוּכִים מִבְּלִי דַעַת אֲשֶר קָרָה פֹּה. עוֹדָם מִשְתּוֹמְמִים, וְהִנֵה רַבִּי אָדָם יוֹצֵא לִקְרָאתָם בְּרֹאש הֲמוֹן הַמְשָרְתִים, אֲשֶר כֻּלָם הָיוּ מְלֻבָּשִים בִּגְדֵי תִפְאָרָה, וּבִקֵש מֵאֵת הַמֶלֶךְ, כִּי יוֹאִיל לְהִכָּנֵס הוּא וְשָׂרָיו אֶל הַפּלָטָרִים. הַמְשָרְתִים מִהֲרוּ וְהֵבִיאוּ אֶת הַמֶרְכָּבוֹת וְהַסוּסִים אֶל הֶחָצֵר, וְרַבִּי אָדָם הוֹבִיל אֶת הַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו אֶל הַפְּלָטָרִים, שֶבָּהֶם נִצְבוּ מְשָרְתִים אֲחֵרִים רַבִּים מְאֹד אִיש אִיש עַל מִשְמַרְתּוֹ, לְמַעַן שָרֵת אֶת הָאֹרְחִים הַנַעֲלִים, וְאוּלָם כֻּלָם אִלְמִים הָיוּ וְלֹא דִבְּרוּ דָבָר. וְאוּלַמֵי הַפְּלָטָרִים הָיוּ מְלֵאִים הוֹד וְהָדָר עַד לְהַפְלִיא וְהַשֻלְחָנוֹת עֲרוּכִים כְּיַד מֶלֶךְ גָדוֹל וְאַדִיר. וְרַבִּי אָדָם נִצָב לִפְנֵיהֶם וּמַפְצִיר בָּהֶם:
– שְבוּ, שְבוּ נָא!
וְהַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו עוֹמְדִים נִדְהָמים לְמַרְאֵה הַפֶּלֶא, אֲשֶר עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת.
– אָנָא שְבוּ נָא, שֵבוּ! – הוֹסִיף אָדָם וְהִפְצִיר בָּהֶם.
יָשְבוּ הַמֶלֶךְ וְהַשָׂרִים עַל כִּסְאוֹת נֶהְדָרִים לְיַד הַשֻלְחָנוֹת הָעֲרוּכִים, וְרַבִּי אָדָם מוֹסִיף וּמַפְצִיר: – שְתוּ, אִכְלוּ, אָנָא! וְהַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו נִשְמָעִים: אוֹכְלִים וְשוֹתִים. וְהֵם מִשְתּוֹמְמִים עַל הַמַשָקאוֹת וְהַמַאֲכָלִים, שֶאֵין כְּמֹהֶם לְטוֹב, אוֹכְלִים וּמִתְפַּלְאִים, שוֹתִים וּמִשְתָּאִים, מִסְתַּכְּלִים בְּכָל הַהוֹד וְהֶהָדָר שֶבָּאוּלַמִים וּמִשְתּוֹמְמִים: – מֵאַיִן כָּל אֵלֶה? מֵאָיִן?
וְהָיָה רַבִּי אָדָם חוֹשֵש, שֶמָא יֹאמַר אַחַד הַשָׂרִים, אוֹ אוּלַי הַמֶלֶךְ בְּעַצְמוֹ לָקַחַת לוֹ בְּסֵתֶר כְּלִי אֶחָד מִן הַכֵּלִים הַנִמְצָאִים בַּפְּלָטָרִים לְזֵכֶר הַפְּלָאוֹת, אֲשֶר רָאוּ עֵינָיו. עַל כֵּן פָּנָה אֲלֵיהֶם וּבִקֵש מֵהֶם, שֶלֹא יַעֲשׂוּ כָזֹאת, וְהִבְטִיחָם לְהַסְפִּיק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם חֵפֶץ אֶחָד, אֲשֶר יִהְיֶה לָהֶם לְזִכָּרוֹן.
– הָאִיש, אֲשֶר יַגִיד לִי, מָה הַחֵפֶץ שֶהוּא רוֹצֶה בוֹ, יָשִׂים יָדוֹ אֶל כִּיס בִּגְדוֹ וְיִמְצָאֵהוּ! – הִבְטִיחָם רַבִּי אָדָם. עָשׂוּ הַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו כִּדְבַר רַבִּי אָדָם, וְכָל אֶחָד מֵהֶם מָצָא בְכִיס בִּגְדוֹ אֶת חֶפְצוֹ.
לָאַחֲרוֹנָה נִגַש אוֹתוֹ הַשָׂר, שׂוֹנֵא הַיְהוּדִים, וְגַם אוֹתוֹ צִוָה רַבִּי אָדָם לָשִׂים יָדוֹ אֶל כִּיס בִּגְדוֹ. וַיָשֶׂם גַם שָׂר זֶה אֶת יָדוֹ אֶל כִּיס בִּגְדוֹ, הוֹצִיא אוָתה מִשָם, וְהִנֵה – לֹא חֵפֶץ יָקָר, רַק דָבָר מָאוּס וּמַעֲלֶה רֵיחַ רָע בְּיָדוֹ. נִתְבַּיֵש הַשָׂר מְאֹד וְהַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו נִתְרַחֲקוּ מִמֶנוּ.
מִהֵר הַשָׂר לָצֵאת אֶל חֲדַר הָרָחְצָה. רָחַץ יָדוֹ פַּעַם, שְתַּיִם, שָלֹש וְהָרֵיחַ הָרָע לֹא סָר מִמֶנָהּ. שָב הַשָׂר אֶל הָאוּלָם, נִצַב בַּפֶּתַח וְהִתְחַנֵן לְרַבִּי אָדָם שֶיָסִיר מִמֶנוּ אֶת הַפֶּגַע הָרָע.
וְרַבִּי אָדָם עָנָה לוֹ:
– הִשָבַע נָא לַחְדוֹל מִצְרוֹר אֶת הַיְהוּדִים וְתֵרָפֵא. עָשָׂה הַשָׂר כְּדִבְרֵי רַבִּי אָדָם וְכָרָגַע סָר הָרֵיחַ הָרַע מִיָדוֹ. רָאָה הַמֶלֶךְ אֶת הַנֵס הַזֶה וּכְבוֹדוֹ שֶל רַבִּי אָדָם וְכָל עַם הַיְהוִּדים גָדַל בְּעֵינָיו עוֹד יוֹתֵר.
– אֲבָל מֵאַיִן הֵם הַפְּלָטָרִים הָאֵלֶה וּכְלֵיהֶם וּמְשָרְתֵיהֶם? הוֹסִיף הַמֶלֶךְ לְהִשְתּוֹמֵם וְהֶחְלִיט לְנַסוֹת אֶת רַבִּי אָדָם: עָבַר עַל אַזְהָרָתוֹ וְלָקַח לוֹ שְתֵּי כוֹסוֹת שֶל כֶּסֶף וְהִטְמִינָן בְּכִיסֵי בִגְדוּ.
– אֶרְאֶה אֵת אֲשֶר יָקוּם וְאָז אוּלַי אֵדַע פֶּשֶר דְבַר הַפְּלָטָרִים – אָמַר בִּלְבָבוֹ.
עָבְרוּ שָבוּעוֹת אֲחָדִים וְהַמֶלֶךְ קָרָא בְּאַחַד הָעִתּוֹנִים, כִּי בְעִיר פְּלוֹנִית בִּירַת מְדִינָה אַלְמוֹנִית, נֶעֶלְמוּ פִתְאֹם הַפְּלָטָרִים, אֲשֶר בָּנָה הַמֶלֶךְ וְכָל אֲשֶר בּוֹ. וְאַחֲרֵי שֶעָבְרוּ שָעוֹת אֲחָדוֹת שָבוּ וְלֹא הָיָה חָסֵר מֵהֶם דָבָר, מִלְבַד שְתֵּי כּוֹסוֹת וּמַאֲכָל וּמַשְקֶה דֵי אֲכִיַלת אֲנָשִים לֹא רַבִּים וּשְתִיָתָם. אָז יָדַע הַמֶלֶךְ מֶה הָיוּ אוֹתָם הַפְּלָטָרִים, אֲשֶר קָמוּ בִּין רֶגַע בְּקִרְבַת בֵּית־הַחוֹמֶר שֶל רַבִּי אָדָם וְעַל מַה הִזְהִיר רַבִּי אָדָם אוֹתוֹ וְאֶת שָׂרָיו, שֶלֹא יִקְחוּ מִן הַכֵּלִים כְּלוּם: הַפְּלָטָרִים וְכָל אֲשֶר בּוֹ הוּבְאוּ שָמָה מֵאוֹתָהּ הַמְדִינָה הָרְחוֹקָה עַל יְדֵי רַבִּי אָדָם בֶּדֶרְך נֵס. וְהִנֵה אֲשֶר לַמַאֲכָלִים וּמַשְקִים, הַרֵי לָרֹב הוּכְנוּ שָם, וְאֵין דַרְכּוֹ שֶל מֶלֶךְ אַדִיר לָשִׂים לֵב לִקְטַנוֹת כָּאֵלֶה. אֲבָל אִם יִקַח אִיש מֵהֶם אֵיזֶה כְלִי הֲרֵי גָנוּב יִהְיֶה אִתּוֹ. אָז שָלַח הַמֶלֶךְ אֶל אוֹתוֹ הַמֶלֶךְ בַּעַל הַפְּלָטָרִים אִגֶרֶת, שֶבָּהּ הוֹדִיעָהוּ, כִּי בְאֶרֶץ מַמְלַכְתּוֹ יֵש יְהוּדִי אֶחָד, רַבִּי אָדָם שְמוֹ, וְהוּא יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת נִסִים וְנִפְלָאֹת, וְרַבִּי אָדָם זֶה הֵבִיא אֵלָיו אֶת הַפְּלָטָרִים וְכָל אֲשֶר בּוֹ – בָּרֶגַע, אֲשֶר הוּא עִם שָׂרָיו יַחְדָו בָּאוּ אֵלָיו לִסְעוּדָה, כְּפִי שֶהֻזְמְנוּ קוֹדֶם לָכֵן.
"וְזֶה לְךָ הָאוֹת – כָּתַב הַמֶלֶךְ בְּסוֹף הָאִגֶרֶת – הִנְנִי מֵשִיב לְךָ אֶת שְתֵּי הַכּוֹסוֹת הַחֲסֵרוֹת, אֲשֶר לָקַחְתִּי שָם, לַמְרוֹת מִצְוַת רַבִּי אָדָם, אֲשֶר הִזְהִיר אוֹתָנוּ לְבַל נִקַח מִכָּל אֲשֶר בַּפְּלָטָרִים כְּלוּם.
הַדָבָר נוֹדַע בָּעוֹלָם וְשֵם רַבִּי אָדָם הָלַךְ הָלוֹךְ וְגָדוֹל. בֵּנְתַּיִם פָּסַק הַיָתוֹם יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת רֵיש־דוּכְנָא. הוּא נַעֲשָׂה בַּר־מִצְוָה וְאֵין דַרְכּוֹ שֶל נַעַר גָדוֹל, בַּר מִצְוָה, לִהְיוֹת רֵיש דוּכְנָא. וּלְמַעַן הַחֲיוֹת אֶת נַפְשוֹ נַעֲשָׂה שַמָש בְּבֵית הַמִדְרָש שֶבְּעִירוֹ. וְאוֹתוֹ בֵּית הַמִדְרָש, כְּכָל בָּתֵּי הַמִדְרָש שֶבַּיָמִים הָהֵם, יוֹם וָלַיְלָה הָיוּ יְהוּדִים יוֹשְבִים בּוֹ וְהוֹגִים בַּתּוֹרָה. בַּחוּרִים, צְעִירִים וּזְקֵנִים הָיוּ יוֹצְאִים מִבָּתֵּיהֶם וּבָתֵּי הוֹרֵיהֶם בְּמוֹצָאֵי שַבָּת וְלֹא שָבוּ עַד עֶרֶב שַבָּת אַחֲרֵי חֲצוֹת הַיוֹם. כָּל שְאָר הַיָמִים וְהַלֵילוֹת, מִלְבַד לֵיל הַשַבָּת וְיוֹם הַשַבָּת, הָיוּ שוֹהִים בְּבֵית הַמִדְרָש. שָם עָסְקוּ בְתוֹרָה וּבִתְפִלָה. כַּאֲשֶר רָעֲבוּ הִפְסִיקוּ לִזְמַן מָה אֶת לִמוּדָם, נָטְלוּ אֶת יְדֵיהֶם, אָמְרוּ “שְׂאוּ יְדֵיכֶם”, אָכְלוּ מִן הַלֶחֶם, אוֹ הָאֲרוּחָה, אֲשֶר הוּבְאָה לָהֶם מִבָּתֵּיהֶם, בֵּרְכוּ “בִּרְכַּת הַמָזוֹן” וְשָבוּ אֶל לִמוּדָם. בַּלַיְלָה, בְּשָעָה שֶהַשֵנָה חָטְפָה אוֹתָם שָׂמוּ אֶת רֹאשָם עָל יְדֵיהֶם, אוֹ שָכְבוּ עַל הַסַפְסָל וְיָשְנוּ שֵנָה חֲטוּפָה וּכְשֶהִתְעוֹרְרוּ מִשְנָתָם, רָחַצוּ אֶת יְדֵיהֶם וּפְנֵיהֶם וְחָזְרוּ לְלִמוּדָם וְלִתְפִלוֹתֵיהֶם.
וְהַנַעַר יִשְׂרָאֵל עָמַד וְשֵרַת לִפְנֵיהֶם: הֵבִיא לָהֶם מַיִם לִרְחִיצָה, וְיֵש אֲשֶר הָלַךְ לְבָתֵּיהֶם וְהֵבִיא לָהֶם מְזוֹנוֹת וּבִימֵי הַחוֹרֶף הִשִׂיק אֶת הַתַּנוּר. וּבַאֲשֶר יָרֵא פֶּן יִוָדַע לָהֶם, שֶגַם הוּא יוֹדֵעַ תּוֹרָה וְאֵינוֹ פָחוּת בְּמַדְרֵגָתוֹ מֵהֶם, וְאָז לֹא יֹאבוּ, שֶהוּא יִהְיֶה מְשַמֵש אוֹתָם וּמִזֶה יֹאבַד שָׂכָר שֶל שִמוּש תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, הָיָה נוֹהֵג כַּךְ: בְּשָעָה שֶכָּל יוֹשְבֵי בֵית הַמִדְרָש שָבוּ אֶל לִמוּדָם אַחֲרֵי תְפִלַת מַעֲרִיב וְאַחֲרֵי אָכְלָם פַּת עַרְבִית, הִשְׂתָּרַע לוֹ עַל הַסַפְסָל וְהֵשִׂים עַצְמוֹ יָשֵן. כְּסָבוּרִים הָיוּ, שֶהוּא יָשֵן בֶאֱמֶת, אֲבָל הוּא אָרַב לְיוֹשְבֵי בֵית הַמִדְרָש בְּסֵתֶר וְחִכָּה לַזְמָן שֶבּוֹ יִישְנוּ אֵלוּ. אַךְ רָאָה הַנַעַר שֶיוֹשְבֵי בֵית הַמִדְרָש יְשֵנִים, מִיַד קָם עַל רַגְלָיו וְלָמַד תּוֹרָה. לָמַד וְהָיָה כְבוֹר־סִיד, שֶאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. כְּשֶנִתְעוֹרֵר אַחַד הַיְשֵנִים, שָב וְהִשָׂתָּרַע עַל הַסַפְסָל וְהֵשִׂים עַצְמוֹ יָשֵן. וְכַךְ כְּסָבוּרִים הָיוּ כֻלָם, שֶהוּא יָשֵן כָּל הַלַיְלָה מִתְּחִלָתוֹ עַד סוֹפוֹ וְאֵינוֹ לוֹמֵד מֵעוֹלָם. וּבְכֵן הוּא בוּר גָמוּר וּמֻתָּר לָהֶם אֵפוֹא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ לִמְשָרֵת לָהֶם.
וְאָמְנָם נִצַב הַנַעַר יִשְׂרָאֵל עַל מִשְמַרְתּוֹ תָמִיד וְשֵרַת אֶת הַלוֹמְדִים בְּכָל כֹּחוֹ. קָרְבוּ יְמֵי רַבִּי אָדָם לָמוּת וְלִבּוֹ נִמְלָא דְאָגָה: אוֹתָם הַכְּתָבִים שֶמָצָא בַמְעָרָה מַה יַעֲשֶׂה בָהֶם? מְלֵאִים הֵם סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְרָזֶיהָ וּבָהֶם יָכוֹל בֶּן הָאָדָם לַעֲשׂוֹת נִסִים וְנִפְלָאוֹת, וְאִם יַשְאִירֵם בְּבֵיתוֹ, אוּלַי יָבֹאוּ לִידֵי אֲנָשִים שֶאֵינָם מְהֻגָנִים, וְאָז מִי יוֹדֵעַ מַה יַעֲשׂוּ? הֲרֵי גַם לְהַחֲרִים אֶת הָעוֹלָם יוּכָלוּ? וְגַם לְהַצְפִּינָם בִּמְקוֹם סֵתֶר צַר הָיָה לוֹ, שֶהֲרֵי הֵם יְכוֹלִים לִהְיוֹת לְיֶשַע רָב, אִם יָבֹאוּ לְיַד אִיש, שֶהוּא רָאוּי לָהֶם וְיֵדַע לְהִשְתַּמֵש בָּהֶם. עוֹדֶנוּ הוֹגֶה בְּעִנְיָן זֶה, וְהִנֵה שֵנָה תָקְפָה אוֹתוֹ וּבַחֲלוֹמוֹ הֻגַד לוֹ אֶת אֲשֶר יַעֲשֶׂה בַכְּתָבִים. מָלֵא שִׂמְחָה הֵקִיץ רַבִּי אָדָם מִשְנָתוֹ וְקָרָא אֵלָיו אֶת בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ:
– הִנֵה הִגִיעָה עִתִּי לָמוּת, וְאִתִּי כְתָבִים מְלֵאִים רָזֵי תוֹרָה, שָאַתָּה אֵינְךָ עוֹד כְּדָאי וְהָגוּן לָהֶם. וְאוּלָם בְּעִיר רְחוֹקָה אַחַת, אוֹקוֹף שְמָהּ, יֵש נַעַר אֶחָד, בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָנָה, יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְמוֹ, וְהוּא הַיְחִידִי בָעוֹלָם, שֶהִנֵהוּ רָאוּי לָהֶם. עַל כֵּן אֲנִי מְצַוֶה עָלֶיךָ שֶאַחֲרֵי מוֹתִי תִּקַח אֶת הַכְּתָבִים הָהֵם, וְאִתָּם תֵּלֵךְ אֶל אוֹתָה הָעִיר וְתִמְסוֹר אוֹתָם לַנַעַר הַהוּא, הַגָדוֹל מְאֹד בַּתּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְהַלְוַאי שֶתִּזְכֶּה לָקַחַת מִפִּיו תּוֹרָה.
וּבְדַבֵּר רַבִּי אָדָם אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה גָוַע וְנִשְמָתוֹ עָלְתָה לְגִנְזֵי מְרוֹמִים.
בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל שֵם־טוֹב.
מאתעזריאל נתן פרנק
אֶל בֵּית הַמִדְרָש שֶבָּעִיר אוֹקוֹף נִכְנַס פִּתְאֹם בָּחוּר אֶחָד אֲשֶר מַרְאֵהוּ הֵעִיד עָלָיו, שֶלֹא כְּכָל הַבַּחוּרִים הוּא. פָּנָיו הָיוּ מְאִירִים כַּחַמָה. זֶה הָאוֹת שֶגָדוֹל הִנוֹ בַתּוֹרָה וְתוֹרָתוֹ מְאִירָה אֶת פָּנָיו. בָּאוּ תַלְמִידֵי הַחֲכָמִים יוֹשְבֵי בֵית הַמִדְרָש וְנָתְנוּ לוֹ שָלוֹם, וְהוּא הֶחֱזִיר לָהֶם שָלוֹם. וּמִיַד הִתְחִילוּ מְסִיחִים אִתּוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. הֵם הָיוּ שוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל דְבַר עִנְיָנִים כְּתוּבִים בִּגְמָרָא וּפוֹסְקִים, שֶהֵם קָשִים לְהָבִין, וְהוּא הָיָה מֵשִיב לָהֶם כַּהֲלָכָה.
רָאָה פַרְנַס הַחֹדֶש1 שֶהַבָּחוּר גָדוֹל מְאֹד בַּתּוֹרָה וּבִקֵש מִמֶנוּ, שֶיָסוּר אֶל בֵּיתוֹ אֲשֶר בּוֹ יִמְצָא דִירָה, מַאֲכָל וּמַשְקֶה. סָר הַבָּחוּר אֶל בֵּית פַּרְנַס־הַחוֹדֶש, וְאַנְשֵי הַבַּיִת בָּאוּ אִתּוֹ בִדְבָרִים. שָאֲלוּ אוֹתוֹ מֵאַיִן הוּא בָא וּמִי הוּא. וְהַבָּחוּר הֵשִיב:
– מֵעִיר רְחוֹקָה אֲנִי בָא וּבֶן רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם אָנִי.
שָמְעוּ הָאֲנָשִים אֶת דִבְרֵי הַבָּחוּר וְנָסוֹג אָחוֹר מִפָּחַד.
– בֶּן רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם! בֶּן רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם! – קָרְאוּ בְאֵימָה. וְהַשְמוּעָה עָבְרָה בָעִיר:
– בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם בָּא לְכָאן!
– בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם שוֹהֶה בְּבֵיתוֹ שֶל פַּרְנַס הַחוֹדֶש!
אֶת שֵמַע רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם וְהַנִסִים וְהַנִפְלָאוֹת אֲשֶר עָשָׂה שָמְעוּ הַכֹּל. הֲרֵי הַשָׂרִים הַנוֹצְרִים, הַקֹרְאִים בָּעִתּוֹנִים סִפְּרוּ אֶת דְבַר הַנִסִים וְהַנִפְלָאוֹת הָאֵלֶה לְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי, שֶהָיָה בָא אֲלֵיהֶם בִּדְבַר מִקַח וּמִמְכָּר. עַתָּה בָא בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם זֶה אֶל הָעִיר, וְהָעִיר הוֹמָה. כָּל אַנְשֵי הָעִיר לְמִקְטַנָם וְעַד גְדוֹלָם, וְגַם כָּל הַשָׂרִים בַּעֲלֵי הָאֲחֻזוֹת הַסְמוּכוֹת אֶל הָעִיר נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו. וְאַחֲרֵי אֲשֶר כְּבָר שָׂבְעוּ עֵינֵיהֶם מֵהִסְתַּכֵּל בּוֹ, פָּנָה אֵלָיו פַּרְנַס הַחוֹדֶש וַיִשְאָלֵהוּ לָמָה בָא שָמָה. הַבָּחוּר נָבוֹךְ. מַה יַעֲנֶה עַל הַשְאֵלָה הַזֹאת? אֶת דְבַר הַכְּתָבִים יָרֵא לְגַלוֹת, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יִקְרֶה לוֹ כֲּאֶשר יִוָדַע לַכֹּל, שֶיֵש אִתּוֹ כְתָבִים מְלֵאִים רָזֵי תוֹרָה וְשֶבְּתוֹכָם נִמְצָא אִיש, שֶהוּא רָאוּי לָדַעַת אֶת הָרָזִים הָאֵלֶה? גַם לְדַבֵּר שֶקֶר וְלַעֲנוֹת דְבָרִים לֹא כֵנִים לֹא יָכֹל. מָה אֵפוֹא יַעֲנֶה? נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וְהֶחְלִיט לְהָשִיב דְבַר אֱמֶת, אֲבָל לֹא כָל הָאֱמֶת. אֶת מִקְצָתָהּ יַסְתִּיר.
– אָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צִוָה עָלַי לִפְנֵי מוֹתוֹ, שֶאֶסַע לְעִיר אוֹקוֹף, וַאֲנִי שָמַעְתִּי לִדְבָרָיו וּבָאתִי הֵנָה – אָמַר, וְאֶת דְבַר הַכְּתָבִים הֶעְלִים וְלֹא גִלָה לְאִיש. – בְּוַדַאי שֶבַּת זוּגְךָ נִמְצְאָה בְעִיר זוֹ – אָמַר פַּרְנַס הַחֹדֶש: וְעַל כֵּן צִוָה עָלֶיךָ אָבִיךָ לִנְסֹעַ הֵנָה.
הַבָּחוּר שָתָק. כְּסָבוּר הָיָה פַרְנַס הַחֹדֶש, שֶהוּא מִתְבַּיֵש לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת שִדוּךְ וּבַת־זוּג, כְּדֶרֶךְ כָּל הַבַּחוּרִים לוֹמְדֵי תוֹרָה וְיִרְאֵי אֱלֹהִים, וְעֲל כֵּן הוּא שוֹתֵק. לֹא שָׂם אֵיפוֹא פַּרְנַס הַחוֹדֶש אֶת לּבֹו אֶל שְתִיקָתוֹ שֶל הַבָּחוּר, וְהִצִיעַ לְפָנָיו שִדוּךְ: עָשִיר גָדוֹל וְחוֹבֵב תּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ יֵש בָּעִיר וְרֵעַ הוּא לוֹ, לְפַרְנַס הַחֹדֶש. לֶעָשִיר זֶה יֵש בַּת וְהִיא מְהֻלָלָה בִצְנִיעוּתָה וּמַעֲשֶׂיהָ הַטוֹבִים. לָהּ נָאֶה לִהְיוֹת כַּלָתוֹ שֶל רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם.
– אַתָּה רוֹצֶה בְשִדוּךְ זֶה? בְּוַדַאי! – אָמַר פַּרְנַס הַחֹדֶש. וְהַבָּחוּר הוֹסִיף וְשָתָק.
הַפַּעַם נֶחְשְבָה בְעֵינֵי פַרְנַס־הַחֹדֶש שְתִיָקתוֹ שֶל הַבָּחוּר כְּהוֹדָאָה. שֶהֲרֵי אִם הָיָה מְמָאֵן בְּשִדוּךְ זֶה, לֹא הָיָה נִמְנָע מִלוֹמַר: “לָאו”. וּמִכִּיוָן שֶהוּא רוֹצֶה, הַכֹּל כְּבָר שָרִיר וְקַיָם2. רֵעוֹ הֶעָשִיר בְּוַדַאי שֶשִדוּךְ זֶה יֵחָשֵב בְּעֵינָיו לְאֹשֶר גָדוֹל. מִהֵר פַּרְנַס הַחֹדֶש וְשָלַח לִקְרֹא לְרֵעוֹ הֶעָשִיר וְאָמַר לוֹ כַּךְ וְכָךְ. שָמַע הֶעָשִיר וְנִמְלָא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה. מִיַד הִקְהִיל אֵלָיו אֶת רָאשֵי הַקְהִלָה וְנִכְבַּדֶיהָ וְכָתְבוּ “תְּנָאִים”. בָּא לְיָדוֹ אֹשֶר שֶכָּזֶה: לְהִתְחַתֵּן בִּבְנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם, וְכֵיצַד יִדְחֵהוּ לְאַחַר זְמָן? לֹא אָרְכוּ הַיָמִים וְגַם חַג הַחֲתֻנָה הוּחַג, וּבְנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם הָיָה לְתוֹשַב הָעִיר, הוּא הָיָה נִטְפָּל לְאַנְשֵי הָעִיר וְאַנְשֵׁי הָעִיר הָיוּ נִטְפָּלִים לוֹ. עַד מְהֵרָה הָיָה מַכִּיר אֶת כָּל אַנְשֵי הָעִיר, וְאוּלָם בֵּין כֻּלָם לֹא מָצָא אָדָם הָגוּן, שֶשְמוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמְנָם יֵש נַעַר וְהוּא שַמָש בְּבֵית הַמִדְרָש וּשְמוֹ יִשְׂרָאֵל, וְשֵם אָבִיו הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֲבָל הֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִים, שֶנַעַר זֶה הוּא רֵיק מִתּוֹרָה, וְכִי אֶפְשָר לִמְסוֹר כְּתָבִים מְלֵאִים רָזֵי תוֹרָה לְנַעַר כָּזֶה?
וְאוּלָם – הֵשִיב אֶל לִבּוֹ – הַאִם אָבִי, שֶשוּם דָבָר לֹא הָיָה נֶעְלָם מִמֶנוּ, טָעָה הַפָּעַם?
לֹא,לֹא יִתָּכֵן! הוּא לֹא טָעָה.
הִתְחִיל מִתְחַקֶה עַל הֲלִיכוֹתָיו שֶל הַנַעַר יִשְׂרָאֵל. הִתְחַקָה וּמָצָא: יֵש בַּהֲלִיכוֹתָיו אֵיזֶה סוֹד, אֵיזוּ תַעֲלֻמוֹת. נָחוּץ אֵפוֹא לְהוֹסִיף וּלְהִתְחַקוֹת, לְהַרְבּוֹת וּלְהִתְחַקוֹת. אִלְמָלֵא נִמְצָא הַנַעַר בְּקִרְבָתוֹ תָמִיד, הָיָה יָכֹל לָדַעַת, אִם הוּא הָאִיש, אֲשֶר אָבִיו צִוָה לִמְסֹר לוֹ אֶת הַכְּתָבִים. מֶה עָשָׂה?–
אֶל חוֹתְנוֹ פָנָה וְאָמַר לוֹ:
– בְּנֵי אָדָם מַפְרִיעִים אוֹתִי מִלִמוּד הַתּוֹרָה. הֵם בָּאִים אֵלַי וּמְשִׂיחִים שִׂיחוֹת חוּלִין. אֵינִי רוֹצֶה בְכָךְ. לִלְמוֹד תּוֹרָה בְּלִי הַפְסֵק אֲנִי רוֹצֶה. מְחִיצָה בְּבֵית־הַמִדְרָש עֲשֵׂה לִי. מֵאֲחוֹרֵי הַמְחִיצָה הַזֹאת אֵשֵב וְאִיש לֹא יַפְרִיעֵנִי. לְשָרְתֵנִי יַעֲמוֹד הַנַעַר הַשַמָש יִשְׂרָאֵל.
עָשָׂה חוֹתְנוֹ כִדְבָרָיו, וְהוּא הָיָה יוֹשֵב שָם בַּיוֹם וּבַלַיְלָה וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְהַנַעַר יִשְׂרָאֵל הָיָה מְשָׁרֵת אוֹתוֹ. הִתְבּוֹנֵן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אָדָם אֶל הַשַׁמָשׁ שֶׁלוֹ. הִתְבּוֹנֵן יָמִים לֹא מוּעָטִים, הִתְחַקָה עַל הֲלִיכוֹתָיו בַּיוֹם וּבַלַיְלָה – וְלֹא כְלוּם. הַנַעַר אֵינוֹ שוֹנֶה בִמְאוּם מִכָּל שְאָר הַנְעָרִים הַבּוּרִים.
אָז עָגְמָה עָלָיו נַפְשוֹ וְהִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד. מַה יַעֲשֶׂה בְּצַוָאָתוֹ שֶל אָבִיו? מַה יַעֲשֶׂה בִּכְדֵי שֶיוּכַל לְקַיֵם אֶת דִבְרֵי הַצַוָאָה שֶל אָבִיו הַצַדִיק? מַה יַעֲשֶׂה בַכְּתָבִים, הַמְלֵאִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְרָזֶיהָ, שֶהוּא אֵינוֹ כְדַי וְהָגוּן לִקְרֹא בָהֶם?
עִצְבוֹנוֹ גָדַל מְאֹד, וּבַלַיְלָה בְּשָעָה שֶכָּל יוֹשְבֵי בֵית הַמִדְרָש הָיוּ יְשֵנִים וְגַם הוּא הִשְׂתָּרַע עַל הַסַפְסָל, בִּכְדֵי לְישוֹן, נָדְדָה שְנָתוֹ מֵעֵינָיו מֵרֹב יְגוֹנוֹ. פִּתְאֹם וְהִנֵה לְפָנָיו מַרְאֶה, אֲשֶר לֹא פִלֵל כְּלָל לִרְאוֹתוֹ: הַשַמָש יִשְׂרָאֵל נִצָב לְיַד הַשֻלְחָן וּמְעַיֵן בְּסֵפֶר. – הוּא, הַבּוּר הַזֶה וְסֵפֶר לְפָנָיו! – הִשְתּוֹמֵם בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם.
וְיִשְׂרָאֵל עוֹמֵד וּמְעַיֵן, עוֹמֵד שָעָה, שְתַּיִם וְאֵינוֹ מוֹצִיא מִפִּיו הֶגֶה, כְּאִלוּ יָרֵא לִבְלִי עוֹרֵר אֶת הַיְשֵנִים. רַק פָּנָיו בּוֹעֲרִים כְּלַפִּידִים, עֵינָיו מַתִּיזוֹת נִיצוֹצוֹת, רֹאשוֹ נָע וְיָדָיו עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת. עוֹד בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם מִשְתּוֹמֵם עַל הַמַרְאֶה, וְהִנֵה הַשַמָש סוֹגֵר אֶת הַסֵפֶר אֲשֶר לְפָנָיו, מִשְׂתָּרֵעַ עַל הַסַפְסָל אֲשֶר מֵאֲחוֹרָיו, וּכְרֶגַע נֵעוֹרוּ מִשְנָתָם כָּל הַלוֹמְדִים בְּבֵית־הַמִדְרָש, וְהַשַמָש מַשְמִיעַ קוֹל נַחֲרָה, כְּאִלוּ הוא יָשֵן שְנַת תַּרְדֵמָה זֶה כַמָה וְכַמָה שָעוֹת. – הַאִם בַּחֲלוֹם אֲנִי רוֹאֶה כָּל זֹאת? – אָמַר בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם אֶל לִבּוֹ וְהֶחְלִיט שֶבְּלֵיל יוֹם מָחָר יִתְאַמֵץ וְלֹא יִישַן, אַךְ יָשִׂים עַצְמוֹ יָשֵן וְיִרְאֶה מַה יַעֲשֶׂה הַשַמָש.
וְגַם בַּלַיְלָה הַשֵנִי רָאָה בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם אֶת הַשַמָש עוֹשֶׂה כְמַעֲשֵׂהוּ בַּלַיְלָה הָרִאשוֹן. אָז הֵבִין, כִּי אָמְנָם שַמָש זֶה הוּא יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲשֶר עָלָיו אָמַר אָבִיו, כִּי הוּא רָאוּי לְאוֹתָם הַכְּתָבִים. וְאַף עַל פִּי כֵן הֶחְלִיט לְהוֹסִיף וְלִבְחֹן אֶת הַשַמָש. הֲרֵי מְסִירַת הַכְּתָבִים לְיַד אִיש זָר לֹא דָבָר קָטָן הוּא; יֵש בָּה מִשוּם קִיוּם הָעוֹלָם וְחֻרְבָּנוֹ, וֵאין לִסְמוֹך עַל מַרְאֶה שֶאָדָם רוֹאֶה פַּעַם וּשְתָּיִם.
בָּחַן וּמָצָא. רָאָה אֶת הַשַמָש יָשֵן בֶּאֱמֶת, וְלֻקַח קֻנְטְרָס אֶחָד מֵאוֹתָם הַכְּתָבִים וְהִנִיחוֹ לְפָנָיו עַל הַשֻלְחָן, וְשָכַב עַל הַסַפְסָל וְהֵשִׂים עַצְמוֹ יָשֵן. הִתְעוֹרֵר הַשַמָש מִשְנָתוֹ וְרָאָה אֶת הַקֻנְטְרָס, וְכָל גוּפוֹ נִזְדַעֲזָע. הִבִּיט כֹּה וָכֹה, כְּאִלוּ חָקַר לָדַעַת, מִי הִנִיחַ אֶת הַקֻנְטְרָס לְפָנָיו, וְהִנֵה כָל הַנִמְצָאִים בְּבֵית הַמִדְרָש יְשֵנִים. אָז לָקַח אֶת הַקֻנְטְרָס, קָרָא אוֹתוֹ וּפָנָיו נַעֲשׂוּ אֲדֻמִים כְּלַהֶבֶת אֵש; וְאַחַר כַּךְ טָמַן אֶת הַקֻנְטְרָס בְּכִיס בִּגְדוֹ, וְשוּב שָכַב עַל הַסַפְסָל וְיָשֵן, אוֹ הֵשִׂים עַצְמוֹ יָשֵן.
בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם רָאָה אָז אֵפוֹא בְּבֵרוּר גָמוּר, שֶזֶה הָאִיש, אֲשֶר אָבִיו צִוָה עָלָיו לִמְסוֹר לוֹ אַת הַכְּתָבִים, וְקָרָא אוֹתוֹ אֵלָיו וְגִלָה לוֹ בְּסֵתֶר אֶת דְבַר הַכְּתָבִים וְאֶת צַוָאָתוֹ שֶל אָבִיו.
שָמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וְהִתְחַלְחָל. הוּא מֵשִׂים עַצְמוֹ בּוּר גָמוּר, בִּכְדֵי שֶיוּכַל לְשַמֵש תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְהִנֵה זֶה בָא וּמְגַלֶה לוֹ, שֶהוּא יוֹדֵעַ בּוֹ, כִּי הוּא גָדוֹל מִכָּל הַגְדוֹלִים שֶבָּעוֹלָם וְהוּא רָאוּי לִכְתָבִים מְלֵאִים רָזֵי תוֹרָה, שֶאֵין שוּם אָדָם אַחֵר בָּעוֹלָם כְּדַאי לָהֶם! אִם יִוָדַע הַדָבָר בָּעוֹלָם, יִהְיוּ כָל בְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִים בּוֹ כָבוֹד גָדוֹל מְאֹד. הַכֹּל יְשַמְשוּ אוֹתוֹ וְהוּא לֹא יוּכַל עוֹד לְשַמֵש תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶתִּדְבַּק בּוֹ מִדַת הַגַאֲוָה הַמְכֹעָרָה, זוֹ הַמִדָה, הַמַעֲבֶרֶת אֶת הָאָדָם עַל דַעַת קוֹנוֹ, וְעַל כֵּן היִא שְׂנוּאָה עַל הָאֱלֹהִים מְאֹד. הַרֵי הוּא עוֹדֶנוּ נַעַר וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהַגִיעַ לְמַדְרֵגָה רָמָה כָזוֹ, שֶלֹא יִתְגָאֶה גַם בְּשָעָה שֶכָּל הַבְּרִיוֹת שֶבָּעוֹלָם חוֹלְקִים לוֹ כָבוֹד גָדוֹל.
וְנָבוֹךְ הָיָה רְגָעִים אֲחָדִים, וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה. לְהַכְחִיש וּלְהַגִיד, שֶלֹא הוּא הָאִיש הָרָאוּי לְאוֹתָם הַכְּתָבִים, אֵינוֹ יָכֹל שֶהֲרֵי זֶה הָאִיש, בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם, כְּבָר הִרְגִיש בּוֹ, וְאוּלַי טוֹב אֲשֶר הִרְגִיש. הֲרֵי בִכְתָבִים אֵלוּ חָשְקָה נַפְשוֹ וְאֵינוֹ יָכֹל, וְאוּלַי גַם אֵינוֹ רַשָאִי לִדְחוֹתָם מִמֶנוּ. אֲבָל גַם לְהוֹדוֹת, שֶהוּא הָאִיש, אֲשֶר רַבִּי אָדָם צִוָה לִמְסֹר לוֹ אֶת הַכְּתָבִים, אֵינוֹ יָכוֹל.
מַה יַעֲשֶׂה? מַה יַעֲשֶׂה?
רָאָה בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם אֶת מְבוּכָתוֹ וְאָמַר לוֹ:
– אַל תִּירָא. אֶת סוֹדְךָ לֹא אֲגַלֶה לְאִיש.
– הִזָהֵר! – קָרָא אֵלָיו יִשְׂרָאֵל – הֵזָהֵר וְאַל תְּגַלֶה!
הִבְטִיחָהוּ בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם עוֹד פַּעַם וּשְתַּיִם שֶלֹא יְגַלֶה כְלוּם מִכָּל אֲשֶר הוּא יוֹדֵעַ עַל אֹדוֹתָיו וְהִתְחַנֵן לוֹ, שֶיְלַמֵד אוֹתוֹ רָזֵי תוֹרָה. הַשַמָש הִסְכִּים.
– אֲלַמֶדְךָ – אָמַר – אֲבָל רַק בַּסֵתֶר. לְעֵין רוֹאִים אֲנִי אֶהְיֶה הַשַמָש שֶלְךָ, כַּאֲשֶר הָיִיתִי עַד עַתָּה וְאַתָּה תִתְנַהֵג עִמִי, כַּאֲשֶר הִתְנַהַגְתָּ עַד כֹּה.
וְכַךְ הֲוָה: בְּגָלוּי הָיָה יִשְׂרָאֵל מְשַמֵש אֶת בְּנוֹ שֶל רַבִּי וְנֹהֵג בּוֹ כָבוֹד, וּבְסֵתֶר הָיָה יִשְׂרָאֵל רַבּוֹ שֶל בֶּן ר' אָדָם.
רָאָה בְנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם אֶת גְדֻלָתוֹ שֶל מוֹרֵהוּ הֶחָדָש, וְקָשֶה הָיָה לוֹ לַעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ וּלְהִתְנַהֵג עִמוֹ לְעֵין רוֹאִים כְּמוֹ שֶהִתְנַהֵג אִתּוֹ לְפָנִים. וֵּמֵאֲשֶר יָרֵא פֶּן יְחַלֵל אֶת דְבָרוֹ וְגַם לִפְנֵי בְנֵי אָדָם יִנְהַג בְּרַבּוֹ כָבוֹד, כָּרָאוּי לוֹ, הֶחְלִיט לְהִתְרַחֵק עִם מוֹרֵהוּ זֶה יַחְדָו מִמוֹשַב בְּנֵי אָדָם. הַבְּרִיוֹת – הִתְאוֹנֵן לִפְנֵי חוֹתְנוֹ – מַפְרִיעִים אוֹתִי מִן הַלִמוּד גַם בְּשִבְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַמְחִיצָה אֲשֶר בְּבֵית הַמִדְרָש. שָמַע חוֹתְנוֹ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וּבָנָה לַחֲתָנוֹ בַּיִת קָטָן מִחוּץ לָעִיר וְאֶת יִשְׂרָאֵל הַשַמָש שָׂכַר לוֹ לְשָרֵת לְפָנָיו וּלְהָבִיא לוֹ מִן הָעִיר אֹכֶל וּמַשְקֶה וְכָל הַדְבָרִים הַדְרוּשִים לוֹ.
בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת הַקָטָן יָשְבוּ בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם עִם מוֹרֵהוּ וְהָגוּ בַתּוֹרָה וּבְאוֹתָם הַכְּתָבִים בְּאֵין מַפְרִיעַ. הַתַּלְמִיד נָהַג כָּבוֹד בְּרַבּוֹ וְשֵרַת לְפָנָיו וְלֹא הָיָה חוֹשֵש לַבְּרִיוֹת, וְהָרַבִּי לִמְדָהוּ וּבֵאֵר לוֹ כָל הַדָבָר הַקָשֶה.
פַּעַם אַחַת הָגוּ בַכְּתָבִים וְלֹא הֵבִינוּ. הִתְפַּלְלוּ לֵאלֹהִים, שֶיָאִיר אֶת עֵינֵיהֶם וְלֹא נַעֲנוּ.
קָם בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם וְקָרָא:
– אִם אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לְהָבִין וְגַם אַתָּה, מוֹרִי וְרַבִּי, אֵינְךָ מֵבִין – מִי יָבִין?
– לֹא זָכִינוּ לְהָבִין – אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל.
הוֹשֶיט הַתַּלְמִיד אֶת יָדָיו אֶל מוֹרֵהוּ וְהוֹסִיף וְקָרָא:
– וְכִי לְחִנָם מְלַמְדִים אוֹתָנוּ הַכְּתָבִים הָאֵלֶה לְהוֹרִיד מַלְאֲכֵי שָמַיִם מִמָרוֹם וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם כָּל מַה שֶׁאָנוּ רוֹצִים? אִם אֵין אָנוּ מְבִינִים, נוֹרִיד אֶת הַשַׂר הַמְמֻנֶה עַל הַתּוֹרָה וְהוּא יְבִינֵנוּ!
רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִזְדַעֲזַע:
– אֵין אָנוּ הֲגוּנִים לְכַךְ! – אָמָר.
וְהַתַּלְמִיד עוֹמֵד וּמַפְצִיר:
– נוֹרִיד, נוֹרִיד! הֲרֵי הַכְּתָבִים נִמְסְרוּ לְךָ, מִשוּם שֶאַתָּה הָגוּן לָהֶם, לְהָבִין כָּל הַכָּתוּב בָהֶם וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בָּהֶם; וְכֵיצַד אֵינְךָ הָגוּן לְהוֹרִיד אֶת הַשַׂר שֶל הַתּוֹרָה, בִּכְדֵי לְהָבִין אֶת הַדְבָרִים שֶאֵינְךָ מֵבִין? –
כַּךְ הִפְצִיר בּוֹ יוֹם יוֹם, עַד שֶלֹא יָכוֹלְ לְהָשִיב אֶת פָּנָיו וְהִבְטִיחָהוּ לְמַלֵא רְצוֹנוֹ, אִם אַךְ יַעֲשֶׂה כְּכָל אֲשֶר יַעֲשֶׂה הוּא.
– מִי שֶרוֹצֶה לְהוֹרִיד מִמָרוֹם מַלְאָךְ וּלְהִשְתַּמֵש בּוֹ – הוֹרָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל – עָלָיו לְהִדַמוֹת בָּרִאשוֹנָה אֶל הַמַלְאָכִים וְלִהְיוֹת אַחַר־כַּךְ עוֹד עֶלְיוֹן עֲלֵיהֶם. מַה מַלְאֲכֵי מָרוֹם אֵין בֵּינֵיהֶם לֹא אֲכִילָה וּשְתִיָה וְלֹא שוּם תַּאֲוָה מִתַּאֲוֹתָיו שֶל הָעוֹלָם הַזֶה, גַם אָדָם זֶה כַּךְ. מַה מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן נְקִיִים וּטְהוֹרִים, גַם אָדָם זֶה כַּךְ. מַה מַלְאֲכֵי מָרוֹם שָרִים ומְזַמְרִים לְרִבּוֹנוֹ־שֶל־עוֹלָם, גַם אָדָם זֶה כַּךְ. אַחַר־כַּךְ, אִם הוּא עוֹשֶׂה מִצְוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים, הֲרֵיהוּ עֶלְיוֹן עַל הַמַלְאָכִים.
וּבְכֵן צָמוּ כָל יְמוֹת הַשָבוּעַ, מִשַבָּת לְשַבָּת. לֶחֶם לֹא אָכְלוּ וּמַיִם לֹא שָתוּ. טָבְלוּ עַצְמָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּמִקְוָה, הִתְפַּלְלוּ וְעָסְקוּ בְּרָזֵי תוֹרָה. הִגִיעַ יוֹם הַשַבָּת וְכִבְדוּ אוֹתוֹ בְּמַאֲכָל וּמִשְתֶּה, בִּתְפִלָה וְזִמְרָה לֵאלֹהֵי עֶלְיוֹן, כְּפִי מִצְוַת אֱלֹהִים.
אַךְ יָצְאָה הַשַבָּת וְתֵכֶּף הִתְחִילוּ מַעֲלִים אֶת נַפְשָם, רוּחָם וְנִשְמָתָם לִמְרוֹמֵי שְחָקִים: צָרְפוּ בְרַעְיוֹנוֹתֵיהֶם אוֹתִיוֹת שֶל הַתּוֹרָה לִשְמוֹת קְדוֹשִים, שְמוֹתָיו שֶל הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא וּשְמוֹתֵיהֶם שֶל מַלְאָכִים, שְׂרָפִים וּכְרוּבִים וְעָשׂוּ כְּכָל הַכָּתוּב בְּאוֹתָם הַכְּתָבִים וּכְפִי שֶכּוֹתְבָם מְצַוֶה לַעֲשׂוֹת לְכָל מִי שֶבָּא לְהוֹרִיד מַלְאֲכֵי מָרוֹם לָעוֹלָם הַזֶה. אָמְנָם מוּעָטִים מְאֹד הֵם הַזוֹכִים לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת, אֲבָל שְנֵי אֵלוּ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ, מִן הַמוּעָטִים הַזוֹכִים הָיוּ. נְקִיִים וּטְהוֹרִים הָיוּ, כָּל תַאֲוָה מִתַּאֲוֹת הָעוֹלָם הַזֶה רָחֲקוּ מֵהֶם, וְנַפְשוֹתֵיהֶם, רוּחוֹתֵיהֶם וְנִשְמוֹתֵיהֶם מְרַחֲפוֹת עַתָּה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, בֵּין מַלְאָכִים, שְׂרָפִים וּכְרוּבִים. הֵן מַזְכִּירוֹת שְמוֹת קְדוֹשִים, וְהַמַלְאָכִים, הַשְׂרָפִים וְהַכְּרוּבִים מִזְדַעַזְעִים וְנֶחְפָּזִים לְמַלֵא רְצוֹנָם. הֵם מַעֲלִים אוֹתָם מֵהֵיכָל אֶל הֵיכָל, מֵעוֹלָם אֶל עוֹלָם. עוֹד מְעַט תַּגַעְנָה עַד הַשַׂר הַמְמֻנֶה עַל הַתּוֹרָה, תִּדְרוֹשְנָה מִמֶנוּ שֶיֵרֵד עֲלֵיהֶן וְהוּא יָכְרַח לְמַלֵא רְצוֹנָם.
פִּתְאֹם אָחַז הָרַבִּי בְרֹאשוֹ וְצָעַק:
– וַי, וָי!
נִבְהַל בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם לְקוֹל הַצְעָקָה הַזאֹת וּכְרֶגַע יָרַד מִן הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, שֶבָּהֶם הָיָה שוֹהֶה וְצָרָח: – מַה וָי?!
– טָעִינוּ, טָעִינוּ! – הוֹסִיף הָרַבִּי וְצָעַק – אֶת הַשַׂר הַמְמֻנֶה עַל הָאֵש הוֹרַדְנוּ, וְהוּא יִשְׂרֹף אֶת כָּל הָעִיר.
– וַי, וָי! – צָעַק הַתַּלְמִיד.
הָרַבִּי פָקַד עַל תַּלְמִידוֹ לָרוּץ מַהֵר אֶל הָעִיר וּלְהַזְהִיר אֶת אֲנָשֶיהָ מִן הַדְלֵקָה הַמִתְחוֹלֶלֶת וּבָאָה עַל הָעִיר. – אַל נָא תִתְמַהְמֵהַ! – זֵרַז אוֹתוֹ – לֵךְ וְהַזְהֵר אוֹתָם! יַצִילוּ נָא אֶת נַפְשָם וּרְכוּשָם! לְךָ יַאֲמִינוּ: הַכֹּל יוֹדְעִים בְּךָ שֶקָדוֹש בֶּן קָדוֹש אַתָּה. מַהֵר, מַהֵר, רוּץ! הַתַּלְמִיד רָץ וְהִזְהִיר אֶת פְּנֵי הָעִיר, וְהֵם הֶאֱמִינוּ בוֹ וְאַחֲרֵי אֲשֶר מִלְטוּ אֶת נַפְשָם וּרְכוּשָם, נָפְלָה כָרֶגַע דְלֵקָה בָעִיר וְכֻלָהּ הָיְתָה לְמַאֲכֹלֶת אֵשּ.
סֵתֶר פָּנִים.
מאתעזריאל נתן פרנק
בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם נֶחְשַב בְּעֵינֵי אַנְשֵי הָעִיר לְאִיש קָדוֹש וְחֹזֶה מֵרֹאש אֶת הַבָּאוֹת. הֲרֵי הוּא יָדַע מֵרֹאש, שֶדְלֵקָה תִפּוֹל בָּעִיר וְהִזְהִירָם. רָאוּ, שֶהַנַעַר יִשְׂרָאֵל נִלְוֶה תָמִיד אֶל אוֹתוֹ קָדוֹש וְהִתְחִילוּ מְכַבְּדִים גַם אוֹתוֹ.
– הֲרֵיהוּ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָרָה – אָמְרוּ – אֵינוֹ בוֹרֵחַ עוֹד אֶל הַשָׂדוֹת וְהַיְעָרוֹת וְאֵינוֹ זָז מִמְקוֹם תּוֹרָתוֹ שֶל הַצַדִיק הַקָדוֹש וּבְוַדַאי שֶזֶה מְלַמְדוֹ תוֹרָה.
– זְכוּת אָבִיו עוֹמֶדֶת לוֹ לְקָרֵב אוֹתוֹ אֶל צַדִיק וְקָדוֹש, וּבְוַדַאי שֶגַם הוּא יִהְיֶה צַדִיק.
וּבְנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם הוֹסִיף לָקַחַת תּוֹרָה מִפִּיו שֶל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶר למַד אוֹתוֹ גְמָרָא וּפוֹסְקִים, וְגַם רָזֵי תוֹרָה. וְשוּב הִגִיעוּ לְפֶרֶק אֶחָד בְּאוֹתָם הַכְּתָבִים, הַמְלֵאִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, אֲשֶר לֹא יָכְלוּ לַהֲבִינוֹ. וְשוּב הִפְצִיר בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם בְּמוֹרֵהוּ, שֶיוֹרִיד אֶת שַׂר הַתּוֹרָה מִן הַשָמַיִם וְהוּא יוֹרֶה לָהֶם אֶת הַכָּתוּב בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק.
– הַפַּעַם נִהְיֶה זְהִירִים – אָמַר – וְלֹא נַחֲלִיף שַׂר בְּשָׂר. הִפְצִיר בְּמוֹרֵהוּ וְלֹא פָסַק, עַד שֶהִסְכִּים. הִתְחִילוּ עוֹשִׂים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשוֹנִים. אֶת נַפְשוֹתֵיהֶם, רוּחוֹתֵיהֶם וְנִשְמוֹתֵיהֶם הֶעֱלוּ מַעְלָה מָעְלָה מֵעוֹלָם לְעוֹלָם. וְאוּלָם נִשְמַת בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם תָעֲתָה וְהִגִיעָה אֶל הַמָקוֹם, שֶמִמֶנוּ לֻקְחָה, וְדָבְקָה בוֹ וְלֹא שָבָה עוֹד אֶל גוּפָהּ. הִסְפִּידוּ אַנְשֵי הָעִיר אֶת בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם וּבָכוּ לוֹ: – אָבַד צַדִיק מֵהָעִיר, וַי לָהּ, וַי לְיוֹשְבֶיהָ!
עָבְרוּ יְמֵי הָאֵבֶל עַל בְּנוֹ שֶל הַצַדִיק רַבִּי אָדָם וְהִתְחִילוּ נוֹהֲגִים כָּבוֹד בִּבְנוֹ שֶל הַצַדִיק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. – גַם־הוּא בֶּן צַדִיק גָדוֹל – אָמְרוּ – מֵאַחֲרֵי שֶשִמֵש אוֹתוֹ צַדִיק, בְּוַדַאי שֶגַם הוּא נַעֲשָׂה צַדִיק. צַדִיק בֶּן צַדִיק. רָאָה יִשְׂרָאֵל כַּךְ וּבָרַח מִן הָעִיר. לְמָקוֹם שֶאֵין מַכִּירִים אוֹתוֹ הָלַךְ, לְעִיר קְטַנָה סְמוּכָה לִבְרוֹדִי, וְשָם הָיָה לִמְלַמֵד. רָאוּ אַנְשֵי הַמָקוֹם, שֶהוּא גָדוֹל בְּתוֹרָה וְחָכָם נִפְלָא בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו כָל דְבַר רִיב וְהוּא הָיָה הַשוֹפֵט בֵּינֵיהֶם.
פַּעַם אַחַת בָּא לְאוֹתָהּ הָעִיר אִיש גָדוֹל בַּתּוֹרָה, אֲשֶר בְּנוֹ, רַבִּי גֵרְשוֹן, הָיָה רַב בָּעִיר קוּטָב.
שָמַע אוֹרֵחַ זֶה אֶת שֵמַע הַמְלַמֵד יִשְׂרָאֵל, וְסָר אֶל בֵּיתוֹ. דִבֶּר אִתּוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, וּמִיַד נִקְשְרָה נַפְשוֹ בְנַפְשוֹ. שָמַע אוֹתוֹ אוֹרֵחַ, שֶמְלַמֵד זֶה פָנוּי מֵאִשָה, וְהִצִיעַ לְפָנָיו, שֶיִשָׂא לְאִשָה אֶת בִּתּוֹ. נִסְתַּכֵּל הַמְלַמֵד בִּפְנֵי הָאוֹרֵחַ וְרָאָה, שֶאָמְנָם בִּתּוֹ הִיא בַּת זוּגוֹ, אֲשֶר נוֹעֲדָה לוֹ בַמְרוֹמִים עוֹד לִפְנֵי הִוָלְדָהּ, וְהִסְכִּים.
_______________
יוֹשֵב לוֹ הָרַב רַבִּי גֵרְשוֹן עַל כִּסְאוֹ בְּבֵיתוֹ אֲשֶר בָּעִיר קוּטָב וּבְנֵי בַעַל־דִין עוֹמְדִים לְפָנָיו. הָרַב מִתְאַמֵץ לְהוֹצִיא דִין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר לְעַצְמוֹ אֶת דְבַר הָרִיב. מֹחוֹ וְלִבּוֹ נְתוּנִים לְעִנְיָן אַחֵר, עִנְיָן רַע מְאֹד: אָבִיו מֵת לִפְנֵי חֳדָשִים אֲחָדִים בְּדֶרֶךְ שוּבוֹ מִן הָעִיר הַסְמוּכָה לִבְרוֹדִי, וּפִתְאֹם מֵת. וְלֹא דַי עוֹד בַּצָרָה הַגְדוֹלָה הַזֹאת. עוֹד יְרֻשָה רָעָה מְאֹד הוֹרִיש לוֹ אָבִיו: כְּתָב “תְּנָאִים” נִמְצָא בְכִיס בִּגְדוֹ. אֶת בִּתּוֹ הָאַלְמָנָה אֵרַס לְאֵיזֶה בֶן אָדָם שֶשְמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַה טִיבוֹ שֶל בֶּן אָדָם זֶה, אֵין מִי שֶיֵדָע. אֵיפֹה דִירָתוֹ, גַם כֵּן אֵין אִיש יוֹדֵעַ. זְמַן הַחֲתֻנָה הַנִקְבָּע בַּתְּנָאִים כְּבָר הִגִיעַ הַיוֹם וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הוּא הֶחָתָן הַמְיֻעָד לַאֲחוֹתוֹ הַיוֹשֶבֶת בְּבֵיתוֹ. מַה יַעֲשֶׂה בַאֲחוֹתוֹ זוּ? לְהַשִׂיאָהּ לְאִיש אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל, הֲרֵי אָבִיו אֵרַס אוֹתָהּ לְאוֹתוֹ בֶּן־אָדָם, שֶאֵין אִיש יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ. הַאִם תֵּעָגֵן לוֹ אֲחוֹתוֹ כָל יָמֶיהָ?
פִּתְאֹם, וְהִנֵה אִיש נִצָב בַּפֶּתַח, אִיש גַס. בְּגָדָיו אֲשֶר עָלָיו מְעִידִים בּוֹ, שֶגַס הוּא. לָבוּש הוּא כְּאַחַד הָרֵיקִים. כְּסָבוּר הָיָה הָרַב, שֶאָדָם זֶה עָנִי מַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים הוּא וְאָמַר לָתֵת לוֹ פְרוּטָה. וְאוּלָם הָאִיש מֵאֵן לָקַחַת אֶת הַפְּרוּטָה. – בְּסֵתֶר רוֹצֶה אֲנִי לְדַבֵּר אִתְּךָ – אָמַר הָאִיש אֶל הָרַב בְּלָשוֹן גַסָה.
הִכְנִיס הָרַב אֶת הָאִיש לְחֶדֶר לִפְנִים מִן הַחֶדֶר וְשְאָלָהוּ: מַה חֶפְצֶךָ!
הָאִיש לֹא עָנָה כְלוּם. אֵיזֶה כְתָב הוֹצִיא מכִּיס בִּגְדוֹ וּמָסַר אוֹתוֹ לְיָדוֹ שֶל הָרַב.
נִסְתַּכֵּל הָרַב בַּכְּתָב וְנִבְהַל מְאֹד. הַכְּתָב כְּתָב “תְּנָאִים” הוּא, כִּכְתָב הַתְּנָאִים שֶנִמְצָא בְכִיס בִּגְדוֹ שֶל אָחִיו. – הֲזֶה הָאִיש, שֶאָבִיו הִתְחַתֵּן בּוֹ? – שָאַל בִּלְבָבוֹ – הֲיִתָּכֵן?
– הָבָה אֶת אִשְתִּי! – קָרָא הָאִיש גַסוּת – זְמַן הַחֲתֻנָה בָא! שָב הָרַב וְנִסְתַּכֵּל בַּ“תְּנָאִים”. – אֵין לְפַקְפֵּק בָּהֶם. הַחֲתִימָה חֲתִימַת יַד אָבִיו הִיא. שָב וְנִסְתַּכֵּל בָּאִיש, בְּפָנָיו בִּבְגָדָיו. – גַם כֵּן אֵין לְפַקְפֵּק: אָדָם גַס הוּא. אוּלַי הָיָה דוֹחֵק עַצְמוֹ לְפַקְפֵּק מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶל אָבִיו, אֲבָל הָאִיש עוֹמֵד וּמֵעִיד עַל עַצְמוֹ, שֶגַס הוּא וְהוּא אֵינוֹ פּוֹסֵק מִלִצְעֹק:
– הָבָה אֶת אִשְתִּי, הָבָה!
עָזַב הָרַב אֶת הָאִיש וְאֶת צַעֲקָתוֹ וְנִכְנַס אֶל חֲדַר אֲחוֹתוֹ. – אַחֲרֵי הַמַעֲשֶׂה שֶעָשָׂה אָבִינוּ אֵין לְהַרְהֵר – אָמְרָה לוֹ אַחֲרֵי שֶשָמְעָה מִפִּיו אֶת הַמְאוֹרָע.
נִסָה הָרַב לִדְחוֹת אֶת זְמַן הַחֲתֻנָה.
– אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְלַמְדוֹ אֵיזוֹ דִבְרֵי תוֹרָה בִּימֵי חֳדָשִים אֲחָדִים וְלֹא נִתְבַּיֵש בּוֹ כָל־כַּךְ – אָמַר בִּלְבָבוֹ.
– לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּתוֹכֵנוּ הַיְהוּדִים – אָמַר אֶל הָאִיש –
לַעֲשׂוֹת חֲתֻנָה בְּלִי הֲכָנוֹת; תְּהִי נָא הַחֲתוּנָה בְּעוֹד שְנַיִם שְלשָׁה חֳדָשִים.
– אֵינִי רוֹצֶה, אֵינִי רוֹצֶה! – צָעַק הָאִיש – הָבָה אֶת אִשְתִּי!
הַיוֹם, אָמְרוּ לִי הַיוֹדְעִים לִקְרֹא, הוּא זְמַן הַחֲתוּנָה. רָאָה הָרַב רַבִּי גֵרְשוֹן, שֶאִי אֶפְשָר לוֹ לִדְחוֹת אֶת הָאִיש וְהֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֲתוּנָה בְסֵתֶר, בִּכְדֵי שֶלֹא לְהִתְבַּזוֹת בְּעֵינֵי אַנְשֵי עִירוֹ.
– הַיוֹם תִּהְיֶה הַחֲתוּנָה כִדְבָרֶיךָ! – אָמַר אֶל הָאִיש.
– וְהָאִשָה אַיֶהָ? – קָרָא הָאִיש – לִרְאוֹת אוֹתָהּ לִפְנֵי הַחֻפָּה אֲנִי רוֹצֶה, אֶת הַסְחוֹרָה שֶאֲנִי קוֹנֶה רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹת, וּלְדַבֵּר אִתָּהּ גַם כֵּן אֲנִי רוֹצֶה. תֵּדַע נָא מִי אָנִי, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לָהּ, אִם לֹא תִהְיֶה נִשְמַעַתְ לִי. הִכְנִיס הָרַב אֶת הָאִיש אֶל חֲדַר אֲחוֹתוֹ, וּמִיַד שָלַח לִקְרֹא לַעֲשָׂרָה אֲנָשִים מִידִידָיו הַנֶאֱמָנִים וְגִלָה לָהֶם אֶת הַדָבָר, שֶהוּא מוּכְרָח לַעֲשׂוֹת.
בְּאוֹתָהּ שָעָה גִלָה הָאִיש לִפְנֵי הָאִשָה אֶת כָּל סוֹדוֹ וְהִשְבִּיעַ אוֹתָהּ, שֶלֹא תְגַלֶה לְשוּם אָדָם, שֶבַּעֲלָהּ הוּא גָדוֹל בַּתּוֹרָה וְרַק הוּא מֵשִׂים עַצְמוֹ בּוּר, וְאַף אִם יִהְיֶה עָלֶיהָ לָשֵׂאת עֹנִי וְדַלוּת, תִּשָׂא וְתִסְבּוֹל וְלֹא תִתְרָעֵם.
________________
וְהַיָמִים יְמֵי צָרוֹת גְדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד מְאֹד. מִלְחָמוֹת וּפְרָעוֹת הָיוּ בָאָרֶץ וַהֲמוֹנֵי הַיְהוּדִים הָיוּ לָבַז וְלִמְשִסָה, וְגַם לְעִנִיוּם וּלְהֶרֶג נִתָּנוּ. וְהָרָעָב בְּמוֹשְבוֹת הַיְהוּדִים גָדַל מְאֹד. יְהוּדִים לַאֲלָפִים, הֵם, נְשֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם תָּעוּ מִמָקוֹם לְמָקוֹם לְבַקֵש אכֶל וְלֹא מָצָאוּ. וְשָם, בֶּהָרִים הַגְבֹהִים וְהָרָמִים אֲשֶר בֵּין הָעִיר קוּטָב וּבֵין הָעִיר קוֹסוֹב, הָיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִתְהַלֵךְ וְנוֹשֵׂא תְפִלָה בְּעַד בְּנֵי עַמוֹ הָאֻמְלָלִים.
גִיסוֹ, הָרַב רַבִּי גֵרְשוֹן, לֹא יָכוֹל שְׂאֵת אֶת הַחֶרְפָּה הַגְדוֹלָה, שֶאָדָם גַס וּבוּר, – כְּפִי שֶחָשַב – יִהְיֶה בַּעַל לַאֲחוֹתוֹ וְיֵשֶב אִתּוֹ בָּעִיר אַחַת, וְעַל כֵּן דָרַש מֵאֵת אֲחוֹתוֹ שֶתְּקַבֵּל מֵאִתּוֹ גֵט פְּטוּרִים. אֲבָל הִיא מֵאֲנָה לְהִשָמֵעַ לוֹ.
הוּא הִפְצִיר בָּהּ מְאֹד וְהַפְצָרוֹתָיו לֹא הוֹעִילוּ.
רָאָה רַבִּי גֵרְשוֹן כַּךְ, וּבִכְדֵי לְהִפָּטֵר מִמֶנָה וּמִבַּעֲלָהּ קָנָה לָהּ סוּס וַעֲגָלָה וּפָקַד עָלֶיהָ לָצֵאת מִן הָעִיר עִם בַּעֲלָהּ יַחְדָו.
– לְכִי אִתּוֹ בַּאֲשֶר תֵּלֵכוּ – אָמַר אֵלֶיהָ – אַךְ אִתִּי בְּעִיר אַחַת לֹא תָדוּרוּ.
וְהֵם נָסְעוּ בַּאֲשֶר נָסְעוּ וְהִתְיַשְבוּ בְּאַחַד הַמְקוֹמוֹת הַשוֹמֵמִים אֲשֶר בֵּין הֶהָרִים. סֻכָּה שֶל חֲרָיוֹת1 עָשׂוּ לָהֶם, וְהַסֻכָּה הָיְתָה לְדִירָה לָאִשָה. הָאִיש רַבִּי יִשְׂרָאֵל, יָצָא אֶל הֶהָרִים לָמַד בָּדָד, הִתְפַּלֵל, הִקְשִיב שִׂיחַת מַלְאָכִים, הָגָה בְרָזֵי הַתּוֹרָה. מַשְקֵהוּ מַיִם קָרִים מִן הָאֲפִיקִים אֲשֶר בֶּהָרִים וּמַאֲכָלוֹ בָצֵּק אָפוּי מֵחוֹם הַשֶמֶש, אֲשֶר עָשָׂה לוֹ בְּגוּמָא שֶחָפַר בָּאֲדָמָה, מִמְעַט קֶמַח וָמֶלַח, אֲשֶר אִשְׁתּוֹ הָיְתָה מְבִיאָה לוֹ לְעִתִּים מְזֻמָנוֹת. פַּעֲמַיִם אוֹ שָלשׁ פְּעָמִים בַּשָבוּעַ הָיְתָה אִשְתּוֹ בָּאָה אֵלָיו עִם סוּסָהּ וְעֶגְלָתָהּ. אָז הָיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל חוֹפֵר בֶּהָרִים, הוֹצִיא טִיט וְטָעַן אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה. הָאִשָה הוֹבִילָה אֶת הַטִיט אֶל אַחַת הֶעָרִים וּמָכְרָה אוֹתוֹ, וּבִמְחִירוֹ קָנְתָה קֶמַח וָמֶלַח לָהּ וּלְבַעֲלָהּ. נִפְרְדָה הָאִשָה וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל שָב וְעָסַק בַּתּוֹרָה, שָב וְהִקְשִיב שִׂיחַ מַלְאֲכֵי מָרוֹם, שָב וְהִתְפַּלֵל בְּעַד אֶחָיו הַנִדְכָּאִים. וּכְשֶהָיָה מִתְפַּלֵל, כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ הִתְפַּלֵל אִתּוֹ. כְּשֶהָיָה מִתְחַנֵן וְקוֹרֵא: “הַבֵּט מִשָמַיִם וּרְאֵה!” – עָנוּ אַחֲרָיו קוֹלוֹת עֲצוּמִים וְנוֹרָאִים: – “הַבֵּט מִשָמַיִם וּרְאֵה!”
בְּשָעָה שֶהָיָה מִתְהַלֵךְ וְהוֹגֶה בַתּוֹרָה וְרָזֶיהָ, הָיוּ כַמָה וְכַמָה מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מַקִיפִים אוֹתוֹ, שוֹמְעִים וּמַקְשִיבִים אֶת דְבָרָיו, מִסְתַּכְּלִים בְּפָנָיו הַמְפִיקִים זִיו וְנֶהֱנִים מִן הָאוֹר שֶהָיָה בוֹקֵעַ וְעוֹלֶה מִמֶנוּ.
וּבֶהָרִים – מַעֲקַשִים, וְהַעוֹבֵר עֲלֵיהֶם, אִם אֵינוֹ נִזְהָר, נִכְשָל, נוֹפֵל וּמְשַבֵּר מַפְרַקְתּוֹ, יָדָיו וְרַגְלָיו. וּבֵין הֶהָרִים גְאָיוֹת עֲמֻקִים כִּתְהוֹם רַבָּה, וְהַנוֹפֵל אֲלֵיהֶם, – כָּל אֵבָרָיו נְרְסָקִים. וְרַבִּי יִשְרָאֵל הָיָה מִתְהַלֵךְ וּמִתְפַּלֵל, מִתְהַלֵךְ וְהוֹגֶה בְרָזֵי תוֹרָה, מִתְהַלֵךְ וּמַקְשִיב שִׂיחַ כְּרוּבִים וְאוֹפַנִים. רָאָה מַה לְמַעְלָה, בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְאֶל אֲשֶר לְפָנָיו עַל הָאָרֶץ מִתַּחַת, לֹא הִתְבּוֹנָן; וּבְמַעֲקַש לֹא נִכְשַל וְאֶל כָּל גַיְא לֹא נָפָל. הַמַלְאָכִים הַמְלַוִים אוֹתוֹ הָפְכוּ לְפָנָיו אֶת הַמַעֲקַשִים לְמִישוֹר וְאֶת הֶהָרִים קֵרְבוּ זֶה לָזֶה בְּשָעָה שֶהָיָה מַגִיעַ אֶל אָחָד הַגֵאָיוֹת אֲשֶר בֵּינֵיהֶם.
וְאִשְתּוֹ הָיְתָה בָאָה אֵלָיו בְּעֶגְלָתָהּ וְסוּסָהּ וְרוֹאָה בְעֵינֶיהָ מֵרָחוֹק אֶת הֶהָרִים וְהֵם מִתְקָרְבִים זֶה לָזֶה בְּשָעָה שֶבַּעֲלָהּ מַגִיעַ וּבָא אֶל אַחַד הַגֵאָיוֹת, וְהִיא מְבָרֶכֶת אֶת הָאֱלֹהִים, אֲשֶר בָּחַר בָּהּ מִכָּל הַנָשִים וְנָתַן אוֹתָהּ לִקְדוֹשוֹ זֶה לְאִשָה. וּמָתוֹק בְּעֵינֶיהָ פַּת לֶחֶם הָעֹנִי, שֶהִיא אוֹכֶלֶת פַּעַם אַחַת בַּיוֹם, וּמְתוּקָה עֲבוֹדָתָהּ הַקָשָה וְהִיא מִתְחַנֶנֶת לַה', כִּי תִזְכֶּה לְהַגִיעַ אֶל הַיָמִים, שֶבָּהֶם יִוָדַע טִיב בַּעֲלָהּ בָּעוֹלָם לִכְבוֹד אֱלֹהִים וּכְבוֹד בֵּית אָבִיהָ. וְהַיָמִים לֹא הִתְמַהְמְהוּ לָבֹא.
______________
-
חריות – ענפים יבשים של דקלים. ↩
אוֹר גָדוֹל
מאתעזריאל נתן פרנק
רַב הָיָה בָּעִיר קוּטֶב וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם הָיָה. וְהָיָה רַב זֶה יוֹצֵא מִדֵי חֹדֶש בְּחָדְשוֹ אֶל הֶהָרִים אֲשֶר בְּקִרְבַת עִירוֹ וְהִתְבּוֹדֵד שָם יָמִים אֲחָדִים. צָם, שָפַךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאֵין מַפְרִיעַ וְשָב לְעִירוֹ.
כַּךְ הָיָה רַב זֶה עוֹשֶׂה כַּמָה וְכַמָה שָנִים.
פַּעַם אַחַת יָצָא וְלֹא שָב, כְּדַרְכּוֹ, אַחֲרֵי שֶעָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים. חִכּוּ לוֹ אַנְשֵי עִירוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְהוּא לֹא בָא. עָבַר שָבוּעַ שָלֵם, עָבְרוּ שְבוּעַיִם וְהָרַב לֹא שָב. דָאֲגוּ לוֹ אַנְשֵי קְהִלָתוֹ וּגְדוֹלֶיהָ, יָצְאוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ. חִפְּשׂוּהוּ, שָאֲלוּ עָלָיו אֶת הָעוֹבְרִים וְהַשָבִים בִּדְרָכִים וּבִשְבִילִים וּמְצָאוּהוּ תוֹעֶה עַל הֶהָרִים. אָמְרוּ לַהֲשִיבוֹ אֶל הָעִיר, וְגַם הֵם תָּעוּ מִן הַדָרֶךְ. הָלְכוּ יוֹם, יוֹמַיִם וְאֶת הַדֶרֶךְ לֹא מָצָאוּ. וְאִיש לֹא מָצְאוּ, אֲשֶר יִשְאָלוּהוּ לַדָרֶךְ. פִּתְאֹם הִגִיעוּ עַד גַיְא עָמֹק מְאֹד, הַמַבְדִיל בֵּין שְנֵי הָרִים. נִצְבוּ הָאֲנָשִים וְנוֹאֲשוּ מִן הַתִּקְוָה לִמְצֹא אֶת הַדָרֶךְ. נִצְבוּ וְהִתְפַּלְלוּ לֵאלֹהִים, כִּי יַעֲשֶׂה לָהֶם נֵס וִישִיבֵם לְעִירָם. כָּלוּ לְהִתְפַּלֵל וַיֵשְבוּ עַל הָאָרֶץ. לְנֵס מִן הַשָמַיִם חִכּוּ.
הֵם מַבִּיטִים כֹּה וָכֹה, וְהִנֵה עַל הָהָר אֲשֶר מֵעֵבֶר לַגַיְא, לְיַד הַגַיְא, אֶבֶן גְדוֹלָה מוּנָחַת. וְהָאֶבֶן גְדוֹלָה, עַד בִּרְכֵּי אִיש הִיא מַגִיעָה. עוֹדָם מַבִּיטִים, וְהִנֵה בֶן אָדָם מִתְהַלֵךְ עַל הָהָר אֲשֶר מֵעֵבֶר לַגַיְא. וּבֶן הָאָדָם הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל הָאָבֶן. הוּא הוֹלֵךְ וְתָפוּס הִנֵהוּ בְּמַחְשְבוֹתָיו. אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָם, וּבְוַדַאי שֶגַם אֶת הָאֶבֶן אֵינוֹ רוֹאֶה. אִם יוֹסִיף לָלֶכֶת יִהְיֶה נִתְקָל בָּאֶבֶן וְאֶל הַגַיְא יִפּוֹל וְאֵבָרָיו יְרֻסָקוּ. צָעֲקוּ אֵלָיו, שֶיַעֲמוֹד מִלֶכֶת, אֲבָל הוּא לֹא שָמַע אֶת צַעֲקָתָם וְהוֹסִיף וְהָלָךְ. הִתְחַלְחֲלוּ הָאֲנָשִים וּבְכָל כֹּחָם צָעֲקוּ אֶל הָאִיש, שֶיַעֲמוֹד וְהוּא לֹא שָׂם עַל לֵב. וּכְבָר הָיוּ הָאֲנָשִים נְכוֹנִים לִרְאוֹת אֶת הַמַחֲזֶה הָאָיוֹם בְּהִכָּשֵל הָאִיש בָּאֶבֶן וּבְנָפְלוֹ אֶל הַתְּהוֹם, וְהִנֵה מַרְאֶה נִפְלָא מְאֹד לִפְנֵיהֶם: הָאֶבֶן זוֹחֶלֶת מֵאֵלֶיהָ מִלִפְנֵי הָאִיש לְצַד יְמִינוֹ וְהָהָר, אֲשֶר עָלָיו הֵם עוֹמְדִים הוֹלֵךְ וְקָרֵב אִתָּם אֶל עֵבֶר הָאִיש. הַגַיְא נֶעְלַם וְהָאִיש הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֲלֵיהֶם. הָאֲנָשִים עוֹמְדִים נִדְהָמִים מִמַרְאֵה עֵינֵיהֶם. וְהָאִיש נִגָש אֲלֵיהֶם וְנִצָב לִפְנֵיהֶם. הִרְגִיש בָּהֶם הָאִיש וְנָתַן שָלוֹם לַגָדוֹל שֶבָּהֶם לָרַב מִקוֹסוֹב. לֹא נוֹעַז הָרַב לְהַחֲזִיר לוֹ שָלוֹם. מִתְיָרֵא הָיָה, פָּשוּט, לְהוֹשִיט אֶת יָדוֹ לְאִיש־פֶּלֶא כָזֶה. רָאוּ הָאֲנָשִים עוֹד אוֹת אֶחָד: הָאִיש מַכִּיר וְיוֹדֵעַ, כִּי הוּא הַגָדוֹל שֶבָּהֶם, וְכֻלָם נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם מֵרֹב הָאֵימָה, אֲשֶר נָפְלוּ עֲלֵיהֶם. הִרְגִיעַ אוֹתָם הָאִיש בִּדְבָרָיו.
– לֹא גַזְלָן אָנִי – אָמַר – כָּל רַע לֹא אֶעֱשֶׂה לָכֶם. עָמְדוּ הָאֲנָשִים עַל רַגְלֵיהֶם בְּבִרְכַּיִם כּוֹשְלוֹת מִפְּנֵי הַיִרְאָה וְקָרָאוּ:
– קְדוֹש־הָאֱלֹהִים!
שָׂם הָאִיש עַצְמוֹ מִשְתּוֹמֵם:
– קְדוֹש אֱלהִים?! – מַה זֶה רְאִיתֶם בִּי?
נִצַב הַגָדוֹל שֶבָּהֶם, הָרַב מִקוֹסוֹב, לִפְנֵי אִיש־הַפֶּלֶא וְאָמָר:
– גָדוֹל הַמַרְאֶה אֲשֶר רָאִינוּ מִן הַמַרְאֶה אֲשֶר רָאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַיָם.
נִסָה הָאִיש לָשִׂים עַצְמוֹ בּוּר, שֶאֲפִילוּ מַה שֶכָּתוּב בַּחוּמָש אֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְשָאָל:
– מַה זֶה רָאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַיָם?
– אִיש אֱלֹהִים! – הוֹסִיף הָרַב וְקָרָא בְאֵימָה – אַל נָא תָשִׂים לְךָ סֵתֶר פָּנִים:
– מְשֻגָעִים! – קָרָא הָאִיש – אֵינִי מֵבִין אֶת דִבְרֵיכֶם!
וְהָרַב עוֹמֵד וּמְפָרֵש אֶת דְבָרָיו הַקוֹדְמִים:
– הַיָם נִקְרַע אַחֲרֵי שֶמשֶׁה הֵרִים עָלָיו אֶת מַטֵהוּ, וּפֹה אֵין משֶׁה וְאֵין מַטֶה, וְאֶבֶן הָלְכָה מֵאֵלֶיהָ וְהָר רָקַד וְקָרֵב אֶל הָר, בִּכְדֵי לְהַצִיל אֶת נֶפֶש הָאִיש הַזֶה.
– הַאֵין זֶה אִיש אֱלֹהִים? – קָרָא הָרַב – וּבְוַדַאי שֶמֵאֵת הָאֱלֹהִים הָיָה הַדָבָר, כִּי תָעִינוּ וּבָאנוּ הֵנָה בִּכְדֵי לִרְאוֹת בְּעֵינֵינוּ אֶת הַמַרְאֶה הַגָדוֹל וְהַנִפְלָא וְאֶת אִיש הָאֱלֹהִים הַזֶה.
רָאָה הָאִיש, שֶלֹא יוּכַל עוֹד לְהַסְתִּיר אֶת דְבַר גְדֻלָתוֹ, וְהִתְחִיל מְפַשְפֵּש1 בְּכֹחוֹ. פִּשְפֵּש וּמָצָא:
כְּבָר הִגִיעַ לְמַדְרֵגָה רָמָה מְאֹד, עַד שֶמִדַת הַגַאֲוָה אֵינָה יְכוֹלָה עוֹד לְהִדָבֵק בּוֹ. וְזֶה הָאוֹת:
בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים לְפָנָיו וּמְקַלְסִים אוֹתוֹ כַךְ וְהוּא אֵינוֹ מַרְגִיש בְּעַצְמוֹ אַף מַשֶהוּ מִן הַמַשֶהוּ2 שֶל גַאֲוָה, וּבְכֵן כְּבָר הִגִיעָה שְעַת הִתְגַלוּתוֹ. כְּבָר נָאֶה לוֹ וְנָאֶה לָעוֹלָם שֶיִתְגַלֶה. פָּנָה אֶל הַגָדוֹל שֶבֵּין הָאֲנָשִים וְאָמַר לוֹ:
– אַתָּה, הָרַב מִקוֹסוֹב, לְהִתְבּוֹדֵד יָצָאתָ. כְּסָבוּר הָיִיתָ, שֶכְּבָר תִּקַנְתָּ אֶת נִשְמָתְךָ וְאָמַרְתָּ לָשוּב אֶל הָעִיר, בִּכְדֵי לְתַקֵן נִשְמוֹתֵיהֶם שֶל אֲחֵרִים. בָּא הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא וְהֶרְאָה לְךָ: עוֹד הַדֶרֶךְ רָב.
– וְאַתֶּם – פָּנָה אֶל שְאָר הָאֲנָשִים וְאָמַר לָהֶם – אַתֶּם, לְחַפֵּשׂ אֶת הָרַב שֶלָכֶם יְצָאתֶם. מְצָאתֶם אוֹתוֹ וְלַהֲשִיבוֹ תֵכֶּף אֶל הָעִיר אֲמַרְתֶּם. בְּטוּחִים הֱיִיתֶם, שֶמִצְוָה גְדוֹלָה מְאֹד עֲשִׂיתֶם. בָּא הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא וְהֶרְאָה גַם לָכֶם: עוֹד גַם לִפְנֵיכֶם רַב הַדֶרֶךְ! – רָאוּ הָאֲנָשִים, שֶהוּא יוֹדֵעַ אֶת הַקוֹרוֹת אוֹתָם, וְלֹא תָמְהוּ עוֹד. קְדוֹש אֱלֹהִים כְּמוֹתוֹ כֵּיצַד לֹא יֵדָע?
– מִי שֶיוֹדֵעַ לִהְיוֹת מוֹרֵה דֶרֶךְ לְכָל הָעוֹלָם מִסְתַּתֵּר בֶּהָרִים – אָמַר הָרַב – וְכֵיצַד לֹא יִהְיֶה דַרְכָּם שֶל בְּנֵי הָעוֹלָם רַב לִפְנֵיהֶם תָּמִיד.
הִתְחִילוּ הָאֲנָשִים מִתְחַנְנִים לוֹ:
– הֱיֵה נָא לָנוּ וְלִקְהִלָתֵנוּ לְמוֹרֶה!
– הֱיֵה נָא אַתָּה לָרַב לָנוּ! – הִתְחַנֵן גַם הָרַב – עַתָּה, אַחֲרֵי שֶרָאִיתִי כָל מַה שֶרָאִיתִי בַּמָקוֹם הַזֶה, יוֹדֵעַ אֲנִי בְעַצְמִי, שֶאֲנִי אֵינִי כְדַאי לִהְיוֹת רַב.
שָׂחַק הָאִיש.
בִּקְשוּ מִמֶנוּ הָאֲנָשִים, שֶיֵלֵךְ אִתָּם אֶל עִירָם, וְהִסְכִּים. – הָרַב שֶהָיָה מִתְבּוֹדֵד יָמִים רַבִּים וְאַתֶּם, אֲשֶר חֲרַדְתֶּם עַל רַבְּכֶם וִיצָאתֶם לְחַפְּשׂוֹ רְאוּיִם שֶתִּתְגַלְגֵל זְכוּת עַל יֶדְכֶם – אָמַר הָאִיש וְהוֹסִיף:
– הַפַּעַם לֹא תִתְעוּ, – אָמַר הָאִיש וְהָלַךְ בְּרֹאשָם.
הָלְכוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְעָמָדוּ. רָאוּ, שֶהֵם קְרֵבִים אֶל הָעִיר, וְלֹא רָצוּ לְהִכָּנֵס עִם הָאִיש הַקָדוֹש אֶל הָעִיר יַחְדָו. אָנוּ נִכָּנֵס רִאשוֹנָה – אָמְרוּ – וְאֶת כָּל אַנְשֵי הָעִיר נַקְהִיל וְכֻלָם יַחְדָו יֵצְאוּ לִקְרַאת קְדוֹש אֱלֹהִים.
– בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת, בְּשִירָה וְזִמְרָה יֵצֵאוּ – אָמַר הָרַב. – הִנֵה הֵם יוֹצְאִים – אָמַר הָאִיש – יוֹצְאִים בְּלִי מִצְוַתְכֶם. נִסְתַּכְּלוּ הָאֲנָשִים וְרָאוּ: כָּל אַנְשֵי הָעִיר, לְמִקָטוֹן וְעַד גָדוֹל יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. הִנֵה הֵם הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֲלֵיהֶם. נִסְתַּכְּלוּ הָאֲנָשִים וְתָמָהוּ: – מִי הוֹצִיא אֶת אֵלֶה? קָרְבוּ אַנְשֵי הָעִיר, נִסְתַּכְּלוּ וְתָמְהוּ גַם הֵם. נִסְתַּכְּלוּ לְכַאן וּלְכַאן וְהִשְתּוֹמֵמוּ.
וְהַקְטַנִים שֶבָּהֶם עָמְדוּ וְקָרָאוּ:
– אַיֵה הָאוֹר הַגָדוֹל? אַיֵהוּ?
