רקע
יהודה ליב גורדון
מְחַשְּׁבֵי קִצִּין
mנחלת הכלל [?]
tשירה

בְּאֶחָד מִיּוֹמֵי דְפַגְרָא – הֵם הַיָּמִים

שֶׁבָּם בְּטֵלִים תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים –

יָצְאוּ מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ חֶבֶל נְעָרִים

אֹכְלֵי יָמִים וּמְלַחֲכֵי פִנְּכָא

לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה – כְּלוֹמֶר

לְתַקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה

לִפְנוֹת עֶרֶב בְּצֵל עֲצֵי תֹמֶר.

[כְּדֵי לִסְתֹּם פִּי הַמְבַקֵּר

לִבְלִי יָבֹא לִדְרֹשׁ וּלְחַקֵּר

אִם יִצְמְחוּ אוֹ לֹא יִצְמְחוּ תְּמָרִים

בִּסְבִיבוֹת בָּתֵּי־הַמִּדְרָשׁ וְהַקְּבָרִים

הִנְנִי מוֹדֶה מֵרֹאשׁ, – וּמַה לִּי לְשַׁקֵּר?

כִּי רַק בִּשְׁבִיל הַחֲרוּז שֶׁחָרַזְתִּי

בְּסַנְסִנֵּי הַתֹּמֶר אָחַזְתִּי]

וַיַּרְא בָּחוּר אֶחָד תַּלְמִיד חָכָם

בְּרֹאשׁ הָאִילָן עַל עָנָף יְרַקְרַק

עַל פֶּתַח קִנּוֹ יוֹשֵׁב הָרָחָם,

וַיִּרְאֵהוּ הַתַּלְמִיד וּבְלִבּוֹ אָמַר:

הֵן בְּיָדִי לְהָבִיא מָשִׁיחַ עָתָּה

וְלִקְרֹא לִשְׁבוּיֵי עַמִּי דְּרוֹר!

וַיִּתְגַּנֵּב וַיִּקַּח צְרוֹר

וַיִּקְלַא אֶל רֹאשׁ הַתֹּמֶר,

וַיִּפֹּל הָרָחָם מָטָּה

וַיִּתְיַפַּח וַיִּקְרָא: שְׁרַקְרַק!

וַיְמַהֵר הַבָּחוּר אֶל חֶבֶר הַסְּגֻלָּה

וַיֹּאמֶר: ״רְאוּ שָׁם תַּחַת הַשֹּׂרֶק

הָרָחָם שֹׁכֵב עַל הָאָרֶץ וְשׁוֹרֵק;

עַתָּה תְמַהֵר יְשׁוּעָה וְתָחִישׁ גְאוּלָה״.

הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם

אֶל הָעִיר הַקְּרוֹבָה אֶל הָחָלָל,

וּבְטִיסָה אַחַת אוֹ בִשְׁתַּיִם

הִקִּיפָה אֶת כָּל רְחוֹב הַיְּהוּדִים,

וַיֵּצְאוּ כֻלָּם גְּדוּדִים גְּדוּדִים,

כַּאֲשֶׁר יַעַט הָעָם אֶל הַשָּׁלָל,

וַיָּבֹאוּ לַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָחָם

הַתַּלְמִיד הֶחָכָם

וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה הָרָחָם

נוֹפֵל מֵת וְהָאֶבֶן בְּרַקָּתוֹ,

וַיִּמַּס לִבָּם וַיְהִי לְמָיִם,

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ:

״אֵין זֶה כִּי בַּדָּאי הִנֵּהוּ

וּבְחַטָּאתוֹ פָּגְעָה בוֹ אֶבֶן מִן הַשָּׁמָיִם!״


בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דֹרוֹת,

לֹא יָדַעְתִּי לָמוֹ סְפֹרוֹת,

חִשַּׁבְנוּ קֵץ הַפְּלָאוֹת

בְּצֵרוּפִים וְגִמַּטְרִיָּאוֹת

וּבְסוֹדוֹת וּרְמָזִים,

אֲשֶׁר מִלִּבָּם בָּדוּ

לָנוּ חַכְמֵי הָרָזִים;

וּמְשִׁיחֵי שֶׁקֶר עָמָדוּ,

בַּעֲלֵי שֵׁמוֹת וּבַעֲלֵי קַבָּלָה,

וַיַּפְקִידוּ עָלֵינוּ בֶהָלָה

גַּבָּאִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה,

וַיָּשִׂימוּ עָלֵינוּ שָׂרֵי מִסִּים

לִגְנֹב הַלְּבָבוֹת וּלְהָרִיק הַכִּיסִים,

וַיַּבְטִיחוּנוּ מוֹשָׁעוֹת

עַל יְדֵי הַשְׁבָּעוֹת

וּמַעֲשֵׂי נִסִּים.

וְרַק בִּכְלוֹת מִן הַכִּיס הַפְּרוּטוֹת

וּבְבֹא עָלֵינוּ שֹׁאָה

נִפְקְחוּ עֵינֵינוּ הַתְּרוּטוֹת

לִרְאוֹת כִּי הוֹלִיכוּנוּ תֹעָה.


המלצות קוראים
תגיות