אגרת ששים ושבע. 🔗
ממחרת יום הכפורים.
ברוך אבר"ם לאל עליון, הוא ידידי היקר בר פחתי ובר אבהן,
ר' אהרן ב“ר משה לוריא נ”י!
ראה אתה אומר אלי כי אינך משורר מטבעך וכי בנות השירה לא תפקדוך ומכתבך מלא תעלולי כח הדמיון והויות בעלי השיר. הנך מתנבא מה הגה לבי על שתיקתך הארוכה משך כמה שנים וירחים, ולבי לא הגה מאומה כי דן אנכי תמיד לכף זכות את ידידי הכותבים ידם אלי בעת יאחר מכתבם לבוא; כי ידעתי כי הרבה שלוחים למקרה למנוע את הנמלה הקטנה הזאת את האדם מחפץ כפיו: טרדת פרקמטיא, הנסיעה בדרך רחוקה, עצלות טבעית, כל מחלה וכל תקלה וכל קטטה וכל פגע רע, כלם מעשה שטן הם שאין אחריותם על האדם; ואני על פי רוב זריז אנכי במרוץ מכתבי ואם יתן לי איש שלום בכתב אחזיר לו שלום ולא אשכין גזלת העני בביתי; ואם איש בריתי יעמוד מכתוב ויִדֹם לפתע פתאם אז אפשפש במעשי ואם לא אמצא בי עון אשר חטא אז אוחיל דומם עד אשר ישיב לבבו אלי ושב וכתב לי.
והנה בין שיהיה להשטן דמות תרנגול ארך הלשון וגדל הכרבלתא, בדעת מלמדך שיש לו רגלים כרגלי התרנגול של אשמדאי במס' גיטין, בין שיהיה השטן עשוי מניר, כדעת המקֻבלים בעלי השם קרע שטן (וקריעה אין שייך רק בנייר או בדג או בעם הארץ) בין שלא יהיה להשטן שום דמות ממשית רק שיהיה עשוי מצל כדעת הנשים הטפלות המונעות את ילדיהן לשחק בצל אשר על כתלנו מחמת שאסור לשחק בשטן, ובין שטן לשאַטטען נתחלף להן; בין כך ובין כך אקוה שלא יוסיף עוד השטן להזדקר בינינו מפני שאנכי כותב מכתבי זה אליך בימים שאין השטן שולט בהם וגם אתה ידידי יהיה נא דלגך עלי אהבה ותגער בשטן לבל ישטינך, ואם לא יחת מפני גערתך הנה קרובים אליך שמה הקדושים אשר בארץ, לך התרפס רעי וקח מקמעותיהם והיו עליך סתרה.
לבעל המפתח מגיע ממני 3.50, כי שלשה מפתחות מכרתי הא' במחיר 1.50, וב' במחיר א' רו“כ ושאריתם תחת ידי; ובטובך תשאל את פי ה' שאצקעס בשובו מה אעשה בספריו אלה אשר תחת ידי, איזה הדרך אשיבם לו, כי פה לא אוכל למכרם. כפי חפצך שלחתי לך בפאסט העברה כל עקז. ש”י ע"י שתי וערב ופה תקבל את לוח תבניתי אשר בקשת.
לא אוכל להעתיק לפניך כבקשתך הפרק מספורי אשר בא בו זכרון בית הוריך, כי לא בפרק מיוחד באו שמה הזכרונות ההם כי אם אחוזים ומשולבים המה בכל פרקי הספור, והספור גדול בערך שמונה עלים; אף לא בפירוש איתמר אלא מכללא ובדרך רמיזא איתמר, במעשה הנוביליסטין. שם הספור ההוא “אחרית שמחה תוגה” והוא יספר מפלתן של חסידים שונאי השכלתן של ישראל, והמה פועלי הרע ולעמתן נבראו נפשות רבות פועלות טוב ובהנה תכיר תמונות לא מוזרות לך; אבל כחכם שעיניו בראשו תבין ותדע כי כבוד הסופר וכבודכם יהיה להסתיר הדבר; המבין יבין והחדל יחדל. ואתה סתום וחתום הדבר עד עת קץ. ספורי אלה יחד כלם נקראו בשם הכולל עולם כמנהגו; הראשון מהם (שני ימים ולילה אחד) יצא עתה לאור באודיססא (ע' המליץ נו' 34 צד 259) והספור אחרית שמחה הוא השני על הסדר, וה' צעדערבוים אמר להדפיס גם אותו כמו שהדפיס את הראשון.
הגידה נא לי שאהבה נפשי מה טיבו של פרקמטיא של חברתכם “האחים לוריא ואחזת מרעיהם”? שמעתי כי יש לכם אנית הקיטור; אנה פניה מועדות? ומה משאכם ומתנכם? האם בעצים וביבול האדמה אתם סוחרים כמקדם קדמתכם או מסלות הברזל אתם סוללים? ומי ראש חברתכם?
אנכי כבר הגדתי לך, כמדומה לי, שטוב שבתי בזה כפקיד בית הספר, כי לחמי נתן ומימי נאמנים, אין מחסור דבר; אפס כי העיר קטנה ואנשי דעת אין בה לא גם אחד, אין סופרים ואין ספרים להגות בהם ועל כן יקרו לי אַחי הרחוקים מפז ומכתביהם מכתם אופיר.
לרגלי הצום מיום אתמול ראשי כבד עלי וכחי רפה ומחר אנכי נוסע לעיר שאוועל, כעשר פרסאות מזה, ואשב שם כל ימי הסכות; ועל כן אנכי ממהר לערוך מכתבי זה אליך ודברי קצרים כקצר עתי ורוחי.
שלום לך ולאביך הנכבד ולאמך הזקנה והנבונה תפארת בנות ציון.
ידידך מחבקך בזרועות עולם מארץ מרחקים.
יל"ג.
אגרת ששים ושמונה. 🔗
ערב ערב חג הסכות תרב"ט. טעלז.
אשר קדשנו במצווֹת ובחקוֹת, הוא יציל מצרות ומצוקות,
בערב חג הסכות, את ידידי החכם מגלה עמוקות,
ר' יהושע העשל סירקין נרו יאיר באבוקות!
ידידי! קבלתי מכתבך האחרון בעצם יום הכפורים. והנה אשמח מאד כי גמרת בנפשך לעזוב את משכנות האקאדעמיע ולצאת על ארץ רבה, לשוב לזרועות החיים; ואלהים ינחך בדרך טובה ויביאך אל המנוחה ואל הנחלה וירוממך לרשת חיים של כבוד ושל פרנסה טובה למען תשיב את גוזליך אל קנך ותעיר עליהם ברחמים גדולים. לך ולהם יאתה טובה מרובה, כי כלכם אהובים וברורים, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה; קוה לה' והוא יושע לך. והנני משביעך באלהי השמים והארץ אשר בשומך פעמיך לארץ אחרת תודיעני תיכף אנה פניך מועדות למען לא ינתק חוט מרוץ מכתבינו.
ביום אשר קבלתי מכתבך בא לידי גם המליץ נו' 34. ראיתי שמה גם השערוריה אשר נעשתה בקהל ה' במאסקוי אחרי שמעי כלל הדבר מפי ה' לעוויטאַס. ודע כי בימים האלה כתבתי שירים ספורים רבים מיוסדים על מעשים הנעשים בכל יום בין אחב"י; גם המקרה במאָסקוי היה לי לנושא באַללאַדע סאַטירית, וביחוד אשפוך שחוק ומהתלות על בצלאל המורה הוראה ועל נזיפתו אשר קבל, ובכשאַכלה המלאכה אשלחנה אליך לשים עיניך עליה ולמלאת החסרונות, כי אתה תדע את כל פרטי הדברים באֵר היטב. אבקשך אם יקר מקרך לראות את ה' לעוויטאַס מטעלז, אשר כפי הנראה מדבריך בהמליץ ידעתו פנים בפנים, תשאל את פיו מה היה אחרית עשרת ספרי שירי יהודה, אשר לקח מידי למכרם במאָסקוי. אם מכרם יואיל נא בטובו להשיב לי את כסף מחירם, ואם אין אולי תוכל לקחת אתה את הספרים ובנסעך לערי הנגב תחלקם אחד אחד בכל עת מצוא.
מחשבתך להדפיס את מאמרינו במגלות עפות לא ישרה בעיני; כי סוף סוף עלינו תהיינה הוצאות הדפוס וטרח המכירה, אשר עליהן אני צוח ככרוכיא תמיד. זה לא כביר בא לידי החלוץ חוברת ז', הנדפס זה יותר משנה; והיום כתבתי לאחד ממיודעי בלעמבערג להתודע אם עוד יצא לאור המ"ע הזה ומי המוציאו, אולי יפתח לנו השער להשתתף בספר המעולה הזה ולהחזיק ידי עושי הטוב. והיה אשר ישיבו לי אודיעך גם אתה.
מחר כעלות השחר נוסע אנכי לשוילען ואשאר שמה כל ימי חג הסכות; ואחרי אשר יראתי פן לא תספיק לי השעה לכתוב לך משם כותב אנכי היום בחפזון גדול, מתני חגורים ונעלי ברגלי ומקלי בידי.
ראית בהמליץ כי כבר נדפס אחד מספורי עולם כמנהגו. כל התחלות קשות, ועתה אקוה כי יבואו בנקל גם יתר הספורים. ה' פין מתחנן שאשלח אליו אחד מן הספורים, אבל בקולך אשמע ומשכתי את ידי ממנו לגמרי. הנהו אכזב כמו נחל, ואי אפשר לסמוך עליו ולעת הצרך.
רכב על במתי ארץ וצלח כחפצך וכחפץ ידידך באמת לנצח נצחים.
יל"ג
התדע ידידי כי אין צלם דמות תבניתך אל תחת ידי; אל תשכח את זאת לעת מצוא. הראית בקול מבשר שיר בלשון יהודית “דער קהלשער אינדיק” וידעת כי שלי הוא והוא הטיל סער גדול בצפחת המים אשר לנו.
אגרת ששים ותשע. 🔗
30 אקטאבער 1868, (כ“ה חשון תרכ”ט), טעלז.
להגבירים המפורסמים, המדפיסים הרמי"ם, בווילנא.
בתשובה על מכתב כבודם מיום 13 דנא לא אוכל בבירור להגיד איזה מן הספרים הנמצאים אתי בכתובים “יכון לחפץ מסחרם להדפיסו על חשבונם”. יש תחת ידי סדר ספורים שונים לקוחים מחיי אומתנו מימי עולם ומזמן הזה כתובים פרזית, לכלם בשם יקרא “עולם כמנהגו”, האחד מהם בשם שני ימים ולילה א' נדפס כעת באודיסא ע“י ה' צעדערבוים ואחריו נכון אתי לדפוס עתה הספור השני בשם “אחרית שמחה תוגה”, נשואו מחיי החסידים, כמוּתוֹ בערך 6 באגען בדפוס וכמוהם עוד אחרים; כמדומה לי שהספורים האלה יכונו לחפץ מסחרם, ויוכלו הספורים האלה להיות נדפסים אם אחד אחד או כמה בכרך אחד כעין ספור של טשאָקקע בל”א. אבל מה ישעי ומה חפצי לקבל מחיר כתבי ידי ספרים נדפסים איננו שוה לי בנזק הזמן שאכלה על סדורם, מחמת שאני יושב באחת מערי השדה ואין לי שום אפשרות למכרם ולהפיצם בישראל וכבר נסיתי בספרים שהוצאתי עד כה על חשבוני אשר רבם אבדו בימי האנשים ששלחתי להם למכירה ושאריתם יבלו בסתר ביתי למורש שממית, וזה היה בהיותי אנכי לבדי בעל הספרים ומוכרהם, ואיך אתחרה עתה בכם אשר יש לכם מוכרי ספרים בכל עיר ועיר? אין טוב לי כי אם לקבל מחיר כתבי במזומנים לפי מספר העלים ( נוסף על סך מצער עקו' לחלקו בין מכּרי) אם יאות כבודם לזה יודיעני כמה בערך יוכלו לשלם בעד כל עלה ועלה. את דרכי בספורי יוכלו לראות בספורי הנזכר שיצא [ב]אודיססא, אם כבר הגיע לווילנא; ואם יעמדו על דעתם לראות הכ“י עין בעין יודיעוני נא בטובם שם איש פרטי אשר אליו אשלח ומי יערוב לי בעד הכ”י. (ע"כ נמצא ותו לא)
[יל"ג]
אגרת שבעים. 🔗
[לה' י"ה סירקין]
יום ב' כ' כסליו תרכ"ט, טעלז.
ידידי היקר, ר' ר' העשל!
מכתבך מיום א' ט“ז חשון הגיעני ביום ה' כ”ח בו, כי סבב דרך ארץ ישראל; ואחרי אשר אתה אומר אלי כי בשבוע הבא אחרי כתיבת מכתבך אתה נוסע לברלין, מספק אנכי אם ימצאך מכתבי בקאָוונאָ ועל זה יצר לי מאֹד.
מקום משכן ה' עהרליך בברלין הוא אַלכסנדרשטראַססע נו' 28 ד“ר אַדאֶָלף עהרליך; ואם תבקרהו תעלה זכרוני לפניו, כי זה ימים רבים אשר לא כתב לי; ובירח אָקטאָבער שעבר הגיע מועד הפרעון [ב]עבור ספרי ש”י ומ“י ששלחתי באמצעותו של ה' עהרליך להמו”ס בענציאַן ופאֹפּעלויער בברלין; וגם על אֹדות זה לא שמעתי דבר. – ספרים לקרוא בהם לבנך היקר אשלח כשיקרה לפני עובר אורח בטוח, ועליך להזהירהו ואת בני ביתך לנצרם מכל משמר, כי לבית הספר המה שייכים, ואם יאבדו וחיבתי את ראשי למלך. – בשוילען היו לי דברים אחדים לדבר פנים בפנים עם הדיריקטור בנוגע לבתי הספר אשר תחת ידי; ובין כך נשארתי שמה ימים אחדים להשתעשע בחברת מיודעי ומכרי. שאלתּ: מה תקותי לימים יבואו? והנה דע אחי כי טוב טוב לי מעמדי עתה ולולא בנותי הגדלות ואין פה מקום אתי ללמדן ולאָמנן כראוי לפי כשרונותיהן לא הייתי תאב כל שנוי במעמדי; אבל בימים האלה, לא אכחד ממך, פרחה באמת לי תקוה קלה לעזוב את העיר הנכחדת והנדחת הזאת ולהעתיק מושבי לעיר אחרת גדולה וטובה ממנה וגם קרובה אל עיר מושב בני ביתך ואל כל החיים המהלכים תחת השמש. לא אכנה את שם העיר, כי הדבר הוא דבר סתר עד עת מועד, ומדאגה בדבר פן לא ימצאך מכתבי ונפל בידי אחרים ונגלה סודי ברבים, ומזה יוכל להגיע לי נזק והפסד, על כן אכחידנו תחת לשוני. – לא אדע לספריך קונה פה בטעלז; כי האיש אשר יהיה כ“ה רו”כ בכיסו פה בעירנו יפתח לו חנות או בית משקים להחיות בהם נפשות בני ביתו, ולא יקנה לו ספרי אפיקורסות כתנ“ך. את ס' “העלד אונד קאָרווין” אקנה אני בעצמי ממך ומחירם אשיב לך ע”י מוקדם, אם תודיעני מחירם בבירור (כי במכתבך כתבת בערך) וכי שלמים המה ובלתי קרועים ונפסדים. אבל מה יושיעך זה, אחי? הבקומץ צנום ודק גזה תמלא צרכיך להוצאות דרכך? על כן שמע נא את אשר אשים לפניך, ידידי, הלא אנשים אחים אנחנו ואין לנו להתבייש איש מפני אחיו: הנה יש לי כמה מאות רו“כ אשר קבצתי על יד, בזעת אפי וחשכתים ליום עברוֹת, הנני מוכן להלוֹת לך ג"ח מאתים רו”כ עד אשר ירחיב ה' את גבולך והשיבותם לי. אם נאות אתה לזה הודיעני כי צריך אנכי להקדים את בעלי חובותי להשיב לי סך כזה בבוא זמן הפרעון; כי כספי מחולק בידי אנשים שונים וזמן פרעון היותר מוקדם הוא י“ג כסליו. אם תאוֹת לדברי, אשלח לך הסך הנ”ל כשיושב לי; והודיעני למי אשלח, ועל איזה זמן בערך תקחנו.
בעלי הדפוס ראָם בווילנא קדמוני במכתב והודיעוני כי נכונים המה להדפיס את ספרי על הוצאותם; והנני נושא ונותן עמהם על אֹדות המחיר אשר יתנו לי חלף עמלי, ומסדר לדפוס את ספורי עולם כמנהגו.
ברוך אתה ידידי בבואך לקאוונא וברוך אתה בצאתך לחו"ל. ואלהים ישלח מלאכו לפניך והנחך בדרך האמת למחוז חפצך והשיבך שלם לנוך ופתח לך את אוצרו הטוב והריק לך ברכה עד לבלי די.
ידידך דורש שלומך וטובתך כל הימים
יל"ג.
אגרת שבעים ואחת. 🔗
טעלז 30 דעצעמבער 1868 (תרכ“ט כ”ז טבת).
[לה' א"י פאפירנא]
ידידי איש תבונות בעל הקנקן ובעל הדרמה!
שולח אנכי היום לך ע“י שתי וערב את ספרי ש”י כחפצך; ואם באמת לא ראיתו עד היום אבקשך לשית עינך עליו ולחות דעתך לי; כי רואה אנכי כי מבין אתה בספרים בשום שכל וחוקר עד תכלית, ודעתך מקֻבלת עלי מאֹד.
מספרך הקנקן נמכרו פה ע"י ה' חזנוויץ ארבעה ועל ידי שנים; ושאריתם מונחים תחת ידי. והנה אין כעת ה' חזנוויץ בביתו כי הלך לסבוב את הגליל ובשובו אזכירהו להשיב לך את מעט הכסף. ואם את ספרי שירי יהודה תחפוץ תחתיו, תקבל ב' עקז. כי מחירו 60 קאָפ'. ומה אעשה בספריך הנותרים?
ומה אמר לך על דברת בעל אמת ואמונה וחתנו מצדיקו?! אתה ידעת את האנשים ואת שיחם כי היית שנים רבות בקרבתם. האדם הזה היה יחיד בדורו בין כותבי שירי שפת קדש ונתחנך מנער לשמוע רק שיר ושבחה הלל וזמרה, ובכן גבה לבו ולחשוב כי הוא ואפסו עוד וכי כל מה שהוא מוציא מתחת ידו הוא דבר מתוקן בתכלית השלימות שאין להרהר ולפקפק בו כשם שאסור להרהר אחר פסקי רבנינו ומורי הוראתנו. ולא עוד אלא שאם תורה לו מלא חפנים תהלות ותשבחות ותקטיר לו קטרת ולבונה זכה בבקר ובערב, אם תערב בה קורטוב אחד של בקרת אמתית פסולה ולא תעלה לרצון לפניו. הן גם אני נוקשתי במחברתו כמוך. הגע בעצמך, הוא שולח אלי את ספרו בבקשה לחות דעתי עליו באחד מכתבי העתים ובהיותי עמוס טרדות רבות מלאתי בקשתו בקצרה וכלאחר יד במאמרי מעל השלחן אשר לפני ה' במליץ שנה זו; ומחמת שהעירותי שם דברים אחדים שהם כנגד רצונו הנה כפי ששמעתי נהפך לאויב לי; ולא לבד שהתאמץ לדחות את הערותי השרירות והקימות בקש ובדברים של מה בכך אלא שהוא מתנקש לנקום בי, מפני שאהבת עצמו תשיאהו להאמין שכל היוצא מפיו כיוצא מפי הגבורה, וגלוי דעת שדרש ממני על ספרו מוכרח להיות שבח מגדול עז לשמו הגדול. וחתנו ה' ש. החרה החזיק בידו; ואנכי בטרם קראתי את מאמרך הדרמה הוכחתי את ה' ש. במכתב על חנפי לעגי מעוג אשר מלא בם את מאמרו עין משפט, על שפכו בוז ועל ידותו זקים ומהתלות עליך.
וכשאנחנו לעצמנו אומר לך שלפי דעתי ה' לעבענזאָהן איננו משורר מטבעו. אמת כי ידיעתו בשפת עבר ודקדוקה רבה ורחבה, מפני שעסק בה על ימיו כרומס בחמר ובאשה העוסקת בעיסתה, אע"פ שכל זה לא יצילהו לפעמים משגיאות קטנות בדקדוק ובלשון. אבל איננו משורר אמתי בעבור חושו בי היבש כעץ, כותב הוא את שיריו בהשכל ובעיון דק אבל לא בהרגש ובהתפעלות; דבריו יוצאים מן הראש ולא מן הלב. אדם כזה יוכל להיות חוקר ומבאר ומדקדק ופילוסוף וכל מה שתחפוץ אבל לא משורר, מפני שהכלי היותר פועל בשיר הוא הלב וההרגשה, וזה אין לו.
לעת צאת השנה יבקשו מאתנו חשבונות רבים ואנכי טרוד מאד ורעיוני מפזרים ומפרדים ואנכי כותב בחפזון גדול ועל כן לא אעצור כח לכתוב לך ככל חפצי, ועוד חזון למועד.
גם אחד מספורי יצא בשנה הזאת לאור ע"י ה' צעדערבוים באודיססא – אבל עוד עיני לא ראתהו גם אני.
ידידך מכבדך כערכך היקר יל"ג.
אגרת שבעים ושתים. 🔗
טעלז 9 יאנואר 1869 (תרכ"ט ט' שבט)
[לה' מ. פראָזער]
ידידי היקר!
שתים הנה סבותי אשר לא כתבתי לך עד כה; האחת כי בצאת השנה הקיפוני טרדות רבות חבילין חבילין כתנור של עכנאי, כי אז יבקשו חשבונות רבים גדולים וקטנים, וספרים נפתחים ומעשים מתנים; ועוד כי ה' ק–ל השיאני בנסיעתו מיום ליום ומשבוע לשבוע ועל ידו נכון אנכי לשלוח לך את עשרת הספרים מ“י אשר דרשת. נוסף לזה באו לידי בימים האחרונים האלה מכתבים אחדים שאי אפשר היה להחמיץ תשובתי עליהם: ידידתנו מרים הודיעתני מוואַרשוי כי מסרה את ספרה לדפוס ובמשך שבועות שלש [שלשה] יצא לאור ותבקשני לשום בפתח ספרה דברים אחדים באזני הקוראים, וכן עשיתי בשבוע העבר. מיכל גאָרדאָן מדפיס כעת בזיטאָמיר דברי ימי רוסיה בלשון המדברת בעמנו וישלח לי ארבעה גליונות נדפסים הראשונים בבקשה לדבר על אדות ספרו בכתבי העתים בלשון רוסיה ולהעיר את רוח הקהל לקראת ספרו זה היקר בעיניו מאד, והנני עוסק עתה במלֻאַת בקשתי זאת; וכיוצא בדברים אלו שהם בבל תאחר. – בשבוע הבא יביא לך ה' ק—ל את ספרי מ”י לשלחם לה' עלואַס ותקבל מידו את הספרים אשר תחת ידו את הנקובים למטה; ועליך אֶשען כי לא תתן לה' עלזאַס לקפח שכרי.
בעוד אנכי עושה הנה והנה מבלי מצוא ידים לכתוב אליך והנה בא איש אחד אשר לא ידעתיו, חותם את שמו בר"ת ריב"ס ויחל להכות על קדקדו של אָלקעניצקי אינם כדאי להשיב עליהם כי מכותלי מאמרו ניכר שפחמי הוא, אין שום הרגש היופי והנעים בלבו, איננו יורד לסוף דעתי בדברים ברורים כשמש ותופש אותי כשממית בקורי עכביש. צר לי כי אין בפעם הזאת הכרמל נו' 27 בעירך למען תוכל לשפוט מעצמך על דבריו כי כלם הבל.
המאמר הנְעוּר מהנער בהמליץ וההערה הגדולה והרחבה כחומת בבל אשר עשו לו המו“ל מסגרת סביב הביאוני לעבור על איסור מדרבנן ולמלאת פי שחוק בעוה”ז. לא על הנער הכותב שחקתי, כי הנער נער; והרבה כמוהו נערים חסרי לב יצאו להשחית דיו ונייר ואין משים לב עליהם. אבל על הרידקציון חמסי; למה הדפיסה את המכתב המלא פתיות הזה? ומה תושיענו הערתה עם כל התוליה וציוני השאלה והתמיהה והקריאה אשר מלאה אותה מפה לפה! מכתבים כאלה טעונים גניזה ואינם ראוים רק לקנוח סעודה; ואלה באו וידפיסו אותו ויכבדוהו לענות עליו כאולתו!! הלא זה דברי מימים רבים כי רידקציון של המליץ (והכרמל אתו בכלל) אין לה טוב טעם ודעת הסדרים הנדרשים מידי מסדרי כתבי העתים (טאַקט). בעל המגיד בלתי ספק השליך אחרי גוו את המכתב של הנער, וענה לו בקצרה כדרכו בתשובה כללית. אבל ה' צ"ב איננו אשם בדבר כי איננו בביתו, ואלו היה שם לא היה נגעל המליץ במכתב מגֹאל זה ובהערתו.
האף אמנם יאמר ה' צ“ב להוציא מכתב עתי בלשון רוסיה? אתמהא! לא אוכל למלאת בקשתו של ה' סירקין ידידנו בדבר הדפסת מאמרו בדפוס ראָם, יען כי האנשים האלה בני צרויה הם; אין עינם ולבם רק אל בצעם ולא יחמלו אל עמל נפש המחבר; הן גם אנכי משכתי ידי מהם. ואלו היה כ”י של סירקין תחת ידי הייתי שולחו אליהם ולוקח עמהם דברים על אֹדותיו; אבל עתה במה אבוא לפניהם?
הס' תפארת לבני בינה לא ראיתי, ואם תשלחהו לי אודך ביֹשר לבב. ספריך השנים אשר תחת ידי אשיב לך ע"י ה' ק..
עוד לא שלחו לי את העקז. עולם כמנהגו מאודיססא; ולא ידעתי מדוע? וכבר כתבתי על אדות זה ולא מצאתי מענה. וה' צ"ב הבטיחני בטרם צאתו כי שלח ישלחום לי במהרה בצאתם מתחת יד הכורך.
צר לי כי לא חפצה העלמה ע–ק לבוא אל ביתי להיות מורה לבנותי כי הללו אותה אלי; ואתה ידידי אמרת כי בקש תבקש אחרת לי; אם טובה היא וכשרה לפני ככל המשפטים אשר שמתי לפני ה' שפיר במכתבי אם יודעת היא להורות שפת צרפת ומוזיק“ה, אם ממהרת לדבר בשפת רוסיה, אם מגֻדלה היא בעצמה כבנות הארץ ויודעת לחנך נערות בדרך ארץ המוסר והצניעות והתערבות עם הבריות – אז תודיעני מי ומה היא, בין שהיא בת ברית ובין שאינה בת ברית, ובאתי עמה בדברים; וידוע תדע כי ייטב לה בזה; כי מלבד ארוחת שלחנה ושאר מחסוריה הקטנים אשר יהיו עלי, עוד אתן לה משכרת לשנה מן ק”ן עד ר' רו"כ, לפי כשרונה ועבודתה, כי לא אחשך מאומה ולא אחוס על כספי בשביל גדול בני; וגם אני בעצמי עוסק עם בנותי והאומנת תהיה לי לעזר כנגדי וגם אני אליה. כי בגלל הדבר הזה עתיד אנכי ללכת לקאוונא ולווילנא ולהתהלך באשר אתהלך עד אשר אמצא את אשר אבקש.
אמר נא לה' אנשיל מרקיל כי בכתבו לאשתו מרים בוואַרשוי יבקשנה בשמי אשר בהִדָפס מכתבי אשר שלחתי אליה לתתּו בראש ספרה תשלח לי תיכף את הקאָררעקט ההוא, במכתב אם יקל ואם יכבד ע“י שתי וערב. כי כתבתיו בחפזון ויש בו מקומות מחוקים ואולי עי”ז ישתרבבו שגיאות בדפוס ועוד יהיה בידי לתקון. אנכי שכחתי לבקשנה על אֹדות זאת במכתבי.
ובזה אֹמר לך שלום וברכה, וגם לכל מכירינו ומיודעינו בקאָוונאָ ככה,
מאת ידידך האוהב והמכבד אֹתכה,
יל"ג.
מספריו של ה' עלזאס שנתפרסמו בהמגיד תקח [ב]עבורי:
–– Unter dem Schleier der Nacht.
Retcliffe: von leipzig bis Sadowa.
Isabella II, illust.
־־ Shakspeares Wercke.
כל אלה במקח הקצוב
בהמגיד נו' 51
אולי נמצא תחת ידו בלשון צרפת illustr. Paul et Virginie, de St. Pierre. ישלחנו גם אותו. ותבקשו שישלח לי קטולוג מן ספרי אשכנז וצרפת הנמצאים תחת ידו. והנה בלי ספק יבקש ה' עלזאַס ראַבאַט מן המקח הקצוב לספרי; ואנכי באמת נותן ראַבאט ⅓33 פ"צ לאלה מן המוכרי ספרים המשלמים לי מחירם במזומנים; אבל הלוקח בחליפין ספרים בספרים הדין נותן או שיתן לי ראַבאַט כזה גם מספריו או שיקח גם את ספרי בלי ראַבאַט.
אגרת שבעים ושלש. 🔗
טעלז. ד' בחדש שמרבין בשמחה תרכ"ט.
[נרשם בעצם כתב ידו ממעל לאגרת הזאת: "לר' יחיאל מיכל
זאבלודאווסקי מביאליסטאק מחבר ס' “משען מים”.]
כבוד הרב השלם והמשכיל המפורסם וכו' מו"ה ימבה"ז נ"י.
ספרך הקטן והיקר מצאַני על ערש דוי, כי מחלה עברה על נפשי, מעין המחלה השוררת בגלילותינו לעת הזאת ר"ל; ויהי לי בתוך שאר ספרים למשיב נפש בימי שובי מעט מעט לאיתני, כי מצאתי בו דברים הרבה נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת; ומצאתי בו לב הוגה מישרים, ועין סוקרת ואהבת סדרים והידיעה לדמות דבר לדבר וללמוד מן הפרט על הכלל ולהביא דברים נפזרים ומעורבבים בקשר של קיימא ובשטה שלמה והרחקה לקצה האחר מעקמומיות הלב ועקשות השכל שהצטיינו בהן רבים מתופשי הליטרטור התלמודית, המשעבדים ידיעות ברורות לדעות קדוּמות ומעקמים הדברים מהויתן ואונסין את האמת העלובה בריש גלי ואין מושיע לה. בגלל המעלות המעולות האלה בחרתי בך ואתודע אליך ראשונה ויישר הילך כי לא נסוגות אחור ותושט לי את ידך ותתן לי את בריתך שלום. אבל לא רק לשים קטורה באפך באתי הפעם כי לבי בטוח כי איש מבקש אמת אתה בכל דרכיך ועל כן הרשני ואשים באזניך הערות אחדות אשר עלו על לבבי מדי קראי בספרך, ולך הרשות לשום לב אליה(ם) [ן] או להעלים עין מה(ם)[ן], כי רק לך לבד כתבי(ם)[ן] ואין לזרים אתך.
בספר הכללים שמנית ושהנחת ליסוד קים למצוא על ידם ארח ישר בילל ישימון המדרשים והאגדות לא הזכרת כלל גדול אחד, והוא כי בתוך המדרשים והאגדות יבואו פעמים רבות ספורים שנשואיהם קורות הימים אשר היו ואשר נעשו; יש מהם שהמספר ראה בעיניו ויש ששמע באזניו ממי שקדמהו. בין כך וכך הידיעה בדברי הימים מועלת הרבה להבנת כמה מאמרים בש“ס ומדרשים; וחסרון הידיעה הזאת הביא את המעתיקים השנים לשרבב שבושים בספרים המועתקים מהם והחסרון הזה הוא שמנע את הלומדים והמפרשים עד זמננו זה ועד בכלל להרגיש את השבושים והשגיאות ההמה. ראה למשל סכה [נ”א ע"ב] וכלהו קטלינהו אלכסנדר מוקדון, ואולם הדברים עתיקים וידועים ואין מן הצרך להביא מופתים על זה לחכם ותיק ובקי כמוך.
ומזה יסתעף היות נחוץ מאד לדעת זמן חבור הספרים הישנים ומקומו, ובאיזה זמן מן הזמנים קבלו צורתם הנוכחית, ואיזה אומה ואיזה לשון היתה שלטת במקום ההוא בזמן הזה, ועי"ז נוכל להנצל מן אַנאכֿראניזמען. בדבר ספרי המדרשים והאגדות כתב ספר גדול הד' צונז בשם גאָטעסדיענסטליבֿע פֿאָרטרעגע, והוא ספר מוסר מוסר שאי אפשר לכל בעל אגדה ומדרש לזוז ממקומו בלתו; וכפי הנראה הספר היקר הזה לא נודע לך.
הבה יתירה היית מראה למדרש אלמלי הודעת שבתהום הרבה של דברי אגדה ופטפוטי פרושים הנמצאים בים הגדול הזה יתנוססו זעיר שם זעיר שם גם פניני הפשט הפשוט נכוחים למבין; וחייב כל אדם לדלות מרגליות טובות אלה מתחת חדודי החרש. דוגמאות מעט מהרבה הבאתי במאמרי בהצפירה צד 151.
ועתה הנני הולך מן הכלל אל הפרט ואעיר איזה דברים כסדר הסימנים בקונטרסך משען מים.
בסי' ל“ז תדבר על אדות הכרת התנועות בימי חז”ל ובהביאך את דברי שד“ל על אדות הניקוד הבבלי והאשורי תאמר: אמנם אעפ”י שעזבו (חז"ל?) את הניקוד האשורי כו' דבריך שמה אינם מחוורין. בימי חז“ל עוד לא נודעה שיטת הניקוד כלל וכלל לא הבבלי ולא האשורי, וכפי שיוצא לנו מן פרוסטגמא אחת שמצא הקראי פֿירקאָוויץ בבית הכנסת בדגיסטאַן, הנדפסת בליט־בלאַטט ד. אריענטס לשנת 1841 נו' 33. ובציון ח”א צד 140 בהערה, ושראיתי אני בעיני בכתב בידי הח' הנזכר, היה ר' משה הנקדן מעיר שושן הראשון שבדה את הנקודות להקל לתלמידים קריאת המקרא בהם; והוא הניקוד האשורי או הנקוד העליון, וזה היה בזמן אחרי חתימת התלמוד; והנקוד התחתון או הנקוד הטבריני נתחדש אח"כ, לדעת יודעי העתים בסוף המאה השמינית למספר הרגיל. בענין הזה כבר נכתבו ספרים הרבה ביחוד עי' ס' מבוא אל הנקוד האשורי מאת ר' שמחה פינסקער וגראֶץ ח' ה' הערה 23 ־ II. ויצא דין אמת לאמתו שאין לפקפק בו שנקוד האותיות נתחדש אחר חתימת התלמוד ושבימי התלמוד לא היו ספרים מנֻקדים.
ואלו הקדמת אתה בספרך את הכלל הגדול והנחוץ הזה, ואלו לא בא עתה ר' מרדכי פולונגיאַן בספרו אור בקר… לטפח לאמת על פניה בשאט נפש היה מתבאר לכם ולקוראיכם דרך חז“ל בכללם אל תיקרי כך, קרי בי הכי; אע”פ שהם בלתי ספק ידעו את הקריאה הנכונה אבל אחרי אשר לא היו ספריהם מנקדים ולא נודע עוד הניקוד בעולם היו המלות (ובפרט החסרות) יכולות להקרא באופנים שונים והיה הדבר בידם כיריעה ביד הרוקם, ברצותו מישר וברצותו מעקם.
בסי' מ‘, אמרת "מל’ אחילו ורעדה שבלשון ארמי" גם ההוראה הזאת היא מל' עברית חיל אחז, ורגזו וחלו, לבי יחיל; ועוד שמלת ויחל בהוראת תפלה איננה משֹׁרש חול, כי אם מבנין הכבד מנל“ה ואמנם ד' הוראות שדרשו במלת ויחל תצאנה ג”כ משנוי הניקוד כזה: וַיְחַל (ל' תפלה) וַיַחֵל (ל' חולין) וַיָחֶל (ל' חיל ורעדה) וַיֶחַל (ל' חולי) – ומה ששנית נקוד המלה תְחִנָם ונקדת תחֹנַם להוראת נתינת חן, וגם תְחִנָם לל' מתנת חנם, ולהוראת נתינת חניה השארתּ נקוד הכתיב וכ“ז שלא כדין, כי להוראה ג' צ”ל תַחַנם, ולהוראה א' וב' תחָנם.
בסי' מ“א הבאת קושית היפ”ת על המדרש שדרש יודע הודיע “שלא נמצא בשום מקום יודע פי' " שבח היפ”ת את הכתוב ואת הנערים יודעתי (ש“א כ”א ג') וכן עתה יָדַעתי דרש כמו יִדַעתּי כמ"ש יִדַעתָּ השחר מקומו.
בס' נ“ג. גזרה היא מלפניך לקרוא (בברכות מ"ג א') שְׁמָן חיה הוא, וכן קורא הר”ר לעווינזאָהן (בספרו צאָאָלאֶגיע דעס תלמוד’ס § 150) והעלמת עינך שרש“י קורא שְׁמָן חיה הוא, והרמב”ם (ה' ברכות פ“ט ה”ב) כפי הנראה קורא שמין חיה היא; בין כך וכך נראה שלפני הרמב“ם ורש”י כבר היו המלות האלה בגוף הגמרא ולא נחשבו.
בסי' נ“ח אמרת “חז”ל בעלי התלמודים והמדרשים חיו בזמן ששלטו בעולם היונים (גריעבֿען) וכן צינת בתוכן הענינים סי' נ”ט. וזה ללא אמת. שלטון היונים בעולם כלה במות אלכסנדר מוקדון ואם גם תחשוב לזה מלכי סוריא יוצאי ירך הסעלייקידען, גם ממשלתם לא נמשכה רק עד ימי החשמונאים ואז לא היה עוד זכר לבעלי התלמוד והמדרשים; ובזמנם כבר נכנעו היונים תחת יד הרומים. והיה לך לדייק בלישנא ולאמר “בזמן ששלטו בעולם הרומים ושהיתה חכמה יונית מתפשטת בעולם”. ועוד ששכחת להזכיר יחס חז“ל למלכי פרס לשפתה ולספריה, שכפי הנראה קבלו חז”ל מהם הרבה.
סי' ס‘. ראה דבריך פה טובים ונכחים שדרשת חז“ל מלה עברית כמלה יונית אינה אלא אות זכרון וסימנא בעלמא, ולמה שחת דבריך הנעימים בהערתו של הגאון האמתי המעקשת הישרה ומטפחת לידיעת העתים על פניה ולא תעמוד במשפט ביום דין. כל תינוק של בית רבן המבין בקורות ימות עולם יודע כי היונים לא היו ידועים לבני ישראל ולא ב”י להיונים עד ימי בית שני; והמקום הראשון שבו נזכרו היונים בשם גוי וממלכה בספרי קדש הוא ביואל ואחרי כן בזכריה; ובימי משה רבינו לא היו עוד בני יון לעם חשוב ומפורסם ושפתו לא היתה עוד יפיפותו של יפת לפי שמשה רבנו קדם בזמן לקיקרופס ולקדמוס ולדנאוס ולפילופס מיסדי הקולוניות הראשונות בארץ יון. ורשב"ג התיר לכתוב ספרים בל’ יון לפי צרך השעה אז מחמת שבימיו היתה ל“י לשון חכמים, והיהודים היו מדברים בה וביחוד באלכסנדריא של מצרים וקרא דיפת כו' אסמכתא בעלמא. ואלו היתה התורה מועתקת ללשון יון ע”י משה רבינו בעצמו בדעת הדר גאונו למה הוצרך תלמי לשבעים זקנים ושבעים זקנים להעתקה חדשה? וחז"ל אמרו בסוטה שאומות העולם באו והשיאוה – ומי יתן וממנו יראו רבני זמננו וכן יעשו; אבל אינם רואים ואינם עושים.
סי' ל“ה. הבאת דברי הר”ר שיק והמה אינם מוכרחים כלל וכלל; לדעתי בענין הזה לא לבד שאין מן הצרך להוציא דברי חז“ל מידי פשוטן אלא בהיפך דעה או השערה קרובה אל האמת שיש בה סגולה לדורשי ימות עולם. הגע בעצמך שלא נאמרו ד”מ שנמרוד הוא המן או שפוטיפר הוא דריוש, או שמלאכי הוא יוחנן, אבל כל הזוגות הללו היו בזמן ובמקום אחר (כמו נמרוד ואמרפל שניהם מלך שנער בימי אברהם) וקרוב לאמר שדברי חז“ל בזה יוכלו להיות דברים כמשמען ולכל הפחות אינם מן הדברים הזרים ומתמיהים. וידוע שהדעה בזווגים אלה נתקבלה בין חז”ל לדעה קימת וודאית כמו המאמר בסוטה שפוטיפר הוא פוטיפרע ימצא סיוע במד' ב“ר פ' פ”ט שיוסף לקח את בת אדונתו וכן בשאר (עד כאן נמצא ותו לא).
[יל"ג]
אגרת שבעים וארבע. 🔗
[לר"מ פראזער ]
ז' אדר, תרכ"ט, טעלז.
ידידי ומרוּחמי!
הנני מוכן ומזומן לקים במכתבי זה מצות נחום אבלים כשם שקימת אתה מצות ביקור חולים; כי מכתבך שלפני האחרון מצאַני על ערש דוי ויהי לי למשיב נפש בשובי מעט מעט לאיתני ובהתהפכי על משכבי מבלתי יכלת לעבוד עבודת עבודה; ובגלל הדבר הזה לא עניתיך עד היום וגם את ספרי ש"י לווארשוי לא שלחתי.
צר לי בצרתך אל הלקח אביך מעל ראשך וימת על פני בניו הקטנים ויטשׁ אֹתם עליך לנטל מעמסה. זכור אני כי זה כשש עשרה שנה מת עלי אבי ז"ל ואני אז כבן עשרים ושתים, עול ימים “אך דָרך דֶרך על סף החלד” ויעזוב לי בירושה אחות אחת שהגיעה לפרקה ושלשה אחים בלתי מגודלים; (אחי אברהם אז בן ארבע עשרה שנה). הן אמת כי נתתי את אחותי לאיש, כי תמכתי בידי אַחי אחד אחד ויהיו לאנשים בישראל ובאדם, אבל על כן קֻמטתּי ולא עת וזקנה קופצת עלי קודם זמנה, ובעת אשר רבים נהנין מזיו החיים ורב עצמיהם איתן אני חלש ורפה כח כגבר אין איל,
לֵ“הַ חַיַּי גָּז, כֹּחִ”י עוֹד אֵינֶנוּ…
ה' יחזק כחך לשאת את המשא הזה על שכמך ואל תתמרמר על המת יותר מדאי כי זה כל האדם;
ואביך ז“ל בלתי ספק כבר גני בכנפה דשרה, כי מלמדי ישראל מחויבים לבוא לג”ע תיכף ומיד לאחר מיתה מפני שכבר עברו שבעה מדורי גיהנם בעוה"ז.
