רקע
ישעיהו קרניאל
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דאר היום; 1933

אמר עזמות

שאלו מאת אחד מבני ה“עליה” האחרונה, יהודי פולני, מה הוא חושב לעשות בא"י?

– משק! – הוא עונה.

– היש לך כסף?

– למה לי כסף? – הוא אמר – יש לי אשה – “פרה” ושתי בנות – עגלות יפהפיות; הבן שלי הוא “סוס” נהדר ואני עובד כחמור…

– והיכן תקח אדמה?

– זה עשרים שנה, עונה היהודי מפולין, שאני מונח באדמה…

* * * *

ומעשה זה שאני בא לספר לכם הפעם, זמנו היה בדיוק ביום הששי שעבר ומקומו – בבית־המשפט בירושלם.

השופט האנגלי מר קריסול ישב על מדין במשפט אזרחי פשוט ואחד היהודים האודיסאים פ–סקי נקרא להעיד במשפט זה. כשהציע לפניו השופט את השאלות הרגילות ענה לו העד ברוסית, באופן פרינציפיוני!…

ומכיון שאין מתרגמים בבית־המשפט לשפת קודש של מוסקבה, שאל השופט את העד אם הוא יודע לדבר עברית?

– Niet! (לא!), ענה היהודי רוסית.

– וכמה שנים הנך בארץ? – שאל קריסול.

– Siem! (שבע!), השיב העד בהראותו באצבעותיו, יד אחת ואצבעות שתים…

אז פנה אליו השופט ואמר: – להיות שבע שנים בארץ ולא לדעת עברית, זהו דיסגרייספול", כלומר: בושה וחרפה!

ואחר הוסיף ואמר באירוניה:

We have to turn the Rabbis up־on you!

ופירושו “עלינו למסרך לידי הרבנים”…

ה“ראבאים” שלנו בודאי לא ישפיעו עליו לדבר עברית, ולפיכך אני מציע להכניס את השופט קריסול לגדוד מגיני השפה. אם אחינו הרוסים אינם נשמעים ליהודים, אולי ישמעו לגויים?.

* * * *

אגב, מוסרים לי ממקור בטוח, כי גדוד מגיני השפה – פנה למר ספייסר במכתב נמרץ לתקן את הכותבות אשר על עמודי התחנות “לאוטובוסים” ברחובות עירנו, ומיד נזדרז המפקד ושלח את עושי רצונו לתקן את המעוות ולהוסיף גם את הכתובת העברית.

ובכ“ז, סבורני שיותר ממה שהשפיעה עליו הדיו השחורה של הגדוד העברי על הניר הלבן, השפיעה הזפת השחורה של איזה “שקצים” על הכתובת האנגלית הלבנה שעל עמודי הברזל השחורים… וכבר אמרו חז”ל: גדולה הסרת טבעת (שאחשורש נתן להמן) ממ"ח נביאים וז' נבואות שנתנבאו לישראל.

* * * *

ולפעמים, כשאני זקוק לקצת חומר התול ולקוריוזים לשעורי בעש“ק, הנני מדפדף קצת בעלוני “קול ישראל” ומעלעל במאמרים הראשים, במכתבים וביחוד בידיעות הבאות תמיד בעמוד א' ומוצא אני ב”ה חומר למכביר. דהיינו למשל: ב“קול ישראל” גליון ט"ו, מיום 19 יאנואר 1933, מוצא אני ידיעה משמחת ומבדחת זו בשם: “הגנה מיוחדה לנתינים אנגלים”, וזו לשונה ממש:

מודיעים שהממשלה מסדרת רשימה מיוחדה של יהודים נתיני אנגליה בא“י. המשטרה תסמן את בתיהם למען הגן עליהם”.

ואי"ה, בקרוב בימינו נזכה לראות על בתי אחינו האנגלים בארצנו סימנים מיוחדים על מזוזות שעריהם, כגון הסימנים שראינו ושרואים אנו גם עכשיו על בתי שכנינו מבני עשו, מימי אב….

ועוד “פנינה” אחת:

בקשר עם קביעת שמות לרחובות היהודים בשכונותיהם, הציעה אגד“י לקרא את הרחוב הראשי במאה שערים בשם “רחוב די האן” וכ”כ גם להחליף את השם “רחוב מליסאנדה” (הסמוך למגרש הרוסים) ל“רחוב מיס־לאנדה”…

* * * *

שאלתי בשבוע זה מאת אחד מתלמידי המובהקים, מהיכל השירה והנגינה, שאינו מחסר חס ושלום קונצרט אחד והצגה אחת או סתם נשף, כשם שיהודי חרד, להבדיל, אינו מחסר תפלת “מנחה” – אם כבר קנה לו כרטיס לשאליאפין?

– לא! – הוא עונה בהחלט – בפרינציפ לא!

ומבלי לחכות לשאלתי הוא מוסיף ברוגזא ובטון של מוכיח:

– כל זמן – הוא אומר – שיהיו כרטיסים מ40 גרא“י עד 125 גא”י לא אלך לשמע אל הרינה של שאליאפין! פוי, זהו סקנדל אמתי.

