שער שני: על החוף

מאת

ישראל אפרת

---

על החוף

מאת

ישראל אפרת

מֵאַיִן, אֱמֹר: הֲמִשְּׁכוֹל וְשַׁלְהֶבֶת,

מִקַּרְקַע שֶׁלְּכֻלָּנוּ הָפְכָה גֶחָלִים?

– לֹא, אָח, אַדְמָתִי הִשְׁתַּטְּחָה כְּאוֹהֶבֶת,

יְרֻקָּה וְרָוָה וּבְשִׁפְעַת נְחָלִים.

אוּלַי מִנְּחָשִׁים הַמְזַנְּקִים פְּעוּרֵי־לֹעַ

בְּמֵיטַב הַכְּרָמִים וּבְמִרְעֶה גַם שָׁמֵן?

– לֹא, אָח, עוֹד רָאִיתִי אֶת צֶלֶם אֱלוֹהַּ

עַל פְּנֵי הָאָדָם עַל דַּרְכִּי הִזְדַּמֵּן.

אוֹ פַחַד אַחֲרִית, עָב קַלָּה כִּטְפָחַיִם,

חֲזוֹן דָּנִיֵּאל עֲלֵי זֶרֶם אוּלַי?

– לֹא, אָח, אִם גַּם שָׁם יִבָּקְעוּ הַשָּׁמַיִם,

אָז גַּם כָּאן עַל פַּגִּים וּסְמָדַר אַלְלַי.

וְלָמָּה אֵפוֹא תִּסְתַּפֵּחַ אֵלֵינוּ,

לְרָזוֹן וּלְכָפָן וְעָמָל וִילֵל תַּן? –

חִיַּכְתִּי נָבוֹךְ וּבְלִבִּי הִתְרוֹנֵנוּ

חֲרָדָה וְחֶדְוָה וְהַסּוֹד מִתַּחְתָּן.

---

תפילת הדרך

מאת

ישראל אפרת

עַכְשָׁו מִתְיַצֶּבֶת דַּרְכִּי גְלוּלָה

כְּמַקֵּל עָיֵף בַּזָּוִית.

וַאֲנִי – תְּפִלָּה בִּי עוֹלָה כְּיָרֵחַ:

עַל סַף הַגָּעָה בַּל יִגְוַע הַנָּתִיב.

שֶׁאֵלֵךְ מִקָּרוֹב תּוֹךְ אוֹתָם כִּסּוּפֵי מֵרָחוֹק,

פֶּן פָּרֹכֶת הָאוֹר תִּתְעוֹפֵף מִמַּגָּע;

שֶׁהַקֹּר הַגָּדוֹל שֶׁחָדַר בִּי לֵיל תְּמוֹל

בְּרוּחִי לֹא יִפְגַּע.

שֶׁאֶקַּח נְתִיבִי מְלֹהַט גַּעְגּוּעִים

וְאֶכְפְּפֶנּוּ סְחוֹר סְחוֹר עַל גּוּפִי כֻּלּוֹ,

כְּמַגְנֵט שֶׁל חַשְׁמַל –

כָּךְ אֵלֵך תּוֹך הִנֵּה בְּאֵשׁ שֶׁל עוֹד לֹא.

מִלָּה יְקָרָה וּקְטַנָּה: כָּאן!

וּנְדִיפָה הִיא עַד חִישׁ כָּל־כֻּלָּהּ רַק עָב דַּק –

אֶמְתַּח בְּתוֹכָהּ כָּל אֹרֶךְ דַּרְכִּי,

וְתִכְבַּד כָּעוֹלָם וּתְרֻתַּק, וּתְרֻתַּק.

---

מחוץ

מאת

ישראל אפרת

אוּלַי לֹא בָּעַרְתִּי עַד כֹּה כָּל צָרְכִּי

עַל כָּל כְּבִישׁ וּמִדְרוֹן בַּשָּׁרָב,

אוּלַי לֹא הִרְבֵּיתִי לִלְחֹץ אֵשׁ־מִצְחִי

לַסַּכִּין הַצּוֹנֵן שֶׁל כּוֹכָב.

אוּלַי עוֹד אֵינֶנִּי טָהוֹר וּמְטֹהָר

כְּכָל הַדָּרוּשׁ וְנָחוּץ,

וְעַל כֵּן אֶתְהַלֵּךְ פֹּה שׁוֹמֵם עוֹד וָזָר –

בִּפְנִים וּבְכָל זֹאת עוֹד מִחוּץ.

אוֹרֵחַ הַבָּא לְשָׁעָה אוֹ לָלִין,

בְּוַדַּאי הוּא כְּדַאי, הוּא טָהוֹר;

תִּפְתְּחִי לוֹ דַלְתֵּךְ לִפְרוֹזְדוֹר אוֹ טְרַקְלִין,

תִּתְּנִי לוֹ לְשַׁי גַּם קַו־אוֹר.

אַךְ לִהְיוֹת בֶּן־בֵּיתֵךְ, פֹּה לָמוּת, פֹּה לִחְיוֹת,

וְלִפְרֹס אֶת עָנְיֵךְ עִם אַחַי –

אוּלַי לֹא טָהַרְתִּי לִזְכוּת שֶׁכָּזֹאת,

אוּלַי עוֹד אֵינֶנִּי זַכַּאי.

---

את לא תדעי האש

מאת

ישראל אפרת

אַתְּ לֹא תֵדְעִי הָאֵשׁ פִּתְאֹם הָיִיתִי

לְכָל קִירוֹת בֵּיתֵנוּ, אֵם;

וְאֵיךְ הַנְּפָשׁוֹת עָשִׂיתִי בְּחָרָן

אַחֲרַי מָשַׁכְתִּי בְּלִי רַחֵם.

אַךְ רְנָנָה לִוַּתְנִי כָּל הַדֶּרֶךְ,

וּכְמוֹ פָּנָס עַל מֵי הַלֵּיל

צַעֲדִי הִרְגִּישׁ תַּחְתָּיו שַׁרְשַׁר זָהָב

עוֹלֶה מִתְּהוֹם וְלֹא חָדֵל.

אַתְּ לֹא תֵדְעִי הַקֵּן כָּלִיל שָׂרַפְתִּי,

אוּלַי גַם אֶת עַצְמִי הָרָן;

רַק זֹאת אֶשְׁאַל: תָּשִׂימִי עַיִן, אֵם,

עַל שַׁרְשָׁרִי וְעַל חָרָן.

---

ולמתגעגעים

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ הַעְפָּלָה בְּגַעְגּוּעִים, פְּנוֹת עֹרֶף

לַפֹּה הַגּוֹרָלִי וְהִצְטַמֵּד

לַשָּׁם כֻּלּוֹ יְצוּר רְצוֹן אָדָם –

תִּפְאֶרֶת קַו שֶׁל נֶפֶש בַּאֲלַכְסוֹן;

חַכָּה דַקָּה מֻצְלֶפֶת לַמֶּרְחָק,

צוֹלֶלֶת שָׁם בַּחֲשַׁאי תּוֹך מַעֲמַקִּים,

וְרַק הַפְּקָק צָף מַעְלָה וּמְסַפֵּר סוֹדוֹת.

אוּלָם אוֹתָם שֶׁלְּעֵינֵיהֶם פָּרְצָה

הָעֲרִיגָה כַּחֲבַצֶּלֶת־רַעַם

מֵאַשְׁפַּתּוֹת, וְכֹחַ לֹא עָצְרוּ

הָרַעַם לְחַבֵּק, אוֹ לְהַכִּיר

שֶׁמַּה הָיָה רַק פְּנִים, אָפֵל וָחַם,

נַעֲשָׂה כְּבָר חוּץ, וְנִתְרוֹקֵן הָרֶחֶם;

וְרַק רֶגַע קָט עָמְדוּ שְׁתוּמֵי עֵינַיִם,

וְאָז הֲמוּמִים חָזְרוּ עַל עֲקֵבָם

לְהוֹסִיף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ,

גַּעְגוּעַ עַל גַּעְגּוּעַ

עַל גַּעְגּוּע,

סוֹבֵב סְלִילִית אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ

בְּלִי כֹחַ לְהַפְסִיק –

אֵי הַעְפָּלַת קַוָּם בַּאֲלַכְסוֹן?

אֵי בְּכָל הַמַּיִם הַחֲרִישִׁים הַפְּקָק

יָעִיד שָׁם־שָׁם נַפְשָׁם תּוֹהָה חוֹפֶשֶׂת?

רְאֵה אֵיךְ יֹפִי יֵהָפֵךְ לְאַל,

וְהַכִּעוּר הֲכִי נִתְעָב הוּא זֶה

הָיָה הָדָר!

---

בוקר אביב

מאת

ישראל אפרת

צִפֳּרִים שָׁלשׁ כְּמוֹ מְשֻׁלָּשׁ

עַל הַדֶּשֶׁא בְּגַנִּי,

וּבְכָל מַקּוֹר יַהֲלוֹם גָּדוֹל

לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר.

כְּבָסִים תְּלוּיִים מִתְנַפְנְפִים

שָׁם עַל הַגָּג.

וְעָבֵי הַזִּיו מִבַּעַד לַתֵּילִים –

גַּם הֵם כְּבָסִים רוֹקְדִים בַּשַּׁחַק

לִכְבוֹד הֶחָג.

הִתְחַדְּשׁוּת צְחֹרָה בְּכָל אֲתַר.

אַךְ הַצִפֳּרִים לוֹגְמוֹת אֶת דִּמְעוֹתַי,

שְׁלשׁ דִּמְעוֹתַי הִשְׁאַרְתִּי אֶמֶשׁ

עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי.

---

בירח זיו

מאת

ישראל אפרת

בַּאֲשֶׁר תִּסַּע בְּיֶרַח זֶה שֶׁל זִיו,

בַּדֶּרֶך לְשָׁלֵם אוֹ לַגָּלִיל,

שְׁפוּכָה פְּרִיחָה כְּיָם אֶחָד זָהָב

עַל חוּם חוֹלוֹת וְעַל יָרֹק דָּלִיל.

וְשַׁלְהָבוֹת קְטַנּוֹת מְעַפְעֲפוֹת

בְּחֶצֶף־חֵן מִירַק הַגִּבְעוֹלִים,

עַד הַשְּׁדֵמָה כֻּלָּהּ קַעֲרַת משֶׁה:

זָהָב וָאֵשׁ, זָהָב וְגֶחָלִים.

בַּאֲשֶׁר תִּסַּע בְּיֶרַח זֶה שֶׁל זִיו –

וּשְׂמַח אִם גַּם צְבָעִים צוֹרְחִים מִדַּי;

כִּי כָל תֶּחֱזֶה עָלָה מִתּוֹךְ חוֹלוֹת,

וְעוֹד בּוֹעֵר מִתְּמוֹל הַשֵּׁם שַׁדַּי.

---

לילה בגני

מאת

ישראל אפרת

א

בַּלֵּיל כֹּה שׁוֹקְדִים רְקִיעִים עַל טָהֳרָם

עַד יִתְּמוּ וְאֵינָם.

רַק הֲלָך רְקִיעִי, רַק פְּתִיחוּת כְּחֻלָּה

מִשְׁתַּפְּלָּה מִכָּל צַד.

וְבִרְקִיעִיוּת זוֹ מֵעֵבֶר לַגָּן

הַבָּתִּים נִבְלָעִים,

רַק כּוּכִים שָׁם תְּלוּיִים וִיצוּרִים מִתְהַלְּכִים

בְּאֵשׁ אֲדֻמָּה.

ב

לֵיל בָּהִיר כְּמוֹ תְמִיהָה, שְׁקוּי כַּסְפִּית, עַד מָקוֹם

בּוֹ אֶשְׂרֹט בָּאֲוִיר

יִתְרַשֵּׁף יַחַד עִם אֶצְבָּעִי כִּטְבַלְתִּיהָ

בְּיָם מוּצַף סַהַר.

נַפְשִׁי הַנָּדָה, הַיָּרֵחַ עוֹמֵד

עַל צִדֵּךְ – הַאֲזִינִי –

בְּטַבַּעַת זוֹ שֶׁל לִבְנַת הַסַּפִּיר

אַתְּ לִי… לִצְמִיתוּת.

ג

הַפֹּה אֵינוֹ פֹה, יַקִּירָה, אֶלָּא שָׁם,

בַּפְּתִיחוּת הַגְּבוֹהָה.

שָׁם שְׁנֵינוּ עָפִים עִם בֵּיתֵנוּ הַקָּט,

עִם הַגַּן הָאָפֵל.

עֵינַיִךְ חַשְׁמַל, שַׂעֲרוֹתַיִךְ מְדוּרָה,

דָּמֵנוּ בְּרָקִים,

וּמַה יֵּשׁ לִשְׁאֹל? אָנוּ דוֹלְקִים בְּשַׁלְהֶבֶת

לֹא אֲנַחְנוּ הִדְלַקְנוּ.

אָנוּ שְׁנֵינוּ כּוֹכָבִים בִּשְׁלִיחוּת כּוֹכָבִית,

כֹּה שְׁחוּזָה עַד נִקֹּב

הַחוֹמוֹת הַכְּחֻלּוֹת שֶׁל סְפִירוֹת וְנַחֲרֹז

עוֹלָמוֹת עַל צַוָּאר.

רַק נִלְחַץ אֶל הַלֵּב סְפוֹג הַגַּן הָאָפֵל

וְנִבְעַר אַט אַט.

---

חומות ירושלים

מאת

ישראל אפרת

מִפְּלַג מִנְחָה וָמַעְלָה

דְּלוּקוֹת אַבְנֵי חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

מֵרְחוֹב הַמֶּלֶךְ, דֶּרֶך הַר צִיּוֹן,

וּבַחֲצִי עִגּוּל לְקָטָמוֹן מַעֲרָבָה –

כְּלַפִּידִים גְּבוֹהִים חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

כְּמִצְחֵי הַכֹּהֲנִים עֵת יַפְשִׁילוּ טַלִּיתָם

אַחֲרֵי שֵׂאתָם כַּפָּיִם,

כְּמַנְגִּינָה דוּמָם־דּוּמָם דּוֹלֶקֶת.

מֵאוֹר בּוֹהֶה כְּהִזְדַּכְּרוּת גְּדוֹלָה,

וְעַד כַּרְכֹּם וָפָז, עַד סֹמֶק־עֹמֶק־יִסּוּרִים –

שָׁעָה שָׁעָה וְצֶבַע שַׁלְהַבְתָּה –

עַד פְּקָעוֹת שֶׁל אֵשׁ צָפוֹת בַּאֲגַם אֲוִיר.

רְאֵה, רְאֵה,

כָּל הַדְּרָכִים הֵם כִּסּוּפִים לִירוּשָׁלַיִם,

וְהִיא עַצְמָהּ?

אֶל מָה הִיא כֹּה עַזּוֹת בּוֹעֶרֶת?

אֶל מָה הִיא דֶרֶךְ?

עַד לֵיל בָּא מֵאָחוֹר, מֵהַר הַבַּיִת,

שׁוֹהֶה מְעַט,

וּבִרְדִיד אָפֵל יַשְׁתִּיק אֶת הַחוֹמוֹת.

---

לילה בירושלים

מאת

ישראל אפרת

א

צְבָעִים מְעַטִּים לַלֵּיל בִּירוּשָׁלַיִם:

רַק תְּכֵלֶת בְּהִירָה שֶׁל שְׁחָקִים,

רַק אֹפֶל מְרֻדָּד שֶׁל הָאָרֶץ,

וִירַק בְּרוֹשִׁים.

אַךְ עַז וְטָהוֹר כָּל צֶבַע,

כָּעֹז וְכַטֹּהַר שֶׁל דֶּרֶך

נִתְבָּעִים פֹּה לָלֶכֶת.

וּבֵין הַצְּבָעִים קַו חַד,

כְּמוֹ נֶחְתַּךְ בִּזְכוּכִית.

כָּךְ הָעִגּוּל הַכַּסְפִּי שֶׁל הַסַּהַר בַּכְּחוֹל,

כָּךְ רֶטֶט עָלֶה מוּל הַלֵּיל.

אֵיךְ אֶשְׁמֹר אֶת מֹחִי מֵחֲתָךְ עַד זוֹב דָּם

בִּבְהִירוּת זוֹ שְׁחוּזָה שֶׁל לֵיל בִּירוּשָׁלַיִם?

ב

בַּלֵּיל מִתְגַּבְּהָה יְרוּשָׁלַיִם,

כְּמוֹ אֵי־מִי נְטָלָהּ עַל קָדְקֹד

וּמְהַלֵּךְ אִתָּהּ עָמֹק בֵּין כּוֹכָבִים.

רְאֵה, שָׁם זַלְזַל כּוֹכָבִים מִדַּלְדֵּל

לִפְנֵי חַלּוֹן מוּאָר שֶׁל עֲלִיַּת גָּג.

עוֹד קָט וְנִקְרַע הַחַלּוֹן,

וְאָדָם מְאֹד רָזֶה

יוֹשִׁיט יָד וְיִקְטֹף הַזַּלְזַל בְּאִזְמֵל.

וְכָל הַלַּיְלָה יֵשֵׁב וְיֹאכַל כּוֹכָבָיו,

אָכוֹל וְזָרוֹק מֵחַרְצַן וְעַד זָג אֶל צַלַּחַת,

וּפִיו וְאֶצְבָּעָיו נְהָרָה.

ג

עַכְשָׁו דְּמָמָה שֶׁל סוֹף אַשְׁמוּרָה,

וְצַעַד אָדָם עוֹלֶה בִּצְלִיל.

עַכְשָׁו כָּל סֶלַע בָּרְחוֹב

יֵעוֹר לְכָל רֶגֶל נוֹגַעַת

כִּמְנַעַנְעֵי הַפְּסַנְתֵּר.

אָזְנִי הוֹלֶכֶת אַחֲרֵי כָּל נִגּוּן

שֶׁל צַעַד הוֹלֵךְ וְרָחוֹק.

הַס, פַּעֲמוֹנִים, פַּעֲמוֹנֵי זָהָב,

עַל שׁוּלֵי מְעִיל הָאָדָם. –

בַּדְּמָמָה שֶׁל סוֹף אַשְׁמוּרָה

כָּל אָדָם הוּא כֹּהֵן,

כָּל יְרוּשָׁלַיִם מִקְדָּשׁ.

---

מול הר העברים

מאת

ישראל אפרת

וְיֵשׁ נִדְמֶה לִי, הוּא עַצְמוֹ מֵאֵן.

גּוּפוֹ בְּאֶלֶף פִּיוֹתָיו חָרַר

וְהִתְחַנֵּן, אַךְ הוּא עַצְמוֹ מֵאֵן.

כְּמוֹ אָז, כְּמוֹ אָז: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלַח.

קְטַנֵּי הַנֶּפֶשׁ גְּדוֹלֵי רָצוֹן.

תָּמִיד הֵם מוּכָנִים. הֵם מְקַדְּמִים

אֶת הַפִּקּוּד בְּרֶקֶד, אַךְ הַגְּדוֹלִים

כָּל צַעֲדָם מַאֲבָק. יוֹתֵר גָּדוֹל

יוֹתֵר כָּבֵד. עַכְשָׁו תּוּכַל דַּמּוֹת

מַאֲבָקָיו שֶׁל אֱלֹהִים עַצְמוֹ:

מָה עוֹלָמוֹת שׁוֹהִים לְהִוָּצֵר

עֵת לֵב אָדָם נִפְקָע מֵרֹב יַחֵל!

נוּגִים הָרַעְיוֹנוֹת כַּכּוֹכָבִים.

הֵם נוֹלָדִים וּפֶצַע בְּחָזָם.

צִפּוֹר נַפְשָׁם הֲרֵיהִי עֲרִיגָה

אֶל הַחַיִּים, וְעֵינֵיהֶם הָעֲגֻלּוֹת

צְמוּדוֹת מֵרוֹם אֶל רְחוֹבוֹת אָדָם.

אַךְ הַחַיִּים בְּנֶשֶׁם אֲוִירָם

נוֹסְכִים בָּם פַּחַד מָוֶת, וְהָרְחוֹבוֹת

אַף הָרְחָבִים בְּיוֹתֵר צָרִים בְּיוֹתֵר

מִכְּדֵי מִפְרַשׂ כְּנָפָם. מְפַרְפְּרִים הֵם

בֵּין פַּחַד וְכִסּוּף. הֵם אַהֲבָה,

הֵם הַמְאָרְשִׂים לָנֶצַח,

אַךְ עֵת יוֹשִׁיטוּ אֶת טַבַּעַת הַפָּז

כְּבָר הֵם לֹא הֵם, לֹא הֵם. כָּךְ בַּחַיִּים

טָמוּן גַּרְעִין בְּגִידָה, וּבְרַעְיוֹנוֹת

עָמֹק עָמֹק יָגוֹן.

אַךְ יֵשׁ וְהָרַעְיוֹן

מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן בְּשֶׁקֶט לֵיל

יֵילִיל כַּזְּאֵב, יַזְאִיב אֶל תּוֹךְ בָּתֵּינוּ

קוֹל אִי־בוֹאוֹ, מְרוּדוֹ, אִי־הֶגֵּעוֹ,

עַד בַּחֲרָדָה נֵעוֹר: מִי שָׁם בַּחוּץ?

הִשְׁאַרְנוּ מִישֶׁהוּ, אַל סְגֹר הַדָּלֶת!

אוֹ יִכָּנֵס, יֵשֵׁב, אֻשְׁפִּיז רָעֵב,

אֶל שֻׁלְחָן עָרוּךְ בֵּין סוֹעֲדֵי הֹוֶה,

תּוֹלֶה אֶת יְרֵחֵי עֵינָיו בַּקִּיר.

וְרֶחֶם הַמָּחָר הֵן לֹא הַיּוֹם,

כִּי אִם אֶתְמוֹל עֵת הוּא עוֹרֵג הַיּוֹם.

כָּךְ מְעֻצֶּבֶת דְּמוּת אֻמָּה אַחֶרֶת,

שֶׁל חוּץ וּפְנִים וְשֶׁל תָּמִיד מָחָר,

שֶׁל לֵב נִמְתָּח עַל מְמַדִּים גְּדוֹלִים.

אָז יֵשׁ וְגַם הַזְּאֵב סְהוּר עֵינַיִם

יִדֹּם, יֵרוֹם, וִיהִי כּוֹכָב נוּגֶה

רַב הַמְתָּנָה.

---

בבאר שבע

מאת

ישראל אפרת

עִם עֶרֶב יִגַּהּ אוֹר עַל אֲפֹרֵי סְלָעִים

וְעַל דַּרְדַּר צָהֹב מוּל חַלּוֹנִי,

וְכָחֹל־קָשֶׁה כְּמוֹ פְּלָדָה רָקִיעַ.

אוֹר מַה מּוּזָר וְחַד!

וּכְכָל שֶׁהַכָּחֹל מֵעָל מַעֲמִיק,

כֵּן הַמִּלְּמַטָּה יַרְבֶּה לִזְרֹחַ.

בְּכָל הַיְקוּם אַיֵּה מָקוֹם כְּמוֹ פֹּה

בּוֹ הַשְּׁמָמָה דוֹבְרָה לַהֲכִי צָפוּן תּוֹכֵנוּ

עַד לֵב בָּה מִתְעַטֵּף כִּבְרֹךְ קְטִיפָה?

מַה אוֹר יִגַּהּ עַל אֲפֹרֵי סְלָעִים

וְעַל קוֹצֵי זָהָב!

---

בצריף ריק בבאר שבע

מאת

ישראל אפרת

עֲיֵפָה מִדֶּרֶךְ וְאָבָק יָשְׁבָה

בִּפְנִים הָאֹהֶל, וּבִנְשִׁימָה לוֹהֶטֶת

לָחָשָׁה: “שְׁנֵי גוֹיִים לִי בְּבִטְנִי!”

תּוֹהֶה עָמַד בַּפֶּתַח וְהִבִּיט

בְּפַס הַשֶּׁמֶשׁ עַל לֶחְיָהּ, וְחָשׁ

הִיא רְחוֹקָה כְּבָר, הִיא מְלֵאַת עוֹלָם.

וְהוּא? עַל הַחֻמָּשׁ יַרְכִּין שׁוּב רֹאשׁ

וְנָם, וּבְהֵעוֹרוֹ עֵינָיו תִּכְהֶינָה

וְגִשּׁוּשׁוֹ יַחֲרִיד גַּלְגַּל רִיבוֹת

שֶׁיִּתְגּוֹלֵל עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

יָנוּם? לֹא, כָּל חַיָּיו הָיוּ הִלּוּךְ

בְּתַרְדֵּמָה, עִם יְקִיצוֹת סְפוּרוֹת.

הוּא רַק תִּיכוֹן, הוּא רַק מַעֲבָר בֵּין שְׁנֵי

צוּקִים גְּבוֹהִים, הוּא לְלֹא הוּא, רַק הֵם.

וּכְמוֹ תָמִיד, סְחוּף הֲגִיגִים, יָצָא

לָשׂוּחַ בַּשָׂדֶה.

נִפְלָא, אֵיךְ הָרֶגַע

קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ אַחֲרֵי אַלְפֵי שָׁנִים

וְאוֹר־פִּתְאֹם עֵינָיו. עַכְשָׁו יִרְאֶה:

אֵם וּמָוֶת חָפְפוּ עָלֶיהָ

עַל הַגָּמָל, רָמְזוּ לוֹ כִּכְמוּהִים

מִצְּחוֹר כְּסוּתָהּ וּמֵחִוְרוֹן פָּנֶיהָ.

וְזֶהוּ כָּל שֶׁיִּיף, שִׂרְטוּט כְּבַד־מָוֶת

מִתַּחַת לִדְבַר־מָה אוֹ כְּזֵרוֹ

עַד דֶּרֶךְ הָעַפְעַף בְּכָל כָּבְדּוֹ

יִפֹּל כֹּה עֲמֻקּוֹת אֶל תּוֹךְ הַלֵּב

עַד שֶׁנְּחַבֵּק מַה שֶּׁבְּיוֹתֵר מְזַעְזֵעַ.

סָפֵק אִם הָעֵינַיִם יְכוֹלוֹת

אֱהֹב אִם לֹא רָאוּ אַף פַּעַם זַעֲזוּעַ.

כָּךְ, רֶגַע קָט הִבְהֵב חִוֵּר הַמָּוֶת,

אָז הַצָּעִיף רַד עַל פָּנֶיהָ כְּמוֹ

מָסָךְ עַל פְּנֵי רְאִי, וְתַם הַכֹּל.

הַצַּיִד כְּבָר שָׁבוּי שֶׁעַל גַּבּוֹ

יִשָּׂא אֶת הַמֵּתָה לִמְעוֹן חַיִּים,

יִשָּׂא אֶת הַחַיָה לִמְעוֹן הַמָּוֶת.

כָּךְ הֱבִיאָהּ הָאֹהֶלָה שָׂרָה

וַיִּנָּחֵם אַחֲרֵי שָׂרָה אִמּוֹ.

וְהַנֵּר וְהָעִסָּה וְהֶעָנָן

שׁוֹמְרִים בֵּיתוֹ, וְאֵין לְהִתְאוֹנֵן,

אַךְ אֵי פִּצּוּי לְהַכָּרָה שֶׁגַּם

בַּנַּעֲלִים מִכָּל רִגְעֵי חַיֵּינוּ

אֲנַחְנוּ מוּבָלִים בְּיָד קָרָה,

וְאֶת אֲשֶׁר נִקְרָא אַהֲבָה אוֹ יֹפִי

אֵינוֹ אֶלָּא הָאֵשׁ וְהָעֵצִים?

רוּחַ טְחוּבָה נֵעוֹרָה בַּמִּדְבָּר.

מָה הַפַּרְשָׁה? תּוֹלְדוֹת. חִישׁ הַגְּשָׁמִים.

הוּא שָׁב לָאֹהֶל מְקוֹם שָׁם יָשְׁבָה עוֹד

לוֹחֶשֶׁת מְפֹעֶמֶת: שְׁנֵי גוֹיִים,

שְׁנֵי גוֹיִים לִי בְּבִטְנִי, הִיא שַׁחָה,

עָשְׂתָה גַבָּהּ כְּעֵין עִגּוּל סָגוּר,

נָשְׁקָה אַט אַט בִּטְנָהּ, וְאָז נִגְּשָׁה,

הִשְׁתַּחְוְתָה אַפַּיִם: אַלּוּפִי!

הוּא רִטֵּט מֵעֹנֶג קַל, פָּתַח חֻמָּשׁ,

הִרְכִּין עָלָיו רֹאשׁוֹ וַיֵּרָדֵם. –

וְחֶרֶג־אוֹר נִכְנַס בַּצְּרִיף הָרֵיק.

---

דרדר

מאת

ישראל אפרת

א

בַּשְׁכוּנָה אֲנִי בָּה דָּר

יֵשׁ מִגְרָשׁ כֻּלוֹ דַרְדַּר

דַּק גִּזְרָה וּגְבַהּ־קוֹמָה

כַּשִּׁבֹּלֶת בַּקָּמָה.

וּבְעָבְרִי יֵשׁ אֶסְתַּכֵּל:

מַה כֹּחוֹת נָטַע בּוֹ אֵל!

וּמַה גֵּא הוּא, מַה זָּקוּף!

וְאִם רַב מִדַּי צָפוּף,

לַמֶּרְחָב זְרוֹעוֹת יִשְׁלַח:

מִי שֶׁצַּר לוֹ הוּא יִבְרַח!

וְעָסִיס חָזָק נוֹהֵר

עַד אֵין בַּד בְּלִי בַּד אַחֵר

בִּמְאֻנָּךְ עָלָיו נִצָּב,

בַּד עַל בַּד, קַו עַל קָו,

כִּמְנוֹרָה שֶׁל מְנוֹרוֹת,

מִין בִּלְבֹּלֶת שֶׁל שׁוּרוֹת

בָּה הַכֹּל מֵרֹאשׁ סֻדַּר, –

וּלְשֵׁם מָה? אֱמֹר, דַּרְדַּר.

ב

לֹא דַרְדַּר –

הוֹד הַזַּיִת אוֹ תִדְהָר,

טוֹב הֱיוֹת אֶצְלוֹ אוֹרֵחַ

וּשְׁתוֹת כּוֹס שֶׁל צֵל וָרֵיחַ

בִּירַקְרַק זְקָנוֹ חָבוּי –

זֶה הָיִיתָ בְּצָפוּי.

וּמָה רָאִיתָ, מָה אֵימָה,

בְּצֵאתְךָ מֵאֲדָמָה,

שֶׁפִּתְאֹם הֻכֵּיתָ קֹר

וְהַחִלּוֹתָ גְדֹל וּדְקֹר, –

מָה רָאִיתָ וַתְּסֻמַּר

וַתְּהִי דַרְדַּר,

לְלֹא טֶפַח בְּכָל הַגֵּו

בְּלִי צִפֹּרֶן, בְּלִי הַכְאֵב?

ג

צֵא אִתִּי בְּהַשְׁכָּמָה

עֵת עוֹד קַיִץ יִתְמַהְמַהּ,

וְהַטַּל מִין סֻכַּר־בַּר

אוֹ מִין מָן שֶׁבַּמִּדְבָּר, –

בְּחַיַּי, כְּדַאי לִטְעֹם –

וּפִתְאֹם –

הַאִם קַרְקַע עַד סוֹף הִגִּיעָה,

וּלְרַגְלֵינוּ כְּחוֹל רָקִיעַ,

וְכוֹכְבֵי מָרוֹם יִלְהָטוּ

מִתּוֹךְ גֹּבַהּ שֶׁמִּלְּמָטָּה?

אוֹ זֶה בֹּהַר כְּחַלְחַל

אֵינוֹ אֶלָּא יָם שֶׁל טַל,

וְהַנִּצְנוּצִים הָאֵל –

צִיץ דַּרְדַּר נִפְתָּח בַּלֵּיל,

וְעֵת שֶׁמֶש תִּתְנַגַּהּ

שׁוּם אָדָם בָּם לֹא יִגַּע,

רַק בְּעִיר יָבוֹא יֹאכְלֵם? –

דֹּם תַּעֲמֹד וְתִשְׁתּוֹמֵם.

פַּעַם בַּדֶּרֶךְ מֵעָמָל

בָּאתִי לַמִּגְרָשׁ הַנַּ"ל

ד

וְהוּא עָמַד בְּחֶצֶף מַר

וְכִפְלַיִם מְסֻמָּר,

נֻקְשֵׁה זְרוֹעוֹת וּמְאֻגְרָף, –

צִיץ עָבַר, הָיָה שָׁרָב.

וּבְהִכָּנְסִי, רְאֵה, מַחֲנוֹת

שֶׁל צִפֳּרִים מְנַמְנְמוֹת

עַל כָּל זְרוֹעַ שֶׁל דַּרְדַּר,

וּבְתוֹכָן בַּשְּׁבִיל הַצַּר

אֶתְהַלֵּךְ זָהִיר־זָהִיר

לְבַל אָעִיר –

פֶּתַע עַל אָזְנִי תְּקִיעָה

שֶׁל אֶלֶף זוּג כְּנָפַיִם בִּנְסִיעָה!

וּבְעוֹד רֹאשִׁי תוֹךְ הַסְּחַרְחֹרֶת

אַט נִפְקָח בִּי תִמָּהוֹן:

מַה תִּרְאֶינָה בַּדַרְדֹּרֶת

שֶׁתּוֹכָהּ חָמְדוּ מָעוֹן?

אֵיךְ יִהְיֶה מַה לִּי דוֹקֵר

עֶרֶשׂ־רֹךְ לִיצוּר אַחֵר?

ה

שֶׁמֶש כְּבָר גִּגִּית־קָלָל

הֲפוּכָה עַל גַּל כְּחַלְחַל,

וְהָיְתָה שְׁעַת אַרְגְּוָן

עֵת בָּתִּים בּוֹהִים לָבָן.

וּמִלְּמַטָּה כְּבָר כָּבַשׁ

צֵל כָּבֵד כָּל הַמִּגְרָשׁ.

אַךְ גַּם הָאֹפֶל כֶּסֶף־דַּף,

גַּם עָלָיו כִּבְאַסְפַּקְלָר

יֵשׁ וּמַשֶּׁהוּ יֻצְלַף

וְיוּאַר –

עַלְעָלִים, כִּתְמֵי שַׁלְהֶטֶת,

לַדַּרְדַּר קָרְבוּ בְּלֶטֶף,

עַד חֲקַל שׁוֹשָׁן רָטָט.

וּבְהַבִּיטִי, כָּךְ, מִן הַצַּד,

זֹרַק זֵר־אֵשׁ עַל קוֹץ קוֹדֵר.

שׁוּר, צָעַקְתִּי, סְנֶה בּוֹעֵר!

וּבַכֵּהוּת אֶל מוּל הַיְקוֹד

אוֹר וָחִיל בִּי, וָאֶקֹּד.

---

צפת

מאת

ישראל אפרת

א

קוֹנְכִית עֲנֻגַּת צְבָעִים אַךְ סְגוּרָה,

לֹא תַאֲזִין אֶת שִׁירָהּ מִבַּחוּץ.

יֵשׁ לַעֲלוֹת וּלְטַפֵּס עַד פִּתְחָהּ שֶׁמִּלְמַעְלָה,

אָז לִגְלשׁ עַל מְעוֹנוֹת מֻפְתָּעִים.

יְהוּדִי אַט עוֹבֵר, גְּמָרָא בְּיָדוֹ,

וּזְקָנוֹ כְּשֶׁל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

שְׁתֵּי זְקֵנוֹת עַל גְּזוֹזְטְרָה, מִטְפָּחוֹת אֲדֻמּוֹת,

וְכַפַּיִם שְׁלוּבוֹת כְּחִיּוּךְ.

מְעוֹנוֹת פָּז עַתִּיק וְכֶסֶף שָׁזוּף –

מַדְרֵגוֹת מִתְפַּתְּלוֹת אֶל הָעֹמֶק.

כָּךְ מִגַּג אֱלֵי סַף. עוֹד מִפְנֶה, וּפִתְאֹם –

הַקְשֵׁב, הַקּוֹנְכִית מְרַשְׁרֶשֶׁת.

ב

עוֹלָם מֵעוֹלָם וּסְפִירָה מִסְּפִירָה,

שַׁלְפּוּחִים בּוֹעֲרֵי גְוָנִים.

כֶּתֶר, חָכְמָה, וּבִינָה. לֹא, שַׁלְשֶׁלֶת

כְּבֵדָה תְּלוּיָה מִנִּי אָיִן.

חֻלְיָה מֵחֻלְיָה, נֶאֱצָל מִמַּאֲצִיל,

מַה יַּאֲצִיל הַנֶּאֱצָל הָאַחֲרוֹן?

כָּאן בִּצְפַת יֵשׁ אָחַז הָאָדָם בְּשַׁלְשֶׁלֶת

וֶהֱנִיעָהּ כְּמוֹ חֶבֶל עִנְבָּל:

– נָמִים רַב מִדַּי שָׁם מִלְמַעְלָה, הָקִיצוּ! –

עוֹלָמוֹת בַּחֲרָדָה הִצְטַלְצָלוּ.

וְהַקּוֹנְכִית מְרַשְׁרֶשֶׁת רָזִים עַל רָזִים,

וְסוֹף הַסִּפּוּר עָגוּם.

ג

אַךְ בַּלַּיְלָה צְפַת סְפִינָה צָפָה

תּוֹךְ יָם אֲפֵלָה עֲצוּמָה.

וְטוּרֵי יִשּׁוּבִים נוֹצְצִים שֶׁמִּנֶּגֶד –

אִיֵּי כּוֹכָבִים רְחוֹקִים.

וְקָרוֹב הוּא רָחוֹק, וְעוֹמֵד – מְעוֹפֵף,

כָּאן כָּל הַמִּלִּים אֲחֵרוֹת.

וַאֲנִי לְיַד מַעֲקֵה הַסְּפִינָה הַגְּבוֹהָה

שׁוֹאֵג: מָה עַכְשָׁו, מָה עַכְשָׁו?

מָה אַחֲרֵי מַלְכוּת? וְאִיֵּי כּוֹכָבִים

רוֹטְטִים רְחוֹקִים בָּאֲפֵלָה.

שער שלישי: ביקור אצל תמול

מאת

ישראל אפרת

---

בליל חתולה

מאת

ישראל אפרת

בַּלֵּיל חֲתוּלָה עִם גָּפְרִית בְּעֵינֶיהָ

מִתְקַמְּרָה וְשׂוֹרְטָה עַל דַלְתִּי:

הִנֵּנִי!

שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל רֵאשִׁית דִּמְעָתֶךָ;

בּוֹא, עוֹד עַרְשִׂי מְחַכָּה.

וּדְלָתוֹת נִפְתָּחוֹת,

וְיַהֲלוֹמֵי לְבָנָה נִתָּזִים לְחֶדְרִי,

וְכָל יַהֲלוֹם יִפָּתַח, וּזְרוֹעוֹת

מִשְׂתָּרְגוֹת וְעוֹלוֹת כְּמוֹ קְטֹרֶת:

לָמָּה תֵבְךְּ, יַקִּירִי?

עוֹד עַרְשִׂי מְחַכָּה.

וּבַבֹּקֶר אָקוּם עָיֵף,

וְעַד חֲצוֹת הַיּוֹם

אֲטַאטֵא אֶת שְׁיָרֵי הַלְּבָנָה מֵחֶדְרִי.

---

לבטים

מאת

ישראל אפרת

לבטים

מאת

ישראל אפרת

---

לבטים

מאת

ישראל אפרת

אֵי־שָׁם עוֹמֵד עֵץ,

רַק צֵל שֶׁל עֵץ.

אֵי־שָׁם פָּעוּר בּוֹר –

עוֹֹמֵד הַצֵּל שְׁחוֹח

עַל פִּי הַבּוֹר.

---

הַנָּחָשׁ

מאת

ישראל אפרת

הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה שֶׁקָּלְקָה אֶת קַדַּחַת

הַפְּסִיעוֹת שֶׁל כְּמִיהָה מְמָאֶנֶת לִגְווֹעַ.

בְּבוֹאָהּ אֶל הַחוֹף הִיא הוֹפֶכֶת נָחָשׁ.

וּזְמַן רַב הִיא אוֹרֶבֶת כְּרוּכָה עַל עַצְמָהּ,

וּשְׁתֵּי שְׁחוֹרוֹת פְּנִינֶיהָ – שְׁתִיקָה.

עַד פִּתְאֹם הִיא קוֹפֶצֶה וּבוֹעֶטֶת,

וְהַחוֹף מִתְעוֹפֵף לֶעָבִים.

אָז מְלֹא כָּל אָרְכָּהּ עַל גַּלִּים תִּשְׁתַּטֵּחַ:

רְאֵה, הַכֹּל גָּז, הִנֵּנִי, הָלְכֵנִי;

יֵשׁ יוֹתֵר חוֹף בַּדֶּרֶךְ מִבַּחוֹף.

וְאַתָּה עוֹמֵד בִּשְׂדֵה יְשִׁימוֹן, וְהַרְחֵק

מִזְדַקְּרוֹת וְזוֹרְחוֹת כִּפּוֹת הַזָּהָב

שֶׁל בַּגְדַּד אוֹ סְטַמְבּוּל.

---

אָדָם אֵינוֹ בָּא

מאת

ישראל אפרת

אָדָם אֵינוֹ בָּא כָּל כֻּלּוּ וּבְפַעַם

אַחַת אֶל אֲתַר שֶׁכִּסּוּף הֲפָכוֹ

לְגוֹרָל, לְאַחֲרִית כָּל דְרָכָיו. הוּא בָּא

כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים עַד הוּא בָּא.

אֵיזֶה פַּחַד טָמִיר תּוֹקְפוֹ עֵת יַגִּיעַ,

עַד הַחֵץ הַכַּסְפִּי שֶׁעוֹפֵף בְּזִמְרוּר

נִרְתָּע עֵת יִפְגַּע בַּמָּקוֹם, וּבְכֹחַ־

תְּנוּפָה שֶׁהוּצַק בּוֹ יִהְיֶה לִמְטֻטֶּלֶת

עַל יָם וְיַבֶּשֶׁת. כָּךְ הָלוֹךְ וְחָזוֹר

וְחָבוֹק אֶת הָרֶגַע בַּתָּוֶךְ מְקוֹם

הוּא קָרוֹב בְּשָׁוֶה לִשְׁנֵי מֶרְחַקָּיו;

אוֹ, עָמֹק קְצָת יוֹתֵר וַאֲפֵר עַל פָּנִים,

רָחוֹק בְּשָׁוֶה מִשְׁנֵי מִקְרָבָיו

(וַי וַי, אֵיךְ כִּסּוּף נִלְחָם עַל חַיָּיו!).

כָּךְ מַעֲבִיר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ קִמְעָה־קִמְעָה,

פַּעַם לֶחֶם וּמֶלַח וּפַעַם אוֹרְלוֹגִין,

וּפַעַם אָרוֹן עַל גַבּוֹ הַכָּפוּף.

וּבֵינְתַיִם בּוֹכִים חֲלָקִים שֶׁל עַצְמוֹ

גַם פֹּה וְגַם שָׁם,

עַד לֵיל עַל יַבּוֹק וּפַכִּים קְטַנִּים.

אָז יָרִים הֶעָלוּב זְקָנוֹ לַשָּׁמַיִם:

רְאֵה, מֶה הָיָה לִי, לַחֵץ הַמְזַמְרֵר!

וּמַלְאַךְ הָרַחֲמִים בּוֹ יִגַּע עַל יָרֵךְ.

---

חִידַת הַנְּדוּדִים הַקְּדוֹשִׁים

מאת

ישראל אפרת

רַגְלוֹהִי דְּבַר־נַשׁ – לֹא תָמִיד הֵן יוֹצְאוֹת

נְעוּלוֹת נַעֲלַיִם שֶׁל נִיב שְׂפָתַיִם.

יֵשׁ סוּפוֹת מוּזָרוֹת מִתְפָּרְצוֹת בָּן בִּפְנִים,

עַד נוֹטֵל הָאָדָם רְחוֹבוֹתָיו הַשְּׁקֵטִים

וְשׁוֹבְרָם לִשְׁבָרִים בְּלִי רַחֵם

וּפוֹרֵשׂ עַל גַּלִּים מִטְפַּחְתּוֹ הַיָּפָה

וְיוֹשֵׁב וּמַפְלִיג וּפָנָיו לַשָּׁמַיִם.

וְהָאָדָם מַגִּיעַ וּמְטַיֵּל עִם יָמִים

בִּשְׂדֵרוֹת מוּצַלּוֹת שֶׁל כַּפּוֹת הַתְּמָרִים,

וּפִתְאֹם הַמִּטְפַּחַת אֵינֶנָּה.

רַק קוּרִים מְרוּטִים מְרַחֲפִים בַּחַמָּה,

וְהוּא יוֹשֵׁב שָׁם מֵעֵבֶר לַיָּם וְתוֹהֶה

עַל תֵּל הַמַּפֹּלֶת שֶׁל רְחוֹבוֹתָיו הַשְּׁקֵטִים.

כָּךְ, מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר, חוֹזֵר הַנּוֹדֵד

לְהִפָּגֵשׁ פָּנִים אֶל פָּנִים עִם רֵאשִׁית,

וּלְהֵאָבֵק עִם הַסַּעַר הָעֵירֹם וְלִשְׁאֹל:

מִי אַתָּה? מַה שְּׁמֶךָ?

וְאוֹתָהּ תְּשׁוּבָה, אֵין אַחֶרֶת: שְׁמִי פֶּלִאי,

וְאוֹתָה הַרְכָּנַת הָקָּדְקֹד: בָּרְכֵנִי.

---

זְמָן

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ וְהַזְּמַן דָּבֵק אֶל קַרְקָעוֹ

כְּמוֹ אֵד קַל חוֹבֵק אַדְמַת רְחוֹב

מְיֻחֶמֶת גֶּשֶׁם קָיִץ.

וְאַתָּה יוֹצֵא אֶל פְּנֵי בֵּיתְךָ, וְשׁוּר

הָאֶשְׁתָּקַד!

וּפֹה אֶתְמוֹל וְשָׁם שִׁלְשׁוֹם, כֻּלָּם

כַּאֲלֻמּוֹת יוֹסֵף זְרוּחוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ

שֶׁבֵּינֵיהֶן תֵּלֵךְ הָלוֹךְ וָשׁוֹב,

וְלֹא יָדַעְתָּ מָה אֻשַּׁרְתָּ, אָח,

בְּזֶה הָלוֹךְ־וָשׁוֹב בֵּין אֲלֻמּוֹת.

וְאוּלַי כָּל זֶה אֵינֶנּוּ זְמַן כְּלָל.

וְגִיל עָצוּר הוּא בְּהִתְרַחֵשׁ הַפֶּלֶא

וְרֶגַע לֹא יֶהְדֹּף אֶת הַקּוֹדֵם,

לֹא יִשְׁתַּטֵּחַ עַל יָדוֹ, אַט אַט

כְּדִמְעָה שִׁמְשִׁית תְּלוּיָה יִפֹּל תּוֹכוֹ,

וְאָז אַחֵר, אַחֵר, וְאֵין שִׁעוּר

לְמַה תּוּכַל טִפָּה בְּרוּכָה לִקְלֹט.

וְכָךְ זְמַן גָּדֵל מִלְּגַו, וְהַמֶּרְכָּבָה

הוּסְטָה לִמְסִלַּת־צַד עוֹמְדָה שׁוֹבֶתֶת.

אוּלַי כָּל זֶה אֵינֶנּוּ זְמַן כְּלָל.

אַךְ יֵשׁ וּזְמַן אֵינֶנּוּ בְּבֵיתוֹ,

וְלֹא בַּגֹּרֶן שָׁם הַבָּר גָּבוֹהַּ

וְלוֹפֵת בְּרֹךְ מֵימִי יָד בּוֹ נִתְחֶבֶת.

תֵּלֵךְ וְתִמְצָאֵהוּ אֵי־בַדֶּרֶךְ

מְקוֹם אָדָם יוֹשֵׁב עַל הַדּוּכָן

שֶׁל עֶגְלָתוֹ, פָּנָיו אֲחוֹרַנִּית

כְּעֶגְלוֹנוֹ שֶׁל בֶּעשְׁ"ט זְכוּתוֹ תָגֵן,

וּמִתַּחַת גַּלְגַּלָּיו עוֹלֶה כָּל רֶגַע

אִילָן אוֹ נִיר, נָהָר, אִשָּׁה, בִּקְתָּה –

הַכֹּל נוֹרֶה פִּתְאֹם כְּמוֹ רָקֶטָּה

וְנָס מִמֶּנּוּ לַעֲבָרִים, וְכָל

חַיֵּי אָדָם מַסָּע הֵם מֵעַצְמוֹ,

אוֹ כָּל עַצְמוֹ מַסָּע הוּא מֵחַיָּיו

לְלֹא יְכֹלֶת כְּבָר לַבְחִין אִם הוּא

בָּרֶכֶב אוֹ רוֹכֵב הָאֳפָקִים,

וּמִי יָנוּס מִמָּה, אִם לֹא כֻּלּוֹ

רַק מְעִילוֹ שֶׁל זֶה שָׁם הַבּוֹרֵחַ –

זְמַן זֶה עַל יְגוֹנָיו רַק נָד יוֹדֵעַ.

---

מנהטן על הים בלילה

מאת

ישראל אפרת

עֵינַיִם אֵשׁ לְאֵין סְפוֹרוֹת בַּסָּךְ

שָׁם עַל הָאִי בָּאֹפֶל

זוֹחֲלוֹת טוּרִים טוּרִים

זוֹרְמוֹת קָדִימָה, נְסוֹגוֹת אָחוֹר,

יוֹצְאוֹת הַצִּדָּה בְּעִגּוּל,

וְשׁוּב גָּחוֹת עִם הַשְּׁיָרָה.

מַה דַּחַף זֶה יָנִיד כֻּלָּן?

מַה זֶּה אָבַד חוֹפְשׂוֹת עֵינַיִם אֵשׁ?

חוֹפְשׂוֹת אֶת גֻּלְגָּלְתָּן

יָשְׁבוּ בָּהּ עַל מִלֵּאת עַד עֲזָבוּהָ

אֵי־שָׁם עֵת יְקוֹדָן גְּרָפָן הַחוּצָה –

חוֹפְשׂוֹת לַשָּׁוְא עַל כָּל הָאֲדָמָה

הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה אֶל הַגֻּלְגֹּלֶת.

---

ביקור

מאת

ישראל אפרת

בָּאתִי לְבִקּוּר קָצָר אֵלַי

בְּעִיר כָּל חוּצוֹתֶיהָ אֶתְמוֹלִי.

מָשַׁכְתִּי תֵּל פַּעֲמוֹן שֶׁל מְעוֹנִי,

וְאִישׁ יָצָא שֶׁלֹּא הָיָה אֲנִי.

אָז בִּמְבוּכָה אָמַרְתִּי: יִתָּכֵן

בַּגַּן הוּא עַל סַפְסָל עִם הַשָּׁכֵן.

אוֹ בְּגָבְהֵי חַלּוֹן יֵשֵׁב גָּחוּן,

צוֹפֶה שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן.

אַךְ לֹא בָּרְחוֹב וְלֹא בַּגָּן

מָצָאתִי מִי רַק תְּמוֹל הִשְׁאַרְתִּי כָּאן.

וְאֵין שָׂרִיד וְאֵין פָּלִיט ­–

כִּכְתָב־קִרְטוֹן בַּעֲבֹר עָלָיו מַטְלִית.

עַד אֲחָזַנִי חִיל:

אֵיךְ הָאָדָם פִּתְאֹם יִמַּח כָּלִיל!

וּבְכָל אֲתַר זָרְחָה דִמְעָה לִי בָּאֲוִיר –

רַק זֹאת הִשְׁאִיר.

---

תמונת שלכת

מאת

ישראל אפרת

אַט אַט נוֹשֵׁר עָלֶה עַל יָם עָלִים,

קָם וְעוֹבֵר מִפֹּה לְשָׁם:

• הַאִם שָׁלוֹם?

• שָׁלוֹם.

וְרֵיחַ חָרִיף שֶׁל רֶסֶק אֱגוֹזִים

עוֹמֵד בְּלִי פוּג בְּיוֹם שִׁמְשִׁי;

וְרֵיחַ תַּפּוּחִים יֵינִי

עֵת שַׁחַק מְעֻנָּן.

וְיוֹנִים כְּבֻדּוֹת כְּחֻלּוֹת־זָהָב

מְטַיְּלוֹת תּוֹךְ הֶעָלִים,

בְּיָם רָבוּעַ שֶׁל עָלִים,

טוֹמְנוֹת בָּם כַּרְעֵיהֶן הָאֲדֻמּוֹת.

אַךְ יֵשׁ וּמִתְרַשְׁרֶשֶׁת רוּחַ יְבֵשָׁה,

וְהֶעָלִים פּוֹרְצִים בְּמֶרֶד,

קוֹפְצִים אֶל עָל, מִסְתּוֹבְבִים:

נָשׁוּב, אֶל הַבַּדִּים!

וְיוֹנִים מְכֻבָּדוֹת שֶׁכַּרְעֵיהֶן

חֻשְּׂפוּ עַד בֹּשֶת

מִתְעוֹפְפוֹת לְרֹאשׁ הַנְּחֹשֶת

שֶׁל כְּנֵסִיָּה.

---

רישומים במסעדה עממית

מאת

ישראל אפרת

רישומים במסעדה עממית

מאת

ישראל אפרת

---

הִתְחָרוּת

מאת

ישראל אפרת

אִשָּׁה גוּצָה וַעֲגֻלָּה –

מְנַקָּה הַשֻּׁלְחָנוֹת בַּמִּסְעָדָה.

גֵּאָה הִיא מִתְהַלֶּכֶת,

כְּמוֹ מִתְחַנְחֶנֶת,

סְחָבָה לַחָה בְּכַף יָמִין

וּצְמִיד זָהָב עֲלֵי שְׂמֹאלָהּ.

וְעֵת שֻׁלְחָן הִיא מְקַנַּחַת,

יֵשׁ הַצָּמִיד מַתִּיז בְּרַק זְהָבוֹ

עַל הַסְּחָבָה.

---

כְּלֵי־כֶסֶף עַל מַפִּית־נְיָר

מאת

ישראל אפרת

זְקֵנָה דַקָּה תְמִירָה,

רֹאשׁ מָאֳרָךְ כַּאֲגַרְטֵל יָוָן

נָע בְּגָאוֹן כְּאִלּוּ

עוֹד קָט יִפֹּל.

וּמִדֵּי בֹּקֶר עֵת תַּתְחִיל

הַמִּסְעָדָה רוֹעֶשֶׁת,

נִכְנֶסֶת הִיא

סְרוּקָה, פְּקוּסָה, וַחֲבוּשַׁת

כּוֹבַע דְּהֵה פְּרָחִים.

אַחֲרֵי לֵיל מַר אָרֹךְ

תָּפִיג אֶת קֹר בְּדִידוּתָה,

תַּעֲרֹךְ כְּלֵי־כֶּסֶף עַל מַפִּית־נְיָר

וְהַמִּסְעָדָה סָבִיב רוֹעֶשֶׁת.

---

בְּצֵל הֲזָיוֹת

מאת

ישראל אפרת

בַּשָּׁעוֹת הַדְּלִילוֹת שֶׁלְּאַחַר צָהֳרַיִם

הִיא בָּאָה, הָעֲנִיָּה,

וּמְפַנָּה שְׁלשָׁה כִּסְאוֹת.

הִיא פּוֹרֶשֶׂת מַפִּיּוֹת שֶׁל נְיָר,

הוֹלֶכֶת וּמְבִיאָה כּוֹסוֹת מַיִם

וְיוֹשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן.

הַס, הִיא מְדַבֶּרֶת בְּלַחַשׁ עִם שְׁנֵי הַכִּסְאוֹת מֵעֲבָרֶיהָ,

רוֹכֶנֶת כְּמוֹ הַדְגָּשָׁה מְעֻרְפֶּלֶת

עֵת טֻשְׁטַשׁ כְּבָר הַמָּה וְהַלָּמָה.

שְׁנֵי עוֹבְדִים קוֹפְאִים בְּחִיוּךְ לְיַד הַקִּיר.

הִיא גוֹמֶרֶת, הִיא יוֹצֵאת,

וְהַכִּסְאוֹת הָרֵיקִים מִתְעַטְּפִים בִּבְכִיָּה.

---

מברזים פתוחים

מאת

ישראל אפרת

הָיָה אָז גֶּשֶׁם חַם, אֶמְצַע־קֵיצִי,

שֶׁכְּאִסְתֵּרוֹת גְּדוֹלוֹת נִתַּךְ בָּרְחוֹב,

וְנַעַר מְלֻבַּשׁ קְרָעִים כְּחֻלִּים

חוֹשְׂפֵי עוֹר צַח יָצָא יָחֵף לַגֶּשֶׁם,

הִפְשִׁיל רֹאשׁוֹ, פִּשֵּׂק זְרוֹעוֹתָיו

כְּמוֹ לְחַבֵּק הַגֶּשֶׁם, וּבְעֹנֶג חַד

הִפְקִיר לִכְלוּךְ פָּנָיו, גְּרוֹנוֹ, כְּתֵפָיו,

אֶת כָּל קְרָעָיו, אֶת כָּל גֵּווֹ לַגֶּשֶׁם.

אִישׁ לֹא הָיָה, רַק הוּא וְתַבְנִיתוֹ

הַמִּצְטַחְצַחַת בַּקַּרְקַע תַּחְתָּיו.

פִּתְאֹם חָשַׁךְ עוֹלָם וְרַעַם הָךְ,

בָּרָק הִצְלִיף עַל עַפְעַפָּיו, הֵאִיר

טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַגְּדוֹלוֹת וְהֲפָכָן

לַחֲבָלִים שֶׁל רְאָיִים קְטַנִּים סְבִיבוֹ,

לְאַבְנֵי חֵן מִכָּל צִבְעֵי הַחֹשֶן.

וְשׁוּב עָלָה הַיּוֹם, וְעוֹד הַנַּעַר

בְּגֵו נִקְמָר כְּמוֹ בִמְחוֹל פֻּלְחָן

צָמֵא גוֹמֵעַ מִבְּרָזִים פְּתוּחִים;

וְכָל הַיְקוּם, הָאֱלֹהִים עַצְמוֹ

עַל גְּשָׁמָיו, בְּרָקָיו וְקוֹלוֹתָיו,

שׁוֹטֵף־זוֹרֵם תּוֹכוֹ.

מִי אָתָּה, נַעַר?

בְּעַד חַלּוֹן פָּתוּחַ שֶׁל הַיּוֹם אַשְׁקִיף

אֶל תְּמוֹל רָחוֹק, וְכָל לִבִּי תְפִלָּה

לַחֲזָרַת אוֹתָם גְּשָׁמִים חַמִּים.

---

דיג

מאת

ישראל אפרת

מָנוֹעַ מְטַרְטֵר לוֹ שְׁבִיל בַּיָּם תּוֹךְ דְּמִי זָרוּחַ,

וּכְמוֹ הֲמוֹן צְחֹרֵי פְּרָחִים

אוֹ פְּקָעוֹת שֶׁל כֻּתְנָה

נָחִים שְׁחָפִים עַל כְּחוֹל גַּלִּים,

אוֹ מְלַוִּים דּוּמָם בָּאֲוִיר לְלֹא הַרְפּוֹת מֵאֲחוֹרֵינוּ.

פִּתְאֹם קוֹל קַבַּרְנִיט:

דְּלָתוֹת וְהַמִּכְמֹרֶת!

אָז אַלְפֵי דָגִים זוֹרְמִים אֶל הַסִּפּוּן,

דּוֹפְקִים בְּגֻלְגְּלוֹת וּבִזְנָבוֹת:

• אַיֵּנוּ?

קוֹפְצִים וּמִתְהַפְּכִים, רוֹקְדִים קָדוֹשׁ!

וְתֻפִּים מַכִּים, אַלְפֵי תֻפִּים שֶׁל כֶּסֶף,

וְרֶטֶן רְעָמִים שֶׁל כֶּסֶף,

וְגֶשֶׁם מְנַצְנֵץ שֶׁל כֶּסֶף,

וְדַיָּגִים מְמֻגָּפִים עוֹמְדִים עַד הַצַּוָּאר,

וּבְעֹקֶם סַכִּינָם עוֹרְפִים הֵם הָרָאשִׁים,

פּוֹתְחִים בְּטָנִים, חוֹתְכִים אֶת רַעֲמֵי הַכֶּסֶף

לַחֲתִיכוֹת שְׁקֵטוֹת שְׁטוּפוֹת בַּמָּיִם.

וְהַקַבַּרְנִיט – זָקֵן חֲבוּשׁ בָּרֶט,

פָּנָיו לְבֵנִים שְׂרוּפוֹת,

וְשַׁלְפּוּחִיּוֹת־דָּגִים עֵינָיו –

כֹּה מְשַׁנֵּן לְסֶגֶל מֵרֵעָיו:

אֶחֱזוּ לָנוּ מוּלִיּוֹת;

אֶחֱזוּ לָנוּ גַם קוֹלְיָס, כָּמוֹהוּ כִּבְשַׂר עוֹף,

אֶחֱזוּ לָנוּ גַם כְּחַלְנוּן לְחֵךְ פְּרִיצִים שֶׁיִּתְפַּקָּעוּ;

אַךְ מִכֻּלָּם דְּגֵי־חֶמְאָה, הַמּוּלִיּוֹת!

וְכָל הַשְּׁאָר –

גַּם לִוְיָתָן אִם בִּכְבוֹדוֹ יוֹפִיעַ,

הַשְׁלִיכוּהוּ חֲזָרָה הַיָּמָה

אֵין לָקוֹחוֹת הַיּוֹם לִי בִּשְׁבִילוֹ:

אָז הַשְּׁחָפִים דַּעְתָּם כָּלִיל נִטְרֶפֶת,

וּבִמְהוּמוֹת וּבִצְרִיחוֹת וּבְדוּ־קְרָבוֹת

עָטִים אֶל הַשָּׁלָל,

עוּט וְהַמְרִיא, גָּלוֹשׁ וְחוּג חוּגִים וְעוּט,

וְקַו לְקַו נִכְנָס וּמִשְׁתַּזֵּר,

עַד הַמְּהוּמָה מָחוֹל!

רְאֵה וּתְמַהּ,

אֵיךְ עִרְבּוּבְיָה הִיא עִרְבּוּבְיָה,

אַךְ עִרְבּוּבְיָה שֶׁל עִרְבּוּבְיוֹת הוֹפְכָה תִפְאֶרֶת,

וְאֶלֶף תֵּאוֹרֶמּוֹת מִזְדָּרְחוֹת־חוֹלְפוֹת

בְּהַנְדָּסָה שׁוֹטֶפֶת בָּאֲוִיר!

וְיוֹם נוֹטֶה,

וְהַגַּלִּים מֵתִים מֵרֹב בְּדִידוּת.

הַסִּיּפּון שָׁטוּף, הַכֹּל אָרוּז בָּעֹמֶק,

וְהַשְּׁחָפִים נָגוֹזוּ.

רְאֵה, שָׁם אַחֲרוֹנִים עָפִים בְּקַו לָבָן אָרֹךְ,

נִקּוּד־מַקֵּף, נִקּוּד־נִקּוּד־מַקֵּף,

אֶל עֵבֶר הַשְּׁקִיעָה:

סְפִינָה כִּבְדַת־מִטְעָן חוֹזֶרֶת לַנָּמָל.

---

נחל שׂורק

מאת

ישראל אפרת

“הֵתַלְתָּ בִּי, הֵתַלְתָּ!” – אַתְּ, דְּלִילָה,

דּוֹבֶרֶת כָּכָה? פְּעָמִים שָׁלֹש

מִשַּׁשְׁתִּי תּוֹךְ כַּפֵּךְ כָּזָב צָמֹג

וּפֶתֶן קָט גָּח מֵחֶבְיוֹן חָזֵךְ

לְהַכִּישֵׁנִי וְנָסוֹג נִכְלָם.

הַאֶקְרַע עַתָּה לוֹ סְגוֹר לֵבָב נָדִיב

יַעַן פְּתַנְתַּנֵּךְ הוּא הֶחָבִיב, אֶשַּׁק לוֹ

יַעַן לְחִישָׁה יִשָּׂא מִמֵּךְ אֵלָי?

אֻמְלָלוֹת! תָּמִיד אֶחָד נְהִי: שְׂנֵאתַנִי!

אֵי נֶזֶם, אֵי צָמִיד תֵּת לֹא נֹאבֶה,

אֵי עֹמֶס לֹא נִפְרֹק מֵעַל כְּתֵפְכֶן,

אֵי אֶלֶף אִישׁ לֹא נַךְ בַּעֲבוּרְכֶן?

• לֹא, כָּאן רָז חָמוּד, כָּאן תַּעֲלוּמָה גְנוּזָה,

אִם תֶּאֱהָבֵנִי הָבָה אֵלֶּה לִי. –

מַה טּוֹב שֶׁעוֹד יֶשְׁנָן נָשִׁים בְּעַזָּה

לָנוּם בְּחֵיקָן לֵיל וְעִם אוֹר שַׁחַר

לָלֶכֶת וּמַנְעוּל הַפְּנִים שָׁלֵם!

מָה אִכְפַּת לָכֶן הַתַּעֲלוּמוֹת שֶׁבָּנוּ?

מַדּוּעַ זֶה נִפְרֹץ שׁוֹבַךְ הַלֵּב

וְנִשְׁלַח כָּל הַיּוֹנִים עַד קִרְבַתְכֶן אֵלֵינוּ?

לָמָּה לֹא נִשְׁמֹר עַל הַגֶּשֶׁר הַקָּדוּם

שֶׁמִּשְׁנֵי חוֹפָיו גּוּפִים שְׁנַיִם עוֹלִים

וְרַק זְרוֹעוֹת קוֹדְחוֹת קְמוּרוֹת עַל פִּי תְהוֹם?

מַדּוּעַ אַהֲבַתְכֶן כְּמִלְחָמָה

וְתַצִּיגוּנוּ כְּאַחֲרֵי מָצוֹר

מְנֻפְּצֵי־חֵל וּשְׁבוּרֵי שַׁעַר וָדָלֶת?

לֹא, אַל בְּרָגְזֵךְ. שַׂחֲקִי נְדָבוֹת, כָּךְ,

לִפְתִי צַוָּארִי, וִיהִי מַגַּע זְרוֹעֵךְ

לְמַדּוּעַי מַעֲנֶה. רְאִי, רַק אַגָּדוֹת הֵן,

שִׂיחוֹת יָפוֹת עַל כֹּחַ בִּי שַׂגִּיא.

רְאִי, כְּכֶלֶב אֶתְרַפֵּק אֱלֵי שׁוֹקַיִךְ

מְדֻשַּׁן־עֹנֶג וַעֲצוּם עֵינָיִם.

אַךְ יֵשׁ אֵעוֹר, אֶנְעַץ בָּךְ אֶת עֵינַי,

וּתְמִיהָה כְּסַהַר תַּעַל בְּמֹחִי,

נוֹבַחַת: אַתְּ?

מָה אַתְּ? אוֹהֶבֶת אוֹ שׂוֹנֵאת? אוּלַי

אַחַד שָׁדַיִךְ נֹאד חַיִּים,

וְהַשֵׁנִי – מָוֶת?

אָז יָד אַרְגִּישׁ רֶכָּה תַּחֲלִיק עָרְפִּי,

וְחֹם אָפֵל בִּי יַעֲבֹר בְּרֶטֶט

וְעֵינִי תִרְאֶה אֶת פִּיךְ הַמִּתְרַטֵּב,

וּנְסוּךְ־שָׁכְרָה אֶצְנַח דֹּם לְצִדֵּךְ

וְאַדְבִּיק אֶת פִּי לַנֹּאד הֲכִי קָרוֹב…

עָיַפְתִּי קְצָת. רְאִי, אֲרִי הִנִּיחַ

עֲלֵי גַרְדֹּם בִּרְכֵּךְ רַעְמַת אִשּׁוֹ

וְעָצַם עֵינָיו. קְחִי אֶת מִסְפָּרַיִךְ

וְשִׁירִי שִׁיר רוֹעֶה גוֹזֵז צֹאנוֹ;

וּבְנוּחוֹ כָּךְ, רוֹעֵד מִקֹּר־פִּתְאֹם,

וְאוֹנָיו כְּמוֹ מֵחָבִית פְּקוּעָה יִזְּלוּ,

אוּלַי אָז רֶגֶשׁ־אֱמֶת רִאשׁוֹן תֵּדָעִי.

וּפָקַח אַט עַפְעַפָּיו וַעֲצָמָם,

וְאֶת אַחֲרוֹן תַּלְתַּל כֹּחוֹ יַפְקִיר לָךְ. –

לֹא, לֹא אָתֵל עַתָּה. נִצַּחְתִּנִי, חִידָה.

---

שׁח אדיב עלי

מאת

ישראל אפרת

מָוֶת שַׁח אָדִיב עָלַי

וְסָח: הָאֵט, אָחִי, הָאֵט.

(נִדְמֶה, תָּמִיד אָרַח עִמִּי,

נוֹטֵעַ פֶּלֶא בִי וּרְתֵת).

כִּי יוֹם עָלוּל לִהְיוֹת אַחֲרוֹן,

חִין הָרִאשׁוֹן עָלָיו הוּצַק.

כֹּה סָח, וַאֲנִי שְׁחוּז חוּשִׁים

כְּמוֹ אוֹרֵחַ מִמֶּרְחָק.

וּמְלֹא עוֹלָם רְחוּץ מָטָר,

וְאוֹר מֵאִישׁ וָנוֹף יִגַּהּ;

וְלָמָּה זֶה אוֹר זֶה סָבִיב

צוֹבֵט לִבִּי כְּמוֹ תוּגָה?

כָּךְ שְׁנֵי קוּרִים אֹחַז, אֶקְלַע:

חִדּוּשׁ וּפְרֹד, הִנֵּה וּכְבָר;

עַד בּוֹא הָרֶגַע וְיָדַי

רָפוֹת מִתְּפֹס עוֹד שׁוּם דָּבָר.

אָז סַךְ־הַכֹּל מֵעֵינַי יִזְרַח,

דִּמְעָה קְטַנָּה מוּל הַתִּקְרָה:

כָּל אַהֲבוֹתַי, כָּל פְּרִידוֹתַי –

וְאֵל אֶחָד שִׁיר זֶה יִקְרָא.

שער רביעי: הגיגים על ראשית ואחרית

מאת

ישראל אפרת

---

בלי קצוות

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת כְּרוּתוֹת קְצָווֹת

תָּבֹאנָה לְבִקּוּר

מְהֻדָּרוֹת וַחֲלָקוֹת

כְּבָאוּ זֶה עַכְשָׁו מִמָּנִיקוּר.

עוֹלוֹת עַד לְקִמְרוֹן

שָׁם מִתְעַגְּלוֹת הֵן וּנְסוֹגוֹת אֵי-שָׁם,

וְכָל אֲשֶׁר נִשְׁאָר מֵהֶן

רַק זֵכֶר לֶטֶף שֶׁל עָשָׁן.

וּלְבַב הַמַּחֲשָׁבָה דַוְקָא קָצֶהָ,

קְצֵה פַּח, בְּדַל תַּיִל מִנִּי פְּקַעַת,

הַשֶּׂרֶט בַּבָּשָׂר –

מַה מַּחֲשָׁבָה הִיא שֶׁאֵינָהּ פּוֹצָעַת?

---

האני צעקה

מאת

ישראל אפרת

פִּכְפּוּךְ דָּם חַם אֶל תּוֹךְ מַשְׁפֵּךְ,

וְאֵינְסוֹפִי,

וְעֹמֶק שִׁכָּרוֹן שֶׁל הֲוָיָה מִבַּעַד סְגוֹר עֵינַיִם –

פִּתְאֹם עוֹלָם,

וְקוֹל צוֹעֵק מִתַּחַת לַסַּכִּין:

אֲנִי! –

וּלְכָל חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם כּוֹאֲבִים צְדָדָיו

כְּמוֹ צְדָדָיו שֶׁל הַיָּרֵחַ.

וְאֵין חַוָּה עוֹלָה מֵחֶתֶךְ זֶה,

וְאֵין פִּצּוּי.

---

תשבֹרת

מאת

ישראל אפרת

תִּינוֹק חוֹשֵׁב לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ,

אַךְ כָּל גוּפוֹ אִתּוֹ בְּרֶטֶט.

וְאַט אַט נִקְרָשׁ הַגּוּף,

הַכֹּל נָסוֹג אֶל תָּא מִמַּעַל –

וּמַה שְּׁקִיפוּת, מַה בְּהִירוּת!

כְּתִילֵי זָהָב בְּתוֹךְ אַדְווֹת הַמַּיִם

בַּצָּהֳרָיִם.

כָּךְ בָּא אָדָם אֱלֵי שְׁלֵמוּת הָגִיג,

אַךְ הַהוֹגֵג עַצְמוֹ –

אֵיךְ כָּל הַפִּילוֹסוֹפִים עֲצוּבִים! –

הוּא שְׁלִישׁ וּרְבִיעַ.

---

על ההר

מאת

ישראל אפרת

עַל הָהָר הַטּוֹב

מִתְהַלֵּךְ תִּינוֹק עֲצוּם עֵינַיִם

וְרוֹעֶה.

וּמַלְאָכִים וְשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ

כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים –

פִּתְאֹם יֶחֱרַד וְיִלָּפֵת.

הָהּ מַה זְּוָעוֹת

יוֹדֵעַ הַתִּינוֹק עֲצוּם הָעֵינַיִם

עַל הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלָּבָן!

---

ממיצר

מאת

ישראל אפרת

בְּרֶדֶם, בִּסְגִירוּת,

בְּגַן נָעוּל שֶׁל כָּל גּוּפִי,

בָּאת אֵלַי וַתַּהַפְכִי פְּנִימִי הַחוּצָה,

קָרַעַתְּ חַלּוֹנוֹת גְּבוֹהִים וָאֶעֱמֹד

מִשְׁתָּאֶה לִקְרַאת אֱלוֹהַּ.

עִמְדִי נָא מִנֶּגֶד גַּם עַכְשָׁו,

הֲיִי סְמוּכָה בְּקָרְאִי אֵלֶיךָ

מֵעִוָּרוֹן, מֵרֶדֶם, מִסְּגִירוּת,

מִתָּפְתֶּה נָעוּל שֶׁל כָּל גּוּפִי –

הוֹ אַתְּ אֲשֶׁר תְּרוֹקְנִי לְמַעַן תְּמַלֵּאִי.

---

חוה

מאת

ישראל אפרת

הֲרַק אַחַת מִנִּי צְלָעַי?

אֶת כָּל חַיַּי

נוֹתֵן הָיִיתִי לְעַצֵּב חַיַּיִךְ,

וּמְאוֹר עֵינַי לְתוֹךְ עֵינָיִךְ.

אַךְ יֵשׁ וּמוּל דְּמוּתֵךְ אֶעֱמֹד, אֶתְמַהּ:

שֶׁלִּי, שֶׁלִּי,

צַלְעִי!

וּבְכָל זֹאת, מִי אַתְּ, מָה?

וְעַל פִּצְעִי נוֹשְׁבָה צִנָּה,

וְאַתְּ כָּל כָּךְ קְטַנָּה

מִכְּדֵי מַלֹּאת

הַחוֹר פָּעַרְתְּ בִּי עִם עֲלוֹת.

---

קדושים

מאת

ישראל אפרת

קְדוֹשִׁים קוֹנִים בַּתֹּפֶת

מָר-דְּרוֹר וְכָל מִינֵי רִקְמָה –

כָּל חֵטְא עֲדִין הַזַּן.

קְדוֹשִׁים פּוֹרְעִים בַּתֹּפֶת

בְּמַטְבְּעוֹת לֻטְּשׁוּ עֲלֵי גַּלְגַּל

תַּחַת נְטָפִים שֶׁל דֶּמַע.

קְדוֹשִׁים בַּלֵּיל עוֹטִים רִקְמָה

וּמִתְבַּשְּׂמִים בְּתַמְרוּקִים –

וְהַשְּׁחָקִים לָהֶם לְתֹפֶת.

---

אפוקליפסה

מאת

ישראל אפרת

בְּטֶרֶם עוֹלָם יֵעָלֵם

יַתְחִיל לְהַפְסִיד מַמָּשׁוּת;

אַט יִשְּׁרוּ מְמַדִּים מְמַדִּים

אֶל חֵיק הַמֵּמַד הַפָּשׁוּט.

וְאָדָם יִתְעוֹרֵר בִּדְמִי לַיְלָה:

מַה נָּפַל, בַּחֲבָט שֶׁכָּזֶה?

וְעִם בֹּקֶר יִגַּשׁ לַחַלּוֹן:

אֵיךְ הוֹלֵךְ הָעוֹלָם וְרָזֶה!

עַד הַכֹּל כְּפָרֹכֶת בָּצִיר

יֵעָשֶׂה מְשֻׁטָּח וְרָדוּד,

רַק תִּפְאֶרֶת תְּלוּיָה כְּמוֹ לַהַט,

וְרֵיחַ אֱגוֹז וּבַלּוּט.

אָז יִפַּח אֱלֹהִים בַּתִּפְאֶרֶת –

לֹא יָדוּעַ אִם יֵבְךְּ אוֹ יִשְׂחַק –

וּקְרָעִים אֶל כָּל צַד יִתְעוֹפֵפוּ,

מַלְאָכִים יִתְעַטְּשׁוּ בַּמֶּרְחָק.

שער חמישי : שירים משמיים

מאת

ישראל אפרת

---

שירים משמיים

מאת

ישראל אפרת

שירים משמיים

מאת

ישראל אפרת

---

פֶרֶק אֶחָד

מאת

ישראל אפרת

א

כִּבְדֵי לַיְלָה עָלִנוּ לַתָּ הַמּוּאָר, קְשׁוּרִים גּוּרָלִית אַךְ כָֹּל שִׂיחַ קָטוּעְַ;

בּלֵּב עֶרֶב חַג עִם רֶטֶט פּחָדִים,

כִּי אֵי סַף הֵיכָלוֹת בּוֹ עוּלִים בְּלִי זַעזוּעַ?

וְעוֹד אָנוּ תוֹהִים צוֹפִים לאָחוֹר,

סָתְמוּ אֶת הַדֶּלֶת;

וּדְפָנוֹת הִשְׁתַּלְכוּ בִּצִמְרוּר לְהֵרוּם

מֵאֲדָמָה הַלוֹפְתָה כְּמוֹ אִמָּא אוֹ כֶּלֶא.

אָז נַעֲרָה צְעִירָה כִּסְתָה כָּל נוֹסֵעַ

שְׂמִיכַת צֶמֶר כּחֻלָּה, וְכַר קָט צְחַרְחַר

תָּחַבָה מְרַאֲשׁוֹתָיו, עָשׂתָה אֲפֵלָה –

וְיִשְׁנוּ יְלָדִים, דּוֹחֲקֵי הַמָּחָר!

נַגְבִּיהַּ עוּף, אַךְ בְּכֶרֶם הַלֵּיל

יֵשׁ עִנְּבֵי הִרְהוּרִים שֶׁמּוּטָב לֹא לִטְעֹם…

הַתָּא הִתְמַלֵּא חֲמִימוּת רְדוּמָה,

וָאַצְמִיד אֶת עֵינַי לָאֶשְׁנָב וְתַתְּהוֹם.

ב

תַּשְׁבֵּץ רְחוֹבוֹת נִמְתָּחִים, מִצְטַלְבִים, עמוּדֵי פָּנַסִּים מוּאָרִים טוּר מוּל טוּר;

כְּמָלוֹן מְפֹאָר, כָּל שַׁמָּשׁ עַל כַּנוֹ

בִּתְכֵלֶת וּבִזְהַב הַכִּפְתוּר.

אַךְ רְאֵה, הֵם עוֹמְדִים עַל כִּנָּם וְנָמִים:

הַפֻּנְדָּק נֶעֱזָב, דְּלוּק נֵרוֹת וְנֶעֱזָב;

שְׁעָרִים עוֹד פְּתוּחִים לְכָל צַד, אַךְ לְמִי?

אֲנַחְנוּ הָיינוּ סוֹפֵי אֻשְׁפִּיזָיו.

ג

עַזָּהֹ־עֲגֻלָּה הַלְבָנָה עַל גְּבָעוֹת

וּבְקָעוֹת שֶׁל עָבִים. יְשִׁימוֹן חִוַרְיָן.

וּרְאֵה, שָׁם בַּכּוּךְ, בּמָקוֹם זֶה עָגוּם,

פְּנִינִים עַל פְּנִינִים אֵין עֲרֹךְ לְשָׁוְיָן.

אֲרוֹנוֹת שֶׁל פְּנִינִים – כָּל הַבַּז בָּזְזוּ

מֵחֲזֵה אֲדָמָה כָּל אַלִּים וְשָׂטָן;

לוּ יָכֹלְנוּ לָסֹב וּלְהַצִּיל מְלֹא חָֹפְנַיִם שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה וּלְהָשִׁיב לִגְבִרתָּן!

הִיא תֵעַד עֶדְיָה וְנִרְאֶה שׁוּב יָפְיָהּ עֵת תֵּלֵךְ מַעֲדַנּוֹת לְחֻפּת אָבְדָנָהּ. –

לֹא, שׁוֹתְקוֹת עַל סוֹדָן הַגְּבָעוֹת הַחִוְרוֹת, וְזוֹרַחַת עַזָּה וְרוֹגְזָה הַלְבָנָה.

ד

הַסַּהַר הוֹלֵךְ וּמַחְוִיר, וּמִלְּמַטָּה

מַרְבַד אַפרוּרִי וְצוֹנֵן מְשֻׁטָּחְ;

וּבַתָּוֶךְ תְּקוּעָה בּוֹ נוֹצָה אֲדֻמָּה –

אוּלַי שָׁם כַּדוּר אֲדָמָה נִתְלַקָּח?

לֹא יָדַעְתִּי אַמַּאי, כָּל הַלֵּיל הֲגיגַי רָצִים בְּעִגּוּל רַק אֶחָד אוֹ אֶלִפְּסָה;

וְגַם נוֹצַת הַזָּהָב מִנִּי עוֹף הַשַּׁחֲרִית

כּוֹתְבָה לְעֵינֵי מְגִלָּת אַפּוֹקָלִיפְּסָה.

ה

וּבַתָּא מִתְפַּנְּקִים הַנּוֹסְעִים בִּשְׁנָתָם,

וַחֲלוֹם מְטַרְטֵן עַל חָטְמָם הַמְחֻדָּד,

עַל דֶּרֶךְ צוֹנְחָה בּקִמְרוֹן מֵאֲוִיר,

וּבַיִת נִפְתָּח לְאָדָם שֶׁנָּדָד.

לֹא, הַדֶּרֶךְ נִתְּרָה מֵהָעֹז שֶׁקְּמָרָהּ

וּזְקוּפָה הִיא חָפְשִׁית, וְלָעַד כֹּה נַמְרִיא

בְּלִי לְאָן, בְּלִי מֵאַיִן – אאָבָק פּוֹרֵחַ שֶׁיָּבוֹא וְיַדְמִיעַ עַפְעַף אֱלֹהִי.

---

פֶּרֶק שֵׁנִי

מאת

ישראל אפרת

א

שַׁחֲרִית קְצָרָה שֶׁל פַּת וְקַרְקַע,

וְהָעוֹף הַפִּלְדִי שׁוּב כִּנְּסָנוּ וָמָשׁ;

וְגַבְהוּת רַעֲנַנָּה שֶׁל כָּחֹלֹ־צְחַרְחַר

מִלְאָה אֶת הַתָּא חוּשׁ שָׁמַים מַמָּשׁ.

הַחַמָּה בְּלִי רִיסִים, מִסָּבִיב שַׁישׁ שַׁיִשׁ,

וּמִתַּחַת רַגְלֵינוּ לִבְנַת הַסַּפִּיר;

כָל שֶׁעֵינֵינוּ חָזוּ עֲצוּמוֹת

נִצּב מוּל עֵינַיִם פּקוּחוֹת כֹּה בָּהִיר…

וַאֲנִי טַס בְּרַחֲבֵי הֵיכָלוֹת עֶלְיוֹנִים,

מֵהֵיכָל לְהֵיכָל דֶּרֶךְ קִיר וְחוֹמָה,

אוֹ עוֹלֶה תּוֹךְ סִפּוּן אוֹ יוֹרֵד תּוֹךְ מַרְצֶפֶת,

הַכֹּל לִי נִפְתָּח כְּמוֹ מַרְאֶה שֶׁל בְּלִימָה…

ב

הִנֵּה בֵּית הַיוֹצֵר: אַנדֲּרְטוֹת וּפְסָלִים

תְּלוּיִים בְּזִיוָם הַשִּׁישִׁי עַל כְּחַלְחַל.

פֹּה עֲמִיר שִׁבֳּלִים, שָׁם סַדָּן וְנַפָּח,

וּפָה עִם עֲמוֹן מְשֻׁרְבֶּבֶת הַכְּחָל.

וְתִינוֹק מְאַלֵּף סוּס פָּרוּעַ זָקוּף,

וּמֹשֶׁה עִם זְקָנוֹ וּמִצְחוֹ הַמֻּקְרָן,

וּנְשָׁמוֹת כֹּה דַקּוֹת כִּנְשִׁימָה לְבָנָה,

כְּרִפְרוּף הִינוּמָה, עַד תָּחוּשׁ רַק עָבְרָן.

ג

וּמִלְּמַטָּה עָמֹק, דֶּרֶךְ שְׁלֹשָׁה רְקִיעִים

יָם חָלָק כְּמוֹ לוּחַ צִפְחָה שְׁחַרְחֶרֶת,

רַק רֶשֶׁת קְמָטִים עֲנֻגִּים מִתְחַתְּנִים

בַּאֲלַכְסוֹן כְּמוֹ בִּטְנַת הָאַטְלַס שֶׁל אַדֶּרֶת.

אֵין סַעֲרַת הַגַלִּים, אֵין זִנּוּק דְּכָיִים,

פֹּה וְשָׁם רַק שֶׂרֶט לָבָן פְּנִינִי,

בְמַחַט דַקָּה עַל הַלוּחַ, יָעִיד

עַל שְׂפָתַיִם קוֹצְפוֹת וּמַאֲבָק אֵיתָנִי.

ד

וּמַרְאוֹת חִישׁ חוֹלְפִים עַד כִּמְעַט וְהָעַיִן

נֶהְפְכָה עַל צִידָהּ מֵרָדְפָם, אַךְ נִפְלֶטֶת

אַנְחַת רְוָחָה מֵהַלֵּב הַסָּכָל

עֵת עָמֹק מִתַּחְתֵּינוּ נִגְלֵית הַיַּבֶּשֶׁת.

רִאשׁוֹנָה הָאִיִּים – הֵ דְּגֵי הָרְקָק,

וּזְנַב הַלְטָאָה הָאוֹרֶבֶת לְרֶמֶשׂ,

וְעוֹרוֹת זְהֻבִּים שֶׁל שׁרְצֵי בְּרֵאשִׁית

שְׁטוּחִים עַל הַיָּם לְהִתְיַבֵּשׁ בַּשֶּמֶשׁ.

אַךְ הִנֵּה הַיַּבֶּשֶׁת עַצְמָה מִזְדַּקֶּפֶת,

תּוֹשִׂיט אֶל הַיָּם אֶת כַּפָּהּ הַכְּתַמְתֶּמֶת

נְצוּצַת יַהֲלוֹמִים. – לְבִיאָה, יוֹם יָבוֹא,

וְאֵיךְ תֶּחֱזַק צִפָּרנֵךְ בְּאֶצְבָּע מְיֻהֲלֶמֶת?

ה

שְׁחֻמִּים וִירֻקִּים, כְּתֻמִּים וִירֻקִּים,

נְסָרִים מְרַצְּפִים אֲדָמָה,

כְּמְנַעַנְעִים שֶׁל פְּסַנְתֵּר אוֹ נִימִים שֶׁל עוּגָב –

פַּרְקֶט מַה מַּרְהִיב! וּמַה שִּׁיר בִּדְמָמָה!

שׁוּר, בָּתִּים צְפוּפִים כְּאבְנֵי דוֹמִימוֹ –

כַּפְתּוֹרִים נוֹצְצִים אֲדֻמִּים וּלְבָנִים,

בָּתִּים קְטַנְטַנּים עִם כְּתָלִים וְגַגּוֹת

שֶׁל לֶחֶם זַנְּבִיל כִּיסוּי סֻכַּר־צִבְעוֹנִים.

יְלָדִים יְקָרִים! הַמְכַשֵּׁפָה הַזְּקֵנָה

עוֹדֶנָּה אוֹרֶבֶת אֵי שָׁם בְּכַפְתּוֹר

לְצוּדְכֶם וּלְזוּתכֶם עַד תִּשְׁמַן הָאֶצְבַּע

וְיָשֶׁר לַתַּנוּר! אֵי מַחְסֶה? אֵי מִסְתּוֹר?

ו

וְהִנֵה אֲדָמָה חֲרֵבָה מְסֻלַּעַת

וּצְלָלִים שְׁטוּחִים כְּשִׁלְדֵי אָדָם

עַל תְּלִיָּה,

שׁוּרוֹת זוֹ מוּל זוֹ שֶׁל תְּלִיּוֹת,

וְתוֹעָה בַּדְּמָמָה הַשִּׁמְשִׁית קוֹל נָדָם. –

ז

עֵינִי שְׁחוּזָה וְחוֹתְכָה כִּבְקַדַּחַת

תָּאֳרֵי הַמַּרְאוֹת, וְכָל מַרְאֶה מְלֻבָּן.

רְאֵה, שְׁלֹשָׁה נְשָׁרִים כְּחַלְחַלִּים

עָּל אֶחָד בִּרְקִיעוֹ, וַאֲנִי עַל גַבָּם.

כָּל אֶחָד אַדִּיר וְחָפְשִׁי, מִי יוּכַל

וְיַגִּיד בְּאֵי־שַׁחַק הוּא צֵל אוֹ עַצְמִי?

וְהַכֹּל כְּמוֹ תוֹךְ מַיִם שְׁקוּפִים אוֹ שְׂרוּפִים

עַד נִשְׁאָר רַק רַעְדָּם, הַהִבְהוּב הַמֵימִי.

לוּ נָעַצְתִּי קָנֶה בָּרְקִיעִים הַשְׁלֹשָׁהֻ,

אֵיךְ נִפְתַּל, הִשְׁתַּרְשֵׁר! כָּךְ נִפְתֶּלֶת עֵינִי

כֹּה חִישׁ עַד אֵין חָשׁ, עַד תִּפְגַּע בַּמָּקוֹם

וְלַהַב אֶחָד מִתְנַשֵּׁק עִם שֵׁנִי.

---

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

מאת

ישראל אפרת

א

מִי יוֹשֵׁב עַל הַחֹד שֶׁל כְּנָפִי בְּתַכְרִיךְ

שֶׁל יָוָן, וּזְקָנוֹ שֶׁל סוֹקְרַט? הַס, הוּא סָח:

''אוֹמְרִים, בְּדוֹנָג לִי הִדְבַּקְתִּי כְּנָפַי,

וְחַמָּה הֱמִסָּתַן. הֲנוֹאַלְתִּי כָּל כָּךְ?

תּוֹךְ תּוֹכִי חֶלְבִּי וּבְדָמִי טִפַּחְתִּין, עַד בָּא יוֹם וְחָרְגוּ וֶהֱנִיפוּנִי אִתָּן;

אַךְ גֵּוִי הָיָה דַל מִלָּרוּץ בְּרִתְמָה

עִם סוּפָה. אָז נִתְּקוּ וּפָרְחוּ לְבַדָּן.

''עַכְשָׁו שְׁתֵּי כְּנָפַיִם עָפוֹת כְּשׁוֹאָה,

נִתְקָלוֹת בְּכּוֹכָב – יַשְׁאִירוּהוּ הָרוּס,

אוֹ דוֹפְקוֹת בְּאֵימָה עַל שְׁעָרִים לְלֹא בִין,

אֵי־שָׁם שׁוֹכֵב בִּיגוֹן אִיקָרוּס".

ב

שְאִלְתִּיו בִּתְמִיהָה: לָאָדָם הַתַּחְתִּי

כָּל שְׁחָקָיו הֵם מֵעָל, שָׁם דָּבָר לֹא יִבְגֹּד;

אַךְ בָּרֶגַע רַגְלָיו עוֹזְבוֹת אֲדָמָה,

הֲרֵי מַתְחִיל לְהַפְסיד סְכוּם שָׁמָיו הַקָּדְקֹד.

עִם כָּל עֲלִיָּה שֶׁל אָדָם הָעוֹלֶה

צוֹנֵחַ אַחַד הַשְׁחָקִים אֶל תַּחְתָּיוְ;

כֵיצַד יִזכֶּה הָאָדָם לְעוֹלָם כְּטַלִית שֶׁל תְּכֵלֶת לִהיוֹת מְעֻטָּף?

וְרָקִיעַ הוּרַד – כְּבָר רָקִיעַ אֵינו, וּמִשְׁעַן אֲדָמָה – זֶה אֵין בּוֹ בִּכְלָל;

לָמָּה אָדָם יִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת

נִדּוֹן לִתְלִיָּה בְּאֵינְסוֹף הֶחָלָל?

ג

הוּא גֵרַד זְקָנוֹ: "כֵּן, הָיִיתִי רִאשׁוֹן,

אַךְ הַלָּלוּ, נִינַי, לִי דְמוּתָם קְצָת זָרָה.

אַלְפֵי הַשָּׁנִים הָאָדָם הָיָה עַיִן,

וְהָעַיִן מִסְגֶּרֶת לִמְלֹא הַיְצִירָה.

"הִיא נִפְקְחָה בְּיָוָן, הִיא הוּנְפָה בְּסִינַי,

כֹּהֶנֶת הָיְתָה מִשְׁתַּחֲוָה עַל הַסַּף;

וּפִתְאֹם וַיִּתְאַו לַהֲרֹס, לְהַגִּיעַֻ, לִמְדֹּד בְּרַגְלָיו מֶה הָיָה בָּעַפְעַף.

"וּרְאֵה, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בּא, הַמָּקוֹם מִתְעוֹפֵף מֵאִתּוֹ מֵאִתּוֹ מְבֹעָת וּמְצֹעָק;

וְהוּא נוֹפֵל בּקְרָעִים… הֲתָבִין?…" פָּקַחְתֶּי עֵינַי, חִפַּשְׂתִּיו, הוּא חָמָק.

---

פֶּרֶק רְבִיעִי

מאת

ישראל אפרת

א

נִמְנְמוּ אַרְנָבוֹת לְבָנוֹת עַל נָהָר כְּחַלְחַל,

כָּל אַחַת עַל צִלָּהּ, וְסָבִיה אוֹר וָשֶׁקֶט;

פִּתְאֹם הִתְחִילוּ צָפוֹת אַט קָדִימָה,

וְצִלָּן צָף תַחְתָּן בְּכִוּוּן שֶׁכְּנֶגֶד.

וּבְעוֹד אֲנִי תֵמַהּ: מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה?

נִפְתְּחָה הַתְּהוֹם רֶגַע קָט כְּקַלַּחַת

וְנָפְלוּ לְעָמְקָהּ אַרְנָבוֹת לְבָנוֹת,

וָאֶרְאֶה מַה קְּרוּם דַּק מִתְמַתֵּחַ עַל פַּחַד.

ב

וַעֲנָנִים נִצְטַנְפוּ וְזֹרְקוּ עַל פָּנֵינוּ,

וַתְּהִי תֹהוּ אָפֹר;

נִתְרַטֵּט הַמָּטוֹס וְהִתְחִיל מְמַגַשֵּׁשׁ

וְעוֹלֶה וְיוֹרֵד: אֵי הַדֶּרֶךְ? אֵי אוֹר?

וּבַלֵּב תְּהִיָּה: הֵן תָּמִיד מְנַצַּחַת

זוֹ מַלְכָּה בְּלִימָה;

כְּעַכָּבִישׁ מִסִּתְרוֹ כֵּן תּופַע תְנַשֵּׁק

קָרְבָּנָהּ עַד סוֹפוֹ וּתְתַקֵּן אֶת חֶרְמָהּ.

וַעֲנָנִים עוֹד בָּאִים

לִרְבָבָה, אַךְ אֲנִי

חוֹתֵךְ וּמְפַלַּח

בִּכְנָפֵי־סַכִּינַי יַרְכֵיהֶם, שׁוֹקֵיהֶם –

מִי יֵדַע כַּמָּה דַם־עֲנָנִים כְּבָר קֻלַּח.

שער ששי: קין

מאת

ישראל אפרת

---

קין

מאת

ישראל אפרת

(מתוך אלגיות בראשית)

א

מִכָּל צַד נָהֲרוּ הַחַיּוֹת חֲגִיגִית לָשִׂמְחָה:

הָאַרְיֵה שֶׁפָּנָיו קְלָף סוֹמֵר וְנָמֵר – אֵשׁ וּפָז,

וְגִ’ירָפָה עִם גְּרוֹן הַמִּגְדָל חֱבְּרָה מְטֻלְֶּתֶת,

עַד אוֹתָהּ בַּרְוָזָה מִתְנוֹעַעַת לִצְדָדִין כִּסְפִינָה.

גַּם גְּדוּדִי מַלְאָכִים צָבְאוּ עַל כָּל עֵץ וְנָתִיב.

וְחַוָּה יָשְׁבָה בְּפִתְחָה וְקִבְּלָה אֶת אוֹרְחֶיהָ

בְּתוֹדָה וּבְנִמּוּס: וּלְוַאי גַּם לְחַג שִׂמְחַתְכֶם!

הִבִּיטָה לָרַךְ הַנּוֹלָד שֶׁעָמַד לְיַד בִּרְכָּהּ

וְסִפְּרָה בְּגַאֲוָה: הָיִיתִי לְבַדִּי בַּשָּׂדֶה.

וּפִתְאֹם נִתְגַּלְגֵּל אֶל חֵיקִי, לֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן.

וּרְאוּ, אֵיךְ פָּנָיו זְרוּחִים כֵּאלֹהִים!

אֶקְרָא שְׁמוֹ קַיִן,

כִּי קָנִיתִי אִישׁ אֶת אֲדֹנָי.

וְהָלְכוּ הָאוֹרְחִים מִשְׁתָּאִים. רַק אוֹתָהּ בַּרְוָזָה

הִתְנוֹעֲעָה וַתְּגַרְגֵּר בְּלִגְלוּג: נִתְגַּלְגֵּל אֶל חֵיקָה!

הַצְּנוּעֶה!

וַיְהִי קַיִן חֲבִיב עֶלְיוֹנִים וּמַחְמַל תַּחְתּוֹנִים,

וְלִבּוֹ כְּפָנָיו מָלֵא אוֹר;

עַד הִגִּיעַ הַיּוֹם הָאָפֵל, וְאָדָם וְחַוָּה

צָעֲדוּ בְּנַעֲלָיִם גְּדוֹלוֹת וּזְעוּפוֹת לִישִׁימוֹן,

וְקַיִן הַקָּט הוּבַל בָּאֶמְצַע בֵּין שְׁנֵיהֶם

הִבְרִיג אֶת גְּרוֹנוֹ וְנֶהְרַג לְאָחוֹר, לְאָחוֹר.

וַיְהִי בָּא אֶל מִקֶּדֶם לַגַן וְיוֹשֵׁב

מוּל יָפְיָם הָאָיֹם שֶׁל כְּרוּבִים,

צוֹפֶה בְּעֵינָם הַפְקוּחָה עֲגֻלָּה לְלֹא רִיס,

אוֹרִי וְתָמֵהָ תְּחִלָּה, אָז כָּבֵד וְעָכוּר,

מַעֲרָכָה שֶׁל אִלְּמוּת מוּל אִלְּמוּת, מִתְפָּרְדוֹת לְעֵת לֵיל

וְנִפְּגָּשׁוֹת מִמָּחֲרָת בְּהֶתְרֵס לֹא נִכְנָע,

עַד הֲגִיג־חַלָּמִיש בּוֹ זִנֵּק: גַּן־עֵדֶן אַחֵר,

שׁוּב יֵלַךְ בּוֹ אָדָם עִם אֱלוּהַּ לְרוּחַ הַיּוֹם,

מְלֻוֶּה מֵאַחֲרָיו דּוּכִיפַת וְטַוָּס בֵּין בְּרוֹשִׁים,

שׁוּב יֵלֵךְ בּוֹ אָדָם עֲצוּם הָעֵיַנִים

בָּאֲוִיר כֻּלּוֹ אֹפֶל וָפָז,

שׁוּב יֵלֵךְ בּוֹ אָדָם לְלֹא זוּז מִמְקוֹמוֹ

כִּזְמַן תּוֹךְ הַנֵּצַח.

וּמַה זֶה גַּן־עֵדֶן?

תְּשׁוּקָה?

שַׁלְהֶבֶת רוֹקֶדֶת בָּיַּעַר,

טוֹרְפָה וּמִגָרֵֶמֶת?

לֹא, זֶהוּ שְׁאוֹל.

אוֹ שְׂבִיעָה?

לְטָאָה בַּחַלוֹן הַמּוּאָר שֶׁבָּלְעָה עָשׁ דָּשֵׁן

הוֹפֶכֶת זָנָב לְעוֹלָם וּמְלֹאוֹ,

וּנְסִיגַת דֹּב זָקֵן לִמְאוּרָה לִשְׁנַת חֹרֶף?

לֹא זֶהוּ הַמָּוֶת.

גַּן־עֵדֶן הוּא אוֹתוֹ הָאֲוִיר כֻּלּוֹ אֹפֶל וָפָז,

מְקוֹם הַכֹּל מְחֻבָּר וְנֶאֱחָז עִם הַכֹּל

וּמַאֲוַי עִם מִלּוּי וּמִלּוּי עִם מַאֲוַי,

הַצָּמָא עִם שְׁתִיָּה וּשְׁתִיָּה עִם צָמָא,

פֶּלֶג חַם וְלָבָן בֵּין שְׂפָתַיִם וְשַׁד.

הַאִם הוּא עֵץ הַדַּעַת?

הַדַּעַת הִיא עֵדֶן חָלַף,

מַחֲרֹזֶת פְּנִינָה עַל פְּנִינָה שֶׁל חָלַף, שֶׁל דִּמְעָה.

גַּן־עֵדֶן הוּא דַעַת לִפְנִים מִכָּל דַּעַת,

הַנֵּר הַדּוֹלֵק עַל הָרֹאש כְּשֶׁהַפֶּה בַּטַּבּוּר;

זֶהוּ עֵץ הַחַיִים הַסּוֹכֵךְ וְחוֹבֵק,

וְחָלַף אוֹ קָרֵב לֹא יִפְלֹשׁ לַיַהֲלוֹם הַיָרֹק

שֶׁל הָרֶגַע תַּחְתָּיו.ֹ

וַיְהִי קַיִן עוֹבֵד אֲדָמָה, עובד אדמה,

עוֹקֵר טְרָשִׁים מִמְקוֹמָם וְזֹוְרְקָם כִּרְעָמִים,

וּמַלְאָכִים מְמֻשְׁקָפִים הֵבִיאוּ לוֹ כָּל זְנֵי זְרָעִים,

עַד הִתְחִילוּ אַט אַט עֲרוּגוֹת מוֹרִיקוֹת בִּישִׁימוֹן,

וְעָלָה גַּן חָדָש וְעֵץ הַדַּעַת בְּתוֹכוֹ,

מִפִּרְיוֹ אָכַל וְקוֹל לֹא גָעַר אַיֶכָּה,

וְאָדָם וְַחָּוה הִסְתַּכְּלוּ וְדָמְעוּ וְשָׂמְחוּ,

אַךְ עֵץ הַחַיִּים, הַסוֹכֵךְ וְחוֹבֵק, לֹא עָלָה.

ב

הוּא שָׁמַט בִּמְבוּכָה אֶת כַּפָּיו הַפְּרוּשׂוֹת:

רְאֵה, אֵיךְ עֲשַׁן מִזְבְּחִי מִתְעַקֵּם, מִתְפַּתֵּל,

כְּמוֹ אָדָם בְּמַכְאוֹב,

כְּמוֹ יָדַיִם גֵּרְשׁוּהוּ מִמַּעַל לְכָל הָרוּחוֹת,

אַךְ לֹא מַעְלָה, לֹא מָעְלָה,

וְשֶׁל אָחִי – הַשְּׁחָקִים הַזַּכִּים נִפְתְּחוּ לִקְרָאתוֹ

וּכְתָמָר יִתְאַבֵּךְ.

מַה חֶטְאִי, אְלֹהִים, כִּי סָגַרְתָּ מְרוֹמִים בפני?

אֲנִי עוֹבֵד אֲדָמָה, נֶאֱבָק עִם טְרָשִׁים וְדַרְדַר,

נוֹטֵעַ גַּן־עֵדֶן אַחֵר בִּמְקוֹם זֶה הָאָבוּד,

בְּלִי עֵינָם הַפְּקוּחָה שֶׁל כְּרוּבִים. בְּלִי פְּחָדִים בְּלִי מָוֶת.

וּקְדוֹשֵׁי מָלְאָכֶיךָ עַצְמָם זְרָעִים לִי הֵבִיאוּ,

וְהַכֹּל נִתְלַבְלֵב בְּגַנִּי וּפֵרוֹת מַבְשִׁילִים,

וּמַדּוּעַ רַק עֵץ הַחַיִּים מְלֵא קוֹצִים וְשָׂרוּף,

מְשֻׂכַּל זְרוֹעוֹת כִּצְעָקָה אוֹ כִּצְחוֹק פָּרוּעַ,

וְכָל מְטַר הַשָּׁמַיִם מַדּוּעַ רַק בּוֹ לֹא יִגַּע,

רַק אוֹתוֹ לֹא יַפְרִיחַ?

וּבַצַּר לִי בָּאתִי עָדֶיךָ –

וַאֲנִי הָרִאשׁוֹן, כִּי הֶבֶל אָחִי בָּא אָחֲרַי –

וּבְיָדִי שְׂעוֹרָה וְחִטָּה וּפֵרוֹת אֲדָמָה,

מְלֹא טֶנֶא עָמָל,

וְלָמָה תַּשְׁלִיךְ אֶל פָּנַי מִנְחָתִי הַיְרֻקָּה?

הַאֻמְנָם רַק קָרְבַּן הַדָּמִים לְאַפֶּךָ נִיחוֹחַ?

מַה מִּמִֶּנִּי תְבַקֵּשׁ, אֱלֹהִים? דַּבֵּר אִתִּי שׁוּב.

הָיִינוּ כָּל כָּךְ קְרוֹבִים, הִתְהַלַּכְנוּ יַחְדָּו

לְרוּחַ הַיּוֹם, וּמַדּוּעַ רָחַקְתָּ מִמֶּנִּי?

לָמָּה זֶה הִסְתַּגַּרְָּת בְּזִיו הַשְּׁחָקִים כִּשְׂמָמִית

אֵי־שָׁם בִּקְצֵה רֶשֶׁת קוּרֶיהָ, צוֹפָה וְאוֹרֶבֶת,

וְרַק בְּבוֹא עֵת לְהַתְקִיף הִיא מוּפָעַל?

מַדּוּעַ שְׁמָמָה זוֹ חוֹרֶכֶת עֵינַיִם בַּתָּוֶךְ?

ג

בֵּית כְּנֶסֶת קָטָן בָּשָּׁמַיִם, כְּתָלָיו עֲנָנִים

אַט צָפִים וּפוֹתְחִים נְקָרוֹת וּבוֹרוֹת אֶל הַתְּכֵלֶת.

יוֹשְׁבִים מַלְאָכִים בֵּין תַּנּוּר לְשֻׁלְחָן וְעֵינֵיהֶם

לַמֶרְחָק, הַשָׂטָן מְעֻמָּד מְעַיֵּן בַּסֵּפֶר.

מלאך אחד:

עַל כַּדּוּר אֲדָמָה הַשָּׁעָה כְּבָר שְׁקִיעָה. הַבִּיטוּ,

הֵם יוֹשְׁבִים תַּחַת עֵץ, שְׁנֵי אַחִים יְחִידִים בְּתֵבֵל.

שני:

נִרְאִים נֶאֱהָבִם וּנְעִימִים, וְאוּלָם כָּל הַיְקוּם

עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם מְאֻזָּן עַל חֻדּוֹ שֶׁל מַחַט

מְבַקֵשׁ רַחֲמִים

שלישי:

רְאוּ, אֵיךְ פְּנֵי קַיִן חָשָׁכוּ,

אֵיךְ עֻנּוּ וְשֻׁנּוּ הֲגִיגָיו שֶׁמָּלְאוּ אַהֲבָה.

אחד:

מַה שֹׁרֶשׁ הָרָע? מַה לְּפֶתַע נִכְנָס וְהוֹפֵךְ

אֶת הַטוֹב אֶל כִּעוּר?

שני:

כִּרְבֹות אַהֲבָה כֵּן תִּפְרֹץ

בְּשַׁלְהֶבֶת שְׁחוֹרָה בִּנְפֹל זִיק אֶחָד שֶׁל שִׂנְאָה.

שלישי:

אַהֲבָה יְתֵרָה צְפוּיָה בְּיוֹתֵר לְאָסוֹן.

כְּלוּם שׂוֹנְאִים מַה שֶׁלֹא אוֹהֲבִים.

שטן:

וְהַאִם אוֹהֲבִים

מה שלא שונאים?

אחד:

מַה שֹׁרֶשׁ הָרָע, וּמֵאַיִן?

שני:

נִדְמֶה, מַעְגָּלוֹ שֶׁל אָדָם עַל פְּנֵי אֲדָמוֹת –

תְּחִלָּתוֹ וְקַווֹ בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁל יַלְדוּת עִם אֱלוֹהַּ.

כְּגֶרֶם שַׁחֲקִי שְׁאֵי־שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה תַעַבְרֶנוּ,

וְתִצְבֹּט מִתּוֹכוֹ גוּשׁ עָמֹק עַד לָנֶצַח יֵתַע

בְּדֶרֶךְ לֹא לוֹ, יִתָּקֵל בִּגְרָמִים אֲחֵרִים,

עַד עֲלוֹת עַל פָּנָיו חֲרִיצִים, תְּעָלוֹת, נְקָבִים,

כָּל אֲרֶשֶׂת הַכְּאֵב וְהַקֶּבַע שֶׁבָּהּ נַכִּירֶנוּ–

כָּךְ נֶפֶשׁ אָדָם, כָּךְ הַסַּהַר שֶׁל נֶפֶשׁ אָדָם.

שלישי:

וְאוּלַי מִתִּצְלֹבֶת דְּרָכִים.

חֵי הָאִישׁ לְבַדּוֹ – אָז אֶחָד וְשָׁלֵם.

אַךְ בִּשְׁנַיִם – מִיָד יְמוֹדַד לְיַד אָחִיו,

וְהוּא מִמֶּנּוּ קָטָן כְּדֵי רֹאשׁ,

מִמֶּנּוּ גָּרוּעַ כְּדֵי זֶרֶת,

מִמֶּנּוּ כְִּסילִי מְלֹא נִימָה,

מִיָד הוּא תִשְׁבֹּרֶת וְהוּא חָשׁ הוּא תִשְׁבֹּרֶת.

וּמַה תִּקוּן לָהּ לַנֶּפֶשׁ,

כֵּיצַד לְהַחֲזִיר לָהּ הַחוּשׁ הַשָׁלֵו שֶׁל שְׁלֵמוּת?

וְחֻדֵּי הַתִּשְׁבֹּרֶת דּוֹקְרִים, מַחֲלִידִים,

וְאָדָם מִתְרַעֵל.

אחד:

אַחִים רִאשׁוֹנִים וִיחִידִים בְּתֵבֵל –

הֲיַהֲרֹג אֶת אָחִיו?

שטן:

כָּל עֵץ וּמְטַרֲ עֲנָנִים – הַיְנוּ הָךְ: אֲדָמָה.

אַךְ עֵץ הַחַיִּם יְשֻׁקֶּה רַק אוֹתוֹ הַמָּטָר

הַתָּפוּר בְּעוֹרְקֵי הָאָדָם.

שני:

וְזֹאת הַתּוֹרָה

מָסַרְתָּ לְקַיִן? אוֹמְרִים שֶׁאָדָם לֹא אָבִיו.

שטן:

מַלְאָכִים יֵשׁ רַבִּים שֶׁהָיוּ שׁוֹכְחִים הַשָֹּמַיִם

בְּנִיחוֹחַ זְרוֹעוֹת שֶׁל חַוָּה. רַק רֶצַח אֶחָד,

וְלָנֶצַח לִבְלוּב עֵץ חַיִּים.

אחד:

הֲיַהֲרֹג?

שני:

לְשֵׁם כָּךְ

הֵן נוֹצְרוּ הָאַחִים, זֶה לִשְׁחֹט וְזֶה לְהִשָּׁחֵט.

שלישי:

הַאֵין זֹאת כִּי יֹאבֶה אֱלֹהִים שֶׁקַּיִן יִשְׁחַט?

נִדְמֶה, הוּא דוֹחֲפוֹ וּמְגָרֶה בּוֹ הַחֵפֶץ לִשְׁחֹט.

לְשֵֹם מָה, מַה מְבַקֵּשׁ אֱלֹהִים.

נִדְמֶה, אֱלֹהִים אֵינוֹ בְּלִי חִבָּה כְּלַפֵּי קָיִן.

הוּא מַרְבֶּה בּוֹ טִפּוּל, הוּא סוֹלֵחַ, מַאֲשִׁים וּמְגוֹנֵן.

מַה תַּכְלִית רְחוֹקָה שֶׁקַּיִן בְּיָדוֹ כְּלִי שָׁרַת?

רביעי:

אַחֲוָה רִאשׁוֹנָה בָּעוֹלָם, לָמָה חִישׁ תְּחֻלָּל?

מַדּוּעַ יַתְחִיל סִפּוּר הָעוֹלָם בִּרְצִיחָה?

וְהָרֶצַח אֵינֶנוּ מַעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה וְנִגְמַר;

אֵינֶנּוּ סָגוּר תוֹךְ יוֹמוֹ כְּעִנְבּוֹל בְּפַעֲמוֹן,

וְנוֹסֵעַ אָחוֹר עַד יִקְטַן כִּנְקֻדָּה וְיִמוֹג;

כִּי אִם אֶבֶן זְרוּקָה לְמָחָר,

הַנִּתֶּזֶת מִקִּיר אֱלֵי קִיר בַּפְּרוֹזְדוֹר הָאָרֹךְ,

הָלוֹךְ וְטַקְטֵק, הָלוֹךְ וְזַמֵּר מַעֲדָנוֹת,

עַד לְפֶתַע בְּרַעַם אֶחָד כָּל הַסִּפּוּר יִתְפּוֹצֵץ.

מַה כֹּחַ־יְקוּם יֵשׁ לַחֵטְא?

שלישי:

וֵאלֹהִים כָּךְ רוֹצֶה?

אַז אוֹלַי הוּא עַצְמוֹ הַפִּצוּץ הַמַּבְקִיעַ שֶׁל חֵטְא?

פְּרוֹזְדוֹרִים בַּבְּלִימָה לַטְּרַקְלִין הָרָחוֹק שֶׁל עַצְמוֹ?

רָזִים בֵּין חוֹחִים! וֹמַה מֹּחַ־מַלְאָךְ כִּי יִקְרַב?

אֵי אְלוֹהַּ כָּעֵת?

שטן:

בַּמִסְתָּרִים לְיַד מִזְבַּח הַזָּהָב

הוּא עוֹמֵד וּמַקְרִיב קָרְבָּנוֹ.

שני:

עַד מָתַי? מַה תַּכְלִית?

שטן:

עַד תִּבְעַר עַד הַנֵץ הָאַחֲרוֹן הַשַּׁלְהֶבֶת הַזֹּאת,

וְכָל הַיְקוּם יִהְיֶה טוֹב, יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן.

אחד:

הֲיַהֲרֹג? רְאוּ!

הבל: (במראה רחוק, יושב ליד אחיו)

תִּזְכֹּר? אֶצְבָּעִי הַקְּטַנָה פַּעַם דָקַּרְתִּי בַּקוֹץ

וְגָח אֵגֶל דָּם וְהִתְיַלַלְתָּ כְּאִילוּ גָוַעְתִּי,

וְאִמֵּנוּ קָפְצָה וְחִבְּקָתֶךָ: קַיִן הַטּוֹב!

קין:

אֲהַבְתִּיךָ אֲזַי. קְרַב אֵלַי וְלֶאְפֹת צַוָארֶךָ.

הבל:

גַּם הָיִיתָ אָהוּב עַל הַכֹּל.

קין:

אָמֻשָׁה שַׂעַרְךָ

הַשְׁחַמְחַם כְּמוֹ צֶמֶר צֹאנֶךָ. קְרַב אֵלַי רַק לְרֶגַע

הבל:

חָלַבְתִּי צֹאנִי וְהֵבֵאתִי אִתִּי דְלִי חָלָב,

וּכְבָר שֶׁמֶשׁ שׁוֹקָעַת. שׁוּר, אַלְפֵי גְמָמִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת

בַּאֲדָמָה גוֹמְעוֹת כְּעֵין דָּם. נֵלֵכָה לִסְעֹד.

קין:

הַצִּילֵנִי נָא, הֶבֶל הַטּוֹב.

הבל:

מִמִּי? מִמָּה? –

שטן:

לָמָה תֵבְךְּ מַלְאָכִי הַצָּעִיר?

אחד:

הּוא יַהֲרֹג, הוּא יַהֲרֹג.

הוּא הֵנִיף גוּפּתַ־הֶבֶל שׁוֹתֶתֶת מִכָּל פְּצָעֶיהָ

מִמַּעַל לַקּוֹץ הַיָבֵשׁ מְשֻׂכַּל הַזְּרוֹעוֹת:

עַכְשָׁו אֱלֹהִים, שְׁעֵה אֶל מִנְחָתִי;

וְעֵץ הַחַיִּים, גְּדָל!

הוּא עַצְמוֹ פָּעַם אֶת לֹעוֹ לַמָּטָר הָאָדֹם.

עַד רַעַש בְּמַעֲבֵה אֲדָמָה וּצְרִיחָה חַדָּה:

קַיִן!