רקע
שלמה טנאי
סִפּוּר עָצוּב וְסִפּוּר שָׁמֵחַ
איורים מאת: תרצה טנאי

הַפַּעַם רוֹצֶה אֲנִי לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר עַל עַצְמִי וְעַל חָבֵר קָרוֹב מְאֹד, הַגָּר אִתִּי תַּחַת קוֹרַת גַּג אַחַת בְּתוֹךְ חֶדֶר אֶחָד.

וּתְחִלָּה אַצִּיג לִפְנֵיכֶם אֶת עַצְמִי: אֲנִי אַבָּא. יֵשׁ לי אִשָּׁה, יֵשׁ לִי יְלָדִים. בַּבֹּקֶר יוֹצֵא אֲנִי לַעֲבוֹדָה וְחוֹזֵר אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הַבַּיְתָה. בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא מִן הַבַּיִת לַעֲבוֹדָה מְלַוִּים אוֹתִי הַיְלָדִים עַד הַדֶּלֶת וְכָל אֶחָד מֵהֶם נוֹתֵן לִי נְשִׁיקָה וּמְחַבֵּק אוֹתִי. בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי חוֹזֵר מִן הָעֲבוֹדָה אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם שׁוֹמֵעַ אֲנִי כְּבָר בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת אֶת קְרִיאָתָם:

“אַבָּא!”

16.jpg

הֵם מַכִּירִים אֶת הַצְּעָדִים שֶׁלִי בַּמַּדְרֵגוֹת מִבַּעַד לַדָּלֶת הַסְגוּרָה.

אִשְׁתִּי עוֹבֶדֶת בַּבַּיִת וְלִפְעָמִים גַּם אֲנִי עוֹזֵר לָהּ: הוֹלֵךְ לַמַּכֹּלֶת לִקְנוֹת מִצְרָכִים, מְנַקֶה אֶת הַחֲדָרִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הוֹלֵךְ אֲנִי לְטַיֵּל עִם הַיְלָדִים שֶׁלִי. לִפְעָמִים, בִּשְׁעַת פְּנַאי, אֲנִי קוֹרֵא סֵפֶר אוֹ מַאֲזִין למוּזִיקָה בָּרַדְיוֹ. לִפְעָמִים אֲנִי הוֹלֵךְ לְהַצָּגָה אוֹ לִפְגִישָׁה עִם חֲבֵרִים שְׁלִי, שֶׁלָּמַדְתִּי אִתָּם פַּעַם בְּבֵית־הַסֵּפֶר, או שֶׁהִכַּרְתִּי בַּעֲבוֹדָה.

וּמִי הוּא חֲבֵרִי הַקָרוֹב, הַגָּר עִמִּי בְּחֶדֶר אֶחָד? פִּיל קָטָן. פַעַם נָסַע דּוֹד שֶׁלִי לְחוּץ לָאָרֶץ וְהוּא שָׁלַח לִי מִשָּׁם מַתָּנָה יָפָה – פִּיל קָטָן וְלָבָן, הַפִּיל עוֹמֵד עַל הַכּוֹנָנִית בְּחַדְרִי. מָה עוֹשֶׂה הַפִּיל הַקָטָן כָּל הַזְמָן? אוּלַי מְהַרְהֵר וְאוּלַי אֵינוֹ מְהַרְהֵר. לְעִתִּים יֵשׁ וַאֲנִי מְדַבֵּר אֵלָיו וְהוּא עוֹנֶה לִי, וְכָךְ אָנוּ מְשׂוֹחֲחִים קְצָת. כָּךְ הָיִינוּ לַחֲבֵרִים טוֹבִים.

17.jpg

עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי וְקָרָאתִי בְּסֵפֶר בְּחַדְרִי, שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַפִּיל מִן הַכּוֹנָנִית. הַפַּעַם הִתְחִיל הוּא לְדַבֵּר אֵלַי. הוּא אָמַר:

– עָצוּב לִי הָעֶרֶב!

– מַדּוּעַ, מַה קָּרָה? – שָׁאַלְתִּי.

– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ. אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר שָׁקְעָה וְהִיא אֵינֶנָּה מְאִירָה לָנוּ אֶלָּא לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁהִרְהַרְתִּי יוֹתֵר מִדַּי סַפֵּר לִי סִפּוּר עַלִּיז וְלֹא אֶהְיֶה עָצוּב.

