רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר בֻּחַיְת הַכּוּשִׁי
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: רושלים: קרית ספר; 1969

"דּעוּ, אַחַי, שֶׁכְּשֶׁהָיִיתִי נַעַר קָטָן, הֱבִיאַנִי סוֹחֵר־הָעֲבָדִים מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲנִי אָז בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים בְּעֵרֶךְ, וּמְכָרַנִי לִפְקִיד־צָבָא נָמוֹךְ. וְהָיְתָה לוֹ בַּת בְּגִיל שָׁלֹש. גִדְלוּנִי אִתָּהּ יַחַד, וְהָיוּ מְצַחֲקִים עָלַי, וּמַנִּיחִים אוֹתִי לְשַּׂחֵק עִמָּהּ וְלִרְקוֹד לְפָנֶיהָ וּלְזַמֵּר, עַד שֶׁמָּלְאוּ לִי שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהִיא אָז בַּת עֲשֶׁר שָׁנִים. לֹא הָיוּ חוֹשְׂכִים אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, עַד שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים נִכְנַסְתִּי אֵלֶיהָ לְתוֹךְ חָדֶר וּמְצָאתִיהָ יוֹשֶׁבֶת לְבַדָּה, וְדוֹמָה הָיְתָה כְאִלוּ יָצְאָה מִן הַמֶּרְחָץ שֶׁבַּבַּיִת, שֶׁכֵּן הָיְתָה מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה. וְהָיוּ פָּנֶיהָ דוֹמִּים לְאַגַּן־הַסַּהַר בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר. שִׂחֲקָה אִתִּי וְשִׂחַקְתִּי אִתָּהּ. הָדְפָה אוֹתִי לָאָרֶץ וְנָפַלְתִּי עַל גַּבִּי. רָכְבָה עַל חָזִי וְנִלְפְּתָּה סְבִיבִי. נִדְלְקָה הַתַּאֲוָה בְּקִרְבִּי וַאֲסַפְתִּיהָ אֶל חֵיקִי. נִלְפְּתוּ יָדֶיהָ מִסְבִיב לְצַוָּארִי וְחִבְּקָה אוֹתִי בְכָל כֹּחָה. וְלֹא הָיִיתי מַרְגִּישׁ בַּדָּבָר עַד שֶׁנָּשְׁרוּ בְּתוּלֶיהָ. כְּשֶׁרָאִיתִי כָךְ, בָּרַחְתִּי אֵצֶל אַחַד מֲחֵבָרי.

נִכְנְסָה אֵלֶיהָ אִמָּהּ וּמָצְאָה אוֹתָהּ בְּכָךְ. נִטְּרְפָה דַעְתָּה עָלֶיהָ. וְאוּלָם הֵשִׁיבָה אֶל לִבָּהּ וְהִסְתִּירָה אֶת מַצָּבָהּ מֵאָבִיהָ והֶעְלִימָה אוֹתוֹ, וְהַמְתִּינָה לָהּ זְמַן שְׁנֵי חֳדָשִׁים. כָּל זֶה קָרָה וְהֵם קוֹרְאִים לִי וּמוֹשְׁכִים אוֹתִי בְרַכּוּת עַד שֶׁהוֹצִיאוּנִי מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאִי, וְאֵינָם מְסַפְּרִים כְּלוּם מֵעִנְיָן זֶה לְאָבִיהָ, שֶׁכֵּן הָיוּ אוֹהֲבִים אוֹתִי מְאֹד. אַחַר־כָּךְ אֵרְשָׂה אוֹתָה אִמָּהּ לְאָדָם גַּלָב שֶׁהָיָה מְסַפֵּר שְׂעַר אָבִיהָ, וְנָתְנָה לָהּ מֹהַר מִשֶׁלָּהּ וְהֵכִינָה לָהּ כָּל צְרָכֶיהָ. וְהָיָה כָּל זֶה כְּשֶׁאָבִיהָ אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל דְּבַר מַצָּבָהּ.

הָיוּ עוֹסְקִים בַּהֲכָנַת צָרְכֵי נִשׂוּאֶיהָ, וּבְתוֹך זֶה תְּפָסוּנִי כְּשֶׁאֲנִי בְּהַסֵחַ דַּעְתִּי וְסֵרְסּוּנִי. וּכְשֶׁהוֹבִילוּהָ לַאֲרוּסָהּ, שָׂמוּנִי סָרִיס לָהּ, שֶׁאֶהְיֶה מְהַלֵךְ לְפָנֶיהָ לְכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, אַחַת הִיא אִם הָלְכָה לְבֵית־הַמֶּרְחָץ וְאִם הָלְכָה לְבֵית אָבִיהָ. וְהִסְתִּירוּ עִנְיָנָהּ. וּבְלֵיל בִּיאָתָהּ שָׁחַטוּ עַל כֻתָּנְתָּהּ יוֹנָה. נִשְׁאַרְתִּי אֶצְלָּה מֶשֶךְ זְמַן אָרֹךְ, וַאֲנִי מִתְעַנֵּג עַל יָפְיָהּ וְחִנָּהּ כְּכָל הָאֶפְשָׁרִי לִי, בְּנִשּׁוּק וְחִבּוּק, עַד שֶׁמֵּתָה הִיא וּבַעְלָהּ וְאָבִיהָ. אַחַר־כָּךְ הֶחֱרִימוּ אוֹתִי לְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ וְכָך בָּאתִי אֲלֵיכֶם וְנִתְּחַבַּרְתִּי לָכֶם, זוֹהִי סִבַּת כְּרִיתַת שָׁפְכָתִי, וְשָׁלוֹם",

פָּתַח הַשֵּׁנִי וְאָמַר:


המלצות קוראים
תגיות