רקע
שמעון שמואל פרוג
גַּן-הָעֵדֶן
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
שפת מקור: רוסית

עֵת הָאָדָם עָזַב בְּפַחַד

אֶת גַּן-הָעֵדֶן הָאָבוּד,

עַל עֲרִיסַת-אָשְׁרוֹ מִקֶּדֶם

הַבֵּט הִבִּיט מִתּוֹךְ עַצְבוּת.


וַיַּרְא: בָּהִיר, יָפֶה הַלַּיִּל

כְּמוֹ בְרֵאשִׁית בְּרִיאַת תֵּבֵל,

עַל מִשְׁכְּנוֹת זֶה גַּן-הָעֵדֶן

צְלָלָיו הַמְנַצְנְצִים גּוֹלֵל.


בִּדְמִי הַלֵּיל, לְאוֹר יָרֵחַ,

בִּלְבוּשׁ הַטַּל הָרַעֲנָן,

מַזְהִיר בִּיפִי-בְתוּלָה צָנוּעַ,

יָנוּם גַּן-עֵדֶן שַׁאֲנָן.


נִשְׁפָּךְ רַכּוֹת מִנְקִיקֵי-סֵתֶר

רֹן מַקְהֵלַת צְלִילֵי-קְסָמִים,

מַשַּׁק מֵי-מִזְרָקוֹת נִלְוֶה לוֹ,

עוֹנֶה לוֹ הֵד-הָרִים הוֹמִים…


אֵי-שָׁם יֶשׁ צֵל יֶחְמַק בַּזֹּהַר,

אֵי-שָׁם יֶשׁ זִיק בַּצֵּל יֻצַּת…

וְרָדִים בִּלְתִּי-נוֹבְלִים לָנֶצַח,

אוּרִים בִּלְתִּי-כָבִים לָעַד…


מָלֵא עוֹדֶנּוּ גַּן-הָעֵדֶן

זוֹ הָעֶדְנָה הַמַּקְסִימָה…

אַךְ שֶׁמֶץ שִׁמָּמוֹן וָעֶצֶב

יַשְׁרֶה הַגַּן עַל הַנְּשָׁמָה…


הַכּוֹכָבִים בָּרוֹם יַגִּיהוּ,

אוֹרָם גּוֹסֵס, אִם גַּם בָּהִיר…

אֵין הֲזָיָה בִּדְמִי הַלַּיְלָה,

אֵין תַּאֲוָה בְּשִׁיר זָמִיר.


רַק חֲרָדָה חִוְּרָה תּוֹעָה שָׁם

עִם סוֹד אִלֵּם, זֶה בֶּן-זוּגָהּ.

בִּדְמִי הַלֵּיל דּוֹעֵךְ הָעֵדֶן

כִּפְנֵי בַּת-מֶלֶךְ עֲנֻגָּה,


עֲלֵי יָצוּעַ רַב-תִּפְאֶרֶת,

בֵּין קַרְנֵי-שֶׁמֶשׁ וּפְרָחִים,

וּכְבָר קָדְרוּ, קָפְאוּ עֵינֶיהָ,

כָּבוּ לְנֵצַח-נְצָחִים…


מַה זֶּה לֻקַּח מִגַּן-הָעֵדֶן,

לָעַד יָנוּב, לָעַד יִנּוֹן?

וּבֶן-חֲלוֹף בַּת-קוֹל שׁוֹמֵעַ:

אַתָּה, אַתָּה יְצוּר נָבוֹן!


זוֹ נִשְׁמָתְךָ שׁוֹחֶרֶת-דַּעַת,

עֹז-יְצָרִים רִגְשֵׁי-סְעָרָה,

שִׂיא חֲזוֹנְךָ, הָגוּת-לִבֶּךָ,

מַחֲשַׁבְתְּךָ הַבּוֹעֲרָה –

הַכֹּל אֲשֶׁר יְשַׁו לְיֹפִי

אִלֵּם וּמֵת וּקְפוּא-צוּרָה

עָצְמָה וְכַוָּנָה וָטַעַם

בְּרֶטֶט רוּחַ-יְצִירָה.


צֵא, הָאָדָם, עֲזֹב, בֶּן-עֹנִי,

זֶה גַן פּוֹרֵחַ, לֹא-נוֹשָׁב,

שָׂא אֶל מִדְבַּר-עוֹלָם רַגְלֶיךָ,

לֵךְ וַעֲבֹד, יְצֹר וּשְׁאָף,


וְלִמְרוֹמֵי תְהִלָּה תַגִּיעַ:

זִיו מְאוֹרוֹת-הַלֵּיל יִקְדַּר

לְאוֹר קַרְנֶיהָ כִּי תַבְרֵקְנָה,

הָעֵדֶן יַהֲפֹךְ מִדְבָּר;


מִשְׁכָּן חָדָשׁ, נִפְלָא תִּנְחַל אָז,

בָּהִיר, גָּבֹהַּ פִּי-כַמָּה;

בְּתוֹךְ סְמָלִים, גָּלְמֵי-מַחֲשֶׁבֶת

תָּפִיחַ רוּחַ-נְשָׁמָה;


שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד תַּקְרִיבָה

לְכָל רְסִיס, לְכָל פֵּרוֹר,

שְׁנוֹת עָמָל וּקְרָב וָזַעַם,

מַכְאוֹב וְעֶצֶב וּמַחְסוֹר.


עַל כָּל פֵּרוֹר וּרְסִיס תַּטְבִּיעַ

חוֹתָם בּוֹלֵט לְעוֹלְמֵי-עַד,

חוֹתַם כְּאֵבְךָ וַעֲמָלֶךָ,

חוֹתַם-גְּבוּרוֹת בִּלְתִּי-נִכְחָד.


עֲזֹב, אֵפוֹא, מִשְׁכַּן-הַיֹּפִי

חֲסַר-הָרוּחַ, בֶּן-אָדָם.

שָׂא אֶל מִדְבַּר-עוֹלָם רַגְלֶיךָ,

בִּמְקוֹם שֶׁתְּהִי – גַּן-עֵדֶן שָׁם! ­


המלצות קוראים
תגיות