זאת היא הגברת ברגר, כשהיא משקה את גינת ביתה ברחוב הרצל מספר 2. בסינר לבן ומגוהץ היתה יוצאת כל יום, בשעה חמש אחר הצהרים, לעבוד בגינה. מַשפך ירוק ונוצץ בידה, וקת המעדר שלה נקיה תמיד. היתה ממלאה את המשפך מבי זבל־יונים ומשקה את שתיליה מסביב לביתה. כפרפר, אם גם גדול ומסורבל, היתה עוברת משתיל לשתיל, מערוגה לערוגה.
מן המרפסת שלנו הייתי מביט אל ביתה: סינר לבן ומבהיק על רקע ירק הגינה. פרחים רבים. טיפות המים היו נושרות מגבעול לגבעול, מן העלים העליונים של הגירַניום עד לאלה אשר תחתיהם, שוקעות ונבלעות בשקערוריות שעשו להן בחול. וכשהיו משקים את מצח הנענע היה ריחו מגיע גם לביתנו.
מוכר־התרנגולות הערבי, שהיה מביא את זבל־היונים בשק, היה נעצר בראשית השביל שבגינה ומצמיד שתי כפות־רגליו היחפות זו לזו, כמהסס להיכנס להיכל.
בדרכו לבית־הכנסת היה סבא נעצר לרגע לפני בית זה. שפמו היה מתרחב, ופיו ממלמל: גן־עדן. ממש גן־עדן.
יום אחד בשעה חמש, בא ועלה על המירפסת שלנו אדם בשנית־העמידה עם משקפי־זהב ושפם עבות, בין אפו לפיו. זה היה סופר נערץ שבא לבקר את הארץ כולנו קראנו את דבריו וכולנו תאבים היינו לשמוע את דעתו על מעשינו בארץ השעה, כאמור היתה חמש, היא השעה שבה יוצאת יום־יום הגברת ברגל לגינתה.
אבי יצא בשמחה לקבל את פני האורח והכניסו לחדרו. שמעתי משם קולו של צחוק ושיחה רמה. כשיצאו, נעצר האורח לרגע במירפסת, הראה בידו לעבר הגימנסיה ואמר בהברה אשכנזית: – אני כבר יודע, שם הגימנסיון. – והראה בידו שמאלה אל עבר פסי הרכבת ואמר: – ושם הסטַציון.
כמו מעצמה נשתלחה אצבעי ושמעתי את עצמי אומר: – וזו השכנה שלנו הגברת ברגר.
האורח הצטחק ואמר: – אתה מדבר בהברה ספרדית. – אמר־כך הביט אל השמים שהיו באותן השנים גדולים מאד, ריקים וכחולים, והניע בראשו כמביע את שביעת־רצונו למראיהם.
כעבור חדשַים בערך נתקבלו פֶליטונים נחמדים ורוויי הומור שכתב הסופר על מסעותיו בארץ התנ"ך. על השכונה שלנו כתב שנתרשם ממה כאילו בתיה בנויים מקלפים. בקלות אפשר להפכם או להעבירם למקום אחר.
ישבנו במרפסת וקראנו את הפֶליטונים. והנה יצאה הגברת ברגר לגינתה (סימן שהשעה היתה חמש). בשני הֶחָדשים האחרונים חלו שינויים בגינתה. הפיטוניות כמעט נסתיימה פריחתן. הגברת ברגר היתה רכונה עליהן ושתלה ביניהן שתילים צעירים שהוציאה מתוך משתלה קטנה שהתקינה בתיבת־עץ. מסביב לכל שתיל ששתלה עשו אצבעותיה גומות בחול למים. לתנועות ידיה היתה שמלתה הרחבה מתנועעת כפעמון גדול. היא שתלה פרחי־אסתר, העתידים לפרוח כעור חדשַים.
מה עמקם וחזקם של יסודות הבתים, בשכונה הקטנה והחדשה שלנו, קשה לנחש. אך את השרשים העמוקים שתחת כפות רגליה של אשה עובדת בגינה – ראינו לפנינו: הם היו גלויים לעין. אותם אי־אפשר היה להפיך, או להעביר למקום אחר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.