רבי עזמות אומר, מנין שכל מכה ומכה שהביא הקדוש־ברוך־הוא עלינו בירושלם היא של ארבע מכות? שנאמר: עץ “חיים” אחת, תרנגל מ“בני אדם” שתים, “חיות” הקדש שלש ומשלחת מלאכי רעים ארבע, וחכמים אומרים: "סטרא־אחרא, שושבינא־דמלכותא למשלחת, חמש…

* * *

ועכשיו, נניח נא את הפוליטיקה ונעסק קצת בפרשת “מסעי”:

לפני זמן קצר חזרתי מעבודתי ביפו לירושלם ובדרך, סמוך לרמלה, פגשתי באוטומוביל אץ רץ במהירות הבזק ליפו ובו ישב לו ביחידות אדון “בפקדך” – דרך “כוכב” מפקידי ועה"צ ועף בעצם הצהרים להציל את הישוב…

לא עברו רגעים והנה הגיע לאזני קול שופר. נשאתי עיני למרחוק וראיתי בדרך אוטומוביל שני מתגלגל ורץ לפנינו, עמוד ענן של אבק הולך אחריו, קול השופר הולך וחזק וסביבו נשערה מאד… מה כל החרדה הזאת? מנהיג המכונית יושב־ראש ומאחוריו ישבו שני מנהיגי הדור, מחברי ההנהלה הציונית שרצו ליפו…

אחר שעה קלה הגענו לבאב־אל־וואד ומצאנו שוב אוטומוביל – הדר' יצא בגפו ליפו בעניני הכשרת הישוב…

ונתעוררה בי אז שאלה פשוטה: האם לא יכלו כל האדונים האלה, שיצאו ממקום אחד, בזמן אחד ועל כיס אחד, לנסע באוטומוביל אחד?…

ואולם התירוץ הוא: לפנים היו בני “הישוב הנרקב” רצים כסוסים, אוכלים בצלים ובונים את הישוב, ועכשו, רצים בלי סוסים, אוכלים את הישוב ובונים “בצלים”…

* * *

ולא רק בבצלים עוסקים עכשיו, כי אם גם בנטיעות ממש. ובתי־הספר יוכיחו!

תמול נדחקתי “עם כל הנערים” ולויתי את התהלוכה הענקית והנהדרת, בן פורת יוסף, של כל בתי־הספר העברים עדי ויגיענו למגרש אגודת “בוני־בית… מפני הלחץ זו הדחק, לא זכיתי לשמע את כל הנאומים ואולם ראה ראיתי אחד המורים שנטע אילן קטן וקרא בהתפעלות גדולה: ילדים!… כאן… בין שדרות העצים האלה נצא כלנו לטייל “לרוח היום”… וכל התלמידים מחאו כף וקראו אחריו: הידד! ובשעת מעשה זכרתי מעשה בהירשל אוסטרופלר שמצאוהו פעם ביום חרף שוכב במגרש בתוך הבוץ. – הירשל! מה אתה עושה כאן? – “אני מתחמם אצל התנור… מבינים אתם? החלטתי לבנות לי בית על המגרש הזה, ועפ”י התכנית שלי יהיה פה התנור… ולע”ע אני יושב אצלו ומתחמם…

עברתי ב"ה את כל הארץ לארכה ולרחבה וראיתי על הר־כנען מגרשים רחבים, חוצות ישרות ומרווחות, בנינים נהדרים, מסודרים ומהוקצעים על הניר…

בטבריה נכנסתי לרוקח (לא זה שבנה את “נוה־צדק”!) והנה הוציא לפני מן התיק מגלה שלמה, כבדני ב“גלילה” ופרשנו אותה כשמלה, ולפני עיני השתרעה עיר שלמה וחדשה בשם “אחוזת בית” – ממש כמו ב“תל־אביב!” – עם גנים מרובעים וביציים, שדרות עצים גבוהים ו“סקוויירים”, ואגב זכיתי לראות גם תמונת־תצלום מכל חברי הועד של העירה הבנויה על תלה בתכנית…

גם בחיפה “החליטו” לבנות “אחר הפסח”; לע“ע קראו את הילד בשמו לפני הולדו. ומחכים שם לבנדרלי שיביא את ה”איפוהיקי"…

