רקע
ישעיהו קרניאל
16.7.1922 הלא תזכרו עוד, תלמידי החביבים, את אשר אמרתי לכם
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דואר היום; 1922

1

הלא תזכרו עוד, תלמידי החביבים, את אשר אמרתי [ל]כם תמיד: כי אם ה“דוד־יענקיל” לא ירצה לא יהיה כלום, ואלמלי היה רוצה לערך את הסדר כהלכתו בפסח ראשון ובשני לנובמרו, לא היו בני־דודנו נותנים בנו אז סימנים אפילו למכה ראשונה…

ר' טודרוס2 זה שלנו אינו יודע “חכמות”, ומיד בכניסתו לבית־המדרש לקח בידו את רסן ה“גבאות” ונהל אותה ביד רמה כדי להטיל אימה על הצבור….3

וזהו סדר ההקפות שלו לכבוד מתן־תורה שלנו: פותחין את הארון והגבאי מכבד את עצמו בפסוק ראשון של “אתה הראית לדעת!”, מוצאים את הכלי־זמר הגדולים ומחלקם לאורחים מאירלנדיה ומכבד אותם בפסוק: ויהי בנסע הארון במכוניות וכו' עד “ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך” עד גמירא. והם “יודעי־נגן” ועובדים על כל הכלים, נוסח אירלנדיה, ועושים שבעים ושבע הקפות לעילא ולעילא מכל תושבחתא בעגלה ובזמן קריב, יומם ולילה יסובבו על חומותיה, אש לפניהם תאכל וסביבם נשערה מאד, ואחר כל הקפה קורא החזן בקול: “פודה ומציל הושיעה־נא! תקיף לעד הצליחה נא!” והקהל עונה אחריו: על ישראל הצהרתו, על ישראל שמירתו!"

אחריהם הולכים המשוררים, כשלולבים ואתרוגים בידיהם, מנענעים לכל הרוחות עפ“י האר”י ז"ל ואומרים בכונה: “הודו” לה' כי טוב…. והמשטרה המעולה פותחת בשירה: “שאו נס ציונה, דגל “מחנה יהודה”, מי ברכב ומי ברגל, נעש־נא לגדודים”.

וה“חלוץ” עובר לפני הארון, לבושים כלם קמיעות בעלי שש סגולות מתחת למחלצות כדי להשמר מפני המזיקין ביחוד בעיר העתיקה, אח“כ קוראים את המגילה: “להיות עתידים ליום הזה כי פחד היהודים נפל עליהם” והמהדרין מן המהדרין מוסיפים בלחש: כי יש לנו ב”ה גם תודור ותדהר ופרי עץ הדר וגם קוק ולוק וסרדיוטים בשוק.

וחסידים אומרים בשם הרבי מדרוהובישט: הקול קול עשו והידים ידי יעקב…

* * *

וכשהקב“ה רוצה הוא שולח עזרתו מכל צד. וגם ה”רבי" שלנו שיחי' חזר אל ה“חדר” בשעה טובה ומוצלחת, ביום ט"ז תמוז, ממש כמו לפני שנתים בבואו לשכון כבוד על הר־הזיתים. אלא שהפעם היתה לו כנראה קפיצת־הדרך ולא שעה להזמנת “ידידו” במצרים, עשה קפנדריא ונסע ישר אל החדר ביפה שעה אחת קדם…

הרבה דרכים למקום וגם לה“רבי” שלנו. מתחלה הודיעו העתונים כי יפליג מלכסנדריה ליפו, וכשיהודי אומר כי הוא נוסע לורשוי, סימן הוא שהוא נוסע לוילנא, ע“כ נסע הרבי לא ליפו אלא ללוד ולא באניה אלא ברכבת והכל מפני עינא־בישא… כל התלמידים יצאו לקראתו בשעה שש בערב, כפי שהודיעו העתונים, ועמדו על פרשת־דרכים לפני הדאר. ר' חיים וסיעתו יצאו אל תחנת־הרכבת, והרב קוק הרגיש באפן טיליפתי כי לא זו הדרך וכהנסן בשעתיו נסע במכונית על דרך “מושב־זקנים” בלוית המזכיר הפרטי והאזרחי שלו, כלומר השמש לימינו ולשמאלו ה”קאוואס" בעל־הכנפים שירש מ“החכם־בשי, ומרוב עמקותו הגיע ל”שער־העמק". הוא קרא: “ממעמקים קראתיך!” והרבי ענה: “לכו ונעלה אל הר קסטל” ובשעה 8 וחצי בערב הגיע בשלום למחנה־יהודה וכל הקהל עשה לו “פומבון”, הכו לפניו באצבע צרדה וענו ואמרו כלם: “שלום־עליכם, רבי!” – “עליכם־שלום! תלמידי החביבים”…

ואגב יזכה ה“רבי” גם לסנדק בברית־מילה ביום כ' תמוז, זכר להרצל, והנני מברכו בשמי ובשם כל תלמידי בארץ ובחו"ל בברכת מזל־טוב לכבוד הנכד ר' דויד ממשפחת יהודה, שיזכה בימיו להקים סכת דוד הנופלת….

* * *

תמול יצאתי לי לעשות “אינספיקציה” ברחובות ירושלם. נכנסתי לחורבה וראיתי ב“ה כל חנויות אחב”י פתוחות, ושומר ישראל גוי־אחד מ“עשרת השבטים” מטייל ארוכות וקצרות וחרבו על ירכו ממש. עברתי גם לפני שוק הירקות והתרנגולות ומצאתי שם מחלקת גדולה בין הביצים והתרנגולות. ביצה אחת שנולדה ביום־טוב טענה בחוצפה כי קדמה לתרנגלת, וזו טענה כי אלמלי היא לא היו ביצים בעולם, וגם לא באה החלטת בני־דודנו בראמאללאה לאסף ביצים עזובות לטובת האגודה, וכמעט שלא הגיע הדבר לשפיכת־דמים, אלמלי מהר תרנגל־הודו שעמד על המשמר והפריד בין הביצה והזרע של התרנגלת העזובה…

בדרכי נפגשתי במוכר דגים ושאלתי ממנו אם גם הוא סגר את חנותו היום לכבוד האבל.

– אתרק!" – צעק אלי בקול – חנותי פתוחה, כי מי זה יקנה ממני אוקיה דגים ב 5 גרוש ויותר אם לא היהודים?" – ונסתלק….

באותה שעה נזכרתי בבהלה שקמה ביום השני בשביל מעשה ב“חד־גדיא”:

חיל הודי הלך לקנות דג והכניס ידו לכיסו להוציא כסף לשלם, ואתא שונרא וחטף את הדג וברח. אתא ההודי ורדף אחרי החתול דחטף לדג, ואתא הערבי מוכר־הדגים ורדף אחר ההודי שלא שלם. ראה החתול כי עסק־ביש וזכר פתאם את דברי ה“פרוקלמציה” של המושל בדבר אסור האספות ברחובות בזמן הזה ועזב את הדג. בינתים ראו הערבים את המרוצה והתחילו גם הם רצים בהולים ודחופים וקמה בהלה נוראה. ואתא הקב"ה והביא אירלנדים מיד והבהלה קמה לדממה, “חד־דגיא, חד־דגיא”!….

ובני־דודנו סגורים כלם, חוץ מבתי־מרזח…. גם בתי־המספרה המלאים תמיד יהודים נסגרו, רק בני־עמלק פותחים את דלתיהם למחצה כמו ב“חול־המועד”, דלתים “כמעט” סגורות, ממש כמו במועצת־המורים האחרונה….

ואת זה לעמת זה עשו הגויים: בשעה ש“חדד וקיניון” פתחו את שעריהם לרוחה, היתה חנותו של שכנו, הפתוחה תמיד ללקוחות יהודים, סגורה ומסוגרה כיריחו בשעתה….

גם הכובסת שלנו מלפתה באה בלי פּחד וספרה לנו כי יודעים בכפרם ש“סמואיל כבר הביא בכיסו את הקושאן” … ואינה יודעת כי אחרי “כושן” יש גם “רשעתים”…

וראו מה בין בני לבין חמי: בשעה שכל הגבעוניות והליפתאיות, שואבות־מים וחוטבות־עצים שלנו, הופיעו כלן בשכונות היהודים, בשעה זו התפרצה מרת אלקה אשת ר' פישר משערי־חסד לעזרת נשים וקראה בשמחה:

– עכשיו בודאי לא יהיו "פוגרומים בירושלם! ברוך השם….

– מה יש? – שאלו הנשים בתמיה.

– בעלי שיחי' קרא זה עכשיו בעתון של ה“ציוניסטן” כי המנדט נדחה שוב מפני בראזיל….

ויודע אני בסוד כי מברק כזה ע“א, “מכשול חדש” הגיע גם לעתון אחר האוהב “סנסציות”, כידוע, עוד שני ימים קודם, כנהוג, ובכ”ז מצא לנחוץ להוריד את הידיעה ה“סנסציונלית” הזו לתוך הסל השקט…

ואולם “ניטשיבו!” כמו שאומרים עורכינו הרוסים, לכל יש עצה ב“ה, ולמחרתו הופיע בעתון ההגון של ה”ציוניסטן" מברק שני לאמר: “יש תקוות טובות לאשור המנדט הא”י במושב הקרוב של מועצת חבר־הלאומים".

מובן מאלו, כי המברק השני לא הגיע אלינו….

* * *

ומספרים עוד כי נסיכי פולניה שלחו פעם ועדה מיוחדה שהתיצבה לפני הצר ניקולאי ובקשו ממנו להקל את עלו מעליהם ולהתיר להם לכהפ"ח אוטונומיה פנימית.

ענה להם הצר: צר לי מאד שלא אוכל למלאת את בקשתכם זו. וכי טובים אתם מעם ישראל בארצי שקבל עליו את הדין וקבע לו רק יום אחד לאבל בט' באב? ואולם בשבילכם מוכן הנני לעשות הנחה ולהתיר לכם לקרא לאבל שלשה ימים…

כלפי מאי ספרתי לכם את זאת? – כן, כלפי זה שבני־דודנו באו בימים האלה לפני המושל ודרשו מאתו להתיר להם הפגנות ברחובות ולא הסכים לבקשתם, ואולם בהיות שליהודים יש יום אחד של אבל בשבוע זה, עשה להם הנחה והתיר להם שלשת ימי־אפלה….

* * *

בשבת זו עמדו שני חלוצים לפני בית־הכנסת בזכרון־משה ועשנו להם סיגריות “מאטוסיאן”. יצא אליהם יהודי חרד וצעק בקול גדול: "אפיקורסים! ימח־שמו’ניקים! עוד מעיזים הנכם לחלל שבת בפרהסיא גמורה!….

ענו לו הצעירים בניחותא ואמרו: “אל נא תצעק ר' יהודי. דע לך, חביבי, כי בעניני דת אנו נוהגים דוקא עפ”י שיטת הרבנים מ“אגדת־ישראל” ולפיכך פנינו כמותם לבטריק וגם להקאדי הבקיאים כנראה בעניני יהדות והם התירו לנו מיד “ענג־שבת” זה"…

* * *

תמול הגיע מברק מלונדון על שם ר' חיים וסיעתו בזו הלשון:

“התלגרם של עזמות הגיעני במועדו. אכלנו ה… (כאן יצא מטושטש מהמברקה), בקרוב אצא לדרך על ה”גמל" עם ה“שמש” שלנו. Stop רבנו נורטקליף חולה מסוכן – בקשו רחמים בעדו אצל הכתל המערבי!"

ועל החתום: הק' משה קזימא.

מיד לאחר שנתקבל המברק הזה נתכנסה החבריא לבית־המדרש – כך אומרים – ועשו “מי־שברך” לנורטקליף ונדבו ח“י ק”ג לטובת האגודה המ"נ…

עז מות



  1. הרקע לטור הוא התגובות של ציבורים שונים בארץ לדיוני חבר הלאומים לאישור המנדט הבריטי. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  2. נראה שהכוונה למייג‘ור גנרל סיר הנרי יו טיודור (Henry Hugh Tudor), ’האחראי על בטחון הציבור' מטעם ממשלת המנדט. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  3. הטור עוסק בהקמת הג‘נדרמריה הבריטית, יחידה משטרתית שהתבססה בעיקר על חיילים שלחמו במלחמת העצמאות באירלנד. היחידה פעלה באופן נחרץ יותר נגד אלימות של הערבים־הפלסטינים, בניגוד ליחידות המשטרה שפעלו קודם לכן, וכללו גם שוטרים ערבים. כונו ביישוב העברי ’האירלנדים'. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות