א 🔗
סַבָּא שֶׁל גִּילָה נָסַע לְבַקֵּר בְּחוּץ לָאָרֶץ. גִּילָה נָסְעָה בִּמְכוֹנִית עִם אִמָּא וְעִם אַבָּא לְלֹד, לְלַוּוֹת אֶת סָבָא בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה בַּמָּטוֹס. לֹד הוּא שְׂדֵה־תְּעוּפָה, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאִים וְאֵלָיו בָּאִים הַמְּטוֹסִים, הֶעָפִים בַּשָּׁמַיִם. זוֹהִי תַּחֲנַת מְטוֹסִים, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ תַּחֲנַת אוֹטוֹבּוּסִים.
לְאַחַר שֶׁהַמָּטוֹס שֶׁבּוֹ טָס סַבָּא כְּבָר הִמְרִיא מִשְּׂדֵה הַתְּעוּפָה וְנִרְאָה כְּשֶׁהוּא מִתְרַחֵק בַּשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים, הִרְגִּישָׁה גִּילָה שֶׁהִיא עֲצוּבָה. סַבָּא תָּמִיד מְשַׂחֵק אִתָּהּ, מִשְׁתּוֹבֵב, מֵבִיא מַתָּנוֹת וְעַכְשָׁו הוּא נָסַע וְלֹא יָבוֹא בְּקָרוֹב לְבַקֵּר אֶצְלָהּ כְּמוֹ תָּמִיד. אֲבָל הִיא לֹא יָדְעָה כֵּיצַד לְהַחֲזִיר אֶת הַמָּטוֹס וְאֶת סָבָא אֵלֶיהָ. הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה וְהַמָּטוֹס הִתְרַחֵק וְהִתְרַחֵק עַד שֶׁנֶּעֱלַם מֵעֵינֵי גִילָה. כֻּלָּם חָזְרוּ הַבַּיְתָה וְהַכֹּל חָזַר לַמַּסְלוּל הָרָגִיל.
כְּשֶׁבָּאוּ הַבַּיְתָה הִגִּישָׁה אִמָּא לְגִילָה אֲרוּחַת עֶרֶב. בְּשָׁעָה שֶׁאָכְלָה אֶת הַשַּׁמֶּנֶת צִלְצֵל הַפַּעֲמוֹן וַחֲבֵרָה שֶׁל גִּילָה בָּאָה לְשַׂחֵק אִתָּהּ. הַכֹּל נִשְׁכַּח: סַבָּא, הַמָּטוֹס הָעֶצֶב אֲשֶׁר בְּלִבָּהּ.
ב 🔗
הַכֹּל נִשְׁכַּח, גִּילָה שָׁכְבָה לִישֹׁן וְנִרְדְּמָה. אֲבָל הַגַּעְגּוּעִים אֶל סַבָּא לֹא נִרְדְּמוּ. הֵם הָיוּ עֵרִים גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יְשֵׁנָה. וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָהּ מִשְּׁנָתָהּ שָׁאֲלָה גִּילָה אֶת עַצְמָהּ:
– הַיּוֹם לֹא יָבוֹא סַבָּא לְבַקֵּר אֶצְלִי? – וּכְשֶׁהֵשִׁיבָה לְעַצְמָהּ: – לֹא, הַיּוֹם לֹא יָבוֹא. וְגַם מָחָר לֹא, וְגַם לֹא מָחֳרָתַיִים. הוּא בְּחוּץ לָאָרֶץ. – הִרְגִּישָׁה מָה חֲזָקִים הַגַּעְגּוּעִים שֶׁלָּהּ אֶל סַבָּא.
וּמַדּוּעַ מִתְגַּעְגַּעַת הִיא אֵלָיו כָּל כָּךְ? מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ. וּמַדּוּעַ הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ כָּל כָּךְ? מִפְּנֵי שֶׁהוּא סַבָּא נֶחְמָד. הוּא תָּמִיד עַלִּיז, תָּמִיד מְשַׂחֵק אִתָּהּ, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ כּוֹעֵס עָלֶיהָ. וְלָכֵן בִּקְשָׁה גִּילָה שֶׁיִּהְיֶה עַכְשָׁו, בְּרֶגַע זֶה, לְיָדָהּ, יַרְכִּיב אוֹתָהּ עַל בִּרְכָּיו, יְנַפֵּחַ אֶת לְחַיָּיו וְיֹאמַר:
– וּבְכֵן, הַרְבִּיצִי עַל הַלְּחַיִּים!
וְאָז הִיא מַרְבִּיצָה בַּלְּחָיַיִם וְהֵן מִתְפּוֹצְצוֹת כְּמוֹ בָּלוֹן וְהֵם שְׁנֵיהֶם צוֹחֲקִים וְצוֹחֲקִים.
ג 🔗
גִּילָה אָהֲבָה מְאוֹד לְהִתְרַחֵץ בַּיָּם. פַּעַם, כְּשֶׁהָיְתָה חוֹלָה, הִצְטַעֲרָה שֶׁאֵינֶנָּה יְכוֹלָה לָלֶכֶת עִם אָבִיהָ לַיָּם. וּכְשֶׁהִבְרִיאָה – הָלְכוּ כָּל שָׁבוּעַ לְהִתְרַחֵץ. שָׁבוּעַ לְאַחַר שֶׁנָּסַע סַבָּא לְחוּץ לָאָרֶץ נָסְעָה גִּילָה עִם אָבִיהָ לִשְׂפַת הַיָּם. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶת הַחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם רָאֲתָה גִּילָה בְּמֶרְחָק מָה מִן הַחוֹף אֳנִיָּה.
– נָכוֹן שֶׁהָאֳנִיָּה הַזֹּאת בָּאָה מֵחוּץ לָאָרֶץ? – שָׁאֲלָה אֶת אַבָּא.
– נָכוֹן, הִיא נוֹסַעַת בַּיָּם הַגָּדוֹל וּבָאָה מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, מֵאִיטַלְיָה אוֹ מִצָּרְפַת וַאֲפִלּוּ מֵאָמֵרִיקָה.
– וְהִיא מְבִיאָה צַעֲצוּעִים לִילָדִים?
– לֹא רַק צַעֲצוּעִים. בַּאֳנִיָה מְבִיאִים גַּם מְכוֹנוֹת וְכֵלִים וּבַדִּים בִּשְׁבִיל לִתְפֹּר מֵהֶם בְּגָדִים וְגַם מִכְתָּבִים.
– וְאוּלַי הֵבִיאָה לִי הָאֳנִיָּה מִכְתָּב מִסַּבָּא? – שָׁאֲלָה גִּילָה.
– אוּלַי, – אָמַר אַבָּא.
– אֲנִי רוֹצֶה לָגֶשֶׁת לָאֳנִיָּה וּלְבַקֵּשׁ אֶת הַמִּכְתָּב! – פָּרְצָה גִּילָה בִּקְרִיאָה.
– הָאֳנִיָּה עוֹגֶנֶת הַרְחֵק מִן הַחוֹף, אִי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת עַד הָאֳנִיָּה בָּרֶגֶל, כִּי הַמַּיִם שָׁם עֲמֻקִּים מְאוֹד. וְאַתְּ אֵינְךָ יוֹדַעַת עוֹד לִשְׂחוֹת.
– אוּלַי נִקַּח סִירָה, – אָמְרָה גִּילָה.
– אֵין לָנוּ סִירָה, – הֵשִׁיב אַבָּא.
גִּילָה הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁמִּכְתָּב מִסַּבָּא נִמְצָא בָאֳנִיָה וְרָצְתָה לְקַבֵּל אוֹתוֹ מִיָּד. הִיא תֵאֲרָה לְעַצְמָהּ שֶׁבַּמִּכְתָּב כָּתוּב:
“גִּילָה הַיְּקָרָה וְהַחֲמוּדָה שֶׁלִּי. אֲנִי נִמְצָא עַכְשָׁו רָחוֹק מִמְּדִינַת יִשְׂרָאֵל, בֵּין בָּתִּים גְּבוֹהִים מְאוֹד וּמִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ וְרוֹצֶה לְנַשֵּׁק אוֹתְךָ וּלְחַבֵּק אוֹתְךָ. בְּקָרוֹב אֶחֱזֹר הַבַּיְתָה. לְהִתְרָאוֹת וּנְשִׁיקוֹת מִסַּבָּא שֶׁלָּךְ.” וְהִיא רָצְתָה שֶׁאִמָּא אוֹ אַבָּא יִקְרְאוּ לְפָנֶיהָ אֶת הַמִּכְתָּב, פַּעַם וְעוֹד פַּעַם. כָּל יוֹם.
אַבָּא וְגִילָה נִכְנְסוּ לַיָּם. הֵם עָבְרוּ לְיַד הַסְּלָעִים שֶׁעַל הַחוֹף וְדָגִים אֲחָדִים יָצְאוּ מִתּוֹךְ הַמַּחְבּוֹאִים שֶׁבֵּין הַסְּלָעִים.
– דָּגִים, דָּגִים, חַכּוּ. הַיְּכוֹלִים אִתָּם לִשְׂחוֹת לָאֳנִיָּה וּלְהָבִיא לִי אֶת הַמִּכְתָּב מִסַּבָּא?
אָמְרוּ הַדָּגִים:
– יְכוֹלִים וִיכוֹלִים. אֲבָל מָה שְׁמֵךְ?
– שְׁמִי גִּילָה גֹּרֶן.
– טוֹב, אָמְרוּ הַדָּגִים, נִשְׁחֶה אֶל הָאֳנִיָּה וּנְבַקֵּשׁ מִן הַמַּלָּחִים שֶׁיִּתְּנוּ לָנוּ אֶת הַמִּכְתָּב בִּשְׁבִילְךָ, אִם בִּכְלָל הִגִּיעַ הַמִּכְתָּב בָּאֳנִיָה זוֹ.
גִּילָה הִשְׁתַּכְשְׁכָה בַּגַּלִּים, שָׂחֲקָה עִם אַבָּא בְּכַדּוּר מַיִם וּבֵנְתַיִם עָשׂוּ הַדָּגִים דַּרְכָּם בַּיָּם, אֶל הָאֳנִיָּה. הֵם הִגִּיעוּ עַד לְדָפְנוֹת הָאֳנִיָּה וְהִנֵּה רָאוּ כַּמָּה גְּבוֹהָה הָאֳנִיָּה. עַל הַסִּפּוּן, לְמַעְלָה, רָאוּ מַלָּחִים. אֲבָל אֵיךְ יִשְׁמְעוּ הַמַּלָּחִים אֶת קוֹלָם?
וּבְכָל זֹאת הִתְחִילוּ לִצְעֹק: – מַלָּחִים, תְּנוּ לָנוּ אֶת הַמִּכְתָּב בִּשְׁבִיל גִּילָה!
הַמַּלָּחִים לֹא שָׁמְעוּ אֶת קוֹלָם שֶׁל הַדָּגִים. שׁוּב צָעֲקוּ הַדָּגִים, חָזְרוּ וְצָעֲקוּ וְאֵין עוֹנָה לָהֶם. הַסִּפּוּן גָּבוֹהַּ מְאוֹד וְהַמַּלָּחִים אֵינָם שׁוֹמְעִים אֶת קוֹלָם. פִּתְאוֹם הוֹצִיא מַלָּח אֶת רֹאשׁוֹ מֵחַלּוֹן קָטָן וְעָגֹל שֶׁבְּתַחְתִּית הָאֳנִיָּה, קָרוֹב מְאוֹד לִפְנֵי הַמַּיִם וְשָׁאַל:
– מָה הַצְּעָקוֹת כָּאן, תְּנוּ לִי לִישֹׁן.
– אַחַר כָּךְ תִּישַׁן, – הֵשִׁיבוּ לוֹ הַדָּגִים. – תְּחִלָּה תֵּן לָנוּ אֶת הַמִּכְתָּב בִּשְׁבִיל גִּילָה.
– לַיְלָה טוֹב, – אָמַר הַמֶּלַח וְהִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ לַתָּא.
– אֵיזֶה לַיְלָה אֶצְלֵךְ? עַכְשָׁיו אַחֲרֵי־הַצָּהֳרַיִם, – צָעֲקוּ הַדָּגִים וְצָחֲקוּ. וְשׁוּב הִתְחִילוּ הַדָּגִים לִצְעֹק עַד שֶׁהוֹצִיא הַמַּלָּח אֶת רֹאשׁוֹ שֵׁנִית הַחוּצָה וְאָמַר:
– אֵינְכֶם נוֹתְנִים לִי לִישֹׁן. זֶה לֹא יָפֶה. אֲנִי עָבַדְתִּי כָּל הַלַּיְלָה וְעָלַי לִישֹׁן בַּיּוֹם. וְאִם אָבִיא לָכֶם אֶת הַמִּכְתָּב, לֹא תַפְרִיעוּ לִי יוֹתֵר?
– מִיָּד נִסְתַּלֵּק מִכָּאן, – הִבְטִיחוּ לוֹ הַדָּגִים. הַמַּלָּח עָלָה אֶל חַדְרוֹ שֶׁל רַב־הַחוֹבֵל וְדָפַק בַּדֶּלֶת. פִּתְאוֹם פָּרַץ רַב־הַחוֹבֵל מִן הַחֶדֶר בְּכַעַס וְאָמַר:
– מָה הַדְּפִיקוֹת הָאֵלֶּה, תֵּן לִי לִישֹׁן, – וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת בַּחֲזָקָה.
שׁוּב דָּפַק הַמַּלָּח בַּדֶּלֶת וּכְשֶׁפֶתַח רַב־הַחוֹבֵל שֵׁנִית אָמַר לוֹ הַמֶּלַח:
– סִיעַת דָּגִים הֵעִירָה אוֹתִי מִשְּׁנָתִי. הַדָּגִים מְבַקְּשִׁים אֶת הַמִּכְתָּב בִּשְׁבִיל גִּילָה. עַד שֶׁלֹּא נִתֵּן לָהֶם אֶת הַמִּכְתָּב לֹא תִּהְיֶה לָנוּ מְנוּחָה.
– לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי תֵּכֶף, – אָמַר רַב־הַחוֹבֵל וְנִגַּשׁ אֶל שַׂק, שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הָרִצְפָּה וּבוֹ הַרְבֵּה מִכְתָּבִים. הָאֳנִיָּה הֵבִיאָה אֶת הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה מֵחוּץ לָאָרֶץ. הוּא הִתְחִיל לְחַפֵּשׂ אֶת הַמִּכְתָּב בִּשְׁבִיל גִּילָה.
הוּא בָּדַק מִכְתָּב אַחֲרֵי מִכְתָּב. שֵׁמוֹת רַבִּים הָיוּ כְּתוּבִים עַל הַמַּעֲטָפוֹת וְהִנֵּה רָאָה אֶת הַשֵּׁם שֶׁל גִּילָה, אֲבָל זֹאת הָיְתָה גִּילָה אַחֶרֶת: גִּילָה אוֹרְנְשְׁטֵיְן. וְשׁוּב רָאָה אֶת הַשֵּׁם גִּילָה אֲבָל שֵׁם מִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁל גִּילָה זוֹ הָיָה דְּגָנִי.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לְאֶמְצַע הַשַּׂק קָפַץ רַב הַחוֹבֵל בְּשִׂמְחָה: – הִנֵּה סוֹף סוֹף, – גִּילָה גֹּרֶן.
הַמַּלָּח לָקַח אֶת הַמִּכְתָּב, רָץ מַהֵר לְמַטָּה, אֶל הַתָּא, הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ וּמָסַר אֶת הַמִּכְתָּב לַדָּגִים וְהוֹסִיף:
– וְעַכְשָׁו אַל תַּפְרִיעוּ יוֹתֵר אֶת מְנוּחָתִי. – אֲבָל הַדָּגִים לֹא שָׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ, הֵם הָיוּ כְּבָר רְחוֹקִים מִן הָאֳנִיָּה. הַפַּעַם חָזְרוּ בִּמְהִירוּת חֲזָרָה אֶל גִּילָה כְּדֵי לִמְסֹר לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב, שֶׁנָּשְׁאוּ אוֹתוֹ עַל הַגַּב, עַל הַסְּנַפִּירִים, וְנִזְהֲרוּ שֶׁלֹּא יִרְטַב בְּמַיִם.
כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַדָּגִים עִם הַמִּכְתָּב אֶל הַחוֹף לָקַח אוֹתוֹ אַבָּא, כְּשֶׁגִּילָּה מְקַפֶּצֶת סְבִיבוֹ חַסְרַת סַבְלָנוּת, פָּתַח אוֹתוֹ וְקָרָא:
“גִּילָה הַיְּקָרָה וְהַחֲמוּדָה שֶׁלִּי. אֲנִי נִמְצָא עַכְשָׁו רָחוֹק מִמְּדִינַת יִשְׂרָאֵל, בֵּין בָּתִּים גְּבוֹהִים מְאוֹד וּמִתְגַּעְגֵּע וְרוֹצֶה לְנַשֵּׁק אוֹתְךָ וּלְחַבֵּק אוֹתְךָ. בְּקָרוֹב אֶחֱזֹר הַבַּיְתָה. לְהִתְרָאוֹת וּנְשִׁיקוֹת מִסַּבָּא שֶׁלָּךְ.”
וְגִילָה אָמְרָה:
– אַבָּא, קְרָא לִי עוֹד פַּעַם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.