רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַכַּלִיף עֹמָר בֶּן אַלְכַטָּאבּ וְהַבְּדוּאִי הַצָּעִיר
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1966

סִפֵּר הַשָּׁרִיף חֻסַיְן אִבְּן רַיָּאן, שֶׁנְּשִׂיא הַמַּאֲמִינִים עֹמָר בֶּן אַלְכַטָּאבּ, הָיָה יוֹשֵׁב בְּאַחַד הַיָּמִים לִשְׁפֹּט בֵּין בְּנֵי־אָדָם. וְלָדוּן בֵּין הַנְּתִינִים, וְאֶצְלוֹ הַנִּכְבָּדִים בַּחֲבֵרָיו מִבְּנֵי הַדַּעַת וְהַצֶּדֶק. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בָּא אֵלָיו בָּחוּר מִן הַיָּפִים שֶׁבַּבַּחוּרִים וּבְגָדָיו נָאִים, וְנִדְבְּקוּ בוֹ שְׁנֵי בַּחוּרִים מִן הַיָּפִים שֶׁבַּבַּחוּרִים, וּמְשָׁכוּהוּ שְׁנֵי הַבַּחוּרִים בְּצַוָּארוֹנוֹ וְהֶעֱמִידוּהוּ לִפְנֵי נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים עֹמָר בֶּן אַלְכַטָּאבּ. הִסְתַּכֵּל בָּהֶם נְשִיא־הַמַּאֲמִינִים וְצִוָּם לְהַרְפּוֹת מִמֶּנּוּ, וְצִוָּה עָלָיו לָגֶשֶׁת אֵלָיו וְאָמַר לִשְׁנֵי הַבַּחוּרִים: “מָה עִנְיַנְכֶם עִמּוֹ?” אָמְרוּ לוֹ: “נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, אֲנַחְנוּ שְׁנֵי אַחִים מֵרֶחֶם, אָב אֶחָד לָנוּ וָאֵם, וּבְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, כֵּנִים. וְהָיָה לָנוּ אָב זָקֵן, מַעֲשָׂיו בְּדַעַת מְתַכֵּן, בַּשְּׁבָטִים מְהֻלָּל, וּמִן הַמְגֻנֶּה נִבְדָל, יָדוּעַ בְּמִדּוֹתָיו עָלָה עָל. בִּהְיוֹתֵנוּ קְטַנִים גִּדְּלָנוּ, וּבְגָדְלֵנוּ הוֹן כָּל טוּב הִנְחִילָנוּ…”

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ, וּכְשֶהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁשָּׁה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁשְּׁנֵי הַבַּחוּרִים אָמְרוּ לִנְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים: "הָיָה לָנוּ אָב זָקֵן, מַעֲשָׂיו בְּדַעַת מְתַכֵּן, בַּשְּׁבָטִים מְהֻלָּל וּמִן הַמְּגֻנֶּה נִבְדָּל, יָדוּעַ בְּמִדּוֹתָיו עָלָה עָל, בִּהְיוֹתֵנוּ קְטַנִּים גִּדְּלָנוּ, וּבְגָדְלֵנוּ כָּל טוּב הִנְחִילָנוּ, הָיָה כְּלִיל הַמַּעֲלוֹת וְהַפְּאֵר, וּבְצֶדֶק אָמַר עָלָיו הַמְּשׁוֹרֵר:

אָמְרוּ: “אַבּוּ אַלצַּקְר מִשַּׁיְבָּאן?” וְאָמַר אֲלֵיהֶם:

לֹא וָלֹא, חַי אָנִי; וְאוּלָם לוֹ יִתְיַלֵּד שַׁיְבָּאן.