ובעיר הבירה מברכים ואומרים “נבנה ירושלם” – בלי “מזומן”… חג הנטיעות, שהיה צריך להיות בט"ו בשבט, כנהוג נדחה גם אישתקד וגם השנה מחמת קלקול האויר. אין זאת כי אם מעכבים הגאולה מן השמים ואת קרן־הגאולה מן “הארץ”…

* * *

ובכ“ז, אין מה להתאונן, ירושלם שלנו מתפתחת וצועדת צעדי ענק על דרך הקדמה: רוצים אתם “בפלורט” עברי ובכל “הני מילי מעליותא” הלקוחים מספרי “חופת התנים” ו”הזרע למינהו" – תוכלו לראותם בחלונות הראיה של בתי מסחר הספרים בעירנו… יש גם הסתדרות “אינטרנציונלית” של כל מנהיגי האוטומובילים. לפי הספירה האחרונה, הגיע מספרם בעירנו עד 526, בגימטריא מכונית… ויש ב“ה גם “אוברקנטור” בעירנו וקונצרט לחזנות… כנראה, נתפעל הרה”ג סטורס מתפלת החזן מורגנשטרן בקבלת שבת, וביחוד מסלסוליו ב“וירקידם כמו “עגלה”, ו”שריו כבן רעמים“… ומנעים זמירותיו ב”לכה דודי“: “סוף מעשה במחשבה תחלה”… חבל שלא הביא עמו גם את הראיס־בלדיה לשמע את תפלת “במה מדליקין”? – לא ב”ירוקה שעל פני המים" בבית־ישראל ובאחות… אגב, משבח אני את החזן שנעתר לבקשתה של “עזרת נשים” לזמר לטובת בית המשוגעים. מוסד זה נחוץ מאד בעירנו, ביחוד בזמן האחרון, לא רק ל“רופא־עינים”, כי אם גם בפתיחת מדור חדש לתרנגולים מ“בני אדם”… ובזמן האחרון יש גם אספת הנבחרים בלי נשים ובלי חרדים, בלי מזרחים ובלי מערבים, בלי ספרדים ובלי מסים… כי למה נספר? טוב מאד לשלם מסים כשם שטוב מאד למות בי"ח ניסן, כידוע אבל לא אנכי…

* * *

רצה הקב"ה לזכותני בקצת חומר לשעורי זה, מה עשה? הלך ועשה נשף לכבוד חג היובל של קרן־הקימת ונתן רעיון בלב המסדרים להכין בנשף זה גם צד התולי ומצחיק עד לדמעות, ממש כמו בראי־נע…

ראשית כל, למדתי פרק חדש בהלכות המסחר, שלא זכיתי לפגש אפילו במאמריו של ה“בנקאי” הידוע. לפנים היו היהודים עושים סחורה בעפר א“י, ועכשיו עוסקים ב”נשמת ישראל“… וסחורה זו נמסרה במונופולין, כפי דברי התלמיד־חכם שלנו, רק “לחיות ולאדמות” של קרן־הקימת… לתכלית זו נפתחו חנויות “המשבר” לנשמת־ישראל לא חלילה בראשון, גם לא בזכרון אף לא ברחובות, כי אם דוקא בבן־שמן בלי־שמן, דוקא “בקרית־ענבים ואך ורק בכפר “באושים”… ומכיון שאי־אפשר לערוך את “נשמת ישראל” כידוע, מוכרים אותה ביקר גדול דהיינו בתקציבים ובדפיציטים של קה”ק ועושים לה רקלמה לא רק בעתונים כי אם גם בנשפים – ותמונות ה”קסם" בנשף יוכיחו!

