מכיון שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שוב, כנראה, אין לו חשק להכניסה. לוהטת היא בלא רחמנות, מהבהבת, שורפת ומיבשת את לשד העצמות. ויושב בשמים ישחק ומתענג לראות את בריותיו אשר ברא, שהם נמסים ונמוגים מרב חמימות. כיריחו היינו, לקהירו דמינו בור מים כבר שתינו ולמכונת־גזוז חיה ותוססת נעשינו…
הקדוש ברוך הוא השפיע עלינו רב טובה עד כדי אפיסת־הכחות, עד כדי עצירת הנשימה והתעלפות ר"ל, ולא הסכים להסתיק מעט את החמה בנרתיקה ולהפסיק את רוח הקדים (חמסין בלע"ז) עד יום רביעי זה.
ואת שעורי זה אני כותב להם, יקירי, לא במשרדי היפה ולא על האכסדרה שלי הנאה אלא בתוך מכונית זו ששכרתי לגליל מר' חיים ממאה שערים, ר" חיים “פארלידט אייך ניכס” – כך קורין לו מחמת הפתגם הז’רגוני הזה שהוא מורגלא בפומיא לצרך ושלא לצרך: דומה האוטומוביל שלי לבי, שהוא מקפץ על הגבעות ומדלג על ההרים, טיסה אחר טיסה, עדי הגיענו אל העמק, ואני קניתי לי שביתה על יד הנהג ולימינו. המכונה מחממת את רגלי למטה, ומלמעלה – אל תשאלו! גלי אש מכין בפנינו כפולסין־דנירא של גיהינום ממש, והפונטין־פן שלי מזיע אף הוא על הניר טפות טפות שחורות ולא שחת אף אחת מהן ארצה – לבטלה…
וע"כ, רבותי, יהיו דברי מקוטעים ובלא יפוי והרחבת־דברים, כדרכי, ותורתי הפעם בלא מוקדם ומאוחר, אבל – מטעמים חמים ובוערים ואתכם, תלמידי החמים ותלמידותי החמימות – הסליחה!
* * *
שאלתי את סגן־הפוליטיקה שלנו, מפני מה סגרו המושלמים את חנויותיהם בעירנו בשבת־קדש ולאט ביום ששי, יום השבת שלהם?
וענה לי בקצרה:
– מפני שני טעמים. ראשית חכמה, מפני דררא דממונא. מוכרי הירקות ברחוב דויד כלומר ה“פוליטיקאים” הערבים בעירנו, סוגרי־החנויות ושובתי־השביתות, לא רצו לסגר את חנויותיהם בעש“ק, כדי שלא יסבלו חלילה נזק בפדיונם מהיהודים הבאים לקנות אצלם כל צרכי שבת. כי תעברו ביום ששי ברחוב הירקות בירושלם ותעשו סטטיסטיקה מדויקה ומצאתם 99 למאה מהקונים שהם מאחב”י וביחוד מבנות־ישראל שהן מריקות ממש את חנויות הגויים וממלאות את סליהן צנון וחזרת ושאר־ירקות ולעמת זה מריקים ידידינו ובני־דודנו את כיסי היהודים וממלאים את ארנקיהם ואוצרותיהם מכסף ישראל ובזכות זה הם מדברים עם נשינו – עברית…
והשנית: רב החנויות בעירנו של ישראל הן ומעוטן של ישמעאל, כידוע. ע“כ החליטו בני דודנו לעשות “נדהה” ולסגר אף הם בשבת כדי שיראה כאלו כל ירושלם סוגרת ומסוגרת… ומעשה בגאיד (מורה דרך) מושלמי שהוביל בשב”ק זו קבוצת תיירים גרמנים הממלאים עכשיו את עירנו – דרך שער יפו, רחוב היהודים והסומטאות של המושלמים. וכששאל אחד מהם מפני מה כל החנויות סגורות, ענה לו הגאיד כל כל ה“יאהוד” וה“מיסלימין” סגרו היום לאות מחאה נגד המיסיונרים…
– “אה, סאו?” – ענה הגרמנית1 בתמיה – “יא, יא, עס שטימט שוין!” (עכשיו מובן הדבר)…
* * *
ומעשה בשני בחורים בתל אביב, שני חלוצים מגרמניה, שהלכו לקנות להם כרטיסים להצגת “הבימה” – “הגולם” או “הדבוק”, אין נפקא־מינא! – ועמדו בתור על רגליהם יום שלם. ואולם מפני שהם גרמנים ומנומסים ולא יכלו להדחף בכח ולהבקיע להם דרך במרפקיהם וגם לא ידעו את סוד “הספקולציה” – נשארו בלי כרטיסים… הם שמעו את שמע “הבימה” עוד בוינה וגדול היה חשקם לראותם בא“י וגדול שבעתים היה צערם שלא זכו הפעם וע”כ שבו לביתם בפחי־נפש…
ואולם, תשועת ה' כהרף עין. כשאך נכנסו לחדרם ראו על שלחנם מעטפה סגורה ובתוכה מצאו שני כרטיסים להצגה בשורה הראשונה, ואליהם צורפה פתקא קטנה וקצרה בעילום־שם ובזו הלשון: “אחרי ההצגה תדעו מי שלח לכם את שני הכרטיסים האלה”:
שני הבחורים קפצו מרב שמחה על הפתקאות האלו, שנפלו להם מהשמים, ומבלי חשוב הרבה לבשו את מחלצותיהם היפות לכבוד היום, כדרך הגרמנים שלנו, והלכו קוממיות להצגה, ישבו להם על כסאותיהם הראשונים ב“מזרח” והתענגו על ההצגה:
אחרי כלות המערכה האחרונה הביטו שני ה“דייטשלאך” שלנו כה וכה לראות אם יתגלה לפניהם הנדיב הנעלם, חכו לו כרבע שעה אף אם יתמהמה, ואולם איש לא הופיע, איש לא בא::.
