רקע
אוריאל אופק
הוּא הָיָה חַיָּל פָּשׁוּט
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ש' פרידמן; תשל"ח 1978

הוא היה חייל פשוט. רבבות ישנם כמוהו: אני, אתה, הוא. כל המילואימניקים, שנמצאים אחד־עשר חדשים בחופשה. להם הוקדש ה’טור' הזה, שנכתב ביום קיץ מיוּבש ומאוּבק של 1960 על גבי נייר־אריזה חום של האפסנאוּת ונדפס בעלון החטיבה.


לֹא עַל בֶּזוֹת וְטַנְקִים אָשִׁירָה הַפַּעַם,

גַּם לֹא אֲסַפֵּר עַל עָצְמַת הַתַּרְגִּיל.

אָשִׁירָה הַפַּעַם, לְהֵד קְרָב־וָרַעַם,

פָּשׁוּט – עַל חַיָּל אַלְמוֹנִי, רָגִיל.

חַיַּל־מִלּוּאִים – וְרַבִּים יֵשׁ כָּמוֹהוּ;

מִסְפָּרוֹ – כָּךְ וְכָךְ, בִּפְלוּגָה אָלֶ“ף־בֵּי”ת.

הוּא אֵינֶנּוּ נוֹטֶה לְצַ’זְבֵּט מֵאֵיפֹה הוּא,

וּבִכְלָל – הוּא אֵינֶנּוּ כָּזֶה מִתְבַּלֵּט.

הוּא גָּר בֵּין נְתַנְיָה לְבֵין גִּבְעָתַיִם,

בְּדִירָה מְמֻצַּעַת בַּת שְׁנֵי חֲדָרִים;

עִם אִשָּׁה, וְיַלְדָּה, וּפִרְחָח בֶּן שְׁנָתַיִם.

הַמִּקְצוֹעַ – נָהָג בְּחֶבְרַת הֲדָרִים.

כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה הוּא בַּחוּר מִשֶּׁלָּנוּ,

תַּפְקִידָיו מְמַלֵּא הוּא מֵאָלֶ“ף עַד תָּ”ו.

וּבָעֶרֶב חוֹזֵר הוּא הָרוּג (כְּמוֹ כֻּלָּנוּ),

וּבְכָל־זֹאת יוֹשֵׁב לְשַׂחֵק עִם הַטַּף.

כָּךְ חוֹלְפִים הַיָּמִים כְּחֻליוֹת בַּשַּׁלְשֶׁלֶת,

דּוֹמִים זֶה לָזֶה כְּשׁוּרוֹת בְּתַרְגִיל…

עַד בָּא יוֹם, בּוֹ מוֹצֵא הוּא מִתַּחַת לַדֶּלֶת

אֶת צַו־הַקְּרִיאָה לַשֵּׁרוּת הַפָּעִיל.

הוּא אָרַז בִּשְׁתִיקָה בְּגָדִים וּמַגֶּבֶת,

אֶל מְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ הוּא הִגִּיעַ כַּחֹק.

עִם כֻּלָּם הוּא טִפֵּס וְעָלָה לָרַכֶּבֶת

וְיָרַד עִם כֻּלָּם לְאֵי־שָׁם הָרָחוֹק.

הוּא קִבֵּל הַצִּיּוּד וְחָתַם עַל טְפָסַיִם.

הוּא בָּדַק הָרוֹבֶה וְלָבַשׁ הַמַּדִים.

הַחֻלְצָה קְצָת צָרָה?

  • נוּ, וְהַמִּכְנָסַיִם…

אֵין דָּבָר. הַעִקָּר הַבְּרִיאוּת, יְלָדִים!

עַל גִּבְעָה מִדְבָּרִית הוּא מָתַח אֶת הָאֹהֶל.

הוּא הִצִּיעַ אֶת שַׂק־הַשֵּׁנָה עַל חָצָץ.

הוּא עָמַד בַּתּוֹרִים לַמִּקְלַחַת, לָאֹכֶל,

וְזֵיתִים־עִם־רִבָּה הוּא לָעַס וּמָצַץ…

בְּחָמֵשׁ־וּשְׁלֹשִׁים הֵעִירָהוּ הַקּוֹר.

הִתְרַחֵץ בִּשְׁמִינִית מֵימִיָּה שֶׁל מֵי־כְּפוֹר.

וּבְשֶׁבַע לָקַח הָרוֹבֶה בְּיָדָיו

וְיָצָא בִּשְׁתִיקָה – אֶל הַ“קְּרָב”.

הוּא מָדַד בְּרַגְלָיו אֶת שְׁבִילֵי אֶרֶץ־נֶגֶב.

הוּא יָרָה, הִסְתָּעֵר, וְכָבַשׁ, וְזָחַל.

זֵעָתוֹ הִרְוְתָה (אֵיךְ כָּתוּב שָׁם?) כָּל רֶגֶב,

אַךְ תָּמִיד, אַךְ תָּמִיד הוּא שָׁמַר עַל מוֹרָל.

הוּא מִלֵּא בִּשְׁתִיקָה כָּל פְּקוּדָה שֶׁנָּתְנוּ לוֹ,

אוּלַי לֹא תָמִיד בְּסִוּוּג “מְצֻיָּן”.

הוּא הָיָה שָׁם רַק פַיטֶר מִסְכֵּנְצִ’יק, וְתוּ לֹא,

אַךְ הֵבִין שֶׁגַּם הוּא הֶכְרָחִי לָעִנְיָן.

כָּךְ מִלֵּא תַּפְקִידָיו עַל כָּל צַעַד וָשַׁעַל,

הִשְׁתַּתֵּף בְּצִ’יזְבָּט, בְּשִׁירָה, בְּרִקּוּד.

הוּא קִבֵּל פַּעַם דַּ“שׁ בְּתָכְנִית גַּלֵּי־צַהַ”ל

וְצָחַק בְּתָכְנִית לַהֲקַת־הַפִּקּוּד.

עִם כֻּלָּם הוּא חִכָּה שֶהַכֹּל יִסְתַּיֵּמָה,

כִּי רָצָה (וְעוֹד אֵיךְ!) לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ.

בֵּינָתַיִם שִׁמֵּשׁ הוּא נוֹשֵׂא לְפוֹאֶמָה,

אַךְ וַדַּאי הוּא יִסְלַח שֶׁגִּלִּיתִי סוֹדוֹ.

הוּא הָיָה אַלְמוֹנִי; אֲלָפִים יֵשׁ כָּמוֹהוּ,

וְהִנֵּה הוּא הָיָה לְגִבּוֹר שֶׁל שִׁירָה.

אִם תִּרְצוּ לְגַלּוֹת מִיהוּ זֶה, וְאֵיפֹה הוּא –

נָא הָעִיפוּ מַבָּט לְכִוּוּן – הַמַּרְאָה!…



המלצות קוראים
תגיות