רקע
ישעיהו קרניאל
9.7.1922 אימתי ישמח הקבצן? כשהוא מאבד ומוצא את אבדתו
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דואר היום; 1922

אימתי ישמח הקבצן? כשהוא מאבד ומוצא את אבדתו.

בשבוע שעבר נתאספו לורדים אחדים “במושב־זקנים” שלהם בלונדון והרימו את צילנדריהם הגבוהים והריקים נגד אשור המנדט. ובכן, תפרו שחורים והתעטפו שחורים, רבותי, השעה היא השעה האחרונה ר“ל, הארון מורד, עוד מעט והגולל יתסם על הכרזת בלפור. סוף… ובשבוע זה, נתאספו “בבית־הבחורים” בלונדון והחליטו, להכעיס, דוקא בעד אשור המנדט, ולא מאהבת מרדכי חלילה אלא משנאת המן. ובכן, קחו תף וכנור, רבותי, הכל טוב והכל יפה, הכל הולך כשורה – שלנו נצחו ב”ה.

אלה, ילידי־הארץ ה“מתיונים” שלנו, זוכרים עדיין גירסא־דינקותא – “אל תתראו” – וכותבים פשוט: נצחון ממשלתנו במורשון, ואולם “הדיפלומטים” שלנו הזוכרים גירסא־דזקנותא מרוסיה צועקים ומכריזים בקול: נצחון הציוניות בלונדון.

כי יש לנו ב“ה שני מיני צופים במחנה: רואי־לבן ורואי־שחור. ב”דאר־היום" מופיע "כפר־[מילה חסרה־המגיה]

הוא אשר אמרתי: במדה שהרעה מתגברת, הטוב מתקרב וממשמש לבוא, ויהודי צריך שיהא לו מעט בטחון וירחיק את עצמו מן העצבות ר“ל. ואמנם, מיד לאחר שהגיעה לעירנו הבשורה המשמחת, לא אמרו ביום החמשי הזה בכל בתי־הכנסיות את “התחנון־הגדול” ואי”ה בשבוע הבעל“ט כשיחזור אלינו ה”רבי“, מוכתר בתואר חדש “שמואל ב' “1, על שם ה”בית” הלאמי שלנו, ג”כ לא יאמרו “והוא רחום”, בבתי־התפילה. ויש לקוות כי לאחר חתימת המנדט בפרשת “פנחס” (רוטנברג בלע"ז)2, שנדחתה ליום י"ז (בגימטריא “טוב”) יולי ושחל להיות ביום שני – יאמרו רק “ובא לציון גואל” עד גמירא, ומרב שמחות יחדלו אולי לגמרי מהתפלל בבתי־הכנסיות שלנו…

* * *

וליכא מידא דלית לה. רמיזא באורייתא:

זה ז’ונסון־היקס־מיקס־דריקס, ה“בלעם” של המשלחת שלהם, שבא על אתונו (“אייזל”־תון בלע"ז) לקלל את ישראל בבית־הנבחרים בלונדון, ובשעת הוכוחים ע“א המנדט הפך ה' בפיו את הקללה לברכה, קם פתאום ממקומו וקרא: “עשה אעשה את כל אשר לאל ידי להפיץ את דעות הציונים ולעזר ליהודים בלכידת ארצם!” וצורציל שלמד, כנראה, מעט “חומש” מר' חיים וגם פירוש רש”י, ענה לו בצחוק: “לא מעוקצך ולא מדובשך”!

והמדרש מביא במקום אחר: כשעלה על דעתו של הקב“ה ליתן את התורה לבני־אדם, אומות העולם לא רצו לקבלה. ואח”כ בא לו אצל ישראל, אמרו לו: “נעשה ונשמע”! וקבלו מיד. ובשעת הוכוחים ע"א “הקונצסיה” של רוטנברג במורשון, קם סיר גריפיט ואמר: “הכרזת הזכיון נדבקה בכל כתלי לונדון, ואולם בית אחר בית דחוהו אחור, ולא זאת אלא שגם עתה לא אתן שיללינג אחד להשגת זכיון זה”, ובהיכל המורשון נשמע קול קריאה מכל צד: “שמע שמע!”

רוטנברג אומר: “נעשה!” ובמורשון אומרים: “נשמע!”…

ורגלים לדבר כי לורד רגלן זה, – שהתנגד בכל תקף בישיבת בית־הלורדים בענין “אברמסון”, היה פקיד הממשלה בעבר לירדן בשם מיור “סומרסט”, ומפני מעשים טובים נשלח לביתו ובמקומו נמנה “היהודי־האוסתרי” הידוע. המיור ירש מאביו המנוח את התאר לורד וכאן מצא על־חוב מקום לגבות את חובו מישראל…

מעשה ברבי ישמעאל מבית־דג’ן ור' עמרם מחורבן־ביתר והרב־דמתא שלהם מחיפה, שנתכנסו בשבוע זה לבית־מדרשם בעירנו, ועסקו בהלכות לולב ואתרוג ובדיני “תשליך”, נמנו וגמרו להתפלל בצבור ברחובות אחר מתן־תורה, נוסח אירלנדיה. ואולם הגבאי החדש שהגיע משם עם ה“רבנית” שלנו שתחי', הכין כבר את מקהלת “המשוררים” שלו, ואעפ“י שאין זקנו מגודל ואין פרקו נאה, דעתו מעורבת עם ה”בריות" הידועות, והוא מכין [קטע חסר־המגיה] שלנו ולהשומע יונעם…

וחכמים אומרים: תלמיד־חכם לא יצא יחידי מחוץ לתחום לרבות הלילות, מחמת חשש של מזיקין ר"ל.

* * *

ובירושלם עירנו עוברת עכשיו אפדימיה חזקה של בנין־בתים: אין בית שאין שם “בית” עי' הניר… כי תראה ברחוב יהודים עומדים בכנופיא, מתוכחים בקול, מנענעים בידיהם ואומרים: סליקט, צנורות, תעלות, וידעת כי חברים הם לבוני־בית. אין לך מורה או פקיד כמעט שלא יהיו נושרים מכיסו תכניות לבנין וחצי־תריסר של הזמנות “מקפת־מלוה” לתשלום שטרות… עברתי על יד בית אחד ושמעתי יהודי רב על ביתו עם ביתו זו אשתו בגלל “סלון”. היא עומדת ודופקת על השלחן: “סלון” יהיה לי! עכשיו שעזר לי הקב“ה וזכיתי לבית, רוצה אני בסלון ככל הגבירות הנכבדות. הוא טוען: את מי אכניס ל”סלון" שלך, את ה“דלות” שלי? וכמעט שלא הגיעו הדברים לידי גט…

רופא אחד ספר לי אתמול כי נקרא בשבוע זה לחולה אחד שדבקה בו חוץ ממחלת “הבנין” גם קדחת פשוטה, אמר לו החולה שהוא מרגיש כי קומתו העליונה הנה ב"ה בקו־הבריאות, ואולם קומתו התחתונה קצת רעועה ודורשת תקון. לפי דעתו, צריך רק לנקות את הצנורות של התעלה, וצוה הרופא לתת לחולה־הבונה – מעט שמן־קיק לקומתו התחתונה…

ואפידמיה זו עושה שמות בחבר הפקידים והמורים שלנו. אל תקרא שמות אלא שמות בצירי. ארבעים יום לפני הולד הבן הבכור, מחפש לו הזוג הצעיר שמות בתנ“ך, בדברי־הימים ובכל המלונים, שם מצלצל, חדש ומפתיע… גם בוני־בית קראו לאספה בשבוע זה ועל סדר היום: אנא בשם! באספה זו השתתפו כמאה חברים והביאו בחובם – מאה שמות! באו ארכיאולוגים, ביאולוגים, גיאולוגים, דאולוגים וזואולוגים עפ”י סדר א“ב עד גמירא, ואחד מהם בעל תנ”ך גדול הביא עמו רשימה גדולה וארוכה, של שמות מצלצלים, יפים, נאים, נעימים ונחמדים כירח ב“ארצנו”… היה מי שהציע את השם “כרמיאל” על משקל “קבציאל” רמז לעין־כרם הנשקפת לשכונה, ואולם חששו פן יחליפו את “המם” ב“נון” כמו במושבה מנחמיה…

ואחר הציע השם “סלע־עם” או בקצור “סלעם” על משקל "בלעם, כנראה, על שם הסלעים הרבים.

אחרי וכוחים חמים וסוערים עד אחרי חצות, הוחלט לדחות את נתינת השם עד פדיון־הבן, כלומר בעוד חדש ימים ולע"ע נשאר הבן בלי שם…

ואולם אתמול נהניתי הנאה משונה מחגיגת אבן הפנה, לא מהנאומים היבשים והחמים, כי אם מהבירה הרטובה והגלידה הקרה, וכסיסרא בשעתו נתכנסו לתוך האהל אל “יעל” שלנו: – “מים שאל לימונד נתנה!”

