רקע
ישראל אפרת
חֲמִיל
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; 1954

כָּךְ קוֹנְצִיפּוֹלְסְקִי שַׂר צְבָא פוֹלִין סָח

לִפְנֵי מוֹתוֹ אֶל הַחוֹרַנְזִי בְּנוֹ:

"בְּלִגְיוֹנֵנוּ אִישׁ וּשְׁמוֹ חֲמִיל,

וְאִם רוֹחֵשׁ לִבְּךָ אַהֲבָה לְפוֹלִין

וְיִרְאַת שַׁדַּי, תַּשְׁכִּים וַהֲרַגְתּוֹ.

עֵינֶיךָ תֵּמַהּ: מִי הוּא זֶה חֲמִיל

שֶׁכֹּה מַפְחִיד צִלּוֹ מָרוֹם וּמַטָּה,

וַאֲדָמָה תִשְׁקֹט רַק עֵת תִּטְמֹן

בֵּן זֶה יַקִּיר בְּתוֹךְ חֵיקָהּ? אָכֵן,

סַךְ־הַכֹּל – פָּקִיד פָּעוּט, שַׂר הַמֵּאָה.

עַד כָּאן עָלָה. כֵּרָה גְדוֹלָה יוֹתֵר –

לֹא כָרוּ לוֹ כִּשְׁרוֹנָיו. אַךְ רַעֲבוֹנוֹ

מְגֹרֵה־פְתוֹתִים פּוֹרֵץ דְּלוּק־הֶרֶס,

עַד יוֹם יָבוֹא וְשֵׁד יִקְרָא לוֹ: רַבִּי!

יֵשׁ סַחְתִּי לַחֲבֵרַי: זֶה הַיָּוָן

תּוֹתָח טְעוּן־שׁוֹאָה הוּא לְכֻלָּנוּ,

אַךְ שָׁב קוֹלִי מֻרְדַּף תְּרוּעוֹת צְחוֹקָם,

וְעָרְלַת אָזְנָם הוֹסִיפָה עַל פַּחְדִּי

כְּמוֹ אָמֵן עֶלְיוֹן נַעֲנָה לְמִשְׁלַחְתּוֹ.

וְיֵשׁ וּתְפוּס־אָשָׁם עָמַד נֶגְדִּי

מִתְעַוֵּת כְּמוֹ נָחָשׁ בָּלַע שָׁפָן,

וַעֲבִי שְׂפָתָיו רָר שַׁמְנוּנִית מְתוּקָה,

וְנֹפֶת־צוּף כֻּלּוֹ, רַק בְּעֵינָיו

אֵשׁ רְעֵבָה, זָרָה, וְאָז הִרְהַרְתִּי:

עוֹד שֶׁרֶץ הוּא, אָשִׂים רַגְלִי עָלָיו.

פַּרְעֹש הוּא, אֲטַנֵּף אֶת צִפְּרִני

לְרֶגַע קָט, וְלֹא יֵדְעוּ דוֹרוֹת

הַשֵּׁם חֲמִיל,

וְלֹא יֵדְעוּ אָשְׁרָם שֶׁלֹּא יֵדְעוּ

הַשֵּׁם חֲמִיל.

וּפִתְאֹם – הֲלֹא חִידָה הִיא, אֵי פִשְׁרָהּ?

לִרְאוֹת בָּרוּר כְּמוֹ בְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

וְלִהְיוֹת לַמְרוֹת הַכֹּל אֱוִיל עִוֵּר!

לָדַעַת תּוֹךְ כָּל תָּא שֶׁל גֵּו וָנֶפֶשׁ

מַה יֵּשׁ לֲעשׂוֹת וּבְלִי דִחוּי אַף רֶגַע,

וְדֹם לַעֲמֹד עִם כָּל כַּוֶּרֶת זוֹ

מְהַמְהֶמֶת בִּידִיעָה! – כָּךְ, בְּנִי, פִּתְאֹם

דְּבָרָיו בְּזֹהַם־רַעַל הִצְמִיגוּנִי,

זֵעַת חֶמְלָה נִתְּזָה מִתּוֹךְ נַפְשִׁי,

שִׁקַּרְתִּי לְעַצְמִי: אוּלַי הוּא חַף,

יָדִי רָפְתָה וְלַחָפְשִׁי שְׁלַחְתִּיו,

וִיקוֹד יָרֹק לִגְלֵג בְּעַפְעַפָּיו.

רָצְחֵהוּ אָתָּה, בְּנִי. גְּרוֹנוֹ עוֹד דַּק,

עוֹד קָט יֶעֱבֶה גְּרוֹנוֹ כְּמִגְדָּלִים שִׁבְעָה,

עַד חֲרָבוֹת יַקְפִּיץ מִמַּפְרַקְתּוֹ,

וּבְמַגָּף סֻמָּר יָבוּס מַמְלֶכֶת פּוֹלִין

וְהִתְלַקְּחוּ עָרִים וְזַעַק יַעַל

וְעִנּוּי עִנּוּי עִנּוּי –

וְשׁוּב פּוֹלִין לֹא תִהְיֶה אַף לֹא תֵבֵל

מַה שֶּׁהָיוּ עַד בּוֹא פָקִיד פָּעוּט זֶה.

אֲצַוֶּךָּ, בְּנִי: שְׁמֹר עֲקֵבָיו, בְּנִי,

וּמְחֶטְאִי וְכִשְׁלוֹנִי צַק תְּרִיס

בִּפְנֵי פִעְפּוּעַ זֻהֲמָתוֹ. בַּקֵּשׁ

עֲלִילָת־מָה, כָּל תּוֹאֲנָה שֶׁהִיא,

וּקְפֹץ, הָרֵם יָדְךָ –

הֲרֹג חֲמִיל!"


וְהַבֵּן מִצְוַת אָבִיו מַהֵר שָׁכַח,

וּדְמָעוֹת רַבּוֹת שָׁטְפוּ חֶמְלָה קְטַנָּה.


חשון תש"ט

המלצות קוראים
תגיות