ספרי ש“י אשלח לך בשבוע הבע”ל ע"י ר' יחזקאל בערמאַנן הנוסע לקאָוונאָ ולידידתנו מאַרקעל לא שלחתי עד כה, יען שלפי דבריה היא מסֻפקת אם תוכל למכור הספרים בווארשוי. ואי אפשר לספות את החיים על המתים. דבר ביאתי לקאוונא הוא דבר המוטל בספק כי הדרכים מקולקלים מפני הגשמים ואני עוד לא החלפתי כח כראוי לשאת תלאות דרך רעה כזאת.
חפצי לדעת אם נזכרה אשת שט' מעצמה לכבדני במחיר ספרי ש"י או אם אתה הזכרתּה.
המליץ וקו“מ אנכי מקבל והיום קראתי את מאמרו של ידידנו ה' סירקין. מדוע לא כתבת לי איזה ספרים שלח לך ה' עלזאַס [ב]עבורי? תוכל לשלחם אלי ע”י ה' ק – ל בשובו, אם לא יקדימנו אחר.
האם אין תקוה למצוא בקאָוונאָ אומנת פדגוג (כדבריך כן הוא!) לבתי, תהיה מי שתהיה בין שהיא בת ברית ובין שאינה בת ברית.
הזכור תזכור ידידי כי בשנה העברה שמת לפני במצות אשת שט' לשדך את אחי אברהם בבתו פֿר. – והנה כחדש ימים שם ה' שט' בעצמו פני אליו במכתב ויציע לפני את הדבר הזה; ואנכי עניתיו תיכף כי אינני אפוטרופוס לאחי ויעצתיו לשלוח דברו לאחי בעצמו; והנה לא ידעתי עד היום אם עשה כעצתי אם לא; ואני חפץ לדעת אחרית דבר אבל אין זה מדרך המוּסר לשאול את פיו, ועל כן אם תוכל התחרה נא לשמוע מאחורי הפרגוד עד היכן הגיעו הדברים; אבל תעשה בחכמה לבלי יודע להם כי אנכי הניעותיך לדבר הזה. תוכל לקחת דברים עם אשת שטערן ובהדי שותא פלכא תתחקה על שרשי הדבר. כחכמתך תעשה ובדעתך תודיעני.
שלום לך ולאשר אתך ממני ידידך מכיר טובתך,
יל"ג.
האיש הכותב כנגד אָלקעניצקי ורב ריבי מידו הוא – רימ"ש מפאָניוועז. מיכל גאָרדאָן מדפיס בזיטאָמיר בלשון יהודית אשכנזית “דיא געשיכטע פאָן רוססלאַנד” וישלח אלי איזה עלים נדפסים מתחת המכבש בבקשה לחות דעתי על ספרו קבל עם; והנה דברתי עליו טוב במאמר בלשון רוסיה אשר יודפס בקרב הימים בווילענסקי וויעסטניק; אם ישנו אתך תוכל לקראתו משם.
אגרת שבעים וחמש. 🔗
5 מאי 1869 (תרכ"ט ז' סיון) טעלז.
ברוך אתה בבואך ידידי יושב בסתר לבבי מהרר"י סירקין.
ממהר אנכי לערוך לך דברים אחדים ככל אשר יעלה המזלג בטרם ישוב ישאך הרוח אל אשר לא אדע, אף כי לא איש דברים אנכי היום, כי הגובירנטור בא לבקר בעירנו ואנכי הנני צינאָווניק קטן שבקטנים ומחויב אנכי להתיצב לפניו ולהכין את בתי הספר לקראתו בהיות עליו הרוח לבוא לראותם; אבל יראתי פן יארכו הימים ואתה תשוב ללכת כשבאת ואני חפץ מאד לדעת מה ה' עושה עמך? אנה פניך מועדות ומה תקותך ומחוז חפצך? ועוד שאנכי חייב להודות לך על מנחתך היקרה אשר קדמת לשלוח לי ואשר הרותני ענג רב ושמחת נפש בימי החג*1. והנה עוד לא עצרתי כח לקרוא בספרך בעיון ושום שכל, בכל זאת נוכחתי למדי כי ספר יקר הוא וכי יסדתו בחכמה וכוננתו בתבונה ובלתי ספק יביא תועלת הרבה לקוראיו שיבינוהו אף כי הוא אצלי דבר המוטל בספק אם ימצאו רבים מלוטשי האבן ומצורפי הזהב ושאריתם אשר יוכלו להתבונן בו בינה.
בדרך העברה אעיר כי הבאָלוס שבימים הראשונים היו משתמשים בו לחותמות הוא הוא לדעתי הנקרא באיוב חומר חותם2 והוא המכון במשנה שבת “אדמה כחותם המרצופין” וכבר גליתי דעתי זאת בצפירה שהוציא לאור הר“ר חז”ס. וכן כמעט אין להסתפק שהכסף והזהב שהשתמשו בו בסך רב לבנין הבית בא לדוד ושלמה בנו במקח וממכר מידי הצורים ולא שהוציאוהו מאדמת ישראל; וארץ עוּץ היא בערב, כמו שהסכימו רוב המפרשים מפני שעוץ היה בכור קטורה, ושם היה גם אופיר גם חוילה המצוינים בזהב. ולחנם הדבר בלתי מבורר בעיניך. ובהיפוך היה לך להזכיר שבני ישראל ידעו כבר לחפור מלח מן האדמה מפני שהנביא אומר מכרה מלח. עוד זאת לא ידעתי מדוע אתה קורא דומַם ולא דומֵם, כדין בינוני מן הכפולים.
והנני מכפיל דברי שלא עלתה בידי עד כה לקרוא בספרך רק בחפזון, ועוד אשוב אקראנו בעיון ובדיוק רב כי רב טוב צפון בו, ואולי אדבר דבר על אדותיו במכתבי העתים.
שבתי בטעלז טוב. לחמי נתן מימי נאמנים; יושב אנכי בזה במנוחה שאננה ובשלות השקט. אפס צר לי מאד כי המקום רחוק ממקור החיים המפכים כעת במקומות הגדולים, רחוק ממסלולי הברזל וממקום תורה; והמקום צר ואנשי דעת בו אָין, על כן תפוג תורה במלבי יום יום, ואני הולך אחורנית ואהיה לאחור ולא לפנים; וילדי גם המה גדלים, באים בימים, ואין פה היכלת לגדלם ולאמנם כראוי. בקרוב אנכי לוקח גובערנאַנטין לביתי, אולי אוכל למלאת את החסרון שנעשה עד כה בגדוּל הבנות בנותי. ואתה אחי אל נא תתמהמה מהודיעני את משא נפשך ואת שלומך ושלום ביתך, ומה שלום בנך ורוחו? – מליט אנכי בזה לוח אחד מתכנית שלשת ילדי והיה לך לזכרון כאשר יתעו אלהים אותך בדרך רחוקה ומי יודע אם עוד נשוב נתראה פנים תחת השמש, כי אנכי הנני כידעוני המחובר בטבורו למקום שבתו ואתה הנך ככסף תועפות3 נע ונד מממלכה אל עם אחר, על כן יהיו נא פני ילדי הרכים לנגד עיניך למען תכירם ותזכירם למשוך גם להם אהבתך אלי ולמען ידעו גם ילדיך כי אנשים אחים הם והיתה זאת לברית עולם ביני וביניך ובין זרעי ובין זרעך.
