21.11.1920
… ולא רק נאה לדרוש… מפלגות הפועלים בארצנו ראויות לכל הערצתנו…
הלא ידעתם רבותי את טענת המפלגות “כי האכר המנצל” אינו יודע להקריב אף קרבן קטן. ומעסיק הוא “עבודה זרה”, רחמנא לצלן, אלמלא היה האכר מחופר “אידאל” כי עתה היה מוכן לשלם אילו פרוטות נוספות ומעסיק “עבודה טהורה”. אבל מה לעשות אם האכרים אינם רוצים ואינם יודעים להקריב קורבנות!…
והנה באות המפלגות ומוכיחות לנו על רצון הקרבן שהן יודעות להקריב. “מטבח לפועלים” יש בירושלים, שהכל מתנהג בו יפה יפה. מבשלים בשבת, אוכלים טיפה, והכל באופן רשמי, כיאות לאנשים “בעלי הכרה”. והתט בין החרדים באו לקכול: היתכן? במרכזה של ירושלים, חלול השם! מפלגת פועלים שעמדה על הדרישה להכיר בקדושת השבת.. מצד הממשלה וכו' וכו'…?
ו“בעלי החברה” עונים: אמנם, כן רבותי, אבל דעו לכם שלו רצינו להיות “יהודים” היתה כל ארוחה עולה לנו בהרבה פרוטות יותר… ומכיון שאנחנו “בעלי אידאל”, הרי העולם מכיר אותנו בתור שכאלה, וזה מספיק… אין מן הצרך לפשפש במעשינו. קראו את עתוני מפלגתנו ושם תוכחו שאנו עומדים תמיד על המשמר בעד היהדות והרעיון..
והתמימים שבין החרדים חוזרים לאהליהם ומתחבטים בשאלה: “עבודה זרה” "עבודה טהורה?!..
*
ובכן “בּרוך שהחיינו”! זכינו לשביתה אמיתית, שביתה שנעשית על ידי פקודה “מהמרכז”, ו“שמירה” כנגד המוסד, פן חלילה יכנסו בו בעליו לעשות את עבודת השובתים. הכל בנוסח רוסית… ולו הייתי במקומם של בעלי־היקב בראשון־לציון הייתי אורז את חפצי וקונה בפרוטותי האחרונות כרטיס נסיעה אל ארץ גן עדן של לנין ושם אהיה לבולשבי טהור –: מה היה לי להפסיד?
מה שיש להעריץ ביותר במעשיהם של השובתים היא העובדה שאין הם מתחשבים עם התוצאות. מה איכפת אם היין החדש שבתוך ברכות היקב יתקלקל במשך ימי השביתה? מה בכך אם הנהלת היקב לא תוכל לשלם לא לפועלים ולא לבעלי הענבים? “אחרי – המבול”! “יחרב היקב – ויחיה עקרון הסוביט”. אלו הן מימדות השובתים.
חבל, חבל, שהשובתים האלה לא היו פה בארץ לפני ארבעים שנה, בשעה ש“המנצלים” של ראשון לציון נגשו לנטיעת כרמיהם. לו היו אז בראשון־לציון והנהיגו את שטח השביתה כי עתה לא היינו באים לידי השביתה של היום, כי עתה לא היו לא כרמים, לא יקב, ולא… פועלים יהודים שובתים… אבל את הכרמים נטעו לפני ארבעים שנה על ידי “עבודה זרה”…
ועל כן אני אומר: “ברוך שהחיינו” ל“עבודה טהורה”… ולכל הברכה שבעקבותיה…
*
ועצות טובות נותן “יציב” ב“קונטרס” “ליוגבים ובניהם מיהודה. פרחי ביל”ו“, לבלתי בטוח ב”כידונים המפורטים של חילי הודו".
אמנם צדק יציב, אסור לבטח בכח שלטון“, הסדר, צריך לעשות מה שעושים אלה המשתמשים “כאמצעי מלחמה כשר”, לאמר במקלות ושוטים לו הבינו היוגבים ובניהם את אשר לפניהם, כי עתה לא היו בוטחים ב”איש הברזל" אשר ב“ועד הצירים”, ולא ב“ועד הלאומי” זה “סלע הישוב”, ואף גם לא בממשלה, כי אם היו משתמשים באותם האמצעים שבהם משתמשים קדושי ה“קלסן” קאמפף, לאמר במקלות ושוטים…
אבל כידוע, היוגבים ובניהם הם בורים בורים מוחלטים, להם אין “קופות”, ואין התקשרות עם “האינטרנציונל השלישי”. יש להם כרמים ועבודה…
ולכן תבוא ברכה על המפלגה שפתחה את עיני היוגבים ובניהם. אולי מהיום והלאה, לא יבטחו לא בכידונים של ההורים ולא בעבודתם “הטהורה” של היהודים. אולי יבינו שסוף סוף יותר טוב להעביר את רכושם “להלאמת הקרקע” ולחיות מקופת הלאם. והיו גם הם “בוני הישוב”, “מלאי אידיאל” ולא סתם יוגבים בוני יוגבים – מלת שמצה כל כך נוראה…
*
התזכרו את הימים שלפני פתיחת “אספת הנבחרים”? האדונים גלוסקין, איזנברג ומאירוביץ נלחמו לטובת המוסד שיהיה הכח הגדול בארץ והמתוך ומפשר בענינינו הפנימיים וכו' וכו'…
והנה באו לנו ימים שהוכיחו עד כמה צדקו האדונים האלה. השביתה בראשון־לציון הראתה על כח “סלע־הישוב”, הראתה עד כמה יכול ה“ועד הלאומי” לתוך ולפשר.
*
אשרי הרואה את הנולד!…
צריך להודות שעתון יומי אחד יש בארץ, המזדרז לקבל את כל הידיעות הנכבדות: א) הגיע מר כלב מקושטא. וכתבו של העתון הזה בחיפה הזדרז לקבל ראיון ממנו ודרך השח־רחוק של “ועד הצירים” בחיפה מהר להודיע לעיתון את התוצאות החשובות של הראיון. ב) מר י. כהן, אותו האיש ששלח כתבה ל“דאר היום” בנוגע למר אוסישקין, אינו כלל בחיים, הלכו ומנו את כל יהודי קושטא, למקטן ועד גדול ומצאו שאין בכלל כהן בין כל יהודי קושטא. הלכ שם זה הוא בכלל בלתי רגיל בין יהודים, ומלבד יהודי אחד בשם זה, “הכותב לפעמים ב”הארץ", אין “כהנים” בישראל.
רבותי הגיעה השעה ליסד “ועידה לאמיתי שתבדק יום־יום את הכתבות המגיעות ל”דאר היום".
עזמות
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.