ובכן, רבותי, להד"ם! מונד לא נתן עשרת אלפים פונט לויצמן ולא הבטיח עוד עשרים אלף פונט אחרים כפי שבשרו לנו העתונים בשמחה, לא מיניה ולא מקצתיה – עורבא פרח!

ומזכירני זה את האגדה היפה שבגמרא הקדושה, במסכת “שבת” כמדומני: ת"ר, מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינוק ולא היה לו שכר מיניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והיניק את בנו.

ונשאלת השאלה: למה היה לו לקודשא־בריך־הוא לשנות סדרי בראשית וליתן דדים לגבר? הן יכול לתת לו כסף לשלם שכר מיניקה או לקנות חלב לתינוק?

והתירוץ הוא: אמר הקב"ה – הכל אני נותן לו ואפילו דדים, אבל כסף ־ א מכה!

אגדה זו אפשר שהיא מעט גסה אבל???… מונד הוא מוכן ומזומן לעשות הכל: להצטלם עם “החשמונאי” במגרש המכבי ועם הנציב???נג’ר, לדרש דרשות נאות בנהלל ולהציע הצעות חדשות ויפות ואפילו לחתם על איזה מניות של התא“י ולהשתתף ב”גן־חיים" של המשפחה עפ"י המלצתו של נעמני. בקצור: “דדים” הוא נותן לויצמן אבל כסך – א מכה!… זהו, מבינים אתם, “דבר עדין” אצל יהודי אנגלי והכחשה שבאה בשבוע זה על “נדבה” הגדולה הרי תוכיח!…

* * *

ושוו מעשה בלא דדין אלא ביהודי??? ירושלמי – וינשטוק שמו – שנסע מחו"ל כדי להשיא את בנו בירושלם, כשהגיע באניה לחוף יפו אמרו לו: “סטופ!”, עד כאן תבוא ולא תוסיף!… בפקדת חיימסון אינך רשאי להכנס לארץ!…

בני המשפחה הפכו עולמים ורצו מס???א ישר לחיימסון וטענות: היתכן,??? הכל מוכן לחופה ומחכים רק לאב… הוא כבר הגיע לחופה של יפו ולא יגיע לחופה של בנו?… יהודי ירושלמי ולא מופ"ס חס־ושלום, יהודי כשר וישר בכל נירותיו… ועוד ועוד בסגנון כזה. אבל לכו ודברו אל העצים ואל האבנים, הוא באחת: “לא ולא!”. גדולינו תקיפים בדעתם הם ועומדים בדבורם וכשהם אומרים “לא!” אז – “לא!”…

אלא שיש אלהים בשמים ור' חיים בירושלם ורצו אליו בני המשפחה מבתי אונגרן והתחננו לפניו שישתדל לטובתם. הזקן לא נתעצל נטל את מקלו ואת שמשו והלכו ישר לחיימסון כדי לקיים מצות “הכנסת־כלה”. מתחלה לא נתנו לו להכנס ל“קדשי קדשים”, שהרי אינו כומר להבדיל או סתם אנגלי שכל הדרכים פתוחים לפניהם, ואחרי רב הרפתקאות זכה סו“ס להתיצב לפני ה”פריץ". בקש ממנו הזקן להרשות לאב להכנס רק לחופת בנו.

־ Impossible! (אי־אפשר!), ענה חיימסון בשלילה גמורה.

– והרי גדולה מצווה ראשונה – טען הזקן – שהיא מגדילה את הישוב…

– “אללרייט!” – ענה מנהל “העליה” – אנו מגדילים די את הישוב על הר־הזיתים… רק בחדש אחד הרשיתי להכניס מנין יהודים נפטרים מחו"ל בלי שום “וידה”…

כשראה הזקן כי כלו כל הקצין קם ואמר:

– שמע נא, אדוני! הן ידעתי כי שמי חיים ושמך חיימסון כלומר: “בן חיים”. משמע שאתה בני ואני אביך… ובכן, הריני גוזר עליך “גזרת־אב”, שתתן צו להכניס את האב ר' וינשטוק לארץ רק לחופת בנו, כמו שנאמר בתורתנו הקדושה – “כבד את אביך”…

ויהודי עם־הארץ, כשהוא שומע פסוק מן ה“בייביל” היוצא מפי יהודי זקן ורב בישראל – הרי זה עושה עליו רושם… מיד נתן פקודה להרשות את הכניסה ליהודי לשבועות אחדים…

כנראה צדקו חז"ל שאמרו: שמא גרים, ומעכשיו, כל מי שיש לו בקשה לחיימסון יפנה לר' חיים ומי שיש לו איזה ענין אולי לאברמסון ילד לרב אברהם קוק, אבל מי שהוא זקוק לנתנזון בחיפה אל יפנה לנתן המנהל של הבנק…

* * *

ויש גירסא אחרת, גיסא אחרונא וגם הנכונה האומרת כי ר' חיים לא זכה להתייצב לפני מנהל “העליה” וזה האחרון שלח אליו את פקידו החוצה להודיע לזקן את הפסוק: לא – באלף רבתי!

אלא שהזקן פנה, כדרכו, אל ה“מיס” מאגד"י והיא פנתה לתיליפון דחכה למשרד המנהל של העליה, דחכה בתיליפון למשרד ביפו ואחרי חצי שעה נתבטל רע הגזרה ונתאשרה הכניסה ליהודי…

הדא דכתיב: חברך “מיס” אשר…

אין ברצוני חלילה להתוכח עם מר סם לוי ע“א דם הטרטרים הנוזל לפי דבריו, סליחה “כאילו נוזל”, בעורקי האשכנזים – שהרי הודה בעצמו שהוא ממוצא אשכנזי, כלומר: כאילו היה אשכנזי, והריהו מומחה גדול – ואל “כאילו” – ל”הכחשות“… אבל חושב אני שאם יוסיפו חלוצי המזרח להרצות במו־עתונם על ה”פריינק" וה“שכנז”, נתקדם אי"ה ונגיע למצבו של ר' מאיר בעל־הנס…

זכורני לפני שנתים הייתי בק“ק טבריה בזמן ההדלקה של רמבעה”נ והלכתי בלילה אל ההילולא. כשאך נכנסתי לעזרה יצא לקראתי השמש הספרדי בעל הכרס והתרבוש ונר־הדלקה בידו והזמינני להדליק נר לכבוד “רבבי מא־י־ר”… והנה השמש האשכנזי, שחשבני ל“טוריסט” צעק אלי בקול כטרטר אמתי: “אט דא אין דער אמת’ר ר' מאיר!” (כאן הוא ר" מאיר האמתי!) בהורותו באצבעו על מצבה אחת ושניהם, כלומר שני השמשים התחילו מושכים אותי כ"א לר' מאיר האמתי שלו…

עמדתי רגע לפני שתי מצבות: על יד מצבה אחת עומדות נשים ספרדיות ומדליקות נרות לר' מאיר הטהור ומסביב למצבה השניה הסמוכה אליה עומדות נשים אשכנזיות ומדליקות נרות לר' מאיר ה“טרטרי”… ואולם כדי להיות בטוח נדרתי שני נרות לשתי המצבות של שני ר' מאירים לשמחת שני השמשים… ובשעת מעשה נזכרתי בספור הנפלא של שלום־עליכם על ה“מאיר’ס” וה“שניאור,ס”…

כשיצאתי מהחצר נפגש בי יהודי זקן מטבריה, שספר לי את כל הנסים של ר' מאיר בעל הנס – פולקלור אמתי.

כשבנו את ישיבת רמבע"נ – פתח היהודי שנלוה אלי בדרכי על חוףים כנרת אחר חצות – השתמשו באבני החומה ההרוסה ובאבני החרבות של טבריה ובתוכן גם אבן המצבה של הקבר הקדוש. בלילה הסיעה האבן את עצמה מהקיר ונתגלגלה שוב למקומה על הקבר…

ואיך נחלקה המצבה של ר' מאיר לשתים? – שאלתי את היהודי שלו.

– גם כן בדרך נס! – ענני בן־לויתי – תגרה גדולה פרצה בשעת ההדלקה בין האשכנזים והספרדים על הקבר והגיעו חס ושלום לשפיכת דמים ולחלול השם… ובהשכמת הבקר מצאו שהאבן נחלקה לשתים למען השלום…

– וכלום שני ה“ר' מאיר” חיים ביניהם בשלום? שאלתיו לחידודא.

– כמו אשכנזי וספרדי! – ענני אף הוא בדרך הלצה – היה מעשה בליל ההדלקה לאחר שישנו כל האנשים והנשים והצפיעות הסרוחים בעזרה, כפי שאתה רואה גם הלילה, לקו פתאום כל הנרות של ר' מאיר “שלנו” (כלומר: האשכנזי). הבין זה האחרון את הענין וכבה את הנרות של ר' מאיר הספרדי ונעשה חשך מצרים…

– ומהיכן יודעים כל זאת? – שאלתיו מתוך סקרנות.

– מנין יודעים? – הוא אמור – יודעים!…

– ואימתי – הוספתי לראיין את היהודי מק“ק טבריה בהגיענו ע”י בית הקברות – יתלכדו ויתחברו שוב שני ה“מאירים” ותהיינה שתי המצבות לאבן אחת?

– כשיבוא המשיח! – ענה היהודי בבטחה בהפרדו ממני על־יד מלון גוברמן.

וחוששני מאד שאפילו אם יבוא משיח ויגיע לחוף יפו, איך יוכל להכנס לארץ בלא “פרוטקציה” של אגד"י? וגם אם ירשו לו להכנס לשבועות אחדים, ויהיה חס ושלום אשכנזי וביחוד יהודי רוסי סברא חזקה היא שאחינו הבוכרים לא יצאו לקראתו.

* * *

וסח לי צעיר ספרדי חשוב בעירנו מעשה באשה אשכנזית אחת, שפגשה בו ברחוב ושאלה מאתו על איזה בית, ומכיון שהלך למקום זה שבו נמצא הבית, המבוקש הציע לפניה ללוותו עד שם. בדרך הליכתם נכנסו בדברי שיחה והצעיר הספרדי דבר עמה בז’רגון השגורה היטב בפיו. לפני הפרדם פנתה אליו האשה ואמרה: רוצה אני לדעת עם מי היה לי הענג ללכת ולשוחח?

– שמי אלשיר! – ענה הצעיר.

– “איהר זייט א פריינק?” (ספרדי אתה?), – אמרה האשה בתמיה, – ואני חשבתי “אז איהר זייט א איד”… (שאתה יהודי..)

ובקבר רחל אמנו אין שלום עד היום הזה בין השמש הספרדי והשמש האשכנזי. וכל כך למה? – מפני שאלה ביאולוגית גרידא. זה טוען כי רחל היתה ספרדיה טהורה וזה אומר להיפך כי ה“מוטער רחל” היא אשכנזיה עפ"י שמה. – “וכי סלקא דעתך” – הוא אומר – "שיעקב אבינו ילך וישא לו פתאום אשה “פריינקינה”? ובאיזה לשון ידבר עמה?

בקצור, אין שלום בקבר רחל ממש כמו במשרד הרבנות.

