רקע
ישראל אפרת
סַעַדְיָה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; 1954

מחור ומתכלת – בגדי מכלוליו,

מעור לויתן – סנדלים לרגליו,

אך הכתר, הכתר ממה הוא?

מזהב לבבות של ילדי ישראל,

מדמעה טהורה בעינם כי תהל,

מאורם שגדולים לא ידעו.


א

סַעַדְיָה הוּא נַעַר שְׁחַרְחֹר, כָּחוּשׁ וּגְבַהּ־מֵצַח,

וְדָר עִם הוֹרָיו בְּקַהִיר. וַיְהִי אַחֲרֵי פֶסַח


יָשְׁבוּ לֵיל וָלֵיל מִסָּבִיב לַעֲשָׁשִׁית עֲמוּמָה

וְסִפֵּר אָב לְאֵם חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת שֶׁשָּׁמַע:


אֵיךְ פָּקַד אֲדֹנָי אֶת עַמּוֹ וְנִשְׁלַם הַכִּסּוּף

וְדִגְלֵנוּ מְנַפְנֵף בְּהָדָר מֵאֲרָם עַד יַם סוּף.


וְדַרְכֵי הָעוֹלָם שׁוֹקְקוֹת מִבָּנִים בִּתְשׁוּבָה;

וְהַנַּעַר לֶחְיוֹ עַל כַּפּוֹ וְכֻלּוֹ הַקְשָׁבָה.


וּבֹקֶר אֶחָד קָם אָמַר שָׁלוֹם לְהוֹרָיו;

הֵם עָמְדוּ בְפִתְחָם וְהִבִּיטוּ בְּדֶמַע אַחֲרָיו.


ב

סַעַדְיָה הַנַּעַר הַשְּׁחַרְחֹר עִם מִצְחוֹ שֶׁל מְקֻבָּל

רַבַּת הִסְתַּגֵּף בְּדַרְכּוֹ וְרַבַּת הִסְתַּבָּל.


נִסְחַב מִסִּתְרוֹ בְּקָרוֹן בֵּין סַפְסָסל וְקַרְקַע,

נִמְשָׁה מִתּוֹךְ בֶּטֶן סְפִינָה טֶרֶם צֵאת לְדַרְכָּהּ.


לֹא אָכַל לֹא יָשַׁן לְמַדַּי, אַךְ בַּלֵּיל וּבַיּוֹם

קָדַח בְּמַקְדֵּחַ אֶל תּוֹךְ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל פִּדְיוֹם.


מֵאַיִן וְאֵיךְ? הֶעָשׂוּי בְּיָדַיִם, אוֹ פֶלֶא?

הַאִם גֶּשֶׁם בְּרָכָה מִשָּׁמַיִם, אוֹ מַיִם מִסֶּלַע?


וּמַה שִּׁיר שַׁלְהָבוֹת חֲדָשׁוֹת יֵחָצֵב מִגַּלְגַּל?

וְאֵיפֹה בָּאֲוִיר צַחְצָחוֹת שֶׁל עוֹלָם שֶׁנִּגְאַל?


וְדוֹרוֹת עַל דוֹרוֹת, טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים, בַּגּוֹלָה,

וַאֲנִי הַקָּטָן מְקַבֵּל מַתָּנָה כֹּה גְדוֹלָה!


וְהַהוֹרִים שׁוֹאֲלִים: מַה יָּקָר וּמַה נֹּאכַל אַחֲרֵי כֵן,

בְּלִי שְׁאֹל אֵיךְ בִּכְלָל הִשָּׁאֵר חוּץ לִפְדוּת יִתָּכֵן?


כֹּה קָדַח וְהָגָה וְלָהַט עַד הִגִּיעַ צָרְפַתָה,

וְשָׁם יַד־רַחֲמִים אֲרֻכָּה לוֹ הוּשְׁטָה וּנְחָתַתּוּ.


ג

שַׁעַר עֲלִיָּה. צְרִיף גָּדוֹל עַד אֵין סוֹף צְפוּף מִטּוֹת,

אֳנִיּוֹת מְלוֹא תֵבֵל כָּאן פּוֹרְקוֹת אַשְׁפַּתּוֹת וּגְרוּטוֹת.


כָּךְ מַחֲזִיר הָעוֹלָם פִּקָּדוֹן, צֶאֱצָאֵי עַם חֹרִין;

יָצְאוּ חֲזָקִים כַּאֲרָיוֹת וְהוּשְׁבוּ שְׁבוּרִים.


מִטָּה וּמִטָּה וְשִׁלְדָּהּ בִּירִיעָה מְגוֹלָל.

וְאֵין קוֹל, אַךְ שַׁוְעַת עוֹלָמִים מִצְטַנְּפָה בֶחָלָל


וְחוֹדְרָה תּוֹךְ אָזְנִי, תּוֹךְ נַפְשִׁי. סָח מְלַוִּי הַיָּקָר:

אַל תֵּת לָהֵם יָד פֶּן בְּקַן תַּחֲלוּאִים תִּתָּקַע.


מִי בָא לִקְרָאתִי? שְׁנֵי זְקֵנִים, מִזְרָחִית תִּלְבָּשְׁתָּם,

חֲכָמִים מֵעִירַק בְּוַדַּאי. עוֹד תּוֹרָה סוֹכַכְתָּם.


לִי נִדְמֶה שֶׁאֲנִי עִם שַׁמַּאי וְהִלֵּל פֹּה נִפְגָּשׁ.

נַעַר יָשַׁב עַל קְצֵה מִטָּתוֹ, קָם גַּם הוּא וְנִגָּשׁ.


אָמַר שַׁמַּאי: הַגּוֹאֵל עוֹד לֹא בָא, הַכִּסּוּף לֹא נִשְׁלַם,

אַךְ בָּא זְמַן קִבּוּץ נִדָּחֵינוּ מִקְצוֹת הָעוֹלָם.


וְעוּרִי צָפוֹן, הִתְנַגֵּן, וּבוֹאִי תֵּימָן,

אָז יָבוֹא גַם דּוֹדִי, וּבָרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ לַזְּמַן.


אָמַר הִלֵּל: וְאוּלַי הוּא כְבָר בָּא. הַקְּרִיאָה כֹּה פִּתְאֹם.

וְהִגִּיעַ עִם כָּל הַפְּצָעִים עַל גֵּווֹ בְּלִי מְתֹם.


אַךְ שָׁנִינוּ, הוֹסִיף, וּזְקָנוֹ הַמְחֻדָּד הִזְדַּקֵּר,

מַשֶּׁהוּ מֵחָלְיוֹ שֶׁל חוֹלֶה נוֹטֵל הַמְבַקֵּר.


הֵם הָלְכוּ. וְהַנַּעַר – שְׁבִיב אוֹר בְּעֵינָיו הִתְלַקַּח:

כַּמָּה יְהוּדִים בָּעוֹלָם? מִלְיוֹנִים! אִם כָּךְ


לוּ בָאוּ הַכֹּל וְלָקְחוּ אִישׁ חֶלְקוֹ, מַשֶּׁהוּ

מִמַּדְוָיו שֶׁל מָשִׁיחַ, מַדְוָיו הֲרֵי אָז לֹא שָׁהוּ.


הוּא שָׁקַע בְּהִרְהוּר כְּמוֹ רָאָה הַמְּגַמָּה וְהַקִּיר,

וָאֶלְחַץ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל לִבִּי, אֶת הַנַּעַר מִקַּהִיר.


ד

אָז תְּקָפוּהוּ הֲמוֹן גַּעְגּוּעִים, כְּמוֹ תָמִיד עֵת נִשְׁכַּח

וְשֹׁרֶשׁ קָטָן יֵבְךְּ אֵלֵינוּ הַרְחֵק לֹא לֻקָּח.


כְּמוֹ תָמִיד עֵת נָתִיב מְלֹהָט וְקוֹדֵחַ נוֹפֵל

עַל צֶנֶן אֶשְׁנָב שֶׁל הַחוֹף וְיֵהָפֵךְ לַעֲרָפֶל.


יָשַׁבְתִּי אִתּוֹ עַל סַפְסָל תַּחַת עֵץ. הוּא נִבַּט

לְאֵשׁ מְרוֹמִים דּוֹעֲכָה עִם פְּרִידַת יוֹם שַׁבָּת.


אוֹר עָלָה בְּחַלּוֹן שֶׁל עוֹלָה. תֵּימָנִי הִזְדַּמֵּר.

נִפְתַּח תְּרִיס גַּזּוֹז וְהַנֹּעַר לַחוּץ הִזְדָּרֵם.


וְאַט נָעוּ צַמְּרוֹת הַבְּרוֹשִׁים בִּלְבָנָה עֲגֻלָּה

כְּאֶצְבָּעוֹת עֲנֻגּוֹת שֶׁל אַבָּא לְאוֹר הַבְדָּלָה.


הוּא סִפֵּר עַל בֵּיתוֹ, עַל מִקְרִים בְּדַרְכּוֹ, עַל אָבִיו

שֶׁפְּרוּטָה לִפְרוּטָה יֶאֱגֹר כְּדֵי לַעֲלוֹת בָּאָבִיב,


שֶׁשְּׁנֵי תַרְמִילִים לוֹ עַל קִיר וּשְׁנֵיהֶם לֹא חֻלִּין:

הָאֶחָד לַפְּרוּטוֹת וְשֵׁנִי לְטַלִּית וּתְפִלִּין.


אַךְ עוֹבְרִים אֲבִיבִים, וַחֲצִי־רֵיק עוֹד הַצְּרוֹר עַל הַקִּיר.

כִּבּוּד־אָב הוּא מִצְוָה וְהוֹרָיו גַּלְמוּדִים בְּקַהִיר.


רָאִיתִי דִמְעָה בְּעֵינָיו. "וּמָשִׁיחַ אֵיפֹה הוּא?

גּוּפוֹת בְּגוּפוֹת מִתְפַּלְשִׁים. עִרְבּוּבְיָה רַק וְתֹהוּ.


מַה סִּימָן יֵשׁ שֶׁבָּא? הֲמַבְהִיק בַּיָּמִים יֶתֶר אוֹר?

הַבְלֵילוֹת יִתְנַגֵּן שִׁיר כּוֹכָב אוֹ זוֹלֵף מָר דְּרוֹר?


אֵיךְ אֲנַחְנוּ בְטוּחִים?" כֹּה דִבֶּר וַאֲנִי לֹא הִפְרַעְתִּיו.

חָפַצְתִּי הֱיוֹת לוֹ הַחֵיק מְרוֹרָיו בּוֹ יַטִּיף. –


הִתְהַלַּכְתִּי בַלַּיְלָה. יָדַעְתִּי, עֲרֹג עַל גּוֹלָה

הֲלֹא הוּא הַכְּאֵב הַשּׁוֹהֶה בְיוֹתֵר שֶׁל גְּאֻלָּה.


אַךְ אוֹתָם נְעָרִים שֶׁטָּרְקוּ אֶת דַּלְתָּם עַל אָב־אֵם

וְנִטְּשׁוּ בָעוֹלָם לִקְרַאת קוֹל מִמֶּרְחָק יִקְרָאֵם –

הֲנָבִין גְּבוּרָתָם אוֹ הַצּוֹק לִפְעָמִים יְזַעְזְעַם?


ה

וְנָקְפוּ שְׁמָשׁוֹת וִירֵחוֹת כְּמוֹ סִפּוּן שֶׁסּוֹפֵג

קוֹל קִשְׁקוּשׁ צְעָדִים עַל רִצְפָה וּשְׁבִירַת לֵב דּוֹפֵק.


נִקְלַעְתִּי לִכְפַר יְלָדִים בְּיָרָק מְעֻטָּף

בּוֹ עֶצֶב וְחַג טִפְטְפוּ אֶל תּוֹךְ נֹאד מְשֻׁתָּף.


שִׁבְעָה נְעָרִים מְצַיְּרִים עַל שְׁחוֹר לוּחַ בְּצֶוֶת

סִמְלָהּ שֶׁל אַרְצָם הַחֲדָשָׁה – מְנוֹרָה שֶׁל שַׁלְהֶבֶת.


מִתֵּימָן מֵאֲרָם מִמָּרוֹקוֹ מֵאִזְמִיר וּבַגְדַּד –

הֵם עַצְמָם צִיּוּרָם… וְקָנִים נִצְמָדִים פֶּה אֶל דַּד…


מִי הַלָּז בְּאֶמְצַע? הֲרֵיהוּ, מִקַּהִיר! מַה שְּׁלוֹמוֹ?

– טוֹב, אַךְ טֶרֶם יֵדַע שֶׁאָבִיו כְּבָר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ.


אֲנִי עוֹמֵד עִם מַדְרִיךְ הַיְלָדִים עַל הַסַּף חֲרִישִׁית

וְעֶצֶב וְחַג מְטַפְטְפִים בַּדְּמָמָה הַשִּׁמְשִׁית.


וּמְרַחֵף הַתַּרְמִיל הָרָחוֹק הַתָּלוּי בְּלִי תוֹעֶלֶת.

צֵל אָפֵל מְחַכֶּה לוֹ לַנַּעַר כָּפוּף לְיַד הַדֶּלֶת.


וְתוֹסֵס עוֹד יֵין־סוֹד בְּקַנְקַן הַגּוֹרָל מִשֶּׁכְּבָר:

הַבֵּן לִכְנִיסָה וְהָאָב לַחוֹלוֹת בַּמִּדְבָּר.


הַמְּנוׁרָה נִגְמְרָה. אֵי מִשְׁעָן? הֲפוֹרְחָה בָאֲוִיר?

אֵי־מִי לֹא נִרְאֶה מְנִיפָהּ בְּגָאוֹן וּמֵאִיר.


שבט תשי"א

המלצות קוראים
תגיות