רקע
רות בונדי
פרקי עוזרות
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: מהד' רביעית, תל אביב: יבנה; תשל"א 1971

בימים הטובים שעברו לימדו אותנו, כי לא יאה לאשת בעלת הכרה סוציאליסטית להעסיק עוזרת. עובדת־משק שכירה, זהו שריד העבר הבורגני המאוס, שאין לו מקום בחברת פועלים מתקדמת. אפילו תעבוד אשה מחוץ לבית, אפילו יהיו לה תריסר ילדים: אין מנצלים את הזולת ולא מעסיקים משרתת.

עם העקרונות זה כמו עם היופי הנשי – הזמן אינו פועל לטובתם. עד היום תמצאו בארץ בעלות אופי של ברזל העושות הכל בעצמן, מצביעת הקירות עד צביעת השערות, מחבלי הלידה עד חבלי הכביסה. אבל רוב הנשים אין להן, כידוע, אופי – ובזה אין הן נבדלות מהגברים – ובא היום שגם בעלות העבר הסוציאליסטי המפואר ביותר מתחילות להשתעשע במחשבה, כי העוזרת תעזור להן. על היסוסים אידיאולוגיים אפשר להתגבר בנקל: מוציאים תורה חדשה. הרי רוב העוזרות הן עולות חסרות מקצוע, שלא היו מוצאות פרנסה אלמלא העבודה במשק בית. על ידי העסקתן עוזרים לקליטת עליה, לקיבוץ גלויות, להפרחת השממה, לביסוס כלכלת המדינה ולהמון דברים טובים אחרים, שלמענם כדאי כל קרבן.

אם כן, המכשול הרעיוני סולק. אולם יש עוד לפתור את הצד האנושי של הבעיה: איך להתנהג עם העוזרת בהתאם למורשת אבות הקידמה. קודם כל: שום פקודות, שום מלות־ציווי, כגון עשי! נקי! סדרי! לא ולא. אומרים לה בקול ערב וחיוך לבבי: גברת פייגנבאום, אם יהיה לך זמן, ואם תספיקי, ואם לא קשה לך, הייתי מבקשת ממך מאד…

כמובן, צריך להקל על חיי העוזרת עד כמה שאפשר. במאה העשרים, מי עוד מרתיח כביסה בדוד? לשם מה יש מכונות־כביסה או מכבסות אוטומטיות? חבל על כוחה. אף הגיהוץ נעשה מיותר, עכשיו כשיש לנו ניילון ואורלון ובנלון ודקרון. כל מה שדרוש הוא להשליך את המלבושים הישנים העשויים פשתן וכותנה ומשי מלאכותי ולקנות דברים ההולמים את האדם המודרני ומשחררים את העוזרת מעול הגיהוץ. גם בעניני הבישול התקדמנו, ברוך השם, ואין עוד הכרח שהעוזרת תלכלך את ידיה ותקלקל את הלכה בציפורניה על־ידי קילוף סלק או ריסוק גזר. יש קופסאות ושקיות וקוביות, פשוט קונים ופותחים. וגם לא בריא לנער שטיחים וכרים במחבט. שואב־אבק מאריך את חיי החפצים לאין־ערוך. וגם את חיי העוזרת. אחרי ששיחררת את האשה הטובה מכל עבודה העלולה להכביד עליה, אפשר להעסיק אותה בלי נקיפות מצפון. כמובן, לא רצוי לנוח בנוכחותה. זה עלול לעורר מחשבות עגומות על חוסר שוויון ומשם קצרה מאד הדרך לשנאה. אנא, זכרו: שום תנומת־צהריים כל עוד העוזרת עסוקה בהדחת כלים במטבח. תעזרי לה כדי שתוכל לנוח גם היא. שאם לא כן היא תקים רעש עם הכלים ולא תוכלי לנוח בין כה וכה.

אשר לאוכל: כמובן, לא תוכלו לדרוש מאשה העובדת קשה למענכם שתאכל את הזיפת שאתם מכינים לעצמכם. מרק וסלט עגבניות וביצה וקצת פודינג וניל, זה אוכל זה? גברת, צריכים כוח, צריכים בשר. אבל שיהיה נתח מובחר ולא שמן מדי. מובן, שאי אפשר לעבוד מהבוקר עד הצהריים בלי לחזק את הנשמה. ומלחם יבש עם חמאה לא בא הכוח. צריך ביצה וקפה. ולא סתם איזה תחליף. הקפה חייב להיות חזק, בגלל הכוח.

ובכן, הכל כבר מסודר – נשאר רק לפתור את בעיית התשלום. ברור, שלעוזרת משלמים לפי התעריף המאושר על־ידי ההסתדרות, על כל תנאיו, אבל איזו עוזרת המכבדת את עצמה תסכים לעבוד בתנאים כאלה? רק עולה חדשה, ירוקה לגמרי. גברתי, הסתדרות זה בשביל עבודה שחורה. כולם משלמים יותר. החברה שלי עובדה אצל דיפלומט בלירה ועשרים לשעה. מה, תתני לבייש את עצמך על־ידי איזה גוי דיפלומט?

תבינו, בערב חג לא תוכלו לדרוש מאשה בעלת משק בית משלה שתעבוד למענכם. יש לה עבודה בביתה. אתם כבר תסתדרו. ומיד למחרת החג, גם אז קשה לה. היו לה הרבה אורחים וזה מעייף. תנו לה קצת לנוח. אם תרצו לגרום לה נחת של ממש, תסעו בכל חג לימים מספר מחוץ לבית, לקרובים במושב, למלון, לקיבוץ, לא חשוב, העיקר שהבית יישאר ללא רבב. צריכים להקל על הזולת.

המלצות קוראים
תגיות