רקע
שמעון גינצבורג
סְנוּנִית
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: דביר; תרצ"א 1931

אִי, סְנוּנִית־דְּרוֹר, כְּנַף־אוֹר אֲבִיבִית,

אֲשֶׁר הֵאַרְתְּ

גַּן־עִיר וְלֶב־אִישׁ, וּבְעָבְרֵךְ, זִיוִית,

בְּאָחִיךְ הָאָדָם שִׁירָה נִיבִית

עוֹרַרְתְּ, הֵקַרְתְּ:


קִנֵּאתִי בָּךְ, וּמַה־נְּקַלּוֹתִי,

כִּי, סִיס, רְאִיתִיךְ

מְמַלְּאָה שְׁלִיחוּת עוֹשֵׂךְ־עוֹשִׂי:

אַךְ נָגַע אָבִיב בָּךְ, אֲחוֹתִי –

רֹן מָלֵא פִיךְ.


אַתְּ לֹא זָכַרְתְּ חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים,

וַתִּשְׁכְּחִי,

בִּתְהוֹמִיוּת מֶרְחַבִים סַבִּים,

כָּל נִגְעֵי־לֵב וְכָל עַקְרַבִּים –

בְּשִׁיר “צְבִי־צְבִי!”


וְאַתְּ כֹּה קְטַנָּה וְכֹה חַלָּשָׁה.

וְלֹא נֶעֱלַם

מֵעִמִּי עָנְיֵךְ, מְנָתֵךְ קָשָׁה;

כָּל שִׁפְעַת רְדִיפוֹת חֹרֶף רָשָׁע,

בּוֹ נֶאֱלַם


גַּם לִבִּי: כְּשִׁרְיוֹן, הַקִּפָּאוֹן

כֹּה תְקָפוֹ דֹם;

וְעָלָה אֵזוֹב־הַמַּשָּׁאוֹן

בִּדְבִירֵי־שִׁיר, וַחֲרוּל־דֵּרָאוֹן –

בְּחַצְרוֹת־חֲלוֹם…


וְגַם הַיּוֹם, כִּי דָפְקָה צִנַּת־

הָאֱלֹהִים

אֲבִיבִית, עַל חֲלוּדַת צִנַּת

לְבָבִי, – לוּלֵא אַתְּ וְרִנַּת

פִּיךְ, לֹא עָנְתָה נִים.


וְהַלֵּב מְלֵא־בוּשָׁה בִי, עִם תּוֹדָה,

סִיס קְטַנָּה לָךְ,

כִּי אַתְּ הָיִית לְשִׁירִי פוֹדָה,

וַתְּפַלְּסִי שׁוּב שְׁבִיל־זֹךְ, לֹא נוֹדָע

זֶה כְבָר, לְאָח…

מארץ, 1922.

המלצות קוראים
תגיות