רקע
ישעיהו קרניאל
9.8.1922 \[טור מחוץ לסדרת מבעד למסוה\]
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דואר היום; 1922

מעל במת החזיון

אמש נערך הנשף הגדול לטובת נגועי הרעב באוקרינה ע“י הסתדרות הנשים של ה”מזרחי" בירושלם.

קהל גדול בא הפעם כדי להשתתף במפעל הגדול והחשוב הזה ואולם התיאטרון “ציון” היה מלא כמעט. רק השורות הראשונות היו פנויות, כי עשירינו ופקידינו הגבוהים – חוץ מאחדים היוצאים מן הכלל – היו עסוקים, כנראה, בארוחת־הערב ולא זכרו את אחיהם הרעבים באוקרינה.

ה. מ. הנציב העליון ורעיתו, שבשבילם הוכנו שני כסאות מיוחדים, שלחו מכתב ברכה והתנצלות שלא יכלו לבא אל הנשף מסבות בלתי תלויות בהם.

הג' לאה זליגר פתחה את הנשף בנאום יפה ומענין ע"א מצב אחינו באוקרינה, אף הקריאה שיר יפה וסימה את דבריה בהכרת תודה לכל אלה שהשתתפו בהכנת הנשף בכספם ובעבודתם. הקהל מחא כף לאות תודה.

הודות לכחות המצוינים שהשתתפו בקונצרט, היה הנשף מוצלח מראשיתו ועד סופו.

שתי האחיות הג' מרגרית בנטביטש והג' ילין, הצטינו כמו תמיד בנגינתן על הכנור ועל הצ’לו והקהל לוה אותן במחיאות כפים רועשות ובקריאות: “הידד! עוד פעם!”

גם קולה של הג' צייטלין היה צלול ונעים מאד, ושיריה העברים והאנגלים, עוררו התרגשות מרובה בין הקהל שלא פסק למחא כף ולקרא: הדרן!

ומר סיל שידע להתחבב על הקהל העברי בעירנו, השמיע את נגינותיהם הנפלאות של מנדלסון ושופין על הפסנתר החדש והגדול של מר קובלסקי. הקהל פוגש את המנגן שלנו בשמחה ובמחיאות־כפים גם בבואו וגם בצאתו מן הבמה.

בשעת ההפסקות נגנה התזמרת של בית־חנוך העורים מנגינותיה היפות, והקהל “התנפל” ממש על המזנונים היפים שהוכנו בשבילו משני עברי הכניסה של האולם ברב טעם ומטעמים: בירה, גלידה, עגות, פירות וצעירות נחמדות שהתנדבו לדבר־מצוה זה. כלן היו חגורות שרטים כחולים־לבנים עם הכתבת: “לטובת רעבי אוקרינה!”

צעירות אחדות סבבו באולם עם “גורלות” ופרחים והכל: לטובת רעבי אוקרינה!

ניכר היה כי ידים חרוצות, ידים עדינות עסקו בסדור הנשף הזה וביחוד היה מורגש כאן, לב האשה העבריה זהו העיקר…

לא יפלא איפוא אם הנשף הזה הצליח, גם בסדריו וגם בהכנסותיו. וראוי לציין כי בנשף זה שרר סדר בקהל. רק כלב אחד שלוה את אדונו הפעם – ולא רק הפעם! – עבר פעמים אחדות על “לא יחרץ”…

בסוף הנשף נגנה התזמרת של בית־הנשף העורים את שיר “התקוה” וההימנון האנגלי והקהל יצא מתוך התרוממות הנפש והתפזר לאור הפנס המאיר שנתלה לכבוד היום במרומי הרקיע…

אכן, ראויה ההסתדרות של הנשים “מזרחי” לתהלה בעד מפעלה זה, ובראשה הג' זלינר וכל עוזרותיה הרבות שלא ידעו מנוחה ונתנו ממרצן ומזמנן להקל במקצת את הסבל הנורא של אחינו האמללים באוקינה.

י. קר־ל


המלצות קוראים
תגיות