רקע
ישעיהו קרניאל
דאר היום 26.02.1922 את זה לעומת זה עשה אלהים
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דואר היום; 1922

את זה לעומת זה עשה אלהים.

בו ביום שהדר' י. ק. שלנו יצא בעתונים ותבע בפה מהחרדים את זכות האשה באספת הנבחרים – באותו יום ממש נתפרסם בעתונים, שהממשלה בלונדון אינה מסכימה כלל לתת זכות הבחירה לאספה־המחוקקת בא"י גם לנשים

אמת, שהאיש ההוא שהעיז להוציא מפיו “דברי־מינות” כאלה, אינו דוקטור ואינו מגיע לקרסולו של הדר' י. ק. בעניני פלסופיה ודפלומטיה, כי לאו כל אדם יכול להיות ראש של מיניסטר כמהו – אלא בשר־ודם פשוט ושמו: וינסטון צ’רצ’יל

לפי עניות דעתו של זה – ראש של גוי! – יוצא כי התפתחותה של א"י צריכה להיות בהדרגה, אבל לא נחות־דרגא… ולא עוד אלא שדברי־מינות כאלה, יתנו עכשיו פתחון־פה להצד־שכנגד לשלל חלילה גם באספת־הנבחרים את זכות האשה להיות פסיבית…

חבל, חבל מאד שלא זכה צ’רצ’ל לקרא את שתי המלים של הד“ר הפילוסוף שלנו: הלא תבושו?!, כדי שיתרכמו פניו מבושה ותפל עליו אימת “המפגיע” לגזול את הזכיות של “אלו”… אגב, שמעתי מפי יודע דבר, כי ביאליק קרא לד”ר זה באספה אחת באודיסה שתי מלים אחרות: “שוויג ש–ץ!” וקראו לו מאז “שין־שין” עד שברח לא"י ויפתח ה' את פיו…

אינני מקנא עכשיו בצ’רצ’ל… הוא קנה לו “מפטיר” כדבעי עם ה“עסק” של הנשים ואי“ה בשבת הבעל”ט יזכה אף למאמר ראשי משירמן הקטן לרגלי אותו מעשה בשם “שבר על שבר”, אחריו יבוא מאמר פילוסופי ארך בשם Cherchez la femme, כלומר: “בקשו את האשה” ואחריהם יצאו ה“סופר־יטקות” שלנו עם כל ה“דופרים בדקר” [bedeker – המגיה], במחאות גלויות נגד ה“בוגד”, ולסוף יקבל גם מכתב איום מ“הקנאי” חתום בגוית – Canaille. כי כך למדו וכך קבלו מרגותיום בארץ־הפרעות: בתחלה יוצא הלבלר בקולמסו ואח"כ החוליגנים באקדחיהם ובאגרופם; אחר המעשה מבעה הרשות את “צערה”, כידוע והעתונים המסיתים מאשימים את היהודים בפרעות או שהם מעמידים פנים בסמן השאלה –? – ועושים עצמם כאלו לא ידעו…

איני יודע מה יעשה עכשיו המסכן צרציל שנפל לידי יהודים, רחמנים בני רחמנים, בני רחמנים בודאי, אבל רחמנים? – בינינו לבין עצמנו אפשר לנו להודות כי עכשיו “ריפוטאציה” זו היא מוגזמת מעט… ואולם כשאני לעצמי, החלטתי לעשות מיד את כל הצעדים הנחוצים, דהיינו ללכת ישר מפה ולהבטיח את עצמי באחריות בשתי חברות, וכאשר אבדתי אבדתי!… “עושה” רש"י: כשם שהייתי בעל־בית, כן אשאר בעל־בית…

* * *

ואלה המשפטים אשר תשים לפני הערכאות: משפט ההקדשות של כולל וואהלין ושל כולל הודרנא, ואין חוששין לחלול ה' מחמת שה“הקדש” מקדיש את כל האמצעים למטרה, כידוע… ודוקא לפני הקדי שהוא, כידוע, דיין אמת ואינו מקבל חלילה שוחד ונאומו בבי“ד שלו – יוכיח! כנראה, בקי הנהו גם בחומש וכשהוציא פסק־דינו אמר בפרוש לממונה של כולל וואהלין: ולא “נחם”… וכפי ששמעתי “פטר” גם את הממונה של ה־ורנו לא חלילה מחמת איזה חטא או עין אשר מצא בו, אלא פשוט משום חשש לר”ת שלו, והלכה כר' מאיר ששמה גרמא…

וכשקראתי בעתונים את דרשתו של הקדי זכרתי במעשה שקרה אצלנו: אמרו עליו על הדיין רבי ברוך שלקח שוחד ויזכה את החייב שהכה את חברו, וכאשר התובע הגיד להדיין שלא דן דין לאמתו ענהו הדיין: פוק חזי מאי עמא דבר, דאמרי אינשי: ברוך דיין אמת! אמר לו התובע: אמנם כן: לך נאה, לך יאה הקריאה הזו, אך כבר אמר שלמה (לא משלושת ה“שלמה” המנהלים את מושב־זקנים!) בחכמתו: יהללך זר, הלואי שאחרים יאמרו עליך: ברוך דיין האמת!…