כַּמָּה אָבוֹת עָלוּ עָל בִּכְבוֹד בֵּן מִצֶאֱצָאֵיהֶם,

כְּמוֹ שֶׁעָלָה עַל־יְדֵי שְׁלִיחַ־אַללָּה עַדְנָאן",1

יָצָא יוֹם אֶחָד אֶל גַּנּוֹ לְטַיֵּל בֵּין עֵצָיו וְלִקְטֹף מִבְּשִׁילֵי פֵרוֹתָיו, וְהָרַג אוֹתוֹ בָּחוּר זֶה, וְסָר מִן הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, וַהֲרֵי אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ לְהַעֲנִישׁוֹ כְפִשְׁעוֹ, וּלְשָׂפְטוֹ כְמִצְוַת אֱלֹהִים". נָתַן עֹמָר בַּבָּחוּר עֵינַיִם מַבְהִילוֹת וְאָמַר לוֹ: “כְּבָר שָׁמַעְתָּ מִפִּי שְׁנֵי נְעָרִים אֵלֶּה אֶת דִּבְרֵיהֶם, וּמַה תֹּאמַר אַתָּה תְּשׁוּבָה לְכָךְ?” וְהָיָה אוֹתוֹ בָחוּר בַּעַל רוּחַ אַבִּירָה וְלָשׁוֹן מְהִירָה, וּכְבָר פָּשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַפַּחַד, וְהֵסִיר לְבוּשׁ הַחֲרָדָה אִתָּם יַחַד. חִיֵּךְ וְדִבֵּר בִּלְשׁוֹן צַחוֹת וְקִדֵּם אֶת פְּנֵי נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים בְיָפוֹת מִן הַבְּרָכוֹת, אַחַר־כָּךְ אָמַר: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, חֵי־אֱלֹהִים כְּבָר הִקְשַׁבְתִּי לְטַעֲנָתָם, וֶאֱמֶת נָכוֹן דִּבְרָתָם, כְּשֶׁהִגִּידוּ מַה שֶׁקָּרָה, וּדְבַר אֱלֹהִים הוּא גְזֵרָה נִגְזָרָה2, וְאוּלָם אֲסַפֵּר סִפּוּרִי לְפָנֶיךָ, וְהַמִּשְׁפָּט בְּיָדֶיךָ. דַּע, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, שֶׁאֲנִי עַרְבִי טָהוֹר מִן הָעַרְבִיִּים בְּלְיִ תַעֲרֹבוֹת, אֲשֶׁר הֵם הַנִּכְבָּדִים תַּחַת שְׁמֵי־עֲרָבוֹת. גָּדַלְתִּי בְתוֹךְ הַבֵּדוּאִים בַּמַּחֲנוֹת, וּפָּגְעוּ אֶת עַמִּי אֲסוֹנוֹתֹ הַשָּׁנִים הָעוֹיְנוֹת. וָאָבוֹא עַל פְּנֵי הָעִיר הַזֹּאת לִשְׁכֹּן, וְאִתִּי בְנֵי־בֵיתִי וּבָנִים וָהוֹן. וָאֶהִי מְהַלֵּךְ בְּאַחַד דְּרָכֶיהָ, עוֹבֵר לְדַרְכִּי בֵּין גַּנּוֹתֶיהָ עִם גְּמַלּוֹת יְקָרוֹת עָלָיַ, חֲבִיבוֹת בְּעֵינַי, וּבְתוֹכָן גָמָל זָכָר אָצִיל מוֹצָאֵהוּ, רַב זַרְעֵהו וְיָפֶה בְמַרְאֵהוּ. הָיָה מַרְבֶּה לְהוֹלִיד מֵהֶן, וְהָיָה מְהַלֵּךְ, כְּאִלּוּ הָיָה מֶלֶךְ עֲטוּר־כֶּתֶר, בֵּינֵיהֶן. נִגְּשָׁה אַחַת הַגְּמַלוֹת אֶל גִּנַּת אָבִיהֶם, וְנִרְאוּ מִן הַקִּיר עֵצֶיהָ. נָטְלָה מִמֶּנּוּ בְשִׂפְתוֹתֶיהָ, וְאולָם אָנֹכִי גֵּרַשְׁתִּיהָ מֵאוֹתוֹ גַן, וְהִנֵּה הוֹפִיעַ הַזָּקֵן מִתּוֹךְ פִּרְצָה שֶׁבְּאוֹתוֹ קִיר, וּבְרוּחַ זַעֲמוֹ גִּצִּים יִזְרֶה וְיִיר; אֶבֶן בְּיַד יְמִינוֹ, וְהוּא מִתְנַדְנֵד כְּלַיִשׁ בְּבוֹאוֹ. הִכָּה אֶת הַגָּמָל בָּאֶבֶן הַהִיא וַהֲרָגוֹ, מִשּׁוּם שֶׁפְּגָעוֹ בְמָקוֹם מְסֻכָּן בְּגוּפוֹ. כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הַגָּמָל נוֹפֵל מֵת עַל יָדִי, וְהִרְגַּשְׁתִּיִ בְּלִבִּי שֶׁכְּבָר נִתְלַקְּחוּ גַחֲלֵי זַעַם, נָטַלְתִּי אוֹתָה אֶבֶן בְּעַצְמָהּ וְהִכֵּיתִי אוֹתוֹ בָּהּ. וְהָיְתָה זֹאת הַסִּבָּה לְמוֹתוֹ, וּמָצָא גְמוּל רֹעַ פְּעֻלָּתוֹ, וְהָאִישׁ נֶהֱרַג בַּאֲשֶׁר הָרַג בּוֹ, וְצָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה בְּפָגְעָהּ בוֹ, וְצָרַח צְרָחָה בִּכְאֵבוֹ. אַצְתִּי לָלֶכֶת מִמְּקוֹמִי, וּמִהֲרוּ אֵלַי שְׁנֵי בַחוּרִים אֵלֶּה וּתְפָשׂוּנִי, וְאֵלֶיךָ הֱבִיאוּנִי, וּלְפָנֶיךָ הֶעֲמִידוּנִי”. אָמַר