ואולם, כשבאו שני הבחורים הביתה מצאו את חדרם ריק והבינו מיד מי שלח להם את שני הכרטיסים, אך לצערם הגדול, לא יכלו למצא את הגנבים הנדיבים, כדי להודות להם על הענג הרב של “הבימה”, שעלה להם ביוקר…
* * *
וסדנא דארעא חד הוא: כמעשה הזה וכהנה וכהנה יקרו בעולמנו לא רק לצעירים הגרמנים בת"א אלא גם לחכמי המסחר בפריז,
העתון הסטירי הידוע מפריז הנקרא בשם Le Cri de Paris מספר לנו בגליונו האחרון מעשה נאה תחת השם Carambouille מעשה מענין שתאוו לשמעו ביחוד תלמידי הסוחרים והעמילים בארץ ובחו"ל.
לפני שלשה חדשים – כך מסופר שם – הגיעו לסוחרי צרפת בערי הצפון והמרכז דרישות תכופות מאת עמילים שונים והזמנות לשלח להם פרקמטיא סחורות משי וכל מיני אריג ובד בהקפה לפריז. כלם נתנו, לשם המלצה וחקירה, שם בנקאי אחד, כל־הזה ואולם יצר־הרע של ה“ביזניס” לעיר הבירה: הסוחרים ובעלי הפבריקאות התיחסו אמנם בחשד ובפקפוק לבנקאי תקף אותם והשיאם לפנות אליו. ובכן תשובתו היתה שלילית על כל הדרישות וההזמנות: הבנקאי הזהיר את הסוחרים שלא יקיפו להם ולא יהינו לשלח את סחורותם לפרגמטוטין אלה אפילו שוה־פרוטה ואפילו כזנב הלטאה, ולא יאבדו את מעותיהם בעסק ביש זה.
כעבור שבועות אחדים, קבלו הסוחרים ההם מסוכן אחר הזמנה לסחורה ודרישה יותר גדולה ויותר חשובה: הסכום עלה בערך ארבע מאות אלף פרנקים בסחורות־משי וגלימי־בד. והסוכן הזה נתן אף הוא את שם הבנקאי הלז. ואולם הפעם שלח זה האחרון תשובה חיובית והעיד בסוכן כי ראוי הוא לאשראי המבוקש ואולי גם למעלה מזה…
הסוחרים, שנוכחו פעם על ישרתו של הבנקאי שלחו בלא חשש את סחורותיהם. ומובן מאליו – כך מסיים הספור – שלא זכו לשמע עד היום הזה לא מבעלי החובות ולא מה“בנקאי” המדומה, ששמש לא רק לסוכן הרמאי האחרון כי אם גם לסוכנים־הרמאים (Carambouilleurs) הקודמים, וכלם יחד היו – איש אחד…
* * *
ואת המעשה הזה ספרתי לכם, כמובן, רק אגב־אורחא ובמאמר־המוסגר, אבל עיקר כוונתי היתה לספר עמכם דוקא על “הבימה” שהיא מענינא.. בזה אנו משכימים ובזה אנו מעריבים בזמן האחרון.
כלנו הלא ידענו אם לא שמענו וגם קראנו ב“ה כי חברי “הבימה” הם משחקים עילאים, המשחקים העברים בה”א הידיעה והגבוה שמים מן הארץ כן גבהו דרכיהם ממשחקי ארצנו וכו' וכו" – מה שייך לומר? – ואולם שחננם האלהים גם בכשרון סדרני מצוין – את זה לא ידעתי עד שלא נכחתי לראות בעיני.
