רקע
גרשון שופמן
כלות הנפש

בראותנו בראי, כנטות יומנו, את צדעינו מכסיפים והולכים, וביחוד כשאנו חשים את לבנו תש, נפסד, כואב קצת, – האם לא נעים לנו אז בחשאי? איזו עייפות מתוקה: הרי שעשינו מה בעולם, פעלנו, הפרינו מה. מעין הלמות הלב לאחר שנתַנוּ לאהובה אוננו.

הרגשה מופלאה זו מוכרחת להשיג נקודת גבההּ במות: כלות הנפש.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות