אמרתי לשלח את מכתבי הבא לכבוד הקולוניל הירון¹, מפקח מחלקת הבריאות הממשלתית בארצנו, ע“י הדאר, כנהוג, ואולם ברצותי הפעם שמכתבי זה יגיע לידו ממש עוד לפני נסיעתו לחופש לחו”ל בסוף השבוע הבא, מצאתי לנחוץ לפנות לא לדאר הירושלמי שלנו אלא ל“דאר־היום”…

To Colonel Heron, D. p. H, Jerusalem.

וזה נוסח המכתב:

“מיי דיר קולוניל” – היה לי הענג והכבוד הגדול להשתתף בשבוע זה בחגיגת הפתיחה של מחלקת היולדות בבית־החולים הממשלתי בירושלם ולראות בעיני את האולם החדש של היולדות הערוך בסדר ונקיון ובטוב טעם אירופי.

ביחוד זכיתי לשמע מפיו את נאומו הקצר ונרגש מאד הייתי לדעת כי עלה בדעתו סו“ס לפתח מחלקה כזו בירושלם ולמלאת בזה חסרון שהיה מורגש עד כה, לפי דבריו, בכל א”י. ואמנם צדק מאד באמרו כי משנה תועלת כרוכות במוסד זה המטפל ביולדות וגם מחנך דור של מילדות מומחות.

א“א בקי כמהו בעניני הבריאות בארצנו, ובכ”ז ירשני נא מעלתו להזכיר לו רק פרט אחד קטן שנשמט כנראה, בטעות בנאומו הקצר והיפה: כי מחלקות ליולדות כאלו נפתחו בא"י מכבר, ואם אינני טועה ישנן כמדומני כשלשים מטות מיוחדות ליולדות בבתי־החולים של “הדסה” בארץ, וגם קורסים מיוחדים לתלמידות־מילדות להלכה ולמעשה.

גם לא נעלם מכבודו בודאי כי ישנה בעירנו הסתדרות נשים עבריות המטפלת בולד בכל תשעה ירחי לידה וגם אחרי הולדו עד הגמלו, ע“י טפול שטתי ומדעי באם וביונקים. בטח קרא כבודו ב”דאר־היום" גליון ר“ו את הדו”ח המפרט של הסתדרות זו ע"א תחנות־היונקים Infant Welfare Station שנוסדו על ידה בעירנו ושזכו להתענינות מרובה גם מצד הממשלה, כי הרבה ילדים נוצרים ומושלימים מקבלים טפול בתחנות אלו הניזונות אך ורק מכסף היהודים…

ומכיון שהאנגלים אוהבים תמיד מספרים ואותיות מחכימות, ארשה לעצמי להביא לו בזה גם “סטטיסטיקה” קטנה:

במשך שנה וחצי טפלו ב 737 יולדות עניות בלבד, מהן 255 בבית־החולים, 375 בביתן ו107 הרות ללדת, וכלן מקבלות טיפול רופאים ומילדות מדופלמות, תמיכה כספית ומוסרית תחת השגחת ההסתדרות.

וכפי ששמעתי נתמלא החסרון המורגש הזה גם ביפו ע"י ההסתדרות העולמית של הנשים העבריות.

ביחוד נגעו אל לבי מאד דבריו באמרו כי ישנה עיר אחת בא“י המכילה 25 אלף תושבים ואין בה אפילו מילדת אחת. בטוח אני כי אין כונתו חלילה בזה לערי־הארץ שיש בהן אוכלוסין של יהודים ובתי־חולים עברים מסודרים, אלא לעיר זו שמיום ש”יצאה דינה" גזרה לא רק על המילדות כי אם גם על הבנקים ואפילו על הבנק העותומני, כידוע… ואולי עיר זו שהיא עזה כמות ליולדותיה…

תאב אני מאד לדעת את שם העיר המאושרה הזאת שנשותיה “חיות הנה”, כנשי מצרים, בשעתן, ואינן צריכות מילדות, ואם מעלתו יסכים להודיע לי את המען הנכון של המקום הזה, אגלה לו אף אני את המען של מילדות מוסמכות לעשרות, נינות ונכדות לשפרה ולפועה, היודעות לילד נשים אפילו ששה בכרס אחד, ושמפני חוסר עבודה ופרנסה מוכנות הן לילד גם זכרים…

לא זכיתי לקרא את הדו“ח השנתי שלו ע”א פעולותיו בנוגע להבראת הארץ, חושב אנכי כי לא ישכח הפעם להזכיר המיסיון ויתר מוסדות־הרפואה של עשו, גם את עבודתו הפעוטה והמעוטה של יעקב במקצע זה, כמו שנאמר ב“בייבל”: “וגם חרבונה [עזמות־המגיה] זכור לטוב”.

ולע"ע הנני מביע לכבודו הרם את ברכתי מעומקא־דלבא למוסד החדש שלו ולנסיעה מוצלחת, והנני נשאר, כמו תמיד, “מיי דיר קולונל”,

Your obedient servant

Azmaveth

* * *

בבית־הלורדים עמדו למנין בדבר אשור המנדט, ויצא בנגד ברב־דעות של 31 קולות, בגימטריא: לא! הוא אשר אמרתי: בשעה ששבר משה רבנו את הלוחות, התנפלו אומות העולם על שברי־הלוחות, וכגויים אמתיים ותקיפים חטפו את החתיכות הגדולות הראויות להתכבד, כגון: תרצח, תגנב, תנאף, תחמד וכיו“ב, ולאחב”י השאירו רק את הפסלת, את ה“שיורים”, רק את ה“לא” – עד היום הזה…

* * *

אמש, בתיאטרון “ציון”, נכנס ה“דבוק” ר“ל בכלה הבתולה מרת אסתר־לאה, וה”רבי" הקדוש גרש מתוכה את הדבוק בגזרת הרבדמתא, בחרמות, בהשבעות ובקול שופר, ואולם דבוק זה שנכנס בבת־ציון, ושמצא את בת־זוגו בכנסת־ישראל זה אלפים שנה, – אפילו כל בית־הלורדים, נורטקליף וסיעתו, אייזלתון, למכתון וכל מיני אתון, אפילו כל הרבנים שלנו והקולות למיניהם: “קול שופר” ו“קול גדול”, “קול ישראל” וקול־רבי־חיים ועדתו, רמז לפרשת השבוע – לא יוכלו להוציא את הדבוק הזה מתוכנו…

Serious blow כלומר: רבים עמדו לכלותנו בבית־הלורדים – אלא שבכל דור ודור וכו'.

* * *

ו“בקול ישראל” גליון י“ג קראתי מעשה בחוני המעגל ובזרעו שקרה בזמן הזה בטוניס: “שם הורגש בקיץ זה יובש גדול, הערביים התפללו יומם ולילה לגשמים בבית־תפלתם וברחובות ולא נענו, אז פנו השיכים לראשי היהודים בבקשה שיתפללו היהודים לאלקיהם ע”ז. היהודים התפללו ולמחרת התפלה ירדו גשמי ברכה”. עכ"ל.

ומספרים עוד כי אחד מחברי “אגודת־ישראל”, נכנס בשבת זו לבית רופא יהודי ומצא אותו מעשן סיגרה, רחמנא ליצלן. כיון שראה הרופא את השתוממותו של האורח, ענה בניחותא מתוך גלגלי העשן ואמר: טוב שלא היה עדיין טבק בימי משה רבנו, שאלמלי כך היה אוסר עלינו גם את זה בשבת…

* * *

ואת זה לעומת זה עשה אלהים:

בשעה שהנהלת הדאר שלנו פנתה לכל בעלי תיבות־הדאר באנגלית, פנתה אגדת החילים המשוחררים שלנו למשטרה לשם השגת רשיון לנשף באנגלית, והיא ענתה להם בעברית.

ויודע אני ומכיר בעירנו עלמה אחת עדינה מרוסיה ששמה לה למטרה להפיץ את שפתם של דניקין ופטליורה בירושלם עיה“ק, ובשכר זה קבלה משרה הגונה בהנהלה הציונית על יד הטיליפון. ואמנם ראה ראתה קדמה גדולה בעבודתה ב”מלון יוז" עד כי במשך זמן קצר שכחה מכונת הטיליפון שלה את כל העברית כמעט והחלה לדבר בלשון רוסית טהורה…

בשבוע החולף נכנסה לחנות אחת לקנות שוקולדה, והחנוני הגיש לה חבילת שוקולדה של “רענן” מיפו. התבוננה רגע באותיות העבריות ואמרה בעקימת־החוטם: איברייסקי ניע חאטשיו", כלומר: איני רוצה בשוקולדה עברית…

אכן, זוהי התבוללות לא־“עקרה” ולא “רעננה” – האין זאת, מר א. ל.?

* * *

ולסוף מעשה בבני־דודנו שפתחו משרד־הגירה לחלוצים ביפו… אבל על זה בפעם אחרת, מחמת שכבר קבלנו את מכתבו של הרב קוק בדבר ערב־שבת והבחור־הזעצצער דוחק…

עז מות