רקע
עזריאל נתן פרנק
גַנָב עַל פִּי הַדבּוּר.
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד, שֶבָּא אֶל הַמַגִיד מִקוֹזִינִיץ וְצָעָק:

– הוֹשִיעָה, רַבִּי! –

מְדֻכָּא בַעֲנִיוּת הָיָה אוֹתוֹ חָסִיד. מְמוֹנוֹ אָבַד לוֹ בַעֲסָקִים שוֹנִים, אֶת כְּלֵי בֵיתוֹ, תַּכְשִיטֵי אִשְתּוֹ וּבִגְדֵי שַבָּת כְּבָר מָכַר, וְעַתָּה הוּא וְאִשְתּוֹ וִילָדָיו רְעֵבִים תָּמִיד וְאֵין לוֹ שוּם עֵסֶק לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ. אִלְמָלֵי הָיָה יָכֹל לִרְכּשׁ לוֹ בְאֵיזֶה אֹפֶן שֶהוּא מְעַט מָמוֹן, הָיָה מְנַסֶה עוֹד הַפַּעַם לֶאֱחֹז בְּאֵיזֶה עֵסֶק, וְאוּלַי הָיָה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. אֲבָל מֵאַיִן יִקַח אֶת הַסְכוּם שֶל מָמוֹן, הַדָרוּש לְכָל עֵסֶק וָעֵסֶק? – לֹא אָזוּז מִכַּאן – קָרָא הֶחָסִיד – עַד שֶאִוָשֵעַ!

– הֱיֵה גַנָב! – אָמַר לוֹ הַמַגִיד בִּקְצָרָה.

הִשְתּוֹמֵם הֶחָסִיד:

– גַנָב! עַל הַלָאו שֶל “לֹא תִגְנוֹב” אֶעֱבוֹר?!

– גַנָב, גַנָב תִּהְיֶה! – שָב הַמַגִיד וְאָמַר לוֹ – עֵצָה אַחֶרֶת אָיִן.

יָצָא הֶחָסִיד בְּפַחֵי נֶפֶש וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ. וּבְבֵיתוֹ – שַמָה: יְלָדָיו פּוֹרְשִים יָד לְלֶחֶם וָאָיִן. אִשְתּוֹ בוֹכָה וּמְיַלֶלֶת מֵרַעֲבוֹנָהּ וְרַעֲבוֹן בָּנֶיהָ וְהוּא – מֵעָיו הוֹמִים בְּקִרְבּוֹ מֵרָעָב. וְכַאֲשֶר גָדְלָה צָרַת לְבָבוֹ, נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וְהֶחְלִיט לִהְיוֹת גַנָב.

– הָרַבִּי צִוָה עָלַי לִהְיוֹת גַנָב – אָמַר בְּלִבּוֹ – אֶעֱשֶׂה כְדִבָרוֹ וְלֹא בִי יִהְיֶה הֶעָוֹן.

בַּלַיְלָה יָצָא וּפָתַח דַלְתוֹת אַחַת הַחֲנֻיוֹת שֶבָּעִיר וְגָנַב מִן הַקֻפָּה דִינָר שֶל כָּסֶף.

– אַךְ בִּכְדֵי לְהַצִיל אֶת נַפְשִי וְנֶפֶש אַנְשֵי בֵיתִי מִמִיתַת רָעָב אֲנִי גוֹנֵב – אָמַר אֶל לְבָבוֹ – וְכַאֲשֶר יִרְוַח לִי אָשִיב אֶת הַגְנֵבָה לִבְעָלֶיהָ.

בַּבֹּקֶר בָּא בַעַל הֶחָנוּת לַחֲנוּתוֹ וּמָצָא דַלְתוֹתֶיהָ פְתוּחוֹת וְצָעָק: – גְנֵבָה, גְנֵבָה!

נִקְבְּצוּ אַנְשֵי הָעִיר לְקוֹל צַעֲקָתוֹ, אֲבָל לְתִמְהוֹנָם רָאוּ, וְהִנֵה הֶחָנוּת מְלֵאָה סְחוֹרָה וְלֹא חָסֵר מִמֶנָה כְּלוּם. בָּדַק בַּעַל הֶחָנוּת וּמָצָא, וְהִנֵה דִינָר שֶל כֶּסֶף אֶחָד חָסֵר לוֹ בְקֻפָּתוֹ.

הִשְתּוֹמְמוּ אַנְשֵי הָעִיר:

– גַנָב טִפֵּש בָּא לָעִיר! מַסְגֵר שִבֵּר, דְלָתוֹת פָּתַח, וְהַכֹּל בִּשְבִיל דִינָר אֶחָד שֶל כָּסֶף.

וְאוֹתוֹ הֶחָסִיד קָנָה בַדִינָר לֶחֶם, הֶאֱכִיל אֶת יְלָדָיו וְאִשְתּוֹ וְגַם הוּא אָכָל. כַּאֲשֶר תַּם הַלֶחֶם, שוּב יָצָא בַלַיְלָה וְשָבַר מַסְגֵר וּדְלָתוֹת, חָדַר אֶל אַחַת הַחֲנֻיוֹת וְשוּב גָנַב דִינָר שֶל כָּסֶף. – כַּךְ עָשָׂה הֶחָסִיד פְּעָמִים רַבּוֹת.

וְהָעִיר הוֹמָה וַאֲנָשֶיהָ מִתְפַּלְאִים הַפְלֵא וָפֶלֶא:

– הַאִם אֵיזֶה לֵץ מְשַטֶה בָנוּ, אוֹ שֵדִים מְשַׂחֲקִים בָּעִיר? הֶעֱמִידוּ בַעֲלֵי הַחֲנֻיוֹת שוֹמְרִים לְיַד כָּל חָנוּת וְחָנוּת, וְהַגַנָב לֹא נִתְפָּס. מִדֵי יָמִים אֲחָדִים נִשְבַּר מַסְגֵר שֶל אַחַת הַחֲנֻיוֹת, נִגְנַב מִקֻפָּתָה דִינָר אֶחָד שֶל כֶּסֶף וְהַשוֹמְרִים לֹא רָאוּ. מַזָלוֹ עָמַד לוֹ לַגַנָב וְלֹא נִתְפָּס. שָמַע שַׂר הָעִיר אֶת הַמַעֲשֶׂה וְחָרָה לוֹ עַל הַשוֹמְרִים, שֶאֵינָם שוֹמְרִים כָּרָאוּי, וְהֶחְלִיט לָצֵאת בְּעַצְמוֹ בַלַיְלָה וְלִרְאוֹת, אִם הַשוֹמְרִים עוֹמְדִים עַל מִשְמְרוֹתֵיהֶם. יָצָא הַשָׂר בַּלַיְלָה וְרָאָה, וְהִנֵה הַשוֹמְרִים עוֹמְדִים אִיש אִיש עַל מִשְמַרְתּוֹ.

שָב הַשָׂר אֶל בֵּיתוֹ וְשָכַב עַל מִטָתוֹ וְיָשֵן. לְמָחֳרָת הַיוֹם הַהוּא בַבֹּקֶר שוּב שָמַע, שֶנִשְבַּר הַמַסְגֵר שֶל דַלְתוֹת אַחַת הַחֲנֻיוֹת וְנִגְנַב דִינָר אֶחָד שֶל כָּסֶף. עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וְהַשָׂר הִתְחַפֵּשׂ, לָבַש בְּגָדִים כְּבִגְדֵי אַחַד הָאֲנָשִים וְיָצָא בַלַיְלָה לְבַדוֹ לֶאֱרֹב לָאִיש הַגוֹנֵב דִינָרִים שֶל כָּסֶף. אָרַב וְתָפַש אֶת הַגַנָב.

אֲבָל הַגַנָב בָּכָה וְהִתְחַנֵן לוֹ:

– לֹא גַנָב וְלֹא בֶּן גַנָב אָנֹכִי. רַק לְמַעַן הַצִיל אֶת נַפְשִי וְנֶפֶש יְלָדַי אֲנִי גוֹנֵב. עַל כֵּן אֲנִי לוֹקֵחַ לִי רַק דִינָר אֶחָד שֶל כָּסֶף.

וְהַשָׂר בְּאַחַת: – לֹא אַניחֶךָ! אֶל שַׂר הָעִיר אוֹלִיכֶךָ. וְכַאֲשֶר הוֹסִיף הַגַנָב לְהִתְחַנֵן לְפָנָיו, נִסָה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ, שֶאַךְ בְּזֹאת יֵעָתֵר לוֹ, אִם יִתְגַנֵב לָבֹא אֶל גְנָזָיו שֶל שַׂר הָעִיר וְיוֹצִיא מִשָם אֶת הַמַטְמוֹן הַגָדוֹל, אֲשֶר הֵבִיא הַשָׂר לִפְנֵי יָמִים מְעַטִים מֵאַחַת הַמְדִינוֹת וִיחַלֵק אִתּוֹ אֶת הַגְנֵבָה חֵלֶק כְּחֵלֶק. – הֲרֵי חָרוּץ אַתָּה בִמְלֶאכֶת הַגְנֵבָה וְלֹא יִבָּצֵר מִמְךָ הַדָבָר לְהִתְגַנֵב שָמָה – אָמַר הַשָׂר.

וְהֶחָסִיד עוֹמֵד וּמַפְצִיר:

– הַנַח לִי! אֵינִי גַנָב, מַטְמוֹן לֹא אֶגְנֹב. רַק דִינַר כֶּסֶף אֶחָד אֲנִי גוֹנֵב.

וְהַשָׂר שוּב בְּשֶלוֹ:

– לֹא אַנִיחֲךָ, אֶלָא אִם כֵּן תִּתְגַנֵב אֶל הַמַטְמוֹן. רָאָה הֶחָסִיד, שֶאֵינוֹ יָכֹל לְהִמָלֵט מִיַד הָאִיש וְאָמַר לוֹ, שֶיַעֲשֶׂה כִדְבָרָיו; וּבְלִבּוֹ אָמַר לְהִתְגַנֵב שָמָה וְלָשוּב וּלְהַגִיד, שֶלֹא מָצָא שָם שוּם מַטְמוֹן. הָלַךְ הֶחָסִיד וְהִתְגַנֵב וְהָאִיש עוֹמֵד עַל מִשְמַרְתּוֹ לִרְאוֹת מַה יַעֲשֶׂה הַ“גַנָב”. לְאַחֲרֵי שֶעָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים, שָב הַ“גַנָב” בַּלָט וְאָמַר אֶל הָאִיש:

– אֵין לָנוּ צֹרֶךְ בִּגְנֵבָה. גַם בִּלְעָדֶיהָ נַעֲשֶׂה עשֶׁר וְגַם נַצִיל אֶת שַׂר הָעִיר מִמָוֶת.

שָמַע שַׂר הָעִיר וְהִתְחַלְחָל:

– מַה אַתָּה אוֹמֵר? – שְאָלָהוּ.

וְהַ“גַנָב” סִפֵּר לוֹ, שֶבְּהִתְגַנְבוֹ אֶל גִנְזֵי שַׂר הָעִיר שָמַע אֶת מְשָרְתָיו מִתְלַחֲשִים וְנוֹעָצִים לָשִׂים בַּבֹּקֶר סַם־מָוֶת בַּמַשְקֶה אֲשֶר יִשְתֶּה הַשָׂר, וְהֵם יִקְחוּ לָהֶם אֶת הַמַטְמוֹן אֲשֶר הֵבִיא.

– נֵלֵךְ וְנוֹדִיעַ אֶת הַדָבָר לַשָׂר – אָמַר הֶחָסִיד – וְהוּא יַעֲשִיר אוֹתָנוּ עֹשֶר רָב.

אָז גִלָה הַשָׂר לֶחָסִיד, מִי הוּא וּפָקַד עָלָיו לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ וְלָבֹא אֵלָיו בַּבֹּקֶר. הַשָׂר חָקַר אֶת הַדָבָר וּמָצָא, שֶדִבְרֵי הַ“גַנָב” כֵּנִים, וְאַחֲרֵי שֶעָשָׂה מִשְפָּט בַּמְשָרְתָיו נָתַן מַחֲצִית מַטְמוֹנוֹ לֶחָסִיד.

נָסַע הֶחָסִיד לְקוֹזִינִיץ, בִּכְדֵי לְהוֹדוֹת לְרַבּוֹ הַמַגִיד עַל הַיְשוּעָה שֶבָּאָה לוֹ מִן “הַגְנֵבוֹת”.

– עָמַדְתָּ בְנִסָיוֹן! – קָרָא אֵלָיו הַמַגִיד, כַּאֲשֶר אַךְ דָרַךְ עַל מִפְתַּן בֵּיתוֹ – עָמַדְתָּ בְנִסָיוֹן וְהֶעֱשַרְתָּ!

לֹא הֵבִין הֶחָסִיד אֶת דְבָרָיו שֶל הַמַגִיד. לֹא יָדַע עַל מַה נִתְנַסָה בְנִסָיוֹן זֶה שֶל גְנֵבָה. אֲבָל הַמַגִיד בֵּאֵר לוֹ: בֶּאֱמוּנָה הָיָה עוֹסֵק תָּמִיד זֶה. לֹא רִמָה וְלֹא עָשָק. בָּאוּ מְלִיצֵי ישֶׁר וְהִמְלִיצוּ עָלָיו לִפְנֵי כִסֵא הַכָּבוֹד:

– אִיש יָשָר, אִיש תָּם, כְּדָאִי הוּא, שֶיַצְלִיחַ בַּעֲסָקָיו וְיַעֲשֶׂה עשֶר.

נִצְבוּ כְנֶגְדָם הַמְקַטְרְגִים וְטָעָנוּ:

– אֵינוֹ מְרַמֶה וְאֵינוֹ עוֹשֵק, מִשוּם שֶאֵינוֹ צָרִיךְ לְכַךְ. אִם יִהְיֶה צָרִיךְ לְכַךְ יִהְיֶה רַמָאִי. הָלְכוּ עֲסָקָיו הָלוֹךְ וָרַע, וְהוּא הֶחֱזִיק בְּיָשְרוֹ, לֹא רִמָה וְלֹא עָשָק. שָבוּ מְלִיצֵי ישֶׁר וְהִמְלִיצוּ:

– כְּדָאִי הוּא זֶה לִהְיוֹת עָשִיר גָדוֹל.

שָבוּ הַמְקַטְרְגִים וְקִטְרֵגוּ: – אֵינוֹ מְרַמֶה, מִשוּם שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְרַמוֹת. אֵינוֹ עוֹשֵק מִשוּם שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַעֲשוֹק. תָּם הוּא. אִלְמָלֵי הָיָה יוֹדֵעַ לִגְנֹב, בְּוַדַאי שֶהָיָה גַנָב כְּכָל הַגַנָבִים.

– נָחוּץ הָיָה אֵיפוֹא לְהוֹכִיחַ – אָמַר הַמַגִיד – שֶאַתָּה יוֹדֵעַ לִגְנוֹב וְאֵינְךָ גַנָב. – וְאַתָּה הוֹכַחְתָּ צִדְקָתְךָ – גָמַר הַמַגִיד אֶת דְבָרָיו – יָדַעְתָּ לִגְנוֹב וְלֹא גָנַבְתָּ, אֶלָא כְדֵי לְהַצִיל אֶת נַפְשְךָ וְנֶפֶש אַנְשֵי בֵיתֶךָ. עַל כֵּן כְּדָאִי אַתָּה לִהְיוֹת עָשִיר גָדוֹל.

וּמֵאָז הָיָה הֶחָסִיד לְעָשִיר גָדוֹל מְאֹד וּפִזֵר מָמוֹן רַב לָעֲנִיִים.


______________


המלצות קוראים
תגיות