לבעל המסוה נתן אמש הנשף של קרן־הקימת חומר רב להרהורים, אבל לא מהרהורי הזקן שלנו שב“קונטרס”…
מורגלא בפי הקהל שלנו לומר: אין כסף בירושלם – “מה פיש מאסארי!” ואני אומר לכם, רבותי: לא מיניה ולא מקצתה! יש ויש! יש לנו כסף הרבה ובמזומנים, טבין תקילין, כמו במכתבו ממש של אוסישקין… רק אמש נתכנסו לבית־מדרשה של “ציון” מכל הכתות והמחלקות למיניהן, ולמדו בשקידה רבה את פרשת “תרומה” של השבוע, לקיים מה שנאמר: כל אשר ידבנו לבו, ולא חלילה והונו… המסדרים החרוצים אמרו לפניהם את הפסוק: “אנא בכח תתיר צרורה” עפ“י קבלה, והללו מתירים, נתבעים בפה לבחורות _______ ביקום־קום־ורן!” ונותנים כלם באהבה וביראה, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון את השיללינג לתוך החור של הקופסה… והקב“ה הזמין לנו גם הפעם את מר כספי לכספי הקהל ה”קונה הכל“, ואפילו ה”מנצח על היגונות" שמו כספי (סילבר בלע"ז), ושמא גרמא…
רק הפקידים והמורים, שלא זכו לקבל עדיין את משכרתם, עלו ל“ישיבה של מעלה” על היציעות, מחוץ למחנה…
כמדומה אתח: פרוטות; אבל פרוטה לפרוטה, מצטרפת לסכום גדול, אחת לאחת ויעלה לתרפ"ט אלפים – מילים…
* * *
ואלולי דמסתפינא הייתי אומר כי נשפים כאלה בכל חדש מועילים לנו יותר אפילו מ–אספת הנבחרים! ראשית חכמה, לא ראינו בנשף זה חלילה שום התנגדות לאשה, אדרבה… צריך להודות כי בנשפים הגיעה האשה למדרגה של התפתחות ובגרות שלמה ואפילו צ’רצ’יל בכבודו ובעצמו היה סומך את ידיו עליהן גם למועצת המחוקקים לא“י… ושנית לא ראינו שום התנגדות לתשלום מסים, אפילו בין אחינו הספרדים, וכלם שלמו את המס (גם בעל המס־וה) בלי הצעות של ברלין, וינה ופדן־ארם, ולא זאת אלא שלא ראינו חלילה בנשף זה שום “בזבוז” מצד הפקידים העליונים שלנו, לא במזנון ולא ב”שוק“, וגם מנהלי הק”ק היו הפעם בבחינת בל־יראה ובל־ימצא בנשף, כנראה אוכלים הם מקרן־קימת בעולם הזה, ואת הנשף של קרן־הקימת הם מניחים לעולם הבא…
לעומת זה זכינו הפעם לראות נטיה גדולה של קמוץ מצד הגברות באריג לשמלותיהן… ומשעה שהתחילו בנות־ישראל מקצרות גם בעליונים וגם בתחתונים, נעשו בחורינו ענוים ומשפילים תמיד את עיניהם בנשפים, ויש שעיניהם מטפסין גם למעלה, כברוז זה…
ואגלה לכם בלחישה, כי גם חרדים לא חסרו לנו בנשף זה. מבעד למסוה הסתכלתי בהם, בר' חיים וב“תרנגל” לשנו שנמצאו על הבמה, בפנה נסתרת והביטו סביבם מעל התמונות המצחיקות שב“מוזיאום”… אגב שמעתי, כי ב“אספת־הנבחרים” יעשו עזרה מיוחדה ל“חרדים”, עם שבכות, כנהוג, כדי שלא ישלט חלילה עינא ב“אשה”… ואני הלא אמרתי תמיד: הצחוק טוב לבריאות ומועיל מאד, ביחוד בזמן האחרון, כי בעונותינו הרבים נתמרמרנו ביותר, ולא למותר, לדעתי, לעורר את עצבינו ע"י מעט צחוק. במקום שלא יועילו כל רופאי הנפש וסמי כל בתי־המרקחת, תועיל קריקטורה אחת ומכתם שנון…
* * *
את זה לעומת זה עשו המסדרים ב“מוזיאום”: פינסק ואמריקה משני עברי הקרש, ופינסק מכריעה, כמובן… כנראה, שכחו המסדרים שלנו להוסיף לצד אמריקה את צרורות הפונטים שהיא שולחת בכל שבוע, באפן קבוע, לא“י, ואפילו את הפונטים הקבים שהכניסו “האמריקנים” שלנו בנשף זה… מימין “כדור הארץ” בתמונת סילמן ומשמאל בן־אב”י ואלמאליח – “דאר היום”…מספרים כי במסעדה החדשה והיפה שביפו נרשם בשבוע האחרון בתפריט השלחן לאמר:
כדורי סלמן
פרי הארץ
גם מליח
רק להיום…
ובאחרונה – סלטה אמריקנית.
איני יודע איזה טעם יש בכלל למאכלים כאלה וביחוד ל“סלטה” יפה כזו, אבל רואה אנכי כי אנשי יפו אינם עומדים על קוצה של יוד ושכחו לכתב “סלמן”, קרי בלע"ז Salmon, ופירושו מין דג…
ועוד דבר אחד שכחו המסדרים להציג בנשף הזה את משחק “הבובות” מענינא דיומא, כנראה, מפני הצנזורה מגבוה שעכבה ב“רגע האחרון” והכל “מפני דרכי שלום”…
* * *
כשעמדתי לפני תמונת הדר' ויצמן האוחז שוט בידו האחת ומוליך בידו השניה את דר' אידר באזנו אל החדר וקורא לו בז’רגון: “אין חדר! אין חדר!” ואוסישקין מרקד לפניהם מרוב שמחה על המטאטא – התפרצתי פתאם בצחוק, אך לא מה“חכמה” הזאת, כי אם מ“ספרדי” צעיר שעמד מאחורי וקרא בעברית, “פשוטו כמשמעו”: אין חדר! אין חדר!… אגב נודע לי כי אחינו הספרדים קראו את הענין של ה“צפרדעים” עפ“י פשט ולא מצאו בו שום שייכות לספרדים כמו שפירשתי אנכי; כנראה, אינם נוהגים ללמד עפ”י פרד“ס, ואותיות זסשר”ץ כמו ס' וצ' אינן מתחלפות אצלם עפ"י הדקדוק, ואין עוד לא שיר־השירים ולא זידמן ולא “שין־שין” ולא כלום, ושלום על ישראל…
* * *
זה עכשיו קבלתי מכתב מאחד מ“מנהיגי” העדה שלנו, והנני ממהר למסרו לכם ככתבו וכלשונו:
לכבוד רבי עזמות שליט"א!
זה שנים ועדנים שאנו מחכים ומצפים בכליון־עינים לבוא התירים לארצנו ולעירנו, כדי למצא מהם מחיה ופרנסה לבעלי העגלות והמכוניות של היהודים בעירנו, והנה עכשיו, כשזכה אותנו הקב“ה בכמה וכמה מאות תירים וביניהם רבים מאחב”י הטילו עלינו חרם דרבנו “קוק” והפקיד (Clerk בלע"ז) דק“ק ירושלם מבקש לקפח את פרנסתנו ר”ל וא"א זוכים להוביל אפילו אחד מהתירים האלה בעגלותינו ובמכוניותינו אנו.
אתאנו לחננך, רבי עזמות, שתעשה את הצעדים הנחוצים כדי להסיר מעלינו את החרם הזה, ובזכות זה נזכה לישועה “בעגלה ובזמן קריב”, אמן!
אחד מבעלי־המכוניות.
עז־מות
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.