אילו היינו מתאגדים, יא־חביבי, איזה ארגון רב־כוח היינו יוצרים! אילו היינו מקימים מפלגה, בחיי, כמה כיסאות בכנסת היינו מקבלים! אילו היינו מארגנים הפגנה, חי נפשי, איזו מורא היינו יכולים להטיל! כי אנחנו הרוב במדינה, לנו העוז והגבורה. אנו, מגדלי צמחי־הבית, גנני־הכיס, רועי־העציצים, חקלאים מאחורי סורגי המרפסת.

אל תאמרו, כי זאת מחלת נשים, כמו מיגראֶנה או לכּה מתקלפת על הצפרניים. יש עמנו גברים רבים, אנשים נכבדים, מיושבים בדעתם, אינטליגנטים וגם מורים, מוכשרים וגם סופרים, משכילים וגם עסקנים, המטפחים את הקקטוסים במרפסת ביתר אהבה מזו שכל אשה מסוגלת לה – לגבי עציצים, לפחות.

בדרך־כלל מתחיל השגעון הנפלא בעציץ עלוב עם שלושה יחורי היהודי הנודד, שמקבלים אותו במתנה ממי שמתיימר להיות ידיד. היהודי הנודד, כמובן, אינו מתפתח, מתחיל להתייבש, להשחיר, להצטמק והלב כואב להביט בצמח הנובל ודועך, מה עושים? שואלים בעצת שכן או חבר לעבודה או הדוד במושב, יאמר הוא: חסר זבל, כמובן. איזה זבל? הכי טוב אדמה רקובה עם זבל עופות. איפה לוקחים אדמה רקובה? יש כל מיני דברים רקובים, אבל דווקא אדמה? ואשר לזבל עופות, פשוט לא נאה לאיש מבוגר לרוץ אחרי כל תרנגולת בשכונה ולהתחנן לפניה שתעשה משהו למען עולם הצומח. אפשר גם לקנות זבל מוכן, ארוז בשקיות פלסטיק, בחנויות פרחים. אבל זה, כמובן, לא לפי כבודו של מגדל־צמחים אמיתי. כאילו אספן בולים היה קונה אלבום מסודר שכל הבולים מודבקים בו במקומם המיועד.

עד שפותרים את בעיית הזבל, הלך היהודי הנודד לעולמו. בשעת הלוויה בפינת החצר עושים את הניתוח שלאחר המוות. כמובן – לא היו לו שרשים. דחפו אותו לעציץ בלי להשרות את היחודים כמה ימים במים. מיד ידעתי, שמשהו לא כשורה, אומר העציצן המתחיל, לי יש דווקא חוש לטבע ובהכשרה עבדתי בגן הירק.

עכשיו נכנס העסק לפרסטיז’ה. לוקחים אצל השכן הנזכר לעיל מה שקוראים בעברית צחה “אַבּלגרים”, כלומר ולדות קקטוסים וכל מיני צמחים שעירים, דוקרניים ובשרניים אחרים, ומגדלים אותם מהעריסה. השבועות הראשונים קשים מאד. כמו אצל כל תינוק. פעם זה מתייבש ופעם זה מצטמק ופעם זה נוטה למות, אבל יום בהיר אחד, והוא יהיה בהיר גם אם השמים כעופרת, נוכחים לדעת, כי הרך הנולד יצא מגדר סכנה. הוא גדל, משמין, מוריק, מבהיק. מה תענוגות העולם, מה שעשועי הכרך מול שמחת מגדל עציצים ביום שיצא ילדו הראשון לדרך החיים! מיותר לומר, כי הילד גדל, מתבגר, מגדל זקן. אם הוא מתחתן או לא, לא ברור כל כך, בכל אופן יש לו ילדים ואלה דורשים בית משלהם. המשפחה במרפסת גדלה, בשעה טובה ומוצלחת.

יש סנובים, ארכיטקטים ומגדלים מדומים, הקונים בחנות צמח בגובה של חצי מטר, חזק, מבוגר, מחוסן מפני כל פגעי הטבע, אם אפשר בעציץ־קרמיקה מקושקש בצבעים. מגדל אמיתי יתבייש להכניס דבר שכזה לביתו. גם כן משהו, לקנות צמחים מוכנים!

בוּר ועם־הארץ עלול לחשוב, כי לגידולם המוצלח של צמחי־בית לא דרושה אלא מנת מים כל יומיים־שלושה. הא, שלא אצחק! ואיפה הזיבול? ואיפה עיבוד הקרקע? (המכשיר הטוב ביותר לכך הוא מזלג ממערכת השבת של סכו"ם, אבל אפשר לקחת גם מזלג רגיל מפח.) ואיפה מדע השמש והצל? ואיפה הסמוכות העשויות במבוק? ואיפה חילופי העציצים? אתם זה כמו עם נעלי ילדים. לפני שמספיקים לומר רודונדנדרון אין לו, לצמח, שטח מחיה, השרשים לוחצים, לענפים אין מקום מרפקים. מעבירים את הנער המתבגר לעציץ גדול יותר ואת כלי החרם הקטן, כמובן, לא משליכים. הוא נהפך למיטה לצאצא חדש.

כל מיני אסונות עלולים לפקוד את צמחיית המרפסת: נמלים, תולעים, כינים, כנימה, אנמיה מחוסר אור ומי יודע מה עוד. והאמינו לי, אין צער כצערו של גנן־מרפסת, שמת עליו צמח אחרי שנות טיפוח רבות. אך האסון הגדול מכולם היא העברה מדירה לדירה. הדרך היחידה למנוע חורבן מוחלט היא להעביר את העציצים זוגות־זוגות בזרועות, הכי־טוב תוך הליכה ברגל, כי באוטובוס הם עלולים להימעך על־ידי איזו גברת בעלת־גוף. גם טקסי ספישל טוב, רק שזה עלול להעלות את מחיר הדירה במידה ניכרת. בכל אופן: בשום פנים אין למסור את העציצים יקרי־ הערך לידי הסבלים בעלי השרירים, הרגילים לסחוב פסנתרים, פריג’ידרים, ובהמות גסות אחרות. אין להם, פשוט, הבנה מספקת לצמח ולחי. תמצאו ענפים שבורים, צמחים מעוכים, עציצים הפוכים ותקללו את היום בו הסכמתם להחליף דירה, בעיקר כאשר לא ידוע כלל, אם יהיה די שמש במרפסת החדשה ואיך שם עצמת־הרוח ביום חמסין.

יש מגדלים מקצועיים, היודעים את שמות הצמחים שעל מרפסתם גם בעברית וגם בלטינית, אבל אנחנו, עמך, רחוקים מדרגת אינטליגנציה זו. לנו יש שמות משלנו. זה הקקטוס העגול השמן נקרא אצלנו "אמא קורז' ", ובעל העלים המבהיקים נקרא נערת המשי. ואחד שמו בי־ג’י בגלל השערות הלבנות שלו. ויש אחד, המתרבה במהירות עצומה, קוראים לו צ’פלין. מזה אנו למדים, כי גידול צמחי־בית מרחיב גם את האפקים, לפחות, עד למרפסת ממול.

יש טבעונים, צמחונים ומזוכיסטים, המתחילים את היום בהתעמלות־בוקר, אבל אני אומרת לכם, אין התחלה טובה ליום מאשר לצאת מחדר־השינה אל המרפסת ולסקור את העציצים, מה נוסף, מה פורח ומה דורש¹ גיזום. אין כעציצים במרפסת הנותנים לך הרגשה, כי אתה עושה משהו למען העולם. הרי מה יכול להיות יפה מעולם קצת ירוק יותר?