רקע
ישראל אפרת
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

 

א

בַּשְׁכוּנָה אֲנִי בָּה דָּר

יֵשׁ מִגְרָשׁ כֻּלוֹ דַרְדַּר


דַּק גִּזְרָה וּגְבַהּ־קוֹמָה

כַּשִּׁבֹּלֶת בַּקָּמָה.


וּבְעָבְרִי יֵשׁ אֶסְתַּכֵּל:

מַה כֹּחוֹת נָטַע בּוֹ אֵל!


וּמַה גֵּא הוּא, מַה זָּקוּף!

וְאִם רַב מִדַּי צָפוּף,


לַמֶּרְחָב זְרוֹעוֹת יִשְׁלַח:

מִי שֶׁצַּר לוֹ הוּא יִבְרַח!


וְעָסִיס חָזָק נוֹהֵר

עַד אֵין בַּד בְּלִי בַּד אַחֵר


בִּמְאֻנָּךְ עָלָיו נִצָּב,

בַּד עַל בַּד, קַו עַל קָו,


כִּמְנוֹרָה שֶׁל מְנוֹרוֹת,

מִין בִּלְבֹּלֶת שֶׁל שׁוּרוֹת


בָּה הַכֹּל מֵרֹאשׁ סֻדַּר, –

וּלְשֵׁם מָה? אֱמֹר, דַּרְדַּר.


 

ב

לֹא דַרְדַּר –

הוֹד הַזַּיִת אוֹ תִדְהָר,


טוֹב הֱיוֹת אֶצְלוֹ אוֹרֵחַ

וּשְׁתוֹת כּוֹס שֶׁל צֵל וָרֵיחַ


בִּירַקְרַק זְקָנוֹ חָבוּי –

זֶה הָיִיתָ בְּצָפוּי.


וּמָה רָאִיתָ, מָה אֵימָה,

בְּצֵאתְךָ מֵאֲדָמָה,


שֶׁפִּתְאֹם הֻכֵּיתָ קֹר

וְהַחִלּוֹתָ גְדֹל וּדְקֹר, –


מָה רָאִיתָ וַתְּסֻמַּר

וַתְּהִי דַרְדַּר,


לְלֹא טֶפַח בְּכָל הַגֵּו

בְּלִי צִפֹּרֶן, בְּלִי הַכְאֵב?


 

ג

צֵא אִתִּי בְּהַשְׁכָּמָה

עֵת עוֹד קַיִץ יִתְמַהְמַהּ,


וְהַטַּל מִין סֻכַּר־בַּר

אוֹ מִין מָן שֶׁבַּמִּדְבָּר, –


בְּחַיַּי, כְּדַאי לִטְעֹם –

וּפִתְאֹם –


הַאִם קַרְקַע עַד סוֹף הִגִּיעָה,

וּלְרַגְלֵינוּ כְּחוֹל רָקִיעַ,


וְכוֹכְבֵי מָרוֹם יִלְהָטוּ

מִתּוֹךְ גֹּבַהּ שֶׁמִּלְּמָטָּה?


אוֹ זֶה בֹּהַר כְּחַלְחַל

אֵינוֹ אֶלָּא יָם שֶׁל טַל,


וְהַנִּצְנוּצִים הָאֵל –

צִיץ דַּרְדַּר נִפְתָּח בַּלֵּיל,


וְעֵת שֶׁמֶש תִּתְנַגַּהּ

שׁוּם אָדָם בָּם לֹא יִגַּע,


רַק בְּעִיר יָבוֹא יֹאכְלֵם? –

דֹּם תַּעֲמֹד וְתִשְׁתּוֹמֵם.


פַּעַם בַּדֶּרֶךְ מֵעָמָל

בָּאתִי לַמִּגְרָשׁ הַנַּ"ל


 

ד

וְהוּא עָמַד בְּחֶצֶף מַר

וְכִפְלַיִם מְסֻמָּר,


נֻקְשֵׁה זְרוֹעוֹת וּמְאֻגְרָף, –

צִיץ עָבַר, הָיָה שָׁרָב.


וּבְהִכָּנְסִי, רְאֵה, מַחֲנוֹת

שֶׁל צִפֳּרִים מְנַמְנְמוֹת


עַל כָּל זְרוֹעַ שֶׁל דַּרְדַּר,

וּבְתוֹכָן בַּשְּׁבִיל הַצַּר


אֶתְהַלֵּךְ זָהִיר־זָהִיר

לְבַל אָעִיר –


פֶּתַע עַל אָזְנִי תְּקִיעָה

שֶׁל אֶלֶף זוּג כְּנָפַיִם בִּנְסִיעָה!


וּבְעוֹד רֹאשִׁי תוֹךְ הַסְּחַרְחֹרֶת

אַט נִפְקָח בִּי תִמָּהוֹן:


מַה תִּרְאֶינָה בַּדַרְדֹּרֶת

שֶׁתּוֹכָהּ חָמְדוּ מָעוֹן?


אֵיךְ יִהְיֶה מַה לִּי דוֹקֵר

עֶרֶשׂ־רֹךְ לִיצוּר אַחֵר?


 

ה

שֶׁמֶש כְּבָר גִּגִּית־קָלָל

הֲפוּכָה עַל גַּל כְּחַלְחַל,


וְהָיְתָה שְׁעַת אַרְגְּוָן

עֵת בָּתִּים בּוֹהִים לָבָן.


וּמִלְּמַטָּה כְּבָר כָּבַשׁ

צֵל כָּבֵד כָּל הַמִּגְרָשׁ.


אַךְ גַּם הָאֹפֶל כֶּסֶף־דַּף,

גַּם עָלָיו כִּבְאַסְפַּקְלָר


יֵשׁ וּמַשֶּׁהוּ יֻצְלַף

וְיוּאַר –


עַלְעָלִים, כִּתְמֵי שַׁלְהֶטֶת,

לַדַּרְדַּר קָרְבוּ בְּלֶטֶף,


עַד חֲקַל שׁוֹשָׁן רָטָט.

וּבְהַבִּיטִי, כָּךְ, מִן הַצַּד,


זֹרַק זֵר־אֵשׁ עַל קוֹץ קוֹדֵר.

שׁוּר, צָעַקְתִּי, סְנֶה בּוֹעֵר!


וּבַכֵּהוּת אֶל מוּל הַיְקוֹד

אוֹר וָחִיל בִּי, וָאֶקֹּד.



המלצות קוראים
תגיות