נִגְשוּ זִקְנֵי הַקְהִלָה אֶל הָרַב שֶלָהֶם וְאָמָרוּ:
– אוֹר גָדוֹל רָאִינוּ מֵרָחוֹק, אוֹר, שֶכְּמוֹתוֹ לֹא רָאִינוּ
מֵעוֹלָם. יָצָאנוּ לִרְאוֹת מַה טִיבוֹ וְכָל אַנְשֵי הָעִיר אַחֲרֵינוּ. הָלַכְנוּ וְהָאוֹר הָלַךְ הָלֹךְ וְקָרֵב אֵלֵינוּ. הָלַכְנוּ לִקְרָאתוֹ. פִּתְאֹם נֶעְלַם מֵעֵינֵינוּ, וְאַתֶּם הִנְכֶם נִצָבִים לְפָנֵינוּ.
– זֶה הָאוֹר שֶרְאִיתֶם! – אָמַר הָרַב וְהוֹרָה בְאֶצְבָּעוֹ עַל הָאִיש הַזָר – זֶה אוֹר שֶהוּא זוֹרֵחַ מִסוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. שָמְעוּ בְנֵי הַקְהִלָה מִפִּי הָרַב מַה טִיבוֹ שֶל אָדָם זֶה וְהִכְנִיסוּהוּ בְּכָבוֹד גָדוֹל אֶל הָעִיר, וּמִיַד שָׂמוּ אוֹתוֹ לְרַב עֲלֵיהֶם. רַב זֶה הָיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲשֶר נִקְרָא מֵאָז בְּשֵם רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, שֶאוֹר תּוֹרָתוֹ וּקְדֻשָתוֹ הָיָה זוֹרֵחַ לְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ.
_______________
פְּטִירָתוֹ שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב.
מאתעזריאל נתן פרנק
הַיוֹם יוֹם חַג הַשָבוּעוֹת, וּמֵאָז הַבֹּקֶר נִתְמַלֵא כָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ אוֹרָה מֵאוֹתוֹ הַמָאוֹר שֶל הַתּוֹרָה, שֶנִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם זֶה עַל הַר סִינָי.
וּמְנַשְבוֹת הָיוּ רוּחוֹת קַלוֹת, מְנַשְבוֹת וּמְרַקְדוֹת, וְתוֹךְ כְּדֵי רִקוּד הָיוּ מְפַזְרוֹת רֵיחוֹת נְעִימִים, שֶכְּמוֹתָם לֹא הֵרִיחַ עוֹד אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶה. רֵיחוֹת גַן הָעֵדֶן. וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב יוֹשֵב לוֹ בְחַדְרוֹ וְהוֹגֶה בַּאֲשֶר הוּא הוֹגֶה, וְתַלְמִידָיו עוֹמְדִים בַּחֶדֶר הַסָמוּךְ לְחַדְרוֹ, מְדַבְּרִים דִבְרֵי תוֹרָה וּמִתְפַּלְאִים.
– מָה הָרֵיחוֹת הַמְתוּקִים, שֶאֵין כְּמוֹתָם לִמְתִיקוּת, הַחוֹדְרִים בְּעַד חֲרַכֵּי הַחַלוֹנוֹת וְהַפְּתָחִים?
פִּתְאֹם וְהִנֵה קוֹל שְׂחוֹק אַדִיר, פֶּרֶא, פּוֹרֵץ וְיוֹצֵא מִתּוֹךְ חַדְרוֹ שֶל רַבָּם.
נִבְהֲלוּ הַתַּלְמִידִים מְאֹד וְנֶחְפְּזוּ וּבָאוּ אֶל חֲדַר רַבָּם, וְהִנֵה הוּא יוֹשֵב לוֹ בִמְנוּחָה, מִסְתַּכֵּל לְכַאן וּלְכַאן וּמֵנִיעַ אֶת כְּתֵפָיו, כְּאוֹמֵר:
– אֵין עֵצָה!
– מַה קוֹל הַשְׂחוֹק, אֲשֶר שָמַעְנוּ? – אָמַר הַגָדוֹל שֶבְּתַלְמִידָיו.
– הוּא, מַלְאַךְ־הַמָוֶת, שׂוֹחֵק. בּוֹרֵחַ הָיָה תָמִיד מִפָּנָי.
אֵימָתִי הָיְתָה עָלָיו. יוֹדֵעַ הָיָה, שֶאֲנִי יָכוֹל לְגָרֵש אוֹתוֹ אֶל הַמָקוֹם, שֶבּוֹ פִלְפְּלִים שְחוֹרִים גְדֵלִים. עַכְשָו, כֵּיוָן שֶנִגְזְרָה הַגְזֵרָה, הֲרֵיהוּ שָׂמֵחַ וְלִבּוֹ טוֹב עָלָיו.
– נִגְזְרָה גְזֵרָה! – קָרְאוּ הַתַּלְמִידִים בְּבֶהָלָה גְדוֹלָה.
– נִגְזְרָה וְאֵין לְבַטְלָהּ! – אָמָר.
פָּרַש הַגָדוֹל שֶבָּהֶם לְבֵית־הַמִדְרָש וְהִפְצִיר בִּתְפִלָתוֹ.
הִרְגִיש הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בַּדָבָר זֶה וְאָמָר:
– רְקִיעִים הוּא בוֹקֵעַ, עוֹלָמוֹת הוּא מַרְעִיש, וְהַכֹּל לְחִנָם. כָּל הַשְעָרִים נִפְתָּחִים לְפָנָיו, אַךְ אוֹתוֹ הַשַעַר, שֶבּוֹ הָיִיתִי נִכְנָס, סָגוּר לְפָנָיו, וְסָגוּר יִהְיֶה. נִגְזְרָה גְזֵרָה וְאֵין לְהָשִיב.
הִרְגִיש אוֹתוֹ הַתַּלְמִיד שֶאֵין תְּפִלָתוֹ נִשְמַעַת וְשָב אֶל חֲבֵרָיו, וְכֻלָם נִצְבוּ סְבִיבוֹת רַבָּם.
פָּנָה אֲלֵיהֶם הַבַּעַל־שֵם־טוֹב וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם אָמַר אֶת הַמַעֲשֶׂה אֲשֶר יַעֲשֶׂה וְאֶת אֲשֶר יִקְרֶה אוֹתוֹ עַד אַחֲרִית יָמָיו. וְאַחֲרֵי כֵן שָכַב עַל מִטָתוֹ וְהוֹרָה לָהֶם, כֵּיצַד הַנְשָמָה נִפְטֶרֶת מִכָּל אֵבָר וְאֵבָר שֶבַּגוּף.
עָמְדוּ הַתַּלְמִידִים וּבָכוּ.
– מָה אַתֶּם בּוֹכִים? – אָמַר לָהֶם רַבָּם – דֶרֶךְ פֶּתַח אֶחָד אֵצֵא וְתֵכֶּף אֶכָּנֵס דֶרֶךְ פֶּתַח אַחֵר.
וְשוּב נִשְמַע קוֹל שְׂחוֹק אַדִיר, שְׂחוֹק פֶּרֶא נוֹרָא מְאֹד.
– עִם הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא עוֹד אָשִׂיחַ מְעָט – אָמַר הַבַּעַל־שֵם־טוֹב וַיֵשֶב עַל מִטָתוֹ, וּמִפִּיו יָצְאוּ מִלִים, מִלִים שֶל אֵש פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר וְנֶעְלָמוֹת.
רָאוּ תַלְמִידָיו אֶת הַמִלִים: “שְמַע יִשְרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד” – וְנִזְדַעְזְעוּ מְאֹד, נִזְדַעְזְעוּ עַד שֶכִּמְעַט פָּרְחוּ נִשְמוֹתֵיהֶם.
וְהָרוּחוֹת הַקַלוֹת מְנַשְבוֹת, מְנַשְבוֹת וּמְרַקְדוֹת, וְתוֹךְ כְּדֵי רִקוּד הֵן מְפַזְרוֹת רֵיחוֹת, רֵיחוֹת מְתוּקִים, נְעִימִים, שֶכְּמוֹתָם לֹא הֵרִיחַ עוֹד אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶה.
שַעֲרֵי גַן־הָעֵדֶן נִפְתְּחוּ לְקַבֵּל אֶת נִשְמַת רַבִּי יִשְׂרָאֵל־בַּעַל־שֵם־טוֹב וּמַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן יָרְדוּ מִמָרוֹם לְלַוֹת אֶת הַנְשָמָה הַקְדוֹשָה וְהֵם מַשִיקִים בְּכַנְפֵיהֶם, וּמִן הַמַשַק יוֹצְאוֹת הָרוּחוֹת הַמְנַשְבוֹת וְהַמְרַקְדוֹת וְהַמְבִיאוֹת אֶת הָרֵיחוֹת, וְהָרֵיחוֹת בָּאִים וּמְשִיבִים אֶת נִשְמוֹת הַתַּלְמִידִים אֶל גוּפָם, וְהֵם עוֹמְדִים וּמִזְדַעְזְעִים, נִשְמוֹתֵיהֶם פּוֹרְחוֹת וְשָבוֹת, וְהֵם שָבִים וּמִזְדַעְזְעִים.
נִזְדַעְזַע גַם רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, וּמִיַד פָּסְקוּ הָרוּחוֹת לְנַשֵב, רֵיחוֹת גַן הָעֵדֶן חָלְפוּ וְנֶעְלְמוּ, וְהָאוֹרָה, אֲשֶר מִלְאָה אֶת הָעוֹלָם מֵאָז הַבּוֹקֶר נָגוֹזָה. נִסְתַּכְּלוּ הַתַּלְמִידִים בִּפְנֵי רַבָּם – וְהִנֵה הוּא נִפְטָר.
______________
פִּלְאֵי פְּלָאִים.
מאתעזריאל נתן פרנק
פְּלָאוֹת מְסַפְּרִים בְּכָל תְּפוּצוֹת הַגוֹלָה. מַעֲשֶׂה, שֶכְּמוֹתוֹ לֹא נִרְאָה וְלֹא נִשְמַע לָעוֹלָמִים הָיָה בְּאַחַת הֶעָרִים הַגְדוֹלוֹת אֲשֶר קְהִלַת הַיְהוּדִים שֶבָּה גַם כֵּן גְדוֹלָה, וְהַסַכָּנָה וְהָרָעָה, שֶבָּהֶן הָיְתָה קְהִלָה זוֹ נְתוּנָה – נורָאוֹת הָיוּ מְאֹד מְאֹד: אַחַד גְדוֹלֵי הַכְּמָרִים, שֶבְּאוֹתָהּ הָעִיר, צוֹרֵר הַיְהוּדִים, הָיָה נוֹהֵג לִדְרשׁ שָם בְּכָל חַג וָחַג מֵחַגֵי הַנוֹצְרִים. יוֹדְעִים הָיוּ כָל הַנוֹצְרִים שֶבָּעִיר וּסְבִיבוֹתֶיהָ, שֶכֹּמֶר גָדוֹל זֶה יִדְרשׁ שָם וְנֶאֶסְפוּ אֵלָיו בִּכְדֵי לִשְמוֹעַ אֶת דְרָשָתוֹ. לֹא יָכוֹל בֵּית הַכְּנִיסָה לְהָכִיל אֶת כָּל הַנֶאֱסָפִים, וּבָנוּ בִימָה גְדוֹלָה וְנֶהְדָרָה עַל הַכִּכָּר הַגְדוֹלָה וְהָרְחָבָה אֲשֶר לִפְנֵי בֵּית־הַכְּנִיסָה. נִצַב הַכֹּמֶר הַגָדוֹל עַל הַבִּימָה וְכָל הֶהָמוֹן הָרַב סְבִיבוֹתָיו, וּמִיַד נִתְמַלְאוּ כֻלָם תַּאֲוַת רֶצַח. גָמַר הַכֹּמֶר לִדְרשׁ וְכֻלָם נָפוֹצוּ בְכָל הָרְחוֹבוֹת וְדָקְרוּ וְרָמְסוּ כָל אִיש יְהוּדִי אֲשֶר מָצָאוּ.
רָאוּ הַיְהוּדִים כַּךְ וּבְכָל חַג וְחַג מֵחַגֵי הַנוֹצְרִים הָיוּ מִסְתַּתְּרִים בְּבָתֵּיהֶם וְסוֹגְרִים אֶת דַלְתוֹתֵיהֶם וְחַלוֹנוֹתֵיהֶם. רָאוּ הַנוֹצְרִים שֶהַיְהוּדִים מִתְחַבְּאִים בִּימֵי חַגֵיהֶם וְהִטִילוּ לִפְנֵי כָל חַג וָחַג גוֹרָל עַל הַיְהוּדִים יוֹשְבֵי הָעִיר, וְהָאִיש, אֲשֶר עָלָה עָלָיו הַגוֹרָל נִדְקַר בְּיוֹם חַגָם.
הִתְאַמְצוּ הַיְהוּדִים לְכַפֵּר פְּנֵי גְדָל הַכְּמָרִים בְּתַחֲנוּנִים, וְלֹא הוֹעִילוּ. הִתְאַמְצוּ לְכַפֵּר פָּנָיו בִּדְרוֹנוֹת1 וְגַם כֵּן לֹא הוֹעִילוּ. יָצָא הַקֶצֶף עַל הַקְהִלָה וְאֵין מִי שֶיֹאמַר לַמַשְחִיתִים: הַרְפּוּ! בְּכָל יוֹם חַג מֵחַגֵי הַנוֹצְרִים נֶהֱרַג אֶחָד מִבְּנֵי הַקְהִלָה וְאֵין מַצִיל.
וַיְהִי הַיוֹם, יוֹם עֶרֶב חַגָם, וְהַגוֹרָל עָלָה עַל בְּנוֹ שֶל רַב הַקְהִלָה, וְהוּא צַדִיק גָדוֹל מְאֹד. עוֹד אַנְשֵי הָעִיר בּוֹכִים וּמִתְיַפְּחִים וּמְיַלְלִים בְּבָתֵּיהֶם עַל צַדִיק זֶה, אֲשֶר עוֹד מְעַט יִדָקֵר לְעֵינֵיהֶם. וְהִנֵה יְהוּדִי זָר אֶחָד וּשְלשָׁה מְשָרְתִים יְהוּדִים אִתּוֹ בָּא אֶל הָעִיר, וְדַוְקָא בְּיוֹם חַג הַנוֹצְרִים בָּא. בְּכִי בְנֵי הַקְהִלָה גָדַל עוֹד יוֹתֵר. בָּרוּר הָיָה הַדָבָר בְּעֵינֵיהֶם, שֶגַם אֵלוּ יִדָקֵרוּ. אֲבָל יְהוּדִי זֶה לֹא הָיָה יָרֵא כְלָל וּכְלָל מִפְּנֵי הַנוֹצְרִים. אַדְרַבָּה: לְהַקְנִיטָם נִתְכַּוֵן. בְּשָעָה שֶגְדָל הַכְּמָרִים עָמַד עַל הַבִּימָה שֶעָשׂוּ לוֹ, שָלַח אֵלָיו אֶחָד מִמְשָרְתָיו. שָלַח פַּעַם, פַּעֲמַיִם, וְהַמְשָרֵת הָלַךְ בְּתוֹךְ הֲמוֹן הַנֹצְרִים, וְהֵם לֹא פָגְעוּ בוֹ לְרָעָה. נִגַש אֶל גְדָל הַכְּמָרִים וְדִבֵּר אִתּוֹ וְשָב בְּשָלוֹם. הָלַךְ שֵנִית וְסָחַב אֶת גְדָל הַכְּמָרִים בִּבְגָדָיו לְהָבִיא אוֹתוֹ אֶל אֲדֹנוֹ בְּשָלוֹם. גְדָל הַכְּמָרִים שָם אֶל בִּימָתוֹ, וְאוֹתוֹ הַיְהוּדִי עִם מְשָרְתָיו נֶעְלָם. יָמִים אֲחָדִים עָבְרוּ וְגַם גְדָל הַכְּמָרִים נֶעְלָם.
מִי הָיָה אוֹתוֹ הַיְהוּדִי? מֵאַיִן בָּא וּלְאָן הָלָךְ? – אֵין אִיש יוֹדֵעַ. לְאָן פָּנָה אוֹתוֹ גְדָל הַכְּמָרִים? – אֵין אִיש יוֹדֵעַ. אֲבָל הָרָעָה כָלָתָה. בְּנוֹ שֶל הָרַב מִתְהַלֵךְ בָּעִיר וְאֵין פּוֹצֶה פֶה. הַיְהוּדִים מִתְהַלְכִים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר בִּימֵי חַגֵי הַנוֹצְרִים וְאֵין פּוֹגֵעַ בָּהֶם לְרָעָה. הַשִׂנְאָה לַיְהוּדִים חָדֵלָה.
_______________
לְעִיר אַחַת שֶבְּאִיטַלִיָה בָּא אִיש יְהוּדִי וּמִמְדִינָה רְחוֹקָה מְאֹד בָּא. וְהָאִיש גָדוֹל מְאֹד, גָדוֹל בַּתּוֹרָה, בְּחָכְמָה, בַּחֲסִידוּת וְיִרְאַת שָמַיִם, וְגַם בְּעשֶׂר. וּבֵית־חֹמָה מֻקָף חָצֵר רַחֲבַת יָדַיִם קָנָה לוֹ הָאִיש וּבְתוֹךְ הֶחָצֵר בָּנָה בֵית־כְּנֶסֶת יָפֶה לְהַלֵל וּבֵית מִדְרָש נָאֶה. וְהֶעֶמִיד לוֹ הָאִיש אֲנָשִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וְנֶאֱמָנִים לַעֲסֹק בַּעֲסָקָיו הָרַבִּים וְהַגְדוֹלִים, וְהוּא הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה וּמִתְפַּלֵל בַּיוֹם וּבַלָיְלָה.
וְהָיָה כָל אִיש עָנִי בָא אֶל בֵּית הָאִיש הַהוּא, וְשָם הֶאֱכִילוּהוּ וְהִשְקוּהוּ, נָתְנוּ לוֹ נְדָבָה הֲגוּנָה וְגַם מָקוֹם לָלוּן. בְּשַבָּת הָיוּ הֲמוֹנֵי עֲנִיִים מְסֻבִּים אֶל שֻלְחָנוֹ וּבִשְעַת “שָלשׁ סְעֻדוֹת” הָיָה הָאִיש שֹאֵל אוֹתָם: מִי מֵהֶם יוֹדֵעַ לְסַפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֶׂה עַל אֹדוֹת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, וְלֶעָנִי, אֲשֶר יָדַע לְסַפֵּר נָתַן בְּמוֹצָאֵי שַבָּת דִינָר שֶל זָהָב בְּעַד כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶסִפֵּר. וְשֵם הָאִיש יָצָא בְּכָל הַמְדִינוֹת שֶבָּעוֹלָם, וְהָיוּ נֹהֲרִים אֵלָיו הֲמוֹנֵי עֲנִיִים, וּמְשָרְתָיו הָיוּ מְחַלְקִים לָהֶם צְדָקָה בְּיָד רְחָבָה. וְהֶעָנִי אֲשֶר יָדַע לְסַפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֶׂה עַל דְבַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, מִפְעָלָיו וְנִפְלְאוֹתָיו הָיָה מְקַבֵּל מֵהֶם דִינָר שֶל זָהָב בְּעַד כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶסִפֵּר.
פַּעַם אַחַת בָּא לְאוֹתָהּ הָעִיר יְהוּדִי אֶחָד וְסָר אֶל בֵּית הָאִיש הַהוּא וְאָמַר לִמְשָרְתֵי הַבַּיִת, שֶהוּא יוֹדֵעַ לְסַפֵּר עַל אֹדוֹת נִפְלְאוֹתָיו שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַה שֶכָּל שְאָר בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִים לְסַפֵּר. אֻמְנוּתוֹ בְכָךְ. אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב הוּא וְיַעֲקֹב שְמוֹ. רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, לִפְנֵי פְטִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶה, קָרָא לְכָל תַּלְמִידָיו וְאָמַר לָהֶם אֵיךְ שֶיִתְנַהֲגוּ וּבַמֶה יִתְפַּרְנֵסוּ. לוֹ, לְיַעֲקֹב תַּלְמִידוֹ, אָמַר, שֶיִהְיֶה נֹסֵעַ מִמָקוֹם לְמָקוֹם וִיסַפֵּר דִבְרֵי נִפְלְאוֹתָיו. הוּא, רַבִּי יַעֲקֹב, נִצְטָעֵר:
– “גַם זוֹ אֻמָנוּת! – אָמַר – לִהְיוֹת נָע וָנָד תָּמִיד וּלְסַפֵּר מַעֲשִׂיוֹת”.
– וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם אָמַר לוֹ: "אֻמָנוּת טוֹבָה, עשֶׂר יָבֹא לְךָ מִמֶנָהּ. – כְּשֶנִפְטַר רַבּוֹ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, הָיָה הוּא, רַבִּי יַעֲקֹב, נֹסֵעַ מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר וְסִפֵּר דִבְרֵי נִפְלָאוֹת. שוֹמְעֵי הַנִפְלָאוֹת הָיוּ מִתְעַנְגִים וְנֹתְנִים לוֹ שְׂכָרוֹ. כַּךְ הָיָה נוֹסֵעַ חֳדָשִים וְשָנִים. פִּתְאֹם שָמַע אֶת שֵמַע הָאִיש הֶעָשִיר, יוֹשֵב אֶרֶץ אִיטַלִיָה, הַמְשַלֵם דִינָר שֶל זָהָב בְּעַד כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה וְאָמַר בִּלְבָבוֹ: “לָמָה לִי לִהְיוֹת נָע וָנָד כָּל יָמָי? הֲרֵי מוּטָב לִי לִנְסֹעַ שָמָה, אֶל הֶעָשִיר הַהוּא, לְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל דִבְרֵי הַנִפְלָאוֹת, שֶאֲנִי יוֹדֵעַ, אֲקַבֵּל מִמֶנוּ כַּמָה וְכַמָה דִינָרִים שֶל זָהָב וְעָשִיר גָדוֹל אֶהְיֶה, וְלֹא אֶצְטָרֵךְ עוֹד לִהְיוֹת נוֹסֵעַ מִמָקוֹם לְמָקוֹם”. – אָז קָנָה לוֹ סוּס וַעֲגָלָה וְנָסַע חֳדָשִים רַבִּים, עַד שֶבָּא שָמָה, וַהֲרֵי הוּא מוּכָן וּמְזֻמָן לְסַפֵּר אֶת דִבְרֵי הַנִפְלָאוֹת.
– הַמְשָרְתִים הוֹדִיעוּ אֶת הַדָבָר לַאֲדוֹנֵיהֶם וְהוּא פָקַד לְהָבִיא אֶת הַיְהוּדִי הַזָר אֶל הַבַּיִת, לָתֵת לוֹ דִירָה וְאֹכֶל וּמַשְקֶה וּלְהַגִיד לוֹ, כִּי בְשַבָּת, בְּשָעָה שֶיִהְיֶה מֵסֵב אִתּוֹ אֶל הַשֻלְחָן בֵּין שְאָר הָאֹרְחִים, יְסַפֶּר לוֹ אֶת דִבְרֵי הַנִפְלָאוֹת. שָמְעוּ גְדוֹלֵי הָעִיר וַחֲשוּבֶיהָ, שֶתַּלְמִידוֹ שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב בָּא וּמִתְאַסֵן בְּבֵיתוֹ שֶל אוֹתוֹ הֶעָשִיר וְנִקְבְּצוּ כֻלָם בְּלֵיל שַבָּת אֶל בֵּית הֶעָשִיר, בִּכְדֵי לִשְמֹעַ מִפִּיו סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת. יָשַב הֶעָשִיר בְּרֹאש הַשֻלְחָן וְהוֹשִיב אֶת רַבִּי יַעֲקֹב לִימִינוֹ. יָשְבוּ הֲמוֹנֵי אֹרְחִים, וּגְדוֹלִים וְנִכְבָּדִים בְּתוֹכָם, וְעֵינֵי כֻלָם נָסַבּוּ אֶל רַבִּי יַעֲקֹב. אַחֲרֵי שֶאָכְלוּ וְשָתוּ, הִפְנָה הָאִיש הֶעָשִיר אֶת רֹאשוֹ אֶל רַבִּי יַעֲקֹב וְאָמַר לוֹ:
– הִגִיעָה הַשָעָה. אָנָא סַפֶּר־נָא!
וְרַבִּי יַעֲקֹב מוֹרִיד אֶת רֹאשוֹ עַד חָזֵהוּ וְשוֹתֵק.
– אָנָא, אָנָא סַפֵּר! – אָמַר בַּעַל הַבַּיִת בְּקוֹל תְּחִנָה. וְרַבִּי יַעֲקֹב שוֹתֵק. פָּנָיו אָדְמוּ וְהִלְבִּינוּ חֲלִיפוֹת לִרְגָעִים וְלֹא אָמַר כְּלוּם.
כָּל הֲמוֹנֵי הַמְסֻבִּים תָּמָהוּ: – הַאִם לְהָתֵל בָּאָדָם הַגָדוֹל, בַּעַל הַבַּיִת, בָּא הָאִיש הַזָר הֵנָה? וְרַבִּי יַעֲקֹב יוֹשֵב וְדוֹאֵג וּמִצְטָעֵר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶר הָיָה לוֹ פִתְאֹם: מִכָּל הַדְבָרִים, אֲשֶר רָאָה אֵצֶל רַבּוֹ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, אֵינוֹ זוֹכֵר כְּלוּם. הוּא עָמַל וְיָגַע לְהַזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֵיזוֹ דָבָר וְכָל עֲמָלוֹ וִיגִיעוֹ לַשָוְא. רָאָה בַעַל הַבַּיִת אֶת צָרַת לִבּוֹ וְהִרְגִיעָהוּ בִדְבָרָיו: – מִקְרֶה הוּא. מֵעֲמַל דַרְכְּךָ הָרְחוֹקָה נֶחֱלַשְתָּ וְגַם כֹּחַ זִכְרוֹנְךָ נֶחֱלָש. נַמְתִּין נָא עַד יוֹם מָחָר. וְאוּלָם גַם בַּיוֹם הַמָחֳרָת, גַם בַּסְעֻדָה הַשְנִיָה וְגַם בַּסְעֻדָה הַשְלִישִית לֹא זָכַר ר' יַעֲקֹב דָבָר מִכָּל הַנִפְלָאוֹת, אֲשֶר רָאָה וְאֲשֶר הָיָה רָגִיל לְסַפֵּר בִּימֵי נוּדוֹ בֶעָרִים וּבַכְּפָרִים. אֲפִילוּ אֶת צוּרָתוֹ שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, צוּרַת הָעִיר מֶזִיבּוֹז, שֶבָּהּ יָשַב רַבּוֹ וְצוּרָתָם שֶל חֲבֵרָיו לֹא זָכָר. בְּכָל כֹּחַ זִכְרוֹנוֹ הִתְאַמֵץ לְהַזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֵיזֶה דָבָר, שֶיֵש לוֹ אֵיזוֹ שַיָכוּת אֶל רַבּוֹ וְתַלְמִידָיו, בִּכְדֵי שֶמִתּוֹךְ כַּךְ יִהְיֶה נִזְכָּר גַם כֵּן אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, וְחֶפְצוֹ לֹא הִצְלִיחַ בְּיָדוֹ. כְּאִלוּ לֹא רָאָה אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב מִיָמָיו. הֲמוֹנֵי הַמְסֻבִּים הֵצִיקוּ לוֹ בְדִבְרֵיהֶם. הֵיטֵב חָרָה לָהֶם עַל אֲשֶר הֵעֵז לְהַטְעוֹת אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַצַדִיק וְהַיָשָר. אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת לֹא קָצַף עָלָיו, וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶהוֹסִיף לְהַרְגִיעֵהוּ.
– נַמְתִּין עוֹד – אָמַר – אוּלַי תִּזְכֹּר.
בְּמוֹצָאֵי שַבָּת שָלַח אֵלָיו בַּעַל הַבַּיִת עוֹד הַפַּעַם אֶת מְשָרְתוֹ לִשְאָלֵהוּ, אִם כְּבָר נִזְכַּר אֵיזֶה דָבָר עַל אֹדוֹת רַבּוֹ. אֲבָל לַשָוְא. הוּא אֵינוֹ זֹכֵר כְּלוּם. בַּעַל הַבַּיִת צִוָה לְהַגִיד לוֹ, שֶיַמְתִּין לוֹ עוֹד יָמִים אֲחָדִים אוּלַי יִזָכֵר. וְרַבִּי יַעֲקֹב צָם שְלשָׁה יָמִים וְהִתְפַּלֵל לֵאלֹהִים, שֶיָשִיב לוֹ אֶת כֹּחַ זִכְרוֹנוֹ, וְגַם צֹמוֹתָיו וּתְפִלוֹתָיו לֹא הוֹעִילוּ. כְּבָר נוֹאַש רַבִּי יַעֲקֹב מִתִּקְוָתוֹ לִזְכֹּר דְבַר־מָה עַל אֹדוֹת רַבּוֹ, וְהֶחְלִיט לָשוּב לְאַרְצוֹ. – בְּוַדַאי שֶאֵין רְצוֹנוֹ שֶל רַבִּי שֶאֶהְיֶה עַשִיר – אָמַר בִּלְבָבוֹ – וְאֵין לִי עֵצָה אַחֶרֶת, בִּלְתִּי אִם לָשוּב וְלִהְיוֹת נוֹדֵד בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים. וְאוּלָם לִפְנֶי צֵאתוֹ מִן הָעִיר הָלַךְ אֶל בַּעַל הַבַּיִת לְהִצְטַדֵק לְפָנָיו עַל אֲשֶר הִטְעָה אוֹתוֹ.
בַּעַל הַבַּיִת קִבֵּל אוֹתוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, נָתַן לוֹ נְדָבָה הֲגוּנָה וּבֵרְכָהוּ לְדַרְכּוֹ וְהוּא יָשַב לוֹ עַל עֶגְלָתוֹ וְהִתְחִיל נוֹסֵעַ.
פִּתְאֹם וְהִנֵה – מַעֲשֶׂה הוּא זוֹכֵר, וְהַמַעֲשֶׂה נִפְלָא מְאֹד מְאֹד. עַד מְהֵרָה קָפַץ מִן הָעֲגָלָה וְאֶל בֵּיתוֹ שֶל הַגְבִיר רָץ. – נִזְכַּרְתִּי! – קָרָא אֶל הַמְשָרֵת שֹמֵר הַפֶּתַח – לֵךְ וֶאֱמֹר לַאֲדוֹנֶיךָ, שֶמַעֲשֶׂה נִפְלָא נִזְכָּרְתִּי.
שָמַע הָאִיש הֶעָשִיר אֶת הַדָבָר וַיֵצֵא אֵלָיו מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה.
– נִזְכַּרְתָּ! – קָרָא אֵלָיו – יְהִי שֵם ה' מְבֹרָךְ!
ר' יַעֲקֹב הִשְתּוֹמֵם: – שִׂמְחָתוֹ זּוּ שֶל הָאִיש הַזֶה מָה הִיא? עוֹדֶנוּ מִשְתּוֹמֵם וּבַעַל הַבַּיִת מְחַבֵּק אוֹתוֹ וּמַכְנִיסֵהוּ לְחַדְרוֹ.
– סַפֵּר, סַפֶר־נָא! – קָרָא בַעַל־הַבַּיִת אֶל רַבִּי יַעֲקֹב. וְרַבִּי יַעֲקֹב סִפֵּר: בְּבֵית מִדְרָשוֹ שֶל רַבּוֹ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב הָיוּ יוֹשְבִים הוּא וְעוֹד שְנַיִם מֵחֲבֵרָיו בְּלֵיל מוֹצָאֵי שַבָּת. פִּתְאֹם נִכְנַס רַבָּם וְקָרָא אֲלֵיהֶם: – נִסַע נָא, נִסַע חִיש מַהֵר!
לְאָן נִסַע, לֹא שָאָלוּ. רַבָּם אוֹמֵר לָהֶם שֶיִסְעוּ, לָמָה זֶה יִשְאֲלוּ אוֹתוֹ – לְאָן? עָלָה רַבָּם עַל הָעֲגָלָה וְעָלוּ הֵם אַחֲרָיו. רָצוּ הַסוּסִים וּמָשְכוּ אֶת הָעֲגָלָה, רָצוּ מַהֵר וְהֵם לֹא יָדְעוּ לְאָן הַסוּסִים מוֹלִיכִים אוֹתָם. שָׂדוֹת וִיעָרוֹת, כְּפָרִים וְעָרִים חָלְפוּ לִפְנֵיהֶם כִּצְלָלִים, וְהֵם לֹא יָדְעוּ בְאֵיזֶה גָלִיל, אוֹ בְאֵיזוֹ מְדִינָה הֵם. רָצוּ הַסוּסִים כָּל הַלַיְלָה וְכַאֲשֶר הֵאִיר הַשַחַר, וְהִנֵה נִצְבוּ הַסוּסִים בְּעִיר גְדוֹלָה אַחַת לִפְנֵי שַעַר אַחַד הַבָּתִים, אֲשֶר כָּל דַלְתוֹתָיו וְחַלוֹנוֹתָיו סְגוּרִים הָיוּ. צִוָה אוֹתָם רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב לִדְפֹּק עַל הַשַעַר, וְהֵם דָפָקוּ.
יָצְאָה מִן הַבַּיִת אִשָה זְקֵנָה וְצָעֲקָה מָרָה:
– לָמָה בָאתֶם הֵנָה? הַאִם לָשִׂים עַל הֲרוּגֵינוּ נוֹסָפוֹת אַתֶּם רוֹצִים? בִּרְחוּ! בִּרְחוּ מִזֶה!
וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב לֹא הִשְגִיחַ בִּדְבָרֶיהָ. בְּחָזְקָה נִדְחַק וּבָא אֶל הַבַּיִת וְאֶת שְלשֶׁת תַּלְמִידָיו הִכְנִיס עִמוֹ. נִסְתַּכֵּל לְכַאן וּלְכַאן וְרָאָה אַנְשֵי הַבַּיִת שוֹכְבִים טְמוּנִים בַּפִּנוֹת, חֲרֵדִים עַל נַפְשָם, נֶאֱנָחִים מָרָה וּמִסְתַּכְּלִים אֶל הָאֲנָשִים הַבָּאִים בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת חֶמְלָה וָכַעַס גַם יָחַד.
רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב לֹא הִשְגִיחַ גַם בָּהֶם. רָאָה שֶיֵש שָם עֲלִיָה וְעָלָה אֵלֶיהָ. וְכֵיוָן שֶעָלָה, עָלוּ גַם שְלשֶׁת אֲנָשָיו. עָלְתָה גַם הַזְקֵנָה אַחֲרֵיהֶם וְיִלֵלָה: – כֻּלָנוּ לַהֶרֶג נְתוּנִים. אָנוּ מִתְחַבְּאִים מִפְּנֵי הוֹרְגִים, וְאַתֶּם כִּי בָאתֶם הֵנָה, בְּוַדַאי שֶדְבַר בֹּאֲכֶם יִוָדַע בָּעִיר וְכֻלָנוּ יַחְדָו אָבָדְנוּ!
לֹא שָׂם רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב לֵב גַם לְיִלְלוֹתֶיהָ וְנִכְנַס אֶל הַחֶדֶר שֶבָּעֲלִיָה. רָאָה וִילוֹנוֹת מְכַסִים עַל הַחַלוֹנוֹת שֶבְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר וְהֵסִיר מֵאַחַד הַחַלוֹנוֹת אֶת הַוִילוֹן. הַזְקֵנָה הִתְיַפָּחָה:
– אֶפְשָר שֶהָיִינוּ מֻצָלִים מִן הַהֲרֵגָה, וַהֲרֵי זֶה בָא וּמִתְגָרֶה בָרֶצַח!
לֹא הִשְגִיחַ בָּהּ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב גַם הַפַּעַם וְעָמַד וְנִסְתַּכֵּל בַּכִּכָּר הַגְדוֹלָה שֶלִפְנֵי בֵית הַכְּנִיסָה. נִסְתַּכֵּל וְרָאָה הֲמוֹנֵי נוֹצְרִים נֶאֶסָפִים עַל הַכִּכָּר סְבִיב בִּימָה גְבוֹהָה מְאֹד. וּפַעֲמוֹנֵי בֵית הַכְּנִיסָה מְצַלְצְלִים בְּקוֹל גָדוֹל, מְצַלְצְלִים וְאֵינָם פּוֹסְקִים. פִּתְאֹם – הָס!
עַל הַבִּימָה נִצָב גְדוֹל הַכְּמָרִים.
רָאָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב וּפָנָה אֵלָיו, אֶל יַעֲקֹב תַּלְמִידוֹ, וְאָמַר לוֹ:
– רוּץ מַהֵר וֶאֱמֹר אֶל הַכֹּמֶר הַדֹרֵש, שֶיָבֹא אֵלַי, תֵּכֶּף יָבֹא! שָמְעוּ אַנְשֵי הַבַּיִת וְהִתְחַלְחֲלוּ מְאֹד.
– מְשֻגָע! – קָרְאוּ אֵלָיו – אִיש יְהוּדִי הוּא שוֹלֵחַ עַתָּה אֶל הַכֹּמֶר. הֲרֵי בְשָעָה שֶיִתְרָאֶה בָרְחוֹב יִקְרְעוּ אוֹתוֹ הַהֲמוֹנִים לִקְרָעִים. וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב הֵאִיץ בּוֹ, בְּיַעֲקֹב תַּלְמִידוֹ:
– רוּץ חִיש מַהֵר!
וְהוּא, יַעֲקֹב תַּלְמִידוֹ, בָּטַח בְּרַבּוֹ וְיָצָא. רָץ בְּתוֹךְ הָרְחוֹב, חוֹצֶה לוֹ דֶרֶךְ בֵּין הַהֲמוֹנִים הָרַבִּים וְאֵין אִיש פּוֹגֵעַ בּוֹ לְרָעָה. נִגַש אֶל הַכֹּמֶר, דִבֵּר אֵלָיו אֶת הַדְבָרִים, שֶרַבּוֹ צִוָה עָלָיו לְדַבֵּר, וְהַכֹּמֶר הַגָדוֹל מֵשִיב לוֹ בְנַחַת: – אָבֹא אָבֹא. אַחֲרֵי שֶאֶגְמוֹר אֶת דְרָשָתִי.
אַנְשֵי הַבַיִת נִסְתַּכְּלוּ בְּעַד הַסְדָקִים וְהַחוֹרִים, רָאוּ וְתָמְהוּ, וּפִיְסוּ אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב. אֲבָל הוּא גַם לְדִבְרֵי הַפִּיוּס שֶלָהֶם לֹא שָׂם לֵב. רָאָה אֶת תַּלְמִידוֹ שָב אֵלָיו לְבַדוֹ, בְּאֵין הַכֹּמֶר אִתּוֹ, וְצָעָק: – שוּב וֶאֱמֹר לוֹ: “אַל תִּהְיֶה שוֹטֶה! בֹּא אִתִּי תֵּכֶּף!”.
וְיַעֲקֹב תַּלְמִידוֹ שָב אֶל הַבִּימָה, אֲשֶר עָלֶיהָ עָמַד גְדוֹל הַכְּמָרִים וּכְבָר הִתְחִיל דוֹרֵש.
אָחַז יַעֲקֹב בִּבְגָדָיו, סָחַב אוֹתוֹ, אָמַר אֵלָיו אֶת הַדְבָרִים
אֲשֶר צִוָה עָלָיו רַבּוֹ וְהוֹסִיף וְסָחַב אוֹתוֹ, עַד שֶהֱבִיאָהוּ אֶל
אוֹתוֹ הַבָּיִת. רָאָהוּ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, וְהִכְנִיס
אוֹתוֹ לְחֶדֶר מְיֻחָד, שָׂח אִתּוֹ כִשְתֵּי שָעוֹת וְאַחַר כַּךְ יָצָא
הָרַבִּי, יָשַב עִם שְלשֶׁת אֲנָשָיו עַל עֶגְלָתוֹ וְשָב לְעִירוֹ.
_____________
שָמַע הָאִיש בַּעַל הַבַּית אֶת הַמַעֲשֶׂה הַזֶה וְהֵרִים אֶת יָדָיו לְמָרוֹם וְנָתַן שֶבַח וְהוֹדָיָה לֵאלֹהִים. אַחַר כַּךְ פָּנָה אֶל רַבִּי יַעֲקֹב וְאָמַר לוֹ:
– אֲנִי הָאִיש, גְדוֹל הַכְּמָרִים!
וְסִפֵּר הָאִיש לְרַבִּי יַעֲקֹב כַּדְבָרִים הָאֵלֶה: גָדוֹל בֶּן גְדוֹלִים הָיָה, גָדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְחָכְמָה וְגַם אֲבוֹתָיו גְדוֹלִים בַּתּוֹרָה וּבְחָכְמָה הָיוּ. גָבַהּ לִבּוֹ וְהִתְגָאָה וְכֵיוָן שֶהִתְגָאָה, נִתְגַבֵּר עָלָיו יִצְרוֹ הָרָע וְהֵמִיר אֶת דָתוֹ. מִשוּם שֶגָדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְחָכְמָה הָיָה, נַעֲשָׂה כֹמֶר וְעָלָה מַעְלָה מָעְלָה, עַד שֶנַעֲשָׂה לַגָדוֹל שֶבַּכְּמָרִים וַהֲמוֹנִים רַבִּים הָיוּ נֶאֱסָפִים לִשְמֹעַ אֶת דְרָשוֹתָיו. נִתְקַנְאוּ בוֹ שְאָר הַכְּמָרִים וּבִזוּ אוֹתוֹ.
בְּשֵם “יְהוּדִי” קָרְאוּ לוֹ, בִּכְדֵי לְגַנוֹת אוֹתוֹ.
רָאָה אֶת הַכְּמָרִים מְבַזִים אוֹתוֹ, וְהִתְחִיל דוֹרֵש בִּגְנוּתָם שֶל הַיְהוּדִים וְלַהֲרוֹג בָּהֶם הֵסִית אֶת הַהֲמוֹנִים, וְהַכֹּל בִּכְדֵי לְהַרְאוֹת שֶהוּא בְעַצְמוֹ שׂנֵא אֶת הַיְהוּדִים. וְאוּלָם זְכוּת אֲבוֹתָיו עָמְדָה לוֹ וּמִן הַשָמַיִם רִחֲמוּ עָלָיו וְעַל נִשְמָתוֹ. רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב הָיָה בָא אֵלָיו וְדִבֵּר עַל לִבּוֹ, שֶיָשוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. בָּא פַעַם, שְתַּיִם, עֶשֶׂר פְּעָמִים, עַד שֶלִבְסוֹף נִתְחָרֵט עַל הָרָעָה הַגְדוֹלָה אֲשֶר עָשָׂה וְהֶחְלִיט לִבְרוֹח מֵעִיר מוֹשָבוֹ וְלָשוּב אֶל עַמוֹ וְדָתוֹ. הֶחְלִיט וְלֹא קִיֵם. יִצְרוֹ נִתְגַבֵּר עָלָיו וְלֹא נָתַן אוֹתוֹ לִבְרוֹחַ.
בַּבֹּקֶר, בְּיוֹם חַג לַנוֹצְרִים, נֶאֶסְפוּ אֵלָיו הַהֲמוֹנִים כְּפַעַם בְּפַעַם לִשְמֹעַ אֶת דְרָשָתוֹ, וְהוּא יָצָא וְנִצָב עַל הַבִּימָה. כַּאֲשֶר שָמַע מִפִּי רַבִּי יַעֲקֹב, שֶרַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב בָּא אֶל הָעִיר וּמְצַוֶה עָלָיו לָבֹא אֵלָיו, רָצָה לַעֲשׂוֹת תֵּכֶּף כִּדְבָרָיו, אַךְ יִצְרוֹ הָרָע הֵסִית אוֹתוֹ שֶלֹא יֵלֵךְ עַד שֶיִגְמוֹר אֶת דְרָשָתוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶר קָרָא לוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב שֵנִית, נִתְגַבֵּר עַל יִצְרוֹ וְהָלָךְ. רָאָהוּ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב וְהוֹרָהוּ דֶרֶךְ תְּשוּבָה וְאָמַר לוֹ:
– בְּשָעָה שֶיָבֹא אִיש אֵלֶיךָ וִיסַפֵּר לְךָ אֶת הַקוֹרוֹת אוֹתְךָ בַּמָקוֹם הַזֶה, תֵּדַע שֶכְּבָר נַעֲשֵׂיתָ בַּעַל־ תְּשוּבָה גָמוּר. וּבַעַל הַתְּשוּבָה חָלַק מַחֲצִית הוֹנוֹ לָעֲנִייִם וּמַחֲצִית הוֹנוֹ לָקַח לוֹ וּבָרַח לְאֶרֶץ אִיטַלִיָה וְשָם עָסַק בְּתוֹרָה, תְּפִלָה, צְדָקָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
– אֲנִי הָאִיש! – סִיֵם בַּעַל הַבַּיִת אֶת סִפּוּרוֹ – כְּשֶבָּאתָ אֵלַי וְשָכַחְתָּ אֶת כָּל אֲשֶר יָדַעְתָּ עַל אֹדוֹת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, בְּוַדַאי שֶלֹא הָיִיתִי עוֹד כְּדַאי לְכָךְ. הוֹסַפְתִּי לַעֲשׂוֹת תְּשוּבָה, וְהִנֵה זָכִיתִי לִרְאוֹת, כִּי כָל עֲוֹנוֹתַי כְּבָר נִתְכַּפָּרוּ! –
וּבְדַבֵּר הָאִיש אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה נָתַן לְרַבִּי יַעֲקֹב אַלְפֵי אֲלָפִים דִינְרֵי זָהָב וְנִתְקַיֵם בּוֹ מַה שֶאָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ: “אֻמָנוּת זוּ עשֶׁר יָבֹא לְךָ מִמֶנָה”.
______________
-
דרוֹנות – מתנות. ↩
המגיד מקוזיניץ
מאתעזריאל נתן פרנק
לֵדָתוֹ שֶל הַמַגִיד מִקוֹזִינִיץ.
מאתעזריאל נתן פרנק
לְאִיש זָקֵן אֶחָד מִתּוֹשְבֵי הָעִיר אוֹסְטְרוֹבְצָה אֲשֶר בְּפּוֹלִין נוֹלַד בִּשְנַת תק"ב בֵּן וְנִקְרָא בְשֵם יִשְׂרָאֵל. עַל דְבַר לֵדָתוֹ שֶל אוֹתוֹ הַבֵּן מְסַפְּרִים הַחֲסִידִים מַעֲשֶׂה זֶה: רַבִּי שַבְּתַי יְהוּדִי פָּשוּט הָיָה, אֻמָן כּוֹרֵךְ סְפָרִים. פַּרְנָּסָתוֹ הָיְתָה מְצוּיָה לוֹ וּמַחְסֹר לֹא יָדַע מִיָמָיו.
וּמְאֻשָר הָיָה יְהוּדִי זֶה בְעֵינָיו, אִלְמָלֵא הֵצִיקָה לוֹ רָעָה אֶחָת: חֲשׂוּךְ בָּנִים הָיָה. וּמִתְפַּלֵל הָיָה רַבִּי שַבְּתַי כָּל יְמֵי שַחֲרוּתוֹ לֵאלֹהִים, כִּי יְזַכֵּהוּ בְבָנִים, אֲבָל תְּפִלָתוֹ לֹא נִשְמָעָה. וְהָיָה רַבִּי שַבְּתַי מִצְטָעֵר כָּל יָמָיו וְהָעוֹלָם חָשַךְ בַּעֲדוֹ. וּמִנְהָגוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי הָיָה לְכַבֵּד אֶת הַשַבָּת בְּכָל מְאֹדוֹ. בְּיוֹם הַחֲמִשִי אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם הָיְתָה אִשְתּוֹ קוֹנָה אֶת כָּל צָרְכֵי הַשַבָּת וּבְעֶרֶב שַבָּת בַּבֹּקֶר, בַּשָעָה הָעֲשִׂירִית, כְּבָר הָיָה שוֹבֵת מִמְלַאכְתּוֹ, וְאֶל הַמִקְוָה פָנָה לִטְבֹּל בָּהּ לִכְבוֹד הַשַבָּת, וּמִשָם הָלַךְ וּבָא אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת וְקָרָא “שִיר־הַשִירִים” ו“תִקוּנֵי שַבָּת”, אַף עַל פִּי שֶלֹא הֵבִין כְּלָל מַה שֶכָּתוּב בָּהֶם, וְלֹא הָיָה זָז מִשָם, עַד אַחֲרֵי תְפִלַת עֲרָבִית.
– כַּךְ הָיָה נוֹהֵג כָּל יָמָיו. וּאוּלָם לְעֵת זִקְנָתוֹ, כַּאֲשֶר כְּבָר הָיָה בֶּן שִבְעִים שָנָה, נֶחֱלַש וְלֹא הָיָה בּוֹ עוֹד כֹּח לַעֲסֹק בְּאֻמְנוּתוֹ. וּלְעָנִי גָדוֹל הָיָה רַבִּי שַבְּתַי. הַמָמוֹן הַמְעַט, אֲשֶר חָשַׂךְ לוֹ בַיָמִים שֶעָבְרוּ, הָלַךְ וְנִתְמַעֵט, עַד שֶלֹא נִשְאַר מִמֶנוּ כְלוּם, וְלִבְסוֹף הִגִיעַ הַיוֹם הַחֲמִשִי וּבְיָדוֹ לֹא הָיְתָה אַף פְּרֻטָה אַחַת לְצָרְכֵי הַשַבָּת הַבָּאָה. הִגִיעַ גַם הַבֹּקֶר שֶל עֶרֶב שַבָּת וְרַבִּי שַבְּתַי – אֲפִילוּ תִקְוָה לְהָכִין לוֹ אֶת צָרְכֵי הַשַבָּת, כְּמִנְהָגוֹ, לֹא הָיְתָה לוֹ. רַבִּי שַבְּתַי וְאִשְתּוֹ רְעֵבִים לְלֶחֶם הָיוּ. אֹכֶל לֹא בָא אֶל פִּיהֶם זֶה שְנֵי יָמִים וּשְנֵי לֵילוֹת. אֲבָל יוֹתֵר מִמַה שֶהֵצִיקוּ לָהֶם הַיִסוּרִים שֶל רָעָב, נִצְטָעֲרוּ עַל שֶאֵינָם יְכוֹלִים לְכַבֵּד אֶת הַשַבָּת בְּנֵרוֹת, בָּשָׂר וְדָגִים, יַיִן לְקִדוּש וְהַבְדָלָה וְחַלוֹת.
וְהָיוּ שְנֵי דְרָכִים לִפְנֵי רַבִּי שַבְּתַי: לָשֶבֶת בְּתַעֲנִית גַם בְּשַבָּת, אוֹ לִפְשוֹט יָד לִנְדָבוֹת וְלִקְנוֹת צָרְכֵי שַבָּת. אֲבָל הוּא בָחַר לְהִתְעַנוֹת גַם כַּמָה וְכַמָה שַבָּתוֹת, מֵאֲשֶר לָקַחַת מַתָּנוֹת מִבָּשָׂר וָדָם.
– הַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא – אָמַר לְאִשְתּוֹ – נָתַן לָנוּ אֶת הַשַבָּת וְאֶת הַמִצְוָה לְכַבֵּד אוֹתָהּ בְּמַאֲכָל וּבְקִדוּש וּבְנֵרוֹת, וְאִם הוּא אֵינוֹ מַסְפִּיק לָנוּ מָמוֹן לְכָל אֵלֶה, בְּוַדַאי רְצוֹנוֹ הוּא שֶנִתְעַנֶה, שֶלֹא נַדְלִיק נֵרוֹת וְלֹא נַעֲשֶׂה קִדוּש וְהַבְדָלָה. אִשְתּוֹ נִסְתָה לְסָרֵב לוֹ:
– אוּלַי – טָעֲנָה – לְהֶפֶך: רְצוֹנוֹ שֶל הַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא שֶנִתְפַּרְנֵס מִן הַצְדָקָה.
אֲבָל הוּא הִתְעַקֵש:
– מִיָמַי לֹא נֶהֱנֵיתִי מִבָּשָׂר וָדָם – עָנָה לָהּ – וְעַתָּה, כַּאֲשֶר הִגַעְתִּי לִימֵי זִקְנָה, כֵּיצַד אֶפְשוֹט יָד לִצְדָקָה?
אָמַר רַבִּי שַבְּתַי לָלֶכֶת אֶל הַמִקְוָה וְאֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, כְּמִנְהָגוֹ תָמִיד, אֲבָל יָרֵא הָיָה, שֶמָא יִרְאוּ שְכֵנָיו, שֶלֹא הֵכִין כְּלוּם וְיִפְצְרוּ בְאִשְתּוֹ וְלֹא יַנִיחוּהָ, עַד שֶתִּקַח מֵהֶם צָרְכֵי שַבָּת. עַל כֵּן לֹא זָז מִשָם, עַד שֶהִבְטִיחָה אוֹתוֹ, שֶלֹא תִקַח מִשוּם בֶּן אָדָם כְּלוּם, וּלְיֶתֶר תֹּקֶף לָקַח מִמֶנָהּ תְּקִיעַת כַּף עַל הַבְטָחָתָהּ זוֹ. – הַיוֹם עָבַר עַל רַבִּי שַבְּתַי בְּתַעֲנִית, וְהוּא מוּכָן הָיָה לְהִתְעַנוֹת גַם בְּיוֹם הַשַבָּת וְגַם בַּיָמִים שֶלְאַחֲרָיו, עַד אֲשֶר מִן הַשָמַיִם יְרַחֲמוּ עָלָיו וְיַסְפִּיקוּ בְיָדוֹ לְהַרְוִיחַ לְלֶחֶם, אוֹ יָמוּת בָּרָעָב, אִם רְצוֹנוֹ שֶל הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא בְכָךְ, וּבִלְבַד שֶלֹא יֵהָנֶה מִבָּשָׂר וָדָם. – אַחֲרֵי תְפִלַת עֲרָבִית הִמְתִּין רַבִּי שַבְּתַי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא יָצָא מִשָם, עַד שֶיָצְאוּ כָל שְאָר הַמִתְפַּלְלִים, מִשוּם שֶהָיָה יָרֵא, שֶמָא יִשְאַל אוֹתוֹ אִיש, מַדוּעַ אֵין נֵר דוֹלֵק בְּבֵיתוֹ וְהוּא לֹא יָדַע מַה שֶיַעֲנֶה. – לְאַחֲרֵי שֶכָּלְתָה רֶגֶל מִן הַשוּק פָּנָה רַבִּי שַבְּתַי וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ וּבְלֶכְתּוֹ הָיָה שָׂמֵחַ וְעָצוּב בְּבַת־אַחַת: שָׂמֵחַ – עַל שֶמָשַל בְּרוּחוֹ וְלֹא לָקַח מַתָּנָה מִבָּשָׂר וָדָם, וְעָצוּב עַל שֶאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַשַבָּת.
פִּתְאֹם חָשְכוּ עֵינָיו, וּמִפְּנֵי אֲלֻמָה שֶל אוֹרָה חָשָכוּ. אֲלֻמָה זוֹ מֵחַלוֹן בֵּיתוֹ הִתְפָּרָצָה.
– מֵאַיִן בָּאָה הָאוֹרָה לְבֵיתוֹ? – הִתְפַּלֵא וְנִצְטָּעֵר מְאֹד – אֵין זֹאת, כִּי אִם גַם תְּקִיעַת כַּף לֹא הוֹעִילָה. הָאִשָה קַלַת הַדַעַת לָקְחָה מֵאֵת הַשְכֵנִים מָמוֹן וְקָנְתָה נֵרוֹת. וּמִגֹדֶל הַצַעַר עָמַד עַל עָמְדוֹ וְלֹא יָכֹל לָמוּש מִמְקוֹמוֹ. אַחַר כַּךְ הִבְלִיג עַל צַעֲרוֹ.
– אָסוּר לִיהוּדִי לְהִצְטָעֵר בְּשַבָּת – אָמַר אֶל לִבּוֹ – לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִמְשוֹל בְּרוּחָהּ בְּשָעָה שֶיִסוּרֶיהָ הֵצִיקוּ לָהּ וְנָטְלָה מַה שֶנָתְנוּ לָהּ אֲנָשִים טוֹבִים. וְכִי בִשְבִיל זֶה מֻתָּר לִי לְחַלֵל אֶת שַבַּתִּי, לְהִצְטָעֵר וּלְהַקְנִיט אֶת הַזְקֵנָה בְּשַבָּת?
וְנִכְנַס רַבִּי שַבְּתַי אֶל הַבַּיִת, וְהִנֵה – גַן עֵדֶן! הַנֵרוֹת הַדוֹלְקִים נֵרוֹת גְדוֹלִים הֵם, הַיַיִן שֶבַּבַּקְבּוּק אֲשֶר עַל הַשֻלְחָן מַבְהִיק כְּיַיִן מְשֻבָּח; הַחַלוֹת, אֲשֶר קְצוֹתֵיהֶן מְצִיצוֹת מִתַּחַת לַמַפָּה מִזֶה וּמִזֶה נָאוֹת וּגְדוֹלוֹת הֵן וְכָל הַבַּיִת מָלֵא רֵיחַ נָעִים שֶל דָגִים, בָּשָׂר וְלִפְתָּן. קָרָא רַבִּי שַבְּתַי “שָלוֹם עֲלֵיכֶם” וְ“אֵשֶת חַיִל”, קִדֵש עַל הַיַיִן, נָטַל אֶת יָדָיו, פָּרָס פְּרֻסוֹת חַלָה לוֹ וּלְאִשְתּוֹ וְלֹא אָמַר דָבָר. אַךְ כֵּיוָן שֶהִגִישָה לוֹ הַזְקֵנָה דָגִים גְדוֹלִים, לֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וְנִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת צַעַר וְתִמָהוֹן, כְּאִלוּ אָמָר:
– אִשָה, אִשָה, אַיֵה תְּקִיעַת־הַכַּף1 שֶלָךְ?
אֲבָל הָאִשָה גִחֵכָה. – לֹא מִיַד בָּשָׂר־וָדָם לָקַחְתִּי – אָמְרָה – אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה!
וְכַאֲשֶר הִשְתּוֹמֵם בַּעֲלָהּ עַל דְבָרֶיהָ, סִפְּרָה לוֹ, שֶגַם הִיא הָיְתָה מוּכָנָה לְהִתְעַנוֹת בְּשַבָּת כְּמוֹתוֹ, אַךְ אִם אִי אֶפְשָר הָיָה לָהּ לְכַבֵּד אֶת הַשַבָּת בְּנֵרוֹת וּבְאֹכֶל, רָצְתָה לְכַבֵּד אוֹתָהּ, לְמִצְעָר, בְּדִירָה נְקִיָה. בִּעֲרָה אֶת הָאָבָק וְאֶת הַזֻהֲמָה שֶבַּחוֹרִים וּבַסְדָקִים, וּבְסֶדֶק אֶחָד שֶמִתַּחַת לַתַּנוּר מָצְאָה שַרְוֻל יָשָן. שַרְוֻל יָשָן! – קָרָא רַבִּי שַבְּתַי וְעֵינָיו הִתְנוֹצֵצוּ. – כַּךְ כָּךְ! – קָרְאָה הָאִשָה – אוֹתוֹ הַשַרְוֻל שֶל הַשִׂמְלָה עִם הַקִשוּטִים שֶל כָּסֶף! עִצָבוֹן נִרְאָה עַל פְּנֵי הַזְקֵנָה. זָכְרָה אֶת יְמֵי עֲלֻמֶיהָ וְאָשְרָה אֲשֶר חָלָפוּ. הַפַּרְנָסָה הָיְתָה מְצוּיָה וְגַם מָמוֹן הָיָה מָצוּי בְיָדָה תָמִיד. בְּכָל שַבָּת וְשַבָּת הָיְתָה מִתְקַשֶטֶת בְּשִׂמְלָה עִם קִשוּטִים שֶל כָּסֶף. כַּאֲשֶר נִקְרְעָה אוֹתָהּ הַשִׂמְלָה מִישֶׁן, לֹא הִשִׂיגָה עוֹד יָדָהּ לְהַתְקִין לָהּ שִׂמְלָה אַחֶרֶת כְּמוֹתָהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶגַם אֶת הַקִשוּטִים שֶל כֶּסֶף הָיְתָה אֲנוּסָה לִמְכֹּר אֶחָד אַחַר אֶחָד, בִּכְדֵי לְהָבִין אֶת צָרְכֵי הַשַבָּתוֹת וְהַחַגִים. רַק שַרְוֻל אֶחָד עִם הַקִשוּטִים שֶעָלָיו אָבַד מֵהֶם וְלֹא יָדְעוּ אֵיפֹה הוּא. חִפְּשׂוּ אוֹתוֹ יָמִים רַבִּים וְלֹא נִמְצָא. כְּבָר נוֹאֲשוּ מִמֶנוּ, וְהִנֵה עַתָּה נִמְצָא. – אֶת הַקִשוּטִים קָרַעְתִּי – הוֹסִיפָה הַזְקֵנָה וּלְצֹרֵף מְכַרְתִּים.
לִבּוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי נִמְלָא שִׂמְחָה: הַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא בְעַצְמוֹ דֹאֵג לוֹ, שֶלֹא יִהְיֶה מִתְעַנֶה בְשַבָּת וְשֶלֹא יִצְטָרֵךְ לְמַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם. וּמֵרֹב חֶדְוַת לִבּוֹ אָחַז בְּיַד אִשְתּוֹ וְרָקַד עִמָהּ.
רָקַד, רָקַד וְלֹא פָסַק, עַד שֶהַזְקֵנָה אָמְרָה לוֹ, שֶיֵש לָחוּש לַמָרָק, שֶלֹא יִצְטַנֵן. לְאַחֲרֵי שֶאָכְלוּ אֶת הַפּוֹלִים בְּמָרָק חָזַר רַבִּי שַבְּתַי וְרָקַד עִם הַזְקֵנָה. אָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַלִפְתָּן וְשוּב אָחַז בְּיָדָהּ שֶל הַזְקֵנָה וְשוּב רָקַד כְּשָעָה שְלֵמָה.
_____________
בֵּין הַחֲבוּרָה שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב בְּמֶזִיבּוּז אֲשֶר בְּפוֹדוֹלִיָה מְבוּכָה גְדוֹלָה הָיְתָה בְאוֹתוֹ לֵיל שַבָּת. אִיש אֶל רֵעֵהוּ תָמָהוּ:
– מַה זֹאת נִהְיָתָה?
הַבַּעַל־שֵם־טוֹב שָׂחַק. שָׂחַק בְּכָל פֶּה, כְּדַרְכָּם שֶל אֲנָשִים רֵיקִים, אֲנָשִים מִן הַשוּק, בְּשָעָה שֶלֵצִים מְשַׂחֲקִים לִפְנֵיהֶם וְאֹמְרִים דְבָרִים שֶל לֵצָנוּת. שָׂחַק כְּשֶגָמַר לוֹמַר קִדוּש, שָׂחַק בְּשָעָה שֶהָיָה מֵסֵב אֶל הַשֻלְחָן, שָׂחַק גַם כֵּן אַחַר כַּךְ כְּשֶשָׂם אֶת הַכַּף בַּמָרָק. וְאוֹתוֹ הַשְׂחוֹק מַה נוֹרָא הָיָה!
– מִפִּיו הַקָדוֹש הִתְפָּרֵץ קוֹל אָיֹם כְּקוֹל הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הֶחָבִית, וּבִשְעַת הַשְׂחֹק שָׂם יָדוֹ עַל בִּטְנוֹ, כְּאִלוּ חָשְבוּ בְנֵי מֵעָיו לְהִשְתַּפֵּךְ מִגֹדֶל הַשְׂחֹק, וְנִתְגַלְגֵל לְכַאן וּלְכַאן. וְהָיוּ בְנֵי הַחֲבוּרָה חֹקְרִים, בֹּחֲנִים וּמְחַפְּשִׂים טַעַם וְסִבָּה לִשְׂחוֹק זֶה וְלֹא מָצָאוּ. נִמְנוּ וְגָמְרוּ, שֶבְּוַדַאי סוֹד גָדוֹל יֵש בְּאוֹתוֹ הַשְׂחוֹק, וְהֶחְלִיטוּ לִפְנוֹת אֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בְּעַצְמוֹ וּלְבַקֵש מִלְפָנָיו, שֶיְגַלֶה לָהֶם רָז זֶה. פָנוּ אֵלָיו, אֲבָל כְּשֶנִגְשוּ אֶל פֶּתַח חַדְרוֹ נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָה גְדוֹלָה וְנִרְתְּעוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם. וְיַעַן אֲשֶר נַפְשָם שֶל כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה חָשְקָה מְאד לָדַעַת אֶת הָרָז שֶבִּשְׂחוֹק זֶה, בִּקְשוּ תַחְבֻּלָה לִשְמֹעַ מִפִּיו שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בְּעַצְמוֹ: מַה נִשְתַּנָה לֵיל־שַבָּת זֶה מִשְאָר לֵילוֹת שַבָּת. הָיָה בֵינֵיהֶם זָקֵן אֶחָד וְרַבִּי זְאֵב קִיצֶהס שְמוֹ, אֲשֶר מֵחֲמַת זִקְנוּתוֹ הָיָה לִבּוֹ גַס מְעַט בַּבַּעַל־שֵם־טוֹב, וּבְכָל מוֹצָאֵי שַבָּת הָיָה נוֹהֵג לָגֶשֶת אֵלָיו וְלִדְרוֹש מִמֶנוּ, שֶיַגִיד לוֹ מַה שֶאֵרַע בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים בְּשַבָּת שֶעָבָרָה. שָׂמוּ כֻלָם אֶת עֵינֵיהֶם בְּרַבִּי זְאֵב זֶה וְגָזְרוּ עָלָיו, שֶבְּמוֹצָאֵי שַבָּת זוּ יִדְרשׁ מֵאֵת הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, שֶיְגַלֶה לוֹ פֶּשֶר דְבַר הַשְחֹק שֶלוֹ בְּלֵיל שַבָּת.
קִבֵּל עָלָיו רַבִּי זְאֵב אֶת הַגְזֵרָה הַזֹאת בְּאַהֲבָה, וּבְמוֹצָאֵי שַבָּת, בְּשָעָה שֶהַבַּעַל־שֵם־טוֹב יָשַב לוֹ, כְּדַרְכּוֹ, וְהִקְטִיר אֶת הַ“לוּלְקָה”2 שֶלוֹ, נִגַש אֵלָיו וּפָתַח וְאָמַר בְּפַשְטוּת:
– שְׂחוֹק זֶה שֶל אֶתְמֹל, מַה טַעַם יֵש בּוֹ?
וּמִנְהָגוֹ שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בְּמוֹצָאֵי שַבָּת כַּךְ הָיָה:
לְאַחֲרֵי הַהַבְדָלָה הָיָה הַ“גוֹי” שֶלוֹ, רוֹתֵם אֶת הַסוּסִים אֶל הַמֶרְכָּבָה, וְהוּא, הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, הָיָה עוֹלֶה עָלֶיהָ וְאַחֲרָיו עָלוּ כָל בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֶלוֹ, כֻּלָם מְלֻבָּשִים בִּגְדֵי שַבָּת שֶלָהֶם וְכֻלָם יַחְדָו הָיוּ נֹסְעִים לְחוּץ לָעִיר. נְסִיעָתוֹ זוֹ עַל שוּם מָה?
לֹא הָיָה דָבָר זֶה מוּבָן לִבְנֵי אָדָם, עַד שֶבָּאוּ גְדוֹלֵי הַחֲסִידִים וּפֵרְשוּהוּ:
– הַשַבָּת נִפְרֶדֶת וְיוֹצֵאת, וְכֵיצַד הָיָה הַבַּעַל־שֵם־טוֹב יָכוֹל לִמְצֹא לוֹ מָקוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ? וְכִי פְרֵדָתָהּ שֶל הַשַבָּת מִלְתָא זוּטְרְתִי3? נַעֲשָׂה לוֹ בֵּיתוֹ צַר בְּלִי הַשַבָּת וְיָצָא לַמֶרְחָב.
וּנְסִיעָתוֹ עִם הַגוֹי אַלֶקְסֵי עַל שוּם מָה? וְכִי עֶגְלוֹן יְהוּדִי לֹא מָצָא לוֹ? וְכִי רַבָּנִים וַחֲסִידִים לֹא הָיוּ חוֹשְבִים לָהֶם לְאֹשֶר גָדוֹל לִרְתּוֹם אֶת סוּסָיו שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב וְלִנְהֹג בָּהֶם? – מָצְאוּ הַגְדוֹלִים שֶבֵּין הַחֲסִידִים תֵּרוּץ טוֹב גַם לְקוּשְיָא זוּ:
עִם אַלֶקְסֵי הָיָה נוֹסֵעַ, בִּכְדֵי לִמְצֹא לוֹ נֶחָמָה עַל הַשַבָּת שֶנִפְרָדָה: הֲרֵי גַם אֲלֶקְסֵי אָדָם הוּא וְטַעַם שַבָּת לֹא טָעַם מִיָמָיו! הַיְהוּדִי טוֹעֵם, לְכָל הַפָּחוֹת, פַּעַם בַּשָבוּעַ טַעַם זֶה.
– אִם אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת, מוּכָן אֲנִי לְהוֹדִיעֲכֶם! – עָנָה הַבַּעַל־שֵם־טוֹב עַל שְאֵלָתוֹ שֶל רַבִּי זְאֵב קִיצֶהס, וְהַמָאוֹר שֶבְּעֵינָיו הָלַךְ וְנִתְגַדֵל.
וְלִפְנֵי שֶעָלָה עַל מֶרְכַּבְתּוֹ פָּקַד לְהַנִיחַ עָלֶיהָ אֶת בִּגְדֵי הַחוֹל שֶלוֹ וְשֶל כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה.
– לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה אָנוּ הוֹלְכִים – אָמַר – רְחוֹקָה מְאֹד, מַהֲלַךְ כַּמָה וְכַמָה מֵאוֹת פַּרְסָה.
כְּשֶיָצְאוּ מִן הָעִיר צִוָה הַבַּעַל־שֵם־טוֹב עַל אֲלֶקְסֵי, שֶיַהֲפֹךְ אֶת פָּנָיו וְשֶיַנִיחַ אֶת הָרֶסֶן שֶל הַסוּסִים מִיָדוֹ.
– יֵלְכוּ לָהֶם הַסוּסִים בַּאֲשֶר יֵלְכוּ – אָמַר – וּמֵאֲלֵיהֶם יוֹבִילוּ אוֹתָנוּ אֶל הַמָקוֹם, אֲשֶר אֲנִי רוֹצֶה. וְכַךְ נָסְעוּ כָל הַלָיְלָה. נָסְעוּ בְהָרִים, בַּעֲמָקִים, בִּיעָרוֹת וּבְמִדְבָּרִיוֹת, וּפִתְאֹם קָרָא הַבַּעַל־שֵם־טוֹב:
אֲלֶקְסֵי!
וְהָפַךְ אֲלֶקְסֵי אֶת פָּנָיו לְצַד הַסוּסִים, וְלָקַח בְּיָדוֹ אֶת הָרֶסֶן וְנָהַג בַּסוּסִים, עַד שֶבָּאוּ לְעִיר אֶחָת. וְכֵיוָן שֶרָאָה אֶחָד מֵאַנְשֵי הָעִיר אֶת הַמֶרְכָּבָה בָאָה וְנִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, מִיַד נִצַב בְּאֶמְצַע הַשוּק וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָדוֹל:
– הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בָּא לְעִירֵנוּ! הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בָּא!
חָרְדוּ כָל אַנְשֵי הָעִיר לִקְרַאת הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, וּפַרְנַס הַחֹדֶש בָּא וְהִתְחַנֵן לְפָנָיו, שֶיָסוּר אֶל בֵּיתוֹ עִם בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֶלוֹ. הַבַּעַל־שֵם־טוֹב הִסְכִּים וְנִכְנַס אֶל בֵּית פַּרְנַס־הַחֹדֶש וְהִתְפַּלֵל שָם תְּפִלַת שַחֲרִית. כַּאֲשֶר בִּקְשוּ מִמֶנוּ, שֶיִהְיֶה מֵסֵב אֶל הַשֻלְחָן לֶאֱכוֹל פַּת שַחֲרִית, אָמָר:
– לֹא אֹכַל, עַד שֶתָּבִיאוּ אֵלַי אֶת רַבִּי שַבְּתַי כּוֹרֵך סְפָרִים. פַּרְנַס הַחֹדֶש תָּמַהּ:
– רַבִּי שַבְּתַי כּוֹרֵךְ־סְפָרִים!..
– כַּךְ, כַּךְ – אָמַר הַבַּעַל־שֵם־טוֹב – לְרַבִּי שַבְּתַי כּוֹרֵךְ סְפָרִים אֲנִי זָקוּק! בִּשְבִילוֹ בָאתִי לְכַאן וְדֶרֶךְ כַּמָה וְכַמָה יָמִים נָסַעְתִּי בְלַיְלָה אֶחָד וְהַכֹּל בִּשְבִיל רַבִּי שַבְּתַי. הִבְהִילוּ אֵיפוֹא אֶת רַבִּי שַבְּתַי אֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, אֲבָל הוּא, הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, פָּקַד לְהָבִיא אֵלָיו גַם אֶת אִשְתּוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי.
הָאֲנָשִים תָּמְהוּ עוֹד יוֹתֵר:
– מַה לְבַעַל־שֵם־טוֹב וְלָזוֹ?
וְאוּלָם לְסָרֵב לְבַעַל־שֵם־טוֹב לֹא יָכֹלוּ. הוּא מְצַוֶה לְהָבִיא אֵלָיו אֶת אִשְתּוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי, וְכֵיצַד לֹא יְבִיאוּהָ? הֵבִיאוּ גַם אֶת הָאִשָה וְהִיא עִם בַּעֲלָהּ נִצְבוּ לִפְנֵי הַבַּעַל־שֵם־טוֹב וְרָעֲדוּ מֵרֹב אֵימָה.
פָּנָה אֲלֵיהֶם הַבַּעַל־שֵם־טוֹב וְשָאַל אוֹתָם:
– בְּלֵיל הַשַבָּת שֶעָבְרָה מָה עֲשִׂיתֶם?
חָרַד רַבִּי שַבְּתַי חֲרָדָה גְדוֹלָה.
– עִם אִשְתִּי רָקַדְתִּי וּרְקִידָה זוֹ בְּוַדָאִי שֶנֶחְשְבָה לַעֲבֵרָה וְהוּא פוֹקֵד עָלַי עַתָּה אֶת הָעֲבֵרָה הַזֹאת – חָשַב בְּלִבּוֹ – הֵא לְךָ עַם הָאָרֶץ, רְקִידָה עִם אִשָה וַאֲפִילוּ עִם אִשְתֶּךָ! הֲרֵי הַבַּעַל־שֵם־טוֹב רוֹאֶה הַכֹּל וְיוֹדֵעַ הַכֹּל! – מוּכָן אֲנִי לְקַבֵּל עָלַי תְּשוּבָה, בִּכְדֵי לְמָרֵק אוֹתָהּ הָעֲבֵרָה! – גִמְגֵם.
– לֹא לִתְשוּבָה אַתָּה זָקוּק! – הִרְגִיעַ אוֹתוֹ הַבַּעַל־שֵם־טוֹב – לֹא, לֹא! אַךְ סַפֶּר נָא לִי: מֶה עָשִׂיתָ? סִפֵּר רַבִּי שַבְּתַי לִפְנֵי כָל הַנֶאֱסָפִים כָּל אוֹתוֹ הַמַעֲשֶׂה, וְהַבַּעַל־שֵם־טוֹב עִם כָּל הַנֶאֱסָפִים הִקְשִיבוּ. גָמַר לְסַפֵּר וְהַבַּעַל־שֵם־טוֹב פָּנָה אֶל הַנֶאֱסָפִים וְאָמָר:
– בְּשָעָה שֶאָדָם זֶה רָקַד עִם אִשְתּוֹ, נִתְעוֹרֵר שְׂחוֹק גָדוֹל בְּכָל הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה. הוּא רָקַד וְכֻלָם רָקְדוּ וְשָׂחֲקוּ, וְכֵיוָן שֶכָּל בְּנֵי הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה שָׂחֲקוּ, כֵּיצַד הָיִיתִי יָכֹל שֶלֹא לִשְׂחֹק?
וּפָנָה הַבַּעַל־שֵם־טוֹב אֶל הַזְקֵנָה, אִשְתּוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי, וְאָמַר לָהּ:
– אַחַת מִשְתֵּי אֵלֶה בַּחֲרִי לָךְ: עשֶׁר וְכָבוֹד כָּל יְמֵי חַיַיִךְ, אוֹ בֵן, אֲשֶר תֵּלְדִי לְעֵת זִקְנָתֵךְ. וְעָנְתָה הָאִשָה:
– עשֶׁר וְכָבוֹד בָּעוֹלָם הַזֶה לָמָה לִי? הִנֵה כְּבָר זָקַנְתִּי, וְכִמְעַט שֶהִגַעְתִּי לְשִבְעִים שָנָה, וּכְשֶאִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם בְּלִי “קַדִיש”, הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד מַה יוֹעִילוּ לִי?
– אִם כַּךְ הַדָבָר – אָמַר הַבַּעַל־שֵם־טוֹב – הִתְבַּשְׂרִי: לַשָנָה הַבָּאָה כָעֵת חַיָה אַתְּ יוֹלֶדֶת בֵּן וְיִקָרֵא שְמוֹ יִשְׂרָאֵל, כִּשְמִי, וְהוּא יַנְחִילֵךְ כָּבוֹד גָדוֹל בָּעוֹלָם הַזֶה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
וְכַךְ הֲוָה: לַשָנָה הַבָּאָה יָלְדָה הָאִשָה בֵּן וְהַבַּעַל־שֵם־טוֹב בָּא אֶל הַבְּרִית־מִילָה עִם כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֶלוֹ וְקָרְאוּ אֶת הַבֵּן הַנוֹלָד בְּשֵם יִשְׂרָאֵל, כִּשְמוֹ שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב.
_______________
עָנְשָם שֶל מְלַגְלְגִים
מאתעזריאל נתן פרנק
אַחֲרֵי שֶרַבִּי יִשְרָאֵל בֶּן רַבִּי שַבְּתַי גָדַל וְנָשָׂא אִשָה, נוֹדַע בָּעוֹלָם, שֶהוּא אִיש קָדוֹש וְגָדוֹל מְאֹד בַּתּוֹרָה, וּקְהִלַת הַיְהוּדִים שֶבָּעִיר קוֹזִינִיץ מִנְתָה אוֹתוֹ לְמַגִיד. וְנָאֶה דוֹרֵש מְאֹד הָיָה מַגִיד זֶה. הוּא לֹא תֵאֵר לִפְנֵי שוֹמְעֵי דְרָשוֹתָיו אֶת יִסוּרֵי הָרְשָעִים בְּגֵיהִנוֹם, וְאֶת תַּעֲנוּגֵי הַצַדִיקִים בְּגַן־עֵדֶן בִּכְדֵי לְהַפִּיל עֲלֵיהֶם אֵימָה מִפְּנֵי הַחֵטְא וּלְחַבֵּב עֲלֵיהֶם אֶת הַמִצְוֹת בְּהַבְטָחוֹת שֶל תַּעֲנוּגִים, אֶלָא הָיָה מוֹרֶה אֶת הַדֶרֶךְ הַטוֹבָה וְהַיְשָרָה, וְהַכּל הָיוּ רוֹאִים מֵאֲלֵיהֶם, שֶרַק דֶרֶךְ זוֹ נָאָה לָהֶם וְנָאָה לְכָל הָעוֹלָמוֹת. כְּשֶהָיָה מַזְהִיר מִפְּנֵי הָעֲבֵרוֹת, הָיוּ הַכֹּל פּוֹרְשִים מִן הָעֲבֵרוֹת מֵאֲלֵיהֶם, מִשוּם שֶרָאוּ עַיִן בְּעַיִן, שֶהָעֲבֵרוֹת רָעוֹת לָהֶם וְרָעוֹת לְכָל הָעוֹלָמוֹת. וְאוּלָם נִמְצְאוּ בָעִיר אֲנָשִים רְשָעִים, אֲשֶר מֵאֲנוּ לִשְמֹעַ אֶת דִבְרֵי תוֹרָתוֹ שֶל הַמַגִיד, וְהָיוּ מְלַגְלְגִים עָלָיו וְעַל הַנִמְשָכִים אַחֲרָיו וּפוֹרְשִים מִן הָעֲבֵרוֹת. סִפְּרוּ אֶת הַדָבָר לַמַגִיד וְהוּא שָלַח לְבַקֵש מֵהֶם, שֶיָבֹאוּ אֵלָיו. אֲבָל הֵם הֵשִיבוּ בְלִגְלוּג: – אָנוּ הָרַבִּים וְהוּא הַיָחִיד; יָבֹא הוּא אֵלֵינוּ וְיִשְמַע מִפִּינוּ אֶת דִבְרֵי תוֹרָתֵנוּ.
סִפְּרוּ אֶת דִבְרֵיהֶם לַמַגִיד וְהוּא עָנָה וְאָמַר:
– צָדְקוּ, צָדָקוּ. אֲנִי אָבֹא אֲלֵיהֶם, אֲבָל הֵם יָבֹאוּ אֵלַי גַם כֵּן.
לֹא אָרְכוּ הַיָמִים וְהַמַגִיד יָצָא אֶל הַשוּק בְּרֹאש כַּמָה וְכַמָה מֵאוֹת אִיש, וּלְקַדֵש אֶת הַלְבָנָה יָצָא. אוֹתָם הָאֲנָשִים הָרְשָעִים, אֲשֶר הָיוּ יוֹדְעִים מֵרֹאש, שֶהַמַגִיד יָצָא אָז שָמָה לְקַדֵש אֶת הַלְבָנָה, נִצְבוּ בַשוּק וְלִגְלְגוּ עָלָיו: – דְבָרֵינוּ נִתְקַיְמוּ וְלֹא דְבָרֶיךָ! אַתָּה בָאתָ אֵלֵינוּ וְאָנוּ לֹא נָבֹא אֵלֶיךָ.
לֹא הִשְגִיח בָּהֶם הַמַגִיד וְקִדֵש אֶת הַלְבָנָה כְדַרְכּוֹ: בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְקוֹל נָעִים לוֹקֵחַ לְבָבוֹת. וְהַמְלַגְלְגִים חִזְקוּ אֶת לְבָבָם וְהוֹסִיפוּ לְלַגְלֵג עָלָיו. לִגְלְגוּ עַל דִבּוּרוֹ, הִתְלַהֲבוּתוֹ, תְּנוּעוֹתָיו. קוֹל לִגְלוּגָם הִפְרִיעַ בְּעַד תְּפִלַת הֲמוֹנֵי הָאֲנָשִים, אֲשֶר בָּאוּ עִם הַמַגִיד לְקַדֵש אֶת הַלְבָנָה, אֲבָל הֵם לֹא רָצוּ לְהָקִים מְהֻמָה בְשָעָה שֶהַמַגִיד מְקַדֵש אֶת הַלְבָנָה וְנִמְנְעוּ מִלֶכֶת אֲלֵיהֶם וּלְגָרְשָם.
פִּתְאֹם נִשְתַּתְּקוּ הַמְלַגְלְגִים וְנִצְבוּ עַל עָמְדָם בְּלִי נוֹעַ. כְּסָבוּרִים הָיוּ הָאֲנָשִים, אֲשֶר הָיוּ עִם הַמַגִיד, שֶהַמְלַגְלְגִים חָזְרוּ בִתְשוּבָה, שֶקוֹלוֹ שֶל הַמַגִיד חָדַר אֶל לִבָּם וְנַעֲשׂוּ בַעֲלֵי תְשוּבָה, וְהֶחְלִיטוּ בְלִבָּם, שֶאַחֲרֵי אֲשֶר יִגְמְרוּ לְקַדֵש אֶת הַלְבָנָה, יִגְשוּ אֲלֵיהֶם, יְקָרְבוּ אוֹתָם וְיוֹלִיכוּם אֶל בֵּיתוֹ שֶל הַמַגִיד, בִּכְדֵי שֶיִשְמְעוּ מִפִּיו דִבְרֵי תוֹרָה וְיִהְיוּ לְבַעֲלֵי תְשוּבָה גְמוּרִים. הָאֲנָשִים עָשׂוּ כַאֲשֶר הֶחְלִיטוּ, אֲבָל הַמְלַגְלְגִים לֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ מִמְקוֹמָם וְעַל כָּל דִבְרֵי הָאֲנָשִים, אֲשֶר דִבְּרוּ אֲלֵיהֶם, לֹא הֵשִיבוּ דָבָר. כְּסָבוּרִים הָיוּ הָאֲנָשִים, שֶגַם דְבַר עֲמִידָתָם עַל מְקוֹמָם וּשְתִיקָתָם לִגְלוּג הוּא וְהִרְפּוּ מֵהֶם וְלִווּ אֶת הַמַגִיד בְּשִירָה וּבְזִמְרָה לְבֵיתוֹ.
עָבְרוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהִנֵה בְנֵי הַמְלַגְלְגִים, אֲבוֹתֵיהֶם וּנְשֵיהֵם בָּאוּ אֶל בֵּית הַמַגִיד וְהִתְחַנְנוּ לוֹ שֶיְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיִמְחַל לַמְלַגְלְגִים עָלָיו, הַנִצָבִים בַּשוּק וְאֵינָם יְכֹלִים לָנוּעַ מִמְקוֹמָם וּלְדַבֵּר דָבָר.
שָמַע הַמַגִיד וְאָמָר:
– אֲנִי אֶמְחַל? מֶה חָטָאוּ? טוֹעִים הֵם. כְּסָבוּרִים הָיוּ שֶיֵש לָהֶם עַל מַה לְלַגְלֵג וְלִגְלֵגוּ. יָבֹאוּ אֵלַי וְיִרְאוּ, שֶאֵין עַל מַה לְלַגְלֵג וְלֹא יְלַגְלְגוּ עוֹד.
– כֵּיצַד יָבֹאוּ? – שָאֲלוּ הָאֲנָשִים – הֲרֵי לָנוּעַ מִמְקוֹמָם אֵינָם יְכֹלִים?
– אִמְרוּ לָהֶם, שֶיָבֹאוּ; וְאִם יִרְצוּ, יָבֹאוּ וְיַצִיעוּ לְפָנַי אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם – אָמַר אֲלֵיהֶם הַמַגִיד.
שָמְעוּ בְנֵי הַמְלַגְלְגִים, אֲבוֹתֵיהֶם וּנְשֵיהֶם וּמִהֲרוּ לָלֶכֶת אֶל הַשוּק וְהִגִידוּ לַמְלַגְלְגִים אֶת דִבְרֵי הַמַגִיד, וּמִיַד הָלְכוּ כֻלָם כְּלֶכֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם אֶל הַמַגִיד, וְהוּא קִבֵּל אוֹתָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְעַד שֶלֹא הִסְפִּיקוּ לְהִצְטַדֵק לְפָנָיו וּלְבַקֵש מִמֶנוּ סְלִיחָתוֹ, אָמַר כְּאִלוּ לֹא קָרָה שוּם פֶּלֶא:
– בִּקַשְתִּי מִכֶּם, שֶתָּבֹאוּ אֵלָי, בִּקַשְתִּי זֶה כְבָר, וְאַתֶּם
בָאתֶם, וְטוֹב אֲשֶר עֲשִׂיתֶם, כִּי בָאתֶם.
מֵאָז נֶהֶפְכוּ הַמְלַגְלְגִים לִמְבָרְכִים וּמְפָאֲרִים אֶת הַמַגִיד,
מַאֲמִינִים בּוֹ וּמַחֲזִיקִים בְּתוֹרָתוֹ.
___________________
נֵר לְשָעָה דוֹלֵק כָּל הַלָיְלָה.
