ב. השמש והחיים.    🔗

א. מראות הטבע על פני השמש    🔗

אחרי אשר התהלכנו כמעט בגבולות הנצורות והחדשות שנגלו לעין החוקרים בימים האחרונים, נשובה נא כיום אל הענין אשר בחרנו בו להיות לנו לראש פנה, ונראהאת השלל אשר מצאנו לענין הזה על פי החדשות האלה.

ראשית דבר עלינו לדעת כי על פי החדשות אשר נגלו לבונזען וקירכֿהאָף, היתה לאל ידנו להכיר את השנויים אשר בטבע היסודות החימיים. – אמנם ידענו עד כה כי הברזל איננו נחשת, והבדיל שונה בתכונתו מן העופרת, ושניהם שונים מיסוד שלישי, ואותות היו לנו לדעת להבדיל על פיהם את היסוד האחד מן השני; כי על פי המשקל אשר לכל יסוד ויסוד בפרט, ועל פי התחברות החלקים, אם מוצק ואם רפה, ועל פי סגלת החום הבאה אל תוך כל יסוד, אם במהרה ואם לאט, אם להתיכו ואם להעלותו בקיטור, על פי כל הדברים האלה ידעו החוקרים להבדיל את היסוד האחד מן השני, וגם על פי מרוצת הכח העלעקטרי אשר בו, הבדילוהו, אם יתן לזרם עלעקטרי לעבור ואם לא, ועל פי המראות החימיים אשר ראו בו, אם יתחבר היסוד האחד אל השני בזאת ואם בזאת, אם כזה וכזה יהיה דרך התחברותו ואם כזאת וכזאת, והמה ראו היטב כי שלשת וששם היסודות החימיים נבדלים איש מרעהו, ואיש איש סגלה אחרת לו, כי על כן יהָפכו בהתחברותם פעם ככה ופעם ככה.

והחוקרים הגדולים לא חָשׂכוּ מעָמל נפשם לדעת ולהכיר אם לא מקור אחד לשנויים הרבים אשר לכל יסוד ויסוד, וישאלו את נפשם לאמר: מדוע קל הברזל במשקלו מן העופרת ומדוע נקל לאיש להתיך את העופרת מהתיך את הברזל? ואם נקל מעשה ההתכה לחמרים כבדים, מדוע זה אפוא לא יֻתַּךְ הזהב כהִתּוּך עופרת, או מדוע לא נקל לנו הִתּוּך הזהב שבעתים מהתּוּך העופרת, והזהב הלא קל מן העופרת שבעתים? – ימים רבים בקשו החכמים פתרונים, וידרשו ויחקרו את כל יסוד ויסוד למינהו, אולי ימצאו את החק אשר על פיו יבינו את סגלת האחד על ידי סגלת השני, ולא יכלו, והחוקר הצרפתי דילאָן (Dulong) מצא אך את זאת, כי יש חק אשר על פיו נמצא יחס וערך בין סגלת היסוד להתחבר התחברות חימית אל משנהו לפי משקל ידוע ובין סגלתו ותכונתו לאסוף חום, אם במהרה ואם לאט; החק הזה הוא האחד אשר מצאו החוקרים בכל עמלם ויגיעם ואשר יחבר את מראות הטבע אשר לאחד היסודות אל מראות החימיה אשר לו. – אכן בימינו קמו בונזען וקירכֿהאָף, ועל פיהם מצאנו אות חדש להכיר על פיו את היסודות החימיים למיניהם: הברזל והנחשת לא יִבּדלו איש מרעהו אך על פי האותות האמורים למעלה, כי אם גם על פי הקוים אשר הם מולידים בתוך החשמל; ששים ושלשה יסודות ידועים לנו, ואיש איש מהם יוליד קוים אחרים בתוך החשמל, והקוים אשר לאחד לא ידמו אל הקוים אשר לשני; וגם אם יש כי הקו הבודד אשר ליסוד האחד ידמה אל הקו הבודד אשר ליסוד השני, ואולם לכל יסוד ויסוד נִתּנו קוים הרבה, וברבותם כן יִבּדלו איש מרעהו. – והדבר הזה הן לא במקרה הוא, ועל כן יהיה לנו לעדה לדעת כי השנויים החימיים אשר לכל יסוד ויסוד נולדו על פי שנויים במראות הטבע אשר לכל אחד ואחד, ולכן שונים קוי היסוד האחד מן הקוים אשר ליסוד השני.

אכן לא אך בדבר החמרים הורו בונזען וקירכֿהאָף חדשות, כי אם גם בדבר האטמים אשר לַחמרים. – הלא מלתנו כבר אמורה בחלק השמונה עשר מספרנו, כי חלק 1/3.000.000 מילליגראם מן הנַתּריום, ישפוק לנו להוליד את הקו D בתוך החשמל; והחלק הזה הן מעט ומצער הוא עד כי תקצר בינתנו להשיג את מדתו, ובכל זה תאבד סגלת הנתריום גם מן החלק המעט הזה; והקו D הן בן מדות הוא, ואם הנתריום בעלותו באש אל מול פני אור טהור אשר לאחוריו, יוליד קו שחור, אז תהיה לאל ידנו ליחד ולהוכיח את חלק החשמל אשר יגאלוהו חשך וצלמות; ואולם על פי הצבע הן יכול יוכלו החוקרים לדעת את מספר גלי האור ותנופותיו אשר בכל חלק וחלק מן החשמל – ולכן מי יודע אם בימים יבואו לא יוכלו החוקרים לדעת על פי התחבולות האלה מספר גם לאטמים לפי מדות גלי האור ותנופותיו אשר ימצאו לפניהם.

הן ביום הזה היה האור לקנה־מדה בידינו למֹד בו את המרחק אשר מקצה השמים עד קצה השמים; האור יעבור בזעקונדע אחת דרך 40,000 מיל; ועל כן לא יאָמר עוד בין החכמים: הכוכב פלוני אלמוני רחוק מן הכוכב פלוני אלמוני מספר מילין כזה וכזה, כי אם: הכוכב פלוני אלמוני רחוק מרעהו זמן אור כזה וכזה, והוא מדת העת אשר ידרוש לו האור מעת צאתו מן הכוכב האחד עד הגיעו אל הכוכב השני. – הכוכב־הקבוע מבני המעלה הראשונה אשר במזל קנטור הכי קרוב אל השמש, ידרוש לאורו זמן שלש שנים ושבעה ירחים עד בוא האור ממקורו ועד פני השמש (– והוא דרך 753,120 מיליאן מיל!); – ובכן הלא רואים אנחנו כי החל האור להיות לקנה־מדה בידנו למֹד בו מרחקי אין קץ, ועוד יבוא היום וחכמים ימדו גם את האטמים לפי גלי האור.

ועתה אם נפן משלל הצבעים אשר בתוך חשמל השמש ונשים פנינו אל השמש, אז נראה כי על פי החדשות האמורות נדע עתה גם את מראות הטבע אשר על פני השמש, מלבד מראות התנועה ומעשי המכונה אשר ידענו עד כה. – כיום הזה נדע כי השמש איננו אוצר הכח לבד אשר ישלחנו אלינו כפעם בפעם, בשגם הטבע עוד עושה בו את מעשיו ועולל בו את עלילותיו כאז וכעתה, לשרוף חמרים רבים ולהעלותם ולכלותם באש; וחמרים רבים נמצאים בו אשר על פני האדמה לא מצאנום עוד, ומאלה הנמצאים על פני האדמה הלא המה, הברזל והקאלציום, המאגנעזיום והנתריום, יסוד־המים ועוד יסודות אחרים; ומן היסודות האלה נמצאים רבים גם בקרב אבני האש הנופלות לפעמים משמים ארצה.

והיה אם נשים אל לב כי המראות האלה לא יֵראו בעצם השמש לבדו כי אם גם במעטפתו אשר סביב לו, ואל הגבנונים נשים לב הנראים על פני מעטפת השמש ואשר לא נבין להם בלתי אם על פי המראות האמורים, או אז יעלה רעיון אמת על לבנו לדעת ולהבין כי חללו של עולם גם הוא איננו ריק, וכי החמרים והיסודות הנמצאים והנשרפים בקרבת מעטפת השמש, נמצאים בּכֹּל, ומלא כל השמים המה, אשר יעבור אותם השמש בנסעו; והרעיון כי מלא השמים ריק הוא, רעיון הוא לבד, אשר הולידו התוכנים למען הבין על פיו היטב את מעשי המכונה והתנועה אשר לצבא השמים; ואולם אם אמת נבקש, לא ישפוק לנו לדעת את משפטי מעשי המכונה והתנועה אשר במרום, כי עלינו לדעת גם את משפטי מראות הטבע ועלילותיו אשר שם.

עוד מעט נמצא אות ומופת לדבר הזה גם ממקום אחר.

ב. הכוכבים החשכים וחָמרי הערפל.    🔗

על פי הרעיון כי גרמי השמים נעים ונדים בתוך עולם ריק, מצאו החוקרים ידים להביא על נקלה את חשבונות התנועה אשר בקשו, כי לא נטל עליהם להביא במשפט ובחשבון את המכשולים והפרעות אשר ימצאו את הכוכבים בשמים בפגוע אחד באחד, תחת אשר בהיות העולם העליון ריק, אין כל מכשול ואין כל פגע לנגדם; וגם לזאת החזיקו ברעיון הזה, יען כי הוא יתן ידים להם לחשוב למשפט, כי כאשר נדחף אחד כוכב בראשית בריאתו לצאת לפעלו ולתנועתו, כן לא תחדל תנועתו ממנו כל הימים, אחרי כי ריק כל המקום מסביב לו. – הנה כי כן בקשו להם התוכנים דרך סלולה, אחרי כי שמו לבם אך אל מעשי המכונה ומשפטי התנועה, ואל מראות הטבע לא הביטו, ויהי הנקל להם לדלג ולפסוח על כל המכשולים, וגם ראשית ותחלה מצאו למעשי הבריאה, להיות להם שפה אחת ודברים אחדים עם בעלי האמונה האומרים גם הם כדבר הזה.

אכן משפט הדעה הזאת היה כמשפט כל הדעות אשר הורו אותן החכמים אך רק למען ירוץ הקורא בה, וכאשר נגה אור החכמה, והנה נמוגה גם היא והלום, והחוקרים בעשותם להם בימינו כלים נפלאים ובקנותם להם תחבולות עמוקות, לא מצאו דרך אחרת בלתי אם להשליך את הדעה ההיא מלפניהם, ולהבין את מראות התנועה גם הם אך על פי מראות הטבע.

עוד באחרית ימי שנות המאה האחרונה החלו חכמי התכונה להבין ולהכיר כי מלבד הכוכבים־הקבועים המאירים בשמים, נמצאים שם גם חמרים אחרים שאינם שקופים והם אטומים, ולעיני הרואה לא יֵראו. – לולא נמצאו בשמים בלתי אם כוכבים מאירים בלבד, כי עתה בעינינו היו השמים מלאי כוכבים על פני כוכבים עד אפס מקום, וגם אם רחוקים יהיו איש מעל אחיו, הלא תראה אותם עין הרואים במלא רחב השמים, ואל כל מקום אשר תביט תראה את האור, ורקיע השמים יהיה לפניה ככדור אור מן הקצה אל הקצה או כשלמת אור מן השפה אל השפה, ולא יֻכּר עוד הכוכב היחיד מקרב הרבים אשר התנגשו איש אל אחיו; ואולם עינינו הלא תראינה בשמים גם נקודות מאירות וגם חלקים שאינם מאירים, ונפשנו הן יודעת מאד כי לרגלי הכוכבים הרבים אשר בשמים, פָּרוּשׂ האור על פני הרקיע כלו, וגם לאחורי החלקים שאינם מאירים נמצאו כוכבים רבים, אבל אורם לא יגיע אלינו, יען כי חמרים רבים שאינם שקופים עומדים לו לשטן בדרך לבלתי תת את האור לעבור ולהאיר את מכסה פני השמים כלו; או כי חמרי ערפל זרועים ברקיע השמים זעיר שם זעיר שם, והם יינקו ויבלעו את האור עד בלתי השאיר ממנו שריד ופליט.

האדם הגדול, החוקר וויליאם הערשעל הוכיח כי הדברים השנים האלה אמת צדקו יחדו; וכיום הזה יחלטו כל התוכנים כדבר הזה, ואותות ומופתים נאמנים אתם. – על פי התנועות אשר ראו לכוכבים מבני המעלה הראשונה, כמו הכוכב זיריוס, פרוֹקיוֹן (ראש כלב), סְפִּיקַא, נוכחו התוכנים לדעת כי יש חמרים גדולים ואיתנים לבינות הכוכבים־הקבועים, כי התנועות האלה לא כתנועות השמש הן, אשר ינוע השמש בשמי השמים בקרבתו לגשת אל המזל ארקולוס, כי אם תנועות ותקופות במקום אחד, וכל אחד מן הכוכבים יכלה את תקופתו הזאת מקץ שנים מספר. – החוקר הגדול בעססעל הוכיח כי נמצא חומר גדול קרוב אצל זיריוס, והוא לא יֵראה אלינו; וזיריוס החמר המסתתר הזה יהיו שניהם לכוכב־כפול, ויחדו יקיפו איש את פני רעהו, ומקץ חמשים שנה ועשרים ושבעה ימים יכלה זיריוס כפעם בפעם את תקופתו. – גם מאָדלער הוכיח כי נמצא חמר גדול על יד הכוכב פרוקיון, והחמר הזה נעלם מעין כל רואה ולא יֵראה, ושניהם יחדו מקיפים איש את פני אחיו, ומקץ ששים שנה יכלו את התקופה. – והתוכן שובארט בעיר קעמברידזש באמריקה, מצא שכן קרוב גם אל כוכב ספּיקא אשר במזל בתולה, וגם זה יסתר ולא יֵראה, ומקץ ארבעים שנה יכלו כפעם בפעם את התקופה אשר יקיפו איש פני אחיו. – ובכן אפוא יחלטו התוכנים כלם ויגידו פה אחד כי מלאים השמים חמרים איתנים אשר לא יראו לעינינו, כי למה זה הבל יפצו פיהם להגיד כי שלשת אלה אך יוצאים מן הכלל המה.

אכן יתרון לאותות החוקרים ולמופתיהם אשר הביאו, להוכיח כי נמצאו בשמים חמרי ערפל רבים אשר בעד כוכבים יחתומו; כי הנה באו בונזען וקירכֿהאָף ויראונו על פי מראות החשמל, כי גם אור השמש איננו בא אלינו במועד צאהו ממקורו, כי אם אחרי עברו את חמרי הערפל אשר יחנו סביב לשמש להיות לה כמעטפה, וחמרי הערפל האלה יבלעו אור רב מאור השמש; וכמשפט אור השמש כן משפט אור הכוכבים כלם, כי חמרים רבים חונים נגד הכוכבים לבלוע אור הרבה, אחרי כי האור עובר את החמרים האלה ונוגע אליהם, ולכן יש אשר לא נראה מכל האור בלתי אם ניצוצים לבד.

והיה אם על פי מראות הגבנונים אשר ראינו על פני מעטפת השמש, נביא משפט אמת, כי לא אך על פני המעטפה לבדה יעלו חמרים באש כי אם גם מחוצה לה, ואם נשים אל לב כי מיני האויר היוצאים מן השרפות האלה, עפים ועולים אל כל רוח ובמלא מרחבי שמים שם הם, ואם גם זאת נשים אל לב כי אמת נכון הדבר אשר אור עגול־המזלות יוצא מקו־המשוה אשר לשמש, והוא כזרם מלא נקודות מאירות פורץ ועולה על כל גדות השמים, או אז יבין לבנו בקרבנו כי אך הבל נפצה פינו להגיד: חללו של עולם ריק הוא, וכי רעיון “הריק” הזה אך רעיון ריק הוא אשר לא יוכלו להתיצב בפני אור החכמה והדעת.

אכן עוד דרך אחרת לפני חכמי התכנה, להסיר את אלהי הנכר מקרבם ולהעביר את מחשבת “העולם הריק” מן העולם, ואותה נשים לפני הקורא.

ג. כוכבי־השבט.    🔗

זה כבר נתנו חכמי התוכנה אל לב ויבינו כי לא כוכבי־לכת הם האזרחים גָרֵי חוג השמש, כי אם כוכבי־השבט הם האזרחים והם היו לראש פנה בגבולות צבא השמש; ואותות ומופתים רבים להם להוכיח אל פנינו כדבר הזה. אכן נשים כבוד לכוכבי־לכת, על כי סדרים להם בלכתם ורגלם רגל ישרה ותקופתם תקופה עגולה, תחת אשר כוכבי־השבט ישוטו ויתהלכו בשמים באין חשבון ובאין משפט; וזאת שנית לכוכבי־לכת כי איש איש מהם אל העבר האחד פונה ללכת, ומגמת פני כלם אל העבר ההוא; ועוד להם שלישיה כי לא יסורו ימין או שמאל מן השטח אשר לגבול השמש, ולא יזחו מעל המסלה הנושאת בד בבד עם הקו־המשוה אשר לשמש, תחת אשר כוכבי־השבט יפנו ללכת פעם בכה ופעם בכה, ולפעמים יפנו ערף לכוכבי־לכת ולעבר פניהם גם יחד, וגם לא עם הקו־המשוה אשר לשמש יאחזו דרכם, כי יש אשר יטו ללכת ימין או שמאל מן המסלה – ובכל זאת יודעים כל החכמים כי הם הם האזרחים גרי חוג השמש!

כמשפט דרכיהם וארותיהם אשר אין סדרים להם, כן משפט מרוצתם אשר ירוצו באין סדר ובאין משטר, יש אשר בחפזון נמרץ ירוצו ויש אשר יתנהלו לאטם; וכן שונים איש מאחיו בקרבתם אשר יקרבו אל השמש ובמרחקיהם אשר הם מרחיקים ללכת ממנו, זה ככה וזה ככה; ותחת אשר ראינו כי כוכבי־לכת לא יקרבו אל השמש בלתי אם עד הגבול הנכון, הנה יש כוכבי־שבט (כמו כוכב־השבט משנת 1680) אשר עד פני מעטפת השמש יגיעו במרוצתם, ושם יעמדו פתאום וישובו כל עמת שבאו אל מקום אשר לא תשורנו עוד עיננו מרוב מרחקו; וגם בצביונם ובתבניתם ובתכונתם שונים כוכבי־השבט איש מאחיו; יש אשר דמות ערפל להם באין חלק מוצק, ויש אשר חלק מוצק ואיתן בתוך הערפל, יש אשר זנב אחד להם, ויש אשר שני זנבות להם, יש אשר קטנים ודלים הם ויש אשר בקרבתם אל השמש ירחיבו את גבולותיהם ויארכו עד רבוא רבבות מיל, ועיני התוכנים רואות; ויש כוכב אחד בין כוכבי־שבט, הוא כוכב־שבט של ביעלא, אשר עוד יתרה עשה, וכל משפטי החכמים וכל חקות הכח המושך משחק לו, כי נֶחצה פתאום הכוכב הזה לשנים, ויתהלך האחד על יד רעהו ימים רבים.

הנה כי כן נראה כי כוכבי־השבט הם המושלים בשמי רקיע השמש, ואין חרצובות לממשלתם; הן כוכבי־לכת מין אחד הם מבני השמש, ואם נתחקה על שרשיהם נמצא כי אֵם אחת חוללתם, ואולם כוכבי־השבט שונים מאד במיניהם, ויען כי שונים הם, לכן נביא לבב חכמה לדעת ולהבין כי הם הרבים והם ראש פנה ברקיע השמש.

אכן גם על פי החשבונות אשר הביאו החוקרים, נוכחו לדעת כי כדבר הזה כן הוא. – הן כוכבי־השבט לא יראו לעינינו בלתי אם בקרבתם אל השמש ובהיותם גדולים במדתם וקרובים אל האדמה; ומהם לא נראה בלתי אם את אלה העומדים ברקיע השמים בלילה, תחת אשר אלה היוצאים על פני השמים במקום אשר השמש יאיר שם ביום, לא יֵראו לנו; וגם את אלה אשר אור מעט להם, לא נראה בלתי אם באין ירח בשמים להאיר את הלילה; וגם בהתכסות פני השמים עבים והשחקים לא בהירים, לא נראה את כוכבי־השבט, ועד שוב העבים לסור מעל פני השמים ולשום להם פני טהרה, יעברו כוכבי־השבט וילכו להם ועינינו לא תראינה אותם; והיה אם נביא את כל אלה במשפט, נמצא כי יגדל מספר כוכבי־השבט פי שמונה, לולא היו לנו המכשולים האלה.

ובכל אלה עוד מנו התוכנים את מספר כוכבי־השבט אשר ראו אותם בקרבתם לפני השמש עד מחוץ לגבול “כוכב”, והנה עשרים וארבעה מספרם, ומספר כוכבי־השבט הנראים בקרבתם לפני השמש עד מחוץ לגבול נֹגה, שמונים הם; וכאשר נוסיף וכאשר נרחיק מן השמש כן יגדל מספרם; ולכן הביאו חשבון על פי ערך, והנה ¼1מיליאן כוכבי־שבט נמצאים ברקיע שמי השמש; ואנחנו גם בהיות לנו כלי־מראה וקרני־חזות טובים ונעלים, לא נראה מכוכבי־השבט בלתי אם את אלה הבאים עד גבולות מאדים, ואלה אשר יאחזו דרכם מגבול מאדים החוצה, לא יראו לנו, גם אם על פי חשבון ידענו את מקומם בשמים.

ובכן אפוא אל נא הבל נפצה פינו, כי ריקים פני השמים ועיננו תביט עד מקום הכוכבים־הקבועים, כי הנה זה ראינו אשר מלאים גבולות השמש כוכבי־שבט רבים באין מספר, והם הם האזרחים גרי חוג השמש; ולוּ ידעו התוכנים את דבר מראות החשמל עוד בשנת 1819, כי אז ראו על פי מראות החשמל, אם קוים חדשים נולדו לכוכב־השבט אשר נראה בשנה ההיא בחדש יוני בעשרים וששה בו, ואז נוכחו לדעת מדוע זה לא יכסו לפעמים כוכבי־השבט את אור הכוכבים־הקבועים ומדוע לא יחתמו החמרים האלה בעד האור. – אכן בין כה וכה נדע כי חמרים כאלה נמצא ברבבות ברקיע גבולות השמש, ואם בגבולות השמש כן הוא, הלא נבין ונדע כי כדבר הזה יהיה בכל צבא השמים ובכל אפסי הרקיע; והיה אם נדע כי השמש בדרכה תפגוש בשמים את החמרים הנפוצים לכל רוח, אז נבין כי השמש תשים את פעולותיה, פעולות מראות הטבע, בפני החמרים ההם, וכן ישימו גם החמרים ההם את פעולותיהם בפני השמש, כי כן יורונו מראות החשמל אשר הורו אותנו בונזען וקירכֿהאָף.

אכן הנה בא חזון למועד לדבר את דברינו גם על אודות עצם השמים (אֶטהער), כי חדשות ונצורות ילמדונו החוקרים עתה בדבר המראות האלה

ד. עצם השמים.    🔗

הן כבר מלתנו אמורה כי חללו של עולם מלא עצם דק אשר חכמי העמים ללשונותיהם יקראוהו בשם “אֶטהער” ואשר אנחנו בשפתנו נקרא לו עצם השמים, יען כי מלא השמים הוא; ועתה הנה בא חזון למועד להעביר לפני הקוראים את הדברים אשר על פיהם התחקו החוקרים על שרשי העצם הזה.

לפנים בטרם הבינו החוקרים את תכונת האור ואת משפט החום ואת דבר הפעולה החימית אשר לקרני השמש, חשבו למשפט כי השמש משליך אורו כפתים אל כל סביבותיו קל מהרה, וכוכבי השמים וכסיליהם יעשו גם הם כדבר הזה, והחלקים המושלכים יחמו ויאירו את כל אשר מסביב; אך כאשר הוסיפו החכמים לחקור את הדבר הזה וכאשר מצאו כי נכון הדבר אשר חלקי האור הבאים מן השמש ירוצו ארבעים אלף מיל בזעקונדע אחת, כן נפלא וכן נעלם מעיניהם לדעת איך יקבל גם אור הנר את הכח הנפלא ההוא, כי הנה מדדו את מרוצת אור הנר וימצאו אשר גם הוא ירוץ 40,000 מיל בזעקונדע אחת; ויותר מזה התפלאו בשומם אל לבם את הדבר הזה; אם אמת נכון הוא כי האור הוא מין חמר, מדוע זה לא תכיר עיננו את עקבותיו ברגע אשר יבקיע אל האדמה והוא הלא במרוצה ובחפזון ירד? ואם גם קל הוא במשקלו עד בלתי תכלית, מדוע זה לא ישים אותותיו אותות על פני המאזנים, אם נקח לנו מאזנים אשר הכף האחת מוצגת אל פני האור והכף השנית מְסֻתֶּרֶת מפניו, ואנחנו הן לא נראה כל אות על פני הכף בנדוח עליו קרן האור? ועוד יתר נתפלא בשימנו לב אל משפט שיבת האור וכחו החוזר, ונשאל את נפשנו: איך יעצר האור לשוב מהלך ארבעים אלף מיל בזעקונדע אחת, וכל כח הן אין בו אשר יקלעהו אחור? הלא כל דבר אשר יקולע אחור, לא יקולע בלתי אם בכח אשר בו הוא בא אלינו, ואיך אפוא יקולע האור אחור דרך ארבעים אלף מיל בזעקונדע אחת? – ותקטן כל זאת בעינינו והנה גדולה ממנה נשאל, לאמר: הן תבאנה אלינו קרני אור מכל אפסי השמים ומכל קצה וקצה, וחלקי האור האלה הבאים אלינו דרך ישרה נפגשים איש אל אחיו, ואיך אפוא לא יהיה החלק האחד לשטן בדרך החלק השני?

אמנם דורשי החכמה רבים היו, גדולים חקרי לב ואנשים נבונים וידועים אשר עמלו בכל עז למצוא פתרונם לכל החידות האלה, ויחזיקו עוד את משפט חמר האור על מכונו, עד שקמו חוקרים חדשים אשר השליכו את התורה הזאת מעל פניהם ככלי אין חפץ בו, ויבאו עד תכלית האור וימצאו אמת לאמתם, לאמר: משפט האור כמשפט הקול, ושניהם אך על פי תנופות גלי האויר יבאו אלינו; הקול יבא אלינו על פי תנופת גלי האויר כאשר יורונו נסיונות לאלפים, והאור יבוא אלינו על פי תנופות מין אויר או מין חמר המלא את פני כל השמים, והוא עצם השמים; וכאשר הרבו החוקרים לעשות נסיונות לראות אם כנים הדברים האלה, והנה נמצאו על פיהם פתרונים לכל החידות בשמים ובארץ והכל על מקומו בא בשלום; ויהי דבר החוקרים מאז והלאה לדעת כי העולמות העליונים אינם ריקים – ובעוד הם מבקשים אותות ומופתים, והנה גם חכמת התכונה באה להעיד על העצם ועל מציאותו, אם כי בראשונה נצבה אך היא לבדה לשטן בדרכו לכחש בו; וזה הדבר:

דעת התכונה תורנו את משפטי התנועה אשר לגרמי השמים; – והיה האיש אשר שם לבו אל חקות התנועה במלא רחב כל הארץ, הלא ידע כי כל גוף אשר ינוע ויעבור את אחד החמרים (כמו אבן המושלכת אל תוך האויר) לא יעבור בלתי אם בהתגברו על המכשול אשר בדרכו, ועל פי הדבר הזה יאבד לו כח תנועתו מעט מעט; ולכן הלא כה יהיה משפט עצם השמים גם הוא להיות למכשול בדרך הכוכבים ההולכים, ואם גם מעט ומצער הוא, ואם גם דק הוא עד בלתי תכלית, ואם גם רפה הוא עד לאין חקר, הלא בכל אלה עוד כח בו לעמוד לשטן בדרך הכוכבים, להקטין את כח תנועתם מעט מעט, עד כי באחרונה – מקץ אלפי רבוא רבבות שנים – יקטן מאד מעגלם בהָצר צעדיהם תחתיהם, ואז יפלו כלם אל תוך השמש ויָרדו וְנִסְפּוּ בו; אך הנה באו החכמים יודעי דבר התכונה, ויוכיחו כי לא הקטינו כוכבי־לכת את מעגליהם עד היום, ועל כן לא אבו להאמין בעצם השמים ובמציאותו, ויכחשו בו. אכן הנה באו ימים חדשים לחכמי התכונה, ואלה אשר לא אבו האמין, הביאו אותות ומופתים חזקים ונאמנים, ועל פי דעת התכונה היתה שומה להכיר את ערך עצם השמים.

זה ימים רבים, והתוכנים מצאו כי כוכב־השבט, הנודע בשם מוֹצְאוֹ “כח השבט של ענקע”, הולך הלוך וקרב אל השמש כפעם בפעם בכלותו את תקופתו (ואת תקופתו יכלה מקץ ¼3 שנה), ויהי כאשר יתחקו על שרשי רגליו, וימצאו כי אך עצם השמים עומד לשטן בדרכו להצר צעדיו תחתיו ולהקטין את מדת מעגלו, יען כי חמרו רפה ודק מכל הכוכבים האחרים. – וכאשר לא שמעו עוד אל קול האות האחד הזה, והנה לנגד עינם כוכב־השבט אשר מצא פֿיי בעיר פאריז בשנת 1843, וגם משפטו כמשפט הכוכב של ענקע להקטין מעגלו מדי כלותו תקופתו כפעם בפעם, והוא יכלה את תקופתו מקצה שבע שנים ושנַים וששים ומאת יום, וכפעם בפעם יקרב הלוך וקרב מעט אל גבול השמש; כי הנה חִשבו התוכנים בראשונה את דרכו וניבאו לו עתידות אשר בוא יבוא הכוכב במקום פלוני אלמוני ובשעה פלונית אלמונית עד הגבול אשר לו אל מול פני השמש, ואחרי כן ראו כי כפעם בפעם בכלותו את תקופתו, יעבור מעט מן הגבול והלאה בצאתו מחוץ למקום ובעברו את המועד אשר יעדו, ויהי הדבר לפלא בעיניהם; אז קם הפרופֿיסור מאֶללער, ויביא במשפט ובחשבון גם את דבר ההפרעות והמכשולים אשר שום ישים לו עצם השמים בדרכו, וימצא והנה זמן הפרעות והמכשולים ההוא נושא בד בבד עם עם המועד אשר יאחר הכוכב בבואו; ויראו כל התוכנים וידעו אל נכון כי הִמָצא יִמָצא עצם השמים.

ה. השמים וגרמי השמים.    🔗

נעיף נא עינינו עתה בכל הדברים אשר העברנו לפני הקוראים, וראינו את כל התורה היוצאת לנו מן הדברים האלה.

על פי התכונה ועל פי מראות הטבע נדע כיום הזה אל נכון, כי השמים ושמי השמים מן הקצה אל הקצה מלאים עצם דק וטהור אשר לו יקראו חכמי העמים “אֶטהער”; ואף גם זאת נדע, כי גם הכוכבים הקבועים לא יעמדו במשמרות נטועים תחתיהם, כי אם נוע ינועו ברקיע השמים ממקום אל מקום, ומדי נועם יכו גלים ויניפו תנופות בעצם השמים; ועצם השמים גם הוא – אם כי דק הוא עד לאין חקר – עצור יעצר כח להיות למכשול בדרכי הכוכבים, להצר צעדיהם תחתיהם כמעט ולהקטין את מדת מעגליהם, עד כי כבר ראו עינינו שני כוכבים בשמים והם יקרבו הלוך וקרב אל השמש כפעם בפעם מדי כלותם את תקופותיהם; וחקי התנוע יהיו לנו לעדות נאמנה כי כה יהיה משפט יתר הכוכבים. – ועל פי “חק קיום הכח” ידענו כי כאשר תלך התנועה הלוך וחסור, כן תהיה התנועה בקרב האטמים לחום, ולכן הלא נראה כי התנועה אשר לגרמי השמים בתוך עצם השמים תוליד בהם פעולות אשר להן נקרא מראות הטבע. – אכן גרמי השמים יפעלו איש איש את פעולתו בפני רעהו, וכמשפט הפעולה אשר ישים עצם השמים בהם כן משפט הפעולה אשר ישימו הם בו, והיו תנועות ותנופות לעצם השמים, ולהן מראות האור; והאור גם הוא יוליד מראות שונים, ומן המראות האלה הכי נכבדים מראות החימיה אשר נשים אותם לפני הקורא בפרקים הבאים.

הנה כי כן באו החוקרים ויגלו תעלומות וימצאו חדשות, ועל פיהן נדע כיום כי חמרים רבים עולים בלהב אש בקרב המעטפות אשר לכוכבים־הקבועים; ואף גם עצרו כח להכיר את מיני המתכת הנשרפים בקרב המעטפה אשר לשמש, כי בהיות לקויי־חמה גדולים ראו עינינו את הגבנונים הרמים והנשאים העולים מן השמש; ובכן הלא נדע כי חמרים רבים נמצאים במרחבי השמים אשר יאָחזו בקירות השמש מדי עברו את המשעול אשר לפניו.

כי הנה גם הזיקים ורשפי האש אשר נראה לפעמים בשמים, חמרים הם מן החמרים העליונים אשר נקרא להם גרמי שמים, והם בהאָחזם בגבולות האדמה יעלו באש ויהיו לאבנים הנודעות בשם אבני אש. – והיה אם נשים עתה אל לב כי נמצאים בשמים חמרים רבים אשר אור אין להם, וכי האזרחים גרי השמים כוכבי־השבט הם אשר נעריך את מספרם עד רבוא רבבה ומעלה; ואף גם זאת נשים אל לב כי כוכבי־השבט עשוים חמרים רכים ורפים אשר עצם השמים יהיה למכשול בדרכם שכם אחד על הכוכבים האחרים, וכי שנים מהם כבר ראינו בקרבתם אל גבולות השמש הלך וקרב, עד כי יפלו ויָרדו וְנִסְפו בו להיות שם לשרפה מאכלת אש; ואף גם זאת נעלה על לב לדעת כי זה אלפי רבוא רבבות שנים עושה השמש כמעשים האלה לאסוף ולבלוע חמרים חמרים מכל אשר תפגש בדרכה; – או אז נבין מראות רבים ממראות הטבע אשר בשמי השמים, ונדע כי השמש איננו בריאה אשל מלאכתה תמה ושלמה, ומשפט כמשפט נר דונג אשר יאָכל חלבו ממנו עד תמו ועד כלותו, כי אם כלי הוא אשר ישוב לאסוף ככל החמר אשר אבד לו, ומשפט הוצאתו אשר הוא מוציא כמשפט הכנסתו אשר הוא מכניס, וכשלחו אלינו אור וחום כן ישוב לאסוף לו חמרים חדשים; ומי יודע אם כוכבי־השבט אשר ראו אותם עיני אבותינו וייראו ויחתו מפניהם, מי יודע אם לא המה עולים עתה באש במעטפת השמש להיות לו לחמר חדש או לכח חדש תחת כל הכח אשר הוריד אלינו בתתו לנו את חֻמוֹ? –

אך למה זה לנו דמיונות והגיונות אשר לא נדע עוד על מה אדניהם הטבעו? הלא עוד דברים רבים לפנינו אשר יסודותיהם נאמנים וחזקים ואשר לא על דמיונות תחש רגלם, ולכן נפן נא אליהם ונשים אותם לפני הקוראים, ואת רוח ההתפלספות אשר תצלח על כל אדם כפעם בפעם נחשוך ליום אחר, בהיות מאמרנו שלם, ואז נשים השקפה לפני הקוראים ונדע בינינו מה טוב.

ו. הפעולות החימיות אשר לשמש.    🔗

אל ככר חדש מועדות הפעם פנינו, אל חקירות חדשות אשר זה מעט החלו החוקרים לחקור אותן, ונפשנו יודעת מאד כי אחריתן ישגה מאד מאד. – השמש ישלח אלינו את החום וגם את האור ישלח אלינו; ואולם עוד דבר שלישי ישלח השמש מעל פניו אשר לא תחוש אותו נפשנו כאשר תחוש את החום ואשר לא תראה אותו עיננו כאשר תראה את האור, ואשר נכיר אותו אך על פי השנויים שישים השמש בחמרים רבים, ולשנויים האלה נקרא מראות חימיים או פעולות חימיות, ולכח הרודה בהם נקרא כח חימי.

אכן הלא ערום לבנו לפני הקוראים, ועל כן אם ישאל האחד את פינו: “מה זה כח חימי?”, אז נענה אותו באמת ובתמים: “לא ידענו!” כי הכח החימי אשר ידענו, הלא אך סִבַּת המראות הוא אשר נפלאים הם בעינינו ואשר ידענו את כלמו, ואולם מקור המראות ושרשיהם הן נעלמים מנגד עינינו ולא נדע אותם, ורק השערות ודמיונות אספנו לנו לפי שעה, עד בוא ימים טובים מאלה להורות אותנו את האמת באר היטב. – כיום הזה רב לנו אם נחלוט כי הכח החימי עצור בקרב האטמים אשר לכל החמרים והיסודות, ושני יסודות אם יקרבו אחד אל אחד עד המדה הנכונה, יתחברו על פי דרכם יחדו, והיו שניהם ליסוד חדש אשר לא היו בראשונה; ולפי הדברים האלה הלא יהיה הכח הזה כעין חשק נמרץ אשר על פיו יתחתנו שני יסודות איש את אחיו, ומדי חגותם את חג חתונתם יעוררו את רוחם העז ואש מפיהם תאכל, והולידו מראות נפלאים; ויש אשר בהתחתן אחד היסודות את השני, וחגגו את חג חתונתם באין צוחה ובאין פרץ, וכל מראות גדולים ונפלאים לא יהיו להם; ויש אשר יעצל אחד היסודות מאד ולא יאבה לקרוא על נפשו מועד לשבור בחוריו ולא יחפוץ להתחתן ביסוד שני, עד כי יבאו השדכנים הם בעלי־החימיה אשר בארץ, וביד חזקה יביאוהו לחפה וקדושין; ויש אשר בהתחתן שני יסודות איש אל אחיו, וחיו בשלום ובנעימים, עד כי יבוא יסוד שלישי לעורר ביניהם רוח מדנים, וקנה האחד את רעהו ונתן לו ספר כריתות, והתחבר אל היסוד החדש הבא; ולפעמים יש גם אשר שנים שנים יקרבו יחדו, ועזב האחד את חיק אשתו ודבק באשת רעהו, והשני גם הוא ידבק אל הנעזבה, ולא יהיה בהם חטא בעשותם מעשה זמה כזה.

את כל הדברים האלה שמנו זה כבר לפני קוראינו בחלקים הראשונים, ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו פה, לא נשימה לפני הקוראים בלתי אם את ראשי הדברים.

בין היסודות נמצא יסוד אחד ושמו קאלציום, והוא מין מתכת נוצץ ועינו כעין הכסף כל הימים אשר הוא טהור, אך כאשר נניח אותו למשמרת לפני האויר, ועלתה עליו במהרה קליפת שיד לכסותו, ובעוד אשר נעשה כה וכה, והנה כֻלו הפך שיד. – אכן מה משפט הדבר הזה? לא ידענו! ורק זאת ידענו כי היסוד החמוצי אשר באויר התחתן את הקאלציום והיו לחמר אחד אשר נקרא לו שיד, ולכח ההתחברות הזאת נקרא כח חימי, ועליו נאמר כי עצור הוא בקרב האטמים אשר לשני היסודות גם יחדו. – הלא ידעת את הברזל, אלופי הקורא, האין זאת? והיה אם ינוח הברזל בקרב האויר ימים אחדים והוא רטוב לפניו, ועלתה עליו חלודה מעט מעט, עד כי באחרונה יהיה כלו לחלודה; ועל מה היה כדבר הזה? מי יודע! הלא אך זאת ידענו כי אטמי היסוד החומצי אשר באויר התחברו אל אטמי הברזל והיו לחלודה, וכח ההתחברות הזאת איננו גדול ככח ההתחברות אשר לקאלציום ויסוד חומצי. – היסוד החנקי עצל עד מאד ולא יאבה להתחתן ביסוד שני, עד אם יבאו בעלי־החימיה ויחברוהו אל מרעיו ביד חזקה; ולכן ידענו כי כח התחברותו מעט גם מכח ההתחברות אשר לברזל ויסוד חומצי. – הקאליום הוא מין מתכת טהור, והוא צמא מאד ליסוד חמוצי; והיה בקחתנו מעט קאליום ונשליכנו אל תוך קערה אשר בה מים וראינו מראה נפלא, כי הקאליום הזה יתאמץ ויתגבר ויעורר את כל כחו לגזול ביד חזקה את היסוד החמוצי מן המים, ויגרש את יסוד־המים מן הקערה, ועלה יסוד־המים בלהב אש השמימה אחרי כי הקאליום שלח אש בעצמותיו; ובכן נראה את כחו להבעיר אש באחד היסודות בעודו במים, ועל לבנו יעלה הרעיון כי החום והאור והכח החימי גם יחדו יוצאים ממקור אחד, ובשימנו אל לב כי השמש הוא מקור האור והחום, אז נבין ונדע כי גם החימיה עושה שם את מעשיה!

אכן אמת נכון הדבר הזה! החימיה עושה מעשים נפלאים בקרב השמש, והחוקרים החלו להתחקות על שרשיהם ויגלו את עקבותיהם, ואנחנו נשים את הדברים האלה לפני קוראינו. – אבל בטרם נכונן פנינו אל המטרה הזאת, עוד לנו מלים אחדות לשום גם אותן לפני הקוראים ולהעביר את מחשבת החוקרים אשר לא נאמנה; כי הנה חדשות רבות נגלו בימים האחרונים לחכמינו, ודורשי החכמה הלא יודעים מאז, כי כאשר ימָצא דבר חדש בשדה החכמה, כן ילכו החוקרים לשנות את דעותיהם אשר לא נאמנו עוד וכן יקבל כל הבנין אשר בנו צורה חדשה.

ז. משפט הפעולות החימיות אשר לקרני השמש.    🔗

יום יום תבענה שפתי כל איש את המלים “קרני השמש”, וגם פי החכמים יביע את המלים האלה יום יום, ובכל זאת נפשם יודעת מאד כי אך משגה הוא אשר הנחילום אבותיהם אחריהם, ואין קרן ואין קו לשמש, וגם לאור קרן וקו אין.

עוד בשכבר הימים כאשר עוד האמינו רבים שהשמש שולה מלפניו חלקים חלקים קטנים אשר יהיו לנו לאור בשמים ובארץ, הן ידעו ויבינו כי קרן האור איננה עשויה חוט אחד שלם מלמעלה ועד מטה, וידעו כי הקרן היא אך הדרך אשר בה ילכו כל חלקי האור במורד ישר מן השמים ועד הארץ, ומשפטה כמשפט דרך האבן המושלכת בתוך האויר, או כמשפט המעגל אשר לאחד מכוכבי־לכת שגם הוא לא יֵראה ולא יִמָצא בלתי אם בדמיון לבד, כאשר נְשַׁוֶה לנגדנו את הדרך אשר יעבור אותו הכוכב בלכתו בתקופתו – ואם לפנים חשבו החכמים כדבר הזה, ואף כי עתה אשר ידענו כי השמש לא ישלח אלינו את האור חלקים חלקים, והוא לא יוָלד בלתי אם על פי תנופות העצם אשר בשמים. – ובכן אפוא אם נקרא בשם קרן אור, וידע הקורא כי אך אל דרך האור ירמזון¹ מלינו! וכן גם בקראנו בשם קרן אור חימית, אל נא יחשוב הקורא כי השמש שולח אלינו קרן אור דרך עשרים מיליאן מיל עד נגעו אל האדמה, והאור הוא מין חמר אשר בנגעו אל אחד החמרים בארץ, יוליד בו שנויים על פי משפטי החימיה, כי משגה הוא, והקורא הלא טוב יעשה להתרגל מעט מעט בשמעו את המלה קרן אור, לדעת כי השמש יעצר כח להחריד ולהרעיד את עצם השמים הכי קרוב אליו ולהניף אותו תנופות, ולא ישים עוד לב אל אחרית הפעולה הזאת; ואולם הרעד הזה אשר שֻלח אל תוך העצם לא יחדל עוד עד אם יעבור את כל חלקי העצם במרוצה ובחפזון מחלק אל חלק, וכל חלק וחלק יונף ויורם אף ירעד ויחרד, ולדבר הזה יקראו החכמים “תנופות”, והתנופות האלה יולידו חום ואור וגם שנויים חימיים.

והיה אם ישוה הקורא לנגדו את הדבר הזה באר היטב, אז יבין וידע את הדבר אשר אולי ממנו תוצאות הפעולות החימיות. – ראה הנה אמרנו “אולי”, יען כי לא עצרו עוד החוקרים כח לבוא עד תכלית החימיה לדעת במה כחה גדול, ועל כן רב לנו אם נצליח לשום הפעם לפני הקורא את הרעיון אשר על פיו נבין כמעט את מעשה החימיה, וכאשר יבאו החכמים עד תכליתה, נקנה תחבולות חדשות. וזה הדבר:

כל החמרים שאנחנו רואים סביבותינו עשוים כלם מעשה אטמים הדבקים איש באחיו; הברזל העשוי מוצק, איננו מוצק בלתי אם למראה עין, כי התנגשו אלפי רבוא רבבות אטמים איש אל אחיו ויהיו לחוברת אחת, ועוד רֶוח יש בין אטם ואטם אשר ימלא אותו מין עצם או מין אויר אשר לא נדע נכונה. – והיה כאשר יחריד השמש את העצם הקרוב אליו, והעצם יונף ויורם בכל חלקיו עד חלקי העצם אשר על פני הארץ, אז תהיינה התנופות האלה גם לעצם אשר בתוך הברזל, ולרגליהן יתחוללו כל אטמי הברזל, אם כי קצרה עין אדם מראות דבר כזה ומהביט את האטמים בצאתם במחולות² המחנים, ורק כאשר יעברו להם רגעי מספר, יכיר האדם שנויים בברזל, כי בנגעו באצבעו אליו והנה חם הברזל, אחרי כי לרגלי הנגיעה יונף ויורם גם העצם אשר בתוך האצבע, והתנופות האלה יולידו בקרב העצבים את ההרגש אשר נקרא לו חום. – אכן לרגלי מחולות אטמי הברזל ירחיבו האטמים את גבולותיהם, והרואה יאמר: הברזל יתפשט ויתרקע בחום! ואנחנו עצר נעצר כח לעורר את אטמי הברזל לצאת במחול גם על פי השפשוף אשר נשפשף בו או גם בהכותנו אותו בפטיש או בהעבירנו אותו באש; והיה אם יארך זמן המחולות האלה אשר לאטמי הברזל, אז יגבר גם החום בהתגבר המחולות, ומשפט הברזל יהיה כמשפט השמש, להוליד גם הוא מראות אור ומראות אש, ומשפט האור הזה וצבעיו כמשפט כל אור מאיר וצבעיו אשר לו, בראשונה יהיה צבעו אדמדם ואחרי כן ירוק ואחרי כן כעין הכרכום, ובאחרונה יהפך לבן כמשפט כל אור מאיר – אלה הם הדברים אשר על פיהם נראה את מעשי העצם בקרב הברזל.

אבל מה ענין המעשים האלה לענין החימיה? – עוד מעט ונראה:

אם עוד תוסיף להחם את הברזל או לחולל את אטמיו במחולות בחפזון ולא תחדל, אז תבוא רוח אחרת באטמים האלה, וחדלו איש איש לשום עוד לב אל אחיו, והלכו ופנו איש איש לדרכו ולא יוסיפו עוד להחזיק איש ביד אחיו ולהיות כלם לחלק אחד איתן ומוצק, כי איש לעברו יפנה ויתעה, והברזל יהיה למין נוזלים, ולו נקרא: ברזל מֻתָּךְ. אכן האיש אשר ראה ברזל מֻתּך בבתי התכת הברזל, הלא יֵדע כי על פני הברזל ממעל יֵראה המון צללים שוקקים ועפים גם הנה והלום ודמות עב ענן וערפל להם; והמתיך את הברזל יודע את הדבר הזה, ולכן נראה אותו, והנה במקל עץ אשר בידו עומד לְמָרֵס וְלָרס את פני הברזל ממעל, באמרו כי הברזל בהיותו מֻתך, הולך להתחבר אל היסוד החמוצי אשר באויר להוליד קליפה על פני הברזל. – ובכן אפוא הלא ראינו כי אטמי הברזל מתחברים אל אטמי היסוד החמוצי התחברות חימית אחרי אשר יצאו האטמים במחול בכח ובעז!

אבל מי חכם יודע פשר דבר כזה? – כיום הזה לא באו עוד החוקרים עד תכלית החימיה, ולכן רב לנו אם לפי שעה נחשוב למשפט, כי הברזל בעודו מוצק לא יוכל להתחבר אל אטמי היסוד החמוצי, יען כי דרך אחרת לתנופות האטמים האלה מלתנופות האטמים ההם, ולא ישאו שני המינים יחדו בתנופותיהם; ורק כאשר יהיה הברזל למין נוזלים, וגם אטמיו יוצאים בחפזון לחֹל במחולות, אז אולי בזאת משפט אחד וחקה אחת יהיה להם לאטמי היסוד החמוצי, ולכן יוכלו להתחבר יחדו ולהיות ליסוד חדש. – והיה אם אמת נכון דבר ההשערה הזאת, אז בין נבין גם את פעולות אור השמש אשר יעשה גם הוא כמעשה הזה; כי הנה יסודות רבים ישנם אשר איש לא ישים לב אל אחיו, עד אם יבוא אור השמש והופיע עליהם, ואז יצלח עליהם פתאם רוח התאוה להתחבר יחדו, והיו ליסוד חדש; ואור השמש הלא דבר לא עשה, בלתי אם תִּכּן את שניהם יחדו, לעלות בקנה אחד בצאתם במחול, ולא יִבּדלו עוד אטמיהם בדרכם ובמרוצתם –

אבל יזכר נא הקורא כי אך השערה היא אשר שמנו הפעם לפניו באין לנו עוד דרך אחרת להבינהו את מעשי החימיה באר היטב, ובקנות החוקרים תחבולות חדשות להתחקות על שרשי החימיה ולבוא עד תכליתה, וידענו היקרום דברינו אם לא.

ח. אור מאיר ואור חימי.    🔗

האור שהוא תנופות עצם השמים, יוליד שנויים חימיים אשר תוצאותיהם נעביר הפעם לפני הקוראים, כי כל איש הלא יודע על פי הנסיון יום יום שהאור מוליד שנויים כפעם בפעם.

האיש אשר יעזוב את משכנו אשר שכן בתוכו ימים רבים ללכת לגור בבית אחר, הלא יראה את פני קירות החדר, והנה במקום אשר שם עמד כלי מכלי הבית או אשר כסו אותו לוח ותמונה בהיותם תלוים על הקיר, שם גם הצבע אשר על הקיר עודנו חדש ולא אבד עוד מערכו, תחת אשר צבעי יתר חלקי הבית הלבינו ועינם לא היתה להם עוד; גם כל איש ואשה יודעים אשר בגדיהם ושמלותיהם ישנו את מראיהם ואת עינם מקץ ימים רבים אשר ישלח בהם השמש את חִצי אורו, תחת אשר יעמד הצבע ולא יחלוף בין הקמטים ובין הדבקים אשר לבגד; ואף גם זאת נדע כי משנים קדמוניות ועד היום הזה הלבין ילבינו את הבד ואת הפשתה אך על פי אור השמש. – גם כל מיני הצמח לא יגדלו ולא ייפו בלתי אם בזרוח עליהם השמש, והאור לבדו יתן להם את צבעם הירוק, ולכן אם נעמיד נטיעים על פני החלון לגדל אותם בחדר ביתנו, לא ייפו בלתי אם נסיב אותם מיום אל יום אל מול אור השמש, למען יהיה עליהם האור מכל עבריהם. – וגם פני הילדים ילבינו מיום אל יום אם נשים עליהם משמר לבלתי צאת החוצה, תחת אשר בחוץ יהפך אור השמש להם צבע אדמדם על פני לֶחְיָם –

כל הדברים והאמת האלה ידעו גם אבותינו לפנינו, ורק זאת לא ידעו כי אך על פי החימיה היתה שומה להיות ככל הדבר הזה; אכן כיום הזה יבין כל משכיל כי כל המראות לא יהיו בלתי אם לרגלי השתנות החמרים והיסודות בהתחברותם, ולזאת יקרא חימיה, והאור עושה בזה את מעשיו כמעשה אשר יעשה בעל־החימיה בלהטיו. – אם תקח לך נתח פֿוספֿור טהור אשר עינו כעין הדונג הלבן, ושמת אותו בצלוחית מים, ומצאת כי כל העת אשר חשך מסביב, לא ישתנה הפֿוספֿור ברב או במעט, ואך בזרוח עליו השמש, והנה סגולות אחרות לו ומראות אחרים ממראות הטבע. – אם תקח לך חמצי־סלפטר טהורים אשר מים אין בם, ומצאת כי בחשכה לא יהיו להם שנויים ותמורות, ואך בזרוח עליהם השמש, והנה נהפכו חמצי־הסלפטר ויתפרדו ויהיו ליסוד חמוצי ולחמצי־סלפטר קלים. – וגם שמן־טרפנטין יהפך ירוק וחמרו יהיה כעין הַשְרף בזרוח עליו השמש.

בימינו החלו החוקרים לחקור את פעולות האור החימית ולהתחקות על שרשי רגליהן, כי גם מלאכת הפוטוגראפיה נוסדה על המוסדות האלה. – הנה כי כן ידענו אשר גם האיש העושה במלאכת הפוטוגראפיה, לא יעשה דבר בלתי אם את החימיה יקח לו למעשהו, אם כי רבים מן האמנים האלה אינם יודעים את התורה הזאת, ואך ביד חרוצים יעשו כמצות אנשים מלומדה, ובכל אשר יעשו יצליחו. – אכן זאת תורת מלאכת הפוטוגראפיה: כי על פי פעולות האור יבואו שנויים חימיים אל תוך מיני מלח של כסף, והיה אם נקח לנו לוח עשוי זכוכית, ונצפה אותו צפוי מלח של כסף העשוי לדבר, ונשים אותו אל מול פני האור בתוך חדר־האפל (Camera obscura) , אז תחוקה על פני הלוח הזה תמונת כל דבר אשר תֵראה על פני הלוח הכהה אשר בתוך חדר־האפל, ומקץ רגעים אחדים יוכל העושה במלאכה להעביר את לוח הזכוכית מחדר־האפל ולעשות בו מעשים חימיים אחרים עד קום התמונה על פניו באר היטב, ואחרי כן ישכיל ויצליח על פי תחבולות אחרות להעתיק את התמונה גם על פני גליון נְיָר. –

אכן לא לנו הדבר, ולא זה המקום, להעביר לפני הקוראים את משפטו מלאכת הפוטוגראפיה לדעת אותם, ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו שום שמנו לפניהם אך את זאת, לדעת מה גדול כח החימיה אשר לאור עד כי יש לאל ידו להעתיק את כל מראה ואת כל תמונה ברגע אחד – ואף גם על זאת נעיר את אזן הקורא לזכור כי מלאכת הפוטוגראפיה חדשה עוד וזה אך החלה לעשות, ויש תקוה כי תהיה לברכה בקרב הארץ ודברים גדולים ממנה יֵצאוּ אשר לא יעלו עוד על לב ואשר לא נוכל עוד לערוך ערכם מראש; כי הנה גם האנשים אשר המציאו את מלאכת הדפוס לא ידעו ולא הבינו בימים הראשונים את כל פרָשת גדולתה ואת כל חין ערכה אשר יהיה לה באחרית הימים.

אך הנה גם זאת נשים לפני הקורא, למען דעת כי על פי הפוטוגראפיה מצאו החוקרים פתרונים לפתור להם את השאלה אשר שאלו לאמר: האם יש ערך ויחס בין גלי האור אשר לעצם השמים ובין גלי האור אשר יולידו פעולות חימיות? – כי הנה זה הדבר אשר מצאו: אור השמש העובר את הזכוכית־המשולשת מוליד את מראה החשמל, שהוא בן שלל צבעים אחדים, צבע האדום והצהוב והכרכום והירוק והתכלת והתכלת הכהה והדודאים; אכן שלשת הצבעים הראשונים אשר לפני צבע הירוק, עושים בקרב העין רשם אור חזק שכם אחד על שלשת הצבעים האחרונים אשר אחרי הירוק, כי על כן נקרא את האדום ואת הצהוב ואת הכרכום בשם צבעים עזים, ואת התכלת ואת התכלת הכהה ואת הדודאים נקרא בשם צבעים רכּים, את אור הצבעים הראשונים נקרא בשם אור חזק, ולשני נאמר כי מתוק הוא לעינים; ובכן הלא יחשוב כל משכיל בלבו כי גם פעולות החימיות אשר לאור כן הן, והצבעים העַזים המולידים אור חזק יולידו גם פעולות חימיות שכם אחד על הצבעים הרכים המולידים אור מתוק, ואולם משגה הוא, כי לא כן. – אם נביא לוח פוטוגראפיה אל החשמל, נמצא כי גלי האור האדומים והצהובים אשר צבע הכרכום להם, לא יולידו כל פעולה חימית, והירוק לא יוליד פעולה חימית בלתי אם מעט, תחת אשר התכלת והתכלת הכהה והדודאים מולידים פעולות חימיות גדולות וחזקות. – ואף גם זאת מצאו החוקרים על פי הדבר הזה, כי לא אך צבע הדודאים עושה מעשים חימיים, כי אם גם מגבול הזה והלאה במקום אשר שם לא תראינה עוד עינינו כל אור, גם שם תעשה החימיה בחפץ כפיה ופעולתה נאמנה. – ובכן זה הדבר אשר באו החכמים אל חקרו: בתנופות עצם השמים יש גם תנופות חימיות אשר תקצר אף עיננו מלהכיר אותן, ולרגלי הדבר הזה נדע כי יש הבדל בין אור המאיר ובין האור החימי!

עוד חזון למועד, ואנחנו עוד נשוב נדבר בדבר הזה בבואנו לשום לפני הקורא את משפט פעולות צבעי החשמל בהיותם לחום; ועתה רב לנו אם יראה הקורא ולבבו יבין כי יש לשמש כח חימי עצום ורב, וכי עור הרשת אשר לעין ופעולות האור אשר יפעל בעצבים הדקים אשר לו, פעולות החימיה הן, אשר תוצאותיה נבין ואשר אך מקרה נעלם ממני³.

ט. זרם־נפץ של חלאָר נגד פני השמש.    🔗

הנה אנחנו הולכים היום לשום לפני הקוראים את אחד הנסיונות אשר היה נס להתנוסס בשדה המדעים ולענין נכבד לבעלי המחקר לענות בו; אכן אנחנו טרם יוצאים, עלינו לדעת בראשונה היטב את שני היסודות החימיים, את אויר החלאָר ואת אויר יסוד־המים, שהם המוסָדות אשר הבנין נשען עליהם.

החלאָר הוא מין אויר, והוא האבן הראשה אשר בתוך המלח שנבשל בו את כל אשר נבַשל יום יום, ואולם החלאָר אשר בתוך המלח איננו לבדו, כי שם מחֻבּר אליו גם הנַתּריום, שהוא מין מתכת אשר דברנו בו באזני הקוראים זה פעמים אחדות, כי על כן נמצא אשר בעלי החימיה יקראו למלח שם “נַתּריום של חלאָר” ואת פי המבשלת לא ישאלו, ולא ישימו לב אליה על כי לא תדע את כל המליצות האלה, ונפשה יודעת מאד אך את “המלח” לבדו לזרות אותו אל תוך הסיר או הפארור ואת פי החוקרים לא תשאל. – אכן החוקרים בעלי החימיה יוכלו להוציא להם גם את החלאָר לבדו בהיותו חפשי מכל יסוד אחר, ואז יהיה לפנינו מין אויר אשר עינו כעין הירוק והכרכום ומשקלו פי שלשה ממשקל האויר המצוי, ואם נעיק אותו תחתיו יחדל מהיות אויר והיה למין נוזלים; והחלאָר מתאוה מאד תאוה נמרצה להתחבר אל מיני מתכות רבים, והיה אם יהיה לנו אויר חלאָר בכלי זכוכית ואנחנו נזרה אבקת אנטימין או זרניך (ארסעניק) אל תוך הכלי, אז יעלה האבק באש והיה לשרפה אחרי כי התחבר אל האויר אשר בכלי באפס יד; והחלאָר מתחבר גם אל אויר יסוד־המים אשר גם אותו נשים הפעם לפני הקוראים.

יסוד־המים הוא מין אויר, והוא האבן הראשה אשר בתוך כל המים הנמצאים על הארץ או מתחת לארץ, ומשקלו קטן פי שלשה עשר ממשקל האויר המצוי, וגם האש שולטת בו חיש מהר. – ובעלי החימיה אשר לא יחבקו יד בצלחת ואשר ידיהם מלאות עבודה תמיד, לנסות דבר אל כל יסוד ויסוד לראות ולדעת את סגלתו ואת תכונתו ואת משפטי התחברותו, הם לא נשאו פני החלאָר ולא הדרו פני יסוד־המים, וגם אותם הביאו בחוברת. ויהי כאשר הביאו את היסודות השנים האלה יחדו אל תוך כלי זכוכית, חלק כחלק שוה, ויניעו וינידו אותם בחזקת היד עד כי התערבו איש באחיו, וימצאו והנה ברגע אשר נגיש נצוץ אש אל התַּערֹבת הזאת, אז ישָמע כרגע קול נפץ אדיר וחזק, וכלי הזכוכית יתפוצץ לרסיסים בקול שאון ורעם והמולה גדולה; אכן אם ביד חרוצים תֵּעשה המלאכה הזאת למען אשר לא יסָכן בה האיש העושה אותה, אז תראינה עיני הרואה כי שני מיני האויר התחברו התחברות חימית לרגלי הנפץ החזק ויהיו למין שלישי אשר תכונות וסגולות לו שונות ואחרות מאשר היו לשני המינים בראשונה, והמין השלישי הזה נודע בשם אויר יסוד־מים של חלאָר, ואם נשים מעט מים אל האויר הזה, אז יינק האויר את המים כרגע והיה למין נוזלים אשר יקראו לו בעלי החימיה: חמצי יסוד־מים של חלאָר, ופי העם יקרא לו: חמצי מלח. – ואולם בטרם אשר יתחברו שני המינים ההם התחברות חימית, ורק התערב יתערבו יחדו להיות לתערֹבת אחת ולא היו עוד למין שלישי, אז נקרא להם אויר נפץ או זרם נפץ של חלאָר, על אודות קול הנפץ האדיר והחזק היוצא מהם בהתערבם יחדו; ובכן אפוא ידעו כל הקוראים מן היום הזה והלאה, כי אויר של חלאָר ואויר יסוד־מים בהתערבם יחדו יהיו לנו לזרם נפץ של חלאָר, ואם יתחברו יחדו התחברות חימית יהיו לנו לאויר של חמצי מלח או לחמצי מלח. – והחכמים יודעי דבר החימיה וחוקריה אינם יודעים פשר דבר להגיד לנו, מדוע זה ישמע קול הנפץ האדיר והחזק בהתערב שני מיני האויר יחדו ומה זה הגיע אליהם, והמראה הזה זר ונפלא והוא כאחד המראות הזרים והנפלאים אשר בשדה החימיה.

אכן לא אך בנגוע נצוץ אש אל אויר החלאָר ואויר יסוד־המים ישָמע כרגע קול הנפץ הגדול, כי גם אור השמש יעצר כח לעשות כמעשים האלה לעינינו; והיה אם נשים נגד פני השמש כלי זכוכית אשר בו אויר של חלאָר ואויר יסוד־מים בתערֹבת, אז ישמע גם בזה קול נפץ אדיר וחזק, ואחריו יתחברו שני מיני האויר התחברות חימית והיו ליסוד שלישי. – אכן נצליח לעשות את הנסיון הזה, ולו יתר שאת ויתר עז, אם נביא את כלי הזכוכית אל תוך חדר אשר אור לו וקרני השמש לא תחדורנה לו, כי אז אין כל סכנה בדבר, ואז יאבד צבע הירוק מעט מעט מן התערֹבת, וזה אות כי שני מיני האויר התחבר יתחברו יחדו גם בלי נשמע קולם ובלי נפץ ופרץ והמולה, עד היותם לאויר של חמצי מלח כמשפט, אחרי כי האור אשר בחדר עושה מעשים חימיים כאחד מבעלי־החימיה הגדולים אשר בארץ. – ותהי המעט לנו כל זאת, והחוקרים נוכחו לראות כי כאשר נשים את כלי הזכוכית עם שני מיני האויר אל תוך חדר־אפל אשר אור אין לו, אז לא יהפכו את עינם ולא יהיו למין חדש עד עולם; ואף גם זאת מצאו כי כאשר ירבה וכאשר יפרוץ האור בחדר כן יחישו וכן ימהרו שני מיני האויר לעשות את מעשיהם עד התחברם התחברות חימית ועד היותם למין חדש; וכל הדברים והאמת האלה לנו לעדות נאמנה לדעת מה אדיר ומה חזק כח האור לעשות מעשים חימיים.

אבל החכמה לא אמרה הון וחוקרים רבים עוד חקרו ועוד דרשו את הענין הזה ואת מראיו ומשפטיו, והנה זה קם בונזען ואחריו תלמידו ראָסקאָע וימצאו חדשות ונצורות אשר לא שערון החוקרים לפניהם ואשר היו כיום הזה לנתיבה חדשה בשדה המדעים, ואנחנו נשים פנינו אליהן.

י. אי זה הדרך ימד הכח החימי אשר לקרני האור?    🔗

כאשר בקשו בונזען וראָסקאָע פתרונים וחשבונות רבים לדעת אל נכון את הפעולות החימיות אשר לאור, שמו עיניהם גם על זרם הנפץ של חלאָר לדעת את פעולות האור אשר יפעל במין האויר הזה, ויצליחו מאד ויהי להם האויר הזה למקור נאמן, כי אותו לקחו למו לקנה־מדה למֹד על פיו את פעולות החימיה אשר לקרני השמש ואשר לכל חמר מאיר.

על פי החוקרים הגדולים האלה יש לנו כיום הזה כלי מדה למֹד את הכח החימי ולהיות לנו ככלי מודד החום, כי כמשפט כלי מודד־החום אשר נוכל לדעת על פיו בכל רגע ורגע את מעלות החום אשר בחוץ או אשר בחדר, אם העדיף החום על המעלות ואם החסיר, וכאשר נדע כיום את תכונת כל רגע וכל שעה וכל שנה וכל תקופה וכל מדינה ומדינה לפי החום ומעלותיו, כן נדע בקרב הימים על פי דברי בונזען וראָסקאָע את משפט קרני השמש החימיות בכל שעה ושעה ובכל מקום ומקום לדעת את הרוח החימית המרחפת על פני ככר הארץ האחד או על פני הככר השני, ונבין שרש דבר מחלות ומכאובים רבים הבאים לפעמים על האדם ועל הבהמה ועל הצמח, לפי מעלות הפעולות החימיות אשר תרבינה או אשר תלכנה הלוך וחסור, ונדע מדוע זה הארץ האחת ארץ מושב היא והשנית אוכלת יושביה, ובמה יֵרָפא למקום האחד לשום גם אותו לברכה ולמחיה; ואור גדול וחדש יהיה לנו בכל אשר נפנה ואשר יד דמיוננו עוד תקצר לחוש לו עתידות ולשום אותו לפנינו באר היטב. –

אכן רב לנו עתה לעוף על כנפי הדמיון ולנבא עתידות אשר תקרינה באחרית הימים, כי עלינו לשים לפני קוראינו את המעשים שהיו ואת כל הדברים והאמת אשר עשו לנו בונזען וראָסקאָע כיום הזה.

ראשית דבר נטל עליהם לעשות להם כלי אשר יוכלו למֹד בו את פעולות האור החימיות עד אשר יהפך זרם הנפץ של חלאָר לחמצי מלח ולדעת אל נכון את מדת העת הזאת בדיוק ובצמצום; ואחרי כן בקשו חשבונות רבים לדעת עד כמה יגדל כח כל להבת אש אחרת (ולא אך אור קרני השמש!) להפוך את זרם הנפץ לחמצי מלח, וימצאו כי כאשר יעלו גחלים באש ומן האש הזאת תצאנה קרנים, אז תעצורנה הקרנים האלה כח להפוך זרם נפץ לחמצי מלח ברגע אחד ביד חזקה ובמדה גדולה, וזה לנו לאות כי הכח החימי אשר בקרב הגחלים עצום וחזק מאד; ויש אשר נראה לשונות אש עולות מן הגחלים הבוערות ועינן כעין התכלת, והאש הזאת אש זרה היא אשר תפיל לפעמים חללים סביבותיה (אם נסגור את דלת התנור בטרם בא מועד), והאור היוצא מן האש הזאת מעט הוא ורק הכח החימי העצור בה רב מאד. – הנה כי כן לא תאיר לפנינו האש היוצאת משלהבת יסוד־המים, תחת אשר התכונה החימית רבה ועצומה היא בקרבה. – וכן הוסיפו החוקרים לחקור את כל מימי להבות האש לצבעיהן, וימצאו סגולות חימיות נכבדות, פעם בכה ופעם בכה, ויראו כי לא לפי צבע האש יוכלו להעריך את הכח החימי אשר לכל להבת שלהבת.

אז עשו החוקרים נסיונות רבים לדעת עד כמה יגדל או עד כמה ימעט הכח החימי אשר ללבת האש, אם נקריב אליה את זרם הנפץ החלאָרי או אם נרחיק אותו ממנה, וימצאו כי לפי מרחק המרֻבּע כן ימעט הכח החימי, לאמר, אם יש ללהבת כח חימי לשום פעולותיה בפני זרם הנפץ הרחוק ממנה מרחק רגל אחת, אז כאשר ירבה המרחק לעלות עד שתים באמה, ימעט הכח החימי פי ארבעה, ואם יגדל המרחק שלש ברגל, ימעט הכח החימי פי תשעה, ואם ארבע ברגל והיה החסרון פי ששה עשר, וכן מעלה מעלה. –

ובעוד החוקרים האלה עושים כה וכה, ושאלה חדשה קמה בלבם לאמר: הן שני מיני האויר האמורים למעלה נמצאים בכלי זכוכית, וקרני האש החימיות הבאות מן הלהבות עוברות ופורצות דרך קירות הזכוכית, ולכן מי זה יודע עד כמה יאבד מן הכח החימי בעברו את הדרך הסגורה הזאת? – אכן דעת לנבון נקל כי החוקרים לא חבקו יד בצלחת, ויעשו נסיונות למאות ולאלפים לחקור את הכח החימי לפי כל מיני הזכוכית ומיני הנוזלים ומיני האלגביש ומיני הקיטור וחמרי האויר השונים, ויראו אור חדש אשר לא פללו לראות וחקירות גדולות ועצומות נולדו על ברכיו; אבל לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נרחיק ללכת, כי רב לנו אם נגיד לקוראינו כי כל חמר שקוף יאַבד מעט מן הכח החימי העובר אותו, וכאשר יגדל עֲבי גבי החמר כן תגדל האבדה. – והחוקרים חקרו את כל החמרים למיניהם, ויכירו ויבינו כי תורה חדשה עתה לפניהם להורות חקים ומשפטים ולהציב גבולות נאמנים, כי כמשפט האור אשר נדע כיום אל נכון את תכונתו וסגלותיו לפי כל חמר וחמר, וכמשפט החום אשר נדע את מי מן החמרים ימהר לעבור ואת מי יראה לו לשטן בדרך לבלתי לחדור לו בלתי אם מעט מעט, כן גם משפט הסדר השלישי הזה לסַדר ולערוך במערכה את כל החמרים למיניהם לדעת עד מה יגדל הכח החימי לחדור להם, אם בנקל ואם בחזק יד, אם במהרה ואם מעט –

והנה אם נוסיף עתה על דברינו כי הקרנים החימיות סָרוֹת למשמעת חקי השבירה והנטיה והחזרה בעברן דרך חמרים שקופים, כמשפט החקים אשר לאור, אז יבין הקורא כי בריאה חדשה נבראה על פי מחקרי בונזען וראָסקאָע ופרקים חדשים יהיו לנו עתה בתורת מראות הטבע ומשפטיה.

יא. מעלות האור החימיות.    🔗

אחרי אשר הצליחו בונזען וראָסקאָע לחקור את הפעולות החימיות אשר לחמרים שונים הבוערים באש ואת הצבעים השונים אשר ללהבות אש ואת החמרים השקופים השונים אשר ישימו שנויים בכח החימי מדי עברוֹ אותם, ואחרי אשר הביאו את כל אלה במערכה ובסדר להעריך איש לעמת אחיו, קמו לקרבה אל המלאכה אשר כל אלה אך יתד ואך פנה היו לה, למצוא קנה מדה למֹד בו את הכח החימי על פי מעלות ועל פי סמני מספר כמשפט כל מדה ומדה. – אכן כמשפט כל המדות והשעורים אשר לא נוכל לדעת אותם אם לא נדע בראשונה מה זה שעור אַמה או שעור אבן־פנה אשר תהיה לנו ליסוד או למקור לכל המדות והשעורים הבאים אחריה, כן משפט השעורים אשר בשדה החכמה, ולכן לא יכלו לדעת מדה נכונה לכח החימי כל הימים אשר לא היתה להם מדה ראשונה אשר ישימוה לאבן הראשה לספור ולמנות על פיה את כל המדות והשעורים הגדולים עם הקטנים הבאים אחריה –

ובכן אפוא בחרו בונזען וראָסקאָע באויר הבוער היוצא מן הגחלת לשומו לאבן הראשה אשר בקשו, כי עשו להם קנה שרפה אשר ממנו יצא האויר ויחלקוהו בקו למדות מיללימעטער (המיללימעטער הוא חלק האלף מן המעטער והמעטער הוא 7/16 1 אמה), וימצאו מדה נכונה על פי סמני מספר גם לזרמת האויר היוצא מן הקנה בכל זעקונדע, ועל פי התחבולות האלה היתה להם לבת אש זאת לאבן הראשה אשר כל המדות מחלציה תצאנה. – אז לקחו להם כלי זכוכית אשר בו זרם־נפץ של חלאָר וישימוהו אל מול פני הלהבה הזאת, הרחק ממנה מעטער אחד, ויעמדו לראות כמה מן התערֹבת הזאת תהפך לחמצי מלח בין רגע אחד לרגלי הלהבה הראשה, ולפעולה הזאת קראו “חלק אחד של אור חימי”, ועשרת אלפים חלקים כאלה קראו בשם “מעלות אור חימית אחת” –

הנה כי כן מצאו להם קנה מדה אשר על פיו מדדו אל נכון את פעולות הכח החימי אשר לכל אש וכל להבה, בדיוק ובצמצום, ולא בטחו עוד אל דמיונות והשערות, עד כי כיום הזה בשבתנו בערב אל השולחן והמנורה עם לַבַּת אִשָׁהּ בוערת לפנינו, נוכל לדעת על פי תחבולות בונזען וראָסקאָע את המעלות או את חלקי האור החימי היוצאים מן הלהבה, כמשפט כלי מודד־החום אשר נוכל לדעת על פיו בכל רגע את מעלות החום אשר לאש –

אכן כל הדברים האלה היו להם אך כעין הקדמה לספר, כי המה אך אל המטרה האחת נשאו עיניהם, לדעת מדה וקצב לכח החימי היוצא מן האור אשר לשמש, ולהבין עד כמה יהיו העבים לשטן בדרך לכח החימי לכסות את עין השמש; וגם לזאת שמו לב לחקור ולדעת אל נכון את הפעולות החימיות לפי שעות היום ולפי מצב השמש בשמים, ואת הכח החימי לפי תקופות השנה ולפי שנויי האויר אשר על הארץ; וגם עמלו לדעת את משפט הכח החימי לפי כל מדינה ומדינה וכל ארץ וארץ, לקום ולעשות מפות ולרשום עליהן רשימות וקוים בדבר הרוח החימי אשר בכל מקום ומקום, כמשפט הקוים והרשימות אשר לנו על המפות לדעת את סגולת החום וסגולת הכח המאגנעטי אשר על פני כל ככר הארץ –

והחוקרים הגדולים ההם לא שמו לבם אך אל האדמה לבד לחקור את הכח החימי ואת פעולותיו על פניה, כי גם עד לב השמים הגיעו לחקור חקר ולבקש לדעת את משפט השמש והכוכבים וערכם אל החימיה; והיה כִדְבַר החום היוצא מן השמש אשר נדע לחשב חשבונות לדעת כמה מים קרים יוכלו להתחמם בקרב שעה אחת אם כל החום היוצא מן השמש לא יעשה דבר בלתי אם יאצל כחו עליהם, כן אמרו החוקרים האלה למצוא חשבונות לדעת גם כמה מדות מיל־מעוקב של חמצי מלח יוכל השמש להוליד על פי כחו החימי, לוּ הָבִיא נביא אותו אל תוך אויר זרם־נפץ של חלאָר? – אכן דעת לנכון נקל כי עוד לא הרחיקו החוקרים ללכת קדימה בשדה החדש הזה וזה אך החלם לעשות, ומי יודע להעריך מראש את כל הגדולות והנפלאות אשר נמצא בזה באחרית הימים; ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו ננסה להעביר לפני הקוראים את ראשי הדברים אשר מצאו החוקרים עד היום, כי חמודות המה. – הן העין אשר לאדם כלי נפלא הוא, ואולם עוד יבצר ממנו לדעת להבדיל עד כמה יגדל האור אשר ביום האחד מן האור אשר ביום השני, תחת אשר ידי האדם הצליחו לעשות כלי נפלא מזה, לדעת את מעלות החום ולדעת גם את המעלות החימית אשר לאור, ובימים האלה הצליחו לעשות גם כלי מודדי־אור – הנה כי כן נראה כי השכילו בני האדם להעלות את מעשי ידיהם על מעשי ידי הטבע, וכל המעשים האלה יחדו יתנו יד להרים את המסך המבדיל בינינו ובין מסתרי הטבע.

יב. כח השמש החימי המפוזר אל פני כוכבי־לכת השונים.    🔗

לרגלי החדשות אשר גלו בונזען וראָסקאָע בדבר הכח החימי אשר לשמש, ננסה נא גם אנחנו לשום לפני קוראינו את מדת הכח החימי היוצא מן השמש, ואת המדות הבאות מן הכח הזה אל פני כוכבי־לכת השונים, ואת המדה המגיעה ממנו אל פני האדמה, ואת חלקי תקופות השנה ותקופות היום לפי הפעולות החימיות ואת משפט הרוח החימית המרחפת על פני הארץ; וזאת לקורא לדעת כי החוקרים אך החלו לעבוד את השדה הזה, וזה החלם לעשות.

וזה דבר החשבון אשר מצאו החוקרים: הכח החימי העצור בקרב השמש רב מאד, ולוּ יכול נוכל לאסוף את כל הכח הזה אל מקום אחד, נמצא כי ברגע אחד יוכל להפוך ½25 ביליאָן מיל־מעוקב של זרם־נפץ חלאָרי לחמצי מלח, והמדה הזאת הלא רבה ועצומה היא מאד, עד כי יעלה לפעמים על לבנו לשאול מה יהיה אחרית האדם וקץ האדמה מה יהיה אם מקץ רבוא רבבות שנים ידל ויחסר השמש בשמים לרגלי הכח הרב אשר הוא מוציא לבהלה? – אכן אנחנו לא נתמכר לדמיונות ולהגיונות, כי אם אל המעשים שהיו נשים פנינו: הכח החימי היוצא מאת פני השמש הולך ובא אל כל כוכבי־לכת אשר גם האדמה היא כאחד מהם, וכיום הזה יודעים החוקרים מה מדת הכח הזה המגיעה אל כל כוכב וכוכב, ואת המדה יחלקו לפי מעלות אור חימיות, והקורא הלא יזכור כי מעלת אור חימית אחת היא בת עשרת אלפים חלקי להבות אש היוצאות מאויר הגחלים אשר למנורה העשויה לדבר.

ובכן: חלק החימיה אשר ישלח השמש אל הכוכב הקרוב אליו הנודע בשם “כוכב”, עולה בכל רגע ורגע עד 2125 מעלות אור; הכוכב נֹגה לא יקבל בלתי אם 608 מעלות אור; האדמה תקבל מעט מזה, ובה נשוב לדבר עוד בפרקים הבאים; מאדים יקבל אך 137 מעלות אור; צדק לא יקבל בלתי אם 12 מעלות, ושבתאי אך ½3 ; אוּרַן יקבל אך מעלת אור אחת, ולנפטון לא יגיע בלתי אם 4/10 (ארבע עשיריות) מן המעלה האחת.

האדמה תקבל מן השמש 318 מעלות אור חימיות בכל רגע, והמדה הזאת הלא מצער היא, ובכל זאת לוּ נחשיך את השמש רגע אחד, ואנחנו נאמר למלא את מקומה לתת לאדמה את חלק החימיה הדרוש לה, כי אז עלינו לעלות ½3 מיליאן להבות אש כלהבות אשר אמרנו למעלה ולשום אותן מדת שלש ברגל מן המקום אשר נבחר להטות אליו את הכח החימי; והגחלים הדרושות לנו לשרפה הזאת רבות ועצומות עד מאד, ולא ישפקו לנו כל הגחלים אשר על פני האדמה, ורק אם נאסוף את כל הגחלים אשר תוציא לנו האדמה בקרב עשר שנים ומצא לנו לדבר הזה, לתת לאדמה רגע אחד את הכח החימי אשר יתן לה השמש. – אבל, הן ישאל השואל, אם הכח החימי הבא אל האדמה מן השמש ברגע אחד לא יעשה דבר בלתי אם יוציא גחלים לעשר שנים, מה זה יעשה לנו בכל השנים ההם ופריו מה הוא בקרב כל הימים הרבים האלה? אם רגע אחד ישפוק לו להוליד גחלים לעשר שנים, מה עבודתו וברכתו ביתר כל הרגעים והימים אשר בקרב עשר שנים? – אכן נודע הדבר כי חק קיום הכח נכון ונאמן עד מאד, ולכן יחכה נא הקורא עד היות חזון למועד, ואנחנו שום נשים לפניו פתרונים גם לדבר הזה.

יג. תקופות השנה ותקופות היום החימיות.    🔗

הן הוכחנו את מדת הכח החימי הבא מן השמש אל האדמה ואמרנו כי 318 מעלות אור מגיעות אליה, ואולם המספר הזה אך מספר כולל הוא אשר ישתנה כפעם בפעם לפי המקום ולפי הזמן ולפי תכונות רבות אשר בארץ; כי הנה כמשפט החום והאור כן משפט הכח החימי: הן החום והאור בבואם אל פני שטח ישר וקרניהם תרדנה במורד ישר מלמעלה למטה, והיתה פעולתם נאמנה וחזקה עד מאד, וגם משפט הקרנים החימיות יהיה כדבר הזה, והיה ברדתן דרך ישרה, אז תהיה פעולתן ביתר שאת וביתר עז; ואנחנו אם נשים לנכח עינינו את הדמיון כי השמים הטהרו מעבים ומכל שטן ופגע רע, וגם האויר המקיף את חוג האדמה חדל מהיות לשטן, ומצאנו כי בהיות השמש בצהרים במרום על פני קדקד ראשינו, אז תגדל פעולתה החימית על פני הקו המשוה עד המעלה הכי גדולה, והיה משפטה כמשפט החום והאור שגם הם יעצמו וירבו עד תכלית בהיות כדבר הזה; ואולם דעת לנבון נקל כי המקום הזה ישונה כפעם בפעם לפי תקופת האדמה אשר תסוב על קטרה בקרב עשרים וארבע שעות, ולפי הדברים האלה נבין כי הרגע הראשון למזרח השמש על פני הככר האחד, יהיה גם הרגע הראשון לפעולה החימית במקום הזה, וכעלות השמש בשמים כן תעלה וכן תגדל פעולתה החימית עד הצהרים, ומשם והלאה תלך הפעולה הלוך וחסור לפי רדת השמש, עד כי תחדל פעולתה כליל בבוא השמש והאדמה תחשך.

ובכן אפוא אם יצלח חפצנו בידנו לעשות לנו כלי לדעת על פיו בכל רגע את מדת הכח החימי הבא על הארץ, אז יהיה לנו הכלי הזה למורה־שעות נכון וטוב לדעת על פיו גם את כל רגעות שעות היום; ודעת לנכון נקל כי גם משפט האור והחום ככח הוא, ואולם בזאת שונה תכונתם, כי בצהרים לא יעלה החום ולא יגדל עד תכלית, כאשר יחשבו רבים מקוראינו, ורק כעבור שתי שעות אחרי הצהרים יגדל החום עד תכלית, יען כי החום ידרוש לו כזמן הזה עד בואו אל תוך כל החמרים אשר סביבותינו להחם אותם; וגם על האור יאמרו החכמים כי כן משפטו, יען כי יש חמרים אשר יגדילו אורם אחרי אשר יינקו את אור השמש זמן רב, וחמרים אחרים ישנם אשר לא יאירו בלתי אם מעט, יען כי לא חדר להם אור השמש בלתי אם מעט, ולכן ישפטו החוקרים כי אור השמש לא יגדל בצהרים עד תכלית גדלו, כי אם זעקונדות אחדות מן הצהרים ומעלה; ולוּ היה לנו כיום הזה כלי מודד־אור כליל בערכו, כי עתה יכולנו לשפוט למראה עינינו אם אמת הדבר הזה ואם לא. – ואולם אם נשים עין על הכח החימי אשר לשמש, נמצא כי הכח יגיע עד תכלית גדלו בהיות מועד הצהרים, כי כן יורונו הנסיונות הנפלאים אשר עשו החוקרים לבעבור נסות את הדבר הזה, אם כי למראה עינינו נשפוט אחרת.

הנה כי כן נמצא כי כמשפט חלקי הקו־המשוה אשר על פני האדמה, כן משפט יתר חלקיה מן הקו־המשוה לשני עבריה, עד פאתי הצירים; והיה אם נניח כי חדלו העבים להיות על פני השמים שנה אחת תמימה, וגם האויר המקיף את חוג הארץ לא יהיה עוד, אז נראה כי הכח החימי ירבה אף ימעט, פעם בכה ופעם בכה, לפי תקופות השנה ולפי אשר יגדלו הימים או יקטנו; ובכן אפוא נראה כי מלבד אשר יגדל הכח החימי או ימעט בכל יום לפי עלות השמש ולפי רדתו, כן יגדל וכן ימעט גם לפי תקופות השנה, עד כי יהיו לנו עתים וזמנים חדשים אשר נקרא להם: קיץ חימי וחרף חימי, אביב חימי וסתו חימי. – והיה אם גם הפעם נשים אל לב כי הימים החמים אשר לנו בקיץ לא אך בהיות הימים הארוכים יהיו, כי אם אחרי אשר יעברו הימים הארוכים וילכו הלוך וחסור יחל השרב הגדול להיות על הארץ, וגם הקרח הנורא לא יהיה בחרף אך בימים הקטנים והקצרים לבד, כי אם אחרי חדלם ואחרי אשר יחלו הימים ללכת הלוך וגדול, או אז יעלה רעיון על לבנו לשפוט כי כן גם משפט תקופות השנה החימיות, שגם הן לא תעלינה בד בבד עם הימים הארוכים או עם הימים הקצרים; ואולם החקירות האלה לא הרבו עוד ימים על פני הארץ, והחוקרים לא מצאו עוד חזון מנסיונותיהם לדעת לעות דבר אל נכון, ולכן עוד נחכה להם עד נדע איך יפול דבר; ועתה לרגל המלאכה אשר לפנינו הן רב לנו אם נמצא כי כל הצמח אשר על פני האדמה לא יעלה ולא יצמח בלתי אם בכח החימי אשר לשמש, ואנחנו אם נשים עין על תולדות הצמח אשר על פני השדה אולי נוכל להציל דבר אמת לדעת את משפט התקופות החימיות, ואז אולי נדע מדוע ימהרו השזפין לבשול, ומדוע נחכה שבועות אחדים עד כי יבשלו הדבדבניות, ומדוע לא יבשילו האשכלות ענבים עד כי יאחרו מאד, וכן אולי נדע מדוע לא יעטפו הערמון והאלון והברוש ענפים ועלים יום אחד כי אם איש איש בבוא המועד לו –

אכן כיום הזה לא נהלך בגדולות ובנפלאות ממנו ולא נחוש עתידות לנו אשר תקרינה באחרית הימים, כי אם אל הכח החימי נשים לב לראות בשנותו את טעמו לפי מצב השמש בשמים לתקופות היום ולתקופות השנה; ואולם מכשולים רבים לקראתנו אשר יהיו לנו לשטן בדרך לבלתי יכלת למֹד את הכח החימי כאשר תאוה נפשנו, כי רקיע השמים יעצר בעדנו, ואחריו יהיו לנו האויר והערפל והעבים למכשול, וגם ההרים והעמקים יקומו לענות בנו סרה ולפרוע פרעות בנסיונותנו.

יד. הרוח החימית.    🔗

מחקרי בונזען וראָסקאָע היו לאבני מוסָדות לבנות עליהן בנין חדש בשדה החכמה, היא “הגיאוגראפֿיה החימית”, ואנחנו אם נחפוץ להתחקות על שרשי רגליה, עלינו להבדיל בראשונה בין שני מראות אשר נראה, למען נוכל לשוב אחרי כן לשפוט אותם יחדו; המראה האחד הוא הפעולה החימית אשר לאור היום המפוזר, והמראה השני הוא הפעולה המיוחדת אשר לאור השמש לפי המקומות השונים אשר על פני האדמה, ושתי הפעולות האלה יחדו יולידו את האקלים החימי, וחליפות האקלים הזה יולידו את הרוח החימית (חעמישעס וועטטער) המרחפת על הארץ, פעם בכה ופעם בכה.

אם נסב את עינינו מן הקרנים החימיות אשר לאור השמש ונתחקה על שרשי רקיע התכלת אשר כל עב וכל ענן לא יכסוהו, נמצא כי כמשפט הרקיע וְהִתְיַחֲשׂו אל האור כן משפט הרקיע והתיחשו אל הכח החימי, וכאשר יגיחו ויאירו פני הרקיע ביום שכם אחד אל אורם ונגהם בלילה, אחרי כי אור השמש יאיר ביום את כל חלק וחלק מן האויר וכל חלק ישיב את האור לאחור, כן גם משפט הכח החימי לחדור לחלקי האויר גם באפס אור השמש; ולכן כמשפט אור היום בכל המקומות שאליהם לא יגיע אור השמש דרך ישרה, ואשר שם נקרא לאור “אור מפוזר”, כן גם משפט הקרנים החימיות, לכנות את הפעולה החימית ברקיע השמש, באפס אור השמש, בשם “כח חימי מפוזר”. – אמנם גם הפעולה הזאת תהיה אך לפי מצב השמש בשמים, אם יגביה ואם יעמיק, ולכן נוכל לדעת תמיד את מדת הכח החימי ברקיע השמים הטהור בכל מקום ובכל ככר, ואם בעשותנו את הנסיונות האלה, נבחר לנו מועד אשר היום והלילה שוים (לאמר: בהיות היום בן שתים עשרה שעות על פני כל חלקי האדמה), אז אם נשוה את כל המקומות יחדו איש אל אחיו, יהיה לאל ידנו לדעת את שנויי הפעולות החימיות על פני כל חלקי האדמה. – למשל: העיר פטרבורג תקבל מרקיע השמים הטהור באחד מימי האביב או הסתו, באפס אור השמש, 16410 מעלות אור חימיות, והיו המעלות האלה יום תמים עד כלות שתי עשרה שעות; העיר מענטשעסטער תקבל 18220 מעלות אור חימיות; העיר היידעלבערג תקבל 19100 מעלות, העיר ניאפל 20550, והעיר קאיראָ 21670 מעלות; וזאת לדעת כי המעלות האלה לא באות אל כל הערים האלה מאור השמש דרך ישרה, כי אם מרקיע השמים הטהור, ואת אור השמש מוציא הפעם מן החשבון וחוצה לו –

אכן הכח החימי המפוזר (לאמר: הכח החימי אשר לא בא אלינו מן השמש דרך ישרה, כי אם מאפסי רקיע השמים, בהתאסף חלקיו המפוזרים), הוא איננו בא אלינו שָלֵם, כי חלק גדול מן הקרנים החימיות הבאות אלינו מן השמש דרך ישרה יאבד מדי עברן את האויר, וכאשר תגדל מערכת האויר וְעָבְיוֹ אשר יעבור אותו הכח החימי, כן תגדל מדת חלק הכח החימי האובד בדרך; ובונזען וראָסקאָע במחקריהם הביאו לנו חשבונות נאמנים אשר על פיהם נדע כי מערכת אויר אשר שלשה מיל עָבְיָהּ ואשר מִזגהּ כמזג האויר שעל פני הים, היא תכלה ותכחיד 9/10 חלקים מן הכח החימי אשר לאור השמש הבא אלינו ישר; ויען כי ידענו כי האויר המקיף את כדור האדמה איננו בן משפט אחד וחקה אחת בכל מקום, וכי כאשר נסק למרום כן ילך עֲבִי מזג האויר הלוך וחסור, לכן דעת לנבון נקל כי משפט הכח החימי שונה לפי כל ארץ וארץ ומדינה ומדינה, וכי המדינות אשר בשפלה ובבקעה לא תקבלנה מן השמש כח חימי כמדת הכח החימי אשר תקבלנה המדינות היושבות בהר ובגבע, והמדינות אשר בהן הרים ובקעות חליפות, שם נמצא כי גם מזג הכח החימי משתנה כפעם בפעם לפי המקום; ויש אשר לפעמים ישתנה מזג האויר במקום אחד, כי תקל או תכבד מערכת האויר בגעת בה רוח נושבת, אז ישתנה גם מזג הכח החימי במקום ההוא; ומי יודע אם בימים הבאים לא תהיה לאל ידנו לדעת שרשי תחלואים רבים הבאים על האדם, והנה במזג הכח החימי יסודם.

אמנם חלק רב מן הקרנים החימיות הבאות מן השמש דרך ישרה יאבד בקרב האויר המקיף את כדור האדמה, ולכן דעת לנבון נקל כי בהתיצב השמש במורד השמים לא תשים את פעולתה בנו בלתי אם מעט, ואז תגדל פעולת הכח החימי המפוזר מפעולת הכח החימי הבא מן השמש דרך ישרה, והיה מדי עלות השמש ומדי רדתו, כן יהיו השנויים, פעם תגדל פעולת הכח החימי הבא מן השמש ותרבה מפעולת הכח החימי המפוזר אשר ברקיע השמים, ופעם תגדל פעולת הכח החימי המפוזר מפעולת הכח החימי הבא דרך ישרה מן השמש. – ואולם המראות האלה הנראים יום יום בשנותם את טעמם במקומות הקרובים לקו־המשוה אשר על פני האדמה, הם יֵראו אלינו גם משם והלאה בקצוי הארץ, והנה גדול הכח החימי אשר לרקיע השמים מכח החימי אשר לשמש, בבוא ימי תקופות השנה אשר תתיצב השמש במורד השמים; למשל: בעיר פטרבורג, בהיות היום והלילה שוים בגדלם, נמצא כי בשעה השתים עשרה בצהרים תשלח קרן האור הבאה דרך ישרה מן השמש 30 מעלות אור חימיות ברגע אחד, תחת אשר הכח החימי המפוזר ברקיע השמים עולה עד 31 מעלות; ובעיר מענטשעסטער יהיה ההפך כי יגדל כח השמש החימי ביתר שאת וביתר עז מן הכח החימי המפוזר: הכח החימי המפוזר ישלח בצהרים ברגע אחד 34 מעלות, תחת אשר מספר המעלות החימיות הבאות מן השמש דרך ישרה עולה עד 47; ובעיר היידעלבערג ישלח הכח החימי המפוזר 35 מעלות אור, ואור השמש ישלח 57 מעלות; ובעיר ניאפל תעלה פעולת רקיע השמים החימית עד 37 מעלות אור, ואור השמש ישלח 80 מעלות; ובעיר קאיראָ יעלה הכח החימי המפוזר ברקיע השמים עד 38 מעלות אור חימיות ברגע אחד, תחת אשר קרן האור הבאה דרך ישרה מן השמש תעלה שם עד 105 מעלות –

ושני אלה יחדו, הכח החימי הבא מן השמש דרך ישרה והכח החימי אשר לא יבוא ישר ואשר יהיה מפוזר ברקיע השמים, הם יולידו את האקלים, ואנחנו נוכל לחשב את דרכו ואת מדתו לפי מושב הערים אשר נשב בהן. – אכן מקרים רבים יקומו כפעם בפעם לשנות את האקלים החימי הזה, כי עב קל אם יעבור בשמים או ענן וערפל אם יֵראה או גשם אם ירד, והיו כרגע שנויים רבים בפעולות הכח החימי, פעם יגבר הכח החימי היורד מן השמש ישר ופעם יגבר הכח החימי המפוזר אל כל רוחות השמים⁴; ובכן אפוא יש תקוה כי יבוא יום ומלבד “הגיאוגראפֿיה החימית” החדשה אשר תהיה לנו, תקום לנו גם ידיעה חדשה בדבר חזון הרוחות וחליפות האויר המקיף אותנו לדעת עת כל חפץ, ומי יודע אם לא נמצא אז את תעלומות חיי הצמח והחיה אשר על הארץ.

אבל עתה רב לנו, כי עלינו להתחקות עתה על שרשי מראות אחרים, לדעת מה ענין הפעולה החימית אשר לשמש לצבעי האור אשר לו, ואם יתיחש הדבר האחד אל השני, כי הנה גם בזה מצאו החוקרים הנכרים למעלה פתרונים.

טו. קרני האור אשר לא תֵרָאינה    🔗

חן כבר מלתנו אמורה למעלה כי מצאו החוקרים אשר שונה האור החימי מן האור המאיר, ויש אשר תגדל הפעולה החימית היוצאת מן האור, ויש אשר תגדל הפעולה להאיר לנו ולעשות רשם בעצבי העין; וגם האנשים העושים במלאכת הפֿוטוגראפֿיה הכירו את השנויים הנפלאים האלה, כי יש אשר תביט העין אל שמלה בעלת צבע התכלת אשר זרועים עליה פרחי נקודות צהובים, ואז ירגיש הרואה כי גוף השמלה כהה הוא ורק הצורה אשר עליו עשויה מעשה בהיר, ואולם בצאת תמונת השמלה הזאת על לוח על פי מלאכת הפֿוטוגראפֿיה, והנה היתה להיפך, כי גוף השמלה יהיה בהיר או לבן לעינינו תחת אשר פטורי הציצים יהיו לנו לנקודות שחורות; ולכן נדע גם על פי הדבר הזה כי הפעולה החימית אשר לאור שונה הרבה מן הפעולה המאירה.

אכן מצאו החוקרים כי יש אור אשר לא יֵראה לעינינו ואשר אך על פי תחבולות נבונים נוכל להפוך אותו לאור נראה; ולמעלה בפרק השמיני ניסינו לשום לפני הקוראים את משפט האור החימי הנראה לנו בקרב החשמל על פני לוח פֿוטוגראפֿי מגבול צבע הדודאים והלאה, אם כי כל אור מאיר לא יֵראה עוד שם; ואולם על פני הלוח הפוטוגראפֿי ההוא הן לא את האור נראה כי אם את פעולתו, ואנחנו אם נחפוץ לקנות תחבולות לדעת להפוך אור שאינו נראה לאור נראה, עלינו לפנות לנו אל הנסיונות הנפלאים אשר עשה החוקר האנגלי הנכבד סטאָקס, כי תאוה הם לנפש יודעת.

סטאָקס הוכיח כי יש חמרים שקופים אשר בהטותנו עליהם קרן אור יחידה מאור השמש יעטפו אור יקרות ושלל צבעים המיוחדים אך להם; ויעש נסיונות רבים וימצא חקים נאמנים אשר היו ליסודות לסגלות האלה, ואנחנו מן הנסיונות הרבים אשר עשה סטאָקס נבחר לנו אך את אלה אשר ירוץ הקורא בם, וזה הדבר: אם נצק מים על פני הקליפות הירוקות המוּסָרות מפרי הערמון (קאסטאניע) ועמדו המים זמן מה על פני הקליפות, אז ישונה מראה המים והפך אדום כהה; ובהטותנו קרן אור על פני הנוזלים האלה, והנה בְרַק תכלת בא להם ועינו כעין אור זר הבא מן החוץ. – וכן אם נקח לנו מעט חינין בן ⁵

כאן חסר קטע

למזרח, אז לנו להאמין למראה עינים כי כל כוכב וכוכב מן הכוכבים־הקבועים נוסע ממזרח למערב; ואם אמת נכון הדבר כי כוכבי־לכת בשמים נעים ונדים למראה עין לרגלי תנועת האדמה, מדוע זה אפוא לא ינועו גם הכוכבים־הקבועים בקרב השנה למראה עינים? ואם אמת נכון הדבר כי האדמה תשא אותנו בקרב שנה אחת מקצה מעגלה מעבר מזה עד קצה מעגלה מעבר מזה, אז הלא היה לפנינו אֹרך כל המעגל הזה, לדעת ולראות על פיו למראה עין את תנועת כל כוכב מן הכוכבים־הקבועים! – כאלה וכאלה היו רעיונות אשר עלו על לב קופרניק, והאיש הנפלא הזה האדיר במרום לא נסוג אחור, וימצא פתרונים לאמר: הכוכבים־הקבועים רחוקים מן השמש עד תכלית, והמרחק הזה עצום ורב הוא עד כי לא נרגיש ולא נחזה עוד את התנועה אשר נוע ינועו הכוכבים־הקבועים למראה עינים! ולוּ היו בידנו כלים וקרני־חזות לקרבה אלינו את מקום הכוכבים־הקבועים כי אז ראינו את התנועה אשר הם נעים למראה־עין לרגלי תנועת האדמה!

הנה כי כן הרחיב הרחיק קופערניק את גבולות הכוכבים־הקבועים וירחבו וירחקו גם גבולות הנצח עד תכלית. – אכן גם בקום טיחאָ די בראהע ויעש לו מדות וכלים שונים למֹד את מרחק הכוכבים־הקבועים, ולא הצליח גם הוא, ולוּ רחוק היה אחד מהם מן האדמה פי 6800 מאשר ירחק השמש ממנה, כי אז ראֹה ראה את תנועתו למראה־עין על פי הכלים ההם, ואחרי כי לא ראו עיניו את התנועה גם על פיהם, לכן ידע כי רחוקים הכוכבים־הקבועים גם מן המרחק הזה והלאה.

ובשנת 1667 היטיבו התוכנים הצרפתים אַזוּ ופּיקאַר את הכלים ואת המדות האלה, ויתקנו את קרני־החזות אשר המציא גאליליי, ועל פי הכלים אשר עשו להם יכול יוכלו לראות את תנועת אחד הכוכבים־הקבועים גם אם ירחק מן האדמה פי ארבעים אלף מאשר ירחק השמש ממנה; ואחרי כי גם על פיהם לא הצליחו לראות את התנועה אשר בקשו לראות, לכן ידעו כי הכוכבים־הקבועים רחוקים מאתנו גם יותר מן המרחק הזה.

אז קם בארץ אנגליה התוכן הנפלא ברעדלי, וכלים עשה לו אשר אין ערוך להם, וישמיע לאמר: לוּ אמצא ברקיע השמים כוכב אחד מן הכוכבים־הקבועים אשר ירחק מן האדמה פי ארבע מאות אלף מאשר ירחק השמש ממנה, כי אז גם על פיו ועל פי תנועתו אשר למראה־עין אראנה אדע כי האדמה תנוע סביב השמש! – אבל גם על פי הכלים וקרני־החזות האלה לא הצליח לראות את התנועה אשר בקש לראות, ולכן ידע גם הוא כי הכוכבים־הקבועים רחוקים מאתנו גם מן המרחק הזה ומעלה. – אכן אם קצרה יד ברעדלי למצוא את אשר בקש, הנה רוח והצלה עמד לו ממקום אחר, כי דברים אחרים נגלו לו אשר לא פלל למצוא אותם, והם דברי “נְטִיַת האור” אשר כבר דברנו על אדותיה בחלק השמיני ובחלק השבעה עשר מספרנו.

וימת ברעדלי ויקם אחריו הערשעל הגדול, ויחפוץ גם הוא למצוא את מרחק הכוכבים־הקבועים, ויעש לו קרני־חזות אשר כמוהן לא היו עוד לפניו; ובימיו ראו התוכנים על פי קרני־חזות גדולות, והנה נראו ברקיע השמים גם כוכבים כפולים תחת הכוכבים הבודדים אשר ראו לפנים, כי יש אשר יעמדו שני כוכבים יחדו הקרובים איש אל אחיו מאד, ובקרבתם מאד נאמין למראה עינינו כי כוכב אחד הוא; והערשעל ותוכנים גדולים אחרים חשבו בראשונה למשפט כי אך דמיון הוא, וכי באמת רחוק הכוכב האחד מן השני עד בלתי תכלית, ואך יען כי עומדים הם על פני קו אחד איש מאחורי אחיו, לכן נחשוב כי קרובים הם, אם כי יוכל היות כי רחוק האחד מאתנו פי שנים מן השני, ועל כן אמר הערשעל: אם אמת נכון הדבר כי גם הכוכבים הכפולים רחוקים איש מעל אחיו, אז ככלות חצי תקופת האדמה הלא ראה נראה בהעתיק הכוכבים ממקומותם כמעט, אחרי כי האחד הקרוב אלינו מן השני ירבה להעתיק ממקומו מרעהו.

ויקם הדבר הזה אשר נבא אליו הערשעל, ואולם תוצאותיו היו אחרות ושונות מאשר חשב בתחלה, ויהיו הדברים לפלא מאין כמוהו. – כי הנה ראו עיני התוכנים את הכוכבים־הכפולים והם נעים ונדים, ואולם תנועתם זאת לא היתה תנועה למראה־עין כאשר חשבו בתחלה כי אם תנועה בהחלט, תנועת אמת, אשר נעו שני הכוכבים ויקיפו איש את פני אחיו סביב; ולמיום נגלה המראה הנפלא הזה בשמים, נמצאו כוכבים כפולים כאלה לאלפים, ויש אשר גם שלשה וגם ארבעה כוכבים כפולים מקיפים איש איש את פני אחיו; ועל פי המציאה הגדולה והנכבדה הזאת החלה תקופה חדשה בשדה ידיעות הטבע.

כי הנה ראו החוקרים אשר אין חרצובות לגבולות הנצח, וכי כאשר יוסיפו לדרוש ולחקור ולמצוא חדשות, כן יראו וכן יבינו כי אין תכלית ואין מדה למרחבי הבריאה, והנצח תהום היא אשר אין לו חקר. – ובעוד לאלפים בארץ צרפת והערשעל בארץ אנגליה גלו חדשות ונצורות, ודור חדש קם בארץ אשכנז אשר הוסיף אֹמץ וילך מחיל אל חיל דרך רחוקה מאד, ויקומו אנשים גדולים כשטרֻוֶוע, ארגעלאנדער, יאקאָבי, האנזען, ענקע, והאחרון הכביר, הוא בעססעל; כי כבעססעל לא היה עוד חוקר אשר לו שכל שנון ורוח כביר ומחשבות עמוקות וכח סַבּל ואמון רוח וטוב טעם, ולכן היה האיש הזה למופת בתוכנו עד היום.

לפני בוא בעססעל, שָׂמו התוכנים את עיניהם אך בכוכבים־הקבועים אשר אור וזהר ויפעה להם שכם אחד על אחיהם; ובין כה וכה, מצאו שלשת התוכנים הערשעל, פראָוואָסט וארגעלאנדער והנה יש תנועה לכל הכוכבים־הקבועים, וגם השמש תנוע, אחרי כי גם היא כוכב מן הכוכבים־הקבועים היא, ויש ביניהם כוכבים קטנים אשר תנועתם תֵּראה שכם אחד על הכוכבים־הקבועים הגדולים המאירים באור שבעתים; ולכן קרוב הדבר אל האמת, כי הכוכב־הקבוע הכי קרוב אלינו הוא אחד מן הכוכבים הקטנים, ולא מן הגדולים המאירים והמזהירים באור גדול. – ויהי כאשר בא בעססעל, ובידו קרן־חזות נפלאה וכלי מדה נפלאים אשר כמוהם לא היה עוד, וישא את עיניו אל הכוכב הכפול “61” אשר במזל אַוז־הבר, כי תנועתו נראתה היטב, ועוד סגלות אחרות מצא בעססעל לו אשר בעבורן הִפלה אותו לו, לכונן אל חקרו. והוא לא אל הכוכב הכפול הביט כי אם אל המקום הריק אשר בינותם, ויבקש לו עוד שני כוכבים אחרים הקרובים אל הכוכב הכפול, למען אשר יוכל למצוא על פיהם את החלק התיכון אשר בינות לכוכב־הכפול, ואחרי יָדעוֹ אל נכון את החלק התיכון הזה, יכול לראות עד כמה יקרב אחד מן הכוכב־הכפול אל החלק התיכון או עד כמה ירחק ללכת ממנו, מקצה חצי תקופת האדמה, ועל פי הדבר הזה הן יצלח חפצו בידו לדעת עד כמה יגדל מרחק הכוכב הזה ממרחק השמש.

אכן לא במהרה כלה בעססעל את המלאכה הזאת, כי שָנים אחדות עברו עליו עד עשותו את הכוָנים הדרושים לו, ומימי הקיץ אשר לשנת 1837 ועד ימי הסתו אשר לשנה השנית עמד על משמרתו, וַיָמָד את הליכות הכוכב שש עשרה פעמים בכל לילה אשר השמים לא התקדרו בעבים, ומקצה חמשה עשר ירחים הביא את חשבונותיו, והם מדויקים ומצומצמים עד מאד, ואלה תוצאותיהם: הכוכב הכפול “61” אשר במזל אוז־הבר רחוק מן האדמה פי 657,700 מאשר ירחק השמש ממנה! – הידעת אלופי הקורא את משפט המדה הזאת? על המדה הזאת יאמר בעססעל כי האדם לא יעצר כח להשיגה ובינתו תקצר מלהבינה; והיה אם מרכבת־קיטור תעבור לה מאתים מיל בכל יום, לא תוכל גם היא לבוא אל הכוכב הזה בלתי אם מקץ מאתים מיליאן שנים; והאור אשר בכל זעקונדע יעבר לו דרך ארבעים אלף מיל, גם הוא לא יבוא אלינו בצאתו מן הכוכב ההוא בלתי אם מקץ שמונת שנים ומעלה.

הנה כי כן ראו החכמים כי אין תכלית ואין מדה למרחב המקום אשר בשמים, ולפי הדבר הזה אין תכלית ואין מדה גם לזמן; כי הן יש גם כוכבים אשר רבוא רבבות שנים תעבורנה להן עד בוא אלינו האור היוצא מהם; ומן היום ההוא והלאה מדדו החוקרים את מדת הזמן אך על פי מרוצת האור, ויהי האור לקנה־מדה בידם, וידעו ויבינו היטב כי יש מקום ויש זמן אשר כל דמיון וכל מחשבה לא יבינום ולא ישיגום.

ועל פני המסלה אשר סלל בעססעל לפני התוכנים הלכו שלמים וכן רבים, ויבוא גם התוכן הנכבד אויווערס בין הבאים, וייטיב ויתקן גם הוא את מעשי ידי בעססעל, ויהי מספר הכוכבים־הקבועים אשר מדת מרחקיהם נודעה לנו, שני עשר, וכיום הזה נאמר כי הם הקרובים לנו מכל אחיהם. – ובמקום הזה לא תעמוד השמש בתוֶך, והשכנים הקרובים אליה לא ירחקו ממנה איש איש כמרחק אשר ירחק רעהו; וגם הכוכב “61” אשר במזל אוז־הבר איננו קרוב אל השמש מכל אחיו הנותרים כאשר חשבנו בראשונה, כי אם הכוכב a אשר במזל קנטור הוא הקרוב אליה, וזמן מרוצת האור אשר לכוכב a איננו בלתי אם שלש שנים וחצי, למיום צאת האור משם ועד הגיעו אלינו, תחת אשר אור הכוכב 61 ידרש לדרכו יותר משמונה שנים; וגם הכוכב 61 איננו האחרון שבחבורה, כי כיום הזה כבר מצאנו בין הכוכבים־הקבועים את הכוכב היפה קאפעללא במזל העגלון, והוא ידרוש לאורו זמן 71 שנה למיום צאת האור מאליו ועד הגיעו אלינו.

והחכמים לא נחו גם עתה ולא עמדו תחתיהם באפס מעשה, כי זאת תורת החקירה מאז לבלתי עֲמוֹד אף רגע; ואם ימצאו החוקרים פתרונים אחדים אשר הם מבקשים, אז ימצאו בעקבותיהם גם שאלות חדשות וחידות חדשות לעשרות ולמאות, והן נותנות קטורה באפם, להוסיף אמץ ולדרוש ולחקור שכם אחד על אשר חקרו עד היום; כי הנה לא כגורל הפילוסופים גורל חוקרי ידיעות הטבע, והם לא יאמרו: “באנו אל הנחלה, רב לנו, מצאנו הון”; וכאשר ירחיבו כמעט את צעדיהם תחתיהם, יחגרו משנה כח ללכת הלאה, כי יודעים הם אשר אל מול פני הנצח מועדות פניהם, ואל חקרו ועד תכליתו לא יבואו לעולמי עולמים, כי אלפי רבוא רבבות עולמות משוטטים בשמים סביב לנו, ועולמנו עולם קטן הוא והוא לא נחשב למאומה אל מול פני עולמות אין מספר כאלה, ואיך יאמרו עתה: רב לנו, מצאנו הון – התשא עינך אלופי הקורא אל פני הנצח המסתתר הזה? האם תלך נפשך אחרינו לראות מראות שמים?…

קופערניק הגדול השמיע את הרעיון הגדול כי האדמה היא כוכב והיא תתחשב בכוכבי־לכת האחרים; והנה בא הערשעל גם הוא ויורה אותנו לאמר: השמש היא כוכב, והוא יתחשב בכוכבים־הקבועים האחרים! אלפי רבוא רבבות שמשות כאלה משוטטים בשמים ממעל, ואיש איש חונה על צבאותיו, ובהתחבר שמשות רבים לאגודה אחת יהיו לנתיב־חלב אחד, וגם השמש אשר לנו חלק הוא מחלקי נתיב־החָלב אשר אנחנו רואים, ונתיבות־חלב כאלה נמצאות לרבבות במרחקי שמים אשר אין מדה ואין שם ואין קצב להם, ובהרחיקם ממנו כן יהיו בעינינו לצרורות ערפל כעין הבהרות אשר אורן לא יוכל לחדור עוד לנו בלתי אם מעט; וערפלי בהרות רבים הביט בקרן־החזות אשר לו והנה אגודות אגודות כוכבים הם, ורבים מהם לא יוכלו להוריד את אורם אלינו בלתי אם מקץ אלפי שנים, ומי יודע אם אין יש כוכבים אשר את אורם לא ראינו עוד עד היום, ואשר מקצה שנים נחל לראותם, ומי יודע אחרי מתי עוד. ועל צרורות הערפל אשר גם בקרנו־החזות הכי גדולה לא יכול להכיר בהם את תבנית הכוכבים, עליהם אמר כי הם הם החמרים והיסודות אשר בהם עולמות יבנו, ומקץ רבוא רבבות שנים יהיו גם הם לאגודות שמשות אחרי היות בהם יד הכח המושך!

ובכן אפוא עָרב איש את לבו להורות כי מלאכת הבריאה לא חדלה עוד עד היום, ועולמות חדשים נבראים יום יום, הלוך והבָּרא; אין גבול ואין תכלית למרחבי המקום אשר בשמים, וגם לארך הזמן אין גבול ואין מדה; אם אמת הדבר – יוכיח הערשעל – כי צרורות הערפל אשר נראה חמרים ויסודות הם אשר מהם תצא הבריאה, אז הן לא נוָאל להשמיע כי נבראו כלם יום אחד, וימי שנות האחד כימי שנות השני; וגם אם נחליט כי כלם נבראו על פי הדבור “יהִי!” ויהיו, גם אז הן לא תראינה עינינו את כלם במשפט אחד וזקנה אחת לכלם; ואם שונים הם איש מאחיו במרחקיהם, עד כי את האחד נקדים לראות אלפי שנים מאשר נראה את השני, אז הן נמצא את הקרוב אלינו ותכנית אחרת לו מתכנית הכוכב הרחוק, וימי תכנית הקרוב יעלו וירבו אלפי שנים מימי תכנית הרחוק; ובכן אפוא נראה כי על פי המקום נדע גם את דבר הזמן, ואם גבולות המקום ירחבו עד בלי קץ, אז ירחבו יחדו גם גבולות הזמן. – ואף גם זאת הוסיף הערשעל להוכיח אשר גם אמת נכון הדבר כי ראה נראה את גרמי השמים בימי שני תולדותיהם השונים, אז נכון הדבר כנכון היום כי בהיות מספרם רב עד אין חקר, וראו עינינו אותם בכל ימי שנותיהם; ולוּ יכול נוכל לדעת את הבדל הימים והשנים והזמנים אשר לכל אחד ואחד, כי עתה בסקירה אחת אשר נביט השמימה ניכל לדעת את תולדות כל צבא השמים ביום הבָּראם, מן הקצה אל הקצה.

אלה הם המשפטים אשר שם הרשעל לפני התוכנים והחוקרים, והחכמים הבאים אחריו הרחיבו את גבולות החקירות האלה לאמר: אם אמת נכון הדבר כי יש בשמים בריאות חדשות הנבראות כיום הזה, אז מי יודע אם לא נמצאים גם חמרים העוברים והחולפים, וכמשפט התקומה כן משפט הכליון; וגם מראות רבים אשר ראו התוכנים בעיניהם נתנו ידים למחשבה הזאת; כי עוד מימי טיכאָ די בראהע ידעו התוכנים אשר נראה פתאם ברקיע השמים כוכב־קבוע מאיר ומזהיר והוא נראה על פני המקום אשר שם לא היה כוכב כזה מעודו, ואורו הלך הלוך ואור עד כי נראה גם יומם, ואך מקץ ירחים אחדים החל אורו ללכת הלוך וחסור, ולתקופת השנה כבה אור הכוכב ולא נראה עוד, ויבקשוהו לשוא; ואחרי כי לא יתכן דרך כוכב כזה לאמר עליו כי כוכב־לכת הוא, וכל עמת שבא כן פנה לאחוריו וילך לו, לכן הואילו התוכנים לחלוט כי כוכב־קבוע הוא אשר אין לו אור, והוא התלקח באור אשו אשר בקרבו ואחרי כן כבה; וזה מאז עלה הרעיון על לב התוכנים להשמיע כי משפט אחד לאדמה ולכוכב־קבוע, וגם הכוכב יתקרר מעט מעט עד היות לו קליפה מוצקת מסביב, וכמשפט האדמה אשר לפעמים תפתח את לועה ותקיא נהרי נחלי אש מקברה, כן משפט הכוכב בשמים; וזה שרש המראה אשר ראו: כי הכוכב פתח פתאם את לועו ויקיא אש, ויהי אור ונגה לו מסביב, ויֵראה על פני הארץ, ובחדלו חדל אורו ויכבה ולא נראה עוד.

אז הביאו החוקרים אותות ומופתים רבים לדבריהם, ויוכיחו כי לפעמים ישנו הכוכבים את אורם, עקב אשר חלקים חלקים מהם ילכו הלוך והתקרר; ובשנת 1841 הוכיח בעססעל כי הכוכב הכי גדול זיריוס עושה גם הוא תנועות בשמים, ואת מקור התנועות האלה לא נבין בלתי אם נחליט כי נמצא כוכב בצדו, והכוכב הזה לא יֵראה אלינו, יען כי אור אין לו.

הנה כי כן נראה כי החל האדם לקנות תחבולות לדעת ולהבין את משפט הנצח אשר אין לו זמן ואין לו מקום; צרורות ערפל היו לו ליסודות אשר בהם עולמות יבנן, הלוך והִבָּנוֹת מיום אל יום, וכוכבים חשוכים היו לו לשרידי פליטי עולמות אשר כבר חדלו ואינם, ויהיו בעיניו לשמשות אשר כבר הועמו; וכאשר הועם האור חדלה כל בשורה וכל שמועה לבוא אליו משמי מרחקים. – ובעוד אשר החוקרים יתעקשו על אדות הדברים האלה, והנה דבר חדש נגלה להם אשר אין ערוך לו בכל הדברים אשר מצאו בשנים האחרונות עד היום הזה.

הדבר החדש אשר גלו, הוא משפט החשמל; ועתה באפס יד יוכל בעל החימיה לדעת את יסודות כל החמרים אשר לפניו, תחת אשר לפנים גדלה העבודה עד מאד, להפריד את כל חמר וחמר ליסודותיו, לדעת את משפט הרכבתו והתחברותו; ועל פי מראות החשמל הצליחו לגלות כל מהרה גם ארבעה יסודות חימיים חדשים אשר לא ידעו אותם לפנים, ויקראו להם שמות צאֶזיום, רובידיום, תַּליוּם ואינדיוּם. וגם הבינו החוקרים עד מהרה כי על פי מראות החשמל יצליחו לחקור את משפט כל האורים אשר במרחקים, ויכוננו את כלי החשמל על פני השמש ועל פני כל כוכבי־לכת ועל פני הכוכבים־הקבועים, ויפליאו לעשות, ויגידו לנו את משפט כל היסודות הנמצאים בגרמי השמים האלה.

אם נתחקה על תולדות כל ההמצאות אשר המציאו החוקרים, נראה כי לא היה עוד דבר חדש אשר יעשה רשם בנפש בני הדור החי, כדבר החדש הזה, ולא היה עוד כמוהו דבר אשר בראשיתו לא נמצא נגדו פוצה פה ומצפצף ואשר קבלוהו החוקרים כלם פה אחד, בהכירם כרגע כי תקופה חדשה החלה על פי הדבר הזה. – בארץ אנגליה קמו התוכנים הגדולים העגגינס ומיללער, ובארץ צרפת קמו רעיע וזשאנסען, ובעיר רומי קם סעקי, ויחלו לחקור את גרמי השמים על פי מראות החשמל, ויראו והנה היסודות הנמצאים בקרב האדמה כרֻבם כן נמצאים גם בקרב כל גרמי השמים האחרים, וגם בקרב השמש המה; ויהי להם החשמל לפה להגיד למו את הנעשה במרחקים ואת הדברים אשר לא שערום אבותינו ואשר לא עלו על לב חוקרינו מעולם ואשר כל דמיון קצר מהכילם – אז באו להם שנים אותות אשר היו להם לעדות נאמנה על משפטם אשר חרצו.

בשנת 1866 נראה מראה בשמים כמראה אשר נראה בימי טיחאָ די בראהע, כי פתאם התלקח אחד הכוכבים באש וילך הלוך ואור, ואחרי כן חדל האור וילך הלוך וחסור, ובאחרונה שב להיות כמשפט הראשון. ואולם הימים האלה טובים היו מימי טיחאָ די בראהע, כי לקחו להם התוכנים כרגע את כלי החשמל, ויביטו ויראו, והנה אמת נכון הדבר: נחל יסוד־מים התפרץ מבטן הכוכב ותתלקח האש, ותֵּראה לעין, ובכלות השרפה, כָלה גם האור ויחדל ולא היה עוד. – ותקטן עוד זאת בעיני החוקרים, והנה אות שני להם מאותות השמים:

בחדש אוגוסט בשנת 1869 היה לקוי־חמה גדול, אשר לפניו לא היה ואחריו לא יהיה עוד גדול כמוהו, וידעו כל התוכנים כי הפעם הזאת יגלו עמוקות מני שמש, אחרי כי כלי־חשמל בידם אשר החוקרים ההולכים לפניהם לא ידעו עוד אותם; וכאשר חשבו כן היה: על פי כלי־החשמל ראו עיני התוכנים את הגבנונים אשר לשמש, והנה עמוד אש יוצא מגבול פני השמש וחוצה, ודרך שלשת אלפים מיל ארכו; ויחקרו וידרשו אותו, וימצאו כי נחל שוטף יסוד־מים הוא העולה בלהב אש.

והתוכן הצרפתי זשאנסען והחוקר האנגלי לאָקייער מצאו כי לא דרוש לנו לחכות עד היות לקוי־חמה גדול למען אשר תראינה עינינו את הגבנונים, כי הנה חִבּרו את כלי החשמל אל קרן־החזות בתחבולה העשויה לדבר, ועל פיהם נוכל לראות את עמודי האש העולים מתוך השמש בכל יום ובכל זמן. – והחוקר הנכבד צאֶללנער בעיר ליפסיאה עוד יתרה עשה, כי על פי הכלי אשר יצר, נעצר כח לראות את חמרי יסוד־המים הבוערים היוצאים מן השמש, ומדי ראותנו אותם נוכל גם למֹד אותם במדה ולדעת את צאתם ובואם, את ארחם ורבעם. – אכן לא אמרו עוד החוקרים הון, ויעשו להם כלים, וילכו לדרוש את הכוכבים־הקבועים מבעד לכלי־החשמל, וידרשו גם את משפט צרורות הערפל אשר יֵראו בשמים, והנה אמת נכון הדבר אשר נִבּא הערשעל: יש חמרי ערפל אשר אגודות אגודות שמשות הם שהתחברו יחדו ויהיו לנתיבות־חלב, ויש חמרים אשר לא היו עוד לעולמות, והם הם היסודות שמהם תצא בריאה, ועולמות חדשים בהם יִבּראו ובהם יִבּנו. הנה כי כן יעצור האדם כח לראות עתה את היקום אשר היה בשכבר הימים, ואת היקום אשר לנכח עיניו עתה, ואת היקום אשר יקום להיות ואשר לעיניו יבָּרא; וכיום הזה אין חרצובות עוד למקום ולזמן, והאדם יודע אשר אין מדה ואין קצב לגבולות הנצח, כי הנצח מעולם הוא ועד עולמי עד יֶהִי.

והיה אם יקום איש לכתוב בימינו ספר תולדות השמים והארץ ביום בְּרֹא אלהים אותם ועד עתה, יכתוב עוד האיש הזה: שהיסודות יהיו לעולמות חדשים אשר יאירו לנו משמים, עד כי יבוא יומם מקץ אלף אלפי רבוא רבבות שנים, ויכבו ולא יהיו עוד! והחכמים חוקרי ידיעות הטבע לא יעמדו ולא ישבתו תחתיהם, והם הולכים מחיל אל חיל ומגמת פניהם קדימה, להרחיב את גבולות הנצח ככל אשר יוכלו, וללַמד כי אין זמן ואין מקום בממשלת הבריאה; ומחקרי ידיעות הטבע גם הם ילדי הנצח המה אשר לא יחדלו לעולם, וחוקריהם לא ייעפו ולא ייגעו, ואך לקראת האור והאמת ישאפו ללכת לנצח נצחים!

 

מקום השׁמש וערכו בין הכוכבים־הקבועים.    🔗

את דבר התשוקה וכליון הרוח, את תאות הנפש וחשק הלב, עת כי ממעמקים ישאף האדם ויערוג ויחרוג ממסגרותיו למעונות הנצח, אותו ישים המשורר האדיר בפי יצירו פֿויסט, בדברו את הדברים הנשגבים האלה לאמר:

לֹא נָקֵל לַבָּשָׂר כַּעֲלוֹת הָרוּחַ

לַעֲלוֹת כָּמוֹהוּ אֵבֶר כַּנֶּשֶׁר –

אָכֵן זֶה־חֶפְצוֹ בָּאָדָם נָטוּעַ,

שֶׁלִּבּוֹ יִשְׁאַף אַף נַפְשׁוֹ חֹדֶרֶת,

לַמְרִיא בַּמָּרוֹם לָאוֹר הַזָרוּעַ

עֵת כִּי שִׁירָתָהּ הַצִּפּוֹר שֹׁרָרֶת;

עֵת כִּי עַל רֻכְסֵי הֶהָרִים מִמַּעַל

יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר אוֹ דָּאָה נֹדֶדֶת;

עֵת עָגוּר יַעֲרֹג, עֵת יָעוּף, יַעַל,

אֶל אַדְמַת חִשְׁקוֹ זוּ אֶרֶץ מוֹלֶדֶת.

וביתר עז וביתר שאת ישאף, יערוג לב האדם לעלות מעלה מעלה, עת כי בדממה בחצי הלילה יֵראו אליו פני השמים וכוכבים לאלפים ולרבבות זרועים עליהם, ועל כנפי אור יבואו עדיו ממרחקים יביטו אליו, ובשורה בפיהם מן המקום אשר אליו לא יגיע קול צפור שוררת ונשר לא יראה שם, בלתי אם הנשר אשר הוא “מזל” ברקיע השמים, ואך נפש האדם תערוג, תעוף ותעל אל אדמת חִשְקָהּ זאת אשר שם מוֹלְדוֹת הנצח.

רחשי לב כאלה וכאלה עלו בקרב האדם עוד לפני אלפים שנה, לקום ולבקש פתרונים לחידותיו ממעל לעבים וממעל לכוכבים, ורעיונות כאלה אשר ערפל חתלתם ואשר לא ידע האדם את צאתם ואת בואם, הם עוררו את רוחו לדרוש ולתור את פני השמים, לצאת בעקבי הכוכבים ולחקור את הליכותיהם ואת דרכם ואת תנועתם; וכאשר נפלא בעיניו לצאת בעקבי כל הכוכבים יחדו, שׂם פניו לחקור אך את אלה המאירים באור שבעתים; ויחקור וידרוש וישתאה וישתומם ותהי עליו חרדת אלהים ויעבוד את אלהיו ברעדה; אכן מעט מעט התעורר רוחו בו, ולא הוסיף עוד לראות ולחרוד, לחרוש ולהשתאות, כי באה עליו רוח החקירה, היא רוח הדעת, ויחדלו רחשי הלב אשר אין חשבון ואין סדרים להם, ומלאכת הדעת החלה.

הנה זאת תפארת הדעת על דרכה, כי בכל מקום אשר תפנה לא תאמר הון, באתי עד תכלית, ולא תהיה כבעל הפילוסופיה אשר כפעם בפעם שבועי שבועות להם כי חקר שדי מצאו, באו עד תכלית הבריאה, או כעבדי האמונה הנאמנים ואשר אינם נאמנים האומרים, אין משגה לפנינו ובכל דרכינו אמת, כי החוקרים עובדי הדעת עמלים ויגעים יום יום, ורב להם אם נפשם בקרבם יודעת כי צעד אחד צעדו לפנים; ויתר שאת ויתר עז בזאת לחכמת התכונה, כי התכונה היא הבכירה מכל אחיותיה בימיה ובנסיונותיה, והיא הצעירה ברוחה ובמחקריה, ובכל יום ויום היא כחדשה; ימי שנות התכונה אלפַּים שנה הם, והמלאכה אשר לפניה לא ליום ולא לשנה היא כי אם לאלפי שנים; והיא אשר תורתה תורת אמת להורותנו כי אין זמן ואין מקום לפני הטבע, גם היא חלק מחלקי הטבע היא, ואין לפניה אף היא קצב ומדה.

ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו הפעם, נשים כדבר הזה לפני הקורה:

בהורות קופערניקוס את תורתו האדירה, חדלה חלפה רוח העועים הנסוכה על כל האדם, לחשוב כי יש חיץ בין השמים ובין האדמה וכי השמים שמים לי"י והארץ נתן לבני אדם, ותהי פתאם האדמה לכוכב בעינינו ככל כוכבי־לכת המביטים אלינו מדי לילה בלילה ממרומי שחקים, והרעיון האדיר הזה נתן קולו ויך חרם את כל משאות השוא והמדוחים אשר הנחילו לנו חכמי קדם וחכמי דור התיכון, ועל קברם בנתה החכמה ביתה. – אכן עד בוא ימי שנות המאה הזאת, עוד חשבו התוכנים למשפט כי אך מעט כוכבי־לכת לבדם נעים ונדים בשמים, ויתר אלפי רבוא רבבות הכוכבים עומדים קבועים ונטועים על מקומותיהם ולא ימושו משם, ולהם קראו “כוכבים־קבועים”, ויחשבו כי כמשפט הכוכבים הקבועים האלה גם משפט השמש העומדת קבועה ונטועה במקומה, וסביב לה כוכבי־לכת המקיפים אותה, ובכלותם איש איש את תקופתו, יחלו את תקופותיהם שנית כמשפט הראשון; אז בא הערשעל הגדול וקרנו־החזות הגדולה אשר עשה לו בידו, ויבט ויראה ויורנו כי גם הכוכבים־הקבועים סרים למשמעת החקים האיתנים אשר בטבע, הם חקי התנועה והתמורה. – גם הכוכבים־הקבועים נעים ונדים על פי חקות הכח המושך ככל החקים אשר לשמש ולצבאיו, וגם תמורה להם, כי הנה דרשו החוקרים את לוחות הכוכבים אשר הנחילו אותנו חכמי ימי קדם, וימצאו אשר עזבו כוכבים רבים את מקומותיהם אשר היו להם בימים הראשונים ההם ויבחרו למו מקומות אחרים. הנה כי כן דרשו את לוחות הכוכבים אשר הנחיל אותנו החכם היוני הגדול היפפארך, זה אלפַים שנה, ואם כי כלי־המדה אשר היו בימים ההם לא הועילו לתת לנו מדה נכונה ולהביא לנו חשבון נאמן, הנה בכל אלה די חשבון בהם להוכיח לנו כי שנו הכוכבים את מקומם מאז ועד עתה.

אמנם יתר שאת ויתר עז ללוחות־הכוכבים אשר הנחיל אותנו פֿלאמשטער מימי שנת 1719, אחרי כי כלי־המדה אשר היו בימיו טובים היו שבעתים מן הכלים אשר היו בימי היפפארך; אכן אמת נכון הדבר כי חשבונותיו אך בני מאת שנה היו, תחת אשר חשבונות היפפארך בני אלפים הם, ואולם אם נשים אליהם לב נמצא כי כפי חסרון הימים אשר להם כן יגדל הדיוק והצמצום אשר נמצא במו, ולכן נכבדים ויקרים הם מאד לכל התוכנים אשר בארץ.

אך הנה זאת התורה היוצאת לנו מכל החשבונות גם יחדו להורותנו כי כל הכוכבים אשר בשמים לא ינוחו, וכלם סרים למשמעת חק עולם, הוא חק התנועה, לנוד ולנוע כל הימים, ולא אך הכוכבים הכפולים לבד נעים ונדים, כי אם גם כל הכוכבים האחרים אשר משפט אחר להם ממשפט הכוכבים הכפולים. – אז הנה קמה שאלה חדשה לפני החוקרים לאמר: אם אמת נכון הדבר כי כל הכוכבים נעים ונדים איש איש במעגלו אשר לא נדענו, אז עלינו לחלוט כי גם השמש נעה נדה, אחרי כי גם היא כוכב מן הכוכבים־הקבועים היא, ואם נוע תנוע גם היא ואנחנו לא נדע אל מי מעבָרים תפנה, אז הנה נשאל, מי מן הכוכבים־הקבועים ינוע בהחלט להעתיק ממקומו ומי לא ינוע בלתי אם למראה עין, לפי התנועה אשר נעה ואשר העתיקה השמש ממקומה בקרב שני אלפי שנים האחרונות?

להבין את הדבר הזה אל נכון, נפתחה במשל פינו: אם יתיצב איש בראש רחוב ארוך מאד אשר עצים לו השתולים משני עבריו, שדרת עצים מעבר מזה ושדרת עצים מעבר מזה, והביט למרחק, אז ישפוט למראה עיניו כי כאשר ירחק ממנו קצה הרחוב כן ילך הרחוב הלוך וצר והעצים יקרבו במרחקים איש אל רעהו, הלוך וקרוב; וכאשר ישים לו אות בעצים אחדים להכיר אותם בגשתו אליהם, וכאשר יקרב לגשת כן ישוב חלק הרחוב ההוא להרחיב גבולות וכן ישובו העצים להרחיק איש מרעהו וישובו אל איתנם ואל רחבם כמשפט. – וכן אם מנורות תהיינה על פני שני עבי הרחוב לארכו, ואתה תביט למרחק אל המנורות המאירות בלילה, והאמנת כי קרובות המנורות מאד במרחקים אשה אל אחותה, ואך כאשר תקרב לגשת אליהן, כן תאמין כי הרחוב ירחיב את גבולו ושב לאיתנו ולרחבו כמשפט ואתו תשובנה גם המנורות לאיתנן ולרחבן; וכן יהיה משפט העצים והמנורות אשר מאחורינו, כי כאשר נרחיק מהם, כן נחשוב כי קרבו אחד אל אחד, וכאשר נקרב אליהם, כן ישובו לאיתנם.

דעת לנבון נקל כי גם משפט הכוכבים־הקבועים בשמים כן הוא, לפי מרחק השמש וצבאותיו אשר ירחק מהם: בתוך חלק השמים אשר משם הרחקנו ללכת, שם יקרבו הכוכבים־הקבועים למראה עין לגשת איש אל אחיו שכם אחד על הימים שלפני אלפים שנה, ובתוך חלק השמים אשר אליו נקרב לבוא, גם אנחנו וגם השמש עם יתר צבאותיו, שם נאמין לראות כי הכוכבים אשר שם הולכים הלוך והרחיק איש מאחיו; המזלות בחלק השמים אשר משם אנחנו באים הלא יקטנו למראה עין, והמזלות בחלק השמים אשר אליו אנחנו הולכים הלא יגדלו בעינינו שכם אחד על גדלם כפי אשר ראום עיני אבותינו זה אלפים שנה – ובכן הלא יאמין הקורא כי כאשר נביא את כל אלה במשפט, נמצא על נקלה חשבון נכון לדעת על מי מעברים פונים הכוכבים ללכת, קדמה אם ימה, וגם את מדת מרוצת השמש נצליח לדעת בנקל; ואולם לא כאשר תחשוב כן הוא. – ראשית דבר עליך לדעת כי מספר הכוכבים־הקבועים אשר את שִנויי מקומותיהם נדע אל נכון, מעט ומצער מאד; וזאת שנית דע לך, כי השגיאות הרבות אשר הנחילו אותנו התוכנים הקדמונים בלוחות הכוכבים אשר כוננו, רבות הן מִספוֹר, לא על פיהם יקום דבר אל נכון; עוד לנו שלישית לדעת כי אין בשמים אף כוכב אחד אשר יעמוד דום ואשר ממנו תפָתח ההשקפה, כי כלם נעים ונדים, ואנחנו לא נדע להבדיל בין תנועה בהחלט ובין תנועה למראה עין.

ולכן נשים נא כבוד לשלשת החכמים הגדולים, הערשעל, פרעוואָסט וארגעלאנדער, אשר קמו בראשית ימי שנות המאה הזאת, איש איש על פי דרכו ואיש לא ידע את דרך רעהו, וימצאו אל נכון את מקום השמש וחלקו בשמים בין יתר הכוכבים־הקבועים; והנה אמת נכון הדבר כי תנועה לכל כוכב וכוכב מן הכוכבים־הקבועים לנוע בשמים מן המקום האחד ועד המקום השני, וכן יש גם תנועה למראה עין, אשר לא ינועו ולא ינודו, ואשר אך לרגלי תנועת השמש וצבאיו (אשר אנחנו עמם) ינועו גם הם למראה עין; ואף גם זאת מצאו כי השמש בתנועתה פונה ללכת אל החלק מחלקי השמים אשר שם אנחנו רואים את המזל ארקולוס (הערקולעס). – ואל המזל ארקולוס לא יעטרו כוכבים מאירים גדולים אשר ימשכו אליהם את עינינו ולא יֻכּר בעינינו ברב או במעט, ואך בזאת יֻכּר, בהיותו עומד בין שני הכוכבים היפים מבני המעלה הראשונה, הכוכב ארקטורוס (שומר הדוב) והכוכב וועגאַ, הנראים לעינינו בהוד ובהדר באחרית לילי הקיץ ובראשית לילי הסתיו; וכאשר נקרב אל ארצות ארקולוס כן נרחק מפאתי השמים אשר מעבר השני, הוא המקום אשר שם המזל היפה מכל המזלות אשר ברקיע, הוא המזל כסיל, והמזל הזה הדר הוא לרקיע השמים בלילי החרף.

ובכן אפוא זה הוא המקום אשר לשמש כיום הזה.

אכן כמעט פטרו החכמים את השאלה הזאת, והנה שאלות אחרות לפניהם, לאמר: מה משפט מרוצת השמש מדת הדרך מה היא אשר תעבור ממקום אל מקום? האם הדרך אשר הלכה עליה זה אלפים שנה אל מול פני ארקולוס, היא הדרך אשר הוצבה לה למטרה, או האם אך חלק הוא מחלקי דרך רחוקה אשר לפניה, ואנחנו לא נדע אנה פניה מועדות? האם נוכל להכיר חלק מחלקי השמים אשר שם הנקודה התיכונה שאותה תקיף השמש בתנועתה? והשמש האם סרה היא למשמעת סדר עולם עליון שאליו סרים גם שמשות אחרים, או האם לבדד תשכון ולבדד תלך, וסדרה סדר יחיד הוא? – שאלות כאלה וכאלה עולות על לב כל איש; ואולם יש אשר יחשוב איש, ויש אשר גם הפילוסופים בלהטיהם יחשבו, כי הנקל להם למצוא פתרונים לשאלות כאלה, תחת אשר החוקרים בשאלם את השאלות, יודעים הם כי אך ממדרגה יבואו אל מדרגה וממעלה אל מעלה, ויש דברים אשר נפשם יודעת מאד כי אך מקצה אלפי שנים נמצא פתרונים להם, ולכן כל עבודתם אשר הם עובדים, אך למען בניהם אחריהם היא; כי הנה אלפַּים שנה נדרשו לנו עד כי יכולנו להכיר כמעט את תנועת השמש, ואנחנו כיום הזה נדע נאמנה כי מקצה אלפַּים שנה לא יוכלו עוד בנינו אחרינו להכיר שנוי ותמורה במראות השמים להבין על פיהם משפטים חדשים, ועל כן אך טוב נעשה אם בכל עמלנו ויגיעתנו ובכל כלי־המדה הטובים אשר עשינו לנו כיום הזה, נוכל להנחיל לבנינו אחרינו לוחות כוכבים טובים אשר יהיו להם לעינים בימיהם; ותהי זאת נחמתנו כי לוחות הכוכבים אשר עשינו אנחנו, יעשו פרי מקצה חמשים שנה יותר מאשר עשו לוחות הכוכבים הקדמונים מקצה אלפַּים שנה.

ובכל אלה לא שככה רוח החוקרים ולא עזבו את כל המלאכה אך לבניהם אחריהם, כי הנה באו לפקוד גם את ימי הדור אשר בהם המה חיים. – אכן אמת נכון הדבר כי בקרב אלפַּים שנה לא נכיר עוד כל אות נאמן ועצום ברקיע השמים להיות לנו לעדה על תנועת השמש, כי עוד הכוכבים־הקבועים עומדים במסלותם גם היום כאז וכעתה, ואולם שרשי הדבר שנים הם: השמש נעה ונדה בשמים אך לאט לאט והליכותיה כאין וכאפס נחשבו, עד כי גם הכוכבים־הקבועים הקרובים אליה לא יראנו כל תנועה וכל שנוי בשמים; או להפך: השמש נעה ונדה במרוצה ובחפזון, ואולם הכוכבים־הקבועים רחוקים ממנה מאד מאד, עד כי לא יֻכּר כל שנוי וכל תמורה במקומותיהם, וגם למראה עין לא ימושו ממקומם בלתי אם מקצה מאות שנים. – ומי משני הדברים האלה הוא הנכן בפעם הזאת לדעת על פיו את משפט מקום השמש?

הרבה נסיונות נעשו בדורותינו למֹד את מרחק אחד הכוכבים הקבועים לדעת עד כמה ירחק מן האדמה, וכל החוקרים גם יחדו ידעו כי אך דרך אחת לפניהם לדעת את המרחק, אם יערכו את מצב האדמה בשמים בחצי השנה האחד לעמת מצבה בחצי השני, ואם על פי הדבר הזה יערכו את תנועת אחד הכוכבים בשמים כפי אשר ימוש ממקומו למראה עין לרגל תנועת האדמה, ואז יוכלו על פי חקי ההנדסה לדעת את מרחק הכוכב מן האדמה (ראה מאמרנו “הנצח וידיעות הטבע” בחלק הזה); וכל הנסיונות הרבים אשר עשו התוכנים לא הועילו, אחרי כי הכלים אשר היו בידם לא נעשו עוד כמשפט, עד שקם בעססעל הגדול, ובשנת 1837 החל למֹד בכליו החדש אשר עשה לו את הכוכב “61” אשר במזל אוז־הבר, וימצא מדה נכונה למרחקו ויוכיח כי יותר משמונה שנים תעבורנה לאורו מיום צאתו מן הכוכב ועד נגעו אל פני האדמה; ואחרי בעססעל באו תוכנים אחרים ויצאו כלם בעקבותיו, וימדו עוד כוכבים־קבועים אחדים, ויצליחו; על פי המדות האלה נדע כיום את מקום השמש בשמים.

אבל על פי המדות האלה, לא נוכל לדעת בלתי אם את דרך השמש בשמים, להוכיח אנה פניה מועדות, אם על ימין או על שמאל, אם למעלה ואם למטה, ואולם לא נדע על פיהן אם היא תקרב לבוּא אלינו ואם תרחק ללכת ממנו – והשאלה הזאת היתה כאבן נגף על דרכי התוכנים, ולא יכלו לאמץ את לבם לגשת אליה, כי ידעו אשר לא להם פתרונים; אך בעוד הם עושים כה וכה, והנה גלו בונזען וקירכֿהאָף את משפטי מראות החשמל, וחדשה נהיתה בארץ על החימיה ועל הפֿיזיק ועל התוכנה. – אם נביט אל החשמל אשר לאחד הכוכבים־הקבועים, נמצא את הקוים הדקים המוצגים לבדם בינות לצבעים, והקוים האלה לא ימושו ממקומם בתוך החשמל כל העת אשר לא ימוש הכוכב ממקומו בשמים ממעל, ואך ברגע אשר ינוע הכוכב כמעט, ונעו גם הקוים בתוך החשמל; אם ירחק הכוכב מאתנו, ימושו הקוים בתוך החשמל ויפנו אל העבר האדום אשר בו, ואם יקרב הכוכב אלינו, ונדו גם הקוים ובאו אל עבר התכלת הכהה אשר בתוך החשמל.

ובכן אפוא נצליח לדעת על פי מראות החשמל את ערך השמש בין יתר הכוכבים־הקבועים, ואת חלקו וגורלו, ואת חמרו ואורו; ואלה הדברים אשר נשים לפני הקורא:

השמש ינוע על קטרו ככל כוכבי־לכת הנודעים לנו, ותקופתו זאת יכלה כפעם בפעם מקצה עשרים וחמשה ימים, כי כן יורונו הבהרות אשר נראה על פניו; ובזאת דומה אל הכוכבים־הקבועים האחרים, כי כמראות האלה נראו גם בהם. – השמש הוא כדור בוער באש, וסביב לו מעטפת אור אשר יעטה כשלמה, וגם יקיא חמרים בוערים באש, הם חמרי אויר יסוד־מים, ומשפטם כמשפט להבות האש אשר יקיאו הררי־אש על פני האדמה, ואך גדולים ואדירים עמודי האש על פני השמש עד מאד; וגם בזאת דומה אל אלפי כוכבים־קבועים אחרים אשר נחקרו על פי החשמל, ואשר גם להם חמרים כחמרים האלה. – השמש ינוע ממקומו בשמים, הלוך ונוע, ואת כל כוכבי־לכת אשר לו יסיע אתו, וגם את האדמה יסיע אתו בתנועתו זאת אחרי כי גם היא בכוכבי־לכת תתחשב; אכן אין אתנו יודע אם נתונים⁶ כוכבי־לכת גם לכוכבים־קבועים אחרים, וגם אין לנו אותות להכחיש על פיהם את הדבר הזה.

אם נפן עתה אל השכנים הקרובים אל השמש מן הכוכבים־הקבועים, נמצא כי הכוכב “61” במזל אוז־הבר איננו הקרוב אליה מכל הכוכבים האחרים, כי אם כוכב מבני המעלה הראשונה, אשר במזל קנטור, הוא הקרוב; ואנחנו היושבים על האדמה, על פני חצי הכדור הצפוני, לא נראה את המזל הזה, ואך הבא אל חצי הכדור הדרומי, וראה את המזל הזה בשמים בלילה, ולו אור יקרות ויפעה והדר עד מאד; והחוקרים מדדו את מרחק הכוכב ההוא אשר ירחק מן השמש, ולפי מושג האדם גדול ועצום המרחק הזה מאד, כי אורו לא יגיע אלינו מיום צאתו ממקורו עד אם יִכלו לו שלש שנים ושבעה ירחים, ואולם מעט ומצער הוא בשמי השמים.

והשמש עומד בשמים בתוך שני כוכבים, שהם היפים והנהדרים מכל כוכבי השמים, מזה אחד ומזה אחד, והוא עומד בתָוך; הכוכב האחד הוא זיריוס, המהולל באורו העצום, והוא נראה לעין כל איש בימי החרף בבוא הערב, והכוכב השני הוא “וועגא”, והוא כוכב מבני המעלה הראשונה אשר במזל לירא (כנור); ומרחק שניהם אשר ירחקו מן השמש כמעט אחד הוא, כי אור זיריוס יגיע אלינו מקצה 14 שנה ומעלה, ואור וועגא מקצה 15 שנה ושמונה ירחים; והיה אם יעלה איש השמימה עד מרחק עד קץ, לראות משם את שלשת הכוכבים, את זיריוס ואת השמש ואת וועגא, איש אחר רעהו במעמד שלשתם, אז יהיו בעיניו כשלשת הכוכבים אשר נראה אנחנו על פני האדמה בנשאנו את עינינו אל פני המזל כסיל.

וזיריוס קרוב אל פאתי השמים אשר משם ירחק השמש בלכתו, והכוכב וועגא קרוב אל פאתי השמים אשר שמה יפנה השמש ללכת, ועל פי החשבונות אשר הביאו החוקרים לרגלי מראות החשמל נדע כי הדרך הזאת רחוקה מאד, ומהלך עשרת מיל ילך השמש בנסעו מעם פני זיריוס, והוא 1/4000 ממרוצת האור; כי על כן נדע על פי חשבון קל אשר אם נניח כי וועגא וזיריוס לא יסורו ולא ימושו ממקומם אף במעט, אז יגיע השמש מקצה 3200 שנה אל חצי הדרך בין וועגא וזיריוס, כי כיום הזה הן לא יעמוד עוד השמש בחצי הדרך, והוא קרוב עתה אל זיריוס יותר מאשר לוועגא, ואך במלאת העת האמורה ושני הכוכבים משני עבריו לא ימושו ולא ינועו ממקומם, אז נראהו בעמדו בחֵצי בדיוק ובצמצום, וכאשר יוסיף ללכת כן יקרב אל וועגא וכן ירחק מזיריוס.

אכן עתה, נעלה נא השמימה ונשב כמעט קט על פני השמש בנסעו מזיריוס לוועגא, ואת הקו הישר בין שני הכוכבים האלה נשוה נא לנגדנו תמיד, ואת פנינו נשים אל מול פני וועגא, ולזיריוס נפנה ערף, או אז נמצא מקום רחב ידים להביט משם על פני השכנים הקרובים אל השמש.

אם נביט משם על ימין מתחת לנו, נראה בקרבת הציר הדרומי את הכוכב מבני המעלה הראשונה אשר במזל קנטור, אשר דברנו בו למעלה, והוא הקרוב אל השמש, כאמור, ובנסענו עם השמש לדרכו, לא נרחיק ללכת מן הכוכב בלתי אם מעט מאד, ואורו הבא אלינו מקצה שלש שנים ושבעה ירחים, יוסיף ללכת עמנו ולשלחנו על כל הדרך; וכיום הזה לא ידעו עוד התוכנים אם גם לו תנועה לנוע ממקומו, ואם יש יום אשר יחדל מהיות שכננו הקרוב אלינו, והימים הבאים יודיעונו את כל אלה. – אם נשא את עינינו מזה ונביט למעלה על שמאל, נראה את הכוכב היפה קאפעללא במזל העגלון, ופה על פני האדמה יֵראה אלינו הכוכב הזה בלילי החרף בראשית הערב, והנה הוא עומד ממעל לראשנו על פני קדקדנו, וגם הוא בין שכנינו יתחשב, אם כי הוא הרחוק מכל הכוכבים־הקבועים אשר היתה לאל ידנו למֹד אותם, כי הנה שבעים שנה ועשרה ירחים ידרוש לו אור הכוכב הזה מיום צאתו ממקורו ועד בואו אלינו; והיה אם נניח כי ברגע הזה מדי כתבנו את הדברים האלה יכבה פתאם קאפעללא בשמים, אז לא יסוף אורו מנגדנו ואנחנו לא נדע כי כבה, עד מלאת שבעים שנה ועשרה ירחים מן היום הזה ומעלה. – אם נסב את עינינו מקאפעללא להביט למעלה על ימין, נראה מזל עָשׁ (ובעמים יקראו לו הדֹב הגדול) את הכוכב אשר התוכנים יסמנוהו בלוחות הכוכבים אשר להם עם האות היונית t, והוא מבני המעלה השלישית ואורו מעט, ואף אותו מדדו וימצאו כי גם הוא נוסף על שכניו הקרובים אל השמש, ואורו יגיע אלינו מקצה ½24 שנה; ואם נוסיף להביט על ימין משם ומעלה ואת עינינו נוריד כמעט, נראה את ארקטורוס (שומר הדוב), והוא מבני המעלה הראשונה, ואורו גם הוא ידרוש לו ½25 שנה; ובכן נראה כי כמעט מרחק אחד לו ולכוכב ι בהרחיקם מן השמש, והשמש ושני הכוכבים האלה יהיו בעינינו כדמות “משולש”, והאור היוצא מן הכוכב האחד ועד בואו אל השני ידרוש לו כחצי יובל שנים; אכן אין אתנו יודע עוד אם המערכה המשולשת הזאת איננה גם היא על פי חקים מיוחדים אשר בחקי הטבע.

אם נביט לפנים אל מול עבר פנינו, נראה את הכוכב הצפוני הנודע, וגם את מרחקו מדדו, והנה שלשים שנה ושמונה ירחים ידרוש לו ⁷

כאן חסר חלק

הן לא נבין אם לא נאמר כי גם הדבר שנקרא לו כח חימי אך מעשה תנופות הוא (ומראות הפעולות החימיות בקרב החשמל יעידו לנו כי כן הוא), והתנופות ישתנו והיו לתנופות חום. – ובכן אפוא נדע כי החום מעשה הוא אשר יֵעשה על פי דרכים שונים. – אכן הן נדע כי על פי החום יכול נוכל להוליד גם תנועות גדולות, כי כן נראה בשימנו עין על מכונות הקיטור השונות, וכן יוליד החום את העלעקטריות, וכן יעשה גם מעשים חימיים וכן יהיה גם לאור.

כל הדברים האלה נאמנו מאד זה ימים רבים ויהיו לאיתנים מוסדי חכמה אשר לא ימוטו עוד, והנה זה נוסף עליהם גם דבר “חק קיום הכח” אשר באר לנו את משפט החום באר היטב, והחק הנאמן הזה הלא הוא הדבר אשר דבר העלמהאָלטץ עוד בשנת 1847 בהשמיעו אותנו את מחשבתו הנפלאה כי כל הדברים אשר אמרנו עליהם עד כה שהם כחות יחידים הפועלים איש איש על פי דרכו, הם אך תולדות ושנויים אשר לכח אחד יחיד ומיוחד. – אמנם בימים ההם לא הוכיח עוד העלמהאָלטץ ולא הביא עוד אותות ומופתים בלתי אם בִדבר שני מראות לבד, מראה הכח החי אשר לתנועה ומראה כח החום; ואולם גם הוא אמר בפה מלא כי בעלי המחקר לא יעמדו תחתיהם וכי יש יום והם יכירו וידעו כי גם הכח החימי והכח העלעקטרי והכח המאגנעטי כח אחד הוא. – ואחריו היה החוקר האנגלי גראָוו אשר נסה להוכיח ברב ענין כי כל הכחות תולדות כח אחד הם, ומיום אל יום רבו ויעצמו האותות להוכיח כדבר הזה, ומיום אל יום נמצאו דברים אשר הראו כי החימיה והעלעקטריות והמאגנעטיות והחום דבקים איש באחיו, עד כי פסו אמונים אשר האמינו “בכחות” באמונה שלמה, ואמונת האחדות נשאה ראש, וכל החוקרים מרחוק ומקרוב יודעים כיום הזה כי לפתע פתאם יבוא גואל צדק אשר יצלח נסיון אחד בידו או אשר ימצא המצאה חדשה או אשר יביא חשבון עמוק להוכיח ברגע אחד את אחדות הכחות, והיה הכח האחד למלך על כל הארץ ועל כל השמים, וביום ההוא יהיה הכח אחד ושמו אחד!

ובעת אשר הכירו החוקרים אשר בארץ המה את תורת האחדות אשר שרו אותה ולא עתה, נשאו התוכנים את עיניהם השמימה וימצאו חדשות ונצורות אשר על פיהן יָדעו כי השמש איננה אך חמר מוצק לבד אשר לא יעשה דבר בלתי אם ימשוך חמרים אחרים בכחו המושך, כי מראות חדשים ראו התוכנים בפני השמש; השמש לא יעמוד דום כי אם ילך גם הוא הלוך ונסוע ברקיע השמים, ורקיע השמים איננו ריק כי אם מלא עצם דק וזך אשר לא נראהו ואשר לא נדע נכנהו, כי כן העידו לנו כוכבי־השבט של ענרע ושל השמש לא יעמוד דום כי אם ילך גם הוא הלוך ונסוע ברקיע השמים, ורקיע השמים איננו ריק כי אם מלא עצם דק וזך אשר לא נראהו ואשר לא נדע נכנהו, כי כן העידו לנו כוכבי־השבט של ענקע ושל פֿיי (Faye) ; והאנגלי סהאָמזאן הצליח על פי חשבונות נפלאים למצוא גם נתיבות לדעת משקל לעצם ההוא; ואבני־האש הנופלות מן השמים הוכיחו לנו גם הן כי נמצא חמר רב ברקיע השמים; והבהרות אשר על פני השמש הביאו לנו חדשות גם הן להוכיח כי יש מעטפה סביב גוף השמש; ולקויי החמה הגדולים הוכיחו כי יש מעטפת בוערת באש (גבנונים) על פני השמש מלבד מעטפת האור; ואז קמו גם קירכֿהאָף ובונזען בחדשותיהם וירַאו אותנו כי מיני מתכת הרבה עולים באש על פני השמש, וסהאָמזאן נסה להוכיח כי היסודות ההם אינם מיסודות השמש כי אם משפט להם כמשפט אבני־אש הנופלות על האדמה, שהם נופלים שם אל תוך השמש; ותקטן לנו כל זאת, והנה באו בונזען וראָסקאָע ויראו אותנו כי השמש איננו אך מקור חום לבד כי אם גם הכח החימי מבטנו יצא. – והיה אם נשים לב אל כל הדברים האלה אשר ברקיע השמים ואם נזכור עד כמה תגדל הפעולה אשר יפעל השמש בפני האדמה, אז יבין הקורא כי לא נרשיע כביר אם נדבר כדברים האלה לאמר:

כל הימים אשר חשבנו כי השמש הוא חמר מוצק העומד דומם ברקיע השמים, אשר לא יעשה דבר בלתי אם יפעל בכחו המושך בפני כל הכוכבים הסובבים אותו, לא היה לנו משעול אחר לבאר את כל המעשים הנעשים בטבע ואת כל המראות החימיים הנראים בארץ, בלתי אם באמרנו כי “כחות” נפלאים נמצאים בקרב האטמים אשר לכל החמרים; ואולם כיום הזה אשר נדע כי השמש איננו חמר מוצק כי אם חמר העושה גם הוא נפלאות גדולות בשמים ופועל פעולות חימיות ולא ישבות אף רגע מעשות מלאכה, הנה כי כן בא היום הגיע העת אשר נלכה לבקש את תולדות “חק קיום הכח” אשר נִבּא להן העלמהאָלטץ עוד בשנת 1847, ותוצאות הדברים האלה הלא תהיינה כי כל החוקרים יכירו וידעו אשר כל הכחות השונים אך תולדות ושנויים הם של כח אחד יחיד ומיוחד, ומקור הכח האחד גם הוא אחד הוא, ומוצאו מפעולות התנופות אשר לשמש!

כז. חידות כח השמש.    🔗

אולי יהיה בכם איש אשר יחשוב בלבו לאמר: אכן נקל מאד לכל חוקר לקחת את כל הדבר הקשה ואת כל הנפלאות וחורות אשר ימצא פה בארץ ולהעלותן השמימה אל מקום אשר יד איש לא תגיע עוד אליהן לחקור ולדרוש אותן, ולהבטיח אותנו על שוא כי יש פתרונים לכל החידות בחיק העתיד אשר יבוא! כי מי יעלה לנו השמימה לראות הכנים הדברים אם לא? ואף גם זאת כי אנחנו שמנו את השמש לאליל גדול ונורא כאחד האלילים אשר האמינו בו העמים הקדמונים, ואת כל המעשים הנעשים בארץ אומרים אנחנו לאליל הזה! ואולם יזכרו נא הקוראים וישימו לב כי לא חידה חדשה קמה על פי הדבר הזה, אשר לא היתה בראשונה, כי אם אך זאת חפצנו, לקחת את כל החידות יחדו ולשום אותן לחידה אחת; ובזאת נבוא עתה לקוראינו להשיב על תוכחת עוד בטרם הוכיחו ובטרם שאלו.

כי הנה זה היום הוכיחו לנו מראות האור אשר לא יחדל השמש אף רגע מתנופותיו או כי יניף תנופות את עצם השמים הסובב אותו, באין יודע איככה יהיה כדבר הזה. – ואת הנסיונות אשר עשה מעללאָני הן עוד יזכור הקורא, כפי אשר דברנו בם בפרק השמיני בחלק השמונה עשר מספרנו, להראות כי גם תנופות חום יניף השמש את העצם הסובב אותו, מלבד תנופות האור האמורות. – אכן הנה תנופות יוצאות מן השמש, הנבדלות מתנופות האור ומתנופות החום גם יחדו, ועל פיהן יֵעשו מעשים חימיים כאשר תראינה עיני העושה במלאכת הפֿוטוגראפֿיה יום יום. – אלה הם שלשת הדברים אשר בעינינו נראה, ואשר היו לאיתנים מוסדי חכמה אשר לא ימוטו עוד, אחרי כי הם מעשים שנעשים ואין להם דבר עם דמיונות והנחות; ואולם אם נשאל: איככה יהיה כדבר הזה? ומה הסבה אשר על פיה היא שומה כי תנופות כאלה וכאלה תצאנה מן השמש? אז לא נמצא מענה, ונביאי החכמה לא ימצאו חזון.

אכן עוד יכבד פשר החידה הזאת שבעתים, אם נשים אל לב כי חלקי עצם השמים יונפו ויורמו אל כל עבר, ועושים הם גם תנועות עגולות, ועל פי הדבר הזה יכבד ממנו מאד להבין כמה גדול כח השמש לפעול פעולה כזאת בפני העצם הסובב אותו, ואיך תצאנה התנועות לפעלן; ועוד יכבד הדבר שבעתים אם נשים לב אל המשפט אשר השמיעו החכמים כי תנופות יוצאות מן השמש אשר במעלות שונות תבואנה אלינו, פעם מעט מעט ופעם במהירות ופעם בחפזון, ולפי המעלות האלה כן תהיינה לעינינו אם לאור ואם לחום ואם לחימיה: ולרגלי משפט אמת זה, הן יכבד ממנו שבעתים להבין את מעשי השמש ולדעת איך יוכל להוליד ברגע אחד תנופות בנות מעלות שונות, תנופות המתנהלות לאטן ותנופות הבאות בחפזון, ואיך יוכל לשלוח לנו גם כח אור וכח חום וכח חימי בזמן אחד? – הן יודעים אנחנו נאמנה כי הדבר הזה כן הוא וזאת חקת התורה, אבל במה כח השמש גדול לעשות נפלאות גדולות כאלה, להניף את העצם תנופה אחת, והתנופה הזאת מתפרדת ומתחלקת והיתה לגלים שונים, והגלים עוברים את עולמי הבריאה איש איש על פי דרכו, וחקותיהם שונות ומסתירות אשה את אחותה עד כי לא נמצא בהן נתיבה?

ובכן אפוא רואות עינינו כי על אדמת פליאות עומדות רגלינו, ולא יֵעָרר ולא יזָמר עוד השדה הזה, ורק דמיונות והשערות ישפקו לנו הפעם; ובחיק השמש אשר יוטל אליו כל החידה הגדולה והנוראה אשר נקרא לה “כח”, שם נבקש פתרונים גם לחידה הזאת, לדעת במה יעשה השמש כזאת וכזאת. – אבל אם יכֻפר לחוקרים עון ההשערות בעמדם על אדמת פליאות כזאת, אז יכפר גם לנו העון, אם נהגה דעה אשר לא זרה ולא נפלאה היא ממנו, ואשר על פיה נבין כי כל הפעולות אשר יפעל השמש בקרב העצם, תולדות כח אחד הן, והכח האחד הזה הלא נאמן הוא בכל בית הטבע, ואולי הוא אבי כל הפעולות השונות הנעשות בארץ אשר עד היום קראנו להן: כחות שונים! – ואת הקורא נבקש כי יתן לדברינו אזנים קשובות, בבואנו לשום לפניו את משפט הדעה ההיא בפרק הבא.

כח. הכח המושך ותנופות עצם השמים.    🔗

הכח, אשר לפי דעתנו הוא הפועל את כל הפעולות הנפלאות בקרב השמש והאו אבי התנופות בעצם השמים, איננו כח חדש אשר זה חדש מקרוב בא, כי זה לנו כמאתים שנה אשר מצא ניוטאן הגדול את חקותיו, והוא נודע בשם הכח המושך אשר לחמרים, והכח הזה נאמן בכל בית הטבע מאז ועד היום, וחקותיו ומשפטיו נכונים ונאמנים גם בארץ וגם בשמים, וגם בכל הדבר החדש אשר נגלה לנו זה עתה, יורנו כי מחשבותיו נושאים בד בבד עם חשבון החקים אשר לכח המושך. – ומי הוליד את הכח הזה? מי נטע חפץ בלב כל חלק וחלק מן החמרים אשר על פיו ישאף תמיד אל משנהו? אם נשאל את השאלות האלה את פי החוקרים לא נמצא חזון מאתם, והם אך באחד! חקה היא, גזרה היא מלפני הטבע! ולכן גם אנחנו לא נבקש לדעת את שרשי הכח הזה, ונשים פנינו אך אל הפעולות היוצאות ממנו; ואנחנו נערוב לבנו הפעם לחוות דעתנו גם אנו בדבר הפעולות האלה ומשפטיהן ודרכיהן, אם כי עד היום הזה לא נסה עוד אחד החוקרים להשמיע כדברים האלה בשער. – וזה הדבר אשר יהיה לנו להנחה למשפטנו:

הכח המושך אשר לחמרים או אשר לשמש איננו כח אשר יעשה פעולתו באין מעצור, כי אם לסירוגין יעשה אותן, ורֶוח ישים כפעם בפעם בין משיכה למשיכה, עד כי מרגע היות המשיכה האחת ועד קום השנית, תהיה הפסקה כפעם בפעם.

זאת היא ההנחה אשר נחפוץ לשום בראשונה לפני הקורא – והיא לא תשנה דבר או חצי דבר בכל חקות הכח המושך אשר מאז ועד היום, וגם על פיה יאָמנו כל חקותיו ומשפטיו ולא יפול ממנו צרור ארצה גם אם נקבל את ההנחה הזאת, כי ההפסקות תצאנה מבוהלות ודחופות עד כי תהיינה כלא היו; ואם אותות נבקש, הלא נמצא כי גם הקול היורד לתוך האזן איננו בא כאחד כי אם חלקים חלקים לסירוגין, ובכל זאת ישמע באזנינו כאחד ולא נכיר את שבריו, וגם האור הנוגע אל העין איננו בא אלינו בתור חוט אחד המשוך מן השמש ועד העין כי אם חלקים חלקים לסירוגין, ובכל זאת יֵראה לנו כאחד ולא נכיר את חצציו; וגם הכח המאגנעטי כן הוא, אשר יוכל לעשות את פעולתו חלקים חלקים ואנחנו לא נכיר ולא נדע, וגם משפט הזרם העלעקטרי כן הוא, ומדוע אפוא יגרע חלק הכח המושך אשר לחמרים, ומדוע יבצר ממנו להשמיע משפט כי גם הוא יוכל לעשות את פעולתו חלקים חלקים במרוצה ובחפזון עד כי לא נכיר ולא נדע בחדלו ובהחלו? ובכן אפוא נניח נא הפעם כי הכח המושך אשר לשמש עושה פעולתו לסירוגין, והפסקות ישים בין משיכה למשיכה במרוצה ובחפזון עד כי לא נכיר אותן; – וגם חקי הנפילה יעידו לנו כי הכח המושך עושה את פעולתו חלקים חלקים, ויחלק אותם לפרקים קטנים.

אכן אם לא תשַנה ההנחה הזאת ברב או במעט את חקות השמים ואת מראות התנועות ואת יסודות ההנדסה, הנה שנויים רבים אִתּה לשנות לטוב את כל חקות מראות הטבע אשר נראה במרחבי הבריאה, ולבאר לנו באר היטב את כל הדבר הקשה, – עצם השמים המלא את מרחבי הבריאה באין רואה ובאין מכיר אותו, עשוי חמר רך אשר כל פעולה שֶׁתֵּעָשֶׂה בו תעיק אותו תחתיו, ואשר בַּחֲדוֹל הפעולה ממנו רגע אחד ישוב להרחיב את גבולו כבראשונה; ובתוך העצם הזה נמצא את השמש, והוא פועל בכחו המושך בפני העצם הסובב אותו, ואולם הפעולה הזאת עשויה לסירוגים כאמור, ולכן ברגע היות המשיכה יתלקט העצם ויתעבה מסביב לשמש, וברגע חדלה ישוב גם העצם לאחור כל עמת שבא, וכן יונף ויורם פעם בכה ופעם בכה, וכן תהיינה לו התנופות הנפלאות מקצה השמים אשר מסביב לשמש ועד החמרים אשר על פני האדמה.

אכן כל חלק וחלק מן העצם אשר הונף ואשר הורם, מן השמים ועד הארץ, לא יוכל ללכת דרך קו ישר קדימה ולשוב דרך קו ישר אחורנית, אחרי כי גם השמש בשמים לא יעמוד דום והוא עושה תמיד שתי תנועות בתוך העצם הסובב אותו, תנועה אחת בהקיפו את פני קטרו, ותנועה אחת בעברו את מרחבי השמים דרך שבעה מיל בזעקונדע אחת, וכל קורא הן יביא לבב חכמה להבין כי השמש בסובבו על קטרו, יגדל כח תנועתו בחלקי הקו־המשוה אשר לו מכח התנועה אשר לו בפאתי ציריו. – ועל פי מראות נטית־האור ידענו כי בנסוע השמש בשמים או בנסוע הכוכבים האחרים, לא יסע עמם גם העצם כי אם יעמוד תחתיו, ולכן כאשר יסע השמש וכאשר ימשוך את העצם בכחו המושך רגע אחד, ישוב העצם כרגע למקומו בהיות ההפסקה, ובזאת תקום התנופה השניה, ולא תהיה עוד דרך קו ישר כמשפט התנופה הראשונה אשר אמרנו כי אם דרך קו נצב.

אכן אם נשים לב אל תנועת השמש סביב על קטרה בעת אשר הלוך תלך גם אל פאתי השמים ששם המזל ארקולוס, ומצאנו כי עוד תנופה שלישית תניף השמש את עצם השמים, על פי תנועת קטרה ועל פי הליכותיה, וזאת הפעם יונף ויורם העצם דרך קו נצב המקביל אל התנופות הראשונות. – הנה כי כן יצא לנו כאור משפט, כי על פי ההנחה שאמרנו בדבר הכח המושך אשר לשמש ועל פי שתי התנועות שהשמש עושה בשמים, יונף ויורם כל חלק וחלק מן העצם בשלשה דרכים אשר יקראו להם בעלי המחקר רְחָקים או שיעורים (דימענזיאָנען), והם שעור ארך ושעור רחב ושעור גֹבַהּ (עֹבִי), ובשלשה דרכים אלה יעבור כל חלק וחלק מן העצם את מלא כל הבריאה.

אבל אם אמת נכון הדבר כי השמש בכחו המושך יוכל להניף ולהרים את עצם השמים אל כל שלשת הָרְחָקִים, אז אך הוא לבדו מקור כל מראות הטבע הוא; והחום והאור והכח העלעקטרי והכח החימי וגם מלאכת התנועה יהיו לנו עתה אך לתנופות אשר פנים שונות להן ואשר מינים ממינים שונים יֵראו אלינו; ולכן נאמר כי סבת תנופות העצם וסבת כל המראות החימיים ומראות הטבע סבה אחת היא; וכמשפט השמש אשר בכחו המושך הוא מקור כל תנועות גרמי צבאיו ממעל, כן משפטו להיות בכחו המושך למקור כל הכחות אשר על פני הארץ מתחת.

כט. השקפה.    🔗

הן נסינו לחשוף את מקור הכח האחד, אשר אליו אמרנו: הוא יהיה לנו לאבי כל הכחות הרבים השונים, ותהי מחשבתנו כי הכח המושך הוא האחד המבוקש; ולרגלי הנסיון הזה אשר נסינו סרנו מן הדרך ונתמכר להגות ולהרות דמיונות והשערות רבים, ואת הידיעות הנכונות אשר היו לאיתנים מוסדי החכמה זנחנו כמעט, ואולם עתה נשובה נא אל מקור המים החיים אשר ישובבו נפשנו בכל עת, ובשימנו “השקפה” לפני הקוראים להשקיף משם על ראשי כל הדברים אשר נגענו אליהם, וראו עיניהם את השלל הרב אשר מצאנו עד עתה, והבינו כי הולכים אנחנו הלוך וקרב אל המטרה מיום אל יום, וכי ימים באים וכל חקות הטבע יגולו לפנינו כספר וכל איש אשר רוח בו יקרא בהם וידע את כל אשר נעשה ואת כל אשר יֵעשה.

הנה כי כן ידע הקורא כי חק קיום הכח אשר שמנו לפניו בפרקים הראשונים, הוא אחד מן הנפלאות הכי נכבדות אשר ראו עיני הדור הזה; והחוקרים מכל עבָרים ומכל פנות באו ויביאו איש איש בחצן את אותותיו ואת מופתיו, זה בכה וזה בכה, להוכיח כי אין כח בארץ אשר יאבד, וכי מראש ימות עולם מיום ברֹא הטבע את הכח, מדה אחת נכונה ברא אותו, ולא החסיר עוד ממנו ולא העדיף עוד עליו מאז ועד היום הזה; כמשפט החמר כן משפט הכח, והוא לנצח יעמוד; ואם יראה הרואה והאמין כי אבד הכח מן הארץ, ובאו החוקרים והראו אותו כי אך הַחֲליף הֶחֱליף את צורתו את צורתו ויהי לאחר והוא לא אבד, וכן בראות הרואה כי קם כח חדש לעיניו, ובא החוקר וַחֲקָרוֹ, וחק ומשפט הורה אותו להבין כי לא נולד הכח לעיניו, כי אם כח ישן הוא אשר פשט צורה וילבש צורה אחרת. – וגם הסוד הכי נכבד אשר בטבע, סוד חיי הצמח והחיה והאדם, ימצא פתרונים לו על פי חק קיום הכח; כי גם פעולות חייהם לא תֵעשינה בכוחות חדשים כי אם בכח שכבר היה לעולמים, ובהיות הזרע המת לצמח חי והביצה המתה כי תהיה לאפרוח או ליונק חי, וידעו כיום הזה כי לא כחות חדשים היו פה לעינינו לתנועה ולחום כי אם כחות שהיו לפנים בקרב החום הבא מן החוץ ובקרב מיני המזון, והכחות האלה פשטו צורה וילבשו צורה עד בלתי הכיר אותם, והכחות הנמצאים בקרב החי (כחות הפעולה) נושאים תמיד בד בבד עם כחות החום והמזון הבאים מן החוץ.

הכחות הבאים אל תוך הצמח, והטמונים בו עד היותו לאכלה לפי הנפש החיה ועד היותם לתנועה ולפעולה בקרב החי, הכחות האלה מן השמש יבואו ועל קרני החום והחימיה ינשאו; השמש עושה בארץ פעולות נפלאות ועולל עלילות גדולות, וגם האדם יקח את חלקו מאשר נתן לו השמש, כי כל המזון אשר הוא אוכל ידי השמש עשו אותו, והמזון יהיה בו לחמר ולרוח; ולכן בראותנו איש אשר בשר יהיה בו וידענו כי חום השמש הוא, ואשר שאר רוח לו וידענו כי חום השמש הוא; ואם ישב החוקר בחדר משכיתו לחקור חקר ולקנות תחבולות ולהגות דעות ולמצוא פתרונים לרזי עולם – מי עשה לו את כל הכבוד הזה? הלא אך המזון אשר בא אל קרבו ואשר אך חום השמש עשה אותו; ואנחנו בשבתנו אל שולחן הסופרים להעמיק חקר ולשום לפני קוראינו “ידיעות הטבע”, ולפנינו עבודה גדולה לקחת עמנו דברים ולדבר באזני הקוראים עברית, למען יבינו בנקל את כל הדבר הקשה – מי זה אפוא המוליד בנו מחשבות ומי המדבר מתוך גרוננו? הלא אך מעט האכל אשר אכלנו היום ואשר מן הצמח לקחנוהו שהיתה בו יד חום השמש, ומעט החום אשר הֵחַם אותנו. – זה הדבר אשר דברנו לא אחת ושתים: השמש הוא מקור חיים!

והשמש האם איננו סר למשמעת “חק קיום הכח”? – הן חקות הטבע חקים נאמנים ואיתנים הם לעד לעולם, מקצה השמים ועד קצה השמים, וכמשפטם בארץ מתחת כן משפטם בשמים ממעל; חקות המשקל נאמנו מאד בארץ, וגם בשמים לא נמצא אף כוכב אחד אשר יסור מן החקים ההם; הנפלאות הגדולות אשר מצאו בונזען וקירכֿהאָף בארץ, נאמנו גם בשמי שמים ממעל; המדה הנכונה אשר מצא פֿוקאָ לאור מאיר בחדרו, המדה הזאת נכונה ונאמנה היא גם לכל הכוכבים־הקבועים הרחוקים ממנו עד תכלית שמים; – הנה כי כן יהיה גם משפט חק קיום הכח, אשר תורה אחת וחקה אחת לו גם בארץ וגם בשמים, ולכן אין לנו דרך אחרת בלתי אם לחלוט כי יש יום והשמש יכבה או יאבד מן השמים, אחרי כי יערה את כל מקורו ויתן לנו את כל כחו, או כי גם השמש אך קַבל יקבל את כחו ממקום אחר.

אמנם עוד יזכור הקורא את כל אשר אמרנו בדבר המשפט הראשון, שהשמש יכבה או יאבד מן השמים, ולא נטל עוד עלינו לשוב לדבר את דברינו שנית; ובדבר המשפט השני, כי קבל יקבל השמש את כחותיו ממקור אחר, ושם ילבשו צורה אחרת והיו לאור ולחום ולחימיה, גם המשפט הזה לא הוכן עוד אל נכון והחוקרים טרם עוד הציבו לו יד; אכן קרוב הדבר לאמת כי כן הוא, אחרי כי כמראות האלה ראינו גם בארץ, והתקופה אשר יקיף הכח בארץ, תקופת עולמים היא, אשר יבין כל איש כי גם בשמים לא תחדל, וכמשפט אבני־האש הנופלות משמים ארצה, כה יהיה משפט החמרים הנופלים אל תוך השמש, אחרי כי הכח המושך אשר לשמש גדול מכח המושך אשר לאדמה פי שבעה, ובנפול החמרים לא יאבד כחם, כי אם יהפך וצורה אחרת ילבש והיה לתנופות אשר יניף את עצם השמים – ואולם כל הדברים האלה אך הנחות הם, כי על כן דעת לנבון נקל אשר עוד יבצר ממנו להביא חשבון לדעת את מכסת הכח הבא אל תוך השמש עד מלאת ספקו, למען היות ההכנסה מַקְבֶּלֶת אל ההוצאה.

והיה גם בבוא הימים והחוקרים יצליחו להוכיח כי אמת נכון הדבר: קבל יקבל השמש את כחו ממקום אחר, והוא אך את סגלתו ישנה לעשות אותו לקרני אור ולקרני חום ולקרני חימיה, וראינו גם אז והנה חידות חדשות תקומנה לפנינו ושאלות עצומות תשאלנה, אשר יכֹסו עליהן החוקרים איש איש לפי שכלו לבקש להן פתרונים, למען דעת מבטן מי יצא הכח ותנועת החמרים הנופלים אל תוך השמש מאין תמָצא.

הנה כי כן ילך האדם מחיל אל חיל, ורוחו הולך שואף אל המקום אשר שם יגלו לו כל מסתרי הטבע וחקותיו; כל פתרון יוליד חידה חדשה, וכאשר נוסיף דעת כן נרבה לבקש וכן נמצא סודות חדשים; אכן מדי לכתנו בדרך הזה, כן יֵאוֹרו עינינו וכן נרבה להבין את המראות הנפלאים אשר מסביב לנו, כי החקים הנאמנים והאיתנים יהיו לנו לעינים עד עולם, וידענו כי רוח אחד לכל היקום אשר לא ימוט לעולם, כי האמת לעולם עומדת!