אגרת חמשים ושמונה    🔗

א' דחוהמ“ס תרכ”ח טעלז.

ידידי הרב היקר מוהרש“י פֿין נ”י.

מכתבו ממחרת יום הכפורים קבלתי היום; תנוח דעתו שהניח את רוחי בהבטחתו לשקוד לטובת ספרי ולגמור הדפסתו בימים מועטים נקיה מטעיות ושגגות ואקוה כי לא יחשוב לי עון את הדברים הקשים אשר הפליטה עטי במכתבי הקודמים, כי אין אדם נתפס על צערו וצער גדול היה לי בראותי כי עבר קציר כלה קיץ ותוחלתי ממושבה וממרטה ואין קצה. לא אבינה איכה תאמר לשנות הסדר ולנקות כל השבושים אחרי אשר הגליון הראשון כבר מסודר ובלתי ספק גם נדפס, כי היתכן כי יהיו האותיות קבועות בדפוס משך חדש ימים ויותר ולא יודפס? עוד זאת אודיע כי הקאָרעקטען אנכי מבקש רק אחרי אשר כבר נדפס כל עלה ועלה למען אוכל לעולל אחרי המגיה ולסדר לוח הטעיות ולצרף הערות אחדות בסוף הספר, אבל זה לא יסבב שום מניעה באופן ההדפסה ובדרך הילוכה; ובהגהת הקאָרעקטען הראשונים אנכי סומך עליכם מכל וכל; ורק אחרי כלות הדפסת כל עלה ועלה תשלחו לי ע“י קרייצבאַנד פאָרמא אחת לתכלית הנ”ל וכן תעשו גם מן הוא והלאה; אל נא תשנו.

כסף כ“ה רו”כ אנכי שולח לך תיכף אחרי החג; ואנכי כבר אמרתי לך בעוד הייתי בווילנא כי לבך יהיה נכון בטוח כי שלם אשלם שכר הדפוס בכסף מלא, לא ייגרע דבר.

אם באמת גם הפאָרמא הראשונה בידכם כחמר ביד היוצר, צוה נא ויסירו בצד 2 את שני חצאי העגול הסוגרים את השורות 8 עד 15.

ברך בשמי את ידידנו המשורר הגדול אד“ם הכהן ואמר לו כי שלשה מספריו מכורים (במחיר א' רו"כ כל אחד) ובקרוב אמכור גם הרביעי ואשיב לו כספו, חפצתי להפיק זממו ולכתוב ריצינזיון על ספרו בל' אשכנז אבל לא אוכל להוציא חפצי זה אל הפועל יען כי לא נשאר לתשמישי ספר אחד ולא אוכל להגות בו די כתוב עליו בקרת, שלום וברכה גם לידידי הר”ר שטיינבערג.

השיר “במצולות ים” מושב לך בזה והנני ידידך דו"ש באהבה רבה

יל"ג.

 

אגרת חמשים ותשע    🔗

טעלז 18 נאָיאבאר 1867. תרכ"ח ב' כסלו.

[להאר"ז]

אדם ביקר, ידידי היקר!

מכתבך האחרון עם כל הרצוף אצלו קבלתי בשבוע העבר וברוך אתה לה' כי הרימות את המסכה הנסוכה בינינו ותדרש לי אף כי לא שאלתיך תחת אשר לא נמצאת אלי בעת בקשתיך; כי עד העת הזאת לא קבלתי ממך כל מכתב ואֹמר אין נפשך בי ואֵחבא בין הכלים ואֶדֹם לימים יוצרו. ועתה עוררתני משנתי בקריאתך אשר קראת באזני ותעבר את רוח התרדמה אשר נסכה עלי ישיבתי בעיר נכחדת והנני נדרש לך לבוא בברית עמך ולהביא לעתּים מזמנות מפרי תבונתי מנחה למכתב עתך כאשר תמצא ידי.

והנני בא היום בשתי חוברות קטנות אליך, האחת הוא הספור אשר דרשת אשר ראשיתו שלחתי לך לפני שבע שנים ועמדתי משלוח יען לא הודעתנו אם יש את נפשך להדפיסו אם אין. ואולם דע כי ספורים כאלה רבים הם תחת ידי והשם עולם כמנהגו הוא שם כללי לכלם, והספור “שני ימים ולילה אחד” השלוח לך בזה לפי בקשתך הוא הראשון בזמן והפחות במעלה מכלם, ושלחתיו לך כמו שהוא כתוב אצלי זה שמונה שנים אף כי הרבה הייתי יכול לתקן ולשנות ולהוסיף צורות רבות ביריעה המרוקמת הזאת, אפס כי לא חפצתי למשוך תשובתי אליך לימים רבים. בסוף הקונטרס נמצא מכתב קטן מר' אברהם מאפו ז"ל אשר כתב מעצמו אחרי קראו את ספורי זה וייטב בעיניו ואתה כטוב בעיניך לעשות בו עשה.

חפצי הוא שיודפס ספורי זה בחוברת בפני עצמו כמו שאמרת כאין הוספה להמליץ, ואז אשלח לך אחד אחד גם את יתר הספורים, ואתה תתן לי במחירם מספר העקזעמפלארען כאשר אמרת; ואם יקשה ממך הדבר ארשהו להדפיס גם בפֿייליטאָן.

הכ') חוברת שירים בלשון העם; גם בו תעשה כטוב בעיניך או כי תוציאם אחד אחד ותדפיסם בקול מבשר, או יותר טוב תוציאם בחוברת מיוחדת ונתת לי מספר העתקות כנ“ל, ואמנם זה לא ימנעך מלהדפיס מהם איזה תוצאה בקו”מ שלך כפי ראות עיניך. והנה שני השירים האחרונים כתובים בלשון אשכנז צחה ואולי אין כאן מקומם ותשמיטם.

מהרה נא להודיעני בקבלך משלוחי זה, כי לבי חרד עליו פן יאבד בדרך, ואז אוסיף לשלוח לך ספורי השני “אחרית שמחה תוגה” נשואו מחיי כת החסידים.

יל"ג.

 

אגרת ששים    🔗

טעלז, ערב ראש השנה 1868, תרכ"ח ה' טבת.

כבוד הרב המגיע מסלוצק הדרשן המפורסם מו"ה

צבי הירש דיינאוו נ"י.

אגרתו הארוכה כאֹרך גלות היהודים בעלת כ“ד עמודים, כתובים פנים ולא אחור, באתני ביום הארבעה עשר יום אחרי הכתבה. תמהתי על החפץ ולא ידעתי פשר דבר איפה נעצר המכתב ומדוע בושש לבוא. ומיום קבלי המכתב ההוא עד יום הפאָסט בעירנו עברו עוד ג' ימים ובכן הייתי מוטל בספק אם עוד ימצאהו מכתבי בקאוונא אם לא, ונוסף לזה הגידו לי כי אין ידידי ה' שאפיר בביתו בקאוונא ועל כן חדלתי מכתוב, ועתה שמח לבי לשמוע מפי מכתבו השני כי הצליח ה' דרכו בעיר הזאת המלאה גבירים ונדיבים ואנשים חכמים וידועים ואני ידעתי מראש כי חפצו בידו יצלח גם בלעדי מכתבי מליצה, כי כבר נודע שמו ברבים. ואני טרם ידעתי על מה יסבו צירי דרשותיו החדשות ועל כן ארהיב בנפשי עז להעירו אם יישר בעיניו לעורר בדרשותיו את לבב המון בני ישראל לשנים אלה: א) לעזוב מעט מעט את המחוזות האלה אשר רבוא רבבות בני ישראל יושבים בהנה דחוקים וצפופים, אוכלים איש בשר רעהו, ויורדים בכל דור ודור מטה מטה ע”י הלחץ זה הדחק אשר המה דוחקים איש את אחיו, ולהעתיק אהלם למחוזות התיכונים בקרב ארץ רוסיה הגדולה. כפי אשר נתן כעת רשיון לבעלי האומנות, ודבר זה הוא טוב ומועיל לכלל האומה ויעיר את לבב הנדיבים שיעשו חברות בכל עיר ויקבצו נדבות לתמוך בידי נודדים כאלה. ב) לגרש מלבב אחב“י את מרך הלב ואת הפחד מפני העבודה בצבא, עד כי בכל עיר ועיר ראשי הקהל מתאמצים בכל עז לתת כסף פדיון האנשים יוצאי הצבא, וע”י זה כיסם מתרוקן והעניות נתרבה. ולמה זה לא ילכו בני העניים יודעי מחסור ועני ונפוחי רעב בחפץ לבם לעבוד עבודת המלך, במקום לחמם נתן ובגד ללבוש. האם יגרע חלק איש היוצא בצבא מחלק בעל העגלה המבלה ימים ולילותיו בנדודים, ויענה בדרך כחו עד זקנה ושיבה, או מחלק המשרת בבתי המלונות הצפוים לבוז ולכלמה מכל עובר ושב ומתלמדים מנעוריהם לעשות כל תועבה, או מיושבי הקרנות העומדים כל היום על המשמר ונושאים עינים לרוח למצוא אכל להשיב נפשם? חַפּש ומצא איזה מדרש נאה להמתיק בפיך הדברים האלה, אולי יועיל לך מאמר חז“ל לעולם ירוץ אדם לקראת מלכי או”ה כו' שאם יזכה יבחין, ואם נזכה נבחין גם בין תכסיסי מלחמה של או"ה לתכסיסי מלחמה שלנו לעתיד לבוא; ואנחנו נחכה יום יום לביאת המשיח ולמה לא נכין לו אנשי חיל מלומדי מלחמה, וכדומה מפטפוטי דברים כאלה שההמון נמשך אחריו. אם תרבה ענותך עמדי לקבל עצתי אוסיף לרזום לך בימים יבואו עוד על ענינים אחרים שהשעה צריכה לכך לדבר עליהם ברבים ולעקור הדעות המשובשות שנקבעו בלב ההמון על אדותם.

ואתה לך בכחך זה להושיע את ישראל מתחת עול האמונות הטפלות וסבלות הסכלות; ובעזרך יהיה מלך מלכי המלכים. ואל תירא ואל תחת מפני האחשתרנים בני הרמכים, המה החנפים ואנשי תככים, עם הדומה לחמור ומתקדשים כמלאכים, המתנפלים ככלבים על עוברי דרכים. עשה מעשיך בתבונה ודעת ולא יוכלו לנגוע בך לרעה; וכל חכמי לב יברכוך ויזכירו פעלך לטוב.

במ“ע המליץ כבר נזכרת לשבח ע”י איש אחד משאַראָוו, שלאפ' שמו. ובמ"ע הרוסים אין לי פנאי כעת לכתוב, כי הימים ימי צאת השנה, ימי דין וחשבון לי, וספרים נפתחים, ומכתבים וחשבונות נערכים, מבלי פנות אל מלאכה אחרת; ומה גם כי רפה כחי מאד כי חלוש המזג אנכי מעודי, ועבודתי עבודת המלמדות החריבה את מקור חיי ודללה בריאותי וזקנה קופצת עלי בלא עת. אם ה' פומפיאנסקי ימלא הבטחתו אשר הבטיח לך – רב לך.

ברך בשמי בשלום ידידנו היקר והנכבד ה' שאפיר אַפטעקער, ואם תחפוץ תוכל להראות לו מכתבי זה והיה לך לפתחון פה.

עוד זאת תעשה אם תחפוץ, בוא נא בעיר החדשה בית הגביר ר' זלמן פנחס שטערן; הנה קרוב לי האיש הנכבד הזה כי אשתו דודה לאשתי, ופקדם בשמי לשלום וספר להם כי היית אצלי בטעלז ומכל המוצאות אותי, והאנשים טובים ונדיבים והיה זה לך לתועלת.

נחפז אני גם היום ועל כן לא אוכל להאריך עוד במכתבי ואולי עוד חזון למועד. הודיעני אנה תשים פניך מקאוונא.

ידידך המכבדך כערכך יל"ג

מצאתי לי עוד רגעים אחדים פנויים לדבר על אדותיך דברים אחדים באזני ה' שפירא. הנה המכתב רצוף בזה, הואילה נא והגיעהו לידו.

 

אגרת ששים ואחת    🔗

[לה' א"א הרכבי]

עשרה בשבט תרכ"ח, טעלז.

איש כלבבי, א"א הָרֵכַבִי, אנוש אוקיר מפז ומכתם אופיר!