וכאן מתחילה הקומודיה: טשרלי טשפלין זה המסכן, כמה יגיעות יגע, כמה כרכורים כרכר וכמה העויות ומעשים עשה עד שעלה בידו להוציא צחוק מהבריות, והנה אך הופיע מר ס. שלנו ופתח פיו לבאר את התמונות, פרץ צחוק מפי הקהל שהתעקש הפעם ודרש ממנו לדבר רק אנגלית… עמד קוממיות על הבמה ודבר לפני הקהל בחם ובהתלהבות – הוא חושב זה ברצינות… – הנה לפניכם הילדה… ושם בין זוג־הפרים, אתם רואים? מתלבטת נשמת ישראל… והנה דגניה… וזו ביצה שנולדה ב“יום־טוב”, לא כביצי הקולוניסטים במושבות כי אם ביצה שהורתה ולידתה בקדושה, בת חוה של הקרן־הקימת… ובהופיע לפנינו דיר של תרנגולים מנקרים בגל של אשפה (לא זו של אגודת ישראל!) הגיעה הטרגי־קומידיה למרום קצה, הנואם פרש את שתי ידיו, אחת לקהל ואחת לאשפה, ויצא מפורש מפיו בקול רועד: כאן יהודי! של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש! התחיל הקהל מתרגש ומרב התפעלות נשמע פתאם באולם קול קו־קו־רי־קן!… “והנה יער־הרצל… זה היער שכ”כ הרבו להתלוצץ עליו“… והאמת עלי להגיד כי מרב העצים לא ראינו את היער… גם לא את בן־דב שצלם את נורטקליף ב”הסולל"… והנה מתוך היער יצאה היד השחורה, (לא זו של ה“טירוריסטים” החדשים בעירנו) והושיטה לנואם תאנה גדולה לא מעצי היער כי אם באצבע משולשת… המסך ירד ו־Finita la comedia…

* * *

בעתון “ההגון” מיום ראשון העבר קראתי ידיעה נעימה כי בית־הדין בוינה זכה את הסופר היהודי ארתור שניצלר שנמסר לדין בגלל חזיונו החדש “גשם”.

אינני בקי כ“כ היטב בספרות הגרמנית כעורכי ה”עתון" הזה, ואולם עד כמה שהספקתי לחקר ולדרש מפי אנשים הבקיאים בשניצלר כיהודי כשר ב“אשרי”, נראה לי שה“גשם” הזה ירד רק ב“הארץ”. ואם ל“דייטש” – הניחו לי! חפשתי ומצאתי את סוד ה“גשם” (לא את סוד המלחמה!). ארטור שניצלר חבר מכבר חזון קצת חפשי בשם Reigen ופירושו בעברית “רקודי־המעגל”, והנה עקמו את הכתוב וקראו Regen, כלומר – “גשם”… המתרגמים של העתון ההגון יודעים ב"ה לגלות “מלונים” חדשים באמריקה בשם Letters Home וגם שורדים “ציונים” בלבנון כידוע…

כן, עיקר שכחתי:

בשבוע זה נתפרסמה ב“הארץ” כעין “הכחשה” לפרושי ע“א הספרדים־ה”צפרדעים“… הטהורים… שחין… והנה כל אלה היודעים ללמד עפ”י פרד“ס, כמו שיר השירים להבדיל, יקראו עוד הפעם וימצאו לא רק את ה”פשט" כי אם גם את ה“רמז” הגס והכונה האמתית הנסתרת…

והנה, בכדי שלא לעשות חלילה כמומר ההוא מפולניה, או כ“הארץ” שהמציאה רק קטעים מדברי בן־אב“י וגלתה בהם פנים שלא כהלכה, כידוע, רוצה אני לגלות עוד טפח… אזיל לסופא דקרא ותמצא גם את הפנינה הזו: הקהל ה”נכבד" של “דאר־היום”.

הקהל שאליו פונה העתון של ה“צפרדעים” מונה את כל הקוראים העברים בא"י. בהיותי בטבריה אמר לי אדם מהקבוצות שאינו עם־הארץ בשמו בדברים האלה: שמע חביבי! על “הארץ” אנו חותמים, הלא תבין?… ואת דאר־היום אנו קוראים. יש אומרים כי בקצת מקומות נוהגים אפילו לומר אחר קריאת “עזמות” קדיש דרבנן… ולקהל־ישראל זה קורא הסמרטוט הרוסי הזה בשם “נכבד” ומדמה אותו לצפרדעים…

ה“אורח לשבת” בא בפעם השלישית כדי לקיים מאמר חז"ל: זה דרכו של אורח, פעם ראשונה זורח, פעם שניה טורח, ופעם שלישית סורח…

* * *

זה עכשיו, לפני גמרי את שעורי, נכנסו אלי אחדים מיהודי אמריקה שבאו לתור את הארץ והם נפרדים מעלי לשוב לארצם.

– מה הספקתם לראות בירושלם?

– ראינו את כל המוסדות, הקברים המנזרים… והבצות…

– ובמלון יוז הייתם?

– ובמלון יוז הייתם? “נו יוז!”… נענע בידו לאות שלילה, ונעלם…

עז־מות