מאתעזריאל נתן פרנק
הַיֶלֶד יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי שַבְּתַי גָדַל וְלָמַד בַּ“חֶדֶר”. לָמַד חֻמָש עִם רַשִ"י, לָמַד גְמָרָא וְהִצְלִיחַ בְּלִמוּדוֹ מְאֹד. מָלְאוּ לוֹ שֶבַע שָנִים וּכְבָר לֹא נִמְצָא לוֹ מְלַמֵד בָּעִיר. בְּדַעַת הַתּוֹרָה עָלָה עַל כָּל הַמְלַמְדִים בְּנֵי עִירוֹ. אָז הִתְחִיל לוֹמֵד מֵאֵת רַב הָעִיר, אֲשֶר הָיָה גָדוֹל מְאֹד בַּתורה. וְאוּלָם הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בְּתוֹרַת רַבּוֹ. בַּיוֹם הָיָה לוֹמֵד אֵצֶל רַבּוֹ וּבַלַיְלָה אָמַר לִלְמֹד בְּעַצְמוֹ. רַבִּי שַבְּתַי אָבִיו נִסָה לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ מִלְמֹד גַם בַּלָיְלָה. הוּא הָיָה יוֹדֵעַ, שֶבְּנוֹ הַיֶלֶד הוּא חַלָש וְיָרֵא לְנַפְשוֹ. חוֹשֵש הָיָה, שֶמָא יֶחֱלֶה, אִם יֵשֵב וְיִלְמַד גַם בַּיוֹם, גַם בַּלַיְלָה וְלֹא יָנוּחַ כָּרָאוּי. וְהַיֶלֶד הִתְחַנֵן לוֹ:
– אָבִי, הַנִיחָה לִי. נַפְשִי חָשְקָה בַתּוֹרָה, חָשְקָה מְאֹד!
אִלְמָלֵי הָיוּ נִמְצָאִים בְּבֵיתוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי סְפָרִים וְנֵרוֹת, לֹא הָיָה נִמְנַע מִמַלֵא אֶת בַּקָשַת בְּנוֹ וְהָיָה מַתִּיר לוֹ לָשֶבֶת וְלִלְמֹד בְּבֵיתוֹ שָעָה, אוֹ שְתַּיִם גַם בַּלָיְלָה. אֲבָל הוּא הָיָה אִיש פָּשוּט, וְלֹא הָיָה לוֹ שוּם סֵפֶר, מִלְבַד “סִדוּר” וְחֻמָש. וְגַם עָנִי גָדוֹל הָיָה וְנֵר לֹא הָיָה דוֹלֵק בְּבֵיתוֹ, מִלְבַד בְּשַבָּת.
– לֹא אַנִיחֲךָ, בְּנִי – אָמַר אֵלָיו – לֹא אַנִיחֶךָ! אִם תֵּלֵךְ לְבֵית הַמִדְרָש לִלְמוֹד שָם בַּלַיְלָה, כָּל הַלַיְלָה תֵשֵב, לֹא תִישַן וְלֹא תָנוּחַ וְרָעָה תָבִיא עַל בְּרִיאוּתֶךָ.
וְהַיֶלֶד הוֹסִיף לְהִתְחַנֵן. הִתְחַנֵן וְהִבְטִיחַ לְאָבִיו, שֶלֹא יֵשֵב בְּבֵית הַמִדְרָש יוֹתֵר מִשָעָה אַחַת בְּכָל לַיְלָה וָלָיְלָה. לֹא הִסְתַּפֵּק רַבִּי שַבְּתַי בְּהַבְטָחָתוֹ שֶל הַיֶלֶד וּבְעַצְמוֹ הָלַךְ אִתּוֹ אֶל בֵּית הַמִדְרָש וּבִקֵש מֵאֵת הַשַמָש, שֶלֹא יִתֵּן לִבְנוֹ נֵר, שֶיִהְיֶה דוֹלֵק יוֹתֵר מִשָעָה אֶחָת.
_______________
בְּחַלְחָלָה וּרְעָדָה נִצַב רַבִּי שַבְּתַי בַּשוּק לְבַדוֹ וְדָפַק עַל תְּרִיסֵי חַלוֹנוֹתָיו שֶל בֵּית הָרַב בְּחֶשְכַּת הַלָיְלָה. בְּנוֹ הַיֶלֶד לֹא שָב עוֹד מִבֵּית הַמִדְרָש. הוּא חִכָּה לוֹ שָעָה, שְתַּיִם, שָלשׁ – וְלַשָוְא. הַיֶלֶד לֹא שָב. יוֹדֵעַ הָיָה שֶהַיֶלֶד עוֹמֵד תָּמִיד בְּדִבּוּרוֹ וּמֵעוֹלָם אֵינוֹ מְחַלֵל אֶת מוֹצָא שְׂפָתָיו.
הוּא שוֹמֵעַ גַם כֵּן מִצְוַת אָבִיו וְאֵינוֹ סָר מִמֶנָהּ. עַתָּה הִבְטִיחַ לָשֶבֶת בְּבֵית הַמִדְרָש רַק שָעָה אַחַת וְלָשוּב, וְלֹא שָב. אֶת הַבְטָחָתוֹ לֹא שָמָר. אֶת מִצְוַת אָבִיו לֹא קִיֵם.
מֶה הָיָה לוֹ לַיֶלֶד? אַיֵהוּ? בְּבֵית הַמִדְרָש אֵינוֹ לוֹמֵד עַתָּה, שֶהֲרֵי הַשַמָש נָתַן לוֹ נֵר, שֶאֵינוֹ מַסְפִּיק רַק לְשָעָה אֶחָת. מַה זֶה הָיָה לוֹ?
כְּסָבוּר הָיָה אָבִיו, שֶהַיֶלֶד פָּנָה אֶל הָרַב. קָשֶה הָיָה לוֹ לְהָבִין אֵיזֶה דָבָר בַּגְמָרָא וְהָלַךְ אֶל הָרַב לִשְאֹל אוֹתוֹ. וּמִכֵּיוָן שֶהָלַךְ, הֲרֵיהוּ שוֹהֶה שָם, עַד שֶהָרַב יְבָרֵר לוֹ אֶת הַדָבָר הַקָשֶה. אֲבָל הִנֵה עָבְרָה חֲצוֹת הַלַיְלָה, עָבְרוּ עוֹד שָלשׁ, אַרְבַּע שָעוֹת וְהוּא, אָבִיו, לֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וּבָא לְחַפְּשׂוֹ בְּבֵיתוֹ שֶל הָרַב.
הִתְעוֹרֵר הָרַב מִשְנָתוֹ וְשָמַע מִפִּי רַבִּי שַבְּתַי אֶת אֲשֶר קָרָה, וְנִבְהַל מְאֹד. גַם הוּא הָיָה יוֹדֵעַ, שֶהַיֶלֶד יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְכַזֵב לְעוֹלָם וְשוֹמֵע תָּמִיד בְּקוֹל הוֹרִים וּמוֹרִים, וְאֵיךְ יַעֲשֶׂה כַדָבָר הַזֶה לַמְרוֹת פִּי אָבִיו וּלְחַלֵל אֶת דְבָרוֹ הוּא? כְּסָבוּר הָיָה הָרַב, שֶאָסוֹן קָרָה אֶת הַיֶלֶד וְהֵעִיר אֶת הַשַמָש שֶלוֹ מִשְנָתוֹ, וּשְלָשְתָּם: הוּא, רַבִּי שַבְּתַי וְהַשַמָש הָלְכוּ אֶל בֵּית הַמִדְרָש לִרְאוֹת מֶה הָיָה לַיָלֶד. בָּאוּ עַד מְקוֹם בֵּית הַמִדְרָש, וְהִנֵה בְעַד חֲרַכֵּי תְרִיסֵי הַחַלוֹנוֹת קַוֵי אוֹרָה יוֹצְאִים וּמִתְפַּשְטִים. הֵצִיצוּ בְעַד הַחֲרַכִּים, וְהִנֵה הַיֶלֶד יוֹשֵב וְלוֹמֵד וְנֵר דוֹלֵק לְפָנָיו. הָאֲנָשִים תָּמְהוּ מְאד. תָּמְהוּ עַל הַיֶלֶד וְגַם עַל הַשַמָש תָּמָהוּ, שֶנָתַן לוֹ נֵרוֹת לְכָל הַלָיְלָה.
נִכְנְסוּ לְבֵית הַמִדְרָש, וְהָרַב דִבֵּר דִבְרֵי מוּסָר אֶל הַיָלֶד: – מִצְוַת לִמוּד תּוֹרָה אַתָּה רוֹצֶה לְקַיֵם וְעַל מִצְוֹתֶיהָ שֶל הַתּוֹרָה הַזֹאת אַתָּה עוֹבֵר: כִּבּוּד אָב! “הֵן” שֶלְךָ אֵינוֹ “הֵן”. שָמַע הַיֶלֶד אֶת דִבְרֵי הָרַב וְהִפְנָה אֶת רֹאשוֹ מִן הַסֵפֶר אֲשֶר לְפָנָיו. כְּרֶגַע כָּבָה הַנֵר וַחֲשֵכָה קָמָה בְּבֵית הַמִדְרָש. כָּעַס רַבִּי שַבְּתַי מְאֹד:
– אֶת הַנֵר כָּבָה! עַז פָּנִים! גַם אֶת הָרַב אֵינוֹ מְכַבֵּד!
הָלַךְ הַשַמָש שֶל הָרַב וְהֵעִיר אֶת הַשַמָש שֶל בֵּית הַמִדְרָש, וְשָב אִתּוֹ וְנֵרוֹת דוֹלְקִים בִּידֵיהֶם.
– בִּכְבוֹד הוֹרִים וּמוֹרִים אַתָּה מְזַלְזֵל! – הוֹסִיף הָרַב לְיַסֵר אֶת הַיֶלֶד בִּדְבָרָיו.
וְהַיֶלֶד עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם וְהוּא רוֹעֵד כֻּלוֹ מֵרֹב אֵימָה.
– אֵינִי מְזַלְזֵל! – אָמַר בְּבֶכִי.
וְהַשַמָש שֶל בֵּית הַמִדְרָש עוֹמֵד וּמֵעִיד, שֶנָתַן לוֹ נֵר, אֲשֶר לֹא הִסְפִּיק רַק לְשָעָה אֶחָת. הָרַב הִשְתּוֹמֵם.
– נֵרוֹת לְכָל הַלַיְלָה מֵאַיִן לָקַחְתָּ? – שְאָלָהוּ.
וְהַיֶלֶד עוֹמֵד, בּוֹכֶה, מִשְתּוֹמֵם וּמֵשִיב: – לֹא לָקַחְתִּי. הַשַמָש נָתַן לִי נֵר וְהוּא הָיָה דוֹלֵק עַד שֶבָּאתֶם.
וְהַשַמָש עוֹמֵד וּמֵעִיד:
– לֹא לָקַח וְלָקַחַת לֹא יָכוֹל. הַנֵרוֹת שֶל בֵּית הַמִדְרָש סְגוּרִים עַל מַסְגֵר בַּתֵּבָה וְהַמַפְתֵּחַ בְּיָדִי:
אָז הֵבִין הָרַב אֶת אֲשֶר הָיָה: הִתְחִיל הַיֶלֶד לוֹמֵד בְּאֵין רַב וּמוֹרֶה, וְחֶדְוָה קָמָה בָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. וְכֵיוָן שֶשָׂמְחוּ כָל הַמַלְאָכִים, הַשְׂרָפִים וְהַכְּרוּבִים, כֵּיצַד הָיָה הַנֵר יָכוֹל לְהִכָּבוֹת? פָּסַק לִלְמוֹד וַהֲרֵי כָבָה הַנֵר.
– הַנַח לוֹ לַיֶלֶד! – אָמַר אֶל אָבִיו – יַעֲשֶׂה מַה שֶלִבּוֹ חָפֵץ. וּדְבַר הַנֵס נוֹדַע בָּעוֹלָם: נֵר לְשָעָה הָיָה דוֹלֵק כָּל הַלָיְלָה.
____________
רוֹאֶה מֵרָחוֹק וּפוֹעֵל מֵרָחוֹק.
מאתעזריאל נתן פרנק
בָּאָה אִשָה לִפְנֵי הַמַגִיד מִקוֹזִינִיץ וּבָכְתָה מָרָה: בַּעֲלָהּ הַחַיָט עָזַב אוֹתָהּ זֶה כְבָר וְאֵינָהּ יוֹדַעַת הֵיכָן הוּא, וּלְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ אֵינָהּ יְכֹלָה. נִתְמַלֵא הַמַגִיד רַחֲמִים עָלֶיהָ וּפָקַד לְהָבִיא לְפָנֶיהָ סֵפֶל מָלֵא מָיִם.
– הִסְתַּכְּלִי בַמַיִם – אָמַר אֶל הָאִשָה – הִסְתַּכְּלִי הֵיטֵב, וַאֲשֶר תִּרְאִי, תַּגִידִי.
נִסְתַּכְּלָה הָאִשָה וְאָמָרָה:
– עִיר גְדוֹלָה אֲנִי רוֹאָה, וּבְתוֹךְ הָעִיר שְוָקִים וְחוּצוֹת, וּבְתוֹךְ הַשְוָקִים וְהַחוּצוֹת בָּתִּים, וּבְתוֹךְ הַבָּתִּים אֲנָשִים, נָשִים וָטַף, וְהָאֲנָשִים עוֹסְקִים בִּמְלָאכוֹת.
– וְאֶת בַּעֲלֵךְ אַתְּ רוֹאָה? – שָאַל אוֹתָהּ הַמַגִיד.
– רוֹאָה אָנִי – עָנְתָה הָאִשָה – וּבְיָדוֹ מַגְהֵץ וְהוּא מְגָהֵץ שַרְוֻל שֶל אַחַד הַבְּגָדִים. – חִטְפִי מִיָדָיו אֶת הַמַגְהֵץ וְאֶת הַשַרְוֻל – קָרָא אֵלֶיהָ הַמַגִיד – חִטְפִי וּקְחִי לָךְ!
הָאִשָה עָשְׂתָה כְדִבְרֵי הַמַגִיד וְהוֹצִיאָה מִן הַסֵפֶל מַגְהֵץ וְשַרְוֻל. אָז אָמַר הַמַגִיד אֶל הָאִשָה, שֶתֵּלֵךְ לְעִיר אַלְמוֹנִית וְתָסוּר אֶל בֵּית הָרַב וְתֹאמַר לוֹ, שֶבַּעֲלָה דָר שָם עִם אִשָה אַחֶרֶת, וְאִם יַכְחִיש הַבַּעַל וְיֹאמַר, שֶהִיא אֵינָהּ אִשְתּוֹ, תַּרְאֶה לוֹ אֶת הַמוֹפְתִים שֶבְּיָדָהּ.
הָלְכָה הָאִשָה וְעָשְׂתָה כַאֲשֶר צִוָה עָלֶיהָ הַמַגִיד.
שָמַע הָרַב שֶל הָעִיר אַלְמוֹנִית אֶת דִבְרֵי הָאִשָה, וְהָיְתָה כִמְשֻגָעָה בְעֵינָיו:
שָם, בְּעִיר רְחוֹקָה, בְּקוֹזִינִיץ, רָאֲתָה אֶת בַּעֲלָהּ עוֹשֶׂה בִּמְלַאכְתּוֹ בְּעִיר זוֹ וְשָם חָטְפָה אֶת אֲשֶר הָיָה בְיָדוֹ!
הוֹצִיאָה הָאִשָה מֵאַמְתַּחְתָּהּ אֶת הַמַגְהֵץ וְאֶת הַשַרְוֻל, אֲשֶר חָטְפָה בְסֵפֶל הַמַיִם בְּקוֹזִינִיץ מִיַד בַּעֲלָהּ, וְהִנִיחָה לִפְנֵי הָרַב.
– הַמַגְהֵץ מַגְהֵץ וְהַשַרְוֻל שַרְוֻל וְקוֹזִינִיץ רְחוֹקָה! – אָמַר הָרַב וְלֹא שָׂם לֵב לָאִשָה וְלִדְבָרֶיהָ.
וְאוּלָם הָאִשָה הִפְצִירָה בוֹ מְאֹד וּבְשוּם אֹפֶן לֹא רָצְתָה לָצֵאת מִבֵּיתוֹ, עַד אֲשֶר יִשְלַח לִקְרֹא אֶת בַּעֲלָהּ וְיַחְקֹר אוֹתָהּ. בִּכְדֵי לְהִפָּטֵר מִן הַ“מְשֻגָעָה”, מִלֵא הָרַב אֶת רְצוֹנָהּ וְצִוָה עָלֶיהָ לְהַמְתִּין בַּחֶדֶר הַסָמוּךְ לְחַדְרוֹ, לְבַל יִרְאֶה אוֹתָהּ בַעֲלָהּ בְּבֹאוֹ שָמָה.
בַּעַל הָאִשָה בָא וְהָרַב שָׂם לְפָנָיו אֶת הַמַגְהֵץ וְאֶת הַשַרְוֻל, אֲשֶר הֵבִיאָה הָאִשָה, וְאָמַר לוֹ:
– הַכֶּר נָא: הֲשֶלְךָ אֵלֶה?
נִסְתַּכֵּל הָאִיש, הִכִּיר וְקָרָא בְתִמָהוֹן:
– שֶלִי, שֶלִי! מֵאַיִן בָּאוּ אֵלוּ אֵלֶיךָ, רַבִּי!
וְסִפֵּר הָאִיש לָרַב, שֶבְּיוֹם פְּלוֹנִי, בְּשָעָה אַלְמוֹנִית, בְּשָעָה שֶהָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, נִשְמְטוּ פִתְאֹם מִיָדָיו הַמַגְהֵץ וְהַשַרְוֻל וְאָבָדוּ.
שָמַע הָרַב וְהִתְפַּלֵא מְאֹד, אַךְ נוֹכַח לָדַעַת, שֶהָאִשָה אֵינָהּ מְשֻגָעָה וּדְבָרֶיהָ כֵנִים וְישָרִים. – אִשְתְּךָ חָטְפָה אֶת אֵלֶה מִיָדְךָ וְהִיא שֶהֵבִיאָה אוֹתָם לְכָאן – קָרָא אֵלָיו הָרַב וּמִיַד רָמַז לָאִשָה שֶבַּחֶדֶר הַשֵנִי, שֶתָּבֹא וְתִתְיַצֵב לִפְנֵי בַעֲלָהּ.
לֹא יָכל עוֹד הָאִיש לְכַחֵש וּלְהַגִיד, שֶזוֹ אֵינָהּ אִשְתּוֹ וְהָיָה אָנוּס לָתֵת גֵט לָהּ וּלְאִשְתּוֹ הַשְנִיָה, כַּדָת.
_____________
גַנָב עַל פִּי הַדבּוּר.
מאתעזריאל נתן פרנק
מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד, שֶבָּא אֶל הַמַגִיד מִקוֹזִינִיץ וְצָעָק:
– הוֹשִיעָה, רַבִּי! –
מְדֻכָּא בַעֲנִיוּת הָיָה אוֹתוֹ חָסִיד. מְמוֹנוֹ אָבַד לוֹ בַעֲסָקִים שוֹנִים, אֶת כְּלֵי בֵיתוֹ, תַּכְשִיטֵי אִשְתּוֹ וּבִגְדֵי שַבָּת כְּבָר מָכַר, וְעַתָּה הוּא וְאִשְתּוֹ וִילָדָיו רְעֵבִים תָּמִיד וְאֵין לוֹ שוּם עֵסֶק לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ. אִלְמָלֵי הָיָה יָכֹל לִרְכּשׁ לוֹ בְאֵיזֶה אֹפֶן שֶהוּא מְעַט מָמוֹן, הָיָה מְנַסֶה עוֹד הַפַּעַם לֶאֱחֹז בְּאֵיזֶה עֵסֶק, וְאוּלַי הָיָה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. אֲבָל מֵאַיִן יִקַח אֶת הַסְכוּם שֶל מָמוֹן, הַדָרוּש לְכָל עֵסֶק וָעֵסֶק? – לֹא אָזוּז מִכַּאן – קָרָא הֶחָסִיד – עַד שֶאִוָשֵעַ!
– הֱיֵה גַנָב! – אָמַר לוֹ הַמַגִיד בִּקְצָרָה.
הִשְתּוֹמֵם הֶחָסִיד:
– גַנָב! עַל הַלָאו שֶל “לֹא תִגְנוֹב” אֶעֱבוֹר?!
– גַנָב, גַנָב תִּהְיֶה! – שָב הַמַגִיד וְאָמַר לוֹ – עֵצָה אַחֶרֶת אָיִן.
יָצָא הֶחָסִיד בְּפַחֵי נֶפֶש וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ. וּבְבֵיתוֹ – שַמָה: יְלָדָיו פּוֹרְשִים יָד לְלֶחֶם וָאָיִן. אִשְתּוֹ בוֹכָה וּמְיַלֶלֶת מֵרַעֲבוֹנָהּ וְרַעֲבוֹן בָּנֶיהָ וְהוּא – מֵעָיו הוֹמִים בְּקִרְבּוֹ מֵרָעָב. וְכַאֲשֶר גָדְלָה צָרַת לְבָבוֹ, נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וְהֶחְלִיט לִהְיוֹת גַנָב.
– הָרַבִּי צִוָה עָלַי לִהְיוֹת גַנָב – אָמַר בְּלִבּוֹ – אֶעֱשֶׂה כְדִבָרוֹ וְלֹא בִי יִהְיֶה הֶעָוֹן.
בַּלַיְלָה יָצָא וּפָתַח דַלְתוֹת אַחַת הַחֲנֻיוֹת שֶבָּעִיר וְגָנַב מִן הַקֻפָּה דִינָר שֶל כָּסֶף.
– אַךְ בִּכְדֵי לְהַצִיל אֶת נַפְשִי וְנֶפֶש אַנְשֵי בֵיתִי מִמִיתַת רָעָב אֲנִי גוֹנֵב – אָמַר אֶל לְבָבוֹ – וְכַאֲשֶר יִרְוַח לִי אָשִיב אֶת הַגְנֵבָה לִבְעָלֶיהָ.
בַּבֹּקֶר בָּא בַעַל הֶחָנוּת לַחֲנוּתוֹ וּמָצָא דַלְתוֹתֶיהָ פְתוּחוֹת וְצָעָק: – גְנֵבָה, גְנֵבָה!
נִקְבְּצוּ אַנְשֵי הָעִיר לְקוֹל צַעֲקָתוֹ, אֲבָל לְתִמְהוֹנָם רָאוּ, וְהִנֵה הֶחָנוּת מְלֵאָה סְחוֹרָה וְלֹא חָסֵר מִמֶנָה כְּלוּם. בָּדַק בַּעַל הֶחָנוּת וּמָצָא, וְהִנֵה דִינָר שֶל כֶּסֶף אֶחָד חָסֵר לוֹ בְקֻפָּתוֹ.
הִשְתּוֹמְמוּ אַנְשֵי הָעִיר:
– גַנָב טִפֵּש בָּא לָעִיר! מַסְגֵר שִבֵּר, דְלָתוֹת פָּתַח, וְהַכֹּל בִּשְבִיל דִינָר אֶחָד שֶל כָּסֶף.
וְאוֹתוֹ הֶחָסִיד קָנָה בַדִינָר לֶחֶם, הֶאֱכִיל אֶת יְלָדָיו וְאִשְתּוֹ וְגַם הוּא אָכָל. כַּאֲשֶר תַּם הַלֶחֶם, שוּב יָצָא בַלַיְלָה וְשָבַר מַסְגֵר וּדְלָתוֹת, חָדַר אֶל אַחַת הַחֲנֻיוֹת וְשוּב גָנַב דִינָר שֶל כָּסֶף. – כַּךְ עָשָׂה הֶחָסִיד פְּעָמִים רַבּוֹת.
וְהָעִיר הוֹמָה וַאֲנָשֶיהָ מִתְפַּלְאִים הַפְלֵא וָפֶלֶא:
– הַאִם אֵיזֶה לֵץ מְשַטֶה בָנוּ, אוֹ שֵדִים מְשַׂחֲקִים בָּעִיר? הֶעֱמִידוּ בַעֲלֵי הַחֲנֻיוֹת שוֹמְרִים לְיַד כָּל חָנוּת וְחָנוּת, וְהַגַנָב לֹא נִתְפָּס. מִדֵי יָמִים אֲחָדִים נִשְבַּר מַסְגֵר שֶל אַחַת הַחֲנֻיוֹת, נִגְנַב מִקֻפָּתָה דִינָר אֶחָד שֶל כֶּסֶף וְהַשוֹמְרִים לֹא רָאוּ. מַזָלוֹ עָמַד לוֹ לַגַנָב וְלֹא נִתְפָּס. שָמַע שַׂר הָעִיר אֶת הַמַעֲשֶׂה וְחָרָה לוֹ עַל הַשוֹמְרִים, שֶאֵינָם שוֹמְרִים כָּרָאוּי, וְהֶחְלִיט לָצֵאת בְּעַצְמוֹ בַלַיְלָה וְלִרְאוֹת, אִם הַשוֹמְרִים עוֹמְדִים עַל מִשְמְרוֹתֵיהֶם. יָצָא הַשָׂר בַּלַיְלָה וְרָאָה, וְהִנֵה הַשוֹמְרִים עוֹמְדִים אִיש אִיש עַל מִשְמַרְתּוֹ.
שָב הַשָׂר אֶל בֵּיתוֹ וְשָכַב עַל מִטָתוֹ וְיָשֵן. לְמָחֳרָת הַיוֹם הַהוּא בַבֹּקֶר שוּב שָמַע, שֶנִשְבַּר הַמַסְגֵר שֶל דַלְתוֹת אַחַת הַחֲנֻיוֹת וְנִגְנַב דִינָר אֶחָד שֶל כָּסֶף. עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וְהַשָׂר הִתְחַפֵּשׂ, לָבַש בְּגָדִים כְּבִגְדֵי אַחַד הָאֲנָשִים וְיָצָא בַלַיְלָה לְבַדוֹ לֶאֱרֹב לָאִיש הַגוֹנֵב דִינָרִים שֶל כָּסֶף. אָרַב וְתָפַש אֶת הַגַנָב.
אֲבָל הַגַנָב בָּכָה וְהִתְחַנֵן לוֹ:
– לֹא גַנָב וְלֹא בֶּן גַנָב אָנֹכִי. רַק לְמַעַן הַצִיל אֶת נַפְשִי וְנֶפֶש יְלָדַי אֲנִי גוֹנֵב. עַל כֵּן אֲנִי לוֹקֵחַ לִי רַק דִינָר אֶחָד שֶל כָּסֶף.
וְהַשָׂר בְּאַחַת: – לֹא אַניחֶךָ! אֶל שַׂר הָעִיר אוֹלִיכֶךָ. וְכַאֲשֶר הוֹסִיף הַגַנָב לְהִתְחַנֵן לְפָנָיו, נִסָה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ, שֶאַךְ בְּזֹאת יֵעָתֵר לוֹ, אִם יִתְגַנֵב לָבֹא אֶל גְנָזָיו שֶל שַׂר הָעִיר וְיוֹצִיא מִשָם אֶת הַמַטְמוֹן הַגָדוֹל, אֲשֶר הֵבִיא הַשָׂר לִפְנֵי יָמִים מְעַטִים מֵאַחַת הַמְדִינוֹת וִיחַלֵק אִתּוֹ אֶת הַגְנֵבָה חֵלֶק כְּחֵלֶק. – הֲרֵי חָרוּץ אַתָּה בִמְלֶאכֶת הַגְנֵבָה וְלֹא יִבָּצֵר מִמְךָ הַדָבָר לְהִתְגַנֵב שָמָה – אָמַר הַשָׂר.
וְהֶחָסִיד עוֹמֵד וּמַפְצִיר:
– הַנַח לִי! אֵינִי גַנָב, מַטְמוֹן לֹא אֶגְנֹב. רַק דִינַר כֶּסֶף אֶחָד אֲנִי גוֹנֵב.
וְהַשָׂר שוּב בְּשֶלוֹ:
– לֹא אַנִיחֲךָ, אֶלָא אִם כֵּן תִּתְגַנֵב אֶל הַמַטְמוֹן. רָאָה הֶחָסִיד, שֶאֵינוֹ יָכֹל לְהִמָלֵט מִיַד הָאִיש וְאָמַר לוֹ, שֶיַעֲשֶׂה כִדְבָרָיו; וּבְלִבּוֹ אָמַר לְהִתְגַנֵב שָמָה וְלָשוּב וּלְהַגִיד, שֶלֹא מָצָא שָם שוּם מַטְמוֹן. הָלַךְ הֶחָסִיד וְהִתְגַנֵב וְהָאִיש עוֹמֵד עַל מִשְמַרְתּוֹ לִרְאוֹת מַה יַעֲשֶׂה הַ“גַנָב”. לְאַחֲרֵי שֶעָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים, שָב הַ“גַנָב” בַּלָט וְאָמַר אֶל הָאִיש:
– אֵין לָנוּ צֹרֶךְ בִּגְנֵבָה. גַם בִּלְעָדֶיהָ נַעֲשֶׂה עשֶׁר וְגַם נַצִיל אֶת שַׂר הָעִיר מִמָוֶת.
שָמַע שַׂר הָעִיר וְהִתְחַלְחָל:
– מַה אַתָּה אוֹמֵר? – שְאָלָהוּ.
וְהַ“גַנָב” סִפֵּר לוֹ, שֶבְּהִתְגַנְבוֹ אֶל גִנְזֵי שַׂר הָעִיר שָמַע אֶת מְשָרְתָיו מִתְלַחֲשִים וְנוֹעָצִים לָשִׂים בַּבֹּקֶר סַם־מָוֶת בַּמַשְקֶה אֲשֶר יִשְתֶּה הַשָׂר, וְהֵם יִקְחוּ לָהֶם אֶת הַמַטְמוֹן אֲשֶר הֵבִיא.
– נֵלֵךְ וְנוֹדִיעַ אֶת הַדָבָר לַשָׂר – אָמַר הֶחָסִיד – וְהוּא יַעֲשִיר אוֹתָנוּ עֹשֶר רָב.
אָז גִלָה הַשָׂר לֶחָסִיד, מִי הוּא וּפָקַד עָלָיו לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ וְלָבֹא אֵלָיו בַּבֹּקֶר. הַשָׂר חָקַר אֶת הַדָבָר וּמָצָא, שֶדִבְרֵי הַ“גַנָב” כֵּנִים, וְאַחֲרֵי שֶעָשָׂה מִשְפָּט בַּמְשָרְתָיו נָתַן מַחֲצִית מַטְמוֹנוֹ לֶחָסִיד.
נָסַע הֶחָסִיד לְקוֹזִינִיץ, בִּכְדֵי לְהוֹדוֹת לְרַבּוֹ הַמַגִיד עַל הַיְשוּעָה שֶבָּאָה לוֹ מִן “הַגְנֵבוֹת”.
– עָמַדְתָּ בְנִסָיוֹן! – קָרָא אֵלָיו הַמַגִיד, כַּאֲשֶר אַךְ דָרַךְ עַל מִפְתַּן בֵּיתוֹ – עָמַדְתָּ בְנִסָיוֹן וְהֶעֱשַרְתָּ!
לֹא הֵבִין הֶחָסִיד אֶת דְבָרָיו שֶל הַמַגִיד. לֹא יָדַע עַל מַה נִתְנַסָה בְנִסָיוֹן זֶה שֶל גְנֵבָה. אֲבָל הַמַגִיד בֵּאֵר לוֹ: בֶּאֱמוּנָה הָיָה עוֹסֵק תָּמִיד זֶה. לֹא רִמָה וְלֹא עָשָק. בָּאוּ מְלִיצֵי ישֶׁר וְהִמְלִיצוּ עָלָיו לִפְנֵי כִסֵא הַכָּבוֹד:
– אִיש יָשָר, אִיש תָּם, כְּדָאִי הוּא, שֶיַצְלִיחַ בַּעֲסָקָיו וְיַעֲשֶׂה עשֶר.
נִצְבוּ כְנֶגְדָם הַמְקַטְרְגִים וְטָעָנוּ:
– אֵינוֹ מְרַמֶה וְאֵינוֹ עוֹשֵק, מִשוּם שֶאֵינוֹ צָרִיךְ לְכַךְ. אִם יִהְיֶה צָרִיךְ לְכַךְ יִהְיֶה רַמָאִי. הָלְכוּ עֲסָקָיו הָלוֹךְ וָרַע, וְהוּא הֶחֱזִיק בְּיָשְרוֹ, לֹא רִמָה וְלֹא עָשָק. שָבוּ מְלִיצֵי ישֶׁר וְהִמְלִיצוּ:
– כְּדָאִי הוּא זֶה לִהְיוֹת עָשִיר גָדוֹל.
שָבוּ הַמְקַטְרְגִים וְקִטְרֵגוּ: – אֵינוֹ מְרַמֶה, מִשוּם שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְרַמוֹת. אֵינוֹ עוֹשֵק מִשוּם שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַעֲשוֹק. תָּם הוּא. אִלְמָלֵי הָיָה יוֹדֵעַ לִגְנֹב, בְּוַדַאי שֶהָיָה גַנָב כְּכָל הַגַנָבִים.
– נָחוּץ הָיָה אֵיפוֹא לְהוֹכִיחַ – אָמַר הַמַגִיד – שֶאַתָּה יוֹדֵעַ לִגְנוֹב וְאֵינְךָ גַנָב. – וְאַתָּה הוֹכַחְתָּ צִדְקָתְךָ – גָמַר הַמַגִיד אֶת דְבָרָיו – יָדַעְתָּ לִגְנוֹב וְלֹא גָנַבְתָּ, אֶלָא כְדֵי לְהַצִיל אֶת נַפְשְךָ וְנֶפֶש אַנְשֵי בֵיתֶךָ. עַל כֵּן כְּדָאִי אַתָּה לִהְיוֹת עָשִיר גָדוֹל.
וּמֵאָז הָיָה הֶחָסִיד לְעָשִיר גָדוֹל מְאֹד וּפִזֵר מָמוֹן רַב לָעֲנִיִים.
______________
נַפּוֹלֵאוֹן וְהַמַגִיד מִקוֹזִינִיץ.
מאתעזריאל נתן פרנק
וְהַיָמִים יְמֵי מִלְחָמָה נוֹרָאָה. נַפּוֹלֵאוֹן הָרִאשוֹן, קֵיסַר צָרְפַת, אֲשֶר כָּבַש אֲרָצוֹת רַבּוֹת, עָלָה לַמִלְחָמָה גַם עַל רוּסִיָה וְצִבְאוֹתָיו עָבְרוּ דֶרֶךְ פּוֹלִין הַמְדִינָה. חָנָה לוֹ אֶחָד מִמַחֲנוֹת הַצָבָא הַגְדוֹלִים בַּיְעָרוֹת אֲשֶר בְּקִרְבַת קוֹזִינִיץ, וְרֹאש הַמַחֲנֶה, אֲשֶר שָמַע אֶת שֵמַע הַמַגִיד וְהַנִפְלָאוֹת שֶהָיָה עוֹשֶׂה, שָלַח לִקְרֹא אוֹתוֹ לָבֹא אֵלָיו. לְבַקֵש מֵאֵת הַמַגִיד, שֶיְבָרֵךְ אוֹתוֹ, כִּי יַצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ רָצָה אוֹתוֹ הַשָׂר. אֲבָל הַמַגִיד מֵאֵן לָלֶכֶת אֶל הַשָׂר. שָלַח רֹאש הַמַחֲנֶה שֵנִית לִקְרֹא אֶת הַמַגִיד, וְהוּא לֹא רָצָה לָלֶכֶת וּבְפֵירוּש צִוָה עַל הַשָלִיחַ, שֶיֹאמַר לְשוֹלְחוֹ, כִּי הַמַגִיד מִקוֹזִינִיץ אֵינוֹ רוֹצֶה לָלֶכֶת אֵלָיו וַאֲפִילוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו אֵינוֹ חָפֵץ.
– אִם הוּא יָבֹא אֵלָי – הוֹסִיף הַמַגִיד – אֲצַוֶה לִסְגוֹר אֶת הַדֶלֶת בַּעֲדוֹ.
שָמְעוּ אַנְשֵי בֵיתוֹ שֶל הַמַגִיד, מְקֹרָבָיו וְכָל אַנְשֵי הָעִיר אֶת הַדְבָרִים, אֲשֶר צִוָה לְהַגִיד לְרֹאש הַמַחֲנֶה, וְאֵימָה גְדוֹלָה מְאד נָפְלוּ עֲלֵיהֶם. עָצְרוּ בְּעַד הַשָלִיחַ וְהִתְחַנְנוּ אֶל הַמַגִיד, שֶיֵצֵא אֶל רֹאש הַמַחֲנֶה. הֲרֵי שַׂר זֶה בְּוַדַאי שֶיִתְקַצֵף, יָבֹא אֶל הָעִיר וְיַחֲרִיב אוֹתָהּ וְאֶת הַמַגִיד עִם כָּל הַיְהוּדִים אֲשֶר בָּעִיר יַהֲרֹג. וְהַמַגִיד דָחָה אוֹתָם מִלְפָנָיו:
– לֹא אֵלֵךְ! – אָמַר בְּהֶחְלֵט.
וְכַאֲשֶר הִרְבּוּ לְהַפְצִיר בּוֹ, אָמַר לָהֶם:
– בּוֹגֵד בְּמַלְכּוֹ הוּא וְחַיָב מִיתָה.
וְאָמְנָם עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיוֹם מֵת הַשַׂר הַהוּא. הוּא בְעַצְמוֹ יָרָה בְאֶקְדָח אֶל לִבּוֹ וָמֵת.
וְהַמַעֲשֶׂה שֶהָיָה כַּךְ הָיָה: מִכְתָּב כָּתַב אוֹתוֹ הַשַׂר אֶל אֶחָד מִשָׂרֶי הַצָבָא הַגְדוֹלִים אֲשֶר לְקֵיסַר רוּסִיָה וְשָלַח אוֹתוֹ עַל יְדֵי אַחַד הַיְהוּדִים. בְּאוֹתָהּ שָעָה כָתַב מִכְתָּב שֵנִי אֶל נַפּוֹלֵאוֹן קֵיסַר צָרְפַת וְשָלַח אוֹתוֹ בְּיַד יְהוּדִי אַחֵר. בְּמִכְתָּבוֹ אֶל שַׂר צְבָא רוּסִיָה כָתַב אוֹתוֹ הַשַׂר, שֶבִּשְׂכַר מָמוֹן רַב הוּא מוּכָן וּמְזֻמָן לַעֲבוֹר עִם כָּל חֵיל צְבָאוֹ אֶל מַעַרְכוֹת צְבָא רוּסִיָה וּלְהִלָחֵם בִּצְבָא נַפּוֹלֵאוֹן.
בְּמִכְתָּב שֶשָלַח אֶל הַקֵיסָר נַפּוֹלֵאוֹן הִבְטִיחַ הַשַׂר, שֶהוּא וְכָל חֵילוֹ מוּכָנִים בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע לִמְסוֹר אֶת נַפְשָם עַל כְּבוֹד מַלְכָּם וְתִפְאַרְתּוֹ, וְהִנָם מְחַכִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לִפְקֻדָה, שֶיֵצְאוּ לִקְרַאת הָאוֹיֵב וְיִלָחֲמוּ אִתּוֹ. אוֹתָם הַיְהוּדִים הַשְלִיחִים, יָצְאוּ לְדַרְכָּם וְנִזְדַמְנוּ לְפֻנְדָק1 אֶחָד.
וְהַיוֹם יוֹם עֶרֶב שַבָּת הָיָה. בִּכְדֵי שֶלֹא יִשְׂאוּ אִתָּם בְּיוֹם הַשַבָּת חֲפָצִים שֶל מֻקְצֶה2, הוֹצִיאוּ מִכִּיסֵי בִגְדֵיהֶם אֶת כָּל הַחֲפָצִים שֶבָּהֶם וְהַמִכְתָּבִים בְּתוֹכָם, וּמָסְרוּ אוֹתָם לְפִקָדוֹן לְיַד בַּעַל הַפֻּנְדָק. שָבְתוּ הַשְלִיחִים בְּאוֹתוֹ הַפֻּנְדָק, וּבְמוֹצָאֵי שַבָּת הֵשִיב לָהֶם בַּעַל הַפֻּנְדָק אֶת חֶפְצֵיהֶם. וְאוּלָם בְּחָפְזוֹ הֶחֱלִיף אֶת הַמִכְתָּבִים וְנָתַן לַיְהוּדִי שֶהָלַךְ אֶל שַׂר צְבָא רוּסִיָה אֶת הַמִכְתָּב שֶהָיָה כָתוּב לְנַפּוֹלֵאוֹן, וְאֶת הַמִכְתָּב שֶהָיָה כָתוּב לְשַׂר צְבָא רוּסִיָה מָסַר לַיְהוּדִי שֶהָלַךְ אֶל נַפּוֹלֵאוֹן.
קָרָא נַפּוֹלֵאוֹן אֶת הַמִכְתָּב וְרָאָה שֶאוֹתוֹ הַשַׂר אוֹמֵר לִבְגוֹד בּוֹ וְקָצַף מְאֹד, וּבְדַעְתּוֹ הָיָה לְהוֹצִיא פְקֻדָה לִתְלוֹת אוֹתוֹ. וְאוּלָם מֵאֲשֶר לֹא רָצָה לְבַיֵש אֶת צִבְאוֹתָיו וּלְפַרְסֵם שֶאֶחָד מִשָׂרָיו הַגְדוֹלִים נִתְחַיֵב לוֹ מִיתָה, שָלַח לוֹ אֶקְדָח, וְזֶה הֵבִין אֶת הָרֶמֶז שֶרָמַז לוֹ הַקֵיסָר בְּמַתָּנָה זוֹ, וְשָׂם קֵץ לְחַיָיו.
_________________
הַשְמוּעָה הִגִיעָה אֶל נַפּוֹלֵאוֹן, שֶבְּקוֹזִינִיץ נִמְצָא רַב, אֲשֶר מֵאֵן לְהִשָמֵעַ לְאוֹתוֹ הַשַׂר וְלָלֶכֶת אֵלָיו כַּאֲשֶר דָרַש מִמֶנוּ, בְּאָמְרוֹ שֶהוּא בּוֹגֵד בְּמַלְכּוֹ. וְהֵבִין, כִּי אִיש קָדוֹש הוּא הָרַב הַזֶה, וְנַפְשׁוֹ חָשְקָה לָקַחַת מֵאִתּוֹ בְרָכָה לִפְנֵי צֵאתוֹ בְרֹאש צִבְאוֹתָיו אֶל הַמִלְחָמָה. הִתְחַפֵּש נַפּוֹלֵאוֹן, לָבַש בִּגְדֵי רֹאש גְדוּד פָּשוּט וּלְקוֹזִינִיץ נָסָע. אוֹתוֹ הַיוֹם, שֶבּוֹ בָא נַפּוֹלֵאוֹן לְקוֹזִינִיץ, יוֹם פּוּרִים הָיָה, וְהַמַגִיד הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִדְרָש שֶלוֹ וְקָרָא אֶת הַמְגִלָה בְּקוֹל נָעִים וּבְהִתְלַהֲבוּת גְדוֹלָה, כְּדַרְכּוֹ. אֲבָל שֶלֹא כְדַרְכּוֹ קָרָא בִמְהִירוּת, מִלָה אַחֲרֵי מִלָה, פָּסוּק אַחֲרֵי פָסוּק, פַּרְשָה אַחֲרֵי פַרְשָה, וְהַכֹּל בְּלִי הֶפְסֵק. פִּתְאֹם, וְהִנֵה הַמַגִיד מֵרִים אֶת קוֹלוֹ וְצוֹעֵק:
“נָפֹל תִּפֹּל”!
וְשוּב נַעֲשָׂה קוֹלוֹ רַךְ, נָעִים וְהוּא קוֹרֵא הָלְאָה בִנְעִימָה מַפְסִיק בֵּין מִלָה לְמִלָה, בֵּין פָּסוּק לְפָסוּק, כְּדַרְכּוֹ. הַנֶאֱסָפִים בְּבֵית הַמִדְרָש תָּמֵהוּ: – מַה זֹאת נִהְיָתָה? הִבִּיטוּ כֹה וָכֹה וְרָאוּ, שֶרֹאש גְדוּד צָבָא בָא.
לֹא הִשְגִיחוּ בְּרֹאש הַגְדוּד שֶבָּא. לֹא הָרִאשוֹן מִבֵּין הַגוֹיִם הָיָה זֶה, שֶבָּא אֶל בֵּית מִדְרָשוֹ שֶל הַמַגִיד. רַבִּים מֵהֶם חָשְקוּ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַמַגִיד וְלִשְמוֹעַ אֶת תְּפִלוֹתָיו. הוֹסִיפוּ אֵיפוֹא לְהַקְשִיב לִקְרִיאַת הַמְגִלָה, וְלָאִיש הַזָר לֹא שָׂמוּ לֵב. אַךְ הִנֵה גוֹמֵר הַמַגִיד לִקְרֹא אֶת הַמְגִלָה וְהוּא הוֹפֵך אֶת פָּנָיו אֶל הַזָר וְקוֹרֵא בְקוֹל גָדוֹל:
“בָּרוּךְ… שֶחָלַק3 מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם!”
