רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַמֶּלֶךְ וְהָאִשָּׁה הַכְּשֵׁרָה
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1966

סִפְּרוּ שֶׁמֶּלֶךְ מִן הַמְּלָכִים יָצָא מִתְחַפֵּשׂ, כְּדֵי לַעֲמֹד עַל מַצָּבֵי נְתִינָיו. הִגִּיעַ אֶל כְּפָר גָּדוֹל וְנִכְנַס לְתוֹכוֹ יְחִידִי וּכְבָר צָמֵא. עָמַד עַל שַׁעַר שֶׁל חָצֵר מֵחַצְרוֹת הַכְּפָר, וּבִקֵּשׁ מַיִם. יָצְאָה אֵלָיו אִשָּׁה יָפָה עִם כּוּז שֶׁל מַיִם, וְהוֹשִׁיטָה אוֹתוֹ לוֹ, וְשָׁתָה. כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל בָּהּ, הֻקְסַם עַל יָדָהּ, וּבִקֵּשׁ לְפַתּוֹתָהּ. וְהָיְתָה הָאִשָּׁה מַכִּירָה אוֹתוֹ. הִכְנִיסָתוֹ לְבֵיתָהּ וְהוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ וְהוֹצִיאָה לוֹ סֵפֶר וְאָמְרָה: “עַיֵּן בּוֹ עַד שֶׁאֲנִי חוֹזֶרֶת אֵלֶיךָ”. יָשַׁב וְעִיֵּן בַּסֵּפֶר, וְהִנֵּה בוֹ עַל דְּבַר הַתּוֹעֵבָה שֶׁבִּזְנוּת, וּמַה שֶּׁהֵכִין אֱלֹהִים לִבְעָלָיו מִן הָעֹנֶשׁ. נִסְתַּמֵּר עוֹר בְּשָׂרוֹ וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְקָרָא לָאִשָּׁה וְנָתַן לָהּ אֶת הַסֵּפֶר וְהָלַךְ לוֹ. וְהָיָה בַעֲלָהּ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה נִפְקָד מִבֵּיתוֹ. כְּשֶׁחָזַר סִפְּרָה לוֹ אֶת הָעִנְיָן. נָבוֹךְ בְּדַעְתּוֹ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “חוֹשֵׁשׁ אָנֹכִי, שֶׁהַמֶּלֶךְ נָתַן עֵינָיו בָּהּ”, וְלֹא הִרְהִיב עֹז לָבוֹא אֵלֶיהָ אַחֲרֵי זֹאת, וְנִשְׁאַר בְּכָךְ מֶשֶׁךְ זְמָן. סִפְּרָה הָאִשָּׁה לִקְרוֹבֶיהָ מַה שֶּׁהִגִּיעַ לָהּ מִבַּעֲלָהּ. הֵבִיאוּ אוֹתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁעָמְדוּ לְפָנָיו, אָמְרוּ קְרוֹבֵי־הָאִשָּׁה: “יִתֵּן אֱלֹהִים עֹז לַמֶּלֶךְ. אָדָם זֶה חָכַר מֵאִתָּנוּ קַרְקַע לְזָרְעָהּ. זָרַע אוֹתָה מֶשֶׁךְ זְמָן. אַחַר כָּךְ בָּטֵל מִזֶּה וְאֵינוֹ עוֹזְבָהּ שֶׁנַּחְכִּיר אוֹתָהּ לְמִי שֶׁיִּזְרְעֶנָּה. וּכְבָר גָּרַם נֵזֶק לַקַּרְקַע, וְחוֹשְׁשִׁים אָנוּ לְקִלְקוּלָהּ, בְּסִבַּת נְטִישָׁתָהּ, שֶׁכֵּן קַרְקַע שֶׁאֵינָהּ נִזְרַעַת נִפְסֶדֶת”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וּמַה הוּא שֶׁמְּעַכֵּב אוֹתְךָ מִזְּרֹעַ אַדְמָתְךָ?” אָמַר לוֹ: “יִתֵּן אֱלֹהִים עֹז לַמֶּלֶךְ, שְׁמוּעָה הִגִּיעָה אֵלַי שֶׁאַרְיֵה נִכְנַס לַקַּרְקַע, וּמְפַחֵד אֲנִי מִפָּנָיו וְאֵינִי יָכוֹל לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ, מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵי הָאַרְיֵה, וְיָרֵא אֲנִי מִפָּנָיו”. הֵבִין הַמֶּלֶךְ אֶת הַסִּפּוּר וְאָמַר לוֹ: “הוֹי פְּלוֹנִי, אַדְמָתְךָ לֹא דָרַךְ בָּהּ הָאַרְיֵה, וְטוֹבָה הִיא אַדְמָתְךָ; זְרַע אוֹתָה אֵפוֹא, וֵאלֹהִים יִשְׁלַח לְךָ בְרָכָה בָהּ, שֶׁכֵּן לֹא יַחֲזֹר עוֹד הָאַרְיֵה אֵלֶיהָ”. אַחַר־כָּך צִוָּה לָתֵת לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ דוֹרוֹן, וּפִטְּרָם לְבֵיתָם.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:

המלצות קוראים
תגיות