לוֹ עֹמָר – יִרְצֶנוּ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה: "כְּבָר הוֹדֵיתָ בְמַה שֶּׁהֶאֱשִׁימוּךָ, וְאִי־אֶפְשָׁר לְשַׁחְרְרֶךָ, וְהַחוֹבָה לְהַעֲנִישְׁךָ כַּמִּשְׁפָּט, וְאֵין כָּל מִפְלָט3. אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: “שָׁמַעְתִּי וּמְקַבֵּל אֲנִי מִשְׁפָּטוֹ שֶׁל הָאִמָאם, וּמְרֻצֶּה אֲנִי בְמַה שֶׁחִיְּבַנִי בוֹ חֹק הָאִסְלָאם. וְאוּלָם לִי אָח קָטָן וְהָיָה לוֹ אָב זָקֵן, שֶׁיִּחֵד לוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ הוֹן כַּבִּיר וְזָהָב לְמַכְבִּיר וּמָסַר עִנְיָנוֹ לִי, וְהֵעִיד אֶת אֱלֹהִים וְאָמַר: ‘זֶה לְאָחִיךָ בְּיָדְךָ, שָׁמְרֵהוּ אֶצְלְךָ’. לָקַחְתִּי אוֹתוֹ הוֹן מִמֶּנוּ וּטְמְנַתִּיו, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ עַל אוֹדוֹתָיו אֶלָא אָנִי, וְאִם אַתָּה שׁוֹפֵט עַכְשָׁו בַּהֲרִיגָתִי, יֵלֵךְ הַהוֹן, וְתִהְיֶה אַתָּה הַסִּבָּה לַאֲבֵדָתוֹ, וְיִתְבָּעֲךָ הַקָּטָן לְמִשְׁפָּט בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִשְׁפֹּט אֱלֹהִים בֵּין בְּרִיוֹתָיו. וְאוּלָם אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי שְׁהוּת שְׁלשָׁה יָמִים, אֲמַנֶּה אַפִּיטְרוֹפּוֹס לַנַּעַר הַתָּמִים וְאֶחְזֹר, וְאֶת הַמֻּטָּל עָלַי אַשְׁלִים, וְיֵשׁ לִי מִי שֶׁיַּעֲרֹב אוֹתִי עַל אֵלֶּה הַדְּבָרִים”. הִרְכִּין נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים רֹאשׁוֹ. אַחַר־כָּך הִתְבּוֹנֵן בַּנִּמְצָאִים שָׁם, וְאָמַר: “מִי יַעֲרֹב לִי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁיַחֲזֹר בָּזֶה?” הִתְבּוֹנֵן הַבָּחוּר בִּפְנֵי כָּל הַיּוֹשְׁבִים בַּמּוֹשָׁב, וְרָמַז עַל אַבּוּ־דַ’ר4 מִתּוֹךְ כָּל הַנִּמְצָאִים, וְאָמַר: “זֶה יִהְיֶה אַחֲרַאי לִי וְיַעַרְבֵנִי”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְׁלשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַבָּחוּר רָמַז עַל אַבּוּ־דַ’ר וְאָמַר: “זֶה יִהְיֶה אַחֲרַאי לִי וְיַעַרְבֵנִי”. אָמַר לוֹ עֹמָר, יִרְצֵהוּ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה: “אַבּוּ־דַ’ר, כְּלוּם שָׁמַעְתָּ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהוּא דוֹבֵר וְתַעֲרֹב אוֹתוֹ לִי, שֶׁהַבָחוּר חוֹזֵר?” אָמַרַ לוֹ: “הֵן, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים. עָרֵב אֲנִי אוֹתוֹ שֶׁהוּא חוֹזֵר עַד לִשְלשָׁה יָמִיִם”. הִסְכִּים לְכָך וְנָתַן רְשׁוּת לַבָּחוּר לָלֶכֶת. כְּשֶׁנִּגְמַר הַזְּמַן שֶׁנִּתַּן לוֹ שְׁהוּת, וְכִמְעַט עָבַר אוֹ עָבַר לְגַמְרֵי, וְלֹא בָא הַבָּחוּר לְמוֹשַׁב עֹמָר, וְחַבְרֵי שְׁלִיחַ אַללָּהּ סְבִיבוֹתָיו כַּכּוֹכָבִים סְבִיב הַיָּרֵחַ, וְאַבּוּ־דַ’ר שָׁם, וְהַתּוֹבְעִים מְצַפִּים – אָמְרוּ הַשְּנַיִם: “הֵיכָן הַחַיָּב, אַבּוּ־דַ’ר, וְכֵיצַד חֲזִירָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁבָּרַח וְעָבַר? וְאוּלָם אֲנַחְנוּ אֵין אָנוּ זָזִים מִן הַמָּקוֹם עַד שָׁאַתָּה מְבִיאוֹ אֵלֵינוּ, נִקְמָתֵנוּ בוֹ לִנְקֹם”. אָמַר אַבּוּ־דַ’ר: “נִשְׁבַּעְתִּי בַאֲמִתּוּת הַמֶּלֶךְ הַיּוֹדֵעַ כֹּל, שֶׁאִם יַעֲבְרוּ שְׁלשֶׁת הַיָּמִים וְלֹא יוֹפִיעַ הָעֶלֶם, אֲמַלֵּא חוֹבַת הָאַחֲרָיוּת וְאֶמְסֹר עַצְמִי לָאִמָאם”. אָמַר עֹמָר יִרְצֵהוּ אֱלֹהִים: “אִם יִתְאַחֵר הַבָּחוּר, אֶעֱשֶׂה בְּאַבּוּ־דַ’ר כַּאֲשֶׁר שָׁפַט חֹק הָאִסְלָאם”. נִגְּרוּ דִמְעוֹת הַנִּמְצָאִים וְנִשְּׂאוּ אַנְחוֹת הָרוֹאִים וְנִתְרַבָּה הַשָּׁאוֹן, וְהִצִּיעוּ גְדוֹלֵי חַבְרֵי־הַנָּבִיא לִפְנֵי שְׁנֵי הַבַּחוּרִים לָקַחַת כֹּפֶר לָנֶפֶשׁ, וְלִזְכּוֹת בְּתוֹדָה מֵהַכֹּל, וְסֵרְבוּ וְלֹא קִבְּלוּ כְלוּם אֶלָּא לָקַחַת נָקָם. וּבְעוֹד הָאֲנָשִׁים סוֹעֲרִים וְסוֹאֲנִים מִצַּעֲרָם עַל אַבּוּ־דַ’ר, וְהִנֵּה קָרַב הָעֶלֶם וּבָא וְעָמַד לִפְנֵי הָאִמָאם, וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם בַּיָּפֶה שֶׁבַּשְּׁלוֹמוֹת, וּפָנָיו מַזְהִירִים וְנוֹטְפִים טִפּוֹת זֵעָה כַּפְּנִינִים, וְאָמַר לוֹ: “כְּבָר מָסַרְתִּי אֶת הַיֶּלֶד לִידֵי דוֹדָיו, אֲחֵי־אִמּוֹ, וְהוֹדַעְתִּי לָהֶם אֶת עִנְיָנוֹ, וְהִגַּדְתִּי לָהֶם בִּדְבַר הוֹנוֹ. אַחַר־כָּךְ יָצָאתִי בְעֶצֶם שְׁעַת־הַצָּהֳרַיִם בַּחֹם, וַהֲרֵינִי נֶאֱמָן בִּדְבָרִי כְּמִשְׁפַּט בֶּן־חוֹרִין, הַיּוֹם”. הִתְפַּלְאוּ בְנֵי־הָאָדָם עַל יָשְׁרוֹ וְנֶאֱמָנוּתוֹ, וְגִשְׁתּוֹ לַמָּוֶת וְעֹז רוּחֹו. אָמַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם: “כַּמָה אָצִיל אַתָּה בַבַּחוּרִים, בָּחוּר, שׁוֹמֵר עַל כְּבוֹדְךָ וְנֶאֱמָן בְּדִבּוּר הַדָּבוּר”. אָמַר הַבָּחוּר: “כְּלוּם לֹא נִתְבָּרֵר לָכֶם, שֶׁבְּבוֹא שְׁעַת הַמָּוֶת לֹא יִנָּצֵל מִמֶּנוּ אֶחָד? וְאָכֵן מִלֵּאתִי דְבָרִי לְבַל יֹאמְרוּ: 'אָפֵס אֵמוּן מֵאָדָם וְאָבַד”. אָמַר אַבּוּ־דַ’ר: "נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, כְּבָר עָרַבְתִּי אֶת הַבָּחוּר הַזֶּה וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיזֶה עַם הוּא, וְלִפְנֵי אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא רְאִיתִיהוּ. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר סָר מִכָּל הַנִּמְצָאִים וּפָנָה אֵלַי וְאָמַר: ‘זֶה יַעַרְבֵנִי וִיהִי לִי אַחֲרַאי’, לֹא טוֹב בְּעֵינַי לְהָשִׁיב פָּנָיו, וּמֵאַנְתִּי מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ הַכָּבוֹד לְהַכְזִיב תִּקְווֹתָיו, בְּשָׁעָה שֶלֹּא הָיָה בָהֵעַנוּת לוֹ כָּל פַּחַד, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: ‘אָבְדָה נְדִיבוּת מִכָּל הָאָדָם יָחַד’. אָמְרוּ שְׁנֵי הַבַּחוּרִים: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, כְּבָר מָחַלְנוּ לְבָחוּר זֶה עַל דַּם אָבִינוּ, אַחֲרֵי הֲמִירוֹ אֶת עֶצֶם הַבְּדִידוּת בְּרֵעוּת, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: 'חֶסֶד אָפֵס וָתַּם מִבְּנֵי־אָדָם”. שָׂמַח הָאִמָאם עַל שֶׁסָּלְחוּ לַבָּחוּר, וְעַל יָשְׁרוֹ וְנֶאֱמָנוּתוֹ בַדִּבּוּר הַדָּבוּר, וְהִלֵּל אֶת רֶגֶשׁ כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַבּוּ־דַ’ר וְגִדְּלוֹ עַל כָּל הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו, וְנָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו אִשּׁוּרָם שֶׁל שְׁנֵי הַבַּחוּרִים לְמַעֲשֶׂה הַחֶסֶד וְשִׁבַּח אוֹתָם וְהוֹדָה לָהֶם, וְהֵבִיא דֻגְמָה מִדִּבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר:

אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב בֵּין הַבְּרִיּוֹת, לוֹ תְּשֻׁלָּם;

לֹא תֹאבַד טוֹבָה בֵין אֱלֹהִים וּבֵין הָאָדָם.

אַחַר־כָּךְ הִצִּיעַ לִפְנֵיהֶם לְשַׁלֵּם לָהֶם כֹּפֶר נֶפֶשׁ אֲבִיהֶם מֵאוֹצַר־הַמַּלְכוּת. אָמְרוּ לוֹ: “כְּבָר מָחַלְנוּ לוֹ לְשֵׁם אֱלֹהִים הַנָּדִיב וְהַנַּעֲלֶה”. וְזֶה אֲשֶׁר כַּוָּנָתוֹ כָזֹאת, לֹא יְבַקֵּשׁ אַחֲרֵי הֲטִיבוֹ הַכָּרַת־טוֹבָה וְתוֹדוֹת.

וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר:


  1. עדנאן הוא מצאצאי ישמעאל ואביהם הראשון של ערביי צפון ערב.  ↩

  2. קראן פרשה לג פסוק לח.  ↩

  3. קראן פרשה לח פסוק ב.  ↩

  4. אבו־ד'ר הוא אחד מחברי מחמד שהתאסלם על־ידו ונתפרסם כאחד החסידים ובעלי המסורת הנאמנים שמסרו שמועות משם מחמד. מת 652/653 אסה"נ.  ↩

המלצות קוראים
תגיות