רקע
גרשון שופמן
לפי שעה

מפני המיחושים השונים בלילות נבעתים האנשים הבאים בימים. בעונת האביב במיוחד. הנה זה הלחץ בשטח הקיבה חשוד מאוד. סרטן?… הוא הוא!

קשה ההתיחדות עם “חשד” זה בחשכת הלילה. בוקר – וישר אל הפרופסור הישיש! אחת היא, מה יאמר, ובלבד שהדבר יסונן דרך בדיקתו; שהוא הרופא הגדול, ידע

אתא בוקר וגם הגיעה השעה הגדולה. הפרופסור בחלוּקוֹ הלבן בודק. עוד מעט, עוד מעט יפול דבר.

– זה לא כלום!… – חותך חיים הפרופסור היקר.

עתה לשתות את ההויה לאט־לאט, טיפין־טיפין. לחוס על כל רגע ורגע. שכן “לא כלום” זה אינו אלא לפי שעה. לפי שעה “לא כלום”, אבל בעוד שנה, שנתים, כי תשוב ותבוא אל הפרופסור הגדול, אם בינתים לא ימות הוא בעצמו תחילה, ודאי ידבר אחרת.

על זה, על הקץ ההכרחי, מעידה עתה האבלות העצומה בחוץ. מבהיקים בשמש אפריל הסרטים השחורים על גבי הזרועות. כמו כן צעיפי האבל אשר לגבירות הענוגות, החיורות. בין אלה האחרונות נמצאת גם שכנתי היפה, שחצר משותפת לנו, סטפי רינטלן. בעיניה הבהירות עיקר יפיה, הבהירות־משונות, הלבנות כמעט… עוד בסתיו שיכלתה האסכרה ממריאנה הקטנה שלה, זו הילדה החמודה, שכולה היתה אורה ושמחה והחיים עצמם. חורף ארוך־ארוך, כבד־אבל, העיק על האם הצעירה, מיאנה הינחם, ורק עתה, עם אביב, חוזר ונובט, מזוקק ענות, חיוכה הנצחי.

מריאנה איננה, אבל עוד נשאר לה הנער קרל, והרי היא הולכת עתה אל בנין הגימנסיה, לעת צאת התלמידים, לקדם את פּניו. עוד כרבע שעה עד גמר הלימודים, וקרל יושב עדיין במחלקתו ומקשיב אל דברי המורה להתעמלות, המאלף, כיצד להתגונן מפני התקפת גאז, כשזו תפתיע ממרומים את בית הספר בעצם שעות ההוראה. אל המרתף הסגור, החתום הֶרמֶטית, לחוש מפלט, ושם, קודם כל לנהוג חסכון באויר המצומצם. לתכלית זו צריך להשתטח על הקרקע ולשכב בלי הגה, בלי ניד. כי רק מצב זה מצריך מינימום של אויר. שכיבה, שתיקה ואי־תנועה. אם על־ידי הזדעזעות עצבים אחד התלמידים מתחיל צועק, בוכה ומפרפר בידיו וברגליו, על האחרים להחזיק בו ולהשקיטו; ואם אי־אפשר – ירה יירה!

– כי טוב אשר ימות האחד, – מטעים המורה הצעיר עם צלקת הסיוף על לחיו, – משימותו כל תלמידי המחלקה!…

נשימת־הקלה נושם הנוער בהתפרצו החוצה – רענן, ריחני, טלול. צחוק ורעש וקולי־קולות. מה קלה, מה עמוקה הנשימה! כי לפי שעה טהור, טהור האויר, ואוירוני האויב רקיע האביבי עוד אינם.

לפי שעה!


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37137 יצירות מאת 1899 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!