נִבְהֲלוּ כָל הַנֶאֱסָפִים מְאֹד. יָדְעוּ, שֶהַזָר הוּא מֶלֶךְ, אֲבָל לֹא יָדְעוּ אֵיזוֹ מֶלֶךְ הוּא: מֶלֶךְ סַכְּסוֹנִיָה, אֲשֶר מָשַל אָז בְּפוֹלִין, מֶלֶךְ צָרְפַת, אֲשֶר מָשַל עַל מוֹשְלִים רַבִּים, אוֹ אוּלַי מֶלֶךְ אַחֵר. אֲבָל בֵּין כַּךְ וּבֵין כַּךְ מְחֻיָבִים הָיוּ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד, וְהֵם לֹא חָלְקוּ לוֹ כָבוֹד. הַאִם לֹא יִנְקֹם מֵהֶם מֶלֶךְ זֶה אֶת נִקְמַת כְּבוֹדוֹ, אֲשֶר חִלֵלוּ?
אַךְ הִנֵה נִגַש אֵלָיו הַמַגִיד, מְרַמֵז לוֹ בְאֶצְבָּעוֹ, שֶיֵשֵב עַל הַסַפְסָל אֲשֶר לְיַד אֲרוֹן־הַקֹדֶש, וְהוּא עִם כָּל הַנֶאֱסָפִים גוֹמְרִים אֶת תְּפִלַת הַשַחֲרִית, כַּדָת, וְאַחַר כַּךְ בִּקֵש הַמַגִיד מֵאֵת הַזָר, שֶיִכָּנֵס אִתּוֹ אֶל חַדְרוֹ. הִסְכִּים הַזָר וְנִכְנַס, וְהַמַגִיד הוֹשִיב אוֹתוֹ בְכָבוֹד גָדוֹל עַל כִּסְאוֹ וְהוּא עָמַד לְפָנָיו, מַמָש כְּעֶבֶד לִפְנֵי הַמֶלֶךְ.
שָאַל הַזָר אֶת הַמַגִיד שְתֵּי שְאֵלוֹת: מֵאַיִן יָדַע, שֶהוּא מֶלֶךְ, וְאִם יָדַע, מַדוּעַ לֹא חָלַק לוֹ כָבוֹד תֵּכֶּף כְּשֶנִכְנָס, אַךְ קָרָא וְאֶת קְרִיאָתוֹ לֹא הִפְסִיק? וְהַמַגִיד הֵשִיב:
– וְכִי לְבַדְךָ, קִיסָר, נִכְנַסְתָּ? הֲרֵי הַשָׂר4 שֶלְךְ הוֹלֵךְ לְפָנֶיךָ. שָב הַזָר וְשָאָל:
– מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ שֶאֲנִי קֵיסָר? אוּלַי מֶלֶךְ סְתָם אָנִי? עָנָה הַמַגִיד וְאָמָר:
– הֲרֵי הַשַׂר שֶלְךָ עָצוּם מִכָּל שְאָר הַשָׂרִים וְהוּא הִכְרִיעַ כַּמָה וְכַמָה שָרִים אֲחֵרִים. רְאִיתִיו וְיָדַעְתִּי, שֶאַתָּה הוּא הַקֵיסָר נַפּוֹל…
וְהַמַגִיד הִשְתַּקַע בְּמַחְשְבוֹתָיו רְגָעִים אֲחָדִים, וְאַחַר כַּךְ קָרָא: – עָצוּם וְנוֹרָא הַשָׂר שֶלְךָ, אֲבָל בְּשָעָה שֶנִכְנַסְתָּ אֵלַי עָמַדְתִּי לִפְנֵי שַׂר הַשָׂרִים, הַמֵקִים שָׂרִים, מְרוֹמְמָם וּמַשְפִּילָם וְגַם מַפִּיל אוֹתָם לַשָחַת. וְהֵרִים הַמַגִיד אֶת יָדָיו וְקָרָא בְקוֹל גָדוֹל:
– “וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'!”
קָם נַפּוֹלֵאוֹן עַל רַגְלָיו וְעָמַד לִפְנֵי הַמַגִיד וְהִתְחַנֵן:
– רַבִּי, בָּרְכֵנִי, שֶאֲנַצַח בַּמִלְחָמָה. שָמַע הַמַגִיד אֶת הַבַּקָשָה הַזֹאת וּפָנָיו אָדְמוּ כָאֵש. הִפְנָה אֶת רֹאשוֹ לְכַאן וּלְכַאן כִּמְחַפֵּש עֵצָה לָצֵאת מִן הַמֵצָר. נָבוֹךְ הָיָה.
פִּתְאֹם הֵרִים אֶת יָדָיו וְקָרָא:
– יְהִי רָצוֹן שֶתַּכֶּה אֶת אוֹיְבֶךְ! –
“תְּנַצַח” – לֹא אָמָר.
________________
בְכָל הָאָרֶץ נָפוֹצָה הַשְמוּעָה: חֵיל נַפּוֹלֵאוֹן הוֹדֵף מִפָּנָיו אֶת צִבְאוֹת רוּסִיָה. הִנֵהוּ הוֹלֵךְ וְכוֹבֵש, הוֹלֵךְ וּמַחֲרִיב. עָרֵי רוּסִיָה וּכְפָרֶיהָ נָשַמוּ וְחֵילָהּ נִגָף. אֶחָד מֵחֵיל נַפּוֹלֵאוֹן רוֹדֵף אֶלֶף מִצְבָא רוּסִיָה. שָמַע הַמַגִיד, קָם מִכִּסְאוֹ וְנִגַש אֶל הַחַלוֹן, הִסְתַּכֵּל וְקָרָא:
– הַךְ, הַךְ! כְּבשׁ, כְּבשׁ! רְדוֹף, רְדוֹף! הַחֲרֵב, הַחֲרֵב! שָב הַמַגִיד וְיָשַב עַל כִּסְאוֹ וּבְמַחְשְבוֹתָיו הִשְתַּקָע. אֶת רֹאשוֹ הִטָה לַאֲחוֹרָיו וְעֵינָיו לַמָרוֹם הָיוּ נְשׂוּאוֹת וּמִפִּיו הִתְמַלְטוּ מִלִים:
– אֶת הַיְהוּדִים הִכּוּ, בְּאַף וּבְחֵמָה רָדְפוּ אוֹתָם. מְדִינוֹת כָּבְשוּ אוֹתָם הָרְשָעִים, מְדִינוֹת מְלֵאוֹת יְהוּדִים, וְאֶת בָּתֵּיהֶם הֶחֱרִיבוּ, מִדִירוֹתֵיהֶם גֵרְשוּ אוֹתָם וְאֶת פַּרְנָסָתָם לָקָחוּ. כְּסָבוּרִים הָיוּ: “לֵית דִין וְלֵית דַיָן”. יֻכּוּ הֵם, יֵרָדְפוּ, יִהְיוּ בָתֵּיהֶם חֲרֵבִים וְעָרֵיהֶם נִכְבָּשוֹת.
וְשוּב קָם מִכִּסְאוֹ נִגַש אֶל הַחַלוֹן הִסְתַּכֵּל וְקָרָא:
– וְאַתָּה, הַגֵאֶה, מַה זֶה עוֹלֶה עַל לִבֶּךָ? כְּסָבוּר אַתָּה שֶהָעוֹלָם הֶפְקֵר וְתֵלֵךְ וְתִזְכֶּה בּוֹ, בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ! אֶת הָאֻמוֹת תְּבַלְבֵּל וְאֶת הַדָתוֹת תְּבַטֵל! אֱלֹהִים בַּשָמַיִם וְאַתָּה – עַל הָאָרֶץ! “עַל דְאַטֵפְתְּ אַטְפוּךְ!” הִכִּיתָ עַמִים רַבִּים, וְאַתָּה תֻכֶּה, הִפַּלְתָּ מְלָכִים רַבִּים, וְאַתָּה תִּפֹּל! – " נָפֹל תִּפֹּל!"
וְשָב הַמַגִיד אֶל כִּסְאוֹ, יָשַב עָלָיו, וּפָנָה אֶל הַחֲסִידִים הַנִצָבִים לְפָנָיו, שָׂחַק וְאָמָר: – זֶהוּ מַה שֶקָרָאתִי לְפָנָיו בְּשָעָה שֶנִכְנַס לְבֵית הַמִדְרָש; “נָפֹל תִּפֹּל” – נָפֹל.. נַפּוֹלֵאוֹן, תִּפֹּל!
______________
לֹא אָרְכוּ הַיָמִים וּשְמוּעָה אַחֲרֵי שְמוּעָה בָאָה: צִבְאוֹת נַפּוֹלֵאוֹן הֻכּוּ! נַפּוֹלֵאוֹן נָס! חֵילוֹ נָסוֹג וּבָרַח בְּבֶהָלָה.
נִתְקַיְמָה בִרְכָתוֹ שֶל הַמַגִיד: אֶת אוֹיְבוֹ הִכָּה. וְגַם נְבוּאָתוֹ נִתְקַיְמָה: נָפֹל – נַפּוֹלֵאוֹן נָפַל וּתְקוּמָה לֹא הָיְתָה לוֹ עוֹד.
הרבי ר' יעקב יצחק מלובלין
מאתעזריאל נתן פרנק
שְנֵי נִסְיוֹנוֹת
מאתעזריאל נתן פרנק
הָעִיר קְרַסְנִיבְּרוֹד הוֹמָה: תַּכְשִיט בָּא לָעִיר. הַקְהִלָה תִּתְפָּאֵר בּוֹ וְיִהְיֶה לָהּ בַּמֶה לְהִתְפָּאֵר.
הַגְבִיר רַבִּי יַעֲקֹב הֵבִיא אֶת הַתַּכְשִיט הַלָז. עַל מָמוֹנוֹ לֹא חָס, אוֹצְרוֹת כֶּסֶף וְזָהָב לֹא חָשַׂךְ וְהֵבִיא אֶת הַתַּכְשִיט לְבֵיתוֹ.
שְמוּעָה שָמַע: עִלוּי, גָדוֹל מְאֹד יֵש בְּעִיר שֶבֶּרְשִין וּבֶן הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר הַלֵוִי הוּא, וְגָזַר אֹמֶר: “לְחָתָן לְבִתִּי הַיְחִידָה אֶקָחֵהוּ”. שָׂכַר לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב שְנֵי רַבָּנִים וְנָסַע אִתָּם לְשֶבֶּרְשִין.
רָאוּ שְנֵי הָרַבָּנִים אֶת הַבָּחוּר וְהִשְתָּאוּ לוֹ: הַשְכִינָה שוֹרָה עָלָיו. תָּהוּ עַל קַנְקַנוֹ1, וּמָצְאוּ שֶבְּדַעַת הַתּוֹרָה הוּא עוֹלֶה הַרְבֵּה מְאֹד עַל אֲשֶר הֻגַד לָהֶם. נָתַן הַגְבִיר רַבִּי יַעֲקֹב מַתָּנוֹת לַאֲבִי הַבָּחוּר, לְאִמוֹ, לְאֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וּלְכָל בְּנֵי מִשְפַּחְתּוֹ וְאָמַר לַהֶם:
– כָּל עָשְרִי הָרַב לְבָחוּר זֶה יִהְיֶה, מְזונוֹת עַל שֻלְחָנִי, דִירָה נָאָה וּמְרֻוָחָה בְבֵיתִי, מַלְבּוּשִים וְכָל צְרָכָיו אַסְפִּיק לוֹ כָּל יְמֵי חַיָי, נְדוּנְיָה כְפִי חֶפְצְכֶם אֶתֵּן לוֹ, וְגַם לָכֶם אַעֲנִיק מִכָּל הַטוֹב אֲשֶר בְּבֵיתִי, אַךְ תְּנוּ אוֹתוֹ לִי לְחָתָן לְבִתִּי הֵיְחִידָה.
וּשְנֵי הָרַבָּנִים מִלְאוּ אַחֲרֵי דְבָרָיו שֶל הַגְבִיר רַבִּי יַעֲקֹב. הִלְלוּ אוֹתוֹ וְאֶת כְּבוֹד עָשְרוֹ, אֶת מַעֲשֵׂי צִדְקוֹתָיו וְאֶת תִּפְאֶרֶת בֵּיתוֹ.
הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר הִסְכִּים. הַשִדוּךְ טוֹב מְאֹד. הַמְחֻתָּן עָשִיר, נִכְבָּד וּנְשׂוּא פָנִים, מוֹקִיר תּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ וְאֶת כֶּל הוֹנוֹ הֲרֵיהוּ מוּכָן לָתֵת לִבְנוֹ, וְגַם לוֹ, לְאָבִיו,ָ הוּא אוֹמֵר לָתֵת מַתָּנוֹת – הֲיֵש שִדוּךְ טוֹב מִזֶה? לְבִתּוֹ שֶל רַבִּי יַעֲקֹב, לַכַּלָה, לֹא שָאַל וְלֹא דָרָש. – בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יָפוֹת וּצְנוּעוֹת הֵן – חָשַב בְּלִבּוֹ – הַאִם תִּגָרע בַּת רַבִּי יַעֲקֹב מִכֻּלָן?
כָּתְבוּ אֵיפוֹא “תְּנָאִים” וְקָבְעוּ אֶת זְמַן הַחֲתֻנָה. וְהַמְחֻתָּן הִלְבִּיש אֶת הֶחָתָן וְהַמְחֻתָּן וְהַמְחֻתֶּנֶת וְכָל בְּנֵי בֵיתָם – וְנָתַן לְכֻלָם מַתָּנוֹת רַבּוֹת וִיקָרוֹת כְּיַד עָשְרוֹ הַגָדוֹל, וְהִנֵה הִגִיעַ יוֹם הַחֲתֻנָה וְכָל הָעִיר קְרַסְנִיבְּרוֹד הוֹמָה.
כָּל אַנְשֵי הָעִיר לְמִקָטן וְעַד גָדוֹל יָצְאוּ לִקְרַאת הֶחָתָן וְהַמְחֻתָּנִים, וּבְתֻפִים וּמְחוֹלוֹת יָצְאוּ וּמְנַגְנִים בְּכָל כְּלִי שִיר וּבַדְחָנִים בְּרֹאשָם. יָצְאוּ, רָאוּ וְהֵרִיעוּ:
אוֹר גָדוֹל בָּא לָעִיר! הִקִיפוּ הַגְבִירִים אֶת הָרַב הַמְחֻתָּן וְאֶת הַבָּחוּר וְאָמָרוּ:
– רָאוּי הוּא רַבִּי יַעֲקֹב לְחָתָן זֶה.
– הִקִיפוּ הַנָשִים אֶת הָרַבָּנִית הַמְחֻתֶּנֶת וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאָמָרוּ:
– רְאוּיָה בִּתּוֹ הַיְחִידָה שֶל רַבִּי יַעֲקֹב לְחָתָן זֶה.
נִכְנְסָה הַמְחֻתֶּנֶת אֶל חֲדַר הַכַּלָה, נִסְתַּכְּלָה בָהּ וְשָבָה אֶל בַּעֲלָהּ וְקָרְאָה:
– כַּלָה נָאָה וְחֲסוּדָה! הַצְנִיעוּת שֶלָהּ שוֹרָה עַל פָּנֶיהָ הַיָפִים.
וְעֵין הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר לֹא שָבְעָה מֵהַבִּיט אֶל הֶהָדָר הָרָב אֲשֶר בְּבֵית מְחֻתָּנוֹ הַגְבִיר, אֶל כָּל כְּלֵי הַכֶּסֶף וְהַזָהָב הָרַבִּים, אֶל מְנוֹרוֹת הַכֶּסֶף הָרַבּוֹת, הַמִתְנוֹצְצוֹת לְאוֹר הַנֵרוֹת, הַדוֹלְקִים בָּהֶן וְאֶל הַמַאֲכָלִים וְהַמַשְקִים הָרַבִּים, אֲשֶר הוּכְנוּ לִכְבוֹד הָאֹרְחִים. נִסְתַּכֵּל הָרַב בְּיַעֲקֹב יִצְחַק בְּנוֹ וְנַפְשוֹ מָלְאָה עֹנֶג: כָּל הָעֹשֶר הַזֶה, כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר, אֲשֶר הוּא רוֹאֶה, לִבְנוֹ מַחְמַדוֹ זֶה יִהְיֶה.
וְהֵנֵה אַחַד הַבַּדְחָנִים בָּא וּמַכְרִיז בַּחֲרֻזִים עַל כְּבוֹדָם וּתְהִלָתָם שֶל הַמְחֻתָּנִים, הֶחָתָן וְהַכַּלָה וְכָל הַקְרוּאִים, וַהֲרֵיהוּ מְסַיֵם אֶת דְבָרָיו בִּקְרִיאָה, שֶהַמְחֻתָּן אֲבִי הֶחָתָן עִם הֶחָתָן יֵלְכוּ וִיכַסוּ אֶת רֹאש הַכַּלָה בְצָעִיף, כְּנָהוּג בֵּין הַיְהוּדִים.
וְהַמְחֻתָּן, הָרַב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הִטָה אֶת בְּנוֹ אֶל אַחַת הַפִּנוֹת וְלָחַש בְּאָזְנוֹ:
– אַל תֵּבוֹש. הִסְתַּכֵּל בַּכַּלָה, הִסְתַּכֵּל וְאַל תֵּבוֹש. כַּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרָם לִבְרָכָה: “אָסוּר לָאָדָם לְקַדֵש אֶת הָאִשָׂה, עַד שֶיִרְאֶנָה”.
וְ“אָדָם” זֶה, אֲשֶר הָיָה אָז בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָנָה, בּוֹש מְאֹד. בּוֹש לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי נַעֲרָה. אֲבָל חִזֵק אֶת לִבּוֹ וְהֶחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַכַּלָה, אֲשֶר בִּמְהֵרָה תִהְיֶה אִשְתּוֹ וְהוּא יִהְיֶה בַעֲלָהּ. הֲרִי חוֹבָתוֹ הִיא לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ. – הֶחְלִיט, אֲבָל לֹא קִיֵם אֶת הַחְלָטָתוֹ. לֹא יָכֹל לְקַיֵם אוֹתָהּ.
אֶל חֲדַר הַכַּלָה הוּבָא, וְאוֹתָהּ לֹא רָאָה. עָנָן שָחוֹר רָאָה בַחֶדֶר, וּבְתוֹךְ הֶעָנָן שֵדִים וּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּצְלָמִים בִּידֵיהֶם, וְהֵם מְרַקְדִים סְבִיבוֹת כִּסֵא שָחוֹר, אֲשֶר עָלָיו יוֹשֶבֶת אֵיזוּ תְמוּנָה שְחוֹרָה, מְרַקְדִים וּמְכַרְכְּרִים, מִתְאַמְצִים לָגֶשֶת אֵלָיו וּמוֹשִיטִים אֵלָיו אֶת יְדֵיהֶם הַשְחוֹרוֹת, כְּאִלוּ הֵם אוֹמְרִים לַחֲטֹף אוֹתוֹ וְלִרְקֹד אִתּוֹ. נִבְהַל הֶחָתָן מְאֹד וְהֵתְחַמֵק מִן הַחֶדֶר וּבָרַח מִן הַבָּיִת.
רָאוּ, שֶאֵין הֶחָתָן בַּבַּיִת וְיָצְאוּ לְחַפְּשׂוֹ. חִפְּשׂוּהוּ וּמְצָאוּהוּ עוֹמֵד בְּפִנַת הֶחָצֵר, רוֹעֵד כֻּלוֹ וּבוֹכֶה.
כְּסָבוּרִים הָיוּ, שֶהֶחָתָן נִתְרַגֵש, כְּדֶרֶך כָּל חָתָן, שֶהוּא מִתְרַגֵש לִפְנֵי חֻפָּתוֹ, וְעַל כֵּן הוּא רוֹעֵד וּבוֹכֶה.
אָחֲזוּ בִזְרעוֹתָיו וֶהֱבִיאוּהוּ אֶל הַבַּיִת, וּלְהַרְגִיעֵהוֹ הִתְאַמָצוּ. אֲבָל הוּא לֹא פָסַק לִבְכּוֹת.
נִגַש אֵלָיו אָבִיו, דִבֵּר אֵלָיו קָשוֹת, רַכּוֹת וְהוּא כְלֹא שוֹמֵעַ. הוּא בוֹכֶה מֵאֵין הֲפוּגוֹת.
הִגִיעָה הַשָעָה לָלֶכֶת אֶל הַחֻפָּה וְהֶחָתָן עוֹדֶנוּ עוֹמֵד וּבוֹכֶה וּמִתְיַפֵּחַ.
הִכְנִיסָהוּ אָבִיו לְחֶדֶר מְיֻחָד וְיִסֵר אוֹתוֹ בִדְבָרָיו. לֹא אֵלֵך אֶל הַחֻפָּה! – אָמַר הֶחָתָן בְּהָחְלֵט מִתּוֹך בֶּכִי, וְאֶת דְבַר המַרְאֶה אֲשֶר רָאָה לֹא הִגִיד לְאָבִיו, כִּי יָרֵא פֶּן יִהְיֶה בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ.
שָמַע אָבִיו אֶת דְבָרָיו אֵלֶה וְהִתְקַצֵף וְאַחַת וּשְתַּיִם עַל לֶחְיוֹ הִכָּהוּ. – מַה זֶה עָלָה עַל לִבְּךָ, שוֹבָב?! – קָרָא אֵלָיו אָבִיו – כְּמַעֲשֵׂה הַפְּחוּתִים וְהָרֵיקִים שֶבֵּין הַבַּחוּרִים אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת! הַכַּלָה לֹא טוֹבָה בְעֵינֶיךָ! בַּת יִשְׂרָאֵל אַתָּה אוֹמֵר לְבַיֵש!
וְהֶחָתָן בְּאַחַת:
– לֹא אֵלֵךְ אֶל הַחֻפָּה!
הִתְחִיל אָבִיו מִתְחַנֵן:
– הַכַּלָה וְכָל הַמְחֻתָּנִים יִתְבַּיְשוּ, וַאֲנִי עִם כָּל בְּנֵי מִשְפַּחְתִּי… אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָה! מַה יֵאָמַר בָּעוֹלָם? בְּנוֹ שֶל הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר מִשֶבֶּרְשִין, הָעִלוּי הַגָדוֹל, כְּמַעֲשֶׂה הַפְּחוּתִים שֶבַּפְּחוּתִים עָשָׂה. בַּת יִשְׂרָאֵל בִּיֵש! מִן הַחֲתֻנָה שֶלוֹ, לִפְנֵי הַחֻפָּה בָּרָח! – רָאָה הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר, שֶאֵין דְבָרָיו אֵלוּ נִכְנָסִים אֶל לֵב בְּנוֹ וְתֵאֵר לְפָנָיו אֶת הָאֹשֶר הַשָמוּר לוֹ בְּבֵית חוֹתְנוֹ הַגְבִיר וְאֶת הָרָעָה הַגְדוֹלָה, הַצְפוּיָה לוֹ מִן הַמַעֲשֶׂה אֲשֶר הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת:– כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר, כָּל הַמַחְמַדִים אֲשֶר בַּבַּיִת הַזֶה וְכָל עָשְרוֹ הַגָדוֹל שֶל הַגְבִיר לְךָ יִהְיוּ. בַּתּוֹרָה תוּכַל לַעֲסֹק בִּמְנוּחָה וּמִתּוֹךְ רְוָחָה. צְדָקָה לַעֲנִיִים תּוּכַל לְפַזֵר כְּחֶפְצֶךָ. אֲשְרֶיךָ בָעוֹלָם הַזֶה וְטוֹב לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא. גַם לִי, אָבִיךָ, יִיטַב בַּעֲבוּרֶךָ. אַתָּה וְהַגְבִיר חוֹתֶנְךָ תּוּכְלוּ לְפַרְנְסֵנִי בְנַחַת וְגַם אֲנִי אֶעֱסֹק בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ רְוָחָה. אִם תִּבְרַח, אוֹי לְךָ וְאוֹי לְנִשְמָתֶךָ. אוֹי לְאָבִיךְ וְאוֹי לְנִשְמָתוֹ. הַחֶרְפָּה גְדוֹלָה. הַדַלוּת עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה. אֶת מַלְבּוּשֵינוּ יִפְשוֹט הַגְבִיר מֵעָלֵינוּ. הֲרֵי הוּא הִתְקִין אוֹתָם לָנוּ. אֶת הַמַתָּנוֹת שֶנָתַן לָנוּ יִתְבַּע מֵאִתָּנוּ. בְּעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל נִשָאֵר וּבַתּוֹרָה לֹא נוּכַל לַעֲסֹק.
וְהַיֵצֶר הָרָע בָּא גַם הוּא וְטָעָן:
– הֲרֵי כַמָה וְכַמָה פְעָמִים רָעַב לַלֶחֶם הָיִיתָ וְאֵין פּוֹרֵס לָךְ. אָבִיךָ עָנִי וְאֵין לוֹ כֹּל. עַל הָאָרֶץ יָשַנְתָּ וְחַיֵי צַעַר חָיִיתָ. עַכְשָו הֲרֵי כָּל טוּב לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה, שוֹטֶה, אוֹמֵר לַעֲזֹב אֶת הַטוֹב וְלִבְחֹר בָּרָע?
וְאוּלָם אָז שָב וְנִצָב לְנֶגֶד עֵינָיו אוֹתוֹ הַמַרְאֶה, אֲשֶר רָאָה בַּחֲדַר הַכַּלָה: שֵדִים וּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה מְרַקְדִים בְּתוֹךְ עָנָן שָחוֹר וּצְלָמִים בִּידֵיהֶם. נִמְלַךְ הֶחָתָן בְּדַעְתּוֹ וּפָסַק לִבְכּוֹת.
כְּסָבוּר אָבִיו, שְהִצְלִיחַ לְהַטוֹת בִּדְבָרָיו אֶת לֵב בְּנוֹ אֶל חֶפְצוֹ, וּמִיַד שָב אִתּוֹ אֶל הַחֶדֶר, שֶבּוֹ נֶאֶסְפוּ הַקְרוּאִים וְהַחֲתֻנָה הָיְתָה כַדָת וּכְיַד הַגְבִיר הַטוֹבָה עָלָיו. עָבְרוּ שִבְעַת יְמֵי הַמִשְתֶּה וְאָבִיו וְאִמוֹ שָבוּ שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב לְעִירָם. אָמְנָם רָאוּ, שֶבְּנָם עָצוּב תָּמִיד וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִם אִשְתּוֹ דָבָר, אֲבָל לֹא שָׂמוּ לֵב לַדָבָר הַזֶה, וְגַם הוֹרֵי הַכַּלָה לֹא הִתְבּוֹנָנוּ. – עוֹדֶנוּ נַעַר – אָמְרוּ בְלִבָּם – הוּא מִתְבַּיֵש.
עָבַר חֹדֶש, עָבְרוּ שְנֵי חֳדָשִים, וְהַ“נַעַר” יוֹשֵב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מִתְפַּלֵל, נֶאֱנָח וְאֵינוֹ דוֹבֵר דָבָר. אִשְתּוֹ מְלֻבֶּשֶת בִּגְדֵי הוֹד וּמְקֻשֶטֶת בְּתַכְשִיטִים יְקָרִים וְהִיא מַגֶשֶת לוֹ מַעֲדַנִים, אֲבָל הוּא אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בָּהּ, אוֹכֵל רַק כְּדֵי לְהַחְיוֹת אֶת נַפְשוֹ וּמִתְאַנֵחַ.
אַנְשֵי הָעִיר בָּאִים אֵלָיו, חוֹלְקִים לוֹ כָבוֹד גָדוֹל, וְהוּא אֵינוֹ פוֹנֶה אֲלֵיהֶם. הֲרֵיהוּ יוֹשֵב וּמְעַיֵן הְּסֵפֶר, נֶאֱנָח דֹם וּמִתְעַצֵב.
וְהַיֵצֶר הָרָע בָּא אֵלָיו וּמְפַתֵּהוּ:
– שוֹטֶה, שוֹטֶה! לָמָה זֶה אַתָּה מוֹאֵס בַּטוֹב? כָּל חֲמֻדוֹת הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הֵן. עֹשֶר, כָּבוֹד, גְדֻלָה וְתַעֲנוּגִים לְךָ נִתָּנוּ, וְאַתָּה, שוֹטֶה, מוֹאֵס בְּכָל אֵלֶה?
וְשוּב בָּא אוֹתוֹ הַמַרְאֶה וְנִצָב לִפְנֵי עֵינָיו.
– לֹא, לֹא! אֵינִי רוֹצֶה בְּכָל הַטוֹב הַזֶה – אָמַר אֶל לִבּוֹ וְהוֹסִיף לְהִתְנַהֵג כַּאֲשֶר הִתְנַהֵג עַד אָז וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶכַּאֲשֶר בָּאָה אִשְתּוֹ אֶל חַדְרוֹ וְהִיא מְקֻשֶטֶת בְּכָל מִינֵי קִשוּטִים, הַמַרְהִיבִים אֶת הָעַיִן, שָׂם אֶת שְתֵּי יָדָיו עַל עֵינָיו, לְבַל יִסְתַּכֵּל בָּהּ.
וְכַאֲשֶר אָרְכוּ הַיָמִים, וְהוּא לֹא הֵיטִיב אֶת דַרְכּוֹ חָשְבוּ הַגְבִיר וּבְנֵי בֵיתוֹ, שְהוּא חֲסַר דַעַת וְדָרְשׁוּ מִמֶנוּ, שֶיִתֵּן גֶט פְטוּרִין לְאִשְתּוֹ.
אָז פָּשַט רַבִּי יִצְחָק־יַעֲקֹב מֵעָלָיו אֶת הַמַלְבּוּשִׂים הַיְקָרִים וְחָלַץ מֵרַגְלָיו אֶת הַנְעָלוֹת הַטוֹבוֹת, אֲשֶר הִתְקִין לוֹ חוֹתְנוֹ וְגַם אֶת הַמַתָּנוֹת, אֲשֶר נָתְנוּ לוֹ הֵשִיב, נָתַן לְאִשְתּוֹ גֵט וּבִבְגָדִים קְרוּעִים וּנְעָלוֹת בָּלוֹת יָצָא עַד מְהֵרָה מִן הָעִיר.
וְהַיָמִים יְמֵי הַחֹרֶף, וְהַקֹר גָדוֹל מְאֹד מְאֹד. מִמַעְלָה יוֹרֵד שֶלֶג וּמִטְפָּחוֹת מִטְפָּחוֹת שְלֵמוֹת הוּא יוֹרֵד, וְטֶרֶם שֶהוּא מַגִיעַ לָאָרֶץ רוּחוֹת בָּאוֹת מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָעוֹלָם וּמְטַלְטְלוֹת אוֹתוֹ לְכַאן וּלְכַאן, כּוֹרְכוֹת אוֹתוֹ לְכַדוּר עָבֶה וְגָדוֹל, אֲשֶר רֹאשוֹ עַד הֶעָבִים מַגִיעַ וְסוֹבְבוֹת אִתּוֹ בְעִגוּל, מְפַזְרוֹת אוֹתוֹ וְשָבוֹת וְכוֹרְכוֹת וְסוֹבְבוֹת, עַד שֶׂהוּא מַגִיעַ לְשִפּוּלוֹ2 שֶל הָר, אוֹ לְאֵיזוֹ חוֹמָה וַהֲרֵיהוֹ נִפָּץ וּמִשְׂתָּרֵעַ עַל הָאָרֶץ.
אֵין בִּקְעָה, אֵין עֵמֶק וְאֵין נָחַל. כֻּלָם מְלֵאִים שֶלֶג, שֶעַד רָאשֵי הַגְבָעוֹת וְהֶהָרִים הֲרֵיהוּ מַגִיעַ. בְּאוֹתָהּ שָעָה הָלַךְ לוֹ יְהוּדִי צָעִיר לָבוּש בְּגָדִים קְרוּעִים וּנְעָלוֹת בָּלוֹת עַל רַגְלָיו, וְהוּא צוׁעֵד, נוֹפֵל מֵהַר לְבִקְעָה, מִגִבְעָה לְעֵמֶק, מֵאַדְמַת מִישוֹר אֶל פַּחַת, אֶל נַחַל מַיִם, נוֹפֵל וּמִשְתַּקֵעַ בְּתוֹךְ הַשֶלֶג וּבְתוֹךְ הַמַיִם שֶבַּנְחָלִים, נוֹפֵל וָקָם, גוֹרֵף בְּיָדָיו לְפָנָיו אֶת הַשֶלֶג וְצוֹעֵד הָלְאָה, הָלְאָה. לְאָן הוֹלֵךְ צָעִיר זֶה?
הוּא בְעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, וְזֶה שְלֹשָה יָמִים הֲרֵיהוּ מְהַלֵךְ בְּתוֹךְ הַשְלָגִים וְהָרוּחוֹת הָרָעוֹת הַמְנַשְבוֹת בּוֹ מִכָּל הָעֲבָרִים וּמְטַפְּחוֹת עָלָיו בַּשֶלֶג וּבְקֹר. לֶחֶם לֹא אָכַל וּמָקוֹם לְהֵרָגֵעַ בּוֹ וּלְחַמֵם אֶת גוּפוֹ לֹא מָצָא. עַתָּה כְבָר הִגִיעַ הַלַיְלָה הַשְלִישִי לְנוּדוֹ בִישִימוֹן וַעֲדַיִן אֵין לוֹ תִקְוָה לִמְצֹא לוֹ אֹכֶל וּמָקוֹם לָלִין, וְכֹחוֹ כְבָר הוֹלֵךְ וְכָלֶה, בִּרְכָּיו כוֹשְלוֹת תַּחְתָּיו וְכָל גוּפוֹ כִמְעַט קָפָא מִקֹר.
פִּתְאֹם וְהִנֵה מֵרָחוֹק נִרְאָה לוֹ אֵיזֶה נִיצוֹץ, וְהַנִיצוֹץ מַבְהִיק וְקַרְנֵי אוֹר יוֹצְאוֹת מִמֶנוּ וְהֵן מִתְפַּשְטוֹת לְכָל הָעֲבָרִים, עוֹלוֹת לְמַעְלָה וְנִמְשָכוֹת עַד הָרָקִיעַ, יוֹרְדוֹת לְמַטָה וּמַגִיעוֹת עַד הַשֶלֶג, הַמְכַסֶה אֶת הָאָרֶץ. הַהֵלֶךְ הַצָעִיר חָגַר שְאֵרִית כֹּחוֹ וְהָלַךְ נֹכַח הַנִיצוֹץ. הָלַך וְאַחֲרֵי רְגָעִים לֹא רַבִּים בָּא אֶל בַּיִת קָטָן וָדַל, אֲשֶר מֵחַלוֹנוֹ הַקָטָן בָּקַע וְיָצָא אוֹתוֹ הַנִיצוֹץ.
דָפַק הַהֵלֶךְ עַל הַחַלוֹן, וְעַד מְהֵרָה נִפְתְּחָה דֶלֶת הַבַּיִת וְאִיש נוֹצְרִי, זָקֵן, יָצָא אֵלָיו וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת בִּקֵש מִמֶנוּ לְהִכָּנֵס אֶל הַבָּיִת. וּבַבַּיִת חַם, חַם מְאֹד, כְּבִימֵי הַקַיִץ, וְהַנֵרוֹת הַדוֹלְקִים בַּמְנוֹרָה אֲשֶר עַל הַשֻלְחָן מְפִיצִים אוֹר וְשָלֹש מִטוֹת מֻצָעוֹת עוֹמְדוֹת הָכֵן, כְּאִלוּ הוּכְנוּ לְקַבֵּל אוֹרְחִים עוֹבְרֵי דֶרֶךּ, אֲשֶר הִתְעַנוּ בַקֹר וּבַשֶלֶג, לְמַעַן אֲשֶר יַחֲלִיפוּ פֹה כֹּחַ, יֵחַמוּ וְייִטַב לָהֶם.
הַהֵלֶךְ נִכְנַס וְהָיָה בְעֵינָיו כְּאִלוּ נִמְלַט מִתּוֹךְ גֵיהִנוֹם וּבָא אֶל גַן הָעֵדֶן. הַחֹם נִכְנַס לְכָל אֵבָרָיו וְגִידָיו וְהִשְׂבִּיעַ אוֹתוֹ תַעֲנוּג לְאֵין קֵץ וְהָאוֹר הַצַח הִרְהִיב אֶת עֵינָיו.
וְהַזָקֵן הַנוֹצְרִי מְדַבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת:
לִין פֹּה הַלָיְלָה פֹּה תִמְצָא מָנוֹחַ. שַל נְעָלֶיךָ הָרְטֻבּוֹת מֵעַל רַגְלֶיךָ, שֵב פֹּה לְיַד הַתַּנוּר וְיֵחַם לְךָ וּמַלְבּוּשֶיךָ הָרְטֻבִּים יִיבָשוּ. הַהֵלֶךְ עָשָׂה, כַּאֲשֶר אָמַר לוֹ בַעַל הַבַּיִת, וְהַלָז הוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלָיו דִבְרֵי פִתּוּי:
– גַם לֶחֶם אַאֲכִילְךָ וְגַם חַמִים אַשְקֶה אוֹתְָךְ. אַחַר כַּךְ תִּשְכַּב פֹּה עַל אַחַת הַמִטוֹת, תָּנוּחַ, תִּישָׁן…
יָשַב לוֹ הַהֵלֶךְ לְיַד הַתַּנוּר וְנִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹתָיו. נִסְתַּכֵּל וְרָאָה, וְהִנֵה כָּל כָּתְלֵי הַבַּיִת מְכֻסִים אֵיזוּ תְמוּנוֹת מוּזָרוֹת, אֲשֶר כְּמוֹתָן לֹא רָאָה מִיָמָיו, תְּמוּנוֹת וּצְלָמִים, וְהַתְּמוּנוֹת מֹשְׁכוֹת אֶת הַנֶפֶש וּמְפַתּוֹת לִכְרֹעַ לִפְנֵי הַצְלָמִים.
וּמִחוּץ חוֹדֵר אֶל הַבַּיִת קוֹל הָרוּחוֹת הַמְנַשְבוֹת, קוֹל שְרִיקָה נוֹרָאָה וַאֲיֻמָה וְקוֹל מַפַּץ הַשְלָגִים. וּבַבַּיִת חֹם וָאוֹר וּמִטָה מֻצַעַת, וְהַזָקֵן עוֹמֵד וּמְדַבֵּר רַכּוֹת:
– גַם לֶחֶם אַאֲכִילְךָ וְגַם חַמִים אַשְקְךָ וּבַמִטָּה תִשְׁכַּב וְתָנוּחַ.
– וּבְקֶרֶב הַהֵלֶךְ הַמֵעַיִם כַּחֲלִילִים הוֹמִים מֵרָעָב, וְהַזָקֵן הַנוֹצְרִי כְבָר פּוֹנֶה אֶל הַמְזָוֶה לְהָבִיא לוֹ לֶחֶם לֶאֱכֹל, אַךְ הַתְּמוֹנוֹת וְהַצְלָמִים, אֲשֶר עַל הַכְּתָלִים!..
וְהַיֵצֶר הָרָע, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב הַהֵלֶךְ אוֹמֵר לוֹ:
– בָּרוּךְ אֱלֹהִים, אֲשֶר הֲבִיאֲךָ הֵנָה וְחָלַץ אוֹתְךָ מִצָרוֹתֶיךָ. אֱכוֹל מִן הַלֶחֶם, אֲשֶר יִתֵּן לְךָ הָאִיש הַטוֹב וְהַיָשָר הַזֶה וּשְתֵה מִן הַמַשְקֶה אֲשֶר יַשְקְךָ וְתַצִיל אֶת נַפְשְׁךָ מִמָוֶת, וְאַחֲרֵי כֵן תִּשְכַּב עַל הַמִטָה הַמֻצַעַת וְתָנוּחַ וְתַחֲלִיף כֹּחַ, וְאִם גַם תִּכְרַע לִפְנֵי הַתְּמוּנוֹת מָה הָרָעָה, אֲשֶר תַּעֲשֶׂה?
הַהֵלֶךְ קָם מִמְקוֹמוֹ, וְעַד אֲשֶר הִסְפִּיק הַזָקֵן לְהֵגִיש לוֹ לֶחֶם, קָפַץ וּפָרַץ לַחוּץ וְאֶת נְעָלָיו הִשְאִיר בַּבָּיִת.
הַָרַב רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ יָשָב לוֹ בְבֵיתוֹ אֲשֶר בְּלִיזֶנְסְקְ תָּפוּס בְּמַחְשְבוֹתָיו. אַנְשֵי שְלוֹמוֹ וְתַלְמִידָיו, אֲשֶר הָיוּ מִשְתּוֹקְקִים תָּמִיד לָקַחַת מִפִּיו תוֹרָה, נִכְנְסוּ לְחַדְרוֹ, וְהוּא לֹא פָנָה אֲלֵיהֶם כְּלָל, כְּאִלוּ לֹא רָאָה אוֹתָם. פָּנָיו, אֲשֶר הָיוּ מְאִירִים תָּמִיד כְּאוֹר הַחַמָה, הֵפִיקוּ צַעַר, חֶמְלָה וְרַחֲמִים וּבְיָדָיו עָשָׂה תְנוּעוֹת מִתְּנוּעוֹת שוֹנוֹת. יֵש אֲשֶר הֱרִימָן לְמַעְלָה בִכְבֵדוּת, כְּאִלוּ הֵנִיף אֵיזֶה מַשָׂא: יֵש אֲשֶר הוֹשִיט אוֹתָן לְפָנָיו, כְּאִלוּ הָיָה מַרְאֶה בָּהֵן אֵיזֶה דָבָר, אוֹ מָקוֹם וְיֵש אֲשֶר שִלֵב אוׁתָן עַל לִבּוֹ, כְּאוֹמֵר: הָבָה וְנִרְאֶה אַחֲרִית דָבָר. –
כַּךְ עָשָׂה שְנֵי לֵילוֹת וְשְלֹשָה יָמִים. הַלַיְלָה הַשְלִישִי יָשַב הָרַבִּי עַל כִּסְאוֹ וְנָח מִתְּנוּעוֹתָיו, אַך נִסְתַּכֵּל לְפָנָיו, נִסְתַּכֵּל, כְּאִלוּ הִתְבּוֹנֵן לָדַעַת אֶת אֲשֶר יִקְרֶה.
פִּתְאֹם קָם מִמְקוֹמוֹ וְצָעַק בְּקוֹל גָדוֹל:
– רִתְמוּ הַסוּסִים! רִתְמוּ מְהֵרָה! מַהֲרוּ! אַל תִּתְמַהְמָהוּ!
תַּלְמִידָיו מִהֲרוּ וּפָקְדוּ עַל הָעֶגְלוֹן שֶל הָרַבִּי לִרְתֹּם אֶת הַסוּסִים אֶל הָעֲגָלָה, אַךְ הָרַבִּי הוֹסִיף וְזֵרַז אוֹתָם: – בְּגָדִים חַמִים, אַדֶרֶת שֵׂעַר וּנַעֲלַיִם קְחוּ! קְחוּ, אַל תִּתְמַהְמָהוּ! גַם בַּקְבּוּק יַיִן שָׂרוּף תִּקְחוּ, גַם תּוּפִינִים, אֲשֶר בְּלִי נְטִילַת יָדַיִם יֵאָכְלוּ – קָחוּ!
הַתַּלְמִידִים עָשׂוּ כַאֲשֶר אָמַר הָרַבִּי וְעַד מְהֵרָה יָשַב הָרַבִּי עַל עֶגְלָתוֹ וַאֲחָדִים מִתַּלְמִידָיו אִתּוֹ. וּמְנַשְבוֹת הָיוּ רוֹחוֹת קָרוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים, וְעַמוּדֵי שֶלֶג הָיוּ מְרַקְדִים וּמְפַזְזִים בָּאֲוִיר, וְהַדֶרֶךְ חֲלַקְלַקָה וּמְלֵאָה חַתְחַתִּים וְהַסוּסִים צוֹעֲדִים וְנִכְשָלִים, וְהָרַבִּי מְזָרֵז אֶת הָעֶגְלוֹן!
– מַהֵר, מַהֵר! חוּשָה!