– ואפילו הנציב העליון בכבודו ובעצמו – הוא מוסיף ואומר – שאין לו עוד רחיים על צוארו ואין לו לשלם שכר דירה, קנה לו כרטיס רק בלירה אחת ולא יותר! עד כאן תבוא!…

– מסתמא, אמרתי לו לחידודא, עשו לו הנחה על רבע לירה, והבטיחו להושיבו בשורה הראשונה… סו"ס – נציב!…

– "בודאי ובודאי – מתאונן לפני תלמידי מבין הסוחרים בעירנו – חפצתי לשמע את שאליאפין! שייך לומר? – שאליאפין יהיה בירושלים ואני לא אלך לשמעו? אבל צא וחשוב: אני ואשתי – איך לא קונים בעד חצי פונט כל כרטיס? שהרי הכרטיסים של 40 גרוש, כבר קנו בני בינה ולקנות כרטיסי עמידה של 20 גרוש, הרי לא הגעתי עדיין לימי עמידה? ובתי הבוגרת, הרי גם נשמתה אינה “צימוק” – אמור מעתה: פונט וחצי, יש כבר במה לשלם לאופה בעד חדש ימים..

ויהודי אחד, פקח ובעל תכלית, שיש לו גרמופון בביתו נפל על המצאה והחליט לקנות לוחות־גרמופון של שיאליאפין מקובלסקי או מדייג. הקול יותר צעיר ויותר רענן ובעיקר יותר בזול ומלא חסדים ו“ג’מילות” ממוכרי הכרטיסים…

* * * *

ואקפח את בני אם לא ראיתי משפחה אחת ממכירי בירושלים, לא עשירה ולא עניה, שהם מונעים את עצמם זה שני חדשים מן “הבימה” מן “המטאטא” ומשאר ההצגות, וקבצו על יד פרוטה לפרוטה, כדי שיוכלו לקנות כרטיסים לשאליאפין!

ובצאתי בשבוע זה מההצגה הנחמדה של “עודד הנודד” אשר בקול נע “ציון”, נספח אלי אחד “הסנובים” הידועים בעירנו וקשקש לי על שאליאפין: “מי שלא ראה את שאליאפין על הבמה! איך הוא משחק, למשל, את “בוריס גודונוב”! הן זהו ארטיסט בחסד עליון! עין לא ראתה! נו, וה”אוכניים" שלו? אשרי האוזן!…

ואגב סיפר לי בחפזו כי שמע כמה פעמים את קארוזו ואת שאליאפין ואת חפץ ואת הוברמן, ואפילו את מישה אלמן, וצימבאליסט, וסעד ארוחת הצהרים עם ה“סטראדיבאריוס” בעצמו, בוינא…

והולכי רכיל מספרים מה לא מספרים אצלנו? כי ריפורטר אחד בפריז עשה ראיון לשאליאפין לפני צאתו למזרח ובשר לו כי כל המזמרים והמנגנים הגדולים נוהגים לערך קונצרט חנם או במחירים זולים לפועלים “בעמק”…

טאם פוסמוטרים! (נראה שם!) – ענה הזמר בקולו העמוק.

ושוב מעשה בחלוצה אחת יפהפיה שהחליטה לשמע בכל מחיר את שאליאפין. ובאין פרוטה לפורטה בכיסה, מה עשתה? – הלכה אל הספר ומכרה את צמותיה השחורות והארוכות עד ברכיה, רכושה היחיד, ב…50 גא“י, והשיגה סו”ס את מאויה: היא תראה את שאליאפין ולא תדקדק עמו חלילה על חוט השערה…

ואלי דבר יגונב, כי רבים מתלמידי ותלמידותי שכלתה נפשם לשמע שירה רוסית ושכלתה הפרוטה מכיסם נמנו וגמרו לעשות הפעם כמעשה ר' עקיבא בשעתו ולטפס על הגג הגבוה של “אדיסון” כדי להטות אוזן קשבת דרך הרעפים, החורים והסדקים, לשירתו של שאליאפין, ולפיכך נטל עלי להזהירם כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל לא גוי אחד כי אם גויים רבים משוטרי ישמעאל ועשרת־השבטים, והמשטרה עסוקה היא בזמן האחרון בכל אמצעי השמירה כנגד “השומעים החפשים” מתלמידיו של ר' עקיבא…

ועוד טפה אחת אחרונה בקולמוסי:

אומרים כי חבר הסדרנים החליטו שלא יערכו את הסדר באולם בשעת הזמרה כ“ז שלא ישלשלו לתוך ידם כ”ה לא“י טבין ותקילין. ומדוע לא? – אם שאליאפין יוכל להוציא מארצנו הקטנה בזמן הזה 600 לא”י שכר זמירות, רשאים הם לדרש רבע מאה לא"י שכר שמירות!…

מדה כנגד מדה!…


המלצות קוראים
תגיות