רקע
שמעון גינצבורג
וְהָיָה כִי בֹא יָבֹא מַלְאָךְ...
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: דביר; תרצ"א 1931

וְהָיָה כִי בֹא יָבֹא מַלְאָךְ, מְבַשֵּׂר־הַשָּׁלוֹם, לַסּוֹף

לֵאמֹר: נִכְנָס לָעִיר מֶלֶךְ־שָׁלוֹם, חֲתַן חֵרוּת וּגְאֻלָּה, –

צְחוֹר־כָּנָף וּלְבֶן־תִּקְוָה יָבוֹא, וְשׁוֹפַר־כֶּסֶף בְּפִיו,

אֶל חַג־אֵרוּשֶׂיהָ שֶׁל תֵּבֵל־יָהּ כֻּלָּהּ.

וְעִטְּרוּ שְׁמֵי־תְּכֵלֶת מְאִירִים לְתֵבֵל־יָהּ, כַּלַּת־הַחֵן,

וְקִשְּׁטוּהָ בְּהִינוּמָה שֶׁל סַלְסְלוֹת־עֲבִיבִים;

וְשָׂחֲקוּ לָאָרֶץ, שְׂחוֹק הוֹרִים אֶל בִּתָּם הַכַּלָּה, בַגִּיל

שָׁמַיִם כֹּה טוֹבִים, כֹּה חֲבִיבִים…


תִּשָּׂא אֲזַי אֶל הַמַּלְאָךְ הַכַּלָּה־הָאָרֶץ בַּלָּאט

אֶת פָּנֶיהָ – וְנַעֲווּ פָנָיו

וּמַבַּט־עֵינֶיהָ הָאֶחָד הָעֵב יָעִיב, כְּקִלְלַת־שְׁחוֹר,

אֶת יוֹם שִׂמְחַת־לִבּוֹ וְעִדַּן־עִדָּנָיו:


יָצִיץ תְּהוֹם שֶׁל שִׁגָּעוֹן מֵעֵינֶיהָ שֶׁל זוֹ –

שִׁגָּעוֹן כֹּה שָׁחוֹר וְאִלֵּם;

וּמִי יוּכַל סְבֹל מַבָּטֶיהָ, שֶׁהֵמָּה מְעֻרְפָּלִים בַּדָּם,

מִי יוּכַל הֲכִילֵם!…


וּבָאוּ אָז כָּל הַשּׁוֹשְׁבִינִים, וְהֵם רֵבִּים מִסְּפוֹר –

זֶה קִטֵּעַ וְזֶה גִדֵּם

וְזֶה עִוֵּר קְשׁוּר־עֵינַיִם – וְכִתְּרוּ לַחֻפָּה הֲמוֹן אָדָם רָב,

וְעָמְדוּ כַּחֲלוֹם רָע – וּמִי יַחֲרִידֵם?


וְהַשֶּׁמֶשׁ יָאִיר לָהֶם פָּנָיו, כְּמִנְהָגוֹ, וְיוֹם־אוֹר יְהִי,

וְחוּגָא בְּרוּם־תְּכֵלֶת יָרֹן –

וְשֶׁמֶשׁ וְחוּגָא לֹא יִרְאוּ בְּפֶתַח כָּל־לֵב אֲרוֹן־שְׁחוֹר

אֲשֶׁר נִצַּב, וְלֹא יַעֲבֹר הָאָרוֹן…


וְטֶרֶם יִשְּׂאוּ כְלֵי־זֶמֶר אֶת קוֹלָם בִּנְגִינָה וָשִׁיר –

וְיָצְאוּ שׁוֹשְׁבִינִים בַּלָּאט בְּהַקָּפוֹת

כְּרוּת־אַף עִם קִטֵּעַ וְגִדֵּם, בַּסָּךְ עִם הַכַּלָּה סְחוֹר־סְחוֹר,

כְּצָרוֹת לֹא־נִשְׁמָעוֹת, אֲיֻמּוֹת נִשְׁקָפוֹת…


וְאָבְלָה הַחֻפָּה – וְאֵי־מִזֶּה הֵלֶךְ, אִישׁ־שֵׂיבָה כֹה זָר,

מַלְאַךְ־מָוֶת, בּוֹא יָבוֹא

וְהִפִּיל עַל טַבַּעַת־הַקִּדּוּשִׁים צֵל כֶּתֶם לֹא יִמַָּח לָעַד,

וְהִתְעַלְּפָה הַכַּלָּה – וּלְחָצָהּ לִלְבָבוֹ…

ספטמבר, 1918.

המלצות קוראים
תגיות