– לְֹאָן? – שָאַל הַָעֶגְלוֹן – לְאָן? – מַהֵר, מַהֵר! – מְזָרֵז הָרַבִּי – אֶל אֲשֶר יֵלְכוּ הַסוּסִים, יֵלְכוּ, אַךְ מַהֵר!
עָבְרוּ כִבְרַת אֶרֶץ, וְהִנֵה בְתוֹךְ עֲרֵמַת שֶלֶג נִצָב בָּחוּר יְהוּדִי וְהוּא יָחֵף וּמַלְבּוּשָיו אֲשֶר עָלָיו קַלִים וּקְרוּעִים, וְנוצְרִי זָקֵן מַחֲזִיק בּוֹ וּמֹשֵךְ אוֹתוֹ, וְהַבָּחוּר נֶאֱבָק אִתּוֹ וּמִתְאַמֵץ לְהִתְחַמֵק מִיָדָיו.
הָרַבִּי קָפַץ מַהֵר מִן הָעֲגַָלָה וְנִגַש אֶל הַזָקֵן הַנוֹצְרִי וּבִקֵש מִמֶנוּ, שֶיַעֲזוֹב אֶת הַבָּחוּר הַיְהוּדִי.
– לֹֹא אֶעֱזְבֵהוּ! – אָמַר הַזָקֵן הַנוֹצְרִי – אֵינִי רַשָאִי לְעָזְבֵהוּ.
הָרַבִּי, רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ, הוֹסִיף וּבִקֵש:
– הַנַח לוֹ, הַנַח! –
וְכַאֲשֶר רָאָה הָרַבִּי, שֶבַּקָשוֹתָיו, אֵינָן מוֹעִילוֹת לְהַטוֹת אֶת לֵב הַזָקֵן לְחֶפְצוֹ, אָמַר לוֹ;
– לָמָה תַחְפּוֹץ בְּמוֹת הַבָּחוּר הַנָקִי הַזֶה בַּקוֹר? אַלְבִּישֵהוּ, אַנְעִילֵהוּ, אַשְקֵהוּ מְעַט יַיִן שָׂרוּף וְאַחֲרֵי כֵן תַּעֲשֶׂה אִתּוֹ כְחֶפְצֶךָ.
הַנוֹצְרִי הִסְכִּים וְתַלְמִידָיו שֶל הָרַבִּי הִלְבִּישוּ וְהִנְעִילוּ אֶת הַבָּחוּר וְהוֹצִיאוּ גַם אֶת בַּקְבּוּק יַיִן הַשָׂרוּף, אֲשֶר הֵבִיאוּ אִתָּם, וְהָרַבִּי מָסַךְ כּוֹס אַחַת וְהִשְקָה אֶת הַבָּחוּר. מָסַךְ כּוֹס שֵנִית וְנָתַן לַנוֹצְרִי הַזָקֵן. מָסַך כּוֹס שְלִישִית וּרְבִיעִית וְנָתַן אוֹתוֹ לְאוֹתוֹ נוֹצְרִי. נִכְנַס יַיִן וְיָצָא סוֹד.
הִתְחִיל הַנוֹצְרִי מְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ:
– כְּבָר בָּטוּחַ הָיִיתִי, שֶהוּא, גְדוֹל הַכְּמָרִים, יֵהָנֶה בְכִפְלַיִם: בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה תָבִיא הַנְזִירָה אֵלַי אֶת הַיְהוּדִיָה הַיְפֵהפִיָה מִקְרַסְנִיבְּרוֹד, וְצִפּוֹר זוֹ מֵאֵלֶיהָ בָּאָה אֶל הַמַלְכֹּדֶת!
– לוּלֵא בָאתֶם הֵנָה – אָמַר אֶל הָרַבִּי – כִּי עַתָּה חַג כָּפוּל הָיָה לָנוּ מָחָר: יְהוּדִיָה וִיהוּדִי הָיוּ נִכְנָסִים יַחְדָו לִבְרִית דָתֵנוּ!
הֶחֱזִיק הָרַבִּי בַבָּחוּר וְאָמַר לְהוֹשִיבוֹ עַל הָעֲגָלָה, אֲבָל הַנוֹצְרִי אָחַז בּוֹ גַם הוּא וְקָרָא:
– לֹֹא, לֹא אֶעֱזְבֵהוּ! אֵינִי רַשָׂאִי לְעָזְבֵהוּ! דָמִי בְרֹאשִי!
הֲרֵי לְכַךְ הוֹשִיב אוֹתִי גְדוֹל הַכְּמָרִים בְבַיִת זֶה. כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִיָה הָרוֹצִים לְהִתְנַצֵר, אֶל הַבַּיִת הַזֶה יוּבְאוּ בָרִאשוֹנָה, לְמַעַן הַסְתֵּר אוֹתָם מִפְּנֵי הַיְהוּדִים הָאוֹרְבִים לָהֶם, וְגַם כָּל יְהוּדִי הַסָר אֶל הַבַּיִת, לֹא יִמָלֵט עוֹד מִשָם, עַד אֲשֶר יָמִיר אֶת דָתוֹ. עַתָּה, כַּאֲשֶר יָבֹא רֹאש הַכְּמָרִים אֵלַי מָחָר וְיִרְאֶה עִקְבוֹת רַגְלֵי אִיש בַּשֶלֶג, יָדַע, כִּי אִיש בָּא אֶל הַבַּיִת וְאִם לֹא יִמְצָאֵהוּ וַהֲרָגָנִי.
הָרַבִּי הוֹסִיף וּמָסַךְ כּוֹסוֹת אֲחָדוֹת לַזָקֵן וְהוֹכִיחַ לוֹ, שֶלֹא יִוָדַע לְאִיש דְבַר בֹּא הַבָּחוּר הַיְהוּדִי אֶל הַבַּיִת הַהוּא, כִּי הָרוּחוֹת הַמְנַשְבוֹת מְכַסוֹת אֶת עִקְבוֹת הָרַגְלַיִם אֲשֶר עַל הַשָלֶג.
– אֲבָל מִי זֶה וּמַה זֶה הֵבִיא אֶתְכֶם, יְהוּדִים, לְכַאן, לִמְקוֹם יְשִימוֹן, תֹּהוּ לֹא־דֶרֶךְ, בְּלֵיל קוֹר זֶה? – שָאַל הַנוֹצְרִי הַזָקֵן.
– רָאִיתִי בָחוּר אֻמְלָל זֶה בוֹרֵחַ יָחֵף וְכִמְעַט עֵרוֹם מִמָקוֹם שֶיֵש בּוֹ סַכָּנָה לְנִשְמָתוֹ וְיָצָאתִי לְהַצִילוֹ.
– רָאִיתָ! – קָרָא הַנוֹצְרִי – בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ רָאִיתָ!
נָתַן הַנוֹצְרִי כָבוֹד וּבְרָכָה לֵאלֹהֵי הַיְהוּדִים וְצַדִיקָיו, וּפָנָה וְהָלַךְ לוֹ.
חָבַק הָרַבִּי אֶת הַבָּחוּר הַהֵלֶךְ, נָשַק אוֹתוֹ וְהוֹשִיבָהוּ אֶצְלוֹ עַל עֶגְלָתוֹ וֶהֱבִיאָהוּ לְבֵיתוֹ.
– שְנֵי נִסְיוֹנוֹת גְדוֹלִים נִתְנַסָה יַעֲקֹב־יִצְחָק זֶה – אָמַר הָרַבִּי לְתַלְמִידָיו, כְּשֶשָב עִם הַבָּחוּר לְבֵיתוֹ – וְהוּא עָמַד בָּהֶם. עָתִיד הוּא לִהְיוֹת רַבִּי גָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. וְהָרַבִּי הוֹסִיף וְדִבֶּר אֶל לְבָבוֹ:
– עֲבוֹדָה קָשָה הָיְתָה לְפָנַי, קָשָה מְאֹד. כַּאֲשֶר נָפַל בְּדַרְכּוֹ, הֲקִימוֹתִיו, גָרַף אֶת הַשֶלֶג וְאֲנִי הָיִיתִי עוֹזֵר עִמוֹ. עַל הָרִים וּגְבָעוֹֹת הֶעֱלִיתִיו וְלָעֲמָקִים הוֹרַדְתִּיו. הוֹרֵיתִי לוֹ אֶת הַדֶרֶך, עַד שֶבָּא אֶל אוֹתוֹ הַבַּיִת. הֲרֵי הַקִטְרוּג שֶהָיָה עָלָיו בַשָמַיִם גָדוֹל הָיָה: בְּבַת יִשְׂרָאֵל מָאָס. רָאָה מַה שֶרָאָה, וּמַה בְּכַךְ? לְנַסוֹת הַָיָה מְחֻיָב וְאוּלַי הָיָה מַצְלִיחַ לַהֲשִיבָהּ מִדַרְכָּהּ הָרָעָה. בָּאוּ מְלִיצֵי יֹשֶר וְטָעָנוּ: כְּבָר הִיא מְשֻקָעָה בְכָל מִינֵי טֻמְאָה: וְזֶה שֶמָאַס בָּהּ, בְּתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶה מָאַס וּבָחַר לְהֵעָנוֹת וְלִסְבּוֹל יִסוּרִים קָשִים וְרָעִים, וּבִלְבַד שֶיִתְרַחֵק מִן הַטֻמְאָה. וְהַמְקַטְרְגִים בְּשֶלָהֶם: לֹא נִסָה לְהוֹצִיא בַת יִשְׂרָאֵל מֵעוֹמֶק הַטֻמְאָה. וְהַדִין נִגְמָר: יִבָּחֵן עוֹד הַפַּעַם וְנִרְאֶה, אִם יַעֲמוֹד בְּנִסָיוֹן. בָּא אֶל אוֹתוֹ הַבַּיִת וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן הָיִיתִי: הֲיַעֲמוֹד בְּנִסָיוֹן? וְהוּא עָמַד בְּנִסָיוֹן, עָמָד!
הֲרֵי בַעַל הַנִסָיוֹן לְפָנֵינוּ! – קָרָא הַָרַבִּי לְתַלְמִידָיו.
* * * * *
לְמָחֳרַָת הַיוֹם הַהוּא הִתְגַָרוּ הַגוֹיִם בַּיְהוּדִים יוֹשְבֵי לִיזֶנְסְקְ: – יְהוּדִיָה יְפֵהפִיָה וַעֲשִירָה, בִּתּוֹ הַיְחִידָה שֶל הַגְבִיר רַבִּי יַעֲקֹב מִקְרַסְנִיבְּרוֹד וְכַלָתוֹ שֶל הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר מִשֶבֶּרְשִין נִכְנְסָה לְדָתֵנוּ. זֶה כְבָר הִכִּירָה אֶת גְדֻלַת אֱלֹהֵינוּ, וְעַתָּה בָרְחָה מִבֵּית אָבִיהָ. וְהַיְהוּדִים כָּבְשוּ אֶת פְּנֵיהֶם בַּקַרְקַע וְשָתָקוּ. מְשֻקָעָה הָיְתָה אוֹתָהּ מְשֻמֶדֶת בְּכָל שַעֲרֵי הַטוּמְאָה, עַד שֶגַם אוֹתוֹ קָדוֹש, רַבִּי יַעֲקֹב יִצְחָק, לֹא יָכוֹל עוֹד לְהַצִילָהּ. הַ“קְלִפָּה”3 שֶתָּקְפָה אוֹתוֹ עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה הָיָתָה. וַי, וַי!..
אִילָנוֹת וּדְשָאִים נִלְחָמִים.
מאתעזריאל נתן פרנק
הַיָמִים, שֶבָּהֶם נִתְגַלָה הָרַבִּי רַבִּי יַעֲקֹב יִצְחַָק וְשָׂם אֶת מִשְכָּנוֹ בָעִיר לוּבְּלִין, הָיוּ רָעִים וָנוֹרָאִים מְאֹד. שְפִיכוֹת דָמִים וְגָזֵל הָיוּ מְהַלְכִים בֵּין הַיְהוּדִים שְבַּמְדִינָה וְעוֹשִׂים בָּהֶם שַמוֹת. מַלְכֻיוֹת הָיוּ מִתְגָרוֹת זוֹ בְזוֹ וְנִלְחָמוֹת זוֹ בְזוֹ, וְהַגְיָסוֹת 1 שֶלָהֶן עָבְרוּ מִמָקוֹם לְמָקוֹם. הָרְגוּ בַיְהוּדִים, חָבְלוּ בָהֶם וְגָזְלוּ אֶת מָמוֹנָם.
מֶה עָשָׂה הָרַבִּי בְאוֹתָהּ שָעָה? –
הוּא יָשַב לוֹ בְחַדְרוֹ, עֵינָיו הָיוּ נְשׂוּאוֹת לַמָרוֹם וְיָדָיו פְּשוּטוֹת לַשָמָיִם, פָּנָה לִימִין, פָּנָה לִשְׂמֹאל, פָּנָה לְאַרְבַּע רוּחוֹת, נִכָּר הָיָה בוֹ, שֶהוּא מְחַפֵּש אֵיזוֹ עֵצָה, אֵיזוֹ תַחְבֻּלָה. לִבְסוֹף מָרַט אֶת פֵּאוֹתָיו וּזְקָנוֹ, הָיָה מוֹרִיד וּמַעֲלֶה אֶת כְּתֵפָיו, כְּאוֹמֵר: אֵין עֵצָה. פָּנוּ אֵלָיו הַחֲסִידִים וְצָעָקוּ:
– רַבִּי, כְּלָיָה בָאָה עָלֵינוּ! הַיְהוּדִים נֶהֱרָגִים, נִטְבָּחִים!
קָם הָרַבִּי מִמְקוֹמוֹ וְאָמַר לָצֵאת לַחוּץ. הִתְאַמְצוּ הַחֲסִידִים לַעֲצוֹר בַּעֲדוֹ.
– רַבִּי, חַרְבָּם שֶל הָרְשָעִים מִתְהַפֶּכֶת בַּחוּץ! הַכֹּל נֶחְבָּאִים, מִסְתַּתְּרִים. סַכָּנַת מָוֶת!
לֹא הִשְגִיחַ הָרַבִּי בָהֶם וְיָצָא לַחוּץ. יָצָא וּפָנָה לִימִין פָּנָה לִשְׂמֹאל, פָּנָה לַאֲחוֹרָיו, נִסְתַּכֵּל לְפָנָיו, הָיָה מְהַלֵךְ הֵנָה וַהֲלוֹם, וְשָלוֹם לוֹ, הַגְיָסוֹת רָאוּ אוֹתוֹ כְשֶהוּא מִסְתַּכֵּל וּמְהַלֵךְ, וְהוֹרִידוּ אֶת כְּלֵי הַזַיִן שֶלָהֶם לָאָרֶץ וְנִצְבוּ בְשוּרוֹת, כְּאִלוּ הָיָה הָרַבִּי הַמְפַקֵד אוֹתָם וּמְצַוֶה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת כָּךְ.
נִסְתַּכְּלוּ הַיְהוּדִים הַמִתְחַבְּאִים בְּעַד הַסְדָקִים וְַהַחֲרַכִּים וְרָאוּ אֶת הָרַבִּי מְהַלֵךְ וְאֵין פּוֹגֵעַ בּוֹ, וְיָצְאוּ גַם הֵם, וְהִתְהַלְכוּ בַחוּץ, וְגַם בָּהֶם לֹא פָגַע אִיש לְרָעָה. כְּסָבוּרִים הָיוּ אוֹתָם הַיְהוּדִים שֶלֹא הֶאֱמִינוּ בָרַבִּי: מִקְרֶה הוּא. בְּוַדַאי שֶשַׂר אַחֵר, שַׂר שֶל חֶסֶד, קָם לַגְיָסוֹת וְהוּא הַמוֹחֶה בַסָרִים לְמִשְמַעְתּוֹ לְהָרַע לַיְהוּדִים. אֲבָל הַחֲסִידִים הָיוּ יוֹדְעִים הֵיטֵב, בְּשֶלְמָה הָיָה הַדָבָר.
שָב הָרַבִּי אֶל בֵּיתוֹ, וְשָבוּ גַם הַחֲסִידִים אֶל בָּתֵּיהֶם. אֲבָל אוֹתָם הַיְהוּדִים, שֶלֹא הֶאֱמִינוּ בָרַבִּי, נִשְאֲרוּ בַחוּץ. קָמוּ הַגְיָסוֹת עַל הַיְהוּדִים הָאֵלֶה וְהִכּוּן וְחָבְלוּ בָהֶם.
כֵּיוָן שֶגָדְלוּ צַעֲקוֹתֵיהֶם שֶל הַמֻכִּים וְהַנֶחְבָּלִים וְקוֹלָם הִגִיעַ אֶל בֵּיתוֹ שֶל הָרַבִּי, שוּב יָצָא הָרַבִּי לַחוּץ וְשוּב הוֹרִידוּ הַגְיָסוֹת אֶת כְּלֵי הַזַיִן שֶלָהֶם וְנִצְבוּ בְשוּרוֹת וּמִמְקוֹמָם לֹא זָזוּ, קָצַף הַשָׂר שֶל הַגְיָסוֹת וְחָרַק שֵן.
– יְהוּדִי מְכַשֵף! – קָרָא בַחֲמָתוֹ – בַיְהוּדִים אַחֶיךָ אֶנְקֹם אֶת נִקְמַת כְּבוֹדִי! לִשְאָר הֶעָרִים נֵלֵךְ נַהֲרֹג, נִטְבָּח!
שָמַע הָרַבִּי וְלֹא אָמַר כְּלוּם. פָּקַד הַשַׂר עַל הַגְיָסוֹת שֶלוֹ, שֶיֵצְאוּ מִן הָעִיר וְהוּא יָצָא בְרֹאשָם. רָאָה הָרַבִּי כַךְ וְיָצָא אַחֲרֵיהֶם. יָצָא וְנִסְתַּכֵּל בָּעֲשָׂבִים, נִסְתַּכֵּל וְלָחָש. נִסְתַּכֵּל בַּגְיָסוֹת שֶהָלְכוּ לְפָנָיו, נִסְתַּכֵּל וְלָחָש וְהָלַךְ אַחֲרֵיהֶם. פִּתאֹם וְהִנֵה הַשָׂר שֶל הַגְיָסוֹת בּוֹעֵט בְּרַגְלָיו וּמִתְנוֹעֵעַ בְּכָל גוּפוֹ, קוֹפֵץ בָּאֲוִיר בְּרַגְלָיו וְאֶת רֹאשוֹ הוּא מוֹרִיד לְמַטָה, קוֹפֵץ לְמַעְלָה, מוֹרִיד אֶת רֹאשוֹ לְמַטָה וְצוֹעֵק בְּקוֹל גָדוֹל:
– וַי, וָי! הָעֲשָׂבִים דוֹקְרִים, הֶעָלִים נוֹשְרִים מִן הָאִילָנוֹת וְגַם הֵם דוֹקְרִים, דוֹקְרִים וּפוֹלְחִים כַּחֲנִיתוֹת! וַי, וָי!
וּמִן הָאִילָנוֹת מִלְמַעְלָה וְהָעֲשָבִים מִלְמַטָה קוֹל אַדִיר יוֹצֵא וּמַכְרִיז:
– נִקְמַת הַיְהוּדִים!.. כַּאֲשֶר עָשִׂיתָ לַיְהוֹדִים, כֵּן נַעֲשֶׂה לָךְ!
וְהַשָׂר בּוֹעֵט וְקוֹפֵץ בְּרַגְלָיו, מוֹרִיד וּמַעֲלֶה אֶת רֹאשוֹ, מֵנִיעַ כָּל גוּפוֹ וְצוֹעֵק בְּכִָל כֹּחוֹ:
– וַי, וָי! גַם אֲנִי וְגַם הַגְיָסוֹת שֶלִי לֹא נִפְגַע עוֹד בַּיְהוּדִים! וַי, וָי! גַם לִפְנֵי הַמֶלֶךְ אֶתְחַנֵן! וַי, וָי!
אֶתְחַנֵן בְּעַד הַיְהוּדִים! וַי, וָי! טוֹבוֹת וַחֲסָדִים אֶעֲשֶׂה לַיְהוּדִים! וַי, וָי! כָּל יְמֵי חַיֵי חֲסָדִים לַיְהוּדִים אֶעֱשֶׂה! – וַי, וָי!
שָמַע הָרַבִּי וְשָב אֶל הָעִיר. שָב הָרִבִּי וְהַגְיָסוֹת וְהַשָׂר בְּרֹאשָם שָבוּ אַחֲרָיו. שָבוּ וְלֹא פָגְעוּ עוֹד בְּשוּם אִיש יְהוּדִי לְרָעָה. אַדְרַבָּה: טוֹבוֹת וַחֲסָדִים עָשׂוּ אִתָּם. עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים וְרָצִים יָצְאוּ מֵאֵת הַמֶלֶךְ דְחוּפִים וּמְבֹהָלִים וְהִכְרִיזוּ בְכָל הַמְדִינָה:
– מִטַעַם הַמֶלֶךְ: אָסוּר לִנְגֹעַ בַּיְהוּדִים לְרָעָה! כָּל הַנוֹגֵעַ בִּיהוִדי מוֹת יוּמָת!
-
גיסות – גדודי צבא. ↩
בִּרְכַּת הֶדְיוֹט
מאתעזריאל נתן פרנק
יוֹשֵב לוֹ הַָרַבִּי עַל כִּסְאוֹ וּמִצְטָעֵר מְאֹד. הֲמוֹנֵי חֲסִידִים עוֹמְדִים לְפָנָיו וְעֵינֵיהֶם מְפִיקוֹת תַּחֲנוּנִים. פְּלוֹנִי בָא לְבַקֵש רַחֲמִים עַל אִשְתּוֹ הַחוֹלָה וּמַחֲלָתָהּ אֲנוּשָה. אַלְמוֹנִי־הַגַלְגַל נֶהְפַּךְ עָלָיו וְאֵין לוֹ בַמֶה לְפַרְנֵס אִשָּה וִילָדִים. זֶה עוֹמֵד וּבוֹכֶה עַל שֶנִתְחַיֵב חוֹבַת גָלוּת בִּגְלַל עֲלִילַת שָוְא, אֲשֶר שָׂמוּ לוֹ שוֹנְאָיו. הַלָה נֶאֲנָח עַל צָרוֹת רָעוֹת וְרַבּוֹת שֶבָּאוּ עָלָיו. כָּל שְאָר הָאֲנָשִים נֶאֱנָקִים אִיש אִיש מִמַכְאוֹבוֹ וּפִצְעֵי לְבָבוֹ. הַבַּיִת נִמְלָא אֲנָחוֹת וָבֶכִי, וְהָרַבִּי כְלֹא שוֹמֵעַ. לַעֲתִידוֹת צוֹפֶה הָרַבִּי עַתָּה, וְהָעֲתִידוֹת הָאֵלֶה מַה נוֹרָאוֹת הֵן! גְזֵרָה אַחֲרֵי גְזֵרָה יוֹצֵאת וְכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן רָעָה מֵחֲבֶרְתָּהּ, וְהַגְאֻלָה רְחוֹקָה!
צוֹפֶה הָרַבִּי, צוֹפֶה וּמַבִּיט וּפָנָיו הוֹלְכִים וּמִשְתַּנִים, הוֹלְכִים וּמִתְעַקְמִים, כִּי גָדוֹל כְּאֵבוֹ מְאֹד מְאֹד. רָאוּ הַחֲסִידִים וְחֶרְדָתָם גָדְלָה מְאֹד.
פִּתְאֹם אוֹרוּ פְנֵי הָרַבִּי וְעֵינָיו הֵפִיקוּ שִׂמְחָה וְחָדְוָה. עוֹד רֶגַע, וְהִנֵה הוּא מוֹחֶה כָּף אֶל כָּף וּמְנַעֲנֵעַ בְּרֹאשוֹ, וְאֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו הוּא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, וְהַכֹּל בִּנְעִימָה, כְּיֹצֵא בְמָחוֹל וּמְרַקֵד לְקוֹל הַמְנַגְנִים בְּפֶה, אוֹ בִכְלֵי שִיר.
– קִרְאוּ לוֹ! הֲבִיאוּהוּ אֵלָי, הֲבִיאוּהוּ מְהֵרָה! – קָרָא פִּתְאֹם אֶל הָאֲנָשִים הַנִצָבִים עָלָיו.
– לְמִי נִקְרָא? אֶת מִי נָבִיא? – קָרְאוּ רָאשֵי הַחֲסִידִים וְתָמָהוּ.
– אֶל רְחוֹב פְּלוֹנִי לְכוּ וְאֶת הַיְהוּדִי הַמְרַקֵד שָם בַּחוּץ הָבִיאוּ, הָבִיאוּ חִיש, מַהֵר!
מְבֹהָלִים יָצְאוּ רָאֹשֵי הַחֲסִידִים אֶל הַמָקוֹם, אֲשֶר אָמַר הָרַבִּי, וְהִנֵה הֲמוֹן אֲנָשִים, נָשִים וִילָדִים עוֹמְדִים בְּמַעְגָל, וּבְתוֹךְ הַמַעְגָל מְנַגְנִים בִּכְלֵי שִיר וְלִפְנֵי הַמְנַגְנִים, אֲשֶר בְּיָדוֹ הָאַחַת שוֹט וּבַשְנִיָה – בִּקְבּוק גָדוֹל מָלֵא יַיִן שָׂרוּף וְהוּא מְפַזֵז וּמְכַרְכֵּר, וּמִדֵי רֶגַע בָּרֶגַע הוּא שוֹתֶה מִן הַבַּקְבּוּק נוֹתֵן מִמֶנוּ לַמְנַגְנִים, מֵנִיף אֶת שוֹטוֹ וְאֶת בַּקְבּוּקוֹ וּמוֹסִיף לִרְקֹד.
הְחֱזִיקוּ בוֹ הַחֲסִידִים וְאָמָרוּ:
– בֹּא אִתָּנוּ אֶל הָרַבִּי, בֹּא.
וְהִאישׁ סֵרַב:
– מַה לִי חֲסִידִים? מַה לִי רַבִּי?
וְכַאֲשֶר הִפְצִירוּ בוֹ הַחֲסִידִים, הִגִיש גַם אֶל פִּיהֶם אֶת הַבַּקְבּוּק וְקָרָא:
– שְתוּ וְשִמְחוּ גַם אַתֶּם, שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָה, שְתוּ וְשִׂמְחוּ, וּמַה לָכֶם וְלָרַבִּי?
וְהַָאִיש הוֹסִיף לְכַרְכֵּר וּלְפַזֵז, וּבְפַזְזוֹ קָרָא:
– הַכֹּל הָיָה מוֹכָן לַחֲתֻנָה… חֲתֻנָה שֶל יְתוֹמָה…רַק טַלִית חֲסֵרָה!… וּבִגְלַל טַלִית… לְבַיֵשׂ יְתוֹמָה אָמָרוּ! אֶת הֶחָתָן אָמְרוּ לָקַחַת וְלָלֶכֶת!…לֹא, לֹא! אֲנִי רְאוּבֵן הָעֶגְלוֹן חָי! לֹא אֶתֵּן, לֹא!…בַָּאתִי וְנָתַתִּי מָמוֹן לִקְנוֹת טַלִית!
נָתַתִּי!… הֵא גַם לָכֶם, מְנַגְנִים!…הֵא גַם לָכֶם מָמוֹן וּמַשְקֶה!…שִׂמְחוּ, שִׂישׂוּ בְשִׂמְחַת מִצְוָה!…
וְהִשְלִיך הָאִיש מַטְבֵּעוֹת אֶל הַמְנַגְנִים וְהִגִיש אֶל פִּיהֶם אֶת הַבַּקְבּוּק, וְאַחַר כַּךְ הִגִיש אֶת הַבַּקְבּוּק גַם אֶל פִּי הַחֲסִידִים וְקָרָא גַם אֲלֵיהֶם: – לְחַיִים! שְתוּ, שִׂישׂוּ וְשְׂמָחוּ.
שָתוּ גַם הַחֲסִידִים וְכַאֲשֶר רָאוּ, שְהָאִיש הוּא כְבָר שִכּוֹר, פִּתּוּ אוֹתוֹ, שֶיֵלֵךְ אִתָּם אֶל הָרַבִּי.
– שָם נִשְתֶּה, שָם נִשְׂמַח, שָם נִרְקֹד! הוֹ, נִרְקֹד! וְהָאִיש נִפְתָּה וּבְבִרְכַּיִם כּוֹשְלוֹת הָלַך אִתָּם אֶל הָרַבִּי וּבְלֶכְתּוֹ הוֹסִיף לִרְקֹד בְּאָחֲזוֹ בְיָדוֹ הָאַחַת שוֹט וּבַשֵנִית בַּקְבּוּק.
– שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ! – קָרָא הָאִיש בְּהִכָּנְסוֹ אֶל הָרַבִּי – שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ! הָבוּ יַיִן־שָׂרוּף, הָבוּ. כַּאֲשֶר אֲמַרְתֶּם! מָסַךְ הָרַבִּי לָאִיש כּוֹס גְדוֹלָה, הוֹשִיט אוֹתָהּ לוֹ, אַךְ לִפְנֵי תִתּוֹ אוֹתָהּ בְּיָדוֹ אָמַר לוֹ:
– הַיְהוֹדִים בַּגָלוּת, וְהַגָלוּת מָרָה מְאֹד, גְזֵרוֹת רָעוֹת וְנוֹרָאוֹת מִתְחוֹלְלוֹת וּבָאוֹת, וְאַתָּה בָרֶך נָא אוֹתָנוּ, בָּרֵךְ!
אֲבָל הָאִיש לֹא שָמַע אֶת דִבְרֵי הָרַבִּי. כָּל לִבּוֹ וּמֹחוֹ הָיוֹ מְלֵאִים אַךְ רַעְיוֹן אֶחָד: יְתוֹמָה עֲנִיָה מוּכָנָה לְהִנָשֵׂא לְאִיש, הַכֹּל כְּבָר הוּכַן לַחֲתֻנָה וּבִגְלַל טַלִית הָיְתָה כָל הַחֲתֻנָה עוֹמֶדֶת לְהִבָּטֵל, וְרַק הוּא הִצִיל בְּמָמוֹנוֹ אֶת הַיְתוֹמָה הָעֲנִיָה מִבּוּשָה וּכְִלִמָה וּבִגְלָלוֹ תִנָשֵׂא לְאִיש כְּכָל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל.
– בָּרֶךְ נָא, בָּרֵךְ! – הֵאִיץ בּוֹ הָרַבִּי.
– הַלְוַאי שֶבְּנוֹתֵיכֶן לֹֹא תִהְיֶינָה יְתוֹמוֹת, תִּזְכּוּ לְהַשִׂיא אוֹתָן בְּעַצְמְכֶם לַאֲנָשִים וּלְחַתְנֵיהֶן תִּתְּנוּ טַלִיתוֹת! – קָרָא הָאִיש וְחָטַף מִיַד הָרַבִּי אֶת כּוֹס יַיִן הַשָרוּף.
– זֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׂר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם כֻּלְכֶם! – קָרָא הָאִיש בַּהֲרִימוֹ אֶת הַשוֹט אֲשֶר בְּיָדוֹ – לְחַיִים! – לְחַיִים! – עָנוּ אַחֲרָיו כָּל הַנִמְצָאִים שָם.
וְהָרַבִּי שָב לוֹ אֶל כִּסְאוֹ וְנֶאֱנַח, וְשוּב הֵפִיקוּ פָנָיו צַעַר וּמַכְאוֹבִים.
– לֹֹא זָכִינוּ – אָמַר אֶל עַצְמוֹ – עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ. כְּסָבוּר הָיִיתִי, שֶכְּבָר, כְּבָר בָּא הַקֵץ… בְּאָדָם זֶה הָיָה הַדָבָר תָּלוּי… הוּא שָׂמַח בְּשִׂמְחַת מִצְוָה גְדוֹלָה שֶעָשָׂה וְכָל הַפַּמַלְיָא שֶל מַעֲלָה שָׂמְחָה אִתּוֹ… הוּא רָקַד וְכָל הַמַלְאָכִים רָקְדוּ עִמוֹ… נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּפַּמַלְיָא שֶל מַעֲלָה: בִּרְכָתוֹ בִּשְעַת שִׂמְחָתוֹ תְקֻיַם… אִלְמָלֵי הָיָה מְבָרֵךְ אוֹתָנוּ, שֶבִּמְהֵרָה יָבֹא הַקֵץ לְגָלוּתֵנוּ!…
– בִּרְכַּת הֶדְיוֹט! – קָרָא הָרַבִּי בִּפְנוֹתוֹ אֶל חֲסִידָיו וַאֲנָחָה מָרָה הִתְפָּרְצָה מִפִּיו.
דִין־תּוֹרָה עִם הַקָדוֹש־בָּרוֹךְ־הוּא.
מאתעזריאל נתן פרנק
נִכְנַס אָדָם אֶחָד אֶל הָרַבִּי וְצָוָח: – אֵינִי רוֹצֶה בְמִצְוֹת, אֵינִי רוֹצֶה בַתּוֹרָה, אֵינִי רוֹצֶה בֵּאלֹהִים!
וְאוֹתוֹ אָדָם יָחֵף הָיָה, מַלְבּוּשָיו קְרָעִים, חֶבֶל בְּמָתְנָיו וּמַרְאֵה פָּנָיו הֵעִיד בּוֹ, שֶאָדָם גַס הוּא. שָמְעוּ הַחֲסִידִים, הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הָרַבִּי אֶת דְבָרָיו שֶל אָדָם זֶה וְתָׂמָהוּ:
– כֵּיצַד מֵעֵז זֶה לְדַבֵּר דְבָרָים כָּאֵלֶה לִפְנֵי הָרַבִּי?! וְאוֹתוֹ אָדָם צוֹעֵק וְאֵינוֹ פוֹסֵק:
– אַתֶּם, הַצַדִיקִים וְהַחֲסִידִים, אוֹמְרִים, שֶמִצְוָה לָתֵת צְדָקָה. הוֹ, נָתַתִּי! גַם לְרַבִּי הָיִיתִי נוֹתֵן, נוֹתֵן הַרְבֵּה מְאֹד. אַתֶּם אֹמְרִים, כִּי הָאֱלֹהִים רוֹצֶה שֶיְהוּדִי לֹא יֹאכַל טְרֵפוֹת, לֹא יְחַלֵל אֶת הַשַבָּת, וְכִי הָאֱלֹהִים מְשַלֵם שָׂכָר טוֹב לְנוֹתְנֵי צְדָקָה, לְאֵינָם אוֹכְלִים טְרֵפוֹת, לְשוֹמְרֵי שַבָּת, וַאֲנִי עָשִׂיתִי כְּכָל אֲשֶר אֲמַרְתֶּם, וּרְאוּ מֶה עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: עֹשֶר הָיָה לִי וְאָבַד מִמֶנִי.
נְכָסִים הָיוּ לִי וְאָבְדוּ מִמֶנִי. עַתָּה אֲנִי עָנִי: אֲנִי, אִשְתִּי וִילָדַי רְעֵבִים לְלֶחֶם, הוֹלְכִים יָחֵף, בְּגָדֵינוּ קְרוּעִים. לְפָנִים, כַּאֲשֶר הָיִיתִי עָשִיר, הָיִיתִי מַכְנִיס אוֹרְחִים אֶל בֵּיתִי, הֶאֱכַלְתִּים, הִשְקִיתִים וּמָקוֹם לָלִין נָתַתִּי לָהֶם. רָאִיתִי עֵרֹם וְנָתַתִּי לוֹ מַלְבּוּשִים, יָחֵף – וְנַעֲלַיִם קִבֵּל מִמֶנִי. מִפִּי הָרַבִּי שָמַעְתִּי תָמִיד, כִּי כַךְ נָאֶה לַעֲשׂוֹת, כִּי תוֹרַת הָאֱלֹהִים מְצַוָה אֶת הַיְהוּדִי לַעֲשׂוֹת כָּךְ, וְעָשִׂיתִי. טִפֵּש הָיִיתִי. כָּל שְאָר הַיְהוּדִים אֵינָם טִפְּשִים. אֲנִי עֵרֹם וְיָחֵף וְרָעֵב, וְשוּם יְהוּדִי אֵינוֹ נוֹתֵן לִי כְלוּם… כְּלוּם…
אָחֲזוּ מְשַמְשֵי הָרַבִּי בְאוֹתוֹ אָדָם וְאָמְרוּ לְהַשְלִיכוֹ לַחוּץ, אַךְ הָרַבִּי כִּהָה בָהֶם:
– הַנִיחוּ לוֹ – אָמַר – הַנִיחוּ לוֹ, יְדַבֵּר מַה שֶׂהוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר.
– אֵינִי רוֹצֶה בָכֶם, אֵינִי רוֹצֶה בַתּוֹרָה שֶלָכֶם, בֵּאלֹהִים שֶלָכֶם! – הוֹסִיף הָאִיש וְצָוָח.
קָרָא הָרַבִּי אֶל אוֹתוֹ הָאָדָם לָגֶשֶת אֵלָיו וְאָמַר לוֹ בְנַחַת וּבְפַשְטוּת:
– אֵינְךָ רוֹצֶה? מַה זֶה “אֵינִי רוֹצֶה”? הֲרֵי הָאֱלֹהִים קַיָם וְגַם תּוֹרָתוֹ קַיֶמֶת בֵּין שֶאַתָּה רוֹצֶה וּבֵין שֶאֵין אַתָּה רוֹצֶה. וְאֶלָא מַאי? בְּטַעֲנָה אַתָּה בָא עַל הַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא: מַדוּעַ עָשָׂה לְךָ כָךְ? הַאִם לְהִתְיַצֵב עִמוֹ לְדִין אַתָּה רוֹצֶה?
– לְדִין, לְדִין! – צָוַח הָאִיש – אַךְ הַאִם יָשִיב לִי אֶת עָשְרִי וּנְכָסַי, אִם יִתְחַיֵב בַּדִין?
– יָשִיב, יָשִיב! – עָנָה לוֹ הָרַבִּי – בְּוַדַאי יָשִיב.
– הַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְגַם הוּא מְחֻיָב לְקַיֵם פְּסַק בֵּית־דִין שֶלָנוּ – אָמַר הָרַבִּי אֶל הַחֲסִידִים הַנִצָבִים לְפָנָיו.
עִנְיָן זֶה: לְהַזְמִין אֶת הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא לְדִין תּוֹרָה – סִפֵּר הָרַבִּי – מֵאֵת הָרַבִּי רַבִּי יְהוֹשֻעַ הֶשֶל מֵאַפְּטָא קִבֵּל, וְהוּא בְּעַצְמוֹ, הָרַבִּי מִלוּבְּלִין, דַיָן הָיָה בְּדִין תּוֹרָה כָּזֶה. וּמַעֲשֶׂה שֶהָיָה כַּךְ הָיָה: פַּעַם אַחַת גָזְרָה הַמַלְכוּת גְזֵרָה רָעָה עַל יִשְׂרָאֵל וְהָרַבִּי רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִיזֶנְסְק לֹא הָיָה יָכֹל לְבַטְלָהּ בִּתְפִלוֹתָיו. נִזְדַמְנוּ שָם הָרַבִּי מֵאַפְּטָא, הַמַגִיד מִקוֹזִינִיץ וְהוּא, הָרַבִּי מִלוּבְּלִין, וְכֻלָם מָצְאוּ, שֶלְפִי הַתּוֹרָה לֹא הָיוּ הַיְהוּדִים צְרִיכִים לְהִמָסֵר בְּיַד אוֹתָה הַמַלְכוּת. אָז קָם הָרַבִּי מֵאַפְּטָא עַל רַגְלָיו וְקָרָא: “הֲרֵי בֵית־דִין שֶל שְלֹשָה אָנוּ וְהָרְשוּת בְּיָדֵנוּ לָדוּן! וּבַדִין אֵין שוּם מַשׂוּא פָנִים. הַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, וְעַל פִּי תוֹרָתוֹ נָדוּן אוֹתוֹ!”… יָשְבוּ וְדָנוּ וְהוֹצִיאוּ פְּסַק דִינָם: לֹא הָיְתָה הָרְשוּת לִמְסֹר אֶת הַיְהוּדִים לְאוֹתָהּ הַמַלְכוּת, וְאִם נִמְסְרוּ, שֶלֹא כַדִין נִמְסְרוּ לָהּ, וְאִין לָהּ הָרְשוּת לִגְזֹר גְזֵרוֹת עַל הַיְהוּדִים". – וְכֵיוָן שְהוֹצִיאוּ פְּסַק דִינָם זֶה, מִיַד בָּטְלָה הַגְזֵרָה. –
– וִיהוּדִי זֶה, הַתָּם וְהַפָּשוּט, שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ שוּם חָכְמוֹת – גָמַר הָרַבִּי אֶת דְבָרָיו – וּבִתְמִימוּתוֹ קִיֵם כַּמָה וְכַמָה מִצְוֹת וְנִזְהַר מִכַּמָה וְכַמָה עֲבֵרוֹת, וְעַתָּה הֲרֵיהוּ בָא בְטַעֲנוֹת עַל הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא, בְּוַדַאי, שֶאָנוּ יְכֹלִים לְהוֹשִיב בֵּית דִין לָדִין אֶת דִינוּ, וְכַאֲשֶר יָדִין בֵּית דִין זֶה, כֵּן יָקוּם.
וְתֵכֶּף קָרָא אֵלָיו הָרַבִּי שְנֵי רַבָּנִים מִבֵין הַחֲסִידִים הַנֶאֱסָפִים בְּבֵיתוֹ, הוֹשִיב אוֹתָם לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ וְאֶת הֵיְהוּדִי הַתּוֹבֵעַ הִצִיג לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ:
– הַגֶד נָא: מָה הָעַוְלָה, אֲשֶר נֶעֶשְׂתָה לָךְ.
הִתְרָעֵם אוֹתוֹ הֵיְהוּדִי עַל הָרָעוֹת הַגְדוֹלוֹת אֲשֶר מְצָאוּהוּ, אַף עַל פִּי שֶקִיֵם מִצְוֹת רַבּוֹת, וְהָרַבִּי יָשַב וְהִקְשִיב, נִעֲנַע בְּרֹאשוֹ וְאָמַר בְּלַחַש:
– כַּךְ, כָּךְ!
גָמַר הַיְהוּדִי לְדַבֵּר, וְהִנֵה אֵיזֶה קוֹל מוּזָר, קוֹל לֹא־אָדָם עוֹנֶה: – בְּיוֹם פְּלוֹנִי, בְּשָעָה פְלוֹנִית, בְּמָקוֹם אַלְמוֹנִי 1 כַּךְ וְכַך עָשִׂיתָ, וְחוֹבַת דַלוּת נִתְחַיַבְתָּ! בְּיוֹם אַלְמוֹנִי, בְּשָעָה פְּלוֹנִית, בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, עָבַרְתָּ עֲבֵרוֹת אֵלוּ וָאֵלוּ, וְנִתְחַיַבְתָּ חוֹבַת רָעָב.
שָמְעוּ הַחֲסִידִים הַנֶאֲסָפִים שָם אֶת הַקוֹל, וְנִבְהֲלוּ מְאֹד. אֲבָל אוֹתוֹ הַיְהוּדִי, בַּעַל הַדִין, לֹא נִבְעַת כְּלָל. בְּעֵינָיו הָיָה הַדָבָר פָּשוּט מְאֹד: הוּא נִצָב לְדִין עִם הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא, הוּא טוֹעֵן וּבַעַל דִינוֹ מֵשִיב. עַל כֵּן לֹא גִמְגֵם כְּלָל בִּלְשוֹנוֹ וְהֵשִיב גַם הוּא עַל דִבְרֵי הַקוֹל: – כַּמָה וְכַמָה בְנֵי אָדָם עוֹבְרִים עֲבֵרוֹת כָּאֵלֶה וְכָאֵלֶה: אוֹכְלִים טְרֵפוֹת!… מְחַלְלִים אֶת הַשַבָּתוֹת, אֵינָם מַאֲכִילִים וּמַשְׂקִים עֲנִיִים… אֵינָם נוֹתְנִם צְדָקָה… אֵינָם נוֹתְנִים לְרַבִּי כְלוּם. גַם לִי, כְּשֶאֲנִי רָעֵב, אֵינָם נוֹתְנִים כְּלוּם. אֲנִי הוֹלֵךְ יָחֵף, וְאֵינָם נוֹתְנִים לִי נַעֲלָיִם. אֲנִי לָבוּש קְרָעִים וְאֵינָם נוֹתְנִים לִי בֶּגֶד, וְכַמָה וְכַמָה מֵהֶם הִנָם עֲשִירִים גְדוֹלִים מְאֹד. הוֹ, עֲשִירִים!… וַאֲנִי נוֹתֵן הָיִיתִי, נוֹתֵן לַכֹּל, לָרַבִּי, לָעֲנִייִם. הוֹ, נוֹתֵן!…
וְשוּב עָנָה הַקוֹל מַה שֶעָנָה, וְשוּב הֵשִיב בַּעַל הַדִין מַה שֶהֵשִיב, וְהָרַבִּי הִקְשִיב, הִקְשִיב. לְאַחֲרֵי שֶגָמְרוּ בַעֲלֵי הַדִין אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם הִתְיָעֵץ הָרַבִּי עִם שְנֵי הָרַבָּנִים וְהוֹצִיא אֶת פְּסַק דִינוֹ.
