רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הָאוֹהֲבִים מִבְּנֵי טַי
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1966

סִפֵּר אַלְקָאסִם בֶּן עַדִי בְּשֵׁם אָדָם מִבְּנֵי תָמִים שֶׁאָמַר: יָצָאתִי לְבַקֵש בְּהֵמָה שֶׁאָבְדָה לִי, וְיָרַדְתִּי לְמֵימֵי טַי, וְרָאִיתִי שְׁתֵּי פְלַגּוֹת. הָאַחַת מֵהֶן קְרוֹבָה לַשְּׁנִיָּה. וְהִנֵּה בְאַחַת שְׁתֵּי הַפְּלַגּוֹת דִבְרֵי רִיבוֹת עִם הַפְּלַגָּה הַשְּׁנִיָּה. הִתְבּוֹנַנְתִּי וְרָאִיתִי בְאַחַת שְׁתֵּי הַפְּלַגּוֹת בָּחוּר שֶׁכְּבָר דִּלְדְּלָה כֹּחוֹתָיו מַחֲלָה, וְהוּא דוֹמֶה לְנּאד הַבָּלוּי. וַעֲדַיִן אֲנִי מִסְתַּכֵּל בּוֹ, כְּשֶׁנָּשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר־אֵלֶּה.

אָכֵן מֶה הָיָה לַיָּפָה אֲשֶׁר לֹא תַחֲזֹר?

הֲמִקַּמְצָנוּת הַיָּפָה הוּא. אוֹ פָנְתָה עֹרֶף וַתָּסָר?

חָלִיתִי, וְכָל יְדִידַי כֻּלָּם אוֹתִי בִּקֵּרוּ,

וּמַה לָּךְ לֹא נִרְאֵית בֵּין אֵלֶּה פָּנַי שִׁחֵרוּ?

אִלּוּ חָלִית אַתְּ, הָיִיתִי אָץ סָר

אֵלַיִךְ, וְכָל אִיּוּם אוֹתִי לֹא עָצָר.

חֲסַרְתִּיךְ בְּתוֹכָם וָאֶשָּׁאֵר בָּדָד,

וְקָשֶׁה, נַחַת רוּחִי, עֵת אָהוּב אָבָד.

שָׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו נַעֲרָה מִן הַפְּלַגָּה הַשְּׁנִיָּה, וּמִהֲרָה אֵלָיו. רָדְפוּ אַחֲרֶיהָ בְנֵי־מִשְׁפַּחְתָּהּ, וְהִיא נֶאֱבֶקֶת אִתָּם. הִרְגִּישׁ בָּהּ הַבָּחוּר וְזִנֵּק לִקְרָאתָהּ. נִזְדָּרְזוּ אֵלָיו בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתּוֹ וְנִתְלוּ בוֹ. הָיָה הוּא מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ מֵהֶם, וְהִיא מוֹשֶׁכֶת עַצְמָהּ מִפְּלַגָּתָהּ עַד שֶׁחִלְּצוּ עַצְמָם, וּפָנָה כָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם לַחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁנִפְגְּשׁוּ בֵּין שְׁתֵּי הַפְּלַגּוֹת וְהִתְחַבְּקוּ. אַחַר־כָּךְ נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם לָאָרֶץ מִתְעַלְּפִים.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָה רְשׁוּת לָהּ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְאַחַד עָשָׂר אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַבָּחוּר וְהַבַּחוּרָה, כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ בֵּין שְׁתֵּי הַפְּלַגּוֹת חִבְּקוּ זֶה אֶת זֶה וְנָפְלוּ מֵתִים לָאָרֶץ. יָצָא זָקֵן מֵאוֹתָם אָהֳלִים וְעָמַד עֲלֵיהֶם וְקָרָא מִתּוֹךְ פַּחַד: “אָכֵן לֵאלֹהִים אָנוּ וְאֵלָיו אָנוּ שָׁבִים” וּבָכָה בְכִי רָב. אַחַר־כָּךְ אָמַר: “יְרַחֵם אֶתְכֶם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, אִם לֹא הִתְאַחַדְתֶּם בְּחַיֵּיכֶם, הִנֵּה אָנֹכִי אַאֲחֵד אֶתְכֶם אַחֲרֵי הַמָּוֶת”. צִוָּה לְהָכִין אוֹתָם לִקְבוּרָה, רָחַץ אוֹתָם וְכָרַךְ אוֹתָם בְּתַכְרִיכִים יַחְדָּיו וְחָפַר לָהֶם קֶבֶר אֶחָד, וְהִתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי־הָאָדָם, וְקָבְרוּ אֶת שְׁנֵיהֶם בְּאוֹתוֹ קֶבֶר. וְלֹא נִשְׁאַר בִּשְׁתֵּי הַפְּלַגּוֹת לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה שֶׁלֹּא רְאִיתִים בּוֹכִים עֲלֵיהֶם וּמַכִּים עַל פְּנֵיהֶם. שָׁאַלְתִּי אֶת הַזָּקֵן עַל אוֹדוֹתָם וְאָמַר לִי: “זֹאת בִּתִּי וְזֶה בֶּן אָחִי, כְּבָר הִגִּיעָה אֶצְלָם הָאַהֲבָה עַד לִכְדֵי זֶה שֶׁרָאִיתָ”. אָמַרְתִּי לוֹ: “יְמַלֵּא אֱלֹהִים לְךָ חֶסְרוֹנָם, וַהֲלֹא הָיִיתָ מַשִּׂיאָם זֶה לָזֶה?” אָמַר לִי: “חָשַׁשְׁתִּי לְחֶרְפָּה וּלְקָלֶס, וּמְעַתָּה כְּבָר נָפַלְתִּי בָזֶה”. וְזֶהוּ מִן הַמֻּפְלָא שֶבְּסִפּוּרֵי הָאוֹהֲבִים.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:

המלצות קוראים
תגיות