א השמש והחיים

 

א. מקור חיים    🔗

העמים הקדמונים נִבּאו ובל ידעו מה, ויאמרו כי השמש מקור כל החיים הוא וסמל כל היקום שיעמול תחת השמש; וגם העמים החדשים מתנבאים במחנה, באמר כל היום כי האור הוא החיים; ועל החי יאמרו כי חיָתו בָאור תראה לאור באור החיים; ויקראו לחיים יום ולמות קראו לילה; ואת המת ילבישו לבנים להיות לו לאות לחיים, והמתאבלים ילבשו שחורים לזכור את יום המות…

אכן כל אלה אך רוחם הביעו לנו, אשר רחש לבם דבר טוב, ולא ידעו כי דבר אמת בפיהם, עד כי באו החוקרים בימינו ויראו והנה אמת נכון הדבר.

השמש הוא מקור כל החיים וכל היקום אשר על הארץ! כדברים האלה ישמיעו אותנו החוקרים אל נכון, כי כן חקרו וכן דרשו, ואנחנו נשים את כל אלה לפני הקוראים בפרקים הבאים; ואולם רב הדרך בין החוקרים ובין העמים הקדמונים, כי לא כמוהם מכבדים החוקרים את השמש לעבוד אותו ולהשתחות לו, ואך על פי מחקריהם היא שומה לדבר כדברים האלה, והחקירה היא הֶפֶך מן האמונה; כי האדם האמין יאמין אך באשר לא ידע, ואת אשר לא יבין יכבד, ואת אשר יהיה בעיניו למופת, יקדיש, וכאשר ירחיק ללכת מן האמת ומן הדעת כן יעריץ וכן יקדיש.

השמש מקור החיים הוא, יען כי עבודתו אשר הוא עובד גדולה ועצומה היא, עד כי אין לאדם מדה וקצב לערוך את ערך העבודה הזאת. – הן אך פעולת קרניו היא כי מלוא כל האויר המרחף על פני הקו המשוה אשר לאדמה, יתחמם, למען אשר יוכל לעלות השמימה ולתת מקום לאויר הבא משני עברי כדור האדמה לבוא ולזרום אל מול פני הקו המשוה והפעולה הזאת הלא גדולה ועצומה היא עד מאד, ואנחנו עוד מעט ונראה כי אך ממנה תוצאות לחיים. – כי הנה חקרו חוקרים ויוכיחו אשר אם נחפוץ להעריך את ערך כח החום, ולדמותו ולהשוותו אל הפעולה היוצאת לנו מכחות אחרים, אז נראה כי גדולה הפעולה היוצאת לנו מן הכח הזה להעלות את האויר השמימה ולמשוך אויר חדש מן הצירים אל פני הקו־המשוה, עד כי אם נחפוץ לעשות כמעשה הזה על פי כח־סוסים, לא ישפקו לנו כל הסוסים אשר בארץ לעשות לנו מן העבודה הזאת אף חלק אחד אחוז ממאת אלף.

* * *

והפעולה הזאת רבה ונכבדה היא מאד, כי ממנה לחיים תוצאות, כאשר עינינו תראינה: על פי זרם האויר האמור יהיה גם זרם המים, והלכו כל המים אשר בארץ ואשר מתחת לארץ, הָלֹךְ וְזָרם לדרכם; החום היוצא מפני השמש יניע את האויר ויוליך אותו בזרוע עז, והאויר בלכתו ובנסעו יינק את כל אדי המים היוצאים מכל מימי הנחלים והיאורות והימים, להפוך אותם לערפל ולעבים ולשלג ולגשם ולברד, ולהביא אותם אל כל אדמת ציה וחרֹב להפוך ארץ שממה לשדה תנובות; וחלקי המים האלה רבים ועצומים מאד מאד בכל שעה ושעה, והחכמים יודעים להעריך אותם על פי חלקי המים השבים מן הנחלים אל הים: היאור אשר במצרים ישפוך אל ים התיכון מים במדת חמש מאות מיליאן רגל־מעוקבת בכל שעה; המיסיסיפי אשר באמריקה ישפוך כאלפים מיליאן; נהר גיחון אשר בארץ הודו ישפוך גם הוא כאלפים מיליאן, ומדת מי נהר הריין אשר יעברו אצל עמעריך. תעלה עד 270 מיליאן רגל־מעוקבת בכל שעה ושעה. – אבל כל המים האלה ההולכים אל הימים, היה היו בראשונה בקרב האויר וממנו ירדו ארצה על פני כל הככר הגדול אשר שם לשטף תעָלה; והאויר גם הוא יאסוף את כל אדי המים אך על פי קרני השמש המושלות בו וכל הצמח וכל נפש החיה אשר על פני האדמה יחיו במים ומזרם הרים ירטבו, והיו המים ליסוד בקרבם, והחום היוצא מן השמש הלא הוא העמוד הראשון אשר כל החיים נשענים עליו.

וזאת היא התורה אשר כל העם מקצה ידעו אותה באר היטב זה מאז, והנה באו החוקרים אשר כיום ויוכיחו כי החום הוא ״כח" אשר ימד ואשר יספר, ולא אך את מעשיו ואת מפעליו אשר יעשה ואשר יפעל על פני הארץ יביאו בחשבון, כי גם חַשב יחשבו את דרך חום השמש ופעלו בשמי שמים; ואנחנו פה במאמרנו ״השמש והחיים" ננסה לשום לפני הקורא את משפט החום לפי כחו, והיו עינינו רואות חדשות אשר לא ידע עוד.

החוקרים החדשים בקשו וימצאו אשר מלבד כח החום אשר לשמש, ישנם בו עוד כחות אחרים שלמים וכן רבים, ומלבד הכח־המושך היוצא ממנו לשים שנויים בקרב כל הארץ, יצאו ממנו עוד כחות אחרים ושונים לשים גם הם שנויים רבים ולהוליד רגע רגע מראות חדשים אשר לא שערנו. – הנה אור יוצא מן השמש, וכל החכמים אשר מאז, חשבו כי האור אך מתוק הוא לעינים וזה כל פעלו, עד שקמו חוקרים חדשים בימינו ויוכיחו כי האור עושה פעולות חימיות רבות ועצומות בקרב הארץ ומראות רבים ועצומים יולדו על ידו, וגם אותו יוכלו לחשב ולתת לו מדה וקצב, וגם בפני כל נפש חיה ישים האור את פעולותיו להחיותו כיום הזה – ורבים אומרים כי על פי החימיה היא שומה – ולכן גם את הדברים האלה נשים לעיני קוראינו במאמרנו זה.

אכן מלבד אלה מצאו החוקרים החדשים בימים האחרונים דברים בקרב האור, והם נעלים על כל אשר מצאו עד היום, לתת נתיבה חדשה בלב ידיעות הטבע ולהקים עולמות חדשים, כי ארבעה יסודות חימיים חדשים מצאו בקרב האור אשר לא ידעו ולא עלה על לבם עד היום, יען כי אך מעטים המה מאד וכל עין לא תכירם, וגם על פי קרני־חזות גדולות ועצומות לא יֻכְּרוּ, וגם על פי החימיה לא נקנה תחבולות למצוא אותם, והנה הצליחו החוקרים פתאום לגלות עמוקות כאלה, וארבעת מיני המתכת ההם ערוכים לעינינו. – ואם כי הדברים האלה אינם נוגעים אל הענין אשר לפנינו ואל תכליתו, הנה גם אותם נשים לפני הקוראים, יען כי על פיהם נוכל להבין את משפט היסודות החימיים אשר לשמש או אשר למעטפת השמש, ועל הקוראים לדעת את חמרי יסודות השמש ותכונתו, מלבד הפעולות היוצאות ממנו.

הנה כי כן באו החוקרים לרגלי החקירות האלה וישאלו שאלות חדשות בדבר מעטפת האור אשר לשמש, ופתרונים חדשים הביאו על פי הלקוי הגדול, לקוי־השמש, אשר היה בחדש יולי בשנת 1860, והיה בהיות עוד לקויים גדולים כאלה, וראו החכמים אור חדש באור פני השמש; ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו נדבר באזני הקוראים גם על אדות הדבר הזה.

ומלבד הדבר הזה ננסה לדבר באזני הקוראים גם על אדות פעולת השמש אשר יפעל בפני הכח המאגנעטי אשר לאדמה, למען דעת אם השמש הוא העושה לסבב את פני המעשים האלה, ואם על פי זרמות העלעקטריות הסובבים את פני האדמה היא שומה. והכח העלעקטרי הלא רב ועצום הוא מאד מאד ופעלו נראה בכל אשר נפנה, ולכן גם הדברים האלה לנו הם הפעם לרגל הענין אשר נתּן לנו לענות בו.

ובכן הלא עיניך הרואות, אלופי הקורא, כי עֹל כבד העמסנו עלינו בפרקים הבאים האלה לשים לפניך את כל הדברים אשר אמרנו, וגם יגֹעַ ניגע לדבר צחות ונרדפה לבקש אמרות טהורות להבין לך את כל, ואתה כרב חסדך הן תתן לנו אזן קשבת ואת לבך תט לדברינו.

 

ב חק קיום הכח    🔗

למען דעת כי חום השמש ״כח" הוא ככל ״הכחות" האחרים, ולמען הכיר את מפעליו, עלינו לשום לפני קוראינו חק אחד מחקות הטבע אשר מצאו החוקרים בימים האחרונים, להוכיח מה זה משפט הכח, והחק הזה גדול ונכבד הוא עד מאד, כי לרגליו החלו החוקרים לבקש פתרונים לדעת: אם יש בטבע כחות רבים ושונים, או אם כל אלה יחדו אך כח אחד הוא אשר לו פנים שונים?

החק אשר אמרנו, נודע בין החכמים בשם ״חק קיום הכח", וזה משפטו: מאין לא נוכל לברוא יש ומתהו לא נעשה כל דבר וכן לא נוכל להשיב את כל יש לאין וידנו תקצר לשום דבר לתהו ואפס כי לא יתכן, ואך חליפות והמורות תראינה עינינו מסביב, כי החמרים פושטים צורה ולובשים צורה פעם בכה ופעם בכה; וכמשפט הזה גם משפט הכח היוצא מן החמרים: לעד ולנצח תקצר ידנו לברא כח חדש אשר לא היה עוד לעולמים ולעד ולנצח תקצר ידנו לאַבד ולכלות כח אחד מן הארץ עד תֻמו, כי הכחות לעולם יעמדו ולא יולדו ולא יסופו, ואנחנו בכל מעשינו אשר אנחנו עושים ובכל המכונות אשר נבנה, נשים אך חליפות ותמורות להכחות, פעם בכה ופעם בכה, והכחות אך פושטים צורה ולובשים צורה, וכל כח וכח יהפך כפעם בפעם לאחר – וזה הוא חק קיום הכח! על כי לא נכחד קימו לנצח ועל כי מעולם הוא, אם כי לפעמים נחשוב כי זה עתה נברא הכח לעינינו או כי זה עתה כחדנוהו מן הארץ.

הן נקל לקורא להבין את הדברים המעטים האלה אשר כל נפלא וכל זר אין בהם, ואולם מה תכבד המלאכה על החוקרים לבאר אותם על פי מופתים נכונים ונאמנים! ואף אמנם לא חדש עוד דבר הכחות וחקותיהם במעשה המכונות ואולם עוד חדש דבר משפט הכחות וחקותיהם במראות הטבע, והוא לא נקל לקורא למען אשר ירוץ בו; כי הנה על פי החק הדל הזה יש לאל ידנו להבין עתה מראות רבים ממראות הטבע, ועתה ידענו מה תורת הפיזיק (תורת מראות הטבע) שואלת מעמנו, ועל כלם נדע ונבין את תורת החום, וגם דרך מצאנו עתה לבקש פתרונים לדעת אם כחות רבים ושונים יש בטבע או אם אך כח אחד יֶשנוֹ ולו פנים שונים?

ובכן זה השם אשר קראנו באזני הקורא ״חק קיום הכח"! ואולם הקורא אשר יחפוץ לדעת מה השם הזה ומשפטו מה הוא, ואזנו לא אך מלין תבחן, הוא הלא יתן לנו אזן קשבת ולבו יט לאמרי פינו; ואנחנו טרם נשים פנינו אל הכחות אשר במראות הטבע, ננסה לדבר בראשונה על דבר הכחות אשר במעשה המכונות, וראשית הדברים נדבר על אדות מכונה קטנה אשר כל איש ואיש ידע אותה, ואשר בעיניו יראה ובאזניו ישמע יום יום את דבר קיום הכח אשר לה, והקוראים הלא יבינו את הדבר הזה היטב.

הלא ידעת את משפט מורה־השעות אשר תשא אתך בצלחת בגדך? – אם תתן מהלכים לגלגליו ותנועה לאופניו למען אשר ילכו וראית ומצאת אשר נולד כח חדש בקרב מורה־השעות אשר לא היה לו בראשונה ועל פי הכח הזה תנועה לו ומהלכים לו תחת אשר עמדו גלגליו ואופניו בראשונה ולא נעו ולא נדו כי בראשונה לא היה כח להם ועתה נתת להם כח על פי המפתח אשר הבאת אל בינות לגלגל ותלחץ את החידוק – ומי הוליד את הכח הזה? מבטן מי יָצא?

הכח הזה לא נולד עתה ולא חדש הוא, כי אם ממך יצא; אתה שחדת מכחך בעד מורה־השעות, ומאצבע ידך חלקת לו כח וגבורה, אם כי אתה טרם תדע וטרם תשים לב אל הדבר הזה בהֵעשותו; ואם אינך מאמין בדבר הזה, אז נסה נא וקח לך מורה־שעות גדול עצום ורב תחת הקטן אשר בצלחתך, ומורה־השעות הגדול הזה עומד נכון ואיתן וידך תקצר לתת לו מהלכים ותנועה על פי מפתח, ועליך לקחת לך גליל גדול וְלָגֹל אותו בזרוע נטויה וביד חזקה, או אז תראה כי המלאכה גדולה והיא תיַגעך מאד ואך בכחך יהיה כח גם לאופני מורה־השעות, ובחמת רוחך תקרא: ״לֵך בכחי זה, מורה שעות! ואולם אני אשב לי פה כמעט, כי עיף ויגע אנכי, עקב אשר מכחי חלקתי לך ומחלבי ודמי הקרבתי לך קרבן!" ואף אמנם נכונים גם הדברים האלה, כי מחלבו ודמו חלק האיש למורה־השעות; והכח אשר למורה־השעות עתה לא חדש מקרוב נולד בו, כי כח ישן הוא מכח הגוף, והוא אך שנה את מקומו לצאת מן האדם ולבוא אל תוך מורה־השעות, והכח הזה בצאתו מגוף האדם לא יאבד ולא יעלה בתהו, כי אך מעון אחר חמד לו לשבת בתוך מורה־השעות – כי על כן הלא בין תבין, אלופי הקורא, את הדברים והאמת האלה אשר נקרא להם ״חק קיוּם הכח"!

אבל אנה פנה אנה הלך לו הכח מקרב מורה־השעות מקץ עשרים וארבע שעות במלאת תקופתו? הגם הפעם לא אבד הכח כליל? אכן לא במעט מלים נוכל לענות על הדבר הזה, כי עוד לנו מלים הרבה טרם נבוא לענות, והקורא אך ישמע וישים לבו אל הדברים אשר נדבר.

 

ג. תנועת־תמיד וכח הסַבָּל    🔗

־ ״אנה פנה אנה הלך לו כח מורה־השעות מקץ עשרים וארבע שעות בכלות תקופתו?"

אם יש בין הקוראים רבים אשר לא ידעו לענות על הדבר הזה, אל נא יבושו ואל נא יסוגו אחור, כי עד ימי הדור הזה לא ידעו גם החוקרים והחכמים את פשר הדבר, ותקטן להם זאת, וישמיעו גם משפט שוא לאמר: ״הכח כָּלה מן הכלי על פי המלאכה והעבודה אשר עֻבּד בו, ויאבד כליל!" – וכמשפט הזה השמיעו כל החוקרים מקצה עד בוא ימי שנת 1824, ויקם החוקר הצרפתי קארנא (Carnot) ויהי הראשון אשר קנה תחבולות להבין את המראה כמעט, ואולם גם הוא לא בא עד תכלית הדבר, ויעברו עוד כעשרים שנה, עד שקם החוקר האשכנזי הרופא מייער בעיר היילבראָנן, ובעת ההיא קם גם החוקר קאלדינג בארץ דאֶניה, והחוקר דזשויל (Ioule) בארץ אנגליה והחוקר העלמהאלטץ בעיר קאָניגסבערג, ואיש לא ידע את תורת רעהו, וארבעתם השמיעו את משפט הכח לאמר: כל הכח אשר נדע לא יוָלד ולא יסוף, ואך חליפות לו לעבור ממקום אל מקום, ולפשוט צורה אחת וללבוש צורה אחרת, עד כי כמעט לא נכיר עוד את מראהו!

ואנחנו פה לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נוכל עוד לצאת ולהתחקות עתה על שרשי הכח האובד ממורה־השעות, כי עוד לנו מלים אחרות עד נבוא אל המטרה. – הנה כי כן ישא לנו הקורא אם נשאל עתה שאלה אחרת, לאמר: האין לנו דרך אחר למורה־שעות בלתי אם לתת מהלכים ותנועה לגלגליו יום יום במלאת תקופתו? האם לא נוכל לקנות תחבולה לתת לו תנועת־תמיד, אשר אם נניע פעם אחת את גלגליו, לא ירפו עוד לנצח ומורה־השעות ינוע לעולם ולא יחדל עוד עד נצח וילך בכח התנועה ההיא כל הימים?

בימי הדור האחרון יָגעו חכמים רבים למצוא פתרונים לדבר הזה, ורבים קצצו בנטיעים ורבים השתגעו מרב הגֹה ומרב חָקֹר, ולא יכולו, וזה הדבר אשר בקשו: הם בקשו מכונה אשר אם יבוא איש ויניע את גלגליה ואופניה פעם אחת ולא יוסיף, לא תחדל תנועה מקרב המכונה עד עולם, והכח אשר נאצל לה פעם אחת ילך ויתחדש כפעם בפעם על פי התנועה למען אשר יוכל להוליד תנועה חדשה. – לדבר כזה קראו ״פֶּרְפָּטוּאוּם מָאבִּילֶע" (תנועת־תמיד), וכל האנשים הצעירים אשר כמעט דרכה כף רגלם על מפתן בית החכמה ואשר לא נסו עוד להגות ישר דברי אמת, כל אלה מצאו מקום להתגדר בו וכל אלה פשטו לבקש את תנועת־התמיד, אם כי מוריהם וחכמיהם הזהירום כפעם בפעם ויוכיחו להם כי רוח המה רודפים.

והאותות אשר נתנו החכמים להוכיח כי הבל ורעות רוח הוא לבקש את תנועת־התמיד, האותות האלה רבים הם, ואחרי כי גם אלה לא נכונים לפי הידיעות אשר רכשנו לנו כיום הזה, לכן נשובה נא עתה ונציגה בשער משפט כפי אשר תשיג ידנו עתה, וגם נראה במה שגו מבקשי תנועת־התמיד ובמה פקו פליליה.

במה שגו האנשים האלה? הלא אך בזאת: הם ראו את מעשה כח הסבּל, ואת חקותיו לא הבינו ועל כן בָּאַתָּם כל זאת. – אם יבא איש להרים משא כבד מן הארץ, תכבד העבודה עליו עד מאד, ואך אם יהיה בידו עץ למסע את הסבל, אז יצליח להרים ולהניע גם משא כבד מאד, והאיש הרואה את הדבר הזה הן יחשוב ויתן אל לבו כי עץ המסע יוסיף מכחו על האדם ואך מאשר לו יעשה האדם את כל הכח הזה; ואחרי כי מעשה האופנים אשר בכל המכונות הגדולות עם הקטנות, עשוי במשפט כזה אשר לעץ מסע, לכן חשבו רבים כי יצליחו לעשות מכונה אשר תוכל להניע ולהרים משא כבד מאד (אחרי אשר נניע אותה פעם אחת), ועל פי המשא הזה נצליח לשוב ולתת תנועה חדשה למכונה על פי אבן משקל כמשפט כל מורי־השעות, ולא יחדל כח מקרב המכונה, ואבן המשקל תרומם ותנשא שנית ושלישית עד בלתי ירח.

אכן משגה הוא, והם לא הבינו אל משפט הכח. – אנחנו לא נוכל להעריך את הכח על פי המשא אשר יוכל לשאת, כי עינינו הלא תראינה כי במעט כח אשר בקצה העץ הארוך נוכל להרים ולשאת משא כבד מאד אשר בקצהו הקצר; ואך בזאת נוכל להעריך את הכח אם נשים לב אל מדת המקום אשר יעבור אותו המשא בהנשאו כי המשא והמקום או המשא והמהירות יחדו יהיו לנו לקנה־מדה למד בו את הכח, ואם נתבונן אל מעשה עץ המסע ואל מלאכת כל המכונות וגלגליהם באשר הם שם, נראה כי על פיהם לא נוכל להשיג את שני הדברים גם יחד, והיה אם נסיע על פי עץ המסע משא גדול מן הארץ, אז לא במהירות נעשה את עבודתנו, ואם במהירות נעשה דבר אז לא יכבד המשא אשר לפנינו, כי במדה אשר תגדל המהירות ימעט המשא ובמדה אשר יגדל המשא תמעט המהירות – ומשפטי עץ המסע קלים ומעטים הם מאד, וכל קורא יבין אותם, וגם על פיהם נצליח למדי להוכיח במה שגו מבקשי תנועת־התמיד:

עץ המסע עשוי מעשה קנה מאזנים אשר נכריע אותו פעם אל עבר מזה ופעם אל עבר מזה, ואם נקח לנו קנה כזה, אשר ראשו האחד ירחק מנקודת ההכרע אשר לו וראשו השני יקרב אליה, אז יהיה בידנו עץ מֵסָע כמשפט אשר שתי ידות לו, יד אחת ארוכה ויד אחת קצרה; והיה אם נשים משא כבד על פני היד הקצרה, ובמעט כח נחזיק את היד הארוכה אז נראה כי נצליח להניע ולהרים את המשא; ואולם אם נשים עין על המקום אשר יעבור אותו המשא על פני היד האחת, ואשר יעבור אותו הכח על פני היד השנית אז נראה כי הדרך אשר עבר בה המשא הכבד דרך קרובה היא, והדרך אשר עבר בה הכח הקל דרך רחוקה היא, ומצאנו כי יאבד לנו מן המהירות על פני היד הקצרה במדה אשר נשיג את משקל המשא, וכן נטל עלינו להוסיף על המקום אשר על פני היד הארוכה במדה אשר חשכנו את הכח. ובכן אפוא הלא נראה כי אך משאות שוא ומדוחים נחלו להם כל אלה אשר הלכו לבקש את תנועת־התמיד, וגם מעשה מורה־שעות אשר תהיה לו תנועת־תמיד באין מפתח ובאין אבני משקל לשחד בעדו מכחנו, גם זה הבל ורעות רוח!

אכן שונה משפט המכונה, אשר נאמר למצוא תחבולה למען אשר יעמוד בה הכח ימים רבים אחרי אשר הבאנוהו אל תוכו ולא יסוף – כי לא כח חדש אנחנו אומרים להוליד הפעם כי אם להחזיק את הכח הישן על מכונו; וכיום הזה אשר ידענו כי אין כח בעולם אשר יאבד כליל, הלא נוכל לחקור עתה ולבקש היצלח בידנו מעשה כזה לעשותו אם לא? ומדי דברנו בדבר הזה, נשכיל לענות גם על הדבר אשר שאלנו: אנה פנה אנה הלך לו הכח מקרב מורה־השעות מקץ עשרים וארבע שעות במלאת תקופתו?

 

ד. השפשוף    🔗

לוּ היתה לאל ידנו לעשות לנו כלי אשר תהיה לו תנועת־תמיד, כי עתה אין לנו דרך אחרת בלתי אם לעשות לנו גלגל כגלגל אשר יעשו להם ילדי העברים בלילי חנוכה לשחק בו, והוא גלגל חוזר, עשוי עץ או עופרת, אשר אם נשלח בו יד לגֹל אותו פעם אחת, ילך בכח הנגיעה הזאת לחול על פני השלחן מספר רגעים, וכאשר יחישה ימהר לחול כן יקום וכן יתעודד, גם אם בראשונה לא התיצב ישר, ואך כעבור רגעים אחדים, וחדל הגלגל החוזר ממרוצתו מעט מעט, וכן ינוד ויתנודד, וכן יפול ולא יקום, עד אם נשוב שנית לשלוח בו יד, והכח הראשון אשר דחה בו חלף הלך לו ואיננו.

הן אך מעשה שעשועים הוא אשר יעשו להם הילדים לשחק בו, ובכל זאת ראו בו החוקרים מראות רבים ונפלאים אשר בדי עמל וביגיעת בשר ורוח אמרו להתחקות על שרשי רגליהם, ועל כלם נפלא בעיניהם דבר הגלגל בהתעודדו ובהתיצבו ישר, והחכם המהנדס הגדול מאחיו איילער עמל בו הרבה, ואחריו החרו החזיקו מאגנוס, פֿעססעל ובענצענבערג, איש איש בתחבולותיו אשר קנה ובמכונותיו אשר עשה – ואולם כל הדברים האלה לא נוגעים אל תכלית הענין אשר לקחנו לנו לענות בו כי אנחנו אך בזאת נבוא אל הקורא להורות אותו על מה ולמה יחדל הגלגל החוזר ממרוצתו מעט מעט, עד חדלו כליל ועד נפלו?

וזה הדבר אשר יאמרו החוקרים: הגלגל יחדל ממרוצתו והחטא הזה לא בו הוא כי אך פעולת שוטניו היא, ולולא הם כי עתה התגלגל הגלגל ולא חדל עד עולם, והשוטנים האלה הלא המה האויר המקיף את הגלגל, והשפשוף אשר תשפשף רגל הגלגל אל פני השלחן או אל פני המקום אשר שם הוא נצב, והם המה כחות העומדים מנגד; אכן אמת נכון הדבר כי הכחות האלה דלים ורעים הם לעמת הכח אשר חולל את הגלגל, ואולם אל נא ישכח הקורא כי הכח הדוחה את הגלגל כח עובר הוא והכחות המפריעים כחות עומדים וקימים הם; ומשפט הדבר הזה כמשפט הכד אשר תביאנה אל המבוע למלאות אותה מים, ובה חור קטן אשר מפיו יזובו המים נטף על פני נטף, ואתה הן לא תשית לב ולא תפן אל החור הקטן הזה בהיות הכד מלאה, ואולם זכור תזכור כי את הכד מלאת אך פעם אחת והחור נמצא בה כל הימים, ולכן מעט מעט יזובו המים מן הכד, עד תֻמם ועד כלותם. – וגם משפט הגלגל ושוטניו כן הוא, כי מעט מעט ירפה הגלגל והאויר והשפשוף יקימו אותו לדממה; ואם ננסה לגֹל אותו במקום ריק מאויר ורגלו תתיצב על פני שטח ישר וחָלק אז יאריך הגלגל לחול ולא ימהר עוד לנפול, וכל איש נבון לוּ מבין ויודע כי צָלח חפצנו בידנו להסיר את המכשולים האלה כליל, אז לא חדל הגלגל ממרוצתו עד עולם, ולו היה כדבר הזה, כי עתה לא היה עוד הגלגל הזה לשחוק בעינינו לתתו בידי ילדים בלילי חנוכה לשחק בו, כי על פיו עצרנו כח לדעת ראמות וחכמות לאין חקר.

אכן השוטנים האלה אשר קמו לגלגל החוזר בדרכו, הם קמו גם למטולטלת אשר למורה־שעות לקשור גם עליה קשר; ואתה אלופי הקורא, הלא ידעת את מעשה המטולטלת ומשפטה, בהתנודדה אחת הנה ואחת הנה, פעם אל פני העבר האחד ופעם אל פני העבר השני, וגם היא הן תוכל לנוד ולנוע ככה עד עולם ולא תחדל עוד, לולא קמו עליה שני השוטנים האלה, האויר והשפשוף לעצור בעדה, כי האויר יקיף אותה ויהיה לצנינים בצדיה ובמקום אשר היא תלויה עליו, שם תשפשף הלוך ושפשף, עד כי יחדל כח מרוצתה, ולו נמעיט ונקטין את פעולת שוטניה אלה, כי אז תאריך המטולטלת לנוד ולנוע ולא תמהר עוד לעמוד; ואולם הן קצר תקצר ידנו להעביר את פעולתם זאת כליל מן הארץ, ולכן תקטן מעט מעט תנופת המטולטלת, עד כי תחדל כליל ועד כי תעמוד דום.

והחוקרים והחכמים הוכיחו אל נכון כי אין עצה ואין תחבולה להפר את הדבר הזה, ולנצח לא יֵעשה כלי אשר לו תנועת־תמיד בהוָלד בו מרגע לרגע כח חדש; וגם להחזיק את הכח הישן על מכונו לבלתי יאבד מן הכלי, לא תשיג ידנו, כי האויר והשפשוף עומדים לשטן לכל תנועה ותנועה עד אשר יקימו אותה לדממה, והשפשוף הזה יהיה לרגלי כל דבר אשר בו נפגשו שני חמרים יחדו, חמר אשר ינוח וחמר אשר ינוע, והוא יאכל את כח כל התנועה.

ובכן אפוא הלא דעת לנבון נקל כי יש שכר לפעולתנו אם נלך עתה להתחקות על שרשי רגלי השפשוף לדעת את הצר והאויב הרע הזה אשר בטנו כשאול לא תשבע ואשר יאכל ויבלע את כל הכח הנוגע אליו והוא איננו מלא עוד – כי הנה באו החוקרים החדשים ויוכיחו באר היטב כי לא כצעקתה הבאה אלינו כן הוא, והשפשוף איננו שונא לנו מתמול שלשום לאכול את כל הכח הקרב אליו, ואך שליח להולכה הוא להוליך את הכח אל אשר יהיה רוחו ללכת, ומן הכח לא יאבד ולא יפול צרור ארצה והוא אך פושט צורה ולובש צורה; ועל כן הלא נבקש את פני השפשוף לשאת פשענו וחטאתנו כי רעה גמלנוהו, ובזאת נבוא גם אל הענין אשר עזבנו כמעט קט.

 

ה. השפשוף והחום    🔗

שני חמרים הנוגעים איש אל אחיו, מולידים את השפשוף, כי בכל מקום אשר יגעו שני חמרים איש אל אחיו, שם ימשכו איש את משנהו, ואנחנו אם נחפוץ להגיד ולהניע את האחד מן החמרים השנים האלה, נטל עלינו להוסיף על כח התנועה כח מִשנה למנוע את הכח־המושך, וכדבר הזה נראה גם בהיות שני החמרים שטוחים וחלקים, ואף כי בהיותם חדים ולא ישרים כי תכבד מאד מלאכת התנועה על שניהם גם יחד, עד אשר יִמרטו חַדודי חמריהם, למען תת ידים לתנועה קלה, וכח הרבה יאבד גם הפעם. – ולא אך שני חמרים הנוגעים איש אל אחיו ישפשפו יחדו, כי אם גם החמר אשר יעבור במים או אשר יעוף ברוח, וגם אלה יהיו לשטן בדרכו, ומי יודע אם לא יוליד השפשוף שנויים גם בשמי שמים אשר שם הכוכבים.

וכל הדברים האלה על אדות השפשוף, וכל החקים והמשפטים אשר על פיהם יגדל השפשוף לפי המהירות ולפי הלחץ ולפי ערך החמרים,כל אלה הדברים ידועים היו לחוקרים ולחכמים מדור דור,וגם את משפטיהם הורו ברבים, ואך שני דברים נעלמו מנגד עיניהם, ולא יכלו לבוא עד תכונתם. הדבר האחד הוא: אנה יפנה ואנה ילך לו הכח? – וכאשר באו החכמים לחקור את הדבר הזה, לא עמד רוחם בם, כי היתה השאלה הזאת בעיניהם כעין פילוסופיה, והפילוסופיה הלא תועבת החוקרים היא אשר לא יוכלו כלכל אותה, ולכן ענו על השאלה הזאת מקצר רוח לאמר: הכח יאָכל על פי השפשוף; ואז ראו מראה חדש לרגלי השפשוף אשר לא הבינו גם והוא לא על ברכי הפילוסופיה נולד והמראה השני הזה הוא החום היוצא לנו מן השפשוף ולא הצליחו גם בזה לבוא אל חקרו ועד תכונתו.

כל החמר אשר נשפשף בו יוליד חום, ואם נשפשף בו הרבה, חום עצום ורב; וחוקרי הטבע ראו את המראה הזה ויחלו לחקור אותו, ואולם לא שמו אליו את כל לבם, יען כי חציו האחד הלא יסודתו במראות התנועה אשר יקראו להם ״מעכאניק" ושם משפט השפשוף וחציו השני הלא יסודתו במראות הטבע אשר יקראו להם ״פיזיק" ושם משפט החום, ולכן קראו בעלי המעכאניק כפעם בפעם ״עיין פיזיק" ובעלי הפיזיק גם הם קראו ״עיין מעכאניק", והקורא התמים נשאר קרח מכאן ומכאן כמשפט כל בעלי הפלפול מאז מעולם. – אז קם הרופא החוקר מייער בעיר היילבראָנן, והוא תלמיד החוקר הגדול מאחיו ליעביג, וישת את פניו אל שני הדברים ההם גם יחד זה לעמת זה, והנה מעבר מזה כתוב לאמר: השפשוף יאכל כח, ומעבר מזה כתוב גם שם: השפשוף יוליד חום! ואז עלה פתאם הרעיון על לבו לאמר: האם הֻכו החוקרים בסנורים? האם לא רעות רוח הוא ללכת לבקש את הכח האובד, ולחקור לדעת את דבר החום הנולד ושנים אלה יחדו הלא להם פתרונים להגיד איש איש את משפט רעהו? האם לא יוָלד החום מן הכח האובד?

אמנם כן הוא, אמת נכון הדבר הזה מאד מאד!

הדברים אשר הורה מאייער, לא מצאו אזנים קשובות כרגע, עד שקמו גם חוקרים אחרים ושונים, בני ארצות שונות, ויחלו להתחקות על שרשי הדבר אשר נקרא לו ״כח", וימצאו ויראו אשר לא אך החום לבדו יוצא ממנו, כי אם כל המראות האחרים אשר נראה בטבע ואשר נפלאו ממנו עד היום, כלם יוצאי ירך הכח האחד, והכח העלעקטרי והכח המאננעטי והכח החימי גם הם אך צורות שונות הם אשר יפשוט ואשר ילבש הכח, והוא לא יאבד לנצח ולא יפול ממנו צרור ארצה, ומשפט הכח כמשפט החמר אשר גם ממנו לא יאבד אטם אחד עד עולם, – ובכן נדע כי החום הוא הכח! ואם כי צורה אחרת לבש ופניו לא היו לו עוד, הנה בכל אלה יש יום והוא ישוב לקבל את צורתו אשר היתה לו בראשונה, כי סובב סובב הולך הכח בקרב הארץ, לובש צורה ופושט צורה, פעם בכה ופעם בכה, עד כי יבוא יומו והוא שב מתקופתו ולו צורתו אשר היתה לו ברגע אשר עזב אותנו; ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו, ננסה נא הפעם לצאת בעקבות תקופה אשר כזאת:

הילד יושב על פני השלחן ובידו גלגל החוזר לשחק בו, ומכחו אשר בזרועו ישחד בעדו לתת לו תנועה ומהלכים, ואנה יפנה וילך לו הכח הזה אחרי אשר ימוט הגלגל לנפול? – הכח הזה נהפך לחום על פי השפשוף, והחום נִשא על כנפי האויר, כי האויר מתפשט הלוך והתפשט לרגלי החום; והאויר המתפשט יינק אדי מים מן הנחלים ומן הימים, להוליך אותם על פני השדות ועל פני הגנים, ופגשו אדי האויר הזה את האויר הקר, והיו למטר חם, וירד המטר על דגן האדמה ועל הירק ועל עשב השדה, וצמחו ועשו פרי והיו למאכל, ואז יש יום והמאכל יושם לפני הילד לאכול ממנו ואכל הילר והיה לו כח חדש והרים את ידו גם הפעם לתת תנועה ומהלכים לגלגל החוזר!

הלזאת יקרֵא תנועת־תמיד אשר בקשו בעלי הדמיון כל הימים? – לא! המה בקשו מכונה אשר לא ימצאוה עד עולם, והדבר אשר שמנו אנחנו פה לפני הקורא, הלא אך מעט מן התקופה הוא אשר הכח סובב הולך בקרב הארץ!

 

ו. החום הוא הכח!    🔗

החום הוא הכח! – הלא בשתים שלש מלים נבטא את הרעיון הזה בשפתנו; ואולם החוקרים הם עם לא אמון בם אשר אך אותות יבקשו כל הימים, וגם בשמעם רעיון גדול ועצום, אשר הדר לו ויפעה לו, לא ישעו אליו ואל יפיו, עד אם יבואו אותותיו ויאָמן; ולכן גם הפעם בשמעם בראשונה את המשפט הזה, בקשו לראות על פי הנסיון אם כמדת הכח האובד תהיה מדת החום הנולד, והנסיון הזה לא נקל לעשותו, וגם חשבונות בקשו לחשב ולמד את שניהם גם יחד, כי אך על פי שני עדים אלה יקום דבר לפני החכמים והחוקרים, על פי הנסיון ועל פי החשבון.

וזה דבר הנסיונות אשר עשו: – מדור דור ידעו כי לרגל כל תנועה יוָלד שפשוף ומן השפשוף יהיה חום, ולא אך החמרים האיתנים והמוצקים ילכו לשפשף איש ברעהו, כי אם גם החמרים הנוזלים, וכל אשה אשר תדוך חֲלב חמאה במדוכה יודעת כי יוָלד חום בקרב המדוכה; ולכן באו החכמים ויעשו גם הם את המים כמעשה אשר תעשה האשה את חלב־החמאה, כי הביאו חמר מים רבים בכלי, ודכו במדוכה והניעו והנידו אותם, עד כי החמו המים מעלת חום אחת על החום אשר היה להם, ובתחבולה עשו לבלתי יאבד מן החום הזה ולא יפול ממנו צרור ארצה ולא תהיה בו יד מראות אחרים ממראות הטבע לגזול ממנו מעט; ואחרי כן הביאו את המים וישקלום במשקל, ויחשבו אל נכון את ערך הכח אשר נדרש להם עד כי יכלו לחמם את המים במעלת החום ויראו והנה נפלא החשבון. וכמעט לא יאָמן אם יספר ואשר אך ברבות הנסיונות בדרכים שונים, מצאו כי נכון הוא כנכון היום: אם יחפוץ איש לחמם ליטרא אחת מים ולהוסיף עליהם חום בן מעלה אחת על פי השפשוף, אז ידָרש לו כח למעשהו זה ככח הנדרש לאיש לשאת אבן בת צנטנר אחת ולהרימה דרך שלש עשרה רגל וחצי! —

והחוקרים עָם אין אמונה הם אשר לא יאמינו בכל דבר עד אם היות בידיהם אותות נאמנים וחזקים, וכל איש היודע אותם ואת דרכם, הן ידע כי גם הפעם הזאת לא מלבם הוציאו משפט כי אם את אשר עיניהם ראו ואשר עפעפיהם בחנו אלפי פעמים, אותה הגידו ולא הכחידוה תחת לשונם. – ויהי גם לנסיונותיהם עתה חליפות ותמורות רבות, פעם בכה ופעם בכה: פעם לקחו להם מכונה אשר תעצר כח לשאת אבן בת ½13 צנטנר ולהרימה דרך רגל אחת, ויראו והנה בכח הזה יָכלה המכונה להחם ליטרא אחת מים ולהוסיף על חמם חום בן מעלה אחת; ופעם לקחו להם שפיריטוס ויבעירו אש בו, ויחממו בו קלחת־קיטור קטנה, ומכונה קטנה שמו אל פני הקלחת, ויראו והנה בכח הקיטור הזה יכלה המכונה לשאת צנטנר אחד ולהרימו דרך ½13 רגל, או לשאת ½13 צנטנר ולהרימם דרך רגל אחת; ואחרי כן מדדו את מדת השפיריטוס ההוא אל נכון, ויוסיפו ויקחו להם שנית שפיריטוס במדה ההיא ויבעירו בו אש ויחממו בו ליטרא אחת מים, ויראו והנה לא נוסף על חום המים האלה בלתי אם מעלה אחת. – ואף גם את זאת עשו החוקרים: כי לקחו להם פטיש אשר משקלו ליטרא אחת, ויעלוהו מדת רגל אחת למעלה, ובתחבולות עשו אשר ישוב הפטיש לרדת 1350 פעמים ובכל פעם ופעם יכה על פני ברזל, והברזל הזה יתחמם, ואחרי כן לקחו את הברזל החם הזה ויביאו אל ליטרא אחת מים, וימצאו והנה התחממו גם המים האלה במעלת חום אחת.

ובכן נוכחו החוקרים ויראו כי החום הוא הכח והוא לובש כפעם בפעם צורה אחרת, ואם יאבד לפעמים הכח מנגד עינינו, אז נדע כי נהפך לחום, ואנחנו לא ראינו ולא ידענו ולא שמנו לב אל המעשה הזה בהעשותו, והכח בבואו אלינו כפעם בפעם ילבש צורה אחרת: פעם נמצא אותו והנה הוא בתוך ספל הקאפע החם אשר נשתה, ופעם והנה הוא בקרב מטיל ברזל אשר ביד החרש; פעם בתוך התנור הוא ופעם באויר החם, פעם יעלה עם דמנו אל קדקד ראשנו להכאיבו ופעם יבוא אל תוך מכונות הקיטור להדוף אותן ולדחות בהן – ובכל אשר נמצא אותו, נדע כי השמש שלָחו על פני האדמה למחיה לפנינו, והוא מקור החיים.

 

ז. יסוד החום    🔗

הן נכוחים וישרים היו הנסיונות אשר עשו החכמים לנסות את דבר הכח בהיותו לחום, ואולם מלבד הנסיונות בקשו החוקרים גם חשבונות רבים, למען דעת אם גם על פיהם יקום הדבר.

לפנים נואלו החכמים מאד ויחזו להם שוא ותפל בדבר החום, לאמר: החום הוא יסוד אשר לא יראה ואשר איננו בן משקל ולדבר כזה יקָרא פלואידום, והוא יפרוץ אל כל רוח מן המקום אשר שם נפתח מקורו, ובמצאו את אחד החמרים בדרך יחדור לו לבוא אל תוכו, ויש מן החמרים אשר ימהרו לקבל את החום, כמו המתכת ודומיה, ויש אשר לא ימהרו כמוהם, כמו המים ודומיהם, ויש אשר ימהרו להקימו ויש אשר לא ימהרו; ומן החמרים ישנם אשר יבלעו חום רב, כמו הברזל אשר אם יובא באש רגע אחד, יתחמם, וחומו יגדל מחום המים המובאים גם הם באש אם כי גם הברזל וגם המים נשאו יחדו

בראשונה ולא היה חום לאחד יותר מן השני; ולכן הולידו להם החוקרים ההם את ״משפט החום לפי כל פרט ופרט"; ויראו והנה יש בין החמרים אשר בבוא החום בקרבם, יתרקעו ויתפשטו הרבה, ויש אשר לא ירבו להתרקע ולהתפשט, ולכן הבדילו, ויפלו בין חמר לחמר; או אז ראו והנה יש חמרים אשר ימהרו להִמֹס באש או להיות לקיטור, ויש אשר לא ימהרו: הדונג ימס מפני חום אשר תהיינה לו 60 מעלות, והעופרת לא תמס בלתי אם מפני חום בן 330 מעלות, והברזל לא ימס בלתי אם מפני חום בן 1000 מעלות; וכן ילכו המים ויהיו לקיטור בהיות בם יד חום בן 80 מעלות, והשמן לא יהיה לקיטור בלתי אם בבוא בו חום בן 300 מעלות.

וכדמיונות האלה אשר חזו להם פה, חזו להם החוקרים ההם גם בדבר תולדות החום, ויורו לאמר: השמש הוא אוצר יסוד חום הרבה, את היסוד הזה לקרוב ולרחוק; ולא אך בקרב השמש לבדו הוא נמצא כי אם גם בקרב חמרים אחרים, ולכן יש חמרים רבים אשר נוכל להבעיר בם אש, ויסוד החום יצא מקרבם לחפשי; וגם בקרב זרמות העלעקטריות נמצא יסוד החום ההוא; ואך בראותם חמרים רבים אשר יוָלד בהם החום לרגלי השפשוף, לא הבינו את הדבר כמו ויהי בעיניהם לפלא, כי יש אשר ראו שני גושי קרח אשר שפשפו איש ברעהו, וגם הם הולידו חום, והחוקרים לא ידעו מבטן מי יצא החום הזה, ויכבד מאד עליהם להשמיע גם בזה כי יסוד החום יצא לו לחפשי מקרב הקרח, אחרי כי כבר יָצֹא יָצָא לו החום מזה ברגע אשר נהפכו המים לקרח, ויהי הדבר לפלא –

אז החלו החכמים לראות כי תורת שקר הָנחלו להם, ולא אך על פי הדברים הנזכרים היתה שומה לסַכּל את התורה בדבר יסוד החום כי אם מעברים אחרים ושונים באה עליה השואה: תורת יסוד החום לא יחידה היתה לפני החוקרים, להורות כי ״פלואידום" הוא אשר לא יֵראה ולא ישָקל, כי גם בדבר האור אמרו כן, וגם בדבר העלעקטריות והמאגנעטיות הורו כדבר הזה, ובימים ההם היתה תורת הפלואידום תל שהכל פונים אליו, וכל מראה ממראות הטבע אשר לא הבינוהו, מהרו ויקראו לו פלואידום, ויהי השם הזה לסתרה ולמגן לכל דבר זר ונפלא. אז נבקע כשחר אור החכמה, כי החכמים הדורשים אל החימיה לא פנו ולא שעו אל תורת הדמיון בדבר הפלואידום והם החלו לגרש אותו גם מגבולות הפיזיק, כי לרגלי החימיה נוכחו רבים לראות אשר על ברכיה יולדו לפעמים מראות חימיים שונים, וחליפות וצבא עמהם, פעם מראה אור ופעם מראה חום ופעם מראה עלעקטריות הוא, וכל איש אשר עינים לו, ראה כי כל אלה בני הפלואידום ממקור אחד יבאו; ותקטן עוד זאת בעיניהם. והנה בא מארץ דאניה החוקר ארשטאדט ויגלה את תעלומות המאגנעט בהיותו לעלעקטרי (ראה חלק רביעי מספרנו), והנה כל החוקרים רואים אשר המאגנעטיות: והעלעקטריות ממקור אחד תבאנה; ואך תורת יסוד החום לבדה התחזקה עוד כמעט ותעמוד אם כי גם מעגלותיה נעו, כי רוח אחרת היתה כיום עם החוקרים לחקור חקר ולבקש דבר אמת, ״וחק קיום הכח" אשר יורו כיום ואשר נכון הוא כנכון היום, הוא ישלוף את החרב וידקור אותה בה, כי תורת יסוד החום לא תקום ולא תהיה, והשטן המשחית קם עליה גם מעבר אחר; וגם את הדבר הזה נשים עתה לפני הקוראים למען אשר ידע אל נכון את הדרך אשר בחרה החכמה עתה ללכת בה.

 

ח. משפט החום    🔗

החוקרים הלכו קדימה מיום אל יום ויגלו עמוקות וחדשות בדבר תורת האור, ולכן אין שלום אמרו גם לתורת יסוד החום.

לפנים אמרו גם על האור שהוא יסוד דק אשר לא יֵראה ולא ישקל והוא יפרוץ אל כל רוח מן החמר אשר שם הוא וישלח חלקים דקים אל כל עבר ופנה; ויקומו אנשים חכמים ונבונים אשר להם לב לדעת, ויצורו אל מחשבת נפתלים זאת, ויורו תורת אמת לאמר: האור בא בתנופות עצם השמים. אשר מלוא כל פני השמים הוא, ותנופות העצם הזה ינָטשו ויעברו כמשפט הקולות אשר ינטשו בתנופות האויר לעבור אל כל רוח – ואולם התורה הראשונה, תורת יסוד האור, מצאה חן בעיני חוקרים שלמים וכן רבים יען כי נתיבותיה ישרות לפני המהנדסים שכם אחד על נתיבות התורה החדשה, ולא אבו עוד החוקרים לעזוב אותה, עד שקמו המהנדסים הגדולים אשר בארץ לחשב חשבונות ולהורות את משפטי תנופות האור וגליו, ויראו כל החוקרים את האור הזה כי ברכה בו, וידעו כי אולת נחלו עד היום, ויטשו את תורת יסוד האור ויפנו אל תורת משפט האור ותנופות גליו.

וכאשר נהרסו יסודות תורת היסוד אשר לאור, התמוטטו גם יסודות תורת היסוד אשר לחום, כי מאז ומעולם ראו החכמים ויבינו כי קרובים מאד האור והחום וממקור אחד יהלכו, והחוקר מעללאָני הצליח להוכיח כי מראות רבים אשר נראה לרגל האור. נראה גם לרגל החום; כמשפט האור אשר יחזור לאחוריו בבואו עד מראה־מלוטשת, כן משפט החום; וכמשפט האור אשר יט מנתיבתו הישרה בנגעו אל פני גזרת זכוכית משולשת כן משפט החום בנגעו אל פני גזרת מלח־אבן משלשת; וכמשפט האור אשר הוא שקוף ונראה מבעד לחמרים רבים, כן משפט החום אשר גם הוא ימצא בדרכו חמרים רבים והוא עובר אותם; וכל מראות נטיות האור ושבירת קרניו, נמצא גם בדרכי החום; ומעללאָני בכל נסיונותיו אשר עשה, הביא לו רק את החום אשר איננו מאיר, כי לקח לו מיני מתכת חמים, ואולם מיני מתכת לוהטים לא לקח לו, או לקח לו כלים וישים בהם מים חמים, למען אשר יראה וידע כי שונה החום מן האור, ואך מראותיהם ותוצאותיהם דומים יחדו. – ובכל אלה לא יכלו החוקרים להתגבר ולבער את תורת יסוד החום מן הארץ, אם כי את תורת יסוד האור הסירו מקרבם זה מאז, כי המה ראו והנה שני מינים לחום; המין האחד הוא החום אשר ישלח קרנים ויפרוץ אל כל רוח, והוא דומה מאד אל האור. והמין השני הוא החום אשר ינטש בקרב חמרים רבים פנימה שמה לא יחדור האור; ולכן נמצא עוד עד היום חוקרים אשר יחצו את משפט האור ואת התורה הזאת יורו בספריהם.

אכן הנה ימים באו ותורת ״קיום הכח" נשאה ראש, וכל העם מקצה רואים אשר בכל מקום ששם יאבד כח על פי תנועה, שם יוָלד חום, ומדת החום הנולד תשא בד בבד עם מדת הכח האובד, ולכן יבין עתה כל מבין כי החום הוא תכונת החמרים ותכונתם זאת לא שונה מן המראות אשר ראינו בחום השולח קרנים והפורץ אל כל רוח. – ואף אמנם קמו עתה חכמים גדולים להסיר את אלהי הנכר מקרבם, וחוקרים רבים אומרים לבער אחרי הספרים הרבים אשר לנו כיום הזה המשמיעים את חקות החום על פי התורה אשר היתה לנו, כי חושבים הם לבנות את כל הבנין שנית וכבר החלו במלאכה להרוס ולבנות, ולכן לא יצליח עוד הסופר לתת את הדברים לפני הקוראים כי לא יתָּכנו עוד – אכן יש יום ואחד מן החוקרים הגדולים אשר בקרבנו יקום להורות את הדרך החדשה, אשר כל עדת החכמים יראו אותה בחזון ובמראה, לאמר: גם האור וגם החום, גם העלעקטריות וגם המאגנעטיות, גם החימיה וגם הכח המושך, כל אלה יחדו כח אחד הוא אשר לו מראות שונים; וגם הנה קם עתה חוקר גדול בעיר קארלסרוהע, ושמו רעדטענבאכער, ובספרו ״דאָס דיסנאַמידען זיסטעם" החל את המלאכה הגדולה אשר אמרנו, ואין אתנו יודע עוד אם ישנו מצליח בדרכו אשר הוא הולך ואם יבאו חוקרים אחריו והמה יצליחו. – אכן אנחנו נשובה נא מהרה אל הענין אשר עזבנו, כי למה זה נשפיק בילדי נכרים, אשר לא לנו הם עוד, ואשר אך עתידות להם?

 

ט. תנועה חיצונה ותנועה פנימית    🔗

הן השפקנו בילדי נכרים אשר לא לנו הם עוד, ולכן נהפוך ידנו ונשובה אל הענין הראשון אשר ידענו כי איתן הוא. – החום הוא הכח! לפעמים נלביש את הכח צורת תנועה ולפעמים נלבישנו צורת חום, וגם זאת אך תנועה היא; וכיום הזה נאמר: זאת המכונה תעצר כח על פי שפשוף או על פי לחץ להוליד חום אשר נוכל להחם בו ליטרא אחת מים ולהוסיף עליהם חום בן מעלה אחת, תחת אשר לפנים אמרנו: זאת המכונה תעצר כח לשאת ולהרים ½13 צנטנר דרך רגל אחת ברגע אחד; ואת כל כח וכח נמֹד ונעריך עתה לפי חמו, ואחת היא לנו אם נאמר: ״1350 ליטרא לרגל אחת" או אם נאמר: ״מעלת כח אחת", כי דומים השנים האלה יחדו, כאשר ידמה רובל כסף אחד אל מאת קאפעעק.– וזה המשפט אשר ישפטו עתה החכמים את החום:

כל החום – החום השולח קרנים והחום השוכן בקרב החמרים פנימה – בא בתנופות העצם המלא את פני כל השמים ובתנועותיו אשר הוא נע, והוא הלא נמצא גם בינות לאטמי כל החמרים; והיה אם נשים את אחד החמרים אל מול פני חום השולח קרנים, אז ינועו וינודו בו האטמים אשר בקרבו ותנועות ותנופות תהיינה להם, ולכן יתחמם החמר הלוך והתחמם; וגם אם לא נשים את החמר אל מול פני חום הבא מחוץ לו, ואך נניע אותו הנה והלום, או נרגיז או נלחץ או נסיע או נפיל אותו ארצה, והיתה לו תנועה גם על פי המעשים האלה, והתרגזו האטמים איש אל אחיו, ובמצאם שטן בדרך לעצור בער החמר הנופל אז יצא חום מן התנופות ההן, וכמדת הכח אשר מָשל בחמר לעורר בו את תנופות האטמים, כן תהיה מדת החום היוצא ממנו; ואולם עוד יתפרדו החוקרים לדעותיהם לשפוט את המעשה אשר יֵעשה בקרב האטמים בבוא רגע התנופות, ואנחנו לא נדע עוד דבר מי יקום, עד אם נראה איך יפול דבר ומי מהם יצליח יותר לבאר את המראות השונים אשר נראה, להבין על פי דעותיו את דבר התרקעות החמרים והתפשטותם, ואת הליכות החום מחמר לחמר, ואת השנויים אשר לגופים איתנים ומוצקים וגופים נוזלים וגופים בני אויר, אשר איש איש מהם ישנה את מראהו בהיותו לקיטור או למים או לרגבי קרח או לאלגביש – אבל עתה רב לנו אם נדע את חק ״קיום הכח" ואת תולדות החום על פי החק הזה, כי מראות רבים אשר לא ידענו בראשונה נדע עתה:

במה גדול כח החָרש להחם את הברזל וללהט אותו בהכותו עליו בפטיש? הלא אך יען כי נדחה ידו בפטיש להדיח את הברזל מעל פניו, והברזל ינוח על פני הסדן ולא ידח ממנו נדח, ולכן ינודו אטמי הברזל ויתרגזו איש אל אחיו, ולרגלי התנופות אשר הונפו ואשר הורמו, יוָלד בם החום; ואולם מדת החום הזה איננה גדולה כמדת הכח אשר יעשה בו החרש את מלאכתו, ואך מעט ממנו יבוא אל תוך הברזל, אחרי כי גם החרש יתחמם וגם הסדן יתחמם וגם האויר המקיף אותם יגזול מעט מן החום, ולוּ היתה לאל ידנו להחזיק את כל החום הזה במקום אחד, כי עתה יכלנו לעשות לנו מכונה אשר תכה גם היא בפטיש כאשר יכה החרש, לא יחסר כל בה, או אז ראינו ונוכחנו אשר מן הכח יֵעשה חום ומן החום יֵעשה כח, ורוח אחד לכֹּל ואל מקום אחד הכל הולך.

וגם משפט השפשוף ככה הוא: אם תתן מהלכים ותנועה למורה־שעות על פי המפתח אשר הבאת אל בינות לגלגל ונעו הגלגלים וסבבו האופנים, ושפשפו איש באחיו, וגם האויר המלא את מורה־השעות ישפשף בם, והתחממו כל חלקי המכונה הקטנה אשר בידך, והחום הזה יאחז דרכי לבוא אל כל קצות מורה־השעות, וגם ישלח קרנים ויצא החוצה; ולכן יאבד הכח ממורה־ השעות, ואולם מן הכח לא יאבד ולא יפול צרור ארצה – וגם משפט המטולטלת כן הוא, אשר לרגלי תנופותיה ותנועותיה תתחמם פנימה, ועל כן יפוג הכח ויצא חוצה.

אכן כל המראות האלה הלא מעטים ורעים הם וכמעט לא נכיר אותם; ולכן נעזבה נא כמעט את הארץ אשר אנחנו יושבים עליה ונעלה השמימה, וראינו שם מראות כאלה עצומים וגדולים, ומהם תצא תורה לכל הקוראים.

 

י. תולדות רשפי־אש בשמים    🔗

ברקיע השמים נראה לפעמים רשפי אש אשר יגביהו עוף ויראו לעינינו רגע אחד, וכאשר יבאו כן יעברו ויחדלו; ולפעמים נראה חצצים אשר יתהלכו בשמים, ולפעמים נראה אבני־אש הנופלות ארצה; והחוקר רייכענבאך עמל הרבה לבוא עד תכונת המראות הנפלאים האלה, ויוכל להם¹, ואנחנו פה לרגל המלאכה אשר לפנינו נשא עינינו גם אליהם, והיו גם הם לנו למופת בדבר החום היוצא על פי התנועה העזה.

בני רשף אלה גם הם גרמים מגרמי השמים הם, וכמשפט כוכבי־לכת המקיפים את השמש, יקיפו גם הם אותו, ומספרם רב עד מאד, והם מתחברים יחדו והיו לזר גדול סביב השמש, ורחוקים הם מן השמש כמרחק האדמה מן השמש; (ומי יודע אם לא תורה אחת ומשפט אחד להם ולמאתים הכוכבים הנמצאים בין מאדים ובין צדק, ומי יודע אם לא יעלה מספר הכוכבים ההם גם שם לאלפים ולרבבות, ואנחנו לא נוכל לראותם באשר קטנים הם מאד וקרני־החזות אשר לנו לא גדולות עוד כמו) ובני רשף ההם לא רחוקים ממעגל האדמה, ואנחנו לא נוכל לראותם איש איש במעגלו, יען כי קטנים מאד המה ויען כי אין להם אור ואך באור פני השמש גם להם אור; ואולם קרובים הם לנו מאד, הם ומעגלותיהם, ולכן יש אשר יט האחד מעט מדרכו, ואז תמשוך אותו האדמה בְּכחה המושך להגות אותו מן המסלה ומן התקופה אשר לפניו והיה בנגוע בן רשף כזה גם אל חוג האויר אשר לאדמה, וישפשף האויר בו ביד חזקה למנוע אותו ממרוצתו, ולרגלי השפשוף יתנודדו כל אטמיו פנימה, והתחממו והיו לאש לוהט ואז נראה בשמים והנה זיק אור יעוף מן המקום האחד אל המקום השני, ובבואו לצאת מחוץ לחוג האויר, יחדל ולא ינוצץ עוד, וכל המראה כליל יחלוף.

אלה תולדות רשף האש אשר נראה לפעמים בשמים, וקורותיו אשר תקרינה אותו בדרך, עוד רבות הן, ולכן נשים גם אותן לפני הקורא:

הרשף איננו כוכב מאיר כי אם גרם עכור ככל הכוכבים אשר בצבא השמש, ואך בהתחממו יהיה לאש לוהט להאיר לנו רגע אחד בלילה; והפרעות אשר תעשה בו האדמה שתים הן: בראשונה תמשוך אותו בכחה המושך, ובכח הזה תגדל מרוצתו עד מאד, ואחרי כן תשלח אליו את האויר להיות לו לשטן בדרך, והוא המבעיר את הבערה בו; ובשתים אלה לא תתחתן עוד האדמה בו כי אם תעזוב אותו להמלט על נפשו ולצאת מחוג האויר, ובהמלטו יעזוב אחריו את כל האויר אשר עצור היה בגופו, והאויר הזה יראה כעין קו אור על פני השמים, ואת כל המתכת אשר עצורה היתה בגופו יַתִּיך, וכן ימלט על נפשו, וכן הוא מצליח על דרכו אשר הוא הולך, לצאת מחוג האויר, ובצאתו והנה פניו לא היו לו עוד, כי לא ימהר עוד במרוצתו, ועל כן יתקשה מעט מעט וקליפה קשה תכסנו ולא יכיר עוד איש את מראהו. אכן אם נגע הרשף הזה פעם אחת אל פני גבול האדמה אשר החל לנפול לפניה, לא יסור עוד ממנה עד עולם, כי נפול יפול עד כלותו ועד תמו, ועל כן אך שוא לו לנוס ולברוח מעל פניה, כי יש יום והוא בתקופתו ישוב וירד שנית אל תוך מעגל האדמה, ואז יעמיק לרדת מבראשונה, והאויר ימשל בו עתה פי שנים, והחום הנולד בו יגדל שבעתים, וחדל להיות בן רשף, והיה לחצץ המתהלך ברקיע השמים, ולו מראה אש לילה.

והחצץ ימהר וישתער על פני הרקיע ויגיח אל שער השמים להמלט על נפשו, ואם יצלח חפצו בידו לצאת הפעם מחוג האויר, אז יעזוב אחריו עתה כל חלקי האויר ואת כל חלקי המתכת אשר עוד נותרו בו, והיה כל הנותר עוד לו מן המגפה הראשונה, יספה עתה במגפה הזאת, ובצאתו את פני חוג האויר יחדל ממרוצתו ומשטף תעופתו, ואז יתקשה שבעתים מבתחלה וקליפה על פני קליפה ילבש, ואת דרכו אשר יאחז עתה אין מי יודע אתנו, ואל אלהים הוא היודע וישראל הוא ידע את קורותיו אשר תקרינה אותו על דרכו עתה; ואך בבואו שנית אל תוך מעגל האדמה, אז לא יוכל עוד לחרוג ממסגרותיה, כי כבואו כן יחל להקיף אותה סביב סביב, והתקופות האלה תהיינה מעשה כוכליאר, תקופה בתוך תקופה, תקופה למטה מתקופה, עד כי יקרב כפעם בפעם אל האדמה הלוך וקרב, ומדי קרבו כן יתחמם וכן ימלא אש לוהט ובפתע פתאם יבא ויפול ארצה או ירד עמוק אל תוך מעבה האדמה החוקרים ולקטו ומצאו אותו וקראו לו ״אבן אש" הלא היא אבן מאבני האש הנופלות משמים ארצה כפעם בפעם, ואשר יביאו אותן אל בתי שכיות החמדה אשר לחוקרי הטבע.

ובכן אפוא ראינו את תולדות רשף האש ואת קורותיו; מן הרשף יצא חצץ ומן החצץ אבן אש; ואולם לא במהרה תֵעשה כזאת, והחוקר רייכענבאך יוכיח לנו באר היטב כי אבני־האש תלבשנה קליפות הרבה מאד, קליפה על פני קליפה, ולפי דעתנו נדע לפי מספר הקליפות את מספר התקופות אשר הקיפה האבן את האדמה, והיה משפטן כמשפט הקליפות אשר נמצא על פני העצים; – ואם כה או כה הדבר, הלא אחת נדע, כי מכח המרוצה הגדולה יצא החום, והיה גם זה לנו לאות ולמופת בשמים, ואנחנו כאשר החלונו כן נוסיף להתחקות על שרשי המראות האלה.

 

יא. התנועה והחום בשמים    🔗

על פי חק קיום הכח נבין כיום הזה מראות רבים ממראות אבני־האש, מדי נפלן משמים ארצה, ומלבד אלה נוכל לדעת גם את מעלת החום אשר לכל חלק וחלק מאבן כזאת, בבואה אל תוך חוג האויר אשר לאדמה ובאבד חלק ממרוצתה. —

בני רשף וחצצים ואבני אש אלה קרובים מאד למעגל האדמה, ומרחק אחד להם ולאדמה להיות רחוקים מן השמש כמוה, ועל כן נדע כי גם משפט מרוצתם כמשפט מרוצת האדמה: כחמשה מיל בכל זעקונדע; והתוכנים בראותם את דרך הרשף בשמים, עשו להם כַּונים, ועל פי תחבולות שונות הצליחו לדעת את ראשית הדרך הזה ואת אחריתו, ומה גבהו אשר יגבה מעל פני האדמה ומדת הדרך מה היא אשר עבר אותה הרשף; ואחרי כי יודעים החוקרים כיום על פי חקים נאמנים להגיד אל נכון את משפט כל אויר ואויר לפי גבהו, העב הוא אם דק, לכן יודעים הם גם את משפט הפרעות אשר יפריע אויר כזה וכזה את הגוף אשר מרוצתו כזאת וכזאת, ולרגלי הדבר הזה ידעו גם את תנועת הגוף ההוא פנימה וחוצה לו, ואת משפט תנופות אטמיו, ואת מעלות החום הנולד בקרבו. – והחשבון אשר הביאו ככה הוא: כדור ברזל אשר לא יעוף בזעקונדע אחת בלתי אם ששת אלפים רגל, יֻתַּך גם הוא בקרב האויר ואבן־אש אשר תמהר לעוף פי עשרים מן הברזל והיתה בה יד ההתּכה גם כאשר תגביה מאד לעוף במקום אשר האויר דק מאד; ואולם בהתחממה לא יתחממו בלתי אם פניה לבד, ואל תוכה לא יגיע עוד החום, עקב אשר מרוצתה גדולה וחזקה עד מאד, ועל כן יֻתְּכוּ פניה ממעל בעוד תוכה מוצק, וכן יתכו החלקים המֻתּכים ארצה, טפות טפות לבד או חלקים חלקים לבד, והנותר ימלט על נפשו לצאת מן המלחמה הזאת בשלום. –ובכן הוא הדבר אשר נראה לפעמים: חמרי אבני ברזל נופלים ארצה והם מֻתּכים ומצֻפּים צפוי כעין הזכוכית, והחוקרים יכירו אותם ויאמרו כי אבני־אש המה, או חצצים יבקעו ויתפוצצו והיה רעש וזועה, או אבני־אש גדולות נופלות משמים ולהן אך קליפות דקות עשויות זכוכית, עקב אשר אבדו להן החלקים הַמֻתּכים בעודן בדרך ונפל מהן רב ולא נותר בלתי אם המעט אשר הביאו.

הנה כי כן רואים אנחנו אשר כחות רבים בשמים פושטים צורה ולובשים צורה, והחום הוא הבן הנולד על ברכי התנועה, ואביו הוא הכח; כי על כן ראינו גרמי שמים רבים יפלו משמים, יגָדעו לארץ, להיות חרש את חרשי אדמה, ומספר אבני האש הנופלות ארצה שנה שנה יעלה עד 4500 לפי החשבון אשר הביא רייכענבאך; ואולם מן הכח לא יאבד ולא יפול צרור ארצה, כי כמדת הכח אשר היתה למרוצת הכוכבים הנפלאים האלה כן תהיה מדת החום אשר ישאירו אחריהם ברקיע השמים. – אכן יש מן החוקרים אשר יאמרו כי על פי אבנים כאלה נעשתה האדמה, כי מקץ רבוא רבבות שנה אחרי אשר נפלו שרידי פליטי אבני אש אלה ארצה, התקבצו יחדו חמרים חמרים ויהיו לחמר אחד, וגם רייכענבאך ידבר כדברים האלה, וזה לאות בידו כי נמצאים בקרב האבנים האלה כל היסודות החימיים הנמצאים בקרב חמר האדמה; ואולם דברים כאלה הלא אך דמיונות הם, וגם בקרב השמש הרחוקה מאתנו עשרים מיליאן מיל הן מצאנו כיום יסודות חימיים מן היסודות אשר אמרנו כי אך לנו הם, כי מצאו בונזען וקירכהאָף את יסוד הברזל במעטפת השמש – ועל כן נעזבה נא את הדמיונות האלה ונלכה לדרכנו.

 

יב. חום השמש יהיה לנו לאכלה    🔗

למן היום אשר הכירו החוקרים את חק קיום הכח, הבינו גם את ערך החום אשר בשמי שמים, וידעו כי ממנו משפט האדמה יצא, אם לחיים ואם למות, ויתפרדו לדעותיהם, זה בכה וזה בכה; יש מן החכמים אשר יראו יביטו עתה אל הארץ ויאמרו כי עוד כחה חדש עמה ואונה בשרירי בטנה, ועל כן תשחק ליום אחרון והוא לא יקרב אליה; ויש אשר אך רע ינבאו, והנה כח הרבה יאבד לארץ ומלואה מדור לדור, ולכן יש יום – ואף אם היום הזה ירחק חק – וחדל כל היקום והארץ תחדל, כי נכון לה כליון חרוץ. – ואנחנו טרם נשים פנינו אל הכליון הזה, נפן נא בראשונה אל המנבאים טוב ונראה מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו:

החום הוא הכח; ועל כן אך טוב לנו כי השמש שולחת אלינו חום רב. מאד, להיות למחיה לפנינו; ואם כי עינינו לא תראינה ונפשנו לא תדע כי את החום אנחנו אוכלים, ואם ירעב איש לא ישבע גם אם יביט אל פני השמש יום תמים, אך הנה אמת נכון הדבר הזה כנכון היום, וחום השמש הוא יהיה לנו לאכלה, ובלעדיו מות נמות ברעב. – וזה הדבר: הכח אשר בו יתהלל האדם הוא כח עורקיו, ובהתכוץ העורקים יצא האדם לפעלו לשאת ולהדיח, לפרוץ ולבנות, להשליך ולכנוס, ללחוץ ולרפות, ומקור כח העורקים הוא מקור כל המעשים שיעשה האדם תחת השמש; וכח העורקים אי מזה יבוא? הלא מן הדם, והדם הוא המזון הנהפך לדם, והמזון הוא הצמח או בְּשׂר החיה אשר אך על הצמח תחיה והצמח הוא מקור הכח אשר לאדם; ואולם הצמח גם הוא לא יצמח כי אם על פי החום, והחום הלא הוא הכח, והכח הזה בא מן השמש –ולכן זה הדבר אשר דברנו: חום השמש יהיה לנו לאכלה!

אבל פן יהיה דבר עם לבבך לשאול: האם לא נוכל לאכול מיני צמח אשר לא בחום השמש יגדלו ויצמחו כי אם בבית גדול למיני צמח? האם לא נוכל לאכול בשר מן התרנגול אשר כל שיח וכל שיג אין לו עם השמש ועם ואשר יאכילהו ויפטמהו איש עתי אך מן הצמח אשר יצמח ויגדל בבית גדול למיני צמח? וידעת היום והשבות אל לבבך כי מאומה לא נשאת בעמלך, ואך את הדרך הרחקת, מיום צאת החום מן השמש ועד בואו אל קרבך; וזה הדבר: גם בעל הגן אשר עשה לו את בית הגדול לא יוכל להחם את סכתו בלתי אם על פי חמרי צמח אשר אכלו גם הם מחום השמש, וגם העץ והזפת הבוערה והגחלים אשר ישיק בהם את סכתו הלא מקרב האדמה הם באים אשר האכילה אותם כל היום מחום השמש, וגם התרנגול האוכל מן הצמח החדש ההוא, במה נחשב הוא ובמה יתגאה לבו על התרנגולים האחרים ועל בני משפחתו הנותרים; כי הנה רוח אחד לכל והכל אל מקום אחד הולך וממקום אחד הכל בא, וחום השמש אך הוא יהיה לנו לאכלה!

והיה כי תוסיף לשאול לאמר: הקצור תקצר ידנו מקחת לנו שני לוחות ברזל גדולים ולשפשף את שניהם, עד כי יקום חום גדול, ובו נחמם את בית גדול הצמח, ואל חום השמש לא נפן ולא נשעה עוד? אכן טובה העצה היעוצה לנו ממך, וגם הנה רבים קמו אשר מלאו אחריה כי טובה היא, ואולם מה תתן ומה תוסיף לנו ולענין אשר לפנינו? כי מי זה יקום לשפשף את שני הלוחות ההם? האם יבוא בעל הגן וישפשף אותם? אז הלא מכחו ישחד בעד המעשה הזה, והוא יאכל בטובה לחם־משנה ואך בכח האכילה יעבוד את עבודתו, והכח הזה מן השמש הוא לו; וגם משפט כח הקיטור וכח הרוח וכח המים כן הוא, כי אך על פי השמש יהיו הכחות האלה, ולא יתן ולא יוסיף לנו אם נאמר לשפשף את שני הלוחות בידם – כי ממקום אחד הכל בא ואל מקום אחד הכל הולך, ועל חום השמש לבדו יחיה האדם!

אכן יש לנו דבר ועצה הלום להסיר את השמש כמעט מגבירה, להביא לנו חום על פי כחות חימיים או על פי כחות עלעקטריים, ולמלא בו את מקום החום היוצא מן השמש; והיה אם נתּיך צינק בחמצי־גפרית המהולים במים, הלא נוכל להוציא את יסוד המים לחפשי, ואם נבער אש באויר יסוד־המים הזה, אז יקום חום גדול; וגם על פי זרם עלעקטרי יכול נוכל להוליד חום גדול ורב, כחום אשר לנו מן האור העלעקטרי; ואולם כל אלה יחדו הלא כחות הם אשר יסורו גם הם למשמעת חק קיום הכח, ולכן מי יודע אם לא על פי השמש יחנו ועל פיה יסעו, על פיה יצאו ועל פיה יבואו; ואנחנו עוד נשוב לדבר בדבר הזה בבוא חזון למועד. – וגם מי־הים העולים והיורדים על פי ממשלת הירח, והשמש לא ימשל בם להחם אותם ולהוליד בם את הכח, גם הם לא יכשרו עוד בעינינו, כי מי יודע את המעשים הנעשים במסתרים, ומי לידנו יתקע אם לא גם בזה אך יד השמש תכון עם הירח לתת לו מכחו המושך להצביא את המים העולים והיורדים – ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו עוד נשוב לדבר בדבר הזה.

 

יג. האדמה היא קלחת קיטור גדולה    🔗

החום הוא הכח, ובכל אשר נפנה נמצא כדבר הזה, ךכל העבררה אשר יעשה האדם בידיו או אשר תעשינה המכונות או אשר יעשה הרוח או הקיטור או המים, לא בכחנו נעשה אותה, כי אם בכח החום אשר נתן לנו השמש; ואנחנו לא נוליד את החום כי אם נמסור אותו מיד אל יד; ולמן היום אשר הכירו החוקרים את המשפט הנפלא הזה, לא נחו ולא שקטו עד אם הערו את מקור הכח הנאדר הזה, וחכמי ארצות אנגליה וצרפת ואשכנז הביאו חשבונות רבים ושונים, ולא חדלו עוד עד היום כי זה אך החלם לעשות, ולכן גם הדברים אשר נשים הפעם לפני הקוראים לא דברים מוחלטים הם כי אם ראשית תבואת החוקרים:

אם נאסוף את כל החום אשר תקבל האדמה מן השמש בקרב שנה אחת ונחלק אותו חלק כחלק על פני כל הארץ ולא נעשה בו כל מלאכה בלתי אם נמיס בו את הקרח, אז נוכל להמיס בו מכסה קרח אשר יכסה את פני כל האדמה מסביב ואשר יעלה עביוֹ עד 98 רגל. – ומלבד החום הזה הבא אל האדמה מן השמש, יבוא אליה חום גם מתוך ים האויר וממרום כוכבי־שבת, ומשפט כל החום בבואו, איננו כדבר אשר אמרנו, ולא יעמוד עליה החום שנה תמימה ולא יהיה לנו להמיס בו אך את הקרח, וכל הדברים האלה נאמרו אך לשבר את האזן; ואולם זה משפט החום בבואו אל האדמה: — הארמה עשויה כדור עגול והיא מתגלגלת על קטרה, ולכן רגע רגע בבוא אליה קרני החום מן השמש היורדות דרך ישרה, תבאנה כפעם בפעם אל פני חלק אחר ואת המקום אשר לא תבאנה אליו דרך ישרה לא תוכלנה לחמם היטב, ועל כן קר מאד על פני צירי האדמה; וגם כל חלק וחלק מן הקו־המשוה לא יהיה תחת קרן אור השמש הישרה בלתי אם רגע אחד, וחצי כדור האדמה אשר ראה באור היום, יהיה מקצה שתים עשרה שעה לעמק עכור אשר לו מראה לילה, לשוב ולהקיא חום; כי על כן נראה אשר שונה מאד משפט האדמה לחלקיה ולמקומותיה, בקבלה את החום ובהקיאה אותו, ואין לחלקיה מדה אחת וקצב אחד; ואולם שונה מזה שבעתים משפט הכח היוצא ממנה, אשר מן החום נולד.

חלק אחד מן החום תשוב האדמה לשלוח השמימה, ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נוכל לשית לב עתה אל החלק האובד הזה, וברב ימים עוד נמצאנו; ואולם חלק גדול מאד תחשוך האדמה לנו בני האדם ולכל נפש החיה אשר עליה, ומשפט מעשיה כמשפט קלחת קיטור גדולה, להחם ולהרתיח את כל העצם ואת כל החמר אשר בה, להכין לנו מזון בכח הקיטור הזה ולהשקות אותנו כוס כח, לחזקנו ולאמצנו על פני הארץ. – ומן המלאכות אשר עליה לעשות הכי נכבדה להפוך את המים לקיטור, כי החום יינק את כל אדי המים על פי האויר, והיה כל האויר אשר ירחף על פני הנחלים והיאורות והאגמים והימים, הוא יינק מקרבם את כל אדי מימיהם, והחום יתן כנפים לו לעוף ולעלות מן הארץ ממקום הקו־המשוה, ותחתיו תעלה משאת אויר חדש מכנפות צירי האדמה, ונשאה גם היא בחיקה אדי מים רבים מאשר הביאה, והיה גם משפטה כמשפט הראשון; ואדי המים האלה יהיו לגשם ולשלג, לברד ולערפל, ושבו לרדת אל הנחלים והנהרות, והלכו אל הים; והמים האלה יהיו לקנה־מדה בידנו למד בו את החום אשר בכחו תעשה כל העבודה הזאת, והחוקרים נסו בנסיונותיהם ויביאו חשבון כי שלישית החום אשר תקבל האדמה מן השמש תוציא לעבודה הזאת; ואם נפן אל החשבונות נמצא כדבר הזה:

לו יחפוץ איש להפוך בקרב שנה אחת חמר מים רבים ולעשותם לקיטור על פי החום אשר יעשה לו ביד, ומדת המים האלה תהיה כמדת המים אשר יהפוך השמש לקיטור בחמו, כי אז ידרש לו עצים וגחלים אשר בכחם יכול נוכל להניע מכונות במספר ביליאָן אחת (הביליאָן היא מיליאן פעמים מיליאן). וכל מכונה בת 16 כח־סוסים; ולו נקום לחלק את כל הכח הרב הזה חלק כחלק ולהפיצו על פני כל האדמה, כי עתה יעלה על כל מענה צמד שדה כח ככח 79 סוסים; וגם כל החום הרב הזה לא ישפוק עד אם יעלה כלו לעבודה הזאת, והדרך הזה לא יתכן, כי כל המכונות אשר עשינו לנו, לא יוציאו מן החום המובא אל תוכן לעשותו לקיטור בלתי אם ¹/₁₅ לבד, והנותר יעלה להחם את המכונה ואת האח ואת הקלחת ואת מגדל העשן ואת האויר היוצא ממנו.

אכן עבודת חום השמש לא תמה עוד, ואנחנו נשים פנינו עתה לקראת עבודה אשר אין מדה ואין קצב לגדלה, ואשר בכח־סוסים לא נדע להעריך אותה, והיא נפלאה עד מאד.

 

יד. הימים אוכלים אויר    🔗

וזאת תורת העבודה הנפלאה אשר אמרנו: חום השמש יבוא כפעם בפעם לעשות מהפכות גדולות בקרב מי־הים להעלות תחתונים למעלה ולהוריד עליונים למטה, והרתיח אותם, והמם מהומה גדולה, והוליד זרמות גדולים ועצומים בלב ים, והעבודה אשר יעשה במצולה גדולה מן העבודה אשר יעשה ביבשה.– ולמען נוכל לראות ולהביט היטב אל מעשי החום בים, נלכה נא ונבקש חסד מאת פני הטבע אך הפעם, כי יעשה עמנו אות לטובה לתת את השמש לזרוח על פני האדמה באחד מימי האביב או באחד מימי הסתיו, אשר קרניה יורדות דרך ישרה אל פני הקו־המשוה אשר לאדמה והאויר לא יקום עליהן להיות להן לשטן בדרך; ואז הן תבאנה קרני השמש ועד צירי האדמה תגענה, והיה החום על פני חצי כדור האדמה המָפנה אל השמש, ואנחנו כאשר פצינו פה כן נבקש נא מאת פני הטבע לעשות עמנו גם את החסד הזה, להקים את כל האויר לדממה ולצוות רגע אחד את מימי כל הימים להיות שקטים, ואל חקי העליה והירידה לא ישימו לב, ואז אל נא יפול לב אדם עלינו ופנינו עוד הפעם אל הטבע ונבקשה פניו לעשות לנו גם את הקטנה הזאת, הלא קטנה היא אליו וגדולה אלינו, לצוות על האדמה מלכת ולהקים גם אותה לדממה רגע אחד לכבוד היום הגדול אשר הוכן לנו. וגם על כל מימיה ונחליה תצוה מלזרום אל הים – אז תראינה עינינו את המראה הנפלא בבוא החום אל פני שטח הימים, משפתו ועד שפתו, ממזרח ועד מערב, וכל שטן וכל פגע אין עוד לפרוע בו פרעות, וראינו אך את המראה הזה בהחֵל התנועות העזות אשר למים, והאדמה בכחה המושך אך את זאת תעשה, לתת מדה אחת וקצב אחד ללחץ המים.

ובהחל המראה, והנה במקום אשר שם יורדות קרני השמש דרך ישרה, שם יחלו המים להנדוף כהנדוף עשן, והיו לקיטור, וכל המים מסביב הפונים ימה וקדמה, נגבה וצפונה יהיו כלם לקיטור, ואך כהרחיקם מן המקום הזה כן ימעט הקיטור בהֵעשותו; וענני הקיטור יעלו השמימה והמים ילכו הלוך וחסור, ואך במשוך בכח המושך אשר לאדמה יבאו מים חדשים מכל עבר ופנה למלאות את מקום המים העולים בקיטור, למען היות מדה אחת וקצב אחד לשטח ואולם במקום אשר החל החזיון הזה, שם יעשו המים הנותרים מן הקיטור גם מלאכה אחרת: כי מי־הים מים מלוחים הם מעולם, ולא על פי הדגים־המלוחים השטים בם היא שומה, כי אם על פי כל חמרי המלח הנמצאים בקרב האדמה ואשר משם יגרפום המים להמיסם ולהתיכם ולהביאם אל תוך הים, ובעלות מימי הים בקיטור השמימה, לא יעלו בלתי אם המים הטהורים לבד והמלח לא יעלה, ויען כי המים המלוחים כבדים מן המים הטהורים וכאשר יגדל חמר המלח אשר בם ירבה וכן יכבד, לכן דעת לנבון נקל כי המים המלוחים יורדים כאבן במצולה אחרי הֵעָלוֹת המים הטהורים בקיטור השמימה, ובמקום אשר ירדו, שם לא יהיה חור לנגד עינינו, כי לא לכבוד הוא לנו לראות בערות המים, ועל כן יבאו מים חדשים מכל קצוי הימים לכסות על פני המקום הזה, והמים המלוחים אשר ירדו עד התהום לא ישקטו גם הם על שמריהם, והלכו גם המה באשר יהיה רוחם ללכת, עד היות שנית מדה אחת וקצב אחד לכל שטח המים.

ואולם לכל זמן ומקום לכל חפץ! ואם נתור את פני כל הים לארכו ולרחבו, הן נמצא מקום במזרח או במערב, בצפון או בדרום, ושם לא יגיעו קרני השמש לרדת אל המקום ההוא דרך ישרה ולא תהיה עוד פעולתן במשפט הראשון; ובכל זאת תגדל התנועה בקרב המים גם בזה, ובכל אשר נבוא ואל כל המקום אשר נשא את עינינו נמצא את התנועה הגדולה בקרב המים. – ואתה אלופי הקורא הלא זכור תזכור את אשר בקשנו את פני הטבע להקים את האדמה לדממה רגע אחד לבלתי תנוע, ואולם בלבבך הן תשמור את הדבר ותדע כי המראה אשר אתה רואה בזה בעיניך לא יחיד הוא לפניך, וכמוהו כן היה זה 18 שעה גם בפאת המערב, ובפאת המזרח היה כמראה הזה זה 6 שעות, ובהיות הלילה במקום האחד והאויר הקר פרוש על פני המים, אן התקררו המים העליונים בעוד חמים היו המים התחתונים, ואחרי כי המים הקרים בבדים מן המים החמים, לכן דעת לנבון נקל כִּי גם בזאת תהיה תנועה עזה למים, וירדו העליונים ועלו התחתונים, והיתה מהפכה עצומה ומהומה גדולה, עד היות גם הפעם מדה אחת וקצב אחד לשטח המים! ובמקום השני עוד חמים פני המים העליונים, ועלו והיו לקיטור, ומים רבים יבואו מאפסי הים למלאות את החסרון והיתה מהומה ומבוכה ומבוסה בקרב המים –

ואם אל פאתי הצפון והדרום נשא עינינו, אל המקום אשר שם הקרח הנורא ואשר בבוא קרני השמש לא תעשינה דבר בלתי אם תתנה יד יחדו להתיך ולהזיל את הקרח, וראינו מראות חדשים ונפלאים.– המים הנמסים מעל פני הקרח לא מלוחים הם, ועל כן קלים הם ממי הים, וגם לא עבים הם כמו, והיה בבואם אל פני הים, לא ירדו כי אם יצופו ממעל ויעיקו תחתיהם את המים אשר מתחת להם ויֵעָרמו להיות לגבעות מים על פני הים, וא יראו המים התחתונים וינוסו, ומקום יתנו למים העליונים לרדת, והם ילכו ויזרמו אל פני הקו־המשוה; ואולם גם מים קרים לא יצופו ממעל בלתי עד היות להם ארבע מעלות חום, ובהיות להם כמעלות האלה וּבַאֲבוֹד מהם חלקי המלח, יכבדו מן המים התחתונים אשר הם חמים מהם, ולכן תהיה גם הפעם מהפכה חדשה להעלות תחתונים למעלה ולהוריד עליונים למטה, ובידנו אין עוד קנה־מרה למד את תקף כל המעשים והתנועות והמהפכות האלה.

ואנחנו אל נא נוסיף להתחנן אל הטבע, כי לא טוב המעשה אשר אנחנו עושים להלאותו אל חנם ועל כן ישוב נא האויר לאיתנו והאדמה תשוב אל תקופתה, והעליה והירידה תהיינה גם הם למים כבראשונה והרוח יריע בחצוצרותיו ואת הנהרות יחולל וירקידם כמו עגל, או אז תראינה עינינו ואזנינו תשמענה את כל הרעש וההמולה והסער ואת כל המהומה והמהפכה אשר בקרב המים, וחום השמש הוא המנצח על כל המלאכה הזאת והוא קשר את הקשר הזה; ובנגוע האויר אל מימי הים אשר בתהומות, אז יקומו המים הקרים האלה האלה לאכול את כל האויר הנוגע אליהם, כי כמשפט האויר החום אשר יבלע את אדי המים, כן משפט המים הקרים אשר יבלעו את האויר, והאכיל האויר את מי הים, לשמחת כל חיתו המים וכל הצמח אשר שם. – וכיום הזה לא נדע עוד את מדת הכח העצום הזה אשר בו יעשה החום את כל האותות האלה, כי אין מדה ואין קצב לדבר הזה.

 

טו. החום אשר כל מעשהו באמונה    🔗

הן ראינו כי החום בן נעות המרדות הוא, למעל מעל ולהיות מורד במלכות האויר ובמלכות המים, להפוך אותם משרש ולשום עליונים למטה ותחתונים למעלה, ואולם אל נא נרשיע אותו כביר, כי עוד מעט ונראה אשר גם באמונה הוא עושה מלאכה, ולא אך בסופה ובשערה דרכו כי גם שלאנן ושלו הוא, והוא תמים עם האדם ועם כל החי אשר תחת השמש.

ראשית דבר אל נא נשכח כי גם בפרוע פרעות באויר ובמים, יהיה לנו החום לברכה בקרב הארץ ולאות לחיים, כי בהעלותו את אדי המים השמימה, ישוב להורידם על כל ארץ עיפתה ועל כל אדמה מלחה, לשום מדבר שממה לארץ זרועה, להיות לברכה ולמחיה לפני האדם ולפני כל נפש החיה, וגם בסכסכו מים במים יביא את האויר אל מצולות הים וצוה גם שם את הברכה לכל הצמח ולכל נפש החיה אשר שם, – אבל לא באלה לבד יגדל כחו להועיל לנו על ידי האויר והמים ולהיות אך סבה מעמו, כי גם בנפשו יביא לנו את ברכתו, הוא ולא על ידי שליח, ומלאכות רבות יעשה בקרב החיים, עד כי לפעמים יִפְתְּ בסתר לבנו לחשוב כי זה הוא כח החיים אשר יבקשו החוקרים מדור דור; כי הנה רואים אנחנו בכל אשר נפנה, והנה החום יהיה לנו לקנה־מדה להעריך על פיו את כח כל המלאכות והעבודות אשר יעשה האדם והחיה, וכמשפט כל מכונה אשר לפי העץ והגחלים הבאים אל תוכה לְהַשִׂיקָהּ נדע את כח פעולתה, כן משפט החום באדם, אשר לפי האכל הבא אל פיו ולפי כל החמר המוליד בקרבו חום, נדע את כחו ואת דבר פעולותיו ומעשיו אשר יוכל לעשות בכח האכילה ההיא; ואם נפלאים וזרים הדברים האלה בעיניך עד בלתי האמין בם, הלא נעביר דברים אחדים לפניך אשר יום יום בעיניך תראה, וראית והנה אמת נכון הדבר:

כל החום בן שלשים מעלות אשר אחד ועשרים יום ישכון על פני ביצה של תרנגלת הלא יהפוך אותה לנפש חיה אשר נשמה באפה, ובלעדיו לא יבואו החיים אל תוך הזרע; ובכן אפוא הלא רואות עינינו. מה כח לחום לחתוך חיים לכל חי; ואולם החום איננו בא אך להעיר ולעורר את הזרע משנתו ולעזוב אותו לנפשו, כי אם למן הרגע הראשון ועד הרגע האחרון, עד קום הזרע לאור באור החיים, לא ירפה החום ממנו, כי ממנו לחיים תוצאות; והוא איננו בא אך לעזור על יד החיים, כי אם כח מניע הוא להניע את המכונה אשר נקרא לה חיים, ומשפטו כמשפט הקיטור הדוחה במכונה, ולו אחת היא אם עשויה המכונה לִטְוֹת, ואם לארוג ואם לרקום, וגם לחום אחת היא אם מן הביצה תוָלד תרנגלת ואם יונה ואם ברבור; כי החום הוא הכח הדוחה במכונה והמכונה היא הביצה. – וגם הביצה בעודה במעי התרנגלת, לא יצאה לאור בלתי אם על פי החום, ובצאתה לאור והיא מוצֵאת את החום הדרוש לה אז תחַיה את הזרע אשר בקרבה והיתה לתרנגלת, והתרנגלת מביאה גם היא עמה את מעלות החום ההן, והולידה גם היא ביצה, והביצה הזאת גם היא תחיה זרע על פני הארץ, על פי החום ההוא, כי התרנגלת הראשונה בימי אדם הראשון מצאה את החום ההוא, והוא לא אבד מאז ועד היום, וכל תרנגלת ותרנגלת תנחיל אותו לבניה ולבנותיה אחריה עד היום הזה, ולא יאבד הכח הזה עד עולם.

אך אנה ילך אנה יפנה לו הכח הזה בעשותנו לנו ביצה מֻרְבֶּכֶת חלות בלולות בחמאה לאכול אותן למעדנים? אז יצא הכח מן הביצה ובא אל קרבנו בגופנו להיות בנו לחום או לבשר, והחזיק הכח הזה את גופנו על מכונו ואת האש ישיק בקרב המכונה למען תת ידים לפעלה; כי הנה מצאו החוקרים את חק קיום הכח גם בקרב נפש החיה, והנה אָכלו וכחו נושאים יחדו וכאכילתו כן עבודתו; ואם כי לא נקל לחכמים ולחוקרים להביא את החשבונות האלה ולשום אותם לפני הקוראים באר היטב, הנה בכל אלה כביר מצאה ידם, ויש תקוה כי בעוד ימים יצליחו לשום לפנינו את כל ונוכחת, וזה אך החלם לעשות:

אם נאסוף לנו את כל המאכל אשר יבוא בקרב 24 שעות אל פי איש בריא בן 164 ליטרא משקלו, ונחשב את מדת החום אשר יצא לנו ממנו בהשרפו, אז נדע את מדת המים אשר יכול נוכל לחמם על פי החום הזה עד כי נוסיף עליהם חום בן מעלה אחת; או נדע את מדת הכח היוצא מחום כזה לדחות באחת המכונות, ואז לא יפלא ממנו להגיד גם את מדת הכח אשר הובא אל תוך גוף האדם על פי המאכל הזה; ואם נוסיף לחשב ולהביט גם אל ההוצאה אשר יוציא האדם מגופו בכל רגע ורגע, או אז נמצא את חשבון הכח הנותר אשר לגוף האדם, והוא החלק העודף מו ההכנסה על ההוצאה! ואת הדברים האלה נשים לפני הקורא בפרק הבא.

 

טז. חשבון ההכנסה וההוצאה בגוף האדם    🔗

הן. כבר מלתנו אמורה כי לא נקל לחכמים להביא את החשבון הזה, יעד תכליתו לא באו עוד; ראשית דבר נטל עליהם לדעת אל נכון את הכח והחום בכל החמרים אשר במיני המזון, ואת ערך היסוד־החמוצי היוצא לשאיפת האויר, לעמת היסוד־החמוצי היוצא לשרפת החמרים בהשרף החמרים האלה במו אש.– ובכל אלה לא נוכל עוד למצוא חשבון נאמן אחרי כי מכשולים רבים לפנינו אשר לא נוכל להרים אותם מדרכנו, לבוא ולראות את המעשה הנעשה בגוף האדם פנימה למען דעת את משפט שרפת החמרים אל נכון; וזה הדבר: יסוד־הגחלים ויסוד־המים הנמצאים בקרב המזון, לא יאָכלו בהיותם נפרדים איש מעל אחיו, כי הם התחברו יחדו התחברות חימית, הם וחמרים אחרים, ואנחנו אם נלך לשרוף חמרים באש למען דעת את מדת החום היוצאת מהם (אשר אז יתחבר החמר הנשרף עם היסוד החמוצי התחברות חימית) לא נוכל לדעת את מדת החום בלתי אם בהתחבר יסוד־הגחלים לבדו או יסוד המים לבדו עם היסוד־ החמוצי אשר באויר, אבל אם השנים האלה לא לבדם הם לפני השרפה כי אם מִחֻבּרִים יחדן כמשפט המזון אשר בו התחברו השנים יחדו עוד בטרם היות השרפה, אז תגדל מדת החום היוצאת מהם, ואנחנו לא נדע עוד עד היום הזה את המדה הזאת אל נכון. – זאת ועוד אחרת: כל החום העובר דרך שבכים מעשה אֹרג לא בחפזון יצא ולא במרוצה יבוא כי אם מעט, מעט, ועור הגוף עשוי כֻלו מעשה שבכה כזה, ולכן יהיה גם הדבר הזה למכשול לפנינו לבלתי מצוא חשבון נכון. – ועוד לנו שלישיה: החוקר קווינקע בברלין מצא כי כל הנוזלים העוברים דרך עור דק יולידו זרם עלעקטרי, ובקרב גוף האדם נמצא כדבר הזה שכם אחד על כל החמרים האחרים, ולכן דעת לנבון נקל כי על פיו יִשֻׁנָה משפט החום עד מאד. – ובכל אלה לא נחו החוקרים ולא שקטו עד אם הביאי את החשבון הזה.

ליטרא אחת גחלים תכיל חום רב מאד; והיה אם נשרוף ליטרא גחלים באש, ובתחבולה נעשה לבלתי יאבד מן החום הזה ולבלתי יפול ממנו צרור ארצה, אז תהיה לאל ידנו להחם על פיו 8000 ליטרא מים ולהוסיף עליהם מעלת חום אחת על החום אשר היה להם בתחלה; ואנחנו הלא ידענו כי כל החום אשר יעצר כח להוסיף על ליטרא אחת מים מעלת חום אחת, הוא יוכל לשאת ½13 צנטנר ולהרים אותם למעלה דרך רגל אחת, ויען כי החום האצור בקרב ליטרא גחלים גדול פי 8000 מן החום הזה, לכן נמצא חשבון כי החום היוצא מליטרא אחת גחלים יעצר כח לשאת אבן בת צנטנר אחד ולהרימה למעלה דרך ארבעה מיל וחצי. – וכמשפט השרפה כן משפט האכילה אשר יאכל האדם; כי יסוד־הגחלים האצור בקרב מיני המזון בבואו אל תוך הגוף להיות לדם, ישרף בקרבנו, (וגם הוא ישרף אך על פי ההתחברות אשר יתחבר אל היסוד־החמוצי אשר נשאף) ובהשרפו יוליד בנו חום בד בבד כמדת החום הנולד לרגלי כל שרפה אשר מחוץ לגוף, ומן החום הזה הנולד בקרבנו יש אשר יצא לרוח ויש אשר יצא למעשים שונים הנעשים בקרבנו, והנותר יהיה לנו לכח אשר בו נגבר חילים ואשר בו נתפאר. – וגם משפט יסוד־המים כן הוא, בבואו אל קרבנו ובהיותו לחום; ולכן אם נחשב חשבון צדק לדעת את יסודות המזון הבאים אל תוך הגוף ואת משפטי שאיפת האויר, אז נדע את משפט החום והכח אשר ימצא הגוף על פיהם; והחוקרים נסו להביא לנו את החשבון הזה, והנה כן הוא:

מיני המזון אשר יאכל איש בריא בקרב 24 שעות ומשקלו 164 ליטרא, יולידו על פי יסוד־הגחלים ויסוד־המים אשר בם מדת חום אשר בה נוכל להחם 54 צנטנר מים ולהוסיף עליהם מעלת חום אחת על החום אשר היה להם בתחלה; ולולא היה האדם בשר כי אם חמר מים, כי אז התחממו המים ההם על פי המאכל הזה עד היות להם כשלשים מעלות חום, ובכל גוף אדם הלא מוצאים אנחנו כשלשים מעלות חום; ובכח חום כזה, אשר יוָלד על פי האכילה ההיא, יש לאל ידנו לשאת 73,000 צנטנר ולהרים אותם דרך רגל אחת; ואם בריאה יברא הטבע והאדם לא יאבד מחומו זה ולא יפול ממנו צרור ארצה, וכל החום הנולד בו בקרב עשרים וארבע שעות יהיה לאחדים בידו ברגע אחד, אזי יעצר כח גם הוא לשאת את המשא הכבד ההוא דרך רגל אחת, כאמור.

אבל בריאה כזאת לא ברא הטבע, ולפי ההכנסה אשר יכניס האדם חום אל קרבו, כן תהיה ההוצאה אשר יוציא, ואך מותר ההכנסה מן ההוצאה, הוא הכח אשר בו יגבר בארץ; וזה החשבון אשר הביאו החוקרים: בעשרים וארבע שעות יקיא האדם, על פי האויר ועל פי הזעה אשר הוא מוציא, בארבעים ושמונה לאָטה מים וזה הוא רביעית החום אשר יוָלד בו, או 25% ממנו; והאויר אשר ישאף הלא קר הוא, ועד התחממו יוציא לו % ¼3 מן החום אשר בקרבו; והמאכל הנאכל עד כי יהפך לחום בקרב הגוף, יגזול גם הוא 2% מן ההכנסה, וגלליו גם הם בצאתם יאבידו %¼1 מן החום; ומלבד אלה יוצא מן הגוף חום רב בכל רגע ורגע, ולרגלי כל חמר קר אשר תגע בו יד האדם יצא לו חום מן הגוף, ולא יוָתר מכל החום אשר בא אל קרבו בלתי אם 50%, וזה הוא הכח הנותר לאדם ללכת ולעמוד, לרוץ ולעשות מלאכה, ולעבוד את כל עבודות הגוף אשר יעשה האדם לרצונו ולא לרצונו.

וגם המדה הזאת הלא גדולה ועצומה היא, ועל פי מדת חום כזאת נעצר כח לשאת 37,000 צנטנר ולהרימם דרך רגל אחת; והיה אם נצוה לאיש אשר משקלו 164 ליטרא, לעלות ביום אחד עשרים וארבע פעמים על ראש הר גבוה אלף רגל, אז ימות האיש בעלותו בפעם האחרונה בי בזאת יתם כל כחו, והוא אך את נבלתו עוד יעלה; ולכן מי האיש החפץ חיים לראות בטובה, לא יאבד מכחו בלתי אם את שלישיתו, לאמר: בשמונה שעות יוכל איש לעלות. שמונה פעמים על ראש הר גבוה אלף רגל, ואם ישבות וינפש כפעם בפעם ואם יביא אל פיו אֹכל כפעם בפעם להשיב נפשו ולתת סדרים לנשמת אפו, אז לא יאבד מכחו ולא יפול ממנו צרור ארצה.

הנה כי כן רואים אנחנו אשר גם בגוף האדם החי עומדים החום והכח איש מול אחיו, והם נושאים יחדו בד בבד; ואם מקור חום נקרא לשמש, עקב אשר כל החום הנמצא אך מידו הוא בא הלא נקרא לו גם מקור חיים, עקב אשר על פיו מצאנו כח לגופנו והוא יהיה למחיה לפנינו; ואנחנו טרם נלך לתור ולחקור את השמש, נשים נא עין בראשונה על פעולת חמו להכין לנו את המזון הבא אל קרבנו להחיותנו.

 

יז. אוצרות חום אשר לשמש    🔗

המזון הוא יסוד החום או יסוד הכח אשר לגופנו, ומקורן ברוך, כי מתיחש הוא לבית אביו אשר יְלָדוֹ, ואביו הוא השמש; והלך החום מן השמש ובא אל תוך הצמח, והלך מן הצמח ובא אל תוך בשר החי והיה לאדם לאכלה, והמאכל אשר יאכל האדם יהפך בו לדם ולחום, והלך ובא אל תוך העורקים, והיה בהם לכח; ובראותנו אותו כפעם בפעם, והנה הוא פושט צורה ולובש צורה, פעם בכה ופעם בכה: בראשונה קָרַן החום כאשר קָרְנוּ פני השמש, ואחרי כן היה לכח בקרב הצמח אשר בו יגדל ויצמח ואחרי כן היה לכח בקרב גופנו אשר בו נעשה מלאכה; והיה אם בכח הזרוע יעשה איש כל דבר וכל מלאכה אם ישליך אבן אל תוך האויר או יגולל אופן ממנו והלאה או יניע כדור על פני המסלה, אז ישחר האיש מכחו בעד כל המעשים האלה ויתן להם כפעם בפעם מעט חום מן החום אשר נתן לו השמש, והכח הזה יאבד ממנו וילך הלוך וחסור עד אם יקום האיש לאכול ולשתות ולהביא לו כח חדש תחת הכח אשר אבד לו.

אכן דרך החום, מרגע צאתו מן השמש ועד בואו אל תוך גופנו, שונה מעט מאשר אמרנו, כי אנחנו עברנו את הדרך הזה אך פסוח ודלוג, פסוח ודלוג, ולא הזכרנו בשם הכח החימי ובשם מראות אחרים אשר נראה בחום השמש מדי עברו, ולכן נשימה נא לפני הקורא גם את הדברים האלה. – הכח היוצא מן השמש אשר יוליד מראות חום, לא יבוא אך להחם את החמרים אשר ימצא בדרך כי אם גם לחבר ולהפריד אותם ליסודותיהם ולהוליד גופים חדשים אשר לא היו בראשונה; והיה בבוא החום אל תוך הצמח, והפך את המים ואת האמאניאק ואת חמצי־הגחלים לחלקי צמח, להגדילו ולהצמיחו וככה יצמח ויעלה לעינינו חמר חדש אשר לא היה בראשונה; ואנחנו אשר אמרנו בתחלה כי על פי חום השמש יגדל הצמח, הלא לא גלינו את אזן הקורא כי לא בכחו יגדל כי אם בכח חימי. ואולם כי עשינו זאת, לא יגדל עוננו מנשוא, כי שתי תשובות בדבר: האחת. היא אשר ידענו ואשר חכמים רבים יגידו כי החום והחימיה ממקור אחד יהלכו, ולא יִבּדלו איש מאחיו כי אם בצורתם לבד, ומי יודע אם לא יבא יום והחוקרים יבואו עד תכונתם עד תכלית, ואז לא נדע עוד להבדיל ביניהם והיו לאחדים בידינו; וזאת שנית אשר מצאו החוקרים זה מקרוב כי מלבד החום והאור אשר ישלח לנו השמש, ישלח לנו גם קוים חימיים, והדבר הזה יקר ונכבד לנו עד מאד ולא במעט מלים נעבירנו לפני הקורא, כי על כן שמנו לו מקום לבדו, ושם נלך לבאר אותו באר היטב, ולכן לא הזכרנו פה בשם הכח החימי מפרש; וגם הקורא הלא רב לו אם ידע עתה כי הצמח וגם גוף האדם יצמחו ויגדלו על פי כח חימי בבוא מיני המזון אל תוכם, וגם כחות עלעקטריים יוצאים בהם לפעלם, ואנחנו גם בם לא הזכרנו. יען כי נבוכים עוד החכמים בחקירותיהם ולא סללו עוד דרך ישרה לפנינו, כי כן ידע נא הקורא כי עוד חזון למועד.

ובטרם נפן מזה אל מול אחר, עוד לנו מלים לגלות את אזן הקורא בדבר אוצרות החום הרבים אשר לשמש, כי כל הררי גחלי־האבן וגחלי־האבן השזופות והזפת־הבוערה אשר עינינו רואות על פני האדמה, כל אלה אוצרות חום הם אשר אגר ואסף לו השמש על יד על יד על פי קרני חמו אשר שלח לארץ כפעם בפעם, וחלק החום הזה לא אבד כי הולך הוא ומתגבר מיום אל יום, ויש יום אשר יהיה לעקור כח הרבה. – הן שמנו לפני הקורא בפרק האחרון את משפט הכח הרב והעצום הצפון בקרב ליטרא גחלים אחת, והיה אם לפי הדברים ההם נלך לחשב את הכח הצפון בקרב כל אוצרות הגחלים אשר על פני האדמה, ואת הכח הזה נעריך עם החום אשר יוציא השמש שנה שנה, אז נמצא קנה־מדה אשר בו נוכל לדעת את מספר השנים שעברו על השמש עד עשותו את האוצרות הרבים והעצומים ההם, ואז נראה כי השָנים האלה עד אלפי רבוא רבבות תגענה; אכן רב לנו אם נדע כי יש לשמש אוצרות עצומים כאלה, והם יהיו לנו לנחמה לנחם בם את נפשנו, בעלות על לבנו לשאול: מה תהיה אחריתנו אם תוסיף השמש לשלוח חום מיום אל יום? האם לא יכלה החום ממנה באחרית הימים?

 

יח. השמש בהתקררו    🔗

מראשית כזאת שאלו החוקרים בהתבוננם לראות כי כל אשר לנו, מיד השמש לקחנוהו, ויחקרו לאמר: האם לא יִכלה החום מן השמש לעולמי עד? האם לא ילך החום אשר לה הלוך וחסור מיום אל יום עד כי באחרונה יחסר כליל? ומתי יהיה קץ הפלאות הזה? – אכן לא חדש הדבר הזה בקרבנו והם לא שאלוהו ראשונה, כי כל איש ואיש לעמו ולמשפחותיו, לאמונתו ולתורתו ישאל את השאלה הזאת, וכמשפט השאלה אשר ישאל לדעת את מקור היצירה ואת ראשיתה כן יתאוה לדעת את קץ היצירה ואת אחריתה, והאנשים הרועים אמונה הולידו להם הגדות ונבואות שונות ויביעו להם משלי חידות, איש איש לפי אמונתו אשר בה יחיה; ואולם שונה משפט החוקרים בשאלם כדבר הזה, כי הם אך את אשר תשים החקירה בפיהם אותה ישמרו להגיד, וכל דבריהם נוסדו אך על החקים הנאמנים והאיתנים אשר מצאו בטבע. ולכן לא נגשו אל השאלה הזאת עד אם נוכחו בראשונה לראות ולדעת כי חק קיום הכח הוא אחד מחקות הטבע האיתנים והנאמנים ובכל ביתה נאמן הוא, והדבר אשר ישאלו זה הוא:

חק הוא מחקות הטבע, כי החום היוצא מאחד החמרים לא יבוא אל תוך חמר שני בלתי אם בהיות החמר השני קר מן הראשון; וגם זה חק נאמן הוא מחקות הטבע כי החום מתחלק ומתפרד אל כל צד ואל כל עבר, וכאשר יפוצו קרניו אל סביבותיו כן יפוץ החום בכל ואין לו מעצור; ואף גם זה חק הוא כי גם בקרב האויר הריק יפוצו קוי החום, והאויר איננו חם בלתי אם מעט מאד. ועתה אם לפי כל החקים האלה נשפוט, נמצא כי חום השמש הולך הלוך וחסור מיום אל יום אחרי כי גם כחה להוליד חום הולך הלוך וחסור, בהאריך ימי פעולתה אשר תשים בפני כל צבאיה אשר מסביב לה, ופעולתה זאת תחדל גם היא בבוא קרניה אל פני חמרים אשר כבר התחממו דים, וכאשר תהיינה מעלות חום במלוא האויר חלק מדה אחת וקצב אחד לכל מעלה ומעלה בכל מקום ומקום, אז תחדל הפעולה הזאת כליל.

אכן דעת לנבון נקל כי לא יתכנו כל הדברים האלה לשאול, בלתי אם כאשר נחלוט כי נסתם מקור השמש ולא יוָלד עוד בקרבה חום חדש נוסף על החום אשר ממנו תשלח אלינו חלקים חלקים כפעם בפעם, אם לא נסתם מקורה וחום חדש,בה, בקרבה או על פניה, אז לא נוכל לבקש חשבונות רבים עד אם נדע בראשונה אי מזה יבוא החום אשר בקרב השמש; והחוקרים יאמרו לאמר: אם לפי משפט מורנו ומאיר עינינו החוקר לאפלאס, נחלוט דבר, כי אך בזאת נולד החום אשר לשמש, בהיותה בראשונה חמר עצום רפה ופרוע ועשוי ערפל ועל פי הכח המושך אשר לחלקיה התכוצה מיום אל יום בהתקבץ חלקיה ואחד אל אחד יגשו, ותהי לחמר עב, אז נוכל לבקש חשבון הכח הדרוש למלאכה ההיא; ולפי החשבון הזה נמצא כי אך חלק אחד אחוז מארבע מאות וחמשים מכחה אשר היה לה בראשונה, נותר לה עתה, אשר בו תתגלגל על קטרה ותמשוך אליה את כל כוכבי־לכת, וכל הכח הרב היותר הוציאה לחום אשר שלחה מעל פניה והחום אשר לנו עתה הוא אך יתר הפלטה מן החום אשר נולד לה אז בהתקבץ חלקיה אחד אל אחד. – ועל פי החשבון הזה מצאו החוקרים כי החום אשר נולד לשמש בתחלה בהתקבץ חלקיה אחד אל אחד, היה עצום ורב עד מאד, עד כי נעצר כח להרתיח בו חמר מים רבים הגדולים פי 280,000 מחמר השמש עם כל צבאיה גם יחד, ולו היתה השמש וכל צבאיה עשוים מים כי אז עלה החום בם עד 28 מיליאן מעלות; ואחרי כי בקרב חום עצום כזה ינדוף כל חמר וחמר ויהיה לאויר אשר יפשט על כל סביבותיו, לכן דעת לנבון נקל כי לא התכוצה השמש בלתי אם מעט מעט עד כי הלכה הלוך וקטן ועד היות לה המדה אשר לה כיום, וכאשר התכוצה כן הלך החום ממנה הלוך והתעופף אל תוך האויר. – ואנחנו לך ידענו כיום הזה את מדת השמש אשר היתה לה בראשונה, כי עתה יכולנו לדעת גם את מספר השנים אשר עברו עליה עד היות לה המדה אשר לה כיום, ואולם את הדבר הזה לא נדע; והיה גם אם נחלוט כי לא גדלה מדתה בלתי אם עד גבול נֶפטון הגיעה (ויש רגלים לההשערה הזאת!) כי עתה נמצא חשבון אשר ימי שנותיה ימי שנות אלף רבוא רבבות אשר אין להן קצב.

ואנחנו אם נעזוב כמעט את השנים שאין לנו חפץ בהן אחרי כי מדה וקצב להן אין, ונבוא להסתופף בצל הימים אשר בהם אנחנו חיים עתה, כי עתה נמצא אשר גם היום לא חדלה עוד השמש מלהפיץ חום ואור כימי קדם, והחום הולך הלוך ואבד ממנה; ואחרי כי החום הוא הכח והכח הוא האחד אשר בו תכון תבל ואשר בו נחיה כלנו בנערינו ובזקנינו, לכן דעת לנבון נקל כי כליון חרוץ נכון לכלנו והתבל מוט תמוט על כל יצוריה ובריאותיה.

בפרק הבא נדבר על אדות הכליון החרוץ הזה; ואף גם נקים לדממה את סערת לב הקורא אשר זה מקלו בידו ומשארותיו צרורות בשמלותיו על שכמו בהתעתדו לקראת היום ההוא, ונבטיח אותו באמונה ובתם לבב כי לא כמחשבתו הרעה כן הוא, וכי יכול יוכל עוד להתמהמה כמעט קט עד כלותו לקרוא את הפרק הבא, והארץ תחכה לו ולא תמוט עוד.

 

יט. חרבנו של עולם    🔗

למה ירע לבבך ולמה יפלו פניך, אלופי הקורא? הן גם אם אלף רבוא רבבות שנים יחיו בניך אחריך, לא תראינה עוד עיניהם בחרבנו של עולם, ועוד חזון למועד! – אם נחפוץ לערוך במערכה את דורות האדם והחיה וכל הרמש הרומש על הארץ מעבר האחד ואת ימי שנות השמש וצבאיה מעבר השני הלא נראה כי כשחק מאזנים כן המה דורות האדם לעמת שנות האדמה אשר לא ימנו ולא יספרו מרב, והאדם אשר עליה הוא אך ״אורח נטה ללון“; ימי שנות רבוא רבבות שנה היתה האדמה בטרם היה עליה האדם, ואם יש יום והאדמה תלך לחלף שמלותיה ומראיה עוד הפעם, הן דעת לנבון נקל כי בימים ההם לא יהיה עוד עליה אחד מן ״המינים” אשר עליה כיום, ועיני האדם לא תוכלנה לראות עוד בבוא עליה הכליון החרוץ.

ואם נשים לב לבקש חשבונות בדבר חום השמש, נמצא גם בזה כי יום הכליון עוד ירחק חק ואנחנו עוד נוכל לקפוא על שמרינו ולשבת שלוים ושאננים. – הן גם אם נחלוט כי חום השמש נולד אך בזאת, בצקת השמש למוצק ורגביה הלכו הלוך ודבק יחדו, הלא עלינו להביא לבב חכמה כי לא חדל עוד המעשה הזה עד היום, וגם עתה עוד יתקבצו חלקיה ויתנגשו יחדו מיום אל יום, והחום יוָלד בקרבה כאז וכעתה, תחת החום האובד ממנה כפעם בפעם; והיה אם אמת נכון הדבר כי השמש מתכָּוצה מיום אל יום והכדור יקטן מעט מעט, הלא נמצא חשבון לאמר:

קטר השמש עולה למספר 192,600 מיל, ואם יקטן הקטר הזה כעשרים מיל בהתכוץ השמש, לא יעצור האדם כח לראות ולהכיר את האיפה הזעומה והקטנה הזאת גם אם תהיינה קרני חזות טובות ועצומות שבעתים מאלה אשר לו כיום, ואולם על פי ההתכוצות ההיא תקבל השמש חום חדש אשר יהיה לה למלא בו את החסרון עד 2290 שנה! אפוא בהתכוץ חמר השמש הלוך והתכוץ לפי החום היוצא ממנה, אז יוכלו התוכנים מקצה ארבעת אלפים שנה להחל להכיר כי הקטין הקטר את מדתו כארבעים מיל, וידעו כי בקרב מאת שנה תחסר מיל אחד, מיל אחר למאה מיל אחד למאה, והבינו כי בזאת מלא תמלא השמש כפעם בפעם את חסרון החום האובד ממנה וכי לא במהרה יבא קץ לה; והדבר הזה אשר יראו התוכנים שיהיו בימים ההם, לא יראה האדם בעצם עינו עד אם תקטין השמש את מדת קטרה בערך ¹/₃₀ מאשר הוא עתה, ועד היות כדבר הזה, תעבירנה להן עוד בערך 633,000 שנה, והיה אם יבוא איש בימינו כחוני המעגל וישכב ויישן כשש מאות אלף שנים ואחרי כן יקום, אז יאמר: ״כמדומה לי הקטינה השמש מעט את מדתה!" ואולם גם הוא לא ידע ולא יכיר כי יחסר מעט מן החום היוצא ממנה.

אבל עד מתי עוד? עד מתי תלך השמש ותתכוץ הלוך והתכוץ למען שית נוספות על החום היוצא ממנה? – אכן יש יום וכדור השמש יתכוץ וחמרו יוצק מיום אל יום עד כי ידמה אל חמר האדמה; וכיום הזה הלא רך ורפה חמר השמש פי ארבעה מחמר האדמה ועד היות חמרה בחמר האדמה עוד יעברו עליה כשבעה עשר מיליאן ומאתים ושלשים אלף שנים! ובכל העת הארֻכה הזאת לא תאבד מחֻמה עד מה, ואך ממדתה תאבד הרבה, כי מכל קטרה הגדול לא יִוָתר לה בלתי אם 56,200 מיל, ואז יראו פני השמש והנה הוא קטן מן הירח פי חמשה עשר למראה עינים, ובנינו אשר יהיו בימים ההם לא יוכלו להאמין כי אבותיהם אשר היו לפני 13 מיליאן שנים ראו את השמש ואת הירח, ומדה אחת היתה לשניהם –

* * *

ובכן רואות עיני הקורא כי לא בחפזון ולא במרוצה יבוא הקרץ על השמש ועל האדמה ועל היצורים אשר עליה, ואנחנו נוכל לעשות לנו במנוחה צדה לדרך ולחכות עד אשר יחמץ הבצק, ולא נטל עלינו לאפות עוגות מצות ולאכול אותן בחפזון, ולא נחגור עוד את מתנינו ולא נשים עוד נעלים ברגלינו ואת מקלנו לא נקח עוד בידנו – ומלבד אלה עוד לנו מלים להגיד לקוראינו כי לא כצעקתה הבאה אליכם כן היא, וכי תעלומות חדשות מצאו התוכנים והחוקרים בפני השמש, והנה אך עלילות דברים שמנו לה, והיא לא תפזר דרכה לזרים ולא תפיץ את חמה עד בלתי הַשאיר לה שריד, ותהי להפך, כי מושכת היא בכחה חמרים חמרים אליה אשר יהיו לה למאכלת אש על פי חקות החימיה וחום חדש יוָלד לה יום יום ואת הדברים האלה נשים עתה לפני הקוראים.

 

כ. התנועה אשר לשמש    🔗

זה דרך כסל אשר לאדם להביט אך אל עצמו ואל בשרו; ולכן בדברנו על אדות השמש לא שמנו לב עליה לחקור ולדרוש אותה היטב, כי אם אל שפעת המתנות הטובות שמנו לב אשר נתון תתן לנו ביד נדיבה; ואך עתה כאשר עלה על לבבנו לשאול אם לא ידלו ויחרבו גם האוצרות האלה מבלתי יכלת להוסיף תת, אז התעוררנו כמעט וזכרנו כי לא בעבורנו לבד נבראה השמש, וגם לא להיות לתלפיות בשמים אשר כל כוכבי־לכת פונים אליה וגם לא להיות לנו למנורה להאיר לנו, או לתנור בוערה יחם לנו – כי הנה גדולה מאד השמש ומדת כדורה עצומה ורבה עד מאד, אשר אם יקום אחד המלאכים בשמים ללמוד מלאכת חרש וחושב, והיתה לאל ידו לעשות לנו מן הכדור העצום הזה בערך ³/₄ 1 מיליאן, כדורים קטנים בכדור האדמה אשר עליה אנחנו יושבים, ולכן למה זה יִוָאל ולמה זה יתגאה האדם לחשוב כי אך בעבורו נברא החמר הגדול והרב הזה? למה זה הבל ייגע לחשוב כי אך בעבורו נעשה צבא השמים בשמים? – ובכן נקומה נא הפעם, ועלינו כמעט השמימה.

גם בעוד קופערניקוס חי לא נתנהו לבו לחשוב כי נִתּן השמש במרומים אך רק למען היותו למאור להאיר לארץ ולדרים עליה ולחלק את הזמנים לימים ולמועדים ולשנים, כמשפט אשר יעשו מחברי ״הלוח" ויט בזרוע עזו ויהרוס את כל הבניה הזאת, וישמיע חדשה כי השמש כוכב הוא בשמים ככל הכוכבים הקבועים הרחוקים מאתנו אשר לילה לילה נראה אותם לאלפי ולא השמש ילך בתקופתו כי אם האדמה היא ההולכת סביב לו, וגם על פי קטרה תתגלגל למען יבוא אור השמש על פני כל חלקיה להאיר אותם. אז נפלו כמעט פני השמש, כי החלו בני האדם לראותה, והנה איננה עוד כתמול שלשום, לשוט בשמים ולהתהלך בהם, ולא גדול כבודה מכבוד הכוכבים הקבועים האחרים, כי גם היא אך בביתה ישכנו רגליה, ולא תנוע אנה ואנה; אך עוד מאת שנה טרם עברו והתוכנים ראו חדשה ויבינו אשר עמֹד לא תעמוד גם היא בדממה, וכי תנועה גם לה, אחרי כי גלו על פני לבושה והנה לה בהרות רבות והבהרות האלה תראינה פעם מעבר מזה ופעם מעבר מזה, בעברן ממקום אל מקום, ויבינו כי סובבת השמש על קטרה, ולכן חליפות לבהרותיה.

אז עברו להן כמאתים שנה, ורבים מבני אדם נולדו ורבים מתו אשר לא שמו לב ואשר לא עלה על לבם לחקור מה למעלה ומה למטה מהם, והנה חדשה נהיתה בארץ. – התוכנים החלו לחקור ולתור את המקומות ברקיע השמים אשר שם ראה היפפארך היוני כוכבים קבועים רבים זה אלפים שנה ויכתוב זכרון בספר ויראו והנה גם הם במשפחות ההולכים קדימה יתחשבו, כי גם המה יעתקו ממקומם, ומני אז ועד היום הלכו פנו משם והלאה – והולכי קדימה אלה האם לא מורדים הם במלכות שמים? – ובראות התוכנים כדבר הזה ויקם שאון במחנה, כי לא האמינו למראה עיניהם אשר גם בכוכבי השמים ידבק נגע הארץ אשר נקרא לו ״קדימה“. ובלכתם להתחקות על שרשי המראה והנה לנגד עיניהם מראה אשר לא פללו לראותו, כי בין הכוכבים הקבועים מצאו כוכבים כפולים אשר איש איש יקיף את פני רעהו סביב; ואיש היה בימים ההם בין התוכנים ושמו וויליאם הערשעל, כהן גדול מאחיו אשר במקדש התכונה. ויהי האיש הזה אחד המרגלים הגדולים לרַגל את פני השמים ולחפור את כל אלה אשר דבקה בהם המחלה ״קדימה”, והאיש הזה השמיע פתאם כי לא אך אחדים מן הכוכבים הקבועים העתיקו ממקומם, כי אם כלם נעים ונדים ולא יעמדו תחתיהם, וגם השמש כאחד מהם, אשר לא יעמוד גם הוא כי אם ילך קדימה, ומדי לכתו ישא עמו את האדמה ואת כל צבאות כוכבי־לכת אשר לו; ואחריו באו כל התוכנים הגדולים אשר בימינו, פרעוואָסט, לונדאהל, ארגעלאנדער, שטרואווע ועוד, וימצאו כי כנים הדברים האלה וכי נוסע השמש בשמים אל פני העבר אשר שם מזל ארקולוס.

ובשנת 1848 (הלא יזכור הקורא כי השנה הזאת שנת מרד היא על פני האדמה, והיה כזה גם בשמים!) והחוקר הנכבד מאָדלער הוכיח, ואת הדבר כתב באר היטב על ספרו ״דער וואונדערבוֹי דעס וועלטאַללס“, כי השמש יקיף עם צבאיו במעגל גדול מאד את קבוצת הכוכבים הנודעת בשם ״אלציאָנע” אשר במעדנות כימה, ולא אך השמש לבדו יקיף אותה כי אם מרבית. כל הכוכבים הקבועים אשר נראה בקרבת נתיב־החלב, והשמש בתנועתו זאת יעבור שבעה מיל בזעקונדע האחת, ואת תקופתו יכלה מקצה ½22 מיליאן שנים.

ובכן אפוא נראה כי לא יעמוד השמש דום, וכי פעולתו גדולה ועצומה. גם לנפשו, ולא אך להיות לנו לאור ולחום נברא; ומלבד זאת הלא נביא עתה לבב חכמה להבין לאמר: אם ידרוש לו השמש כעשרים ושנים מיליאן שנה עד כלותו את תקופתו האחת, הלא לא נִוָאל לחשוב כי תקופתו אשר הוא עושה עתה היא תקופתו הראשונה או האחרונה ולא נפונה כי כבר הקיף את מעגלו פעמים רבות ועוד הקיף יקיף את מעגלו פעמים הרבה מאד, והוא אם היטיב חסדו עמנו לשאת אותנו על אברותיו מדוע זה נשים לו עלילות דברים כי פתאם ישוב וינחם וישליך אותנו מלפניו? הלא טוב לנו עתה אם נשים אל לב, כי בנים אנחנו לאחד הכוכבים אשר לא במהרה ינתק, והוא עשוי ישר, ואך אנחנו בקשנו חשבונות רבים להוציא עליו שם רע כי הוא מוציא ואיננו מכניס, תחת אשר תראינה עינינו עתה כי גדולה ועצומה מאד פעולתו אשר לנפשו!

 

כא. צבע הכוכבים הקבועים    🔗

הן ישקוט וינוח לבנו בקרבנו כמעט קט בזכרנו כי בנים אנחנו לאחד מצבא השמים אשר לתקופתו האחת ידרש לו יותר מעשרים ושנים מיליאן שנה, ולכן כטוב לבך עליך אלופי הקורא, הן תקום לשמוע את אשר חקקו חקקי לב גדולים, ולבך תשית לדעתם. – כי הנה שמעת אף ידעת את אשר מצאו התוכנים על פי שנויי המקום כי גם הכוכבים הקבועים לא קבועים הם לנצח במקום אחד, ועתה תשמע אף תראה כי אותות זמופתים חדשים להם.

התוכנים מצאו זה כביר כי לא לכל הכוכבים הקבועים נתון אור צח וכי יש אשר יאירו באור אדמדם ויש אשר אור להם כעין התכלת, וכאשר היטיבו לראות מצאו כי לא האור שונה איש מאחיו, ולא באשר נוצצים הם, יחליפו את עינם כפעם בפעם לעינינו, כי אם צבע האור אשר להם שונה איש מרעהו, זה בכה וזה בכה; והתוכנים והחוקרים חשבו בראשונה למשפט כי שונים חמרי הכוכבים ההם ולכן שונה גם צבעם, אם כי נפשנו יודעת מאד אשר עיננו לא תעצר כח להביט אל הכוכבים הקבועים לראות גם את חמרם, ואך את קרני אורם אנחנו רואים, עד שקמו החוקרים בימים האחרונים ולא נחו ולא שקטו וימצאו שלל רב, ויגלו לנו תעלומות ונצורות.

הן זה כביר ידעו החכמים כי משפט אחד לשנויי הצבעים ולשנויי הקולות. – אם יך איש במיתרי הכנור ואחד המיתרים יונף ויורם בתנופות רבות במרוצה, אז תשמענה אזניו קול הומה בכח, ואם לאט לאט הונף והורם המיתר, והיה גם הקול רפה; וכמשפט הכנור כן משפט כל כלי־שיר; אכן תורה אחת להם ולצבעים אשר תראינה עינינו, לפי תנופות עצם השמים: אם יונף ויורם העצם (הוא האויר הזך אשר ממעל לאויר האדמה = אָטהער) לאט לאט, אז יהיה האור אדום למראה, ואם ימהר עצם השמים להניף את תנופותיו, אז יֵהפך האור למראה צהוב (אָראנזש), ואם יוסיף למהר והיה לו מראה ירוק כעין הכרכום, ואם יוסיף עוד, והיה מראהו ירוק כעשב השדה, ואחרי כן יהיה כעין התכלת ואחרי כן כעין התכלת הכהה ובאחרונה יהיה כעין הדודאים (פֿיאָלעטט) למראה – – ובכן אפוא נראה כי לפי ערך תנופות גלי האויר יהיו הקולות באזנינו ולפי תנופות גלי עצם השמים יהיו הצבעים בעינינו; ואולם גם אם דומים הקולות והצבעים יחדו, והנה עֶרְכָּם שונה מאד, כי כאשר תהיינה 36,000 תנופות למיתר אחד בזעקונדע אחת, אז תכבד אזננו משמוע את הקול מרב מרוצתו ומהירותו, תחת אשר אין מדה ואין מספר לתנופות האור, וכאשר תהיינה 667 ביליאָן (שמע והשתומם!) תנופות לו בזעקונדע אחת, וראינו והנה מראהו כעין הדודאים.

אז עשו החכמים בתחבולה ויקחו להם חליל המשמיע קול, וקולו לא ישונה ברב או במעט למן הרגע הראשון ועד האחרון, ויקשרו אותו אל פני אופן גדול אשר התגלגל על קטרו הלוך והתגלגל ואין מעצור, ואיש עמד אל עבר פני האופן ויראה והנה פעם הקריב החליל אליו ופעם הרחיק ממנו בהתגלגל האופן, וכאשר הקשיב אל הקולות היוצאים מן החליל וישמע והנה שונים הקולות כפעם בפעם, כי בקרוב החליל הלוך וקרב אליו, התחזק גם הקול היוצא ממנו, אחרי כי נוסף על מרוצת גלי האויר גם מרוצת תנועת החליל ויהי גם מספר תנופות האויר לזעקונדע עצום מבתחלה, וכאשר הרחיק החליל ממנו, כן רפה הקול, יען כי כהרחיקו כן דל מספר הגלים לזעקונדע. והיה אם ימהר איש לקראת מקהלת נוגנים, ושמעו אזניו קולות חזקים, ואם ברח יברח מפניהם, והיו הקולות רפים באזניו!

ומשפט האור מה הוא? הלא תורה אחת ומשפט אחד גם לו ולקול!

אם נמהר לנסוע ולקרבה אל אחד הכוכבים הקבועים דרך ארבעה מיל בזעקונדע האחת, אז נקרב ונמהר גם לקראת גלי אורו ותנופותיו תרבינה ותעצמנה מאד לזעקונדע, ועל כן נראה את אורו והנה מראה תכלת לו; ואם נביט אל המקום אשר משם נרחיק ללכת, אז נדע כי ברוח נברח מן הכוכבים הקבועים אשר שם, כארבעה מיל בזעקונדע האחת, והיה גם מספר גלי האור הבאים משם דלים ומעטים לזעקונדע מבראשונה, ולכן נראה והנה אור להם האדום למראה! ואולם לא כל הכוכבים אשר במזל ארקולוס יאירו באור תכלת, ולא כל הכוכבים אשר בעבר מזה יאירו באור אדום, עקב אשר גם הם לא יעמדו דום ולא ינוחו תחתיהם והיה אם אחד הכוכבים מארצות ארקולוס ירוץ קל מהרה מפנינו ואנחנו לא נוכל למהר ולרוץ אחריו כמוהו, אז יהיה הכוכב הזה אדום למראה בין הכוכבים אשר מראה תכלת להם; וכמשפט הזה יהיה גם משפט הכוכבים האחרים – אכן אם כה ואם כה הן ראינו כי תנועה לכל הכוכבים בשמים, וגם הכוכבים הקבועים לא יעמדו ולא ינוחו!