שני מכתביך הקטנים, הערוכים והערבים כצפיחית בדבש באוני בתוך מכתבו של אחי; צר לי מאד כי ירט הדרך לקראת רוח נדיבתו של איש חסדנו הג' גינצבורג וכתבי העתים אשר יאציל בחסדו לבית ספרנו לא יבואוני עד היום. ואני בצפּיתי למתנת הנדיב הזה הבאה לנו שנה שנה לא חתמתי בנפשי על שום מ“ע פוליטיקי ומי יודע אם לא אשאר קרח מכאן ומכאן, ואנחנו פה במקומות הקטנים בארץ צלמות ומקום תנים, בלי מ”ע הננו כמתים באשמנים. ומה הוא דבר השטנה אשר כתבו על הועד לפני הממשלה? ואיזה אשמה ישיאו על דבר טוב ומועיל כזה אשר יעשה לתכלית טובה ורצויה גם לרוח הזמן גם לרוח המושל? יוכל היות שהאקרוג מווילנא לא יסכים לשלוח אל הגאָלאָם למחננו (כי כן היה הדבר לפני שנתים ימים) אז תשתדל ידידי בטובך להחליפהו בספ"ב וויאדאָמאָסטי.

המחשבה אשר חשבת על דבר הוצאת מחברת שנתית היא טובה מאד, כי ספרים כאלה המה המקורים היותר נאמנים לדברי הימים, בין לדברי ימי הליטירטור בין לדברי ימי האומה בכלל. ואולם דע אחי כי מחשבה זאת עלתה על לבי עוד לפני שמונה שנים, בטרם לדת ר' נ“ק את מחברותיו, ואני יושב אז בפאניוויעז בחברת ידידי המשכיל יהושע העשל סירקין (אשר אולי שמעת שמעו; הנהו יושב כעת במאָסקוי) ואני מלא אז כח עלומים את רוח ה' ולי משא ומתן עם רבים מחכמי ארצנו במקומות שונים והוא היה אז בעל הכיס ואמר לתת את כסף הוצאות הדפוס ורבים מחכמינו הבטיחוני להחזיק בידי במאמריהם כמו שד”ל וריב“ל ז”ל והחז“ם נ”י, וכבר גם קראתי בשם למחברתנו “אַחת בשנה” – אולם הרינו חלנו וילדנו רוח. כי כאז כן עתה אי אפשר לעשות דבר זה לאיש היושב באחת מערי השדה, הרחק מאד ממקום תורה, ממושב חכמים, מאוצרות הספרים וממקום הדפוס. לו ידעת אחי כמה מרורים תשביעני פעם בפעם הדפסת איזה ספר וכמה אתנזק אח“כ במכירתו. המדפיסים עינם רק אל בצעם ויש מהם שעושים מלאכתם לא באומנת סוחרים ולא בישרת לבב משכילים; גם הפעם הכשילנו ה' במדפיס שאינו מהוגן כזה; זה כעשרת ירחים מיום מסרי את הכ”י ליד המדפיס ומיום שלמי לו חלק רב מכסף ההדפסה והספר אשר יחזיק בערך ח' באָגען עד היום לא נשלם ובהנדפס לא נחה דעתי; ויתר הארבה יאכל הילק המה מוכרי הספרים, כי בממכר מסחר הספרים, אין בינינו סדרים, ובצאת לאור איזה ספר אז אין ביכלת מחברו להביאו בקהל ע“י בתי מסחר הספרים כי אם יבקש לו בכל עיר ועיר ומדינה ומדינה איזה מכיר ומודע אשר אליו יפנה בבקשתו לחלק ספריו ביעקב ולהפיצם בישראל; והמו”ס בקחתם לא ישלמו במזומנים כי רבם ככלם עניים; ובכל רב הספרים יורדים לאבדון וכסף פדיונם ישתקע בידי המחלקים או הלוקחים או מוכרי הספרים. וכבר המלצתי על האחרונים למה נקראו בשם מו“ס ולא סוחרי ספרים, כמו שיקראו בל”א בוכֿהאֶנדלער, לפי שהם רק מוכרים ספרים ולא קוני ספרים. אספרה לך לדוגמא שתי מאורעות שאירעו לספרי משלי יהודה וידעת עם מי אנחנו עוסקים בפרקמטיא ואם נוכל לקות למצא איזה פרי תנובה בעמלנו. ר' דוד ששון ז“ל מבומביי דרש מאת ר' משה שטיינשניידער שישלח לו ספר משלים כתוב על טהרת לשון הקדש להשתמש בו בבתי הספר אשר פתח בהדו, מה עשה שטיינשיידער? אסף מספרים נדפסים שונים ל”ג משלים והחלק הרביעי מהם (ח' משלים) מספרי משלי יהודה (מן העקז. אשר שלחתי לו במתנה) וידפיסם בספר מיוחד בשם משל ומליצה ויקח את שכרו מאת הג' הנ"ל (כפי שהוגד לי חמשים ליטרא שטערלינג) ולא זכר את האיש המסכן ההוא אשר ממנו ובלתי רשותו לקח חלק גדול מספרו; ורק בסוף הספר הדפיס רשימה קטנה משמות הספרים אשר מהם לקח משליו והזכיר את שם הס' משלי יהודה אצל הס' משלי שועלים; וימים יבאו אשר יקומו הביבליאגראפֿן לעתיד לבוא והתקוטטו והעבירו את נפשם עבודה גדולה לדרוש ולחקור אם בעל משלי יהודה חי בדור אחד עם בעלי משלי שועלים או לא. אמת כי ה' שטיינשיידער בחר מספרי את המשלים היותר גרועים וקלים בערכם וגם הניח את שגיאות הדפוס שעלו בהם ולא טרח לעיין בלוח הטעות ולתקנם, וגם הוסיף בהם שבושים חדשים מדידיה, ובכל זאת האין זה פלאַגיאַט גמור? וכל זה יעשה לא במחתרת כי זרחה השמש עליו ואין לו דמים.

וזאת שנית: בעלי המקרא מקרים ומהרי קויקאז שמו פניהם אל ר' יצחק מיכאלאָווסקי בווילנא וידרשו ממנו ל“ב עקז. משלי יהודה, כי המה הביאוהו לתשמיש הלמוד בבתי ספריהם אשר כוננו; ומיכאַלאָווסקי לא הגיד לי מזה דבר וחצי דבר, כי אם אסף מידי המו”ס השונים אשר בווילנא את הסך הנזכר כמעט בחנם וישלחם ויקח במחירם את כל המקח הקצוב ועוד יותר; והוא בעצמו, מיכאַלאָווסקי, ושאר המו“ס בקחתם מאתי איזה עקז. לא יתנו לי רק שליש המקח הקצוב וגם אותו לא ישלמו במזומנים כי אם בחילוף ספרים אחרים. ועתה הגע בעצמך ידידי לו הואלתי לשמוע בקולך ולקחת את העבודה על שכמי, לו אשא לבדי טרחי ומשאי וריבי והוצאותי עם המדפיסים, איזה הדרך אמכור אח”כ את ספרי? ואיככה יושב לי כספי אשר אוציא? נוסף לזה הלא לספר עתי נדרש ראשונה למצוא רשיון מן הממשלה. ע“כ אפוא אחוך שמע לי: אם יאות ועד הקומיטיט להיות בעוזרי לתת כסף הוצאת הדפוס, אם תדרש ותדע כי מצד הממשלה יושג הרשיון על נקלה, ואם תקיים את הבטחתך להיות בסומכי נפשי במאמרי חכמה, הבה אנסה כחי – אבל מראש ומקדם אתנה את תנאי שהספר העתי הזה יהיו פניו מעדות קדימה וחפש ינתן לי לדבר על כל אשר לבני ישראל מן הדינים אשר בתלמוד יסודם עד המנהגים אשר אין להם כל יסוד: איינע ענטשיערען פראָגרעססיווע ריכֿטונג. כמות הספר יעלה בקרוב לכ”ה באָגן (לדעתי) ויבאו בו מאמרי חכמה המונית, מאמרי בקרת, שימת עין על מעמד בני ישראל בכל ארצות פזוריהם מדי שנה בשנתו, וכדומה לזה.

בהמגיד ג' קראתי מכתבך ובהערה שם אתה דן על המלות “ואשי ישראל” בעבודה אם הם מוסבות למעלה או למטה ותמצא פה ראיה שתפלה היא במקום קרבנות. לדעתי נראה פשוט שהמלות ההנה שייכות למטה כדעת הט“ז ור”ש פלעסנער בס' “נוזלים מן לבנון”, ודעת מסדר התפלה היא שקרבנות אינן בטלין לעתיד לבוא, וכלל את הקרבנות ואת התפלה בשם עבודה והתפלל על חזרתן. ותהיה מלת והשב את העבודה, כלל שאחריו פרט ואשי ישראל ותפלתם.

בלתי ספק שמעת כי אב“ג ואַבראַמאָוויץ מתעתדים להוציא מ”ע חדש בזיטאמיר בשם “בן עמי”. מה יהיה טיבו של עובר זה?

הקלקולים שקלקל ה' בערטענזאָהן במאמרי הרוסי תקני במכתבי לה' לעווין בהשיבי לו את המאמר הנדפס; וכן שניתי מעט להניח את דעת הצינזור, וכפי שהודיע לי הערר לעווין הצינזור הסכימה להתקונים האלה; על כן אבקשך שתשתדל עבורי [בעבורי] במה דאפשר שיראה המאמר הזה אור. מן הצרך רק לשוב ולהדפיס מחדש רק העלים שיש בהם תקונים גדולים ושורות מחוקות, ואם איזה מלה בודדת מתוקנת יוכלו לסמן אותה בלוח הטעות. וצאת מאמרי זה לאור הוא דבר גדול מאד אלי, מפני שאז אוכל לקוות להוציא גם את החלק השני מן המאמר אשר נכבדות מדובר בו על המשלים בשנות הבינים עד ימינו, על המשלים בספרי הזהר, במשלי שועלים, באגרת בעלי חיים, בבן המלך והנזיר, בכלילא ודמנא, בס' מוסר על פי החדה [החידה] “קוּה בוך”, ועוד ועוד. העלה נא את דבר מאמרי לפני הועד ודבר מה תחרוצו והגדת לי, אם לשבט ואם לחסד.

היה שלום וטוב וה' יוסיף לך כח ועצמה לעשות חיל לטוב לנו ולתפארתנו ולשמחת נפש אוהבך ומוקירך כערכך הרם

יל"ג.

 

אגרת ששים ושתים    🔗

ר“ח שבט תרכ”ח, טעלז.

שלום לך ידידי היקר הוגה דעות ודובר מישרים, הד"ר

משה פראָזער!

מימי שנאתי מכתבי עמל, המלאים ניב שפתים כחנמל, ורעיוני רוח בילק, ואין להם חלק, לא בשום עסק וענין, ולא במקנה וקנין, לא בפרקמטיא ולא בסחורה, לא בחכמה ולא בתורה. הכותבים מכתבים כאלה הרי הם ממבלי עולם! וכמו שדרך החכמים בדבורם הוא שיהיו הדברים מועטים והענין הרבה (רמב"ם הל' דעות) כך צריך שיהיה לכל מכתב איזו תכלית חמרית ואיזה נושא מביא תועלת ולא יהיה מיוסד על אבני בהו ודברים של תהו. ואולם בבוא הצרך לכתוב לתועלתי או לתועלת אחרים ממכירי, אין לך קוריספונדינט זריז ממני, שאל את פי סירקין ויגדך, אַחי ויאמרו לך כי אמת יהגה חכי. וזה יהיה לתשובה גם לך ידידי על מכתבך האחרון. לא כתבתי לך עד כה יען לא היו אתי לא חדשות להשמיעך ולא מועילות להודיעך. שוקט אני פה על שמרי, יושב והוגה ועושה במלאכה מלאכת יום ביומה, ימי חיי שוטפים שטף ועבר

יָמִים עַל יָמִים וִירָחִים יַחֲלֹפוּ

יֶרַח אַחַר יֶרַח – שָׁנִים יִנְקֹפוּ.

וימי העבר הולכים ומתרבים וימי העתיד מתמעטים ובריאותי מתמוטטת וכיסי מתרוקן וילדי גדלים – וכל זה ידעת מראש ומקדם ואין צרך להודיעך. ואנכי אשא נפשי ליום צאת ספרי החדש לאור כי אשוב להעיר ולעורר בלבב ידידי את האהבה לידידי המשלח ונעזב במדבר ילל ישימון, קשור בטבורו למקומו כידעוני הלז, והיום הזה קרב ובא, כי אקוה שבחודש הזה תושלם [תשלם] מלאכת הדפסת ספרי. תחת ידי כבר נמצאו ה' באָגען שלמים, והבאגען הששי בלתי ספק ג“כ נדפס. ואני מעצמי גמרתי להביאו דרך מסלת הברזל לבית ה' שטערן ולבקשך אותך ידידי לשלחו משם אלי, וכשיגיע הזמן אכתוב לך על אדות זאת ביחוד ולע”ע הנני מודיעך כי בין שירי אלה נמצאו רבים באמת טובים ומהודרים, יתענגו עליהם כל אוהבי שיר ציון, אשר לדאבון נפשנו מעטים המה מאד בימינו; וביחוד טובים ויפים השירים הספוריים (באַללאַדען) אשר אלה שמותם: א) בין שני אריות. ב) במצולות ים. ג) אסנת בת פוטיפרע. ד) דוד וברזלי. ה) האשה וילדיה. ו) יהודי מכבי, ועוד ועוד. ואבקשך ידידי להקדים ולבשר צאת ספרי באחד מכתבי העתים ליהודים, למען העיר את לב הקונים לקראתו, ולהודיע כי ימצא למכור אצל ר' יצחק מיכאַלאָווסקי בווילנא ואם תחפץ גם אצלך בקאוונאָ וגם אצל המחבר בטעלז. –

ועוד זאת אבקשך שתודיעני כמה עקזעמפלאַרען בערך צריך אני ליחד בשביל העיר קאוונא; כפי שרשום בזכרוני יש לי לשלוח בקאָוונא מבלעדיך עוד לעשרה אנשים, והמה: אַפט. שאפיר; ד“ר שאפיר, ר”ד קלאַצקאָ, רז“פ שטערן, שלשה שאסקאָלסקי’ס, רח”צ זאַקס, ר“ש דעואל, י”ה הורוויץ אשר לילדיו למדת בשנה העברה, ושמו שכחתי. – ואם ימצאו יותר מאלה אנשים ראויים מכל צד להגיש להם ספרי, חושה והודיע לי את שמם וזכרם. כמדומה לי שכבר הגדתי לך שנכונים לי ימי בקרת בעד ספרי החדש, על כי נגעתי בקצרה ובדרך העברה ברבים מן הקדושים אשר בארץ המה ואדירי התורה אשר כל חפץ בני עמנו בם. ואתה אזור מתניך וקמת ודברת בעדי אל העם ככל אשר יתן אלהים אל לבך.

שת לנו אלהים את המגיד מסלוצק מעין תשלומין תחת המגיד מליק אשר כפי הנראה מהגיוניו לסוף השנה העברה נוטה הוא בדעתו יותר לכת הפרושים והחסידים אשר להם הכסף והזהב וכל בשמים ובארץ. חפצתי לענותו על דבריו בנו' 40 וערכתי מאמר גדול ורחב ידים, בו מדבר נכחות על מעמד בני עמנו בארצנו להראות להמגיד כי לא בצדקה ולא באמת יתנפל על בני הנעורים בארץ מולדתנו; אבל נחמתי ולא שלחתיו לדפוס מחמת כי המליץ רחוק מאֹד ממנו וטרם בוא אליו דברינו וטרם ידפיסם ויגיעם ליד הקוראים יעברו ימים וירחים ואני עוד טרם אֵדע אם יתרצה להתגרות מלחמה כבדה עם המגיד, וקרוב לנו בארצנו אין מכתבי עתי אשר יפתח לנו שעריו לבוא ולדבר בו באזני העם דברים ברורים בלי מעצור ומשוא פנים כמו שהשעה צריכה לכך, ונוסף לזה לא שמעתי דעת אחרים זולתי על דבר עלילות דברי המגיד בנו' הנזכר, ע"כ אמרתי טוב לחשות לפי שעה עד אשר נרא איך יפול דבר.

על הדבר אשר דברתּ על אדות אחי אענך רק כי לא זו הדרך ולא זה העיר, וכלך מדרך זו.

זה כירח ימים אשר החליתי בקיבתי בצירוף מחלת ההעמאָראָידען אשר אני מתענה בה בסתר זה ימים רבים. בירח הזה היו ימים אשר הייתי מוטל על ערשי ולא יכלתי לעסוק בדברי תורה ובשום מלאכה; וזה לי לעת כזאת דבר לא בעתו כי אין לי פנאי להתחלות.

ספרי האינסטיטוט [ב]עבורך לא חתמתי כי גם הספרים מן השנה העברה שחתמתי עליהם עוד לא הגיעו לידי, ולא ידעתי על מה ומדוע?

שלום לך ידידי, ושים שלום בשמי לבית דודי ה' שטערן, לאשתו ולבנותיו ולבני בניו הצאצאים והצפיעות, והודיעני מה שלום סירקין ועד כמה ימשכו שנות פרישתו?

ידידך יל"ג.

P.S. קבלתי אתמול מכתב מפ"ב מוַעד השכלת היהודים והוא מעורר אותי להוציא מחברת שנתית על ענינים שונים. עוד לא אדע אם אגמור בדעתי לשמוע בקולם כי יש לי עוד משא ומתן בדבר. הגידה לי אם תוכל להיות לי לעזר בדבר הזה, לאסוף חותמים בקאָוונאָ, וכמה בערך תוכל למצוא שמה.

הכרמל המדבר יהיה בתה ועלה שמיר ושית, כי אין מנהל לו כימים הראשונים ואין מחזיק בידו מכל הסופרים. ולו חכם ה' פין כי אז משך ידו ממנו ונסג אחור בעוד כבודו לא שכן לעפר פן יעזבוהו כל חותמיו ונשאר הוא בגפו וערום ינוס ביום ההוא מן המערכה.

 

אגרת ששים ושלש¹    🔗

ר“ח אייר תרכ”ח טעלז.

[במקום הזה רשום בעצם יד המנוח רא"א הרכבי וסימן השאלה?]

שלום לך ידידי היקר.

ספרי שירי יהודה כבר נגמר בדפוס זה יותר מירח ימים אבל בעצלות ידי העושים במלאכה בבית דפוסו של ה' פֿין לא נשלחו אלי הספרים עד היום; ואנכי יחלתי מכתוב אליך עד עת בוא הספרים ועל כן בושש מכתבי זה לבוא אליך, ידידי היקר, ועמך הסליחה, למען תּאָהב.

טובה עצתך בעיני ע“ד המחברת השנתית אם יואילו קרוביך הנכבדים ה' ראם לקבל עליהם את הפֿערלאַג; ועל כן הואילה אפוא זאת עשה: כתוב אליהם על דבר הענין הזה וקרב אותנו אחד אל אחד, כי אנכי לא ידעתים והם גם הם לא ידעוני כי בצאתי מווילנא היו עוד רכים וסמוכים על שלחן אביהם; והיה אם יסכימו לזה בדרך כלל אבוא אני אחריך ואכתוב אליהם בעצמי ואשא ואתן עמהם ע”ד פרטי הדבר; אבל הודיעה להם מראש שמגמת פני החוברת תהיה לפנים ולא לאחור, אולי יהיה זה כנגד רצונם. אל נא תתמהמה בדבר כי הזמן קצר אם נחפוץ שתצא החוברת בעתּה לראשית שנת תרכ“ט והמלאכה מרובה בדבר חדש כזה; ובכל זאת מן הצרך הוא לקבל רשיון ע”ז מן הממשלה כי זולת זאת לא נוכל להודיע מראש בכתבי העתים את דבר צאת הספר שנה שנה ולאסוף חותמים עליו ובזה יבולע להמדפיסים, וגם הצענזאָר ישים מכשולים רבים לפני; אני ידיעתי את נפש השוטרים והשופטים האלה. הורני נא הדרך אשר אלך בו לבקש רשיון כזה, ממקום מעמדי עתה, האם אוכל לעשות כזאת ע"י הפאפעציטעל או אל מי מהם אפנה; האם נצרך לתת ערבון (זאַלאָג) כסף או שוה כסף.

אחי יודיעני² כי על פי עצתך היתה שומה מאת הועד לתת מקום למאמרי ע"ד המשלים בסבאָרניק אשר יצא ראשונה. תודה רבה לך על עמלך ועל שקידתך לטובתי; אבל בלתי ספק יארכו עוד הימים עד צאת הסבאָרניק מחדש.

בשבוע הזה אחכה על בוא ספרי; ואז אשלחם ליד אחי ע"י קרייצבאנד ואתה בטובך תקבל עליך הטרח לחלק שנים שלשה מהם ליחידי סגולה הלא המה הגבירים גינצבורג וראָזענאהאַל, כפי אשר יהיה רשום על גב הספר; וברחב דעתך לעוּת דבר אליהם ולהיות לי לפה למען אבנה מהם.

בזה אוביל לך שי לוח אחד מדמות תכניתי אשר הכינו לי באלה הימים; והיה לך למזכרת פני מכבדך ומוקירך אשר מימך לא ראית אותו עין בעין, וכן תעשה אתה גם לי אם יש צלמי תבניתך אל תחת ידך.

להרב דפה בא זה כמה ירחים מכתב כתוב בלשון ערבית ופה בטעלז לא כהלין כתבא דנא למקרַא. גוף המכתב אבד ולא בא לידי רק הפתקא הקטנה הרצופה בזה: הואילה נא להעתיק אותה ללה"ק ולהשיבה לי עם ההעתקה. שלום לך והיה ברכה.

ידידך יל"ג.

 

אגרת ששים וארבע    🔗

לכבוד ידידי המשכיל היקר רך וטוב, אברך רב תבונות ומלא מעלות טובות כרמון כ“מ ר' אהרן בהרב ר' משה לוריא נ”י

האזרח הנכבד לדורותיו, בברלין.

אתה היית הראשון אשר העירותני להתודע אליך במכתב זה שנים רבות ואתה הראשון אשר עמדת ולא כתבת אלי, אחרי החלפנו אגרות פעמים שלש; והנני עתה הראשון לשוב ולדבר בך בכתב ולשאול בשלומך, לעת מצוא, לעת צאת ספרי שירי יהודה לאור; אקוה כי תחזיר לי שלום ולא תשים גזלת העני בביתך.

שולח אנכי לך היום ע"י קרייבאנד ב' עקזמפ. מספרי זה החדש, אחד לאביך הגביר הנכבד ואחד לך. ובמסרך את ספרי לידו תשים לו את ברכתי שלום ופקודתי כבוד, ובכתבך אלי תודיעני בטובך משלומו ומכל המוצאות אותו, וביחוד משלום אמך זקנתך הכבודה מנשים מ' חיה, ה' יְחַיֶהָ לארך ימים. ואתה דע כי יש תחת ידי ספורים רבים כתובים פרזית, מספרים קורות בית ישראל ומעשה ידיהם, נקובים בשם “עולם כמנהגו” (האחד מהם יודפס עתה באודיססא ע"י ה' צעדערבוים); בין הספורים האלה יש ספור אחד בשם “אחרית שמחה – תוגה”, ענינים מעשים שהיו מחיי כת החסידים. בו בניתי במה והקטרתי קטרת עליה לכבוד אמך זאת הזקנה, ותפארת בנות ישראל, ולכבוד אביך הנכבד. מובן מאליו כי הסתר הסתרתי שמם וזכרם אבל כל יודעיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' המה, מי יתן ועצרתי כח להוציא אור בקרוב ולהגישהו למו.

ידעתיך ידידי לאיש תבונות מלא דעת את רוח ה' על כן אבקשך להודיעני דעתך על שירי אלה החדשים, וביחוד על השירים הספוריים אשר בראש הספר (רבים כמוהם אל תחת ידי וחפצי לדעת אם יש בהם חפץ).

רק אותך ידעתי מכל משפחות נכבדי ערי³ מושבך על כן אפקוד עליך את עוני זה. אם יש מקום אתך לחלק בין אצילי עריך המוקירים שירת בת ציון ספרים אחדים מספרי זה; כתוב לי מספרם ואשלחם אליך ואתה בטובך תהיה לי לפה אליהם ולהם ליד אלי. ראה לוקח אנכי ממך רשת בתחלה ולא העמסתי עליך העבודה הזאת בלי שאול את פיך כמעשה מחברים אחרים; אולי היא שלא לפי כבודך. זוכר אנכי כי יש לך דוד משכיל ומליץ אשר נסה בעצמו למשוך בשבט סופרים בשפת עבר; זוכר אנכי כי כתב כעין דראמא על קשר אבשלום, וכי הראה בחבורו זה ידיעה מרובה בלה“ק ורוח כביר מלא רעיונות נשגבים וחזיונות נעימים, אף כי גם חטא הרבה נגד חקי הלשון וההגיון כפי שאני זוכר, אבל לדאבון נפשי שכחתי את שמו הנכבד ושם משפחתו; ע”כ אוסיף אבקשך להסגיר לידו ס' אחד שאנכי שולח בזה בקרייצבאנד השני; והס' הרביעי תמסור בטובך לה' שאצקיס בעל המפתח ותודיעני אם יש האיש הנכבד הזה בביתו כי יש לו מעט כסף באמתחתי ואשיבהו לו; ויודיעני נא בטובו מה אעשה עם הספרים הנשארים תחת ידי כי פה אין המקום למכרם. לא אזכר אם שלחתי לך אז את לוח דמות תבניתי, עתה ישנם מוכנים אתי. אם איננו בידך ושלחתי לך אחד. שלום לך ולאשר אתך בחפץ ידידך ומוקירך

יל"ג.