– אָמְנָם גָרְמוּ עֲוֹנוֹתָיו שֶל אָדָם זֶה, שֶכָּל הוֹנוֹ יֻקַח מִמֶנוּ וְהוּא יְדֻכָּא בְדַלוּת, וְאוּלָם הֲרֵי בַתּוֹרָה כָתוּב: “וְעָשִׂיתָ הַטוֹב וְהַיָשָׁר”, וַחֲכָמֵינוּ, זִכְרָם לִבְרָכָה, בֵּאֲרוּ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה: שֶיֵש לְהִתְנַהֵג לִפְנִים מִשוּרַת־הַדִין, וְעַל כֵּן מְחֻיָב הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא לְהָשִיב לְאָדָם זֶה אֶת עָשְרוֹ. – כַּאֲשֶר גָמַר הָרַבִּי לִקְרֹא אֶת פְּסַק־דִינוֹ זֶה, אוֹתוֹ הַקוֹל הַמוּזָר הִכְרִיז:
– יָפֶה דַנְתָּ, רַבִּי, יָפֶה חִיַבְתָּ:
וְאוֹתוֹ הַיְהוּדִי עָמַד וְקָרָא:
– יָפֶה, יָפֶה!… וְאַיֵה עָשְרִי, אַיֵהוּ?
רָמַז הָרַבִּי לִמְשַמְשָיו וְדָחֲפוּ אֶת הַיְהוּדִי לַחוּץ. אֲבָל הוּא הִתְאַבֵּק אִתָּם. הִתְאַבֵּק וְצָוָח:
– הִתְלוֹצְצוּ בִי, הִתְלוֹצְצוּ: הֹו, הִתְלוֹצְצוּ בְעָנִי!
עוֹדֶנוּ קוֹרֵא, וְהִנֵה אִיש נִגַש אֵלָיו וְמוֹסֵר לוֹ כִיס מָלֵא דִינְרֵי זָהָב: – הֵא לְךָ! – קָרָא אֵלָיו הָאִיש וְנֶעְלַם מֵעֵינָיו.
מָנָה אוֹתוֹ הָאָדָם אֶת דִינְרֵי הַזָהָב, וְכַאֲשֶר מָצָא וְהִנֵה הֵם כְּמִדַת הָעֹשֶר, אֲשֶר הָיָה לוֹ לְפָנִים.
-
לא ידוע, איזהו. ↩
קִטרוּג עַל מִצְוָה גְדוֹלָה.
מאתעזריאל נתן פרנק
יוֹשֵב לוֹ הָרַבִּי בַבֹּקֶר בְּחַדְרוֹ וּפָנָיו הוֹלְכִים וּמִשְתַּנִים רֶגַע רָגַע. כְּבָר הִגִיעָה הַשָעָה, שֶבָּהּ הוּא רָגִיל תָּמִיד לְהִתְפַּלֵל בְּצִבּוּר, וְהוּא אִינוֹ יוֹצֵא מֵחֶדְרוֹ וְאַף מִכִּסְאוֹ אֵינוֹ זָז. סֵפֶר “הזֹהַר” פָּתוּחַ לְפָנָיו, וְהוּא אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בּוֹ.
רָאוּ הַחֲסִידִים מְקֹרָבָיו, שֶאֵינוֹ נִכְנָס לְבֵית־הַמִדְרָש בַּשָעָה הַקְבוּעָה לְהִתְפַּלֵל בְּצִבּוּר, וְחָרְדוּ וּבָאוּ אֵלָיו לִרְאוֹת מַה יוֹם מִיוֹמָיִם.
נִכְנְסוּ לְחֶדְרוֹ וְרָאוּ, וְהִנֵה פָנָיו מְפִיקִים צַעַר, אוֹ כַעַס, וְיָדָיו פְּשוּטוֹת כְּאָדָם הַמִתְפַּלֵא בְּשָעָה שֶהוּא שוֹמֵע דְבָרִים מוּזָרִים, מַתְמִיהִים. רֶגַע עוֹבֵר וְחֶדְוָה שׁוֹרָה עַל פָּנָיו, עַל שְׂפָתָיו מְרַחֵף שְׂחוֹק וְהוּא מְנַעֲנֵע בְּרֹאשוֹ, כְּאוֹמֵר: כַּךְ, כָּךְ! עוֹד רֶגַע וּפָנָיו מְלֵאִים זַעַם וְהוּא מֵרִים אֶת כַּפָּיו, כְּכוֹעֵס וּמִתְקַצֵף. רֶגַע מִשְנֵהוּ זוֹלְגוֹת 1 עֵינָיו דְמָעוֹת וְהוּא מִתְנַעֲנֵעַ כְּמִתְחַנֵן. עוֹד רֶגַע וּפָנָיו צוֹהֲלִים מִשִׂמְחָה.
הַחֲסִידִים מִסְתַּכְּלִים וַחֲרֵדִים וּתְמֵהִים:
– מַה נִהְיָתָה?
פִּתְאֹם קָם הָרַבִּי מִמְקוֹמוֹ וַיֵרֶד אֶל בֵּית הַמִדְרָש. כְּסָבוּרִים הָיוּ הַחֲסִידִים, שֶעכְשָו יַתְחִיל בִּמְהֵרָה לְהִתְפַּלֵל .וּכְבָר אָחֲזוּ בְטַלִיתוֹתֵיהֶם וּתְפִלֵיהֶם וְאָמְרוּ לְהַתְחִיל בִּתְפִלָה. אֲבָל הָרַבִּי קָרָא אֲלֵיהֶם:
– נַמְתִּין לְר' יִשְׂרָאֵל, הַהוֹלֵךְ וּבָא.
וְר' יִשְׂרָאֵל – כָּל הַחֲסִידִים הָיוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ. בַּעַל קוֹמָה וּבַעַל צוּרָה הָיָה, זְקָנוֹ מְגֻדָל וְכֻלוֹ נָאֶה, וְעָשְרוֹ גָדוֹל מְאֹד מְאּד. כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב לָרֹב מְאֹד וּמָמוֹן רַב הָיוּ לוֹ בְתוֹךְ בֵּיתוֹ הַגָדוֹל, אֲשֶר בִּקְצֵה הָעִיר וּמַטְמוֹנֵי זָהָב, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיוֹת לְאֵין מִסְפָּר. אַף־עַל־פִּי כֵן תָּמְהוּ הַחֲסִידִים, כַּאֲשֶר שָמְעוּ מִפִּי הָרַבִּי, שֶהוּא אוֹמֵר לְהַמְתִּין, עַד שֶיָבֹא ר' יִשְׂרָאֵל זֶה: שֶהֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה הָרַבִּי נוֹהֵג לְהַמְתִּין וְשֶלֹא לְהִתְפַּלֵל, עַד שֶיָבֹא אֲפִילוּ אֶחָד מִבַּעֲלֵי רוּחַ־הַקֹדֶש, אֲשֶר הָיוּ מַרְבִּים לְבַקֵר אֶת הָרַבִּי, וְעַכְשָו הוּא מַמְתִּין לְאִיש עָשִיר!
וְהָרַבִּי חוֹזֵר וְאוֹמֵר:
– נַמְתִּין לְר' יִשְׂרָאֵל, נַמְתִּין! הוּא הוֹלֵךְ, עוֹד מְעַט וְיָבֹא.
עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְר' יִשְׂרָאֵל נִכְנַס אֶל בֵּית הַמִדְרָש, וּבְבֶהָלָה נִכְנָס. פָּנָיו הָיוּ אֲדֻמִים, זְקָנוֹ פָרוֹעַ, פִּיו פָּתוּחַ וְעֵינָיו תּוֹעוֹת לְכַאן וּלְכָאן. בִּקְפִיצָה נִגַש אֶל הָרַבִּי. נִכָּר הָיָה בוֹ, שֶהוּא רוֹצֶה לְסַפֵר דְבַר־מָה. אֲבָל הָרַבִּי קָרָא אֵלָיו:
– עַכְשָו נִתְפַּלֵל, נִתְפַּלֵל. וְאַתָּה, ר' יִשְׂרָאֵל, הִתְפַּלֵל אִתָּנוּ.
אַחֲרֵי הַתְּפִלָה שוּב נִגַש ר' יִשְׂרָאֵל אֶל הָרַבִּי וּפָתַח פִּיו וּפָשַט אֶת יָדָיו. נִכָּר הָיָה, שְדָבָר חָשוּב הוּא רוֹצֶה לְסַפֵּר. אֲבָל הָרַבִּי הִפְרִיעָהוּ גַם הַפַּעַם מִסַפֵּר וְאָמָר:
– שְׂתוֹק וַאֲנִי אֲסַפֵּר, אֲסַפֵּר יוֹתֵר מִמָה שֶאַתָּה יוֹדֵעַ, הַרְבֵּה יוֹתֵר.
בְּבֵית הַמִדְרָש קָמָה דֻמִיָה, אַךְ ר' יִשְׂרָאֵל שוּב פָּתַח אֶת פִּיו וּפָשַט אֶת יָדָיו, כִּי לֹא יָכוֹל לַעֲצוֹר בְּרוּחוֹ, וְקָרָא:
– הַסַכָּנָה!… אֲבָל הָרַבִּי הֵרִים אֶת יָדוֹ וְהִשְתִּיקָהוּ:
– לְהִתְפָּאֵר לְפָנַי אַתָּה רוֹצֶה! – אָמַר אֵלָיו הָרַבִּי – דָבָר גָדוֹל מְאֹד עָשִׂיתָ!… רוֹצֶה אַתָּה לְסַפֵּר לָנוּ, שֶכָּל הָעִיר נִמְלְטָה מִמָוֶת בִּגְלָלֶךָ, שֵבְּהוֹנְךָ, מַטְמוֹנֶיךָ וְכָל רְכוּשְךָ הִצַלְתָּ אֶת כֻּלָנוּ. לֹא חַסְתָּ וְלֹא חָמַלְתָּ עַל עָשְרֶךָ!… אֱמֶת הַדָבַר. אֲבָל אֵינְךָ יוֹדֵעַ, מַה מְאֹד גָדוֹל הָיָה הַקִטְרוּג בַּשָמַיִם בִּגְלַל הַמַעֲשֶׂה הַטוֹב הַזֶה, אֲשֶר עָשִׂיתָ. סַמָאֶל בְּעַצְמוֹ עָמַד לִפְנֵי כִסֵא הַכָּבוֹד וְלָמַד קַטֵיגוֹרִיָה.
שָמְעוּ הַחֲסִידִים הַנֶאֱסָפִים בְּבֵית הַמִדְרָש אֶת דִבְרֵי הָרַבִּי וְחָרְדוּ מְאֹד, אֲבָל הָרַבִּי פָנָה אֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְאָמָר:
– עַתָּה אִם אַתָּה רוֹצֶה לְסַפֵּר, סַפֵּר נָא, וַאֲנִי אֲסַפֵּר אַחֲרֶיךָ אֶת אֲשֶר אַתָּה לֹא רָאִיתָ וְלֹא שָמָעְתָּ. הִתְחִיל ר' יִשְׂרָאֵל לְסַפֵּר בְּבֶהָלָה:
– בְּרֹאש גְדוּד צָבָא גָדוֹל שָלֵם בָּא שַׂר אֶחָד, צוֹרֵר יִשְׂרָאֵל, וְנִכְנַס אֶל הָעִיר, וּלְהַשְמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד נִכְנָס. פָּגַע בָּרִאשוֹנָה בְּבֵיתִי וְנִכְנָס אֵלָיו וְחֶרֶב שְלוּפָה בְּיָדוֹ. נִכְנְסוּ אַחֲרָיו חֵילוֹתָיו וְשָלְפוּ גַם הֵם אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם לַהֲרוֹג וּלְהַשְמִיד… נָפַלְתִּי לָאָרֶץ מֵרֹב אֵימָה… הִתְחַנַנְתִּי אֶל הַשָׂר: "חֲמָל נָא! כָּל אֲשֶר לִי קַח, אַךְ בָּנוּ אַל תִּגַע!… וְהוּא אָמַר: “אֶהֱרוֹג אֶתְכֶם, אֶת כָּל הַיְהוּדִים אֶהֱרוֹג וְאַחַר כַּךְ אֶקַח אֶת כָּל אֲשֶר לָכֶם!” וַאֲנִי שַבְתִּי וְהִתְחַנַנְתִּי: “יֵֶש לִי כֶסֶף וְזָהָב וּמָמוֹן רָב, קַח, קַח לְךָ, אַךְ נִשְמָתֵנוּ אַל תִּקַח!”… וְהוּא אָמַר: “לֹא, אֶת כֻּלְכֶם אֶהֱרוֹג!”… אָמַרְתִּי לוֹ: “מַה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ? יֶש לִי מַטְמוֹנִים רַבִּים, אִם לֹא תַהַרְגֵנוּ, אֶמְסוֹר לְךָ גַם אֶת הַמַטְמוֹנִים הָאֵלֶה”. שָמַע הַשַָׂר וּמִיַד נַעֲשָׂה רַךְ וְאָמָר: “הַב, יְהוּדִי, הַב! לֹא אֶהֱרוֹג!” – רָאִיתִי, שְהוּא חוֹמֵד אֶת מַטְמוֹנַי וְאָמַרְתִּי לוֹ: “הִשָבַע לִי, שֶלֹא תַהֲרוֹג שוּם יְהוֹדִי וְלֹא תַעֲשֶה רָעָה לְשוּם יְהוּדִי וְאֶתֵּן לְךָ אֶת מַטְמוֹנַי”. וְהַשַר נִשְבָּע. לָקַח אֶת כָּל כְּלֵי הַכֶּסֶף וְהַזָהָב שֶלִי, אֶת כָּל מָמוֹנִי וּמַטְמוֹנֵי הָאֲבָנִים הַטוֹבוֹת וְהַמַרְגָלִיוֹת וְהָלַךְ לוֹ. גָמַר ר' יִשְׂרָאֵל לְסַפֵּר, וְהָרַבִּי סִפֵּר כַּדְבָרִים הָאֵלֶה: בְּשָעָה שֶר' יִשְׂרָאֵל אָמַר לַשָׂר שֶיִתֵּן לוֹ כָּל אֲשֶר לוֹ עָמַד סַמָאֵל וְקִטְרֵג:
– אֶת רְכוּשוֹ, רְכוּש יִשְׂרָאֵל, הוּא מוֹסֵר לְרָשָע!
בָּאוּ מַלְאָכִים, מְלִיצֵי יֹשֶר, וְהֵשִיבוּ:
– פִּקוּחַ נְפָשוֹת!…
עָנָה סַמָאֵל וְאָמַר:
– כַּמָה עֲנִיִים גוֹוְעִים בָּרָעָב וּבַקֹר יָכֹל הָיָה עָשִׂיר זֶה לְהַצִיל מִמָוֶת בְּהוֹנוֹ הַגָדוֹל, וְלֹא הִצִיל. עַכְשָו, כַּאֲשֶר סַכָּנַת מָוֶת בָּאָה עָלָיו, מִיַד הוּא נוֹטֵל אֶת הוֹנוֹ וּמוֹסֵר אוֹתוֹ לָרָשָע!
הַשִיבוּ מְלִיצֵי־יֹשֶר וְאָמָרוּ:
– אִלְמָלֵא מָסַר, הָיָה עוֹבֵר עֲבֵרָה גְדוֹלָה: עַל הַמִצְוָה “וְנִשְמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשוֹתֵיכֶם” הָיָה עוֹבֵר.
נִשְתַּתֵּק סַמָאֵל רֶגַע וְאַחַר כַּךְ שָב וְקִטְרֵג:
– רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם, הִסְתַּכֵּל, הִסְתַּכֵּל אַתָּה בִכְבוֹדְךָ וּבְעַצְמֶךְ: הוּא מִשְתַּטֵחַ לִפְנֵי הָרָשָע. אוֹתְךָ, רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם, שָכָח. אֵינוֹ מִתְפַּלֵל אֵלֶיךָ, אֵינוֹ נוֹדֵר בִּלְבָבוֹ לְחַלֵק אֶת מַטְמוֹנָיו לַעֲנִיִים. אֶלָא לִפְנֵי רָשָע הוּא מִתְחַנֵן וְלוֹ הוּא מוֹסֵר אֶת מַטְמוֹנָיו. כְּלָיָה! בַּחֶרֶב וּבַדָם! אָז קָם רַעַש. שְׂרָפִים וְאוֹפַנִים נֶחְפְּזוּ בַחֲרָדָה, עוֹרְרוּ אֶת הָאָבוֹת. פִּתְאֹם נִשְמַע קוֹל מַשַק כַּנְפֵי כְרוּבִים וְקוֹל בּוֹקֵעַ, עוֹלֶה וּמַכְרִיז:
– פַּנוּ מָקוֹם! זְכוּת הַצָלַת כַּמָה וְכַמָה נַפְשוֹת יִשְׂרָאֵל נִתְגַלְגָלָה!
נִרְתַּע הַקַטִיגוֹר לְאָחוֹר וְהָאָבוֹת נִתְמַלְאוּ שִׂמְחָה.
– אָדָם מִיִשְׂרָאֵל הִצִיל קְהִלָה שְלֵמָה מִמָוֶת, הוּא נַעֲשָׂה עָנִי וְהִצִיל, וְזֶה בָא וְדוֹרֵש לְהָבִיא כְלָיָה עַל כָּל בָּנֵינוּ, בִּגְלַל מַעֲשֶׂה טוֹב וְחֶסֶד זֶה! – אָמְרוּ הָאָבוֹת.
וְהַמְקַטְרֵג שָב וְקִטְרֵג:
– גוּפוֹת הִצִיל וּנְפָשוֹת אִבֵּד. הֲרֵי ר' יִשְׂרָאֵל לֹא “אָדָם מִיִשְׂרָאֵל” סְתַּם הִנֵהוּ. חָשוּב הוּא מְאֹד בֵּין הַיְהוּדִים. הָרַבִּי מִלוּבְּלִין מְכַבֵּד אוֹתוֹ. מִמֶנוּ יִרְאוּ וְכֵן יַעֲשׂוּ כֻלָם!
– אַדְרַבָּה, יַעֲשׂוּ, יַעֲשׂוּ! – הֵשִיבוּ הָאָבוֹת – יִמְסְרוּ אֶת כָּל הוֹנָם לְמַעַן הַצִיל אֶת בָּנֵינוּ מִן הַמָוֶת!
וְסַמָאֵל עוֹמֵד וְטוֹעֵן:
– אוֹתְךָ, רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם, יִשְכָּחוּ, לֹא יִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ כַאֲשֶר תָּבֹא עֲלֵיהֶם צָרָה. לֹא בְךָ יִבְטְחוּ, אַךְ בְּעֹשֶר, בְּמָמוֹן, בְּמַטְמוֹנִים. לֹא אוֹתְךָ יְהַלֵלוּ, אֶלָא אֶת הַכֶּסֶף וְהַזָהָב. אֵין שׂוֶה לְהַנִיחָם. כְּלָיָה, בַּחֶרֶב וּבַדָם!…
שָמַע הַמַלְאָךְ מִיכָאֵל, וּמִיָד טָס וְשָב וְהֵבִיא אִתּוֹ הֲמוֹנֵי נְשָמוֹת שֶל קְדוֹשִים וּטְהוֹרִים, עוֹלָלִים וְיוֹנְקִים, זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, וְהִצִיג אוֹתָן לִפְנֵי כִסֵא הַכָּבוֹד וְאָמָר: – אִלְמָלֵי רַבּוּ בֵין הַיְהוּדִים אֲנָשִים, שֶאֵינָם חָסִים עַל הוֹנָם וּבוֹחֲרִים לִהְיוֹת עֲנִיִים, וּבִלְבַד שֶיַצִילוּ אֶת אֲחֵיהֶם מִמָוֶת, לֹא הָיוּ כָל אֵלוּ נֶהֱרָגִים בְּאַכְזְרִיוּת נוֹרָאָה בִידֵי רְשָעִים מְרַצְחִים. וַהֲמוֹנֵי הַנְשָמוֹת עוֹנוֹת אַחֲרָיו:
– כַּךְ, כָּךְ!
וּזְכוּת הַצָלַת נְפָשוֹת עוֹמֶדֶת לִפְנֵי כִסֵא הַכָּבוֹד וַהֲדָרָה וְהַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא רוֹאֶה וְנֶהֲנֶה.
וְסַמָאֵל עוֹדֶנוּ עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג:
– וְהַתְּפִלוֹת, הַתְּהִלוֹת, וְהַתִּשְבָּחוֹת לֹא תִשָמַעְנָה עוֹד! וּמִיכָאֵל מֵשִיב וְאוֹמֵר:
– יִתְפַּלָלוּ, יְהַלֵלוּ, יְשַבֵּחוּ. הֲרֵי הַיְהוּדִים מְלֻמָדִים2 בְּצָרוֹת הֵם, וְהִנָם יוֹדְעִים, שֶבְּלִי עֶזְרָתְךָ לֹא יוֹעִיל כָּל עֹשֶר לְהַצִילָם. יִתְפַּלֵלוּ, וְגַם ר' יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ יֵתְפַּלֵל. יִתְפַּלֵל תֵּכֶּף.
– נִרְאֶה, נִרְאֶה! – אָמַר סַמָאֵל מִתּוֹךְ הֶכְרָח.
וְהָרַבִּי סִיֵם אֶת סִפּוּרוֹ:
– מַמְתִּינִים הָיִינוּ לְךָ, ר' יִשְׂרָאֵל. לֹא הִתְפַּלַלְנוּ, לֹא יָכֹלְנוּ לְהִתְפַּלֵל, עַד שְבָּאתָׂ. הִתְפַּלַלְתָּ אִתָּנוּ וְסַמָאֵל שָׂם בְּעָפָר פִּיו וְנִשְתַּתֵּק.
עֲלִיתוֹ שֶל הַָרַבִּי מִלוּבְּלִין, "נְפִילָתוֹ" וּפְטִירָתוֹ.
מאתעזריאל נתן פרנק
וְהַשָנָה שְנַת מְהוּמָה נוֹרָאָה. נַפּוֹלֵאוֹן, אֲשֶר כָּבַש אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְהִדִיחַ מְלָכִים מִכִּסְאוֹתֵיהֶם, נָפַל, כַּאֲשֶר נִבָּא עָלָיו הַמַגִיד מִקוֹזִינִיץ, וְצִבְאוֹתָיו וְצִבְאוֹת הַמְדִינוֹת, אֲשֶר נִלְווּ עֵלָיו נִמְלְטוּ, בָּרְחוּ וְנָפוֹצוּ. וְאָז בָּאוּ עַל הַיְהוּדִים יוֹשְבֵי מְדִינַת פּוֹלִין יָמִים רָעִים וְנוֹרָאִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מִימֵי הַמִלְחָמָה. קַרְדֹם וְסַיָף1 הָיוּ מְהַלְכִים מֵעִיר לָעִיר וּמִבָיִת לְבָיִת. הַקַרְדֹם שֶל רִשְּעֵי הָאֻמוֹת הָיָה מְהָרֵס בְּשַעַת כַּעֲסָם וְקַלְקָלָתָם אֶת בָּתֵּיהֶם וַחֲנֻיוֹתֵיהֶם שֶל הַיְהוּדִים, וְהַסַיָף שֶל הַקַלְגַסִים 2 שֶבָּרְחוּ מִשְׂדֵה הַמִלְחָמָה וְשֶנָפוֹצוּ, הָיָה הוֹרֵג וְאֵינוֹ מַבְחִין בֵּין זָקֵן וָנַעַר, בֵּין אִיש לְאִשָה, בֵּין תִּינוֹק וְתִינוֹקֶת. עַל הָעִיר לוּבְּלִין פָּסָחוּ. הָרַבִּי הָיָה יוֹשֵב בַּחֲדַר הָעֲלִיָה שֶלוֹ לְיַד הַחַלוֹן, מִסְתַּכֵּל וְשוֹמֵר.
פִּתְאֹם רָאָה מַה שֶרָאָה וְקָרָא אֶל הַשַמָש שֶלוֹ בְּבֶהָלָה: – לֵךְ וְהַכְרֵז בָּעִיר: הִמָלְטוּ! יָצָא הַקָצֶף. יָצָא הַשַמָש וְהִכְרִיז וְכָל הַיְהוּדִים שָמְעוּ וְנִמְלָטוּ: אֲשֶר לַשָׂדֶה – לַשָׂדֶה וַאֲשֶר לַיַעַר – לַיָעַר. נָפוֹצוּ כָל הַיְהוּדִים הֵם וּנְשֵיהֶם וְטַפָּם אֶל הַשָׂדוֹת וְאֶל הַיְעָרוֹת, וְהָרַבִּי עִם בְּנֵי בֵיתוֹ בְתוֹכָם.
וְהַיָמִים יְמֵי סִיוָן.
מִסָבִיב טֹוָה הַחַמָה אֶת מַטְוֵה הַפָּז שֶלָהּ מֵעָנָף לְעָנָף, מִבַּד אֶל בַּד, מִגִבְעוֹל אֶל גִבְעוֹל, בִּכְדֵי לְקַשֵט אֶת כָּל אֵלוּ לִכְבוֹד הָרַבִּי, שֶיָצָא מִן הָעִיר וּבָא אֲלֵיהֶם. הַצִפֳּרִים אָמְרוּ שִירָה וְרוּחַ קַל הָיָה מְרַקֵד וּמְכַרְכֵּר, וְהַיְהוּדִים תְּמֵהִים: חַיֵיהֶם שֶל הַיְהוּדִים לַסַיָף נִתָּנוּ, בָּתֵּיהֶם וּרְכוּשָם – לַקַרְדֹם, וְהָעוֹלָם מָלֵא הוֹד, רִקוּד וְשִירָה!..
כֵּיוָן שֶשָקְעָה הַחַמָה פָּסַק הַהוֹד, נִשְתַּתְּקָה הַשִירָה, שָבְתוֹ הָרִקוּדִים וִירִיעָה שְחוֹרָה יָרְדָה מִן הַשָמַיִם וְכִסְתָה אֶת הָאָרֶץ.
וְשוּב בָּא הָרוּחַ, וּבִקְפִיצָה הוּא בָא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָמַיִם, וַהֲרֵיהוּ קוֹפֵץ וּמְרַקֵד מִגִבְעוֹל אֶל גִבְעוֹל, מִבַּד אֶל בַּד וּמֵעָנָף אֶל עָנָף, נוֹגֵעַ מִּפְנֵי הַיְעֵפִים וְהַיְגֵעִים וּמְלַטֵף אוֹתָם, כְּאִלוּ הָיָה מַטִיף לָהֶם תַּנְחוּמִים, כְּאֵם הַמְנַחֶמֶת אֵת יְלָדֶיהָ, וּמַלְאַךְ הַשֵנָה בָא וּמַשְכִּיחָם אֶת רָגְזָם וּנְדוּדֵיהֶם.
הַבֹּקֶר בָּא וְשוּב זְמִירוֹת נִשְמָעוֹת, אַךְ עוֹרֵב לְעוֹרֵב צוֹרֵחַ בְּרָאשֵי הָאִילָנוֹת, צוֹרֵחַ וּמִתְרַעֵם עַל הַצִפֳּרִים הָאוֹמְרוֹת שִירָה וְעַל הַחַמָה שֶשָבָה לְקַשֵט אֶת הָעוֹלָם בְּמַטְוֵה הַפָּז שֶלָהּ בְּשָעָה שֶהַיְהוּדִים וְכָל אֲשֶר לָהֶם נְתוּנִים לַסַיִף וְלַקַרְדֹם, וְגַם הַסְמוּכִים לָרַבִּי גוֹלִים מִמְקוֹם מוֹשָבָם.
הַיְהוּדִים נֵעוֹרִים מִשְנָתָם וְהִנָם רוֹאִים אֶת הָרַבִּי וַהֲרֵיהוּ מִתְהַלֵךְ בַּיַעַר בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת כֻּלָם מִשְתַּחֲוִים לְפָנָיו כַּעֲבָדִים לִפְנֵי אֲדוֹנֵיהֶם מַמָש, וַעֲלֵיהֶם מְשַקְשְקִים כַּחֲסִידִים הַמוֹחֲאִים כַּפֵּיהֶם מֵרֹב שִׂמְחָה בְשָעָה שֶהֵם זוֹכִים לִרְאוֹת ִאֶת פְּנֵי הָרַבִּי. וְהָרַבִּי מִתְהַלֵךְ וְהוּא שָקוּעַ בְּרַעְיוֹנוֹתָיו, אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת כָּל אֲשֶר סְבִיבוֹתָיו וְאֵינוֹ שוֹמֵעַ כְּלוּם. עֵינָיו נְשׂוּאוֹת לְמָעְלָה. בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים הֲרֵיהוּ מְשוֹטֵט וְאֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ שוֹמֵעַ אֶת אֲשֶר בָאָרֶץ מִתָּחַת. מִסְתַּכְּלִים הַיְהוּדִים בְּפָנָיו וְהֵם רוֹאִים, כִּי הַחֶדְוָה יוֹרֶדֶת מִמָרוֹם, מֵעוֹלַם הַחֶדְוָה, וְשׁוֹרָה עָלָיו, שׁוֹרָה וְחוֹדֶרֶת אֶל כָּל אֲבָרָיו וְגִידָיו, וּפִתְאֹם – וְהִנֵה מִפִּיו מִתְמַלֶטֶת מֵאֵלֶיהָ שִירָה בְלִי אֹמֶר, בְּלִי דְבָרִים. אַךְ נִגוּן בִּלְבָד.
וְהַיַעַר מִתְעוֹרֵר לְעֻמָתוֹ וְגַם הוּא מְזַמֵר, עַנְפֵי הָאִילָנוֹת מְרַקְדִים וַעֲלֵיהֶם מְשַקְשְקִים וְכָל הָעוֹלָם מָלֵא שִירָה אַדִירָה לְבוֹרֵא הָעוֹלָם.
פּוֹסֵק הָרַבִּי לְלַמֵד וְגַם שִירַת הַיַעַר פוֹסֶקֶת. הָרַבִּי לוֹחֵש תְּפִלָה וּמִתְנוֹעֵעַ, וּמִיַד הַכֹּל מִתְפַּלֵל אִתּוֹ יַחְדָו. מִתְנוֹעֲעִים הָאִילָנוֹת שֶבַּיַעַר, מִתְנוֹעֲעִים הַגִבְעוֹלִים וְהַדְשָאִים שֶבַּשָׂדֶה וְנִשְמַעַת תְּפִלָה אַבִּירָה, תְּפִלָה עֲצוּמָה לַאֲדוֹן הַיְצוּרִים שֶהַסַיִף יִהְיֶה לְמַזְמֵרָה וְהַקַרְדֹם לְאֵת. הַמֶלֶךְ הַמָשִיחַ יָבֹא וְיִגְאַל אֶת יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרוֹתָיו.
וְהִנֵה הַכֹּל רוֹאִים אֶת הַחַמָה וְהִיא טֹוָה סֻלָמוֹת שֶל פָּז וְשוֹלַחַת אוֹתָם בַּאֲלַכְסוֹן מִן הָרָקִיעַ אֶל הַיַעַר, וּבַסֻלָמוֹת מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים וְנִשְמוֹת צַדִיקִים יוֹרְדִים וְעוֹלִים וּמַעֲלִים אִתָּם אֶת הַתְּפִלוֹת אֶל כִּסֵא הַכָּבוֹד. וְהָרַבִּי עוֹמֵד וּשְׂפָתָיו לוֹחֲשוֹת תְּפִלָה, וּפִתְאֹם – הָס! אֵין קוֹל, אֵין תְּנוּעָה. הַתְּפִלָה נִגְמָרָה.
שָעָה זוֹ הָיְתָה שַעַת “עֲלִיָה” לָרַבִּי. אֶל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים עָלָה וְהִגִיעַ אֶל הַהֵיכָלוֹת שֶל גַן הָעֵדֶן וְהֶחֱרִיד מִכִּסְאוֹתֵיהֶם אֶת נִשְמוֹתֵיהֶם שֶל הָאָבוֹת וְהַצַדִיקִים הַקְדוֹשִים וְאֶת הַמַלְאָכִים וְהַשְׂרָפִים. – הַיְהוּדִים מֻכִּים, נֶהֱרָגִים בְּזִקְנֵיהֶם, נְשֵיהֶם וְטַפָּם, בָּתֵּיהֶם נֶהֱרָסִים וּרְכוּשָם לָבַז, וְאַתֶּם מַחֲשִים!
וּתְפִילַת הָרַבִּי וּתְפִלוֹתֵיהֶם שֶל הַיְהוּדִים וְכָל אֲשֶר סְבִיבוֹתֵיהֶם בָּאוּ עַד כִּסֵא הַכָּבוֹד וְנִלְווּ אֶל תְּפִלוֹת הָאָבוֹת וְהַצַדִיקִים וְהַמַלְאָכִים וְהַשְׂרָפִים, וְגָעַר אֲלֹהִים בַּמַשְחִיתִים וְלֹא נְתָנָם עוֹד לַהֲרוֹג וּלְהַשְחִית בַּיְהוּדִים. שָב הָרַבִּי אֶל הָעִיר וְאִתּוֹ שָבוּ כָל הַיְהוּדִים. הַקַרְדֹם הָיָה לִבְקוֹעַ בּוֹ עֵצִים וְהַסַיִף נַעֲשָׂה לְתַכְשִיט בִּלְבָד. הַהֲרֵגוֹת וְהַהֲרִיסוֹת חָדֵלוּ, אֲבָל הָרַבִּי לֹא נִסְתַּפֵּק בָּזֶה. כָּל הַיְהוּדִים שְׂרוּיִם בְּגָלוּת, וְהַגָלוּת מַה מָרָה! עַכְשָו פָּסְקוּ לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד, לְהַשְחִית וְלַהֲרוֹס, וּמָחָר אוֹ מָחֳרָתַיִם יָשוּבוּ לַעֲשׂוֹת לַיְהוּדִים כַּאֲשֶר עָשׂוּ. אֲבָל הוּא, הָרַבִּי, כֵּיוָן שֶעָלָה פַּעַם אַחַת וְעָשָׂה מַה שֶעָשָׂה, יַעֲלֶה אֶל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים פַּעַם שֵנִית. יַעֲלֶה מַעְלָה מָעְלָה. הֲרֵי סוֹד הָעֲלִיָה כְבָר נִתְגַלָה לוֹ. יַעֲלֶה וְלֹא יִתֵּן שָם מָנוֹחַ, עַד שֶיוֹרִיד אִתּוֹ אֶת הַמָשִיחַ. וְהָרַבִּי עָלָה. בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹלֶה לְמַעֲלָה, וּבְשַבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים עָלָה מַעְלָה מָעְלָה. הַכֹּל הָיוּ רוֹאִים בּוֹ, שֶגוּפוֹ כַאן וְנִשְמָתוֹ בַמָרוֹם. עָבְרוּ שָבוּעוֹת, חָלְפוּ חֱדָשִים, וְהָרַבִּי עוֹלֶה מַעְלָה מָעְלָה. נִסְתַּכְּלוּ הַחֲסִידִים בְּפָנָיו וְרָאוּ מַה שֶרָאוּ וְאָמָרוּ:
– הַגְאֻלָה קְרוֹבָה!
שָמַע הָרַבִּי וְנִעֲנַע בְּרֹאשוֹ, כְּאוֹמֵר:
– כַּךְ, כָּךְ. קְרוֹבָה הַגְאֻלָה, קְרוֹבָה!
עָבְרוּ יְמֵי הַקַיִץ, עָבַר חֹדֶש אֱלוּל, חָלְפוּ גַם הַיָמִים הַנוֹרָאִים וִימֵי הַחַג שֶל סֻכּוֹת, וְהַכֹּל בַּעֲלִיַת נִשְמָתוֹ שֶל הָרַבִּי, בַּעֲלִיָה מִמַדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, מֵעוֹלָם אֶל עוֹלָם, וְהִנֵה בָא יוֹם שְמִינִי הָעֲצֶרֶת, הוּא הַיוֹם הַסָמוּךְ לְשִׂמְחַת־תּוֹרָה. וְהָרַבִּי, כְּדַרְכּוֹ בְכָל אוֹתָם הַיָמִים, עָלָה, אֲבָל לֹא נִסְתַּפֵּק בַּעֲלִיַת נִשְמָתוֹ בִּלְבָד, אֶלָא גַם אֶת כָּל הַחֲסִידִים אֲשֶר נִמְצְאוּ אִתּוֹ בַחֲדַר הָעֲלִיָה שֶלוֹ הִתְאַמֵץ לְהַעֲלוֹת אִתּוֹ. הִתְאַמֵץ וְהִצְלִיחַ. אֶל עוֹלַם הַחֶדְוָה הֶעֱלָה אֶת כֻּלָם. בְּדָבָר קָטָן, בְּדֶרֶךְ הַטֶבַע, הֵחֵל. לִכְבוֹד הַחַג מָסַךְ הוּא בְעַצְמוֹ כּוֹס יַיִן לְכָל חָסִיד וְחָסִיד. מָסַךְ וְאֶת הַבַּקְבּוּקִים שֶנִתְרוֹקְנוּ הִצִיג עַל הַחַלוֹן, כְּאִלוּ חָפֵץ, שֶהֵם יִהְיוּ עֵדִים וְשוֹמְרִים מִפְּנֵי הַמַזִיקִים, הָאוֹרְבִים וּמִתְאַמְצִים לְהַזִיק כָּל מִי שֶרוֹצֶה לְהָבִיא גְאֻלָה לָעוֹלָם: עֵדִים עַל הַחֶדְוָה הַשוֹרֶרֶת כַּאן בְּיוֹם זֶה שֶל שִׂמְחָה כְפוּלָה, זְמַן שִׂמְלָתֵנוּ וְשִׂמְחַת־הַתּוֹרָה, וּמִמֵילָא לֹא יוּכְלוּ הַמַזִיקִים לְהִכָּנֵס בְּעַד הַחַלוֹן.
אַךְ שָתוּ הַחֲסִידִים אִיש־אִיש אֶת כּוֹסוֹ, וְהִנֵה כָל הַחֶדֶר נִמְלָא זִמְרָה וּרְקִידָה. הָרַבִּי הֵחֵל וְהַחֲסִידִים אַחֲרָיו. כָּל פֶּה זִמֵר וְכָל רֶגֶל רָקָדָה. הַפִּיוֹת נִפְתְּחוּ מֵאֲלֵיהֶם וְזִמְרוּ זְמִירוֹת בְּלִי מִלִים, גַם בְּלִי נִגוּן… הָרַגְלַיִם הִתְרוֹמְמוּ גַם הֵן מֵאֲלֵיהֶן וְרָקָדוּ. רָקַד הָרַבִּי, רָקַד כָּל חָסִיד וְחָסִיד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּפִתְאֹם נַעֲשׂוּ לְעִגוּל וְהָרַבִּי מְרַקֵד בְּאֶמְצָע. הָרַגְלַיִם רָקְדוּ וְהַפִּיוֹת זִמְרוּ וְהַכֹּל מֵאֲלֵיהֶם. הֵם זִמְרוּ וְרָקְדוּ וְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ הָיָה מְזַמֵר וּמְרַקֵד עִמָהֶם.
אֶל עוֹלַם הַחֶדְוָה עָלוּ וְהוֹרִידוּ אוֹתוֹ לְמַטָה, וְהַכֹּל בְּכֹחוֹ שֶל הָרַבִּי.
וְהָרַבִּי לֹא נִסְתַּפֵּק בָּזֶה. הוּא מוֹכָן וּמְזֻמָן לְהוֹסִיף וְלַעֲלוֹת. אֶל הֵיכָל הַמָשִִיחַ יָבֹא וְגַם אֶת חֲסִידָיו יָבִיא שָמָה וְכֻלָם יוֹרִידוּ אֶת הַהֵיכָל הַזֶה עִם הַמָשִיחַ יַחְדָו אֶל הָעוֹלָם הַזֶה. יַעֲלוּ, יוֹרִידוּ!…
הִגִיעַ זְמַן הַהַקָפוֹת, וְהָרִקוּדִים וְהַזְמִירוֹת פָּסְקוּ לְפִי שָעָה. הֲרֵי הָרַבִּי וַחֲסִידָיו הָיוּ מֻכְרָחִים לַעֲשוֹת הֲכָנוֹת לְהַקָפוֹת אֵלוּ, שֶאַחֲרֵיהֶן תָּבֹא הָעֲלִיָה הַגְדוֹלָה. נָפוֹצוּ הַחֲסִידִים בֶּחָצֵר, טִהֲרוּ אֶת מַחְשְבוֹתֵיהֶם וְהֵסִירוּ מִקֶרֶב לְבָבָם אֶת כָּל מִינֵי הַתַּאֲוֹת וְאֶת הַדְאָגוֹת לְהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶה, וְהָרַבִּי נִשְאַר בַּחֲדַר הָעֲלִיָה שֶלוֹ וְעָשָׂה מַה שֶעָשָׂה.
וְהַשָמַיִם מִמַעַל בְּהִירִים וְכוֹכְבֵי אֵל מִתְנוֹצְצִים, מְרַמְזִים בְּקַרְנֵי אוֹרָם אֶל הַחֲסִידִים הַנֶאֱסָפִים בֶּחָצֵר וּמְהַלְכִים הֵנָה וָהֵנָה – שֶיַעֲלוּ אֲלֵיהֶם, יַעֲלוּ לַמָרוֹם וְהֵם יְקַבְּלוּ אוֹתָם שָם בְּאַהֲבָה רַבָּה וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה. פִּתְאֹם – קוֹל נְגִיחָה עֲצוּמָה נִשְמָעָה. נִבְהֲלוּ הַחֲסִידִים מְאֹד וְרָצוּ אַחֲרֵי הַקוֹל. רָצוּ וְרָאוּ לְאוֹר הַכּוֹכָבִים בְּגָדִים לְבָנִים. נִגְשוּ אֶל הַבְּגָדִים, וְהִנֵה – אוֹי וַאֲבוֹי!… הָרַבִּי בְּבִגְדֵי יוֹם־טוֹב הַלְבָנִים שֶלוֹ מוּטָל עַל הָאָרֶץ. אֵיזֶה דֶרֶךְ בָּא שָמָה? –
מִי יוֹדֵעַ?
דֶרֶךְ הַפֶּתַח לֹא קָפַץ, שֶהֲרֵי הַחֲסִידִים נִצְבוּ שָם וְאִלְמָלֵי יָצָא, הָיוּ מַרְגִישִים בּוֹ. דֶרֶךְ הַחֲלוֹן לֹא קָפַץ, שֶהֲרֵי הַבַּקְבּוּקִים הָרֵיקִים, כַּאֲשֶר נִצְבוּ קֹדֶם לָכֵן, עוֹדָם נִצָבִים בְּשוּרָה וְגַם אֶחָד מֵהֶם לֹא נָפָל. וּבַעֲלֵי רוּחַ־הַקֹדֶש, שֶהָיוּ שָם, אָמָרוּ: – עָלָה וּבָא עַד הֵיכַל הַמָשִיחַ. כְּבָר הָיָה מוּכָן לְהִכָּנֵס, אַךְ הַדוֹר אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ, וְ“הַנְפִילָה” בָּאָה.
וּמֵאָז הָיָה הָרַבִּי שוֹכֵב עַל מִטָתוֹ שָבוּעוֹת וָחֳדׂשִים, עַד אֲשֶר בָּא יוֹם תִּשְעָה־בְּאָב, הוּא הַיוֹם שֶאוֹתוֹ הִתְאַמֵץ הָרַבִּי לַהֲפוֹךְ לְיוֹם־טוֹב – וְנִפְטָר.
לֹא הָיָה הַדוֹר כְּדַאי לְמָשִיחַ.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.