אמנם לא הצליחו עוד התוכנים להביא חשבונות נאמנים ונכונים, אחרי כי זה אך החלם לעשות, ויש תקוה כי בימים יבאו בהיות להם כלים העשוים לדבר, יצליחו ויעשו חיל, והתוכן האנגלי העגגינס הצליח בשנת 1868 להוכיח ולהראות גם את תנועת הכוכב זיריוס ולמד את מרוצתו, וזה יהיה גם משפט הכוכבים הקבועים האחרים בבוא עת.

 

כב. הבהרות בפני השמש ואור עגול־המזלות    🔗

הנה כי כן יודעים אנחנו אשר לא יעמוד השמש דום והוא הולך למסעו הגדול, ועל כן טוב נעשה אם נסור לראות את הצדה אשר יעשה לו לדרך רחוקה כזאת, ואף נעביר בראשונה לפני הקוראים את כל החדשות אשר מצאו התוכנים בימים האחרונים.

לפנים היה השמש בעיני האדם לסמל הטהרה, ואך כאשר מצאו חכמי המאה השבע עשרה את קרני־החזות להביט על פיהן למרחקים, ויראו התוכנים והנה בהרות בפני השמש, ולא קם בהם רוח להגיד כדברים האלה לבני דורם, כי יראו אשר יקומו אלה עליהם וסקלום וּרְגָמוּם באבן

על אדות ״הכפירה" החדשה אשר הביאו, ויצפינו את אשר ראו עד בוא ימי המאה השמונה עשרה; אז קמו חכמי הדור ההוא וברוח עז השמיעו גלוי ומפרש לכל, כי יש לפעמים על פני השמש בהרות גדולות אשר מראה שחור ושחוף להן, והן תבאנה ותחלופנה ואין איש יודע אי מזה באו ואנה פנו ללכת; והבהרות האלה עוברות על פני כדור השמש אל מול העבר האחד, עד כי יכיר התוכן על פיהן כי השמש מתגלגל על קטרו ואת תקופתו ואת יכלה כפעם בפעם מקץ עשרים וחמשה ימים וחצי והבהרות משתנות כפעם בפעם, כי תהיינה ותחדלנה תבאנה ותחלופנה, עד כי לא יוכל התוכן לדעת אם הבהרת האחת תעמוד ימים רבים, עד כלות תקופות אחרות לשמש, ואם לא. – והבהרות עשויות ככתמי דיו המפעפעים על פני הנְיָר, אשר פעם יֵראו בודדים ופעם מתחברים והיו לבהרת אחת, וכל בהרת מוסבה חצר גדולה אשר כהה למראה, וחצרות בודדות מתחברות לפעמים לחצר אחת; ויראו התוכנים והנה פלא, כי כאשר תקרב אחת הבהרות אל שפת השמש עם החצר אשר לה מסביב, אז יש אשר תסוף הבהרת וְתֵעָלם ולא תראה עוד תחת אשר החצר עוד תעמוד ותֵראה לעינים, עמוק מן הבהרת ועמוק מן המעטפה החיצונה אשר לשטח פני השמש.

אז הורה וויליאם הערשעל הזקן כי כדור השמש קטן מן המדה אשר תראה לעינים, וכי עכור הכדור ואין נגה לו, ואך סביב לו נמצאה מעטפת אור גדולה אשר יעטה השמש כשלמה, ובמעטפת האור ההיא יֵעשו כפעם בפעם פרצים, הרחבים למעלה וצרים למטה, כמעשה הַמַשְׁפַּךְ, ואנחנו נביט כפעם בפעם אל תוך הפרצים ההם ונראה את עצם כדור השמש העכור, והיה בעינינו כבהרת, והחצר אשר מסביב לבהרת היא סמל פני המשפך פנימה אשר יראה לנו ואשר נחשבהו לחצר סביב לבהרת, ואך כאשר תקרב הבהרת אל שפת השמש, יעלם מנגד עינינו עצם כדור השמש העכור בראשונה, והחצר תראה עוד יען כי שפת המשפך היא, עד כי תעלם גם היא –

ובימינו הורו אותנו התוכנים דברים חדשים בדבר מעטפת השמש, ויוכיחו על פי המראות אשר ראו בקרני־חזות גדולות, כי אין מקום טהור בשמש וכי מלאה היא נקודות נקודות כהות אשר אם תתקבצנה למקום אחד תהיינה בעינינו ללבוש ערפל אשר יעטף השמש, ואם יתקבצו ערפלי המעטפה למקום אחר והיה עינם כעין החצר אשר סביב לבהרת גדולה; ומראות פני הבהרות הגדולות עמוק מן הערפל. – ומלבד אלה נראו בפני השמש חלקים רבים המאירים פי שנים מן החלקים הנותרים, ולהם יקראו התוכנים ״לפידים", וגם הם עוברים וחולפים ומשתנים מאד, ובכל מקום שאנחנו מוצאים בהרת כהה שם אנחנו מוצאים לפיד מאיר מנגד לו.

ועל פי הבהרות והלפידים מצאו התוכנים כי השמש מתגלגל על קטרו, ועל כן דעת לנבון נקל כי יודעים הם גם את הקטר אשר לשמש ואת שני ציריו ואת הקו־המשוה אשר לו בתוֶך; וכאשר תרו את פני השמש היטב, מצאו כי הבהרות והלפידים לא יראו בלתי אם לשני עברי הקו־המשוה, ולא ירחיבו את גבולם עד פני הצירים.– אכן אם כה ואם כה, הן רואות עיני הקורא כי תנועות ומהפכות ושנויים על פני השמש או על פני מעטפתה, ותקטן עוד זאת בעינינו, והנה גלו התוכנים תעלומות חדשות בפני השמש, אשר יעידו לנו גם הן על כל אלה².

ומן המראות האלה הכי נכבד המראה אשר נראה בשמים בטרם עלות השמש או אחרי אשר באה; והיה אם נביט השמימה בערב באחד מימי האביב או בבקר באחד מימי הסתיו בעת אשר בהירים פני השמים, ואל המקום נביט אשר שם התחבא השמש בחביון עזה, וראינו והנה קו רחב וארוך אשר אור לו עולה דרך עקלתון השמימה ומראה הקו הזה כמראה נתיב־החלב אשר נראה בשחקים, ולא על ברכי האויר יִוָלד המראה הזה כי מן הקו־המשוה אשר לשמש מוצאו. – למראה הזה יקראו התוכנים שֵׁם אור עגול – המזלות (צאָדיאקאל־ליכט) ורבים מן התוכנים אומרים כי האור הזה עולה עד מחוץ לגבול מאדים, ורבים לא ירחיבו את גבולו בלתי אם עד מעגל נגה, ואולם המה יחדו לא ישפטו בלתי אם בדבר האור הנראה לנו, ואחרי כי יודעים אנחנו כי לא ישבת האור הזה גם שם באשר תֵּכָהּ עיננו לראותו, לכן נדע כי גם עד מעגל האדמה יעלה אור עגול־המזלות הזה; ואולם עד היום הזה לא מצאו עוד החוקרים את פשר המראה אל נכון, ואך אחת ידעו כי לא ישבת המראה הזה גם יומם, ואנחנו לא נוכל לראותו אך יען כי דל ומצער עד בלתי הֵראות לנגד פני השמש.

ומלבד המראה הזה ראו התוכנים מראות אחרים ונכבדים אשר גם הם לא יראו לעין בלתי אם לעתים מזומנים, ואותם נשים עתה לפני הקורא.

 

כג. הגבנונים אשר לשמש    🔗

בימים האחרונים מצאו החוקרים חדשות בדבר מעטפת האור אשר לשמש וְתָבניתה, ועל פי לקויי־החמה הגדולים היתה שומה למצוא את החדשות ההן; ואולם חזון ״לקויים" גדולים איננו נפרץ, ולא יראו בלתי אם זעיר שם זעיר שם במדינה האחת או במדינה השניה. ועת הֵראותם קטן ומצער מאד, ורוחות רעות ועבים רבים עומדים לפעמים לשטן להם לבלתי הֵראות היטב, ועל כן לא יכלו התוכנים להציל דבר אמת מפיהם; ולרגלי ״הלקויים" האחרונים נפלגו מאד לדעותיהם, ותהי ביניהם מלחמה גדולה וחזקה, ויחכו בכליון עינים אל הלקוי הגדול הנכון ליום 18 יולי בשנת 1860, וכאשר הקריב היום ההוא לבוא, קמו התוכנים מכל הארצות והמדינות יחדו ללכת לארץ ספרד לראות משם את הלקוי הגדול ההוא; והנה אמת נכון הדבר כי על פי הלקויים יצליחו החוקרים לדעת את משפטי מעטפת השמש, ודעת הפוטוגראפיה היתה בעוזרם; ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו נעביר לפני הקורא את דברי המראות אשר יֵראו לרגלי הלקויים הגדולים, ואת דברי הריבות אשר היו בין החכמים, ואת המעשה אשר עשתה הפוטוגראפיה להיות להם לעינים ולהקים סערה לדממה.

ואלה דברי המראות אשר נראה לרגלי לקוי־חמה גדול:

אם כדור הירח העכור בעברו בתקופתו סביב לאדמה יבוא להתיצב אל מול פני כדור השמש אז יש אשר יכסה רגעים אחדים את פני כדור השמש כלו, ולא יראה ממנו כל מאומה, ולמקרה כזה נקרא לקוי חמה גדול, כי יקדר השמש ולא יהל עוד; ועל פי קרן־חזות אשר פיה מכוסה בזכוכית שחורה, להיות לנו למחסה לבלתי תכה השמש את עינינו בסנורים, נוכל להביט ולראות היטב את הירח מדי עברו לכסות את פני השמש וגם את ההרים אשר על שפת הירח נראה מדי עברו על פני הכדור המאיר מאחוריו; וברגע אשר השמש נעלם כלו ולא נותר ממנו לנגד עינינו בלתי אם קו דק לבדו, וראינו והנה הקו הדק הזה עשוי שברים שברים, יען כי הגבעות הרמות והנשאות אשר על הירח תעשינה פרצים בו לבלתי הראות כאחד; ואולם גם החלק הכי קטן מן השמש בטרם הִכָּסוֹתוֹ עוד עצר יעצר כח לשלוח לנו קו אור, ואך כאשר יכוסה גם זה, והנה מראה חדש לנגד עינינו אשר לא ראינו עוד עד עתה: על פני השמים אשר להם מראה תכלת ומראה ירוק גם יחדו, נראה פתאום טבעת גדולה ורחבה מאד סביב לירח, והטבעת הזאת עוטה אור וקרנים מידה לכל רוח; והתוכנים אשר ראו את הטבעת הנפלאה הזאת בימי הדור האחרון ואשר ראו אותה בשנת 1842 ובשנת 1851, בהיות הלקויים הגדולים, הם יעידו על כל אלה והם כתבו את דבר המראה זכרון בספר באר היטב.

ומלבד המראה הנפלא הזה ראו החוזים מראה שני והוא נפלא מן הראשון: והנה בפני הטבעת ההיא חלקים בולטים רבים אדומים למראה ועינם כעין הרים גדולים, ולהם יקראו החכמים שם ״פּראָטובעראנציות" (Protuberanzen) על כי דמות גב להם, ואנחנו נקרא להם ״גבנונים"; והם עפים ומשוטטים בקרב הטבעת, ועין הרואה לא תכיר ולא תראה אם מחברים הם ואם נוגעים הם אל כדור השמש או אל כדור הירח; ואף גם נסו התוכנים למד אותם לדעת את מדתם, ואולם הירח לא יעמוד ולא יחכה עד אשר יכלו אלה את מלאכתם, והיה כאשר אך יבקע אור הקרן הראשונה אשר לשמש והנה כל המראה נמוג והלום.

והמלחמה בין התוכנים היתה בדבר הטבעת, לדעת למי היא, הלשמש אם לירח? או האם גם לזה וגם לזה לא תהיה, ואך מקסם שוא היא או תרמית עינים אשר נראה לרגלי האויר המקיף אותנו ואשר גם לו דמות כדמות כדור? – וגם בדבר ״הגבנונים" היתה המלחמה חזקה לדעת את תכניתם ולמי הם; ולכן חכו כל התוכנים אשר בארץ אל הלקוי הגדול אשר בשנת 1860, ומושלי כל המדינות שלחו את חכמיהם ותוכניהם ארצה ספרד; ויותר מהמה שלחה ארץ צרפת את תוכניה ארצה ספרד, יען כי התוכן הגדול לעוועריע אמר גם הפעם למצוא כוכב לכת חדש בין ״כוכב" ובין השמש, ויחשוב כי בעת הלקוי ימצאנו ולא תכבד עליו המלאכה ככה. – אכן כוכב חדש לא נמצא בימים ההם, ומי יודע אם לא נסתר הכוכב המבוקש הזה ביום 18 יולי בשנת 1860 מאחורי השמש, ולכן לא נמצא; ואך בדבר הטבעת והגבנונים ראו התוכנים חדשות.

כי הנה טוב הדבר אשר היה עם לבב החכם האיטלקי אנדזשעלע סעקי לקחת לו את מלאכת הפוטוגראפיה למשען לו ויהי בהיות הלקוי, ויצא לפניו צלם דמות הטבעת והגבנונים על לוח על פי הפוטוגראפיה, ועל פי הדבר הזה עצרו החוקרים כח לחשב חשבונות ולחקור חקר, וימצאו חדשות רבות; ואנחנו בפרק הבא נשים לפני הקורא את הדברים האלה, כי תאוה הם לנפש יודעת.

 

כד. לקוי־החמה הגדול ביום 18 יולי בשנת 1860    🔗

על פי הדברים על אדות לקוי־החמה, תהיה לאל ידנו להבין לקוראינו את משפט חמר השמש ותכניתו, ולכן לא נחדל עד אם דברנו את דברינו אלה, ומשפטי אנדזשעלע סעקי (הוא הדירקטור אשר על בית מצפה הכוכבים בעיר רומא) יהיו לנו לעינים, אחרי כי הוא האיש אשר עלה על לבו לחקות על לוח את צלם דמות המראה ביום השמונה עשר לחדש יולי בשנת 1860 על פי מלאכת הפוטוגראפיה, ולולא הרעיון הזה כי עתה לא ידענו גם בפעם הזאת דבר אל נכון; כי איך זה יוכל התוכן לדעת דבר ברור, אם כל המראה לא יראה בלתי אם שלשה רגעים לבד? איך זה יוכל לדעת דבר אל נכון והוא איננו יודע ברגע הראשון אל מי מִשְׂפוֹת השמש יפנה בראשונה בהביטו השמימה? מי זה לידו יתקע אם לא גם הטבעת וגם הגבנונים אשר הוא רואה, אך תרמית עינים היא, והם טרם יֵראו וטרם ימצאו? ומלבד כל אלה הן יהמה לב כל תוכן בקרבו ברגע אשר ילבשו השמים קדרות ולא יעמוד רוח בו לראות נכוחה, ותקטן עוד זאת בעינינו ועלינו לזכור כי ממרחקים באו התוכנים, איש איש מארצו ומעירו, ואיש איש הביא עמו לב רַגָז באשר כי תקצר נפשו בעמלו עד בוא הרגע אשר אליו יחכה, ובבוא הרגע והוא יאחר כמעט קט, והנה לפעלו אין ידים עוד – כי על כן נדע מה טוב המעשה אשר עשה סעקי לקחת לו את מלאכת הפוטוגראפיה להיות לו לעזר, ועל כן יהיו דבריו לעינים לכל איש אשר נפשו חפצה בלמודים האלה, כי חשבונותיו כנים ונאמנים.

ואנחנו נשים בזה את דברי סעקי לעיני קוראינו כלשונו ולא בשפתו, ונראה ראשית לנו להחל ברגע אשר כסה הירח את פני השמש כלו ולא הותיר ממנו בלתי אם כדמות חרמש דק ומצער מאד; ואלה הדברים אשר דבר אנדזשעלע סעקי במאמרו:

״…. גם החרמש חדל ויהי לקשת דקה אשר לה אור מעט מאד, וראשיה הדקים נראו היטב, עד כי קצץ אותה אחד ההרים אשר לירח מדי עברו על פניה, ויהי השמש פתאום לפתיל דק, וברגע זה הוחל לראות את הטבעת (הנזר, או החצר) סביב לירח, ופתיל האור אשר היה עוד לשמש, חדל גם הוא ויחלוף. אז הסירותי כרגע את הזכוכית הַמַקְדֶרֶת מלפני המשקיף. ואהי נפעם, כי ראיתי עוד פתיל שמש לבן אשר כמעט הכה את עיני בסנורים באורו העז, ואך כרגע חלף זהרו וילך לו עד כי יכלה עיני לשאת ומעט מעט נהפך למראה קשת אשר אור ארגמן לה, ולה ראשים רבים אשר חשכו כלם מקצה שש זעקונדות. – ופתע פתאם וארא שני גבנונים גדולים ואדומים למראה, קרובים אל חלק הקדרות, ואעריך את האחד מהם, והנה שני רגעים וחצי רחבו מתחת, וצורתו צורת גליל וראשו נטוי; ואת השני ראיתי קרוב אליו, והנה גבהו כחצי גובה הראשון, וצורת ראשו כצורת פצירה פים בעלת שִנים והוא מקביל כלו אל פני שפת הירח; והאור היוצא מהם יפה מאד ומתוק לעינים, ומראהו מראה ארגמן ומראה דודאים גם יחד, כלו תאוה לעינים, עד כי בלא חמדה נסיר את עיננו מעליו לבקש ולתור גם במחזות אחרים; ואני בהסירי את עיני מן המראה הזה, ואביט אל מול אחר אשר עם פני השמש מעבר השני, ואראה והנה אין דבר, ובשובי להביט רגע אחד על פני ״הגבנונים", והנה קדרו השנים גם יחדו.

ואשא עיני ואסיר רגע אחד את קרן־החזות מלפניהן להביט גם לארץ ולראות את פני האדמה ואת כל אשר מסביב לי ואת פני השמים ממעל, ואראה והנה פני הירח שחורים כדיו השחור, והוא כמתנשא מעל פני רקיע השמים, ומסביב עוטרות אליו קרנים יפות מאד להיות לו לכתר, והשמים עוטים תכלת כהה ונגה וצדק מזהירים מתחת לשמש; והחשך אשר כסה את פני הארץ לא היה כחשכת מצרים כי איש איש עצר כח לראות את רעהו בהיותו קרוב אליו; ומראה צהוב דק נראה בפני השמים בפאת צפונית מערבית והוא נָשׂא על כנפי עב כבד מרחוק, ויאר מעט את החשכה, ועל פני האדמה פרש מראה זועה ותהי בו להפך מכל מראות התפארת וההוד אשר נראו בשמים. אכן תאבה נפשי מאד להתבונן אל כל הדברים האלה ולדרוש ולתור בהם, ואולם הזעקינדות ספורות והדברים יגעים והמלאכה מרבּה מאד, ועל כן חשתי ולא התמהמהתי ואשוב ואקח את קרן־החזות בידי לתור את פני השמים.

ואראה והנה שונים פני המראה מבראשונה; שני הגבנונים הגדולים כמעט עברו חלפו ואינם עוד ותחתיהם קמו עמדו גבנונים רבים על פני השפה השנית, עד כי לא ידעתי ברגע הראשון אל מי מהם אפנה לחקור ולתור אותו בראשונה, כי ראיתי אשר אלה עולים ואלה יורדים, אלה נוצצים ואלה נובלים ואך על פי הכלי המודד מדות קטנות, צלח חפצי בידי למד ששה גבנונים בקרב זעקונדות אחדות, ואת הנותרים לא מַדֹתי כי רבים היו מאד ואני לא קויתי לראות מספר עצום כזה, אחרי כי בכל הספרים אשר קראתי בדבר הגבנונים הנראים עד היום הזכירו הכותבים תמיד אך בגבנונים מעטים, תחת אשר הפעם ראיתי והנה כל כדור השמש בוער באש גבנונים כאלה, וראשיהם גדולים ויוצאים מחוץ לגבול הירח, עד כי יבצר ממנו לכסות גם אותם.

ואראה בטבעת המקיפה את הירח והנה חלק אחד ממנה מזהיר מאד, ואבין כי משם יגיה כדור השמש בשובו לצאת; ואתבונן בטבעת אשר פניה לא שֻׁנוּ כביר ואראה גבנונים קטנים ורבים מאד מתפרצים לצאת מתחת הירח, וביניהם אחד הנפלא מכלם, ודמות לו כדמות עב אדמדם המרחף על פני לבנת הטבעת, רך וארוך, ודרכו דרך עקלתון, וקצותיו דקים מאד, והמראה הזה נפלא עד מאד, כי הוא האות אשר יש אויר לשמש, ואני מהרתי ואעיר את אזן אחוזת מרעי התוכנים להתבונן גם הם אל הדבר הזה, ויתבוננו אליו וישתאו מאד; ונפשי יודעת מאד כי העב הזה לא יחיד היה בטבעת, ועוד אחרים נמצאו כמוהו. – והקשת אשר בה הגבנונים הלכה הלוך וגדול, כי רחבה ונסבה למעלה, ולמטה החליפה את עינה ויהי לה מראה בהיר כעין הלבן, ומדתה מן הקצה אל הקצה כששים מעלות, ומרגע לרגע הגדילה את המדה, וזהרה הלך הלוך וגדול, עד כי עיני לא יכלו עוד לשאת אותו ואסיר את עיני. מקרן־החזות, והנה השמש הופיע.

השמש הופיע בחצי השמים כנקודת אור עלעקטרי, והוא חגור הטבעת הגדולה אשר לא חדלה עוד עד קצה 8 זעקונדות, ואם כסינו את החלק המזהיר כמעט, עצרנו כח לראותה גם מקצה 13 זעקונדות אחרי תם הלקוי; הצללים החלו לנטות ופני השמים עוד קדרו ויהיו כמתאבלים, ואך כל היקום מסביב התעורר והתרונן כמו מיין, וכל נפש חגרה גיל; ולולא המטרה אשר בקשנו לנו לחקור את השמש עד תכלית, כי עתה שכחנו גם אנחנו את השעה ואת המקום, לנַסכה בשמחה מבלתי עשות דבר, אחרי כי המחזה נשנו את עמלנו גם אנחנו".

 

כה. תורת לקוי החמה בשנת 1860    🔗

מלבד הדברים האלה אשר כתב סעקי בדבר המראות אשר ראה, כתב דברים גם על אדות מלאכת הפוטוגראפיה אשר עמלו בה התוכנים ביום השמונה עשר לחדש יולי בשנת 1860, וגם את הדברים האלה נשים עתה לפני קוראינו כי על פיהם יקום דבר:

האנשים העושים במלאכת הפוטוגראפיה עמדו הכן לנצח על המלאכה, וברכה לראש האדון מאנסערראט אשר בחכמה הכין את כל הדברים לבלתי יעלה עת בתהו ויאבד; ויעשו בראשונה ארבעה עשר לוחות פוטוגראפיים למראה פני הלקוי בעוד לא שלם היה, ואחרי כן עשו חמשה לוחות אחרים בשלשת רגעי מראה הלקוי השלם והלוחות האלה קטנים ולא נחמדים למראה, ואך בעיני החוקרים גדול ערכם עד מאד, כי חקוק עליהם מראה הירח מוּסַב הטבעת אשר עליה גבנוני השמש; הלוח הראשון, הנעשה מקץ שש זעקונדות אחרי אשר נעלם השמש, ישים לפנינו את דמות הטבעת וזהר לה במקום אשר החלה הקדרות, ואת הקשת האדומה נראה במקום הַמוֹצָא, וממעל ומתחת להם גבנונים שונים, ואחד מהם עומד לבדד, אשר עיני לא ראתהו בהביטי בקרן־החזות ואשר עיני תוכנים אחרים ראוהו, ובלוח הזה לא נראה עוד אחד הגבנונים מעבר השני. – הלוח השני נעשה מקץ שלשים זעקונרות, ותהי לו טבעת רחבה, ואך בהִסגר מסגרת הכלי נדחה הלוח כמעט, ותצאנה שלש תמונות לגבנונים, והדבר הזה לנו לאות כי הכח המאיר אשר לגבנונים חזק מאד ועל כן יקבלו רשם כרגע. – הלוח השלישי ישים לפנינו את דמות הגבנונים והנה לא רב עוד מספרם בזה כבראשונה, ואך גבנונים חדשים ורחבים יראו, והגבנונים הראשונים מקבילים אל חלקי הקו־המשוה אשר לשמש, והאחרונים מקבילים אל חלקי הצירים, והלוח הזה נעשה בחצי זמן הלקוי, אשר חשבנו כלנו כי קצב אחד יהיה לטבעת, וגם הלוח הרביעי הנעשה מקץ זעקונדות אחדות יראנו כדבר הזה, והנה הגבנונים מתפרצים סביב סביב ולהם סדרים, איש על פני חלקו בטבעת. – הלוח החמישי הנעשה זעקונדות אחדות בטרם שב השמש להראות, יעביר לעינינו את מעגל הגבנונים אשר ילך הלוך ואור, והוא מעשה קשת אשר תרחיב גבולותיה מעט מעט, ולולא ידענו כי השמש לא שב עוד להופיע ברגע הזה, כי עתה חשבנו אשר המראה הזה דמות שפת השמש הוא. – וגם לוח ששי נסו לעשות ולא הצליחו כי קרן השמש הראשונה נבקעה ובאורה החזק מנעה מעשות את המלאכה; ויהי מספר הלוחות אשר עשו חמשה והם היו לעיני החוקרים לחקור דבר. – אכן הזמן המצער לא נתן לחקות את דמות פני הטבעת על פני כלה, ולא הצליחו גם בקחתם להם חדר־אפל גדול להכין אותו אל מול פני השמים, יען כי משגה היה אתם לקחת להם קנה־זכוכית אשר איננו נכון למלאכה הזאת כי אם למלאכה אחרת.

והתורה היוצאת לנו מן המראות האלה גדולה ונכבדה היא, כי עינינר רואות עתה אשר הגבנונים האלה לא הרי הירח הם ולא תרמית עינים המה אשר עינינו רְמוּ אותנו, כי אם גבנוני השמש הם, ובואם וצאתם ותנועות הירח אשר נראה גם על פני הלוחות, כל אלה יעידונו כי כן הוא. – כי הנה גם במדתם וגם במקומות עמדתם ישתנו הגבנונים מרגע לרגע, ולא אפונה כי מדת הגדול בהם עולה עד שש מדות הקטר אשר לאדמה, ורחב לא מוצק תחתיו; והאור העז אשר חליפותיו ראינו גם על פני הלוחות, והצורות השונות אשר ללהבות אשו הלא יורונו כי לא תרמית עינים הוא, והתנועות אשר ינועו הגבנונים ממעל, והליכותיהם אשר ילכו הלוך וטפוף הרחק משפת הירח ומשפת השמש הלא יעידונו כי לא מוצקים הם כי אם עשוים אויר ומשפטם כמשפט העבים והערפל אשר לנו; ויען כי רבים הם והם נטושים על פני כל כדור השמש, לכן לא נחטיא אם נחלוט כי השמש עוטה אותם כשלמה והם ילבשוהו על פני כלו, ואנחנו לא ראינו את כלם בכַסות כדור הירח את הקטנים אשר בהם; ואחרי הדברים והאמת האלה הלא נבין את אשר ראו התוכנים בהיות לקוי חמה בקאָניגסבערג, והנה טבעת השמש הדקה חגורה לשונות אש אדמדמות רבות סביב סביב; ואני בעצם העין לא יכלתי לראות הפעם את הגבנונים, ואך אנשים רבים, אשר עינים רכות וטובות להם, הם ראו את השמש בעצם עיניהם והנה מראה אש לה מסביב, ולא יפונו כי ראו גם בזה את לשונות האש, ואך כי רב מאד מספרן, לכן לא יכלו לראותן אחת אחת; וגם התוכנים אשר ראו את. הלקויים בשנים אחרות, ראו ולא ידעו מה ראו כי לא שמו לב אל הדבר הזה, אחרי כי הלך לבם אחרי דברים אחרים ורבים; ואולם אנכי לא אפונה כי על מעטפת האויר ילבש השמש כתנת אור אדום וצח, רפה ושקוף ועשוי אויר, והוא לא יראה לעצם עינינו יום יום בלתי אם לעתים מזומנים, יען כי האור התיכוני העז אשר לשמש, יחשיך ויבלע אותו עד בלתי הֵראותו. – הנה כי כן נמצא כי קטר השמש גדול מכפי המדה אשר מדדו אותו עד כה על פי הכלים העשוים לדבר: כי כאשר התקדר השמש כלו וכל עין הביטה בו גם בעד זכוכית המקדרת אך מעט. והיה כאשר נסיר רגע את הזכוכית, ועצרה עוד השמש כח לעור כמעט את עינינו, ועוד כשש זעקונדות תחלופנה עד יחלוף גם מותר הכח הזה אשר לשמש; והדבר הזה היה לנו לאות כי קטר השמש גדול ¹/₈₀ מכפי המדה אשר ערכו לו בראשונה. – ואף גם זאת נדע אל נכון כי מלבד המעטפה אשר אמרנו, עוטה השמש גם מעטפה לבנה העשויה אויר, ויש בה חלקים בודדים אשר יעופו ויצופו עליה בלבת אשם.

אכן לא נקל לנו להעריך את מדת המעטפה ההיא, ואך זאת ידענו כי לא קטנה היא ממדת הגבנונים המתנשאים למעלה ברום גבהם; ועינינו הן ראו כי לקץ הלקוי רָחֲבָה הטבעת מאד ונסבה למעלה ולמטה, וזה לנו לאות כי תגיע המעטפה גם עד פה; ויש מן החוקרים אשר יחפצו למצוא במעטפה הזאת גם את מקור האור אשר נקרא לו ״אור עגול־המזלות“; ואולם הדבר הזה נכבד וגדול מאד, ולא על פי דמיון לבד נשפוט את משפטו, ועל כן יחכו נא עד בוא חזון למועד ועיני התוכנים תראינה לקויים גדולים וחדשים אשר מהם תצא תורה לדעת אם להימין ואם להשמאיל”

 

כו. תכונת השמש בשמים    🔗

הן רואות עיניך אלופי הקורא, את כל המסות והמראות הגדולים והנפלאים על פני השמש ואת כבודו ואת גדלו שמעת מתוך האש, ואך לבך תשית לדעת כי פעולותיו ומעשיו ומעלליו רבים מאד, אם כי עינך לא ראתם ונפשך לא תבין להם – ולמה זה אפוא הבל ניגע לשפוט כי אך למעננו נבראה האש הגדולה הזאת, להאיר לארץ ולדרים עליה ולהחם את עצמותינו? למה לא נבין כי את הדברים האלה תעשה אך בדרך הליכה, ומגמת פניה קדימה לעשות לנפשה ולא לנפשותינו? הן לא כאבן תשכב השמש למעצבה בחצי השמים, כי תנועה ותנודה לה גם היא, והיא מתיחשת בצבאיה למשפחות הכוכבים הקבועים אשר בנתיב־החָלב יתחשבו, ןכלם גם יחד נעים ונדים והולכים קדימה איש אל עבר פניו, ומימי חכמי היונים ועד היום, זה לנו יותר מאלפים שנה, ראינו וידענו כי עזבה השמש את מקומה ותעתיק משם והלאה אל פני העבר האחד; והשמש הוסרה מגבירה ולא יקרא עוד לה מְלֶכֶת שמים, כי סרה גם היא למשמעת גרמים אחרים אשר ברקיע, והיא מקיפה אותם מקצה ½22 מיליאן שנה, וגם לא לבדה היא העושה כמעשה הזה, כי כשמונה עשר מיליאן כוכבים קבועים אחרים הולכים גם הם בתקופה כזאת.

ומי יאמר לה מה תעשי? מי זה יאמר כי הקיא תקיא את כל החום ואת כל האור אשר לה ואחרי כן תחרב ותיבש? האתה בן אדם קצר ראי? האתה תדבר כדברים האלה, אחרי כי עוד נפלאה דעת ממך לדעת במה תמלא כפעם בפעם את החסרון אשר תוציא? עוד חזון למועד ואתה תחקור ותדרוש וידעת גם את זאת! ועתה רב לך אם תדע כי כמדת שנה אחת בעינינו כן מדת ½22 מיליאן שנים בעיני השמש, ואך הבל ורעות רוח הוא לחרוץ משפט כי במלאת לה שנה אחת תמות ותגוע; וכחה לא יכלה ממנה גם אם אנחנו לא נדע עוד מה הוא, כי עינינו רואות אשר לא תשבת ולא תחדל רגע ממלאכתה, והיא שולחת אויר ואוספת אויר ועושה חמרים ולובשת מעטפות רבות, מעטפה על פני מעטפה, והחסד אשר היא עושה עמנו להאיר גם לנו מעט ולהחם גם אותנו מעט, את החסד הזה הוא עושה בבלי דעת, ואין לבה הולך אחרי המעשה אשר היא עושה, ואך במקרה תעשנו, אחרי כי באנו בצל קורתה. – אם עינינו תראינה כוכבי־לכת בהתגלגלם על קטרם, נוציא משפט כי הם עושים ככה אך למען הַפנות את כל חלק וחלק בם אל פני השמש, אבל מדוע תעשה השמש ככה? האם לא נתבונן לדעת כי יש תכלית לשמש גם בלעדי האור והחום אשר תשלח אלינו להאיר לנו ולהחם אותנו?

השמש נאדרי בכח ומעשיו ופעולותיו רבים מאד לנפשו, בהיות לו תנועה ותנודה, ובעשותו צורות מצורות שונות במרום – והיה אם מלבד זה נראה כי גם אותנו לא ישכח ויפקוד אותנו באור ובחום ואת החום נראה והנה הוא הכח אשר בארץ ואשר בקרבנו ואשר בו נראה חיים, או אז יגדל מאד כבוד השמש בעינינו וידענו כי מלבד המעשים אשר הוא עושה להחיותנו על פני הארץ, עושה הוא מעשים רבים גם לנפשו, ואין קצה לתכונה אשר לשמש בשמים!

וכדבר הזה נמצא גם על פי ההמצאות החדשות אשר מצאו החוקרים בימים האחרונים; ואם רבות המצאות עשו חיל, הנה ההמצאות האלה עולות על כלנה ואך בהן יתפאר דורנו! כי תעלומות רבות גלו החכמים אשר מפיהן נציל פתרונים לחידות גדולות ועצומות, ומסתרי שמים רבים נגלו לנו אשר אמרנו אך חשך ישופם, וכיום הזה לא נדע עוד להעריך את ערך כל השלל הרב אשר אספנו, ואי זה המקום אשר אליו יובילונו החקירות ההן. – אכן גם אנחנו פה נשים לפני קוראינו את הדברים ההם, כי נפשנו יודעת מאד אשר מהם פנה מהם יתד גם לענין אשר בחרנו לנו אנחנו לענות בו.

 

כז. קרני השמש בְעָבְרָן דרך זכוכית־משֻלשת    🔗

אל ארץ חדשה מועדות פנינו הפעם, ארץ מלאה חזיונות רבים ונפלאים אשר תקצר רוח האדם לבוא עד חקרם, והדבר אשר נקרא עתה בשמו הוא האור! ויען כי רבים מאד החזיונות האלה, לכן לא נהלך בגדולות ונקח לנו אך קרן אור אחת מאלפי רבוא רבבות הקרנים היוצאות מאת פני השמש מכל חלק וחלק בו, וגם בקרן האחת הזאת לא נראה את כל אשר חקרו החוקרים בה, כי אם את הדבר הנוגע אל הענין אשר לפנינו.

הלא ידעת, הקורא, כי קרן אור הולכת תמיד דרך ישרה; והיה אם קרן מקרני השמש תחדור לביתך דרך בָּקִיעַ אשר בדלתות החלון, וראית על פי האבק הדק המאיר את הדרך הישרה שיבור לו האור בבואו, ואתה אם תבנה חיץ או אם תקים דף ניר לבן אל מול פני הקרן הבאה, וראית על פני הדף את המקום אשר אור לו בגעת בו הקרן, ואם הבקיע אשר בדלת החלון עשוי עגול וגדלו כגדל פרוטת נחשת, והיה כזה גם על פני הדף הלבן; ואתה שים לך אות על פני הניר בדיו, למען הכיר גם באחרונה את המקום אשר נגעה אליו קרן האור עתה. ועתה אם תקח לך לוח זכוכית לכסות בו את הבקיע ולתת את האור לעבור אותו, וראית כי אמנם עָבֹר יעבור האור גם הפעם, ואך בהיר לא יהיה עוד כבראשונה וחשבת כי אך הזכוכית עומדת לשטן בדרך האור והיא השביתה אותו כמעט מטהרו; ואנחנו פה לא נלך לדרוש עתה לבקש את מעט האור אשר יחסר כי נסיון אחר לפנינו עתה לעשותו.

קח לך גִזרת זכוכית העשויה מעשה עַמוּד, וְלָטַשת אותה היטב, ועשית לה שלשה קצוות; לזכוכית כזאת העשויה מעשה עמוד ומלוטשת משלשת יקראו בעמים ״פְּרִיזְמַא“, ואנחנו נקרא לה זכוכית־משלשת; ובהיות לך גזרת זכוכית כזאת, ושמת לבך אל השפה החדה אשר לה, כי במקום אשר שני שטחים מתחברים יחדו, שם יהיו לשפה אחת, ולאחוריה יהיה שטח רחב. – ואתה קח את הזכוכית־המשלשת והגשת אותה אל דלת החלון וכסית באחד משטחיה את הבקיע, ובלבך הן תחשוב כי האור בבואו יבחר לו עתה דרך עקלתון, וארחות דרכו ילפתו בעד הזכוכית, אשר דקה היא מן העבר האחד ועבה מן העבר השני; ואולם את אשר לא פללת תראה: כי בלכתך עתה לבקש ולתור את פני המקום אשר על דף הניר, לראות את קרן האור אשר ירדה אליו, ומצאת כי שם באשר שמת לך אות על פני הניר בדיו, שם לא יֵראה ולא ימצא עתה כל דבר, ואך משם והלאה, אל מול פני אחורי הזכוכית המשלשת שם יֵראה מראה האור על פני הדף, והוא איננו עגול עוד, כי נהפך לקו ארוך, והקו המאיר הזה איננו לבן כבראשונה כי אם שלל צבעים לו מכל צבעי הקשת בענן, והם נהדרים מאד למראה ותאוה לעינים; ולמראה הנחמד הזה יקראו בעמים “שְׁפֶּקְטְרוּם” על אדות התמונה היפה אשר תארה השמש, וסופרי העברים החדשים יקראו לו ״חשמל”, וגם אנחנו נקראהו בשם הזה.

ועתה אם תשים לב אל המקום אשר בין החשמל ובין האות אשר עשית בדיו, וראית והנה החלק הקרוב אל החשמל אדום מאד והדר לו ויפעה לו, ושם יחדל המראה האדום מעט מעט והיה למראה צהוב, וגם הוא יחדל מעט מעט והיה למראה ירוק כעין הכרכום, וגם המראה הזה יעלה ויאבד והיה למראה ירוק כירק עשב השדה, וגם זה יחלוף מעט מעט והיה כעין התכלת, ואחרי התכלת כעין התכלת הכהה, ואחריו מראה כמראה הדודאים, והוא קרוב אל המקום אשר שם אות הדיו.

ובכן אפוא רואות עינינו שלשה דברים לרגלי הזכוכית־המשלשת: קרן האור לא תרד עוד בדרך ישרה, כי אם תִּשָּׁבֵר ותרד אל העבר העב אשר לזכוכית, ולזאת יקרא שבירת האור; אף הנה נראה כי לא תבוא עוד הקרן אל מקום אחד להיות עליו כמראה עגול, כי אם תפוזר ומפורר ותהיה לקו ארוך, ולזאת יקרא פּזוּר האור; ובשלישית נראה כי הצבע הלבן יהפך על פי הזכוכית־המשלשת לשבעה צבעים שונים, ואין גבולות נכונים בין הצבעים האלה, כי איש איש אל גבול אחיו ירד, ועל פיהם נדע כי אור השמש איננו לבן. ואך בהיות חלקיו אחוזים ודבקים יחדו, והיה להם מראה לבן. – אכן מצאו החוקרים חקים שונים אשר לפיהם נוכל להגדיל ולהאדיר את שבירת האור ואת פזורו, ואת החשמל, ואנחנו, לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נוכל לשום את כל החקים האלה לפני הקורא, ונבחר לנו אך את הדברים הנוגעים אל הענין אשר נתּן לנו עתה לענות בו.

 

כח. קוים כהים באור השמש    🔗

כל המראות הנראים על פי הזכוכית המשלשת אשר שמנו לפני קוראינו, לא חדשים הם, וזה כמאתים שנה אשר מצא אותם ניוטן הגדול העומד לנס ולמופת, ואך באו החכמים מאז ועד היום וימלאו אחריו; אבל זה דרך ידיעות הטבע מעולם, כי בכל מקום שאתה מוצא חידה הגדולה אליך, שם אתה מוצא חידות רבות יחדו הגדולות ממנה, וכל חידה גוררת חידה, ויהי כן גם משפט החשמל, כי ראו בו החוקרים נפלאות חדשות אשר לא פללו לראות:

בראשית ימי הדור הזה ראה החוקר האנגלי אואַללעסטן את פני החשמל בהיותו בהיר ועשוי כמשפט, וימצא בין צבעיו גם קוים כהים אשר אין להם אור; ובימים ההם קם גם החוקר האשכנזי, פֿרוינהאָפֿער, והוא לוטש זכוכית מהולל אשר עשה לו שם עולם בקרני־החזות אשר עשה, וימצא גם הוא את הדבר הזה, והוא לא ידע עוד כי גם אואללעסטן מצאהו, ויחקור ימים רבים ויקנה תחבולות שונות וימצא חדשות רבות, והיה זה שכרו כי את הקוים הכהים האלה יקראו החכמים עד היום בשם ״קוי פֿרוינדאָפֿער". – ולמען ראות את הקוים האלה נטל עליך לעשות לך כונים שונים לבלתי תת את האור לשלוח את כל צרורות קרניו אל תוך הזכוכית־המשלשת, וגם בעשותך את הכַונים האלה לא תראה את הקוים הכהים בלתי אם בקחתך לך קרן־חזות טובה, כי הקוים האלה כרֻבּם כן דקים הם מאד, עד בלתי הֵראות. והקוים האלה לא ירדו לארך החשמל כי אם לרחבו, וגם לא יתפרדו ולא יתחלקו בין כל הצבעים חלק כחלק, כי אם צרורות צרורות יחדו; בקרב האדום ינוחו שלשה צרורות יחדו וקרובים איש אל אחיו, ובקרב הצהוב והכרכום מעטים הם, ובקרב הירק והתכלת לא נמרצו כמו בקרב התכלת הכהה ובמראה הדודאים. — ופרוינהאָפֿער ראה כי משפט הקוים האלה כמשפט כל החדשות ביריעות הטבע, אשר אם נוסיף לבקש ואם ניטיב את הכלים העשוים לדבר, כן נוסיף לראותם וכן יגדל מספרם מרגע לרגע, וירא באחרונה כי כל קו וקו אשר יראה כאחד, לא יחיד ולא בודד הוא בלתי אם למראה עינים לבד, והוא צרור קוים רבים אשר התנגשו יחדו עד כי נראו בקו אחד.

וכל החכמים והחוקרים מקצה התחקו על שרשי המראה הנפלא הזה ויחקרוהו וינסוהו ויבחנוהו זה בכה וזה בכה ופתרונים לא מצאו, ופֿרױינהאָפֿער מצא אך את זאת כי לא יחליפו הקוים את מקומם והם יבחרו להם תמיד איש איש את מקומו הנכון לו בקרב החשמל, ועל כן היה נותן בהם סמנים על פי האותיות הלאטיניות מן האות A ועד H.– ואולם את הדבר הזה מצא אך בקוי הראשה ולא בקוים הטפלים הרבים והעצומים, ובין קוי הראשה מצא בערך שש מאות קוים אשר ידע את מקומם בין הצבעים, ואף גם ידע כי יש קוים באין מספר בין הקוים ההם אשר לא יספרו ולא ימנו מרב.

דעת לנבון נקל כי החוקרים לא נחו ולא שקטו בנסיונותיהם ובמסותיהם, וילכו לנסות דבר אל כל האורות אשר לנו, וימצאו ויראו כי לאור המנורה לא נתנו הקוים הכהים ההם, ואך באור הכוכב נגה מצאו את הקוים הכהים, והם דקים מקוי אור השמש, ולא התפלאו למצוא אותם, כי ידעו אשר הכוכב נגה איננו מאיר ואך באור השמש אור לו, ומשפטו כמשפט אור השמש; ועד מהרה נוכחו לראות כי אך לשמש לבדו נתונים נתונים הקוים ההם ולא לכוכבים־קבועים אחרים, כי חקרו את אור הכוכב זיריוס ואחרים כמוהו, וימצאו גם בם קוים בקרב החשמל אשר להם, ואולם הקוים האלה שונים במקומותיהם, ואיש איש מן הכוכבים הקבועים שונה מרעהו; אז אמרו החוקרים לחלוט כי לכל כוכב וכוכב מן הכוכבים הקבועים אור אשר לו סגלה מיוחדת אך לו, ואולם גם המשפט הזה לא הפיק רצון מהם, יען כי ידעו כי מדה אחת וקצב אחד לכל האורות ולמרוצתם לרוץ כלם איש איש דרך 40,000 מיל בזעקונדע אחת; ויבינו כי שרש אחר למראה הזה אשר לא ידעו להתחקות עליו.

כחמשים שנה חלפו עברו והחכמים בקשו פשר דבר ולא מצאו, ונסיונותיהם אשר עשו לאלפים הגיעו; ואולם גם בנסיונותיהם אלה אשר נסו ואשר לא הקימו להם מטרה, האיר אור בְרק האמת אליהם, וידעו כי יש יום והם ימצאו את אשר הם מבקשים. וזה הדבר: אם תעשה בתחבולה כי האור היוצא מן הזכוכית המשלשת לא ירד על פני הדף כי אם יעבור בראשונה דרך מיני נוזלים בעלי צבעים שונים, וראית כי צבעי החשמל כָּהה יִכְהוּ, ואם יעבור האור דרך מיני נוזלים בעלי תכלת העשוים לדבר, וראית כי צבע האדום אשר לחשמל כליל יחלוף ובמקומו יעלה צבע השחור; וכן תקנה תחבולות פעם בכה ופעם בכה, וראית את החליפות ואת השנויים אשר יהיו לצבעי החשמל. – אז עלה על לב החוקרים לחשוב כי גם קוי פֿרוינדאָפֿער יהיו וְיִרְאו על פי דבר כזה, כי יכבה אור השמש במקומות הנכונים לו ויוליד את הצבע השחור ואך את שרש הדבר לא ידעו, ויגששו עוד כעורים קיר.

ועוד יתרה עשו: על פי נסיונות שונים הצליחו למצוא כי על פי מיני נוזלים בעלי צבעים שונים יוכלו להוליד גם הם קוים שחורים בקרב החשמל, במשפט המראה אשר יראו בקרב החשמל אשר לשמש, וגם על פי מיני קיטור שונים יוכלו לעשות כדבר הזה; והיה אם יקחו להם חמצי־סלפטר או יאָד או בְּרָאם (מיני מתכת שונים) ויעלו אותם בקיטור אל מול פני הזכוכית המשלשת, אז יראו בקרב החשמל צרורות צרורות קוים כהים, עד כי יאמין הרואה כי מיני הקיטור יעצרו כח להשבית ולאבד קרנים מקרני השמש. – ונסיונות כאלה עשו החוקרים לאלפים, ולבם הגיד להם כי לא רחוקים הם עוד מן האמת, ולכן גם שכרם הרבה מאד, אם כי באו אחריהם החוקרים אשר גלו פני לבוש האמת, ודרכיהם גבהו מדרכי הראשונים כגבוה שמים מן הארץ.

 

כט. משפט היסודות אשר לגוף השמש    🔗

פרוינהאָפֿער מצא כדבר הזה: אם תקח לך שפיריטוס ותעלה אותו באש ותעביר את לבת אשו דרך זכוכית־משלשת, אז יקום לעיניך מראה חשמל גם הפעם, אך צבעי החשמל רפים יהיו וקוים לא יהיו בתוכם; אבל אם תעלה את פתילת השפיריטוס ותזרעֶהָ מלח, אז יהיה האור היוצא ממנה ירוק למראה כעין הכרכום, ואם יעבור האור הזה דרך זכוכית משלשת, יִכהו מאד צבעי החשמל, ורק במקום אשר יחדל הצהוב והכרכום יחל, שם יראה קו לבן וירוק גם יחד והוא בהיר מאד לעינים, וחוקרים אחרים מצאו כי גם מיני מלח אחרים, כמו נחשת־החלאר או עפר סטרונציום־חלארי, יולידו גם המה קוים בהירים בתוך החשמל במקומות אחרים; ויעשו החוקרים נסיונות כאלה למאות, ולא עלה על לבם כי יש קשר בין הקוים הבהירים האלה ובין הקוים הכהים אשר בחשמל השמש, ורק פֿרוינהאָפֿער לבדו השמיע משפט כי הקו הבהיר הנולד על פי המלח אשר על פני פתילת השפיריטוס, נמצא בתוך החשמל על פני המקום הנושא בד בבד עם המקום אשר לקו הכהה בתוך חשמל השמש. – ואנחנו הן כבר אמרנו כי פֿרוינהאָפֿער, בחקרו את הקוים, היה נותן בהם סמנים להכיר את הכי נכבדים בהם, והקו הכהה אשר נראה במקום הכרכום בתוך חשמל השמש, נסמן עם האות הלאטינית D, וגם אנחנו נקרא בשם הזה את הקו הכהה ההוא; ואחרי כי אמת נכון הדבר, כי הקו הבהיר אשר בתוך חשמל השפיריטוס מקביל אל הקו הכהה אשר בתוך חשמל השמש, לכן נקרא גם לזה בשם D, ונבדיל כפעם בפעם בין D כהה ובין D בהירה, למען אשר ידע הקורא אל מי מהן ירזמון מלינו.

ובכן אפוא נדע כי יש לאל ידנו להוליד גם קוים כהים בתוך חשמל השמש וגם קוים בהירים בתוך חשמל השפיריטוס; ובכל זאת לא באו עוד החוקרים אל המטרה אם כי קרובים היו אליה מאד, ויעברו אותה וילכו ממנה והלאה, כי הם ראו את המציאה החדשה בדבר הקוים הבהירים ונפלו עליה, ויחלו לחקור את כל המלח למינהו, ואל החשמל לא שמו לב. – בימים ההם קם פוקא בפאריז, איש מלא רוח דעת ומחשבת ובעל שכל עמוק, ובשנת 1848 החל לנסות דבר אל האור העלעקטרי לראות מה יהיה משפט החשמל היוצא ממנו, ויראה כי אין קוים כהים לו; אך כאשר נסה לשום להבת שפיריטוס אל מול פני האור העלעקטרי, ופתילת השפיריטוס זרועה מלח, אשר תעצר כח להוליד קו D בהירה, ויתפלא וישתומם, כי ראה אשר קם פתאום בקרב חשמל האור העלעקטרי קו כהה אשר לא היה בו בראשונה. – פוקא השמיע ברבים את אשר ראה, והוא לא ידע מה הברכה הצרורה בכנפי המראה הנפלא הזה. וכי יש יום וממנו יצא אור גדול לכל האדם, וגם אחריו לא היה חוקר אשר הבין במראה, ומעט מעט נשכח המראה הזה מפני מראות חדשים אשר יראו החוקרים יום יום, ולא זכרוהו עוד.

אז קמו שנים חוקרים בארץ אשכנז, בונזען וקירכהאָף בעיר היידעלבערג, ובשנת 1859 ראו גם הם את המראה ההוא, מקץ עשתי עשרה שנה אחרי אשר ראה אותו פוקאָ, ועל לבם לא עלה בראשונה כי פֿוקאָ ראהו, והם ברוחם כי עז אמרו לבוא עד נבכי הים הזה ולהתהלך בחִקרו – אמרו, ויצליחו.

בונזען וקירכהאף ראו היטב, והנה אמת נכון הדבר, קו D הבהירה תהפך כהה כפעם בפעם, אם נשים להבת מלח לפני להבת טהורה אשר קו כהה לא היה בה בראשונה; והם מצאו כי כאשר נוסיף להאיר ולהגדיל את הלהבת אשר לאחורי להבת המלח, כן יקדר וכן ישחר הקו הכהה אשר בתוך החשמל; וגם אור השמש השולח קו D כהה אל תוך החשמל, גם הוא יקדר וישחר פי שנים, אם העביר נעביר אותו דרך להבת מלח בעד הזכוכית־המשלשת; ולרגלי הדבר הזה עלה על לבם רעיון חדש ונפלא מאד, לאמר: השמש הוא גוף מאיר, ולו בא אורן אלינו טהור כלו, כי עתה לא הביא לנו כל קו כהה; אבל השמש עוטה מעטפת אור ממעל לו אשר בחֻמוֹ נדעכו חמרים רבים לעלות ולהנדוף בקיטור, ובין החמרים האלה נמצא גם הנַתּריום, שהוא אחד מיסודות המלח; ובכן יבוא אלינו אור השמש דרך להבת שניה אשר ינדוף בה הנתּריום, ולכן יקום קו־D־הכהה בתוך החשמל אשר לשמש!

המחשבה החדשה והנפלאה הזאת עוררה את כל החכמים והחוקרים מרבצם ויהי רעש גדול, אשר לא היה כמוהו עוד לרגלי תחבולה חדשה, ויוציאו משפט כי כל קוי פֿרוינהאָפֿער הרבים אשר לא יספרו מרב, כלם תולדות חמרים ויסודות הם הנמצאים בקרב השמש והעולים שם בקיטור; ועתה בקשו אך את הדבר האחד, לדעת אם יצליחו להוכיח כדבר הזה גם על פי נסיונות, ויעשו ויצלח חפצם בידם מאד נעלה. – החוקרים החלו לדרוש ולחקור את הקוים הבהירים אשר יולידו אותם יסודות וחמרים אחרים הנשרפים ואשר ישלחום אל תוך החשמל, וימנו וימדו את הקוים האלה היטב, ואחרי כן העלו להבות אחרות בהירות וטהורות אשר לא היה בהם כל קו, ויעבירו אותן דרך הלהבות הראשונות, ויראו והנה גם הקוים הבהירים האלה נהפכו כרגע לקוים כהים; וילכו אחרי כן ויערכו את הקוים הכהים האלה אל קוי פֿרוינדאָפֿער הכהים, וימנו אותם היטב וימדום אל נכון, וימצאו כי משפט אחד ותכונה אחת להם; כי על כן הבינו אשר גם במעטפת השמש נמצאים היסודות אשר לקחו להם הם לנסיונותיהם!

אך אולי יש בין הקוראים איש אשר לא ידע עוד, מה גדול כבוד בונזען וקירכהאָף בעיני כל החכמים, ולבו יסיתהו בשפק הלתת אמון במחשבה נפלאה כזאת אם לחדול, לאיש הזה אנחנו אומרים כי הכלים אשר היו בידי החוקרים השנים האלה לנסות את נסיונותיהם, נמצאים עתה בידי החכמים הכי גדולים אשר בדורנו, והם הם יעידו על כל זאת כי כנים הדברים; ומלבד זאת נשים גם אנחנו פה לפני הקורא את אחד הנסיונות אשר על פיו נדע אל נכון כי גם ברזל נמצא בקרב השמש, ומן הנסיון האחד הזה ישפוט הקורא על הנסיונות האחרים.

אם תעלה ברגל בקיטור באש, אז תראה יותר מששים קוים בהירים בתוך החשמל היוצא מן האור הזה, והם נפוצים על פני מקומות שונים בקרב הצבעים; ועתה אם תעביר דרך להבת הברזל הזאת אור גדול וטהור אשר כל קו כהה בו אין, וראית כי ששים הקוים הבהירים גם יחד יהפכו כלם לקוים כהים, ואם תחקור ותדרוש את הקוים למקומותיהם, ומצאת כי ששים הקוים כלם נראים במקומותיהם בתוך החשמל במקום שם הקוים אשר לפרוינהאָפֿער.– ובכן אפוא תראינה עיניך כי ששים עדים עומדים ומעידים לנו על הדבר הזה, ותורתנו אומרת לנו כי על פי שנים עדים יקום דבר והם ישפקו לנו, ואף כי ששים גם יחדו! ויותר מכל אלה הלא נדע כי העדים האלה לא ישאו פנים ולא יטו משפט וגם שחד לא יקחו, כי קוים הם בתוך החשמל אשר לא ידעו טוב ורע, ומי יתן עדיו ויצדק יותר מהם? ואם פיהם יגיד לנו כי ברזל נמצא במעטפת השמש ושם יעלה בקיטור וינדוף, הלא טובים הם לנו מעשרה בנים ומשבעה חכמי טעם אשר יעלו לנו השמימה אל השמש לשאל את פיו היש בו ברזל אם אין? –

 

ל. חקירה ודרישה על פי החשמל    🔗

ששים הקוים הכהים יגידו לנו פה אחד כי יש ברזל בקרב מעטפת השמש ושם יעלה באש וינדוף, ואחריו מצאו החוקרים בקרב החשמל אשר לשמש והנה כמוהו נמצאים קוים אחרים אשר יעידו לנו על יסודות אחרים מיסודותינו אשר נמצאו גם הם בקרב השמש; וגם מפליאים החוקרים לדעת על פי שכבת הקוים את מדת החמר הנשרף בכל רגע ורגע, ולכל החכמים היה אור גדול באור פני בונזען וקירכהאָף.– וזה דבר החקירה: הברזל נמצא לרוב בקרב השמש, וגם מיני המתכת הקלים, כמו קאלציום, מאגנעזיום ונתריום נמצאים בו לרוב, חראם וניקל נמצאים בו מעט, וכפי הנראה נמצאו בו גם קאבאלט, באריום, נחשת וצינק, אבל זהב וכסף וכסף־חי ובדיל ועופרת ואנטימון ואלומיניום וקַדמיום וזרניך (ארזען) ושטרוֹנטיום וליתּיום לא נמצאו עוד בקרב מעטפת השמש עד היום, ואולם החוקרים לא נואשו עוד מהם, והם יוספים עוד לבקשם.– אכן אל נא נבהל ברוחנו להוציא כיום משפט הדברים האלה, כי זה אך החלם להיות, ועוד מים יעברו עד כי ימצאו החכמים נתיבה בשדה החדש הזה ורב לנו אם נדע עתה כי גם בקרב אבני האש הנופלות משמים ארצה נמצאו החמרים אשר יעלו להנדוף בקיטור גם בקרב מעטפת השמש; והחקירות החדשות רבות ועצומות, עד כי אפס מקום כיום להשקיף עליהן היטב ולשפוט אותן עד יבאו ימים טובים וסדרים יהיו להן, כי על פי מראות החשמל יצליחו החכמים להביט למרחקים אשר אין חקר לגדלם ולמצוא את כל האטמים הדקים אשר אין חקר לקטנם – וזה אך החלם לעשות.

על פי החשמל יצליחו להביט למרחקים אשר אין חקר לתכונתם, כי הנה לא אך לשמש לבדו נתון מראה חשמל אשר לו הקוים הכהים, כי אם גם לכל הכוכבים הקבועים האחרים, וקויהם הכהים מרגלים חרש הם הבאים אלינו להגיד לנו את הנעשה שם, ועדת החוקרים לא תשקוט ולא תנוח עד השלימה את אשר החלה, אם כי יודעים אנחנו כי גם נכדינו ונכדי נכדינו לא יגיעו עוד אל המטרה הזאת; ובכן אפוא רב לנו אם החלו חוקרינו עתה לחקור בראשונה את החשמל אשר לשמש, וקירבהאף מדד בדיוק ובצמצום את רביעית חלק החשמל הזה וירשום את רשימותיו, ולא יָסף, כי המלאכה הכבדה הזאת עורה את עיניו, ויהי האיש הגדול הזה לקרבן על מזבח הדעת.– והחלק אשר מדד ואשר את רשימותיו שם בספרו הראשון, החלק הזה יכיל את הצהוב ואת הכרכום ואת הירוק ועד קצה התכלת יגיע, ויהי מספר הקוים אשר מצא בחלק הקטן הזה אלף ומאתים, והם שונים איש מרעהו ברחבם ובעינם השחור, ולא יכול להם קירכהאף עד אם חלק אותם לשש מחלקות לפי מדת רחבם ולשבע מחלקות לפי שחור עינם, ויען כי בזאת יגדל ערך הקוים האלה עקב אשר עלינו לדעת אל נכון את מקומותיהם בקרב החשמל בדיוק ובצמצום, לכן הוסיף קירכהוף לוח על רשימותיו, ועל פיו נדע את מקום כל קו וקו, עד עשירית המילימעטער (והוא כרוחב השער אשר לקדקד ראש אדם); ומי יודע את אשר יביאו לנו הימים הבאים, עת אשר יהיה לנו כלים ומכונות הטובים מן הכלים והמכונות אשר לנו כיום, כי כאשר יצעד רוח האדם קדימה כן ירבו וכן יפרצו התקונים אשר נשאל מאת האמנים הגדולים עושי הכלים ההם.– הכלים אשר היו ביד קירכהאָף בעשותו את מלאכתו נעשו בידי האמן הנפלא שטיינהייל בעיר מינכען, הוא שטיינ־ הייל אשר שכרו הרבה מאד בשדה הטלגראפיה; וגם המפַתּחים פתוחי אבן ימצאו מלאכה גדולה לפניהם לפתח את המעלות הדקות אשר ברשימה מן הקו ועד הקו, ואנחנו נחשוב למשפט כי מלאכת הפוטוגראפיה תצלח בזה מאד, והמלאכה הכי נכבדה אשר תצלח לדבר הזה היא מלאכת הפוטוגראפיה על פני לוח חלבון יבש; וזאת לדעת כי כל אלה הם אך ״הקדמות" לגוף הספר, והחכמים עוד עומדים בפרוזדור בטרם יבאו אל הטרקלין, וכאשר ישלימו את מעשיהם אלה, יחלו בעצם המלאכה, ומי יוכל להנבא כיום ולדעת מראש את כל השלל הרב אשר יביאו?

לפי המראות אשר ראינו עד היום, נחשוב למשפט כי קוי־פרוינדאָפֿער לא ישתנו, ואולם כיום הזה אשר ידענו כי הקוים האלה יהיו אך לפי החמרים הנשרפים בקרב השמש, הלא נבין כי יש אשר ירבה או ימעט החמר האחד או החמר השני להשרף, ואז הן יבאו הקוים כרגע לגלות לנו את המעשה הזה, כי יעלמו קוים אחדים או כי ילבינו מעט, ועל החכמים והחוקרים להתחקות על שרשי הדבר הזה למען נדע. – וגם זאת לחכמים לשום עתה את עיניהם ולבם אליה: כוכבי־לכת יאירו אך באור פני השמש, ובבוא האור מהם נראה גם בו את הקוים הכהים ויען כי צבעי האור משתנים לפי המרחק אשר נרחק מן הכוכב, לכן הלא נראה את השנויים האלה גם עם הקוים אשר בקרב החשמל, ולפי הדבר הזה הלא יש אשר נצליח לדעת אל נכון את מרחק צדק מן האדמה על פי השנויים בקרב החשמל, ואם ישימו החכמים לב אל הדבר הזה, הלא נראה אור חדש במקצוע הזה אשר בבית החכמה³. – ועוד לנו שלישיה: ביום 19 לחדש אוגוסט בשנת 1887 יראה בעיר ברלין לקוי־חמה גדול, וכאשר יֵעָלם השמש והגבנונים יחלו להראות, אז מי יודע אם לא נראה ברגע הזה קוים בהירים בחשמל השמש תחת הקוים הכהים אשר לפרונהאָפֿער! ⁴ וגם זאת לחכמים לשום אליה לב, כי יתיצב אחד החוקרים הגדולים בקרבת הר וֶזוּף, ובידו יהיה הכלי מכלי בונזען וקירבהאָף, אז יצליח האיש הזה לדעת על פי האור היוצא מן האש אשר יקיא ההר, ולהבין את תעלומות החמרים והיסודות הצפונים במעבה האדמה, שכם אחד על כל החוקרים האחרים הבאים לחקור באחרונה את האבנים המוקאות ואת העפר ואת האפר.

אבל אל נא נבהל ברוחנו ואל נא נהלך בגדולות ובנפלאות ממנו, כי לכל זמן – וכיום הזה עוד מראות אחרים לפנינו להעבירם לפני הקורא.

 

לא. תוצאות הנסיונות על פי החשמל    🔗

הן דברנו עתה על המראות ממרחקים, אבל על פי החשמל נצליח לדעת גם את הנעשה עם האטמים הדקים אשר מסביב לנו.– הלא כבר מלתנו אמורה כי לרגלי כל אור ואור נראה את החשמל עם שלל צבעיו, ורק את הקוים הכהים לא נראה בלתי אם לרגלי האור הבא מן השמש או מן הכוכבים האחרים, ויש אשר נראה בתוך החשמל אשר לאורות אחרים והנה קוים בהירים לו זעיר שם זעיר שם או קוים בעלי שלל צבעים שונים, וכאשר ראו אותם החוקרים בראשונה הבינו כרגע כי יש לקוים האלה דין ודברים עם הקוים אשר לפרוינדאָפֿער, ובכל זאת לא ידעו פשר דבר עד עתה, ועתה יודעים החכמים את פשר המראה אל נכון, אשר לא היה עוד לדעת כמוהו אל נכון את אחד המראות בראשית ימיו ולרגליו גם שני חקים חדשים נמצאו בחקות הטבע, וזה הדבר:

כל אור אשר ילך דרך זכוכית־משלשת ואשר שבירה ופזור יהיו לקרניו, והיה החשמל אשר לו חשמל טהור אשר אין לו קוים; אך אם יעלה בקרב האור הזה אחד החמרים באש ויהיה לקיטור, אז יקום ויהיה אור שני אשר ישלח גם הוא קרנים דרך הזכוכית־המשלשת, ומראה הקרנים האלה לפי החמרים הנשרפים, פעם בכה ופעם בכה; ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו נקרא את האור הראשון בשם מקור האור ואת אור השני נקרא בשם האור הקיטור. וזה החק אשר נשים לפני הקורא: בכל המקום אשר אור הקיטור יאיר באור בהיר שם נראה בתוך החשמל קוים בהירים, והקוים הבהירים האלה משַנים את צבעם ואת מקומם בתוך החשמל לפי החמרים אשר מהם הם באים ולפי מדת החמרים הנשרפה; ואולם אם יפתח מקור אור מאחורי אור הקיטור, והוא ישלח אור עצום דרך אור הקיטור אל הזכוכית־המשלשת אז יכהה מקור האור הטהור בקרב אור הקיטור, ותחת הקוים הבהירים יקומו לעינינו קוים כהים בתוך החשמל.

ובונזען וקירכהאף עשו להם כלים אשר על פיהם נצליח לראות ולבחון את שני המראות גם יחדו איש בפני אחיו. בתחבולות רבות עשה לו בונזען כלי לכסות בו לרגעים את הלהבת היוצאת מאויר־המאור, ובחכמה עשה כי התחממה הלהבת מאד ולא בערה בכח ולא האירה על סביבותיה, ובהביאו את אחד החמרים אל תוך הלהבת הזאת להעלותו בקיטור, ויהי לו אור קיטור, ובהביאו אור שני נקי וטהור לאחורי האור ההוא, אז היתה לאל ידו על פי הכלי ההוא לשום חליפות לאור הקיטור, פעם בכה פעם בכה, ויצאו לו בכל רגע ורגע קוים שונים, פעם בהירים ופעם כהים, וכל עין ראתה כי לא שונים הקוים ורק את צבעם ישנו לרגעים, הכל לפי המלאכה אשר עשה בם החוקר. – ומלבד זאת הצליחו החוקרים הגדולים ההם להכין להם כלים ולקנות תחבולות אשר על פיהם יכלו לראות גם את חשמל השמש ממעל לחשמל האורים אשר עשו להם בידים, ויצליחו למצוא גם יסודות חדשים בקרב החמרים הנשרפים אשר לא ידעו ולא עלה על לבם ואשר לא תשלוט בם העין לראותם מרב קטנם.

למען דעת עד מה נצליח למצוא את החמרים הכי קטנים לרגלי הקוים אשר בתוך החשמל, הלא רב לנו אם נדע את מראות הקו D אשר יקום להיות על פי להבת של מלח. – אם תקח לך חוט פלאטינא דק מאד ותעביר אותו בראשונה במי־מלח ותביאהו אל תוך הלהבה אשר עליה כלי־מכסה מכלי בונזען, וראית את הקו D והנה הוא בהיר וחזק לנוכח עיניך ומקומו בתוך האור אשר לחלק הכרכום; ואתה אם אך ראתה עינך את הקו הזה ותכיר את מקומו, ומצאת כי לא יחלוף מלפניך גם כאשר יוסר החוט וכאשר לא יותר לפניך בלתי אם כלי־המכסה לבד; וחוקרינו הגדולים ההם בקשו חשבונות ופתרונים וימצאו לאמר: בקרב האויר הסובב אותנו נמצאים חלקי מלח דקים (אשר מן הים עלו בעלות אדי המים) וכל עין לא תשלוט בם לראותם עקב אשר דקים וקטנים הם מֵהֵרָאוֹת ורק על פי מראות קוי החשמל נמצאו ויֵראו, כי על כן נדע אשר לא נקל לנו לעשות ולראות חשמל אשר עקבות הקו D לא יֻכּרו בו, ולמען הראות עד מה כח החשמל מגיע לבדוק ולבחון גנזי נסתרות ולמצוא את החמרים הכי דקים, קמו בונזען וקירכהאף ויביאו אל תוך חדרם מלא הקמץ אויר אשר יסוד מלח בו, וימצאו ויוכיחו כי בקחתם להם מילליגראמם אחד מלח, ואת המילליגראמם האחד הזה יחלקו לשלשה מיליונים חלקים, אז עוד תהיה לאל ידם להכיר את החלק האחד הזה על פי הקו D אשר בתוך החשמל; והקורא אשר איננו בקי בטיב המדות והמשקלים האלה, הלא רב לו אם נשמיעהו כי בתוך ליטרא אחד נמצאים 500 גראמם ובתוך גראמם אחד נמצאים 1000 מילליגראמם, והיה אם נקח לנו ¹/_3,000,000 מן המילליגראמם האחד לא נוכל להכיר אותו גם אם יהיו לנו קני־מראה המגדילים שבעתים מאלה אשר לנו עתה, ועל פי החשמל נוכל להכירו.

ולכן נראה את הקו D כרגע כהביאנו אל תוך הלהבה חוט פלאטינא אשר הָעֳבָר בראשונה באש ואשר מלח לא היה בו, ורק בהיותו שעה אחת בקרב האויר והוא מובא אל הלהבה אשר כלי־מכסה מכלי בונזען עליה, וראינו כרגע את הקו D; וגם בשבתך בחדר אשר כל אויר מלח אין בו, ואתה תסיר ותנער את האבק מעל פני הספר אשר בידך, וראית והנה כרגע יעשו שנויים בתוך החשמל להוליד את הקו ההוא אחרי כי מלח נמצא גם בקרב האבק אשר הסירות, והוא ישפוק לך להוליד את השנויים; ויען כי המלח בקרב האויר פועל פעולותיו בגוף האדם להחליאהו ולהבריאהו, לכן דעת לנבון נקל כי על פי החשמל יוכלו הרופאים לבחון עתה את האויר לדעת הטוב הוא אם רע?

 

לב. יסודות חדשים    🔗

מלבד הנַתּריום, שהוא אחד מיסודות חלקי המלח, אשר יוליד את הקו D בתוך החשמל, ישנם עוד יסודות אחרים אשר יולידו קוים שונים בתוך החשמל, ברגע אשר יעלו באש לפני הזכוכית המשלשת; ולכן דעת לנבון נקל כי עתה תשיג ידנו לגלות ולמצוא יסודות חימיים חדשים לבקרים גם שם אשר בעלי־החימיה לא יראום ולא ימצאום, ואשר תקצר ידם לחפש אותם, יען כי עקבותיהם לא נודעו. הן אך בזאת גדול כח בעל־החימיה, בהיות לאל ידו להפריד את כל חמר וחמר ליסודותיו לדעת אי מזה הוא בא, ועתה בהגלות נגלות דבר החשמל ומשפטו, הנה מצאו בעלי־החימיה עזר כנגדם אשר יצלח למלאכה ההיא שכם אחד עליהם; המלאכה הזאת אשר על בעלי־החימיה לעשותה נודעת בשם ״אנאליזע“, או כאשר יקראו לה סופרי העברים, ״ההפרדה”, ועתה לרגלי החשמל נפתח מקור חדש למלאכה הזאת, ועולם חדש נראה אשר לא היה עוד כמוהו, כי כיום הזה יצליחו חכמינו להפריד את כל החמרים ליסודותיהם על פי החשמל ולזאת יקראו ״ההפרדה על פי החשמל" (שפעקטראל־אנאליזע), ואף אמנם יפה כח הבן מכח האב, כי את אשר יפלא

מבעלי־החימיה לעשותה, אותה יעשה החשמל והוא כל יכול – ובכן החלה תקופה חדשה לדעת החימיה.

עד היום הזה קצרה יד בעלי־החימיה למצוא את המתכת ״לִיתְּיוּם" במקום אשר שם לא הכירו אותותיה, ועתה יש לאל ידם למצוא על נקלה את המתכת הזאת על פי החשמל, אחרי כי היא תוליד קו אדום וגם קו ירוק מעט בקרב החשמל, והיה בהיות לפנינו מעט ליתּיום במדת ³/_1,000,000 מן המילליגראמם האחד, והנה כחו אתו לשום אותותיו אותות בפני החשמל, עד כי נכירהו; והמלאכה הזאת נקלה מאד לעשותה פי שבעה מכל המלאכות הכבדות האחרות אשר עשו בעלי־החימיה בחפצם לבקש את הליתיום. – וגם הקאליום יוליד שני קוים אחרים בפני החשמל אשר על פיהם נוכל להכירו, ואותו לא ידעו בעלי־החימיה לפנים להפרידו בלתי אם בעבודה קשה.

והתועלת הכי נכבדה היוצאת לנו מן ההפרדה על פי החשמל, הלא זאת היא: אם נקח לנו חמרים שונים לשרפם במשרפות כלי בונזען, ובחמרים האלה עצורים מיני מתכת אחרים אשר נודעים לנו ואשר לא נודעים לנו, אז תוליד כל מתכת ומתכת את קויה בפני החשמל וצבע הקו האחד שונה מרעהו, ובאפס עמל ויגיעה נצליח להכיר את מיני המתכת ההם, ולא ידרש עוד לנו לשוב ולהפריד אחד אחד את כל חמר וחמר ואת כל חלק וחלק. כמעשה אשר עשו בעלי־החימיה עד היום; והיה אם תקח לך גרגיר אבק מן האפר אשר להציגאר בפיך, ואת גרגיר האבק הזה תשים על פני חוט של פלאטינא ותעביר אותו באש, אז תראה והנה קו D הירוק ככרכום נוצץ לעיניך מן החשמל, והוא שלוח אליך מן הנַתּריום, ושני קוים אדומים שלוחים אליך מן הקאליום ומן הליתיום, ואז הלא תדע כי שלשת מיני המתכת האלה עצורים היו בתוך האפר אשר להציגאר.

הנה כי כן נצליח למצוא את הליתיום בקרב מיני צמח אשר מאדמת חלמיש יצמחו, תחת אשר לפנים לא יכלו בעלי־החימיה למצוא אותו; וגם בקרב הדם אשר לבעלי־חיים נמצאהו על פי מראות החשמל, ויש תקוה כי על פי החשמל ימצאו הרופאים והחוקרים חמרים בגוף האדם אשר מפיהם יצא משפט אם לשבט ואם לחסד, אם לבריאות ואם לתחלואים. – אבל אנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו לא נוכל להרבות דברים על אדות מחקרי החימיה החדשים, כי עלינו לשוב אל הענין אשר בחרנו לנו הפעם, ולשום לפני הקוראים את משפט היסודות החדשים אשר מצאו בונזען וקירכהאף על פי החשמל.

יש בין האבנים מין אבן ושמה לפידולית (Lepidolith), ובה נמצא גם מעט ליתיום אשר נגלה נגלה בשנת 1817, ויסודות אחרים נמצאים בה; ויהי כאשר עשו בונזען וקירכהאף את נסיונותיהם וישרפו גרגיר אבק מן האבן לפידולית ויראו במראות החשמל וימצאו כי מלבד היסודות הנודעים להם השולחים את קויהם על פני החשמל, והנה גם שני קוים עולים, יפים ונחמדים למראה, ועינם כעין התכלת הכהה, ויבינו כרגע כי מלאך חדש נגלה אליהם אשר לא ידעו עוד אותו ואת שמו; אז הפרידו את כל חמרי הגרגיר ליסודותיהם על פי תחבולות חימיות כאשר יעשו כל בעלי־החימיה, וימצאו יסוד חדש הנוסף על היסודות החימיים הידועים לנו עד עתה, ויקראו את שמו ״רוּבִּידִיוּם", ויתחקו על שרשי רגליו, ויצלח חפצם בידם למצוא כי מין מתכת הוא אשר יתחבר בתוך האויר באין מעצור אל היסוד החמוצי, ובקרב האבן לפידולית נמצא %¼ רובידיום בן יסוד חמוצי, וכל מעשי תקפו ומשפט התחברותו אל החלאר והגפרית וחמצי־הגחלים, הלא הם ידועים וגלוים לפני החכמים חוקרי החימיה; ומלבד הקוים האמורים אשר עינם כעין התכלת הכהה, יוצאים ממנו גם שני קוים אדומים מעבר לגבול האדום אשר בתוך החשמל (ועל שם האדום הנקרא בלשון רומית ״רובידוס" נקרא גם הוא רובידיום!), ואם תקח ממנו גרגיר אחד במדת ²⁰/₁₀₀₀ מן המילליגראמם האחד, ישפוק לך לשום אותותיו אותות בפני החשמל עד הכירך אותו.

וגם יסוד שני מצאו החוקרים השנים האלה בדרך הזה, וגם הוא מין מתכת אשר כמעט לא יִבּדל מן הרובידיום, ויקראו את שמו ״צזיום". קויו בפני החשמל לא שונים בלתי אם במקומותיהם לבד; וכאשר חקרו אותו מצאו כי אין כמוהו בכל היסודות אשר ימהר להתחבר אל היסוד החמוצי, תחת אשר עד כה ידעו כי אך הקאליום הוא הממהר מכל היסודות האחרים, והנה זה בא ופי שנים ברוחו להתחבר אל היסוד החמוצי; ואתה אם תקח לך גרגיר אחד ממנו במדת ¹/_50,000 מילליגראמם, ישפוק לך לשום אותותיו אותות בפני החשמל.

מלבד הרובידיום והצזיום מצאו חוקרים אחרים עוד שני מיני מתכת על פי החשמל, ויקראו את שמם ״תַּלְיוּם" ״וְאִינְדִיוּם" – ומי ימנה מספר ומי יודע את אשר ימצאו עוד החוקרים על פי החשמל בימים הבאים.