הנה בשבוע זה נתפרסמה מוד־רבתי בעתונים מטעם משרד הרבנות על הכשרות של השמנים לפסח מתוצרת הארץ. מודעה זו הופיעה בשני מקומות בגליון אחד, בנוסח אחד ובענין אחד, ממוסד אחד ממקום אחד אלא שכאן חתמו הרבנים האשכנזים וכאן – הרבנים הספרדים. ולמה הדבר דומה? לשיר המעלות של יולדות, שמחליפים בו: “לא תהיה מכשפה” ו“מכשפה תהיה לא”, כדי לבלבל את המזיקין…

וכל כך למה? – בשביל החתימה: מי יחתם קודם? “הצבי” ר' יעקב מאיר ס“ט או ה”קטן" ר' אברהם הכהן קוק? מי יהיה למעלה ומי למטה? – המזכיר האשכנזי או הספרדי? כנראה שבלבול המזיקין היה במשרד הרבנות…

* * *

ומכיון שאנו מדברים בקבר רחל נזכרתי בתיירים שלנו הממלאים עכשיו את עירנו.

סח לי מורה דרך אחד שהוא מטבעו ליצן גדול המון מעשיות על העם הארצות של תיירינו וביחוד על “הקושיות” שלהם. תייר אמריקאי אחד, לאחר שבקר את הקברות הקדושים שלנו ושלהם בסביבות ירושלם, שאל מאתו:

– או וואו איז דעם כותל־מעב’יס קבר?" (והיכן קברו של הכותל המערבי?)

כשנסעא עם תייריו לחברון נמצא בתוכם תייר זקן, תלמיד חכם אמריקאי, שהיה משיב כהלכה על כל השאלות של התיירים. שאלה אשה אחת – מי זאת “מערת המכפלה”?

– מי זאת “מורס־המכפלה?”

־ ענה מיד התייר מורה דרך – זוהי אשתו של תנאי אחד הקבור בחברון.יעס!.

ופעם ישבתי במלון אחד בת"א בעונת התירים והנה נכנס זוג של תיירים – הוא כבן חמשים והיא כבת ארבעים – כשהם נרגזים ומנזפים בקול רב בנהג של המכונית.

– השמעתם חוצפה שכזו? – אמר אל בעל המלון – שופר חצוף שכזה!.. “שקץ!” זה מעיז לדבר עם אשתי דברים כאלה!… אצלנו באמריקה הייתי שם אותו מיד ב“פריזן” (בבית האסורים)!.

מה היה ומה קרה?

לא כלום! הזוג הזה שכר מהנהג מכונית מיוחדת כדי להובילם לכל המושבות והנקודות אשר בסביבות ת"א. בדרך חזירתם ליפו, כשהיו סמוכים לעיר, פנה הנהג לגברת – היא לבשה את “המכנסים” – ושאל מאתה בזרגון:

– האם רוצה את ללכת ל“מקוה”?

– מה?! – ענתה האשה בתמהון – מה אמרת?..

– אני שואל – חזר הצעיר בתמימות – אם את רוצה להכנס ל“מקוה”… כאן נגדנו..

– השמעת מה הוא אומר? – התנפלה על בעלה – הוא רוצה להובילנו למקוה!.. ואתה יושב כגולם ושותק לו?…

לא הבין השופר את כל הכעס הזה והוסיף:

– מה יש, גברת? כל התיירות הולכות ל“מקוה”.. זהו מקום חשוב מאד בארצנו שכל התיירות מבקרות אותו. מקוה־ישראל!

מיד קפצו שניהם מתוך המכונית ולא רצו לנסע עמו. לשוא התחנן לפניהם הנהג והסביר להם כי זהו בית הספר החקלאי הגדול והיחיד בארץ ולא מה שהם, מה שהיא חושבת..

– אפילו “סענט” אחד לא תקבל מאתנו – צעקה היא – בעד המלים האלו ולי לא תספרו “בבא מעשיות”!. נו, נו, ל“מקוה” אל לו!..

ומה היה הסוף? – איני יודע בדיוק. כנראה, שהנהג קבל סו"ס את כספו ואולם היא לא רצתה להאמין בשום אפן לבאורי הנהג וגם של בעל המלון. בו ביום חבשו את חפציהם וברחו לאמריקה..

* * *

ועכשיו בואו ונחזיק טובה לנשים העבריות בארצנו שרחשו דבר טוב ופתחו מועדון לקבלת תיירים בעירנו.

אחד מתלמידי הביא לי היום כרטיס הזמנה נאה שהדפיסו הנשים העבריות לתיירים בשתי לשונות: עברית ואנגלית. כדי לזכות את הרבים הנני מוסרו לכם ככתבו וכלשונו ממש בלא חסר ובלא יתיר, ובלי פרושים –

"חדרי המועדון פתוחים לרשותכם (כלומר לרשות התיירים) במשך זמן עשותכם בארץ־ישראל.

ברצוננו להנעים לכם ככל האפשר את ימי שהותכם בארץ העתיקה החדשה.

במועדוננו תפגשו נשים רבות המתגוררות בארץ אשר תשמחנה להזמינכם לבתיהן ולהביאכם בקשר עם הדברים אשר יענינו אתכם ביותר".

ועל החתום: הנשיאות בת"א, ירושלם, חיפה – ממבחר הנשים והגברות שבארצנו. והאדריסה לחדרי המועדון בירושלם “מול המגרשים הפנויים”.

איך אומר הצרפתי? – Honni soit qui y pense (הבוז למי שחושב לרעה), ואולם את הכרטיס הזה מסר לי לא נער ולא בחור ואף לא זקן בעל־עברה חלילה אלא רב בישראל שאינו יודע “חכמות” ושואל בתמימות ובצדק – כלום לא מצאו הנשים העבריות נוסח יותר נאה מזה?

והרב־התלמיד שלי אינו יודע כי הנוסח האנגלי הוא עוד יותר גרוע במובנו מהתרגום העברי.

ותיתי לו לה“בחור הזעצצער” שלא טעה ולא סדר “נשים רכות” במקום “נשים רבות”… “מגורשות ופנויות” במקום “מגרשים פנויים”…

ועל כגון דא אמרו חז"ל: נשים חכמניות, הזהרנה בדבריכן!..

* * *

חפצתי לספר לכם באריכות על שביתת השמשים ועל הלכלוך הגדול שההיה עד הברכים בבית הספר וביחוד על הסולידריות של המורים והמורות עם השמשים והשמשות ועל מנהל בית ספר לבנות בעירנו שנשא בכבודו ובעצמו פח מים על כתפו בשביל הילדות. עולם הפוך לפנים בימי המלחמה ב“עזרה” ה???ית בירושלם שבתו המורים העברים והמנהל אפרים כהן העמיד במקומו את השמש יוסף התימני ללמד???, ועכשיו כששבתו השמשים היה המנהל לשואב מים…

אמרתי לשוחח עמם קצת מסביב להצגה האנגלית “מקאדו”, שהיתה לעילא ולעילא מכל תושבחתא וביחוד התזמורת הנהדרתשל סילבר והדיקוריה הנפלאה של מלניק מעשה ידיו להתפאר ואולם אסתפק הפעם להזכיר לכם, תלמידי ותלמידותי החביבים, היקרים וכו' וכו', את ההצגה של “בר כוכבא” מאת גולדפדן ע“י “האופיריטה הא”י”, הצגה לאומית יפה שתהיה אי“ה בשבוע הבעל”ט.

* * *

ולסוף כל הסופות – הגיעה אלי מחאה נמצרת מאד תלמידי הספרדי בת"א על השלט שברחוב יכודה הנשיא. מדוע כתוב – כך הוא שואל – בלטינית Hanussi במקום Hanassi כלום היה ר' יהודה הנשיא אשכני חלילה?

ושוב שואל מאתי ידידי (נניח, שזה אני בעצמי): מפני מה זכו גם סנדלרים וחייטים, שיקראו רחובות על שמם בת“א, ולא מצינו רחוב בעיר העברית הראשונה שיקרא בשם “רחוב אימבר” לזכר היובל של משוררנו הלאומי? או מדוע לא זכינו לראות בירושלם עיה”ק ובשאר המקומות בארצנו “רחוב התקוה”? כלום עלינו לחכות עד שיהיה לנו קודם “רחוב האינטרנציונל”?…

עז מות