נתפעלתי ונתרגשתי, ממש “המו מעי”, לא חלילה מ“הגבירות העדינות” “ומסלתה ושמנה” של ירושלם שישבה על הבמה, אלא מהמזנון “סוד המלך”, ממש “כל דכפין” – והשתיה לא “כדת”, מחמת שלא היו רבנים והכל על חשבון המשכרת שלא קבלוה המורים זה שלשה חדשים…

ראיתי שם את “כל ירושלם”, אך לא את קצה העיר ירושלם אפילו מרחוק…

* * *

את זה לעומת זה עושה אמריקה:

בשעה שהסינט והמורשון באמריקה הביעו פה אחד את הסכמתם לאשור המנדט3, בשעה זו יצא ה“תיימס מניו־יורק” נגד הציונים והמנדט. וכל כך למה? – פשוט מפני שבעל העתון הזה הוא לא יהודי אלא יאהודי באלף רבתי, ואולי מפני שכשמו כן הוא: מיסטר אוכס, כלומר שור…4

מספרים כי יהודיה אחת ברוסיה הלכה פעם לקרא לבנה החולה רופא אחד הנקרא בשם ד“ר אוכס. בדרך שכחה את שמו ושאלה לבית הד”ר פערד (סוס), וכשהעירו לה על טעותה, ענתה: אמנם ידעתי כי הוא בהמה, אבל מרב צרותי שכחתי איזו בהמה…

ומכיון שאנו מדברים בשור (לא שור זה מירושלם ש“לחך” את הכולל!) נזכרתי מעשה אחר בפרה.

מורה אנגלי אחד נתאכסן בבית אחד היהודים בחיפה. פעם נכנס לבעלת־הבית ובמעמד שכנותיה שאל באנגלית: “ווער איז די קי”? Where is the Key כלומר: היכן המפתח? ואולם הנשים האלו לא ידעו, כנראה, אנגלית וחשבו כי הוא מדבר אליהן זרגון ושואל מהן: “מי זאת הפרה”? (קיה בלע"ז). נעלבה מאד בעלת־הבית ויצאה כנגדו ב“מענה־לשון” כדבעי. לשוא נסה לבאר לה כי כונתו היתה ל“קי” של ברזל באנגלית והיא באחת: לא “כי” פרה דוקא, ואם היא כפרה הריהו כשור, – ובשעת מעשה העמידה שתי אצבעות על ראשה כקרנים…

מאז נשבע המורה המסכן לבלי לדרש עוד את המפתח מבעלת־הבית באנגלית…

ולפני גמרי שעורי זה שלחתי לידידי מאז ר' משה קזימא מברק קצר בזו הלשון:

“איסמע יא שייך!” עד מתי יוליכוך בני־דודנו כ… בכל בירות ארופה? עד מתי תשב שם לשמחות ותתענג על חשבון הקהל? הגיעה שעתך לצרר את חפציך וכלך לך אצל חברך ר' ידען מבית־דגן שהבין את “העסק” ונתפטר בעוד מועד. שב והכבד בביתך ואל תכתת את רגליך הזקנות לפשע על ראשי ישראל עם קדש; אמנם כל הדרכים מובילים לר' פפא ברומי, אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך אחר בני עשו. אם יחסר לך קצת מזומנים להוצאות הדרך, תוכל לפנות בשמי לרוסיל־סטריט בלונדון. ואולי טוב יותר שתחדש את ה“גמל” שלך ותסעו אל המדבר כדי להתקדש בעיר־הקדש עם המשלחת. “דיר באלאק!” אם תשמע בקולי ונשארת עם מזכירך כפי שהחלטת, ונביאך אל ה“חדר” שלנו, ונלמדך “בלק” עם פירוש רש“י ובעל־התוספות, כנהוג, והב”ל…

ידידך ודו"ש

עז מות.



  1. הנציב העליון, הרברט סמואל. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  2. מאבקו של פנחס רוטנברג לקבל מהפרלמנט הבריטי זיכיון להקמת תחנת כוח בישראל התנהל במקביל למאבקה של הציונות להביא לאישור המנדט, כמבשר הקמת ה‘בית הלאומי’. אישור המנדט נעשה בשבוע של קריאת ‘פרשת פנחס’ בבית־הכנסת. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  3. החלטה שהתקבלה בשני בתי הקונגרס ב־30 ביוני 1922. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  4. העיתון בבעלות משפחת Ochs־Sulzberger (אוקס־סלצברגר*)* היהודייה מאז היווסדו. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות