רקע
גרשום שופמן
מה עשיתם?!!
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

בשעה של דכאון ונפילת רוח בא הזוג הצעיר לידי החלטה זו (בעיקר מחמת חולשת האשה); בשעה אפרורית, כשהכל מסביב דהה פתאום, לרבות האהבה. האם כדאי להביא יצור לעולם משעמם ואפור־על־גבי־אפור זה? ועוד לעת כזאת? האם לא המאושר הוא “אשר עדן לא היה”?!

והנה הם יושבים בחדר־המתנה של רופאת־נשים. (הענין הותנה ו“סודר” ביניהם ובין הרופאה עוד קודם, ועכשיו הגיעה השעה הקבועה להוצאה אל הפועל). מתיחות כבדה מנשוא. עתונים מצוירים, ממושמשים, על הדלפק, ומתוך הכוננית מציצים גבי ספרים. ילד קפריזי מציק למשרתת, ואמו, הרופאה עצמה, בחלוקה הלבן, מתהלכת כה וכה בכבדות – וכרסה בין שיניה (דוקא!).

עד שרמזה:

– בבקשה!…

האשה נקראת אל חדר־הניתוחים, והוא, הבעל, מתבקש לצאת עכשיו ולשוב רק בעוד כשעה.

על המדרכה בחוץ, לפני שער הבית, הוא מטייל, הלוך ושוב. מתוך התוהו הנורא מצהיר השלט: “ד”ר נ. נ., מומחית למחלות־נשים". שם, למעלה, בקומה השניה, ברגעים אלה חיי אשתו מופקרים בידה. חרד, חרד הלב. האומנם היה צורך בדבר? המונים עליזים, שלוים, חולפים על פניו מזה ומזה, וביניהם גם נשים הרות. והרופאה גופה? בשביל עצמה היא יודעת מה עדיף! ומה אם הדבר לא יעבור בשלום?… איך יחיה הוא אחר־כך? איך ישא פניו אל הוריה, שהיא בתם היחידה, בבת עינם?! איככה?!…

אחד הידידים הטובים עובר לתומו ומצהיל פניו:

– מה אתה שוהה כאן? ראיון?… אני אספר זאת לאשתך…

אולי להגיד לו, למען יקל ללב? אבל כמו בערפל מבליח פרצוף־הידיד – פגום, מטושטש, רחוק־רחוק.

איומה הציפיה. נצח!

בחיוך קידמה את פניו לבסוף הרופאה: “הכל בסדר”.

הכניסתהו לפני ולפנים, לתוך החלל המלא ריח אתר כבד. על הספה מוטלת אשתו; עדיין לא ניעורה לגמרי מהנרקוזה. מבטו נתקל בעקבות הדם על הרצפה… והנה היא מתחילה מתעוררת; הוזה… לא פילל, כמעט שלא ידע קודם כלל, עד כמה יקרה היא לו, עד כמה קשורה נפשו בנפשה, עד היכן אהבתו אותה מגעת! אשתו הענוגה, הזקופה, הדקה, הריחנית. בדמע, מזועזע עד היסוד, גחן ונשק לה על חורון לחיה לעיני הרופאה המעוברת.

ולפנות ערב הוליכם אוטו הביתה. לאט, לאט. במסירות נוגעת עד הלב מאוד, כתינוקת, נשעה עליו אגב נסיעה – חלשה, חיוורת, מחוסרת דם… אפילו ברגעי ההתאהבות הראשונה לא הגה אליה רחשי־לב ענוגים כאלה עכשיו, בשעה גורלית זו. בזיו השקיעה רבץ הים תחת עדרי עננים, ואניות באופק נשאו זהב. באהבה וברחמים טבל עולם־יה, עולם נפלא – ותוכחה קשה, חמורה, עלתה ממעמקים:

– מה עשיתם, מה עשיתם?!!…


המלצות קוראים
תגיות