הדבר היה בליל יום חמשי העבר, בהצגה האחרונה של “הגולם” בעירנו. עם נעילת שערי “ציון” בשעה האחרונה עמדו הסדרנים והכניסו זוגות צעירים וצעירות מאנ"ש ומיד אחריהם הופיע אדם אירופי הדור בלבושו ובסמוקינג השחור נוסח ורשוי בלוית שתי צעירות, שמתוך לבושן והילוכן ומדברן ניכר היה כי מבנות העליה הן. הקונסול הכללי – כי זה היה האיש – כבר הכניס ראשו ורובו בפתח השער כדי להכנס עם בנות־לויתו אחרי הזוגות הקודמים, והנה יד שלוחה אליו – יד הסדרן, אחיו של הרקדן – דחפהו אחורנית החוצה ואומר, “לא־לא־לא לא לא!. אי אפשר עכשו!”…
– אבל, אדוני – נסה הקונסול להגיד בנמוס – “הלא אלה נכנסו?”::
ובמקום תשובה סגר “הגולם” את הדלת על פני הקונסול הכללי, והוא נשאר בחוץ עם הנשים הצעירות, אזל סומקא ואתא חיורי בפניו…
בינתים נודע מן הצד כי זהו הקונסול הכללי היושב ברחוק מקום בשכונת הפרחים ורצו את המנהל והוא הואיל בחסדו לפתח לפניו שערי רחמים, שערי הבימה.. והיפה שבכל הדבר הזה הוא כי ההצגה טרם החלה אז…
ולא לחנם העיר אחד מן הקהל שראה את ה“סקנדל” הזה בלשון־הקדש של מוסקבה:
“ז’ידובסקי פאריאדיק”! – הנגינה על ה“ריש”, מלעיל ופירושו: “סדר יהודי”…
* * *
ואם אינכם מאמינים עדיין, רבותי, בכשרונו הסדרני של עמנו ומטילים ספק־ספקא במדת הנמוס ודרך־ארץ של אחב“י בארצנו, הלא אוציא לכם מנרתיקי ראיה חותכת לא מ”הבימה" אלא מעירית תל־אביב, ואתם תראו ותשפטו, תכירו ותדעו.
במוצש“ק זו סדרה עירית ת”א – כך ותב לי תלמידי דהתם – נשף פגישה לכבוד התיירים מגרמניה, וראש העיריה, הלורד מאיר בכבודו ובעצמו, היה צריך לקבל את פניהם בברכה. אלא, שהמסדרים עשו דבר קטן אחד: הטילו גם על האורחים לקנות בעד 100 מיל את כרטיסי הכניסה לנשף הפגישה שנערך לכבודם!
והתוצאות? – ממאת האורחים שנמצאו למשל במלון פלטין, הלכו רק עשרה לנשף…
ככה מסדרים פגישות בת“א וככה רוצים למשך תיירים, שיספרו את גדולת ת”א – העיר העבריה הראשונה!
אשרי העם שככה לו!…
* * *
ושואל מאתי תלמידי התל־אביב שאלה חמורה זו:
למה נפל בחלקו של דוד ולפסון, שרחוב קטן וצר וצדדי במרכז המסחרי יקרא על שמו ולא רחוב גדול ויפה וראשי בת“א? האם מפני, שדוד ולפסון היה נושא־כליו ויורשו של הרצל ומזמנו התחילה העבודה המעשית בא”י? או אולי מפני, שהוא הוא שאשר את ההלואה הראשונה לבנין תל־אביב וכו' וכו"?
מדוע לא זכה ולפסון שיקרא על שמו רחוב הגון, כמו שזכה למשל בוגרצ’וב, להבדיל בין החיים למתים, או אפילו סנדלר פשוט בשכונות ת“א? האם מפני שולפסון הוריש את כל הונו לעם ישראל, והיה הראשון למעשה גדול זה? ואולי נתקנאה ת”א בירושלם עיה"ק ועשו בדוד ולפסון מה שעשה ועדת השמות בעירנו לישעיהו הנביא וקראה על שם נביאנו וחזונו הגדול את הרחוב הכי מעופש בעירנו?
אדרבא, ילמדנו רבנו ר' עזמות!
* * *
ומענין לענין באותו הענין של “הבימה”.
פגש בי בשבוע זה אחד מידידי החשובים בעירנו ולאחר שאמר לי “יישר כח” גדול על הסוד, שגליתי ברבים בשעורי הקודם בדבר “הבימה” כי אין זה כ"כ אי־אי־איי, כפי הטררם שעשו מסביבה – ספר לי ענין דומה לזה.
