רקע
ס. יזהר
גלויות מן הלבנון – נופים
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דבר; תשמ"ב 1982

לא, לא נופים ולא כפרים ציוריים, ולא הרים ולא ארזים. אין נופים בלבנון. רק סבל. רק אנשים שנפל עליהם אסון. מי שרואה היום בלבנון נופים — מגלה אכזריות ואטימות: אכזריות לאמת ואטימות לאנשים. ארץ כורעת תחת סבל. סבל מיילל מכל שתיקה ואבן מקיר תיזעק. רחוק כעת באשמתו של מי או בצידקו של מי, מי היה הרשע ומי קיבל כגמולו — מה שנישאר הוא הסבל שנפל על הכל וכיסה.

מי שחוזר מלבנון ומספר כי “לא כל כך נורא” — אל תאמינו לו. לא נורא בהשוואה למה? להרס טוטאלי של הכל בכל, למקום הרוס אחר, או בהשוואה למה שיכול היה להיות? איך היה מתאר את ההרס הזה, ובאילו מלים, אילו, חלילה, נפל עליו ההרס הזה, על עירו, על שכונתו, כשביתו שלו קורס עשן באמצע?

ערים, כפרים, כבישים, מכוניות עמוסות, אפילו האבק והחום — הכל המום כאב. והפחד. גם כשממשיכים לעבוד בעבודות העונה, גם כשהבוסתנים עמוסים פרי בשל, גם כשמפלי המים מוסיפים ושוקקים, והשקיעות המתמשכות עודן סגולות כביום הדין — בכל כאב, ופחד. וגם: האם היה כל זה מוכרח?

הנורא — בכל. גלוי וחנוק. מתריס וקבור למחצה. בתים הרוסים, בתים מפוחמים, בצד בתים שהרעה פסחה עליהם, בעיוורון הרה גורל, כלי מלחמה שרופים, מכוניות מחוצות, אנשים עובדים המנסים להמשיך, הפחד בעיניהם, והסיפור המיוחד שכל אחד יודע מבשרו, מוכרי הסידקית שבצידי הדרכים, ותורי העומדים שלפני כל המחסומים, והמתנת הממתינים, ניבטים בעיני זגוגית פאטאליות אל השיירות החולפות על פניהם — כולם תחת עקת הנורא. והפחד. גדול ממה שאפשר לומר, וגם אינו צריך אמירות. מה אומר יותר מן הלא־אומר הזה.


דבר (כד אב תשמ''ב 13.8.1982): 19.

המלצות קוראים
תגיות