וּבְכֵן, פָּשׁוּט וּבָרוּר: חֲבֵרִי הַפִּיל בִקֵשׁ מִמֶּנִּי שֶׁאֲסַפֵּר לוֹ סִפּוּר עַלִיז, שָׂמֵחַ. – טוֹב, אָמַרְתִּי, הִנֵּה הַסִפּוּר: הָיִיתָ פַּעַם בְּשׁוּק? לֹא? וּבְכֵן: לְאֹרֶךְ אַחַד הָרְחוֹבוֹת, עַל שְׁתֵּי הַמִּדְרָכוֹת יֵשׁ דּוּכָנִים רַבִּים וַעֲלֵיהֶם מוּנָחִים יְרָקוֹת, פֵּרוֹת, בֵּיצִים וַאֲפִלוּ תַּרְנְגוֹלוֹת וְדָגִים. זֶהוּ הַשׁוּק. אֲנָשִׁים רַבִּים בָּאִים לַשׁוּק, עוֹבְרִים לְאֹרֶךְ הַמִּדְרָכוֹת וּבוֹחֲרִים לָהֶם מְזוֹנוֹת. זֶה קוֹנֶה בַּנָּנוֹת וְזֶה קוֹנֶה תַּפּוּזִים, זֶה זֵיתִים וְזֶה לֶחֶם. בַּשׁוּק הָרַעַשׁ גָּדוֹל, כִּי יֵשׁ בּוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים, וְכַאֲשֶׁר כָּל אָדָם אוֹמֵר רַק מִלָּה אַחַת נִשְׁמָעוֹת בַּשׁוּק מֵאוֹת מֵאוֹת מִלִים וַהֲרֵי כָּל הַמִּלִים הָאֵלֶה יַחַד מְקִימוֹת רַעַשׁ.

וּבְכֵן, בֹּקֶר אֶחָד הֻפְתְּעוּ כָּל אַנְשֵׁי הַשׁוּק לְמַרְאֵה אוֹרֵחַ נֶחְמָד, אַף נָעִים. פִּיל גָדוֹל עָבַר בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ, בֵּין הַדוּכָנִים. הוּא נִפְנֵף בַּחֶדֶק הָאָרֹךְ אֲשֶׁר לוֹ פַּעַם לְיָמִין וּפַעַם לִשְׂמאל. מִכָּאן לָקַח לוֹ כָּלְרַבִּי וּמִכָּאן כְּרוּבִית וְהִשְׁלִיכָם בִּתְנוּעָה זְרִיזָה לְתּוֹךְ פִּיו, הַנֶחְבָּא לְמַטָּה מֵאָזְנָיו, מִכָּאן לָקַח חַסָּה וּמִשָּׁם לָקַח עַגְבָנִיָה. כָּךְ עָבַר הַפִּיל לְאֹרֶךְ הַשׁוּק עַד שֶׁאָכַל לְשָׂבְעָה. וּלְבַסוֹף לְקִנּוּחַ סְעוּדָה, מָשַׁךְ וְהוֹצִיא מִתּוֹךְ מַאֲפִיָה כַּמָּה וְכַמָּה כִּכְּרוֹת לֶחֶם וַהֲמוֹן עוּגוֹת וּבָלַע גַם אוֹתָם אֶחָד אֶחָד. “אוּלַי מְבַקֵשׁ אֲדוֹנִי גַם אֲבַטִּיחַ?” שָׁאַל אוֹתוֹ מוֹכֵר הַפֵּרוֹת.

18.jpg

הַפִּיל אַף לֹא הֵשִׁיב לוֹ. הוּא הָיָה שָׂבֵעַ. כִּלָּה אֶת אֲרוּחָתוֹ וְעָזַב אֶת הַשׁוּק. כָּל הָאֲנָשִׁים בַּשׁוּק שָׂמְחוּ מְאֹד. מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁהַפִּיל לא פָּגַע בָּהֶם לְרָעָה, לֹא דָחַף אִשָּׁה, לא הִפִּיל יֶלֶד, וְלֹא לָחַץ אִישׁ אֶל הַקִיר.

חֲבֵרִי הַפִּיל הַלָּבָן שָׁמַע בְּעֵינַיִם תְּמֵהוֹת אֶת הַסִּפּוּר הַמְשַׁעֲשֵׁעַ עַל הַפִּיל הַגָּדוֹל. רָאִיתִי כִּי הָעֶצֶב סָר מֵעַל פָּנָיו וּפָנִיתִי אֶל סִפְרִי כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וְלִקְרֹא בוֹ.

– גָּרַמְתָּ לִי שִׂמְחָה רַבָּה בְּסִפּוּרְךָ, – שָׁמַעְתִּי פִּתְאֹם אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַפִּיל שֶלִּי. –עַכְשָׁיו סַפֵּר לִי סִפּוּר עָצוּב, בְּבַקָּשָׁה.

– מוּזָר מְאֹד, – אָמַרְתִּי לוֹ, – כְּשֶׁהָיִיתָ עָצוּב בִּקַשְׁתָּ סִפּוּר עַלִּיז. אֶת זֶה אֲנִי מֵבִין. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה שָׂמֵחַ מְבַקֵּשׁ אַתָּה סְפִּוּר עָצוּב, הַאִם רוֹצֶה אַתָּה לָשׁוּב וּלְהִתְעַצֵב?

– לֹא וָלֹא, – אָמַר לִי חֲבֵרִי. לֹא כְּדֵי לְהִתְעַצֵּב. בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי שָׂמֵחַ יָכוֹל אֲנִי לִשְׁמֹעַ אֲפִלּוּ סִפּוּרִים עֲצוּבִים מְאֹד וְלֹא אֶבְכֶּה. סַפֵּר לִי סִפּוּר עָצוּב!

– מוּזָר מְאֹד ־ חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי. ־ אֲבָל אִם זו בַקָּשָׁתְךָ, – הִנֵּה הַסִּפּוּר: – הָיִיתָ פַּעַם בְּשׁוּק? לֹא? אֲבָל קֹדֶם סִפַּרְתִּי לְךָ אֵיךְ נִרְאֶה הַשּׁוּק, פַּעַם הָיָה פִּיל אֶחָד רָעֵב מְאֹד וְהוּא הָלַךְ לַשׁוּק לִסְעֹד אֶת לִבּוֹ…

– סִפַּרְתָּ לִי כְּבָר אֶת הַסִּפּוּר עַל הַפִּיל הַזֶה…

– לֹא בְדִיוּק אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה. הַקְשֵׁב עַד הַסּוֹף – וְתִרְאֶה.

– וּבְכֵן, הַפִּיל הָלַךְ לַשׁוּק אֲבָל מִישֶׁהוּ סִפֵּר לַחֶנְוָנִים בַּשׁוּק, כִּי הַפִּיל הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב לַשּׁוּק לֶאֱכֹל אֶת סְחוֹרָתָם. מִיָּד אָרְזוּ אֶת הַסְּחוֹרָה שֶׁעַל הַדּוּכָנִים, סָגְרוּ בְּחִפָּזוֹן אֶת חֲנֻיּוֹתֵיהֶם וּמִהֲרוּ לְהִמָּלֵט מִן הַשּׁוּק. וּבְשָׁעָה שֶׁבָּא הַפִּיל לַשׁוּק מָצָא אוֹתוֹ רֵיק, רֵיק. לֹא נֶפֶשׁ חַיָּה בּוֹ וְלֹא עָלֶה אֶחָד שֶׁל חַסָּה אֲפִלוּ לְהֵיטִיב אֶת לִבּוֹ…

הֵרַמְתִּי אֶת עֵינַי אֶל חֲבֵרִי וּמָה רוֹאוֹת עֵינַי? הַאִם אֵלֶה הֵן דְּמָעוֹת אוֹ טִפּוֹת מַיִם אֲחָדוֹת שֶׁנִּתְּזוּ עַל פָּנָיו בְּמִקְרֶה?

– סַפֵּר הָלְאָה, סַפֵּר, – בִּקֵּשׁ חֲבֵרִי וַאֲנִי עָשִׂיתִי עַצְמִי כְּאִלוּ לא רָאִיתִי דָבָר וְהוֹסַפְתִּי:

– הַפִּיל נִשְׁאַר רָעֵב וְחָזַר רָעֵב לְבֵיתוֹ. אֲבָל בְּבֵיתוֹ צִפְּתָה לוֹ הַפְתָּעָה: מִישֶׁהוּ שָׁלַח לוֹ מַתָּנָה – סַל מָלֵא כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְסַל מָלֵא יְרָקוֹת וּפֵרוֹת לְמִינֵיהֶם. הַפִּיל אָכַל לְשָׂבְעָה וְנִרְדָּם בְּלֵב שָׂמֵחַ.

הַפַּעַם הִבִּיט עָלַי חֲבֵרִי בְּעֵינַיִם עַלִּיזוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קֹדֶם. הוּא שָׂמַח, שֶׁסִפּוּר עָצוּב זֶה גַם הוּא נִגְמַר בְּכִי טוֹב.

– וְעַכְשָׁיו סַפֵּר לִי עוֹד סִפּוּר שָׁמֵחַ, – שָׁמַעְתִּי שׁוּב אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַפִּיל כְּשֶׁכְּבָר הָיִיתִי רָכוּן עַל סִפְרִי.

– לֹא יְדִידִי, – אָמַרְתִּי הַפַּעַם, – דַּי סִפּוּרִים סִפַּרְנוּ הָעֶרֶב. עַכְשָׁיו אֲנִי רוֹצֶה לִקְרֹא בַּסֵפֶר. לִי אֵין אִישׁ מְסַפֵּר סִפּוּרִים. אִם אֲנִי רוֹצֶה סִפּוּר עָלַי לִקְרֹא אוֹתוֹ בְּסֵפֶר.

חָבֵרִי הַפִּיל הֵבִין לְרוּחִי וַאֲנִי קָרָאתִי בַסֵּפֶר.

19.jpg

לְמָחָרָת בַּבֹּקֶר כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְנוּ שְׁנֵינוּ, קִדֵּם הַפִּיל אֶת פָּנַי בִּקְרִיאָה עַלִיזָה:

– חָלַמְתִּי הַלַּיְלָה שֶׁגַם בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָה הָיָה הַשּׁוּק מָלֵא וְהַחֲנֻיּוֹת פְּתוּחוֹת וְהַפִּיל אָכַל לְשָׂבְעָה.

שָׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרָיו וְשָׂמַחְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי חָבֵר כָּל כָּךְ טוֹב, הַמַּאֲזִין לִדְבָרַי וַאֲנִי מַאֲזִין לִדְבָרָיו.

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות