רקע
ישעיהו קרניאל

אמר עזמות

“לא בגבורת הסוס יחפץ”…

(המוטו של השבוע)

זה עכשיו, בשבתי במכונית החדשה־הישנה של תלפיות, ישב על ידי עוזר ה“אסלאמיה” וספר לי בעברית טובה וצחה נסים־ונפלאות ממש על שתי הסוסות, ששלח במתנה השיך מג’אלי מעבר־הירדן מזרחה לשני האפנדים היהודים מהקנטון המערבי.

– ה“אצילה” של אר־לו זו־רו־ו־ב, הוא אומר בהתפעלות מזרחית ובתנועת הידים להסברה, היא שחורה כליל ראש־חדש מכף רגל ועד קדקוד ורק נקודה לבנה כעין מגן־דוד על מצחה… צוארה לבוש רעמה שחורה וחזקה והיא עצמה עפה תחת רוכבה כ… כ… כ“טיארה” (אוירון) זו של הנציב…

– נו, וה“אצילה” השניה? – שאל מי־שהוא מן הצד בסקרנות.

– זו של דוד אפנדי ילין? – הוא עונה – היא כולה אדומה ושקטה מאד כ… כסוסו של כאואג’ה דיזנגוף ב“תאל־אביב”…

ולפני הפרדו ממני הוסיף שכני הערבי ברצינות ובלי צחוק קל על שפתיו, כי השיך מג’אלי צרף לשתי סוסותיו גם מגלת־יוחסין, שהן בנות אצילים, מזרע מיוחסים…

ובינתים – הריהו ארלוזורוב על הסוס


* * * *

ד"ר שמריהו לוין נ“י אמר פעם בדרך הלצה: מתחילה היה יצר־הרע מתנגד לנסיעה ארצ־ישראלית וצריך היה להרגיז עליו את יצר הטוב – עכשיו, אפשר לנסע לא”י מתוך יצר־הרע בלבד…

ואני מוסיף ואומר: עכשיו אפשר לא רק לנסע כי אם גם להיות ולהתקיים בא"י מתוך יצר־הרע בלבד, וגרנד־קפה שבירושלים – יוכיח!

סהדי במרומים, שאין אני מתכוון חס־ושלום לשום דבר רע והלאה ממני כל מחשבת פיגול, כוונתי בזה היא רק לעובדא אחת קטנה:

השיאני יצרי להכנס בזמן האחרון לנשף־ריקודים הנערך בגרנד־קפה וראיתי בחוש הראות כי “בתוך עמי אנכי יושב”… מיד נתגברה בי מדת הסטטיסטיקה (לא לחנם הייתי פקיד בהדסה!), נטלתי את קולמוסי בידי ורשמתי על הניר את האוכלוסין שבאולם המחולות והשעשועים: ששים וששה אחוזים מהם היו מאחב“י לרבות הנשים [מילים שאינן ניתנות לקריאה] ממאה שערים ומשאר המקומות הקדושים בעירנו, שהעתיקו לכאן את דירתם מגן־בריסטול ע”ה…

ולא עוד אלא ששבעה עד שמונה מנינים מבנות ציון יוצאות במחול עם בני עשרת־השבטים ומדקדקות לרקד דוקא עם שאינן מינן, בחינת שעטנז וכלאים, זוגות זוגות חבוקים ודבוקים ביד ובזרוע, עושים יחד שבע הקפות עם “ותיק וחסיד” מבעלי הבריטים… עתים מתנהלים לאטם, עקב בצד אגודל, כיהודי חרד, להבדיל, בצאתו מתפילתו בשב"ק ועתים הם מסתובבים במהירות וביהירות באולם ממש כסביבון של חנוכה…

ובשעת מעשה הרהרתי בלבי: הן ממשלתנו הרוממה אסרה על בני עשרת השבטים את הנשים מתוצרת הארץ, כידוע, והכריזה עליהן חרם, ולמה איפוא לא תחכמנה הן להכריז “חרם” על הרוקדים מתוצרת־חוץ? – מידה כנגד מידה!…

ועוד זאת: לא זכינו ולא מצינו שנשי עשרת השבטים ובנותיהם, שדם כחול נוזל כנראה בעורקיהן, תואילנה לצאת במחול – לא בגרנד־קפה ולא בפטיט־קפה ולא בשום מקום אחר בארצנו כמעט – עם “נייטיבס” בכלל ועם הבחורים שלנו בפרט!…

