׳אַהֲבָה, אַהֲבָה, אַהֲבָה!׳ מְאַבהֵב כֶּלֶב עַל פְּנֵי כָּל הָרְחוֹבוֹת, ׳עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הָאַהֲבָה, עַל הָאַהֲבָה, וְעַל הָאַהֲבָה. אַהֲבָה הֲרֵי הִיא הַתּוֹךְ, הַתַּמְצִית, עֶצֶם־הַמֵּחַ הַשְּׁמֵנָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ; עֶצֶם זוֹ, כָּל כַּמָּה שֶׁתְּהֵא מְלַקְלֵק אוֹתָהּ, כָּל כַּמָּה שֶׁתְהֵא מְכַרְסֵם בָּהּ, יוֹתֵר אַתָּה מוֹצֵא בָּהּ טַעֲמֵי־טְעָמִים. וְכִי שִׁעוּר יֵשׁ לַדָּבָר וְעֵרֶךְ!… אֱהַב, אֱהַב, אֱהַב! אֱהַב לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ! אַף הוּא כֶּלֶב כְּמוֹתְךָ! כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמְכַרְסֵם עֶצֶם, וַחֲבֵרְךָ בָּא וְנִגָּשׁ אֵלֶיךָ כְּכֶלֶב, בַּעֲדִינוּת, בְּרַכּוּת, – הַב, הַב, הַב! אַל תְּהֵא מֵשִׂים עַצְמְךָ חֵרֵשׁ בָּאֹזֶן הַשְּׂמָאלִית, אַל תִּתְרָאֶה כְּעַם־הָאָרֶץ, שֶׁאֵינוֹ מֵבִין לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ ׳הַב׳ מַה הוּא; ׳הַב׳ פֵּרוּשׁוֹ: תֵּן! תֵּן לוֹ! נָתוֹן תִּתֵּן! כְּהַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה נוֹתֵן לוֹ, לְמָחָר יְהֵא הוּא נוֹתֵן לְךָ! תֵּבַת ׳וְנָתְנוּ׳ נִקְרֵאת גַּם לְמַפְרֵעַ ׳וְנָתְנוּ׳, יָשָׁר וְהָפוּךְ…גַּלְגַּל הַחוֹזֵר הוּא, גַּלְגַּל שֶׁהַיּוֹם הוּא סוֹבֵב־הוֹלֵךְ לְכָאן וּלְמָחָר הוּא חוֹזֵר, פּוֹנֶה וְסוֹבֵב בַּחֲזָרָה. וְהַצִּיר שֶׁמִסְּבִיבוֹ מִסְתּוֹבֵב הַגַּלְגַּל מַה שְּׁמוֹ? אַהֲבָה, אַהֲבָה, אַהֲבָה! אֱהַב, אֱהַב, אֱהַב! וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, וְאֶת בַּעַל־הַבַּיִת עוֹד יוֹתֵר מִמְּךָ עַצְמְךָ! בַּעַל־הַבַּיִת שֶׁלְּךָ הֲרֵי אֲדוֹנֶיךָ הוּא, הֲרֵי מִיָּדוֹ אַתָּה חַי, כֶּלֶב שֶׁכְּמוֹתְךָ, כֶּלֶב שֶׁבִּכְלָבִים! זְכֹר, אִלְמָלֵא הוּא, הַדּוֹאֵג לְךָ, אִלְמָלֵא רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו, אִלְמָלֵא הוּא, הַבַּעַל־טוֹבָה שֶׁלְּךָ, שֶׁהוּא מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב עֶצֶם – הֲרֵי הָיִיתָ גּוֹוֵעַ בָּרָעָב! הֲרֵי הָיִיתָ אָנוּס לִפְשֹׁט רַגְלַיִם וּלְהוֹצִיא אֶת הַנְּשָׁמָה בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב!
אֱהַב, אֱהַב! אֱהַב, אוֹמֵר אֲנִי לְךָ! אֱהַב אֶת בַּעַל־הַבַּיִת שֶׁלְּךָ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְלַטֵּף אוֹתְךָ, אֱהַב אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְיַסֵּר אוֹתְךָ! חַיָּב כֶּלֶב לְהוֹדוֹת לְבַעַל־הַבַּיִת שֶׁלּוֹ עַל הָרָעָה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מוֹדֶה לוֹ עַל הַטּוֹבָה. פָּגַע בְּךָ מַקֵּל, הִסְתַּלֵּק! הִסְתַּלֵּק וּצְעַק: אַהֲבָה, אַהֲבָה, אַהֲבָה! חַיָּב כֶּלֶב לְקַבֵּל מַקֵּל בְּאַהֲבָה…
וְאַל יַשִּׂיאֲכֶם, כְּלָבִים, לְבַבְכֶם הַכַּלְבִּי לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים רָעִים! וְהִשָּׁמְרוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וֶהֱיוּ זְהִירִים וְנִזְהָרִים! שֶׁמָּא, חַס וְחָלִילָה, אַל תָּבוֹא וְאַל תַּגִּיעַ אוֹתָהּ שָׁעָה, תִּפְתְּחוּ פֶּה כַּלְבִּי כְּנֶגֶד בַּעֲלֵי־הַבָּתִים שֶׁלָּכֶם – הַיּוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם הוּא יִשְׁמָרְכֶם וְיַצִּילְכֶם מִזֶּה!
אֲפִלּוּ אֶצְלְכֶם בַּמְּלוּנָה בַּלַּיְלָה עַל מִשְׁכַּבְכֶם, שָׁעָה שֶׁאֲפִלּוּ הוּא כִּבְיָכוֹל יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, אָסוּר וְאָסוּר שֶׁיְּהֵא כֶּלֶב מְנַבֵּחַ עַל בַּעַל־הַבַּיִת שֶׁלּוֹ! דָּמֶיךָ הַכַּלְבִּיִּים נִתְרַתְּחוּ בְּקִרְבְּךָ? רוֹצֶה אַתָּה לִנְבֹּחַ וְאֵין לְךָ עַל מִי? אָנוּס אַתָּה לִנְבֹּחַ וּלְהָסִיר מֵעַל לִבְּךָ? אַבְהַב כְּנֶגֶד הַלְּבָנָה, נְבַח כְּנֶגֶד הַכּוֹכָבִים – אַךְ כְּנֶגֶד בַּעַל־הַבַּיִת? הַס מִלְּהַזְכִּיר! כֶּלֶב – אֲפִלּוּ בַּעַל־הַבַּיִת מַלְקֶה אוֹתוֹ בְּמַקֵּל וּרְצוּעָה, בְּשׁוֹט וּבְמוֹט, אַל יְהֵא מַמְרֶה אֶת פִּיו, אַל יְהֵא פּוֹשֵׂק כְּנֶגְדּוֹ שְׂפָתַיִם, חַס וְחָלִילָה, אַדְרַבָּא: בְּמִדָּה שֶׁבַּעַל־הַבַּיִת מַרְבֶּה לְהַלְקוֹתוֹ, בָּהּ בַמִּדָּה הוּא מַרְגִּישׁ עַצְמוֹ אָשֵׁם יוֹתֵר. כָּל מַה שֶׁמַלְקִים יוֹתֵר – יוֹתֵר הַכְנָעָה וַחֲרָטָה הוּא חַיָּב לְהַרְאוֹת; יוֹתֵר חַיָּב הוּא לְיַלֵּל וּלְמָרֵר: אָב, אָב, אָב! אַבָּא׳לִי, אָבִי הַיָּקָר, אַתָּה צֶדֶק וְצִדְקָתְךָ צֶדֶק; וַאֲנִי – הָרָשָׁע, וַאֲנִי הַחוֹטֵא! כֶּלֶב אוֹהֵב אֶת בַּעַל־הַבַּיִת שֶׁלּוֹ, וְעוֹד יוֹתֵר מִזֶּה – אֶת מַקְלוֹ שֶׁל בַּעַל־הַבַּיִת! בַּעַל־בַּיִת בְּלֹא מַקֵּל, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וְכִי מָה עֶרְכּוֹ וּמַה חֲשִׁיבוּתוֹ? בַּעַל־בַּיִת נָאֶה הוּא לְךָ! מַקֵּל חוֹבְלִים, אֶחָא, שְׁנֵי קְצָווֹת יֵשׁ לוֹ: קָצֶה אֶחָד שְׁמוֹ ׳אָב׳, וְהַקָּצֶה הָאַחֵר שְׁמוֹ ׳אַהֲבָה׳.
אָב, אָב, אָב! אַהֲבָה, אַהֲבָה, אַהֲבָה׳ – מְאַבְהֵב הוּא וּמְאַבְהֵב הַכֶּלֶב, עַד כְּדֵי־כָּךְ וְעַד כְּדֵי־כֵן – שֶׁאֶבֶן נוֹפֶלֶת מִן הַשָּׁמַיִם וּפוֹגַעַת בּוֹ יָשָׁר בְּפִיו!
׳וַי, וַי, וַי! וַי לִי וְאַלְלַי לִי! מִפְּנֵי־מָה? זוֹ תוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ!׳
׳כָּךְ נָאֶה לְךָ וְכָךְ יָאֶה לְךָ!׳ צוֹעֶקֶת הָאֶבֶן, ׳רָאוּי אַתָּה לְכָךְ! אַל יְהֵא כֶּלֶב מְאַבְהֵב בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְאַל יְהֵא בֶּן־כְּלָבִים מְדַבֵּר עַל הָאַהֲבָה!׳
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.