ועוד משפט אחד – בחיפה: סוף סוף נתברר הדבר כי מר רוזנברג אינו שייך לנשק והדוד ישמעאל יוכל לנשק…

ואיידי דאתינא להכי, נעסק גם קצת בפרשת השבוע, כלומר ב“משפטים”…

בן־אב“י אוהב, כנראה, לעשות לא רק חדושי־לשון אלא גם חדושי־תורה: במקום “עין תחת עין” הוא אומר: אבן תחת אבן… ובמקום “שן תחת שן” הוא קורא – חץ תחת חץ… ולא זאת אלא שבמקום: חבורה תחת חבורה, הוא גורס: חברה תחת חברה”… ולמה דוקא אבן? מפני מעשה שהיה באשתו שיצאה בגפה אל “הסולל” ונכשלה באבן בראשה… הוא אשר אמרתי: דקדוק חסר לנו אך לא דקדוק השפה בלבד, כי אם דקדוק החיים, וביחוד בזמן האחרון… שכחה הגברת כנראה, כי יש “גזרת־הפעלים” בבתי פיינגולד וכי “אבן היא מלעיל ובן־אב”י הוא מלרע… ומעכשיו יעברו בחומש על הפרשה ויקראו בנגינה "אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו

* * *

ושוב באותו דבר – בדאר שלנו…

לא נלמד הפעם לא על התלפון ולא על התלגרף, כי הלא כבר אמר פעם אלנבי: שלשה מיני “תל”ים יש בא“י, תל־גרף, תל־פון ותל־אביב…המפיצים בעולם כלו את כל ידיעות הארץ. אגב, נמצא בעלן אחד שהלך ומנה את מספר המכונות של התלפון בכל הארץ ומצא כי בירושלם עצמה נמצאים 50 אחוזים למאה מכל המכונות – בידי יהודים; ולא זאת אלא שגם בפתח־תקוה, למשל, זה “הכפר” ה”אל־מסי" שזכה למורשון, ישנן שמנה מכונות תלפון, בשעה שברמלה שלהם שדרשה לסגר הדלתות בפני היהודים אין אף מכונה אחת פרטית…


ועכשיו נחזר לעניננו.

מעשה במכתב אחד שיצא מירושלם לטבריה ביום רביעי, 15 פברואר ורץ כאחשתרן ממש ברכבת והגיע באותו יום לסמך [צמח־המגיה], ושם נזדמן לפונדק אחד עם חבריו הרבים שהתכוננו לנסע בשק אחד מסמך לטבריה. בעל המכתב שנמצא בטבריה מהר אל בית־הדאר לקבל את פני אורחו שבא בדאר מירושלם, כי חכה בשבע עינים לפקודות תכופות מהנהלתו בירושלם, והנה לתמהונו לא בא – מה קרה השק נשכח בתחנת סמך… הפקיד הציע לפני הנהלת הדאר לשלח על חשבונו עגלה מיוחדת לסמך כדי להביא את כל השק ובתוכו גם את מכתבו הנחוץ, ואולם כל השתדלותו לא הועילה: רק שלש פעמים בשבוע יראה הדאר בטבריה, ועליו להמתין עד יום השבת… מה עשה הפקיד? לא שרה הרבה ושב למקומו ירושלמה ועד היום הזה הוא מחכה למכתב עם הפקודות. כנראה נסע המכתב לפלך “טבריה” אשר ברוסיה וישוב אי“ה לארצנו באנית “לנין” או “טרוצקי”. בשובו מטבריה מצא הפקיד על שלחנו מכתב אחר שנשלח לחברון וכתוב עליו בפרוש ובאותיות גדולות כביצי האוזה Hebron, וגם מכתב שני שנשלח מהמשרד עצמו לחו”ל; כנראה, לא רצה המכתב לעזב את ירושלם עיה"ק ונתגנב שוב לתוך התיבה של אותו משרד וחזר למקומו לקיים מה שנאמר: ושבו מכתבים לגבולם…

ועוד מתאוננים על הדאר שלנו שאין בו סדר ודיוק…

לעמת זה ראינו קדמה בעבודת הבלדיה ברחוב יפו אשר בעירנו ישנם פנסי “לוקס” הדולקים גם ביום – זהו לוקס אמתי…

* * *

אמרתי לגמר את שעורי בכי־טוב ובמלי דבדיחותא, כנהוג, אלא שאין מלתא מסתייע משמיא: “הרבי” שיאריך ימים ושנים חולה לא עליכם, והתלמידים ה“קונדסים” שלו יצאו לתרבות רעה, משחקים ב“כדורים” ומתקוטטים בקול רם… והשקצים זורקים עליהם ___ ובאויר מורגש ריח פנימי וחיצוני של… – כן, עיקר שכחתי כי כבר הכינותם חומר ל“דרבן”?…

עז־מות


המלצות קוראים
תגיות