(ט“ו אייר תרכ”ח טאלז).

 

אגרת ששים וחמש.    🔗

[להנ"ל]

טעלז, כ“ה אייר תרכ”ח.

ידידי איש חמודות, מנחם משיב נפשי, השלום לך?

מכתבך באני כדבר בעתּו; כי זה כשבֻעַים אני עוסק בהפצת ספרי החדש בישראל ולעיר מושבך עד כה לא שלחתי כי לא ידעתי חנותך לעת כזאת, ובלעדיך אין לי על מי להשען בעירך; ובצפּיתי צפיתי עד שוב ר' חזנאוויץ ממסעו לשמוע מפיו על אדותיך, והוא טרם ישוב ואתה הקדמתו במכתבך. ברוך אתה לי ידידי היודע לעוּת דבר!

שולח אנכי היום ע“י פאָסט בתוך קרייצבאנד שני עקז. אחד לך ואחד לידידנו לר' יששכר בער; ואתה טובך הודיעני ע”י מוקדם כמה עקזעמפלארן אוכל לשלוח לך למכירה, ולמי מנכבדי עיר מושבך אשלח בנקוב שמם על ספרי; ובטובך תשלח לי רשימה משמות הנכבדים ההמה, ואקוה ידידי כי תמצא לך ידים לחלק ספרי ביעקב גם מעבר לגבול עיר מושבך והלאה לרגלי מסחרך ומסעיך לערים רבות ולמדינות רחוקות; ודע כי מלבד י“ד עקז. שקנה ממני ה' מיכאלאָווסקי לא נמצא ספרי עוד בידי שום מו”ס ועל כן לא נראה עוד בכל ערי פולין הקדומה וכן בשאר הערים אשר לדרום עיר מושבך ולמערבה; ואולי יובילוך רגליך לעיר וואַרשוי ולקחת ספר אחד שירי יהודה באמתחת טליתך ותפליך להראותו שם לקוני ספרים, ולקחת דברים עם המו“ס יעב”ץ, והיה אם יאות לקחת ממני סך מסוים במזומנים תוכל לנכות לו ראַבאַט עד 33% מן המחיר הנדפס על הספר; וכן בשאר הערים. –

ואתה ידידי ור' יששכר בער ידידנו שימו נא עיניכם על שירי אלה החדשים וביחוד על השירים הספוריים הראשונים, והודיעוני אם מצאתם בם קורת רוח בקראכם, כי זה כל חפצי לענג בדשן נפש קוראַי. והגן עליו מחמת השמש נחום ושאר כנָוָתה, פן ידינהו גם אותו לשרפה למען תתענג בדשן נפשו.

פחד קראני ורעדה לקול השמועה הנוראה ממוֹת לפתע פתאֹם ידידי ר' שלמה קצ"ב; והאיש ההוא נכבד וטוב וישר הולך ואני אהבתיו אהבה עזה; צר לי עליו אשר קמט ולא עת, במבחר ימיו. הה אנוש רמה ובן אדם תולעה, מי יודע מה ילד רגע הבא! בימים האחרונים האלה נאספו אל עמיהם רבים ממיודעי ומאנשי בריתי, רבים ממכירי מימות עלומי עזבו את הארץ:

רגע רגע יפּול ממנה נטף

יפּול גם יטבע במצולת ים שטף

ומעט מעט יגוע כל הדור החי ההולך, וקרוב לבוא גם עתּנו ואחריתנו תבוא כאיש מגן. צר לי צר מאֹד על מות ידידנו זה היקר באדם. “המיתה בלא עתּה היא הגדולה שבצרות” יאמר משל הקדמוני; מן הראוי היה להודיע ברבים את מות אדם כשר זה. אבל אנכי לא אוכל לעשות כל אלה, כי לא ידעתי מאומה מתהלוכות חייו בימיו באחרונים. כתֹב אתה ידידי ניקרולוג קטן, אם תחפוץ, ושלחהו אלי ואשימה עיני עליו.

בכיתי אל הלקח ידידנו זה בעצם ימיו ושבתי ובכיתי בסתר לבי אל השמועה כי ה־־ן הנעור ורק נתמנה לרב בקהל עדת ישראל. אם עד כה באנו, אבדה איפוא תקותנו אשר קוינו להיטיב מעמד אחינו המוסרי ע“י רבנים משכילים; נגזרנו לנו! אם כבר נוחלה תקותנו בראותנו את פרי בתּי הרבנים כי בסר הוא ורבּי תלמידיהם אינם ראוים לצרך השעה הדחוקה הזאת. אבדה תקותנו עתה מכל וכל; כי מה יושיענו זה ואנשים בגילו, אשר אין כחם אפילו בפה מדבר לשון רוסיה? וזה לנו לאות כי גם הממשלה נואשה להשיג מטרתה בהשכלת היהודים ע”י הרבנים החדשים, בתתה סמיכות וכתב רבנות לאנשים אשר חסרון כשרונם לזה גלוי וידוע לכל באי עולם. ישראל מה תהא עליך, אם אלה מוריך ורבניך? משכיליך סכלים ומוריך הדיוטים – היש תקוה לאחריתך?

אקוה כי במהרה בקרוב תענני על מכתבי זה ותודיעני מספר העקז. אשר אוכל לשלוח לך למכירה, ואז אשוב לדבר בך בכתב ועל כן אקצר היום ואומר שלום לך ולנות ביתך היקרה ולכל מרבית בית חמיך הנכבד, והנני ידידך ומוקירך

יל"ג.

בקרוב יצא לאור ספור אחד מספורַי “עולם כמנהגו” הידועים לך; הנהו נדפס באודיססא.

 

אגרת ששים ושש    🔗

א' דר“ח תמוז תרכ”ח, טעלז.

ידידי היקר האוהב לחשות, ר' יהושע שטיינבערג נ"י.

שלשום בא ה' בערמאַנן ויודיעני כי תכריך ספרי עם המכתב והכסף (ט“ו רו”כ) כתמם באו לידך; ועתה עליך המלאכה לגמור ולהרגיע לב החרדים לדברי; ודע אחי כי מעטים המה בני העליה אשר שלחתי ספרי להם בווילנא, כפי שתראה את שמותם רשומים על גב הספר, כי מרב ימים אשר עזבתי את עיר מולדתי שכחתי את רֻבם ושמותם וגם קם דור חדש אשר לא ידעתיו; ועל כן אם תמצא לנכון שאמלא את החסרון הזה תודיעני בטובך את שמות האנשים אשר אוכל להגיש להם ספרי מבלי לפגוע בכבודי, ושלחתיו להם ע“י הפאסט בתוך שתי וערב. כזה שלחתי ג”כ לה' אלבורט מאַנאַשעוויץ עוד ביום 28 אפריל ולא מצאתי מענה עד היום.

תודיעני בטובך את שמו של ה' בראפמאנן ואשלח גם לו את ספרי למנחה אם ידעת כי קורא הוא ספרי שפת עבר וכי יקבלו בסבר פנים יפות. וכן שכחתי ג"כ את שמו של ה' פרידלאֶנדער שהיה מלפנים מורה בהערסאָן.

האיש המביא את מכתבי זה אליך הוא איש צעיר לימים אשר נתגדל על ברכי התלמוד וחכמת ישראל וכבר עסק בפ“ו ובפרקמטיא ועתה פנה ערף לזה ולזה כי נפשו חשקה בהשכלה וישם פניו לבוא לווילנא להכין את נפשו לבוא בבית ספר הרבנים. שמו ר' יוסף גליקמאנן. אביו היה רב בעיר טרישאָק הקרובה לעיר מושבי והיה אחד מן הרבנים המצוינים בהלכה וכן החל לחנך גם את בנו המוכ”ז אבל אתו היתה רוח אחרת, רוח שואפת חכמה ודעת אמת והשכל; כל עוד אביו חי היה אנוס לכלוא את הרוח, ועתה כאשר נאסף אל אבותיו ור' יוסף המוכ“ז לא ימצא מנוח גם בבית אשתו, נועץ לעשות את מחשבתו הטובה אשר זמם זה ימים רבים. והנה לר' יוסף המוכ”ז יש מקום מוצא לכסף הוצאותיו כדי שבת בווילנא ועסוק בלמודים עד בוא עתו להבחן, ורק עצות טובות הוא מבקש ואנשים טובים ויודעי דבר אשר יהיו לו לעינים לנחותו הדרך אשר ילך; ועל כן נועצתי לחלות פניך להיות אתה הזכאי ולהאיר פניך אל המוכ"ז הבודד והנודד בעיר ווילנא הגדולה, והודעת לו את המעשה אשר יעשה ואל מי מתלמידי בית ספרך יפנה לקחת מפיו את הידיעות הנחוצות, ודברת על לב התלמיד ההוא לבלי ידרוש מיד ה' גליקמאן בשכר למודו כסף רב יותר מכדי יכלתו, כי אם יעשה הדבר הזה חציו על מנת לקבל פרס וחציו לשם שמים ולשם מצוה.

אנכי אמנם לא ידעתי עד היום פנים בפנים את ה' גליקמאַנן המוכ"ז, אבל רבים ממכירי בעיר מושבי שיש לסמוך עליהם מדברים טוב וממליצים עליו, וגם שמעתי את שמע אביו שהיה רב מפורסם וגם מדי דברי בו התבוננתי שהוא בעל דעה ואיש כשרונות ונפשו גחלים תלהט לצאת למרחב יה ולאור באור ההשכלה, על כן מצאתי את לבבי לדבר טוב עליו באזניך ולבקשך לצאת לעזרתו בדבר שפתים, ובמשך הימים תתבונן גם אתה על איש ימינך זה וידעת את אשר לפניך; כי מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו.

אפיקרסותו ומעשיו הרעים של ידידנו ה' טייץ עלתה עד קאָוונאָ ויגיעו עד אזני הוריו החרדים לתרי“ג מצות ולתרפ”ט אלפים פרטיהן ודקדוקיהן. ובכן באה הלום אמו, אשה יוצאת בחוטי שׂער פרופה ורעולה כמָרִית, להשיבם אל הדרך הישרה. זה כירח ימים יושבת היא כבת יענה בביתם ומחנכת אותם במצות. בנה הנקרא מלפנים Боpиcъъ Иcaakoвичъ ועתה “בערע הירשעלע” נהפך גם הוא לאיש אחר, איננו מגלח עוד זקנו ויושב כל היום עטוף בטלית ותפלין ומתרגל בעבודה כמו נטילת ידים וברכת המזון וקריאת שמע שעל המטה וקדוש היום ועוד ועוד. רואה אנכי את פני סאָני העניה כי נפשה מרה לה מאד, פניה נפלו ורוחה אין אתה, וחמותה מושלת עליה ממשלה בלי מצרים, והיא נושאת את נפשה לימים טובים מאלה אשר תשוב חמותה לביתה לעירה ושב ורוח לה. וכבר היה עם לבב האֵם לעזוב את קן אפרוחיה ורק חכתה ללכת עם כלתה לבית הטבילה להרגילה במצוה זו, וכבר היתה סאָנינקאַ מוכנת ומזומנת לעשות כמצֻוה עליה, שערה היה סרוק וצפרניה נטולות הכל כאשר לכל מוכן לסעודה ובתוך כך נזדקר השטן ובו ביום שהיה מיועד לטבילה פרסה נדה מחדש. מעתה הסכימה חותנתה⁴ [חמותה] לשבת בזה עוד ארבעה עשר יום עד אשר תגמור המצוה אשר התחילה. מובן מאליו שהרז הזה לא נתגלה לי רק אחרי צומות ותפלות והשבעות ע"י רזיאל המלאך, ובכן אבקשך שלא תודיע גם אתה את שם המגלה אותו לך פן יתקצף בי רזיאל והכני שתין פולסי דנורא.

לי ולכל אשר לי שלום. ה' צעדערבוים מאודיססא הודיעני כי בקרוב יוגמר שם בדפוס [ה]חוברת הראשונה של מחברתי “עולם כמנהגו” – הודיעני נא חדשות מווילנא. האמת הדבר אשר אמרו לי כי בבית ספרך נעשו חדשות, כי רבים מהמורים התפטרו ממשמרתם ברצון נפשם, כי נעשו בו שנוים וכדומה, או אם אין לכל זה רגלים. מה שלום חותנך הנכבד, ידידי מאָז הנחמד מפז? תנה נא בשמי אות אהבה ופקדת כבוד וברכת שלום לאשתך חיתך חיה תחיה.

ידידך י"ל גארדאן.