ולבסוף עוד עובדא קטנטנה: לפני צאתי את האולם, כשהגיע המומנט הטראגי לשלם, הגיש לי המלצר חשבון מודפס בשלש השפות, ושפתנו העברית – למטה, נחות דרגא…

ושואל אני: לפי חוקי ממשלתנו הנדיבה, הרי בכל איזור שרוב האוכלוסין הוא יהודי, מופיעה שפתנו בראש, ובאיזור של הגרנד־קפה, שרב מנין המבקרים ורב מנין הכספים הם מאחב"י – לא כל שכן?


* * * *

ואיך אומר הפתגם הספרדי? – “תינוק שאינו בוכה אין מניקים אותו” וכ“ז שלא נעמד כאן על זכויותינו בכל תוקף לא תהיה תקומה חס ושלום לשפתנו ב”ביתנו הלאומי".

והא ראיה: בזמן האחרון נקבעו ברחובות ירושלים עמודי ברזל לתחנות המכוניות הצבוריות ועליהם כתובת אנגלית: Bus Stop (בוס סטופ) והמספר של התחנה, ועברית – מאן דכר שמה!

בבוקר לא עבות או עבות אחד בשבוע זה קמו אזרחי ותושבי ירושלים וראו פתאום לנגד עיניהם ברחובות העיר את הכתובות הלבנות האנגליות שהשחירו פניהן בליל כשולי הקדרה, ממש עמודי קלון… מה עשתה היא, כלומר הממשלה? – הלכה וכתבה על כל עמוד ועמוד שלש כתובות זו תחת זו: אחת עברית לבנה, אחת אנגלית ג"כ לבנה, ואחת ערבית – אדומה…

והלא ידעתם: קיצוניות אחת מביאה לידי קיצוניות שניה: מתחילה הסתפקו רק בשפה האנגלית לשם קימוץ ו“בוליטיקה”, ועכשיו קשטו את עמודי הפאר בראש כל חוצות בשלש שפות, וראו זה פלא! העברית – לעילא ולעילא מכל אנגליתא וערביתא….

כנראה, יודע האנגלי כי הרוב הגדול והמכריע של המכוניות, הנוסעים באוטובוסים והנהגים בירושלים עה“ק הם יהודים, וע”כ שיכל את ידו הפעם והקדים את ישראל לישמעאל…

* * * *

עזמות יקר! – כך כותב לי החו“מ – ילמדני רבי 'מפני מה ולשם מה נוהגת הממשלה החביבה לפנות כפעם בפעם לקהל היהודי והערבי גם יחד לשאל עצות מהם ולמנות, ועדות וכו” כדי שאח"כ לא תתחשב עם הערותיהם ודעותיהם וכדי שתסדר הכל לפי רצונה או כפי שחשבה מלכתחילה?

הנה למשל לפני שנים אחדות, בזמן חלוף המטבע המצרית בא“י מינתה הממשלה ועדות מיוחדות, גם עבריות וגם ערביות, ודרשה מהן לנקוב שמות מתאימים למטבעות החדשות בארץ. הועדות ישבו אז על המדוכה ועל האבנים, חקרו ודרשו ויצרו ועד כמה שאני זוכר הציעה אז הועדה העברית שמות עברים עתיקים ומצלצלים כגון: “דינר”, “שקל” ו”מחצית השקל" וגם “פרוטה” לפורטה… גם הועדה הערבית לא ישנה והציעה אף היא את שמותיה. וסוף דבר מה היה? – הממשלה קראה, שמעה, רשמה וקבעה שמות כרצונה. נוסח מצרים – רק “מילס” ו“מילס” ושמות העברים והערבים נשארו רק מלים…

ואם מעט לך זה, רבי נכבדי, הרי לך עובדא שניה:

לפני כמה חדשים פנתה הממשלה שוב בהצעה לעיריות, גם עבריות וגם ערביות, שהמספרים אשר על המכוניות יהיו רק באנגלית, בלי עברית וערבית. ועד כמה שאני זוכר התנגדו העברים והערבים גם יחד להצעה נפלאה זו, ומה אנו רואים עכשיו? – “החתול יושב לו ואוכל את הגבינה”: המספרים הקודמים הערבים והעברים, מתחלפים קימעה קימעה לאנגלית, ואין זכר לא לעברית ולא לערבית. לא המספר ולא שם העיר… האם בשביל זה פנתה הממשלה אל העיריות ודרשה את חות דעת הצבור? או אולי בא כל הענין בדבר החלפת המספרים אך כדי להמציא פרנסה ודוקא בריוח לאחד מבני עשרת השבטים המספיק את המספרים במחיר של 180 מא"י הזוג?

בכבוד

נהג גבריאל כנפי

רחוב הנביאים


* * * *

הואיל וכך – אאלפכם דעת, רבותי, כיצר מרוויחים גרוש אחד מכל נסיעה ברכבת ע"ח הממשלה?

את ה“קומבינציה” הזו למדתי בשבוע זה מתלמידי הזכרוני הנוסע בכל שני וחמשי מז"י לחדרה וחזרה, ואין חכם כבעל הנסיון…

– צא וחשוב, הוא אומר, מחיר הכרטיס מז“י ישר לחדרה, הלוך ושוב, הוא ששה גרוש וחצי, אבל הוא נפל על המצאה וקונה כרטיס מתחנת ז”י לבנימינה, הלוך ושוב, בסך שני גרוש וחצי, ובבנימינה הוא קונה כרטיס שני לתחנת חדרה, הלוך ושוב, בסך שלשה גרוש, ביחד: חמשה גרוש וחצי כאמור לעיל, ונמצא ההפרש לטובתו על סך גרוש אחד.

ויש דרך שניה:

מז“י לפרדס חנה אתה משלם בעד כרטיס הלוך ושוב – 4 גא”י ומפרדס חנה לחדרה, הלוך ושוב, עוד סך גרוש וחצי, ביחד: 5 גרוש וחצי. ונמצא שאתה מרויח תמיד גרוש אחד.

זהו ריוח נקי, כשר וישר, שתלמידי הלז אינו מותר עליו אף פעם!…

* * * *

ומכיון שאנו מדברים ב“קומבינאציות” נזכרתי בקומבינציה אחרת שהכניסה ליהודי וליהודיה בת"א ריוח נקי לא של גרוש אחד אלא של 200 לא"י בערך, טבין ותקילין, ולא ברכבת כי אם משכר־דירה דוקא, והריוח הוא נקי, כשר וישר, ובלא טרחה יתרה.

והמעשה שהיה כך היה: יהודי פולני בנה לו בית בלב תל־אביב ומיד נמצאה אשה אמריקאית ששכרה ממנו שלשה חדרים ומרפסת סגורה עם כל הנוחיות בשכר של 6 לא“י וחצי לחודש. שלמה לבעל הבית שכר דירה לשנה אחת למפרע ונעשה ביניהם חוזה לשלש שנים, כתוב וחתום בגושפנקא של העיריה כדת וכדין, בתנאי שימסר לה את הדירה במוחרם הבא. כמו־כן התחייבו בסעיף מיוחד ונוסף שהצד המבטל את החוזה מחויב לשלם לצד שכנגד סך 100 לא”י בתור קנס, והכל שריר וקיים.

הדבר הזה קרה לפני חדשים בערך כשהיהודי החל לבנות את הבית, הנה בשבוע זה קבלה האשה האמריקאית1 חזרה את שכר הדירה ששלמה למפרע בצרוף 100 לא“י קנס, כפי החוזה, ושני הצדדים שמחים, בחינת זה נהנה וזו נהנת: היא הרויחה את המאה לא"י, ריוח נקי, והוא יוכל להשכיר בנקל כל חדר ב־4 לא”י לחודש, כפי הקורס הנוכחי… ונמצא שהוא ירויח עפ“י החשבון סך 98 לא”י.

ושוב מעשה ברופאת־שינים ששכרה דירה בת“א – קומה שלמה בת 8 חדרים עם כל הנוחיות – בשכר 12 לא”י לחדש. ואולם לא לעולם חוסן ישועות. לא עברו 12 יום ובאו מלאכים ממטבח הפועלים ושלמו לבעל הבית 12 לא"י בעד חצי הקומה.

מובן מאליו כי באותו יום נשלחה התראה לעוקרת־השינים שתעקר מן הדירה ביפה שעה אחת קודם, ואם אין – יעופו כל רהיטיה, מלקחיה, צבתותיה וכל כלי תשמישיה דרך כל הדלתות והחלונות החוצה…

ובכן רבי היקר – שואל ממני תלמידי האדומי מת“א – מה לעשות השנה לבעלי הבתים שלנו? האם עלי לשכר לי צריף מחוץ לתחום או אולי אסע לגור בטבריה או בק”ק צפת? אומרים כי שם הדירות ריקות ובזיל הזול! אחכה לתשובה.

* * * *

ולרגל עבודתי בספר היובל של ז"י בתוך אולמי בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בעירנו, מתגנב אני בכל יום לשעה קלה אל התערוכה היפה שסדר שם מר שוחטמן לכבוד יובל הששים של ביאליק.

אוהב אני להסתכל לא אל הויטרינות המלאות שירים בחרוזים ובפרוזה, תוי נגינה מכל המינים, לא אל מגילת האש ואף לא לתמונותיו של המשורר עם חבריו, כי אם זורק אני מבט אל חליפת המכתבים שלו עם שלום־עליכם, ורבניצקי, עם ברקוביץ ופיכמן, וביחוד אל המכתבים הקטנים, האינטימיים, שמתוך כתליהם נשקפת הנשמה של האדם, ונראה ביאליק כמו שאומרים, בסנדלי הבית… מחפש אני לא את ביאליק הסופר והמשורר כי את ביאליק החבר…

בחטיפה הספקתי לרשם אי אלו שורות בפנקסי בשביל אלה מתלמידי וקוראי שלא זכו לראות בעיניהם את התערוכה:

מכתב א.

"ידידי קלוזנר!

"מר שטינמן קרא לפני את דברו החדש. יש בו פרקים מצויינים מאד. מהראוי שתתגהו בחוברת הקרובה.

ח. נ. ביאליק".

המכתב הקטן הוא ישן, בלא תאריך, ומכוון, כנראה אל ה“שלח”, ובפנקסי רשמתי מן הצד: לא לחינם יצא שמימן נגד ביאליק ב“כתובים”…

מכתב ב".

על אחד הלוחות מתחת לזכוכית רואה אני בפינה מכתב קטן כתוב על ניר שהצהיב מיושן, כתוב מאודיסה ביום 12.11.1909, מכתב שהוא מועט שבמועט המחזיק את המרובה שבמרובה, וזו לשונו:

"יקירי פ. אווערבוך,

– נו?

שלך ח. נ. ביאליק

נ. ב. שלום ל“מלאכ”ך, זו אשתך, ושלום לשניכם בשם “מלאכ”י זו אשתי".

מכתב ג.

ולבסוף מכתב “קונדסי” קצת שנשלח מקראקו ביום 19 מאי 1904 אל ידידיו רבניצקי וגוטמן (מארכיביונו של רבניצקי), המוכיח על ביאליק ה“סוחר”…

“ואני בתוך קראקוי!: עולמות מהפך אני! דיינו קניתי לי “אבערמאנטיל” עם ה”היינגקאלנער", כזה של טשימירינסקי (ר' מרדכי’לה בעל "עיירתי מוטילה – הכותב), ואני מטייל בו מן הבוקר עד הערב בחוצות קרוקוי, מחיה נפשות!

"דרך אגב, אני עושה עסקים עם פישר (יוסף פישר, המדפיס של ביאליק – הכותב), היינו, אני תלשתי לו את מחצית זקנו, והוא לי – “א זאס! אין לי זקן! באודיסה השארתיו, אם אינכם מאמינים לי שאני תולש זקנו של פישער (שהרי לקטני־אמונה אתם בנוגע ל“כשרון הסוחר” שבי") – עתיד אני לשלח לכם רצוף במכתב דנא מקצת זקנו של פישער (מונח הוא עמי למשמרת) ויעיד עלי כמאה עדים כשרים. בקיצור היום הראיתם לדעת כי סוחר אני, סוחר שבסוחרים!”

ח. נ. ביאליק



  1. במקור הודפס “המאריקאית” – הערת פרויקט בן יהודה.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!