– הן זוכר אתה – הוא אומר לי – כי לפני חמש שש שנים בא החזן מורגנשטרן מוינה ירושלימה על פי הזמנתי והזמנת אחרים מחובבי־החזנות, והוא התפלל בחורבה ובבתי כנסיות אחרים בירושלם, תל־אביב, חיפה ועוד. לפני שנתים באו אלינו הארי־שבחזנים “קוורטין” והנמר “סירוטה”. והנה פעם אחת, אחר תפילתו של קוורטין בחורבה נגש אליו – כלומר לידידי – ר' חיים יהושע קסובסקי ואמר לו: “שמע־נא, אחרי ששמעתי את קוורטין וסירוטה נוכחתי לדעת שמורגנשטרן חזן גדול הנהו”.
– את אשר על לשוני לא אכחד – אומר לי ידידי ברחוב, אחרי שראיתי את “הדבוק” של “הבימה” עלינו להגיד בפה מלא כי משחקי גנסין ודניאל גם הם אמנים ואינם מקטלי קניא באמת. אינני מבקר חזיונות גדול – כך הוא אומר לי – אבל נראה לי כי ב“דבוק” של גנסין היו כמה מקומות יותר מוצלחים מאשר ב“הבימה”. זוהי דעתי, דעת איש פשוט, וכך הוא גם דעת הקהל שאין בו סמנים, שהוא חרש, שוטה וקטן…
* * *
אדהכי והכי מתכונן גם מוריס שורץ, אביר המשחקים היהודים באמריקה שסגר את חנותו שם, לבוא לא"י. כנראה, שארצנו היא שוק טוב למנגנים ולמשחקים, לגודובסקים, למרטואים ולכל אשר יש להם “חפץ”, וביחוד ליודעי תרועה ולאמני־הריקלמה…
ואת זה לעומת זה עשה אלהי האמנות: בשעה שמוריס שורץ נוסע מאמריקה לא“י נסע גולינקין מא”י לאמריקה, בשעה ש“הבימה” הוציאה כמה אלפים פונטים מא“י יושב גולינקין בעל האופירה הא”י שם במרחקים עם אשתו וג’וריני ושרים על אדמת נכר: על נהרות ניו־יורק שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את תיאטרון “ציון” ות"א…
* * *
ותיתי לכם לגבאי “ישורון”, שהחליטו והכריזו בעתונים על הנסיעה להילולא דרשב“י במירון בל”ג בעמר, אחרי הנסיעה המוצלחת שלהם בחוהמ“ס לים־המלח. ומחמת שאין נסיעה בלא נסים, וביחוד אצל אחב”י ומכש“כ אצל בני “ישורון”, ע”כ קרה נס גדול בים המלח לאחד הגבאים, שיכתב בפנקס החברה לזכרון לדור דורות…
מעשה בצעיר, שלמד צעירה אחת את חכמת השחיה בים המלח, והנה ראה מה שלא ראתה שפחה על הים, נתבלבלה דעתו ר“ל והתחילו שניהם עושים בידיהם ובפיהם: בול־בול־בול־בול ומיד חשו לעזרתם והצילו אותם בקושי. הגבאי הצעיר התעלף ממש וכעבור חצי שעה שבה רוחו אליו. ביום ש”ק עלה לתורה ב“ישורון” וברך ברכת “הגומל” בקול רם וגם נדב שני תריסר דגים מלוחים לענג־שבת…
ואולם, איך אמרו חכמינו ז“ל? – כל מה שעשה הקב”ה בים עשה גם ביבשה, ואם אין במירון ים ממש הרי יש שם נחל שקורין לו אנשי צפת “מגידו” ויש שם ים של אהבה, וגם חגוי־סלעים וכל אותן המעלות שמנו חכמים בשיר־השירים, ביחוד בשעת ההדלקה אחר חצות…
ולמה היתה המפולת וההריגה הגדול ר“ל במירון לפני עשרים שנה? – משום שכעס הרשב”י על הנשים. ולמה החרימו הרבנים את ההילולא על הנשים? – מפני מעשה שחיה. ואולם על זה אכתב אי“ה בשעורי הבעל”ט לכבוד ר' שמעון בר יוכאי. וחוץ מזה הלא יהיה גם “נשף פטפוטים” במוצש“ק זו במרתף האסם ז”ל ויהיה גם “פעיווי מא” (הראשון למאי) בשבוע הבעל“ט ומסתמא ימציא הקב”ה חומר בשפע וביד רחבה לרבכם ר' –
לא יודע מדוע, אבל נזכרתי בפתגם ערבי ישן:
“סוחר שאין סחורה במחסניו, תמצאו אותה תחת לשונו”.
עז־מות
-
כך במקור המודפס. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.