בצאתך את קאוונא בקשתני לשלוח ספרים למקרא לבנך וכן עשיתי והספרים לא הושבו לי עד כה, והמה לא לי כי אם לבית הספר; כל כן יחזק נא דברך על בני ביתך למהר לשלחם אלי; הנה בקאָוונאָ כעת שני אנשי טעלז, הא' ר' ל. על. והב' ר' ט., על ידם תוכל להשיבם לי.
אמור נא לידידנו לה' פראזער כי ע“י ה' עלי הנ”ל כתבתי לו; אם קבל מכתבי ישיב נא לי על ידו את יתר הספרים הבאים [ב]עבורי מחו"ל.
אקוה לשמוע קולך מדבר אלי מקאָוונאָ ובכתבך תודיעני אם יארכו ימי שבתך בקאָוונאָ; ומה שלום אשתך בנך ובנותיך ושלום חמיך וחמותך ושלום בנותיהן היושבות בבית והשלוחות החוצה.
אשתי וילדי דורשים שלומך ושלום כל הנלוים עליך באהבה רבה ובחבה גדולה ויתרה. ידידך בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו.
יל"ג.
אגרת שבעים ושש. 🔗
2 אוגוסט 1869 (תרכ"ט, ז' אלול) טעלז.
[להנ"ל]
ידידי יקירי!
שולח אנכי לך ב' עקז. ממאמר “נסיעתי לקאָוונאָ” אשר שלח אלי הד“ר רילף להגיעם אחד לך והשני למרים אחותנו, ככתוב עליהם. עלי המליץ שנתת לו נשתקעו בדרך הילוכם אלי בבית המכס ולא ישובו עוד, וכן ספרי גאֶטהע ששלח ה' רילף מתנה למרים נתעכבו על הגבול; כל זה לי מפי בעל העגלה והודעתי מזה לרילף ולא קבלתי עוד תשובתו. דרשתו של רילף רחוקה מן האמת ואיננה עומדת בפני הבקרת. האם לא היה אחד אצלכם ששאל את פיו במה יפיצו אחב”י בכל אפסי תבל אהבה ואחוה ואורה ורעות, סדרים וזריזות אמת ומשפט? (ז' 37) בזה שהמה נפרדים מעל כל הנברא בצלם מתרחקים מהם ואינם מתרועעים מהם בשום אופן? ובמה האירו לבני תבל המאֹרות הגדולים והגאונים האמתים אשר שרצו כצפרדעים בקרבנו? ואוי לו לעולם ומלֹאו ולכל סדרי בראשית אם היו כלם עושים תפקידם בסדרים וזריזות הנמצאים בקרב אחינו. ולמה נתהלל במתת שקר והיא לא תצלח. העיני האנשים ננקר, לשים חשׁך לאור ואור לחשׁך? אם יאמרו המושלים לא בלי צדק כי ב“י המה כקנה המדה למד בו את המעלות אשר עלה כל עם ועם בגרם ההשכלה והטולירנץ, האם בשביל זה נזכה באָמרנו כי אנחנו המה הגלגלים המנוע(ע)ים את כל המין האנושי? היתפאר כלי המודד אור השמש והחום על השמש לאמר אנכי השפעתי עליך אורך וחֻמך? והוא רק מקבל השפעה ואינו משפיע לעולם! גדולה היתה בחירת ישראל לשעתו כשהיו כל האומות עובדים לאלילים מאמינים בשטות והולכים בחשׁך ובני ישראל אוחזים בתורת משה מקור המדות המוסריות המתוקנות, וכך היינו לעולם אלמלא היינו מחזיקים בתורת מחוקקנו זה וברוחו; אבל המחוקקים שעמדו בתוכנו אח”כ ושעומדים עלינו בכל דור ודור לכלותנו המה החשיכו עינינו וגלו יקרנו ונהיה לאחור ולא לפנים; וכל זה גלוי וידוע לכל באי עולם ומה יושיעונו דרשות של דופי (דו־פי) שהכחשתן מוכחת מתוכן.
בשבוע העבר שלחתי לה' ליליענבלום 10 רו“כ והודעתיו על שאלתו שאם יחפוץ יוכל לבוא לימי החרף לטעלז וימצא פה מנוח לפי שעה. והנה הוא מודיע לי היום כי יש לו תקוה ללכת לאודיססא בעזרת הקאָמיטעט דקאָוונאָ ובהשתדלותך, ואם תמָלא תקותו זאת אז ישיב לי את עשרת הרו”כ. ומאשר כפי הנראה לא אשוב לכתוב לו בקרוב על כן אבקשך להודיעהו שעשרת הרו"כ לא ישיב לי, כי נתונים נתונים המה לו מקופת הקאָמיטעט שלנו אשר אנכי מוציאה ומביאה; ולמי ולמה ישיבם? והמה יהיו לו לעזר מעט להוצאות דרכו לאודיססא. ובכל אשר יפנה ישכיל וחפץ ה' בידו יצלח!
מן הרידקציון של המליץ הודיעוני כי ספורי עולם כמנהגו נדפס זה יותר משנה, כמותו 35 ז‘. ומאשר אין ה’ צ“ב בביתו לא יֵדעו מה לענות אותי על זה, אף אין תחת ידם עקז. אחר לשלחו אלי לשום עיני עליו. השמעת מימיך דברי עול כאלה? ואיה איפוא כל העקז. אשר הדפיסו? האם חלקום לחתומים:? ואיה מאה העקז. אשר הבטיח ה' צ”ב לתת לי חלקי בעבור עמלי? בפאסט הבא אכתוב לאודיססא.
הבה ברכה למרים ידידתנו ואמור לה כי עוד יש תחת ידי [ב]עבורה 75 קאפ' מחיר ס' אחד; ועוד בעד ס' אחר לא קבלתי המחיר וכשאקבל אריצם אליה.
שים שלום טובה וברכה לבית ש–ן וביחוד לבתו פ. ותן לה בשמי מזל טוב ליום הארושין; הודָעָתם קבלתי ובקרוב אכתוב להם ביחוד.
האם תהיה בימי החג בקאָוונאָ או תלך למסעך לפאָניוועז כפעם בפעם? הדאבתי נפשך בבשׂרה הרעה בעת חליתי ונפלתי למשכב, ועל כן עלי לשמחך בשמועה הטובה כי טוב לי עתה מאשר למבראשונה. כאב הלב חדל ואולי ייטב עמדי אלהים והשיבני לאֵיתני; הנני שותה עתה מים במוצק (מינעראַל וואַססער) ומשכים בבקר לרוּץ ולרדוף בהרים מדי יום ביומו.
שלום לך ידידי; יחזק אלהים את לבך לקראת הימים הנוראים הבאים ויחדש עליך שנה טובה וברוכה.
ידידך באמת יל"ג.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.